|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
1. על החרמת מוצרי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית
2.בית המשפט – הטלת אחריות אישית על בעלי מניות בגין חוב למוביל הימי
3. פטור ממס קניה על אביזרי נכים לרכב - ריענון והבהרה
4.יבוא טלפונים סלולריים – פיקוח בדיעבד ולא מראש
5.מה חדש במשרדנו
6. השתלמות מקורית וייחודית של ICCבנושא:אינקוטרמס 2011
7. Should the statement of an accused in tax crimes which was collected unlawfully be admissible
1. על החרמת מוצרי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
פרוטוקול פריז, הפרוטוקול בדבר יחסים כלכליים בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, נחתם בין שני הצדדים לשם שיתוף פעולה במטרה להקים בסיס כלכלי יציב ליחסים אלה אשר חל בתחומים הכלכליים השונים על פי עקרונות של כבוד הדדי של כל צד לגבי האינטרסים הכלכליים של הדדיות, צדק והגינות.
לאחרונה, הכריזה הרשות הפלסטינית על השקת קמפיין להפסקת צריכת מוצרים ישראליים המיוצרים ביהודה ושומרון. מאז, החלו נציגי הממשל הפלסטיני להחרים מוצרים ישראליים שנמצאו אצל סוחרים פלסטיניים, והמסחר ירד באופן ניכר.
במאמר זה נסקור את השאלה האם עצם החרמת מוצרי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית מהווה הפרה של פרוטוקול פריז? ואם כן – מהם הצעדים בהם ניתן לנקוט כנגד הפרה זו?
במסגרת הפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכם חוזי אשר יסדיר את היחסים הכלכליים ביניהם, כך למשל, סעיף 8 לפרוטוקול קובע בכל הקשור לחקלאות "לתוצרת חקלאית של שני הצדדים תהיה גישה חופשית ובלתי מוגבלת לשוק של רעהו".
סעיף 9 לפרוטוקול קובע כי לעניין תעשייה "תהיה תנועה חופשית של מוצרים תעשייתיים חופשית מכל הגבלה ובכלל זה מכס ומיסי יבוא, בכפוף לחקיקה של כל צד" בהמשך הסעיף נקבע כי "כל צד יעשה כמיטב יכולתו למנוע נזק לתעשייה של הצד האחר ויתחשב במדיניותו התעשייתית באינטרסים של הצד האחר".
עצם החרמת מוצרי ההתנחלויות על ידי הרשות הפלסטינית מהווה, אם כן, חסימת גישה והגבלתה לשוק הישראלי ולהיפך. עצם ההחרמה נוגדת באופן מוחלט את מטרת הצדדים בחתימת ההסכם שהינה לפתח את היחסים הכלכליים וביניהם גישה למוצרי חקלאות ותעשייה של שווקי הצדדים. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עצם ההחרמה גורמת נזק לתעשייה הישראלית המיוצרת ביהודה ושומרון, ובכך מפרה את הפרוטוקול.
השאלה שעולה, כיצד אם בכלל, ניתן להתמודד עם הפרה זו?
על פי פרוטוקול פריז, הגיעו הצדדים להסכמה על הקמת ועדה כלכלית משותפת פלסטינית- ישראלית,Join Economic Committee, מטרת הועדה הינה לעקוב אחר יישומו של פרוטוקול זה ולהחליט בבעיות הקשורות אליו אשר עשויות להתעורר מפעם לפעם. על פי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כל צד יהיה רשאי לבקש בחינה של כל נושא הקשור לפרוטוקול על ידי הוועדה.
לכאורה, קיים כלי שבאמצעותו ניתן לבחון את התנהלותה של הרשות הפלסטינית בהחרמתה של מוצרי ההתנחלות ובכך מפרה סעיפים כלכליים חשובים בפרוטוקול.השאלה היא האם ניתן להתמודד עם ההחרמה באמצעות כלי זה? שאלה זו עלתה בוועדה הכלכלה של בכנסת אשר התכנסה בחודש מאי האחרון, במטרה לגבש תכנית פעולה על מנת להתמודד עם החרם הפלסטיני.
בוועדה זו הועלו שאלות רבות, והחשובה שבהן היא האם החרם הפלסטיני מהווה הפרה של פרוטוקול פריז. על שאלה זו ניתנו דעות רבות. בין היתר של מר גבריאל בכר, מנהל תחום בכיר אזור מזרח הים סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אשר טען כי "במסגרת הסכם פריז, יש לנו את ה-Join Economic Committeeשזה הוועדה המשותפת, שהיא הוועדה שבה דנים על כל יישומי הסכם פריז, שם אפשר להעלות גם מטעם הפלשתינים וגם מטעם הישראלים בעיות... הוועדה הזאת לאחרונה התכנסה בספטמבר 2009, בראשותו של השר סילבן שלום... יושבים בה נציגי כל המשרדים הממשלתיים שעוסקים בתחום הכלכלי, כולל כמובן משרד החוץ וגם בנק ישראל, והוועדה הזאת אמורה, אם אני מבין נכון, להתכנס בעתיד הנראה לעין, בעקבות כל אותן התקרבויות שנעשות עכשיו, ושם מעלים את כל הנושאים האלה. זה בעצם המנגנון שבו אנחנו מפקחים על ההסכם".
במסגרת הועדה, נשאלה השאלה מהן הסנקציות אותן ניתן להטיל במידה ופרוטוקול פריז מופר?
שאלה זו נענתה על ידי מר גבריאל בר, שטען כי מתחילת הקמתה של הועדה הכלכלית המשותפת, לא הופעלו סנקציות כלשהן על הפלסטינאים, וזאת לאור העובדה כי הצדדים הגיעו להסכמות או לפתרון המתאים ביותר. למעשה טרם הגיעה הוועדה לדון בסנקציות, ולא הופעלו על ידה סנקציות אי פעם.
יש לציין כי בסופו של הדיון בוועדה, נקבע כי חוות דעת משפטית לעניין הפרת פרוטוקול פריז תגובש ותועבר לידי הוועדה, אך אין ספק כי לאור הדעות השונות שהועלו ולאור לשון הפרוטוקול כי קיימת הפרה של הפרוטוקול על ידי הרשות הפלסטינית.
השאלה המשפטית שעולה הינה האם יש באפשרות יצרן ישראלי מיהודה ושומרון לתבוע את הרשות הפלסטינית בגין הפרה של פרוטוקול פריז?
התשובה לכך מורכבת. ראשית, על פי המשפט הישראלי, הסכמים בינלאומיים שמדינת ישראל חתומה עליהם אינם מהווים חלק מהמשפט הפנימי, ולפיכך הפרט (האינדיבידואל) אינו יכול לתבוע בבית משפט ישראלי את אחד הצדדים בגין הפרת אותו הסכם. מצד שני, יכול הפרט לבוא ולתבוע את הרשות הפלסטינית בעילות נזיקיות שונות (שלא על פי ההסכם) שבעטיין נגרם לו נזק, אלא שכאן יש לשאול האם הרשות הפלסטינית חסינה בפני תביעות נזיקין מכוח החסינות של ריבון זר.
בעבר, בית המשפט המחוזי דן בשאלת חסינות הרשות הפלסטינית בתביעה שאיחדה מספר תביעות נזיקין כנגד הרשות הפלסטינית, אשר כולן העלו את שאלת חסינות הרשות. בית המשפט קבע כי תחולת החסינות הריבונית העקרונית לגבי הרשות הפלשתינית תוכרע בכל מקרה ומקרה על פי תעודת שר חוץ שתוגש לבית המשפט הדן בעניין. (רע"א 4060/03 הרשות הפלשתינית נ' דיין).
לאחר ההחלטה בעניין דיין, נדונה שוב הסוגיה על ידי בית המשפט העליון, אלא שגם שם העניין לא הוכרע, וטרם ניתנה החלטה מחייבת בעניין זה. (ע"א 5093/06 אגודת מדרשת ארץ ישראל (קדומים) אלון מורה נ' מדינת ישראל ואח'. ניתן ביום 6.8.08).
לראש העמוד
2.בית המשפט – הטלת אחריות אישית על בעלי מניות בגין חוב למוביל הימי
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב הדן בהטלת אחריות אישית על מנהלים ובעלי מניות בחברה העוסקת בשילוח בינלאומי.
במקרה זה דובר במוביל ימי שסיפק שירותי הובלה ימית לחברת שילוח בינלאומי. לטענת המוביל צברה החברה חובות כלפי המוביל בסך של 46,459 דולר וזאת בהתאם לחשבוניות ושטר מטען מסוג של Bill of lading או Sea waybill. בנוסף טען המוביל, כי החברה צברה חוב בסך של 16,514 דולר בגין השהיית מכולה מעבר לזמן הקצוב (417 ימי חיוב) ושלא הושבה למוביל הימי. החברה לא שילמה בגין שירותים אלו ועל כן הגיש המוביל הימי תביעה כנגד החברה בגין החובות.
לטענת המוביל הימי, ראשית ההתקשרות עם החברה הייתה באמצעות נציג ובעל השליטה בקבוצת חברות זרות הידועות בתחום השילוח הימי, וביניהם חברת האם של חברת השילוח הישראלית. בעל השליטה הציג את חברת השילוח כגוף כלכלי איתן ובלתי נפרד מקבוצת החברות הזרות. על כן, הסכים המוביל להתקשר בעסקה עם החברה למתן שירותי הובלה ימית תוך מתן תנאי תשלום ואשראי מיוחדים.
לטענת המוביל, בעל השליטה ניצל את מעמדו ורוקן את חברת השילוח מכספיה ורווחיה, באופן שרווחי פעילותה הועברו לידי אחת מקבוצת החברות הזרות, שבעל השליטה החזיק במניותיהן. לדבריו, מנהליה של החברה עשו בה כבתוך שלהם, רוקנו את קופתה מכל תוכן, דאגו לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם ולטובתם האישית בדמות משיכת כספים מחשבונה לחשבונם הפרטי, וזאת קודם לכיסוי התחייבויות אותן לקחו על עצמם כלפי נושי החברה.
לאור העובדה כי החברה רוקנה מרווחיה, לא נותר בידי המוביל אלא לתבוע גם את מנהלי ובעלי המניות שלה באופן אישי, וביקש להטיל עליהם אחריות אישית לתשלום חובותיה מכוח הרמת מסך ההתאגדות.
לטענת החברה, לגבי חלק מהמטענים לא צורף שטר מטען אלא Sea waybillאשר לטענתה מונפק במקום שטר מטען אך ורק כאשר דמי השילוח משולמים מראש. לטענתה, המטענים שולמו באיטליה בתנאי FREIGHT PREPAID, מה שמעיד כי המטען שולם מראש. לגבי מטענים אחרים, טענה החברה כי היא אינה כלל המקבלת שלהם ועל כן אין היא מחויבת בתשלום.
כמו כן טענה החברה כי חלק מבעלי המניות אינם מחזיקים עוד במניותיה ולכן אין אפשרות לאכוף נגדם כל החלטה בעניין אחריות אישית. בנוסף טענה החברה כי אין חוזה מחייב בין הצדדים ולא נוהלו מגעים לצורך התקשרות כלשהיא .
לעניין החוב בגין דמי השהיית מכולה, טענה החברה כי אין המוביל זכאי לתשלום שכן המוביל הימי עשה שימוש במכולה באותה בתקופה שלגביה דרש את דמי ההשהייה.
בית המשפט קיבל את תביעת המוביל הימי לעניין חוב החברה בגין שירותי ההובלה ודחה את תביעתו לעניין דמי ההשהיה.
בית המשפט קבע כי בהתנהלות המוביל הימי לא נפל כל דופי. בית המשפט הוסיף וקבע כי המוביל הימי עמד בנטל ההוכחה לקיום אחריות אישית על בעלי מניות החברה ולמעשה לא נותק הקשר בין החברה ובעלי מניותיה ומנהליה כלפי שאלה חפצו להציג.
בית המשפט דחה את טענת החברה כי השימוש במונח Freight prepaidמעיד כי המטען שולם מראש. בית המשפט קבע כי מטרתו של התנאי הינה להורות כי אין התשלום מעניינו של הנמען. בית המשפט קבע כי החברה לא הוכיחה כי התשלום עבור המשלוח בוצע באיטליה.
בית המשפט קבע כי עצם משיכת הכספים מקופת החברה על ידי בעלי המניות לכיסוי התחייבויות החברה כלפיהם, והעדפתם האישית על פני הנושים האחרים מהווה של חוסר תום לב חמור ואף עולה כדי הברחת נכסים.
ובנוסף, הדגיש בית המשפט כי יחסי קירבה, שליטה וכפיפות של החברה לחברת האם באיטליה מעידים ומחייבים הרמת מסך, ומכאן שנושיה של חברה הבת יכולים להיות נושיה של חברה האם ולהיפך. לפיכך, היות ונעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בישראל בידי מי שמנהל את חברה האם בחו"ל, ואף הינו בעל המניות העיקרי שלה על מנת שלא לפרוע חובות או חמור מכך כדי להונות, אין מנוס אלא להסיר את חסינותם מאחריות נזיקית בגין אותן פעולות שעשו בכהונתם כמנהלים ובעלי מניות.
עם זאת, בית המשפט קבע כי המוביל לא עמד בנטל ההוכחה לעניין חוב החברה בגין דמי ההשהיה. בית המשפט קבע כי המוביל הימי הסתיר מבית המשפט את העובדה כי עשה שימוש במכולה, וכי קיים חשד כי המוביל קיבל תשלום בגין השימוש במכולה. בית המשפט קבע כי התנהגות המוביל מהווה חוסר תום לב מצידו ועל כן דחה את תביעתו לתשלום בגין דמי ההשהייה.
בימ"ש חייב את החברה, מנהליה ובעלי המניות שלה בתשלום פיצויים בגובה 410,980 ₪, ובנוסף לכך חויבו מנהלי ובעלי המניות לשאת בעלות הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 81,000 ₪.
ת"א 49731-06 אמא סוכנויות ים מאוגדות בע"מ נ' דלתא נובל לוגיסטיקה בע"מ ואח'. ניתן ביום 20.7.10.
ב"כ הצדדים: למוביל הימי - עו"ד גד שילר, ליבואן חברה - עו"ד דוד ביטון, עוה"ד אלעד כהן, עוה"ד רענן אנגל.
לראש העמוד
3. פטור ממס קניה על אביזרי נכים לרכב - ריענון והבהרה
עו"ד גדי קיי, עו"ד גיל נדל
ברירת המחדל של מס קניה בעת יבוא טובין ארצה היא כי טובין מיובאים פטורים ממנו, אא"כ נקבע באופן פוזיטיבי בחוק כי הם חייבים בו. מנגד, לעניין מכס, ברירת המחדל היא כי טובין בעת ייבואם ארצה חייבים במכס בשיעור שנקבע בתעריף המכס, אא"כ נקבע בעניינם פטור מתשלום מכס.
סעיף 3 לחוק מס קנייה, מסמיך את שר האוצר לקבוע סוגים של טובין שיחויבו במס קנייה ואת שיעורו, אולם, קובע סעיף 3 לחוק, כי "שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם...". בתוספת לחוק מס קנייה קיימת רשימה של סוגי טובין אשר לגביהם אין שר האוצר רשאי להטיל מס קנייה, כלומר נקבע פטור גורף לגביהם ממס קניה.
חברה ישראלית הינה יבואנית של אביזרים ייעודיים לשימושם של נהגים נכים, אביזרים המותאמים לצרכיהם המיוחדים ולמגבלותיהם של ציבור הנכים. אביזרים ועזרים אלו כוללים, בין היתר, מעליות מסוגים שונים, מערכות ג'ויסטיק לשליטה במערכות הרכב, רמפות, מסילות, רתמות וכיו"ב. תכליתם של כל האביזרים הנ"ל אחת – לאפשר גם לנכים המוגבלים מאד לתפעל את המערכות השונות של הרכב, ולאפשר גם לנכים אלה עצמאות וניידות.
לאור החיוניות הרבה של עזרים אלה לרווחת ציבור הנכים, בין יתר הטובין בתוספת, אשר לגביהם נקבע כי קיים פטור אפריורי ממס קניה נקבע בסעיף קטן (3) לתוספת כי"טובין המותאמים במיוחד לשימושם של נכים, למעט רכב מנועי" לא ניתן יהיה להטיל עליהם מס קניה. דהיינו, לבד ממסי היבוא החלים על הרכב עצמו, אשר לגביהם קיים הסדר שונה לעניין חבות המס של נכים, כל אביזר אחר פטור באופן גורף, ואף לשר האוצר אין את הסמכות להטיל עליהם מס קנייה כל שהוא.
על מנת שהיבואנים לא יעשו שימוש לרעה בפטור זה ובכדי לוודא כי העזרים השונים המיובאים אכן מתאימים רק לנכים, הוסדרה ונתגבשה מזה שנים פרקטיקה ברשות המכס, במסגרתה יבואנים המבקשים לייבא טובין המיועדים לשימוש ברכבי נכים, צריכים להציג, קודם ליבוא, את רשימת האביזרים שהם מתכוונים לייבא, בצירוף פרוספקטים מתאימים וכדומה. רשימה זו נבדקת ע"י רשויות המס ולאחר שהרשויות משתכנעות כי אכן מדובר באביזרי נכים מוענק ליבואנים מעין אישור פרטני בגין האביזרים שצויינו כי הם אכן ראויים לפטור ממס קנייה.
הניסיון מלמד, כי משעה שמוגשים לרשויות המכס אביזרים חדשים המיועדים לבחינה ועד לאישורם בפועל על ידיהן בהתאם לפרקטיקה זו, יכול לחלוף זמן ניכר של שנה ויותר. במהלך תקופה זו נאלצים היבואנים לשלם מסי יבוא שהם ראויים לפטור מלא בגינם. יתירה מזו, גם לאחר שרשויות המכס בסופו של דבר, לאחר תהליך בחינה, מאשרות כאמור את הוספתם לרשימה, הן עומדות על כך כי הסכומים שניגבו בפועל לא יושבו ליבואנים, וזאת בטענה כי הפטור שניתן "אינו רטרואקטיבי".
על מנת למנוע מראש היווצרות הבעיה, אנו ממליצים אפוא ליבואנים, אשר מתעתדים לייבא ארצה אביזרים המיועדים לשימוש נכים, כי יעבירו את רשימת האביזרים החדשים שהם מתעתדים לייבא במועד מוקדם ככל שניתן לרשויות המכס לשם הכללתם במסגרת הפטור האמור בתוספת לחוק מס קנייה. פעולה באופן זה תמנע מהיבואנים התדיינויות מיותרות מול רשויות המכס להשבת סכומים שניגבו בתקופת הביניים.
יחד עם זאת אנו סבורים כי עמדתה זו של רשות המכס הינה מוטעית ודורשת הבהרה. לדעתנו, הפטור לאביזרי נכים הקבוע בתוספת לחוק מס קנייה, אינו מצריך אישור משום סוג של הרשויות ומהווה בסיס לפטור מלא לכל אביזר המשמש לנכים כבר בעת היבוא . הצגת רשימת האביזרים לרשויות המס לאישור כי הן אכן משמשות לנכים הינה אך ורק הכרה כי אביזר מסוים עונה להגדרת טובין הפטורים ממס קנייה וזאת לשם מניעת שימוש לרעה בפטור וכדומה.
אין ספק כי גם ללא גילוי דעת זה, ואף בטרם ניתן, מבחינה מהותית טובין המשמשים לנכים פטורים ממס קניה על פי חוק. למעשה השימוש במושג "פטור" מחטיא את מהות הוראת התוספת לחוק מס קנייה, באשר התוספת מונעת הטלת מס קניה מלכתחילה באופן גורף ולא מעניקה להם פטור ממנו לאחר שהוטל . מכך נגזר כי הרשימות שמעבירים היבואנים לרשות המיסים אינן מועברות לשם קבלת הפטור אלא בכדי שלאחר בדיקה ישתכנעו גם הרשויות כי טובין מסוימים ראויים לבוא בשעריו של הפטור הקיים והמניעה הגורפת והמלאה על פי חוק, מהטלת מס קנייה עליהם.
המלצתנו אפוא, בכל מקרה של הטלת מס קנייה על אביזרי רכב המיועדים לנכים, מכל סיבה שהיא, לחדד ולהדגיש בפני רשויות המכס את מהותו של הפטור (כפי שהוא מכונה, לדעתנו בטעות) ממס קנייה בעת יבוא טובין אלה. אין מדובר במס שהוטל וניתן פטור ממנו, אלא הוראה גורפת בחוק כי מלכתחילה לא ניתן להטיל מס קנייה על טובין אלה כהגדרתם, בין היתר, בתוספת לחוק מס קנייה, כאמור לעיל.ומכל מקום, וכאמור לעיל, על מנת למנוע מראש היווצרות הבעיה אנו ממליצים ליבואנים, אשר מתעתדים לייבא ארצה אביזרים המיועדים לשימוש נכים, כי יעבירו את רשימת האביזרים החדשים שהם מתעתדים לייבא במועד מוקדם ככל שניתן לרשויות המכס לשם הכללתם במסגרת הפטור האמור בתוספת לחוק מס קנייה.
לראש העמוד
4.יבוא טלפונים סלולריים – פיקוח בדיעבד ולא מראש
עו"ד רועי אזרד, עו"ד גיל נדל
לאחרונה, הודיע משרד התקשורת כי במסגרת חוק ההסדרים הוא שואף לערוך ליברליזציה בתחום יבוא הטלפונים הסלולאריים באמצעות פיקוח בדיעבד ולא מראש על יבוא טלפונים סלולריים וביטול הצורך בקבלת אישורים מראש מהמשרד לגבי כל סוג בנפרד.
כיום, יבוא מסחרי של טלפון סלולרי מחייב הליך מורכב וארוך המצריך קבלת אישור מראש לגבי כל סוג של טלפון (כל דגם) בהליך נפרד וקבלת רישיון סחר ליבוא ולשיווק.
בשל מורכבות ההליך, ולאור העובדה כי הליך עיבוד הבקשה אורך זמן, ליבואן מומלץ להתחיל בהליך האישור מראש לגבי כל דגם המיועד ליבוא עוד טרם הזמנת הציוד ארצה. במסגרת האישור מראש, היבואן נדרש למלא טופס בקשה לאישור סוג לשחרור מהמכס של ציוד אלחוטי (טופס נספח ד') ועליו לצרף לבקשה מספר מסמכים הכוללים מפרט טכני מקורי של היצרן, הכולל נתונים ספקטראליים, אישור סוג קודם של משרד התקשורת (אם ישנו), אישור מכון התקנים על התאמת ספק הכח לתקן הישראלי, דו"ח בדיקה של הציוד (אם אין אישור FCC), אישור בטיחות קרינה (SAR) רישיון עיסוק בצופן ממשרד הבטחון.
כמו כן, היבואן נדרש לפנות לכל החברות הסלולאריות ולבקש את התייחסותם ליבוא הדגם, ולצרף את כל העמדות של החברות הסלולאריות שהועברו אליו במסגרת מסמכי הבקשה. יצוין, כי התייחסות שלילית, או אי-התייחסות של החברות כשלעצמה, אינה גורם שעשוי למנוע ממשרד התקשורת מלהעניק ליבואן את אישור הסוג.
כמו כן, לצורך יבוא הציוד לישראל ולצורך ביצוע פעולות סחר בו, נדרש היבואן לרשיון סחר אלחוטי על פי הוראות תקנות הטלגרף. רשיון זה מחיל תנאים על היבואן, הכוללים צורך בהרשאה מתאימה למכירת הציוד בישראל מהיצרן המקורי, או גורם מוסמך מטעמו, מתן שירותי תחזוקה למכשירים במעבדה, וכו'.
על אף כאמור, שמדובר בהליך שמכביד מאוד על יבואנים, חיוני להבין, טרם הדיון ברפורמה, את הרציונלים העיקריים העומדים מאחורי הנוהל הקיים:
א.הקפדה על סטנדרטים בינלאומיים בתחום בריאות הציבור ובטיחות קרינה;מניעת כניסה לשוק של מכשירים מסוכנים לציבור \ שאינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים בתחום הבטיחות.
ב.הגנת הצרכן ;הקפדה כי המכשירים יתאימו לספקטרום הרשתות הקיים בישראל ; הקפדה כי היבואנים ידאגו לקיום שירות תיקונים במעבדה מאושרת ; נושא ההתאמה של המכשיר לרשתות הקיימות עולה גם מהצורך לבקש את התייחסות החברות.
ג.מניעת פגיעה בתפקוד הרשתות הקיימות \ בטחון המדינה; דרישות הנוהל אמורות לוודא כי לא ייובא מכשיר שיכול לפגוע בתקינות הרשתות הסלולאריות הפועלות בישראל ובביטחון המדינה.
ד.רציונל נוסף: הקושי באכיפה; למשרד התקשורת, כמו לגופי רגולטורים אחרים קיים קושי מובנה באכיפה בדיעבד בשל היעדר משאבים, במיוחד נוכח ה"גל" של המכשירים הסלולאריים הקיים בשוק, הנוהל הקיים מעניק פתרון חלקי לבעייה בכך שהוא מאפשר למשרד לוודא, לכל הפחות, כי כל דגם עומד בתנאי סף מינימאליים;
חרף הרציונלים שהוזכרו, אין ספק כי ההכבדה על היבואנים בייבוא של מכשירים סלולאריים העולה מהנוהל הקיים פוגעת בתחרות בתחום הסלולאר, כיוון שהיא מחזקת בעקיפין את הקשר בין הרשת הסלולארית לבין המכשיר הסלולארי, הנעשה בין היתר, במסגרת תוכניות התחייבות ארכות טווח הכוללות החזר על המכשיר על פי היקף השימוש. בדו"ח NERAשבחן חסמי מעבר בשוק הסלולארי הישראלי, נקבע, בין היתר, כי הקשר בין הרשת לבין המכשיר יוצר הפוגע בתחרות בשוק.
כאמור, במסגרת הליברליזציה שעליה הצהיר משרד התקשורת, מוצע אמנם לקיים פיקוח בדיעבד ולא מראש על יבוא טלפונים סלולריים ולבטל הצורך בקבלת אישורים מראש מהמשרד לגבי כל סוג בנפרד. המדובר בשינוי מרחיק לכת לעומת הנוהל הקיים כיום, עם זאת, אין לי ספק כי כל רפורמה תנסה לעגן ולשאוב מהרציונלים העיקריים שעמדו בבסיסו של הנוהל הקודם.
דבר זה יכול למשל להיעשות, תוך שימוש במתווה דומה הקיים כבר כיום בעניין ביבוא של משקאות משכרים. הוראת מנכ"ל 2.5 (יבוא משקאות משכרים) של משרד התעשייה והמסחר (להלן – "הנוהל"), כוללת מספר ערוצים המקלים ומזרזים באופן משמעותי את הליך היבוא:
א.פרוצדורה מזורזת למוצר שיובא בעבר–הנוהל מאפשר ליבואן פרוצדורה פשוטה ומזורזת ביותר למשקה משכר שיובא בעבר (גם על ידי ספק אחר) ואינו מחייב הגשת מפרטים ואנליזות שונות כנדרש בהליך הרגיל, אלא הוא נדרש רק להוכיח כי המוצר זהה.
ב. "מסלול ירוק" (מזורז) ל"יבואן מוכר" – הנוהל מאפשר הליך יבוא מזורז למי שהוענקה לו תעודת יבואן מוכר. הנוהל מונה שורה של קריטריונים חלופים לעמידה ב"יבואן מוכר" (הקריטריונים מבוססים על הותק של היבואן ועל מילוי הוראות הרגולטור).
במקביל לביטול הצורך באישור מראש, השימוש ב"מסלול הירוק" ("יבואן מוכר") במסגרת יבוא של מכשירים סלולאריים, בדומה לאפשרות שקיימת כיום בנוהל מנכ"ל 2.5, יכול להוות איזון יעיל במיוחד בין הצורך לאפשר יבוא זריז של מכשירים מחד, לבין פיקוח בדיעבד מאידך, שכן ליבואנים קיים אינטרס לשמר את מעמדם כיבואנים מוכרים. כאן נכנס גם לשימוש כלי אפקטיבי ביותר של דיווח צרכני, שנראה לי שניתן לשכללו במסגרת יצירת אפשרות לצרכנים לדווח בצורה מהירה ומקוונת על הפרות שנעשות על ידי היבואנים באמצעות האינטרנט לאגף הפיקוח הרלוונטי במשרד התקשורת.
מכיוון שבכוונת משרד התקשורת לבטל לחלוטין את הצורך באישור מראש, אין מקום ליישום ההפרדה הקיימת בנוהל 2.5 בין מוצר חדש למוצר שהובא בעבר. יחד עם זאת, ייתכן ויש מקום לחייב את היבואנים בדיווח לאחר שלב היבוא, בזמן קצוב שיקבע על ידי משרד התקשורת, שיכלול את כל הנתונים הטכניים ועמידת הדגם בסטנדרטיים בינלאומיים, נתוני בטיחות בקרינה וכו', והתקשרות היבואן עם מעבדה מאושרת, וזאת במסגרת מאגר נתונים ממוחשב שיהיה נגיש הן ליבואנים, והן לצרכן ברשת האינטרנט. מאגר כזה עשוי לשפר משמעותית את יכולת הפיקוח והאכיפה של משרד התקשורת, וייצר תמריץ שלילי ליבואנים על יבוא קלוקל, הדבר גם יאפשר ביקורת ופיקוח צרכני על הליך היבוא, תוך שמאידך לא יכביד יתר על המידה על היבואנים בשלב היבוא עצמו.
לראש העמוד
5.מה חדש במשרדנו
הרצאות
בתי משפט
לראש העמוד
6. השתלמות מקורית וייחודית של ICCבנושא:אינקוטרמס 2011
עו"ד גיל נדל ירצה במסגרת יום עיון בנושא "אינקוטרמס 2011" שיתקיים ביום רביעי 15/09/2010, בבית איגוד לשכות המסחר , קומה 1.
סדר היום :
9:00-9:30 התכנסות והרשמה
9:30-10:30 מערכת מונחי המכר הקיימת:
בעיות מהותיות במשולש היחסים בין מוכר – מוביל - וקונה.
מרצה : ברי פינטוב- מנכ"ל ארגון התאגידים
10:30-11:30 הכרת מערכת המונחים החדשה:
סקירה השוואתית אל מול המונחים הקיימים.
מרצה : ברי פינטוב - מנכ"ל ארגון התאגידים
11:30-12:00 שאלות ותשובות
12:00-12:30 הפסקה וארוחה קלה
12:30-13:30 היבטי ביטוח ימי אווירי עם כניסת מערכת המונחים החדשה
מרצה : עו"ד שוקי לשר – מנכ"ל קבוצת גרניט
13:30-14:30 סיכון, בעלות וחזקה - היבטים משפטיים בעקבות האינקוטרמס החדש
מרצה : עו"ד גיל נדל – משרד עורכי דין
14:30-15:00 שאלות ותשובות
לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן לפנות למכללה העסקית
בטלפון : 8111* WWW.CBC.ORG.IL
לראש העמוד
7. Should the statement of an accused in tax crimes which was collected unlawfully be admissible
Adv. Gill Nadel, Moran Shmilovich
A decision was recently given the District Court of Tel Aviv, rejecting the appeal of a taxi driver obliged to compensate a customs representative for damage caused to medical equipment that became wet in the rain.
The case involved a customs representative of a medical equipment company who contracted to handle the release of the cargo from the customs authority and to transport it to the property of the medical equipment company. To do so, the customs authority hired the services of a taxi driver.
In one of these deliveries, the taxi driver brought 19 cartons of medical equipment to the property of the company. In the course of the delivery, four cartons became wet in the rain and damage was caused to their contents. The insurance company of the equipment company compensated the company for the damage and paid it a sum of 60,738 NIS. Following this, the insurance company sued the taxi driver (and the customs representation company) in a subrogation action for the sum paid to the company.
The Magistrate's Court ruled that the taxi driver was liable for the full extent of the damage and obliged him to refund the insurance company with the full sum that it paid. The taxi driver appealed to the District Court of Tel Aviv.
The District Court dismissed the appeal of the taxi driver for the following reasons:
The court rejected the claim of the taxi driver that he was not aware of the contents of the cartons and their heightened sensitivity to dampness, in light of the fact that it was proved before the District Court that the taxi driver handled deliveries for the company for a period of two years, a period during which he could have been aware that the goods were of the medical equipment type, and there is no doubt that medical equipment is sensitive to dampness. Accordingly, the court ruled that there was no contributory negligence on the part of the customs representative as though it had a duty to give the taxi driver a special warning about the cargo, since the taxi driver had delivered more than a few cargos on behalf of the customs representative to the medical equipment company and knew that the equipment company dealt with this field.
The court ruled that the taxi driver did not meet the burden of proof that he was not negligent while the goods were in his possession and that the goods did not become damp while under his supervision and responsibility. The court implemented the stipulations of paragraph 41 to the Law of Torts, which set the legal rule in circumstances in which res ipsa loquitur and ruled that the tax driver did not provide an satisfactory explanation for how the cartons got wet or an explanation which implies that the dampness was not caused while the cargo was in his possession, and that he had no negligence in this context. The court noted that the very fact that the cartons became damp while in the possession and under the protection of the taxi driver, in and of itself demonstrates that the rule of res ipsa loquitur should be applied.
Similarly, the court rejected the claim of the taxi driver that circumstances of an act of God were fulfilled as required to free him from liability while acting as a paid guardian of the goods for damage that occurred, since even if there was a particularly rainy day, this does not constitute an act of God.
The court ruled that while the claim of the taxi driver that the damages he was obliged to pay do not stand in proportion to the consideration he received for the service was correct, this claim is not sufficient to intervene in the decisions and finding of the Magistrate's Court that properly analyzed the legal situation. The court noted that: "It is a shame that the appellant did not bother to insure himself with insurance for merchandise in transit, when he was well aware that not a few of the shipments were valuable, or that he did not make do with carrying passengers."
In light of this fact, the court ruled that the decision of the Magistrate's Court should remain in force.
civil appeal 3417/07 Gever Shalom v. Continental Insurance Company et al, decision given 21.10.09, for the driver- Adv. Shmuel Grossman and Adv. Unger Rinat, for the customs representative- Adv. Shirzali Yaron.
For more details on the subject of res ipsa loquitur, see our article:
'Transferring the burden of proof- a legal issue that anyone dealing with cargo has to know', published here:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=166&CategoryID=236
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
