|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
תוכן העניינים
24/08/06 1. אתר האינטרנט החדש של משרדנו
24/08/06 2. המלחמה והמטענים – מי ישלם את העלויות הנוספות והנזקים?
24/08/06 3. על ספק ומפיץ – נקודות חשובות בהסכמי הפצה
24/08/06 4. בית המשפט המחוזי בירושלים: הרמת מסך בין חברות לצורך גביית מס צריכה להיעשות בצמצום
24/08/06 5. הסתמכות לגיטימית של היבואן על התנהגות רשות המכס
24/08/06 6. סוכן המכס כשלוחו של היבואן/היצואן – זכויות וחובות (חלק שני)
24/08/06 7. הקמת מאגר החלטות ועדת היבוא
24/08/06 8. על קריסת המשא ומתן בסבב הנוכחי של ארגון הסחר העולמי
24/08/06 9. הקהיילייה האירופית: החקיקה בענין חבות סימון ארץ הייצור תופסת תאוצה
24/08/06 מבזקי הקהילייה האירופית
דבר המערכת
לקהל קוראינו,
אנו שמחים להביא בפניכם את הגליון השמונה עשר של "יבוא, יצוא ומה שביניהם" ומקווים שתגלו בו ענין רב.
בהזדמנות זאת נספר לכם על השקת אתר האינטרנט החדש של משרדנו
(http://www.nadel-law.co.il//). הפרטים המלאים בגוף הגליון.
קריאה נעימה,
גיל נדל משרד עורכי דין
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
24/08/06 1. אתר האינטרנט החדש של משרדנו
אנו שמחים להודיע לקוראינו ולציבור העוסקים בסחר בינלאומי, על השקת האתר החדש של משרדנו.
באתר (שכתובתו: www.nadel-law.co.il) תוכלו למצוא חומר מגוון בנושאי יבוא ויצוא וסחר בינלאומי: מסים, מכסים והיטלים; חוקיות היבוא; משפט ימי ואווירי; שילוח בינלאומי; משפט הסחר הבינלאומי (WTO); חוזים בינלאומיים, ועוד ועוד.
החומר כולל לא רק מאמרים מפרי עטנו, אלא גם פסקי דין של בתי המשפט השונים, ממויינים לפי נושאים. בימים אלו אנו עובדים על העלאת החקיקה הנוגעת ליבוא ויצוא וסחר בינלאומי. חשוב לציין כי באתר קיים מנוע חיפוש, המאפשר לאתר חומר לפי מילות מפתח.
אנו מאמינים, שהמידע המופיע באתר יוכל לסייע לעוסקים בתחום היבוא והיצוא וסחר הבינלאומי, בייחוד לנוכח מורכבותו הרבה של התחום.
לראש העמוד
24/08/06 2. המלחמה והמטענים – מי ישלם את העלויות הנוספות והנזקים?
המלחמה בצפון, בין יתר השפעותיה, פגעה בתנועת המטענים. יש מהמובילים, אשר הסיטו את האוניות לנמל זר, ויש כאלו שהכריזו על נמל אשדוד כנמל תום מסע. היטל חדש-ישן הוטל על המטענים והוא היטל המלחמה. כל אלו מהווים, בסופו של דבר, עלויות נוזפות הקשורות להובלת המטען. מי צריך לשאת בעלויות אלו? היבואן הישראלי? הספק הזר? המוביל? להלן נדון בשאלות אלו.
מי ישלם את עלויות ההובלה וההיטלים הנוספים – הקונה (היבואן הישראלי) או המוכר?
את התשובה לשאלה זאת צריך לחפש, בראש ובראשונה, בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים. אם קיימת התייחסות ברורה לכך - מה טוב. "ההתייחסות הברורה" שעליה אנו מדברים אינה חייבת להיות סעיף מפורש בחוזה שבו כתוב מה דינו של היטל המלחמה או תוספת העלות בעקבות הסטת האוניה לנמל אחר ודילוגה על חיפה. די בכך שהצדדים השתמשו באחד מתנאי INCOTERMS 2000 של לשכת המסחר הבינלאומית כדי שתמצא תשובה לשאלה הנ"ל. כאשר מדובר בתנאי EX WORKS או FOB (ודומיו, כגון FCA), הענין ברור מאליו, שכן כל הוצאות ההובלה, מנקודת חציית המטען את דופן האוניה (FOB) או כבר מחצרי המוכר (EX WORKS) חלות על הקונה (היבואן). ואולם, גם כאשר מדובר במכר בתנאי CIF (או דומיו), גם אז אין המוכר נושא בעלויות ההובלה החריגות. אמנם, במכר בתנאי CIF מתחייב המוכר לשאת בעלויות ההובלה, אולם מדובר אך רק בהתקשרות עם מוביל לשיגור הטובין לנמל היעד בתנאים רגילים בלבד. אין המוכר מתחייב לשאת במלוא העלויות הכרוכות בהגעת הטובין לנמל היעד כאשר מדובר בחריגה מהמקרים הרגילים. (להרחבה ראו אצל ברי פינטוב, מדריך למונחי המכר הבינלאומיים INCOTERMS 2000, בהוצאת ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, עמ' 82-92).
ומה קורה כאשר הצדדים לא קבעו איזה תנאי מתנאי INCOTERMS חל בעניינם, ואף לא התייחסו בחוזה לשאלת ההיטלים ועלויות ההובלה? חוק מכר טובין בינלאומי, תש"ס-1999, שאימץ את אמנת האו"ם למכר טובין בינלאומי (CISG – Convention on International Sale of Goods) קובע כי ברירת המחדל בחוזים בינלאומיים למכר טובין הינה מכירה בתנאי FCA. דהיינו, כל עוד לא סיכמו הצדדים אחרת, תנאי המכר הינם FCA. כמובן שיש לבדוק האם חוק מכר טובין בינלאומי חל בכל מקרה ומקרה, וראוי להקדיש לכך התייחסות נפרדת.
איחור בהגעת הטובין
בעקבות המלחמה, המטענים שהוזמנו על ידי היבואן הישראלי הגיעו באיחור. מי נושא באחריות בשל הגעת הטובין באיחור? המוכר או הקונה?
גם כאן התשובה מורכבת משילוב הוראות INCOTERMS 2000 יחד עם הוראות החוזה וחוק מכר טובין בינלאומי. ככלל, ככל שמדובר במכר בתנאי EC-WORKS, FOB, ואפילו CIF, חובתו של המוכר הינה בהעמדת הטובין לרשות הקונה בחצרי המוכר (EX-WORKS) או בהעברתם לידי המוביל. אם הזמנת הטובין התבצעה לפני פרוץ המלחמה, והמוכר מילא את חיוביו תוך הזמן שנקבע בהסכם (או תוך זמן סביר, אם לא נקבע מועד מדויק), והמלחמה/העיכובים אירעו לאחר מכן, הרי שהסיכון נופל על הקונה.
מקרה אחר, ומעניין לא פחות, הינו מצב שבו הזמנת הטובין נעשתה לפני פרוץ המלחמה, אך המוכר השתהה בקיום חיוביו מעבר לזמן הסביר, ותוך כדי כך פרצה המלחמה, ולא ניתן להטעין את הטובין על אניה שתגיע ליעד (חיפה), או שהגעת הטובין תהיה כרוכה בעלויות רבות. במקרה כזה, תהיה טענה טובה לקונה כי השתהותו של המוכר בקיום חיוביו שלו גרמה לנזק לקונה, ועל המוכר לפצותו בשל הנזקים. כתבנו "טענה טובה" ולא יותר מכך, שכן גובה הפיצויים תלוי בשאלת צפיות הנזק: חוק מכר טובין בינלאומי קובע כי הפיצויים לא יעלו על ההפסד שהצד המפר צפה, או שהיה עליו לצפות בעת כריתת החוזה, כתוצאה אפשרית של הפרת החוזה, לאור העובדות והעניינים שהיו ידועים לו אז או שהיה עליו לדעתם".
את כל מה שכתבנו עד עתה יש לשלב עם הוראותיו של החוזה ספציפי בענין "כוח עליון", אם יש כאלו, ו/או בהוראותיו של חוק מכר טובין בינלאומי בענין זה. סעיפי כוח עליון בחוזה מכר מסוגלים לספק לצד המפר הגנה כנגד תביעה לפיצוי כספי (ואף יותר), במקרה שקיום החוזה אינו מתאפשר בשל קיומו של כוח עליון. הסעיף יכול להיות קשיח או גמיש; ניתן להגדיר כוח עליון באופן רחב (כל אירוע נחוץ לשליטת הצדדים) או צר; כפי שיסכמו הצדדים. בהעדר סעיף ספציפי בחוזה, יחול הסעיף המתאים בחוק מכר טובין בינלאומי (וזאת כמובן, אם לחוק יש תחולה על המקרה הספציפי), הלוא הוא סעיף 79:
79. (א) צד אינו אחראי לאי-קיום חיוב מחיוביו, אם הוא מוכיח כי אי הקיום נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר להתחשב במכשול בעת כריתת החוזה, או למנוע אותו, או להתגבר עליו, או על תוצאותיו.
(ב) כאשר נבע אי-קיום של צד מאי-קיום של צד שלישי שעמו התקשר כדי לקיים את החוזה, בשלמותו או בחלקו, פטור אותו צד מאחריות רק אם: (1) הוא פטור לפי הוראות סעיף קטן (א(, (2) האדם שעמו התקשר היה פטור לו היו הוראות סעיף קטן (א) חלות עליו.
(ג) הפטור לפי סעיף זה יחול בתקופה שבמהלכה קיים המכשול.
(ד) הצד שאינו מקיים את חיוביו חייב להודיע לצד האחר על המכשול ועל השפעתו על יכולתו לקיים את חיוביו; לא קיבל הצד האחר את ההודעה בתוך זמן סביר לאחר שהצד שאינו מקיים ידע או היה עליו לדעת על המכשול, יהא חייב בפיצויים הנובעים מאי-קבלה כאמור.
על פי סעיף זה, יהיה המוכר פטור מתשלום פיצויים בגין אי הגעת הטובין במועד, אם הוא מוכיח, שהעיכוב נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושבעת כריתת הסכם המכר לא ניתן היה לצפות מהמוכר להתחשב במכשול.
מכאן ניתן להסיק (אלא אם כן נכתב אחרת בהסכם בין הצדדים), שכאשר ההזמנה אושרה על ידי הספק כבר בעת מצב המלחמה, לא יוכל הספק לטעון לקיומו של כח עליון, שכן במצב זה היה עליו להתחשב בקיום המלחמה.
הסטת נתיב האוניה ופריקת המטען במקום אחר
בשטרי המטען הימיים מופיעים סעיפים המאפשרים למוביל הימי לסטות ממסלולו ולפרוק את הטובין בנמל שאינו הנמל המצויין על גבי שטר המטען.
ככלל , סעיף 4(4) לכללי האג-ויסבי (המהווים חלק מהחקיקה הישראלית – פקודת הובלת טובין בים) קובע כי "כל סטיה בים אגב הצלת נפשות או נכסים או אגב נסיון להציל וכל סטיה שהדעת סובלתה לא יחשבו בגדר הפרה של תקנות אלו או של חוזה ההובלה, והמוביל לא יהא אחראי לכל אבדה או נזק שנגרמו ע"י כך".
מובן, כי השאלה המרכזית בענין זה הינה מהי "כל סטיה שהדעת סובלתה". ברשימה זאת לא נוכל להיכנס לעובי הקורה בשאלה זאת, אך ברור כי מצב המלחמה וההפגות באזור חיפה מצדיקים סטייה שכזו. יחד עם זאת, ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ביחוד באותם מקרים בהם כאשר, למשל, נראה שהיה ניתן לפרוק את המטען בנמל סמוך יותר (אשדוד) ולא נעשה כך, או במקרים בהם כבר במועד הטענת המטען על האוניה היה ברור שלא ניתן יהיה לפרוק את המטען בנמל חיפה. במקרים כאלו, יתכן ואין מדובר בסטיה מוצדקת.
במספר פסקי דין שניתנו בארה"ב נדון מקרה של מוביל ימי שנמנע מלפרוק את המטען בנמל היעד, עקב צפיפות (congestion) באותו נמל, ובמקום זאת פרק את המטען בנמל אחר. נקבע בפסקי הדין כי כאשר המוביל הימי ידע או היה עליו לדעת על צפיפות בנמל היעד במועד הנפקת שטר המטען, לא יוכל המוביל לטעון כי מדובר בסטיה סבירה, ויהיה עליו לפצות את היבואן בגין נזקיו (שאלת גובה הפיצוי הינה ענין אחר שלא נדון בו כאן).
מובן כי יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו על רקע נסיבותיו המיוחדות.
לראש העמוד
24/08/06 3. על ספק ומפיץ – נקודות חשובות בהסכמי הפצה
כאשר ספק/יצרן יהיה מעוניין למכור את מוצריו במדינה זרה, אחת מהנקודות הראשונות שתעמוד על הפרק תהיה כיצד לבצע את המכירה בחו"ל. האם לשווק את המוצרים בחו"ל דרך סוכן, דרך מפיץ או אולי לנסות ולמכור באופן ישיר.לסוגיה זו היבטים שיווקים, לוגיסטיים ואחרים, שאין זו המסגרת לדון בהם (ראו למשל במאמרו של שאול לוי:
http://www.allmarketing.co.il/Index.asp?ArticleID=1936&CategoryID=81&VolumeID=60&Page=1
מפיץ ((distributor מתאפיין בתכונות הבאות: המפיץ קונה את המוצרים מהספק, מחזיק אותם אצלו במלאי, ומוכר אותם ללקוחותיו. הרווח של המפיץ נובע מפער המחירים בין מחיר הרכישה מהספק לבין מחיר המכירה ללקוח.
להלן נסקור מספר היבטים שיש לתת עליהם על הדעת הבאים בעת עריכת הסכם ההתקשרות בין ספק לבין מפיץ. נבקש להדגיש מדובר בסקירה כללית בלבד, שאינה מהווה חוות דעת משפטית ו/או יעוץ משפטי. אלא באה להעלות מספר נושאים על פני השטח, לצורך בחינה והעמקה. הסקירה אינה מכסה את כל הנושאים, ואינה ממצה את כל הפרטים בתוך נושא שנדון בה.
א. בלעדיות, דהיינו האם הספק מעניק למפיץ זכות בלעדית בהפצת המוצרים?
בלעדיות - אם תינתן (ואין חובה להעניק אותה) - כוללת כמה מרכיבי משנה:
המרכיב ראשון - היקף המוצרים: לגבי אילו מוצרים תוענק זכות ההפצה הבלעדית. האם לכלל מוצרי הספק, או רק לרשימה מסויימת, ומה יקרה עם הכנסת מוצר חדש לקו המוצרים של הספק - האם הוא ייכלל אוטומטית במסגרת ההסכם. נקודה נוספת בענין זה היא מוצרי PRIVATE LABEL - האם הספק יהיה רשאי להפיצם שלא באמצעות המפיץ או לא.
המרכיב השני - הטריטוריה שבה תוענק הבלעדיות: באילו מדינות / אזורים וכיו"ב תינתן למפיץ הבלעדיות בהפצת המוצרים.
המרכיב השלישי - תקופת הבלעדיות: לכמה זמן תוענק זכות הבלעדיות, ומה יקרה בתום התקופה.
המרכיב הרביעי - סימטריה: האם מדובר בבלעדיות הדדית, דהיינו: הספק את המוצרים אך ורק באמצעות המפיץ, והמפיץ יפיץ את ורק את מוצרי הספק, ולא מוצרים אחרים. סוגיה זו צריכה להיבחן גם במשקפי דיני ההגבלים העיסקיים.
ב. יעדי רכישה:
מתן זכות הפצה (בלעדית או לא בלעדית) אינה דבר קל ערך. בד"כ הדבר מותנה בכך שהמפיץ יעמוד ביעדי רכישה שנתיים. ניתן לקבוע כי אי עמידה באותם יעדים, תאפשר לספק לסיים את הסכם ההפצה, או לפנות למפיץ נוסף ועוד.
ג. הגדרת חובתו של המפיץ:
טריביאלי שהמפיץ קונה את הסחורה ומוכר אותה במדינת היעד,אולם יתכן ויהיה לו מטלות מסחריות נוספות: פעולות שיווק במדינת היעד, קמפיינים פרסומיים, הקמת מערך תמיכה, אחריות, וכו'
ד. תנאי המכר והתשלום:
אין לשכוח שהסכם הפצה כולל בתוכו הסכם לרכישת טובין, ועל כן יש לסכם את תנאי המכר (INCOTERMS), שיטת התשלום, חריגים (סעיף שימור בעלות ועוד).
ה. פגמים, ליקויים וכיו"ב:
יש לקבוע כללים ברורים על אופן הדיווח על ליקוי במוצר בעת הגעתו (העברת תמונות, מקרים של הזמנת שמאי), לקבוע מדיניות החזרות/החלפת מוצר/תיקון מוצר וכיו"ב.
ו. חבות מוצר (PRODUCT LIABILITY) ואחריות (WARRANTY):
אין לבלבל בין המושגים: חבות מוצר הינה אחריות היצרן (וגורמים אחרים בשרשרת) לנזקי גוף שנגרמו בעקבות השימוש במוצר (במדינות מסויימות החבות מורחבת גם לנזקים אחרים). ככלל, סעיפים הפוטרים מאחריות לא יהיו תקפים, אולם ניתן לגבש מנגנון שיפוי (לדוגמא: אם המפיץ יחוייב בפיצוי בגין נזק, יתחייב הספק לשפותו), וכן לדרוש קיומה של פוליסת ביטוח למקרה של חבות מוצר. אחריות - הינה התחייבות של נותן האחריות לספק שירותי תיקון, החלפה וכו' עבור המוצר. במקרים רבים, במיוחד במקרים שבהם אין מדובר במוצר צרכני (מוצר המיועד למשתמש סופי ביתי, לא עיסקי), אין חובה חוקית לספק תעודת אחריות, והדבר ניתן משיקולים מסחריים. עדין, כמובן, עומדות לרשות הקונה הסופי האפשרויות לביטול העיסקה הקבועות בחוק.
ז. הגבלת אחריות וגובה פיצוי:
הפרה של החוזה מצד אחד הצדדים עלולה לגרום חזקים חמורים לצד השני, לרבות נזקים עקיפים ותוצאתיים. על כן, במקרים רבים מתווספים לחוזה סעיפים של הגבלת האחריות וגובה הפיצוי. יחד עם זאת, יש מקרים שבהם הגבלות אלו לא יחולו - למשל במקרה של חבות המוצר.
ח. זכויות קנין רוחני במוצר:
בד"כ הספק שומר לעצמו את כל זכויות הקנין הרוחני במוצר (סימן מסחרי, מדגם - עיצוב המוצר, זכות היוצרים, וכו'). בהתאם לכך, על פי הפסיקה הישראלית, יבואן בלעדי אינו יכול למנוע יבוא מקביל של מוצרים אותנטיים (לא מזוייפים) אף שאם הם כלולים בהסכם הבלעדיות (קיימים בענין זה ניואנסים שונים, וכן חריגים, שיובהרו בהזדמנות אחרת)
ט. סיום ההתקשרות:
משך ההתקשרות:
מקובל לקצוב את ההסכם בזמן. ניתן להציע שני מנגנוני הארכה: פסיבי = ההסכם מתארך לתקופה נוספת של X שנים, אא"כ אחד הצדדים הודיע, זמן מוסכם מראש, על אי הארכה; אקטיבי = החוזה מסתיים בזמן שנקבע, אלא אם כן הצדדים הסכימו להאריכו.
הפרה:
יש לקבוע מנגנון פעולה במקרה של הפרה. ניתן לקבוע כי במקרה של הפרה של תנאים מהותיים (ומוגדרים) ניתן יהיה לסיים את ההסכם לאחר מתן הודעה של X ימים. ניתן לקבוע מנגנון של ריפוי ההפרה (מתן הזמנות נוספת למפר).
סיום מוקדם ללא הפרה:
מקובל לציין שורה של מקרים שבהתקיימם ניתן לסיים את החוזה לאלתר - כניסת אחד הצדדים לכינוס נכסים, פשיטת רגל, הרשעה בפלילים של אחד מהצדדים, ועוד.
י. מנגנון יישוב סכסוכים:
מקובל (ומומלץ!) לקבוע מנגנון ליישוב סכסוכים: הדבר יחול להיות באמצעות קביעת בית משפט במדינה מסויימת שלו תהיה הסמכות הבלעדית לדון בענין, על פי דין אותה מדינה (או דין אחר - גם על זה אפשר להסכים מראש), או באמצעות קביעת מנגנון בוררות.
יא. פיצוי ושיפוי במקרה של סיום ההסכם:
ככלל, הפרת הסכם מעניקה לנפגע זכות לפיצויים בגין ההפרה, אולם אם החוזה הסתיים כדין (בתום התקופה, או עקב הפרת מצד המפיץ) לא יהיה זכאי המפיץ לפיצויים. יחד עם זאת, כאשר הסכם הסתיים ב"מוות טבעי" (תקופת החוזה לא הוארכה) - יטען המפיץ כי הוא השקיע רבות בהחדרת המוצר לשוק ובכבישת נתח השוק, ומשנסתיים החוזה - לא נותר לו דבר. על כן, לעיתים דורשים המפיצים שיוענק להם שיפוי עם סיום ההסכם בגין השקעתם בקידום המוצרים. בד"כ מדובר בתשלום הנגזר ממשך ההתקשרות ומהרווח שהפיק המפיץ. ברירת המחדל, ברוב המוחלט של המדינות, היא שהחוק אינו מעניק זכות זאת, ועל כן, אם המפיץ מעוניין בסעיף שיפוי - עליו לעמוד על כך שסעיף כזה יופיע בהסכם באופן מפורש (במאמר מוסגר נעיר כי לגבי באיחוד האירופי קיימת הוראת חוק כזאת החלה לגבי סוכנים (ולא מפיצים) בנוגע לסחר בתוך האיחוד).
זה המקום להתייחס לחוזה שלא נקבע מועד לסיומו. הפסיקה הישראלית קבעה זכות הפצה הינה זכות חוזית, ועל כן חוזה הפצה שלא נקבע מועד לסיומו ניתן לביטול ע"י מתן הודעה תוך תקופת זמן סבירה. אם הספק "חתך" ללא מתן הודעה מוקדמת הוא יהיה צריך לפצות את המפיץ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
יב. האם בכלל צריך לערוך הסכם?
אני מניח שלאחר קריאת האמור לעיל - נחיצותו של הסכם הינה ברורה. חשוב לציין בענין זה שתי נקודות: ההיבט הראייתי: אם סיכמנו משהו אך לא כתבנו אותו ולא חתמנו עליו - עלול, ביום מן הימים, לקום אחד מהצדדים ולומר - לא זה מה שסיכמנו. כדי למנוע מצב זה מומלץ לערוך הסכם הפורט בכתב. ההיבט המהותי: מערכת יחסים עיסקית בין צדדים לא נמצאת בוואקום משפטי. קיימת חקיקה שהינה ברירת מחדל במקרים רבים (לדוגמא: אמנם האו"ם בדבר מכר טובין בינלאומי, שעוגנה בחוק הישראלי), ואשר עשויה לחול אם הצדדים לא סיכמו משהו אחר ביניהם. בהחלט יתכן שברירת המחדל של האמנה אינה טובה לאחד הצדדים. במקרה כזה, אם אותו צד לא ייעשה מעשה פוזיטיבי ויקבע את ההסדר הרצוי לו - הוא ייפול לזרועותיה של ברירת המחדל. הנה שתי דוגמאות: ברירת המחדל של האמנה הינה שעיסקאות ייסגרו בתנאי EX-WORKS. במקרה כזה, אם לא יסוכם אחרת, יישא המפיץ בסיכון החל מהעברת הסחורה לידי המוביל היבשתי במדינת המוצא. דוגמא שניה: האמנה אינה מגבילה את הפיצוי לנזק ישיר דווקא. אם לא יסוכם אחרת, ספק שאיחר באספקת הסחורה עלול לחוב בתשלום פיצויים גבוהים למפיץ בגין נזקים עקיפים.
לראש המעוד
24/08/06 4. בית המשפט המחוזי בירושלים: הרמת מסך בין חברות לצורך גביית מס צריכה להיעשות בצמצום
עובדות המקרה:
חברת מקסימיני הוקמה בשנת 1996 ופעלה כזכיינית של ספק בלגי בשם Premaman שממנו ייבאה בגדי ילדים ותינוקות ואביזרים משלימים. מקסימיני נקלעה לקשיים ובמהלך שנת 2002 נסגרה, בעודה חייבת לספק למעלה משלושה וחצי מליון שקלים.
עוד לפני הפסקת הפעילות של מקסימיני, בחודש מרץ 2001, חתמה נציגת מקסימיני (לימים-מנהלת המערערת) על מסמך המאשר כי ידוע לה שרשות המכס מתכוונת לשלוח לאימות מול המכס הבלגי את תעודות המקור שנלוו ליבוא הבגדים, והתחייבה לשלם את הפרשי המיסים במידה ויתברר כי הטובין לא ענו על כללי המקור.
באוקטובר 2002 הוקמה חברת בי.אי.סי.סי, המערערת, שאף היא עוסקת בתחום בגדי הילדים. המערערת חתמה על הסכם זכיינות מול הספק, ועל הסכם שכירות של החנות שהועלה בעבר ע"י מקסימיני. בהמשך, נכסים שהוחזקו בידי מקסימיני הגיעו לידי המערערת, תוך שמקסי מיני לא קיבלה בעבורם תמורה.
במרץ 2004 הוציאה המשיבה, רשות המכס, הודעת חיוב למקסימיני, הדורשת ממנה לשלם הפרשי מיסים בגין יבוא טובין מהספק בשנים 2000 - 1999, מן הטעם שהטובין שהחברה ייבאה אינם עומדים בכללי המקור.
בתחילת ינואר 2005 הוציאה רשות המכס הודעה למערערת ובה נאמר כי מכח הוראות סעיף 106 לחוק מע"מ (שהוחלה על פקודת המכס (סע' 231 א')), בכוונת רשות המכס לגבות את חובה של מקסי מיני מחברת בי.אי.סי.סי. על כך הגישה בי.אי.סי.סי ערעור לבית המשפט המחוזי.
סעיף 106 לחוק מע"מ קובע כי "היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק חוב, ניתן לגבות את החוב הסופי - (1) אם המעביר הוא חבר בני אדם- ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות".
הסעיף מגדיר "חוב סופי" כתור: "חוב לפי חוק זה, שניתן לגבותו לפי הוראות פקודת המיסים (גביה)".
טענות הצדדים:
המערערת טענה כי לא נתבצעה כל העברת נכסים או פעולות בין חברת מקסימיני למערערת. לטענת המערערת, על פי הוראות הסכם הזכייניות שבין מקסימיני לספק, המלאי נשאר בבעלות הספק, והוא אשר העביר אותו לבי.אי.סי.סי לצורך פתיחת עסקיה. מנהל היצוא של הספק, מסר עדות על כך בפני בית המשפט. המערערת גם טענה כי לא נעשתה כל העברת פעילות בין מקסי מיני לבינה. עוד טענה המערערת כי אף אם ייקבע כי נעשתה העברת נכסים/פעילות בינה לבין מקסי מיני, הרי שלא היתה בכך כל התחמקות מתשלום חוב המס של מקסימיני, שכן הודעת החיוב נשלחה למקסימיני בחודש מרץ 2004 בעוד שהמערערת הוקמה כבר בסוף 2002 והחלה לפעול מאז, ואין זה מתקבל על הדעת, כי תתבצע הרמת מסך בין שתי החברות, באופן רטרואקטיבי, שעה שסגירת מקסימיני והקמת המערערת כלל לא נעשו לצורך התחמקות מתשלום מס (שטרם נוצר) אלא נעשו בשל קשיים כלכליים שמקסימיני נקלעה אליהם.
בהתאם לכך טענה המערערת כי פרשנותו הנכונה של סעיף 106 מורה כי ראשית צריך להתגבש החוב הסופי, ורק לאחר מכן צריכה להתבצע העברת הנכסים/הפעילות הנטענת. פרשנות זאת נתמכת, לטענת המערכת, גם בלשון החוק, גם בהיסטוריה החקיקתית שלו (דברי ההסבר להצעת החוק), וגם בתכלית של החוק מניעת התחמקות מתשלום מס תוך אי פגיעה בזכויות יסוד.
רשות המכס טענה מנגד, כי ניתן לפרש את לשון החוק באופן שהעברת הנכסים יכול שתתבצע לפני גיבוש החוב הסופי . רשות המכס טענה כי יש לפרש את החוק באופן מרחיב , על מנת להילחם ברעה החולה במשק הישראלי בה חברות יוצרות חובות לקופת המדינה, בעודן ממשיכות לפעול תחת כסות משפטית חדשה, ומאיינת את אפשרות הגביה לגביהן.
עוד טענה רשות המכס, בין היתר, כי התבצעה בפועל העברת נכסים לפעילות ממקסימיני למערערת, ואף צירפה לתשובתה לערעור חשבונית שהוציאה מנהלת המערערת למקסימיני במרץ 2003 לעניין רכישת מלאי ורכוש קבוע, אשר תמורתה לא שולמה.
פסק הדין:
בית המשפט קיבל את עמדת המערערת לפיה על החוב הסופי להתגבש לפני העברת הנכסים.
בכל הנוגע לשיקולים הלשוניים בפרשנות הסעיף, סבר בית המשפט כי שני הפירושים אפשריים: "הפירוש המוצע על ידי המערערת נשען על המקורות, ואולם השימוש של המחוקק בלשון אינו בהכרח נוקט אותם כללים. על פי המקובל בשעת הדיבור, גם לפירוש המשיבה יש יסוד בלשון".
אשר לכוונת המחוקק, מצא בית המשפט כי "ניכר רצון המחוקק בסוג זה של הוראות להתמודד עם תופעת ההתחמקות המכוונת ממש, וניתן להסכים כי תכלית זאת מתיישבת עם ידיעה על קיום החוב לפני העברת הנכסים שהותירה את השוקת ריקה". מצד שני, קבע בית המשפט "...לא מצאתי תימוכין לאפשרות שהסעיף בא להקל על גביית המס ונועד לפתור בעיה כללית של שינוי מסגרת הפעילות העיסקית מבלי שהגוף שפעל במסגרת הקודמת שילם את מיסיו".
למעשה, מצא בית המשפט קשיים בכל אחת מהעמדות שהוצגה לפניו. מצד אחד, "בחינת פירוש המשיבה מלמד כי הוא לוכד ברשת הסעיף גם מצבים שאין בהם התחמקות מכוונת, והקושי שהוא מעורר הוא, על כן, ברור כאשר נלכדים ברשת החוק גם מצבים שאין בהם כוונת התחמקות כלשהי וההעברה מתבצעת בשלב שבו לא נפתחה כל חקיקה ולא מתעורר כל חשד, מתעוררת השאלה-מה הטעם להחיל את הוראות סעיף 106 כשהדבר לא יביא לבלימת התחמקות ממס אלא אך ורק להצרת צעדיו של הנישום?" ....
מצד שני, כתב בית המשפט בספק דינו, כי "גם פירוש המערערת אינו נקי מקשיים. פירוש זה גורע מתחום אחיזת הסעיף סיטואציות הנכנסות לגדר תכליתו למנוע התחמקות. הטענה כי החוב חייב להיות סופי לפני ההעברה, בשל תכלית החוק למנוע התחמקות, אינה נותנת תוקף מלא לתכלית זו עצמה. זאת מאחר שניתן לתאר ללא קושי נסיבות שבהן יש ביד מנהל עסק להעריך בדרגה גבוהה ע הסתברות כי המצב יתפתח לעבר חוב מס אף כי החוב טרם הוטל ונדרש".
בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת עמדת המערערת בשל החשש בפגיעה בזכויות יסוד: "מאחר שאין ספק שמצבי התחמקות המובהקים הם אלה שבגדרם העברת הנכסים נעשית לאחר שהחוב ידוע וקיים, ולא קודם לכן.בנוסף, איני משוכנעת וכך גם לא נטען לפני, שפתרון כלל מצבי התחמקות צריך לבוא בגדרו של סעיף 106. דווקא במצב דברים זה , אני רואה לנכון להעדיף את פירוש המערערת, מאחר שפירוש המשיבה יש בו כדי לפגוע באופן משמעותי בזכויות הקניין...ערכי היסוד מצויים בגדר התכלית האובייקטיבית, וההנחה היא שמחוקק סביר אינו חותר לפגוע בהם".
לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי לא היתה כוונת התחמקות מצד המערערת. בית המשפט קבע, כי אף לשיטת רשות המכס, מקסימיני העבירה את הפעילות והרכוש זמן רב לפני שנשלחה למקסימיני דרישת מס כלשהי. בדיקת המכס, שנעשתה בעניין תעודות המקור, אינה תורמת לעניין כוונת ההתחמקות, שכן כל עוד לא נפסלו התעודות, ידעה מנהלת המערערת כי התעודות אושרו ונחתמו על ידי רשות המכס הבלגית, ואף קיבלה מידע מרגיע מהספק.
יתרה מזו, משנקפו השנים ומנהלת המערערת לא קיבלה הודעה על תוצאות החקירה, לא לפני הקמת המערערת וגם לא לאחר מכן, (אלא רק במרץ 2004), יש להניח, כך קבע בית המשפט, כי בטחונה של מנהלת המערערת שהכל תקין- גבר, מה עוד שאימות תעודות מקור (יורו 1) צריך להיעשות תוך עשרה חודשים ממועד הפניה לרשות המכס הזרה.
בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי במועד הפסקת פעילות מקסימיני ותחילת פעילות המערערת לא היה בידי המערערת לצפות את קיום חוב המס ולא את שיעורו. בית המשפט התקשה למצוא יסוד לכוונה להבריח נכסים ולהתחמק ממס, ולמצוא טעם לתחולת סעיף 106 במקרה כזה, וקבע כי בית המשפט כי אין לגבות את חובה של מקסימיני מהמערערת והורה על ביטול הודעת הגביה שנשלחה מכח סעיף 106 לחוק מע"מ. לאור קביעה זאת, לא נזקק בית המשפט לדון בשאלת האם בפועל הועברו נכסים ופעילות ממקסימיני למערערת.
לפסק הדין חשיבות מרובה, שכן מדובר בפרשנות של הוראת חוק המשתרעת לא רק על חובות מכס כי אם גם על חובות מע"מ. פסק הדין מקרין גם על הוראות סעיף מקביל בפקודת מס הכנסה.
משרדנו ייצג את המערערת בפני בית המשפט.
(ע"ש 5010/05, פס"ד מיום 10.8.06)
לראש העמוד
24/08/06 5. הסתמכות לגיטימית של היבואן על התנהגות רשות המכס
העובדות:
התובעת, יבואנית טונה, הצהירה כי ארץ המקור של הטונה הינה ארצות הברית, ונפטרה בהתאם לכך מתשלום מכס בעת יבוא הטונה לישראל.
על פי התנאים בהסכם אזור הסחר החופשי בין ארצות הברית לישראל, טובין פטורים מתשלום מכס, אם סך העלויות/שווי החומרים שהופקו במדינה המייצאת בתוספת העלויות הישירות של העיבוד במדינה המייצאת, אינו פחות מ- 35% משווים המוערך של הטובין, ואם הטובין עברו שינוי מהותי במדינה המייצאת. יחד עם זאת, אם המוצרים עברו שינוי מהותי מאוחר יותר במדינה שלישית, אין המוצרים זכאים להקלת המכס.
במקרה שלפנינו, הטונה עברה שינוי כלשהו באיי סמואה האמריקאית.
רשות המכס הוציאה ליבואנית הודעת חיוב (גרעון) הדורשת ממנה תשלום מסי יבוא. רשות המכס טענה כי הטובין אינם זכאים להקלת מכס על פי ההסכם עם ארה"ב, שכן, לטענת רשות המכס, השינוי שנעשה באיי סמואה היה מהותי ובכל מקרה סמואה איננה חלק מארצות הברית. היבואנית טענה, מנגד, כי השינוי שנעשה באיי סמואה אינו שינוי מהותי, ובכל מקרה, איי סמואה שייכים לארצות הברית. היבואנית גם טענה שהגירעון הוצא על ידי רשות המכס בשנת 2003, וזאת על אף שבשנת 2001, לאחר דין ודברים עם היבואנית, קיבלה רשות המכס את עמדת היבואנית, וכך היבואנית פעלה מאז ועד 2003, תוך שתימחרה את הטונה בהתאם.
פסק הדין:
בהתייחס לעובדה כי המדינה שינתה את מדיניותה והודיעה בשנת 2003 כי הטונה אינה זכאית לפטור ממכס, הסתמך על הנחייה פנימית שהוציאה הנהלת המכס בינואר 2002 לפיה איי סמואה אינם חלק מארצות הברית, קבע בית המשפט כי רשות המכס רשאית לעשות שינוי מדיניות שכזה, במיוחד אם מסתבר כי טעתה או כי המצב מצדיק גבייה.
בית המשפט קבע כי לא הוכחה הסכמה בין רשות המכס לבין היבואנית או הסתמכות של היבואנית בעניין, אשר יוצרת מניעות מצד רשות המכס לשנות את המדיניות בשלב כלשהו.
יחד עם זאת, במקרה הנדון בית המשפט דחה את עמדת רשות המכס. בית המשפט קבע כי לא הוכח שבוצעו בדיקות המצדיקות הוצאת ההנחייה בעניין מעמד איי סמואה ב- 2002 ו/או בדיקות באשר לתהליך המתבצע באיי סמואה, אשר הצדיקו הוצאת הגירעון לטובין ב- 2003 בנימוק שהטובין עוברים באיי סמואה שינוי מהותי.
למעלה מן הצורך בחן בית המשפט את השאלה מהו שינוי מהותי והאם השינוי שעברה הטונה באיי סמואה הוא שינוי מהותי. בית המשפט קבע כי מאחר ורשות המכס היתה זאת שטענה כי נשעה שינוי מהותי במוצר, היה עליה לספק בסיס סביר לטענה זאת. משלא עשתה כן, אין לקבל את עמדתה.
בית המשפט העיר, כי במקרה זה לא היה ראוי להוציא גירעונות לעבר. הסתמכותה של היבואנית על כך שבשנת 2001 נבדקו הטובין והוחלט להעניק להם את הפטור ממכס, תוך שרשות המכס ציינה שתבדוק את הנושא, ותוך שלאחר מכן המשיכו הטובין להשתחרר ללא דרישת מכס מצד רשות המכס, הייתה במקומה, ופגיעה בהסתמכות שכזו אינה ראויה.
בהתאם לכך, ביטל בית המשפט את הודעות החיוב שנשלחו ליבואנית.
פרשנות:
בית המשפט השאיר בצריך עיון את מעמדה של סמואה לפי הסכם הסחר עם ארה"ב.
לדעתנו, חשיבותו של פסק הדין נמצאת בהתייחסותו של בית המשפט לאופן קבלת ההחלטות על ידי הרשות המנהלית. פסק הדין הדגיש את החשיבות קיומה של תשתית עובדתית שתעמוד בבסיסה של החלטת הרשות המינהלית. בהעדר תשתית עובדתית, תתבטל החלטת הרשות.
חשיבות רבה קיימת גם לקביעתו של בית המשפט אודות הסתמכותו של היבואן על עמדת רשות המכס לאורך השנים. עיון בפסק הדין מלמד כי בית המשפט שקל את ענין ההסתמכות של היבואנית והאיזון בין הפרט לבין המדינה, והכיר בלגיטימיות של הסתמכות זאת, גם ללא העזרות בהוראותיו של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
ת"א 29066/03 חברת סוניקו בע"מ נ' מדינת ישראל, בית משפט השלום בתל-אביב
לראש העמוד
24/08/06 6. סוכן המכס כשלוחו של היבואן/היצואן – זכויות וחובות (חלק שני)
בחלק הראשון של רשימתנו, שפורסם בגליון הקודם של יבוא ויצוא (http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=316&CategoryID=91&Page=1) עסקנו בחובותיו של סוכן המכס כלפי היבואו/היצואן, הנגזרות מהיותו שלוחו של היבואן. בחלק הנוכחי, נפרט שתי זכויות מרכזיות של סוכן המכס כלפי שולחו.
ככלל, בין סוכן לבין היבואן (או היצואן, ולמען הקיצור נתייחס בהמשך ליחסי סוכן מכס – יבואן, תוך שהדברים יחולו גם על יחסי בוכן מכס – יצואן), קיים חוזה, על פיו מתחייב סוכן המכס לתת ליבואן שירותים מקצועיים בשכר. לעיתים, וזהו המצב הרצוי, קיים בענין זה חוזה בכתב בין סוכן המכס ליבואן, הכולל את כל הפרטים הרלבנטיים להתקשרות בין הצדדים. פעמים רבות, מדובר בהצעת מחיר המפורטת באופן חלקי שהעביר סוכן המכס ליבואן, ושהיבואן הסכים לה בהתנהגותו – דהיינו, בהעברת העבודה לסוכן המכס.
מובן, שסוכן המכס והיבואן רשאים לסכם ביניהם את תנאי ההתקשרות כרצונם, לפי שיקול דעתם, אלא, כאמור לעיל, לא תמיד הצדדים מסכמים את כל הפרטים ביניהם. במצב כזה, ניתן לפנות להוראות חוק השליחות הקובעות מספר זכויות שיש לו לשלוח (סוכן המכס) כלפי שולחו (היבואן). חשוב להדגיש, מדובר בהוראות שניתן להתנות עליהן וניתן לקבוע בשונה מהן, לטובת אחד הצדדים, ואולם כאשר לא נקבע דבר בין הצדדים, אותן הוראות יחולו.
זכות סוכן המכס לשיפוי
סעיף 11 לחוק השליחות קובע כי "השולח חייב לשפות את השלוח על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב השליחות". כך, למשל, תחול חובת השיפוי בכל אחד מהמקרים הבאים: א. תשלומים ששילם סוכן המכס מכספו לצד שלישי (למשל, מחסו ערובה, מכס וכו') על פי בקשת היבואן. ב. תשלומים/פיצויים ששילם סוכן המכס לצד שלישי בשל עוולה / הפרת חוזה שסוכן המכס ביצע כלפי הצד השלישי תוך כדי ביצוע השליחות- למשל, כאשר היבואן הורה לסוכן המכס לשחרר סחורה ממחסן ערובה, וכך נעשה, ולבסוף התברר כי הסחורה לא היתה של היבואן ובשל כך נתבעו הן סוכן המכס והן היבואן על ידי מחסן הערובה והבעלים האמיתיים של הסחורה. במקרה כזה, יהיה סוכן המכס זכאי לשיפוי על סכומי פיצוי אלו, אם ייפסקו כנגד סוכן המכס. ג. מסעיף זה (כמו גם ממקורות חוקיים אחרים) עולה גם זכותו של סוכן המכס לקבל שכר ראוי עבור שירותיו המקצועיים. לעיתים קורה שאפילו נושא טריוויאלי זה אינו מסוכם כראוי בין סוכן המכס לבין היבואן, ועל כן יש להיעזר ב "מטריית" החוק גם בענין זה.
יש להדגיש שהזכות לשיפוי מתייחסת להוצאות הסבירות שהוציא סוכן המכס, ועל כן נטל ההוכחה יהיה על סוכן המכס – להוכיח כי ההוצאה הינה סבירה. המבחן לסבירות ההוצאה הינה יעילותה המסחרית – האם היה זה סביר מבחינה מסחרית, בנסיבות הענין, להוציא את אוצה הוצאה. חובתו של היבואן לשפות את סוכן המכס אינה מותנית בהצלחתה, בפועל, של פעולת סוכן המכס שלשמה הוציא המכס את ההוצאה. אפילו לא הצליח סוכן המכס לבצע את הפעולה, בכל זאת יהיה זכאי לשיפוי. לדוגמא, סוכן המכס הוציא כספים לצורך שחרור מהיר של המשלוח מפיקוח רשות המכס (שליחויות בהולות, התייצבות אישית של המנהל במשרדי המכס, ועוד). בסופו של דבר, המכס לא התיר את הרשימון. עדין סוכן המכס יהיה זכאי לשיפוי בשל הוצאותיו.
מובן שחייב להיות קשר סיבתי בין ההוצאות לבין ענין השליחות. סוכן המכס יהיה זכאי לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא "עקב השליחות" בלבד.
כאמור לעיל, ניתן להתנות על הוראה זאת, ועל כן אין מניעה שסוכן המכס והיבואן יסכימו ביניהם כי לסוכן המכס לא תעמוד זכות השיפוי, או מצד שני, שלסוכן המכס תעמוד זכות השיפוי גם במקרים שבהם החוק לא מקנה זכות זאת (הוצאות גבוהות, למשל).
בחלק הבא נדון בזכות העיכבון של סוכן המכס.
לראש העמוד
24/08/06 7. הקמת מאגר החלטות ועדת היבוא
לאור התאוצה הרבה שענין חוקיות היבוא תופס לאחרונה, ופעילות משרדנו בתחום זה, החלטנו, במסגרת השקת האתר החדש, להקים מאגר מידע שבו יפורסמו החלטות ועדת היבוא, לתועלת העוסקים בסחר חוץ. בהתאם לכך, העלינו לאתר את החלטות ועדת היבוא שנמצאות ברשותנו, תוך, כמובן, השמטת פרטי היבואן ופרטים מזהים אחרים מההחלטות השונות (החומר נמצא במדור חוקיות היבוא ---> החלטות ועדת היבוא (http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?CategoryID=222). נשמח מאד לקבל מכם החלטות נוספות של ועדת היבוא, לצורך הכנסתם לאתר.
לראש העמוד
24/08/06 8. על קריסת המשא ומתן בסבב הנוכחי של ארגון הסחר העולמי
בסוף חודש יולי התברר כי המו"מ בסבב הנוכחי של ארגון המכס העולמי נכשל לפי שעה.
לאחר שמדינות ה – G-6 (ארה"ב, הקהילייה האירופית, אוסטרליה, ברזיל, הודו ויפן) לא הצליחו הגיע לפשרה במשא ומתן בענין המוצרים החקלאיים והתעשייתיים, החליטו המדינות החברות בארגון הסחר העולמי להשעות את סבב השיחות לזמן בלתי מוגבל. השעיית השיחות כונתה על ידי מזכיר ארגון הסחר העולמי כ"פסק זמן", על מנת לאפשר למדינות החברות לבחון את המצב הנוכחי, לשקול מחדש את עמדתן ולבדוק פתרונות אפשריים.
מדוע השיחות קרסו? אחד הנושאים העיקריים היה הקשיים במציאת נוסחה להפחתת המכסים והסובסידיות על מוצרים חקלאיים, ומוצרים רגישים נוספים. באופן פשטני, ניתן לומר שהיה כאן עימות חזיתי בין המדינות המפותחות (ארה"ב, הקהילייה האירופית) למדינות המתפתחות (הודו, ברזיל, מדינות אפריקה, ועוד). המדינות המתפתחות דרשו מארה"ב והקהילייה האירופית להפחית את המכסים להן ובמיוחד להפחית את הסובסידיות העצומות הניתנות לחקלאים שלהן. המדינות המפותחות, ובייחוד ארה"ב, דרשו מהמדינות המתפתחות להפחית, בין היתר, באופן מואץ את המכסים המוטלים על מוצרים תעשייתיים. הלחץ הפנימי של קבוצות כוח פנימויות בארה"ב ובקהילייה האירופית עשה את שלו, והפחתות הסובסידיות שהוצעו על ידן לא סיפקו את המדינות המתפתחות.
בתגובה על קריסת השיחות, מסרה נציגת הסחר של ארה"ב כי "ללא קיצוצים עמוקים בשיעורי המכס שיגדילו את זרימת הסחר, לא יהיה גידול בהכנסות ולא תהיינה הזדמנויות חדשות לחקלאים, בייחוד אלו שבמדינות המתפתחות". מנגד, תגובה אופיינית של המדינות המתפתחות, כפי שמצאה את ביטויה באינטרנט באתר אפריקאי: "אני מסכים שאין מנצחים במקרה הזה, אבל בסופו של דבר אני סבור שהמדינות המתפתחות השיגו נצחון בכך שלא הסכימו למהלך חלקי. השעיית השיחות מעבירה מסר ברור: או ששני הנושאים השנויים במחלוקת – הפחתת סובסידיות והגברת הגישה לשווקים יפתרו באופן חברי או שלא יהיה הסכם".
נציין כי חברות הארגון טרם הגיעו להסכמה אודות רמת הפחתת המכסים על מוצרים תעשייתיים, ומידת הליברליזציה במגזר השירותים.
האם תקיעת המו"מ טובה לישראל? תלוי את מי שואלים. היצרנים המקומיים בוודאי מברכים על כשלון השיחות, שהיה מביא להפחתת מכסים, ולגידול ביבוא. היצואנים, מנגד, מצרים על כך, שכן הצלחת השיחות היתה פותחת שווקים חדשים לתוצרת הישראלית.
בשל הקשיים המתמשכים הנלווים לסבב דוחא, צפויה עדנה להסכמי הסחר האזוריים והדו צדדיים בעתיד הנראה לעין. מהבחינה הזאת ישראל הולכת בכיוןן הנכון ונמצאת בשלב מתקדם של משא ומתן לכריתת הסכם אזור סחר חופשי עם מדינות המרקוסור (ברזיל, ארגנטינה, אורוגואי, פאראגואי).
לראש העמוד
24/08/06 9. הקהיילייה האירופית: החקיקה בענין חבות סימון ארץ הייצור תופסת תאוצה
בשונה ממדינות כמו ארה"ב ויפן, הקהילייה האירופית אינה מטילה חובה גורפת של סימון ארץ המוצר (Made In….) על גבי מוצרים המיובאים לשיטחה, גם כאשר מדובר במוצרים המיועדים לצרכן. יצרן מחוץ לקהילייה המעוניין לציין את ארץ המקור של מוצריו רשאי לעשות כן, ובלבד שלא יציין מידע מטעה אודות המוצר, אך בכל מקרה, אין חובה לציין את ארץ המקור (פרט למוצרי מזון). מצב זה הולך, ככל הנראה, להשתנות.
בעקבות לחץ גובר והולך של מספר מדינות החברות בקהילייה, וסקטורים תעשייתים מסוימים בקהילייה, שהביעו חשש מתיאור מטעים של מוצרים מיובאים, הוגשה בתחילת 2006 הצעת חקיקה הקובעת חובה של סימון מדינת מקור המוצר על גבי המוצר. לפי התקנה המוצעת, חובת סימון ארץ המקור תחול על מוצרי טקסטיל, תכשיטים, הלבשה, הנעלה, רהיטים, תאורה, תיקים, כלי זכוכית, מברשות, ועוד, המיובאים מחוץ לקהילייה האירופית.
על פי ההצעה, הגדרת מדינת המקור, תתבסס על ההגדרות המופיעות בסעיף 22-26 לקוד המכס של הקהילייה האירופית, דהיינו: המדינה שבה המוצר יוצר במלואו, או, במקרה של שימוש בחומרי גלם ממספר מקורות או ייצור במספר מקומות – המדינה שנעשה בה השינוי המהותי האחרון במוצר.
חובת הסימון תחול על מוצרים שמקורם בכל המדינות שמחוץ לקהילייה האירופית, פרט למספר מדינות מצומצם, וביניהן בולגריה, רומניה, תורכיה, נורווגיה, ועוד.
לאחרונה, בתחילת חודש יולי 2006, נדונה התקנה המוצעת בפני הפרלמנט האירופי, אשר הביע את רצונו להיות מעורב בהליכי החקיקה הקשורים לתקנה זאת, על אף שאין חובה חוקית בדיני הקהילייה לערב את הפרלמנט בענין זה.
במידה והתקנה המוצעת תאושר, היא צפויה להיכנס לתוקף במהלך שנת 2007.
למידע נוסף:
http://europa.eu.int/eur-lex/lex/LexUriServ/site/en/com/2005/com2005_0661en01.pdf
http://www.europarl.europa.eu/sides/getDoc.do?Type=TA&Reference=P6-TA-2006-0325&language=EN
לראש העמוד
24/08/06 מבזקי הקהילייה האירופית
ידיעות אלו מובאות מתוך הניוזלטר Weekly Update of Major Legal Developments in International Trade, היוצא לאור על ידי O'Connor and Company – European Lawyers. אנו מודים לפירמת עורכי דין זאת על הרשות להשתמש בידיעות מתוך הניוזלטר.
ב – 5 ביולי 2006 נציבות הקהילייה האירופית הודיעה כי במסגרת תלונה על יבוא בהיצף של נעלי עור מסין ווייטנאם התברר כי מדינות אלו מעניקות מימון, הטבות מס, והטבות נוספות ליצרני הנעלים שלהן. בהתאם לכך, הקהלייה האירופית עשויה להטיל היטל היצף על יבוא נעלי עור מסין וויטנאם.
ב – 13 ביולי 2006 בית המשפט של הערכאה הראשונה של הקהילייה האירופית ביטל החלטת של מועצת הקהילייה האירופית המטיל היטל היצף על יבוא para-cresol מסין. החלטת בית המשפט, שהתייחס ליצרן סיני אחד, קבעה כי נציבות הקהילייה שגתה בחישוב המחיר המקובל של הטובין, בכך שלא ניכתה את עלויות ייצוא מוצרי הלוואי מכלל עלויות הייצור של הטובין.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
