|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
22/02/08 01. היכן כדאי לתבוע ספק סיני שהפר חוזה?
עו"ד גיל נדל
במסגרת היקפי הסחר העצומים עם סין מתגלעים, מטבע הדברים, סכסוכים בין הצדדים ומחלוקות משפטיות. לא אחת ניתן להיתקל במקרים שבו הספק הסיני סיפק סחורה שאינה מתאימה לסחורה שהוזמנה, או שסיפק את הסחורה באיחור ניכר, או שסיפק סחורה בכמות פחותה, או שבכלל לא סיפק את הסחורה. לעיתים במקרים כאלו, חלק מהתמורה כבר שולם, והיבואן הישראלי מוצא את עצמו עומד מול שוקת שבורה עד מאד – לא רק שאינו יכול למכור את הסחורה, אלא שהספק הסיני גם אינו מוכן להשיב לו את הכסף ששילם, שלא לדבר על סירוב לתת פיצוי כספי כלשהו.
במצבים אלו אין מנוס אלא לפתוח בהליכים משפטיים ולהגיש תביעה משפטית כנגד הספק הסיני בגין הפרת החוזה מצידו, אלא שכאן נשאלת השאלה המרכזית - באיזה בית משפט ניתן וגם נכון ויעיללתבוע את הספק בישראל או בסין?
הנוחות של הגשת תביעה בישראל מובנת מאליה – התיק מתנהל קרוב לבית, בעברית, עם עורך דין ישראלי, תוך שהספק הסיני, אם יבחר להתגונן, ייאלץ לכתת רגליו ולהגיע מסין הרחוקה למדינת ישראל על כל העלויות הכרוכות בדבר.
אלא שספק רב האם הדבר אפשרי. ראשית, על מנת שבית המשפט הישראלי יקנה סמכות לדון בתביעה נגד ספק זר, יש צורך שיתקיימו מספר תנאים הקבועים בחוק ובפסיקה. כך, למשל, בית המשפט יקנה סמכות לדון בתביעה אם החוזה נעשה בישראל, או אם חלים על החוזה דיני מדינת ישראל, או אם הפרת החוזה אירעה בישראל. בעניין זה נציין כי כאשר מדובר ביבואן ישראלי ביצע עיסקת קניית טובין ובה סוכם שהטובין יסופקו בתנאי CIFחיפה או FOBשנחאי (להבדיל מתנאי DDUאו DDPחיפה), ולא סוכמו חובות אחרות כמו המצאת מסמכים נוספים בישראל וכדומה, הפרת החוזה אירעה בסין ולא בישראל, שכן הסיכון, על פי האינקוטרמס, עבר כבר בעת שהמטען חצה את דופן האוניה בנמל המוצא.
בית המשפט גם נדרש לבחון את עילת התביעה - האם "התביעה ראויה לטיעון", וכן האם מדובר בתביעה ראויה או טורדנית, ברמה הראשונית.
חשוב לציין כי אין מדובר ברכישה אוטומטית של סמכות לדון בתביעה, ובית המשפט גם יבדוק האם הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. השיקולים שבית המשפט יבחן הינם מקום הצדדים המעורבים, כמות העדים ומיקומם, האופי הלוקאלי או הגלובאלי של הסכסוך, ועוד.
בהחלטה שניתנה בתחילת 2005 דחה בית המשפט בקשה של תובע ישראלי למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל בדיוק מהטעם שפורט לעיל, שהפרת החוזה לא אירעה בישראל, ואף ביטל עיקולים שכבר הוטלו (בש"א 2968/05 בבית משפט השלום בחיפה, הספק הזר יוצג על ידי משרדנו). לעומת זאת, לאחרונה נתן בית המשפט השלום באשדוד החלטה שהתירה המצאה מחוץ לתחום השיפוט בתביעה נגד ספק סיני (בש"א 2542/07).
אלא שהסיפור רק מתחיל כאן, ולא מסתיים, שכן גם אם נניח שבית המשפט הישראלי ירכוש סמכות לדון בתביעה, על היבואן לקחת בחשבון את השאלה האם ניתן יהיה לממש את פסק הדין. אם לספק הסיני קיימים נכסים במדינת ישראל לא צריכה להיות בעיה במימוש פסק הדין, ואולם אם יש רק צורך לממש ולאכוף את פסק הדין בסין - העניין כמעט בלתי אפשרי.
ככלל, הסוגיה של אכיפת פסקי דין ישראליים במדינה זרה משתנה ממדינה למדינה. יש מדינות שבהן צריך לקחת את פסק הדין הישראלי ולהעביר אותו תהליך "גיור" פרוצדוראלי בבית משפט זר. תהליך הגיור לא יכנס לגופו של פסק הדין אלא יבדוק האם, למשל, הנתבע הזר זומן כלכה, האם פסק הדין אינו נוגד את תקנת הציבור, ועוד. סין, לעומת זאת, אינה נוהגת להכיר בפסקי דין זרים, ובהעדר סטטיסטיקה מסודרת, מוכר בספרות המשפטית רק מקרה אחד (!!!) שבו בית המשפט סיני אכף פסק דין זר. מכאן, שבנסיבות שבהן אין לספק הסיני נכסים במדינת ישראל אלא בסין, השקעת המשאבים שתיעשה בניהול ההליך בישראל (גם אם הספק הסיני לא התגונן, וסביר שכך יהיה המצב) לא תניב פירות, ככל הנראה, ועל כן תהיה מיותרת.
נבהיר שסקירה זאת אינה דנה באכיפת פסקי בוררות, ולענין זה נתייחס בעתיד.
22/02/08 02. מה עושים במקרה של חובות אחסנה? - חלק שני
עו"ד רותם וירניק, עו"ד גיל נדל
בחלק הקודם של המאמר (פורסם בגליון 30 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם") דנו בחשיבותו של חוזה האחסנה, ובפרטים שצריכים להופיע בו. כמו כן, הרחבנו על חשיבותה של ההודעה למפקיד על קיומם של חובות אחסנה. בחלק זה של המאמר, נדון באפשרות של הגשת תביעה משפטית לצורך גביית דמי האחסנה, ובזכות העכבון.
הגשת תביעה
כאשר דרך ההידברות נכשלת, אין מנוס אלא לנקוט בצעדים משפטיים לגביית חובות האחסנה, דרך המלך, אותה מציעה הפסיקה, היא הגשת תביעה כספית בגין חובות האחסנה שנצברו עד למועד הגשת התביעה, תוך שמירה על זכות התביעה בגין חוב האחסנה שיצטבר ממועד הגשת התביעה ועד למועד איסופם בפועל, ובצירוף סעד חלופי המאפשר לחברת האחסנה למכור את הטובין המוחזקים אצלה כדי לפרוע את החוב, במידה והחוב לא יפרע תוך Xימים.
הליכים משפטיים, מטבעם, נוטים להימשך בין מספר חודשים למספר שנים, שבמהלכם לא רק שאחזקת הטובין במחסני החברה תופסת מקום וגורמת לאבדן רווחים בגין הגוש או חלקו בו מאוחסנים הטובין, אלא שהטובין עצמם, חשופים לפגיעות שונות ולירידת ערך. לפיכך, יש לציין בפני ביהמ"ש את נקודת הזמן, שלאחריה עלויות האחסנה ממילא יעלו על שווי הטובין ולבקש כי ביהמ"ש יאפשר את מכירתם עוד קודם לכן, על מנת שחברת האחסנה תוכל להיפרע את מלוא החוב. במידה ונקודת הזמן בה עלות האחסנה תעלה על ערך הטובין, קודמת למועד מתן פסק הדין או המועד המשוער של סיום ההתדיינות בפני ביהמ"ש, מומלץ ורצוי, להגיש את הבקשה למכירת הטובין גם במסגרת של בקשה לסעד זמני, שתוגש במקביל להגשת התביעה.
מובן מאליו, כי למפקיד (מזמין האחסנה / בעל הזכויות בטובין) ישנה אפשרות להתגונן כנגד התביעה וכנגד הבקשה לסעד זמני, במידה ומוגשת בקשה כזו. במקביל, ועל מנת לצמצם הן את נזקיו והוצאותיו הוא והן את אלה של חברת האחסנה, מומלץ למפקיד לפנות לחברת האחסנה, הן באופן ישיר ובמידת הצורך, גם באמצעות הגשת בקשה מסודרת לבית המשפט, בבקשה לשחרור הטובין, במסגרתה יעלה המפקיד כל טענה והשגה שיש לו כנגד עצם קיומו של החוב ו/או שיעורו. במקרה כזה, סביר להניח כי ביהמ"ש ייעתר לבקשה לשחרור הטובין, בכפוף להפקדת ערבויות לטובת חברת האחסנה, במידה והאחרונה תזכה בדינה.
הפעלת זכות העיכבון
אופציה נוספת שעומדת בפני חברת האחסנה, הינה שימוש בזכות העיכבון. העיכבון מקנה לנושה את הזכות להותיר ברשותו כסעד עצמי (SELF HELP) נכס שמסר לו החייב, כדי לקדם את פרעון החוב המגיע לו, וזאת בעודו מוגן מפני תביעות החייב או צד שלישי בגין אחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין. למעשה מדובר במעין בטוחה שעומדת לרשות הנושה.
הנושה זכאי לעכב נכס של החייב שבידיו (ולא למסור אותו לבעליו), לצורך הפעלת לחץ לגביית החוב, וזאת ללא צורך לקבל צו של בית המשפט. יחד עם זאת, הדעה הרווחת בקרב המלומדים ובפסיקה, היא שכדי לממש את הנכס המעוכב (למכור אותו לצורך פרעון החוב) יש צורך בקבלת צו של בית המשפט. עיכוב של הנכס ללא אישור בית המשפט – כן. מכירת הנכס ללא אישור בית משפט, אסורה ועשוייה אף להוות גזל.
ראוי לציין, כי בהצעת חוק דיני ממונות תשס"ו-2006 (סעיף 556), נקבע כי לבעל העיכבון זכות לממש את הנכס המעוכב בצו של בית משפט לפי הוראות חוק המשכון, ואם תתקבל ההצעה יעוצב העיכבון, הלכה למעשה, כ"משכון מן הדין". למעשה, כבר היום, ועוד בטרם אושר חוק דיני ממונות הנ"ל, נקבע בפסיקה כי זכות העיכבון מקנה עדיפות בהליכים של פירוק ופשיטת רגל, ממש כאילו נרשם. לפיכך, היה וקיים חשש לכושר הפרעון של המפקיד, מוטב יהיה לחברת האחסנה אם תקדים ותמציא למפקיד הודעה על הפעלת זכות העיכבון, ובכך תגבר זכותה על זכויותיהם של נושים אחרים, לרבות בהליכים של פשיטת רגל או פירוק של המפקיד.
באשר להיקפה של זכות העיכבון, על פי רוב, זכות העיכבון של המחסן כלפי סחורה תוגבל אך ורק לחוב הנובע מסחורה זו. אם קיים חוב דמי אחסנה בגין סחורה מסוימת, ניתן לעכב בגין חוב זה רק את הסחורה שיצרה את החוב ולא סחורות אחרות אשר לגביהן אין חוב.
במידה וחברת האחסנה מעוניינת לממש את זכות העיכבון , עליה להוציא ללקוח מכתב על מימוש זכות העיכבון מכח סעיף 19 לחוק החוזים תרופות ומכח סעיף 9 לחוק השומרים.
במקרה כזה, חברת האחסנה מסתכנת בכך שבתקופת הביניים שממועד ההודעה ועד לפרעון החוב היא לא תחשב כשומרת שכר ולא תהיה זכאית לתשלום דמי האחסנה בתקופת העיכבון (ת.א. 71279/06 ארד דוד נ' עו"ד נהרי עמרם). יחד עם זאת נציין, כי גישה זו לא אומצה באופן אחיד בפסיקה וישנם גם פסקי דין בהם חוייב הלקוח בתשלום דמי האחסנה בתקופת העיכבון, לרבות בנסיבות בהן נקבע כי לחברת האחסנה לא הייתה כל זכות לעכב את הטובין (ת.א. 160692/02 שירותי גרר אזור בע"מ נ' עמותת "שם משמעון").
מכל מקום, זכות העיכבון ניתנת למימוש גם בשלב מאוחר יותר בתגובה לדרישה שעשוי לעורר הנתבע, במסגרת התביעה הכספית או מחוצה לה, לשחרר את הטובין, ולאו דווקא כצעד מקדים בטרם הגשת תביעה.
ולבסוף נזכיר, כי בהפעלת זכות העיכבון נוטלת על עצמה חברת האחסנה את הסיכון, שיהא עליה לשאת בתוצאות הנזק שגרמה למפקיד היה ויתברר כי בנסיבות המקרה לא התגבשה זכות העיכבון, ו/או לא הייתה הצדקה להפעלת זכות זו. עיכוב יהיה שלא כדין אם למשל, יתברר כי המפקיד כלל אינו בעל הטובין (ת.א. 160692/02 שירותי גרר אזור בע"מ נ' עמותת "שם משמעון"), אם החוב שבגינו עוכבו הטובין לא נוצר במסגרת אחסנתם של אותם טובין אלא בגין פעולות אחסנה קודמות של סחורה אחרת, אם זכות העכבון לא הופעלה בתום לב וכיו"ב.
22/02/08 03. יש לחשוף פרוטוקולים של ועדות חוק מסים עקיפים
עו"ד גיל נדל
ביום 6.2.08 ניתנה על ידי בית משפט השלום בירושלים החלטה חשובה בענין זכותו של היבואן לעיין בפרוטוקולים של ועדת מסים עקיפים של המכס. באותו מקרה דובר בשני יבואנים שפנו לרשות המכס קבלת פטור מתשלום מסי יבוא לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ובקשתם נדחתה. במסגרת ההליכים המקדמיים בפני בית המשפט, ביקשו היבואנים, באמצעות ב"כ הח"מ (עו"ד גיל נדל ועו"ד רותם וירניק), לעיין בהחלטות ובפרוטוקולים של ועדת מסים עקיפים שדנו במקרים אחרים שיש להם זיקה למקרה שנדון בתביעה.
לטענת היבואנים, באותם החלטות ופרוטוקולים נקבע כי היבואן שם עמד בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, והחלטות ופרוטוקולים אלו משליכים באופן ישיר על הענין הנדון בתביעה. היבואנים גם ציינו כי אין להם התנגדות כי מההחלטות והפרוטוקולים ימחקו פרטים מזהים.
בית המשפט השלום בירושלים קיבל את עמדת היבואנים והורה לרשות המכס לחשוף את ההחלטות והפרוטוקולים, לאחר מחיקת הפרטים המזהים מהם. בית המשפט ציין כי לא ניתן לומר שאין מדובר במסמכים רלבנטיים, וכי עיון בהם לא יועיל ליבואנים. עוד קבע בית המשפט כי גם אם מדובר בהשקעה רבה מצד רשות המכס במחיקת הפרטים המזהים, עדין יש לחשוף את החומר, בכפוף לפסיקת ההוצאות הכרוכות במחיקת הפרטים. (בש"א 4350/07, החלטה מיום 6.2.08).
פסיקה זאת מצטרפת לשורה של החלטות שניתנו בערכאות שונות, ושצידדו בחשיפת מידע לטובת היבואן הפונה. היבואנים / הפונים יוצגו על ידי משרד הח"מ, והנה השורה התחתונה של החלטות אלו:
בת.א. 42687/03 בענין עו"ד גיל נדל נ' פולדיאן יעקב ומנהל המכס ומע"מ, קבע בית משפט השלום בתל אביב כי הציבור רשאי לעיין בתיק מכס שהתנהל בדלתיים פתוחות.
בבש"א 1632/06 חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את רשות המכס למסור ליבואן מידע אודות סיווג מוצרים מיובאים, לרבות מוצרים שיובאו על ידי יבואנים מתחרים, תוך שדחה את טענת החסיון שנטענה על ידי רשות המכס. בקשת רשות ערעור של רשות המכס על החלטה זאת עדין תלויה ועומדת.
בבש"א 1198/07 הורה בית המשפט השלום בבית שמש לרשות המכס להשיב על מספר שאלות שהציג לה יבואן, במסגרת תביעה לקבלת סעד הצהרתי בענייני סיווג וחוק מסים עקיפים. בין היתר, נדרשה רשות המכס לספק מידע בעניין סיווגם של חיישני חמצן שיובאו על ידי יבואנים בחמישה מקרים שונים.
ובענין קרוב (מס הכנסה), קבע בית המשפט עליון כי "באותם מקרים בהם אכן קיים חשש שאין בידי בעל דין אפשרות גישה לחומר הגולמי המצוי בידי הרשות, יכול - ואף צריך - בית המשפט לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע לפתרון מידתי, יצירתי, שיאפשר שמירה מלאה על האינטרסים שביסוד החיסיון, וזאת תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם". (רע"א 7867/06, הנישום יוצג ע"י עו"ד ביין וריבש).
22/02/08 04. הרמת מסך לצרכי גבית מסי יבוא
עו"ד גיל נדל
ביום 3.2.08 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה החלטה שאפשרה לרשות המכס להרים מסך בין חברות לצרכי גבית מס, בהתאם להוראות סעיף 106 לחוק מע"מ.
ככלל, סעיף 106 לחוק קובע כי לצורך הרמת מסך בין שתי חברות, וגביית חוב מס של חברה אחת מחברתה, חייבים להתקיים התנאים הבאים: א. חוב סופי של החברה הראשונה. ב. החברה הראשונה מעבירה ללא תמורה את נכסיה לחברה השניה, או בתמורה חלקית – אם יש בין שתי החברות יחסים מיוחדים. ג. לחברה הראשונה אין מספיק אמצעים לכיסוי החוב.
בענייננו, מצא בית המשפט כי כל שלושת התנאים התקיימו (ע"ש 1137/07 טי אנד אל אקספרס בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, לרשות המכס – עו"ד גלייטמן).
בשונה מכך, בענין אחר, קבע בית המשפט כי לרשות המכס אין סמכות לבצע הרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, ללא צו שיפוטי, וזאת בשונה מסעיף 106 לחוק מע"מ המקנה לה סמכות זאת. (בשא (חי') 12318/07, זייתון תעשיות שמנים בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ, למבקשת – עו"ד שדות, למשיבה – פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי).
פסק דין נוסף שצמצם את סמכותה של רשות המכס לבצע הרמת מסך על פי סעיף 106 לחוק מע"מ הינו ע"ש 5010/05, בי. אי. סי. סי נ' רשות המכס, פס"ד מיום 10.8.06, שבו יוצגה היבואנית על ידי גיל נדל משרד עורכי דין (הח"מ). באותו ענין נקבע כי רק אם העברת הנכסים תתקיים לאחר התגבשותו של חוב סופי, ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 106 לחוק מע"מ.
22/02/08 05. בית המשפט העליון: נדבך נוסף לזכותו של הנישום לקבלת מידע מהרשות
עו"ד גיל נדל
לאחרונה (6.1.2008) ניתנה על ידי בית המשפט העליון החלטה שיש לה חשיבות רבה לענייני מיסוי ומכס (רע"א 7867/06, פקיד שומה חיפה נ' משה לוסקי, למדינה – עו"ד ליבליין, לנישום – עו"ד ביין וריבש).
באותו ענין ביקש הנישום לעיין בדו"ח סיכום חקירה של רשות המסים, וזאת על מנת להוכיח כי הוסכם בינו לבין רשויות המס, שלאחר תשלום כופר כסף על ידו לא תוצא לו שומת מס.
בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לבקשת הנישום והורה לרשות המסים למסור את הדו"ח לנישום. ביצוע ההחלטה עוכב עד לקבלת הכרעה בערעור, אשר ניתנה לאחרונה.
בשורה התחתונה, בית המשפט העליון קיבל את ערעור רשויות המס, וקבע שהדו"ח לא יימסר לנישום. אלא שעיקר חשיבותו של פסק הדין נעוצה בהנמקה שניתנה בו. הסיבה שבית המשפט קיבל את עמדת רשות המס הינה כי במסמך המבוקש לא היה כל מידע רלבנטי עבור הנישום היכול לבסס טענה בדבר הסכם שגובש בינו לבין רשות המסים.
מצד שני, בית המשפט קבע כי לא כל תרשומת פנימית של הרשות (כמו דו"ח סיכום חקירה פנימי וכיו"ב) תהיה חסויה. אמנם נאמר כי "אין ספק שהאינטרס הציבורי הוא לאפשר דיון פנימי בלא מורא, ואפשרות לעובדי ציבור להביע דעותיהם", ואולם חסיון זה קיים רק כאשר קיים חומר נוסף שיכול, מבחינתו של הנישום, להשיג אותה מטרה. ומכאן קבע בית המשפט כי "אילו אכן היה קיים סיכום דיון שבו (ורק בו) נאמר כי ניתנה התחייבות להימנע מהליך אזרחי, היה על המבקש (רשויות המס) למסור את המסמך על מנת שהמשיב (הנישום) יוכל לכלכל את הגנתו. זאת, מטעמי הגינות בסיסיים".
בית המשפט גם ביצר את מעמדה של תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרות לבית המשפט לעיין במסמך שאחד הצדדים טוען שהוא חסוי, תוך שקבע כי "תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון מבלי לעמוד מאחורי "מסך בערות".
בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "באותם מקרים בהם אכן קיים חשש שאין בידי בעל דין אפשרות גישה לחומר הגולמי המצוי בידי הרשות, יכול - ואף צריך - בית המשפט לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע לפתרון מידתי, יצירתי, שיאפשר שמירה מלאה על האינטרסים שביסוד החיסיון, וזאת תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם".
לדעתנו מדובר בהחלטה חשובה ביותר המוסיפה נדבך נוסף לזכותו של הנישום לקבלת מידע מהרשות. מעבר לכך שההחלטה חוזרת ומציינת מספר פעמים את זכות העיון שיש לנישום מסמכי רשות המס הנוגעים לעניינו, הרי שהיא קובעת כלל מנחה באופן ההתמודדות של בית המשפט עם טענת חסיונות הנטענת על ידי רשות המס – העברת המסמך החסוי לבית המשפט, לצורך גיבוש פתרון מידתי. אמנם ההחלטה דנה בענייני מס הכנסה, אולם היא ישימה גם לענייני מכס.
22/02/08 06. תשלומי מכס אגב מחאה – פסק דין מחמיר של בית המשפט המחוזי
עו"ד גיל נדל
בפסק דין שניתן לאחרונה (ע"א 3041/04 גסטטנר (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, 27.12.07, לא צוינו שמות באי כוח הצדדים), אישר בית המשפט את פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה על הסף תובענה להשבת מסי יבוא (56 רשימונים). סיבת הדחייה על הסף היתה שהתביעה לגבי 54 רשימונים הוגשה לאחר שלושת החודשים הקבועים בסעיף 154 לפקודת המכס, ולגבי שני רשימונים נוספים – הן מן הטעם שלא נרשם על גביהם אגב מחאה והן מן הטעם שהתביעה לגביהם הוגשה לאחר שלושת החודשים הנ"ל.
לפסק הדין משמעות כספית ניכרת, שכן מדובר בסכום של למעלה מ – 200,000 ₪ שהשבתו נחסמה מטעמי התיישנות.
פסק הדין גם קבע כי כאשר קיימת מחלוקת אודות סכום המכס בעת שחרור הטובין, קיימת חובה לשלם את המס אגב מחאה, והימנעות מכך לא תחלץ את היבואן מהוראותיו המחמירות של סעיף 154.
פסק הדין מצטרף להחלטות ופסקי דין שניתנו לאחרונה בענייני סעיף 154, ושחסמו, באופן כזה או אחר, תביעות שהוגשו לאחר שלושת החודשים הקבועים בסעיף 154.
יחד עם זאת, קביעה אחת בפסק הדין אינה עולה אחד בקנה אחד עם פסיקות אחרונות שהיו מקלות יותר כלפי היבואן. פסק הדין קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס קובע התיישנות מהותית, ואולם מפסקי דין אחרים (רע"א 10316/03, החלטה של בית המשפט העליון מיום 4.11.07, וע"א 9257/06, פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.11.06 – בשני הליכים אלו יוצג היבואן על ידי גיל נדל משרד עורכי דין) עולה שבית המשפט מוכן עקרונית לקבל את העמדה שסעיף 154 הינה סעיף מועדים רגיל, ושניתן – גם בדיעבד – להאריך את המועדים הקבועים בו. לא ברור לנו כיצד בית המשפט המחוזי בתל אביב הסיק מהחלטתו של בית המשפט העליון שמדובר בהתיישנות מהותית.
ראוי לציין בית המשפט העליון, בהליך שהוזכר לעיל, היה ער לבעייתיות של תקופת שלושת החודשים של סעיף 154, וקרא למחוקק לתקן את הסעיף, מטעמי חוסר הוגנות כלפי היבואן: "אורכה, או ליתר דיוק קוצרה, של התקופה המוגבלת המנויה בסעיף, אמנם, מעורר קשיים בדבר שאלת התאמתו לזמננו, ושמא יתן על כך המחוקק דעתו, במגמת הוגנות כלפי כולי עלמא" ... "אם ניתן לסבור כי היה מקום ללוח זמנים מרווח יותר, ואיני רחוק ממחשבה זו, זו מלאכת המחוקק".
נציין כי גם בענין הרישום אגב מחאה נשמעו דעות מקלות. כך למשל – בבש"א 2221/06 בבית המשפט השלום בירושלים (גם כאן יוצג היבואן על ידי משרדנו), קיבל בית המשפט את עמדת היבואן, וקבע כי כאשר רשות המכס ידעה על המחלוקת בין היבואן לבינה, כתוצאה מהגשת תביעה קודם לכן על רשימונים קודמים, ניתן לוותר על הרישום אגב מחאה.
סיכומו של דבר – סעיף 154 לפקודת המכס, המציב דרישות חמורות ביותר כלפי יבואן התובע השבת מסי יבוא, מיושם בבתי המשפט, ועל ציבור היבואנים להקפיד ביותר על מילוי הוראותיו. יחד עם זאת, במקרים המתאימים, בתי המשפט יהיו נכונים להקל במידת מה על הוראותיו. הואיל והענין יידון על בסיס של כל מקרה לגופו, מומלץ שלא להסתמך מראש על ההקלות האפשריות, ולהקפיד על מילוי הוראות סעיף 154 ככתבן וכלשונן.
22/02/08 07. בית משפט השלום ברחובות: נוהל משלוח קטן של המכס – תקף
עו"ד גיל נדל
ביום 4.2.08 ניתנה על ידי בית משפט השלום ברחובות החלטה ששמרה על תוקפו של נוהל משלוח קטן של רשות המכס (בענייני קנין רוחני), ודחתה את עמדת היבואן כי תפיסת הטובין נעשתה שלא כדין. בית המשפט קבע כי הוראת סעיף 200א לפקודת המכס, הדורשת מבעל זכויות הקנין הרוחני להפקיד ערבויות בידי המכס ולהגיש תובענה לבית המשפט (הפקדת ערבויות והגשת תביעה על ידי בעל הזכויות), כתנאי לעיכוב הטובין החשודים כמפרים על ידי רשות המכס, אינה מהווה את המתווה הייחודי שאותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין אשר יש חשש כי הם מפרים זכויות יוצרים וסימני מסחר, וסעיף 200ה לפקודת המכס מעניק לרשות המכס סמכות נוספת, מעבר לזו של 200 א, לתפוס טובין החשודים כמפרים.
בהתאם לכך דחה בית המשפט את בקשת היבואנית להורות על שחרור הסחורה שנתפסה על ידי המכס. (ת.א. 3800/06 טרגט פוינט סוכנויות בינלאומיות בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, ליבואנית – עו"ד זינגר, למכס – עו"ד אליעז שניצר).
החלטה זאת באה בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.8.07 (בר"ע 1119/07 מ"י אגף המכס נ' צבי זנטקובסקי) בו ניתנה החלטה דומה, ואשר ביטלה החלטה הפוכה של בית משפט השלום בנצרת.
ההחלטות הנ"ל, לדעתנו, אינן חסינות מביקורת. פעולת תפיסת טובין על ידי רשות המכס חייב להיות נשענת על תשתית עובדתית מתאימה, ואולם לרשות המכס כשלעצמה, בשונה מבעלי הזכויות, אין את הידע לקבוע האם הטובין מפרים או לא, ואין היא יכולה לקבל החלטה מבוססת ושקולה באם הטובין מפרים או לא. בעל הזכויות הוא-הוא אשר בידו נמצא הידע הרלבנטי ועל כן נכון לדרוש ממנו להביא את הדברים בפני בית המשפט.
22/02/08 08. בית משפט השלום בראשל"צ: המדינה אחראית לנזק בעקבות תפיסת טובין לתקופה ארוכה ובלתי סבירה
עו"ד גיל נדל
משטרת ישראל תפסה שופל ("מעמיס אופני") מתוצרת קטרפילר שהיה בשימוש חברת בראשי ובניו העוסקת בביצוע עבודות עפר, בחשד של זיוף השילדה שלו. חברת בראשי ובעלת מניותיה תבעו ממשטרת ישראל פיצוי כספי בגובה 343,773 ₪ בטענה כי תפיסה הטובין נמשכה זמן רב מדי (ארבעה חודשים), בשעה שהבדיקות שלשמן נתבצעה התפיסה היה יכולות להסתיים זמן רב קודם לכן.
מנגד, טענה המדינה (משטרה) כי תפיסת השופל בחשד לזיוף שילדתו הייתה סבירה, וכי בית המשפט לא צריך לתת סעד משפטי לתובע אשר תביעתו מסתמכת על מעשה אסור ("עילה בת עוולה").
בית משפט השלום בראשון לציון דחה את עמדת המשטרה ממספר טעמים.
בשורה בתחתונה מצא בית המשפט כי השופל הוחזק בידי המשטרה זמן רב מדי. בית המשפט מצא כי בעוד שהשופל נתפס כבר בסוף חודש מרץ 2007, הרי שרק כעבור ארבעה חודשים, לקראת סוף חודש יולי, אפשרה המשטרה למומחה מטעם החברה לבדוק אותו, ובעקבות אותה בדיקה, שקבעה ששילדת השופל אינה מזוייפת, החזירה המשטרה את השופל לחברה. אילו היתה המשטרה מאפשרת את ביצוע הבדיקה קודם לכן, היה השופל מוחזר מהר יותר לחברה.
בית המשפט קבע, בין היתר, כי "גישה לפיה תוטל אחריות בנזיקין כאשר תפוס מוחזק בידי המשטרה פרק זמן בלתי סביר מתיישבת גם עם חוקי היסוד בכלל ועם מעמדה החוקתי של זכות הקניין בפרט, המחייב מציאת איזון הולם בין מתן חופש פעולה למשטרה לחקור חשדות לעבירות לבין מזעור הפגיעה בזכות הקניין הנגרמת עקב אותן חקירות".
בית המשפט הדגיש את קיומה של חזקת החפות העומדת לו לאדם, תוך שציין שבענייננו - לא החברה ולא בעלת מניותיה הורשעו בדין בעבירה כלשהי הקשורה בטובין התפוסים, ועל כן לא ניתן לטעון כנגדם שמדובר בתביעה המסתמכת על מעשה אסור. בית המשפט גם ציין כי עילתה של התביעה לא היתה עצם תפיסת השופל, אלא העובדה שהוחזק בידי המשטרה פרק זמן בלתי סביר בעליל, ובענין הזה בוודאי שאין לייחס לתובעים "עוולה" כלשהי.
יחד עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובעות פיצוי כלשהו, מן הטעם שהתובעות לא הוכיחו כראוי את הנזק שנגרם להן.
לפסק הדין חשיבות רבה לציבור היבואנים, שכן רשות המכס מעכבת לעיתים שחרור טובין מפיקוחה עד לעריכת בדיקות מטעמה. במקרים שבהם הבדיקות נמשכות מעבר לזמן סביר (הנקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה), קמה ליבואן זכות תביעה לפיצוי בגין נזקיו.
ת"א (ראשל"צ) 6918/02, שרון רחל ואח' נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 31.10.07. לתובעות – עו"ד מור כהן, למדינה – עו"ד לרון, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).
22/02/08 09. בית המשפט המחוזי בחיפה: המוביל התרשל באי שמירה על מסמכי השחרור
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין אחריותו של המוביל היבשתי בשל גניבת מסמכי שחרור שנגנבו ממשאיתו.
מדובר בתביעת שיבוב שהגישה חברת ביטוח כנגד (בין היתר) מוביל יבשתי, לקבלת תגמולי ביטוח שהיא שילמה ליבואנית - מבוטחת שלה, בגין גניבת מכולה ובה מטען של סוללות שאמור היה להיות מועבר ליבואנית, אך נגנב קודם לכן ע"י אלמונים בשטח נמל חיפה. בחקירת המשטרה התברר שמסמכי השחרור נעלמו מהמשאית, והמטען הוצא מתוך שטח הנמל באמצעות מסמכי השחרור של המטען ותעודת שער שנרשם בה מספר רישוי של משאית אחרת. גם התברר כי המוביל היבשתי לא דאג לרשום על גבי תעודת השער את פרטי החברה ו/או פרטי הנהג מטעמה שהיה אמור להוציא את המטען משטח הנמל.
בית המשפט פסק שהאחריות שניתן לייחס למוביל היבשתי היא אחריות שילוחית למעשיו של הנהג, שהועסק על-ידה במועדים הרלוונטיים לתביעה, וכי משום כך היא אחראית ברשלנות לגניבת המסמכים. בית המשפט לא קיבל את עמדת המוביל היבשתי לפיה הנהג לא נהג על פי ההוראות והימרה את הוראותיהם ומשום כך אין להם אחריות, וקבע כי המוביל היבשתי אחראי על כך שהמשיך להעסיק עובד "בעייתי".
בית המשפט לא הסכים לקבל את טענת המוביל בדבר רשלנות חוזית תורמת מצד היבואנית. המוביל היבשתי טען כי מאחר וקשרי העבודה בין היבואנית למוביל היבשתי נמשכו משך שנים רבות (למעלה מ- 20 שנה) תוך אמון הדדי בין שתי החברות, הייתה ליבואנית רשלנות תורמת בכך שלא פיקחה על נוהלי העבודה של המוביל היבשתי. בית המשפט דחה טענה זאת מהנימוק שרשלנות המוביל היתה כה גבוהה עד שהיא שוללת רשלנות תורמת של היבואנית.
בית משפט הגיעה למסקנה נוספת בענין אחריותה של חברת השמירה אשר שומרת על המחסנים במשך 24 שעות והייתה יכולה למנוע את הגניבה. המשאית שמתוכה נגנבו המסמכים, חנתה במרחק של 10 מטרים בלבד מחדר השמירה, וכשהיא נמצאת בטווח ראייתם של השומרים ולמרות זאת, לא עלה בידי חברת השמירה למנוע את הגניבה. היקף לאור אחריותה הנוספת של חברת השמירה, קבע בית המשפט שהמוביל היבשתי ישא ב- 50% מהנזק הכולל.
יצוין שחברת הביטוח הגיעה קדום לכן להסדר הפשרה עם סוכן המכס ששילם כשישית מסכום התביעה.
ת.א. 105/01 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחנטי הובלות ושירותים בע"מ ואח'. לסהר - עו"ד נשיץ, ברנדס ושות', לאלחנטי - עוה"ד רן לוין.
22/02/08 10. מה חדש במשרדנו
*** לאחרונה הגיש משרדנו תביעה כנגד רשות המסים להשבת מסי יבוא בגובה של למעלה משלשה מליון ₪ ששולמו ביתר בשל סיווג שגוי.
*** בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת לקוח משרדנו, יבואן מזון, ודחה בקשה למתן סעדים זמנים בשל פגיעה נטענת בסימן מסחר.
*** רשות המכס ביטלה גרעונות שהוצאו ללקוח משרדנו בשל אי עמידת טובין בכללי המקור, וזאת בעקבות פנית משרדנו, שלוותה בצירוף החלטות מארה"ב, שהסבירה כי אין מקום לאי הכרה בתעודות המקור.
*** בית משפט השלום בירושלים קיבל את עמדת לקוח משרדנו, ודחה את בקשת רשות המסים להתנות את שחרור היבואן בהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ.
*** בית משפט השלום בירושלים קיבל את עמדת לקוח משרדנו, והורה לרשות המכס לחשוף את ההחלטות והפרוטוקולים של ועדת חוק מסים עקיפים, לאחר מחיקת הפרטים המזהים מהם.
*** עו"ד גיל נדל העביר שתי הרצאות בפני חברת איגוד לשכות המסחר, בנושאים: "טיפים לעבודה מול רשות המכס", ו – "אחריות המוביל הימי, המוביל האווירי, והמשלח הבינלאומי".
22/02/08 11. סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי בעריכת עו"ד גיל נדל
היקף הפרסומים בעברית בנושאי סחר בינלאומי בכלל, ובנושאי משפט הסחר הבינלאומי בפרט, הינו דל באופן יחסי. "יבוא, יצוא ומה שביניהם" הינה סדרת פרסומים בנושאי הסחר הבינלאומי, בהוצאת ספרית הסחר, אשר באה לתת מענה לחוסר זה, ומספקת מידע בעברית לציבור העוסקים בסחר הבינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, העוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
עד כה יצאו לאור בסידרה שני הספרים הבאים:
הובלה ימית– מאת עו"ד גיל נדל, משה סיסטר. הספר דן בהרחבה בתפקידיו של שטר המטען הימי, בחובותיו של המוביל הימי, בהיקף אחריותו של המוביל הימי כלפי בעל המטען, בכלל האג-ויסבי, ובסוגיות נוספות כמו התיישנות, סעיפי שיפוט, פיצוי לנזק ועוד.
יבוא טובין – המותר והאסור – סוגיות בחוקיות היבוא– מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בענייני הסדרת היבוא (Import Control), ודן בנושאים כגון תחולת צו יבוא חופשי, סמכות ועדת היבוא, הטלת כופר כסף, הליכי תפיסה וחילוט, ועוד.
בקרוב יצאו לאור שני ספרים נוספים:
הערכת טובין– מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בסוגיות הנוגעות לערך טובין לצרכי מכס, ומביא פירוט ודוגמאות בסוגיות כמו: תמלוגים, הנחות, הוצאות פיתוח, עמלות, טובין פגומים, דוגמאות הניתנות במתנה ועוד.
אשראי דוקומנטרי ואמצעי תשלום אחרים - היבטים מעשיים ומשפטיים– מאת סידני אמיר, עו"ד גיל נדל. הספר עוסק בהיבטים הפרקטיים והמשפטיים של אשראים דוקומנטריים ואמצעי תשלום אחרים, ודן בעניינים כמו כיצד יש למלא בקשה לאשראי דוקומנטארי, סוגי האשראי, ערבות ימית, נכיונות, UCP 600, אי התאמה, מרמה, עיקול מכתב אשראי ועוד. ספר מרכזי ופרקטי לכלל העוסקים בסחר בינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, יליד 1969, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, עוסקבתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
מחיר הספרים: 140 ₪ + מע"מ לכל ספר. בקניה של שני כותרים ומעלה, מחיר כל כותר הינו 125 ₪ + מע"מ לכל כותר.
ניתן לבצע רכישת ספרים מרוכזת עבור קורסים, הדרכות, ימי עיון, שי ללקוחות ועוד, בצירוף כיתוב מיוחד עבור המזמין על גבי הדפסת הכריכה האחורית.
לפרטים נוספים:
הוצאת "ספריית הסחר":
טל: 054-7962526, פקס: 072-2740224,
אינטרנט: www.tradelibrary.co.il
אימייל: tradelibrary@gmail.com
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
