1. אכיפה בררנית של רשות המיסים בהחלטתה אם להמיר כתב אישום בכופר
2. בית המשפט: לא ניתן לאשר בדיעבד חתימה על תעודות מקור
3. בית המשפט דחה בקשה לחשיפת מידע אודות יבואנים
4. בית המשפט: היבואן הראשי מחויב לספק אחריות לכלי הרכב בישראל
5. גילוי מסמכים במחלוקת סיווג מול רשות המכס
6. גם יאכטות משלמות מס קניה
7. הרפורמה החדשה על ממסים ושמנים
אכיפה בררנית של רשות המיסים בהחלטתה אם להמיר כתב אישום בכופר
גיל נדל, עו"ד, דייב זיתון עו"ד, חן בן חיון
רקע
ישראלים רבים מוצאים את עצמם תחת חקירה פלילית מצד רשויות המס, בגין חשד לביצוע עבירות מס כאלו ואחרות. החוק מאפשר במקרים מיוחדים, להמיר את החשדות ואת האשמות בתשלום קנס, הנקרא כופר כסף. כלומר, במקרים מסוימים בהם בוצעה עבירת מס, ניתן להימנע מניהול ההליך הפלילי, ובמקום זאת להגיע למצב בו הנחקר משלם כופר כספי, מה שיביא לידי סגירת התיק הפלילי נגדו.
עובדות המקרה
עובדת חנות הדיוטי פרי "גיימס ריצ'רדסון", הנמצאת בשטח נמל אשדוד, אפשרה למנהל הרציף בנמל להיכנס לחנות ולמחסן אף על פי שאיננו רשאי לכך, והעבירה לו בכמה הזדמנויות מוצרי בישום וטיפוח, ללא אריזה וללא אישור מנהל החנות. לאחר בדיקה, בעקבות חשש שהתעורר, נמצאו אצל מנהל הרציף מוצרים שלא שולמו בגינם מיסי היבוא שעומדים על סך של 4,808 ₪.
כמו כן, העובדת עצמה נתפסה בהברחת מוצרים שלא שולמו בגינם מיסי היבוא שעומדים על סך של 3,188.27 ₪.
בעקבות מעשיהם היו צפויים השניים בפני הגשת כתבי אישום.
השניים הגישו בקשה לרשות המיסים, למסירת מסמכים שונים, הנוגעים למדיניות האכיפה וההעמדה לדין של נאשמים בעבירות מסוג זה. לאחר שנמסרו להם המסמכים המבוקשים, טענו השניים כי יש לבטל את כתב האישום נגדם, שמהווה אכיפה בררנית פסולה. לטענתם, לאחר עיון בהחלטות הכופר שנמסרו להם, נראה כי במקרים חמורים יותר משלהם, הוחלט על תשלום כופר וסגירת ההליך הפלילי בדרך זו.
לאחר שרשות המיסים בחנה את בקשתם, החליטה לגבי העובדת, כי היא תעכב את ההליכים בעניינה בכפוף לתשלום כופר, ולעומת זאת, לגבי מנהל הרציף החליטה, כי אין מקום לעכב את ההליכים, ובהתאם לכך, פנה הוא לבית המשפט.
טענות הצדדים
לטענת מנהל הרציף המדינה נקטה כלפיו במדיניות מפלה, כיוון שלא נענתה לבקשתו להמרת אישומו בכופר. לטענתו, קיימת שורה ארוכה של מקרים, שחלקם חמורים יותר, שבהם הוחלט להטיל תשלום כופר במקום האישומים, וכי ההחלטה להמיר את האישום בתשלום כופר בעניינה של העובדת, רק מחזק את הפגיעה בשוויון.
לטענת רשות המיסים מנהל הרציף הינו עובד נמל בכיר, אשר יש לו חובת נאמנות מיוחדת בשל נגישותו לאזורים רגישים המצויים בשטח הנמל. יחד עם זאת, רשות המיסים אישרה כי במקרים דומים הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד חשודים אחרים, בנימוק כי במקרים האלה חלקם היה קטן יחסית מבחינת מעורבותם באירוע. עוד נטען כי המקרה של העובדת הינו שונה מהמקרה של מנהל הרציף, בכך שהיא זו שנגררה אחריו, וכי בעקבות הפרשה היא פוטרה מעבודתה, כך נטען כי בין השניים היו "יחסים מיוחדים", וכי מנהל הרציף היה "בעל השפעה" על העובדת.
דיון משפטי
לגבי סמכותה של רשות המיסים להטיל כופר במקום הגשת כתב אישום, דן בעבר בית המשפט העליון בפרשת התנועה לחופש המידע. בפרשה זו, עמד בית המשפט על היתרונות והחסרונות הכלולים בסמכות להטיל כופר, ובחשיבות של חשיפת המידע הקיים בעניין זה, על מנת להביא לשוויון בין חשודים ונאשמים. הקביעות שבפסק הדין ביחס לחובת הרשות לנהוג בשוויון, חלות בעוצמה רבה ביחס להחלטה לדחות בקשה של נאשם להטיל עליו כופר במקום ההליך הפלילי.
בענייננו, בית המשפט קבע, כי בלא מעט מקרים, הוחלט לסיים הליכי חקירה בעניין הברחת טובין ע"י עובדים המועסקים בנמל, בתשלום כופר. נוסף על כך ציין, כי בחלק לא מבוטל של המקרים סכומי המס שהושמטו עולים על סכומי המס שבהם הואשם מנהל הרציף.
אין מחלוקת, כי החובה לנהוג בשוויון חלה קודם כל כלפי מי שנאשמים באותה פרשה, ובתנאי שהתשתית העובדתית בעניינם זהה, ובתנאי שאין שוני מהותי אחר המצדיק אבחנה ביניהם. תוצאת החלטותיה השונות של הרשות, מראות כי המדינה נהגה כלפי מנהל הרציף באפליה ביחס לעובדת, וביחס לעובדי ציבור אחרים אשר מועסקים בנמל.
מבחינת רשות המיסים, השיקולים בעד הטלת כופר הם: קולת העבירה; מידת מעורבותו של העבריין בביצוע העבירה; מצב אישי של הנאשם; העניין הציבורי בהבאת העבירה לדין; הסרת המעשה ו/או המחדל העברייני בדרך של תשלום המס, תיקוני דוחות וכדומה.
בין השיקולים נגד הטלת כופר נמנים השיקולים: הרשעות קודמות; חומרת העבירה; עבירה של מייצג במסגרת תפקידו כמייצג; גורם ההרתעה בענפים מסוימים; עבירה בתחום שיש בו חובת אמון או נאמנות; בוצעה עבירה פלילית נוספת בנוסף לעבירה בתחום המס; הוצע לעבריין לשלם כופר כסף בעבר והוא סירב לשלמו.
הכרעה
בית המשפט קבע, כי מנהל הרציף עומד ברוב הקריטריונים המצדיקים את המרת האישום בתשלום כופר, ויש לקבל את טענתו בדבר קיומה של אכיפה בררנית.
ת"פ 10285-06-17 בית המכס אשדוד נ' גנלין ואח'
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט: לא ניתן לאשר בדיעבד חתימה על תעודות מקור
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד חן אבנר
פתח דבר:
בהתאם להסכם הסחר בין ישראל לארה"ב, טובין המיובאים לישראל מארה"ב זכאים להעדפת מכס אם הם עומדים בתנאים שנקבעו בהסכם הסחר.
בהתאם לדין, על מנת ליהנות מהעדפת מכס כאמור, על היבואן להצטייד במסמך העדפה המכונה "תעודת מקור" ולהגישו לרשות המכס עם שחרור הטובין בישראל. תעודת המקור הינה למעשה הצהרה כי הטובין המיובאים עומדים בכללי המקור, וככאלה זכאים הם להעדפת מס עם כניסתם לישראל. הגורם המנפיק את תעודת המקור לרוב הינו היצואן, אך קיימים גורמים נוספים הרשאים להנפיק את התעודה, כגון המשלח או סוכן המכס, ובלבד שהיצואן הסמיך אותם מראש לעשות כן.
ככלל, רשות המכס בישראל מסתמכת על תעודות המקור ומעניקה ליבואנים בזמן אמת העדפות מכס, זאת מבלי לבצע בדיקות דקדקניות אם המוצר אכן עומד בכללי המקור או לא. יחד עם זאת, לעיתים קרובות, רשות המכס בישראל פונה למדינה ממנה יוצאו הטובין בהליך אימות, במסגרתו מתבצעת בדיקת אימות של מקורם.
סקירה זו עוסקת בשאלה האם תעודות המקור שנחתמו על ידי המשלח, בהסכמת היצואן בדיעבד, הינן תעודות מקור הזכאיות להעדפת מכס או לא, בהנחה שכל שאר התנאים להסכם הסחר מתקיימים.
רקע עובדתי:
חברת גאמידה בע"מ ("החברה") עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של ציוד רפואי וציוד לתעשייה. במסגרת עסקיה, ייבאה החברה בין השנים 2007-2008 מוצרים שיוצרו על ידי חברה אמריקאית בשם ITW Texwipeשעוסקת גם ביצואם ("היצואן").
כמתחייב מהסכם הסחר, בעת יבוא המוצרים, הגישה החברה לרשות המכס את רשימוני היבוא ותעודות המקור המעידות על מקור המוצרים בארה"ב, לשם קבלת פטור מתשלום מכס בהתאם להסכם הסחר.
בין השנים 2011-2012 פנתה רשות המכס ליצואן לשם אימות תעודות המקור שהוגשו לו על ידי החברה. פניה זו העלתה כי בעוד שמרבית תעודות המקור עומדות בכללי המקור מבחינה מהותית, תעודות המקור אינן עומדות בכללי המקור מבחינה טכנית לאור חתימת המשלח עליהן שלא באישור היצואן מראש.
עקב הליך האימות האמור, הוצאה לחברת הודעת גרעון בסך של למעלה ממיליון ₪ בטענה כי הטובין המיובאים אינם עומדים בכללי המקור, ומשכך אינם זכאים להעדפת סחר.
לאחר מיצוי ההליכים מול רשות המכס, הגישה החברה תביעה לבית משפט השלום (ת"א 42351-07-14 גאמידה בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף המכס והמע"מ), בדבר קבילות תעודות המקור. בתום ניהול ההליך, דחה בית משפט השלום את תביעת החברה בטענה כי על אף שמרבית תעודות המקור עומדות מבחינה מהותית בכללי המקור, חתימת המשלח על גבי התעודות, ללא הסמכה מראש על ידי היצואן, מובילה לתוצאה כי תעודות המקור אינן קבילות. יחד עם זאת, לאור תום הלב של החברה, הורה בית המשפט על ביטול השתת חיוב החברה בקנס הפיגורים.
על פסק דין זה הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי, ואילו המדינה הגישה ערעור שכנגד על ביטול חיוב החברה בקנס הפיגורים.
נימוקי הערעור:
לטענת החברה, השאלה שבמחלוקת היא שאלה משפטית והיא האם יש לראות באישור בדיעבד שאישר היצואן למשלח לחתום בשמו על תעודות המקור כאישור מלכתחילה, בהתאם להוראות חוק השליחות. משהטובין נשוא תעודות המקור יוצרו בארה"ב, ומשהיצואן הסמיך את כוחו של המשלח לחתום על תעודות המקור בדיעבד, הטובין עומדים בכללי הסכם הסחר ויש לפטור את החברה מתשלום מכס על הטובין. בהקשר זה הדגישה החברה, כי היצואן ערך בדיקות וקיים התייעצויות טרם החליט ליפות בדיעבד את כוחו של המשלח לחתום בשמו על תעודות המקור, ולכן הטובין עומדים בכללי המקור מבחינה מהותית.
מנגד, טענה רשות המכס, כי בהתאם לדין הישראלי, בהיעדר תעודות מקור קבילות במועד שחרור הטובין, לא ניתן להקנות לטובין המיובאים העדפת מכס בדיעבד. בהקשר זה טענה רשות המכס, כי תעודות מקור שנחתמו בשם היצואן, ללא ידיעתו והסכמתו מראש, אינן קבילות לעניין העדפת מכס.
השאלה המשפטית:
האם יש לראות באישור היצואן למשלח בדיעבד כאישור שניתן מלכתחילה לעניין קבילות תעודות המקור?
דיון:
בית המשפט קבע כי הנטל לבסס את הפטור מתשלום מכס מוטל על החברה, וכי על החברה להוכיח כי מילאה אחר התנאי המחייב המצאת תעודת מקור, וכי תעודות המקור שהוצגו תואמות לדרישות הסכם הסחר הן מבחינת אופן עריכתן, והן מבחינת מועד הגשתן לרשויות המכס.
בעניין זה, קבע בית המשפט, כי החלטת היצואן לאשר למשלח בדיעבד לחתום בשמו על תעודות המקור מתייחסת רק לעצם החתימה, ואין בה כדי ללמד כי בזמן אמת, במועד בו המשלח חתם על התעודות, היו בידיו כל המידע והנתונים הנדרשים על פי הסכם הסחר לקבוע כי הטובין עומדים בכללי המקור.
בית המשפט הוסיף וקבע כי אין לאפשר את תיקון התעודות בדיעבד, ודאי לא בנסיבות דנן, כאשר חלפו מספר שנים ממועד היבוא ועד מועד ההסכמה בדיעבד, וכאשר תיקון התעודות לא התבקש על ידי היצואן או היבואן מיוזמתם, אלא בא רק כתוצאה מהממצאים שעלו במסגרת הליך אימות תעודות המקור.
פסק דין:
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור החברה וקיבל במלואו את פסק דינו של בית משפט השלום, תוך דחיית ערעור המדינה שכנגד לגבי חיוב החברה בקנס פיגורים.
[ע"א 15195-03-19 גאמידה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף המכס ומע"מ ואח', ניתן ביום 10.11.2019].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט דחה בקשה לחשיפת מידע אודות יבואנים
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, אור לבארד
פתח דבר
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה עתירה לפי חוק חופש המידע, של בעל חברה לחיפושי נפט וגז טבעי ("בעל החברה").
עובדות המקרה
בעל החברה פנה לרשות המיסים בבקשה לפי חוק חופש המידע, על מנת שזאת תחשוף את זהותם של גורמים המייבאים בהווה ובעבר גופרית ממדינת קזחסטן. עוד במסגרת הפנייה, ביקש בעל החברה לקבל מידע אודות אחוז הגופרית שייבאו החברות הנ"ל מסך הגופרית שהובאה מקזחסטן באותה שנה וכן מידע אודות זהותם של הגורמים מקזחסטן שמכרו את הגופרית למייבאים.
בתגובה, דחתה רשות המיסים את בקשתו, בטענה כי מידע מובחן על חברות ויבואנים חוסה תחת סודיות בהתאם לאמור בפקודת המכס.
בעל החברה אשר לא אמר נואש, הגיש את עתירתו כאמור לבית המשפט, בטענה כי חשש מפגיעה בפרטיות איננו רלוונטי לבקשתו כיוון שעסקינן בתאגידים ולאלה אין זכות לפרטיות. כמו כן, טען בעל החברה כי הוראת הסודיות בפקודת המכס לא חלה בעניינם כל עת שמדובר במידע שנאסף ונוצר על ידי הרשות ולא במידע שהגיע אל הרשות תוך ביצוע פקודת המכס.
דיון משפטי
בית המשפט דחה את טענת בעל החברה בדבר האופן בו השיגה הרשות את המידע המבוקש אודות היבואנים וקבע כי כשם שטענה הרשות, המידע המצוי בידיה לגבי הגופרית המיובאת לישראל הוא מידע המצוי ברשימוני יבוא שמגישים אליה יבואני הגופרית, ועל כן הוראות הסודיות בפקודת המכס חלות לעניין זה.
בהמשך, בחן בית המשפט את תכולתה של הוראת הסודיות בפקודת המכס אל מול חוק חופש המידע וקבע, כי מקום בו קיימת הוראת סודיות אזי אין מקום לגילויו של מידע, זאת חרף הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי חוק חופש המידע.
בשוליו של הדיון, ציין בית המשפט כי המידע המבוקש על ידי בעל החברה לא מהווה עניין לציבור וכי בעל החברה בחר שלא לנמק את בקשתו למידע, למעט הטענה כי מדובר במידע לצורכי מחקר. עוד הוסיף לבקר בית המשפט את בעל החברה על שנמנע מלהשמיע בפניו כי המידע דרוש לו לשם בחינת אפשרות להגשת תביעות שונות כנגד גורמים שונים.
לסיכומם של דברים, דחה בית המשפט כאמור את בקשת בעל החברה וקבע כי האחרון יישא בהוצאות רשות המיסים בסך של 15,000 ₪.
עוד באותה סוגיה נציין, כי משרדנו ייצג בעבר את חברת פרמה גורי' בבית המשפט בבקשה דומה מול רשות המכס. אז, ביקשה פרמה גורי לקבל מידע אודות סיווגם של מוצרים שונים לרבות מוצרים של מתחריה, במסגרת בקשה לגילוי מסמכים ומענה על שאלון.
בדומה לעניינו, סירבה הרשות למסור את המידע המבוקש בטענה כי חל המידע חיסיון. אולם בעניין זה, החליט בית המשפט כי שיעור המס הנקבע בהתאם לצו תעריף המכס מהווה מידע טכני ולא סודי, ולא זו אף זו, בית המשפט גרס כי מדובר במידע בעל עניין לציבור ועל כן חייב את הרשות במסגרת החלטתו למסור את המידע המבוקש לחברת פרמה גורי.
עת"מ 12395-12-18 גרינברג נ' רשות המסים, ניתן ביום 19.9.2019, בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בפני כבוד השופט אברהם רובין.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט: היבואן הראשי מחויב לספק אחריות לכלי הרכב בישראל
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד רנון גורטנשטיין
רקע:
בשנת 2016, נכנס לתוקפו חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו - 2016, אשר מטרתו היא להסדיר את השירותים בענף הרכב, לרבות בתחום הייבוא, על מנת להגן על הצרכן, ובתוך כך, להבטיח: רמה מקצועית הולמת של נותני השירותים, שמירה על בטיחות הרכב, הגנה על שלום הציבור ובטיחותו, מתן שירות סדיר וזמין למקבלי השירות, קיומם של תנאים הולמים במקומות מתן השירותים וקידומה של התחרות בענף הרכב.
אחד מסעיפי החוק, דן בחובה המוטלת על יבואן ישיר (יבואן ישיר הוא מי שעוסק בייבוא רכב ושיווקו ומייבא כלי רכב בהתאם להסכם עם יצרן רכב במדינת חוץ) לממש את האחריות שמעניק יצרן הרכב, לרכבים מתוצרתו, המיובאים למדינת ישראל, בין אם מיובאים על-ידי היבואן הישיר, ובין אם מיובאים על-ידי יבואן שאינו ישיר.
בנסיבות הללו, התעוררה מחלוקת בין יבואנים ישירים לבין משרד התחבורה והיבואנים האחרים, בשאלה - מה הדין כאשר יצרן הרכב מגביל טריטוריאלית את האחריות שנותן לרכבים מתוצרתו. דהיינו - על מי החובה לשאת במימוש האחריות על הרכבים המיובאים, כאשר יצרן הרכב לא מעניק אחריות לרכבים שיובאו לישראל.
עובדות המקרה:
לאחר חקיקת החוק הנ"ל, הגיעו ליבואנים ישירים פניות שונות מצד יבואנים אחרים, או לקוחותיהם, שעניינן בקשות לתיקונים בכלי רכב בהתאם לאחריות היצרן הרלוונטי. היבואנים הישירים דחו חלק מהפניות בטענה שאחריות היצרן שניתנה לאותם כלי רכב אינה תקפה במדינת ישראל, בשל החרגה טריטוריאלית של ישראל.
באופן מעשי, המחלוקת התמקדה ברכבים שיובאו על ידי יבואן עקיף (יבואן שהתקשר עם מתווך - סוכן מורשה, ולא עם היצרן באופן ישיר - "ייבוא מקביל") ויבואן זעיר (יבואן שהתקשר עם אדם פרטי לצורך היבוא - "יבוא אישי"), מארצות הברית, כאשר מימוש האחריות של חלק מהיצרנים לגבי אותם כלי רכב, הוגבלה לאזור צפון ומרכז אמריקה.
היבואנים העקיפים פנו למשרד התחבורה בתלונה כי היבואנים הישירים מפרים, למעשה, את הוראות החוק שנחקק, ובעיקר את סעיף 49(א) לחוק, שקובע כי "יבואן ישיר ייתן את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא ויממש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא".
בעקבות כך, פנה משרד התחבורה ליבואנים הישירים והורה להם להעניק שירותי מימוש אחריות ללקוחות וליבואנים האחרים, גם אם כתב האחריות שהעניק היצרן כולל בתוכו החרגה טריטוריאלית של ישראל; ואף איים על חלק מהיבואנים הישירים כי אם לא יממשו את האחריות, יוטל עליהם עיצום כספי גבוה.
בנסיבות הללו, פנו ארבעה יבואנים ישירים לבית המשפט המחוזי בירושלים, בכדי שיקבע שכאשר קיימת החרגה טריטוריאלית של אחריות מצד יצרן רכב, סעיף 49(א) לחוק אינו חל עליהם והם אינם צריכים לשאת במימוש האחריות.
טענות הצדדים:
כאמור, את העתירה הגישו חברות העוסקות ביבוא ישיר של רכבים, כנגד משרד התחבורה וכנגד שלושה יבואנים עקיפים.
המחלוקת העיקרית, ואף כמעט היחידה, עסקה בפרשנות סעיף 49(א) הנ"ל - "יבואן ישיר ייתן את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא ויממש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא" - כאשר כל צד טוען כי פרשנותו היא הסבירה ביותר ומקיימת את תכלית החוק ככתבו וכלשונו; ובעוד העותרות דגלו בפרשנות "מצמצמת" של לשון החוק, נקטו המשיבות לעתירה בפרשנות "מרחיבה":
כך, למשל, טענו העותרות, כי החרגה טריטוריאלית פירושה שהיצרן למעשה לא נתן אחריות, ועל כן, ובהתאם ללשון הסעיף, במידה שאחריות יצרן "אינה קיימת", גם בשל החרגה טריטוריאלית, ממילא לא חלה חובת מימוש האחריות על ידי היבואן הישיר וכל פרשנות אחרת תקים, למעשה, מעין "אחריות יבואן" - היבואן יצטרך לספוג את הוצאות מימוש האחריות מבלי שהיצרן ישפה אותו.
המשיבים, לעומת זאת, טענו כי פרשנות הסעיף של העותרות אינה יכולה להתקבל, משום שהיא מרוקנת מתוכן את מטרת הסעיף, שבא להבטיח, כזכור, את הגנת הצרכן, ובמצב בו היבואן הישיר מתחמק ממימוש אחריות, גם תסוכל המטרה לשמה נחקק החוק - הצרכן ייפגע באופן ישיר שכן אין לו כיסוי; נוסף על כך, ייווצר מצב בו המחוקק "שיחת מילותיו לריק" שכן לסעיף לא יהיה כל תוקף, למרות שהסעיף מורה מפורשות שאין להותיר צרכן ללא הגנת האחריות.
פסק הדין:
בית המשפט ניתח את לשון החוק וקבע שפרשנות מילולית סבירה של סעיף 49(א) היא כי חובת מימוש האחריות חלה על היבואן הישיר בכל מקרה, ובתנאי שהיצרן העניק אחריות לרכב במקור, גם אם מדובר באחריות שהוגבלה עקב טריטוריה.
גם מבחינת תכלית החקיקה, אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבות, וקבע כי החוק נועד לעודד תחרות ולהסיר חסמי כניסה לשוק יבוא הרכב, מתוך מגמה לפתוח את השוק לתחרות. בתוך כך, המחוקק איזן את העדיפות שקיימת ליבואן ישיר למול היצרן, למול היעדר היכולת של יבואנים שאינם ישירים להעניק שירותי מימוש אחריות ושירותי טיפול בתקלות, משום שהשירותים הללו מחייבים קשר ישיר עם היצרן. משכך, ובשם התחרות ההוגנת, הטיל המחוקק את חובת מימוש האחריות על היבואן הישיר.
לאור לשונו הברורה של החוק ולנוכח התכלית המונחת ביסוד החקיקה, פסק בית המשפט כי קיים הסדר חקיקתי מיוחד בחוק, אשר מחיל אחריות טריטוריאלית בישראל, וקמה חובה ברורה על היבואן הישיר לממש אותה.
בנסיבות הללו, דחה בית המשפט את העתירה.
עת"מ (י-ם) 11690-01-18 יוניון מוטורס בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (פורסם בנבו, 2.10.2019).
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
גילוי מסמכים במחלוקת סיווג מול רשות המכס
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד חן אבנר
רקע עובדתי:
בסקירהזו נתייחס להחלטת בית משפט השלום בתל-אביב, אשר קיבלה ברובה את בקשת היבואנית לקבל מסמכים אשר יש בהם כדי להעיד על מחלוקת הסיווג שנתגלעה בין הצדדים ביחס לפרופילים מאלומיניום שעברו תהליך אלגון. היבואנית יוצגה על ידי משרדנו.
המבקשת, חברת רדיוס אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ("היבואנית"), פנתה אל רשות המיסים- אגף המכס והמע"מ ("המדינה"), במסגרת הליך משפטי שמתנהל סביב מחלוקת הסיווג הנ"ל, בדרישה לגלות מסמכים ולהשיב לשאלות אשר יש בהן כדי לשפוך אור על מחלוקת הסיווג.
בין המסמכים שנדרשה המדינה לגלות מצויים, בין היתר, מסמכים המעידים על בדיקות שבוצעו על ידי עובדי המדינה בטובין, מסמכים ששימשו בסיס להחלטת וועדת מיסים עקיפים לוותר על דרישת הגרעון שהוצאה ליבואנית ומסמכים הנוגעים לביקורת חשבונות שבוצעה אצל היבואנית.
המידע המבוקש וטענות הצדדים:
באשר לבקשה להשיב על שאלות ולגלות מסמכים המעידים על בדיקות שבוצעו על ידי עובדי המדינה בטובין, טענה היבואנית כי בעובדה שעובדי המדינה עצמם אישרו את סיווג הטובין כעמדתה, פעם אחר פעם, יש כדי ללמד על מחלוקת הסיווג, ולכן יש להורות למדינה לגלות מסמכים המעידים על הבדיקות שבוצעו בטובין ולהשיב לשאלות בנושא.
במענה לדרישת היבואנית התנגדה המדינה לגילוי המסמכים בטענה כי עובדיה לא היו מודעים להנחיית הסיווג שתומכת בעמדת הסיווג שלה, וכי אין בעובדה שעובדיה אישרו סיווג שגוי כדי ללמד על מחלוקת הסיווג.
באשר לבקשה להשיב על שאלות ולגלות מסמכים ששימשו בסיס להחלטת ועדת מיסים עקיפים לוויתור על הגרעון טענה היבואנית, כי משוועדת מיסים עקיפים החליטה לוותר על הודעת הגרעון שהוצאה לה, מדובר במסמכים הרלוונטיים למחלוקת, הנוגעים להחלטה של וועדה בעניינה, אשר יש בהם כדי ללמד על מחלוקת הסיווג.
במענה לדרישת היבואנית התנגדה המדינה לגילוי המסמכים בטענה שהוועדה החליטה לוותר על הגרעון שהוצא ליבואנית, ולכן אין במסמכים המבוקשים כל רלוונטיות להליך.
באשר לבקשה לגלות מסמכים הנוגעים לביקורת החשבונות שבוצעה ליבואנית טענה היבואנית, כי ביקורת החשבונות בוצעה לצורך החלטת הוועדה לוותר על דרישת הגרעון ולכן מדובר במסמכים רלוונטיים.
במענה לדרישת היבואנית התנגדה המדינה לגילוי המסמכים בטענה שניירות העבודה עליהן התבססה הביקורת הינן בגדר תרשומת פנימית חסויה שאין לגלותה.
הדיון המשפטי:
בית המשפט קיבל את עמדת היבואנית בעניין גילוי מסמכים המעידים על בדיקות שבוצעו על ידי עובדי המדינה בטובין ומסמכים ששימשו בסיס להחלטת ועדת מיסים עקיפים לוויתור על הגרעון, והורה למדינה למסור את המסמכים ליבואנית ולהשיב לשאלות הקשורות. מנגד, בית המשפט דחה את בקשת היבואנית לגלות מסמכים הנוגעים לביקורת החשבונות שבוצעה אצלה.
בכל הנוגע לגילויים של מסמכים המעידים על בדיקות שבוצעו על ידי עובדי המדינה בטובין, החלטת בית המשפט התבססה על כך שהמידע לגבי מהלך הבדיקות שבוצעו על ידי עובדי המדינה, זהות עורכי הבדיקות, ותהליך שחרור הטובין, הינו מידע הרלוונטי לבירור התביעה והמחלוקת הפרשנית בשאלת סיווג הטובין, ומשכך על המדינה לגלותם ליבואנית.
בכל הנוגע לגילויים של מסמכים ששימשו בסיס להחלטת ועדת מיסים עקיפים לוויתור על הגרעון, החלטת בית המשפט התבססה על כך שיש במסמכים ששימשו בסיס להחלטת הוועדה לוותר על הגרעון (פרוטוקול הדיון, החלטת הוועדה) כדי ללמד על שאלת סיווג הטובין שבמחלוקת, ואין בעובדה שהוועדה החליטה לוותר על דרישת הגרעון כדי לגרוע מכך, ומשכך על המדינה לגלותם ליבואנית.
בכל הנוגע לגילויים של מסמכים הנוגעים לביקורת חשבונות שבוצעה ליבואנית, החלטת בית המשפט התבססה על כך שהמסמכים אינם רלוונטיים למחלוקת הסיווג, שכן הגם שמדובר בביקורת חשבונות הנוגעת ליבואנית, ממצאיה שימשו יסוד להחלטת וועדת מסים עקיפים לוותר על דרישת הגרעון, ואין בהם כדי ללמד על מחלוקת הסיווג בין הצדדים.
[ת"א 61100-10-17 רדיוס אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 2.10.2019, בפני כב' השופטת אפרת בוסני)]. היבואנית יוצגה על ידי משרדנו.
* * *
הסקירהלעילהינהבבחינתתמצית. המידע הכלולבהנמסרלמטרותאינפורמטיביותבלבדואיןבמידע כדילהוותייעוץמשפטי. לקבלתפרטיםנוספים,אנאפנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.comו/או בטלפון 03-6089979.
גם יאכטות משלמות מס קניה
עו"ד גיל נדל
רקע
בשנת 2013 תוקן צו תעריף המכס ומס קניה והוטלו מסי קניה בשיעור של 30 אחוזים על יאכטות המיובאות לישראל. רשות המכס, שהחלה לאכוף צו זה, קבע כי על בעלי יאכטות המעוניינים לצאת מתחומי מדינת ישראל להנפיק אישור יציאה לחו"ל, המצביע על חבות תשלום מסי היבוא כחוק. במסגרת תהליך קבלת אישור היציאה לחו"ל, על בעל היאכטה להודיע לרשות המס שלושה ימים לפני היציאה לחו"ל. הודעה מוקדמת זו, נועדה לאפשר לרשות המסים לבחון את נסיבות הגעת היאכטה לתחומי ישראל ואת אפשרות הטלת מסי היבוא בגין יבוא בפועל. שיעור מסי היבוא הינם 17 אחוז מע"מ (אשר חל לפני 2013) וכן 15 אחוזים מס קניה.
לנוכח הגברת האכיפה בענף השייט, החלו לצוף ולעלות מספר שאלות:
האם נכון לגבות מסי יבוא בגין יאכטה שעוגנת זמנית במרינה בישראל?
מה הדין כאשר יאכטה נכנסה לישראל לראשונה לפני כניסתן לתוקף של הצו שהטיל מס קניה, ולאחר מכן יצאה להפלגה לחו"ל וחזרה לישראל?
ומה הדין בנוגע לבעלי כלי שייט העושים בה שימוש מסחרי ולא אישי? כך למשל, בתי ספר לשייט או בעלי יאכטות המוציאים להפלגות.
להלן נסקור את פסיקת בתי המשפט שדנה בשאלות השונות.
יאכטות של בית ספר לשיט
רשות המיסים הוציאה לבית ספר לשייט הודעות גרעון בסך כולל של 482,828 ₪ בגין ייבוא כלי שייט. לטענת בית הספר, כפי שנהגי מוניות, קיבלו הקלה משמעותית, בדמות פטור ממס קניה ולעיתים גם פטור ממכס, כשתכלית הפטור היא פיצוי על בלאי מואץ, הרי שאותה תכלית משותפת גם לשימוש העסקי שנעשה ביאכטות, בניגוד לשימוש פרטי ביאכטות. לכן, טען בית הספר, יש להחיל את הרציונל שבפטור הניתן לנהגי מוניות עקב בלאי מואץ גם על יאכטות המשמשות לשימוש עסקי ולא אישי.
עוד טען בית הספר כי לאור אי האכיפה בה נקטה במשך שנים רשות המיסים, נוצרה הסתמכות מצד בעלי היאכטות כי אין הם חייבים בתשלום מס קניה. זאת ועוד, טען בית הספר כי גם כעת רשות המיסים נוקטת באכיפה בררנית כלפי כלי שיט המתעתדים לצאת מישראל בלבד, בעוד שאין היא אוכפת את מדיניותה החדשה כלפי אנשים פרטיים או עסקים שאינם יוצאים את גבולות המדינה.
מנגד, טענה רשות המיסים כי ההבחנה אותה עושה בית הספר בין שימוש פרטי לשימוש עסקי בכלי שייט לא קיימת בחוק, ולמעשה, אין כל הבחנה בין שימוש עסקי לשימוש פרטי. עוד טענה רשות המיסים כי ניתן לחייב בתשלום מס קנייה ומע"מ בעת כניסה לישראל ואין המדובר במיסוי רטרואקטיבי, כל עוד לא שולם בעבר המס. באשר לטענת ההסתמכות, טענה רשות המיסים כי יש לדחות טענה זו מהסיבה כי בכלל מקרה לא חלפו חמש שנים מהמועד שבו נותר החסר (תקופת ההתיישנות בחוק מיסים עקיפים) וזאת משום שכל כניסה של טובין לישראל היא בבחינת ייבוא.
בית המשפט קבע כי רשות המיסים פעלה בהתאם לסמכויות הנתונות לה בחוק, והיא מבצעת מדיניות אכיפה אחידה בהתאם להוראות החוק. מנגד, בית הספר לא דיווח על הייבוא של כלי השייט, על אף חובתו בדין, גם אם הוא חולק על חיוב במס קנייה ובנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את טענת ההסתמכות על אי אכיפת המס על היאכטות.
עוד קבע בית המשפט כי למרות קשיי גביית המיסים בעבר, פעלה רשות המיסים כדי לאפשר את אכיפתו על פי חוק, וכך, באמצעות שינוי חקיקתי התאפשר לה לגבות את המס חרף ניסיונות להתחמק מתשלום מס. ועל כן, קבע בית המשפט כי טענת ההסתמכות ואי אכיפה, כאשר בית הספר לא מילא את חובתו, ולא דיווח על ייבוא היאכטות – פסולה.
באשר לטענת בית הספר להחרגת היאכטות המשמשות לשימוש עסקי, קבע בית המשפט כי צו תעריף המכס מטיל מיסי ייבוא על מוצרי יוקרה, ואין בלשון הצו כל החרגה של יאכטות או כל כלי שיט אחר לשימוש מסחרי ואין כל הבחנה בין יאכטות לשימוש עסקי ויאכטות לשימוש פרטי. עוד קבע בית המשפט כי אין להסיק ממתן פטור על מסי קניה למוניות, וכי אין ליצור יש מאין , כלומר, פטור ממיסים אשר יחול על קבוצה שלמה על סמך טענה כללית למתן פטור, אשר כלל לא נתמכה בראיות. כך קבע בית המשפט כי ככל וחפץ בית הספר קידום חקיקה, אשר תחיל פטור על יאכטות בדומה לפטור הקיים על מוניות, רשאית היא לפנות לאפיקים המתאימים.
בהתאם לכך, דחה בית המשפט את תביעת בית המספר.
(תא (חי') 12693-04-18 דרך הים שייט חיפה (2004) בע"מ נ' מדינת ישראל. בפני כב' השופטת מירב קלמפנר נבון. פסק דין מיום 2.10.19).
יאכטות פרטיות
בשנת 2017 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים, בבקשה לביטול הליכי הגבייה הפסיביים לשם גביית המע"מ ומס הקנייה. לטענת בעלי היאכטות, רשות המסים אינו יכולה לגבות את מסי היבוא לאור התיישנותם ואין זה מן הצדק כי תפעל לגבייה זו אשר לא הייתה נהוגה במועד הבאת יאכטות אלו לארץ. כמו כן נטען על ידם כי בדיקות אלו מעכבות את בעלי היאכטות המעוניינים לצאת מהארץ מיידית.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה וקבע כי כל השייט של המבקש עוגן במרינה בהרצליה משנת 2010. בשנת 2016 כאשר המבקש עגן במרינה אחרי הפלגה בחו"ל, מסר לו פקיד מכס תעודת עיכוב, בה נרשם כי "היאכטה לא תצא את הארץ ללא אישור מכס/תשלום מיסים ע"פ חוק". הטלת מס הקניה נכנסה לתוקפה באוגוסט 2013, כך שחלפו מיום כניסת הצו המתקן לתוקפו ועד למסירת דרישת התשלום למבקש, שנתיים, שמונה חודשים ו-18 ימים. משום כך, קבע בית המשפט אין כל בסיס לטענת ההתיישנות, שכן תקופת ההתיישנות לפי חוק מיסים עקיפים עומדת על 5 שנים.
עוד קבע בית המשפט כי העובדה שהיאכטה של המבקש עגנה במרינה בישראל החל משנת 2010 אינה מעלה ואינה מורידה. עד לחודש אוגוסט 2013 לא הוטל מס קניה על יאכטות ועל כן, לא חלה חובת תשלום מס קניה על המבקש עד ליום זה. לאחר מועד זה, עת נכנס לתוקף הצו המתקן, חלה חובת תשלום מס קניה על היאכטה מרגע שנכנסה למרינה בהרצליה לראשונה לאחר שנת 2013.
ת"צ 43164-04-17 טפיו נ' רשות המסים ואח'. בפני כב' השופט אביגדור דורות. פסק דין מיום 29.1.19.
במקרה אחר שנידון על ידי בית המשפט שארע לאחרונה, בעלים של כלי שייט העוגן במרינה בישראל, נרשם בשנת 2010 כבעלים של כלי שייט ברשות הספנות והנמלים תחת דגל ישראל. לטענתו, במועד הבאת כלי השייט לישראל, לראשונה בשנת 2010, הוא לא נדרש לשלם את מס הקניה והמע"מ. בחודש נובמבר 2017, בעקבות דרישה שהגיעה מרשות המסים, הוא החליט לשלם את מסי היבוא כנדרש.
בעל כלי השייט פנה במקרה זה בעתירה לבג"צ ולא בתביעה אזרחית כפי שסקרנו במקרה הקודם. ובית המשפט הגבוה לצדק דחה את העתירה של בעל כלי השייט על הסף, וקבע כי בשל קיומו של סעד חלופי (הגשת תביעה אזרחית לפי סעיף 154 לפקודת המכס) המאפשר לשלם את המס תחת מחאה ולפנות לבית המשפט תוך שלושה חודשים בתובענה להחזרת התשלום, אין לדון בהליך זה בבג"צ.
(בג"צ 836/19 יאיר ספראי נ' רשות המסים - משרד האוצר (פורסם בנבו, 26.9.2019)).
* * *
הסקירהלעילהינהבבחינתתמצית. המידע הכלולבהנמסרלמטרותאינפורמטיביותבלבדואיןבמידע כדילהוותייעוץמשפטי. לקבלתפרטיםנוספים,אנאפנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.comו/או בטלפון 03-6089979.
הרפורמה החדשה על ממסים ושמנים
עו"ד גיל נדל, עו"ד שירית נקר
ביום 26 ביוני 2019 פורסם ברשומות תיקון 3 לצו הבלו על דלק (הטלת בלו), והוא ייכנס לתוקף ביום 1.1.2020. יחד עם תיקון צו הבלו תוקן גם צו תעריף המכס ומס קניה אשר ייכנס גם הוא לתוקף ביום 1.1.2020. שני תיקונים אלו מבצעים שינויים משמעותיים ביותר בנושאי הטלת בלו על שמנים וממסים, ולהלן נביא סקירה תמציתית בעניין זה.
התיקונים החדשים מיישמים את החלטת הממשלה מס' 3371 מיום 11.1.2018 שבה הוחלט להטיל מס "על ממיסים ועל חומרים נוספים שכיום לא מוטל עליהם בלו, שמתאימים לשמש להנעת רכב או כחומר בעירה, בפני עצמם או בתוך תערובת, מס בגובה המס המוטל על סולר (להלן ממיסים)", וכן הוחלט: "לתקן את צו הבלו על דלק (פטור והישבון), התשס"ה- 2005 , כך שייקבע פטור מותנה ממס עבור רשימה של תעשיות המשתמשות בממיסים לייצור מוצרים".
הרקע לתיקונים אלו הוסבר על ידי רשות המסים בדברי ההסבר לצווים החדשים: "בשנים האחרונות, ישנה עליה חדה ביבוא וייצור ממסים ושמני סיכה, מוצרים אלו משמשים בפועל גם כתחליף לסולר לבעירה או למהילה עם סולר ובנזין, לרבות לשם שימוש בכלי רכב. תופעה זו גורמת לפגיעה בהכנסות המדינה, לפגיעה בכלי הרכב המונעים בתערובות אלו, לזיהום אויר ואף מהווים סכנה חמורה לבריאות הציבור ולבטיחותו".
התיקונים החדשים מטילים בלו ומס קניה בגובה של כשלושה שקלים לליטר על ממסים ושמנים ומוצרים נוספים (כגון טולואן ותערובות מדללים). הטכניקה שבה מוטל הבלו / מס קניה היא באמצעות קביעת פרטי מכס למוצרים הרלבנטיים, וביחס להם נקבע שיעור הבלו או מס הקניה.
על פי רשות המסים תוספת הכנסות המדינה בגין מיסוי תחליפי הדלק ביבוא וביצור המקומי מוערכת ב- 450 מיליון ₪ לשנה.
יחד עם זאת, וכפי שצוין בהחלטת הממשלה, קיימת גם כוונה לקבוע פטור מותנה עבור רשימה של תעשיות המשתמשות בממסים לייצור מוצרים. בהתאם לכך, קובעים התיקונים החדשים פטור למפעלי תעשייה בענפים שונים המפורטים בצווים, בגין שימוש בתחליפי דלק כחומרי גלם בתהליך הייצור במפעלים האמורים. הפטור על תחליפי הדלק לתעשיות יוגבל לשימוש אשר אינו לצורך הפקת אנרגיה, שטיפה או ניקוי, והפטור יינתן בתנאי שהמוצר הסופי שלצורך ייצורו נדרש הפטור אינו מהווה כשלעצמו דלק חב בלו או מס קניה (לרבות תחליף דלק).
התעשיות שעבורן ניתן הפטור מבלו ומס קניה בגין שימוש בתחליפי הדלק הממוסים הינם תעשיות הגומי, דבקים, דטרגנטים, דפוס, חומרי איטום, חומרי הדברה ואגרוכימיה, חומרי נפץ, עיבוד מתכות, צבעים, רוקחות, תמרוקים. לתעשיות אלו ניתן מנגנון של פטור מותנה, דהיינו - שאותה תעשייה תצטייד מבעוד מועד באישור מרשות המסים המאפשר לה לרכוש כמויות כאלו ואחרות של ממס בפטור מבלו / מס קניה.
חשוב לציין כי בימים אלו מתנהלים דיונים בין מגזר הדלק בכללותו - יבואני ויצרני שמנים וממסים ותעשיות שונות העושות שימוש בממסים - לבין רשות המסים על מנת לתקן, לשפר ולשכלל את המנגנונים הקבועים בצו מתוך כוונה להסדיר את הענייניים עד 1.1.2020 - מועד כניסתו לתוקף של הצו, ומשרדנו והח"מ נוטלים חלק בדיונים חשובים אלו. הצווים טעונים אישור של ועדת הכספים של הכנסת כך שבהחלט יש מקום לתיקונים ושכלולים במרווח זמן קצר יחסית.
הנה ריכוז של נקודות לדוגמא שראוי לדון בהן:
-
עבור מפעלים העושים שימוש יצרני בשמנים וממסים – יש לבדוק אם הפעילות שלהם אכן נכללת ברשימת התעשייה הפטורה, ואם לא – לבחון האם ניתן לתקן את הרשימה על מנת שאותו מפעל ייהנה גם הוא מהפטור;
-
עבור מפעלים העושים שימוש יצרני בשמנים וממסים – לבחון אפשרות להרחיב את הפטור גם על שימוש בשמנים וממסים לניקוי ושטיפה בכמות סבירה;
-
עבור מפעלים העושים שימוש יצרני בשמנים וממסים - האם השיטה הנכונה למתן הפטור לתעשיות הרלבנטיות הינה באופן של פטור מותנה או שמא באופן של הישבון, שכן מנגנוני הפטור המותנה נראים סבוכים ומסורבלים מבחינה בירוקרטית וצפים ועולים קשיים ביישומם;
-
עבור יבואנים המייבאים שמנים וממסים ומוכרים אותם לתעשייה פטורה – יש לבחון מנגנון שיאפשר הכרה בזכאות לפטור בעת היבוא;
-
המנגנונים שמשמשים למניעת כפל בלו ומס קניה במקרה של יבואן ששילם מס קניה על יבוא שמנים וממסים ושמהם ייצר מוצר שחייב בבלו, או של יצרן מקומי ששילם בלו בעת רכישת שמנים וממסים מהם ייצר מוצר חב בלו;
משרדנו מרכז פניות של תעשיינים שונים וגורמים נוספים העוסקים בענף לצורך גיבוש הסדרים ונהלים מיטיבים מול רשות המסים.
* * *
הסקירהלעילהינהבבחינתתמצית. המידע הכלולבהנמסרלמטרותאינפורמטיביותבלבדואיןבמידע כדילהוותייעוץמשפטי. לקבלתפרטיםנוספים,אנאפנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.comו/או בטלפון 03-6089979.
עדכוני מכס ורגולציה
