בית המשפט: לא הגיוני ששירותי עמילות מכס יינתנו בהתנדבות
האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מההתנחלויות הינה חוקית?
לא כל עיכוב של המכס מצדיק פיצוי
בית המשפט: משלח אינו צריך לבלוש אחרי יבואן בקשר לתוכן המשלוח
בית המשפט: מה שמותר למוביל הימי, מותר גם לאחרים
בשלב מקדמי: היבואן הצליח להתגבר על תניית שיפוט בשטר מטען
משלח בינלאומי אינו אחראי לעיכוב בשחרור סחורה עקב תקופת החגים
בית המשפט: יש לדקדק בזהות חברת תעופה הנתבעת בגין נזק למטען
מה חדש החודש
בית המשפט: לא הגיוני ששירותי עמילות מכס יינתנו בהתנדבות
עו"ד גיל נדל, עו"ד אורית חניה
רקע:
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב, אליו הוגשה תביעה כספית שעניינה דרישת תשלום בעבור שירותי שילוח ושחרור ממכס של גופי תאורה שיובאו מצרפת.
התביעה הוגשה על ידי המשלח כנגד יבואן גופי התאורה בטענה כי היבואן לא שילם בעבור שירותי שילוח ועמילות מכס של גופי תאורה שיובאו מצרפת לישראל. סך התביעה הועמד על כ-20,000 ש"ח.
היבואן העלה טענות הגנה רבות וביניהן כי המשלח "התנדב" לספק לו שירותי עמילות מכס בחינם, כי הטובין הגיעו פגומים, כי המשלח התרשל בכך שלא ביטח את המשלוח, אך בית המשפט דחה את כל טענות ההגנה של היבואן וקיבל את תביעת המשלח במלואה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
יבואן ייבא גופי תאורה לישראל באמצעות חברת שילוח בשני משלוחים, משלוח ימי ומשלוח אווירי.
חברת השילוח טענה כי היבואן לא שילם את שכרה בעבור שירותי השילוח וכן בעבור שירותי עמילות מכס ששכרה עבורו מחברה אחרת, והגישה נגדו תביעה על סך 20,000 ש"ח. התביעה הוגשה נגד התאגיד של היבואן, וכן נגד שניים מבעליו.
באשר לשירותי השילוח, טען היבואן כי חברת השילוח לא הציגה כל מסמך המעיד על השירות שניתן ועל עלותו של השירות כגון הסכם בין הצדדים, או כל מסמך אחר המעיד על כך.
בנוגע למתן שירותי עמילות המכס, טען היבואן כי חברת השילוח התנדבה לתת לו שירות זה בכדי "להרשימו", ללא עלות.
בנוסף, טען היבואן כי יש להפחית מסכום החיוב את עלות התיקון ועלות השילוח של עמודי התאורה שהגיעו פגומים, שבגינם נאלץ לבטל עסקה עם צד ג'. בעניין זה הוסיף היבואן כי חברת השילוח לא ביטחה את הטובין, למרות שהייתה אמורה לעשות כן, ובכך התרשלה. בנוסף, נטען כי יש להפחית מסכום החיוב את הנזק שנגרם ליבואן כתוצאה מאיחור בהגעת המשלוח השני.
פסק דינו של בית המשפט:
בית המשפט בחן את כל טענות ההגנה של היבואן ודחה אותן.
ראשית, קבע בית המשפט כי כל עוד אין מחלוקת כי חברת השילוח ביצעה את עבודתה, זכאית היא לקבל תשלום בעבור מתן שירות זה, והעובדה כי הטובין נמסרו לה מעידה על כך כי היבואן, בעל הטובין, התקשר בהסכם לשילוח הטובין.
בעניין עמילות המכס, מן ההתכתבות בין הצדדים הוכח כי היבואן אישר את היקף השירותים שנתנה חברת השילוח, לרבות שירותי עמילות המכס. בית המשפט דחה את הטענה ששירותי עמילות המכס ניתנו בהתנדבות וקבע כי היא אינה מגובה בכל ראיה ואינה תואמת פרקטיקה עסקית מקובלת, גם משום שהיבואן לא הראה כל טעם לפיו חברת השילוח תהא מעוניינת לתת שירותים, שבעבורם היא משלמת כספים לעמיל מכס, חינם אין כסף.
בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי היה על חברת השילוח לבטח את הטובין. מן המסמכים הוכח כי האחריות לביטוח חלה על היבואן, זאת היות ובטופס הצעת המחיר להובלה הימית אף צוין במפורש כי על מנת לבטח את הטובין, נדרשת החברה לפנות לחברת השילוח ולתאם עימה את הביטוח.
בית המשפט דחה את טענות היבואן בכל הנוגע לנזק שנגרם לטובין ובעניין ביטול עסקה עם צד ג', זאת הואיל וחברת השילוח הצליחה להוכיח כי הטובין הגיעו לארץ ללא כל נזק. בנוסף היבואן לא הראה כל התחייבות של חברת השילוח למסור לו את הטובין בתאריך כלשהו. בית המשפט אף דחה את טענת היבואן כי העובדה כי במשלוח השני הוזמנה הובלה אווירית ולא ימית, מוכיחה לכאורה על דחיפות המשלוח בהגעה בזמן מסוים.
לאור זאת, קיבל בית המשפט את טענותיה של חברת השילוח. היבואן חויבה לשלם בעבור מתן שירותי השילוח ועמילות המכס בסך של כ-20,000 ש"ח, ובנוסף חויב בהוצאות, כולל שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 9,000 ש"ח.
התביעה האישית נגד שניים ממנהלי היבואן, נדחתה, היות ולא הוכחה עילת ל"הרמת מסך".
[תא"מ (שלום ת"א) 25818-02-14 טוטל קרגו בע"מ נ' פלג לייטנינג גרופ בע"מ ואח'. פסק דין מתאריך 14.11.15, השופט עמית יריב. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מההתנחלויות הינה חוקית?
עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז
בין ישראל והאיחוד האירופי קיים הסכם סחר חופשי מזה שנים רבות. הסכם זה מעניק הטבות מכס לסחורה שמקורה בישראל או באיחוד האירופי.
לאחרונה, בחודש נובמבר 2015, אישרה נציבות האיחוד האירופי את המלצת הפרלמנט האירופי מחודש ספטמבר לסימון מוצרים שיוצרו בשטחים שנכבשו בשנת 1967 ובכלל זה, יישובים באזור יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ושטחי רמת הגולן.
על פי ההנחיה שהוציאה הנציבות סימון המוצרים יתבצע באופן הבא: מוצרים שיוצאו מהגדה המערבית או רמת הגולן ילוו במילים - "התנחלות ישראלית" - Product from Golan Heights (Israeli settlement).
ויתרה מזו, מוצרים שיוצאו משטחי הרשות הפלסטינית או רצועת עזה יסומנו אף הם אך בצורה שונה - Product from the West Bank או Product from Palestine.
הרציונל שניתן בהחלטת האיחוד האירופי לחובת סימון מוצרי ההתנחלויות הינו כי יש בסימון המוצרים "תוצרת ישראל" ללא ציון המילים "התנחלות ישראלית" כדי להטעות את הצרכן באיחוד האירופי.
הנחיה זו מהווה צעד נוסף של האיחוד האירופי, לאחר שכבר לפני מספר שנים שלל האיחוד האירופי את הטבות המכס למוצרים שיוצרו בשטחי התנחלויות בטענה שהם אינם מוצרים "made in Israel".
בפן הבינלאומי, האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מההתנחלויות היא דרישה חוקית?
מדינות האיחוד האירופי חברות בארגון הסחר העולמי. בארגון הנ"ל חברות רוב מדינות העולם, לרבות מדינת ישראל.
כל החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות מכח אמנות בינלאומיות לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה. מדינות בולטות בעולם שאינן חברות בארגון ה-WTO הן מדינות ערב, כמו תימן, סוריה ולבנון, וכן מדינות נוספות כמו אפגניסטן, סודאן, אתיופיה, ומדינות יוגוסלביה לשעבר כמו סרביה, בוסניה-הרצגובינה.
מאחר ובין מדינת ישראל לאיחוד האירופי קיים הסכם סחר חופשי, משמעות מקור הסחורה (ישראלית או מהשטחים) אינה מסתכמת בדרישת סימון, אלא שהיא משפיעה באופן ישיר גם על מיסי היבוא, כלומר- על השאלה האם למשל סחורה תהיה כפופה למכס או פטורה ממנו.
כך למשל, לפני מספר שנים, ייצאה חברה ישראלית, אשר מפעלה נמצא באזור הנחשב כהתנחלות, סחורה ללקוח שלה בגרמניה, והצהירה כי מדובר בסחורה מתוצרת ישראל. רשויות המכס בגרמניה בדקו את מקור הסחורה וביקשו מן המכס הישראלי הבהרות. לאחר שההבהרות שניתנו לא הביאו את המכס בגרמניה על סיפוקו, נפסל המקור הישראלי והיבואן בגרמניה נדרש לשלם מכס כאילו לא מדובר בסחורה "made in Israel".
לאחר שהמקרה הגיע לבית הדין האירופי, הוחלט בשנת 2010, בפסיקה מעוררת מחלוקת, כי במצב כזה, סחורה שיוצרה בשטחים שנכבשו על ידי ישראל לאחר שנת 1967, אינה נחשבת כסחורה שמקורה הוא בישראל, לצורך הסכם הסחר שבין המדינות, אלא כסחורה ממקור פלסטיני, ולכן דינה לשלם מכס בכניסה לאירופה.
הסכמי ה-WTO השונים ובראשם הסכם ה-GATT קובע עיקרון של איסור אפליה, המכונה "יחס האומה המועדפת ביותר" (most favored nation). על פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות ב-WTO מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה ב-WTO מבלי להפלות.
ולכן, נשאלת השאלה האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מהתנחלויות היא דרישה חוקית לאור ההסכמים להם מחויב האיחוד?
שאלה זו נידונה על ידי משפטנים שונים מצד האיחוד האירופי ומצד ישראל. בשנת 2012, פורסם נייר עמדה של פרופ' ג'יימס קרופורד מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, אשר מצדד בעמדת האיחוד האירופי, ומצד שני, בשנת 2015 פורסם נייר תגובה של פרופ' אבי בל מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' יוג'ין קנטרוביץ' מאוניברסיטת נורתו וסטרן בארה"ב, אשר צידדו בעמדת ישראל.
עמדת המצדדים בסימון מוצרי התחלויות על ידי האיחוד האירופי
על פי עמדה זו, אין באיחוד האירופי חוקים המונעים מהמדינות החברות להחרים את מוצרי ההתנחלויות.
כך, מדינות האיחוד המבקשות לחסום את ייבוא המוצרים יכולות להתבסס על הסכם הסחר עם ישראל הקובע כי קשרי המסחר מבוססים על כיבוד זכויות האדם ושמירה על עקרונות דמוקרטיים.
מאחר ועל פי הטענה, ישראל מפרה את החוק הבינלאומי בעצם כך שהיא שולטת על עם זר באזורי ההתחלויות, הרי שאם האיחוד האירופי יחרים את מוצרי ההתחלויות, לכאורה הוא ידכא את המוטיבציה הישראלית לייצר בשטחים אלה ובכך יעודד את סיום הכיבוש, לטענתו.
הטלת איסור על סחר של האיחוד האירופי עם מוצרי ההתנחלויות, לטענתם, אינה מפרה מחויבותו של האיחוד בהתאם להסכמי הסחר, שכן, מבחינת החוק הבינלאומי, עזה והגדה המערבית אינן נחשבות לשטח ישראל. הסכם הסחר אינו מגדיר במפורש מה ייחשב כשטחי ישראל, ומכאן העמימות שבנושא.
יתרה מזו, על פי עמדה זו, מדינות אשר רוכשות מוצרים המיוצרים בשטחי ההתנחלויות עלולות להיענש תחת החוק הבינלאומי.
עמדת המצדדים במדינת ישראל
על פי עמדה זו, וכפי שגם אנחנו ציינו קודם, אחד העקרונות המרכזיים של ארגון הסחר העולמי בו חברות מדינות האיחוד האירופי וישראל, הוא עקרון העדר אפליה בין המדינות החברות בארגון.
לטענתם, ישנה חובה להתייחס למוצרים המיובאים ממדינה אחד בארגון באופן זהה למוצרים המיובאים ממדינה אחרת וזאת על בסיס עיקרון "יחס האומה המועדפת ביותר" ובהתאם לכך, כל אחד מהמדינות החברות בארגון מתחייבות להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה אף היא בארגון ללא אפליות כאלו או אחרות.
בניגוד לטענת המצדדים בעמדת האיחוד, שטענה כי רכישת מוצרי ההתנחלויות עלולה להביא לענישת המדינות הרוכשות באיחוד האירופי על פי החוק הבינלאומי, עמדה זו גורסת כי דווקא הדרישה לסימון מוצרי ההתנחלות עשויה להיחשב כהפרת החוק הבינלאומי, זאת משום שהאיחוד האירופי לא פרסם הנחיה דומה לגבי מוצרים משטחים נוספים המצויים במחלוקת טריטוריאלית.
כך למשל, סהרה המערבית אשר על פי האיחוד האירופי נמצאת תחת כיבוש של מרוקו. בעוד שמרוקו העבירה ויישבה באופן פעיל את אזרחיה בסהרה המערבית ועסקים ממרוקו מקיימים שם פעילות עסקית, האיחוד האירופי רואה במוצרים שמקורם בסהרה המערבית כמוצרים שמקורם במרוקו לצרכי סחר. וישנם שטחים רבים נוספים כגון קשמיר הנשלטת על ידי הודו, פקיסטן וסין, וכן, צפון קפריסין או איי פוקלנד.
על אף השכיחות של מחלוקות טריטוריאליות ושל הקמת התנחלויות בשטחים שבמחלוקת, מעולם לא דרש האיחוד האירופי סימון גיאוגרפי של מוצרים באופן הסותר את תעודות המקור של המדינה המייצאת.
הצעדים האירופיים כנגד ישראל, על פי עמדה זו, מפרים את דיני הסחר הבינלאומי מכמה בחינות, בייחוד בכך שהם מפלים לרעה מוצרים ישראליים, וכן בכך שהם מכבידים שלא לצורך על הסחר במוצרים ישראליים.
הערות
נושא זה מזכיר לנו מקרה שהגיע ליישוב סכסוך בפנל ארגון הסחר העולמי, ה-WTO, שם טענה מכסיקו, כי ארה"ב מפרה את ההסכם הבינלאומי בדבר החסמים הטכניים לסחר, בכך שהיא אוסרת לסמן על גבי מוצרי טונה כי הם "לא גרמו נזק לדולפינים" (Dolphin safe), במקרים בהם הטונה נידוגה באמצעות רשת דייגים, והיא ממקור מכסיקני.
לעומת זאת, כאשר מדובר בטונה ממקור אחר שאינו מכסיקני, ניתן לסמן בתווית זו. באותו המקרה, ארה"ב לא אסרה מכירת טונה מתוצרת מכסיקו, אלא רק אסרה את הסימון הנ"ל על גביה.
מכסיקו טענה, כי מדובר בחסם טכני המייצר תמריץ שלילי לרכוש טונה מתוצרת מכסיקו משום שהצרכנים בארה"ב מעוניינים לרכוש טונה שנידוגה מבלי להזיק לדולפינים, וזאת משום שרוב הטונה ממכסיקו נידוגה בצורה כזו (של רשת דייגים) ולכן לא יכולה להיות מסומנת בתווית, ולכן הצרכנים יחשבו תמיד כי דגים ממכסיקו נידוגו לאחר שהדיג הזיק לדולפינים.
באותו מקרה, קבעו פנל ה-WTO וכן גוף הערעורים, כי מדובר בחסם טכני לסחר הפוגע בסחורה ממקור מכסיקני מעבר לנדרש, והורו לארה"ב לתקן את החקיקה. כלומר, הגופים המוסמכים ב-WTO קבעו שסימון שיש בו מידה של אפליה, עשוי להיחשב כבלתי-חוקי מבחינת החוק הבינלאומי.
אף לדעתנו, דרישת האיחוד האירופי משמעה הפרת התחייבויותיה מכח אמנות ה-WTO, דבר שיקנה למדינת ישראל זכות תביעה נגד האיחוד במנגנוני יישוב הסכסוכים הבינלאומיים.
על פי הסטטיסטיקה, מדינת ישראל חברה בארגון הסחר העולמי משנת 1995 ומעולם לא הגישה תביעה נגד מדינה כלשהי בגין הפרת הסכם, ולכן אנו נרשה לעצמנו להניח כי גם הפעם מדינת ישראל לא תקבל את האומץ הדרוש כדי לפעול במישור כזה.
למאמרים נוספים שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא חרם על מוצרים ישראליים, סימון מוצרים ישראליים וסימון מוצרים של מדינות נוספות, לרבות כתבות בהן שולבו תגובות צוות משרדנו, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
סימון בסימן שאלה: האם דרישת ממשלת דרא"פ חוקית?
פנל ארגון הסחר העולמי מכריע בסכסוך בין ארה"ב למכסיקו בעניין סימון טונה
האיחוד האירופי לא מכיר במודיעין ומכבים כשטח ישראל
יצוא מוצרי יו"ש לאיחוד אירופי - בעקבות פסק דינו האחרון של בית המשפט האירופי
החרמת סחורה ישראלית - הפרת הסכם
יצוא מהשטחים לאירופה: עם או בלי מכס?
האיחוד האירופי: מעתה כל ההסכמים עם ישראל לא יחולו על שטחי ההתנחלויות
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
לא כל עיכוב של המכס מצדיק פיצוי
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
רשות המכס, כחלק מתפקידה השגרתי, מוסמכת על פי הדין לעכב שחרור של טובין- בין ביבוא ובין ביצוא, אם מתעורר אצלה חשד כי נעברה עבירה, כגון הצהרה כוזבת, אי הגשת מסמכים נדרשים, ועוד ועוד.
נשאלת השאלה, מה קורה במצב בו רשות המכס הפעילה את סמכות העיכוב, ולאחר שהטובין עוכבו למשך חודשיים, החליטה לשחררם- האם במצב כזה זכאי בעל הטובין לקבל ממנה פיצוי על משך תקופת העיכוב?
בימים אלה פורסם פסק-דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב, בתביעה בסך של כ-95,000 ש"ח שהוגשה נגד רשות המכס, במסגרתה היא מתבקשת לפצות יצואן של זהב עקב ירידת ערך ועלויות אחסנה של הטובין, בפרק הזמן שבו הם הוחזקו בידי רשות המכס.
בית המשפט קבע כי העיכוב נבע מצרכי חקירה שהתבררו כסבירים בנסיבות העניין, ודחה את תביעת היצואן.
עובדות המקרה:
היצואן ביקש לייצא שלושה קילוגרם זהב מישראל. בנובמבר 2011 תפסה רשות המכס את הזהב, עקב חשד להצהרה כוזבת בנוגע לטובין, ולבסוף בינואר 2012, לאחר ביצוע חקירה ובדיקות, ניתן על ידי רשות המכס אישור ליצוא הטובין, והם יוצאו בפועל לחו"ל ונמכרו ללקוח.
טענות הצדדים:
לטענת היצואן, משך הזמן בו בוצעו על ידי רשות המכס פעולות בדיקה וחקירה אינו סביר ונבע מרשלנות של רשות המכס לאורך תקופת הטיפול בעניינו. היצואן טען לנזקים הנובעים מירידת מחיר הזהב בפרק הזמן שבין חילוט הזהב לבין שחרורו. היצואן טען כי בשל העיכוב נאלץ לוותר על העסקה שעמדה על הפרק ונאלץ להתקשר בעסקה חדשה במחיר נמוך יותר, ואת ההפרש בין שתי העסקאות הוא תובע מרשות המכס. בנוסף, טען היצואן כי נגרמו לו עלויות אחסנה שגם בהן צריכה לשאת רשות המכס.
רשות המכס טענה כי החשד התעורר נוכח מסירת הצהרה כוזבת על ידי היצואן ברשימון הייצוא ובמסמך ההעדפה אשר צורף לרשימון (יורו 1). במסמכים אלה צוין כי מקום הייצור בישראל הוא צפת, כאשר ידוע לכל כי אין בישראל מכרות של זהב. בהמשך, קיימה רשות המכס שורת בדיקות, חקירה ליצואן עצמו וכן ערכה בדיקה של גרסת היצואן בעניין מימון העסקה, בשים לב לכך שהיצואן אינו עוסק בדרך קבע ביצוא זהב, והגורם שממנו רכש את הזהב, לפי הטענה, אינו המזקק. בסופו של דבר, לאחר השלמת הבדיקות שנדרשו לבחינת החשד שהיצואן מסר הצהרה כוזבת ביחס לטובין, אישרה רשות המכס את שחרור הטובין.
פסק-הדין:
בית המשפט פתח את פסק-הדין באמירה לפיה אין מחלוקת שרשות המכס רשאית על פי הדין לעכב שחרור של טובין אם התעורר חשד שנעברה בהם עבירה, כך שהמחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם עיכוב למשך חודשיים במקרה הנוכחי, היה מוצדק או לא.
האם העיכוב היה סביר?
רשות המכס פירטה והסבירה את שלבי החקירה וטענה כי כל הפעולות נדרשו והיו סבירות. בתחילה, טענה כי בעקבות ההצהרה שמקום ייצור הזהב הוא צפת, והואיל והיצואן אינו מוכר בתחום הזהב, התעורר החשד כי מדובר במשלוח של זהב מזויף המיוצא לחו"ל לצורכי הלבנת הון או לשם שימוש בחשבוניות פיקטיביות לצורך קבלת החזרי מס.
לאחר מכן, בוצעה בדיקה כימית אשר אימתה שמדובר בזהב אמיתי ולא מזויף. לאחר מכן נבדקה עסקת הרכישה שכן נטען שהרכישה לא הייתה ישירות מן המזקק. לאחר מכן, הוחלט על המשך בדיקה במערכת המודיעין של רשות המסים.
לאחר מכן, זומן היצואן לחקירה ומסר כי עיסוקו הקבוע הינו בתחום הסעות ברכב לימוזינה ולא יצוא זהב, כי "התגלגל" לעסקה דנן דרך חבר.
בסוף החקירה, החליטה רשות המכס לשחרר את הטובין.
בית המשפט ניתח את שלבי החקירה וקבע כי אנשי המכס פעלו באופן מקצועי וסביר, וכי משכי הזמן הנדונים שהסתכמו בחודשיים הינם סבירים. בית המשפט הזכיר כי לא מדובר במדע מדויק או במשכי חקירה קבועים ואחידים, אלא בחקירה פלילית שכמכלול התנהלה באופן רציף וענייני, ללא הזנחה, רשלנות או שרירות כלשהי מצד המכס.
לכן, נדחתה הטענה בדבר עיכוב בלתי סביר בשלבי החקירה.
האם רשות המכס נדרשה להביא עד אחר במקום גובה המכס?
היצואן טען כי גובה המכס נתב"ג אשר העיד מטעם רשות המכס לא היה מעורב באופן אישי בחקירות ולכן עדותו אינה בעלת משקל.
בית המשפט התרשם שגובה המכס דווקא שלט בפרטי החקירה, ולכן דחה את הטענה. בית המשפט ציין כי העובדה שרשות המכס הביאה לעדות נציג בכיר דווקא נזקפת לטובתה, משום שגובה המכס ידע להרחיב את היריעה בנושא שיקולים רחבים יותר בחקירות המכס.
האם היצואן הוכיח את נזקיו?
בית המשפט קבע כי בכל אופן, היצואן לא היה חייב למכור את הזהב לגורם אחר במחיר נמוך יותר, והיה יכול למשל להמתין לשינויים נוספים בערך הזהב. לכן, בכל מקרה, אין להטיל אחריות על רשות המכס בגין ירידת ערך הזהב בתקופה בה הוחזק הזהב אצלה.
לאור האמור, נדחתה התביעה והיצואן חויב בהוצאות של 10,000 ש"ח.
[ת.א. (שלום ת"א) 28682-09-12 שריקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29/12/15 ע"י כב' הש' שרון גלר, ב"כ הצדדים- ליבואן: עו"ד יאיר, לרשות המכס- עו"ד טהרני מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט: משלח אינו צריך לבלוש אחרי יבואן בקשר לתוכן המשלוח
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
רקע:
פעמים רבות, מגיעה לבית המשפט מחלוקת בין לקוח (יבואן או יצואן) לבין גורם בשרשרת הלוגיסטית של הובלת טובין לישראל (משלח, סוכן מכס), בקשר להתחשבנות הכספית הנוגעת להובלה.
טענה רווחת בתביעות מסוג זה הינה כי הצדדים סיכמו על מחיר מסוים עבור השירות, אך בפועל, חויב הלקוח בעלות נוספת מעבר למחיר שסוכם.
במצב כזה, נדרש בית המשפט לבחון מה סוכם בין הצדדים, ומהי הסיבה לחיוב הנוסף, והאם ניתן להטיל את החיוב הנוסף על הלקוח, גם אם לא סוכם מראש.
בסקירה זו נתאר מקרה בו יבואן חויב בסכום יתר בגין טובין שעליהם לא הוצהר מראש ובגין הפרשי שער חליפין, אך בית המשפט קיבל את טענות חברת השילוח כי מדובר בחיוב כדין, ודחה את התביעה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
יבואן הזמין הובלה של טובין מסין לישראל וסיכם על מחיר ההובלה מראש עם חברת השילוח. הלקוח חוייב בסכום יתר של 250$, שלטענת חברת השילוח גבה המכס הסיני בשל העובדה שבתוך המכולה הוברחו חפצים שלא הוצהר עליהם (בגדים משומשים). היבואן טען עוד כי חויב בשער המרה גבוה. בשל כך, הוגשה תביעה קטנה על סך של 2,000 ש"ח נגד חברת השילוח.
חברת השילוח ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי היבואן העלים ממנה את העובדה שבמכולה מצויים בגדיו המשומשים מעבר לטובין עליהם הוא עצמו הצהיר. לטענת חברת השילוח, היבואן רכש את הסחורה בסין, בדק אותה וידע היטב מהי תכולתה, ולאחר מכן מסר אותה אליה לביצוע המשלוח כשהצהיר בפניה וכלפי הרשויות בסין ורשויות המכס בארץ על תכולתה. חברת השילוח טענה שאינה יכולה לפתוח דברי משלוח אלא שסמכות זו נתונה לרשויות המכס בסין ובישראל בלבד וזאת בהתאם לחוקים המקומיים. נטען עוד כי אין זה מחובתה או מסמכותה של חברת השילוח לבדוק את תכולת המכולה ולפקפק בנכונות הצהרת הלקוח.
חברת השילוח הודתה שגבתה סכום בשער חליפין גבוה שאינו השער היציג, אלא לפי שער החליפין בו מחייבת אותה חברת הספנות, נקרא "שער הספנות" ואשר מקובל בעולם אצל חברות הספנות.
פסק-הדין:
בית המשפט דחה את טענת היבואן שחברת השילוח פתחה את המשלוח ולא אגף המכס הסיני, שכן הדבר לא הוכח, ואף צורף מסמך אישור המכס הסיני לרבות עלות המס בגין אי ההתאמה לתכולה שדווחה.
בית המשפט התרשם כי היבואן לא ידע להסביר מדוע מלכתחילה לא טרח להצהיר על הטובין הנוספים שנמצאו במשלוח וממילא לדווח עליהן לחברת השילוח. בית המשפט דחה את הטענה שהיבואן לא ידע מה טיב המשלוח אותו הזמין מסין וכי המדובר ב"סטוק" המכיל כל מיני מוצרי פלסטיק מבלי שהוא ידע אילו מוצרים ספציפית יגיעו לישראל. בית המשפט פסק שחזקה על היבואן כי שעה שהזמין משלוח לארץ ידע מה מכיל המשלוח ובוודאי שעה שלמשלוח זה נוספו, גם לשיטתו, בגדיו המשומשים.
בית המשפט קיבל את גרסת חברת השילוח כי המכס בסין גבה ממנה את סכום נוסף של 250$, ודחה את טענת היבואן כי על חברת השילוח מוטלת חובה לפתוח כל מכולה ומכולה שהיא מובילה בכדי לגלות באם בעל מכולה הכניס לתוכה את הטובין שעליהם הצהיר במסמכים.
בית המשפט קיבל את אופן החיוב בשער הספנות וקבע כי היבואן יכול היה למנוע הפרשי שער אלה, אילו היה רוכש בעצמו מט"ח בבנק ומעביר מט"ח זה כתשלום לחברת השילוח.
לאור האמור, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את היבואן לשלם לחברת השילוח הוצאות משפט בסך 700 ש"ח.
[ת"ק (ראשל"צ) 24992-01-15 פלצ'י נ' פלטינום קרגו (אליעזר כהן) בע"מ, הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר, פסק-דין מיום 6.1.16].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט: מה שמותר למוביל הימי, מותר גם לאחרים
עו"ד גיל נדל, עותמאן אלשייך
רקע:
מחלוקות רבות בתחום הסחר הבינלאומי משלבות, מטבע הדברים, גורמים זרים שנמצאים מחוץ למדינת ישראל, באופן שמעורר את השאלה באיזו מדינה יתנהל הדיון בסכסוך המשפטי שנוצר, וליתר דיוק- לאיזה בית משפט להגיש את התביעה- האם לבית המשפט בישראל או לבית המשפט הזר?
גורמים שונים בשרשרת ההובלה והלוגיסטיקה דואגים ברוב המקרים להסדיר את הנושא באמצעות הוספת תניית שיפוט, בשטר המטען או במסמך אחר, ולפיה קובעים באיזו מדינה ובאיזה בית משפט תתנהל התדיינות המשפטית ככל שתהיה.
החלטות בתי המשפט בארץ מעלות את הרושם כי אין אהדה רבה לתניות הללו מאחר והינן שוללות את סמכות השיפוט מבית המשפט. מסיבה זו, בתי המשפט בארץ נוהגים לבצע בחינה מדוקדקת של ניסוח התניות, על מנת לבחון האם הן חד-משמעיות או שהן נותנות מקום לפרשנות.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בתל-אביב בנוגע למקום התדיינות בתביעה שהגישה חברת ביטוח ישראלית נגד חברת ספנות זרה, בגין נזק שנגרם למטען שהובל מנמל אנטוורפן שבבלגיה לישראל.
בית המשפט דחה את טענת חברת הספנות הזרה כאילו תניית השיפוט הינה ייחודית, ולמעשה אישר לנהל נגדה את התביעה בישראל.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ ("המבטח") הגישה תביעה בישראל נגד חברות שייט ספנות ושילוח בין לאומי ("חברת הספנות") על סך של כ-350,000 ש"ח בגין נזק שנגרם למטען שביטחה ואשר הכיל שני קומביינים שהובלו מנמל אנטוורפן, בלגיה, והיו מיועדים להגיע לישראל.
חברת הספנות הזרה הגישה בקשה לבית המשפט לעיכוב ההליכים נגדה מאחר ולטענתה קיימת בשטר המטען תניית שיפוט המקנה סמכות ייחודית לבית המשפט בנאפולי ולפי הדין האיטלקי, וזהו נוסחה:
"Any and all claims and/or disputes arising under the contract of carriage evidenced by this Bill of Lading or in connection therewith shall be brought before and determined by Courts of Naples and in accordance with the Law of Italy, unless otherwise provided therein. The Carrier, however reserves the right to take legal actions against the Merchant or the Holder as well at any other Competent Court."
חברת הספנות טענה כי הניסוח של התנייה מצביע על היותה ייחודית ולא מקבילה, וכי בכל אופן על-פי מבחן מירב הזיקות, אין לסכסוך זה זיקות רבות לישראל. לטענתה, מאחר והיא מתפעלת יותר מ-120 אוניות היא פועלת לרכז את כל ההליכים המשפטים לבית משפט אחד ועל כן יש לכבד את תניית השיפוט.
המבטח טען מנגד שמלשון התנייה עולה שהינה מקבילה כאשר לשונה סובל פרשנות המפנה לבתי משפט אחרים. בנוסף טען המבטח שיש לחברת הספנות זיקה לישראל מאחר ומינתה סוכן מטעמה בישראל.
חברת הספנות טענה שלפי לשון התנייה, רק לה מוקנית הזכות לתבוע בבתי משפט אחרים מלבד באיטליה. ביחס לסוכן שמונה על ידה בישראל, חברת הספנות טענה שמינויו דווקא מאושש את טענתה שכן זה מאפשר לתובע פוטנציאלי לדלג על הגשת הבקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לשיפוט, ואין במינויו כדי לגרוע מכוונתה לנהל את התדיינות מחוץ לישראל.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט בחן את לשון תניית השיפוט וקבע שהינה תנייה מקבילה ואינה ייחודית מאחר ונכללת בה האפשרות למוביל לבחור סמכות שיפוט אחרת ובכך נשללה ייחודיות התנייה, זאת גם לאור המגמות של פרשנות החוזה לרעת המנסח והכבוד ההדדי בין ערכאות שיפוט שונות.
למעשה, בית המשפט קבע כי אם למוביל הימי מותר לבחור כל בית משפט על פני הגלובוס כראות עיניו, לא הגיוני כי כאשר תובעים את המוביל, תביעה כזו חייבת להתברר רק באיטליה.
באשר למבחן מירב הזיקות, קבע בית המשפט כי אין זיקה חד משמעית ומובהקת לפורום ספציפי, שכן מחד המוביל הינו מאיטליה, המבטח הינו מישראל, והנזק אירע באיזור ספרד. בנוגע לסוכן, נקבע בשולי הדברים שמינויו אינו יוצר זיקה נוספת לחברת הספנות לישראל אלא מדובר במינוי משיקולי נוחות.
לאור האמור לעיל בית המשפט דחה את בקשת חברת הספנות לעיכוב הליכים, וקבע שניתן לנהל את הדיון בבית משפט ישראלי. כמו כן, נפסקו הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח שיחולו על-פי התוצאות של התיק העיקרי בעניין הנזק שנגרם למטען.
[ת"א (שלום ת"א) 25648-02-15 GRIMALDI EUROMED SPA נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 16/12/2015, בפני השופטת נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים: לחברת הספנות- עו"ד אורלי. למבטח- עו"ד הריס]
לסקירות נוספות שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא מחלוקות בקשר למקום ההתדיינות ותניות שיפוט, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
יבואן הצליח להתגבר על תניית שיפוט בשטר מטען
ניצחון ליבואן - בית המשפט לא הכיר בתניית שיפוט בשטר מטען
מקום שיפוט לפי שטר מטען- בלעדי או לא?
בית המשפט העליון מאשר: מחלוקת בין ספק מדנמרק למפיץ ישראלי- תתברר בדנמרק
מחלוקת בין ספק דני למפיצו הישראלי- תתברר בדנמרק
תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל? הדעות בנושא חלוקות
האם תניית שיפוט ייחודית בחוזה/שטר מטען תכובד בכל מצב?
באילו מקרים לא תכובד תניית שיפוט ייחודית לבימ"ש זר?
סעיף שיפוט המופיע רק בקטלוג של ספק זר - לא יספיק
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בשלב מקדמי: היבואן הצליח להתגבר על תניית שיפוט בשטר מטען
עו"ד גיל נדל, עותמאן אלשייך
רקע:
מחלוקות רבות מתגלעות בין יבואנים לגורמים בשרשרת ההובלה והלוגיסטיקה, ביחס לנזקים או חוסרים במטענים שיובאו או יוצאו. במצב כזה, כאשר גורמים מסוימים בשרשרת הלוגיסטיקה שוכנים מחוץ לישראל, מתעוררת מחלוקת נוספת בנוגע למקום ההתדיינות בתביעה- בארץ או בחו"ל.
העניין מוסדר לרוב בשטרי מטען או הסכמים בין הצדדים הקובעים היכן ניתן להגיש תביעות במקרה של נזק. עם זאת, בית המשפט לא פעם מתבקש לדון בשאלה האם התנייה שוללת התדיינות במקום אחר, והאם קיים נימוק שלא לכבד את תניית השיפוט.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט השלום בחיפה בנוגע למקום התדיינות בתביעה שהגיש יבואן נגד חברת ספנות זרה בגין נזק שנגרם למטען שהובל מסין לישראל.
בשלב המקדמי, לא נעתר בית המשפט לבקשת חברת הספנות לדחיית תביעת היבואן על הסף, למרות שקבע שישנה תניית שיפוט ייחודית בשטר המטען, וזאת מאחר ובשלב מקדמי זה התקבלה טענת היבואן כי קיים סיכוי שהתנייה לא הובאה לידיעתו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
היבואן הגיש תביעה בישראל נגד חברת הספנות China Shipping Container Lines Co.LTD ("חברת הספנות") בגין נזק על סך של כ-140,000 ש"ח בגין נזק שנגרם למטעני דגים קפואים שהובלו מסין לישראל.
חברת הספנות הזרה הגישה בקשה לבית המשפט לדחות את התביעה נגדה על הסף מאחר ובשטר המטען ישנה תניית שיפוט ייחודית המקנה סמכות ייחודית ובלעדית לבית המשפט הימי בהונג קונג, שזהו נוסחה:
"This bill of Lading is governed by English laws. All disputes arising under or in connection with this Bill of Lading shall be determined by English Laws and any action against the Carrier shall be brought before the Court of Admiralty in Hong Kong, as the case may be"
היבואן טען כי הוא לא ידע על תניית השיפוט משום שלא נמסרו לידיו בשום שלב שטרי המטען המקוריים. היבואן טען כי ראה רק את הצד הקדמי של שטרי המטען ורק עליהם הוא חתם, ואילו התנייה מופיעה בצד האחורי שלא נחשף בפניו.
ביחס לתנייה עצמה, טען היבואן שהתנייה אינה שוללת, במפורש או במשתמע, סמכותם של בתי משפט אחרים לדון בתביעה, זאת מאחר ולשון התנייה אינה בלעדית.
לצד זאת, טען היבואן שאין יתרון לבית המשפט הימי הזר בהונג קונג על הישראלי, מאחר ומרבית זיקות הסכסוך קשורות לישראל- מקום מסירת הטובין, מיקום עדי היבואן, התקנות החלות על הסחורה, ועוד.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט עיין בלשון התנייה וקיבל את טענת חברת הספנות שהינה מנוסחת באופן פעיל המתיישב עם תניית שיפוט ייחודית לטובת בית המשפט הזר. בית המשפט קבע שבאופן עקרוני יש לכבד את התנייה בין הצדדים, אך ציין שאין בתנייה כזו כדי להגביל את שיקול דעתו בשאלה האם לדון בתביעה או לא.
בית המשפט קיבל את טענת היבואן כי מנגד, רוב זיקות הסכסוך קשורות לישראל.
בית המשפט קבע כי לא ניתן לשלול את טענת היבואן כי תניית השיפוט לא הובאה לידיעתו, וזאת מבלי לשמוע עדים בנושא זה. מאחר והסעד של דחיית תביעה על סף הינו סעד דרסטי, נקבע כי הוא אינו מתאים לנסיבות אלה.
לאור האמור, בית המשפט דחה את בקשת חברת הספנות הזרה לסלק את התביעה נגדה על הסף, אך נמנע מלחייב את הצדדים בהוצאות משפט.
[ת"א 9278-05-15 (שלום חיפה), החלטה מיום 21/10/2015, בפני השופטת אילת דגן. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]
חברת הספנות הזרה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א (מחוזי חיפה) 54696-11-15), ובקשת רשות ערעור זו עדיין תלויה ועומדת וטרם הוכרעה.
לסקירות נוספות שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא מחלוקות בקשר למקום ההתדיינות ותניות שיפוט, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
ניצחון ליבואן - בית המשפט לא הכיר בתניית שיפוט בשטר מטען
מקום שיפוט לפי שטר מטען- בלעדי או לא?
בית המשפט העליון מאשר: מחלוקת בין ספק מדנמרק למפיץ ישראלי- תתברר בדנמרק
מחלוקת בין ספק דני למפיצו הישראלי- תתברר בדנמרק
תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל? הדעות בנושא חלוקות
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
משלח בינלאומי אינו אחראי לעיכוב בשחרור סחורה עקב תקופת החגים
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
רקע:
בסקירה זו נתאר מקרה של יבואן אופניים וכלי רכב חשמליים ("היבואן") אשר שכר את שירותיה של חברת שילוח ועמילות מכס ("המשלחת"), והגיש תביעה נגד המשלחת בגין עיכובים בשחרור המשלוח.
היבואן ביקש לשנע שתי מכולות מסין לנמל חיפה, אשר הגיעו לישראל בתקופת חגי תשרי, ושוחררו כחודש לאחר מכן.
היבואן טען כי המשלחת כשלה בכך שלא הודיעה לו במועד על הגעת המטען, דבר שהביא לעיכוב בשחרורו וכן כי הזמין ממנה שירותי עמילות מכס מראש שלא בוצעו בזמן.
בית המשפט קיבל את הטענה העקרונית כי המשלחת נדרשה לתת הודעה על הגעת המטען ולא עשתה זאת, אך דחה את התביעה מחמת אי הוכחת הקשר לנזק שנטען על ידי היבואן.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
מדובר במכולות שהגיעו לישראל בחגי תשרי. לאחר כשבועיים הודיעה המשלחת ליבואן על הגעתן, והמשלחת נדרשה לטפל גם בעמילות מכס ולהביא לשחרור המשלוחים. המשלוחים שוחררו לאחר כשבועיים נוספים לאחר שהיבואן השיג רישיון שהיה חסר.
היבואן טען שהמשלחת התרשלה בכך שהפרה את חובתה להודיע על מועד הגעת הסחורה לישראל ובכך נגרם לו נזק של כ-30,000 ש"ח.
היבואן הוסיף כי לאור מערכת היחסים עם המשלחת, היה ברור לו שיסופקו גם שירותי עמילות מכס.
מנגד, טענה המשלחת כי ההסכם המקורי מול היבואן היה לביצוע שירותי שילוח בלבד כמקובל בענף, וכי הסדרת השילוח בוצעה כראוי וכמצופה. חברת השילוח טוענת כי שירותי עמילות המכס הוזמנו ממנה רק לאחר הגעת הסחורה לנמל ולא מראש.
לחילופין, נטען שגם אם הייתה חריגה בבכך שלא נמסרה הודעה במועד על הגעת המשלוח, היבואן ידע היטב כי מועד ההגעה הצפוי הוא במהלך חגי תשרי, דבר שצפוי להביא לעיכובים בשחרור.
בנוסף, טענה המשלחת כי לאחר שהוזמנו שירותי עמילות המכס ממנה התברר כי היבואן לא הסדיר רישיון סחר הדרוש לשחרור אחת מהמכולות דבר שהביא לעיכוב נוסף.
פסק-הדין:
ראשית, קבע בית המשפט כי הוכח שנשכרו שירותי שילוח בלבד ולא שירותי עמילות מכס, ושירותי עמילות מכס הוזמנו רק בשלב מאוחר יותר, עם הגעת הסחורה לישראל.
בית המשפט קיבל את טענת היבואן כי אחת החובות המוטלות על המשלחת הייתה לעדכן אותו בדבר התקדמות הטיפול והשילוח של מטענו, ואף על מועד הגעתו לנמל. בית המשפט דחה את טענת המשלחת לפיה לא קיבלה התעניינות מן היבואן אודות המטען, וקבע כי היבואן אינו צריכה "לרדוף" אחרי המשלחת, אלא המשלחת צריכה לעדכן אותו.
לאור זאת, נקבע כי המשלחת התרשלה בכך שעדכנה את היבואן על הגעת המטען רק כשבועיים לאחר הגעתו לנמל.
למרות זאת, נקבע כי היבואן לא הוכיח את הקשר שבין מעשי המשלחת לבין נזקו, וזאת משום שהיבואן ידע היטב שזמן ההגעה הצפוי הינו בחגי תשרי ואם רצה להימנע מ"סחבת", היה עליו לתכנן את תהליך השילוח בצורה מתאימה.
יתר על כן, הוכח כי היבואן לא הזדרז להפיק את אישור הסחר הדרוש לשחרור חלקי החילוף מן המכס טרם הגעת הסחורה ולכן העיכוב שחל בנושא זה היה נזקף לחובתו.
לאור זאת, נפסק כי גם אם הייתה המשלחת מודיעה ליבואן על הגעת הסחורה לנמל מיד כשהגיעה, לא היה מצליח היבואן לשחררה טרם תקופת החגים, הן בעקבות זמני עבודת המכס בתקופת החגים והן עקב אי הנפקת אישור הסחר במועד.
לאור האמור לעיל, בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי הנזק הנובע מעיכוב שחרור המטען נבע כתוצאה מכישלון היבואן לתכנן את זמני המשלוח כראוי, וחייב את היבואן בהוצאת משפט בסך 3,000 ש"ח.
[תא"מ 39943-06-13, בפני הרשם בכיר אדי לכנר, לא פורטו ב"כ הצדדים, פסק-הדין ניתן ב-29.10.15]
למאמרים נוספים שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא אחריות משלח על איחורים בהגעת סחורות, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
מתי יעניק בית המשפט פטור למוביל הימי למשלח הבינלאומי מאחריות למטען שהגיע באיחור?
המוביל הימי והמשלח הבינלאומי אינם אחראים לאיחור בהגעת המשלוחים לנמל היעד
משלח בינלאומי אינו אחראי לאיחור של כעשרה ימים בהגעת משלוח לישראל
אחריות משלח בינלאומי לאיחורים בהגעת המטען- עדכונים
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט: יש לדקדק בזהות חברת תעופה הנתבעת בגין נזק למטען
עו"ד גיל נדל, אלישי שיף
רקע:
פעמים רבות, כאשר מוגשת תביעה נגד גורם כלשהו בשרשרת הלוגיסטית של הובלת מטען לישראל, מנסה אותו גורם לטעון לכך שאין לדון בתביעה נגדו במדינת ישראל, ופועל להגשת בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, עוד בטרם שמיעת הראיות בתיק.
טענות אופייניות שמועלות במצב כזה הינן כי אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה נגד גורם זר, או כי הסמכות נתונה לבית משפט אחר, וכו'.
על אף שרוב הבקשות מסוג זה נדחות, היתרון המשמעותי הגלום בהן הוא שאם בקשה כזו מתקבלת, נחסך מן הנתבע הצורך לנהל את הגנתו במשך זמן רב בהליך שיפוטי נגדו.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט בתל אביב, אשר קיבל בקשה של חברת תעופה זרה לסלק על הסף את התביעה נגדה בטענה כי היא אינה הגורם הנכון לבירור התביעה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת תעופה זרה הטיסה מטען של רכיבים של חברת אינטל למלזיה, אשר היה מבוטח בחברת ביטוח.
פעולת ההעמסה על גבי המטוס נעשתה ע"י מחסן סוויספורט ורשות שדות התעופה.
עם הגעת המשלוח ליעדו, טענה חברת אינטל כי קיים חוסר במטען. המשלח וחברת הביטוח אשר ביטחה את המשלוח ליעד פיצתה את חברת אינטל בגין הנזק, ואף נשאה בהוצאות לבירור והיקף הנזק, ולאחר מכן הגישה תביעה כספית ע"ס כ-365,000 ש"ח כנגד חברת התעופה הזרה, מחסן סוויספורט ורשות שדות התעופה בטענה כי החוסר נגרם באשמת מי מהן.
חברת התעופה הזרה טענה כי, התביעה הוגשה נגד בעל דין לא נכון וכי לפי שטר המטען אשר נמסר לה החברה שביצעה את ההטסה הינה חברת לופטנהזה קרגו א.ג ולא אוסטריאן איירליינס, והציגה תדפיס לפיו היא וחברת לופטהנזה אינן אותה החברה אלא חברות נפרדות.
מנגד המשלח וחברת הביטוח טענו כי אוסטריאן אירליינס מהווה חלק מקבוצת לופטהנזה ומהווה יישות משפטית אחת יחד, הפועלות מאותם משרדים והנהלה.
בנוסף, טענה חברת התעופה הזרה כי המשלח כבר הגיש תביעה לפיצויים בגין החסר במשלוח ואף קיבל פיצוי בשנת 2013 מחברת לופטהנזה.
מנגד, טען המשלח כי הפיצוי היה מזערי באופן שלא שיקף את היקף הנזק שנגרם, ולא נחתם הסכם כי תשלום הפיצוי שולל את זכותו לתבוע פיצוי נוסף.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי טענות חברת התעופה הזרה מוצדקות ויש לסלק את התביעה נגדה על הסף. על אף שמדובר בשלב מקדמי של סילוק על הסף בטרם נשמעו כל הראיות, קבע בית המשפט כי הראיות שהוצגו על ידי חברת התעופה הזרה היו משכנעות מספיק כדי להבין שהיא אינה בעלת הדין הנכונה.
לאור האמור, בית המשפט קיבל את בקשת חברת התעופה הזרה והורה למחוק את שמה מכתב התביעה וחייב את המשלח וחברת הביטוח בהוצאות בסך של 1,000 ש"ח.
[ת"א (שלום תל אביב) 10867-03-15 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סוויספורט שירותי מטען ישראל בע"מ ואח', החלטה מיום 14.10.2015, השופטת נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים: לחברת התעופה- עו"ד וינדר, למשלח ולחברת הביטוח- עו"ד אטיאס].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
מה חדש החודש
ענייני מכס ורגולציה
• רשות המכס קיבלת את עמדת הסיווג של יבואן מפצלי USB, לקוח משרדנו, וביטלה גירעונות שהוצאו לו.
• רשות המכס קיבלה את עמדת הסיווג של יבואן מנועים, לקוח משרדנו, וביטלה חלק מכריע מהודעת הגרעון שהוצאה לו.
בתי משפט
• בית המשפט קיבל באופן חלקי בקשה של משרדנו, והורה לרשות המכס להעביר לידי יבואן תכתובות שהוחלפו בין רשות המכס לבין יצואן הטובין, בנוגע להליכי אימות מקור.
• משרדנו הגיש תביעות נוספות נגד משרד הבריאות, להשבת אגרות יבוא מזון שנגבו שלא כדין. עד כה הוגשו על ידי משרדנו למעלה מ – 65 תביעות לבית המשפט, בשם חברות ציבוריות, יבואני מזון ויצרני מזון.
הרצאות, ימי עיון והופעות בתקשורת
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 10.1.16 בחברת אנרגיה מובילה, בעניין פיקוח על היצוא הביטחוני והדו שימושי.
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 21.1.16 בלשכת המסחר בחיפה בנושא התנהלות תקינה ונכונה מול מכון התקנים הישראלי.
• עו"ד גיל נדל נטל חלק בתאריך 19.1.16 בהשתלמות אינטרנטית (וובינר) בנושא חידושי מכס אירופי לשנת 2016.
עדכוני מכס ורגולציה
