|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
01. חוקי המשחק משתנים? היבטים פרקטיים ומשפטיים בעסקים עם תורכיה לקהל לקוחותינו וציבור העוסקים בסחר חוץ:
02. הסכם הסחר שבין ישראל למדינות דרום אמריקה – שאלות ותשובות
-בעקבות כניסת ההסכם שבין ארגנטינה לישראל לתוקפו-
03. התקבל החוק להגבלת אחריות סוכן מכס לחוב יבואן לרשות הנמלים
04. הסדר טיעון בעבירות מכס - מתי יאומץ על ידי בית המשפט?
05. האם ניתן למנוע יבוא מקביל? על מחלוקת בתחום המגירות
06. מדוע כדאי להגיע להסדר טיעון? על עונשו של סוכן מכס שהורשע בהברחת מכולות
07. סימן מסחר דומה עד כדי הטעייה? נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בעליון
08. פנל ארגון הסחר העולמי מכריע בסכסוך בין ארה"ב למכסיקו בעניין סימון טונה
09. בית המשפט באנגליה: היכן מסתיימת אחריות מוכר בתנאי CIF?
10. מה חדש במשרדנו?
01. חוקי המשחק משתנים? היבטים פרקטיים ומשפטיים בעסקים עם תורכיה לקהל לקוחותינו וציבור העוסקים בסחר חוץ:
משרדנו בשיתוף מכון היצוא מקיים יום עיון בנושא: חוקי המשחק משתנים? היבטים פרקטיים ומשפטיים בעסקים עם תורכיה. בהשתתפות מרצים אורחים מהאיחוד האירופי ותורכיה.
יום העיון יתקיים ביום ב', 19.12.11 בין השעות 09:00 –14:00 במכון היצוא, רח' המרד 29 ת"א, בית התעשייה, קומה 5.
בתוכנית:
- דרכים לגביית חובות בתורכיה בין ע"י יצואן זר ובין ע"י חברה מקומית.
- כיצד מקימים חברה מקומית לצורך פעילות יצוא – היבטים פרקטיים: כיצד מקימים חברה, הדרישות הרלבנטיות, החבויות של בעלי המניות שול המנהלים, ועוד.
-
הגנה על השקעות בתקופת מתיחות פוליטית; הסעדים האפשריים במסגרת המשפט הבין – לאומי":בתקופת מתיחות פוליטית, השקעות במדינות זרות נמצאות בסיכון. בתנאים מסוימים, משקיעים יכולים להגן על השקעותיהם או לקבל פיצוי על הפסדים אם יעשו שימוש במכשירים משפטיים בין - לאומיים שחתומה עליהם מדינת ישראל. ההרצאה תדון בשאלות כמו כיצד הגנות אלו פועלות, מי זכאי ליהנות מהן, ומהי האפקטיביות שלהן באווירה של מתיחות פוליטית. ההרצאה תינתן על ידי עורך דין מומחה לסחר בינלאומי, מר Yohan Benizri, מפירמת עורכי הדין הבינלאומית Sidley Austin LLP, Brussels.
לפרטים והרשמה: מר אדי אומנסקי, מכון היצוא, טל' 5142819/845/867- 03, דוא"ל:edi@export.gov.il. תינתן הנחה לפונים שיגיעו באמצעות משרדנו.
הערה חשובה: מפגשים עם עורכי הדין מחו"ל באמצעות משרדנו
ניתן לתאם מפגשים אישיים ליבואנים, יצואנים וגופים העוסקים בסחר חוץ עם עורכי הדין מחו"ל ועם עורך דין גיל נדל. הפגישות יתקיימו במשרדנו בקרית שדה התעופה ובתל אביב.
לתיאום: גב' מטי פלד, 03-9744474; דוא"ל: mati@nadel-law.co.il
02. הסכם הסחר שבין ישראל למדינות דרום אמריקה – שאלות ותשובות
-בעקבות כניסת ההסכם שבין ארגנטינה לישראל לתוקפו-
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, בחודש אוגוסט 2011, נכנס לתוקפו הסכם הסחר החופשי שבין ישראל לארגנטינה, עם אישור ההסכם בארגנטינה, ובעקבות זאת תוקן צו תעריף המכס על מנת לקלוט את ההסכם.
הסכם זה עם ארגנטינה הוא חלק מהסכם כולל של מדינת ישראל עם מדינות המרקוסור בדרום אמריקה (ברזיל, ארגנטינה, פרגוואי ואורוגוואי) שנחתם בסוף שנת 2007, ונכנס לתוקפו ביחסים שבין ישראל לברזיל, אורוגוואי ופרגוואי בחודש יוני 2010.
ש: מדוע הסכם זה הוא כה חשוב ליצואנים ויבואנים ישראלים?
ת: ברזיל היא הכלכלה השמינית בגודלה בעולם, והיקף היצוא הישראלי לברזיל, לדוגמא, בשנת 2007, עמד על כ-650 מיליון דולר. היבוא מגוש המרקוסור לישראל בשנת 2007 עמד על כ-700 מיליון דולר, מחצית הסכום מברזיל. הפחתה או ביטול של מכסים הדדים בין המדינות תגביר את האטרקטיביות של יבואנים ויצואנים ישראלים.
ש: מה מטרתו של הסכם הסחר?
ת: הסכם הסחר החופשי נועד להפחית את מכסי המגן המוטלים על מוצרים בסחר בין המדינות, והוא מאפשר הקלה או ביטול של מכסים על מוצרים, בחלוקה לפי חמש קבוצות, בסדר היררכי, מן הקל אל הכבד.
ש: איך מוגדרים המוצרים בהסכם הסחר ?
ת: המוצרים מוגדרים על פי הסיווג שלהם לצרכי המכס, זאת מאחר וסיווג המכס בישראל ובמדינות דרום אמריקה דומה מאד, ומבוסס על שיטת סיווג המכס של ארגון מכס העולמי.
ש: מהן הקבוצות השונות של המוצרים בהסכם הסחר?
ת: בקבוצה אחת, שתכלול את רוב המוצרים, יבוטלו במלואם כל המכסים ביבוא ממרקוסור לישראל במועד כניסתו לתוקף של ההסכם. בשלוש קבוצות נוספות יבוטלו המכסים במספר שלבים (ארבעה, שמונה או עשרה) בהתפרשות על פני מספר שנים. בקבוצה האחרונה, תוענק מכסה מקסימלית של יבוא בפטור ממכס לכל שנה, או פטור ממכס רק ביבוא/יצוא למדינה מסוימת ולא לכל מדינות המרקוסור.
ש: מתי ההסכם נכנס לתוקפו?
ת: מועד כניסתו לתוקף של ההסכם לגבי ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי חל ביוני 2010, בעוד ביחס לארגנטינה, מדובר רק בחודש ספטמבר 2011.
ש: מה נחשב כמוצר מקור ישראלי, בעת יצוא מישראל למדינות דרום אמריקה או להיפך?
ת: מוצרים המיוצרים במלואם בישראל תוך שימוש ברכיבים ישראלים, נחשבים כמוצרים כאלה. השאלה מתחילה כאשר מדובר במוצרים שיוצרו בישראל תוך שימוש ברכיבים או חומרי גלם זרים, והשאלה איזה תהליך יהפוך את המוצרים לנכללים בגדר ההסכם וזכאים להטבות מכס.
ש: האם רכיבים מדרום אמריקה בעת ייצור בישראל נחשבים כרכיבים זרים או מקוריים?
ת: ההסכם קובע כי חומרי גלם שמקורם במדינות המרקוסור לא ייחשבו כזרים אם נעשה בהם שימוש בעת ייצור בישראל, ולהיפך. כלומר, רק חומרי גלם שיוצרו מחוץ לישראל או מדינות המרקוסור, ייחשבו כזרים לעניין זה.
ש: כאשר הייצור בישראל כולל חומרי גלם זרים, אילו תהליכים לא מקנים מעמד של מקור?
תהליכים פשוטים כמו רחיצה, צביעה, גיהוץ, קילוף, השחזה, ניפוי, דילול, אריזה, הרכבה פשוטה או ערבוב, ושחיטת בעלי חיים – על פי ההסכם, לא יקנו לחומרי הגלם הזרים מעמד של מוצר מקור ישראלי.
תהליכים פשוטים כאלה בדרך כלל אינם משנים את מהות המוצר, ולא את סיווגו לצרכי המכס.
ש: אילו תהליכי ייצור בישראל מקנים מעמד של מקור?
ת: תהליכי ייצור שגורמים לשינוי בפרט המכס ברמה של 4 ספרות. הכוונה היא שיש להשוות מה היה פרט המכס בו סווגו חומרי הגלם הזרים המיובאים לישראל, לעומת פרט המכס בו מסווג המוצר המוגמר בעת היצוא מישראל לדרום אמריקה. אם מדובר בפרט מכס שונה, התקיים שינוי מהותי והמוצר יוכל להיחשב כמוצר מקור ישראלי.
לדוגמא, אם חברה מייבאת מהולנד לישראל כוהל בריכוז הגבוה מ-80%, שסיווגו בפרט 22.07, ומייצרת ממנו בישראל וודקה, שסיווגה בפרט 22.08, מדובר בשינוי סיווג ברמה של 4 ספרות שנחשב כשינוי מהותי שהופך את המוצר לישראלי.
ש: האם כל תהליך ייצור גורם לשינוי סיווג ברמה של 4 ספרות על פי דרישת ההסכם?
ת: תנאי כזה של שינוי סיווג ברמה של 4 ספרות אינו מתקיים בכל המקרים בו מתבצע תהליך ייצור, אף שלעיתים מדובר בתהליך ייצור ארוך ומורכב.
לעיתים, תהליך ייצור עשוי לגרום לשינוי סיווג של חומרי גלם זרים ברמה של 6 ספרות, כאשר 4 הספרות הראשונות נותרות זהות לאחר ביצוע תהליך הייצור, ורק 2 הספרות האחרונות משתנות. במצב כזה, תהליך יצור כזה לא יעניק למוצר מעמד מקור.
ש: אם לא התקיים שינוי סיווג ברמה של 4 ספרות, האם הכל אבוד?
ת: לא. ההסכם קובע דרך שנייה המקנה למוצר מעמד מקור ונחשבת כיוצרת שינוי מהותי, והיא תהליך ייצור בו ערך חומרי הגלם הזרים שנעשה בהם שימוש, הוא עד 50% ממחיר המוצר בשער המפעל (כלומר: ערך המוצר EXWביצוא מישראל למרקוסור, ללא עלויות הובלה כלשהן). ביחס לפרגוואי נקבע כלל מעט מקל יותר, וערך החומרים הזרים יכול להגיע עד 60% ממחיר המוצר בשער המפעל.
באיזה תנאי קל יותר לעמוד- שינוי סיווג ברמה של 4 ספרות, או שימוש בחומרי גלם זרים עד 50% ממחיר המוצר בשער המפעל?
הכלל המאפשר שימוש בחומרי גלם זרים עד ל-50% משווי המוצר בשער המפעל, מאחר והיצואנים הם אלה שקובעים את מחיר המוצר ואת הרווח הסביר שיש להפיק בגינו. לפיכך, במידה מסוימת כלל זה מעניק ליצואנים ישראלים מידה של שליטה המאפשרת להם לעמוד ביתר קלות בתנאי הסכם הסחר.
ש: האם יש כללי מקור נפרדים ביחס לכל סוג טובין או שכללי המקור הם אחידים ביחס לכל הטובין?
ת: כללי המקור בהסכם הסחר עם מדינות המרקוסור הם אחידים, ונוגעים לכל סוגי המוצרים המסווגים בכל פרטי המכס.
ש: האם הסכם הסחר עם המרקוסור דומה להסכם של ישראל עם ארה"ב או אירופה, בעניין כללי המקור?
ת: הסכם הסחר עם המרקוסור דומה להסכם הסחר להסכם הסחר של ישראל עם ארה"ב משום שגם בהסכם עם ארה"ב קיימים כללי מקור אחידים ביחס לכל המוצרים. ההסכם שונה מהסכם הסחר עם מדינות האיחוד האירופי, שם נקבע כלל מקור שונה לכל מוצר, לפי סיווגו לצרכי המכס.
ש: האם כל תהליכי העיבוד חייבים להתבצע בישראל או במדינות המרקוסור?
ת: בעיקרון, כן. יחד עם זאת, קיים חריג הקובע כי ניתן לבצע עיבוד מזערי מחוץ לישראל, בתנאי שאותו עיבוד מקנה למוצר ערך מוסף שלא עולה על 15% ממחירו בתנאי FOB.
ש: איך נקבע המקור של ערכות, הכוללות מספר פריטים הנמכרים או מיובאים יחד?
ת: הכלל במקרה כזה הוא כי הערכה כולה תיחשב כמקורית, בתנאי שהיא כוללת פריטים זרים (לא מישראל ולא מן המרקוסור) שערכם אינו עולה על 15% משווי הערכה כולה בשער המפעל.
ש: מהן "תעודות מקור"?
ת: על מנת ליהנות מהטבות הסכם הסחר, יש לצרף למשלוחי היבוא/יצוא תעודות מקור חתומות על ידי היצואן, המאשר כי מדובר במוצרים מקוריים.
ש: כמה זמן צריך לשמור תעודות כאלו?
לפי ההסכם, על היצואן שהנפיק תעודת מקור לשמור לפחות שלוש שנים מסמכים וראיות התומכים במקור הטובין.
ש: מדוע צריך לשמור תעודות כאלו?
ת: רשות המכס של המדינה המייבאת עשויה לשלוח תעודות כאלה לאימות במדינה המייצאת, על מנת לבדוק את נכונות המידע שסופק בהן, לעיתים מספר חודשים או שנים לאחר מועד היבוא.
ש: מה קורה אם רשות המכס במדינה המייבאת לא קיבלה מידע מספק לצורך האימות?
ת: במצב בו היצואן לא שיתף פעולה, פשט רגל, או שרשות המכס במדינה המייבאת לא קיבלה די מידע לאמת את מקור המוצר, נוהגת רשות המכס לבטל את הפטור שניתן ממכס, ולדרוש תשלום מכס מן היבואן.
ש: איך יכול היבואן להגן על עצמו מדרישות כאלה מבעוד מועד?
ת: מכיוון שכל המידע אודות מקור הטובין ותהליכי העיבוד שהתבצעו בהם נמצא בדרך כלל אצל היצואן, על מנת להגן על עצמו ממצבים כאלה, מומלץ ליבואן לציין בהסכם בכתב בינו לבין היצואן, כי היצואן מתחייב לשמור הוכחות בדבר מקור הטובין גם לתקופה העולה על 3 שנים, וכי אם תתבטל העדפת המכס מכל סיבה שהיא, והיבואן יידרש לשלם מכס- יישא היצואן בתשלומי המס במקומו.
03. התקבל החוק להגבלת אחריות סוכן מכס לחוב יבואן לרשות הנמלים
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
בסוף שנת 2010, ניתנה הצעת חוק שבאה לתקן את פקודת הנמלים בעניין אחריותו של סוכן מכס, לחוב של יבואן לרשות הנמלים.
הצעה זו ביקשה לחזק את מעמדו העצמאי של סוכן המכס מול רשות הנמלים, בין היתר על ידי קביעה כי סוכן המכס אינו מהווה שלוח של היבואן, אלא רק מייצגו מול הרשויות, ובאם ליבואן נוצר חוב כלפי רשות הנמלים, כמו למשל חוב אגרות רציף, לא תוכל רשות הנמלים לגבות חובות אלה מסוכני מכס באופן רטרואקטיבי, אלא רק במקרים חריגים בהם הוכח שסוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלומי חובה.
ב-1 בנובמבר 2011, לאחר דיון בועדת הכספים של הכנסת, אושרה ההצעה והיא הועברה לקריאה שנייה ושלישית.
לאחרונה, ב-7 בנובמבר 2011, אישרה פה אחד מליאת הכנסת את החוק בקריאה השנייה והשלישית.
החוק נועד לפתור את הבעיה הבאה:
במהלך יבוא מוצרים לארץ, נדרשים יבואנים לשלם לרשויות שונות מסים ואגרות הכרוכים בתהליך הייבוא. על מנת לקצר תהליכים, מקובל כי סוכן המכס הוא שמשלם עבור היבואן את המסים והאגרות באמצעות מס"ב (מסלקה בנקאית), וגובה מן היבואן את הסכומים Back to Back, וכל זאת נעשה באמצעות הסכם בין סוכן המכס לאותה הרשות. בעיה מתעוררת כאשר רשות כלשהי דורשת מן היבואן תשלום רטרואקטיבי, ותשלום על ידי היבואן דרך הסוכן בצורה של Back to Backאינו ישים.
עד לחוק הנ"ל, הייתה רשות הנמלים גובה חובות רטרואקטיביים של יבואנים מסוכני המכס שלהם.
החוק הלכה למעשה שם סוף להתנהלות זו ומתקן את פקודת הנמלים כך שרשות הנמלים לא תוכל לגבות אגרות נמל מסוכני מכס באופן רטרואקטיבי, כאשר רשות המכס מתקנת ערך טובין מיובאים באופן רטרואקטיבי (דבר הגורם לחוב בהפרשי אגרות נמל), אלא רק במקרים חריגים בהם נקבע על ידי בעל סמכות, כי סוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלומי חובה.
הסדר זה הוא הסדר משלים לתיקון שנעשה במסגרת חוק סוכני המכס, בו בוטלו סעיפים בפקודת המכס אשר הטילו אחריות אישית על סוכן המכס לעניין כלל חובות לקוחותיו כלפי רשויות המכס.
התפישה הבסיסית העומדת בבסיס החוק, כפי שעולה מהצעת החוק, היא כי תפקידו של סוכן מכס כלפי יבואן מקביל לתפקידו של עורך דין או רואה חשבון כלפי לקוח, במובן זה שסוכן המכס אינו מהווה שלוח של היבואן, אלא רק מייצגו מול הרשויות. מאחר ועורך דין ורואה חשבון אינם אחראים לחובות כספיים של לקוחם כלפי צדדים שלישיים, אין כל היגיון בכך שסוכני המכס יהיו חייבים בחובות לקוחותיהם.
04. הסדר טיעון בעבירות מכס - מתי יאומץ על ידי בית המשפט?
עו"ד גיל נדל, אביטל וישנבסקי
לאחרונה, עמדה בפני בית המשפט שאלת אימוץ הסדר טיעון אליו הגיעה רשות המכס עם נאשם שהודה בביצוע עבירות מכס שבגינן נגרעו מקופת המדינה למעלה מ-2 מיליון ש"ח.מקרה זה עוסק בעבירות מכס חמורות, אשר העונש עליהן לפי החוק הינו תקופת מאסר ממושכת.
במקרה זה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון מקל באופן יחסי, הכולל רק עבודות שירות וקנס ללא מאסר ממושך. האם בית המשפט צריך לאמץ הסדר כזה?
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הנאשמת, חברת מעדני סי פוד אטלנטיק והנאשם, מר שלום מחרובסקי, שכיהן כמנהל ובעל מניות בחברה, הואשמו יחדיו בשלושה אישומים -
על פי האישום הראשון, הנאשמים ייבאו סוגים שונים של דגים ופירות ים, כאשר חלקם עתירי מכס וחלקם פטורים, תוך ציון של כמויות וסוגי דגים אשר אינם תואמים את הטובין שיובאו בפועל.
האישום השני נגע לשינויים שעשו הנאשמים בשטרי מטען שכללו דגים בלבד או דגים ויינות, אשר הועברו לסוכן המכס. לפי האישום, הנאשמים הורידו או שינו בהתאמה את אזכורי היין במסמכים לדגים בלבד, וזאת בכדי שלא לשלם מסי יבוא על יין. כמו כן, הכמויות שצוינו לא תאמו את המיובא בפועל.
האישום השלישי נגע ליבוא יינות בלבד, כאשר חשבונות הספק נרשמו על שם אנשים שונים, בכדי לאפשר את שחרור הטובין לכאורה ביבוא אישי, כאשר בפועל על פי האישום מדובר היה ביבוא מסחרי. בנוסף לכך, ערך היינות שצוין במסמכים היה נמוך מערכם האמיתי.
כתוצאה מפעולות הנאשמים, הוטעה סוכן המכס שלהם בכך שהכין רשימונים כוזבים במספר רב של מקרים, וכתוצאה מכך נוצר גרעון מס בסך של כ-2 מיליון ש"ח, מתוכו כ-1.4 ש"ח תשלומי מכס והיתרה תשלומי מע"מ.
הנאשמים הודו בביצוע העבירות, והדיון התמקד בשאלת העונש הראוי. הנאשמים הביעו חרטה אמיתית והציגו מצב כלכלי עגום, אשר הגיע לכדי כך לאורך השנים. כמו כן, הנאשם בפרט ציין כי חלה במחלה קשה ובד בבד, מצבו הכלכלי האישי התדרדר משמעותית, וטען כי אין לו עבר פלילי.
לאור הנסיבות הקשות שהוצגו על-ידי הנאשמים, ולאור זאת שהמחדל הוסר על ידי הנאשמים (כלומר- גרעון המס שולם), התובעת הסכימה להגיע עמם להסדר טיעון, והצדדים ביקשו מבית המשפט לאמץ את ההסדר המוסכם ביניהם.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט הציב על כף המאזניים את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס, כאשר מהצד האחד עומד אינטרס הציבור להחמיר בענישה, אשר לרוב מקבל עדיפות, ומנגד עומד האינטרס האישי של הנאשם להקל בעונש, כאשר בנוסף לכך יש לשים דגש על המשמעות של גריעת כספים מקופת המדינה, ועל הפגיעה בתשתית האמון בין הציבור לשלטון. בית המשפט מצא כי הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים הינו ממצה, וכולל את כל רכיבי הענישה הראויים.
בית המשפט בשיקוליו התייחס לכך שהוסרו המחדלים של הנאשמים במלואם (כלומר גרעון המס שולם), לכך שהנאשמים הודו והביעו חרטה על מעשיהם, וכי הנאשם נטול עבר פלילי.
בסופו של דבר, על אף שהעונש שהוסכם עליו נמצא ברף הנמוך של הענישה, בית המשפט מצא כי לא נמצא בו כל פגם ואישר את הסדר הטיעון המוסכם, לפיו על החברה ייגזר קנס סמלי של 1 ש"ח, ועל הנאשם ייגזרו 6 חודשי עבודות שירות בתוספת למאסר על תנאי של 24 חודשים, וקנס כספי של 25,000 ש"ח.
[ת.פ. (שלום ראשל"צ) 5016-06 מ.י בית המכס נתב"ג, לוד נ' חב' מעדני סי פוד אטלנטיק בע"מ, גזר-דין מיום 6.10.11, השופטת עירית וינברג-נוטוביץ. שמות ב"כ הצדדים לא פורסמו.
05. האם ניתן למנוע יבוא מקביל? על מחלוקת בתחום המגירות
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
פעמים רבות, מגיע לפתחו של בית המשפט סכסוך בין היבואן הרשמי והבלעדי של מוצר מסוים, לבין יבואנים אחרים שאר מייבאים את המוצר המקורי ביבוא מקביל (שלא ישירות מן היצרן).
האינטרס של היבואן הבלעדי, מטבע הדברים, הוא למנוע יבוא מקביל של המוצר שלא באמצעותו, אך לרוב, נכשל היבואן הבלעדי בתביעתו משום שבתי המשפט נוטים לתת העדפה לאינטרס של התחרות החופשית וחופש העיסוק, על פני אינטרסים אחרים.
מקרה כזה עלה לדיון לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז.
סיפור המקרה:
חברת בירמן עצים ופרזול הגישה לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני נגד חברת נסים פרג'ון,
במסגרתה ביקשה שבית המשפט יורה לחברת פרג'ון שלא לשווק ולמכור מגירות ואביזרי מגירות להרכבה מתוצרת "הטיש" (Hettich) מגרמניה, הידועים בשם "אינוטק" (Inotec).
חברת בירמן משמשת כמפיץ והמשווק הבלעדי של מוצרי הטיש בישראל, והיא טענה כי גילתה שחברת פרג'ון מייבאת ביבוא מקביל את המוצרים המקוריים, אך מסירה מהם את קוד המוצר, ומבלי שהמוצרים נארזים כיאות ומבלי שהחברה מעניקה בארץ סיוע לאחר קנייה.
כתוצאה מכך, נטען, הדבר פוגע במוניטין של מוצרי הטיש בישראל המשווקים על ידי חברת בירמן.
חברת בירמן טענה כי הקימה בישראל מערך שלם של סיוע לאחר קנייה, ומאחר והיבואן המקביל מסיר את הקוד על גבי המוצרים, כאשר תתגלה תקלה במוצר לא יהיה ניתן לזהות האם היה זה מוצר שנרכש מבירמן או מהיבואן המקביל, ובירמן תיאלץ לתת שירות גם למוצר זה.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט חזר על ההלכה הידועה לפיה המוניטין במוצר שייך ליצרן (הגרמני-במקרה זה) ולא למפיץ הבלעדי שלו בישראל.
בית המשפט ציין כי חברת בירמן לא הציגה בבית המשפט את ההסכם שבין היצרן הגרמני לבין הצד השלישי שמכר את הסחורה ליבואן המקביל, ולפיכך לא הוכיחה כי בעצם מכירת הסחורה ליבוא מקביל, הופר ההסכם עם היצרן הגרמני.
בית המשפט ציין כי מרגע שהסחורה נמכרה על ידי היצרן הגרמני לצד ג', אין היצרן הגרמני יכול עוד לשלוט על אפיקי ההפצה ועל השאלה למי ימכור אותו צד ג' את הסחורה.
בית המשפט ציין כי זכות ההפצה הבלעדית של חברת בירמן היא זכות חוזית שלא יכולה לחייב צדדים שלישיים, ואין בכוחה של זכות זו למנוע את היבוא המקביל שנעשה כדין.
לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה וחייב את חברת בירמן בהוצאות של 5,000 ש"ח.
[ת.א. (מחוזי מרכז) 22009-10-11 בירמן עצים ופרזול בע"מ נ' נסים פרג'ון מסחר (2000) בע"מ ואח', החלטה מיום 7.11.11, השופט אברהם יעקב. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]
הערות:
בתי המשפט פסקו כבר בעבר כי תופעת היבוא המקביל היא מבורכת, מעודדת את התחרות החופשית, מיטיבה עם הצרכנים, ואין בסיס חוקי למנוע אותה כל עוד אין ספק שמדובר במוצרים מקוריים, ולא במוצרים מזויפים אשר עשויים להטעות את הציבור.
למשל, בסוף 2010, ניסתה יצרנית הטלוויזיות Phillipsלמנוע יבוא מקביל של טלוויזיות LCDממזרח אסיה לישראל, וטענה כי היבואן המקביל מוחק את המספר הסידורי ואת מספר הדגם של הטלוויזיות על גבי האריזות והמוצרים עצמם, ובכך מפר את זכויותיה, מונע ממנה לבצע Recall (איסוף המוצר) במקרה של גילוי פגם בייצור ומתערב שלא כדין בשרשרת ההפצה שלה. בית המשפט קבע כי כל עוד מדובר במוצרים מקוריים, אין עילה לחסום את היבוא המקביל ודחה את התביעה .
בשנת 2007, ניסה יצרן שואבי האבק Dysonלמנוע יבוא מקביל של שואבי אבק לישראל בטענה שהוסרו מהם מספרי הדגמים, דבר שלא מאפשר לו להתחקות אחר מוכר הסחורה ליבואן המקביל, וכי מדובר בדגמים שלא הייתה כוונה לשווקם בישראל, ולכן הדבר מטעה את הצרכנים. בית המשפט קבע כי מדובר במוצרים מקוריים, וכי לא הוכחה הטעייה, ודחה את התביעה .
מנגד, בשנת 2006 התקבלה תביעת יצרן הבשמים JOOP! נגד יבוא מקביל של בשמים מקוריים, ושם נקבע כי כאשר סימון סדרת הייצור הוסרה, הדבר אמנם לא מהווה הפרה של סימן המסחר משום שמדובר בבשמים מקוריים, אך בנסיבות מסוימות מעשה כזה עשוי להצמיח עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט, ועולה של גרם הפרת חוזה, כאשר היבואן המקביל, לפי הטענה, גורם ביודעין להפרת החוזה שבין היצרן למפיץ הרשמי שלו בכל מדינה. באותו מקרה נפסק כי מאחר והבשמים נרכשו על ידי היבואן המקביל, באירופה באיזור סחר חופשי, איזור בו JOOP! ניהלה מערך הפצה מסודר ומפוקח, הדבר פגע בציפייה הלגיטימית של JOOP! לפקח על אותו מערך, ולכן, התקבלה התביעה ונחסם היבוא המקביל .
המסקנה שניתן להגיע אליה היא כי ההגנה החוקית הניתנת ליבואנים בלעדיים נגד היבוא המקביל היא מאד מצומצמת. הדרך היעילה יותר למנוע יבוא מקביל היא באמצעות רשת מסועפת של חוזי בלעדיות ותניות הפצה חוזיות, אשר יעמדו מטבע הדברים גם למבחן ההגבלים העסקיים.
06. מדוע כדאי להגיע להסדר טיעון? על עונשו של סוכן מכס שהורשע בהברחת מכולות
עו"ד גיל נדל, שי בבאי
עבירות של זיוף מסמכי יבוא והברחת טובין לישראל, תוך התחמקות מתשלום מסי יבוא עבורם הן עבירות חמורות, אשר מסיבות לכלכלה הישראלית נזק רב, ופוגעות ביבואנים שומרי חוק אשר משלמים מסי יבוא על פי הדין, ואשר אינם יכולים להתחרות במחירים זולים של יבואנים שהתחמקו מתשלום המס.
עבירות אלה חמורות עוד יותר, שעה שהן מבוצעות על ידי גורמים אשר אמונים על שמירה על תקינות הליכי היבוא, כגון עובדי רשות המכס עצמם, או סוכני מכס.
למרות זאת, במקרים רבים מסתיימים מקרים שבהן נתגלו עבירות מסוגים אלה, בעונשים קלים כגון כופר כסף המוטל על ידי רשות המיסים (מבלי שהתיק יגיע לפתחו של בית המשפט) או עבודות שירות ומאסר על תנאי, המוטלים על ידי בתי המשפט.
לאחרונה, גזר בית משפט השלום בחיפה גזר דין חמור על סוכן מכס שהורשע, על בסיס הודעתו בעבירות של הברחת טובין, השתמטות מתשלום מיסי יבוא ומסירת פרטים שגויים במסמכי היבוא.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הנאשם, סוכן מכס שהיה בעל מניות ומנהל בחברה שעסקה בעמילות מכס, הורשע בכך שסייע בהברחת מכולות למדינת ישראל דרך נמל חיפה, ע"י כך שדיווח לרשויות המכס כי מכולות אלו מיועדות ליצוא לירדן וכי מדינת ישראל מהווה רק תחנת ביניים. על מנת להשלים את מהלך ההברחה, הגיש הנאשם לרשות המכס שטרי מטען וחשבונות ספק פיקטיביים, הכוללים שם של יבואנים ירדניים עמם עבד הנאשם בעבר.
לאחר שחרור הסחורות מהמכס הישראלי, הסחורות לא הועברו לירדן, אלא נמכרו בשוק המקומי.
מיד עם הפתיחה בחקירה, סוכן המכס הודה במעשים המיוחסים לו ואף הסכים לשתף פעולה עם החוקרים. לאחר הגשת כתב האישום, סוכן המכס הורשע על סמך הודאתו והתיק הובא בפני בית המשפט למתן גזר הדין.
במסגרת הטיעונים לעונש, טען סוכן המכס כי בינו ובין מנהל יחידת החקירה של רשות המכס נחתמה עסקת טיעון, לפיה, בתמורה לשיתוף הפעולה מצידו המדינה תדרוש עונש קל, של חמישה חודשי עבודות שירות, ומשכך המדינה מנועה מלדרוש עונש כבד יותר בשלב הטיעונים לעונש.
כמו כן, סוכן המכס טען כי רווחו ממעשיו היה נמוך וכי הוא למעשה היא 'דג רקק' אשר הופעל על ידי גורמים עבריינים, אשר הפעילו גם נציגים ברשות המכס עצמה, ואלה לא הועמדו לדין. בנוסף, סוכן המכס ציין כי במקרים רבים אחרים בעבירות דומות בתי המשפט גזרו עונשים קלים, שלא כללו עונש מאסר בפועל.
מנגד, המדינה טענה כי מנהל יחידת החקירה של רשות המכס ציין במפורש שהסדר הטיעון בין הצדדים תלוי באישור הפרקליטות להסדר, אישור שלא ניתן בסופו של יום. בנוסף, טענה המדינה שההסדר היה מותנה בשיתוף פעולה מלא מצד סוכן המכס, אולם התגלה כי הוא נמנע מלגלות את מלוא האמת בדבר מעשיו.
גזר הדין של בית משפט השלום בחיפה:
בית המשפט ציין כי הוא לוקח בחשבון את עדי האופי ואת הודאתו המיידית של סוכן המכס בעבירות.
כמו כן, בית המשפט ציין כי עצם העובדה שממונה יחידת החקירה הסכים לעונש מקל כתנאי לשיתוף פעולה הוא שיקול בעל משקל לעניין העונש.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי היות ולא ניתנה הסכמת הפרקליטות להסדר הטיעון, הוא אינו מחייב את המדינה, וכי התסקיר וחו"ד מהווים חלק מהשיקולים אותם בוחן בית המשפט שעה שהוא גוזר את דינו של עבריין.
בית המשפט עמד על חומרת העבירות שביצע סוכן המכס, וציין כי בין היבואנים לרשויות המכס מתקיימת מערכת יחסים המושתתת על בסיס של אמון, אשר עלולה להתערער על ידי עבירות מהסוג שביצע סוכן המכס. כמו כן, בית המשפט ציין כי התחמקות מתשלום מיסי יבוא מהווה גזילה של כספי ציבור ומביאה לפגיעה ביכולת התחרות של יבואנים תמימים הנוהגים על פי החוק.
על בסיס שיקולים אלה, החליט בית המשפט להטיל עונש חמור על סוכן המכס, ודן אותו ל- 15 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר מותנים במידה ויבצע עבירה דומה בתוך 3 שנים מיום שחרורו וקנס כספי ע"ס 50,000 ש"ח.
[ת"פ (שלום חיפה) 16079-07-09, מדינת ישראל נ' סויסה, גזר-דין מיום 16.11.11, השופט זאיד פלאח. שמות ב"כ הצדדים: לסוכן המכס- עו"ד ש. פישמן ; למדינה- עו"ד מהיחידה המשפטית באגף המכס ומע"מ].
הערות:
במקרה זה, העובדה שסוכן המכס לא הצליח להגיע להסדר טיעון עם המדינה לפני שלב הטיעונים לעונש, עמדה בעוכריו וגרמה לכך שהוטל עליו עונש כבד של מאסר בפועל.
במקרים חמורים לא פחות, בהן נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא במיליוני שקלים, בחר בית המשפט להסתפק בעונש של עבודות שירות וקנס כספי, בעיקר בשל כך שהנאשמים הצליחו להגיע לבית המשפט לשלב הטיעונים לעונש, כאשר בידיהם כבר הסדר טיעון עם המדינה.
למשל, לפני כחודשיים גזר בית המשפט עונש של עבודות שירות וקנס כספי על נאשם (יבואן) שהורשע בהתחמקות מתשלום מסי יבוא בסך של כ-2 מיליון ש"ח [ת.פ. (שלום ראשל"צ) 5016-06 מ.י בית המכס נתב"ג, לוד נ' חב' מעדני סי פוד אטלנטיק בע"מ, גזר-דין מיום 6.10.11].
במקרה אחר, לפני מספר חודשים, נגזרו על עובדים בחברת בגדי הים גוטקס עבודות שירות וקנס כספי, במקרה בו נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא בסך של למעלה מ-6 מיליון ש"ח ((ת.פ. (שלום ראשל"צ) 2319/09 מדינת ישראל- לשכה משפטית לאגף המכס ומע"מ נ' חברת גוטקס מודלס ע"מ ואח', גזר-דין מיום 12.7.11).
במקרה נוסף, בו נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא בסך של כ-750,000 ש"ח, שוב, הסתפק בית המשפט בהטלת עבודות שירות וקנס בשל הסדר טיעון (ת.פ. (שלום אשדוד) 476-06 מ.י. בית המכס אשדוד נ' חברת ש.ע. חלף צפון בע"מ ואח', גזר דין מיום 28.4.11).
כלומר, ניתן להניח שאם סוכן המכס היה מגיע לבית המשפט כאשר בידו הסדר טיעון מוסכם לגבי חומרת העונש, בית המשפט היה מאמץ הסדר זה אף אם לדעתו מדובר בהסדר קל לעומת חומרת העבירה.
07. סימן מסחר דומה עד כדי הטעייה? נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בעליון
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, דיווחנו כי במסגרת פסק-דין מחודש אוקטובר 2011 (ע"א 3975/10) קיבל בית המשפט העליון ערעור שהגישה חברת הסיגריות פיליפ מוריס, יצרנית סיגריות הנשים "EVE", והורה על מחיקת סימן המסחר "EVA" שנרשם על ידי חברה מתחרה.
הערעור בא לעולם, לאחר שהפוסק בקניין רוחני דחה את התנגדותה של פיליפ מוריס לבקשת החברה המתחרה לרישום הסימן "EVA", בנימוק כי הוא אינו דומה לסימן הרשום "EVE" עד כדי הטעייה.
במסגרת פסק הדין בערעור, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של הפוסק בקניין רוחני, וקבע כי במקרה הנדון ישנו גם ישנו חשש משמעותי להטעיה הן בצליל ובמראה, והן ברמה המושגית - בשל השימוש בשמה של האישה הראשונה, חווה, בשיווק מוצר נשי.
אשר לצליל, נקבע כי בלבול בהגייה ובדיבור כתוצאה מהדמיון בין שני המוצרים אינו בגדר אפשרות רחוקה או תיאורטית, שכן סיגריות נקנות גם על ידי בקשתן בעל פה מהזבן ולא רק ממכונה, ולא ברור ההבדל בהגייה. בית המשפט קבע למעשה כי גם אם הסיגריות של פיליפ מוריס מכונות "איב" והסיגריות של החברה המתחרה מכונות "אווה", לא מדובר בהבדל גדול בהגייה.
אשר למראה, נקבע כי השמות EVEו-EVAדומים דיים, ובשתי החפיסות יש פרחים בצד שמאל. בנוסף, האפשרות לטעות בצליל השם מקטינה את משקלו של מבחן המראה.
טענת הגנה שהעלתה החברה המתחרה, יצרנית EVA, ונדחתה על ידי בית המשפט, הייתה כי אין חשש ממשי להטעיה, משום שלא מדובר באותו חוג של לקוחות, שכן סיגריות EVEשל פיליפ מוריס הן מוצר יקר המתאים לציבור "אמיד ואנין", בעוד שהמוצר של החברה המתחרה מכוון "לקהל שאינו אמיד ושאינו אנין טעם". בית המשפט פסק, כי אין מדובר בפערים המצדיקים קביעה שמדובר בשני קהלי לקוחות נפרדים שאין בהם חשש להטעיה, וזאת בין השאר משום שבני האדם שמחים לשלם מחיר נמוך עבור מוצר, מבלי להטריד עצמם יתר על המידה בשאלה מדוע נגבה מחיר כזה.
הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון:
בסמוך לאחר מכן, הגישה החברה המתחרה עתירה לדיון נוסף בעניינה, במסגרתו הצביעה על כשלים לכאורה בפסק דינו של בית המשפט העליון.
השופט גרוניס בחן את טעמי העתירה לדיון הנוסף, ודחה את טענתה המרכזית של העותרת, לפיה אסור היה לערכאת הערעור להתערב בהתרשמותה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע לדמיון החזותי בין המוצרים, שכן בכל אין לערכאת הערעור כל יתרון על פני הערכאה הראשונה.
במסגרת זו, הדגיש בית המשפט כי שאלת יתרונה של הערכאה הראשונה אינה תלויה בסוג הדמיון הנבחן (חזותי או אחר) כי אם בדרך שבה נבחן הדמיון (על בסיס אילו ראיות), ועל כן מותר היה לבית המשפט העליון לקבוע בניגוד לדעתו של הפוסק בקניין רוחני.
לכן, בסופו של דבר, נדחתה בקשת החברה המתחרה לקיום דיון נוסף, והיא חויבה בהוצאות של 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.
[דנ"א 8152/11 Akisionerno Droujestvo Bulgartabac Holdingנ' Philip Morris Products S.A., השופט ריבלין. פסק-דין מיום 20.11.11. ב"כ הצדדים- לחברה המתחרה- עו"ד הרכבי וברגמן. לפיליפ מוריס- עו"ד דרדיק].
08. פנל ארגון הסחר העולמי מכריע בסכסוך בין ארה"ב למכסיקו בעניין סימון טונה
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
סכסוכי סחר בינלאומיים בין מדינות מגיעים לעיתים לגוף יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי WTO. במצב כזה, מתקיימות שיחות בין שתי המדינות במסגרת גוף יישוב הסכסוכים, בנסיון ליישב את המחלוקת, ואם המחלוקת אינה מגיעה לפתרון בתוך 60 יום, המדינה הנפגעת זכאית לבקש מארגון הסחר העולמי להקים פנל ליישוב הסכסוך, אשר יקבל החלטה מסודרת. פנל כזה מורכב משלושה מומחים בסחר בינלאומי שאינם קשורים למי מן המדינות. על החלטה של הפנל ניתן לערער לגוף הערעורים של ארגון הסחר העולמי.
לאחרונה, פורסמה ב-15 לספטמבר החלטה מעניינת של הפנל, העוסקת בתלונה שהוגשה על ידי מכסיקו נגד ארצות הברית, ביחס לאמצעים המגבילים לכאורה יבוא של טונה ממכסיקו לארה"ב.
סיפור המקרה:
החוק בארה"ב ( Dolphin Protection Consumer Information Act) מאפשר לכל יצרן, יבואן, משווק או מוכר של טונה לסמן על גבי המוצר כי המוצר "אינו גרם נזק לדולפינים" (Dolphin Safe), ובתנאי שהדרך שבה נלכדו אותם דגי טונה לא הזיקה לדולפינים. למשל, כי לא נפרשה רשת דייגים שגרמה נזק לדולפינים שהיו באיזור. כאשר הטונה נלכדה תוך גרימת נזק לדולפינים, חל איסור לסמן את המוצר בתווית זו.
החוק מוסיף וקובע מצבים של ברירת מחדל בהם יראו את שיטת הדיג ככזו שגרמה או הייתה יכולה לגרום נזק לדולפינים, כמו: דיג באמצעות מכמורת, דיג מחוץ לאוקיינוס השקט הטרופי המזרחי (eastern tropical pacific ocean) באמצעות רשתות דיג מיוחדות. במצבים כאלה, חל איסור לסמן את מוצרי הטונה ככאלה ש"לא גרמו נזק לדולפינים", אלא אם רב החובל של כלי השיט יגיש הצהרה חתומה לפיה במהלך דיג הטונה לא נהרג או נפצע קשה אף דולפין, וכי לא הייתה כל כוונה להזיק לדולפינים תוך כדי הדיג.
יצרן, יבואן או משווק של מוצרי טונה שעושה שימוש בניגוד לחוק בסימון הנוגע לדולפינים, מסתכן כי המשלוח ייתפס על ידי הרשויות בארה"ב, יושמד או יוחזר לחו"ל (במקרה של יבוא), תוך הטלת קנסות.
במכסיקו קיימים מגדלים רבים של טונה צהובת סנפיר (yellow fin tuna) שביקשו לייצא את תוצרתם לארה"ב. במשך שנים רבות הטילה ארה"ב חרם על מכסיקו ואסרה את היבוא, אך גם לאחר שארה"ב פתחה את שעריה, טוענת מכסיקו- ממשיכות המגבלות על היבוא בעקבות החוק. מכסיקו טוענת כי טונה צהובת סנפיר שמקורה במכסיקו- אסור לסמנה בתווית של "לא גרמה נזק לדולפינים", בעוד טונה ממקורות אחרים, כולל ארה"ב- ניתן לסמנה בתווית זו. מכסיקו טוענת שלמרות שהיא עושה כל שביכולתה למנוע נזק לדולפינים במהלך דיג הטונה, ארה"ב אינה מסכימה כי מוצרים ממכסיקו יסומנו בתווית "לא נגרם נזק לדולפינים", בשום אופן משום שהם נידוגים באמצעות רשת דייגים, ובכך נוצרת אפלייה לרעה של מוצרים מתוצרת מכסיקו, וכי מדובר בהפרת הוראות הסכם גאט"ט וההסכם בדבר חסמים טכניים לסחר ((Technical Barriers to Trade Agreement. עוד טענה מכסיקו כי על הדייגים שבשטחה לשאת בעלויות גבוהות על מנת לשנות את שיטת הדיג כדי לעמוד בדרישות החוק בארה"ב הנוגע לסימון.
ארה"ב טענה להגנתה כי מטרת החוק היא לגיטימית, היות והכוונה היא לשמור על הצרכנים מפני הטעייה בתוויות ולעודד צרכנים המעוניינים לצרוך רק טונה שלא גרמה נזק לדולפינים, לעשות זאת מבלי לחשוש להטעייה. כמו כן טענה כי אין איסור לייבא טונה ממכסיקו, אלא האיסור הוא רק נוגע לסימון.
החלטת הפנל:
הפנל קבע כי הטונה מתוצרת ארה"ב והטונה המיובאת ממכסיקו ייחשבו כמוצרים זהים או דומים. עוד קבע הפנל, כי סימון הטונה בתווית של "לא נגרם נזק לדולפינים" מהווה יתרון בשוק האמריקאי, היות והוכח שהצרכנים נוטים להעדיף טונה מסוג כזה.
הפנל ניתח את החוק וקבע כי על פניו, הוא אינו מפלה לרעה טונה מתוצרת מכסיקו היות וטונה ממקורות שונים, גם ממכסיקו, יכולה להיות מסומנת בתווית של אי-גרימת נזק לדולפינים אם היא עומדת בתנאי החוק. הפנל דחה גם את טענת מכסיקו בעניין עלויות ההתאמה שצריכים לאת הדייגים המכסיקנים על מנת לעמוד בדרישות החוק.
הפנל הוסיף וקבע כי תכלית החוק- להגן על דולפינים ולעודד צריכה של מוצרים שלא גרמו נזק לדולפינים- היא תכלית ראויה.
יחד עם זאת, הפנל קיבל את טענת מכסיקו בנקודה אחת, וקבע כי האמצעים שנקטה ארה"ב מגבילים את הסחר החופשי במידה העולה על הנדרש, והיה ניתן להשיג את מטרת החוק גם בדרך פחות פוגענית, ולאור זאת המליץ לארה"ב לתקן את החוק במידה שתעלה בקנה אחד עם החלטה זו וההסכמים הבינלאומיים.
[United States - Measures Concerning the Importation, Marketing and Sale of Tuna and Tuna Products, WT/DS381/R, 15.9.11]
ומה בישראל?
בישראל קיימת חקיקה ענפה העוסקת בשיטות דיג אסורות (פקודת הדיג, תקנות הדיג).
כמו כן, קיימות בחקיקה הישראלית תקנות רבות העוסקות בשיטות סימון דגים (תקנות בריאות הציבור (מזון) (דגים טחונים, מוצריהם, עיבודם ושיווקם, וכן תקנות בריאות הציבור (בדיקת דגים). בין היתר, התקנות העוסקות בסימון דגים מחייבות משווק של דגים לסמן עליהם את תכולת הדג נטו (בסינון הקרח), כאשר חובה שתכולת הדג תהיה לפחות 80% מן המשקל הכולל. גם תקנות אלה, מטרתן להגן על הציבור ולמנוע ממנו הטעייה בעת רכישת דגים.
09. בית המשפט באנגליה: היכן מסתיימת אחריות מוכר בתנאי CIF?
עו"ד גיל נדל, עו"ד אליס אברמוביץ
כידוע, על פי תנאי המכר CIF, המוכר (היצואן) דואג להובלת הטובין עד לנמל הפריקה במדינתו של הקונה. אך מה קורה אם לא ניתן לפרוק את הטובין בנמל היעד, בשל היעדר מקום ברציף או בשל תנאי הים, על מי תוטל האחריות לכך, על הקונה או על המוכר?
פסק-דין שניתן לפני מספר חודשים באנגליה עוסק בסוגיה זו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת Glencor Internationalהתקשרה עם חברת Suekבהסכם לרכישת 390,000 טון של פחם, בששה משלוחים נפרדים. במסגרת הסכם המכר, התחייב המוכר לארגן את ההובלה הימית מנמל הטעינה לנמל הפריקה באמסטרדם, הולנד, בעוד שהקונה התחייב לאפשר עגינה בטוחה ברציף נמל הפריקה.
באחד המשלוחים, לא הצליחה האוניה שמונתה על ידי המוכר לעגון ברציף, וזאת הן מפני שהרציף היה תפוס על ידי אוניה אחרת, והן משום שתנאי הים לא אפשרו זאת. לפיכך, מסר קפטן האוניה הודעת מוכנות (NOR – Notice Of Readiness) לקונה במקום מוסכם אחר.
משמעות מסירת הודעה כזו היא שמרגע מסירתה, הטובין נחשבים כזמינים עבור הקונה, ומרגע זה (או מתקופה אחרות שסוכמה בין הצדדים) זכאי המוביל הימי לקבל "דמי השהייה" אם המכולה לא הושבה לו במועד.
פסק-הדין:
בית המשפט בחן את חוזה המכר, ומצא כי סעיף 7.13 לו מתייחס באופן ספציפי למצב דברים זה, וקובע כי כאשר הרציף אינו פנוי לעגינה, רשאי קברניט האוניה למסור הודעת מוכנות במקום מוסכם אחר.
למרות סעיף זה בחוזה, טענתו המרכזית של הקונה התבססה על פסק דין משנת 1987 ("Kyzikos" [1987] 1 Lloyd’s Rep 48), בו נקבע כי אוניה רשאית להכריז על מוכנות רק אם הסיבה הבלעדית לאי-העגינה היא היותו של הרציף תפוס. בענייננו, טען הקונה, גם תנאי הים לא אפשרו את העגינה, ועל כן אין תחולה לתניה החוזית המוסכמת בעניין זה.
בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק כי בפסק הדין מ-1987 דובר בחוזה חכירת אוניה (Charterparty Agreement), בו לחוכר היו התחייבויות שונות מאלו שבענייננו. כאן, התחייבותו החוזית של המוכר בתנאי CIFהסתכמה בארגון ההובלה הימית ותו לא, ולא היה זה בתחום אחריותו לעכב את האוניה עד אשר יתפנה הרציף לעגינה.
בנסיבות אלו, כך נפסק, קבלת טענתו החלופית של הקונה, משמעותה היא קריאת תנאי חדש לתוך החוזה, אשר לא הוסכם על ידי הצדדים מלכתחילה, ועל כן דינה להידחות.
ולכן, בסופו של דבר, נפסק כי אחריותו של המוכר בתנאי CIFהייתה לדאוג למוביל ימי, לשלח את הטובין, אך אין עליו אחריות לדאוג לעגינת האוניה בנמל.
[Suek AG v Glencore International AG, Queen’s Bench Division (Commercial Court): Burton J: [2011] EWHC 1361 (Comm): 27 May 2011]
סקירה זו אשר נלקחה מהאתר www.onlinedmc.co.ukנערכה על ידי עו"ד דיוויד מרטין-קלארק
David Martin-Clark, Barrister, Maritime Arbitrator, Commercial Disputes Mediator Barrister, Stone Chambers Shipping & Insurance Consultant
10. מה חדש במשרדנו?
· עו"ד גיל נדל הרצה בפני עובדי ומנהלי בנק לאומי בנושא "כנס מובילי סחר בינלאומי".
-
בתאריך 6.12.11 ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בת"א, שקיבל עתירה של לקוח משרדנו, והורה למשרד התחבורה לשחרר לאלתר רכב שיובא על ידו ביבוא אישי. משרד התחבורה טען שמדובר היה ביבוא מסחרי במסווה של יבוא אישי, אך טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט.
עדכוני מכס ורגולציה
