יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.

תקציר:
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה עתירה המורה למשרד להגנת הסביבה להסביר מדוע חל איסור על יבוא פחם לישראל לצורכי ייצור מלט. נפסק כי בג"ץ אינו משמש כערכאה המחליטה במקום הרשות הממשלתית הרלוונטית בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה, ומאחר שבהחלטת השר לא נפלה פגם חוקי והיא אינה חורגת ממתחם הסבירות, יש להותיר את הרגולציה האוסרת על יבוא פחם על כנה.

עובדות המקרה:
אפר פחם הוא תוצר לוואי של הפקת חשמל בתחנות כוח המופעלות בפחם, והוא מכיל מתכות כבדות ויסודות רדיואקטיביים בריכוז מוגבר.
חברת "נשר - מפעלי מלט ישראליים בע"מ" (להלן: "החברה") מייצרת מלט במפעליה. החברה עתרה לבג"ץ וביקשה כי יינתן צו-על-תנאי המורה למשרד להגנת הסביבה לנמק מדוע לא יינתן לחברה אישור לייבא לישראל אפר פחם לצרכי ייצור מלט. לטענת החברה, אפר הפחם הנוצר בישראל, אינו מספיק לצרכי תעשיית המלט והבטון בישראל, ונדרש יבוא. המשרד להגנת הסביבה סירב לתת לחברה היתר זמני ליבוא אפר פחם, ובחודש מאי 2018 החליט השר להגנת הסביבה להותיר על כנה את הרגולציה האוסרת יבוא אפר פחם לישראל.

טענות הצדדים:
בעוד שלטענת החברה אפר הפחם הנוצר בישראל אינו מספיק לצרכי תעשיית המלט, לטענת מהמשרד ההשלכות על איכות הסביבה ובריאות הציבור בשל החשיפה לקרינה חמורות מדי וגוברות על העלות הכלכלית הטמונה ביבוא אפר פחם; וכן, אפר פחם המופק בתחנות כוח פחמיות בישראל, מנוצל כולו, בעיקר בייצור מלט ובטון. לכן, ובהתבסס על בדיקות והערכות שערך הדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה, נתקבלה החלטה שלא להתיר יבוא אפר פחם לישראל. עם זאת, המשרד להגנת הסביבה קבע כי יהיה צורך "מעת לעת ככל שיימצאו נתונים חדשים רלבנטיים".

החברה טענה כי החלטות השר והמשרד להגנת הסביבה מבוססות על הנחות מקצועיות מוטעות; כי שימוש באפר פחם בענף הבניה הא מקובלת בעולם, והגישה הרווחת היא כי שימוש כזה אינו מסוכם לבריאות הציבור, וכי רף הקרינה שנקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה חורג לחומרה מהמקובל בעולם; וכי המשרד להגנת הסביבה מתעלם מעמדת משרד האנרגיה ומשרד הכלכלה, התומכת ביבוא אפר פחם לישראל. כמו כן, גרסה החברה, כי ממילא השימוש באפר פחם שמקורו בישראל מותר, אך כעת ישנו מחסור באפר פחם המיוצר בישראל, ולכן נדרש ייבואו.  

 
דיון והכרעה:
בית המשפט העליון דחה את העתירה בקובעו כי אין הצדקה להתערבותו בהחלטת השר להגנת הסביבה. בג"ץ קבע כי גם אם קיימות גישות אחרות, מחמירות פחות, באשר לשימוש באפר פחם בתעשיית הבניה - ולמעשה משרדי האנרגיה והכלכלה תומכים בעמדת החברה ומבקשים להתיר יבוא אפר פחם - כל שניתן להסיק מכך הוא שהסוגיה נתונה במחלוקת מקצועית ושקיימות לגביה אסכולות מקצועיות שונות. אך בכך אין כדי להועיל לחברה, שכן ההכרעה בסוגיה מסורה בדין בידי השר להגנת הסביבה.

בית המשפט התעליון ציין כיבג"ץ אינו משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם חוקי.

בענייננו, סבר המשרד להגנת הסביבה כי בנסיבות של העדר ודאות ומובהקות לגבי היבטים שונים בסוגיה ראוי לאמץ גישה המונחה ע"פ "עקרון הזהירות המונעת", ולא להטיל את סיכון אי הוודאות על הציבור. לא ניתן למצוא פגם בגישה זו.

רקע:
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בחיפה, בבקשתה של פ. א. ואי קום בע"מ לעכב שחרור מטען ימי שהגיע לנמל חיפה, ולהורות על מתן צו לתפיסת מטען. כמו כן, ביקשה כי בית המשפט יורה לבית המכס חיפה שלא לשחרר את המטען עד לבירור הסוגיה.

המחלוקת וטענות הצדדים
טענותיה של פ. א. ואי קום בע"מ היו, כי רכשה את המטען מהספקית, שילמה את מלוא התמורה והוצאו שטרי מטען לטובתה. לאחר הגעת המטען לנמל חיפה, התגלה כי בשטרי המטען מופיעה שמה של יבואנית אחרת (טאלא קמפני בע"מ וס.מ פחם בע"מ, להלן: "טאלא ופחם הגליל").

לטענת טאלא ופחם הגליל, הן בעלות הזכות לקבל את המטען, שכן הוא נרכש על ידן מהספקית במסגרת עסקאות שונות שבגינן הוצאו שטרי המטען המתייחסים למטען הרלוונטי.
לטענת סוכן האוניה, העתק שטר המטען שצורף לבקשתה של פ. א. ואי קום בע"מ לא הונפק על ידיה, איננו השטר המקורי והוא נחזה להיות מזויף. כמו כן, בשטר המטען המקורי, לא מופיעה חברת פ. א. ואי קום בע"מ כנשגרת.

עוד טען סוכן האוניה, כי שחרור המטען ללא הצגת שטר מטען מקורי עלול להעמידו כמפר של התחייבות חוזית כלפי מי שאוחז בשטר מטען המקורי וכמי שפועל בניגוד למקובל ולנוהג הסוחרים.

הדיון המשפטי
בבחינת קיומה לכאורה של עילת התביעה, בית המשפט קבע כי לאור הגרסאות העובדתיות המנוגדות שהתבררו במסגרת הבקשה, ולאור המצב המשפטי, ניתן לקבוע כי פ. א. ואי קום בע"מ לא הוכיחה את קיומה של עילת תביעה.

בית המשפט אזכר את החלטות בית המשפט בעניין טרנסכלל ובעניין פולסקא, במסגרתם נקבע עיקרון-העל, לפיו שחרורו של מטען שהגיע בהובלה ימית לנמל היעד נעשה על ידע מסירת פקודת מסירה מהמוביל הימי לידי סוכן המכס הפועל מטעם היבואן רק לאחר הצגת שטר מטען מקורי שהונפקו על ידי המוביל הימי.

במקרים מסוימים וחריגים, בית המשפט אישר חריגה מכלל זה, אולם במקרה דנן בית המשפט קבע כי אין הצדקה לסטייה מהכלל, שכן הסיכון שצד שלישי יתייצב וידרוש לקבל את המטען אשר פ. א. ואי קום בע"מ טוענת לזכותה לקבלו אינו תיאורטי, אלא מוחשי מאוד. 
בית המשפט בחן את מאזן הנוחות בין הצדדים וקבע כי שחרור המטען לידי פ. א. ואי קום בע"מ, ללא הצגת שטר מטען מקורי, עלול לחשוף את סוכן האוניה לתביעה נזיקית מצדדים שלישיים.

הואיל וכך בית המשפט דחה את הבקשה. במקרה הנדון, חברת פ. א. ואי קום בע"מ לא הוכיחה את קיומה של עילת תביעה כנגד סוכן האוניה,  טאלא ופחם גליל. כמו כן, לא הצביעה על כך שנזקה יהיה גבוה מנזקיהם של האחרים במידה והבקשה לא תתקבל. הוחלט בענין זה כי אין לסטות מההלכה שנקבעה בעניין טרנסכלל ובעניין פולסקא.

לצורך הגשת התביעה בארץ כנגד יצרנית הרכב בבריטניה,  פנה הלקוח אל המשווקת והמפיצה של יצרנית הרכב כמורשה להנהלת עסקים מטעמה, והגיש בפנייה את התביעה. מנגד, הודיעה  יצרנית הרכב לבית המשפט כי היא שוללת את הייחוס שנקשר בשמה של המשווקת כמורשת לניהול עסקיה בארץ, והוסיפה כי על הלקוח להגיש את כתב התביעה באופן ישיר לכתובת של יצרנית הרכב כפי שהיא מופיעה באתר. מתוך כך, פנה הלקוח אל בית המשפט בבקשה להכיר ביבואנית כמורשת לניהול עסקיה של יצרנית הרכב בארץ.

טענות הצדדים 
לטענת הלקוח, יש לראות ביבואנית כנציגה רשמית של יצרנית הרכב בארץ לאור קשרי המסחר הענפים שמקיימת יצרנית הרכב עם היבואנית, בנוסף הדגיש הלקוח כי באתר הרשמי של היבואנית היא מוצגת כיבואנית של רכבי היצרנית והוסיף כי היבואנית מזוהה עם שם היצרנית, לוגו היצרנית וכתובת אתר האינטרנט הרשמי של היצרנית.
מעבר לכך, ציין הלקוח כי היבואנית משמשת כגורם מבצע לצורך מימוש אחריות היצרן בארץ בהתאם לחוק, וכי ליבואנית אולמות תצוגה ומרכזי שירות המספיקים מענה לרוכשים רכב של יצרנית הרכב.

יצרנית הרכב טענה מצידה כי היבואנית אינה משמשת כמשווקת בלעדית של רכביה בארץ. עוד ציינה יצרנית הרכב, כי בהתאם לחוק על היבואנית לטפל ברכבים מתוצרתה אף אם אינה המשווקת הבלעדית ואף אם הרכבים לא נרכשו דרכה  ומתוך כך אין לראות בה כמורשה לניהול עסקיה בארץ.

טענות הצדדים
היבואן טען כי העיון בתיק הכרחי לצורך בירור התביעה בבית הדין לענייני עבודה לאור כוונתו להגיש חלק מן החומר המצוי בתיק כראייה כנגד העובד. עוד הוסיף היבואן, כי על התיק למד מכתבות שונות שהתפרסו באתרי המדיה ובעיון במאגרים משפטיים, כך שאין בעיון בתיק כדי להביא לפגיעה בשמו הטוב של העובד מאחר ופרטי המקרה נחשפו ממילא.
מנגד טען העובד,  כי התיק המדובר חסוי  לציבור וכלל לא רלוונטי  לצורך בירור המחלוקת בין הצדדים. בנוסף טען העובד, כי היבואן לא הציג נימוקים אשר מצדיקים את בקשתו, וכל מטרתו היא להוביל לפגיעה בשמו הטוב.

המדינה טענה, מתוקף היותה צד לתיק, כי יש להגביל את העיון בתיק  רק לפסק הדין וזאת כדי לאזן בין צרכיו של היבואן, זכותו של העובד לפרטיות וחובת החיסיון של רשות המיסים.
כידוע, מתוקף חוקי מס שונים ועל מנת לאפשר פעילות תקינה של גביית מיסים, קיים חיסיון מלא מצד רשות המיסים המגן על החייב במס מפני חשיפת הכנסותיו וסודותיו המסחריים. חיסיון זה תקף גם על צדדים שלישיים הקשורים לתיק.

הדיון המשפטי
על מנת להכריע בשאלה המשפטית על בית המשפט לבחון האם קיים איסור המונע את חשיפת התיק, וכמו כן לבחון את עניינו של המבקש בתיק ואת עניינו של בעל הדין, וכן את מידת הנזק שעלולה להיגרם לבעל הדין כתוצאה מעיון בתיק ואת הקצאת המשאבים  הנדרשת  על מנת לחשוף את התיק.

במקרה שלפנינו, לא הייתה כל מניעה חוקית מלעיין בתיק המבוקש מאחר וכל הדיון התיק התקיים בדלתיים פתוחות. בנוסף, לא ניתנה כל הוראה לצו עיכוב או איסור פרסום וההליך שהתקיים במסגרת התיק הסתיים. באשר לטענת המדינה בדבר חיסיון, הסבירה השופטת כי החיסיון אותו ציינה המדינה מתייחס לחקירות מס ולא להליך המשפטי שמתנהל בדלתיים פתוחות, כך שאין כל חיסיון לתיק המדובר. יש להדגיש כי העובדה שמדובר בתיק פלילי לא מהווה חסם לבקשה לעיון בתיק.

בהתייחס לעניינם של מבקש העיון בתיק ובעל הדין, הסביר בית המשפט כי  על המבקש למנוע את העיון בתיק להוכיח כי העיון אינו מצודק, זאת מתוך מטרה לאזן בין חשיבות פומביות הדיון מצד אחד וכדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיות מצד שני. לעניינו נקבע כי העובד לא הצליח להוכיח כי יש בבקשתו של היבואן לעיון בתיק כדי להוביל לפגיעה קשה בשמו הטוב או בפרטיותו.

המחלוקת והקביעות:
בשאלה אחת מתוך השאלון ביקשה החברה כי רשות המכס תפרט את הפעולות שנעשו על ידה לאחר קריסת סוכן המכס לצורך מימוש הערבויות שניתנו לה לצורך הבטחת התחייבותו. במסגרת תשובתה, טענה רשות המכס כי אין ביכולתה להעביר מסמכים בעניין עיקולים שביצעה לסוכן המכס וזאת מפאת חובת הסודיות שחלה על פי הדין במסגרת סעיף 231א לפקודת המכס.

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה יש הצדקה להסרת החסיון. ראשית,  קבע בית המשפט כי גם אם נניח כי הסעיף חל על המידע המבוקש, דומה כי מדובר בעניין שאינו נמצא לב תכליתה של הוראת הסודיות, וזאת בהתחשב בכך שמדובר במידע המתייחס לפעולת אכיפה חיצונית לפקודת המכס (מימוש ערבויות) ולא לסמכות להעברת כל המסמכים הקשורים אליו הנמצאים בידי רשות המכס. שנית, קבע בית המשפט כי הערב שלכאורה עליו אמורה הוראת הסודיות להגן, הסכים להעברת כל המסמכים הקשורים אליו הנמצאים בידי רשות המכס. שלישית, קבע בית המשפט כי אין מדובר במידע שלא ניתן בשלב זה לשלול את הרלוונטיות שלו, בהתחשב בכך שבתביעה נטען כי רשות המכס לא פעלה להקטנת הנזק שנגרם עקב התמוטטות סוכן המכס.

על כן, נקבע כי העובדה שבסופו של יום הערב נקלע להליכי פשיטת רגל עשויה להיות משמעותית, אולם אין בה כדי לשלול אפריורית את האפשרות כי תהיה חשיבות לשאלה איזה מאמצים נעשו על ידי המשיבה כדי להיפרע מהערב לפני כן ולכן על רשות המכס למסור תשובה מלאה לשאלה זו כאמור.

השאלה השנייה נשענה על האמור בכתב ההגנה של רשות המכס, בו פירטה הרשות אודות המאמצים שנעשו על ידה לצורך הפחתת הסיכון מקריסה של סוכני מכס, וזאת נוכח פסק דין שניתן לפני מספר שנים בקשר לתביעה שעסקה בהתמוטטות סוכן מכס אחר בו הוטלה אחריות על רשות המכס.

על רקע האמור, ביקשה החברה במסגרת השאלון כי רשות המכס תפרט את הפעולות שנעשו על ידה כדי לשנות את הסדר המאפשר לבנקים שלא לכבד הוראת חיוב רטרואקטיבית עד 5 ימים לאחר הסליקה שנעשו על ידי רשות המכס, ותגלה מסמכים הרלוונטיים לכך.
בית המשפט קבע כי משעה שרשות המכס טוענת כי פעלה לשם שינוי הסדר הסליקה, ואף הזכירה כי עשתה זאת כחלק מהפקת לקחים, היא אינה יכולה לטעון כי סוגיה זו אינה רלוונטית וקשה כי תפרט את הפעולות שלטענתה נעשו על ידי היא סבירה, מה שגם רשות המכס אינה טוענת כי הדבר כרוך בהכבדה. לפיכך עליה לענות לשאלות אלה.
לסיכום, קבע בית המשפט כי רשות המכס תעביר לחברה מענה משלים ותישא בהוצאותיה בסך של 1000 ₪ . 

לטענת החברה, יבוא הרכב נעשה על ידי היבואן, תוך שהוא נעזר בשירותיה של החברה. לפיכך, האחריות לתשלום מלוא מיסי היבוא המתחייבים מיבוא הרכב חלה על היבואן, הוא החייב בתשלום מיסי היבוא על פי חוק.

החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי האחריות לתשלום מיסי היבוא חלה על היבואן. היבואן עצם את עיניו מלראות כיצד מושג עבורו ה"חסכון" במחיר, ואף לא עמדה בפניו אלטרנטיבה חוקית ליבוא הרכב ללא תשלום מלוא מיסי היבוא הנדרשים בגינו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי לחברה יש אחריות לסיטואציה אליה נקלע היבואן, וכי היה מקום שהחברה תבהיר ליבואן באופן מפורט כיצד היא השיגה עבורו את ה"חסכון" במחיר, וזאת על מנת שהיבואן יוכל להחליט אם הוא לוקח על עצמו את הסיכון. אי הבהרה זו היא שמנעה מן היבואן את האפשרות להימנע מביצוע העסקה, ועל-כן, היבואן זכאי לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.
בית המשפט קבע כי לצדדים אחריות משותפת לכך שיובא לישראל רכב תוך ניסיון לשלם מיסי יבוא מופחתים, בשים לב לכך שהאינטרס הכלכלי של היבואן הינו גבוה יותר מן האינטרס הכלכלי שיש לייחס לחברה, שכן, אלמלא נחשפה ההצהרה הכוזבת, היה היבואן נהנה מרווח בשיעור גבוה יותר מאשר הרווח שהייתה נהנית ממנו החברה.

• מרשנו מייעץ ליצואנים ישראלים וזרים המייצאים לארה"ב בעניין המכסים החדשים בארה"ב שהטיל ממשל טראמפ.

• משרדנו מייצג יבואן צעצועים מול רשות המכס בנוגע להודעת גרעון שהוצאה לו בעקבות שינוי סיווג.

• משרדנו מייעץ ללקוחות משרדנו, יצואני כימיקלים ויצואני מוצרי מתכת, בענין בקשה לאימות מקור מרשות המכס בארה"ב.

• הנהלת המכס קיבלה באופן חלקי ערעור שהוגש על ידי משרדנו, המייצג יבואן של חלקי אלקטרוניקה.

• משרדנו מייעץ לחברת כימיקלים לגבי סיווג המוצרים המשווקים על ידה.

• משרדנו הגיש תביעה נוספת נגד משרד הבריאות בקשר להשבת אגרות יבוא מזון-רישום מוקדם ושחרור.

• משרדנו, המייצג יבואן מזון, הגיש תביעה נגד רשות המכס בגין טעות שנפלה בצו תעריף המכס ובמערכת הממוחשבת של רשות המכס, שבגינה דרשה רשות המכס גרעון.

• בית המשפט קיבל את בקשת משרדנו, המייצג יבואן נגד רשות המכס, והורה לרשות המכס לתקן את תשובותיה לשאלונים, שכן התשובות שניתנו לא היו מספקות.

• תובעה ייצוגית נגד יבואן מזון, לקוח משרדנו, הסתיימה בהסדר של הסתלקות בגינו נדרש הלקוח לשלם שכר טרחה נמוך לסיום ההליכים.