|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
30/11/08 כיצד ניתן להוכיח נזק? ומהי רשומה מוסדית?
30/11/08 מה חדש במשרדנו
30/11/08 מה רוצה הנמל מסוכן המכס?
30/11/08 מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעה נגד מוביל ימי ?
30/11/08 נדחתה תביעת ענק של יבואנית סוללות לטלפונים סלולריים נגד רשות המכס
30/11/08 סדרת פרסומים בנושאי סחר בינלאומי
30/11/08 עדכונים בענין חובות הגילוי של רשויות המס
30/11/08 על חשיבותם ומשמעותם של סעיפי שיפוט
30/11/08 ערובה זמנית על יבוא של מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין
30/11/08 שתי פנטזיות לעתיד הקרוב
30/11/08 כיצד ניתן להוכיח נזק? ומהי רשומה מוסדית?
בעקבות פסק דינו האחרון של בית משפט השלום בתל אביב
עו"ד גיל נדל
פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב ענין מנורה נגד עמית ואוברסיז מציג במלוא חריפותה את ההפרדה המקובלת (בתביעות פיצוים לנזק), בין אחריותו של המזיק (המפר) לבין גובה הפיצויים שאליהם יהיה זכאי הניזוק (הנפגע), ואת הבעייתיות הכרוכה באופן הוכחתו של נזק. כפי שנקבע באותו מקרה, המזיק (אוברסיז) נמצא אחראי לנזקי הניזוק (חברת מנורה שנכנסה לנעלי המבוטחת, חברת טבע), אך הניזוק לא הוכיח את נזקו ועל כן לא יהיה זכאי לפיצוי. (ת.א. 69187/03, מנורה נ' רשות הנמלים ואח', פס"ד מיום 13.11.08, למנורה - עו"ד ארנון רוטברד, לאוברסיז - עו"ד אילן אורלי, לעמית - עו"ד אורי אשר).
באותו מקרה דובר בתביעת שיבוב (תיחלוף) של חברת מנורה שהוגשה כנגד נמל אשדוד, הנהג שחתם על תעודת השער, אוברסיז קומרס ועמילות מכס ותחבורה עמית, לצורך פיצוי על תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת שלה, חברת טבע, בשל גניבה של מכולה. לאחר שהתביעה נגד הנמל נמחקה ונגד הנהג ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המשיך בית המשפט לדון בשאלה האם תעודת השער נגנבה מאוברסיז או שהוחזרה לעמית ונגנבה ממנה.
בית המשפט קבע כי אוברסיז שימשה כשומר שכר בנוגע למטען, וככזו – היה עליה לשמור היטב על תעודת השער, בשל חשיבותו של מסמך זה המאפשר למחזיק בו לקבל את המטען לרשותו. בית המשפט קבע כי "אוברסיז הפרה את חובת הזהירות שלה והתרשלה ביחס לתעודת השער והמטען של המבוטחת, ובשל רשלנות זו התאפשרה הגניבה. לפיכך חבה אוברסיז בנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתרשלות זו".
חרף קביעה זאת לא זכתה מנורה לפסק דין המזכה אותה בתשלום פיצויים מחברת אוברסיז, שכן, כלשונו של בית המשפט, מנורה "לא השכילה להביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן כשלה בהוכחתו".
אלו ראיות הציגה מנורה בפני בית המשפט לצורך קבלת הפיצוי, ומדוע ראיות אלו לא התקבלו? הנה הפירוט המלא:
דו"ח שמאי - מנורה הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה שהעריך את שווי המטען שנגנב, אלא שנטען לגבי המסמכים עליהם הסתמך השמאי בחוות דעתו כי הם פרי עדות מפי השמועה, ועל כן לא ניתן לקבלם.
חשבונות רכישה מהספק - בחשבונות אלו פורטו סוג חומרי הגלם שהמבוטחת הזמינה, מספר השקים, משקלם ועלותם, אלא שהספק בחו"ל לא העיד על מסמכים אלו, ובית המשפט לא קיבלם כראיה.
רשומון יבוא - ברשומון היבוא מופיע מידע בנוגע לערך הטובין וכמות הסחורה. ואולם, מידע זה, נסמך על מסמכים שנמסרו על ידי היבואן אי מי מטעמו, ולכן עורך הרשומון (סוכן המכס), אינו יכול להעיד על נכונות המידע.
שטר מטען - שטר המטען משמש כראיה (בכל הנוגע לפרטים שלא הסתייגו מהם) לקבלת הטובין המפורטים בו על ידי המוביל, וכוחו הראייתי יפה, כך נקבע בפסיקה בעבר, גם כאשר התביעה על פיו הינה בין מוביל ימי למבטחו של השוגר, אלא שבענייננו, אין מדובר בתביעה כנגד המוביל, ועל כן שטר המטען לא יוכל לשמש כראיה, מה גם שהתקיימה אי התאמה בין מספר המכולה המופיע בשטר המטען לבין מספר המכולה שנעלמה.
דו"ח מניה - דו"ח המניה נערך בעת הפריקה של המטען מהאוניה והוא מציין את הכמות ואת מצב הסחורה בעת הפריקה, אלא שכאשר מוטל ספק לגבי תכולת המכולה ומצב המטען לאורך כל הליך ההובלה, כבר מרגע ההמכלה, דו"ח המנייה אינו יכול לסייע.
תעודת שער ותעודת ליווי - במסמכים אלו צויין משקל המטען, אך נתון זה הועתק משטר המטען, ועל כן תעודות אלו אינו יכולות לעמוד כמקור עצמאי.
כאמור, בית המשפט פסק כי מנורה "לא השכילה להביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן כשלה בהוכחתו". בית המשפט היה ער לכך שחלק מהמסמכים הנ"ל מהווים רשומה מוסדית, המשמשת ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה, גם ללא הבאת עורכי המסמכים, אלא שבית המשפט ציין כי התובעת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים בסעיף זה, יש להניח שענין זה יידון בערעור, ככל שיוגש.
סעיף 36 לפקודת הראיות קובע כי "רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה: 1. המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; 2. דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; 3. היתה הרשומה פלט – הוכח, בנוסף, כי: א. דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; ב. המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב".
ענין קבלתו של חומר ראיות כרשומה מוסדית בהקשר של דיני הובלה ושילוח נידון בעבר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בכל הנוגע לדרישות תשלום בגין ימי השהייה. באותו ענין קבע בית המשפט המחוזי כי: "אנו סבורים כי דרישות התשלום אכן מהוות רשומה מוסדית, אשר באמצעותן אפשר היה להוכיח את חובה של המשיבה בגין ימי ההשהיה. אפשר היה אף להזדקק לשטרי המטען על מנת ללמוד מהו התעריף עליו הוסכם לגבי כל יום השהיה. תעריף זה הוטבע על שטרי המטען, ואין בהסכמות שהושגו בעל פה לגבי מספר "הימים החופשיים" כדי ללמד כי שאר התנאים הקבועים בשטר המטען שונו אף הם. ואולם, במקום שבו עסקינן ברשומה מוסדית שהיא פלט מחשב, וכאשר המערערת לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודת הראיות, אין לקבל את דרישות התשלום כראיה לאמיתות תוכנן, ואין מנוס מדחיית התביעה" (ע"א 1671/04 (מחוזי תל אביב) אטלנטיקה נ' אשד, פס"ד מיום 25.7.06).
לראש העמוד
30/11/08 מה חדש במשרדנו
*** רשות המכס קיבלה את עמדת לקוח משרדנו, לפיה סיווגן של מחצלות העשויות צינורות פלסטיק יהיה בפרט 46.01.
*** הממונה על היטל היצף במשרד התמ"ת, מר ראובן פסח, קבע כי תוטל ערובה זמנית בגובה של 10%-31% על מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין, בהמשך לחקירת היצף שנפתחה לבקשת לקוח משרדנו והנמצאת בטיפול משרדנו.
*** הוגשו שתי תביעות כנגד רשות המכס להחזרת טובין תפוסים, שנתפסו בטענת הברחה. באחת התביעות, נטען, בין היתר, כלפי רשות המכס, כי לא קיימה את חובתה לאפשר שימוע הוגן לבעל הטובין, ולא נימקה את החלטתה, וגם מטעם זה דין התפיסה להתבטל, בנוסף לטענות אחרות בענין זה.
לראש העמוד
30/11/08 מה רוצה הנמל מסוכן המכס?
עו"ד גיל נדל
כידוע, כאשר אגרת הרציף נגבית לפי ערך הטובין (בסביבות אחוז אחד), חישוב הערך נעשה על פי רשות המכס בהתאם להוראות פקודת המכס (ראו סעיף 235 (א) לתקנות הנמלים, תשל"א – 1971.
לאחרונה, החלו נמלי הים לעקוב אחרי פעילותה של רשות המכס בענין תיקון ערך טובין, וכאשר רשות המכס מתקנת ליבואן את ערך הטובין שהוצהר על ידו ברשומון יבוא (למשל – אם היבואן לא כלל ברשומון עמלות רכישה המהוות חלק מערך הטובין לצרכי מכס), בא הנמל ודורש מהיבואן לשלם הפרשי אגרות רציף בגין תיקון הערך.
עצם סמכותו של הנמל לדרוש באופן רטרואקטיבי תשלום הפרשי אגרות נמל מהיבואן – אינה ברורה, שכן אין בפקודת הנמלים או בתקנות הנמלים סעיף המסמיך את הנמל להוציא דרישות תשלום רטרואקטיביות. זאת, בשונה מסמכותה של רשות המכס לעשות כן, המעוגנת מפורשת בסעיפים 2 ו – 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח – 1968.
ואולם מעבר לכך, עושים הנמלים חיים קלים לעצמם, ואינם דורשים את הפרשי אגרות הנמל ישירות מהיבואנים, אלא פונים לסוכני המכס, ובאמצעות הסדר המס"ב הקיים בין סוכני המכס לנמל, גובים את הפרשי האגרות מסוכני המכס.
נראה לנו שאין לנמל סמכות משפטית לדרוש ו/או לגבות באופן רטרואקטיבי מסוכני מכס באמצעות מס"ב חובות אגרות נמל של יבואנים בשל רשימונים שערכם תוקן.
בכל הנוגע לשאלה האם ניתן לגבות חוב אגרת נמל מן העבר באמצעות המס"ב, הרי שהסדר המס"ב שבין סוכן המכס לנמל הינו הסדר חוזי המאפשר לעשות בו שימוש על פי המצוין בו ועל פי תכליתו. תכליתו של הסדר המס"ב הינה לעשות בו שימוש בעניינים שוטפים, ומטרתו הברורה היא זירוז הליכים ושחרור מהיר של הטובין. אין בהסדר המס"ב הוראה המאפשרת לגבות באמצעותו חוב מהעבר, ואין זו גם תכליתו, לפחות מבחינת אומד דעתו של סוכן המכס.
באשר לשאלה האם ניתן לדרוש מסוכן המכס לשלם הפרשים רטרואקטיביים של אגרות נמל – הרי שגם כאן, לדעתנו, התשובה תהיה שלילית.
בכל הנוגע לתשלום אגרת נמל, סוכן המכס אינו שלוחו של בעל הטובין שכן אין בביצוע תשלום אגרת הנמל משום פעולה משפטית היוצרת חיוב משפטי. סוכן המכס הינו צינור להעברת כספים מהיבואן/יצואן אל הנמל, וצינור שכזה אינו נחשב כשלוח. פרופ' ברק, בספרו חוק השליחות, כותב כי "פעולה תיחשב כ 'פעולה משפטית' רק אם היא מכוונת להביא לשינוי מצבו של השולח על-ידי יצירה, שינוי או ביטול של זכויות, חובות, חסינויות או כוחות. על כן, אם ראובן מבקש משמעון כי שמעון ייצגו בהלוויה או בארוחה ושמעון עושה כן, פעולתו של שמעון אינה משפטית אלא מטריאלית, שכן לא חל כל שינוי במצבו המשפטי של ראובן. בדומה, סוכן ביטוח הממלא טופס של ביטוח אינו פועל כשלוח של חברת הביטוח או המבוטח, שכן במילוי הטופס (להבדיל מחתימה על פוליסת הביטוח) אין משום פעולה משפטית. ועדה החוקרת נושא למען מי שמינה אותה אינה מבצעת פעולה משפטית בשמו. עורך דין המעביר כספי לקוחו מצד שלישי ללקוח אינו מבצע פעולה משפטית בשם הלקוח... פעולה משפטית נבדלת מפעולה מטריאלית (פיסית) ואין חוק השליחות חל על פעולות מטריאליות".
ובענייננו, היבואן אינו ממנה את סוכן המכס לשלוחו: סוכן המכס אינו יוצר / משנה או מבטל זכות או חובה של היבואן, וכל כולו – צינור להעברת כספי אגרות הנמל. לא ידוע לנו על מצב שבו הנמל מבקש לראות מסוכן המכס יפוי כח אודות פעולתו של סוכן המכס כשלוח היבואן/יצואן.
גם הפרקטיקה מלמדת בבירור על כך שסוכן המכס אינו נחשב לשלוח היבואן/יצואן כלפי הנמל: אין בידיו יפוי כח, ואין הוא חותם על הצהרה או מסמך בעל תוקף משפטי בשם היבואן. בעקבות שידור הרשומון למכס – פונה הנמל אל סוכן המכס ובשל הסדר המס"ב עם הנמל – גובה את אגרות הנמל מסוכן המכס. אכן, יש הסדר חוזי בין הנמל לבין סוכן המכס, אך הסדר זה אינו משרת או יוצר יחסי שליחות בין היבואן / יצואן לבין סוכן המכס בענין אגרות הנמל.
ובכלל, אפילו היה סוכן המכס אחראי גם הוא לתשלום אגרות הנמל, הרי לא יעלה על הדעת שסוכן המכס יהווה הכתובת הראשונה לדרישת התשלום. ניתן לצפות מהנמל שיפנה, ראשית, ליבואן בדרישת תשלום, ורק אם יכלו כל הקיצין – כי אז יחזור ויתור אחר סוכן המכס. התנהגות הנמל מובילה למצב קפקאי בו סוכן המכס משלם חוב אגרת נמל מהעבר של לקוח שמזמן אינו עובד עימו, ושיכולת הגבייה שלו מאותו הלקוח אינה פשוטה. האם לכך התכוון המשורר? אבסורד.
אגב, בהודעה לעיתונות שנמסרה על ידי חברת נמל אשדוד בסוף חודש אוקטובר, נטען על ידי הנמל כי "מאחר ומחצית מהכנסות חברת נמל אשדוד נגזרות מערך המטען (ערך CIF) השגוי, המוצהר ע"י סוכן המכס, נגרמים לחברת הנמל הפסדים מיותרים. על סוכני המכס לבדוק את ערך הטובין, עליו מצהירים היבואנים, טרם הגשתו לרשות המסים". ואולם, נראה שלטענה זאת אין כל בסיס, שכן ערך הטובין נקבע, ככלל, על פי המחיר המופיע בחשבון הספק שנמסר לסוכן המכס על ידי הלקוח. לסוכן המכס אין כל ידיעה בקשר לנכונות המחיר המופיע בחשבון ואין לו כל שליטה על נתון זה, וכל טענה בדבר ערך בלתי נכון המופיע בחשבון הספק – ראוי לה שתופנה אל היבואן ולא אל סוכן המכס. עמדה דומה, כך נמסר לנו, הובעה על ידי ארגון הגג של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים.
לראש העמוד
30/11/08 מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעה נגד מוביל ימי ?
עו"ד גיל נדל
כידוע, החוק הישראלי (פקודת הובלת טובין בים, שאימצה את כללי האג ויסבי) קובע תקופת התיישנות מקוצרת, בת שנה אחת, להגשת תביעה כנגד המוביל הימי בשל נזק למטען. ובלשון החוק: "יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר".
תקופת ההתיישנות מקוצרת זאת גורמת לכך שבמקרים רבים מאבדים היבואנים את זכות התביעה שלהם כנגד המוביל הימי, לעיתים – רק משום ש"נרדמו" על זכויותיהם. מקרה שנידון לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, משמש דוגמא טובה לתרדמה שכזו.
באותו ענין דובר במשלוח של 108 טון שומשום, בעלות של 77,760 יורו שנשלח מצרפת לישראל כשהוא מומכל בשש מכולות. ביום 19.11.06 (וכבר כעת נבקש מהקוראים לשים לב היטב לתאריכים, בהיותם בעלי משמעות רבה לענייננו) הגיע לנמל חיפה נציג מטעם היבואניות, על מנת להוביל חלק מהמטען. ואולם, עם הגעת המכולה לחצריהן, הבחינו היבואניות כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה, וכי שקי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו וניזוקו. בהתאם לכך הגישו היבואניות, ביום 12.11.07 תביעה כנגד המוביל הימי (חברת מרסק) לפיצוי בגין נזקיהן.
אלא שבכתב התביעה ציינו היבואניות כי המטען הגיע לנמל חיפה ביום 23.10.06 או בסמול לו, והואיל והתביעה הוגשה ביום 12.11.07, הרי שהיא למעשה התיישנה. בהתאם לכך הגישו המוביל הימי וסוכנו בקשה לדחיית התביעה על הסף.
המחלוקת בין הצדדים ניטשה על פרשנותו של הביטוי בחוק שמודד את חלוף השנה "ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר". מהו מועד המסירה שאליו התכוון המחוקק? האם זהו מועד פריקת הטובין מהאוניה לנמל, או שמא מועד הנפקת תעודת המסירה, או אולי המועד בו קיבל היבואן בפועל את הטובין לידיו. נחזור שוב על התאריכים: אילו המועד הקובע, שממנו מודדים שנה הוא מועד פריקת הטובין (24.10.06) או מועד הנפקת תעודת המסירה (31.10.06), כי אז התביעה התיישנה. ואילו המועד הקובע הוא המועד המסירה הפיזית של הטובין ליבואניות (19.11.06) כי אז התביעה הוגשה במועדה.
בית המשפט קיבל את עמדת המוביל הימי וסוכנו וקבע כי התביעה התיישנה. בית המשפט לא הכריע באופן חותך מהו המועד הקובע – האם מועד הפריקה או מועד הוצאת פקודת המסירה, אך הוא שלל מכל וכל את האפשרות שמועד המסירה הפיזית ליבואן יהיה המועד הקובע. בית המשפט נימק זאת בכך שמרגע שניתנה פקודת המסירה, השחרור הפיזי של המטען אינו תלוי במוביל הימי אלא בנשגר, ומרגע שהיבואניות קיבלו את פקודת המסירה, הן יכלו לפנות אל הנמל בכדי לשחרר את הסחורה.
בית המשפט גם ציין כי קבלת הטענה של היבואניות יכולה ליצור מצב אבסורדי, שבו המוביל הימי פורק את המטען בנמל היעד, ונמסרת פקודת המסירה, ואף על פי כן יוכל הנשגר על דעת עצמו להחליט אם לקחת את המטען או להשאירו בנמל, ובעצם לקבוע בעצמו מהו המועד שבו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות.
בית המשפט נטה, אם כי לא באופן חותך, למועד המוקדם יותר – דהיינו למועד שבו המוביל הימי מסר את המטען לידי הנמל, ואולם לא ניתנה הכרעה ברורה בענין.(בשא 154496/08, מארסק ישראל בע"מ ואח' נ' סהרה ואח', החלטה מיום 12.8.08, למוביל – עו"ד דיסני, ליבואניות – עו"ד אוסלנדר).
בשולי הדברים נעיר כי במשפט האמריקאי עלו מספר דעות לעניין מועד המסירה. בפסק הדין בענין Cargill Ferrous Int'l v. M/V Elikon 857 F. Supp. 45 at p. 47, (1994)נקבע כי מועד המסירה הוא המועד בו עזב המטען את האוניה ולאחר שנמסרה הודעה לנשגר (אפילו אם המטען לא נמסר לידיו). דעה אחרת הובעה בספק הדין בענין American Hoesch, Inc. v. S.S. Aubade 316 F. Supp. 1193 at p. 1196, (1971) , שם נקבע כי מועד המסירה נמדד לאחר הפריקה ולאחר שניתנה לנשגר הודעה וניתן לו זמן סביר לבוא ולקבל את המטען לידיו. דעה אחרת סוברת כי על המסירה לכלול זמן המאפשר לנשגר לבדוק את מצב הטובין. להרחבה, ראו בספרנו "הובלה ימית", בהוצאת ספריית הסחר, בעמ' 188 ואילך (ראו בידיעה נפרדת בהמשך).
לראש העמוד
30/11/08 נדחתה תביעת ענק של יבואנית סוללות לטלפונים סלולריים נגד רשות המכס
עו"ד גיל נדל
בפסק דין מקיף ומפורט דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של היבואנית - חברת גיל אימפורט לקבלת פיצויים בגובה 18 מליון ₪ כנגד רשות המכס.
לטענת היבואנית, היא ייבאה בתחילת שנות התשעים סוללות לטלפונים סלולריים, וביקשה לסווגה בפרט מכס המחייב מס קניה בגובה 12% בלבד. רשות המכס התנגדה לעמדה זאת, וקבעה כי הסוללות יסווגו בפרט מכס אחר המחייב תשלום מס קניה בגובה 45%. לימים התברר, בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין יורוקום, כי אין לחייב את הסוללות במס קניה בשיעור 45%, ובהתאם לכך ניתן פסק דין גם לטובת היבואנית המקבל את עמדת הסיווג שלה.
לאור התפתחויות אלו, תבעה היבואנית את רשות המכס בנזיקין וטענה כי הסיווג המוטעה של המכס את הסוללות, נעשה, בין היתר, ברשלנות או תוך ביצוע עוולה חוקתית ומינהלית. בהמשך לכך, טענה היבואנית כי מאחר שהמכס סיווג את הסוללות לפי סיווג המחייב מס קניה בשיעור 45%, הרי שלחברה הסלולרית היחידה שפעלה אז - פלאפון - לא היה כדאי להמשיך לרכוש סוללות ישירות מהיבואנית, והיא (התובעת) נאלצה לפרוש משוק הסוללות הסלולריות כבר בשנת 1992, ולהותירו בידי מתחריה. לטענת היבואנית, בכך היא איבדה את אפקט הראשוניות שלה בשוק הסוללות הסלולריות, ונמנעה ממנה האפשרות, בסבירות גבוהה, להתקשר עם החברות שמייבאות מכשירי טלפון סלולרי בהסכמים לאספקת סוללות רזרביות לגב המכשיר ובכך להשתלט על נתח נכבד של השוק.
בית המשפט דחה את עמדת היבואנית. אשר לטענה בדבר רשלנות המכס בקביעת הסיווג, קבע בית המשפט כי לא כל פרשנות מוטעית או החלטה שגויה של גורם המפעיל שיקול דעת מקצועי הינה החלטה רשלנית שתגרור אחריה חבות בנזיקין. בית המשפט הבחין בין קיומה של זכאות להשבת כספים שנגבו שלא כדין עקב סיווג מוטעה של הרשות, לבין תביעת פיצויים בשל אבדן רווחים בגין אותו סיווג מוטעה.
בית המשפט דחה גם את טענת היבואנית בדבר אפלייתה לרעה. בית המשפט קבע, כי אפילו נאמר שרשות המכס נהגה ברשלנות ובחלמאות בכך שסיווגה את הסוללות על פי הסיווג הגבוה, בניגוד למה שנפסק כעבור תשע שנים בהלכת יורוקום, הרי שמצבה של היבואנית לא היה גרוע מזה של יבואני סוללות אחרים שאף הם נאלצו לייבא את הסוללות תחת הסיווג הגבוה, ולמעשה כל יבואני הסוללות היו באותה סירה, ולא היה מצב בו נחסם חלון ההזדמנויות רק בפני התובעת. בכך, קבע בית המשפט, נשמטה טענת ההפליה, והיבואנית אינה יכולה להצביע על הטעם בגינו הזדרזה להכריז על פרישתה משוק הסוללות, לעומת יבואני סוללות אחרים שנותרו בשוק.
בית המשפט עמד גם על כך שהפער בין הסיווג הגבוה בשיעור של 45% לפי פרט 85.07 לבין הסיווג הנמוך בשיעור של 12% לפי פרט 85.25 הצטמצם כבר בשנת 1994, שאז הופחת שיעור מס הקניה על מצברים משיעור של 45% לשיעור של 25% , דבר שיתכן והיה יכול לאפשר את חזרתה של היבואנית לשוק הסוללות בשנת 1994, השנה האמיתית בה החל השוק הסלולרי להתעורר, עם פתיחתו לתחרות, שאז ההפרש בין שני הסיווגים עמד על 13% בלבד.
מטעמים אלו, ומטעמים נוספים, דחה בית המשפט את תביעת היבואנית, תוך חיובה בהוצאות משפט בגובה 100,000 ₪.
ת.א. 195/01 גיל אימפורט ואח' נ' רשות המכס, החלטה מיום 23.10.08. ליבואנית – עו"ד ביין-אלון, עו"ד פיש, למדינה – עו"ד בוקובצקי.
לפסק דין זה השלכות רבות שלא נוכל עתה, מקוצר היריעה לפרטן. יחד עם זאת, נציין כי סוכני המכס בהתמודדם עם טענות של לקוחותיהם בדבר סיווג רשלני, יוכלו להיעזר בפסק דין (שנשען על פסיקות קודמות) ולטעון כי לא כל טעות סיווג מצידו של סוכן המכס עולה כדי רשלנות המהווה עילה נזיקית.
לראש העמוד
30/11/08 סדרת פרסומים בנושאי סחר בינלאומי
בעריכת עו"ד גיל נדל
היקף הפרסומים בעברית בנושאי סחר בינלאומי בכלל, ובנושאי משפט הסחר הבינלאומי בפרט, הינו דל באופן יחסי. "יבוא, יצוא ומה שביניהם" הינה סדרת פרסומים בנושאי הסחר הבינלאומי, בהוצאת ספרית הסחר, אשר באה לתת מענה לחוסר זה, ומספקת מידע בעברית לציבור העוסקים בסחר הבינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, העוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
עד כה יצאו לאור בסידרה שני הספרים הבאים:
הובלה ימית – מאת עו"ד גיל נדל, משה סיסטר. הספר דן בהרחבה בתפקידיו של שטר המטען הימי, בחובותיו של המוביל הימי, בהיקף אחריותו של המוביל הימי כלפי בעל המטען, בכלל האג-ויסבי, ובסוגיות נוספות כמו התיישנות, סעיפי שיפוט, פיצוי לנזק ועוד.
יבוא טובין – המותר והאסור – סוגיות בחוקיות היבוא – מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בענייני הסדרת היבוא (Import Control), ודן בנושאים כגון תחולת צו יבוא חופשי, סמכות ועדת היבוא, הטלת כופר כסף, הליכי תפיסה וחילוט, ועוד.
בקרוב יצא לאור ספר נוסף: אשראי דוקומנטרי ואמצעי תשלום אחרים - היבטים מעשיים ומשפטיים– מאת סידני אמיר, עו"ד גיל נדל. הספר עוסק בהיבטים הפרקטיים והמשפטיים של אשראים דוקומנטריים ואמצעי תשלום אחרים, ודן בעניינים כמו כיצד יש למלא בקשה לאשראי דוקומנטארי, סוגי האשראי, ערבות ימית, נכיונות, UCP 600, אי התאמה, מרמה, עיקול מכתב אשראי ועוד. ספר מרכזי ופרקטי לכלל העוסקים בסחר בינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, יליד 1969, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
לפרטים נוספים: הוצאת "ספריית הסחר": טל: 054-7962526 .
פקס: 072-2740224.
אינטרנט: www.tradelibrary.co.il
אימייל: tradelibrary@gmail.com
לראש העמוד
30/11/08 עדכונים בענין חובות הגילוי של רשויות המס
עו"ד גיל נדל
מה שהתחיל כזרזיף דק הפך לנחשול מאיים, ובתי המשפט נותנים יותר ויותר החלטות המטילות על רשות המסים חובת גילוי מידע המצוי ברשותן. הפעם מדובר בהחלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר דנה בבקשתה של חברה לקבל מידע אודות הסדרים שערכה רשות המס עם נישומים אחרים, בקשר להסדרי מס בעלי מאפיינים דומים.
באותו ענין, היה לחברה המערערת מידע אודות מקרה מהעבר שבו רשות המס קיבלה לכאורה את העמדה הפרשנית שהחברה המערערת טוענת לה. בהתאם לכך ביקשה החברה המערערת כי בית המשפט יורה לרשות המס לחשוף את החומר הרלבנטי. רשות המס טענה, מנגד, כי החומר אינו רלבנטי והוא גם חסוי.
בית המשפט קיבל באופן חלקי את בקשת החברה המערערת. בית המשפט קבע כי חובתה של רשת המס להביא את הנתונים העובדתיים הנדרשים כדי שבית המשפט יוכל להכריע בענין, וכי החומר שבידי רשות המס הינו רלבנטי ביותר. באשר לטענת החסיון, קבע בית המשפט כי רשות המס אינה נדרשת לחשוף את הסדרי המס, אלא את העקרונות העומדים בבסיסם. בכך, קבע בית המשפט, תבוא החברה המערערת על סיפוקה בעוד כללי החיסיון או הפרטיות של הנישומים האחרים אינם נפגעים. (בש"א 11676/08, סילברבוים אחזקות נ' פ"ש, החלטה מיום 7.10.08, למערערת – עו"ד כנעני וריבה, למדינה – עו"ד בורשטיין)
נציין כי גם בענייני מכס ניתנו החלטות המורות לרשות המכס לחשוף מידע הרלבנטי להתדיינות בין היבואן לבין רשות המכס:
1. בבש"א 1080/08 מטרו מוטור שיווק נגד רשות המכס, החלטה מיום 23.6.08, חייב בית משפט השלום בבית שמש את רשות המכס למסור פרטים על מקרים שבהם הוגשו תעודות מקור באיחור והתקבלו (היבואן יוצג על ידי גיל נדל משרד עורכי דין. רשות המכס לא ערערה על ההחלטה).
2. בבש"א 1198/07 לנגר סוכנויות נ' רשות המכס, החלטה מיום 4.5.08, חייב בית משפט השלום בבית שמש את רשות המכס לתת חמש דוגמאות של טובין שסווגו בפרט מכס מסוים, וזאת מבלי לתיין את פרטי היבואנים שיבאו את אותם הטובין (היבואן יוצג על ידי גיל נדל משרד עורכי דין. רשות המכס הגישה בר"ע על ההחלטה).
5. בבש"א 1632/06, פרמה גורי נ' רשות המכס, חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את רשות המכס למסור ליבואן מידע אודות סיווג מוצרים מיובאים, לרבות מוצרים שיובאו על ידי יבואנים מתחרים, תוך שדחה את טענת החסיון שנטענה על ידי רשות המכס. בקשת רשות ערעור של רשות המכס על החלטה זאת עדין תלויה עומדת. היבואנים יוצגו על ידי גיל נדל משרד עורכי דין.
רשות המכסהגישה בר"ע על ההחלטה, ובדיון שנערך לאחרונה בבית המשפט העליון נקבע כי "העלינו בפני הפרקליטים הנכבדים רעיונות מסוימים כדי לפתור את המחלוקת, שכן להכרעה בכיוון מסוים עשויות להיות השלכות מעבר לבקשת רשות הערעור דנא", ורשות המכס התבקשה למסור הודעה בענין זה תוך 60 ימים.
3. בבש"א 4350/07, החלטה מיום 6.2.08, קיבל בית המשפט השלום בירושלים את עמדת היבואנים והורה לרשות המכס לחשוף את ההחלטות והפרוטוקולים של ועדת מסים עקיפים שעסקו במקרים הדומים לאלו הנידונים בתביעה, וזאת לאחר מחיקת הפרטים המזהים מהם. (היבואנים יוצגו על ידי גיל נדל משרד עורכי דין). רשות המכס הגישה בר"ע על ההחלטה, ובר"ע זאת התקבלה, במובן זה שהחלטת בית משפט השלום התבטלה, וככל שהכרעת בית המשפט העליון בענין פרמה גורי הנזכר לעיל תעלה כי מוקנית ליבואנים הזכות לדרוש את גילוי ההחלטות והפרוטקולים שבמחלוקת, יוכלו היבואנים להגיש בקשה חדשה לבית משפט השלום למתן צו גילוי, ובקשה כזו תיבחן על ידי בית משפט השלום.
4. בת.א. 42687/03 בענין עו"ד גיל נדל נ' פולדיאן יעקב ומנהל המכס ומע"מ, קיבל בית המשפט בשלום בתל אביב את בקשתו של הח"מ, וקבע כי הציבור רשאי לעיין בתיק מכס שהתנהל בדלתיים פתוחות.
לראש העמוד
30/11/08 על חשיבותם ומשמעותם של סעיפי שיפוט
(בעקבות החלטתו האחרונה של בית משפט השלום בתל אביב לעכב תביעה של מבטח לצורך ניהול בוררות בהולנד)
עו"ד גיל נדל
בסכסוכים הקשורים להובלה ושילוח בינלאומיים, ניתנות על ידי בתי המשפט, פעמים רבות, החלטות אשר מעניקות תוקף לסעיף שיפוט זר, ומוחקות את התובענה שהוגשה בישראל, או מעכבות את הדיון בה.
ככלל, תנית שיפוט היא סעיף המופיע בחוזה ההובלה או בשטר המטען וקובע את זהות המדינה והפורום בה יתבצעו הליכים משפטיים. קיימות מספר סיבות להכללת סעיף שכזה, כאשר הסיבה העיקרית היא הרצון נוחות הדיון במקרה של סכסוך. הובלה ימית / אווירית / שילוח בינלאומי הינם בעלת אופי רב לאומי, כאשר במקרים רבים המוביל נמצא במדינה אחת, השוגר - במדינה אחרת, והנשגר - במדינה שלישית. ללא תנית שיפוט עלול המוביל להיתבע בפורומים שונים במדינות שונות. המוביל איננו מעוניין להיגרר לתביעות משפטיות מסביב לגלובוס בכל מקום, ולכן הוא קובע תנית שיפוט הקובעת את בית המשפט המוסמך במקום נוח מבחינתו. סיבה נוספת קשורה בדין הרצוי מבחינת הצדדים, כאשר התניה מפנה לפורום בו הדין רצוי מבחינתם. ישנן פורומים בהם דיני ההובלה מפותחים ביותר, והצדדים מעוניינים להסתמך על דין זה בפורום מקצועי זה.
תניות השיפוט מתחלקות לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא תניה ייחודית - התניה מסמיכה פורום מסוים ושוללת את הסמכות מפורומים אחרים. הסוג השני הוא תנית שיפוט מקבילה, הקובעת ומסמיכה פורום דיוני מסוים אך לא שוללת את הסמכות מפורומים אחרים. בעבר גישת בתי המשפט הייתה שלילית כלפי תנית השיפוט, ולא הכירו בשלילת הסמכות שבתנית השיפוט. כיום הגישה השתנתה בעקבות היקף המסחר הבין-לאומי הגדל, ובתי המשפט החלו לראות את תנית השיפוט כחלק בלתי נפרד מכל עסקה בין- לאומית.
בתי המשפט כיום לא ייטלו בנקל סמכות לעצמם במקום בו תנית שיפוט מסמיכה פורום אחר. ועל המבקש מבית המשפט להמשיך ולדון בעניין להוכיח נסיבות כבדות משקל המצדיקות את אי ההזדקקות לתנית השיפוט, ושיקולי נוחות בלבד לא יהוו סיבה מספקת לשם המשך הדיון בפני בית המשפט. במקרה אחד נקבע כי גם במקרה בו העברת הדיון לפורום המוסכם עלולה לדחות את התביעה מחמת התיישנות לא תהווה עילה לאי כיבוד תנית השיפוט.
תנית שיפוט יכולה שתהיה ייחודית ויכולה שתהיה מקבילה. תנית שיפוט ייחודית היא תניה שבאה לתת סמכות לפורום ספציפי ולשלול את סמכות הדיון מפורומים אחרים. לעומתה תנית שיפוט מקבילה נותנת סמכות בידי פורום מוסכם, אך אינה שוללת את סמכותו של פורום שיפוטי אחר.
תנית שיפוט יכולה שתהיה מנוסחת בלשון חד משמעית כמסמיכה פורום מסוים ושוללת פורומים אחרים. מאידך לעיתים קרובות התניה מנוסחת בלשון עמומה יותר, כמסמיכה פורום מסוים, ללא קביעה לגבי הפורומים האחרים. במקרה שכזה ניתן לפרש את התניה כייחודית, אך לא מן הנמנע שניתן יהיה להבין כי התניה מאפשרת סמכות מקבילה.
במקרה של ספק אם התניה היא ייחודית או מקבילה נפרש את התניה בהתאם לנסיבות השונות ובראש ובראשונה למטרת התניה ומגמותיה. כתוצאה מכך גם במקום בו לא נשללה במפורש סמכותם של פורומים אחרים, פרשנותה של התניה תגרום לשלילתם ולהפיכת התניה לתניה ייחודית. במקרה שכזה מוטל נטל ההוכחה על המבקש את עיכוב הדיון שצריך להוכיח כי תנית השיפוט מקבילה ולא ייחודית, זאת על מנת שלא לעכב את ההליכים בארץ ולא להעביר את הדיון לפורום המוסכם.
מקרה שאירע לאחרונה ימחיש את הענין (בש"א 166236/08 בבית משפט השלום בתל אביב, DHL DANZAS AIR & OCEAN נ' הראל ואחרים. לDHL– עו"ד קאופמן, להראל – עו"ד נשיץ ברנדס). באותו ענין תבעה המבטחת, חברת הראל, מכוח זכות התחלוף הנתונה לה, את חברת DHLההולנדית, וחברות שילוח ולוגיסטיקה נוספות, בגין נזק שאירע לציוד מחשבים שבוטח על ידה.
DHL פנתה לבית המשפט וטענה כי שטר המטען שהוצא על ידה כולל סעיף שיפוט (ובוררות), המפנה את הצדדים, במקרה של סכסוך הנוגע לתנאי שטר המטען, לנהל את ההליך במקום עסקיה של DHL, והואיל ומדובר בחברת DHLההולנדית – הרי שמקום הדיון יהיה בהולנד. עוד טענה DHL, ששטר המטען מורה על כך שהדיון יהיה לפי הדין ההולנדי, וכי הדיון יתנהל בבוררות. בשורה התחתונה, בית המשפט נתן תוקף לסעיפי שטר המטען והורה על עיכוב הדיון בתובענה לצורך ניהול הליכי בוררות.
ניתן לבקר את ההחלטה, שכן מסעיף השיפוט כפי שהובא בהחלטה, לא נראה שמדובר בסעיף שיפוט בלעדי, אלא בסעיף שיפוט מקביל. יחד עם זאת נראה שהדבר שהכריע את הכף הינו קיומו של סעיף בוררות, אך ענין זה לא נידון כל צרכו בהחלטה. כך או כך, החלטה זאת ממחישה את משמעותם וחשיבותם של סעיפי שיפוט.
לראש העמוד
30/11/08 ערובה זמנית על יבוא של מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין
עו"ד גיל נדל
לאחרונה (25.9.08) קבע הממונה על היטל היצף במשרד התמ"ת, מר ראובן פסח, כי תוטל ערובה זמנית בגובה של 10%-31% על מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין, בהמשך לחקירת היצף שנפתחה ביום 24.3.08.
הממונה מצא, בעקבות תלונתה של חברת מודגל מתכת 99 בע"מ, שהוגשה על ידי עו"ד גיל נדל בליווי הכלכלן ערן הורוביץ, כי מתקיים לכאורה יבוא בהיצף הגורם לנזק לענף היצרני המקומי, ובהתאם לכך קבע את שיעור הערובה הזמנית. הערובה נגבית על מנת למנוע את הנזק העלול להיגרם לענף היצרני המקומי במהלך החקירה.
היצף הינו פרקטיקת סחר בלתי הוגנת, המהווה אפליית מחירים בין שווקים שונים, שבמסגרתה יצרן מוכר את מוצריו לשווקי היצוא במחיר נמוך יותר מהמחיר בו הוא מוכר את מוצריו בשוק המקומי. ארגון הסחר העולמי מכיר בהיצף כנוהג סחר בלתי הוגן, ומאפשר הטלת היטלים שיבטלו את השפעת אפליית המחירים. בעקבות הטלת הערובה הזמנית עשוי מחירם של המחברים והאביזרים לחבור צנרת המיובאים מסין להתייקר, ובכך תתאפשר תחרות הוגנת בשוק הישראלי, ומניעת פגיעה בייצור הישראלי.
לדעתנו, קביעתו של הממונה ממחישה כי קיימים כלים בידי התעשייה המקומית להתמודד עם יבוא בלתי הוגן מסין.
המתלוננת יוצגה על ידי עו"ד גיל נדל והכלכלן ערן הורוביץ.
הנילונים יוצגו ע"י משרד שדות, וע"י Gaopeng & Pratners PRC Lawyers
לראש העמוד
30/11/08 שתי פנטזיות לעתיד הקרוב
עו"ד גיל נדל
מגיע להם לציבור העוסקים בסחר חוץ – יבואנים, יצואנים, סוכני מכס ומשלחים בינלאומיים – לפנטז או לפנק את עצמם בכמה רפורמות לא מסובכות ולא קשות ליישום, שיקלו עליהם את החיים ויחסכו להם ממון רב. הנה שתי הצעות:
חוקיות היבוא – הגיע הזמן לדבר חקיקה כוללני ומלא
כידוע, צו יבוא חופשי מרכז את עיקרן של דרישות הרגולטור בענייני יבוא, וקובע אימתי קיים צורך בהצגת רשיון יבוא או אישור יבוא כתנאי לשחרור טובין מיובאים מפיקוח רשות המכס. דייקנו וכתבנו "עיקרן של דרישות הרגולטור" אבל לא כולן. קיימות דרישות המופיעות בדברי חקיקה אחרים שלא נקלטו לתוך צו יבוא חופשי, הן משום שכחת מחוקק המשנה, או בשל מבנהו המיוחד של צו יבוא חופשי הערוך לפי השיטה ההרמונית, אך הן חלות היבוא. כך או כך, יכול יבואן למצוא את עצמו עומד במצב מאד לא נעים, ובו סוכן המכס מסר לו שאין חובה של הצגת אישור מכון התקנים כתנאי לשחרור מכשיר חשמלי מפיקוח המכס (כי צו יבוא חופשי אינו מציין את חובה זאת), אך ממונה תהליך השחרור בבית המכס מסרב להתיר את הרשימון שכן המוצר חייב בתקן מכוח חוק התקנים.
האם עמדתו של ממונה תהליך השחרור חוקית או לא חוקית? לא נכנס לזה כעת, אבל בשורה התחתונה הכוח בידי המכס, המשלוח של היבואן מעוכב עד להצגת אישור תקן, נגרמים ליבואן נזקים, והיבואן זועם על סוכן המכס בשל היעוץ הלקוי. ברור שאילו צו יבוא חופשי היה מציין את חובת העמידה בתקן בתוכו, כי אז כל הענין היה ברור מתחילה. אחד ה"אשמים" העיקריים בענין זה הוא צו יבוא חופשי בעצמו, שקבע כי הצו בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו, והותיר פתח לחיקוקים אחרים להטיל דרישות משלהם. זה פטנט משפטי נהדר, אך אסון תפעולי, ואלמנט בלתי שקוף בעליל.
לכן אנו קוראים למחוקק המשנה לעשות בדק בית וסדר פנימי, לעדכן את צו יבוא חופשי באופן שיכלול את כל דרישות הרגולטור, ולהשמיט את הסעיף המאפשר הטלת דרישות על היבוא מחוץ לצו. נכון, זה ידרוש השקעת עבודה ממחוקק המשנה (שר התמ"ת), ידרוש תיאום בין משרדי, ויטיל עומס עבודה על הפקידים הנוגעים בדבר, אבל זה נכון, יעיל צודק ושקוף.
ביטול החובה להציג תעודות מקור בשעת התרת הרשומון
כידוע, צו תעריף המכס קובע כי בכל הנוגע, למשל, ליבוא מארה"ב ומהקהילייה האירופית, יש צורך להגיש את תעודת המקור (או את מסמך ההעדפה) לרשות המכס לא יאור משעת התרת הרשומון. לא ניכנס כרגע לדיון מתי בדיוק חל מועד זה, אבל ברור כי אם בעת הגשת התיק הפיזי לבית המכס לא נכללת בו תעודת המקור, כי אז יוציא בית המכס גרעון ליבואן, בשל אי הגשת התעודה במועד. תחנוניו של היבואן ושל סוכן המכס מטעמו לא יועילו בדרך כלל, כפי שגם לא תועיל הגשה מאוחרת יותר של המסמך, רק במקרים חריגים (ויש בידינו רשימה של מקרים שכאלו) יסכים המכס לוותר על הגרעון.
זה לא נראה קצת מגוחך? מדוע מוצדק לדרוש גרעון במקרה שאין ספק שהטובין עומדים בכללי המקור וזכאים להעדפת מכס רק בגלל שהתעודה לא הוגשה במועד? אין חולק על כך שהרבה פעמים התעודה לא מוגשת למכס עקב שגגה של סוכן המכס. "כך קובע החוק" אינה תשובה מספקת. ניתן לשנות את החוק.
נגלה לקוראינו שני סודות: ראשית, בעבר זה לא היה כך, ולא היה צורך להגיש את המסמך במועד התרת הרשומון. שנית, ביבוא לארה"ב - עד היום אין צורך בהצגת תעודת המקור, ועל היבואן לשמור את המסמך לביקורת. נראה לנו נכון והגיוני להציע לחזור לדרך זאת גם בישראל, ולוותר כליל על החובה להגיש את תעודת המקור בעת הגשת המסמכים למכס, תוך חיוב היבואן להציג את התעודה בכל רגע שידרש.
ומה עם הרמאים? כיצד נמנע מיבואנים שאין להם תעודת מקור להצהיר על זכאות לפטור ממכס? סוף סוף מתגלגלים כאן הרבה כספים. תנוח דעתכם: בחקיקה מתאימה ניתן לקבוע כי יבואן שלא יציג תעודת מקור עם דרישת רשות המכס יהיה נתון לקנסות כואבים. זה עובד בארה"ב יפה מאד. ועוד איך.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
