עו"ד גיל נדל

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד, שניתן ביום 4.6.20 בנושא הנחות שניתנו ליבואן רכב (ת.א. 46492-01-16), הינו פסק דין בעל חשיבות רבה בתחום דיני המכס. להלן נסקור את פסק הדין ונציין את התובנות העולות ממנו.

חברת דלק מוטורס, יבואנית רכבי מזדה, קיבלה הנחה ברכישת חלקי חילוף בכפוף לעמידה ביעדים שנתיים. בהסכם שבו נקבעה הזכאות להנחה, נקבע כי במקרה של אי הגעה ליעדי הרכישה תחויב היבואנית בהשבת ההנחה לספק. בהסכמים מאוחרים יותר לא נכללה הוראה בדבר השבת ההנחה במקרה של אי עמידה ביעד.

רשות המסים הוציאה הודעת חיוב ליבואנית בטענה שמדובר בהנחה מותנית שהינה הנחה בלתי קבילה. זאת, לטענת רשות המסים, לאור הוראת סעיף 132(ב)(2) לפקודת המכס, הקובע כי ערך העסקה לא יהיה קביל במקרה שמכירת הטובין או מחירם כפופים לתנאי או לתמורה כלשהם, שלא ניתן לאמוד את ערכם לצורך קביעת ערך הטובין. רשות המסים טענה כי מכיוון שבמועד הקובע (שחרור הטובין) לא ניתן היה לדעת האם תעמוד היבואנית ביעדי המכירות, הרי שאין להכיר בהנחה המותנית שאותה קיבלה היבואנית, וערך הטובין יהיה מחירם המלא ללא ההנחה.

היבואנית טענה מנגד, כי מדובר בהנחה קבועה שאינה תלויה ביעד, ובניגוד לאמור בהסכמים עם הספק - סכום ההנחה מעולם לא הושב לספק גם במצבים שבהם לא עמדה היבואנית ביעד הרכישות. בכך, טענה היבואנית, מוכח בבירור כי כוונת הצדדים הייתה שההנחה תינתן בסופו של דבר ללא קשר לעמידה או אי עמידה ביעד. עוד טענה היבואנית כי עמדת רשות המסים מנוגדת להוראת ההסכמים הבינלאומיים, ועמדה זאת גם מביאה לפרדוקס, שכן אם מדובר בהנחת כמות המתקבלת מראש - יטען המכס כי מדובר בהנחה מותנית שאינה קבילה, ואם ההנחה תינתן בדיעבד - יטען המכס שלא ניתן לבצע האמת מחיר רטרואקטיבית, ובכך שאף יבואן לא ייהנה מהנחת כמות.

בית המשפט קיבל את עמדתה של היבואנית ודחה את עמדת רשות המסים. 

פסק הדין ניתח באופן מפורט הן את הצד העובדתי - האם הייתה כאן הנחה מותנית או לא, והן את הצד המשפטי/עקרוני  - מה דינה של הנחה מותנית. בצד המשפטי העקרוני, שהוא החשוב לענייננו - ידה של היבואנית הייתה על העליונה, ובית המשפט קבע כי ככל שמדובר בהנחה מותנית, שעל היבואנית היה להשיבה במקרה של אי עמידה ביעד הרכישות - עדין אין לכלול הנחה זו בערך לצרכי מסי יבוא.

לאחר ניתוח אסמכתאות שונות והיעזרות בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אמקור, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לשאוף להטיל את מיסי היבוא לפי המחיר ששולם בפועל ביבוא הטובין, גם כאשר מדובר בהנחה הכפופה לתנאי, וגם כאשר אין וודאות בעת היבוא האם אותו תנאי יתקיים. וכל זאת, בכפוף לכך שמדובר בהנחה "שנקבעה מראש ושניתנת מראש על פי מתכונת קבועה וידועה". הסיבה לכך היא שיש לדבוק בנקודת המוצא העקרונית של ארגון הסחר העולמי כי יש לקבוע את ערך הטובין המיובאים לפי מחיר העסקה בפועל שלהם.

בית המשפט לא קבע האם במקרה של החזר ההנחה לספק תהיה רשאית רשות המסים לעיין מחדש במחיר ולהוציא שומת רטרואקטיבית על כך, שכן, כזכור, במקרה שלפנינו טענת רשות המסים לא היה שההנחה הוחזרה, אלא שמראש מדובר בהנחת מותנית הכוללת תנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו. יחד עם זאת, בית המשפט ציין, באופן אגבי, כי אם סכום ההנחה היה מוחזר לספק בדרך של הגדלת מחיר במשלוחים הבאים - הייתה רשות המסים מקבלת את הפרשי המסים באופן אוטומטי כתוצאה מהגדלת ערך היבוא במשלוחים הבאים. כך או כך, בית המשפט לא סיפק אמירה ברורה ומחייבת בעניין זה.

בית המשפט מתח ביקורת על רשות המסים בכך שיצרה יצור כלאים ו"ספחה על שני הסעיפים": מצד אחד, טענה רשות המסים שמדובר בתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו ולפיכך אין להביאו בחשבון, ומצד שני, היא חייבה את היבואנית בהפרש מסי יבוא בגובה ההנחה, ללמדנו כי מדובר בסכום מדויק.

בשולי הדברים נעיר מספר הערות פרשנות:

ראשית, חשוב לציין כי רשות המסים הוציאה לפני למעלה מעשור הנחייה הקובעת כי על מנת שההנחה תהיה קבילה  - על ההנחה להיות קבועה, סופית ובלתי מותנית. הדיון המשפטי שהתקיים בעניינה של דלק מוטורס נגע באופן ישיר וחזיתי, מבחינת תוכנו, בהנחיית רשות המסים ודחה אותה, ומובן כי לדיון זה קיימת חשיבות עקרונית רבה.

פסק דין זה ממשיך את הכיוון העקרוני שהובע על-ידי בית המשפט המחוזי בלוד (בהרכב של שלושה שופטים) בעניין חברת פלאפון, שם קבע בית המשפט כי טובין שסופקו ללא חיוב למטרות שירותי אחריות או למטרות קיום מכירות לא יחויבו במיסי יבוא, בניגוד לעמדת רשות המסים זאת, כאשר ניתן להוכיח כי ערכם מגולם בעסקת מסגרת מסחרית כוללת המקובלת באותו ענף, שעניינה אספקת מכשירים בתמורה מליאה ובצידם כמויות קטנות יחסית של טובין ללא חיוב לצורך אחריות וקידום מכירות.

רוח זו נשבה גם בפסק דין זה, שלא הפנה לספק הדין בעניין פלאפון, וגם כאן ביקש בית המשפט לאמץ מבחן מהותי הבוחן את ערכה הכלכלי של העסקה ואת מאפייניה הכוללים, תוך נכונות למתיחת קו פרשת המים גם ביחס לעסקאות מאוחרות יותר ולקבלת מצב שבו החזר הנחה יבוצע בעסקה עתידית ובה תקבל רשות המסים את הפרש מסי היבוא.

הואיל ומדובר בפסק דין ראשון וחדשני הנוגע בענייני הנחות מותנות, יש להניח כי רשות המסים תגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון, שידון בהרכב של שלושה שופטים, ולפיכך, ניתן לומר בזהירות כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה. אמנם, פסק דין של בית משפט מחוזי אינו מהווה הלכה מחייבת, אך יחד עם זאת, כבר נקבע בעבר כי נישום רשאי להסתמך על פסק דין של בית משפט מחוזי, כל עוד לא נהפך פסק הדין על-ידי בית המשפט העליון (בכפוף לכך שמדובר באותן נסיבות).

הואיל וכך, ציבור היבואנים יצטרך לשקול האם ירצה להסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין דלק מוטורס בנוגע להנחות מותנות, מתוך ציפייה ותקווה כי פסק דין זה לא יתהפך בבית המשפט העליון, או שמא יעדיף לנקוט בגישה שמרנית ולכן בהתאם להלכה המחייבת בעניין.