המחוזי מאשר: יוטל מכס על כשרות של בשר כבש

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

בימים אלה ) 23.6.41 ( דחה בית המשפט המחוזי מרכז ערעור של יבואני בשר כבש כשר לישראל נגד רשות המכס.

בית המשפט אימץ את קביעת בית משפט השלום לפיה עלויות השחיטה והכשרת הכבש, המשולמות לרבנות הראשית או

לצד ג' ולא למוכר הכבש בדרום אמריקה, הן חלק בלתי נפרד מערך הכבש לצורך חישוב המכס.

מדובר בקבוצת יבואנים שייבאה בשר כבש מדרום אמריקה. היבואנים שילמו למפעל בעבור הבשר, ובנפרד, שילמו

לרבנות הראשית או לצד ג' בעבור שליחת צוות של שוחט ומשגיחי כשרות למפעל, לצורך ביצוע שחיטה והכשרה.

רשות המכס טענה כי עלויות הכשרות הן חלק בלתי נפרד מן המחיר ששולם עבור העסקה, ולחילופין, נטען כי יש להוסיף

את עלויות הכשרות למחיר העסקה בהיותן דומות להוצאות של פיתוח ועבודות אמנות;

היבואנים טענו כי את המכס, בשיעור 05% המוטל על בשר כבש, יש להטיל רק על ערך הבשר לצרכי המכס, כולל הובלה

וביטוח, אך ללא הוצאות הכשרות.

היבואנים טענו כי פקודת המכס קובעת ש"ערך העסקה" הוא המחיר ששולם לספק-המוכר ומכיוון שהתשלום עבור

הוצאות הכשרות שולם לצד ג', אין בסיס חוקי לכלול הוצאות אלה במחיר העסקה, ואין בסיס גם להוסיף הוצאות אלה

למחיר העסקה, משום שאינן דומות לפיתוח ועבודות אמנות.

בית המשפט דחה את ערעור היבואנים, וקבע כי הוצאות השחיטה והכשרות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הייצור ולכן יש

לראות בהן כחלק מן המחיר ששולם עבור הכבש הכשר על פי סעיף 432 לפקודת המכס. לחילופין, קבע בית המשפט כי

היה ניתן להוסיף את עלויות הכשרות לערך המוצר על פי סעיף 433 לפקודת המכס.

בית המשפט המחוזי מרכז אימץ את תיאור תהליך השחיטה וההשגחה שניתן בבית משפט השלום:

על בסיס תהליך זה שאינו ניתן להפרדה, קבע בית המשפט כי עלויות השחיטה והכשרות הן חלק בלתי נפרד מתהליך

הייצור של הבשר הכשר ולכן הן חלק ממחיר העסקה לפי סעיף 432 לפקודת המכס.

לחילופין, קבע בית המשפט כי ניתן להוסיף את עלויות הכשרות לערך בשר הכבש על בסיס סעיף 433 לפקודת המכס,

כמרכיבים שנכללים בטובין.

בית המשפט קבע כי אין דינה של שחיטה והשגחת כשרות על בשר כבש, כ"בקרת איכות" של מוצר. בית המשפט ציין כי

בקרת איכות אינה משנה את תכונות המוצר ומשאירה אותו כפי שהוא, בעוד בבשר כבש- השחיטה וההשגחה הן

שהופכות את המוצר לבשר כבש כשר, מוצר שונה משהיה קודם.

בשולי הדברים, דחה בית המשפט את טענת היבואנים כי המכס על הכשרות מעניק הגנת יתר ליצור המקומי. בית

המשפט ציין כי אם מוטל מכס של 05% על יבוא בשר כבש, זהו עניינו של המחוקק ואין בכך כדי לסייע לטענת

היבואנים.

בית המשפט דחה גם את הטענה החלופית של היבואנים וקבע כי הם אינם עומדים בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים

ולא זכאים לפטור מהודעות החיוב הרטרואקטיביות.

בסופו של דבר, נדחה ערעור היבואנים על כל חלקיו, והם נדרשו לשלם הוצאות משפט של 35,555 ש"ח.

יצוין כי בספטמבר 2543 ניתן פסק-דין נוסף בבית משפט השלום בתל-אביב, שהלך בכיוון דומה וגם הוא מצוי כרגע

בערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שטרם הוכרע.

מיום 23.6.41 , הרכב השופטים שילה, טולוקובסקי ובורנשטיין. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד ממשרד איתן, מהולל &

שדות. למדינה- עו"ד מיכל ריצ'ולסקי מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי[.

* * *