עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז
דרישת חוב רטרואקטיבית הנוחתת על ראשו של היבואן מהווה כשלעצמה מהלומה קשה, שכן מעבר לסכום החוב העלול לגרום ליבואן להפסדים כבדים, עליו לשלם את החוב בתוך 35 יום, ולא- תנקוט הרשות בהליכי אכיפה וגבייה ובכלל זה, עיכוב מטענים שיגיעו בעתיד ומניעת שחרורם מפיקוח המכס, עיקול כלי רכב ומיטלטלין של החייב, עיקול חשבונות בנק ועוד.
הכלל בנוגע לחוב מיסי יבוא (כגון מכס, מס קניה) הוא שהיבואן נדרש לשלם את החוב גם אם הוא חולק עליו, כלומר, על היבואן לשלם את המס ובמקביל הוא רשאי לערער על החוב בפני רשויות המס או בפני בית המשפט וזאת,בניגוד לדיני מס אחרים, דוגמת מס הכנסה, מע"מ ומס קניה בעסקאות מקומיות, שם ההשגה והערעור בבית המשפט מביאים לעיכוב הליכי הגבייה.
אם היבואן אינו משלם את חובו, רשאית רשות המכס לנקוט בהליכי גבייה על פי פקודת המיסים (גבייה). רשות המכס אינה נדרשת לפנות לבית המשפט לקבלת פסק דין ו/או להוצאה לפועל כדי לגבות את החוב, אלא יכולה להפעיל מנגנון גביה עצמאי משלה.
אם כן, מה קורה במצב בו אין באפשרותו של היבואן לשלם את החוב לרשות או להעמיד לרשותה ערבות בנקאית כאשר במצב מתואר זה, היבואן חושף את עצמו להליכי אכיפה וגבייה, כגון עיכוב מטענים או עיקולים העלולים להביא להפסדים כלכליים כבדים?
סוגיה זו נידונה לאחרונה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב.
סיפור המקרה:
חברת ליקר מרקט (י.צ.מ) בע"מ ייבאה לארץ בשני משלוחים אלפי משקאות חריפים. לאחר שחרור מכולה אחת, מצאה רשות המכס במהלך שחרור המכולה השנייה כי הצהרות היבואנית ביחס לשווי המשקאות החריפים היו כוזבות והערך שצוין בחשבונית העסקה היה גבוה בהרבה ממה שהוצהר בפועל על ידי היבואנית, וזאת לצורך התחמקות מתשלום המס הגבוה המוטל על משקאות חריפים.
בסיומה של חקירה שנערכה על ידי רשות המכס, הוציאה הרשות הודעה בדבר חיוב אשר סכומה הועמד על כ-1.95 מיליון ₪.
היבואנית, אשר השיגה על קביעת רשות המכס, הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה לביטול הודעת הגרעון ובקשה לסעד זמני שיאסור על רשות המכס לפעול לגביית החוב הנטען עד לסיום ההליך המשפטי.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי השיקול העיקרי המונח בפניו בעניין זה הינו מאזן הנוחות. מחד, עיכוב הליכי אכיפה וגבייה עלול לגרום למדינה לאבד את היכולת לגבות את המס בסיומו של ההליך המשפטי, שכן קיים חשש שהיבואן לא יהיה עוד עסק פעיל, ומאידך, גביית החוב כבר עתה עלולה להביא את היבואנית לקריסה כלכלית מבלי שהיא קיבלה את יומה בבית המשפט.
בנוסף לשיקול זה, בחן בית המשפט את שיקול סיכויי התביעה, וקבע כי ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ימצא בית המשפט את ההצדקה לעכב הליכי אכיפה וגבייה. במקרה שלפנינו, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך כי סיכויי תביעתה של היבואנית גבוהים באופן יוצא דופן, שכן רשות המכס הביאה בשלב מקדמי זה די ראיות להפרכת הטענה כי המחיר שהוצהר, הוא המחיר ששולם.
בית המשפט קבע כי במסגרת שיקול מאזן הנוחות יש להתחשב בטענותיה של היבואנית לפיהן קריסה כלכלית הינה ממשית, יחד עם זאת ציין כי טענה זו מהווה חרב פיפיות שכן קריסה כלכלית אמנם מדגימה את הצורך בעיכוב הליכי האכיפה וגבייה אך היא ממחישה את החשש של המדינה מאי פירעון החוב בסיומו של ההליך המשפטי.
לפיכך, קבע בית המשפט כי נכון לעכב את הליכי האכיפה וגבייה במקרה זה, אולם בתנאי להפקדת בטוחה משמעותית ביותר בסכום של 800,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת להבטחת נזקי המדינה, אם תידחה התביעה.
[ת"א (שלום ת"א) 19118-12-13 ליקר מרקט (צ.י.מ.) בע"מ נ' מדינת ישראל, השופט אריאל צימרמן, החלטה מיום 5.1.14]
הערות:
החלטה זו של בית המשפט מצטרפת לשורה ארוכה של החלטות שניתנו בסוגיה זו, כאשר שאלה נוספת שעלתה בעניין הייתה האם בסוגיה כגון זו, קיימת הבחנה במצב בו הטובין אשר יובאו שוחררו מפיקוח רשות המכס לבין מצב בו הם טרם שוחררו?
כך למשל, בית המשפט השלום בבית שמש קבע בעבר כי אכן קיימת הבחנה וקבע כי במצב של גרעון שנוצר בתהליך השחרור, רשאי היבואן לשלם את מיסי היבוא תחת מחאה ולהגיש תביעה לאחר שחרור הטובין מרשות המכס וזאת בהתאם ובכפוף להוראות סעיף 154 לפקודת המכס ולחילופין, לא לשחרר את הטובין ולהגיש תביעה לבית המשפט לביטול הגרעון.
לעומת זאת, במצב בו הטובין שוחררו ורק לאחר מכן הוצאה הודעת החיוב, פתוחה הדרך בפני היבואן לפעול במתווה של סעיף 154 לפקודת המכס, וכמו כן פתוחה בפניו הדרך לפעול על ידי הגשת תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המוסמך, כפי שנקטה היבואנית במקרה זה.
להבחנה כזו יש מקום, לדברי השופט, שכן לרוב במקרה ששוחררו הטובין, תחשיב העלויות כבר נעשה, ועל כן יש בתשלום המס כדי להטיל על היבואן מעמסה כספית שיתכן ולא יוכל לעמוד בה.
יוער כי במקרה זה ובניגוד למקרה הראשון בו דן מאמר זה, היבואנית הציבה תשתית משפטית ועובדתית המבססים את עילת תביעתה ולאור מאזן הנוחות, בית המשפט קבע כי כתנאי לעיכוב הליכי האכיפה והגבייה תפקיד היבואנית ערבות בנקאית ע"ס של 20,000 ש"ח בלבד וכן תעמיד נכס בשווי של 100,000 ש"ח לעיקול ברישום (בש"א 1197/06, לנגר סוכנויות בע"מ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 6.11.06).
במקרה נוסף שעלה לדיון בבג"צ (בג"צ 1747/13 בלדי בע"מ נ' מדינת ישראל), קבע בית המשפט כי רשות המכס תסתפק בערבות בנקאית בשווי המיסים במקום לקבל את כספי המיסים, וזאת כאשר המחלוקת התגלתה בזמן השחרור מן המכס ולא באופן רטרואקטיבי.
למעשה, אנו רואים כי בתי המשפט מחפשים את האיזון בין הבטחת זכויות המכס לבין מתן אפשרות ליבואן להמשיך ולפעול.
עדכוני מכס ורגולציה
