עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

רקע:

 

אחת המחלוקות הנפוצות בין יבואנים מסחריים לרשות המכס עוסקת בשאלת מחיר העסקה, או במילים אחרות, מהו הערך שעליו יוטלו מיסי היבוא.

 

קיימות הוצאות שנכללות במחיר העסקה שכן הן מנויות בפקודת המכס, ועל כך אין מחלוקת. אחת מן ההוצאות שאינה נמנית במפורש בפקודת המכס ושלגביה ניתנו מספר פסקי דין, היא הוצאה הכרוכה בכשרות של מוצר מיובא.

 

בשנתיים האחרונות ניתנו מספר פסקי-דין בבתי משפט השלום והמחוזיים, אשר קבעו כי כשרות נכללת בערך למכס, וערעורים בנושא הוגשו לבית המשפט העליון.

 

בימים אלה (2.12.15) ניתנה החלטה ראשונה בבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור, אשר סיימה את הסאגה המשפטית וקבעה כי יש לכלול את עלויות הכשרות בערך הטובין לצרכי מכס.

 

סיפור המקרה:

 

מדובר במחלוקת אשר נדונה בעבר בבתי משפט השלום והמחוזיים, וכעת הגיע לפתחו של בית המשפט העליון.

 

מדובר בתיקים מאוחדים שבחלקם מדובר ביבואני בשר כבש כשר, ובחלקם מדובר על יבואני שמן למאור או שמן זית למאכל.

 

היבואנים נשאו בתשלומים לספק בשר הכבש או ספק השמן בעבור המוצרים, ובנפרד, שילמו לעובדי הרבנות הראשית או גוף השגחה אחר, בעבור הליכי ההשגחה והשחיטה (בכבש).

 

השאלה המשותפת שהגיעה להכרעת בית המשפט העליון הייתה האם על פי הדין יש לחייב במכס רק את המוצר (כבש או שמן) בנפרד מעלויות הכשרות, או שמא יש להוסיף לערך החייב במכס גם את עלויות הכשרות.

 

היבואנים טענו כי סעיף 132 לפקודת המכס מתייחס לעלויות ששולמו למוכר או "לטובתו של המוכר", ובמקרה הנוכחי לא ניתן לכלול את עלויות הכשרות תחת סעיף זה. היבואנים טענו כי הערכת טובין מתבצעת על בסיס אמנה בינלאומית שישראל הינה צד לה, וכי פסקי-הדין שניתנו בבתי משפט השלום והמחוזיים חרגו מן האמנה.

 

החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור:

 

בית המשפט העליון דחה את טענת היבואנים כי סעיף 132 לפקודת המכס עשוי לחול רק על תשלומים ששולמו למוכר או "לטובתו של המוכר", ובכך דחה את הסתמכות היבואנים על האמנה הבינלאומית. 

 

בית המשפט העליון אימץ את עמדת בתי המשפט השלום והמחוזיים וקבע כי ה"טובין" שלגביהם יש לקבוע את הערך לצורך חישוב המכס, הינם טובין כשרים, ולא ניתן, על פי מבחן השכל הישר וההיגיון הבריא, להפריד את מרכיב הכשרות ממרכיב המוצר עצמו, שהרי גם הצרכן משלם עבור מוצר כשר יותר מאשר מוצר אחר.

 

לכן, בית המשפט העליון קבע כי ניתן לכלול את הוצאות הכשרות תחת ההגדרה "מחיר העסקה" שבסעיף 132 לפקודת המכס, אף אם לא שולמו למוכר, ובכך אימץ את עמדת רשות המכס.

 

לאור זאת, קבע בית המשפט העליון כי אין לתת ליבואנים רשות לערער, ודחה את הבקשות אך נמנע מלחייב את היבואנים בהוצאות משפט. לא מדובר בפסק-דין בערעור עצמו, אלא בדחיית הבקשה למתן רשות ערעור.

 

[רע"א 6592/14, רע"א 3413/15, רע"א 6723/15 נטו מלינדה סחר בע"מ ואח', מיה תעשיות מזון בע"מ, מאסטרפוד בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים- אגף המכס ומע"מ. פסק-דין מיום 2.12.15, הרכב השופטים: פוגלמן, רובינשטיין וברון. ב"כ הצדדים: ליבואן השמן- עו"ד גיל נדל ועו"ד עומר וגנר ממשרדנו. ליבואני בשר הכבש: עו"ד אביגדור דורות ועו"ד אהוד קרונפלד. לרשות המכס- עו"ד עמנואל לינדר מפרקליטות המדינה]. 

 

 

לסקירות נוספות שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא הטלת מכס על עלויות כשרות, אנא לחצו על הקישורים הבאים:

 

עלות כשרות היבוא

מכס על כשרות: שמן נגרר אחרי בשר כבש

המחוזי מאשר: יוטל מכס על כשרות של בשר כבש

כשר בהשגחת המכס [פורסם בדו ירחון "מיסים" - אוקטובר 2013]

מס כשרות על מוצר מזון מיובא - פסק-דין נוסף וקשה עבור ציבור היבואנים

האם יתוקן החוק בנושא מכס על כשרות?

עדכון ליבואני המזון-כיצד יש לנהוג בעקבות "מס הכשרות"?

 

 

*             *             *

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.