|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
01. המס גולגל או לא גולגל? פסיקה חדשה מקלה עם היבואן
02. סיכמנו או לא סיכמנו? על התחשבנות בין סוכן מכס ללקוחות
03. משלח בינלאומי הטיל עיקול בגובה של כ-900,000 ש"ח על כספי לקוחות
04. חברת תעופה תפצה נוסע בגין נזקים שנגרמו עקב עיכוב בטיסה
05. שתי עסקאות וסחורה אחת - כיצד נכריע מי בעליה?
06. מתי תחויב חברה זרה שהגישה תביעה בישראל בהפקדת ערובה?
07. האם ארבעה פסים מפרים את סימן המסחר של אדידס? הדעות בעניין חלוקות
08. הפרה או לא הפרה? ביהמ"ש העליון מכריע בתחרות בתחום העיתונות בשפה הרוסית
09.מה חדש במשרדנו
01. המס גולגל או לא גולגל? פסיקה חדשה מקלה עם היבואן
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
כידוע, כאשר יבואן מעוניין להגיש תביעה נגד רשות המכס להשבת מס ששולם ביתר (מכס, מס קניה), עומדות בפניו משוכות רבות, ואחת מהן היא הדרישה להוכיח כי לא "גלגל" את המס בעת מכירת הטובין ללקוחותיו. פסקי-דין רבים עסקו בשאלה מהו רף ההוכחה בו חייב יבואן לעמוד כתנאי לקבלת כספי המסים ששולמו על ידו ביתר, אך אין בעניין הלכה חד-משמעית. פסק-דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב שופך אור נוסף בסוגייה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת כיוונים מערכות וטכנולוגיות ייבאה ציוד אור קולי וציוד נלווה למחשבים ושילמה מס קניה בשיעור 45% אגב מחאה בהתאם לעמדת המכס (סיווג בפרט 84.71-6020 + 85.28-3000), בסך כולל של מאות אלפי ש"ח, ותבעה בבית המשפט את השבת סכומי המס.
כאמור, אחד התנאים לקבלת תביעה לתשלום מס ביתר הוא הוכחת היעדר גלגול המס בעת מכירת הטובין.
בבית משפט השלום נדחתה תביעת החברה לאור קביעת בית המשפט כי החברה לא הוכיחה שלא גלגלה את המס בעת המכירה. בית משפט השלום לא נתן אמון בעדות מנהל החברה, שטען כי החברה ספגה מס בסכומים של מאות אלפי שקלים ולא גלגלה אפילו אחוז קטן על הלקוחות, ולאור זאת, דחה גם את חוות-דעת המומחים שהוגשו מטעם החברה, שהתבססו לכאורה על הצהרת המנהל.
החברה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שנתן את פסק-דינו בימים אלה.
במסגרת שלב בערעור, טענה החברה כי שאלת גלגול או אי-גלגול המס היא שאלה חשבונאית שבמומחיות, ולכן אין כל משמעות לכך שבית משפט השלום בחר שלא להאמין למנהל החברה. לטענת החברה, על בית משפט השלום היה לנתח את חוות-דעת המומחים שהוגשו מטעם החברה ולקבוע על פיהן מבחינה חשבונאית, האם גולגל המס, אם לאו.
בהמשך לכך, טענה החברה כי היא לא העלתה את מחירי המכירה לאחר שהחלה לשלם מס ובכך יש הוכחה שהמס לא גולגל.
מנגד, טענה רשות המכס כי בתחשיב שהוצג על ידי החברה נפלו פגמים היות והחברה לקחה בחשבון הוצאות שונות שאינן קשורות ישירות ליבוא הציוד, כמו הוצאות הנהלה וכלליות, ולכן הציגה לכאורה הפסד או רווח זעיר ממכירתם.
פסק-הדין בערעור:
בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על פסק-דינו של בית משפט השלום, וקבע כי לא היה די באמירה כי דברי מנהל החברה אינם אמינים, אלא הייתה חובה לבחון את חוות-הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים על מנת לבחון האם גולגל המס או לא, מבחינה חשבונאית. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי לא היה ניתן להתרשם שעדות מנהל החברה הייתה לא מהימנה שכן היא נתמכה בעדויות נוספות שלא נסתרו.
בית המשפט קבע כי עדות המומחה מטעם המכס שהובאה לכאורה לסתור את עדויות החברה, הייתה עדות של כלכלן שאינו רוא"ח והיא לא התייחסה באופן ספציפי לשאלה השנויה במחלוקת ולחוות-דעת מטעם החברה, והדבר מחזק את טענת החברה כי המס לא גולגל.
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את ערעור החברה והורה לרשות המכס לשלם לחברה, מלבד סכומי המס, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.
(ע"א 3694/07 כיוונים מערכות וטכנולוגיות בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 3.1.11, השופטות א. קובו, מ. רובינשטיין וע. צ'רניאק. ב"כ הצדדים- ליבואן עו"ד ל. אביגדורי. לרשות המכס- עו"ד א. ליס מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי).
לראש העמוד
02. סיכמנו או לא סיכמנו? על התחשבנות בין סוכן מכס ללקוחות
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין יבואן/יצואן לסוכן המכס, קיימת התחשבנות עניפה, שברוב המקרים, אינה מבוססת על הסכם בכתב. פעמים רבות מגיעה התחשבנות כזו לפתחו של בית המשפט, אשר צריך להכריע, בדיעבד, מה סוכם בין הצדדים ואילו סכומים היה מותר לחייב, ואילו לא. נושא זה עלה לדיון לאחרונה בפס"ד של בית משפט השלום בחיפה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת מגה קרליין מייצרת מוצרי ספיגה למבוגרים, ובין היתר עוסקת ביצוא ויבוא סחורות, ועשתה שימוש בשירותי שילוח ועמילות מכס. בין חברת מגה קרליין לבין סוכן המכס שלה התגלע סכסוך, שהגיע להכרעה בבית המשפט.
סוכן המכס הגיש תביעה נגד מגה קרליין וטען כי זו נותרה חייבת לו סכום של כ-288,000 ש"ח בגין שירותי עמילות מכס.
סוכן המכס טען כי בין הצדדים לא היה הסכם בכתב אך סוכם בעל פה כי סוכן המכס יעמיד אשראי בגובה של 100,000 ש"ח למגה קרליין וסכום זה התנפח למימדים גבוהים ללא הסכמתו, וכתוצאה מכך הפעיל סוכן המכס זכות עיכבון ועיכב שחרור של שתי מכולות של מגה קרליין בארה"ב, דבר אשר גרם להוצאות נוספות ולהזנחת המכולות בסופו של דבר.
מנגד, הגישה מגה קרליין תביעה שכנגד וטענה כי דווקא סוכן המכס חייב לה סכום של 393,000 ש"ח, מתוכו 193,000 ש"ח בגין אובדן אותן מכולות בארה"ב, שכן נטען שזכות העיכבון הופעלה שלא כדין, 100,000 ש"ח בגין התחשבנות שגויה, ו-100,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין.
ביחס לרכיב ההתחשבנות השגויה, טענה מגה קרליין כי כאשר סוכן מכס מחייב את לקוחו בהוצאות ששילם לצדדים שלישיים (חברות ספנות וכו'), עליו להציג אסמכתאות ללקוח ובמקרה זה לא הוצגו מלוא האסמכתאות. בנוסף, טענה מגה קרליין כי היא גילתה בדיעבד שסוכן המכס חייב אותה בדמי השהיית מכולה למרות שמגה קרליין כבר שילמה אותם, במקרים אחרים סוכן המכס התרשל בשחרור המכולה כך שמגה קרליין שילמה דמי השהייה שבלא באשמתה, ובמקרים רבים לא הייתה ברורה שיטת החיוב ביחס להובלה יבשתית לנתב"ג וממנו (כך שבכל פעם היה חיוב בגובה אחר).
פסק-הדין:
בית המשפט הטיל ביקורת על הצדדים על כך שלא טרחו לחתום על הסכם בכתב, דבר אשר לא מותיר ברירה לבית המשפט אלא ליצוק פרשנות להסכמת הצדדים. בית המשפט ציין כי סוכן המכס הסתמך בתביעתו בעניין החוב בעמילות מכס על כרטסת הנהלת חשבונות שלו, ולא טרח להציג הצעות מחיר ספציפיות לכל עסקה ועסקה, והדבר עומד בעוכריו.
בנוסף, קבע בית המשפט שהוכח בפניו שסוכן המכס לא גבה בדיוק את הסכומים ששולמו לצדדים שלישיים מלקוחו – מגה קרליין, אלא שלעיתים היה מדובר בסכומים גבוהים יותר או סכומים שכלל לא נדרשו מצד שלישי.
סוכן המכס טען בעניין זה כי אין עליו חובה לחייב את לקוחו באותם הסכומים, אך טענתו נדחתה ובית המשפט קבע כי על מנת להוכיחה היה עליו להראות הסכם בכתב וזה לא הוכח.
בית המשפט מתח ביקורת על סוכן המכס בעניין הפעלת זכות העכבון של המכולות בארה"ב, וקבע כי הוכח לו שמגה קרליין נרשמה בשטר המטען כשוגרת וכנשגרת ורק כשמכולות היו בלב ים הסב סוכן המכס את שטר המטען על שמו וסירב לאפשר את שחרורן. בית המשפט קבע כי לא הוכח לו שמגה קרליין הסכימה שתופעל כנגדה זכות עכבון כתוצאה מחוב כספי שלה, ולכן, נפסק כי פעולת סוכן המכס הייתה שלא כדין.
לאור זאת, נדחתה תביעת סוכן המכס נגד מגה קרליין.
ביחס לתביעה הנגדית של מגה קרליין, נפסק כי הסכומים בהם חויבה שלא כדין הוכחו בחוות-דעת מומחה מטעמה, והוצגו אסמכתאות, בעוד סוכן המכס לא הביא חוות-דעת מומחה נגדית ולכן הדבר עומד בעוכריו.
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת מגה קרליין נגד סוכן המכס ברובה, וחייב את סוכן המכס לשלם למגה קרליין 292,000 ש"ח (רכיב הנזק בגין המוניטין נדחה), בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-30,000 ש"ח.
(ת.א. (שלום חיפה) 5375/07 1975/08, השופט דניאל פיש, פסק-דין מיום 10 בינואר 2011, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק-הדין)
הערות
כפי שצוין בפסק-הדין, מומלץ לצדדים לחתום על הסכם בכתב, דבר אשר עשוי לחסוך או לקצר את זמן ההתדיינות בבית המשפט.
כמו כן, כאשר מגיעים לבית המשפט, מומלץ שלא לחסוך בהבאת עדים מומחים, שכן כפי שניתן ללמוד מפסק-הדין, אי-הבאת עד מומחה על ידי סוכן המכס לעניין ההתחשבנות, עמד בעוכריו וגרם לקבלת התביעה שכנגדו.
לראש העמוד
03. משלח בינלאומי הטיל עיקול בגובה של כ-900,000 ש"ח על כספי לקוחות
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
משלחים בינלאומיים רבים נוהגים להעניק ללקוחותיהם (יבואנים, יצואנים) אשראי לצורך ניהול פעילותם השוטפת. לעיתים, האשראי גדל והלקוח אינו מחזיר את חובותיו במועד, דבר אשר מאלץ את המשלח לנקוט בפעולות שונות, וביניהן, בקשה להטלת עיקול על נכסי הלקוח המצויים בידי צדדים שלישיים. נושא כזה עלה לדיון לאחרונה בהחלטת בית משפט השלום בראשון לציון.
עובדות המקרה:
משלח בינלאומי ולקוחו, יצואן חקלאי, חתמו על הסכם אשראי שהוענק ליצואן עד לגובה של 500,000 ש"ח, ועל יסוד התחייבות זאת של היצואן, נתן המשלח שירותי שילוח ומימן את הובלת מטעני היצואן ליעדים בחו"ל. לאחר תקופה של שיתוף פעולה נותר היצואן חייב למשלח סכום נכבד של כ-915,000 ש"ח, סכום הכולל ריבית כפי שסוכמה בין הצדדים.
לאור זאת, הגיש המשלח תביעה לתשלום החוב וביקש מבית המשפט להטיל עיקול על כספים המגיעים ליצואן מצדדים שלישיים, עד שתוכרע התביעה העיקרית. בית המשפט נעתר לבקשה והטיל צו עיקול כאמור, ולאחר מכן הגיש היצואן בקשה לביטול העיקול.
בהחלטת בית המשפט מימים אלה, עלו לדיון שאלות בנושא סיכויי התביעה העיקרית, הסיכוי להכבדה (כלומר הערכה - האם יהיה קשה לבצע את פסק-הדין הסופי, אם לא יינתן עיקול כבר עתה) ושיקולי מאזן הנוחות ותום לב.
טענות הצדדים:
בעניין סיכויי התביעה והחוב הכספי לגופו, טען היצואן להתנהלות חסרת מקצועיות מטעם המשלח, שכן היה מדובר במשלוחים בעלי חיי מדף מוגבלים, ונטען שהמשלח הטעין אותם בחוסר מקצועיות על גבי כלי שיט בעל זמן הפלגה ארוך מהרגיל. כמו כן, טען היצואן לגביית יתר של סכומים החורגים מן המוסכם בין הצדדים.
מנגד, טען המשלח כי בהתאם להסכם ביניהם אין עליו אחריות למועדי ההגעה, וכי החיובים היו בהתאם למוסכם.
בעניין מאזן הנוחות, טען היצואן כי הבקשה לעיקול הוגשה בשיהוי רב, בחוסר תום לב ומתוך כוונה ברורה לגרום לו נזקים אדירים ודווקא בתחילת עונת הגידול.
החלטת בית המשפט:
בעניין סיכויי התביעה, קבע בית המשפט כי מאחר ושני הצדדים הסתמכו על הצעת מחיר של המשלח, אפשר לומר בסבירות מסוימת בשלב מקדמי זה כי סיכויי התביעה אינם נמוכים.
בעניין ההכבדה, קבע בית המשפט כי הוכח לו שליצואן אין נכסים על שמו וכל נכסיו משועבדים לטובת בנקים או צדדים שלישיים. כמו כן, צוין שהיצואן לא הגיש דו"ח כספי עדכני על מצבו, ולכן קיים חשש שאי מתן עיקול כבר עתה יכביד על ביצוע פסק-הדין כנגדו בעתיד.
בעניין מאזן הנוחות ושיקולי תום לב, קיבל בית המשפט את טענת המשלח כי לא נקט בשיהוי בלתי סביר ולא נהג מתוך נקמנות. עוד קבע בית המשפט כי הפגיעה במשלח אם יבוטל העיקול תהיה גדולה יותר מאשר הפגיעה ביצואן באם יוותר העיקול על כנו.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת היצואן לבטל את העיקול והותיר את העיקול על כנו, תוך חיוב היצואן בהוצאות של 6,000 ש"ח.
(תא"ק (ראשון לציון) 22553-11-10, השופטת איריס ארבל-אסל, החלטה מיום 23.1.11, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).
לראש העמוד
04. חברת תעופה תפצה נוסע בגין נזקים שנגרמו עקב עיכוב בטיסה
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, קיבל בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב תביעה של נוסע נגד חברת תעופה בגין נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מעיכוב בטיסה.
עובדות המקרה:
הנוסע הזמין טיסה מלונדון לניו-יורק אצל חברת התעופה קונטיננטל, ואולם בפועל בוצעה הטיסה על ידי חברת וירג'ין, עימה יש לקונטיננטל הסכם "קוד שרינג". הסכם קוד שרינג הוא הסכם שיתוף הנחתם בין חברות תעופה ולפיו כל אחת מן החברות יכולה לשווק ולמכור כרטיסי טיסה לטיסותיה של החברה השנייה. הסכמי שיתוף כאלו מאפשרים לחברות התעופה להציע ללקוחותיהן מספר גדול של יעדים ומספר גדול יותר של טיסות לאותם יעדים בשעות מגוונות או ליעדים אליהם החברות אינן מפעילות טיסות. בפועל, הטיסה יצאה ליעדה באיחור של כארבע וחצי שעות, והנוסע הגיש תביעה לבית המשפט בעניין זה.
טענות הנוסע:
הנוסע טען כי לאחר שעלו הנוסעים למטוס, נמסרה הודעה על ידי קברניט המטוס כי קיימת בעיה במנוע המטוס, הנוסעים לא הורדו וחזו באנשי הצוות המכאני מנסים לתקן את המנוע.
לאחר כשעתיים, הורדו הנוסעים מהמטוס לטרמינל, וזאת על מנת לעבור לטיסה חלופית. הנוסעים הועברו לשער טיסה אשר בו לא היו תנאים נאותים – ללא שירותים, ללא אפשרות לחיבור לאינטרנט וללא יכולת להשתמש בטלפון.
עוד טען הנוסע כי ביקש מנציגי קונטיננטל לאפשר לו לעלות לטיסה חלופית והואיל וטס רק עם מטען יד וכן היו טיסות רבות, לרבות טיסה של קונטיננטל, אך נתקל בסירוב.
כאמור הטיסה התעכבה כארבע וחצי שעות, ועקב כך טען הנוסע כי נגרמו לו נזקים בגין הפסד יום עבודה, אובדן כפפות אשר נשכחו בעכבות הלחץ שחווה, עלויות מונית, שיחות טלפון שביצע ועוגמת נפש. סך הכול אמד הנוסע את נזקיו בכ-6,600 ש"ח.
תגובת חברת התעופה קונטיננטל:
קונטיננטל טענה כי הואיל והטיסה לא הופעלה בפועל על ידה אלא על ידי חברת וירג'ין, הרי שבהתאם לאמנת ורשה, על הנוסע היה להגיש את התביעה נגד וירג'ין.
בהמשך, טענה קונטיננטל כי בהתאם לאמנת ורשה, הואיל ולא הייתה לה שליטה על האירועים, שהרי הטיסה הופעלה על ידי וירג'ין, ממילא חל לגבי קונטיננטל פטור ואין להטיל עליה כל חבות.
עוד טענה קונטיננטל כי בהתאם לחוק התובלה האווירית, הואיל ומקור העיכוב הינו בתקלה טכנית במטוס, הרי שאין להטיל אחריות כלל. בנוסף טענה קונטיננטל כי היא הציעה לנוסע, לפנים משורת הדין, פיצוי ראוי בדמות כרטיס טיסה חלופי ואולם, הוא סירב לקבלו.
קביעת בית המשפט:
בית המשפט ציין כי המקרה דנן חוסה תחת אמנת ורשה, העוסקת באחריותו של מוביל אווירי, וכן תחת אמנת גואדאלהרה, העוסקת למעשה בנסיבות החלות במקרה של "קוד שרינג".
לאחר עיון מעמיק בסעיפים הרלוונטיים לאמנות, דחה בית המשפט את טענת קונטיננטל שאין להטיל עליה כל אחריות הואיל ואינה ה"מוביל" לפי אמנת ורשה ומשכך, היה על התובע לתבוע את חברת וירג'ין.
בית המשפט קבע כי במסגרת אמנת גואדלהרה, נקבעה אחריות מקבילה הן למוביל על פי החוזה והן למוביל בפועל ועל כן האחריות מוטלת על קונטיננטל ועל וירג'ין ביחד ולחוד.
בהמשך, דחה בית המשפט את טענתה של קונטיננטל כי הואיל והטיסה הופעלה בקוד שרינג ולא בוצעה בפועל על ידה, לא הייתה לה שליטה על האירועים, והאירועים הינם בשליטת חברת ורג'ין.
בית המשפט קבע כי במידה ותתקבל טענה זו של קונטיננטל, לא ניתן יהיה להטיל על המוביל לפי חוזה אחריות בשום מקרה שכן לכאורה תמיד השליטה על הטיסה תהיה של המוביל בפועל ולא של המוביל על פי החוזה.
בהמשך לכך, ציין בית המשפט כי הפטור למוביל לפי חוזה (שאינו המוביל בפועל) יחול במקרה בו יוכיח המוביל כי הוא נקט בכל האמצעים על מנת למנוע את הנזק וכי הנזקים נשוא התביעה לא היו בשליטה שלו או של המוביל בפועל. מאחר ובמקרה זה לא הציגה קונטיננטל ולו בדל של ראיה באשר למהות הליקוי הטכני, יכולת הצפייה של ליקוי זה, היכולת למנוע מראש ליקוי זה ואפשרויות התיקון שלו, נפסק שאין היא יכולה להסתמך על פטור זה.
לאור זאת, קיבל בית המשפט את תביעת הנוסע, ובנוגע לגובה הפיצוי, קבע בית המשפט כי הנוסע לא הוכיח את נזקיו בדבר הפסד יום העבודה ושוויו, וכן לא את עלות הכפפות שאיבד. על כן, פסק בית המשפט לטובת הנוסע פיצוי בגין עוגמת נפש, שיחות טלפון ומוניות בגובה של כ-1,300 ש"ח בתוספת ל- 1000 ש"ח בגין הוצאות משפט.
ת"ק (ת"א) 4641-10-09 דינאי נ' קונטיננטל איירליינס אינק, השופטת לימור ביבי-ממן, פסק-דין מיום 6.1.11)
לראש העמוד
05. שתי עסקאות וסחורה אחת - כיצד נכריע מי בעליה?
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לעיתים, כאשר סחורה נשלחת מחו"ל לישראל, מתעוררת מחלוקת הנוגעת לבעלות בה, עם הגעתה לארץ. מצבים אלה לעיתים מחייבים סוכני מכס או משלחים בינלאומיים המחזיקים פיזית בסחורה, להטיל עליה עיקולים או להפעיל זכות עיכבון ולא לאפשר את שחרורה, עד אשר הצד החייב כספים ישיב להם את חובו.
אך מה קורה כאשר מוטל עיקול או מופעלת זכות עכבון, ומגיע צד שלישי הטוען שהסחורה שייכת לו?
עניין זה עלה לדיון בהחלטת בית המשפט השלום בחיפה שניתנה בימים אלה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת אוריינטל ווד-סטוק ייבאה רהיטים מספק בהודו, ושילמה תמורה בסך של 12,500 דולר באמצעות אשראי דוקומנטרי לספק ההודי.
אותה סחורה נמכרה קודם לכן על ידי אותו ספק הודי לאדם אחר, אך בסופו של דבר, העסקה בוטלה ולא יצאה אל הפועל.
אותו אדם אחר, כך נטען, חייב כספים לסוכן המכס ולמשלח הבינלאומי שלו.
עם הגעת הסחורה לישראל, הטילו סוכן המכס והמשלח הבינלאומי עיקולים על הסחורה, ואף הפעילו זכות עכבון, וטענו כי זכותם לעשות כן עד שאותו אדם יסדיר את חובו הכספי כלפיהם.
אוריינטל פנתה לבית המשפט וטענה כי היא הבעלים של הסחורה ולכן ביקשה מבית המשפט להורות על שחרורה לאלתר.
המשלח הבינלאומי וסוכן המכס טענו כי אותו אדם ניסה להתחמק מחובותיו וכי הוא הסב את שטר המטען כך שיירשם כי אוריינטל היא הבעלים.
לאור זאת, היה צריך בית המשפט להכריע בשאלה: מיהם הבעלים של הסחורה?
החלטת בית המשפט:
בית המשפט ניתח את הראיות שהונחו בפניו, כמו העובדה שאוריינטל שילמה לספק ההודי 12,500 דולר, וכמו העובדה שלא הובאה כל ראייה לפיה האדם האחר שילם תמורה כלשהי לאותו ספק.
בית המשפט ציין כי אוריינטל אוחזת בשטר מטען מקורי ובו שמה, ואין חולק כי אחד מתפקידי שטר המטען הינו להוות מסמך קנייני המקנה למחזיק בו הזכות לדרוש ולקבל החזקה במטען הרשום בו.
לפיכך, קבע בית המשפט כי בשלב מקדמי זה של סעדים זמניים, הכף נוטה לטובת אוריינטל, ויש להורות על שחרור המטען לידיה בכפוף להפקדת ערובה, להבטחת הוצאות סוכן המכס והמשלח הבינלאומי, אם יסתבר בהמשך התביעה כי נפלה טעות בהחלטה.
בית המשפט ציין כי החלטה מקדמית זו אינה שוללת באופן מוחלט את האפשרות כי נעשתה קנוניה בין הצדדים או לחילופין, כי אכן נערכה עסקה ששולמה בעבורה תמורה גם על ידי אוריינטל וגם על ידי האדם האחר, כך שלכאורה הספק ההודי מכר פעמיים את אותה סחורה לשני גורמים.
בסופו של דבר, הורה בית המשפט לסוכן המכס והמשלח הבינלאומי לשחרר את המטען לאלתר לידי אוריינטל, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך של 22,000 ש"ח.
(ה"פ (שלום חיפה) 48841-12-10, החלטה מיום 20.1.11. ב"כ הצדדים: ליבואן - עו"ד מאור מזרחי, לחברת השינוע - עו"ד שריזלי, לסוכן המכס - עו"ד סיוון דניאל ממשרד רייף).
לראש העמוד
06. מתי תחויב חברה זרה שהגישה תביעה בישראל בהפקדת ערובה?
עו"ד גיל נדל, יגאל קורנר
פעמים רבות, מגישות חברות זרות תביעות בבתי המשפט בישראל. במצבים כאלו, לרוב, מבקשות הנתבעות מבית המשפט לחייב את החברות הזרות בהפקדת סכום כסף בבית המשפט, אשר ישמש כערובה לתשלום ההוצאות אם התביעה תידחה, וזאת מאחר ולחברות הזרות אין נכסים בישראל מהן ניתן להיפרע. בפס"ד שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הדגים בימ"ש כיצד יש לנהוג במקרים כאלו, ובין היתר, באילו מצבים מוצדק לחייב בערובה ומהם הקריטריונים לחישוב גובה הערובה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת Gefg-Nekar, שהיא חברה גרמנית, הגישה תביעה בישראל נגד חברה ישראלית (מיטרוניקס).
החברה הזרה טענה כי מיטרוניקס הפרה התחייבות לרכישת כמות מובטחת של מנועים שיוצרו בגרמניה עבור מיטרוניקס . לטענת החברה הגרמנית, היא החלה בהליך הייצור, וללא כל הודעה מוקדמת החלה מיטרוניקס לעבוד מול יצרן מתחרה – דבר שהסב לחברה הזרה נזקים כבדים הנאמדים בסדר גודל של 1 מיליון יורו (מלאים שיוצרו, חומרי גלם שנרכשו, אחסנת מוצרים גמורים וכד').
מנגד הגישה מיטרוניקס תביעה שכנגד, וטענה כי החברה הזרה העלתה שלא כדין את המחירים באופן משמעותי , בניגוד להסכם בין הצדדים, דבר שאילץ את מיטרוניקס לרכוש אלפי מנועים מתוצרת סין אשר איכותם ירודה וסבלו מתקלות חוזרות ונשנות.
אי לכך העריכה מיטרוניקס את נזקיה הישירים בסך של 600,000 דולר ארה"ב.
מיטרוניקס ביקשה מבית המשפט לחייב את החברה הזרה בהפקדת ערובה להוצאות המשפט, בהיעדר נכסים בישראל לאותה חברה. החברה הזרה הציגה אישור ממוסד פיננסי בגרמניה כי ברשותה כספים נזילים וביקשה לדחות את הבקשה. מנגד, ביקשה החברה הזרה לחייב דווקא את מיטרוניקס בהפקדת הוצאות ביחס לתביעה שכנגד.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי על פי אמנות בינלאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן, אין להפלות חברה זרה לעומת חברה ישראלית בעניין הפקדת ערובות. לאחר מכן, קבע בית המשפט כי בבואו לשקול את החיוב בהפקדת ערובה, יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:
ראשית, יש לבדוק את יכולתה של החברה התובעת לשאת כלכלית בהוצאות הנתבע, בהנחה ותביעת החברה התובעת תידחה. בעניין זה נפסק כי נטל השכנוע מונח על כתפי התובעת (החברה הזרה), ועליה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות, אם ברצונה שבית המשפט יימנע מלחייב אותה בהפקדת הערובה.
לאחר מכן, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת לכיסוי הוצאות הנתבע, ולוודא שאכן גובה הערובה יהיה מידתי ומאוזן.
לגופו של עניין, החברה הזרה הציגה אישור ממוסד פיננסי בגרמניה בו נאמר כי ברשותה כסף נזיל בסכום של 50,000 אירו. בית המשפט פסק כי אין באישור זה על מנת להוכיח את מצבה הפיננסי של החברה הזרה, משום שלא נאמר בו מה סכום ההתחייבויות/החובות של החברה, שלא הגישה לבית המשפט דו"ח מפורט אודות מצבה.
מנגד, הציגה מיטרוניקס, בהיותה חברה ציבורית, דו"חות כספיים המצביעים על מצב פיננסי איתן והיעדר חובות.
לאור האמור לעיל, פטר בית המשפט את מיטרוניקס מהפקדת ערובה ביחס לתביעה שכנגד, וחייב את החברה הזרה בהפקדת ערובה בסך של 25,000 אירו, וקבע כי התביעה תידחה אם ערובה זו לא תופקד בבית המשפט.
(ת.א. (מחוזי תל-אביב) 1593-09 NEKAR-GEFEG נ' מיטרוניקס בע"מ, השופטת דניה קרת- מאיר, פס"ד 27.12.10. ב"כ הצדדים: לחברה הזרה- עו"ד גוברין, למיטרוניקס- עו"ד עוזרי).
לראש העמוד
07. האם ארבעה פסים מפרים את סימן המסחר של אדידס? הדעות בעניין חלוקות
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
באמצע חודש דצמבר, ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. (ת"א) 2177-05 SALOMON- ADIDAS נגד גלאל יאסין, השופטת מיכל אגמון-גונן), בו נקבע כי נעלי ספורט מיובאות הנושאות ארבעה פסים אלכסוניים מקבילים, לא מפרות את סימן המסחר המוכר של אדידס - שלושה פסים מקבילים, משום שאין חשש להטעיית הצרכנים, ואין לאפשר לאדידס להרחיב מעבר לנדרש את הגנת סימן המסחר שלה.
והנה, ממש לאחרונה, ניתן פסק-דין נוסף בתביעה (אחרת) של אדידס נגד יבואן אחר של נעליים החשודות כמפרות, כאשר קיים דמיון רב בין שני התיקים, אך התוצאה הייתה שונה לגמרי.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת גנטוס ייבאה לישראל בחודש אוגוסט 2007 נעליים הנושאות את הסימן "Orbit". המשלוח עוכב על ידי המכס מתוך חשד כי מדובר בנעליים המפרות את סימן המסחר של אדידס. לאחר שהמשלוח נבחן על ידי אדידס, הגישה חברת אדידס תביעה נגד החברה שייבאה את הנעליים שנתפסו. בנעליים המיובאות היו ארבעה פסים צבעוניים ואדידס טענה כי הדבר מפר את סימן המסחר הידוע שלה, הכולל שלושה פסים מקבילים.
לגבי הכיתוב Orbit, טענה אדידס כי היא עצמה עושה שימוש בשמות רבים לתיאור דגמי נעליים שלה, כמו פורש, דיסני, גודייר, ולכן, אין בכיתוב השם Orbit על גבי הנעליים בכדי להסיר את חשש ההטעייה.
אדידס טענה כי גם אם כתוב על גבי הנעליים שנתפסו כי הן מיובאות מסין על ידי חברת גנטוס, הדבר לא מסיר את חשש ההטעייה, שכן גם אדידס מייבאת נעליים מסין.
חברת גנטוס לא התגוננה כראוי בבית המשפט ולא התייצבה לדיונים, ולכן פסק-הדין בעיקר בהסתמך על טענות חברת אדידס.
פסק-הדין:
בית המשפט קבע כי על אף שבנעליים שנתפסו קיימים ארבעה פסים צבעוניים, ואצל אדידס סימן המסחר כולל שלושה פסים, הדבר אינו מסיר את חשש ההטעייה ולכן מדובר בהפרת סימן מסחר ובגניבת עין.
בין היתר, ציין בית המשפט כי הצרכנים לא יכולים להשוות בזמן אמת את שני דגמי הנעליים, ולכן גם אם קיים שוני מסוים, שוני זה אינו גורע מסכנת ההטעייה והנעליים דומות.
לאור זאת, על סמך טענותיה של אדידס בלבד, הורה בית המשפט למכס להשמיד את הסחורה המפרה וחייב את חברת גנטוס בתשלום פיצוי לאדידס בסך כולל של 100,000 ש"ח, ובהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ובהוצאות השמדת הסחורה.
(ת.א. (מחוזי תל-אביב) 2326-07 אדידס סלומון ואח' נ' חב' גנטוס נעלים בע"מ ואח', השופט אורי שהם, פסק-דין מיום 18.1.11. אדידס יוצגה ע"י עוה"ד איתן שאולסקי וענבל נבות אייזנטל, חברת גנטוס יוצגה ע"י עו"ד אברהים גנטוס. המכס יוצג ע"י פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי).
הערות:
מאחר וחברת גנטוס בחרה שלא להתגונן בבית המשפט, הדבר עמד בעוכריה והביא למתן פסק-הדין כנגדה, כאשר כלל לא ברור שהנעליים שיובאו על ידה הפרו את סימני המסחר של אדידס.
בפסק-הדין שניתן בתחילת דצמבר בנסיבות דומות (ת.א. (ת"א) 2177-05 SALOMON- ADIDAS נגד גלאל יאסין), ציין בית המשפט באותו מקרה כי קיימת סכנה במתן הגנת-יתר על סימני המסחר, כך שגם שימוש בארבעה פסים יהווה הפרה של סימן הכולל שלושה פסים.
באותו מקרה, צוין כי אם לא יוצב גבול ברור מהי הפרה, קיימת סכנה שהדבר ירתיע יבואנים קטנים שסחורה שלהם נתפסה על ידי המכס מניהול הליכים משפטיים נגד יצרנים זרים בעלי שם, גם כאשר הם חשים שלא נפל כל רבב בהתנהגותם.
המקרה הנוכחי של חברת גנטוס, שבחרה שלא להתגונן, יכול לשמש דוגמא לאותו חשש שהעלה בית המשפט במקרה הקודם.
לראש העמוד
08. הפרה או לא הפרה? ביהמ"ש העליון מכריע בתחרות בתחום העיתונות בשפה הרוסית
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, ניתן פסק-דין בערעור על ידי בית משפט העליון שעסק במחלוקת בתחום הקניין הרוחני (סימני מסחר, גניבת עין) בין שני מפיצי עיתונים בשפה הרוסית.
עובדות המקרה:
מר בוריס גייל החל בשנת 1996 לעשות שימוש בסימן מסחר "מיג" בצירוף שעון, בין היתר לגבי שבועון פרסומי בשפה הרוסית. עם זאת, רק בחודש יוני 2000 הגיש מר גייל בקשה לרישום השם מיג כסימן מסחר.
חברה עיתונאית נוספת בשם "מיגדור" החלה משנת 2000 להוציא שבועון שעליו גם כן התנוסס השם "מיג".
בבית המשפט המחוזי נפסק שמיגדור הפרה את סימן המסחר של מר גייל, אך לא ניתן צו מניעה קבוע ולא נפסקו פיצויים בגין ההפרה. יחד עם זאת, חייב בית המשפט המחוזי את מיגדור בתשלום 300,000 ש"ח למר גייל בגין עוולה של גניבת עין.
שני הצדדים ערערו על פסק-הדין ובית המשפט העליון נתן את פסק-דינו בערעור בימים אלה.
טענות הצדדים בערעור:
מר גייל טען כי לאור קביעת אחריותה של מיגדור בדבר הפרת סימן המסחר ביחס לטובין מסוג עיתונים, יש מקום להוציא צו מניעה קבוע נגדה שיאסור עליה להשתמש בסימן מסחר זה. כמו כן טען מר גייל כי מגיעים לו פיצויים בגין הפרת סימן המסחר.
מנגד, טענה מיגדור כי אין כל חשש להטעיה, בשל העובדה שהעיתונים אותם היא מעמידה למכירה הם שבועונים לא פרסומיים בעוד העיתונים של מר גייל הם עלונים פרסומיים, ומכאן שאין כל דמיון בין המוצרים. עוד טענה מיגדור כי אין מדובר בסימן זהה אלא לכל היותר בסימן דומה ועל כן יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של החשש להטעיה.
פסק-דינו של בית המשפט בערעור:
בית המשפט אימץ את קביעת המחוזי וקבע כי מיגדור הפרה את סימן המסחר של מר גייל, בין היתר היות ושני המוצרים מצויים באותו ענף - ענף העיתונים והעלונים המשווקים בשפה הרוסית בלבד.
לאור זאת, נפסק שאין ספק כי שני הצדדים פועלים תחת אותה "משפחה מסחרית", דבר המביא לכך כי מתקיים חשש שהצרכן יסיק כי יש קשר בין שני הצדדים.
עם זאת, ציין בית המשפט כי הפריטים "עיתונים, עלוני חדשות וירחונים" נמחקו מסוגי הסחורות בסימן המסחר של מר גייל ולכן אין מקום להוצאת צו מניעה קבוע, ולמעשה, מיגדור יכולה להמשיך לעשות שימוש בשם. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי מר גייל לא הוכיח הפסדים או נזקים שנגרמו לו עקב הפרת סימן המסחר, ומכאן שאין מקום לפיצויים בגין הפרה כאמור.
עם זאת, קבע בית המשפט כי מר גייל הוכיח את טענותיו בדבר עוולת גניבת העין, ומאחר ולפי החוק ניתן לחייב בפיצויים גם בהיעדר הוכחת נזק, אימץ את קביעת המחוזי לפיה יש לחייב את מיגדור בתשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח לכל עלון שהוציאה (6 עלונים בסך הכל), כלומר 300,000 ש"ח, אך נמנע מלחייב מי מן הצדדים בהוצאות הערעור.
(ע"א 45/08 מיגדור בע"מ ואח' נ' בוריס גייל ואח', פסק-דין מיום 29.12.10, השופטים: ריבלין, ג'ובראן והנדל. ב"כ הצדדים: למר גייל - עו"ד י. וינרוט, עו"ד א. וינרוט, עו"ד ש. שיף ועו"ד א. דינובצקי. למיגדור- עו"ד ע. פרידמן)
לראש העמוד
09.מה חדש במשרדנו
ענייני מכס והיטלים:
-
ועדת היבוא נעתרה לפניית לקוחות משרדנו וצמצמה באופן ניכר את הקנס שהוטל עליהם בעקבות אי סימון מוצרי תעבורה.
-
רשות המכס קיבלה שוב את עמדת לקוחות משרדנו, יבואנים אישיים של רכב, וביטלה תיקוני ערך טובין שביצעה לרכבים שייבאו.
-
בית המשפט קיבל את עמדת משרדנו, המייצג את תעשיית הברזל הישראלית, ודחה את בקשתם של יצואני הגרוטאות לעכב את בדיקת משרד התמ"ת בעניין היטל על יצוא גרוטאות.
ייצוג והרצאות:
-
עו"ד גיל נדל קיבל לטיפולו את ייצוגה של חטיבת יבואני הצעצועים באיגוד לשכות המסחר.
-
עו"ד גיל נדל מעביר את הסמינריון בדיני סחר בינלאומי במסגרת התוכנית לתואר שני במנהל עסקים במכללה למנהל.
-
עו"ד גיל נדל הרצה במסגרת יום עיון שהתקיים באיגוד לשכות המסחר בעניין סיכום בעלות וחזקה, עדכונים בעקבות כניסתם לתוקף של כללי המכר של לשכת המסחר הבינלאומית.
-
צוות משרדנו סייר לאחרונה במנהרות הכותל וקיבל הדרכה צמודה של ד"ר אבי סולומון, מנהל חפירות באתר מטעם רשות העתיקות.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
