|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
תוכן הענינים
| סחר בינלאומי |
על ביטחון ויציבות וסחר בינלאומי – מסע בעקבות החקיקה והפסיקה במדינת ישראל |
| סוכני מכס |
אחריות מקצועית – היבואן דרש, וסוכן המכס לא נחשב כרשלן |
| מסי יבוא |
השבת מס ששולם ביתר – גישה ליברלית של בית משפט השלום בירושלים |
| שילוח בינלאומי |
על סעיפי הגבלת אחריות והתיישנות בשטר מטען משולב |
| הובלה ושילוח בינלאומי |
חסר במטען - על סכסוך בין יבואן, מבטח, סוכן מכס, ומוביל יבשתי |
| הובלה ימית |
לתשומת לב סוכני האוניה והמשלחים - איך לא נכון לתבוע דמי השהיית מכולה |
| מכר טובין בינלאומי |
יש לתעד התקשרות מחודשת |
דבר המערכת
לקהל קוראינו,
אנו שבים אליכם עם הגליון הארבעה עשר של "יבוא ויצוא", הכולל התייחסות לנושאי מכס, שילוח והובלה.
אנו שבים ומודים למר דורון גבע (port2port) על הסיוע בהכנת הגליון למשלוח בדואר אלקטרוני.
את הגליון הבא נבקש לייחד לנושאי מכס. נשמח לקבל מכם בזמן הקרוב שאלות והצעות בענייני מכס, לצורך התייחסות אליהם בגליון הבא.
גיל נדל, עו"ד
סחר בינלאומי
על בטחון ויציבות בסחר הבינלאומי – מסע בעקבות החקיקה והפסיקה במדינת ישראל
מאת: עו"ד גיל נדל
הבטחון והיציבות הם נשמת אפו של הסחר הבינלאומי. אין מדובר רק בהיבט הפיזי של המסחר, על פיו עיסקאות מכר טובין יתבצעו רק אם לצדדים יהיה בטחון כי הטובין יגיעו ליעדם, אלא גם בהיבט המשפטיים של העיסקה: צדדים היושבים במדינות שונות והקושרים עסקאות מכר שנלוות להן עסקאות הובלה ועסקאות מימון יחפשו סביבה משפטית אחידה, בטוחה ויציבה, שתבטיח מקסימום וודאות למילוי התחייבויות הצדדים ואכיפתן.
המחוקק הישראלי ובתי המשפט במדינת ישראל, היו ערים לצורך הנ"ל בביטחון וביציבות בסחר הבינלאומי, והביעו דעתם במספר עניינים. נסקור את העיקריים שבהם:
חוק מכר טובין בינלאומי
חוק מכר טובין בינלאומי תש"ס - 1999 הינו דבר חקיקה חשוב ביותר ליבואנים ויצואנים העוסקים ברכש/מכר של טובין. החוק מאמץ לתוכו את אמנת וינה למכר טובין בינלאומי (CISG), ומשמש מעין "ברירת מחדל" לסוגיות המשפטיות הכרוכות בפרשנות חוזה מכר הטובין, ובסוגיות אחרות הקשורות למכר הטובין. הוא בוודאי חל על עסקאות בין צדדים שמקום מושבם במדינות החתומות על האמנה (ובמקרים נוספים, שמחמת מורכבות הענין - לא נכנס אליהם). במידה והצדדים לא סיכמו ביניהם תנאים מסויימים - יחולו הוראות החוק והאמנה. בין השאלות הנידונות בחוק: האם מוכר יכול לחזור בו מהצעה שנתן, ובה ציין כי ההצעה תקפה ל - 30 יום? אם הצדדים לא סיכמו ביניהם שהסחורה שתסופק תהיה נקייה מכל קנין רוחני של צד שלישי - מה רשאי המוכר לספק? מהי ברירת המחדל אם הצדדים לא ציינו שום מונח INCOTERMS, האם העסקה תהיה בתנאי EX-WORKS, FCA, CIF, DDP או תנאי אחר? ועוד.
מטרתם של האמנה והחוק הינה ליצור, ככל האפשר, הרמוניה ואחידות בסחר הבינלאומי של טובין, ולמנוע תופעה של מגדל בבל משפטי בתחום זה.
סעיף 7(א) לאמנה הדגיש את החשיבות באחידות ביישום האמנה, וקבע כי :
"אמנה זו תפורש בשים לב לאופייה הבין-לאומי, לצורך לקדם אחידות בתחולתה ולשמירת תום לב בסחר בין-לאומי"
גם בית המשפט העליון, בהתייחסו לחוק מכר טובין בינלאומי בגירסתו הישנה, קבע כי:
"חוק המכר הבינלאומי, עניינו בעיסקאות בינלאומיות שבהן הוודאות המשפטית היא בעלת חשיבות רבה. עצם חקיקתו של החוק נועדה ליצור בטחון משפטי בדרך של יצירת אחידות ומניעת החלת דיניה הפנימיים של כל מדינה ומדינה"
נציין כי לחוק מכר טובין בינלאומי מוקדש אתר אינטרנט מקיף, ע"י ד"ר אריה רייך מאוניברסיטת בר-אילן, שכתובתו http://www.biu.ac.il/law/cisg/indexHeb.htm
אשראי דוקומנטרי
ענייני האשראי הדוקומנטרי אינם מוסדרים בחוק הישראלי ואף לא באמנה שישראל חתומה עליה, אלא בנוהג שפותח על ידי לשכת המסחר הבינלאומית (ICC), המוכר בשם UCP500 (The Uniform Customs and Practice for Documentary Credits)), אשר מעוגן כדבר שבשגרה במכתבי אשראי דוקומנטרי המונפקים ע"י הבנקים.
בית המשפט העליון נדרש, באחר המקרים, לשאלה האם צד שלישי יכול לעקל אשראי דוקומנטרי שפתח צד אחד (יבואן) לטובת צד שני (יצואן), וקבע כי רק במקרים חריגים יוטל עיקול שכזה. מעניינת במיוחד ההנמקה שניתנה ע"י בית המשפט:
"מערכת המסחר הלאומית והבינלאומית - ובעצם: בכל יחסי-אנוש שהם - פועל יסוד, ריאגנט, שאינו בר-מישוש, שאינו נראה ושאינו נשמע; ואולם אותו ריאגנט - כנישמת החי שאיש לא ידע את מקומה - הוא המפעיל והמחיה את המערכת; הוא המדבק את חלקי המערכת אלה-אל-אלה; הוא המאפשר זרימה שוטפת ובלתי-מופרעת של כספים ושל סחורות ממדינה למדינה. שמו וכינויו של אותו ריאגנט הוא אֵמוּן ותחושת הביטחון - אמון ותחושת ביטחון בין הבנקים, ביניהם לבין עצמם, ותחושת ביטחון ואמון בין הבנקים לבין לקוחותיהם. יסוד זה של אמון ותחושת ביטחון, אין הוא יסוד מוֹדוּלָרִי. בנוי הוא מעשה מיקשה. פגעת בחלקו האחד - פגעת בכולו, ואפקט הדומינו יפעל במלוא עוזו. ...
אותו אמון ואותה תחושת הביטחון - שהם כה חיוניים למערכת - עלולים לספוג מכה אנושה אם אך יינתן לצד שלישי - מעשה שיגרה - להטיל עיקול על כספי אשראי דוקומנטרי. ....
דעתנו היא - על יסוד כל אותם שיקולים שהעלינו ואשר נלאֵינוּ מחזור עליהם שוב בפרוטרוט - כי היקף הסמכות והזכות היקף מצומצם הוא, בעיקר בשל הָרָעָה שעיקול יכול להמיט על הצדדים לעיסקה, על צדדים שלישיים, על הבנקים ועל חיי הסחר הבין -מדינתי"
הובלה ימית והובלה אווירית
מדינת ישראל הצטרפה לאמנות הבינלאומיות העוסקות בהובלת טובין בים (אמנת האג משנת 1924, כללי ויסבי משנת 1968), ואימצה אותן בחקיקה (פקודת הובלת טובין בים). גם בתחום התובלה האווירית אימץ המחוקק הישראלי (חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980) את אמנת ורשה משנת 1929, לרבות הפרוטוקול הרביעי של מונטריאול משנת 1975.
היציבות והביטחון הנחוצים לסחר הבינלאומי היו לנגד עיניהם של בתי המשפט בישראל גם בסוגיות הנוגעות להובלה. כך למשל, פסק בית המשפט העליון בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות המקוצרת בהובלה ימית (שנה אחת) כי:
"בבוא בית המשפט לקבוע את הפרשנות הראויה לביטוי Unless A Suit Is Brought... שבסעיף III(6) לכללים, כמו גם בכל מקרה אחר בו בית המשפט נדרש ליישם כללים שמקורם באמנות ובמסמכים בינלאומיים, עליו לתת משקל רב לשיקול של האחדת הדין, בעיקר בנושאים הקשורים לתובלה ולמסחר בינלאומיים"
הרחבה של תחולת עקרון הבטחון והיציבות
עד כה ראינו כיצד בא לידי ביטוי עקרון הבטחון והיציבות בדברי חקיקה ספציפיים. ואולם, בית המשפט העליון היה נכון להרחיב את תחולתו של עקרון הבטחון והיציבות, עד כדי כך שמי שאינו פועל על פי הנהלים המקובלים, ופוגע בביטחון וביציבות בסחר הבינלאומי, עלול להיחשב כפועל ברשלנות וכתוצאה מכך - לחוב בנזיקין.
באותו מקרה, דובר בסוכן המכס שטיפל בשחרור טובין, תוך שידע כי הטובין משוחררים שלא כנגד שטר מטען מקורי, ואף ערך מכתבי ערבות כתחליף לשטרי מטען מקוריים. בית המשפט קבע כי פעולתו של סוכן המכס לא היתה תקינה, הן בכך ששחרר את רשומון היבוא שלא עפ"י חשבון ספק מקורי, והן בכך שידע אודות הוצאת פקודת מסירה ללא שטרי מטען מקוריים, והמשיך בכל זאת בתהליך, ביודעו שהוא נוהג שלא לפי הנורמה המקובלת.
בית המשפט הסביר מדוע יש להטיל אחריות על סוכן המכס:
"סוכן מכס אינו פועל בחלל הריק. הוא מודע לנורמות הקיימות בענף, לנוהגים, לכך שזכויות צד ג` אמורות להפגע במידה הוא אינו נוהג בנאמנות וביושר, לכך שהמדובר בסחר בינלאומי. גם הוא יכול להעלות על הדעת את הנזק המסחרי-כלכלי העלול להגרם לא רק לצד קרוב או רחוק אלא גם למדינה, אם יצא הקול שאינה מקפידה לשחרר שחרור טובין לפי הוראות הדין ושטרי המטען, ובניגוד לנוהגי שחרור נורמטיביים ידועים. על הסדרים בינלאומיים יש להקפיד הקפדת יתר, באשר הם אמורים להביא בטחון במסחר הבינלאומי, בקשר בין האנשים והמדינה, ולשמור על זכויות הצדדים. אין ליצור בהם הסדרים "פנימיים" לא בטוחים, ללקוחות מועדפים, שסיכון רב בצידם. הסדרים אלו אינם ידועים לכל הצדדים לעיסקה, וספק אם היו מקובלים עליהם אילו ידעו עליהם בזמן אמת."
"פעולות אלה (=שביצע סוכן המכס - ג.נ.) אינן בגדר הנורמה של אנשי מקצוע סבירים והגונים; הם חריגה ופגיעה בחובת אמון שהם חייבים הן מכח תפקידם, הן מכח הדין, ובמיוחד מכח היות נורמה זו גם בגדר נוהג בינלאומי, ואבן יסוד לעקרון ההסתמכות על חיובי צדדים ובעלי מקצוע בסחר הבינלאומי. ...
המדיניות המשפטית הנאותה, בהתיחס למהות תפקידו של עמיל המכס, ולתפקיד שהוא ממלא בסחר הבינלאומי ובעזרה לשמור על נורמות שחרור מקובלים וידועים, - מחייבים הטלת אחריות קונקרטית במקרה הנוכחי"
לראש העמוד
סוכני מכס – אחריות מקצועית
הלקוח דרש, וסוכן המכס לא נחשב כרשלן
מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד קרן לוי
סיפור המקרה
יבואן ייבא ממרחי אנשובי בשפופרות, תוך שנעזר בסוכן מכס לצורך שחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. סוכן המכס סיווג את הטובין בפרט 16.04.2020 שהיה אז פטור ממכס. רשות המכס החליט לסווג את הטובין בפרט 16.04.2090, שהיה חייב במכס, והוציאה ליבואן גרעונות. היבואן חלק על עמדת המכס, ובמקביל תבע את סוכן המכס בגין רשלנותו, שסיווג את הטובין ללא תשלום מכס.
פסק הדין
1. בית המשפט אישר את עמדת המכס. בית המשפט קבע, בהתאם לכלל 4 לפרק 16 לצו תעריף המכס, שפרט 16.04.2020 העוסק בתכשיר שעבר הומוגניזציה, מוגדר כדג שעבר תהליך הומגניזציה המיועד למכירה קמעונאית כמזון לתינוקות או למטרות דיאטטיות. מאחר שהטובין לא היו מיועדים כמזון לתינוקות או למטרות דיאטטיות, קבע בית המשפט כי לא ניתן לסווג את התכשיר בפרט 16.04.2020.
2. בית המשפט מוצא תמיכה לקביעתו האמורה בעדותו של נציג סוכן המכס, אשר העיד כי טעה בעת הסיווג, בכך שלא קרא את ההגדרה של "תכשיר שעבר הומוגניזציה", ובעדותו של נציג המכס אשר העיד כי משלוח דומה של יבואן אחר משנת 2000 סווג בפרט 16.04.2090 ושולם עליו מכס.
3. בהתייחס לתביעה כנגד סוכן המכס, קיבל בית המשפט את טענת סוכן המכס, לפיה היבואן הגיע לסוכן המכס עם מכתב מסוכן המכס הקודם שלו, שבו נאמר שאם היבואן יקבל אישור מהספק שלו שהאנשובי עבר הומוגניזציה – אז הטובין יהיו פטורים ממכס, ובהתאם לכך, ולאחר שקיבל את אישור הספק, דרש היבואן מסוכן המכס לסווג את הטובין בפרט 16.04.2020. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי סוכן המכס פטורה מאחריות.
פרשנות
1. בכל הנוגע לעצם החיוב במכס על ממרחי אנשובי, ראוי היה לנסות ולתקוף את עצם חוקיותה של הטלת המכס על ממרחי אנשובי, ככל שאין ייצור מקומי של טובין אלו. כידוע, מטרתו העיקרית של המכס הינה הגנה על הייצור המקומי, ובאם אין ייצור מקומי, נשמט עיקרה של הטלת המכס. נרחיב על כך בהזדמנות אחרת.
2. בכל הנוגע לתביעה כנגד סוכן המכס, יש לבקר את פסק הדין. לדעתנו, החלטת בית המשפט לפטור את סוכן המכס מאחריות רק בשל העובדה שהסתמך על מכתב של סוכן המכס הקודם ועל דרישת הלקוח לסווג את הטובין בפטור ממכס, הינה שגויה. אחריותו של סוכן המכס לבחון את סיווג הטובין הינה עצמאית ואינה תלויה במעשי סוכן המכס הקודם. גם אם הלקוח דרש סיווג של הטובין בפרט מסוים שכלל אינו נכון לדעת סוכן המכס, היה על סוכן המכס להתנגד לכך ולהסביר ללקוח מדוע.
ת.א. (שלום - ת"א) 49944/03
לראש העמוד
מסי יבוא
השבת מס ששולם ביתר – גישה ליברלית של בית משפט השלום בירושלים
מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד רותם וירניק
ספור המקרה:
חברת מ. סידס ובנו בע"מ ייבאה לארץ גלידה מתוצרת חברת MARS. בעקבות הטלת היטל בטחה על יבוא גלידה, שילמה סידס סכומים ניכרים בעת יבוא גלידה לישראל.
לימים נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בהליך משפטי שסידס לא היתה צד לו, כי הצווים הותקנו תוך חריגה מכללי המשפט המנהלי וכי הם בטלים מעיקרם.
לאור פסיקת בית המשפט המחוזי, פנתה סידס להנהלת המכס לקבלת החזר, ומשנענתה בשלילה, הגישה סידס את התביעה דנן, בבית משפט השלום בירושלים, נגד מדינת ישראל, משרד התמ"ס והמכס, ותבעה כי יושבו לה כל סכומי הכסף ששולמו על ידה מכוח הצווים.
לטענת רשות המכס ומשרד התמ"ס, הפרוצדורה הנכונה היתה לתקוף את הצווים המטילים את היטל הביטחה על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 50 לחוק היטלי סחר, דהיינו – הגשת ערעור על הצו תוך 30 מיום כניסתו לתוקף של הצו. משנמנעה סידס מלעשות כן – היא חסומה לתקוף בשלב מאחר את תוקף הצווים ולתבוע את השבתם.
פסק הדין:
1. ביהמ"ש קבע, כי ניתן לתבוע רשות ציבורית שגבתה כסף מהאזרח שלא כדין, תוך חריגה מסמכותה, הן מכוח עוולת הרשלנות והן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, במסגרת תביעה כספית רגילה, גם כאשר קיים מנגנון אחר בחוק, מכוחו הוטלה החובה לשלמם.
2. עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי במקרה שבו היה התשלום רצוני מתוך מגמה לסיים את הפרשה, תישלל מן האזרח, בכל מקרה, הזכות להשבה, אף אם החוק מכוחו חויב האזרח, כלל לא קבע הליכים להחזרת המס, ולכאורה מדובר בתביעה רגילה להשבת מס.
3. ביהמ"ש הוסיף, כי הנטל להוכיח שהתשלומים ששילם האזרח היו רצוניים, רובץ לפתחה של הרשות, אלא אם נקבע במפורש בחוק, כי נטל ההוכחה בנקודה זו, הוא על האזרח.
4. בנוסף, מציין ביהמ"ש, כי יש לאפשר את הגשת התביעה כנגד הרשות בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, גם לאור הפגיעה בזכות הקניין של האזרח, אשר הנה זכות יסוד ולאור זכות הגישה לבית המשפט, אשר הפכה בשנים האחרונות לזכות חוקתית.
5. לאור האמור לעיל, פסק ביהמ"ש, כי גם אם סידס לא הגישה ערעור, ע"פ סע` 50 לחוק היטלי סחר, עדיין היא הייתה רשאית לתבוע, במישרין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, יחד עם טענה של התרשלות הרשויות, את השבת הכספים, לאור קביעתו של ביהמ"ש המחוזי, כי המכס חרג מסמכותו, ומאחר והמכס לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, שהתשלום היה רצוני.
6. משכך, ועל מנת לקבוע אם אכן זכאית סידס להשבה, בחן ביהמ"ש את עמידתה של סידס בתנאי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים. ביהמ"ש קבע, כי סידס פנתה למכס בדרישת השבה בתוך התקופה הקובעת של 5 שנים מהיום בו נתהווה היתר ואף הגישה את תביעתה בתקופה הקובעת. כמו כן, פסק ביהמ"ש כי סידס עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי לא גלגלה את היתר על הצרכנים.
7. ביהמ"ש הגיע למסקנה, שסכום היתר נספג ע"י סידס, בהתבסס על העדויות והמסמכים שלהלן: תצהירו של מנהל סידס; פלטי מחשב של סידס המשקפים את מחירי הגלידה לצרכנים לפני התקנת הצווים, לאחר התקנת הצווים ולאחר פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי; העתקי חשבוניות מהתקופה הרלוונטית; טבלת חישוב שינויי המדד בתקופה הרלוונטית; תצהירו של מנתח מערכות ומחשוב, המעיד על אמצעי ההגנה שנוקטת סידס ואמינותם של פלטי המחשב; תצהיר רו"ח, המפרט את מחירי הגלידה בתקופה הרלוונטית מול שינוי המדד ומגיע למסקנה, שהשינויים במחירי הגלידה באותה תקופה, לא נועדו אלא להדביק את עליית המדד.
8. לאור האמור לעיל, קיבל ביהמ"ש את תביעתה של סידס וחייב את המכס להשיב לה את מלא הסכומים ששולמו על ידה .
פרשנות:
א. פסק הדין מציג גישה ליברלית בדבר השבת מס, וזאת לאור נקודת המוצא לפיה המס היה בלתי חוקי (בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי). בנסיבות אלו, בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לטובת משלם המס, ומצא את הפרוצדורה המתאימה להשבת המס. מלשון פסק הדין ניתן אף ללמוד על גישה ליברלית עוד יותר, לפיה בכל מקרה ניתן היה לפעול שלא על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 50 לחוק היטלי סחר, ולתבוע מכח עילות משפטיות אחרות. יחד עם זאת, לאור נועזותו של פסק הדין, והיותו הלכה של ערכאה נמוכה, יש לנקוט בענין זה משנה זהירות, ולכתחילה לעמוד במועדים הקבועים בחוק להגשת ערעור (או להגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור).
ב. בנסיבות ענייננו, כאשר, על פי פסיקת בית המשפט המחוזי, גביית המס מהנישום נעשתה תוך חריגה מסמכות, והנישום לא שילם את הכספים מרצונו, הרי שהדרך הנכונה לתבוע השבת כספים ששולמו ביתר, הינה למצות תחילה את ההליכים הקבועים בחוק, לרבות פנייה אל מנהל אגף המכס והבלו להשבת הכספים והוכחה כי הטובין לא נמכרו, או שהטובין נמכרו והיתר לא גולגל על הצרכן, בהתאם לסעיף 6 לחוק מסים עקיפים, ולאחר מכן, באם יש בכך צורך, פתוחה לנישום הדרך לפנות לבית המשפט בתובענה כספית להשבת הסכומים ששולמו ביתר.
ג. לאור סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים והנטל הכבד המוטל על היבואן לצורך קבלת המס (ראה למשל בפסק הדין בענין שחורי, שנסקר בגליון מס` 12 של "יבוא ויצוא") ראוי לתת תשומת לב מיוחדת לאופן בו הגיע ביהמ"ש למסקנה, שסידס לא גלגלה את היתר על הצרכנים, כמפורט לעיל.
ת.א 1526/99 מ. סידס ובנו בע"מ נ` מדינת ישראל ואח`, בית משפט השלום בירושלים.
לראש העמוד
שילוח בינלאומי
על סעיפי הגבלת אחריות והתיישנות בשטר מטען משולב
מאת עו"ד גיל נדל
כידוע, בית הדין לחוזים אחידים התבקש בעבר לאשר את שטר המטען המשולב של FIATA. הצורך באישור סעיפי שטר המטען נובע מכך שהמשלח הבינלאומי, בשונה מהמוביל הימי או האווירי, אינו נהנה אוטומטית מסעיפי הגבלות אחריות והוראות התיישנות על פי חוק. במצב זה, המשלח יהיה חשוף לתביעת בעל המטען על מלוא הנזק, בעוד שהוא (המשלח) היה מנוע מלגלגל את התביעה הלאה על המוביל הימי / האווירי, בהיותם נהנים מסעיפי הגבלת האחריות וההתיישנות הקבועים באמנה ובחוק.
אמצעי העזר שעומד לרשות המשלח הבינלאומי הינו שטר המטען המשולב, אשר במסגרתו מציב המשלח בינלאומי הוראות פטור האמורות להביא אותו למצב כאילו דיני ההובלה הימית והאווירית חלים עליו. אלא שהוראות אלו מהוות סעיפי פטור בחוזה אחיד, ועל מנת לבצר את תוקפן, ולמנוע ממאן דהו בעתיד לטעון כי מדובר בסעיפי פטור גורפים בחוזה אחיד שדינם להתבטל, פנו המשלחים (ליתר דיוק – חברת טרנסכלל סחר בע"מ) לבית הדין לחוזים אחידים על מנת לקבל "תעודת הכשר" לשטר המטען המשולב של FIATA.
בית הדין לחוזים אחידים (ע"ש 7029/99 טרנסכלל סחר בע"מ נ` היועץ המשפטי לממשלה, פס"ד מיום 2.2.05) לא אישר את הוראות שטר המטען מטעמים שונים, חלקם צדדיים וטכניים, וקבע כי הוא לא שוכנע שאין בשטר המטען תנאים מקפחים וכי ראוי לאשרו כחוזה אחיד הנעדר תנאים מקפחים. יחד עם זאת, בית המשפט ציין, למען הסר ספק, כי אין בקביעתו הנ"ל כדי למנוע מהמשלחים להגיש בקשה חדשה לאישור שטר המטען, שכן אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות בשטרי המטען שמוציאים המשלחים, אשר מתייחסים להובלה לפי אותן אמנות.
זאת שנקודה שיש לדייק בה. בית הדין לחוזים אחידים הסכים, עקרונית, להכיר בתקיפותם של סעיפי שטר המטען המשולב המתייחסים למקטעים הימיים / אוויריים, שהוראותיהם תואמות להוראות האמנות הנוגעות להובלה ימית ואווירית. ואולם, מה קורה לגבי התייחסות למקטעים שאין לגביהם הוראות פטור ספציפיות בדין הישראלי (כמו הובלה יבשתית). האם במצב זה, סעיפי פטור בשטר מטען של משלח בינלאומי, שיקבעו תקופת התיישנות מקוצרת גם לגבי המקטע היבשתי, יהיו תקפים או שיוכלו להיחשב כסעיפי פטור גורפים בחוזה שניתן לבטלם?
ענין כזה נידון בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת.א. 10961/00 א.מ.ש סטאר בע"מ נ` רות קרגו הובלה בינלאומית), שניתן לפני פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים. באותו מקרה יבואן ייבא סחורה (ג`ינסים) מארה"ב לישראל, הסחורה הגיעה לישראל בחסר. היבואן תבע את המשלח הבינלאומי, אלא שבין מועד הגעת הסחורה לישראל ובין הגשת התביעה חלפו כשנתיים. המשלח טען, כי שטר המטען קובע התיישנות של שנה אחת, ביחס לכל ההובלה המכוסה בשטר המטען. היבואן טען, כי תקופת התיישנות בת שנה ניתנת רק לגבי הובלה ימית, ואילו לגבי נזקים בהובלה יבשתית, אשר יתכן שהחזר אירע במהלכה, אין לקבל תקופת התיישנות מקוצרת. בית המשפט דחה את טענת היבואן, ואימץ את הוראותיו של שטר המטען.
מעיון בפסק הדין נראה שהיבואן לא העלה את הטענה כי קביעת תקופת התיישנות של שנה על מקטע יבשתי מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל כל פנים בית המשפט לא התייחס לענין זה.
בהקשר זה נשוב ונזכיר את פסק דינו של בית המשפט העליון (בהרכב שופט אחד) בענין יובל מחשוב ישיר (רע"א 1157/02 USEN AIR AND SEA SERVICE נ` יובל מחשוב ישיר בע"מ, ניתן ביום 25.3.02 (ראה סקירתנו בגליון מס` 1 של יבוא ויצוא).
באותו ענין יצואן ישראלי (חברת יובל מחשוב) התקשר עם משלח בינלאומיUsen Air and Sea) ) למטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלו בסינגפור. לטענת היצואן, המשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליצואן, למרות זאת היתה חובתו באותו ענין, והיצואן הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח.
המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיב היצואן כי הוא לא חתם על שטר המטען, ולא ידע על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות. בית המשפט קבע שהיצואן לא הביע הסכמתו בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שהיצואן לא חתם על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתו, גם לא באמצעות סוכן המכס של היצואן, שדרכו הוזמנה ההובלה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
מכאן, שכאשר לא קיימת אינדיקציה ברורה לכך שמזמין ההובלה הסכים לתנאים המפורטים בשטר המטען, סעיפים מסויימים בשטר המטען עלולים להיות בלתי מחייבים כלפי מזמין ההובלה. אמנם, ככל שהתנאים מעוגנים בחקיקה הישראלית (סעיפי התיישנות והגבלת אחריו במקרה של הובלה אווירית וימית), הרי שהתנאים יחולו בכל מקרה, וזאת מכח החקיקה ישראלית המעגנת אותם, ואולם, אם אין חקיקה המעגנת את סעיפי הפטור, וכזהו המצב בנוגע להובלה יבשתית, הרי שמזמין ההובלה יוכל, בנסיבות מתאימות, להתנער מסעיפי שטר המטען.
לראש העמוד
הובלה ושילוח בינלאומי
חסר במטען - על סכסוך בין יבואן, מבטח, סוכן מכס, ומוביל יבשתי
מאת עו"ד גיל נדל, עו"ד דנה בן צבי (אש)
סיפור המקרה:
יבואן שעונים התקשר בהסכם עם חברת טרנסכלל (סוכן המכס) לצורך טיפול בהובלת משלוח יבוא לישראל. חברת עמילות המכס שכרה את שירותיהם של מובילי דרור (המוביל היבשתי) לצורך ביצוע ההובלה היבשתית בישראל. המוביל היבשתי, מצידו, נעזר בקבלן משנה לביצוע ההובלה. הסחורה יובאה, התקבלה במחסני ממ"ן, ומשם שוחררה והובלה למחסן הערובה שבמרכז לפתרונות לוגיסטיים (מ.פ.ל). בעת שחרור הסחורה מממ"ן, נבדק המשלוח חיצוני ושוחרר ללא כל הערת נזק. ואולם, בעת קבלת הסחורה במ.פ.ל הסתבר כי חלק מהאריזות קרועות, וכי נגנבו 62 שעונים.
יבואן השעונים והמבטחת שלו, הגישו תביעה נגד סוכן המכס והמוביל היבשתי בישראל. המוביל היבשתי הגיש הודעת צד ג` לקבלן המשנה שלו והנהג שביצע בפועל את ההובלה.
פסק הדין:
בית המשפט קבע כי מאחר והסחורה שוחררה מממ"ן ללא הערת נזק, יש לדחות את טענת הנתבעים שהנזק אירע לפני הגעת המשלוח לארץ.
בית המשפט קבע כי סוכן המכס אחראי לנזק שנגרם לסחורה.
בית המשפט סירב לקבל את טענת סוכן המכס כי פעל רק כמתאם ההובלה ולכן אין לראותו כאחראי. בית המשפט קבע כי סוכן המכס לא הביא כל הוכחה לכך שפעל כגוף מתאם בלבד. אדרבה, בית המשפט מצא שהיבואן התקשר עם סוכן המכס לקבלת שירותי עמילות מכס והובלה ולא עם גורם אחר, ועל כן כל התקשרות של סוכן המכס עם מוביל היתה על אחריותו של סוכן המכס ואינה גורעת מחבותו של סוכן המכס כלפי היבואן. לכן, העובדה שסוכן המכס התקשר עם מוביל יבשתי, אינה גורעת מאחריותו לכך שהסחורה תגיע ליעדה בצורה בטוחה, ללא נזק, בהתאם לחוזה עם היבואן. בית המשפט גם קבע, כי מאחר וסוכן המכס לא השגיח ובדק או פיקח על כך שהמשלוח יגיע ליעדו כהלכה, הוא התרשל בתפקידו.
בית המשפט קבע כי גם המוביל היבשתי אחראי לנזק. לפי החוק, יש לראות במוביל היבשתי "שומר שכר", אשר פטור מנזק רק אם יוכיח שהנזק נגרם בנסיבות שלא יכול היה לחזות מראש ולא יכול היה למנוע. המוביל היבשתי לא הוכיח שלא יכול היה לחזות את הנזק או למנוע אותו. בית המשפט גם קבע כי גם המוביל היבשתי התרשל בכך שלא פיקח על ביצוע ההובלה.
בהתאם, קבע בית המשפט כי הן סוכן המכס והן המוביל היבשתי מחוייבים לפצות את היבואן וחברת הביטוח בגין הנזק.
בנוסף, בית המשפט קיבל את הודעת צד ג` ששלח סוכן המכס למוביל היבשתי, שכן בהתאם לחוזה ההתקשרות בין המוביל היבשתי לסוכן המכס, התחייב קבלן המשנה לשאת בכל הנזקים שייגרמו כתוצאה מההובלה. על כן, חויב המוביל היבשתי לשלם לסוכן המכס את הסכומים שסוכן המכס חויב לשלם ליבואן. בשורה התחתונה, המוביל היבשתי חויב לשאת במלוא הנזק.
נוסיף ונציין כי התביעה נגד הנהג נדחתה, שכן הוסכם שאחריותו תקבע בבדיקת פוליגרף, ובבדיקה זאת נמצא הנהג דובר אמת - שלא גנב את הסחורה החסרה.
פרשנות:
1. פסק הדין מספק הדגמה נהדרת לחשיבות הרישום, התיעוד ועריכת חוזה מסודר:
א. חשיבות התיעוד בעת שחרור הסחורה מממ"ן. אילו הייתה כבר בשלב שחרור הסחורה הערת נזק, ניתן היה להטיל אחריות גם נגד משלח / מוביל ימי / מוביל יבשתי בחו"ל, ובוודאי שסוכן המכס והמובילים היבשתיים יכולים היו לטעון שאינם אחראים.
ב. חשיבות עריכת הסדר חוזי מסודר וכתוב בין סוכן המכס לבין המוביל היבשתי: בזכות התקשרות זאת חויב המוביל היבשתי לשלם לסוכן המכס את תשלום הפיצויים ליבואן.
ג. חשיבות הבדיקה אצל מקבל הסחורה: לקוח שלא יגלה חסר בעת קבלת הסחורה, חושף עצמו לטענה, כי הנזק נגרם לאחר שהסחורה התקבלה אצלה. במקרה הנדון, הגילוי המוקדם של הנזק הבטיח ליבואן פיצוי מלא על נזקיו מסוכן המכס והמובילים.
2. בית המשפט הדגיש את חשיבות הפיקוח של מי ששוכר קבלני משנה. בית המשפט קבע שעל סוכן המכס לפקח על המוביל ושעל המוביל לפקח על קבלן המשנה. לא מספיק לשכור שירותים, אלא יש לוודא שהם מבוצעים בצורה ראויה.
ע"א 101199/00 כלל חברה לביטוח בע"מ נ` טרנסכלל סחר בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב.
לראש העמוד
הובלה ימית
לתשומת לב סוכני האוניה והמשלחים - איך לא נכון לתבוע דמי השהיית מכולה
מאת עו"ד גיל נדל, עו"ד קרן לוי
סיפור המקרה
יבואנית הזמינה סחורה מספק באיטליה. הספק שלח את הסחורה באמצעות נציג המשלח הבינלאומי באיטליה, והיבואנית שיחררה את הסחורה בישראל.
היבואנית לא החזירה את המכולה שבה הגיעה הסחורה במשך מספר חודשים, ורק לאחר פנית המשלח אל היבואנית בכתב הושבה המכולה. המשלח תבע מהיבואנית דמי השהית המכולות.
פסק הדין
בית המשפט דחה את תביעת המשלח. בית המשפט בחן את היחסים החוזיים שבין הצדדים, והגיע למסקנה שבין המשלח והיבואנית לא נחתם חוזה כלשהו. בית המשפט מצא כי המסמך היחיד שקיים בעניין זה הוא אודות התקשרות בין ספק הסחורה לנציג המשלח באיטליה, ומסמך זה לא כלל שום התייחסות לעניין המכולה.
בית המשפט דחה את טענת המשלח כי הודיע ליבואנית בעל פה אודות הצטברות דמי השהיה בגין המכולה, וקבע שהודעה שכזאת יש למסור בכתב ולא בעל פה.
בית המשפט קיבל את טענת היבואנית שסברה שעלות המכולה היא חלק מהמשלוח ומדמי ההובלה, לאור העלות הגבוהה של המשלוח (כ 60,000$) ושל ההובלה (כ 30,000 ₪) לעומת השווי הנמוך יחסית של המכולה (כ 4000 ₪). בענין זה בית המשפט נעזר בעובדת קיומם של משלוחים שבהם המכולה היא חלק בלתי נפרד מהמשלוח ואין צורך להשיבה.
בית המשפט היה מוכן, עקרונית, לקבל את טענת המשלח כי קיים נוהג בין הצדדים לענף כי יש להחזיר מכולות, וכי יש לשלם דמי השהייה, אולם נוהג כזה יש להוכיח, דבר שלא נעשה בענייננו.
הערה
למקרה דומה ראו בסקירתנו: "כיצד נוצרת התחייבות לתשלום דמי השהייה? איך מחשבים את דמי ההשהייה?" שפורסמה בגליון מס` 6 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם",
Index.asp?ArticleID=67&CategoryID=91&Page=1
ת"א 35000/03 תובלה משולבת שירותים בינלאומיים בע"מ נ` בינוי ופיתוח בע"מ
לראש העמוד
מכר טובין בינלאומי
יש לתעד התקשרות מחודשת
מאת עו"ד גיל נדל, עו"ד דנה בן צבי
הנה סיפור אמיתי, שנדון לאחרונה בבית המשפט, המראה מה קורה כאשר מנסים ומצליחים לפתור משבר, אך נכשלים בהבנת הפתרון.
סיפור המקרה:
1. יבואן ישראלי הזמין משלוח ערמונים טריים מספק זר. המטען הוזמן בתנאי F.O.B איזמיר, והתשלום היה בתנאי CASH AGAINST DOCUMENTS. המטען הוטען באיזמיר, והוצא שטר מטען נקי לפקודת הנשגר – בנק אינווסטק, באופן שהיבואן היה אמור לשלם לבנק ובתמורה הבנק היה מסב את השטר לפקודתו.
2. המטען הגיע לנמל חיפה ללא שטר המטען, והספק החליט לשלוח את שטר המטען המקורי, באמצעות דואר שליחים. בעקבות אי הידיעה, כמה זמן ייקח לשטר המטען להגיע, ולאור העובדה כי מדובר היה במטען מתכלה, אשר כל עיכוב בשחרורו גורם לו לנזקים, נוהל מו"מ בין הצדדים ובסופו סוכם לאפשר ליבואן לקבל את הבעלות והחזקה במטען ללא שטר המטען המקורי, ומבלי שהיבואן ישלם עבור הסחורה לפני שחרורה. בהמשך סירב היבואן לשלם עבור הסחורה והספק הגיש תביעה כספית כנגד היבואן.
3. הספק טען כי הסחורה שוחררה לידי היבואן מתוך אמון והיבואן לא שילם תמורתו. היבואן טען, מנגד, כי הוא הודיע לספק על ביטול העסקה מאחר והסחורה ככל הנראה התקלקלה עקב השהות במכולה בתנאי חום, לאור העיכוב בשחרור המטען שנגרם כתוצאה מהעדר שטר מטען מקורי, ובתגובה להודעה זאת על ביטול העיסקה הודיע הספק (כך לטענת היבואן) כי הוא מוכן להעביר את המטען ליבוא ללא תשלום בעסקת קונסיגנציה, באופן שהיבואן ישלם רק לאחר שיווצר הפרש בין התמורה שתתקבל לבין ההוצאות הכרוכות בעסקה, לרבות תשלומי המכס. היבואן טען כי מאחר והעסקה הסתיימה בהפסד, לא היה הספק זכאי לתשלום.
4. סיכום ביניים: בין הצדדים התקיימה מחלוקת עובדתית חזיתית בשאלת תנאי ההתקשרות החדשה, ובית המשפט נדרש להכריע בשאלה זאת.
פסק הדין:
5 .בית המשפט קיבל את גרסת היבואן. בית המשפט הגיע למסקנה זאת הן מחומר הראיות שהיה לפניו והן מההגיון הכלכלי: אין חולק על כך שתנאי התשלום בעיסקה המקורית היו CASH AGAINST DOCUMENT ואילו בפועל המטען שוחרר, בהסכמה, ללא תמורה. בית המשפט קבע כי ניתן להסביר שינוי דרסטי זה בתנאי התשלום, רק לאור שינוי כללי של העיסקה – מעיסקת מכר רגילה לעיסקת קונסיגנציה.
6. בית המשפט נעזר בעובדה נוספת והיא שגם לאחר שהמטען שוחרר לידי היבואן לא פעל הספק לקבל לידיו כל אמצעי תשלום שהוא או התחייבות, ואף לא שלח נציג על מנת שיבחן את הנזק לסחורה. גם התנהגות זאת מטה את הכף לטובת גרסתו של היבואן.
7. בית המשפט קבע כי מאחר והתביעה הייתה אך ורק לקבלת תשלום לפי העסקה המקורית, ולא לקבלת תשלום חלופי כלשהו, אין מנוס מדחיית התביעה לחלוטין.
פרשנות:
8. יש לשים לב להפרדה בין מועד העברת הסיכון לבין מועד העברת הבעלות: העובדה כי העסקה הינה מסוג FOB מלמדת רק על מועד העברת הסיכון. העברת הבעלות (הזכות הקניינית), נגזרת מצורת התשלום, וממעורבותו של בנק בהליך התשלום (במקרה זה CASH AGAINST DOCUMENT).
9. ניתן לראות את החשיבות הרבה לכך שיהיה תיעוד של שיחות, מכתבים, הודעות וכד`, כאשר משתבשת עסקה, שכן ברגע שקורים שינויים בעסקה המקורית, אם אין תיעוד, קשה להוכיח מה התנאים החדשים עליהם הוסכם. במהלך עסקים, אנשים נוטים למצוא פתרונות ולהסכים הסכמות על מנת לפתור את הבעיות שנותרו, ושוכחים שאחר כך ייתכן ויהיה צריך ליישב סכסוך.
10. מומלץ, גם אם בטוחים בצדקת התביעה המרכזית, לתבוע סעד / סכום חלופי. ייתכן, שאילו הספק היה טוען שמגיע לו, לחילופין, תשלום בגובה עלות הטובין, או תשלום הגיוני אחר במקרה שהגרסה בדבר עסקת הקונסיגנציה תתקבל, היה הספק מצליח לקבל פיצוי זה, שכן שינוי העסקה אין משמעותו בהכרח אי תשלום מוחלט לספק.
ת"א (חי`) 8900/03 EGE KESTANCILIK נ` מאנקו יבוא מזון בע"מ
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
