עו"ד גיל נדל
ביום 24.3.13 נתן בית המשפט העליון פסק דין בעל חשיבות רבה לציבור התעשיינים והיבואנים. בפסק דין זה אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים וקבע כי יצרן ששילם מס עודף (מס ביתר) על יבוא חומרי גלם ששימשו לייצור מוצר סופי, יהיה זכאי להשבת אותו מס מבלי שיצטרך להוכיח כי לא גלגל את המס העודף על הקונים. בכך קיבל בית המשפט העליון את עמדתה של חברת הוליס - יצרנית לחלונות הצללה - אשר יוצגה על ידי כותב שורות אלו - עורך דין גיל נדל.
באותו מקרה ייבאה חברת הוליס פסי עץ טבעי, משויפים שיוף ראשוני, אשר משמשים אותה לייצור שלבים ותריסים ונציאניים. במשך שנים שילמה חברת הוליס מכס על חומרי גלם אלו, עד שהתברר לה כי סיווגם הנכון של פסי העץ הינו בפרט הפטור מתשלום מכס. חברת הוליס הגישה לרשות המכס דרישה להשבת המכס ששולם על ידה ביתר, אך נדרשה להוכיח כי לא כללה את המכס במחיר המוצר הסופי.
כידוע, סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) קובע כי תשלום יתר יוחזר ליבואן, ואולם מוסיף החוק כי במקרה שהיבואן מכר את הטובין - עליו להוכיח, בנוסף, כי המס לא נכלל במחיר שהקונה שילם, דהיינו - שהמס לא גולגל על הקונה. דרישה זו, הקרויה גם "הגנת הגלגול" נידונה במספר רב של פסקי דין והציבה אתגר הוכחתי לא פשוט כלפי מבקש השבת המס.
ואולם, בצידה של אותה הגנת גלגול מצוי סעיף נוסף בחוק, הקובע כי אם היבואן - משלם המס העודף - לא מכר את הטובין, כי אז יהיה פטור היבואן מחובת הוכחת אי גלגול ויהיה זכאי להשבת המס מיד. אלא שבעניין זה יש כמובן לשאול למה התכוון המחוקק בעניין זה? האם כוונתו לכך שהמוצר המיובא עדין נותר במלאי היבואן והוא לא הוציאו מרשותו או שמא הכוונה גם למצב שבו לא התבצעה מכירה של הטובין מהטעם שהם עובדו כרכיב במוצר סופי ולא נמכרו כשלעצמם.
מתברר שסוגיה זו נידונה בעבר על ידי בית המשפט העליון במקרה מקביל של תשלום חסר מס, אשר בו - על מנת לקבל פטור מתשלום חוב מס - נדרש היבואן להוכיח בין היתר כי הוא מכר את הטובין במחיר שלא כלול בו המס. באותו עניין קבע בית המשפט העליון לפני מספר עשורים כי עיבוד חומרי גלם למוצר סופי אינו מהווה מכירה.
ובכן, בעניין שלפנינו, עניינה של חברת הוליס, אימץ בית המשפט המחוזי, וכן אישר בית המשפט העליון, כי פרשנות זו עומדת בתוקף גם בנוגע להשבת ממס ששולם ביתר. מספר דגשים שניתנו על ידי כב' השופט רובינשטיין ראויים לציון בשל היותם חורגים מגבולות המקרה הספציפי והינם בעלי חשיבות עקרונית כלפי ענייני השבת מס. ראשית קבע כב' השופט רובינשטיין, בהתייחס לטענת המדינה כי יש לשנות את ההלכה, כי מטענות מסוג אלו צריכות להתבצע באופן של שינוי חקיקה ולא באמצעות פניה לבית המשפט. שנית, קבע בית המשפט העליון כי עקרון היסוד הוא השבת המס, ואת הסייגים המגבילים את השבת המס יש לפרש בצמצום. לפיכך, ובהתחשב בטענה כי לא קל להוכיח אי-גלגול מס במקרה של מס ששולם על חומר גלם ששימש ליצור סופי, קבע בית המשפט כי יש לפעול על פי כלל השבה, לא לדרוש הוכחת אי גלגול, ובכך לאפשר השבת המס ליבואן.
לדעתנו, מדובר בפסק דין בעל חשיבות רבה אשר יהווה לפיד ההולך בראש המחנה בפרשנותו של חוק מיסים עקיפים, וזאת במיוחד על רקע המבוכה ואי האחידות ששררו בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזי שדנו בסוגיות אחרות בחוק מיסים עקיפים.
[ע"א 992/11 מדינת ישראל רשות המיסים – אגף המכס נ' הוליס תעשיות בע"מ, החלטה מיום 24.3.13. בא-כוח היבואן: עו"ד גיל נדל].
עדכוני מכס ורגולציה
