עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, דחה בית המשפט העליון ערעור של חברת גוטקס, וקבע כי החברה לא תקבל הישבון של מיסים בגין בגדים
שהוצגו אך לא נמכרו.
בית המשפט העליון אישר את פסק-הדין במחוזי כי בגדים שיובאו, הוצגו בתצוגה ויוצאו לחו"ל מבלי שנמכרו, נחשבים
כבגדים שבהם נעשה "שימוש" בישראל ולכן אין החברה זכאית להישבון מסי היבוא.
עובדות המקרה:
חברת גוטקס, הזכיינית של המותגים "זארה" ו"פול אנד בר" בישראל, ייבאה לישראל בגדים במותגים אלה, לצורך
מכירתם לציבור הרחב, ושילמה מכס בשיעור 21% על יבוא הבגדים. הבגדים שוחררו מן המכס, הודבקה עליהם תווית
עם מחיר, והם הוצגו בחנויות.
אחת לתקופה, בגדים אשר לא נמכרו, הוחזרו על ידי גוטקס ליצואן, לצורך הפצתם ונסיון למכור אותם במדינות שונות,
כבגדים חדשים שלא נעשה בהם שימוש. היצואן רכש מגוטקס את הבגדים באותם מחירים בהם נמכרו לגוטקס קודם
לכן.
מדובר היה בשיטה של קידום מכירות, שמטרתה לגרום לחסר מדומה של בגדים בעיניו של הצרכן.
חברת גוטקס פנתה לרשות המכס וביקשה לקבל הישבון של מסי היבוא ששולמו בגין אותם בגדים שהוחזרו לחו"ל,
כאשר היא מסתמכת על סעיף 251 לפקודת המכס, אשר מתיר הישבון של 09% ממסי היבוא ששולמו, על טובין שיובאו
ולאחר מכן יוצאו, ובתנאי שלא נעשה בהם שימוש בישראל. סך כל המסים שהתבקשה השבתם עמדה על כ 1.1- מיליון
ש"ח.
חברת גוטקס טענה כי בגדים שהוצגו בחנויות ואשר בסופו של דבר לא נמכרו לציבור הרחב, ויוצאו בחזרה לחו"ל לאחר
שבועיים-שלושה בלבד, נחשבים כבגדים בהם לא נעשה "שימוש" בישראל, במשמעות החוק. חברת גוטקס טענה כי רק
כאשר בגד נמכר לצרכן, ונעשה בו שימוש הגורם להתבלותו, רק אז מדובר ב"שימוש" במשמעות החוק, שהרי אין ליבואן
הבגדים כל מטרה אחרת ביבוא, מלבד מכירת הבגדים. עוד טענה גוטקס, כי תכלית הטלת מכס היא להגן על הייצור
המקומי של בגדים, ובמקרה והבגדים המיובאים לא נמכרו, אין היגיון לחייב את היבואן במכס.
לעומת זאת, רשות המכס טענה כי אם גוטקס הייתה מאחסנת את אותם בגדים במחסן ולא מציגה אותם לראווה, אכן
היה ניתן להכיר בכך שלא נעשה בהם שימוש. יחד עם זאת, טענה רשות המכס, ברגע שהבגדים מוצגים בחנויות של
גוטקס, אלה משמשים למעשה כאמצעי פרסום, גם אם בסופו של דבר לא נמכרים, ולכן, מדובר בבגדים שבהם נעשה
"שימוש" בישראל, ולכן, ביקשה לדחות את תביעתה של גוטקס. רשות המכס טענה כי אין להתמקד בשאלה אם הבגדים
נמכרו לציבור, אלא בשאלת התועלת שמפיק היבואן מאותו יבוא. כך, טענה רשות המכס, ברגע שהיבואן מפיק תועלת
בעצם פרסום הבגדים והצגתם בחנות, אין הצדקה להשיב לו את מסי היבוא ששולמו גם אם הבגדים יוצאו בחזרה
לחו"ל.
כלומר סלע המחלוקת היה, האם הצגת בגדים בחנות מבלי שאלה נמכרו, מהווה שימוש.
פסק-הדין בבית המשפט המחוזי:
בית המשפט המחוזי קבע בשנת 1922 כי סעיף 251 לפקודת המכס מתיר הישבון על מסי יבוא, ובתנאי שלא נעשה בטובין
כל
שימוש בישראל. מלשון רחבה זו )"כל שימוש"( הסיק בית המשפט שיש לפרש את סעיף 251 בצורה רחבה.
בית המשפט קבע כי היבוא הזמני של הבגדים והצגתם בחנויות גוטקס היווה מעין אמצעי לקידום מכירות, אשר תרם
לעסקיה של גוטקס, ולכן, מאחר וגוטקס הפיקה תועלת מיבוא זה, מוצדק היה לחייב אותה במכס גם אם הבגדים לא
נמכרו בסופו של דבר.
בית המשפט הסתמך גם על הלכה קודמת של בית המשפט העליון )רע"א / 95049 יהודה ברמן נ' מדינת ישראל, משנת
1992 (, שבה נקבע כי כאשר יבואן מייבא טובין ומשלם בגינם מכס, מוכר אותם בארץ לקונה, אשר מייצא אותם בחזרה
לחו"ל מבלי לעשות בהם שימוש- המכירה שבוצעה בארץ מהווה "שימוש" בטובין אשר אינו מאפשר הישבון של מסי
היבוא. מפרשה זו למד בית המשפט כי יש להעניק פרשנות רחבה למונח "שימוש" בסעיף 251 לפקודת המכס.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת גוטקס וקבע כי הצגת הבגדים בחנות מהווה "שימוש".
החברה הגישה ערעור לבית המשפט העליון בניסיון לשנות את רוע הגזירה.
ההליך בבית המשפט העליון:
גוטקס טענה כי מאחר והבגדים שלא נמכרו מוחזרים לספק והוא מוכר אותם כבגדים חדשים במדינתו, ברור שלא נעשה
"שימוש" בבגדים במדינת ישראל. במצב כזה, טענה גוטקס, אין שום היגיון שלא להשיב לה את מסי היבוא ששולמו בעת
יבוא הבגדים.
בית המשפט העליון קבע כי התכלית של סעיף 251 לפקודת המכס, המתיר הישבון מכס, הינה:
"לאפשר ליבואנים שלא הפיקו תועלת מן הטובין המיובאים להקטין את נזקם. הדברים משקפים גם גישה של הגינות
,
כדי שהיבואן לא ייצא וידיו על ראשו
, שלא זו בלבד שלא הפיק רווח אלא גם עליו לשלם מכס".
בית המשפט הוסיף וקבע כי על פי לשון הפקודה, יותר הישבון גם במקרה חריג אחד שבו כן נעשה בטובין שימוש, והוא
מקרה שבו השימוש הוא שגרם לגילוי ליקוי 4אי-התאמה בטובין. ובלשון בית המשפט:
"דומה
,כי גם מהסיפה של סעיף( 156 א )לפקודה ניתן ללמוד על תכלית זו. לפי סיפת הסעיף ,המהוה חריג לכלל
שברישה
,תותר השבת דמי מכס ליבואן גם מקום בו נעשה שימוש בטובין ,אשר גרם לגילויו של ליקוי או אי-התאמה ,
ושבלעדיו לא ניתן היה לגלותם
.במלים אחרות ,מקום בו נעשה שימוש בטובין ממנו אין היבואן יכול להפיק תועלת ,
תותר השבת דמי המכס
.ומכלל ההן שומעים אנו את הלאו :מקום בו מדובר בשימוש שממנו ניתן להפיק תועלת – אין
להשיב את דמי המכס"
.
בית המשפט אישר את קביעת המחוזי כי שימוש בטובין משמעותו פעילות ממנה היבואן מפיק טובת הנאה. במקרה
הנוכחי, הוכח כי הצגת הטובין על המדפים, גם אם לא נמכרו, מעניקה לגוטקס טובת הנאה, ולכן, אישר בית המשפט
העליון כי יש לראות במצב זה כ"שימוש" בטובין.
לכן, נדחה ערעורה של חברת גוטקס והיא חויבה בהוצאות משפט של 22,999 ש"ח.
בית המשפט העליון העיר בשולי הדברים כי יתכן שמן הראוי לייצר הסדרים חדשים להישבון מכס, אשר ישיבו במקרים
מסוימים חלק מן המיסים, כאשר מדובר בשימוש מסוג מסוים ולא בשימוש מסוג אחר.
]ההליך במחוזי: ת.א. )מחוזי ירושלים( 1911
-92 גוטקס מותגים ואח' נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, פסק-דין
מיום 12.7.22 , השופט מרזל. ב"כ הצדדים: לגוטקס- עו"ד פרקש. לרשות המכס- עו"ד ויזל-גלצור מפרקליטות מחוז
ירושלים )אזרחי(.
ההליך בעליון: ע"א 0717422
גוטקס מותגים ואח' נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 99.29.29 . כבוד
הרכב השופטים א' רובינשטיין, י' עמית וד' ברק-ארז. ב"כ הצדדים: לגוטקס- עו"ד גולדמן, זילברשטיין ושטסמן.
לרשות המכס- עו"ד י' זילברברג[.
סיכום ומסקנות
:
קיים סעיף בפקודת המכס אשר מתיר ליבואן להכניס לישראל טובין ללא תשלום המסים, אם מדובר בכניסה זמנית של
טובין לצורך אריזה, עיבוד, תיקון, חידוש או הצגה ברבים של טובין המיועדים ליצוא, ואם הם יוצאו מישראל לאחר
אותו שימוש )סעיף 211 )ג( לפקודת המכס(.
יתכן ואם חברת גוטקס הייתה נוקטת בקו זה, במקום לשלם את המסים ולאחר מכן לדרוש את השבתם, התוצאה
הייתה נראית אחרת.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת
פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל
Gill.Nadel@goldfarb.com
ו/או בטלפון 8469606 - .40