בית המשפט העליון דחה את עתירתה של חברת קמור רכבבע"מ לקיום דיון נוסף על פסק דינו.
כזכור, בית המשפט העליון קבע כי יבואן הדורש מרשות המכס להשיב לו מסי יבוא ששולמו אגב מחאה חייב להוכיח כי הוא לא כלל את המסבמחיר שהקונה שילם לו (כלומר, עליו להוכיח שלא גלגל את המס על הקונה).
על כך פנתה קמור לבית המשפט העליון, באמצעותעורכי הדין דן מ. רוטשילד וגיל נדל, ועתרה לקיום דיון נוסף על פסק הדין, לאורחשיבותו של הענין וחדשנותו וקשיותו של פסק הדין. ארגון התאגידים של סוכני המכסוהמשלחים הבינלאומיים ואיגוד לשכות המסחר ביקשו להצטרף לעתירה.
קמור רכב, ארגון התאגידים ואיגוד לשכות המסחרהעלו מספר טענות מרכזיות כנגד פסק הדין של בית המשפט העליון, והסבירו מדוע השבתו שלמס ששולם אגב מחאה אינה צריכה להיות מותנית בכך שהיבואן יוכיח שלא גלגל את המס עלהקונים. הנה כמה מהטענות:
א. מנגנון התשלום אגב מחאה שימש כמכשיר איזוןכנגד דרישות מס בלתי מוצדקות ו/או בלתי חוקיות שהציגה רשות המכס בעת שחרור הטוביןמפיקוחה. כאשר סבר היבואן כי אין מקום לדרישת מס מיידית מצד רשות המכס, יהא זהבעניין סיווג, הערכה, או מקור, היה היבואן משלם את המס אגב מחאה, והיה פותח תיקתביעה אצל רשויות המכס. באם רשות המכס לא היתה מקבלת את עמדת היבואן תוך 3 חודשיםהיה היבואן פונה להארכת המועד ו/או מגיש תביעה לבית המשפט. מנגנון התשלום אגב מחאה, והבירור שבעקבותיו, שימשו כלי בקרה לרשות המכס עצמה על פקידיה בתחנות המכס השונות, וכלי בקרה לבתי המשפט על רשויות המכס.
בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון נשוא עתירהזאת קרס מנגנון התשלום אגב מחאה. הואיל והשבתו של מס ששולם אגב מחאה כפופה להוכחתאי גלגול, אין ליבואן תמריץ כלשהו להעביר את החלטת המעריך/הפקיד ברשות המכס תחת שבט הביקורת של רשות המכס עצמה או בית המשפט. הרי ברור כי בשלב הביניים, עד לקבלת החלטה מינהלית/שיפוטית, עשוי היבואן לגלגל את המס - כולו או חלקו - על הקונים, על מנתלהבטיח את עצמו במקרה בו טענותיו יידחו. כעת, הואיל והשבת המס כפופה להוכחת איגלגול, יניח היבואן כי לא יקבל בחזרה, בכל מקרה, גם אם יצדק, את המסים ששילם (שהריגלגלם), ומלכתחילה ימנע מהגשת תביעה להחזר המס.
ב. הוכחת אי גלגול כרוכה בקשיים מרובים. כאשר מדובר בשוק תחרותי, היבואן אינו יכול לגלגל את מלוא המס על הקונים, שכן גלגול המסיביא להפחתה בכמויות המכירה. ליבואן ייגרם חסרון כיס בכל מקרה: תיאורטית, אם היבואןיכלול את מלוא המס במחיר המכירה - תרד כמות המכירות ויקטנו כלל תקבולי המכירה; אםהיבואן לא יכלול את מלוא המס במחיר המכירה - נמצא נושא בעצמו בעלות המס.
למעשה, כדי להוכיח שלא גלגל את המס, ייצטרך היבואן להוכיח קיומם של שוק תחרותי ושל מדיניות מחירים תחרותית, ולכמת - ולגמרי לאברור כיצד - מהו שיעור הסכום שלא גולגל. ההתמודדות עם סוגיות אלו, ברמה העיונית, ועל אחת כמה וכמה - ההוכחתית, הינה סבוכה ומורכבת. ככל הנראה, יידרש היבואן להציגבפני בית המשפט חוות דעת כלכלית מטעמו של מומחה לכלכלה שתבחן את תחרותיות השוק אתמדיניות המחירים של היבואן, ותנסה לכמת את סכום המס שגולגל. ניהול הליך משפטי שכזהיהיה ארוך, סבוך, ויטיל עלויות כבדות על היבואן. ללא ספק, כאשר סכום המס ששולם אגבמחאה, שהשבתו תהיה ריאלית, לא יהיה גבוה דיו ולא יצדיק נקיטה בהליכים משפטייםומימון חוות דעת מומחה, יעדיף היבואן, בלית ברירה, לוותר כליל על תביעתו להשבת המס. בסיכומו של דבר, יימצא היבואן ניזוק וסובל מחסרון כיס בלתי מוצדק, "לטובת" התעשרותהשלא כדין של המדינה.
ג. פסק הדין של בית המשפט העליון העמיד את סוכן המכס במצב בלתי אפשרי, שכן לסוכן המכס כיום אין יכולת להעמיד את הענין השנויבמחלוקת לבירור עם רשות המכס מבלי שלבירור זה תהיינה תוצאות כלכליות על היבואן. למשל, בסוגיה של סיווג מוצר, סוכן מכס "שמרני" מדי עלול לייעץ ללקוחו לשלם מסבשיעור עודף. סוכן מכס "ליברלי" מדי עלול לגרום ללקוח לשלם מס בחסר. כך או כך, עלולהיבואן להאשים את סוכן המכס בכך שלא הצביע על הסיווג הנכון. בעבר, הדרך היעילה, במקרה של ספיקות, היתה לשלם את המס אגב מחאה, תוך העמדת הענין לבירור מול רשותהמכס, מבלי שתהיה לדבר השפעה על השבת המס. בעקבות פסק הדין נשלל מסוכן המכס מכשירזה. מצב זה פוגע במילוי חובתו המקצועית של סוכן מכס כלפי לקוחותיו (ראה סעיף 20לחוק סוכני המכס, תשכ"ה-1964 "סוכן-מכס יפעל בפעולות-מכס במהימנות, בנאמנות וביושרהן כלפי רשות המכס והן כלפי לקוחותיו"), ומונע מסוכן המכס להעניק שירות טוב ליבואן. סוכן המכס עלול למצוא את עצמו כיעד לתביעות נזיקין מטעם יבואנים, בגין נקיטה בעמדתסיווג לא נכונה.
ד. גם ציבור הצרכנים נפגע מהענין. אם מס ששולםאגב מחאה יוחזר אך ורק בכפוף להוכחת אי גלגול, הרי שהיבואנים יעדיפו, מכאן ולהבא, בכל המשלוחים שבהווה ובעתיד של אותם טובין, לגלגל מראש את המס על הקונים, שכן לאיהיה ליבואנים תמריץ להשקיע זמן ומשאבים בניהול המחלוקת מול רשות המכס. מי שישאבנטל המס, כולו או חלקו, הם הקונים.
עוד הוסיפו העותרים כי פסק דינו של בית המשפטהעליון עמד בסתירה לפרקטיקה של רשות המכס עצמה, כפי שהתבטאה לא רק בחיי המעשה עצמם אלא גם בפרק 35 של תדריך אגף המכס ומע"מ (תאמ"ו).
עוד טענו העותרים כי בנסיבות של תשלום אגב מחאה, שבו היבואן מודיע לרשות המכס כי אין הוא מקבל את עמדתה, ופועל בלוח זמנים צפוף(הגשת תביעה תוך 3 חודשים), המדינה אינה מסתמכת על כספי המס בתכנון התקציב, ועל כןלא יכולה להתנגד להשבת המס בטענה של ערעור התקציב.
בית המשפט העליון לא קיבל את עתירה קמור לקיוםדיון נוסף.
למעשה, בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה ולא בחן אתנימוקי קמור. בית המשפט נאחז בנימוקים פרוצדורליים לדחית העתירה, בטענה כי הליךהדיון הנוסף הינו הליך חריג ביותר:
"בבואנו להכריע בעתירה לקיומו של דיון נוסף, נזכיר לעצמנו כי הוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשנ"ד-1984, מורהאותנו כי הליך הדיון הנוסף הליך חריג הוא עד-למאוד..."
"אכן, כבר נפסק לא אחת כי הדיון הנוסף הואחריג-שבחריגים, שופט לא יורה על קיומו אלא במקרים נדירים, והמקרים שבהם יקויםמעטים-שבמעטים הם, נער יספרם..."
"החלטתו של בית-המשפט בענייננו - הגם שנפסקהבהקשר "תשלום אגב מחאה" - נסמכת היא על דברים שנפסקו בפרשתטמפוומהווה היא נדבך נוסף וישיר לאותה הלכה. נדבך זה נדבך חדש הוא - אפשר אף נדבך חשוב הוא - אולם אין הוא חורג מן הנתיבשהיתוותה ההלכה ואין הוא מצדיק כי יקוים בו דיון נוסף".
הלכת קמור נותרה, אפוא, במקומה. על קשייה המרובים והשלכותיה על ציבור היבואנים, סוכני המכס והצרכנים עמדנו לעיל. ההתמודדות עוברת כעתלזירה אחרת - לכנסת, שכן נפתחו מהלכים לקידומה של הצעת חוק, המציעה לקבוע בחקיקהשהשבתו של מס ששולם אגב מחאה לא תהיה כפופה להוכחת אי גלגול.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
