עו"ד גיל נדל
לא, ממש לא טעינו בבחירת הכותרת, אף כי התמיהה - מה לסיווג טובין ולפמיניזם - מובנת. השורות הבאות יבהירו את הענין ויספקו זווית חדשה ומרעננת על ענייני סיווג טובין.
בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2916/04) דן לאחרונה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שדן בסיווגו של מכשיר אימובילייזר לרכב. האימובילייזר הינו מכשיר לרכב המבצע חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם המוזרם למערכת ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק, הקיימות ברכב מנועי. כאשר בעל הרכב נועל את מערכות הרכב על-ידי הוצאת מפתח הרכב, נפתח אוטומטית – לאחר פרק זמן קצר – המעגל החשמלי המוביל זרם למערכות הצתה ולמשאבת הדלק, בכך מושבתת עבודתן, ומערכות אלו לא יעבדו כל עוד לא ייסגר המעגל החדש.
שיעור המכס או מס הקניה נקבע לפי סיווגו של המוצר בצו תעריף המכס, וכאן התגלעה מחלוקת בין היבואנים לבין רשות המכס. היבואנים סברו שיש לראות באימובילייזר כמנעול אלקטרוני לרכב המספק הגנה כנגד שימוש בלתי-מורשה ברכב, שמושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשך תנועת הרכב. בהתאם לכך סיווגו היבואנים את המכשיר בפרט 83.01.2010 הכולל מנעולים (לרבות מנעולים לרכב) ,ולא שילמו מס קניה. לאחר זמן, רשות המכס דרשה מהיבואנים לשלם הפרשי מס קניה, שכן לשיטתה של רשות המכס סברה שיש לסווג את הטובין בפרט 85.36.2049 שכלל אז מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי. בהעדר הסכמה, הנושא הגיע לשערי בית המשפט, שנדרש לדון בשאלת סיווג המוצרים.
אכן, מדובר בשאלה משפטית מרתקת - מהו האימובילייזר? מנעול לרכב או מנתק מעגלים חשמליים לרכב מנועי? בתפקוד המיידי שלו האימובילייזר הוא בוודאי מנתק מעגלים לרכב מנועי, אלא שראייתו ככזה מפסידה במשהו את מהותו. מצד שני, ראייתו של האימובילייזר כמנעול אמנם משקפת יותר את מהותו הסופית, אך היא נראית כמופשטת ומנותקת, שהרי ברור שאין כאן נעילה מהסוג של מנעול או אף מנעול חשמלי.
בית המשפט קמא כי יש לסווג את האימובילייזר כמנעול. בערעור התהפכו היוצרות – דעת הרוב קבעה כי יש לסווג את האימובלייזר כמנתק מעגלים חשמליים לרכב ואילו דעת המיעוט סברה, כמו בית המשפט קמא, שיש לסווג את האימובילייזר כמנעול.
המתודה לסיווג טובין בתעריף המכס נחלקת לשלושה שלבים כפי שהדבר הובהר באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון: ראשית יש להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. שנית, יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. בשלב השלישי תתבצע מלאכת ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים להם.
דעת הרוב סברה כי טיבו ומהותו הפיסי של האימובילייזר, על-פי תיאור מאפייניו, הינו מכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לניתוק מערכות חשמליות ברכב. דעת הרוב הדגישה כי גם לאחר ניטרול האימובילייזר יש צורך בהתנעת הרכב באמצעות מפתח, ללמדנו כי האימובילייזר אינו נועל את הרכב. לשיטת הרוב, אין משמעות לכך שהאימובילייזר מותקן במקרים רבים במפתח ההתנעה, שכן הדבר החשוב הוא המטרה שלשמה האימובילייזר הותקן, והיא - ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצוע פעולת ההתנעה. אמנם סיווג האימובילייזר במנתק מעגלים חשמליים אינו אופטימאלי, אך הוא עדיף על סיווגו כמנעול, ציינה דעת הרוב.
בניגוד מוחלט לדעת הרוב, סברה דעת המיעוט כי יש לראות באימובלייזר כמנעול. לדעת המיעוט "שימוש במבחן המהות יעוות את המצוי ולא יביאנו לידי הרצוי. נכון הוא הדבר שבאימובילייזר יש חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם חשמלי, אך העיקר הוא בכך שהניתוק הוא בזרם החשמלי המוזרם למערכות ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק שברכב.... לא בכדי הניתוק הוא למקומות אלה ולא למערכת הצופרים של הרכב או למערכת המוזיקה שברכב, אלא הניתוק בא לנעול ולסגור בפני מי שמבקש לגנוב את הרכב לקחתו מבעליו. הא ותו לא! זה ייעודו ומשכך זו גם מהותו. כל ניסיון לסווגו אחרת חוטא לאמת ולעיקר".
נציין כבר כאן כי דעת הרוב ודעת המיעוט שילבו נימוקים והסברים נוספים בחוות דעתם, אלא שלדעתנו, ליבת הענין היא הדברים שהובאו לעיל.
התהום התפיסתית הפעורה בין דעת הרוב לדעת המיעוט (ולבית המשפט קמא) – ברורה: האם יש להביט אל האימובילייזר מקרוב ולראות את שימושו הפרקטי והמיידי (מכשיר לניתוק הזרם החשמלי), או שיש להתרחק ולהגיע אל המהות או השימוש המופשט יותר (מנעול לרכב).
מה לזה ולפמיניזם? לפני מספר שנים רכשתי את ספרה של הילה קרן "דיני חוזים מפרספקטיבה פמיניסטית" (הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2004), המנתח את דיני החוזים מפרספקטיבה זו. הכותרת משכה אותי כבר ממבט ראשון בגלל הנושא המפתיע, וכפי שכתבה המחברת בתחילת פרק א' של הספר: "יש להודות באופייה המצטדק של הכותרת (למה יש מקום לניתוח דיני החוזים מפרספקטיבה פמיניסטית). חוזים ופמיניזם? פמיניזם וחוזים? לכאורה עירוב מוזר של מין (תרתי משמע) בשאינו מינו". לימים, עם הקריאה, התגלה לעיני ספר מרתק ומקורי המספק נקודת מבט חדשה, מרעננת ומפתיעה על דיני החוזים.
בספרה, מציעה הילה קרן ארגז כלים לאבחונו של הקול הנשי. בין שלל הכלים הנמצאים באותו ארגז נמצא גם האבסטרקטיזם. לדעתה של קרן, מודלים אבסטרקטיים אופייניים לתיאוריה גברית, בעוד שהקולות הנשיים שואפים להיות קונקרטיים ותלויי הקשר. קרן מציינת כי מחקרים פסיכולוגיים ופסיכואנליטיים ביחס להבדלים בין המינים מלמדים על העדפתם של ילדים-בנים למודלים אבסטרקטיים המעדיפים כללים על נסיבות. בהתאם לכך מנתחת קרן את דיני ההצעה והקיבול, למשל, ומסיקה כי מדובר בתפיסה גברית טיפוסית, המבכרת לראות את כריתתו של חוזה כתהליך סכמטי של הצעה וקיבול, ולא כאינטרקציה של שני צדדים היושבים ומנסים לגבש יחדיו פתרון.
כפי שהוסבר לעיל, תפיסת דעת המיעוט, כמו גם עמדת בית המשפט קמא, משקפת עמדה אבסטרקטית-גברית, בעוד שתפיסת דעת הרוב משקפת עמדה נשית, פרקטית וקונקרטית יותר. אכן, הפרסונות שפעלו בענין זה הולמות היטב את המודל הנ"ל - את דעת הרוב קבעו שתי נשים, השופטת דיסקין, שאליה הסכימה השופטת שטופמן, בעוד שאת דעת המיעוט ואת דעת בית המשפט קמא הביעו שני גברים – השופט בן יוסף והשופט בן חיים. אם בעבר נאמר ש - "קשה סיווגו של מוצר כקריעת ים סוף" (אמרה שהובעה במספר פסקי דין (כולל זה שלנו)), הרי שלפני חציית הים כדאי לדעת היכן הוא ממוקם - במאדים או בנוגה.
עדכוני מכס ורגולציה
