|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
1. זכות העיכבון – "עסקה אחת"
2. מסלול אדום - מסלול ירוק
3. בית המשפט העליון – המכס לא ישיב את המס ליבואן בגין טובין שנגנבו ממחסן הרשוי
4. בית המשפט – המכס פעל כדין בתפיסת חלקי אופנוע האסור ביבוא לישראל
5. החלטה תקדימית – בית המשפט התערב בהחלטת הממונה על הפקדת ערובה זמנית במסגרת הליכי היצף
6. בית המשפט – היבואנית לא הוכיחה כי סוכן המכס חייב אותה בתשלומי יתר
7. בית המשפט - תושב החוץ התכוון להבריח יהלומים לישראל
8. בית המשפט - מאסר בפועל למנהל שהנמיך מחירים לשם התחמקות מתשלום מיסי יבוא
9. המוביל היבשתי והיבואנית לא יישאו באחריות לגניבת מכולות ונגרריהן ממחסני היבואנית
10. בית המשפט- אחריות מוגבלת למוביל האווירי ולמסוף המטענים בגין נזק שנגרם במסגרת לתובלה אווירית
11. תובענות ייצוגיות – חלק ב'
12. השתלמות מקורית וייחודית שלICC בנושא: אינקוטרמס 2011
13. מה חדש במשרדנו
14. Acustoms agent is obliged to compensate an importer for damage caused to goods during a physical examination
15. For the information of importers: The new agricultural agreement with the European Union
1. זכות העיכבון – "עסקה אחת"
עו"ד יעל נגר, עו"ד גיל נדל
זכות העיכבון הינה זכות על פי דין להפעלת סעד עצמי באופן המאפשר לבעל חוב להחזיק בנכס של חייב כערובה לתשלום החוב עד שיסולק, ללא כל צורך בפנייה לבית המשפט. זכות העיכבון בעצם נועדה לענות על צרכי המסחר של נותני שירותים וספקים שלא ניתן לדרוש מהם לרוץ בכל מתן שירות אל רשם המשכונות כדי לרשום משכון על נכסי החייב, ושעלולים להימנע מעשיית עסקאות בלא שיובטחו להם זכויותיהם מול החייב. בכך, בעצם מייעלת זכות העיכבון את הליך כריתתה של עסקה ומאפשרת מסחר מהיר דינמי ויעיל.
זכות העיכבון יכולה להיווצר הן מכוח חוק והן מכוח הסכם בין הצדדים. ההסדר החקיקתי הכללי בדבר זכות העיכבון מקורו בחוק המטלטלין הקובע באופן כללי את דרך הפעלת הזכות, מהותה והיקפה. סעיף 11(א) לחוק המטלטלין קובע את זכות העיכבון מכוח החוק: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב נכס מטלטלין, כערובה לחיוב עד שיסולק החוב". עם זאת, על מנת שלאדם תהא עילת שימוש בזכות העיכבון מכוח החוק, עליו להיכנס בשעריו של אחד החוקים הספציפיים המורים על זכות עיכבון ייחודית. כך, לדוגמא קיימות הוראות עיכבון ספציפיות בסעיף 31 לחוק המכר, סעיף 5 לחוק הקבלנות, סעיף 12 לחוק השליחות, סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות) וכו'.
כמו כן, הוראות החוק, כאמור, ניתנות להתנייה ע"י הצדדים, ובמידה והתנו הצדדים על הוראות החוק, ייגבר ההסכם בניהם על הוראות החוק. כך גם על פי סעיף 11(ה) לחוק המטלטלין, המהווה מקור חוקי לזכות העיכבון מכוח הסכם: "כן יחולו הוראות סעיף זה על עיכבון על פי הסכם, כשאין בהסכם הוראות אחרות לעניין הנדון". בהקשר זה יש לציין, כי עפ"י הפסיקה, עיכבון מכוח הסכם מחייב הסכם ברור ומפורש בכתב ואינו יכול לנבוע מהסכם מכללא, מכוח נוהג שוק או מהתנהגות הצדדים.
בדרך כלל מחייבות הוראות העיכבון כי החוב והנכס המשמש כערובה יהיו קשורים ל"עסקה אחת", כלומר, שהנכס המעוכב יגיע אל המעכב במסגרת אותה עסקה שבגינה נוצר החוב. עם זאת, חלק ניכר מחוזי הקבלנות והשירותים כרוכים במערכת יחסים עסקית ארוכה ומתמשכת, המהווה סוג של עסקת מסגרת אחת. מכאן, חשוב לדעת לצורך מימוש זכות העיכבון, במקרה של חוזה ארוך טווח, מתי מדובר ב"עסקה אחת" ומתי מדובר במספר עסקאות נפרדות?
הפסיקה התחבטה בשאלה זו, ובמקרים שונים הגיעה למסקנות שונות. יחד עם זאת, נראה כי ברוב פסקי הדין הוכרעה שאלה זו מבחינה עובדתית על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר שיקולים שונים הובאו בחשבון, ביניהם: תוכן ההסכם, הסדרי התשלום שנקבעו, אופי השירות, פרק הזמן בו נעשה וכן שיקולי מדיניות משפטית החורגים מגבולות המקרה הנדון.
כך, לדוגמא, בעא 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ' לוגיסטיקר בע"מ [פורסם בנבו], בחר בית המשפט העליון לאמץ את הגישה המרחיבה לפיה רצף העסקאות בין הצדדים מהווה עסקת מסגרת אחת. בית המשפט העליון נימק את פסיקתו בטיב היחסים בין הצדדים, אשר הביא לכריתתו של חוזה מסגרת למכירת שירותים הניתנים לאורך זמן לפי הצרכים המשתנים, וכן בכך שלא התנהל משא ומתן מחודש לקראת כל משלוח של טובין, ומכאן שהיה ברור לצדדים שכל המשלוחים כפופים לאותו הסכם שנכרת ביניהם.
בפסק דין זה, כמו גם בפסקי דין רבים אחרים, ניתן משקל נכבד לשיקולי מדיניות משפטית. שיקולי מדיניות משפטית בענייננו מצביעים על כך שללא הכרה בקיומה של עסקה מתמשכת אחת, ייאלץ נותן השירותים לפעול בכל פעם מחדש להשגת בטוחה לתשלום החובות שיווצרו בעקבות פעולותיו בטובין. מצב זה הינו בלתי רצוי שכן הוא עלול לגרום לייקור מיותר של השירותים. חשוב לאפשר חיי מסחר גמישים ויעילים שיאפשרו לנותן השירותים וודאות כלשהי בכל הנוגע לבטוחה שבידו, וזאת מבלי שיידרש בכל עת נתונה לבחון האם הסחורה שבידו מיוחסת לחוב כזה או לחוב אחר.
עם זאת, חשוב לציין כי בית המשפט העליון הדגיש בפסק דינו את העובדה שככל שחולף הזמן, החוט הקושר את כל העסקאות כ"עסקה אחת" הולך ונפרם. על כן, יש לשים לב גם בחוזים מורכבים וארוכי טווח, בהם מדובר במערכת יחסים קרובה ומתמשכת, כי ככל שחולף הזמן – מדובר פחות ופחות ב"עסקה אחת".
על כן, בהתאם לפסיקה, ועל מנת ליתן תוקף לזכות העיכבון בין שני הצדדים לעסקה, חשוב ליצור עסקת מסגרת אחת עם מזמין השירותים, באמצעות הסכם ברור בכתב אשר קובע במפורש את זכות העיכבון של נותן השירותים, הן לגבי משלוחי הטובין נשוא החוב והן לגבי משלוחי טובין שקדמו ליצירת החוב, וזאת לפרק זמן ממושך, באופן שייתר משא ומתן מחודש לקראת כל משלוח של טובין, ולא להסתפק בקיומה של זכות העיכבון על פי חוק בלבד. כמו כן חשוב לקבוע הסדרי תשלום שיעידו על קיומה על עסקת מסגרת אחת ביחס לכלל השירותים שהוזמנו, וכן סעיף של פיצויים מוסכמים בהם יישא מי שיפר את ההסכם.
נושא העיכבון כרוך בשאלות משפטיות מורכבות וסבוכות, ומימושו שלא כדין עשוי אף להגיע כדי אחריות פלילית. על כן, בעת כניסה להסכם הקובע זכות עיכבון ובטרם מימוש העיכבון, רצוי להתייעץ עם עו"ד מנוסה בתחום זה על מנת להכיר את הדין ואת הדרכים בהם ניתן לפעול, ולהימנע מטעויות.
לראש העמוד
2. מסלול אדום - מסלול ירוק
עו"ד גיל נדל
עם ישראל אוהב לנסוע לנופש בחו"ל, במיוחד בחופש הגדול ובחגים. עם ישראל גם אוהב לקנות דברים בחו"ל. רבים מהישראלים שיחזרו לישראל מהחופשה, אינם יודעים מתי צריך לעבור במסלול הירוק ומתי במסלול האדום, אינם יודעים האם יש צורך בהצטיידות באישורי יבוא מרשויות שונות, ואינם יודעים כיצד מתמודדים עם פקיד המכס המתעקש לתפוס מוצרים שזה עתה ירדו מהמטוס.
במאמר זה נרכז את השאלות החשובות העולות בנוגע למעבר במסלול האדום או במסלול הירוק וכל המידע שתושב ישראל צריך לדעת בכניסה ו/או ביציאה מישראל.
ראשית, נסביר כי ישראל קיימים שני מסלולים ליציאה מנמל התעופה חזרה לישראל, המסלול הירוק והמסלול האדום. הן במסלול הירוק והן במסלול האדום יושבים נציגי אגף המכס ובודקים באקראי או על פי סימנים מיוחדים את הנוסעים שחזרו מחו"ל ונכנסים בחזרה לישראל.
מידע ליוצאים מהארץ
ש: האם אדם הנושא עימו חפצים ביציאה מן הארץ, צריך לדווח על כך?
ת: כן, אם אנחנו לא מעוניינים לשלם מסי יבוא (מכס, מס קניה ומע"מ) כשנחזור עם המוצר לישראל. אדם הנושא עימו חפצים ששוויים מעל 200 דולר ובכוונתו להוציאם ולהחזירם לישראל, חייב לדווח על כך לפקיד המכס באולם היוצאים, באמצעות טופס מכס מיוחד לכך.בכניסה לישראל יש להציג טופס זה בפני פקיד המכס על מנת שלא יחויב בתשלום מיסים. זה יכול להיות מחשב נייד, מצלמה וכל פריט אחר ששוויו כאמור מעל 200 דולר.
ש: האם יש צורך לדווח על רכישות שנעשו בחנות ה-DUTY FREE הממוקמת בנמל התעופה?
ת: מוצרים פטורים ממיסים שנקנו בחנות זו,כגון, משקאות, מוצרי קוסמטיקה ואלקטרוניקה, נחשבים לצורך תשלום המיסים כחלק מהמוצרים שאדם רכש בחוץ לארץ, ולכן הנהלים הקבועים לגבי חפצים פטורים ממיסים לרבות הכמויות המוגדרות יחולו גם עליהם כמפורט בהמשך.
חפצים אישיים הפטורים ממסים בכניסה לישראל
ש: אילו חפצים נחשבים כפטורים ממסי יבוא, איתם אני יכול לעבור במסלול הירוק?
ת: החפצים הפטורים ממסי יבוא הינם: הלבשה, הנעלה וצרכי טואלטיקה אישיים בכמויות הנהוג להביא במטען יד – רבע ליטר תמרוקים כוהליים. מבחינת משקאות חריפים: 1 ליטר משקה חריף ו-2 ליטר יין לכל אדם מעל גיל 18. לגבי סיגריות – 250 גרם מכל סוגי הטבק לכל אדם מעל גיל 18. בחפצים ששוויים אינו עולה על 200 דולר נכללים גם סוגי מזון שמשקלם של כל אחד אינו עולה על 1 ק"ג, ומשקלם הכולל אינו עולה על 3 ק"ג, אשר משמשים לשימוש עצמי או למתנה.
נציין שהמגבלה בעניין צרכי הלבשה והנעלה אישיים הינם שהם יובאו בכמויות שנהוג להביאן במטען יד. כלומר, הגבלה היא כמותית אך אינה נגעת לעניין השווי. לפיכך אם אדם הביא מעיל אחד ששוויו מעל 200 דולר – אין צורך לעבור עבורו במסלול האדום.
ההקלה בכל הנוגע לסיגריות, יינות ומשקאות חריפים, ניתנת לכל אדם שמעל גיל 18.
ש: האם ניתן לקבל פטור ממיסים על 200 דולר לגבי חפץ ששווי הכולל מעל 200 דולר ולשלם מיסים על ההפרש?
ת: לא. במידה ששווי של חפץ עלה על 200 דולר, לא ניתן לקבל פטור ממיסים על 200 דולר ולשלם מיסים על ההפרש. אותו אדם יאלץ לשלם מיסים על סכומו הכולל של החפץ.
הצהרה על טובין שאינם פטורים ממס
ש: מי רשאי לעבור במסלול הירוק ומי צריך לעבור במסלול האדום?
ת: כאשר אדם עובר במסלול הירוק, הוא למעשה מצהיר שהוא נושא עימו רק חפצים וכמויות הפטורים ממיסים. כאשר אדם נושא עימו חפצים וכמויות מעל המותר, כלומר חפצים וכמויות שאינם פטורים ממיסים, עליו לעבור במסלול האדום ולהצהיר על כך.
ש: מה עושה אדם שלא יודע באיזה מסלול עליו לעבור?
ת: בכל מקרה שבו יש לאדם ספק באיזה מסלול עליו לעבור, האפשרות המומלצת והעדיפה היא לעבור במסלול האדום.
ש: כיצד אדם מצהיר על חפציו במקומות כניסה שאין מסלול אדום או ירוק?
ת: במקומות כניסה שלא נהוגה שיטת המסלול "האדום – ירוק", אדם הנושא חפצים וכמויות שאינם פטורים ממיסים, חייב להצהיר על כך בפני פקיד המכס הנמצא במקום.
ש: מהי הסנקציה המוטלת על אדם הנושא חפצים המחויבים ממיסים ולמרות זאת לא עבר במסלול האדום?
ת: אדם שייבא חפצים וכמויות שלא פטורים ממיסים ולא הצהיר על כך במסלול האדום, עובר עבירה שבגינה יחויב בקנס מנהלי ו/או העמדה לדין. כמו כן, רשאי המכס לחלט את המוצרים לטובת המדינה. במקרים של חילוט, רשות המכס נוהגת להציע לאדם שמידיו נתפסו המוצרים לשלם כופר כסף ולקבל לידו את המוצרים בחזרה.
במקרים מסוימים ניתן לסגור את העניין כבר במעמד התפיסה עצמו – לשלם את הקנס המנהלי ואת הכופר. במקרים אחרים העניין מובא בפני ועדת תפיסות, שתפקידה לקבוע את הענישה שתיושם באותו מקרה. בתקופת הביניים, המוצרים נשארים בידי המכס ומחויבים בדמי אחסנה.
לאחרונה, נדרש יבואן יהלומים, שלא הצהיר על תכשיטים שלטענתו צורפו בטענות למשלוח יהלומים שהובא על ידו, לשלם כופר בגובה של למעלה מ – 400,000 ₪ על מנת שיוכל לשחרר את היהלומים מידי רשות המכס. במקרה אחר, תפסה רשות המכס חלקי אופנוע שיובאו על ידי נוסע (הגם שניתן להם אישור של משרד התחבורה) ולא הסכימה כלל לשחררם, גם לא כנגד תשלום כופר כסף. העניין כעת נבחן בבית המשפט.
ש: מה אני עושה אם ערך החפצים שהבאתי נמוך מ-200 דולר אבל פקיד המכס חושב אחרת ותופס אותם.
ת: גם המכס יכול לטעות. רצוי, מראש, לשמור את כל חשבוניות הרכישה, על מנת שניתן יהיה להציגן בפני פקיד המכס. שנית, ניתן לפנות לגורמים הרלבנטיים באותו בית מכס (ועדת תפיסות) במכתב מנומק ולנסות לשכנע אותם בצדקת עמדתנו, או להגיע להסדר פשרה. כמובן, שתמיד ניתן לפנות לבית המשפט ולערער על החלטת המכס. יחד עם זאת, כדאי להביא בחשבון גם שיקולי עלות מול תועלת: לעיתים עלויות האחסנה של החפצים שנתפסו, בתקופת הביניים, עלולות להיות גבוהות יותר מהחיסכון של תשלום הקנסות.
ש: נניח שניסיתי להערים על המכס ולעבור בירוק. מה הסיכוי שלי להיתפס?
ת: ראשית, ראוי שלא לגנוב את אוצר המדינה גם אם לא נתפסים. שנית, מדובר בביקורות אקראיות שעורכים פקידי המכס במעברים, וגם בביקורת הנעשות על פי סימנים מחשידים שבהתנהגות הנכנס. לא פורסמו סטטיסטיקות בנושא, אבל למי שנתפס זה די כואב...
ש: האם מותר להכניס כל מוצר למדינת ישראל?
ת: לא. בחוק ישנם איסורים והגבלות על מוצרי יבוא שונים. למשל, אסור להכניס לישראל חפצים גנובים, זיופים של מטבעות ומסמכים, כרטיסים ודברי פרסומת להגרלה והימורים שלא ניתן היתר מראש לעריכתם, זיופים של חשבון מכר, שקים משומשים ששימשו לאריזת חומר צמחי, סכינים (למעט אולר וסכינים המשמשים למקצוע או לבית), משבש מד מהירות לייזר, כלי ירייה דמוי עט או דמוי אקדח הזנקה או המופעל בגז, גז מדמיע שצורתו צורת כלי ירייה, משחקים אסורים, חומרי נפץ וחומרים מתלקחים, יצורים חיים כגון: נחשי צפע, ציוד משומש לגידול דבורים, חפצים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו, חפצים המגלים הזדהות עם ארגון טרור או אהדה כלפיו, ועוד.
פריטים, שייבואם מותנה באישור הרשות המוסמכת
ש: האם ישנם חפצים המצריכים אישור מראש לייבואם לישראל, גם אם מדובר ביבוא אישי?
ת: כן, ישנם חפצים שמצריכים אישור של הרשויות המוסמכות, לדוגמא: ייבוא קורקינט ממונע, מותנה באישור משרד התחבורה; ייבוא חומרי גלם, מותנה באישור משרד התמ"ת; ייבוא צמחים מותנה באישור משרד החקלאות, ועוד.
חובת דיווח על הכנסת או הוצאת כספים לישראל וממנה שסכומם עולה על 90,000 ₪
ש: האם יש לדווח על כספים בעת כניסה או יציאה מישראל, וכיצד מדווחים על כך?
ת: כן, תושב ישראל היוצא או נכנס לישראל, ונושא עימו סכום כסף, (מזומנים, המחאות בנקאיות, המחאות נוסעים), בסך 90,000 ₪ ויותר, חייב לדווח על כך. הדיווח נעשה לפקיד המכס באולם היוצאים או בעמדת הכניסה לישראל (כאשר אין עמדת מכס, במקומות היציאה), באמצעות טופס מיוחד שנקרא: "דיווח בדבר כניסה ויציאה של כספים". אדם הנכנס לישראל מדווח לפקיד המכס במסלול האדום, באמצעות טופס מכס 84.
במידה שבמקום הכניסה לא נהוגה שיטת המסלול הירוק – אדום, על אותו אדם לדווח לפקיד המכס הנמצא במקום הכניסה.
ש: האם יש לדווח על כספים הנשלחים בדואר?
ת: כן, על כספים הנשלחים בדואר יש לדווח לפקיד המכס הנמצא במקום קבלת המשלוח, באמצעות טופס מכס מיוחד, או לשלוח בדואר למוקד הארצי לאיסור הלבנת הון לפני מועד הוצאת הכספים מרשות השולח, או תוך 72 שעות משעת קבלת המשלוח.
ש: האם בכלל מישהו אוכף את הענין הזה?
ת: ועוד איך. המכס מבצע ביקורות גם בעניין הלבנת הון זה ומטיל קנסות על העבריינים. למשל, אדם שנתפס לפני זמן מה בנתב"ג עם 71 אלף יורו, נקנס ב-200 אלף ₪.
לראש העמוד
3. בית המשפט העליון – המכס לא ישיב את המס ליבואן בגין טובין שנגנבו ממחסן הרשוי
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון הדן בתביעת השבת מכס על טובין שנגנבו ממחסן רשוי לאחר התרת הרשימון.
במקרה זה דובר ביבואן פלסטיני שייבא שתי מכולות של סיגריות, אחסן אותם במסוף המטענים, שילם את מיסי היבוא, ורשימון היבוא קיבל התרה מרשות המכס. בטרם שחרור הסיגריות פיזית ממסוף המטענים, נגנבו הסיגריות מהמסוף.
היבואן הגיש תביעה כנגד מספר גופים: היבואן תבע את רשות המכס ודרש ממנה להשיב לו את המסים ששולמו (כשני מליון ש"ח), וזאת מכוח הוראתו של סעיף 150 לפקודת המכס הקובע כי מנהל המכס רשאי להחזיר מכס או לוותר על תשלומו, כולו או מקצת, אם הטובין אבדו, הושמדו, ניזוקו או נעזבו לרשות המכס, בעודם בפיקוחה או לפני כן.
כמו כן, תבע היבואן את מסוף המטענים ואת חברת הביטוח שלו לקבלת פיצוי בגין סכומי מיסי היבוא הנ"ל, בגין אי מכירת הסיגריות הגנובות, ובגין נזקים נוספים.
בית המשפט קמא קיבל את תביעת היבואן כנגד מסוף המטענים וחברת הביטוח שלו. בית המשפט קבע כי מסוף המטענים הוא האחראי לאבטחת המטענים שבשטחו, הן מכוח היותו "שומר שכר" והן מכוח החוק שהסמיך אותו להיות "מחסן רשוי" בלעדי, לאחסון סחורות טרם תשלום המכס,
ולצורך כך מחויב מסוף המטענים לקבוע נהלי אבטחה יעילים, תוך הישענות על אמות מידה מקצועיות, ובפיקוח הולם על יישומם בשטח.
בית המשפט הוסיף וקבע כי "אם נכון הדבר לכלל הסחורות, נכון הוא שבעתיים לסיגריות - שהן מוצר קל לגניבה ולהפצה מחד, ומאידך משולם בגינם מס גבוה. מסיבות אלה הוגדרו טובין אלה - על ידי כלל הצדדים - רגישים ביותר".
בית המשפט מצא כי הסיגריות הושארו בלא השגחה בשטח הבדיקה ולא הוחזרו למיקומם הרגיל בשטח המסוף - מקום שיועד במיוחד למכולות בהן מאוחסנות סיגריות, שהגישה אליו קשה יותר ומאובטחת יותר.
כמו כן, מצא בית המשפט כי הבודקת בשער המסוף, לא בדקה בקפדנות את המסמכים או את התאמתם למכולות, וכי ניתן היה לזהות את היות המסמכים ששימשו להוצאת הטובין מהנמל כמזויפים, במבט בלבד – דבר שלא נעשה.
מכאן הסיק בית המשפט כי מסוף המטענים לא נהג באופן שניתן וראוי לדרוש ממסוף "סביר ונבון", העוסק במטענים רגישים הניתנים לגניבה, וכי שום אמצעי הגנה - מינימאלי - לא הופעל כדי למנוע ממי שאינו מורשה להוציא מכולות מהמסוף, למרות שהמעשה היה צפוי.
מצד שני, בית המשפט קמא דחה את תביעת היבואן כנגד רשות המכס (ובהתאם לכך דחה הודעת צד ג' שהגישו מסוף המטענים וחברת הביטוח כנגד רשות המכס). בית המשפט קבע כי לא התקיימו תנאיו של סעיף 150 המאפשר את השבת המסים ליבואן, שכן הטובין כבר לא היו בפקוח רשות המכס. בית המשפט נעזר בעדויות שהושמעו בפניו ולפיהן אין צורך לקבל את אשור רשות המכס להוצאת הטובין מהמסוף לאחר שרשימון היבוא קיבל התרה. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "בנסיבות המקרה שלפנינו (עליהן אין חולק במישור העובדתי לעניין זה) הטובין לא היו מצויים עוד ב"פיקוח" רשות המכס, כי אם ב"פיקוח" מסוף המטענים – וחובת תשלום מיסי היבוא הייתה מוטלת על גוף זה.
היבואן ומסוף המטענים אשר הגיעו לידי הסכמה בכל הנוגע לפיצוי היבואן על הפסדיו, הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו אין המכס חייב בהשבה.
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים.
בית המשפט קבע כי בכל הנוגע לאובדן טובין שאוחסנו במחסן רשוי חל ההסדר הספציפי הקבוע בסעיפים 92-93 לפקודת המכס, ולכן אין צורך להידרש לשאלת התקיימות תנאי סעיף 150(1) לפקודה, ובין היתר שאלת מועד תום פיקוחו של המכס על טובין מיובאים.
בית המשפט קבע כי סעיף 93 לפקודה, קובע תנאי המאפשר השבת המכס ששולם, לפיו אבדן הטובין או השמדתם צריך שיהיו בשל מאורע שלא ניתן היה למנוע.
בית המשפט קבע כי במקרה זה לא מתקיים תת-התנאי השני, שכן ניתן היה למנוע את הגניבה בלא קושי מיוחד. מסוף המטענים הינו שומר בשכר, השארת מכולות ובהן טובין שקל לגנבם ולהפיצם וקשה להתחקות אחריהם, לאחר שעברו התרה, ללא שמירה, ביום שבו מערך האבטחה לקוי בשל הכשל במצלמות, איננה, ואינה יכולה להיות, מקרה ש"לא ניתן היה למנוע".
בית המשפט הוסיף וקבע כי מטרת סעיף 150 לפקודה הינה להקטין את נזקו של יבואן בשעה שלא הפיק כל הנאה מהטובין המיובאים בשל נזק או כל אדם אחר לצורך העניין. במקרה זה, קבע בית המשפט כי אכן היבואן לא הפיק הנאה מן הטובין, אולם אחרים, הגנבים והבאים מכוחם, אכן הפיקו או יכלו להפיק, ועל כן אין לומר כי "לא היה בטובין כל שימוש בישראל".
ע"א 5694/07, 5952/07 שרכאת יאמכו נ' מדינת ישראל ואח', פסק דין מיום 20.7.10.
ב"כ הצדדים: ליבואן - עו"ד שירית נקר, למכס - עו"ד יורם הירשברג, למסוף המטענים ולחברת הביטוח- עו"ד אילן אורלי; עו"ד טלי לאור.
לראש העמוד
4. בית המשפט – המכס פעל כדין בתפיסת חלקי אופנוע האסור ביבוא לישראל
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, פקודת המכס קובעת כי בנסיבות מסוימות רשאי המכס לתפוס ולחלט טובין. כך, למשל סעיף 188 לפקודת המכס מקנה למכס לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים, וכן סעיף 204 לפקודה הקובע כי אילו טובין ניתנים לחילוט על ידי המכס וביניהם טובין מוברחים, טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר, וכן הלאה. עם שליחת ההודעה על תפיסת הטובין, על בעל הטובין להגיש תוך חודשיים, תובענה להחזרת התפוס, אם לא ייעשה כן, לפי סעיף 192 לפקודה רשאי המכס להחרים את הטובין.
לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בעפולה הדן בסמכות המכס לתפוס ולחלט טובין.
במקרה זה דובר, בבעל סוכנות אופנועים אשר ייבא חלקי אופנוע באמצעות חבילות דואר. חלקי האופנוע פוצלו לשש חבילות ואשר הבקשות לשחרורן הוגשו בשמם של שלושה מבקשים שונים, שניים מהם עבדו בתקופות שונות אצל בעל הסוכנות.
בשל העובדה כי החבילות נשלחו על ידי אותו שולח מארה"ב למספר אנשים שונים, הדבר העלה את חשד בודקי המכס, ועל כן בבדיקה שנערכה על ידי המכס ומשרד התחבורה התברר כי הטובין הכילו חלקים של אופנוע מדגם האסור ליבוא לארץ. לאחר מספר ימים, הגיעה חבילה לידי סוכנות האופנועים אשר הכילה את מנוע האופנוע, לאחר בדיקה התברר כי מדובר ביבוא מפוצל לארץ, של אופנוע האסור ביבוא. בהתאם לכך, הורה משרד התחבורה למכס שלא לשחרר את הטובין ללא אישור כחוק ממשרד התחבורה.
לאחר פנייתו של המנהל לשחרור הטובין לפי סעיף 190 לפקודת המכס, נודע למנהל כי המכס החליט לחלט את הטובין מכוח סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס. כנגד החלטת המכס לחלט את הטובין, הגיש המנהל תביעה לבית המשפט.
בית המשפט דחה את תביעתו של המנהל.
השאלה המשפטית אשר נשאלה על ידי בית המשפט הייתה האם התפיסה נעשתה כדין? ובמידה ולא, האם מנהל הוכיח כי הוא זכאי להחזרת הטובין אליו?
בית המשפט קבע כי מדובר באופנוע שנרכש בשלמותו מארה"ב ויובא בחלקים שנשלחו לשלושה אנשים שונים, וזאת כדי להטעות, תוך ניסיון להציג את היבוא כיבוא של חלקים שונים שאין קשר ביניהם.
בית המשפט קבע כי ההליך שנקט בו המכס הינו בהתאם להוראות פקודת המכס, הן לפי סעיף 188(א) לפקודת המקנה למכס את הסמכות לתפוס טובין והן סעיף 192 (1) לפקודה, המקנה למכס את הסמכות להמשיל ולתפוס בטובין.
בית המשפט מצא כי בעל הסוכנות לא פעל כנדרש בסעיף 192 (א)(1) לפקודה ולא הגיש תביעה בתוך חודשיים לשחרור הטובין.
בנוסף, בית המשפט קבע כי לפי סעיף 204 לפקודת המכס אשר מפרט אילו טובין ניתנים לחילוט על ידי המכס, הרי הטובין במקרה זה הינם טובין מוברחים. בית המשפט מצא כי בעל הסוכנות הבריח את חלקי האופנוע כדי להימנע מתשלום מכס גבוה עבור אופנוע שלם, וכן כדי לאור העובדה כי האופנוע הינו אסור היבוא לארץ.
בית המשפט קבע כי בעל הסוכנות ושותפיו ליבוא לא הוכיחו כי יבוא חלקי האופנוע היה כדין.
לפיכך קבע בית המשפט כי המכס פעל כדין בתפיסה ובחילוט חלקי האופנוע ועל כן דחה את תביעת בעל הסוכנות להחזרת החלקים.
כמו כן, קבע בית המשפט כי התנהלות בעל הסוכנות בתביעה זו, בין היתר, בזבוז זמן שיפוטי יקר והארכת הדיונים בתביעה שלא לצורך, מצדיקה פסיקת הוצאות ממשיות שיהלמו את הזמן השיפוטי אשר נדרש במהלך בירור התביעה, על כן, קבע בית המשפט חיובם של בעל הסוכנות ושותפיו ליבוא בסך של 15,000 ש,ח הוצאות לטובת המכס.
ת"א 2642/06 אביב קדשאי נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 7.7.10
לא צוינו ב"כ הצדדים.
לראש העמוד
5. החלטה תקדימית – בית המשפט התערב בהחלטת הממונה על הפקדת ערובה זמנית במסגרת הליכי היצף
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, מדינת ישראל כמו מדינות רבות בעולם מגינה על התעשייה המקומית מפני יבוא במחירי היצף. ככלל, היצף מהווה אפליית מחירים בין שווקים שונים, שבמסגרתה יצרם מוכר את מוצריו לשווקי היצוא במחיר נמוך יותר מהמחיר בו הוא מוכר את מוצריו בשוק המקומי.
אם מתברר בעקבות תלונה של יצרן ישראלי כי ישנו מוצר זר המיובא לישראל במחירי היצף, ניתן יהיה להטיל על המוצר המיובא היטל (מס) בגובה של עד לשיעור ההיצף, אשר יעלה את מחיר המוצר המיובא לרמת המחיר שלו שחו"ל. היטל היצף יוטל רק כאשר היצרן המתלונן הוכיח כי נגרם נזק לתעשייה המקומית בעקבות היבוא במחירי היצף.
כעקרון, תלונה על יבוא במחירי היצף מוגשת לממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת. אם הממונה מוצא כי קיים יסוד לכאורה לתלונה, הוא פונה ישירות ליבואנים והיצרנים הזרים הנזכרים בתלונה ומורה להם להגיב תוך זמן קצוב. לאחר קבלת תגובות הצדדים, עורך הממונה בדיקה מקדמית, אם מוצא הממונה כי נגרם נזק לתעשייה המקומית כתוצאה מיבוא במחירי היצף, הוא קובע היטל משוער ורשאי להורות ליבואנים להפקיד ערובה זמנית בגובה ההיטל המשוער עד שייקבע היטל סופי.
לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים הדן בסמכותו החוקית של הממונה על היטלי סחר להורות על הפקדת ערובה זמנית.
במקרה זה דובר ביבואניות ישראליות של טובין מסוג יריעות ביטומניות אשר עתרו כנגד החלטת הממונה על היטלי סחר לפיה מתקיים לכאורה יבוא במחירי היצף של יריעות ביטומניות מאיטליה ומיוון, ועל כן יש לחייב את היבואניות על הפקדת ערובה זמנית בעת יבוא היריעות ממדינות אלו.
היבואניות השיגו על החלטת הממונה ממספר כיוונים. בין היתר, טענו היבואניות, כי לממונה לא הייתה כל סמכות חוקית לפתוח בחקירה בנוגע ליבוא היריעות מיוון, שכן לא היה בידי הממונה כל ראיה ביחס למחיר המקובל ליריעות ביוון, וממילא לא היתה כל תשתית עובדתית לקביעת קיומו של יבוא במחירי היצף מיוון, ולו ברמה לכאורית. היבואניות הדגישו כי הראיות היחידות שהיו בידי הממונה התייחסו רק לגבי יבוא היריעות מאיטליה.
בית המשפט קיבל את עמדת היבואניות בענין זה.
בית המשפט קבע כי נפלה טעות בהחלטת הממונה לפיה המחיר המקובל כפי שחושב באיטליה הינו גם המחיר המקובל ביוון. בית המשפט קבע כי התלונה שהוגשה לממונה לא כללה מידע וראיות כנדרש בס' 21(ב) לחוק היטלי סחר, בקשר לקיומו של יבוא בהיצף מיוון. בית המשפט הוסיף כי גם אם ישנו כל היגיון בהכללת יוון בהחלטת הממונה על הפקדת ערובה זמנית, הרי שאין בכך בשביל להתגבר על דרישת החוק.
בית המשפט קבע כי הסקת מסקנות אוטומטית ממחירי היריעות באיטליה על מחירי היריעות ביוון חסרה כל ביסוס עובדתי מקצועי, מה עוד שלא מכבר עמדה כלכלת יוון בפני קריסה כאשר אין כל ידיעה כי כך המצב באיטליה.
בית המשפט קבע כי אמנם נטל ההוכחה לעניין המחיר המקובל ומחיר הייצוא הינו על כתפי היצרן הזר או היבואן, אך יחד עם זאת אין להקל ראש בדרישת החוק לפיה על התלונה לכלול מידע וראיות באשר ליבוא במחירי היצף, ודרישה זו הינה הבסיס לפתיחה בחקירת היצף.
לאור העדר מידע על מחירי היצף ביוון, ביטל בית המשפט את החלטת הממונה בענין חובת הפקדת ערובה זמנית על יבוא יריעות ביטומניות מיוון.
עת"מ 12957-06-10 ביטום בע"מ ואח' נ' הממונה על היטלי סחר במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ניתן ביום 1.8.10.
ב"כ הצדדים:ליבואניות – עו"ד איבגדור דורות; עו"ד שירית נקר, לממונה על היטלי סחר – עו"ד יעל ישראלי – נבו, למתלוננת – עו"ד יוסף שם – טוב.
לראש העמוד
6. בית המשפט – היבואנית לא הוכיחה כי סוכן המכס חייב אותה בתשלומי יתר
עו"ד גיל נדל
לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב אשר דן בתביעה שהוגשה בעניין חיובי יתר של שירותים שסיפק סוכן מכס ליבואנית.
במקרה זה דובר בסוכן מכס שסיפק שירותי עמילות מכס ליבואנית. בין הצדדים נרקמו במהלך השנים יחסי אמון ושיתוף פעולה, ובהם נהגה היבואנית לשלם לסוכן תשלומים מעת לעת על חשבון החוב הנזקף לחובתה. ואולם, בדיקה שביצעה היבואנית בעניין מספר חשבוניות שאותן אישרה לתשלום, ושסכומן הסתכם בסך של כ 25,000 ₪, העלתה כי השירותים בגינם שילמה ואשר פורטו בגוף החשבוניות כלל לא הוזמנו על ידה ואין כל אסמכתא להזמנתם, כדוגמת "הזמנת עבודה" מסודרת. לפיכך הגישה היבואנית תביעה להשבת סכומים אלו.
מנגד, טען סוכן המכס כי התשלומים הרלוונטיים אינם מיוחסים לשירותי עמילות מכס רגילים שמעניק הסוכן אלא יש לייחס אותם לשירותי צד ג' – דוגמת תשלום לרשויות הנמל וציוד מיוחד כגון שירותי מלגזה שנדרשה לצורך העמסת ציוד כבד ששוחרר ליבואנית במהלך ימי העסקים הרגילים שלו.
בית המשפט נדרש לסוגיית חיובי היתר אותם דרשה היבואנית להשיב לרשותה, וזאת כאשר איןבידי הסוכן אף מסמך התומך בגרסתו, שלא לומר כי כל הזמנות העבודה שנמסרו לגופים השונים בנמל חתומים על ידי הסוכן בלבד.
בית המשפט דחה את תביעת היבואנית.
בית המשפט קבע כי הגם שאין בידי סוכן המכס כל מסמך התומך בגרסתו, גרסת סוכן המכס עדיפה על פני גרסת היבואנית.
לעיונו של בית המשפט נמסרו התעודות המקוריות בהם חויב סוכן המכס בידי רשויות הנמל , וכמו כן צירף הסוכן עותקי רשומונים ותעודות שער בנמל המוכיחים את ביצוע העבודות לגופן. בנוסף פירש בית המשפט את נהלי העבודה בין הצדדים ככאלה אשר לא דרשו התחייבות מראש לביצוען של עבודות, ולראייה לכך הובא הנוהג של היבואנית לשלם לסוכן המכס על חשבון השירותים אותם צרכה באיחור מסוים.
על כל אלה אף הוסיף בית המשפט ואמר כי מאזן ההסתברות האזרחי נוטה בבירור לטובת סוכן המכס, שכן זה פעל בדפוס פעולה ברור אשר היה מקובל בין הצדדים על דרך של ההתנהגות. עוד הוסיף בית המשפט כי על הצד הדורש באיחור כה ניכר השבת תשלומים יחול הנטל הראשוני להוכיח טענתו. היות והיבואן לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לעניין ההשבה קבע בית המשפט כי דינה של התביעה להידחות.
להערכתנו, פסק דין זה אינו חף מביקורת, שכן קשה להלום מצב שבו יבואן יחויב בתשלום מסוים מבלי שהגוף הדורש את התשלום ישמור על מסמכים המצדיקים את החיוב. אמנם, סוכן המכס הציג את הרשומונים ותעודת השער נשוא התביעה, ואולם אין במסמכים אלה תיעוד העשוי לשפוך אור על התביעה, שכן אין קשר בין מסמכים אלו לבין החשבוניות הרלוונטיות ששולמו, העוסקות בהשכרת ציוד, שירותי מלגזה וכד'.
ת"א תא"מ 165701-09 פרידנזון שירותים לוגיסטיים בע"מ נ' שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ.ניתן ביום 27 למאי 2010 . לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
לראש העמוד
7. בית המשפט - תושב החוץ התכוון להבריח יהלומים לישראל
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה, ניתנה הכרעת דין על ידי בית המשפט השלום בראשון לציון הדנה בעבירות של מעבר במסלול ירוק, בין היתר הברחת טובין מסוג יהלומים, השטת היהלומים ללא רישיון בכתב של המפקח על היהלומים ומבלי שתצורף למשלוח תעודת קימברלי מקורית חתומה ומלאה כדין.
כידוע, צו יבוא חופשי דורש כי לכל יבוא יהלומים תצורף תעודת קימברלי, המעידה על כך שהיהלומים מיובאים ממדינה החברה בהסדר קימברלי. הסדר זה משמעותו, הגבלת המסחר ביהלומי גלם כך שיכלול רק מדינות החברות בתהליך קימברלי, ובכלל זה, בדיקה ואימות של כל משלוח של יהלומי גלם הנכנס או יוצא את גבולות המדינה, צירוף תעודת מקור רשמית של המדינה המייצאת לכל משלוח של יהלומי גלם, בין אם בייבוא ובין אם בייצוא, וכן הלאה.
במקרה זה דובר בתושב חוץ בעל דרכון גרוזיני אשר עבר ב"מסלול הירוק", ובכך הצהיר כי אין הוא נושא עמו אלא טובין פטורי מיסים והינו פטור מהחובה לעבור ב"מסלול האדום". עם זאת, שוטר אשר הבחין כי תושב החוץ מנסה להחביא מעטפה, ואשר חשד בתושב החוץ כמי שמנסה להבריח סמים, גילה להפתעתו, חמישה יהלומי גלם במשקל 36.93 קראט שערכם – 1,038,471 ₪.
היהלומים הגיעו לישראל ללא תעודת קימברלי ומבלי שהיה לתושב החוץ רישיון לעסוק ביהלומים או היתר מיוחד לייבאם מאת המפקח על היהלומים. לפיכך, הוגש כתב אישום כנגד תושב החוץ בגין עבירות של מעבר במסלול הירוק, הברחת טובין והשטת טובין שלא כדין, בכך שלא היה בידו רישיון בכתב מאת המפקח על ולא צורפה למשלוח תעודת קימברלי מקורית חתומה ומלאה כדין.
בית המשפט הרשיע את תושב החוץ בגין כל העבירות שיוחסו לו.
בית המשפט קבע כי תושב החוץ התכוון להסתיר את היהלומים ולהבריחם לישראל, זאת לאור העובדה כי תושב החוץ לא הביא עימו מסמכים על רכישת היהלומים ומקורם.
בית המשפט מצא כי עדותו של השוטר הינה אמינה. כמו כן, קבע בית המשפט כי חיזוק לכך שתושב החוץ התכוון להבריח את היהלומים, ניתן למצוא בעדותו של המלווה מטעם חברתV.I.P אשר ליווה את תושב החוץ במהלך יציאתו מנמל התעופה אשר העיד כי, תושב החוץ לא פנה אליו ולו פעם אחת בנוגע לכוונתו להצהיר על היהלומים.
לאחר שבית המשפט קבע כי אכן תושב החוץ עבר עבירות של מעבר במסלול הירוק וכן עבירות לפי פקודת היבוא והיצוא, צו יבוא חופשי וכן צו הפיקוח על היהלומים, יבואם ויצואם, נשאלה השאלה האם פעולתו של תושב החוץ עונה על התנאים הקבועים בסעיף 211 (א) (1) לפקודת המכס הקובע את עונשו של מבריח טובין?
בית המשפט קבע כי, לאור העובדה שנקבע כי תושב החוץ התכוון להסתיר את היהלומים ולא להצהיר עליהם הרי שאין ספק כי לתושב החוץ הייתה "כוונה לעקוף כל איסור או הגבלה או תקנה בעניין יבואם". בית המשפט קבע כי תושב החוץ התכוון לעקוף את האיסור הקבוע בתקנות המכס לפי ישנה חובה לעבור במסלול האדום וכן את ההגבלה הקבועה בפקודת היבוא והיצוא ובצווים שמכוחו, לפיה ישנה חובה לקבל רישיון בכתב מהמפקח על היהלומים ולצרף תעודת קימברלי ליהלומים מיובאים.
לפיכך, בית המשפט הרשיע את תושב החוץ בכל העבירות שיוחסו לו.
למידע נוסף על הסדר קימברלי ויבוא יהלומים לישראל ללא תעודת קימברלי ניתן למצוא במאמרנו "חילוט יהלומי הדמים". במאמר זה, הובא פסק דינו של בג"צ בו נשאלה השאלה, האם יכול המפקח על היהלומים לחלט את היהלום שיובא ללא תעודת קימברלי וזאת מבלי להשיבו ליבואן על מנת שיוכל להחזירו לחו"ל? בית המשפט קבע כי החלטת המפקח על היהלומים לחילוט היהלום הייתה סבירה, ויש בה כדי לבטא הצהרת כוונות ברורה ומרתיעה כלפי הבאות, שיהיה בה כדי לדכא מגמה בלתי רצויה עוד בתחילתה. (בגץ 909/08 A.I.M.D LTDנ' שמואל מרדכי- המפקח על היהלומים).
למאמרו של עו"ד גיל נדל ראו בקישור הבא:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1544&CategoryID=239&Page=1
ת"פ 1946-09 מ.י. בית המכס נתב"ג,לוד נ' חחינאשוילי. ניתנה ביום 22.6.10
ב"כ הצדדים: לתושב החוץ - עו"ד ארז חטר ישי, לרשות המכס - עו"ד גילה גרזון
לראש העמוד
8. בית המשפט - מאסר בפועל למנהל שהנמיך מחירים לשם התחמקות מתשלום מיסי יבוא
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה ניתן גזר דין על ידי בית המשפט השלום בחיפה הדן ברמת הענישה של נאשמים בעבירות מס.
בעניין זה דובר ביבואנית משקאות אלכוהוליים מליטא אשר השתמטה מתשלום מכס תוך שהצהירה על מחירי רכישה נמוכים מן המחירים ששילמה לספקים בליטא בפועל.
רשות המכס הגישה כתב אישום כנגד היבואנית ומנהלה, ובו שני אישומים: האחד, הנמכת מחיר הסחורה שיובאה על ידי הצהרה על מחיר נמוך מהמחיר ששולם בפועל עבור הסחורה לספק וזאת לשם התחמקות מתשלום מיסי יבוא. השני, הנמכת מחיר הסחורה שיובאה על ידי הצהרה על מחיר נמוך מהמחיר ששולם בפועל וזאת כי הספק נושא בעלות קבלת הסחורה.
בית המשפט הרשיע את היבואנית ומנהלה בגין שני האישומים בעבירות של הגשת רשומון כוזב, השתמטות מתשלום מכס, מסירת ידיעה כוזבת ועוד.
לאחר שבית המשפט הרשיע את היבואנית ומנהליה, פנה בית המשפט לדיון בעניין העונש.
בית המשפט קבע כי לאור הפסיקה יש להדגיש את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות מס, וכי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור וגורמים נזק רב למדינה. כמו כן, קבע בית המשפט כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.
בית המשפט קבע כי אין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי גם כאשר מדובר בהרשעה ראשונה. יש לגזור על עבירות כגון אלה מאסר לריצוי בפועל.
בית המשפט קבע כי סכום החוב של היבואנית ומנהלה הינו סכום ניכר של 260,570 ₪, אשר לא הוסר ולו חלק מזערי מסכום זה על ידי היבואנית ומנהלה.
בית המשפט קבע כי מדובר בפעולות אקטיביות ומהותיות אשר בוצעו במהלך מספר שנים באופן שלא ניתן לטעון כי מדובר במעידה חד פעמית או כי מדובר בעבירות על דרך של מחדל.
בית המשפט מנה מספר שיקולים לטובת המנהל, ביניהם כי מצבו הכלכלי והבריאותי של המנהל אינו תקין, המנהל מתקיים מקצבת אבטלה, סובל מבעיות בריאות והיבואנית אינה קיימת עוד.
מנגד, בית המשפט קבע כי הוא לא שוכנע כי המנהל פעל לגיוס תשלום חובו ובכך להראות לפחות על רצון טוב. בית המשפט קבע כי הסרת המחדל היא לא רק השבת מצב לקדמותו ופיצוי המדינה על מה שנגזל מקופתה, אלא ראיה להבעת חרטה ונטילת אחריות.
על כן, קבע בית המשפט כי למרות השיקולים שמנה לטובת המנהל לא ניתן להסתפק במתן עונש כגון עבודות שירות, במיוחד לאור העובדה כי המחדל כולו או חלקו לא הוסר כלל, אך יש להתחשב בנסיבות העניין.
בהתאם לכך גזר בית המשפט על המנהל מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של תשעה חודשים למשך שלוש שנים ותשלום קנס בסך של 25,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר. בית המשפט גזר על היבואנית תשלום קנס בסך 1,000 ש"ח.
ת"פ 1517-05 מ.י. בית המכס חיפה נ' חברת י.מ. ראונדסקיס בע"מ ואח'. ניתן ביום 14.7.10.
ב"כ הצדדים:ליבואנית והמנהל - עו"ד בוריס שרמן, למכס- עו"ד הוכמן.
לראש העמוד
9. המוביל היבשתי והיבואנית לא יישאו באחריות לגניבת מכולות ונגרריהן ממחסני היבואנית
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בבאר שבע אשר הטיל אחריות שווה על מוביל יבשתי ויבואנית בגין הפקרת ציוד וסחורה במחסני היבואנית.
תחילתו של עניין כאשר החברה היבואנית שכרה את שירותיה של חברת הובלה יבשתית להוביל שתי מכולות המכילות את סחורתה המיובאת מנמל אשדוד למחסניה שבמושב עוזיה. כיוון שאירע המקרה בתקופת מלחמת לבנון השנייה, עיכובים בהובלת סחורות מהנמל היו לנחלת הכלל. על כן הסחורה הובלה רק בערב כאשר אין איש במחסנים.
בין הצדדים סוכם כי המוביל היבשתי ישאיר את המכולות על הנגררים במחסנים הנעולים של היבואנית עד הבוקר כאשר יגיעו עובדי המחסן ויפרקו את הסחורה מהמכולות.באותו הערב נפרצו מחסני היבואנית ונגנבו הסחורות על מכולותיהן וניגרריהן ועל כן הובא הסכסוך אל דלתות בית המשפט.
המוביל היבשתי תבע מהיבואנית את עלות הנגררים בטענה כי בכל הנוגע לנגררים היבואנית מוגדרת על פי חוק כ"שומר בשכר" וזו התרשלה בשמירה. עוד טען המוביל כי היבואנית הציגה בפניו מצג שווא כי המקום בטוח מפני פריצות ועל סמך מצג זה הסכים להשאיר את הנגררים במחסניה.
היבואנית הגישה תביעה שכנגד, ובה תבעה מהמוביל היבשתי את נזקיה, שעליהם נמנות עלויות המכולות ועלות הסחורה שנגנבה.
היבואנית טענה כי אין היא מוגדרת כ"שומרת בשכר" אלא כ"שומרת חינם". בנוסף טענה כי המוביל היבשתי היה מודע לרמת האבטחה במחסנים ולראיה לא היה זה המקרה הראשון בו הושארו מכולות על ידי הנ"ל בחצר המחסנים אלא מנהג קבוע בין הצדדים. לא זו אף זו, היבואנית טענה כי המוביל היבשתי התרשל ו/או פעל בזדון במטרה לאפשר את הגניבה בכך שהותיר את הנגררים עם המכולות ללא נעילה באביזר רתק לנעילת הטבעת אליה מוכנס פין הגרירה של הגורר.
בית המשפט דחה את תביעת המוביל היבשתי.
בית המשפט קבע כי אכן היבואנית הייתה שומר בשכר משום טובת ההנאה שהייתה לה בשמירה- המכולות והסחורה היו על הנגררים. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת המוביל כי היבואנית התרשלה בשמירה והציגה מצג שווא בנוגע לרמת האבטחה וקבע כי המוביל ידע מראש את מצג הדברים בנוגע לרמת האבטחה במקום מבעוד מועד ולכן הוא מנוע מלטעון זאת. עוד קבע בית המשפט כי המוביל הוא זו שהותיר את הנגררים עם המכולות ללא נעילה באביזר רתק לנעילת הטבעת אליה מוכנס פין הגרירה של הגורר ואין לו להלין אלא על עצמו. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את תביעתו של המוביל היבשתי כנגד היבואנית.
בכל הנוגע לתביעתה של היבואנית כנגד המוביל היבשתי, קבע בית המשפט כי משעברו המכולות ותכולתן לידי היבואנית על ידי כך שחתמה על שטרי המטען, חלה על היבואנית האחריות להבטיח ולאבטח את רכושה. בית המשפט קבע כי ניתן היה לעשות זאת על ידי פריקת המכולות כאשר הגיעו בערב וכן היה ניתן לשכור שירותיה של חברת שמירה בנסיבות בהן לא הייתה אפשרות לפרוק את המכולות באותו לילה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי היבואנית לא עמדה בנטל הוכחת אחריותו של המוביל היבשתי לקרות הנזק ליבואנית.
על כן דחה בית המשפט את תביעת היבואנית.
ת"א 3427-08 ר.מ.פ.ה שירותי הובלה בע"מ ואח' נ' יודקביץ סחר בע"מ. ניתן ביום 29.7.10.
ב"כ הצדדים:למוביל היבשתי - ב"כ עו"ד אלי מויאל, ליבואנית - עו"ד אייל פלום.
לראש העמוד
10. בית המשפט- אחריות מוגבלת למוביל האווירי ולמסוף המטענים בגין נזק שנגרם במסגרת לתובלה אווירית
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, המחוקק הישראלי אימץ בחוק התובלה האווירית את אמנת ורשה משנת 1929, לרבות הפרוטוקול הרביעי של מונטריאול משנת 1975.
סעיף 18(4) לאמנה, מגדיר את אחריותו של המוביל האווירי בגין התובלה האווירית, למשך הזמן בו המטען היה בהשגחתו, בין אם על גבי כלי הטיס ובין אם בשטח שדה התעופה. במקביל לקביעת אחריות כמעט מוחלטת של המוביל האווירי, לנזק הנגרם למטען במהלך התובלה האווירית, הוגבלה אחריותו לנזק לשיעורים קבועים וידועים מראש. בסעיף 22(2)(ב) לאמנה נקבע, כי אחריותו של המוביל האווירי מוגבלת ל-17 זכויות משיכה מיוחדות, לכל ק"ג משקל של המטען.
במסגרת פרוטוקול מונטריאול הוסף סעיף 25א(1) לאמנה, הקובע, כי סוכנו של המוביל האווירי זכאי ליהנות ממגבלות האחריות החלות על המוביל האווירי, על פי סעיף 22 לאמנה, אם פעל תוך כדי ביצוע תפקידו. סעיף קטן 25א(2) קובע, כי גובה הפיצויים בו ניתן לחייב את המוביל האווירי, סוכנו ומשמשו, לא יעלה על הגבולות האמורים באמנה.
לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב הדן באחריותם של מוביל אווירי, חברת בלדרות, ומפעילת מסוף מטענים בנמל התעופה, בגין אובדן משלוח של רכיבים אלקטרוניים.
במקרה זה דובר ביבואנית רכיבים אלקטרוניים לציוד מחשבים אשר ייבאה לישראל טובין הכוללים רכיבים אלקטרוניים. הטובין הגיעו לישראל ונקלטו על ידי חברת הבלדרות בנמל התעופה והועברו לאחסנה בממ"ן. משלא הגיעו הטובין ליעדם, התברר כי הטובין אבדו או נגנבו, ולכן נאלצה חברת הביטוח אשר ביטחה את הטובין לשלם את שווים ליבואנית.
בחלוף הזמן התגלה כי הטובין נגנבו על ידי עובד מטעם חברת הבלדרות.לטענת היבואנית הטובין אבדו או נגנבו בשל רשלנותם של המוביל האווירי, חברת הבלדרות, ומחסני ממ"ן, וזאת בזמן הטובין היו בחזקתם. כמו כן, טענה היבואנית להפרת חוזה ולהפרת חובתם של הצדדים כשומרי שכר. בנוסף, חברת הביטוח הגישה תביעת שיבוב להשבת תגמולי הביטוח ששולמו על ידי ליבואנית.
המוביל האווירי, ממ"ן וחברת הבלדרות טענו בין היתר כי יש להחיל בענייננו את מגבלות האחריות הקבועות באמנת ורשה. לטענת ממ"ן, סכום התביעה הינו גבוה ממגבלת האחריות הסטטוטורית הקבועה לגביה בחוק התובלה האוירית, תשמ"א – 1980.
בית המשפט קיבל את תביעת היבואנית וחברת הביטוח.
בית המשפט קבע כי המוביל האווירי התחייב להוביל את הטובין מהספק באנגליה לישראל, ואכן התובלה האווירית בוצעה על ידיו, בית המשפט קבע כי לאור סעיף 18(4) לאמנת ורשה הקובעת כי התובלה האווירית משתרעת על פני התקופה בה המטען מצוי תחת השגחת המוביל, בין אם בנמל התעופה ובין אם על גבי כלי הטייס, הרי שהמוביל האווירי אחראי לנזקיהם של היבואנית וחברת הביטוח.
עם זאת בית המשפט דחה את טענת היבואנית וחברת הביטוח כי המוביל האווירי אינו יכול ליהנות ממגבלת האחריות הקבועה בסעיף 25 לאמנת ורשה כי הטובין נגנבו. בית המשפט קבע כי העובד אשר הואשם בגניבה לא הועסק על ידי המוביל האווירי אלא על ידי חברת הבלדרות אשר הינה אישיות משפטית נפרדת מהמוביל האווירי ועל כן אין לזקוף לחובתו של המוביל את האחריות למעשיו של עובד שהועסק בחברה אחרת. לפיכך, קבע בית המשפט כי אחריותו של המוביל האווירי הינה מוגבלת בהיקפה לאמור באמנה.
בית המשפט קבע כי לאור סעיף 22(2)(ב) לאמנת ורשה, על המוביל האווירי לשלם פיצויים בסך של 546.5 דולר ליבואנית ובסך של 630.7 דולר לחברת הביטוח.
בכל הנוגע לחברת הבלדרות, קבע בית המשפט כי מבחינה פונקציונלית חברת הבלדרות הייתה מופקדת על הטיפול במטענים ופעולותיה נועדו לקדם את חוזה התובלה עד למסירת המטענים לידי הלקוח, ועל כן היא משמשת כסוכן של המוביל האווירי.
בית המשפט קבע כי יש לחייב את חברת הבלדרות באותם הסכומים בהם חויב המוביל האווירי.
בית המשפט קבע כי לעניין אחריותה של ממ"ן, הרי שמכוח תפקידה כמפעילת מסוף המטענים היא מהווה חוליה הכרחית בתהליך ביצוע חוזה התובלה ולכן היא בגדר סוכן של המוביל האווירי וחלים עליה כללי אמנת ורשה. לפיכך, קבע בית המשפט כי מגבלת האחריות על פי האמנה חלה גם על ממ"ן, ויש לחייבה בסכום הפיצוי כפי שחויב המוביל האווירי וחברת הבלדרות.
פסיקה זו של בית המשפט עומדת בניגוד לפסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדן בהגבלת אחריותו של מסוף מטענים ופסק כי הגבלת האחריות מכוח אמנת ורשה לא חלה על ממ"ן, וזאת לאור העובדה כי פעולותיה של ממ"ן במסגרת הטיפול במטענים הינן במסגרת הזכויות הבלעדיות שיש לממ"ן לטפל במטענים המיועדים למוביל האווירי עד לשלב שבו נמסרת ההשגחה במטען למוביל האווירי. במילים אחרות, נבקע שם שממ"ן פועלת מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן נוצרה והן: אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול והטענה של מטענים, טעינה ופריקה של מטענים וכו', ואין זו פעילות כסוכן או כ"משמש" או כשלוח של המוביל האווירי, ולפיכך אין ממ"ן יכולה לחסות בצל ההגנות הנתונות למוביל האווירי.(ת.א 288/81 פיליפ גייבל רייס ואח' נ' ממ"ן מסוף מטען וניטול בע"מ).
ת"א 19308-01 תגה רכיבים אלקטרוניים בע"מ נ' EXRESS WORLDWIDE DHL ואח. ניתן ביום 28.6.10.
ב"כ הצדדים: ליבואנית - עו"ד יואב שפיגלר, למוביל האווירי וחברת הבלדרות - עו"ד אהרון קאופמן, לממ"ן - עו"ד משה לשם, לעובד - עו"ד לאון אביגדורי.
לראש העמוד
11. תובענות ייצוגיות – חלק ב'
עו"ד דנה זלוטין – אנדרייב, עו"ד גיל נדל
חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") הביא עמו שינויים וחידושים רבים בתחום וביניהם גם הדיון אשר התנהל בשני פסקי דין מעניינים של בתי המשפט המחוזיים. הדיון נסב סביב השאלה האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד נושאי משרה בחברה נגדה המוגשת התובענה, בטענה כי עליהם לחוב בחבות אישית בשל פעולותיהם אשר לטענת התובעים גרמו לפגיעה והנזק להם הם טוענים.
פריצת הדרך בנושא ניתנה בבש"א 7933/07 עו"ד שלמה גן צבי ואחרים נ' מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ ובכבוד יואב (מחוזי ירושלים).
המקרה שאירע כך היה: אטליז מסוים בירושלים, הנמצא בבעלות והנהלה של הנתבעת הוצגו מוצרי בשר כמוצרים כשרים, הנמצאים בפיקוח הרבות הראשית לישראל, שעה שלמעשה לא היו כשרים ולא הייתה להם תעודת כשרות. הסעד שהתבקש בתובענה היה פיצוי כספי לחברי הקבוצה התובעים אשר כללה כל מי שרכש בשר אצל הנתבעת או כל אותו בשבע השנים אשר קדמו לבקשה.
במסגרת התובענה נתבע גם בעל המניות ומנהלה היחיד של הנתבעת והתבקש להטיל עליו אחריות אישית למעשי הנתבעת.
החוק קובע כי תובענה על פיו תוגש בהתאם לתוספת השנייה שלו (סעיף 3 (א') לחוק).
סעיף 1 לתוספת השנייה של החוק קובע כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר שבינו לבין לקוח, בין אם התקשר בעסקה ובין אם לאו".
חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 מגדיר את ה"עוסק" כ"מי שמכר נכס או נתן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן".
בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת מביהמ"ש למחוק את הבקשה נגדה על הסף וזאת כי האטליז הופעל ע"י החברה הנתבעת, שהיא חברה בע"מ, בעוד שבעל המניות ומנהלה היה בה בסה"כ שכיר. כן טענה הנתבעת כי עובדיה, לרבות מנהליה ובעלי מניותיה אינם "עוסק" לצורך חוק הגנת הצרכן.
בית המשפט דן בסוגיה וקבע כדעת התובעים, קרי הטיל אחריות אישית על הבעלים של הנתבעת בשל מכירת מוצרי בשר לא קשרים ללקוחותיו, תוך הצגתם כמוצרים כשרים.
ביהמ"ש בחן את הסוגיה לעומקה תוך כדי שהוא קובע כי יסוד הטלת אחריות אישית על אורגן (האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין- ס' 46 לחוק החברות, תשנ"ט-1999), הוא עקרון השוויון, הקובע כי אשם אשר ביצע עוולה ישא בתוצאות הכרוכות בה. כן, קבע כי הטלת אחריות אישית אף מקדמת מטרות של צדק, הגינות ויעילות כלכלית. ביהמ"ש אף התייחס למטרות החוק תוך ציינו כי אלה באו לקדם אכיפת הדין והרתעה בפני הפרתו, לקדם מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין ולקדם ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות. ביהמ"ש קבע כי הטלת אחריות אישית על בעלי החברה מתיישבת עם מטרות החוק.
כמן כן, ציין ביהמ"ש כי הטלת אחריות אישית על בעלי הנתבעת בגין הטעיית הלקוחות או ביצוע עוולות נוספות, מרימה את מסך ההתאגדות ויוצרת זהות בינו לבין התאגיד, כך שלא רק התאגיד נראה כ"עוסק".
יש לציין כי החלטה אמיצה ותקדימית של ביהמ"ש במקרה זה בהחלט הושפעה מן העובדה כי הבעלים של הנתבעת היה בעל המניות, המנהל והמוכר בפועל באטליז, וביהמ"ש אף לא הסתיר זאת. ביהמ"ש דחה את הבקשה למחיקת בקשת האישור לתובענה ייצוגית ואף חייב את הנתבעת בהוצאות.
הנתבעת ערערה על ההחלטה לביהמ"ש העליון, אך הוא השאיר אותה על כנה וקבע כי מאחר והבעלים של הנתבעת הוא למעשה האורגן היחיד של האטליז, הרי שבכל מקרה הדיון בנושא עשוי להתמקד במעשיו.
בת"צ 6892-08-08 שלזינגר ואחרים נ' הלמן-אלדובי קופות גמל בע"מ ואחרים (מחוזי מרכז) נדונה סוגיה זהה של תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה, אך לא ב"עסק" אלא ב"חברה מנהלת" כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005. שם, ביהמ"ש דחה את תביעה תוך קובעו כי החוק אינו מאפשר תביעה באחריות אישית של נושאי משרה וכי לא ניתן להרים את המסך כלפיהם.
פסק דין זה מאוחר לפרשת מעדניות האחים בכבוד, וביהמ"ש נתן בו את התייחסותו להלכה כפי שנקבע שם. ביהמ"ש ציין כי אומנם נקבע במעדניות האחים בכבוד כי המונח "עסק" כולל גם אורגן בתאגיד שביצע את הפעולות שכוננו את עילת התובענה נגד התאגיד, אך אין דין זהה לגבי המונח "חברה", שכן הנוסח אינו שווה.
ביהמ"ש הסביר כי פרשנות המונח "עוסק" בנסיבות מעדניות האחים בכבוד נצרכה לחוק הגנת הצרכן, שסעיף 1 בו מגדיר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". במלים אחרות, המונח "עוסק" אינו מצומצם לאישיות משפטית יציר החוק. לעומת זאת, המונח "חברה" מניח מראש העדר זהות בין החברה לבין נושאי המשרה בה, ולא להיפך.
יתרה מזו, חזר ביהמ"ש על העובדה כי בנסיבות פרשת מעדניות האחים בכבוד הנתבע היה בעל המניות היחיד והמנהל היחיד של החברה, מצב ייחודי המאפשר האנשת המושג "עוסק" ביתר קלות.
לסיכום ניתן לומר כי בסופו של דבר, ההלכה השרירה והקיימת היום בדין הישראלי הינה כי לא ניתן לתבוע את בני האדם "המפעילים" את העסק הפוגע (קרי אורגן) באחריות אישית על מעשיהם במסגרת תפקידם בחברה. יחד עם זאת, ביהמ"ש בחר לפתוח פתח, ובצדק, כאשר בפרשת מעדניות האחים בכבוד הטיל אחריות אישית על הבעלים של החברה וזאת בשל הנסיבות המיוחדות של אותו האירוע וביניהם - פגיעה מובהקת בחוק הגנת הצרכן ורגשות הצרכנים וכן התמקדות המחלוקת באישיות אחת מאחורי ההתנהגות הפסולה וניסיונה להתחמק מהאחריות באמצעות מתן פרשנות יבשה ופורמליסטית לדברי החקיקה שמטרתם להגן דווקא על הצרכנים.
לראש העמוד
12. השתלמות מקורית וייחודית שלICC בנושא: אינקוטרמס 2011
עו"ד גיל נדל ירצה במסגרת יום עיון בנושא "אינקוטרמס 2011" שיתקיים ביום רביעי 15/09/2010, בבית איגוד לשכות המסחר , קומה 1.
סדר היום:
9:00-9:30 התכנסות והרשמה
9:30-10:30 מערכת מונחי המכר הקיימת:
בעיות מהותיות במשולש היחסים בין מוכר – מוביל - וקונה.
מרצה : ברי פינטוב- מנכ"ל ארגון התאגידים
10:30-11:30 הכרת מערכת המונחים החדשה:
סקירה השוואתית אל מול המונחים הקיימים.
מרצה : ברי פינטוב - מנכ"ל ארגון התאגידים
11:30-12:00 שאלות ותשובות
12:00-12:30 הפסקה וארוחה קלה
12:30-13:30 היבטי ביטוח ימי אווירי עם כניסת מערכת המונחים החדשה
מרצה : עו"ד שוקי לשר – מנכ"ל קבוצת גרניט
13:30-14:30 סיכון, בעלות וחזקה - היבטים משפטיים בעקבות האינקוטרמס החדש מרצה : עו"ד גיל נדל – משרד עורכי דין
14:30-15:00 שאלות ותשובות
לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן לפנות למכללה העסקית
בטלפון : 8111* WWW.CBC.ORG.IL
לראש העמוד
13. מה חדש במשרדנו
•עו"ד גיל נדל הופיע בתוכנית הפרקליטים בערוץ 10 ושוחח על המשמעויות המשפטיות של החרם הפלסטיני על מוצרי יו"ש.
•צוות המשרד יצא לטיול דתות בירושלים וסייר בין היתר בהר הבית, בחפירות הכותל הדרומי ובכנסיית הקבר.
לראש העמוד
14. Acustoms agent is obliged to compensate an importer for damage caused to goods during a physical examination
Adv. Gill Nadel, Moran Shmilovich
The Magistrate's Court of Kiryat Gat (on a small claims case) accepted the suit of an importer of terra cotta flowerpots against a customs agent and a cargo terminal, and instructed them to compensate him for damage causes when the goods were removed from their container for the purpose of a physical inspection conducted by the Customs Authority.
The case involves a shipment of terra cotta flowerpots, which according to the importer were damaged following their negligent replacement into the container after a physical inspection performed following a customs demand. The importer claimed that the flowerpots were protected by packaging foam during shipping to prevent collisions between the flowerpots, yet they reached him broken and thrown on the floor of the container.
The customs agent claimed, on his part, that there were only light damages, on the edges of the flowerpots, and that the flowerpots were not protected by packaging foam. The damage was caused, he claimed, after the flowerpots were bumped by a fork-lift while being returned to their container, which caused the flowerpots to be crushed.
The customs agent also claimed that he was not liable for the causation of the damage, in light of the fact that his entire function was only to take care of customs representation and to represent the importer before customs, and not to be responsible to perform the inspections conducted by the customs authority, so that the liability lies entirely on the cargo terminal.
The court rejected the stance of the customs agent. Firstly, the court ruled as a factual finding that the flowerpots were at first protected by packing foam and that when they were returned to the container the packing foam was placed at the side of the container. Therefore the court ruled that the flowerpots reached Israel whole and that the damage occurred in the framework of the physical inspection.
The court rejected the position of the customs agent claiming that he was not liable for the damages caused during customs' physical inspection, since it became clear from the testimony of the customs agent that part of the service that he provided was opening the containers and removing the merchandise to present it to customs, and only in a case in which a fork-lift was required was the cargo terminal asked to participate by bringing and operating the fork-lift. Therefore, the court ruled that the customs agent was party to removing the merchandise and returning it, and he (the customs agent) did not summon the importer to come and supervise or handle the goods in his stead.
Therefore, the court ruled that the goods were returned to the container negligently and the merchandise was damaged as a result of the fact that they were not returned to the container carefully: it is possible that they were already broken when the merchandise was returned and it is possible this occurred later, due to the failure to pack them carefully with the packaging foam. The court ruled that this was physically done by the cargo terminal, under the responsibility and supervision of the customs agent who took it upon himself to handle this issue.
Accordingly, the court obliged the customs agent and the cargo terminal, jointly and severally, to compensate the importer with a sum of 20,000 NIS while ruling that the cargo terminal would bear half the customs agent's liability towards the importer.
Small claim 583/09 Shlomo Assur v. Mantfield 1983 Ltd. et al. Decision given 26.10.09.
An interpretive note: the question of the liability of the customs agent for damages occurring during the physical inspection is not simple, since the customs agent, as a rule, only supervises the process while other parties conduct the removal of the merchandise. When these are parties hired by the customs agent- then the liability of the customs agent for the damages caused by the negligence of his secondary contractors is clear; but this is less obvious when a logistical body, with a direct contractual link to the importer, is involved in the affair. In light of the circumstances of the specific case, the court ruled that the customs agent took it upon himself to handle the physical inspection and therefore he should be seen as liable for the damages, and it is possible that in another situation the result would have been different. In any case, the sides are advised to define their duties well in the contract between them in cases like this.
לראש העמוד
15. For the information of importers: The new agricultural agreement with the European Union
Adv. Gill Nadel, Moran Shmilovich
The trade agreement with the European Union is the oldest of Israel's trade agreements, and began back in the seventies. Over the years, the agreement has undergone various amendments and upgrades. Recently we have been informed that following prolonged negotiations that took place between the state of Israel (the Ministry of Industry, Trade, and Labor and the Agricultural Ministry) and the European Union, a new agreement has been signed in the field of agriculture and processed food expected to go into effect in 1.1.2010.
As we know, a sizable portion of Israeli export is sent to the European Union. In the field of food and agriculture, there are various tariffs and quotas that have hurt the competitiveness of Israeli export, and sometimes even prevented, de facto, its entry into the EU. The new agreement opens many opportunities to the community of Israeli food exporters, and even allows small and medium-sized producers to enter the new export markets in Europe.
The new agreement was intended, primarily, to lead to mutual tariff relief for processed agricultural products, and stipulates that the European Community and the state of Israel will conduct a gradual greater liberalization in the trade between them in agricultural products.
The new agreement is built from two protocols: one sets the rules applying to the export of agricultural products originating in Israel, and the other sets the rules applying to the import of said products originating in the EU. In this article, we will focus on the protocol applying to import of products to Europe.
As a rule, the new agreement presents three different lists relating to the cancellation of tariffs and their decreasing.
One list presents a general and impressive arrangement, under which any product that does not appear on the list is exempt from tariffs upon import to the EU. Thus, for example, food products that thus far have suffered from limited access to the European market because of quotas or high surcharges, such as chocolate, baking products, wafers, pasta, coffee, bases for preparation of fruit juices, marsh-mellow, fresh salads, etc, will enjoy an exemption from payment of tariffs.
Regarding the products that did appear on that list, while these do not enjoy an exemption from tariffs, nevertheless they do enjoy other benefits. Some of the products will enjoy significant quotas exempt from tariffs. These products include: turkeys, certain fruits and vegetables, citrus juice, wine from fresh grapes, types of starches and others. For other products, a ceiling is set, such that the tariff levied on those products will not exceed that ceiling, including certain kinds of sweet corn, cocoa powder, kinds of food preparations, and others.
The text of the agreement can be downloaded from the website of the Ministry of Trade, Commerce, and Labor, here:
http://www.moit.gov.il/NR/rdonlyres/183C42A9-B517-4A35-9400-10C674FB597C/0/agri_agree_2009.pdf
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
