גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011

01 האם מחיר היבוא כפוף לתנאי שלא ניתן לאומדן?

הצעה לתיקון נוסח תצהיר יבואן שנדרש על ידי רשות המכס

01 האם מחיר היבוא כפוף לתנאי שלא ניתן לאומדן?

הצעה לתיקון נוסח תצהיר יבואן שנדרש על ידי רשות המכס

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

מסי יבוא רבים מוטלים לפי ערך הטובין. לכן, קיימת חשיבות רבה לשאלה מה ייחשב ערך הטובין לצרכי חישוב המסים.

כידוע, דרך המלך לקבוע את הערך שעליו יוטלו מסי היבוא, היא קביעה לפי מחיר העסקה כפי ששולם בפועל מהקונה למוכר. שיטה זו נהוגה בישראל מזה למעלה מ-10 שנים, והיא אומצה בישראל בעקבות אימוץ הסכם גאט"ט בעניין הערכת טובין. לפני השיטה הנוכחית, הייתה נהוגה שיטה אחרת של הערכה לפי "מחיר השוק".

על אף שמחיר העסקה הוא נקודת המוצא, פקודת המכס קובעת כי במצבים מסוימים יש לפסול את מחיר העסקה, למשל- במקרה בו מתקיימים יחסים מיוחדים בין היצואן-המוכר ליבואן-הקונה (למשל חברות בנות) ויחסים אלה משפיעים על המחיר שנקבע, או במקרה בו קיימות מגבלות על מכירת הטובין בישראל.

כחלק מתפקידה של רשות המכס, ועל מנת שתוכל לפקח האם מתקיימים תנאים שיש בהם כדי לפסול את מחיר העסקה שדווח, דורשת רשות המכס מכל העוסקים ביבוא מסחרי להגיש לה אחת לשנה טופס המכונה "תצהיר יבואן שנתי" (טופס מכס 138), שבו ניתנים פרטים אודות מערכת היחסים שבין היבואן ליצואן-הספק בחו"ל, כאשר מידע זה מסייע לרשות המכס לקבוע האם מחיר העסקה שדווח הוא קביל, אם לאו.

סמכותה של רשות המכס לדרוש תצהיר זה נובעת מסעיף 134 לפקודת המכס, הקובע כי המנהל רשאי להתקין תקנות להפעלת סעיפים 129 עד 133ט (העוסקים בהערכת הטובין) – "ובייחוד, כדי לחייב כל אדם הקשור ביבוא טובין לישראל לספק למנהל, בצורה שידרוש, כל ידיעה הנחוצה לדעתו, בשביל הערכה נכונה של הטובין...".

מקור סמכות נוסף מצוי בסעיף 27 לפקודת המכס, הקובע כי: "המגיש רשמון חייב להשיב על כל שאלה בנוגע לטובין הנקובים בו, אם נדרש לכך על ידי גובה המכס או פקיד-מכס אחר".

בהתאם לסמכותו, התקין המנהל תקנות הנקראות תקנות המכס (הערכת טובין), תשל"א-1970, אשר מחייבות יבואן להגיש הצהרה ביחס לערך הטובין (סעיף 1(א)):

"בעל טובין אשר כולם או מקצתם חבי מכס, לפי ערך, ימסור לגובה המכס עם הרשימון הצהרה, בטופס שהורה המנהל, בדבר אותם טובין, אלא אם הורה המנהל אחרת".

ובהתאם לכל אלה, דורשת רשות המכס כאמור מיבואנים הגשת תצהיר יבואן שנתי.

אחת השאלות המופיעות באותו תצהיר יבואן שנתי, תחת הכותרת "מהות הקשרים העסקיים בינך ובין הספק וערך העסקה", היא האם:

"מכירת הטובין או מחירם אינם כפופים לתנאי או לתמורה כלשהם שלא ניתנים לאומדן לצורך קביעת ערך הטובין", כאשר היבואן נדרש לסמן "כן" או "לא".

לדעתנו, הניסוח של שאלה זו הוא בעייתי מאד, ועשוי לגרום לכך שיבואנים יסמנו בטעות תשובה אחת כאשר התכוונו לתשובה אחרת.

כלומר- אם אכן אותה מכירה אינה כפופה לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו, מה יסמן היבואן? "כן" – כדי לסמן שהמכירה אינה כפופה לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו? או "לא" – כדי לסמן שהמכירה אכן לא כפופה לתנאי שלא ניתן לאומדן?

שאלה זו בתצהיר היבואן  מקורה בסעיף 132(ב)(2) לפקודת המכס, ולפיו, כאשר מכירת הטובין או מחירם כפופים לתנאי או תמורה נוספים שלא ניתן לאמוד את ערכם מעבר לתמורה שכן שולמה ושניתן לאמוד את ערכה, הדבר פוסל את מחיר העסקה שהוצהר.

פקודת המכס מהווה אימוץ של הסדר גאט"ט לעניין הערכת טובין, כאשר בהסכם גאט"ט הסעיף המקביל (סעיף 1 (B)להסכם) קובע כי מחיר העסקה יאומץ, אם:

"…the sale or price is not subject to some condition or consideration for which a value cannot be determined with respect to the goods being valued";

בהסכם הבינלאומי, מוצגות מספר דוגמאות מהן ניתן ללמוד מהם אותם מקרים בהם מחיר היבוא כפוף לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו, ואשר מביא לפסילת מחיר העסקה.

ובין היתר:

*כאשר המוכר (היצואן) קובע את מחיר היבוא בעסקה בתנאי שהקונה (היבואן) ירכוש ממנו טובין נוספים בכמות מסוימת;

*כאשר נערכת עסקה דו-צדדית בין היבואן ליצואן, ומחיר היבוא לישראל תלוי במחיר המכירה בו ימכור היבואן סחורה לחו"ל לאותו יצואן;

*כאשר הטובין המיובאים הם טובין שלא הסתיים תהליך ייצורם, והיבואן בישראל מתחייב לספק אותם בחזרה ליצואן בחו"ל לאחר ביצוע תהליך של עיבוד.

יחד עם זאת, לא כל הבטחה של היבואן בישראל ליצואן בחו"ל עשויה לפסול את מחיר העסקה, כלומר- לא כל הבטחה של היבואן ליצואן מהווה "תנאי נוסף שלא ניתן לאמוד את ערכו".

לדוגמא, בשנת 2007 ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בתל-אביב במסגרתו טענה רשות המכס כי כאשר יבואן של משקאות אלכוהוליים הבטיח למוכר (היצואן) כי בתמורה לכך שיינתן לו מחיר נמוך, ימצא עבור היצואן לקוחות נוספים - מדובר בתנאי שלא ניתן להעריך את שוויו ואשר משפיע על מחיר היבוא. כלומר, הטענה הייתה שבשל הבטחת היבואן למצוא ליצואן לקוחות נוספים, מחיר היבוא שניתן לו נמוך מן המקובל. בית המשפט דחה את טענת רשות המכס בעניין זה וקבע כך:

"הבטחה שניתנה על ידי התובע (באמצעות אחיו) לספק ההולנדי לפעול להרחבת חוג לקוחותיו, איננה יכולה להוות בסיס לשינוי מחיר העיסקה, ולכל היותר היא מהווה בסיס לעילה חוזית כלשהי, שצריכה להתברר בין התובע ובין הספק, ללא קשר לעסקה שכבר נעשתה ולמחיר שכבר סוכם וכבר שולם".

[ת.א. (שלום ת"א) 42687/03 פולדיאן יעקב נ' מנהל המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 27.5.07]

בסופו של דבר, לדעתנו, דרישתה של רשות המכס כי היבואן יצהיר במסגרת תצהיר היבואן השנתי האם המחיר שניתן לו כפוף לתנאי נוסף שלא ניתן להערכה, היא דרישה הגיונית וסבירה, אך לצורך פישוט נוסח השאלה, היינו מציעים לשנות את הניסוח של השאלה ולחלק אותה לשתי שאלות נפרדות, כך שהיבואן יישאל האם:

"מכירת הטובין או מחירם כפופים לתנאי נוסף או לתמורה נוספת כלשהם?"

יבואן שישיב על שאלה זו בחיוב, יידרש להשיב על שאלה נוספת:

"האם התנאי או התמורה הנוספים ניתנים לאומדן?".

במצב כזה, יבואן שישיב "כן" על שתי השאלות מתכוון לכך שמחיר הטובין אכן כפוף לתנאי שלא ניתן להעריכו, דבר שצריך להביא לפסילת מחיר העסקה,

בעוד יבואן שישיב "לא" על לפחות אחת מהן, מתכוון לכך שמחיר הטובין לא כפוף לתנאי, או שהוא כפוף לתנאי שכן ניתן להעריכו, דבר שצריך להביא לאישור מחיר העסקה.

02. בית המשפט: משלח בינ"ל שטוען לחוב חייב להביא עדים הבקיאים בפרטי המשלוחים

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, נדחתה תביעת משלח בינלאומי נגד יצואן ישראלי, תוך שבית המשפט מציין כי העדים שהובאו אינם בקיאים בפרטי המחלוקת, וכי מסמכים רבים הוגשו בשפה זרה ללא תרגום, ולאור זאת נקבע שהמשלח הבינלאומי לא הוכיח את תביעתו.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת מגם בטיחות עוסקת בייצור מצנחים, וביקשה לייצא לארגנטינה משלוחים באמצעות משלח בינלאומי.

מגם פתחה קו אשראי אצל המשלח הבינלאומי, וייצאה באמצעותו שני משלוחים לארגנטינה בשנת 2007. 

המשלח הבינלאומי טען כי מגם לא שילם לו בעבור שילוח משלוחים אלה, לגביהם מסתכם החוב בכ-30,000 ש"ח. לנוכח זאת, הוגשה התביעה.

המשלח הבינלאומי טען כי כאשר הגיעו המשלוחים לארגנטינה, טיפל בהם הסניף המקומי של המשלח, אשר שילם בעבורם מיסי מכס, מע"מ, תשלומים קבועים, עמלת עמיל מכס, דמי אחסנה, ועמלת טיפול ניירת, וחייב את המשלח בארץ בעבור שירותים אלה, בסך כולל של כ-6,500 דולר. עוד טענה, כי לפי תנאי שטר המטען, מגם התחייבה לשאת בתשלומי המכס בארגנטינה.

מגם טענה כי משלוחים אלה נועדו לתצוגה, לטובת משרד הבטחון בארגנטינה, והיו צריכים לשוב לישראל בתוך חודשיים, וכך אכן היה. לכן, טענה מגם, כי משלוחים אלה לא היו צריכים להיות כפופים לתשלום מסי יבוא כלל וכלל, ואם שולמו בעבורם מסים, הרי שמגם אינה אשמה בכך.

מטעם המשלח הבינלאומי העידו מנהל היבוא ועובדת הנהלת החשבונות. מטעם מגם העיד סמנכ"ל השיווק.

פסק-הדין:

בית המשפט חזר על הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה", כלומר- נטל ההוכחה מוטל על מגיש התביעה, והוא אשר צריך להוכיח כי תביעתו מוצדקת.

במקרה זה, קבע בית המשפט כי שני העדים שהביא המשלח הבינלאומי, גם מנהל היבוא וגם עובדת הנהלת החשבונות, אינם בקיאים בפעילות החברה בארגנטינה אלא רק בפעילות החברה בישראל. לפיכך, עדים אלה לא היו יכולים להעיד על המשלוחים הספציפיים של חברת מגם שנשלחו לארגנטינה, להיכן נועדו, האם היה צריך להשיבם לארץ, וכו'.

בנוסף, ציין בית המשפט כי מסמכים רבים שהוגשו על ידי המשלח הבינלאומי לביסוס טענותיו נכתבו בשפה הספרדית ללא תרגום לעברית ולא ניתן להבין את תוכנם.

המשלח הבינלאומי טען שלא סביר להביא את נציגי הסניף המקומי בחו"ל בכל פעם שמתעוררת מחלוקת לגבי משלוח שיצא מישראל, ובית המשפט קבע כי לכל הפחות היה על המשלח הבינלאומי בארץ לתרגם את המסמכים לעברית, ועל העדים שכן הביא, היה להסביר מסמכים אלה, וכל זאת לא נעשה.

בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת המשלח הבינלאומי כי שילם לסניף המקומי שלו בארגנטינה את התשלומים - לא הוכחה.

בית המשפט החליט כי מחומר הראיות עולה שטענת מגם כי המשלוחים יועדו לתצוגה ושבו לארץ תוך חודשים מספר, לא נסתרה, ולפיכך, עלות המשלוח בלבד הייתה צריכה להסתכם במאות שקלים ולא כפי שטוען המשלח הבינלאומי.

יתרה מכך, לאור ראיות נוספות שהוצגו, קבע בית המשפט כי בידי המשלח הבינלאומי לא היה יפוי כח לשלם בעבור מגם את התשלומים הנוספים בארגנטינה, ואם אכן חויב המשלח הבינלאומי בארץ לשאת בתשלומים כאלה, היה צריך הוא לבקש מראש את אישור מגם ולא לחייבה בדיעבד.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את המשלח הבינלאומי בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

סיכום ומסקנות:

מקרה זה מראה כי על מנת להוכיח תביעה הנוגעת לשירותי שילוח בינלאומי, יש חובה להביא לבית המשפט עדים הבקיאים בפרטי המשלוחים הספציפיים שהם נשוא המחלוקת, ולא די בהבאת עובדי הנהלת חשבונות או מנהלים שאינם בקיאים די בעניין.

אנו מעריכים, כי מאחר וסכום התביעה במקרה זה עמד על 30,000 ש"ח בלבד, סכום שאינו גבוה, דבר זה לא הצדיק מנקודת מבטו של המשלח הבינלאומי השקעת זמן וכסף בתרגום מסמכים משפה זרה והבאת עדים מחו"ל, ועובדות אלה עמדו בעוכריו בסופו של יום.

(תא"מ (שלום ת"א) 151935-09, פסק-דין מיום 29.4.11, השופט אילן. ב"כ הצדדים לא צוינו).

 03. חברת ג'קי ליין זכתה בכ-300,000 ש"ח בגין חוב עמילות מכס ושילוח

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, קיבל בית משפט השלום בתל-אביב תביעה כספית של ג'קי ליין, חברה לשילוח ועמילות מכס, נגד לקוח שלה, בסך של כ-295,000 ש"ח.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

בין השנים 2006-2009 סיפקה חברת ג'קי ליין שירותי עמילות מכס, שילוח ולוגיסטיקה לחברת ליין שקים, העוסקת ביבוא חומרי גלם, ותמורת זאת שולמה לג'קי ליין עמלה שסוכמה מראש. אברהם ואליהו זבארו הם מנהלים/עובדים בכיריים בחברת ליין שקים.

ג'קי ליין הגישה תביעה כספית ע"ס כ-295,000 ש"ח נגד חברת ליין שקים ועובדיה הבכירים, וטענה כי החברה לא פרעה את החוב וכי עובדיה הבכירים חתמו על כתב ערבות בו התחייבו לערוב לחובות החברה כלפי ג'קי ליין.

לאחר קיום דיון, ניתן פסק-דין בהסכמה נגד חברת ליין שקים, והמחלוקת שנותרה הייתה אחריות עובדיה הבכירים לחוב לחברת ג'קי ליין. בעניין גובה החוב, טענו ליין שקים ועובדיה כי החוב עומד על כ-160,000 ש"ח בלבד, וצירפו ראיות לכך. ג'קי ליין טענה בתגובה כי חוב זה הוא חוב קודם, ואילו יתרת החוב היא בגין דמי אחסנה והובלה של שתי מכולות, וצירפה כרטסת הנהלת חשבונות.

בעניין ערבות עובדי ליין שקים לחוב החברה לג'קי ליין, טענו הם כי עלה בידם לאתר קונה לחלק מן הסחורה לגביה נתבע החוב, אך ג'קי ליין התנתה את מכירת הסחורה לקונה בחתימה על ערבות נוספת של עובדי ליין שקים, וזו הייתה דרישה בלתי סבירה. עוד טענו, כי יש לקזז מחובם את שווי חלק מהסחורה שיובאה.

פסק-הדין:

בעניין גובה החוב, הכריע בית המשפט כי כל הראיות תומכות בטענת ג'קי ליין, שכן חברת ליין שקים הסכימה שיינתן נגד החברה פסק-דין על הסכום המלא, וכן לא הציגה ראיות סותרות מספקות בעניין גובה החוב.

בעניין הערבות, קבע בית המשפט כי מאחר והסחורה הייתה צריכה להימסר לקונה פוטנציאלי לפני קבלת התמורה, דרישת ג'קי ליין לקבל ערבות מעובדי ליין שקים לביצוע התשלום על ידי הקונה, הייתה סבירה בנסיבות העניין, שכן לולא ערבות זו הייתה יכולה ג'קי ליין להיגרר להליך משפטי נוסף, נגד הקונה, ככל שהתשלום לא היה מועבר לה.

בעניין הקיזוז, קבע בית המשפט כי אין לקזז מן החוב לג'קי ליין את ערכה של הסחורה שיובאה, שכן סחורה זו טרם נמכרה לקונה ולכן ג'קי ליין לא זכתה לכל תמורה. בית המשפט ציין כי אם סחורה זו תימכר בעתיד, והתמורה תועבר לג'קי ליין, יהיה ניתן לקזז את תמורתה מן החוב.

בעניין הערבות, קבע בית המשפט כי מר אברהם זבארו חתם במודע על ערבות לחובות חברת ליין שקים, ומשזו לא פרעה את חובותיה, יש לחייב אותו לפרוע את החוב.

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה נגד אברהם זבארו וחייב אותו בחובה של החברה (כ-295,000 ש"ח) כלפי ג'קי ליין, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח. התביעה נגד אליהו זבארו נדחתה היות ולא הוכח כי הוא חתם על ערבות דומה.

תא"ק (שלום ת"א) 174218-09 ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ נ' ליין שקים בעמ ואח', פסק-דין מיום 27.4.11. השופט אטדגי. ב"כ הצדדים: לג'קי ליין- עו"ד רוטברד. לליין שקים- עו"ד חברון.

04. נגזר עונשם של מורשעים בהתחמקות מתשלום מסי יבוא

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, ניתן גזר-דין על ידי בית משפט השלום באשדוד, במסגרתו נגזרו עונשים מקלים (באופן יחסי) על נאשמים שהורשעו בהתחמקות מתשלום מסי יבוא ועבירות נוספות הקשורות ליבוא.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

הנאשמים, עובדי חברת ש.ע. חלפי הצפון, העוסקת בסחר בחלקי חילוף לרכב, הורשעו, על פי הודאתם, בביצוע עבירות של השתמטות מתשלום מכס, הגשת רשימונים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ועבירות נוספות הקשורות ביבוא ותשלום מסי היבוא. בביצוע מעשים אלה, התחמקו הנאשמים מתשלום מסי יבוא בסך של כ-740,000 ש"ח, הכוללים מכס, מס קניה ומע"מ.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון מקל לפיו אחד הנאשמים ירצה עבודות שירות והשני יידון למאסר על תנאי, עקב כך ששילם חלק מחובה של החברה, וביקשו מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון. 

גזר-הדין:

בית המשפט ציין כי בביצוע עבירות מסוג זה השיקול המרכזי שצריך להנחות אותו הוא הצורך הציבורי להרתיע ולמנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד.

בית המשפט ציין כי מקרים כאלה מחייבים בדרך כלל ענישה חמורה של מאסר בפועל, בוודאי במקרים בהם לא הוחזר המס שנגרע, במלואו. עוד ציין בית המשפט כי במקרה זה אחד הנאשמים השיב רק מחצית מסכום המס שנגרע, כאשר מדובר בסכום נומינלי (קרן) בלבד.

יחד עם זאת, בית המשפט התחשב בכך שהנאשמים הודו באשמה, גם אם הדבר היה לא מיד בתחילת המשפט אלא רק בעיצומה של פרשת ההוכחות, ובכך שאין להם עבר פלילי.

עוד ציין בית המשפט כי יש להתחשב בכך שמדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות, במהלך 2001-2003, וכי החברה קרסה מאז ואינה פעילה עוד.

בנוסף, התחשב בית המשפט בנסיבות הקשות של הנאשמים, כאשר אחד נקלע לחובות כספיים כבדים ואילו השני הוא בעל עבר מפואר בצה"ל, ובכך שאחד הנאשמים השיב חלק מחובה של החברה, דבר אשר יכול להצביע על חרטה.

לאור כל זאת, כיבד בית המשפט את הסדר הטיעון וגזר על החברה קנס של 1,000 ש"ח, על אחד הנאשמים 3 חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח, ועל הנאשם השני נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 27,000 ש"ח.

סיכום ומסקנות:

ניכר כי במקרה זה הצליחו הנאשמים להגיע להסדר טיעון מקל באופן יחסי, בהשוואה לעבירות שבהן הורשעו, ואף בית המשפט היה ער לכך בעת מתן גזר-הדין.

חשוב לציין כי גם אם צדדים מגיעים להסדר טיעון, בית המשפט אינו מחוייב לקבלו והוא רשאי לסטות ממנו, אך מאחר ונטיית בתי המשפט היא בדרך כלל לכבד הסדרי טיעון, כך עשה בית המשפט גם במקרה זה.

ת.פ. (שלום אשדוד) 476-06 מ.י. בית המכס אשדוד נ' חברת ש.ע. חלף צפון בע"מ ואח', גזר דין מיום 28.4.11, השופט ח. חדש. ב"כ הצדדים – למדינה- עו"ד אורלב. לנאשמים- עו"ד מאושר ועו"ד נקר).

05. "קיצור דרך" באמצעות מסירת כתב תביעה לסוכן מכס של יבואן ? לא בכל מצב

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי לא בכל מקרה יכול תובע לשלוח את כתב התביעה נגד יבואן, לסוכן המכס שלו. פרטי המקרה עשויים לעניין במיוחד את סוכני המכס, שכן בית המשפט קבע, כי כאשר סוכן המכס פועל לטובת הלקוח במחוז מסוים, והתביעה מוגשת במחוז אחר, לא ניתן לראות בסוכן המכס כ"מורשה" מטעם הלקוח באותו המחוז.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת אדידס העולמית הגישה תביעה נגד גב' חוירה עבד רחמאן, תושבת כאבול שבגליל המערבי. אדידס בחרה לשלוח את כתב התביעה לסוכן המכס של גב' עבד רחמאן שנמצא בחיפה, וטענה כי מאחר וסוכן המכס טיפל עבורה במשלוחים נשוא התביעה, יש לראות בסוכן המכס כ"מורשה" מטעמה לקבלת התביעה.

לאחר שניתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד גב' עבד רחמאן, הגישה היא בקשה לביטול פסק-הדין וטענה כי היה על אדידס לשלוח אליה באופן אישי את כתב התביעה, וכי שליחת כתב התביעה לסוכן המכס לא נחשבת כמסירה אישית אליה. עוד טענה, כי סוכן המכס שלה בחיפה שלח אליה את מסמכי התביעה במעטפה סגורה, וזו נפתחה רק לאחר פסק-הדין שניתן נגדה היות והיא הייתה סבורה כי מדובר בהתנהלות שוטפת בינה ובין סוכן המכס.

רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ובימים אלה ניתן הערעור בבית המשפט המחוזי.

ההחלטה בערעור:

בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שסוכן המכס בחיפה טיפל עבור גב' עבד רחמאן בסחורה נשוא התביעה, אך לא די בכך על מנת להפוך אותו ל"מורשה" לקבלת כתב התביעה נגדה, כך שמסירת כתב התביעה אליו תיחשב כאילו נמסר באופן ישיר אליה.

בית המשפט העיר כי גם אם ניתן לראות בסוכן המכס כ"מורשה" של גב' עבד רחמאן, החוק קובע כי המורשה חייב להיות מורשה לפעילות עסקית מטעמה באותו איזור שבו הוגשה התביעה.

בית המשפט ציין כי מאחר והתביעה הוגשה במחוז תל-אביב, אך סוכן המכס טיפל עבור גב' עבד רחמאן בשחרור סחורות באשדוד ובחיפה, ברור שאין לראות בסוכן המכס, בכל מצב, כ"מורשה" לפעול מטעמה באיזור תל-אביב.

בית המשפט העיר עוד כי אדידס לא פעלה בשקידה סבירה על מנת לאתר את הנתבעת בכפר כאבול המצוי בשטחי מדינת ישראל, לא שלחה את כתב התביעה בדואר רשום ולא ניסתה לאתר באמצעות סוכן המכס את כתובתה של הנתבעת.

לאור כל זאת, ביטל בית המשפט את פסק-הדין שניתן נגד גב' עבד רחמאן, וחייב את אדידס בהוצאות בסך של 20,000 ש"ח.

סיכום ומסקנות:

משמעות ההחלטה היא שזכייתה של אדידס בתביעה מתבטלת, ואדידס תיאלץ לנהל מחדש את התביעה נגד הנתבעת.

מעניין לציין כי במקרים אחרים, קיבל בית המשפט את "קיצור הדרך" וקבע כי מסירת כתב תביעה לסוכן המכס של יבואן, במקרים מסוימים, נחשבת כמסירה ליבואן . באותם מקרים, היה מדובר בעיקר בנתבע- יבואן- שהוא תושב הרשות הפלסטינית, ובית המשפט קיבל את טענת התובע כי קיים קושי לאתרו ולשלוח אליו את כתב התביעה באופן אישי.

במקרה הנוכחי (רחמאן נ' אדידס), לא היה מדובר בנתבעת שהיא תושבת השטחים אלא בנתבעת תושבת ישראל, דבר אשר גרם, בין היתר, לבית המשפט, שלא לקבל את אותו "קיצור דרך".

יחד עם זאת, עצם כך שבית המשפט בחר להתמקד באיזור שבו הוגשה התביעה, ולהשוות איזור זה לאיזור בו פועל סוכן המכס, נראית לנו פשטנית מדי, שכן אם מדובר בסחורה שנתפסה בנמל מסוים, ברור שחברת אדידס הייתה יכולה להגיש את התביעה גם בבית המשפט שנמצא באותו איזור שבו נתפסה הסחורה.

(ע"ר (מחוזי ת"א) 11868-01-11 רחמאן נ' adidas agואח', החלטה מיום 26.4.11, השופטת שיצר. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד נסר אלדין. לאדידס- עו"ד שאולסקי).

06. בית המשפט העליון: רשות המכס לא התרשלה בסיווג סוללות לטלפונים

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

בימים אלה, ניתן פסק-דין בבית המשפט העליון, ביחס לערעור שהוגש על ידי יבואן נגד אגף המכס. בתביעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, טען היבואן כי בשל עמדת סיווג שגויה של אגף המכס, נמנעה ממנו הכניסה לשוק של סוללות לטלפונים סלולריים. מדובר בתביעת עתק בגובה 18 מיליון ש"ח שהתנהלה במשך כשבע שנים במחוזי, ובימים אלה ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן (גיל אימפורט בע"מ) עוסק ביבוא של סוללות אנרג'ייזר.

בראשית שנות ה-90' ניסה היבואן להיכנס לשוק יבוא הסוללות לטלפונים סלולריים. באותן שנים, עמדת אגף המכס הייתה כי יש לסווג סוללות אלה כמצברים, החייבים במס קניה בשיעור של 45%. היבואן בא בדין ודברים עם אגף המכס וניסה לשכנעו כי סיווג הסוללות הוא כחלקים לטלפונים סלולריים, וכי מס הקניה עומד על 12% בלבד ואולם טענותיו נדחו.

לאחר שהיבואן שחרר משלוח אחד ומכר אותו לחברת פלאפון, הפסיק היבואן לייבא סוללות מאחר והמס עליהן היה גבוה והדבר לא היה משתלם עבורו, ופלאפון, לפי טענת היבואן, החלה לייבא ערכות טלפונים הכוללות סוללות רזרביות, פירקה אותן ומכרה אותן בנפרד, ובדרך זו שילמה מס קניה לפי סיווג הטלפונים עצמם.

בשנת 2001 ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט העליון בפרשת יורוקום, שקבע כי הסוללות פטורות ממס קניה וסיווגן הוא כחלקים לטלפונים סלולריים.

בתביעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, טען היבואן כי בשל עמדת הסיווג הרשלנית של אגף המכס, נמנעה ממנו הכניסה לשוק הסוללות לטלפונים סלולריים, ובתביעה זו דרש כי אגף המכס יפצה אותו על אובדן השוק והרווחים, בסכום כולל של 18 מיליון ש"ח.

היבואן טען בין היתר כי הופלה לרעה, מאחר ויבואנים של ערכות לטלפונים סלולריים שילמו מס קניה מופחת על הערכה ולאחר מכן מכרו את הסוללות בנפרד, בעוד הוא נאלץ לשלם מס קניה בשיעור גבוה על סוללות שיובאו בנפרד.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בשנת 2008, ובימים אלה ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון.

פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון:

בית המשפט העליון דחה את טענת האפליה. בית המשפט העליון קבע כי טענת היבואן לפיה יבואנים אחרים ייבאו סוללות לטלפונים סלולאריים ושילמו מס מופחת מן המס שנדרש ממנו, בין אם ביחס ליבוא סוללות בנפרד, ובין אם כחלק מערכה של טלפון- לא הוכחה בבית המשפט המחוזי, ולכן- לא הוכח כי עמדת רשות המכס היא שמנעה מן היבואן את הכניסה לשוק דווקא (שכן כל היבואנים נדרשו לשלם אותו שיעור של מס קניה). 

בית המשפט קבע כי יבואן הטוען להתרשלות של רשות המכס בסיווג, שהביאה אותו בלית ברירה לנטוש שוק של מוצר מסוים, חייב להוכיח בראיות מוצקות את הקשר שבין הדברים, והיבואן במקרה זה לא עמד בנטל הוכחה זה, שכן היבואן לא הוכיח כלל וכלל שיבואנים אחרים ייבאו סוללות במשך זמן רב ושילמו מס קניה מופחת מן המס שנדרש ממנו.

היבואן טען עוד, כי מאחר ורשות המכס הסכימה, בעבר, כי יבואנים אחרים יפקידו ערבות בנקאית בגובה המסים על הסוללות, עד להכרעת בית המשפט העליון בתיק יורוקום, היה על רשות המכס ליידע אותו בעניין זה, ולאפשר לו הסדר דומה, במקום תשלום המס אגב מחאה.

בית המשפט העליון קבע כי לא הייתה חובה על רשות המכס ליידע את היבואן, וכי לא הוכח ההבדל המהותי שבין תשלום אגב מחאה לבין הפקדת ערבות בנקאית, וכי הבדל זה הוא שמנע מן היבואן את הכניסה לשוק הסוללות.

בית המשפט העליון ציין שאף שרשות המכס טעתה בעניין סיווג הסוללות, לא כל טעות של רשות מנהלית מאפשרת הגשת תביעה נגדה בגין רשלנות.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור אך נמנע מלחייב את היבואן בהוצאות.

(ע"א 2648/09 י.גיל אימפורט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 16.5.11, השופטים ריבלין, רובינשטיין ומלצר. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד ביין, ביין-אלון וברוך. לרשות המכס- עו"ד ליבליין מפרקליטות המדינה).

07. מי יישא באחריות לנזק למשלוח דגים עקב ניתוק מהקירור?

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בחיפה במסגרת תביעה של יבואן דגים קפואים, שניזוקו עקב ניתוק מכולה מן החשמל בנמל חיפה. היבואן הגיש תביעה נגד כל הגורמים המעורבים בשרשרת ההובלה, לרבות המוביל הימי, סוכן האוניה, נמל חיפה, משרד הבריאות, ובית המשפט נדרש לקבוע מי יישא באחריות לכך.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת ריסורסס ייבאה לישראל בשנת 2006 משלוח של דגים קפואים מסוג ברמונדי ושילמה לספק כ-275,000 ש"ח. דגים אלה היו צריכים להיות שמורים בעת עת במכולת קירור בטמפ' של מינוס 18 מעלות. המשלוח יובא לישראל באמצעות חברת הספנות Yang Mingוסוכן האוניה קונמרט.

עם הגיעה לישראל, הוצבה המכולה בנמל חיפה, והועברה על ידי הנמל למסוף נמל הקישון, ובשל טעות, לא חוברה לחשמל (קירור) למשך שלושה ימים. חברת נפטון היא קבלן משנה של סוכן האוניה קונמרט בנמל חיפה, והיא החברה האחראית על חיבור מכולות קירור לחשמל.

כאשר היבואן ביקש לשחרר את המשלוח, בדק משרד הבריאות את תכולתו וקבע כי הוא אינו ראוי למאכל אדם. בקשת היבואן לפיצוי מחברת הביטוח שלו נדחתה, ולאחר מספר חודשים, בוצעה בדיקה חוזרת של משרד הבריאות, שאישר את שחרור המשלוח.

היבואן הגיש תביעה על סך כ-440,000 ש"ח נגד חברת הספנות, סוכן האוניה, חברת נמל חיפה וקבלן המשנה שלה, וחברת הביטוח שלו, ואף נגד משרד הבריאות, וביקש כי אלו יפצו אותו בגין הנזק שנגרם למטען. היבואן טען כי הנזק התרחש בשל רשלנות מי מן הגורמים הללו, וכי בעקבות רשלנות זו נאלץ הוא למכור את המשלוח במחיר נמוך ממחיר הרכישה, כך שמחיר המכירה היה כ-145,000 ש"ח בלבד.

כל הגורמים בשרשרת ההובלה הכחישו את אחריותם וביקשו לדחות את התביעה נגדם.

פסק-הדין:

ראשית, נדרש בית המשפט להכריע האם המשלוח ניזוק או לא, שכן תוצאות בדיקות משרד הבריאות היו סותרות. בית המשפט קבע כי הבדיקה הראשונה שנעשתה הייתה אמינה יותר שכן היא הייתה מקיפה יותר, והרופא מטעם משרד הבריאות שביצע אותה העיד בבית המשפט ועדותו לא נסתרה. לאור זאת קבע בית המשפט כעניין שבעובדה, שהמשלוח אמנם לא היה במצב נוראי, אלא שהוא היה במצב בין סביר לירוד.

לאחר מכן, נדרש בית המשפט להכריע מתי התרחש הנזק- האם עוד לפני המכלת המשלוח, בסין, כטענת הנתבעות, או רק בארץ, כטענת היבואן. בית המשפט ציין כי למשלוח בסין ניתן אישור ממשרד הבריאות בסין המציין כי המשלוח ראוי למאכל והוא הומכל בטמפ' של מינוס 18, והוכח כי מדינת ישראל מכירה באישורים כאלה, ולכן, קבע, כי יש לדחות את טענת הנתבעות כי הנזק אירע עוד לפני המכלת המשלוח בסין. בנוסף, נדחתה הטענה כי הנזק אירע במהלך ההובלה הימית שכן עניין זה לא הוכח.

בעניין עליית הטמפ', קבע בית המשפט כי במהלך הימים בהם המכולה לא הייתה מחוברת לחשמל בנמל חיפה, עלתה הטמפ' ממינוס 18 למינוס 10 מעלות. ביחס לטמפ' של הדגים עצמם, לא הובאו ראיות חד משמעיות בעניין, ובית המשפט הניח כי הטמפ' שלהם עלתה עד למינוס 12 מעלות. בית המשפט קבע כי מן העדויות עולה שעליית הטמפ' עד למינוס 12 מעלות גרמה להפשרה חלקית של הקרח העוטף את הדגים, ולכן, קבע כי נגרם לדגים נזק.

לאור זאת, נדרש בית המשפט להכריע מיהו הגורם האחראי לנזק זה. בבית המשפט הוכח נוהל לפיו כאשר מכולה מועברת מנמל חיפה למקום אחר בתוך הנמל, הנמל לא מיידע תמיד את סוכן האוניה - קונמרט בעניין. לאור זאת, קבע בית המשפט כי קונמרט וקבלן המשנה שלו נפטון לא היו יכולים לדעת על העברת המכולה למסוף הקישון, ולכן, לא היו יכולים להיערך מבעוד מועד לחברה לחשמל במסוף הקישון. בית המשפט קבע כי מן העדויות עולה שכאשר מכולה "נעלמת", מניח סוכן האוניה כי היבואן שחרר אותה.

לאור זאת, קבע בית המשפט כי נמל חיפה הוא האחראי העיקרי לנזק, אך גם סוכן האוניה וקבלן המשנה שלו אחראים לכך שלא צפו תקלות בהתנהלות זו ולא חיפשו דרכים למנוע אותן, ולפיכך, קבע בית המשפט כי על נמל חיפה תוטל אחריות של 60%, על סוכן האוניה קונמרט אחריות של 20%, ועל קבלן המשנה שלו נפטון אחריות של 20%.

בעניין הביטוח, טענה חברת הביטוח כי נזק למטען שנגרם עקב קלקול של מכולת הקירור- מכוסה בפוליסה, אך נזק עקב ניתוקה מהחשמל- אינו מכוסה. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי מן הפוליסה ניתן להבין שהיא מכסה נזק עקב עליית טמפרטורה בדגים מכל סיבה שהיא, ובכל מקרה, אם יש ספק, הוא יפעל נגד חברת הביטוח שניסחה את הפוליסה.

בעניין גובה הנזק, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי יש לפצותו בשווי המטען בתוספת 35%, וקבע כי זה היה המצב אילו היה מדובר ב-Total Loss, אך מכיוון והמטען ניזוק באופן חלקי, יש לקבוע פיצוי נמוך יותר בגין הנזק שהתרחש בפועל. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי המשלוח היה צריך להימכר לקונה במחיר של 433,000 ש"ח, שכן טענה זו לא הוכחה במסמכים ובראיות.

לאור זאת, קבע בית המשפט כי אין לפצות את היבואן על אובדן רווחים או על עלויות הובלה, אלא רק על הנזק הישיר שחווה – כלומר, ההפרש שבין מחיר הקניה מסין (275,000 ש"ח) למחיר המכירה בארץ (145,000 ש"ח), המסתכם בסך של כ-130,000 ש"ח, ובתוספת ריבית והצמדה- 170,000 ש"ח.

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת היבואן והורה לנמל חיפה לשלם 60% מסכום זה, לסוכן האוניה קונמרט ולמוביל הימי לשלם 20% מסכום זה, ולקבלן המשנה מטעם קונמרט לשלם 20% מהסכום. נפסק כי פוליסת הביטוח מכסה את האירוע, וכי חברת הביטוח נדרשת לפצות את היבואן, אך כל הגורמים האחרים חויבו לפצות את חברת הביטוח, כך שבסופו של דבר, חברת הביטוח לא תצטרך לשלם.

(ת.א. (שלום חיפה) 18527-06 ריסורסס נ' מגדל ואח', פסק-דין מיום 15.5.11, השופטת ת. נאות-פרי, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו)

8. האם נמל חיפה אחראי לנזק שהתגלה במטען שומשום?

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

לאחרונה, דחה בית משפט השלום בתל-אביב תביעה של יבואן נגד נמל חיפה בגין נזקי רטיבות למטען שומשום שאוחסן במכולה בנמל. בית המשפט קבע כי היבואן לא הצליח להוכיח שהנזק אירע דווקא בעת שהמטען היה בנמל חיפה.

עובדות המקרה:

בשנת 2006 הוטענו על גבי אניה בחו"ל שש מכולות שהכילו למעלה מ-100 טון שומשום. המכולות עשו דרכן מצרפת לנמל חיפה ובהגעתן לחצרי היבואן הבחין כי ישנו חור גדול בחלקה העליון של אחת המכולות וכי שקי הטובין אשר שהו במכולה נרטבו וניזוקו.

היבואן העריך את נזקו בכ- 85,000 ש"ח ותבע את חברת הספנות ואת נמל חיפה להשבת נזקיו. התביעה מול חברת הספנות התיישנה ונמחקה וכך נותר לבית המשפט לדון רק בתביעתו של היבואן נגד נמל חיפה.

טענות היבואן:

היבואן טען כי הנזק נגרם בעת שהמטען היה ברשות הנמל ואירע כתוצאה מרשלנות או הפרת חובת השמירה והנאמנות של הנמל כלפי היבואן. היבואן הסתמך בין היתר על שטרי המטען שמהם, כך נטען, ניתן ללמוד כי המכולות והמטען שבתוכן הוטענו על האניה כשהם במצב תקין. היבואן טען כי מאחר והמטען יצא לישראל כשהוא תקין, היבואן יצא ידי חובת ההוכחה, ועל נמל חיפה להוכיח כי הנזק נגרם כשהמטען לא היה בחזקתו.

טענות הנמל:

הנמל טען כי הנזק לא נגרם בעת שהמטען היה בחזקתו, וכי הוא נקט בצעדים הדרושים לשמירת שלמותו ותקינותו.

עוד טען הנמל כי המטען לא סומן כראוי, אריזתו לא הייתה טובה וראויה וכי לא אוחסן כראוי בעת ההובלה היבשתית (לאחר השחרור מן הנמל).

בנוסף, הסתמך הנמל על חוות דעת שמאי ימי לפיה המכולה נפגעה באחד משלבי שינועה, ככל הנראה עקב הנחת מתקן להרמת מכולות על גג המכולה, אך לאו דווקא בנמל חיפה. עוד קבע המומחה כי מצבה של המכולה הינו ירוד והגג במצב חלודה מתקדם, לפיכך היה צורך להוציא את המכולה משימוש והאשמה אינה של הנמל אלא של בעלת המכולה (חברת הספנות). לבסוף, טען הנמל טען כי מאחר והמטען עבר לפחות שלושה שיטעונים בדרכו ארצה גדלים הסיכויים כי הנזק נגרם לא בישראל אלא בנמל אחר מחוץ למדינת ישראל.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי היבואן לא הוכיח שהנזק ארע בעת שהמטען היה בחזקת נמל חיפה. לכן, קבע בית המשפט, לא ניתן לומר שהיבואן יצא ידי חובת ההוכחה, ודחה את בקשת היבואן להעביר את נטל ההוכחה לנמל חיפה.

בית המשפט קיבל את טענת נמל חיפה כי הגורם העיקרי והמכריע לקרות הנזק הוא מצבה הירוד של המכולה, דבר שהוא באשמת המוביל הימי (בעל המכולה) ועל כן קבע כי אין להטיל על הנמל את האחריות לנזק שנגרם. 

כמו כן קבע בית המשפט כי היבואן לא הוכיח את הנזק שנגרם לו, וציין כי לא ניתן להסתמך על שטר המטען כראייה לכך שהמטען יצא לדרך במצב תקין, כאשר עורך שטר המטען לא הובא לעדות. 

לאור כל זאת, דחה בית המשפט את התביעה נגד נמל חיפה וחייב את היבואן לשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ש"ח.

(ת.א. (שלום תל-אביב) 63355-07 סהרה ע.ט. תעשית מזון בע"מ ואח' נ' מארסק ישראל בע"מ ואח', השופט מיכאל תמיר, פסק-דין מיום 2.5.11. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד אוסלנדר. לנמל חיפה- עו"ד גרושקביץ).

9. מה חדש במשרדנו?

• משרדנו מייצג את עמותת יועצי היבוא האישי בפני ועדת זליכה לבחינת התחרותיות בשוק הרכב בישראל.

• רשות המיסים קיבלה את עמדת לקוח משרדנו, יבואן של שקי תפוחי אדמה, והשיבה לו מיסים ששילם ביתר.

• הממונה על היטלי סחר הטיל, לבקשת לקוח משרדנו, ערובה זמנית על יבוא מערבלי מזון לרפתות.

• עו"ד גיל נדל הרצה במכללת 'קל אוטו' בנושא יבוא אישי של רכב.