עו"ד גיל נדל,  עו"ד דייב זייתון, ירדן ברוך

רקע:

כידוע, בפסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי במרץ 2013 [ת.א. (מחוזי מרכז) 18199-06-10 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל רשות המכס (10.3.13), קיבל בית המשפט באופן עקרוני את טענות החברות וקבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, יש להוכיח כי היבואן חייב לשלמם כתנאי ליבוא המוצרים למדינת ישראל (ולא לשלב המכירה בישראל). בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך השאלה האם היבואן "חייב" בתשלומם, יש לבחון את לשון החוזה בינו לבין בעל המותג וכן את התנהגות הצדדים בפועל.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ובתחילת נובמבר 2016 בית המשפט העליון דחה את רוב ערעורה של רשות המכס. בית המשפט העליון קבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, הם חייבים להיות קשורים למוצרים, וכן חייבים להיות תנאי ליבוא הטובין לישראל - לא לשלב המכירה בישראל.

בית המשפט העליון קבע כי על מנת לבחון אם תשלום התמלוגים מהווה תנאי ליבוא, אין להסתפק בלשון החוזה אלא יש לבחון גם את התנהגות הצדדים בפועל. בית המשפט קבע כי ניתן לקבל עדות של בעל המותג כדי להבין האם הוא הפעיל את הפיקוח על היבואן, באיזו מידה הופעל הפיקוח, וכיו"ב, וכל זאת כדי להכריע האם התמלוגים מהווים תנאי לעסקת היבוא.

סיפור המקרה שלפנינו:

לפני ימים ספורים ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב הדן בערעורה של רשות המיסיםעל פסק דינו של בית המשפט השלום, לפיה תמלוגים ששילם יבואן לבעלת סימן מסחר בתחום החשמל והאלקטרוניקה, פטורים ממכס וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין מרוידקס.

רשות המכס טענה כי בעת פסיקת בית המשפט השלום, טרם נתקבלה פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מרוידקס וזו לא נלקחה בחשבון ומכאן הערעור.

באותו המקרה דובר ביבואן - חברת סמיקום לקסיס  - העוסק ביבוא ושיווק של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, צילום והדמיה דיגיטלית, סוללות ומצברים, ומדיה מגנטית ואופטית.היבואן שילם לחברת  Hyundaiמקוריאה, תמלוגים בגין הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר במכירת המוצרים בישראל. המוצרים לא נרכשו מחברת Hyundai אלא מיצרנים אחרים בסין אשר קיבלו את אישורה של   .Hyundai

השאלה שעמדה להכרעה בהליך בפני בית המשפט השלום הייתה האם תשלומי תמלוגים ששילם היבואן לבעלת סימן המסחר יונדאי, בגין שימוש בסימן המסחר, נכללים "בערך העסקה" וחייבים במיסי ייבוא, כמשמעותם בסעיף 133(א)(3) לפקודת המכס. המחלוקת הינה בקיומו של התנאי השני בסעיף: "שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפים, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".

בית המשפט השלום קבע כי על אף שבהסכם בין היבואן ובין בעלת סימן המסחר ניתנה לבעלת סימן המסחר הזכות לפקח על תהליך הייצור של המוצרים, הוכח על פי העדויות שהובאו, כי בפועל בעלת סימן המסחר לא ניהלה פיקוח ממשי ואפקטיבי על תהליך הייצור, בחירת המוצרים ואיכותם.

הערעור

המחלוקת בין הצדדים בערעור הינה האם בית המשפט השלום יישם באופן ראוי את הדין שהיה קיים בעת מתן פסק הדין המחוזי בעניין מרוידקס, והאם פסק הדין בעליון בעניין מרוידקס וקביעותיו מביאים לשינוי בתוצאות יישום זה. המחלוקת בין הצדדים כאמור, הייתה האם היישום הראוי מחייב החלטה הפוכה, כאשר בראש ובראשונה פועלים לפי ההסכמים מהם עולה אינדיקציה שאי תשלום תמלוגים יביא להפרת ההסכם עם יונדאי , כך שתוצאת הפרתו מהווה ביטול החוזה.

בית המשפט אישר את הקביעות העובדתיות של בית המשפט השלום ויישומן, כי למרות שהחוזים שנחתמו בין בעלת סימן המסחר לבין היבואן מעניקים, לכאורה, לבעלת סימן המסחר שליטה ופיקוח על תהליך הייצור, בפועל, על פי העדויות שהובאו לבית המשפט, הסתבר כי בעלת סימן המסחר לא הפעילה את זכותה וכמעט שלא התערבה בתהליך הפיקוח על המוצרים, ופיקוחה הסתכם בבקרת איכות.

על אף שהוכח בבית המשפט השלום כי בעלת סימן המסחר נדרשה לתת אישור לכל משלוח בטרם יצא מפיקוח רשות המכס בסין, לקראת יצוא לישראל, בית המשפט קבע כי מדובר באישור טכני והוכח שבכל המקרים ניתן אישור כזה על ידי בעלת סימן המסחר. למעשה, ניתן ליבואן יד חופשית לעשות ככל שעולה על רוחו בנוגע לטובין המיוצרים בסין בתנאי שהאריזה והלוגו הכוללים את שמה של בעלת סימן המסחר יהיו לשביעות רצונה.

 לפיכך, נקבע כי לבעלת סימן המסחר אין שליטה על הייצור ולכן תשלום התמלוגים ששילם היבואן לבעלת סימן המסחר אינם מהווים חלק מערך הטובין לצרכי מכס. בית המשפט דחה את הערעור וחייב את רשות המכס לשלם ליבואן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

ע"א 56505-06-15 מדינת ישראל נ' סמיקום לקסיס בע"מ. פסק דין מיום 27.8.17.

*           *           *