עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד עומר וגנר
רקע
סוגית הטלת המכס על תמלוגים, או על תשלומים נוספים כגון עלויות פרסום או עלויות עיצוב חנויות, נמצאת בסערה משפטית, מזה מספר שנים.
על אף שבעניינים אלה ניתנו כבר מספר פסקי-דין, גם בבתי המשפט המחוזיים וגם בבית המשפט העליון (במקרה אחד), המילה האחרונה בנושא טרם נאמרה, וגם כיום, על-פי דעתנו, אין הלכה ברורה וחד משמעית בנושא.
מרוידקס ולי קופר - 2013-2016
תחילתה של הפרשה בפסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013. באותו מקרה, בו יבואני המותגים: "לי קופר", "Rip Curl", "No Fear", דיסני, "טום וג'רי", "סקובי דו", "גארפילד", "גלית לוי", "סנופי", "Pucca", "הסימפסונים", שילמו למפעלים שייצרו עבורם את המוצרים, כמקובל בענף, ובנפרד שילמו תמלוגים לבעלי המותגים.
רשות המכס טענה כי התמלוגים "נדבקים" למוצרים ולכן יש להטיל מכס על ערך המוצרים והתמלוגים יחדיו, ואילו החברות טענו כי יש לחייב במכס רק את המוצרים. רשות המכס טענה כי התמלוגים מהווים תנאי למכירת הטובין בישראל ולכן חייבים במכס. היבואנים טענו כי התמלוגים אינם מהווים תנאי לעסקת היבוא ולכן פטורים ממכס.
בית המשפט המחוזי קיבל באופן עקרוני את טענות החברות וקבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, יש להוכיח כי היבואן חייב לשלמם כתנאי ליבוא המוצרים למדינת ישראל (ולא לשלב המכירה בישראל). בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך השאלה האם היבואן "חייב" בתשלומם, יש לבחון את לשון החוזה בינו לבין בעל המותג וכן את התנהגות הצדדים בפועל. על בסיס מבחנים אלה, חייב בית המשפט את היבואנים לגבי חלק מן המותגים ופטר אותם מן האחרים.
בחודש נובמבר 2016 פורסם פסק-הדין בבית המשפט העליון בעניין זה, בו נדחה רוב ערעורה של רשות המכס. בית המשפט העליון קבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, הם חייבים להיות קשורים למוצרים, וכן חייבים להיות תנאי ליבוא הטובין לישראל - לא לשלב המכירה בישראל.
בית המשפט העליון קבע כי על מנת לבחון האם תשלום התמלוגים מהווה תנאי ליבוא, אין להסתפק בלשון החוזה אלא יש לבחון גם את התנהגות הצדדים בפועל. כלומר, בית המשפט קבע כי ניתן לקבל עדות של בעל המותג כדי להבין האם הוא הפעיל את הפיקוח על היבואן, באיזו מידה הופעל הפיקוח וכיוצא בזאת, על מנת להכריע האם התמלוגים מהווים תנאי לעסקת היבוא.
עוד נציין כי בית המשפט העליון עשה שימוש רב בבחינת ההתנהלות במדינות אחרות בעולם ובהסכמים הבינלאומיים וקבע כי יש לפעול בהתאם לאמנות בינלאומיות ולא לסטות מהן.
[ע"א 5885/13 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, פסק-דין מיום 1.11.16, הרכב השופטים: חיות, ג'ובראן ומזוז]
גוטקס- 1 - 2016
במקרה זה, יבואניות של המותגים "זארה", "פול אנד בר", "נאוטיקה", "ניין ווסט", "איזי ספיריט", "אן קליין", ייבאו לישראל מוצרי הלבשה והנעלה, בהתאם להסכמי זיכיון בין היבואניות לבין בעלות המותגים, ונמכרים ב"חנויות קונספט" ייעודיות. החנויות מוקמות ופועלות על-פי הנחיות מפורטות מטעם בעלות המותגים בכל ההיבטים השיווקיים והניהוליים, לרבות בחירת המיקום, העיצוב הפנימי והחיצוני, סוג הציוד, אופן סידור המוצרים הנושאים את המותגים על המדפים, מסעי הפרסום, שיטות המכירה ועוד.
היבואניות שילמו למפעלים בחו"ל בעד המוצרים עצמם, ובנפרד, שילמו לבעלי המותגים (שחלקם קשורים למפעלים) תמלוגים ותשלומים נוספים בעד השימוש בסימן המסחר, בעד מתן שירותי עיצוב החנויות בישראל, ייעוץ בנושא מסעות פרסום, שיטות מכירה ועוד.
בית המשפט קבע כי הזיקה המוחלטת, החד-ערכית והחד-משמעית בין הטובין המיובאים ובין אותן הנחיות שיווק וניהול שמתקבלות מבעלות המותגים, אינה מאפשרת להתייחס לאותן הנחיות אלא כחלק בלתי נפרד מתנאי הייבוא, שמטרתן אחת ויחידה – "לעשות את המותג למה שהוא". כמו כן קבע בית המשפט כי לא ניתן להפריד באופן רעיוני בין השירות לבין המוצר, היות והשירותים, ה"מעטפת" שקיבלו היבואניות מבעלי המותגים, הם שהופכים את המוצר, המותג, למה שהוא.
באשר לפרסום, בית המשפט קבע כי העובדה שבעל המותג "צובע" אותו תשלום כתשלום עבור השתתפות בהוצאות פרסומת, אינה מעלה ואינה מורידה, ואין משמעות אם התשלום עבור הפרסום משולם לבעל המותג או לצד שלישי, וזאת משום שלא מדובר בפרסום ביוזמת היבואן, אלא בפעולות המתבצעות על-ידי בעלת המותג שהיבואן נדרש לשאת בעלות חלק ממנה. לכן, נקבע כי קיים קשר הדוק בין השירות לבין המוצר, ואת המכס יש להטיל על שניהם יחד, שכן התשלום עבור השירותים "מתייחס לטובין" במשמעות פקודת המכס.
בית המשפט קבע עוד כי התשלומים הללו מהווים תנאי למכירת הטובין, שכן די בכך שלבעל המותג קיימת שליטה מסוימת על היצור המאפשרת לו לגרום לשינוי במוצרים המיובאים כך שלא יהיו אותם המוצרים הממותגים, על מנת לחייב את התמלוגים במכס.
[ת.א. (מחוזי מרכז) 4581-04-12 גוטקס אופנה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – רשות המכס, פסק-דין מיום 12.9.16, השופט ד"ר שמואל בורנשטיין. נציין כי משרדנו מייצג את היבואן בערכאת הערעור בבית המשפט העליון].
גוטקס- 2 – 2018
חברת גוטקס ייבאה בגדים אשר נמכרו בחנויות במותג "Mango". בגדים אלה יובאו בהתאם להסכם זיכיון שנחתם בין גוטקס לבין חברת Punto FA, בעל המותג "Mango". מעבר לתשלום עבור הבגדים, שילמה גוטקס עלויות נוספות הנגזרות מעלות הרכש, וביניהן עלויות פרסום ותמיכה בחנויות בישראל.
השותפות ג.ב. מותגים ייבאה לישראל בגדים, תיקים ונעליים אשר נמכרים בחנויות במותג "Gap". מוצרים אלה יובאו בהתאם להסכם זיכיון שנחתם בין ג.ב. מותגים לבין חברת GPS strategic alliance, בעל המותג "Gap". מעבר לתשלום עבור המוצרים, שילמה ג.ב. עלויות נוספות הנגזרות ממחזור המכירות בישראל, וביניהן עלויות פרסום.
רשות המכס טענה כי לפי סעיף 132 לפקודת המכס, אותן עלויות נוספות ששילמו החברות לבעלי המותגים, צריכות להיחשב כחלק אינטגרלי ממחיר המוצרים המיובאים, ולכן, יש לחייבם במכס.
ביחס לשתי החברות, בית המשפט קבע כי על-אף שהסכם הזיכיון מתנה את המשך יבוא הבגדים בתשלום דמי הפרסום, יש לראות בכך כשתי עסקאות נפרדות - עסקת היבוא ועסקת קבלת חומר הפרסום, ולכן, עסקת החומר הפרסומי הינה עסקה בעלת ערך כלכלי נפרד ואין לקשור בינה לבין עסקת יבוא הטובין לצורך חיוב במכס. לכן בית המשפט קיבל את עמדת היבואניות.
בית המשפט דחה את טענת רשות המכס, אבחן את פסק-הדין שניתן בעניין גוטקס במקרה אחר (ת.א. 4581-04-12- שנמצא בערעור בבית המשפט העליון), וקבע כי שם הגיע בית המשפט למסקנה שבעל המותג לא נתן ליבואן שירותים אחרים בעלי ערך כלכלי מלבד הבגדים, בעוד בענייננו הוכח אחרת.
עם זאת, ביחס לתביעת ג.ב. מותגים, מצא בית המשפט לנכון לחייבן במכס על העלויות הנוספות, על בסיס סעיף 133(א)(4) לפקודת המכס, הקובע כי הרכיב הבא ייכלל בערך העסקה:
"ערכו של כל חלק שניתן ליחסו למוכר, במישרין או בעקיפין, בתקבולים הצפויים מכל מכירה של הטובין או משימוש בהם, שבוצעו לאחר מכירתם לייצוא לישראל";
[ת.א. (מחוזי ת"א) 66117-12-14 גוטקס ריטייל ברנדס בע"מ וג.ב מותגים-שותפות מוגבלת נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ), פסק-דין מיום 25.7.18, כבוד השופט מגן אלטוביה]
היחס בין פסקי-הדין השונים
על-פי דעתנו, פסק-הדין של בית המשפט העליון בתיק מרוידקס/לי קופר הינו סביר וראוי, ובכל הכבוד, פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתיק גוטקס-1, הינו מרחיק לכת, וחורג במידה מסוימת ממה שנקבע בתיק מרוידקס/לי קופר.
לדוגמה, בתיק לי קופר נקבע ואף נאמר כי רשות המכס מסכימה לכך כי תשלום שמשלם היבואן לבעל המותג בעבור "קונספט שיווקי", כגון ייעוץ בעיצוב חנויות, אינו מתייחס לטובין ופטור ממכס. לעומת זאת, בתיק גוטקס-1 נקבע עיקרון שונה, לפיו תשלום בעד קונספט שיווקי "נדבק" לטובין וחייב במכס.
בתיק מרוידקס/לי קופר נקבע כי כאשר בעל המותג יכול להביא להפסקת הייצור אם לא ישולמו לו התמלוגים, הרי ששליטה כזו גורמת לכך שהיבואן אכן חייב בתשלום התמלוגים כתנאי למכירה. לעומת זאת בתיק גוטקס-1 בוצעה הרחבה, ונקבע שאין צורך שבעל המותג יביא להפסקת הייצור, אלא גם אם הוא יכול להביא לשינוי תנאי הייצור כך שהמוצר כבר לא יהיה אותו המוצר, מתקיים התנאי שהיבואן חייב בתשלומם כתנאי למכירה והתמלוגים יהיו התמלוגים במכס.
כמו כן, לדעתנו, פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתיק גוטקס-2, נכון מבחינה עקרונית ביחס לשאלה האם דמי פרסום מהווים חלק מהערך לצרכי המכס, או לא, ויש בו סתירה מסוימת לקביעת בית המשפט המחוזי בעניין דומה בתיק גוטקס-1.
בעוד שבתיק גוטקס-2 נקבע כי תשלום עבור פרסום מהווה עסקה נפרדת שאינה קשורה ישירות ליבוא הטובין ואין לחייב אותה במכס, בתיק גוטקס-1 נקבע עיקרון שונה.
ביחס לתיק גוטקס-2, לדעתנו, בכל הכבוד הראוי, לא סביר כי הקביעה האם דמי פרסום חייבים במכס או לא, תיגזר מאופן ההסכמה החוזית בין הצדדים, בשאלה האם התשלומים חושבו על בסיס קניות או מכירות, וראוי לקבוע כלל מהותי, ולא כלל שנגזר מאופן חישוב שהוא טכני.
ראוי לציין כי תיק גוטקס-1 נמצא בשלב ערעור בבית המשפט העליון, בו היבואן מיוצג על-ידי משרדנו. אנו מניחים כי הצדדים יגישו ערעור על פסק-דין גוטקס-2 וגם הוא יגיע לפתחו של בית המשפט העליון.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089898.