|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
01. האם יבואן חייב לשלם גם כשסופקה לו סחורה פגומה? בית המשפט מכריע בעניין
02. האם נזקי רטיבות למטען כתוצאה מגשם הם "כוח עליון"?בית המשפט העליון מכריע בעניין
03. מהי הערבות שיפקיד בעל זכות קניין רוחני כתנאי לעיכוב טובין מפרים?
04. החובה לוודא מסירת כתב תביעה נגד יבואן פלסטיני - לא בכל מצב
05. מי הגורם שישא בעלויות אחסנה והשמדת טובין מזויפים? בית המשפט עושה סדר בעניין
06. סוכן המכס ככתובת לקבלת כתב תביעה נגד יבואן? פסיקה נוספת בעניין
07. היכן מסתיימת אחריות מוכר סחורה בתנאי FOB?
08. משלח בינ"ל יפצה יבואן של רמקולים שניזוקו אף שלא הוסדר ביטוח
09.מה חדש במשרדנו
01. האם יבואן חייב לשלם גם כשסופקה לו סחורה פגומה? בית המשפט מכריע בעניין
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, דחה בית משפט השלום בת"א תביעה כספית של יצואן אמריקאי של גרעיני חמניות כנגד שתי חברות ישראליות, ביחס לתביעה שהוגשה בגין תשלום חלקי על משלוח גרעינים שסיפק היצואן.
עובדות המקרה:
יצואן אמריקאי העוסקת בסחר בינלאומי של תוצרת חקלאית, התקשר בהסכמים עם חברות ישראליות ליצוא 40 טון גרעיני חמניות לישראל בתנאי CFR. בעת חתימת ההסכם, הועבר תשלום בגובה של 30% מהתמורה המוסכמת, וסוכם כי יתרת התמורה תועבר עם הגעת הסחורה לישראל. הסחורה הגיעה לישראל במשלוח ימי, שוחררה מהמכס על ידי החברות הישראליות והועברה על ידן ללקוח מעזה שביקש לרכוש את המשלוח. יתרת התמורה בגין הטובין (70%) לא הועברה על ידי החברות הישראליות, ועל כן הגיעו הצדדים לפתחו של בית המשפט.
טענות היצואן האמריקאי:
היצואן האמריקאי טען כי בעת שהגיעה הסחורה לנמל חיפה, החברות הישראליות סירבו לשלם את יתרת הסכום עליו סוכם בטענה כי מדובר באיכות ירודה של הסחורה. מנהל היצואן האמריקאי הגיע לישראל במיוחד על מנת לבדוק את הטובין, אך לטענת היצואן האמריקאי, החברות הישראליות סירבו להוציא שק לבדיקת מעבדה. בהמשך, טען היצואן האמריקאי כי רק לאחר שמנהלו עזב את הארץ, שוחררו הטובין ונמכרו ללקוח העזתי. במענה לטענת החברות הישראליות, טען היצואן האמריקאי כי לא היה איחור בשליחת הסחורה לישראל שכן היא יצאה לדרך ממפעלו במועד שסוכם.
טענות החברות הישראליות:
כטענה מקדמית, טענו החברות כי עסקת היצוא נחתמה בין היצואן האמריקאי לבין לקוח מעזה, שהובא על ידי חברה המשמשת סוכנת של היצואן האמריקאי, והחברות הישראליות היו גורם מממן בלבד ולא צד לעסקה.
עוד טענו החברות כי הלקוח העזתי ביטל את העסקה והסכים לחזור בו מביטולה אך ורק לאחר שהובטחה לו הנחה ניכרת על ידי היצואן האמריקאי. בנוסף, טענו החברות הישראליות כי הלקוח העזתי, ולא מנהל היצואן האמריקאי, הוא שביקש דגימות מהמשלוח וזאת לאחר שנודע לו כי היצואן האמריקאי הערים על לקוחות שונים בארץ כאשר העביר להם סחורה באיכות ירודה מזו שהתחייב לה. בהמשך, נטען כי המשלוח הגיע באיחור רב תוך הפרת התחייבות של היצואן האמריקאי ללוחות זמנים, וכי לעניין זה חשיבות רבה בשל העובדה שבינתיים הופיע יבול מקומי בשוק באיכות מצוינת. לטענתן, היצואן האמריקאי ידע מראש כי המשלוח עתיד לאחר ולא הזהיר אותן בדבר האיחור, ולטענתן, מכיוון שמדובר בחוזה בתנאי CFR, המועד הרלוונטי לבחינת האיחור הוא מועד ההטענה על גבי כלי השיט בנמל היצוא ולא מועד יציאת הסחורה ממפעל היצואן.
קביעת בית המשפט:
תחילה דן בית המשפט במהות העסקה והצדדים לה, וקבע כי עושה רושם שהצדדים להסכם החתום הינם הצדדים המופיעים בכתב על הסכם המכר, קרי, היצואן האמריקאי והחברות הישראליות, ולא הלקוח העזתי, אך מנגד, הוכח שהחברות הישראליות לא עוסקות ביבוא גרעינים אלא רק במתן מימון, בעוד הלקוח העזתי עוסק בתחום זה, ולכן ראיות אלה יכולות להצביע דווקא כי העסקה הייתה עם הלקוח העזתי.
עם זאת, קבע בית המשפט כי העניין המהותי להכרעה במחלוקת הינו איכותה של הסחורה ולא מהותה של העסקה והצדדים לה, ולכן לא הכריע בשאלת מהות העסקה.
בפני בית המשפט הוצגו ראיות שונות, ובין היתר, חוות דעת מומחים מטעם הצדדים ועדויות של סוחרים שונים בתעשיית המזון אשר העידו על איכותה של הסחורה אשר נמכרה גם להם, בעסקת מכר שונה, על ידי אותו יצואן אמריקאי.
לאחר שבחן את הראיות, קבע בית המשפט כי הטובין שהגיעו לישראל אינם ברי מכירה ולא משתלם כלכלית לשפר את מצבם עקב העלות הגבוהה.
נוסף על כך, קבע בית המשפט כי אכן איחר היצואן האמריקאי באספקת הסחורה ליעדה, שכן הוכח לו שמדובר בחוזה בתנאי CFR, וה"מועד" בו הוטענה הסחורה על נמל היצוא בארה"ב היה מאוחר מזה שסוכם.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת היצואן האמריקאי וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט בתוספת לשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.
(ת.א. (שלום ת"א) 37518-05 L.L.C INTERNATIONAL CALDAK נ' פיקדילי הנדסה בע"מ ואח', השופטת רונית פינצ'וק-אלט, פסק-דין מיום 28.12.10. ב"כ הצדדים: ליצואן הזר- עו"ד א. מאירוביץ. ליבואן- עו"ד ריבקין).
לראש העמוד
02. האם נזקי רטיבות למטען כתוצאה מגשם הם "כוח עליון"?בית המשפט העליון מכריע בעניין
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, דחה בית משפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית משפט המחוזי, בו נקבע כי נהג מונית חב הוא בנזקים למטען לגביו ביצע שליחות.
עובדות המקרה:
חברת ציוד רפואי הזמינה שירותים מחברת סוכני מכס למשלוח פנים ארצי של מטען ממחסן ממ"ן לחצריה.. חברת סוכני המכס שכרה שירותיו של נהג מונית על מנת לבצע את השליחות. המטען הגיע ליעדו כאשר חלקו רטוב וניזוק. חברת הביטוח של חברת הציוד הרפואי פיצתה אותה על הנזק והגישה תביעת שיבוב כלפי חברת סוכני המכס ונגד נהג המונית. בהליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי המחלוקת היחידה הייתה בשאלת חלוקת האחריות בין חברת סוכני המכס לבין נהג המונית. בית המשפט המחוזי קבע כי נהג המונית אחראי במלוא הנזק וחייב אותו להשיב לחברת הביטוח את כל הסכום ששילמה למבוטחתה, בגובה של 21,000 דולר.
נהג המונית הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק-הדין במחוזי.
טענות נהג המונית בהליכים במחוזי ובעליון:
נהג המונית טען כי איש לא טרח ליידע אותו בדבר עלותו האדירה של המטען אותו הוא מוביל ובדבר רגישותו לרטיבות, במיוחד כאשר ההובלה הייתה ביום גשום מאד. עוד טען כי מדובר בכוח עליון ומשום שכך פטור הוא מאחריות בגין נזק בלתי נמנע. נוסף על כך טען, כי נהג באופן סביר וכמקובל, ולא הייתה כל רשלנות מצידו, והוא לא צריך היה לנחש מבלי שידע כי מדובר בהעברת מטען רגיש וחריג, ובכל מקרה, טען שיש לחייב את חברת סוכני המכס, שלא הזהירה אותו ולא נתנה לו הוראות מדויקות כיצד יש לטפל במטען.
טענות חברת סוכני המכס בהליך במחוזי:
חברת סוכני המכס טענה כי נהג המונית ביצע עבורה שליחויות דומות עשרות פעמים בעבר, כאשר במקרה דנן הוא ידע שמדובר בציוד רפואי שכן לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא הוביל משלוחים עבור אותה חברה. עוד טענה כי נהג המונית אישר בחתימתו את קבלת המטען בשלמות ולשביעות רצונו, וכשהוא יבש. בנוסף טענה חברת סוכני המכס כי נהג המונית אינו יכול לחסות בצילו של הפטור לגבי אחריות במקרה של כוח עליון שכן הוא לא הוכיח שהנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה ביכולתו לחזות מראש, והוא לא הוכיח שמדובר בנזק שלא היה יכול למנוע תוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים.
בין היתר, נטען שאמנם מדובר היה ביום גשום במיוחד, אך אין מדובר בתופעת טבע נדירה שלא ניתן היה לצפותה, ובכל אופן, יכול היה נהג המונית להמתין תחת מחסה עד שישכך הגשם.
החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור:
בית משפט העליון קבע כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי ודחה את טענותיו של נהג המונית. כך, נפסק כי נהג המונית לא עמד בנטל השכנוע בדבר העדר התרשלות מצידו בכל הקשור להירטבות המטען, ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד נרטבו הקרטונים.
עוד קבע בית המשפט העליון כי חברת סוכני המכס לא הייתה צריכה ליתן אזהרה מיוחדת כלשהי לנהג המונית בדבר המטען, שכן זה העביר לא אחת, מטענים עבור חברת סוכני המכס אל חברת הציוד הרפואי, וידע כי זו עוסקת בתחום התרופות.
בהמשך קבע בית המשפט העליון כי נהג המונית לא הראה כי מתקיימות נסיבות של כוח עליון המצדיקות את שחרורו מאחריות, על אף שמדובר היה ביום גשום במיוחד, אך הדבר היה ידוע לכל, ולא מדובר בתופעה שלא ניתן היה לצפותה או להתגונן מפניה.
בסופו של דבר, נדחתה בקשת נהג המונית לאפשר לו לערער על פסק-הדין במחוזי, מבלי לבקש את תגובת חברת סוכני המכס בהליך זה, ומבלי לחייב את נהג המונית בהוצאות ההליך.
(רע"א 9708/09, השופט א' ריבלין, החלטה מיום 26.1.11).
לראש העמוד
03. מהי הערבות שיפקיד בעל זכות קניין רוחני כתנאי לעיכוב טובין מפרים?
עו"ד גיל נדל, יגאל קורנר
חוקים שונים מאפשרים לנתבעים לבקש מבית המשפט לחייב את התובעים בהפקדת ערובות להבטחת הוצאות המשפט.
למשל, על פי פקודת המכס, כאשר חברה מגישה תביעה נגד יבואן שמשלוח שלו נתפס על ידי המכס בחשד לטובין מזויפים המפרים סימני מסחר, דורש המכס מהחברה התובעת להפקיד, כתנאי לעיכוב שחרור המשלוח, ערבות בנקאית להבטחת הוצאות היבואן, אם התביעה נגדו תידחה.
על פי חוק החברות, כאשר תביעה מוגשת בישראל על ידי חברה זרה נטולת נכסים בישראל, ניתן לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת ההוצאות.
נשאלת השאלה: כאשר חברה זרה נטולת נכסים בישראל מגישה תביעה נגד יבואן בחשד להפרת זכויותיה, האם די בערבות שדורש המכס או שיש הצדקה לחייב אותה בערבות נוספת על פי חוק החברות, בשל היעדר נכסים בישראל?
החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה דנה בשאלה זו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברה קנדית בשם Spin Master העוסקת בייצור צעצועים, מחזיקה בפטנטים רשומים בארה"ב ובסימני מסחר ברחבי העולם, כולל בישראל, ביחס למשחק בשם "בקוגן".
חברה זו הגישה תביעה נגד חברה ישראלית בשם חי עמרה בע"מ, שעל פי החשד, ייבאה לישראל משלוח של כ- 40,000 יחידות של משחקי בקוגן מזויפים.
בפועל, בית המכס חיפה עיכב בחודש אוגוסט 2010 את הטובין המיובאים, ומבדיקה פיזית של הטובין על ידי נציגי החברה הקנדית עלה החשד כי מדובר בטובין מזויפים.
בהתאם לקבוע בפקודת המכס, דרש המכס מן החברה הקנדית, כתנאי לעיכוב הטובין הפקדת ערבות בסך של 45,000 ש"ח להבטחת הוצאות היבואן אם תידחה התביעה, וערבות כזו הופקדה.
בנוסף, הפקידה החברה הזרה על פי דרישת המכס כתב התחייבות לשפות את היבואן בכל סכום שייפסק בבית המשפט מעבר לסכום זה.
היבואן שסחורתו עוכבה הגיש לבית המשפט בקשה להגדיל את הערבות ולחייב את החברה הקנדית בהפקדת ערבות של 100,000 ש"ח, וטען בין היתר כי הצעצועים המעוכבים בידי המכס הם מקוריים ולא מזויפים, וכל תביעת החברה הקנדית נועדה למנוע ממנו תחרות הוגנת בישראל, על ידי עיכוב ממושך והחזקת הטובין במכס, גרימת נזקים ללקוחות היבואן, לשמו הטוב, וכן לעלויות אחסנה כבדות.
היבואן טען כי מאחר והחברה הקנדית היא חברה זרה בלא כל אחיזה בשוק הישראלי- ללא נכסים או עסקים בישראל, יש לחייב אותה, בהתאם לחוק החברות, בהפקדת ערבות גבוהה יותר של 100,000 ש"ח, שכן ממילא הערבות המקורית ע"ס 45,000 ש"ח, כך נטען, הופקדה לכיסוי הוצאות המכס (השמדה, אחסנה) ולא לכיסוי הוצאות היבואן.
החברה הקנדית טענה כי די בערבויות שכבר הופקדו על ידה- ערבות על סך 45,000 ש"ח בתוספת לכתב התחייבות לשיפוי- על מנת להבטיח את הוצאות היבואן אם תידחה התביעה, וטענה כי היא חברה משגשגת שלא תתקשה לעמוד בהוצאות המשפט אם אלה ייפסקו כנגדה.
לגופו של עניין, טענה החברה הקנדית כי בדיקה פיזית העלתה שמדובר בוודאות בטובין מזויפים, וטענה גם כי היבואן במקרה זה הוא יבואן סדרתי שכבר קיימים נגדו מספר הליכים משפטיים בגין יבוא טובין מזויפים.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי השאלה המונחת לפניו, הנוגעת לחיוב בהפקדת ערובה לפי חוק החברות, צריכה להיות מוכרעת לפי איזון בין זכות החברה הזרה לפנות לבית המשפט, לבין זכות היבואן להגנה על הוצאותיו המשפטיות אם התביעה תידחה.
בית המשפט ציין כי החברה הקנדית, בעצם הפקדת הערבות על סך 45,000 ש"ח וכתב התחייבות לשיפוי בכל סכום מעבר לכך, כדרישת המכס, הוכיחה את מידת רצינותה בהגשת התביעה כאן, דבר אשר מביא למסקנה כי חברה זו לא תתקשה לשלם כל סכום הוצאות שייפסק כנגדה אם תידחה התביעה.
בית המשפט דחה את טענת היבואן כי הערבות שהפקידה החברה הזרה, על סך 45,000 ש"ח, מיועדת לכיסוי הוצאות המכס וקבע כי ערבות זו מיועדת לכיסוי הוצאות היבואן.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי מאחר והחברה הזרה כבר הפקידה ערבות שסכומה מתקרב ל-50% מדרישת היבואן, תוך הוספת כתב התחייבות לשיפוי על יתרת דרישת היבואן, די בכך ומקרה זה אינו מצדיק לחייב את החברה הזרה בהפקדת ערבות נוספת לפי חוק החברות.
(ת.א. (מחוזי חיפה) 43006-08-10 Spin Master Ltd נ' חי עמרה בע"מ, השופט ד"ר עדי זרנקין, החלטה מיום 11.1.11, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים)
לראש העמוד
04. החובה לוודא מסירת כתב תביעה נגד יבואן פלסטיני - לא בכל מצב
עו"ד גיל נדל, שי בבאי
כידוע, לנתבעים יש זכות להתגונן כנגד תביעה המוגשת כנגדם, ובשלב ראשון, על מנת שתמומש זכות זו, מוטלת חובה על התובעים לוודא כי מסמכי התביעה התקבלו אצל הנתבעים.
אך מה קורה כאשר הנתבע הוא יבואן תושב הרשות הפלסטינית, ובאופן טבעי, העברה אישית של מסמכי התביעה אליו היא בעייתית?
באילו מקרים ישתכנע בית המשפט כי התובע עשה די על מנת להעביר את כתב התביעה לנתבע, ומוצדק לתת פסק-דין לטובת התובע, גם אם אין ודאות שכתב התביעה נמסר כדין?
עניין זה עלה לדיון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
עובדות המקרה וטענת התובעת:
חברת הבגדים הבינלאומית פולו-לורן (The Polo/Lauren Company L.P), הגישה תביעה לבית המשפט כנגד יבואן המתגורר ברשות הפלסטינית, אשר יבא לשטחי הרשות, דרך ישראל, בגדים אשר נחשדו כמפרים את זכויות הקניין הרוחני של פולו-לורן.
חברת פולו-לורן טענה כי כל ניסיונותיה להעביר לידי היבואן את מסמכי התביעה עלו בתוהו. החברה טענה שניסתה לעשות זאת על ידי משרד הממונה על העזרה המשפטית ועל ידי סוכן המכס אשר באמצעותו יובאו הבגדים שנחשדו כמזויפים.
עוד הוסיפה החברה, כי השקיעה מאמץ ניכר וכספים רבים בניסיונות לשלוח את מסמכי התביעה ליבואן, וכמו כן תרגמה את כתב התביעה לערבית.
החברה טענה כי הסחורה מוחזקת ברשות המכס מזה שמונה חודשים ומשהיבואן לא עשה כל מאמץ לשחררה, ברור כי הוא יודע על התביעה נגדו והדבר מראה כי הוא מוותר על הסחורה. לאור כל זאת, ביקשה החברה מבית המשפט לתת פסק-דין לטובתה בהיעדר הגנה.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קיבל את טענותיה של חברת פולו-לורן וקבע כי החברה אכן עשתה כל שביכולתה על מנת להעביר את מסמכי התביעה לידי היבואן.
בית המשפט ציין כי הוא ער לקושי הרב המוטל על תובע להעביר מסמכי תביעה לנתבע ברשות הפלסטינית.
בית המשפט ציין כי אם נתעקש בכל מצב לוודא כי מסמכי התביעה הגיעו לידי הנתבע, גם במצב כזה, הדבר יפגע מעבר לנדרש בתובע.
בית המשפט ייחס חשיבות רבה לכך שהיבואן-הנתבע זנח את הסחורה במשך חודשים ארוכים במחסני רשות המכס, מבלי שניסה לשחררה, וזאת אף הכסף הרב שככל הנראה הושקע בסחורה זו.
על בסיס התנהגות היבואן, קבע בית המשפט כי קיימת סבירות גבוהה לפיה היבואן מודע להליכים שנפתחו כנגדו, ולכן אינו מנסה לשחרר את סחורתו מהמכס.
לאחר דברים אלה, החליט בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין לדרוש ודאות מוחלטת כי המסמכים נמסרו ליבואן, וניתן להסתפק בהנחה שהיבואן מודע לפתיחה בהליכי משפט כנגדו, על מנת לקבל את התביעה נגדו בהיעדר הגנה.
לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את בקשת פולו-לורן ונתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד היבואן.
(ת.א. (מחוזי תל-אביב) 24265-06-10 The Polo/Lauren Company L.P נ' באסם ואח', החלטה מיום 27.1.11, השופטת א. נחליאלי-חיאט. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).
סיכום ומסקנות:
ממקרה זה ניתן ללמוד כי בנסיבות מסוימות, בתי המשפט נוטים להקל בדרישת הוודאות במסירת כתב התביעה לנתבע.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי אין להקל בדרישת הוודאות בקבלת מסמכי התביעה, ולא בנקל יקבל בית המשפט את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה בכל מצב.
מקרה זה מראה כי על התובע מוטלת החובה להראות כי עשה כל שניתן על מנת להעביר את המסמכים לנתבע, ולוודא כי הגיעו, גם אם הדבר הינו בלתי אפשרי בנסיבות העניין.
כמו כן- ניתן להסיק כי כתנאי לקבלת פסק-דין, יש להוכיח לבית המשפט על פי פרמטרים נוספים כמו למשל התנהגות היבואן הנתבע - כי סביר להניח שהנתבע מודע להליכים שננקטו נגדו.
לראש העמוד
05. מי הגורם שישא בעלויות אחסנה והשמדת טובין מזויפים? בית המשפט עושה סדר בעניין
עו"ד גיל נדל, יגאל קורנר
כאשר רשות המכס מעכבת משלוח בחשד שהוא כולל טובין מזויפים ומפרי סימן מסחר, דורשת רשות המכס כעניין שבשגרה מהיצרן הזר או מהיבואן הרשמי להפקיד בידיה ערבות בנקאית ולהגיש תביעה משפטית נגד היבואן המפר, כתנאי להמשך עיכוב שחרור המשלוח. ערבות זו מיועדת לכיסוי הוצאות היבואן המפר, אם התביעה נגדו תידחה, ובין היתר, גם לכיסוי הוצאות המכס כמו אחסנה והשמדה (במקרה הצורך).
במצבים בהם זהות היבואן שייבא את המשלוח החשוד כמפר אינה ידועה במאת האחוזים, למשל כאשר מדובר ביבואן מהרשות הפלסטינית שלא ניתן לאתרו, האם יש להותיר את הערבות בידי המכס לצורך הבטחת עלויות ההשמדה והאחסנה, או שיש להשיב את הערבות לבעל הזכויות?
מחלוקת בעניין זה הוכרעה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
משלוח החשוד כמזויף הנושא את סימן המסחר המוכר "טומי הילפיגר" נתפס על ידי רשות המכס ונמצא חשוד כמזויף. היבואן שעל שמו הגיע המשלוח לא אותר מרגע תפיסת המשלוח.
חברת טומי הילפיגר העולמית והיבואן הרשמי שלה בישראל- חברת סי אנד שלס בע"מ נדרשו והפקידו ערבות בנקאית ברשות המכס, לצורך כיסוי הוצאות היבואן המפר אם יסתבר כי התביעה נגדו אינה מוצדקת.
משלא נמצאו עקבותיו של היבואן החשוד כמפר, טענה טומי הילפיגר כי יש להשיב לה את הערבות הבנקאית, שכן ערבות זו אינה מיועדת לכיסוי הוצאות אחסנה והשמדה של המכס, ובכל מקרה, הגורם שצריך לשאת בעלויות אלה הוא היבואן המפר.
מנגד, טענה רשות המכס כי יש להותיר את הערבות בידה עד להכרעת בית המשפט בתביעה שהוגשה על ידי טומי הילפיגר, כך שבסופו של יום תהיה בידי רשות המכס בטוחה לכיסוי הוצאות האחסנה וההשמדה ואלה לא יפלו עליה, באם לא יימצא אותו יבואן החשוד כמפר.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט פסק כי מאחר ומדובר כאן בסכסוך אזרחי בין שני צדדים (טומי הילפיגר והיבואן החשוד כמפר), ברור שאחד מהם יצטרך לשאת בסופו של יום בעלויות האחסנה וההשמדה ולא רשות המכס. בית המשפט ציין כי מאחר ורשות המכס אינה צד להליך והתביעה לא הוגשה על ידה, לא מוצדק שעלויות אלה ייפלו על רשות המכס בסופו של יום, ולכן, יש להשאיר את הערבות בידיה עד להכרעת בית המשפט בתביעה עצמה, שם ייקבע בין היתר מיהו הגורם שצריך לשאת בעלויות האחסנה וההשמדה.
(ת.א. (מחוזי ת"א) 31508-11-10 tommy hilfiger licensing llc ואח' נ' שריכאת אלג'נתיל ליל אתזיה, החלטה מיום 27.1.11, השופטת א. נחליאלי-חיאט. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).
לראש העמוד
06. סוכן המכס ככתובת לקבלת כתב תביעה נגד יבואן? פסיקה נוספת בעניין
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
בסוף חודש אוקטובר ניתן פסק-דין ובו נקבע כי בנסיבות מסוימות, ניתן למסור תביעה שהגישו חברות זרות נגד יבואן פלסטיני לסוכן המכס של היבואן, בהיעדר אפשרות מעשית למסור את כתב התביעה בשטחי הרשות.
פסק-הדין ניתן ביחס לתביעה שתי חברות זרות נגד יבואן מחברון, בטענה של הפרת זכויות קניין רוחני בסחורה שיובאה, ונתפסה על ידי המכס. בסופו של דבר, ניתן פסק-דין נגד היבואן הפלסטיני תוך מתן הוראה על השמדת הסחורה.
(השופט בנימין ארנון, ת.א. (מרכז) 28840-11-09 Spin Master Ltd ואח' נ' אל שריכא אל יקובייא ואח', פסק-דין מיום 26.10.10)
והנה, לאחרונה, בסוף חודש ינואר, ניתנה החלטה ההולכת בכיוון דומה, במסגרתה דחה בית המשפט טענה של סוכן מכס כי הוא אינו מורשה לקבל כתב תביעה בשם לקוחו היבואן.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת Mirage הגישה תביעה נגד חברת פלסטינית, וניסתה למסור לה את כתב התביעה באמצעות סוכן המכס שלה שטיפל במשלוח. סוכן המכס סירב לקבל את כתב התביעה וכתב לבית המשפט כי אינו מורשה לקבלו, משום שהקשר בינו ובין הלקוח נותק כשבועיים לאחר שמסר את הטובין לידי הלקוח ובטרם קיבל הלקוח הודעה על עיכוב שחרורם המכס.
חברת Mirage מנגד, טענה כי סוכן המכס הוא מורשה לקבל את כתב התביעה בשם היבואן.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קיבל את עמדת חברת Mirage וקבע כי כל עוד פעל סוכן המכס בשם היבואן לצורך טיפול בטובין, הוא מהווה מורשה של היבואן לקבלת כתבי תביעה ביחס לאותם טובין.
כמו כן, נקבע כי סוכן מכס לא יכול לטעון באופן סתמי כי אינו מורשה לקבל את כתב התביעה, אלא שעליו מוטל הנטל להוכיח שאינו מורשה.
בית המשפט הוסיף וציין כי אין פסק-דין של בית המשפט העליון בנושא מסירת כתב תביעה לסוכן מכס, וקיימת פסיקה לשני הכיוונים.
בסופו של דבר, נדחתה התנגדות סוכן המכס ונקבע כי זה היה מורשה לקבלת כתב התביעה בשם היבואן.
ת.א. (מחוזי ת"א) 2027-08 Mirage Studios Inc.נ' שאריכת אבו עסב ליללב ואח', החלטה מיום 27.1.11, השופטת א. נחליאלי-חיאט. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה).
לראש העמוד
07. היכן מסתיימת אחריות מוכר סחורה בתנאי FOB?
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
המונח "FOB" הוא מונח ידוע בדיני הסחר הבינלאומי, ומשמעותו המוכרת היא שכאשר מוכר טובין (יצואן) דואג להעמסת הטובין על גבי כלי ההובלה, אחריותו לטובין מסתיימת בשלב זה, והיא עוברת לקונה (היבואן). אך מה קורה כאשר המוכר מסרב להעמיס את הטובין על גבי כלי השיט, מתוך טענה כי הקונה לא הכין את כלי השיט כראוי? מקרה כזה עלה לדיון בבית המשפט באנגליה לאחרונה.
עובדות המקרה, בקצרה:
בין חברת "סופלה" (Soufflet - "היצואן") לחברת "בונג'" (Bunge - "היבואן") נכרת הסכם לפיו היצואן ייצא מאוקראינה לאנגליה 15,000 טון של שעורה (barley) נקייה מחרקים ומריחות בתנאי מכר "FOB אוקראינה". כלומר: סוכם שהטובין יועמסו על כלי שיט בנמל באוקראינה, ומרגע ההעמסה שם, האחריות לטובין תעבור לרוכש (היבואן) באנגליה.
עוד סוכם בין הצדדים כי היצואן ישפה את היבואן בעבור דמי השהייה, אם הטענת הטובין תימשך יותר משלושה ימים.
בנוסף, סוכם בין הצדדים שיתר הוראות ההסכם ביניהם יהיו לפי טופס "גפטא 49" שהוא הסכם סטנדרטי המתייחס להובלת טובין בצובר במזרח אירופה בתנאי FOB, שנוסח על ידי ארגון העוסק בקידום סחר בינלאומי של מוצאי חקלאות, הידוע בשם G.A.F.T.A.
אחד הסעיפים באותו הסכם סטנדרטי קבע כי על המוכר מוטלת האחריות להכין את הטובין למסירה לקונה בהתאם למוסכם ביניהם, וכי כאשר כלי ההובלה נמצא בנמל היצוא ומוכן להעמסה במועד האספקה, על המוכר לדאוג להעמסת הסחורה על גבי כלי השיט.
במקרה זה, היבואן דאג לכלי שיט והביא אותו לנמל היצוא, ונתן הודעה ליצואן כי כלי השיט מוכן להעמסה. היצואן שלח שמאי מטעמו שיבדוק את כלי השיט, והשמאי קבע כי כלי השיט אינו כשיר להעמסה מאחר והמחסן בכלי השיט מתחת לסיפון העליון, המיועד לאחסנה (המכונה "ספנה" = Hold) מכוסה באבקת פחם, דבר אשר מסכן את שקי השעורה.
לאור זאת, היצואן הודיע ליבואן כי אינו מוכן להעמיס את הסחורה על כלי השיט, משום שלדעתו כלי השיט לא היה מוכן להעמסה (כדרישת ההסכם), והסחורה נותרה באוקראינה ולא יצאה לדרכה.
לאור זאת, היבואן הגיש תביעה נגד היצואן בטענה כי הסחורה לא סופקה לו, בניגוד להסכם בין הצדדים. העניין עלה לדיון במספר בתי משפט באנגליה, כאשר לראשונה זכה היצואן בתביעה, בעוד בערעור נפסק להיפך, ונקבע כי משמעות המונח "מוכן להעמסה" המתייחס לכלי שיט, היא שכלי השיט מוכן מבחינה פיזית וחוקית, להעמסת הסחורה, ואם כלי השיט מלוכלך ויש חשש שהסחורה תינזק, על המוכר להעמיס את הסחורה בכל זאת, שכן בחוזה בתנאי FOB הסיכון לנזק לסחורה עובר, עם העמסתה על כלי השיט, לקונה.
לאחרונה, ניתן פסק-דין בבית המשפט לערעורים באנגליה בעניין זה.
פסק-הדין:
בית המשפט לערעורים קבע כי משמעות המונח "מוכן להעמסה" מתייחס לכך שמחסני כלי השיט (Holds) צריכים להיות מסוגלים (פיזית) לקבל מטען (כלומר שיש בהם מקום).
בית המשפט פסק כי בחוזה הובלה בתנאי FOB, הסיכון להעמסת סחורה בנמל היצוא, על כלי שיט שמחסניו אינם נקיים הוא סיכון המוטל על הקונה, ולא על המוכר, היות ואחריות המוכר לבדיקת מצב הסחורה מסתיימת בטרם זו מועמסת על כלי השיט.
לאור זאת, פסק בית המשפט כי כל עוד לא נקבע אחרת בין הצדדים, אין למוכר אחריות לבדוק את נקיון מחסני כלי השיט, ולפיכך, נפסק כי המוכר הפר את החוזה בכך שסירב להעמיס את הסחורה למרות אי נקיון המחסנים, והוא חויב בפיצוי לקונה.
(Soufflet Negoce SA v Bunge SA, English Court of Appeal: Longmore, Wilson and Toulson LJJ: [2010] EWCA 1102: 13 October 2010 )
סקירה זו אשר נלקחה מהאתר www.onlinedmc.co.uk נערכה על ידי עו"ד דיוויד מרטין-קלארק
David Martin-Clark, Barrister, Maritime Arbitrator, Commercial Disputes Mediator Barrister, Stone Chambers Shipping & Insurance Consultant
לראש העמוד
08. משלח בינ"ל יפצה יבואן של רמקולים שניזוקו אף שלא הוסדר ביטוח
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, שחייב משלח בינלאומי לפצות יבואן של רמקולים מסין, מאחר והמטען נרטב וניזוק.
בית המשפט דחה את טענות המשלח כי היה על היבואן להסדיר ביטוח למשלוח, ומשלא הסדיר, הדבר פוטר את המשלח מאחריות.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
גד בן שמואל (היבואן) הזמין רמקולים מסין ועשה לצורך כך שימוש בשירותי שילוח של חברת איזילי שירותי לוגיסטיקה. הרמקולים הגיעו כשהם רטובים ולנוכח זאת הגיש היבואן תביעה כספית על סך 17,000 ש"ח נגד המשלח.
היבואן טען ששילם למשלח בעבור מחיר הרמקולים עצמם, כולל מסי יבוא ועלויות הובלה ושילוח, וביקש להטיל אחריות על המשלח לנזק לרמקולים.
המשלח טען כי היבואן התרשל משום שלא הסדיר ביטוח למטען המיובא ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד טענה המשלחת כי הגורם שביצע את ההזמנה היא "בית המוסיקה" ולא היבואן.
פסק-דינו של בית המשפט:
בית המשפט השתכנע ש"בית המוסיקה" הוא שם עסקו של היבואן ולכן דחה את טענות המשלח בעניין זהות המזמין.
בבית המשפט הוצג דף פרסום של המשלח הבינלאומי בו נכתב כי המשלח מספק שירותי שילוח והובלה עד להגעת המטען לנמל היעד בישראל.
לאור זאת, ולאור טופס ההזמנה, קבע בית המשפט כי למעשה נכרת חוזה בין היבואן והמשלח, במסגרתו שילם היבואן למשלח את מלוא התמורה כולל מחיר הרמקולים, מע"מ, מס קניה, תשלומי נמל, הובלה, הובלה יבשתית בארץ ועמלה.
בית המשפט קבע כי מן הראיות עולה שהמשלח התחייב להוביל את הרמקולים במכולות של מוביל ימי, אך הוצגה תמונה כי נפער חור במכולה, שדרכו נכנסו מים, שגרמו בסופו של דבר נזק לרמקולים כך שלא ניתן לעשות בהם שימוש.
בית המשפט קבע כי המשלח הפר את ההתחייבות לספק ליבואן את המטען במצב תקין, היות והמשלח בחר בעצמו את המוביל הימי וגבה את מלוא התמורה מן היבואן.
בית המשפט קבע כי העובדה שהיבואן לא ביטח את ההובלה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריות המשלח במקרה זה.
יחד עם זאת, מאחר והיבואן לא הציג בבית המשפט תמונות של הרמקולים הפגומים אלא רק תמונות של הקרטונים הרטובים, קבע בית המשפט בדרך של הערכה כי היבואן זכאי לפיצוי של כ-6,000 ש"ח בלבד, שהרי ניתן להניח שחלק מן הרמקולים לא נפגעו (כל עוד לא הוכח אחרת).
לכן, המשלח חויב להשיב ליבואן סך של 6,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט של 400 ש"ח.
(ת.ק. (תביעות קטנות טבריה) ת"ק 38824-01-10 בן שמואל נ' איזילי שרותי לוגיסטיקה, פסק- דין מיום 2.2.11, השופטת ר. נדאף, הצדדים לא היו מיוצגים על ידי עו"ד).
הערות ומסקנות:
בסחר הבינלאומי, נהוג להבחין בין משלחים בינלאומיים אשר מסדירים את ההובלה בלבד (מתאמי הובלה), לבין משלחים אשר לוקחים על עצמם התחייבות מקיפה יותר לפקח אחר ההובלה ולדאוג להגעת המטען עד ללקוח.
בדרך כלל, בתי המשפט בוחנים בכל מקרה ומקרה את תנאי ההסכם בכתב בין המשלח ללקוחו, על מנת להכריע איזו מחויבות לקח על עצמו המשלח כלפי הלקוח.
למשל, בפסק-דין מלפני מספר שנים (ת.א. (שלום ת"א) 14746/05 פריץ קומפניס ישראל בע"מ נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ ואח', ניתן במאי 2007), ציין בית המשפט כי אם מהצעות המחיר ומההסכמים בין המשלח ללקוחו לא ניתן להבין בבירור כי המשלח שימש כמסדיר ההובלה בלבד, אזי יש להסיק כי המשלח נטל על עצמו התחייבות מקיפה יותר כלפי הלקוח.
בפסק-הדין בעניין בן-שמואל (אשר נזכר בסקירה זו) ניכר שבית המשפט לא ערך הבחנה כזו לצורך הכרעה בשאלת אחריות המשלח, אך סביר להניח כי מאחר והמשלח גבה במקרה זה מהיבואן סכום גבוה שכלל את מחיר הרמקולים, מע"מ, מס קניה, תשלומי נמל, הובלה, הובלה יבשתית בארץ ועמלה, מדובר היה במשלח שלקח על עצמו התחייבות מקיפה ושתפקידו לא הסתכם בהסדרת ההובלה.
לראש העמוד
09.מה חדש במשרדנו
ייצוג והרצאות:
-
עו"ד גיל נדל מעביר סמינריון בדיני סחר בינלאומי במסגרת תואר השני במנהל עסקים במכללה למנהל.
-
גיל נדל הרצה בפני עורכי דין במחוז ירושלים על הנושא מיסוי היבוא.
-
עו"ד גיל נדל הרצה במסגרת יום עיון שערך מכון היצוא על הנושא אחריות המוביל האווירי.
-
עו"ד גיל נדל הרצה באיגוד לשכות המסחר, בנושא: סיכון, בעלות וחזקה- חידושים בעקבות כניסתם לתוקף של כללי הסחר של לשכת הסחר הבינלאומית.
-
עו"ד גיל נדל הרצה ביחידה להשתלמויות של אונ' בר-אילן, בנושא היבטים משפטיים בסחר בינלאומי.
-
משרדנו מייצג את יבואני צמר סלעים/ צמר זכוכית במסגרת בירור שעורך משרד התמ"ת בעניין אמצעי הגנה כנגד היבוא.
-
משרדנו נבחר לשמש כיועץ המשפטי של עמותת איגוד יועצי ונותני שירותים בתחום ייבוא אישי של כלי רכב לישראל.
-
צוות משרד עו"ד גיל נדל, המתמחה בדיני יבוא, יצוא וסחר בינלאומי, סייר ב-28.3 בבית המכס נתב"ג. הסיור נוהל והודרך על ידי מר רפי גבאי, גובה המכס נתב"ג, אשר הסביר לצוות משרד גיל נדל על פעילות בית המכס, יחידותיו השונות ומטרות הפעילות שלו.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
