- בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להטיל ערובה בעת חקירת היצף שעה שלא הוכח נזק
- בית משפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאשר תביעה שעניינה סימון מוצרי מזון כתביעה ייצוגית
- המדינה לא חויבה בפיצוי על אף שלא השיבה את התפוס
- הקלה ליבואנים ביבוא רכב
- הרמת מסך לצורך גביית מסי יבוא
- מלחמת הסחר בין סין לארה"ב
- נדחתה בקשת מנהל מע"מ לחיוב מערער בהפקדת ערובה
- מה חדש החודש?
בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להטיל ערובה בעת חקירת היצף שעה שלא הוכח נזק
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד חן אבנר
עובדות המקרה:
העותרת, אחת משתי יצרניות המלט הפועלות בישראל, פנתה לממונה על היטלי סחר במדינת ישראל (להלן: "הממונה"), על מנת שיפתח בחקירת היצף על יבוא מלט מיוון ומטורקיה, ויורה על הטלת ערובה זמנית על יבואניות המלט לישראל.
תוצאות חקירת הממונה איששו כי אכן מיובא לישראל מלט בתנאי היצף (המלט יובא לישראל כשמחיר היצוא שלו היה נמוך ממחירו המקובל, כך שהמלט המיובא נמכר בישראל במחיר הנמוך משמעותית ממחירו במדינת היצוא). יחד עם זאת, בשל מחסור בנתונים מצד העותרת ומצד יצרנית המלט השנייה בישראל, דחה הממונה את בקשת העותרת להטלת ערובה, בקובעו כי אין באפשרותו לבחון את הנזק שנגרם לענף המלט המקומי ואת הקשר הסיבתי בין ההיצף לבין הנזק.
על קביעתו זו של הממונה הגישה העותרת עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים.
טענות הצדדים:
לטענת העותרת, הימנעותו של הממונה מלפעול, על אף קביעתו כי מתקיימים שיעורי היצף גבוהים באופן חריג וכי יבוא ההיצף עלול להביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי, מהווה חריגה אסורה ממתחם הסבירות. אף שהממונה אמון על הגנת הייצור המקומי ומוסמך לנקוט בפעולות לצורך הגנתו, הוא נמנע מלעשות כן, ומכאן שקם בסיס להתערבות בית המשפט בהחלטת הממונה.
לטענת הממונה, החלטתו התקבלה בסמכות ובסבירות, ואין יסוד לטענות העותרת כי יש להתערב בה. הממונה הוסיף כי פנה לעותרת ועדכן אותה על נתונים החסרים לו לצורך ההחלטה, אך אלה לא הועברו אליו. לאור האמור, טען הממונה, כי לא הונח לו מוסד עובדתי לקביעת קיומו של נזק ממשי לענף הייצור המקומי, וכי בהיעדר נתונים מספיקים המאפשרים לו לבחון קיומו של נזק, הוא אינו רשאי ואינו יכול להטיל ערובה זמנית.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי אמירת הממונה אינה שמתקיים נזק, אלא הערכה, שאם הנזק יתמשך, יוביל הדבר לפגיעה אנושה ביצור המקומי.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין מקום להטיל ערובה ללא הוכחה לכאורה של קיומו של נזק לענף היצרני המקומי, וקשר סיבתי בין ההיצף לבין הנזק, וכי בהיעדר נתונים מספיקים לקביעה כי מתקיים לכאורה נזק לענף היצרני המקומי, ידי הממונה כבולות. הנתונים החסרים הינם נתונים העומדים בלב קביעת הנזק שנגרם לענף היצרני המקומי, ולקשר הסיבתי בין ההיצף לבין הנזק.
עוד קבע בית המשפט, כי בטרם קביעת ערובה זמנית, על הממונה לתת את הדעת גם להשלכות שיכולות להיות לקביעה כזו, ביניהן, בין היתר, העלאת מחירי הטובין המיובאים בשל חששם של היבואנים כי בסופו של יום התלונה עלולה להתקבל והערבות תחולט. במצב דברים זה, לערבות הזמנית יכולה להיות השפעה דומה להיטל ההיצף אשר מוטל בסופו של דבר.
סוף דבר:
בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי בנסיבות העניין פעל הממונה כדין, ואין מקום להטיל ערובה.
עת"מ (מחוזי- ירושלים) 5516-12-17 מלט הר טוב בע"מ נ' הממונה על היטלי סחר, בפני כבוד השופט ארנון דראל, פסק דין מיום 29.3.2018.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית משפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאשר תביעה שעניינה סימון מוצרי מזון כתביעה ייצוגית
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד מור גושן
תקציר:
בית המשפט דחה בקשה לאשר תביעה שעניינה סימון מוצרי מזון כתביעה כייצוגית, ופסק כי סימון מוצרי הקטשופ שמייצרת ומשווקת החברה כמכילים רכיבים טבעיים בלבד, הגם שהם כוללים סוכר, נעשה כדין.
עובדות המקרה:
חברת "אסם תעשיות מזון בע"מ" (להלן: "החברה") משווקת מוצרי קטשופ כמוצרים המכילים רכיבים טבעיים בלבד, הגם שהם כוללים סוכר. המחלוקת היא בשאלה האם סוכר מהווה "רכיב טבעי". המבקשים לאשר את התובענה כייצוגית (להלן: "המבקשים") טענו כי סוכר אינו מהווה "רכיב טבעי" ולפיכך החברה הטעתה אותם ואת כלל צרכניה בציינה על אריזת הקטשופ כי הוא מכיל רכיבים טבעיים בלבד.
טענות הצדדים:
המבקשים טענו כי שיווק מוצרי הקטשופ על ידי החברה כמכילים רכיבים טבעיים בלבד, על אף שהם מכילים סוכר, נוגד את הוראות תקן ישראלי מס' 356, העוסק בסוכר, אשר קובע כי אסור לסמנו כמוצר טבעי. לשיטת המבקשים, יש להחיל את הוראות תקן הסוכר הן על סוכר כ"מוצר" בפני עצמו, והן על סוכר כ"רכיב" בתוך מוצר, למשל כרכיב בקטשופ.
בניגוד לטענת המבקשים, גרסה החברה כי סוכר הוא "רכיב טבעי" על פי ההגדרות המקובלות בתחום טכנולוגית המזון. אמנם, על פי תקן הסוכר אסור לסמן סוכר כ"מוצר" טבעי. אלא שתקן זה אינו התקן הרלוונטי במקרה דנן, שכן הוא חל על סוכר כמוצר ולא על מוצרי מזון אחרים המכילים סוכר.
נוסף על כך, החברה טענה כי תקן ישראלי מס' 524, העוסק בקטשופ, מונה סוכר כהגדרתו בתקן הסוכר כאחד החומרים הניתנים להוספה לקטשופ.
לגישת החברה, התקן הרלוונטי לענייננו הוא תקן ישראלי מס' 1145, העוסק בסימון מזון. על פי תקן סימון המזון, סוכר יכול להיות "רכיב" טבעי בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף ג-2.1 להגדרת "רכיב טבעי" בתקן. החברה סבורה כי התנאים הנ"ל מתקיימים, מאחר שרכיב הסוכר כשהוא חלק ממוצר הופק מקנה סוכר באמצעות הליכים המנויים בסעיף ג-2.1 לתקן הסימון וכן הליכי מיצוי וזיכוך, מבלי שעבר שינוי כימי כלשהו.
דיון והכרעה:
בית המשפט קבע כי התובע הייצוגי לא עמד בנטל המוטל עליו, שכן סוכר יכול להיחשב כרכיב טבעי בהתקיים תנאים הנקובים בהגדרת "רכיב טבעי" בתקן הסימון 1145; לכך יש להוסיף כי החברה לא הסתירה את קיומו של הסוכר והוא מסומן על גבי אריזת המוצר.
בית המשפט קבע כי הוראות הסימון שבתקן הסוכר אינן מתייחסות לסימון מוצר אחר שהסוכר הוא אחד מרכיביו. בית המשפט קיבל את עמדת החברה, לפיה כשאחד הרכיבים במוצר הוא מזון שחל עליו תקן ישראלי, אין לפרט את רכיביו, אלא לציין את שמו על פי התקן החל עליו, ואין כוונה לגרור את כל הוראות הסימון של המוצר כמוצר עצמאי, לסימונו של המוצר כרכיב במוצר אחר.
משהוברר כי סוכר יכול להיחשב כ"רכיב טבעי" בהתקיים התנאים המנויים בתקן הסימון, הרי הנטל מוטל על המבקשים להוכיח כי הסוכר שבמוצרי הקטשופ אותם מייצרת החברה אינו מקיים את התנאים הנ"ל. ואולם, בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם בעניין זה, וכי אין אפשרות סבירה לכך שטענת הפרת חובה חקוקה שעניינה הפרת הוראות התקנים הישראלים תוכרע לטובת המבקשים, ומשכך דחה את אישור התביעה כייצוגית.
[ת"צ (מרכז) 46766-12-15 ניצן ואח' נ' אסם תעשיות מזון בעמ', ניתן ביום 8 במאי 2018, ע"י כבוד השופט יחזקאל קינר]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
המדינה לא חויבה בפיצוי על אף שלא השיבה את התפוס
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד חן אבנר
ביום 15.7.2013, תפסה רשות המכס אצל המבקש, תושב ישראל, ספרון וקלף עתיקים (להלן: "התפוסים"), בעת שהמבקש עבר מירדן לאזור יהודה ושומרון במעבר הגבול בגשר אלנבי. רשות המכס העבירה את התפוסים לרשות קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, לצורך בדיקתם, וזו העבירה את התפוסים לרשות מדינת ישראל – רשות העתיקות, לשם מתן חוות מקצועית לגבי הפריטים.
ביום 4.5.2016, לאחר מתן ארכה מבית משפט השלום להחזקה בתפוסים, ולאחר שהושלמו הבדיקות ונמצא כי התפוסים עונים להגדרת "עתיקות", הגישה המדינה בקשה לחילוט התפוסים. בית משפט השלום דחה את בקשת המדינה לחילוט התפוסים בקובעו כי לא ניתן לחלט את העתיקות מאחר שטרם הוגש כתב אישום נגד המבקש, וקבע כי אם עד ליום 5.9.2016, לא יוגש כתב אישום, יהיה על המדינה להשיב למבקש את התפוסים.
משלא הוגש כתב אישום במועד זה נגד המבקש, הורה בית משפט השלום להשיב את התפוסים למבקש ללא עיכוב נוסף.
ביום 9.10.2016, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המשיבה, לאחר שזו לא השיבה לו את התפוסים, חרף החלטות קודמות של בית המשפט. המדינה השיבה כי העבירה את התפוסים לקמ"ט ארכיאולוגיה, שכן יום קודם לכן, נמסר לידה על ידי האחרון צו הפקעה לפיו עליה להעביר את התפוסים לידו או לידי המשטרה לצורך המשך חקירה. בית המשפט קיבל את בקשת המבקש בקובעו כי צו ההפקעה הוצא שלא בתום לב, וחייב את המדינה להשיב למבקש את התפוסים, תוך חיובה לשלם את הוצאות ההליך בסך 20,000 ₪.
על החלטה זו הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי, והערעור התקבל. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי המדינה התנהלה באופן תקין תוך תיאום בין הרשויות הרלוונטיות לעניין.
בית המשפט המחוזי התייחס גם לגובה ההוצאות שהוטל על המדינה, וקבע, כי מדובר בסכום גבוה שנראה כמגלם הוצאות עונשיות, אשר אין הצדקה להשיתו.
עקב החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשה זאת נדחתה לאור אי עמידתה באמות המידה המצדיקות מתן רשות לערער לבית המשפט העליון, ולאור העובדה כי ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה שלמטה. למעלה מן הדרוש ציין בית המשפט העליון, כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ויש להותירה על כנה.
רע"פ 2782/18 סראדיח איאד נ' קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, בפני כבוד השופט א' שהם, פסק דין מיום 27.5.2018.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
הקלה ליבואנים ביבוא רכב
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון,ירדן ברוך
רקע:
חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו- 2016, מסדיר את ענף הרכב בישראל על תחומיו השונים, ובכלל זה: ייצור , יבוא וסחר ברכב וייצור, ייבוא וסחר במוצרי תעבורה, מתן שירותי תחזוקה לרכב, שמאות רכב.
בחודש יוני האחרון התקבלו בקריאה שנייה ושלישית תיקונים לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 שהוצעו על ידי משרד התחבורה, במטרה להקל על הקשיים שהתגלו ביישום החוק. התיקונים שהוצעו עוסקים בעיקר בהסרת הגבולות על יבואן זעיר ביבוא רכב משומש, אוטובוס, משאית וכו'.
עיקרי התיקון:
בעקבות קשיים שהתעוררו ביישום החוק מאז נכנס לתוקף בחודש אוקטובר 2016, החוק תוקן בנושאים העיקריים הבאים:
הגבלת ההיקף הנסועה המרבי (קילומטרז') לרכב חדש לשם קבלת רישיון ייבוא, תחול רק לגבי רכב נוסעים,רכב מסחרי עד 3.5 טון ואופנוע ולא לגבי כל סוגי הרכבים.
רשימת סוגי הרכבים המותרים לייבוא על ידי יבואנים זעירים הורחבה, כך שאלה רשאים לייבא כל רכב נוסעים, רכב מסחרי,גרור או נתמך, אופנוע או מכונה ניידת. אמנם, אושר כי רכב נוסעים ורכב מסחרי שמשקלם עולה על 3.5 טון, יהיה מותר לייבוא על ידי יבואן זעיר אך ורק במקרה בו יבואן ישיר מייבא רכב מסוג זה, מאותו התוצר.
יוכל יבואן זעיר לייבא גם רכב משומש, ובלבד שלא חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו.
בכדי להקל על יבואנים עקיפים וזעירים הרשאים לייבא על פי ההגדרה "רכב שנרשם במדינת חוץ" הוארכה התקופה בין מועד רישומו במדינת החוץ ועד להשטתו לארץ מ- 30 ימים ל-90 ימים.
בוטלה המגבלה על יבוא אישי לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין בשכר בלבד, כך שהותר ייבוא אישי של רכב לכל שימוש עסקי של היבואן.
בעלי רישיון לייצור מוצרי תעבורה ייחשבו כבעלי רישיון לסחר במוצרי תעבורה וזאת מאחר שמובן שמי שמייצר מוצרי תעבורה עושה זאת לשם שיווקם ומכירתם, הרי שאין הצדקה לחייבו, משקיבל רישיון לייצור מוצרי תעבורה , להוכיח גם את עמידתו בתנאים לקבלת רישיון לסחר במוצרי תעבורה.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
הרמת מסך לצורך גביית מסי יבוא
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד עומר וגנר
רקע
רשות המסים, כרשות מינהלית, מחזיקה בידי כלי אכיפה רבים לצורך גביית חובות מס. בין היתר, רשאית רשות המסים בנסיבות מסוימות להטיל עיקולים, לעכב שחרור משלוחי יבוא, לדרוש קנסות אם חוב לא שולם במועד, ועוד.
אחד מן הכלים שהוקנה לרשות המסים הוא לבצע, בנסיבות המתאימות, "הרמת מסך" כאשר החייב במס, על פי הטענה, ביצע פעולות של הברחת נכסים, מכירת נכסים ללא תמורה, לחברה קשורה. מדובר במצבים בהם, לדוגמא, חברה מסוימת מפסיקה את פעילותה בסמוך לדרישת חוב המס, וחברה אחרת, אשר הינה "אותה הגברת בשינוי אדרת", ממשיכה את פעילותה.
סמכות זו מוקנית לרשות המסים בסעיף 106 לחוק מע"מ, ומתייחסת לחובות מע"מ, וכמו כן, דרך הפנייה בדינים אחרים, גם לחובות מכס ומס קניה.
בקצרה, סעיף 106 לחוק מע"מ קובע בין היתר כי:
"היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק החוב (להלן – המעביר), ניתן לגבות את החוב הסופי –(1) אם המעביר הוא חבר בני אדם – ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות";
במצב זה, אם התקיימו התנאים שבחוק, רשאי רשות המסים לדרוש את חוב המס מ"ממשיכת דרכה" של בעלת החוב המקורי, ואם החברה החדשה חולקת על כך, עליה לפנות לבית המשפט. יצוין כי אין זו "הרמת מסך" קלאסית על פי חוק החברות – גביית חוב של חברה מבעל מניות, אלא מדובר כאן בסמכות שמאפשרת גביית חוב של תאגיד אחד מתאגיד אחר.
בפסק-דין שניתן בסוף חודש אפריל 2018 בבית המשפט העליון, דחה בית המשפט ערעור של חברה שנטען שהיא בגדר "ממשיכת הדרך" של בעלת החוב, וקבע כי חוב המס נדרש ממנה כדין.
מהו המקרה שהוכרע בפסק-הדין?
חברת סיף מתכות, שהוקמה בשנת 2006, וחברת מסגריית אלשורוק, שהוקמה בשנת 2002, עסקו בתחום מסחר בברזל המיועד לענף הבנייה. אדם מסוים היה מנהל של שתיהן, בעלים של חברת סיף מתכות, ובעלים של מחצית מחברת מסגריית אלשורוק, יחד עם אחיו.
בשנת 2008 נחקר אותו אדם ברשויות מע"מ בחשד לקיזוז תשומות מע"מ שלא כדין. בשנת 2010 הוצאה לחברת מסגריית אלשורוק, החייבת, שומת מע"מ של 18 מיליון ש"ח.
בשנת 2011, לאחר הגשת ערעור מטעם חברת מסגריית אלשורוק לבית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר של פריסת החוב לתשלומים, אלא שחברת מסגריית אלשורוק לא עמדה בו, ואז הועמד כל החוב לפרעון מיידי.
מדוע החליטה רשות המס לבצע "הרמת מסך", ומה טענה החברה?
בשנת 2013, הודיעה רשות המסים כי לאחר חקירה שביצעה, היא רואה בחברת סיף מתכות כ"ממשיכת דרכה" של חברת מסגריית אלשורוק (החייבת), משום שנכסים ופעילות של חברת מסגריית אלשורוק הועברו לחברת סיף מתכות ללא תמורה/בתמורה מוזלת ומשום שמדובר בחברות קשורות, ולכן, דרשה את החוב מחברת סיף מתכות.
חברת סיף מתכות ערערה לבית המשפט וערעורה נדחה בבית המשפט המחוזי. בין היתר, טענה החברה כי "הרמת מסך" ניתן לבצע רק כאשר חוב המס הסופי קדם להעברת הפעילות, ואילו במקרים בהם העברת הפעילות בוצעה לפני שנוצר חוב המס הסופי, אין סמכות לרשויות המס לפעול בדרך זו.
כמו כן טענה החברה כי סמכות רשויות מע"מ לגביית חוב בדרך של "הרמת מסך" מוגבלת לנכסים שלכאורה הוברחו, ואילו כאן הפעילות שהועברה, אם הועברה, הייתה הפסדית.
מה החליט בית המשפט העליון?
בית המשפט העליון אימץ את מסקנת בית המשפט המחוזי, וקבע כי רשויות המס רשאיות להפעיל את סעיף "הרמת המסך" גם כאשר העברת הפעילות בין החברות התרחשה לפני יצירת חוב המס הסופי. בעניין זה, קבע בית המשפט כי מועד יצירת חוב המס הסופי תלוי גם בנישום, שהרי הנישום רשאי להגיש השגות וערעורים, אשר בחלק מן המקרים מתבררים כערעורי סרק.
עוד קבע בית המשפט, כי אם תתקבל טענת המערערת, הרי שבמקרים בהם הנישום נחקר על ידי רשויות המס, וכאשר הוא יכול לשער כי יידרש לשלם חוב מס בקרוב, יוכל הוא לבצע הברחת נכסים בטרם התגבש חוב המס, והדבר יביא לסיכול סמכות האכיפה והגבייה של רשות המסים.
בנוסף, בפן הפרוצדוראלי, קבע בית המשפט כי כאשר מבצעת רשות המסים "הרמת מסך" ומבקשת לגבות חוב של חברה אחת מחברה אחרת, נטל ההוכחה בבית המשפט מוטל על הנישום, והוא שנדרש להוכיח כי לא בוצעה הברחת נכסים.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי לא קמה עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי בוצעה הברחת נכסים, שהצדיקה לבצע "הרמת מסך", וכי טענות החברה בדבר שווי הפעילות שהועברה, לא הוכחו, ולכן דחה את הערעור.
[ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי-אגף המכס ומע"מ, באר שבע (26.4.18)]
מה הוכרע במקרים דומים?
בשנת 2006 הוכרע בבית המשפט מקרה שבו רשות המכס דרשה גרעון מכס רטרואקטיבי בגין פסילת תעודות מקור של בגדי ילדים מהאיחוד האירופי. החברה שייבאה את הבגדים נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2002 ובשנה זו החלה לפעול חברה חדשה שחתמה על חוזה זכיינות חדש מול הספק ועל הסכם שכירות מול בעלת החנות, והמשיכה את דרכה.
רק בשנת 2004 דרשה רשות המכס את הגרעון הרטרואקטיבי בגין פסילת תעודת המקור, והיות והחברה החייבת נקלעה לקשיים, דרשה רשות המכס את החוב מן החברה החדשה ממשיכת דרכה. החברה החדשה טענה בבית המשפט כי ניתן להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ רק כאשר החוב הסופי מתגבש, ולאחריו מתבצעת העברת נכסים או פעילות ללא תמורה או לחברה שיש עימה יחסים מיוחדים. במקרה זה, טענה החברה, לא הייתה כלל העברת נכסים אך גם אם הייתה, היא בוצעה בשנת 2002 ואילו החוב הסופי הנטען התגבש רק ב-2004 עם הוצאת דרישת הגרעון. בית המשפט קיבל את טענת החברה וקבע כי הגרעון הוצא שלא כדין.
החברה יוצגה על ידי משרדנו.
(ע"ש 5010/05, בי.אי.סי.סי נ' רשות המכס, פס"ד מיום 10.8.06)
בשנת 2014, טענה רשות המכס כי בסמכותה לגבות חוב מכס ומס קניה של חברה חייבת בחשד להנמכת מחיר ביבוא, מחברה "ממשיכת דרך". בית המשפט איזן בין הצדדים וקבע כי רק מחצית החוב תיגבה בדרך של "הרמת מסך", והיתר יובטח באמצעות ערבויות אחרות. בין היתר, קבע בית המשפט כי ניתן לבצע הרמת מסך גם כאשר החוב שנוי במחלוקת, ובלבד שניתן לגבותו לפי פקודת המסים (גבייה).
[עמ (מחוזי מרכז) 11736-06-14 דגני סחר בינלאומי בע"מ נ' רשות המיסים (13.10.14)]
בשנת 2014, קבע בית המשפט העליון כי בטרם שנחקק סעיף 106 לחוק מע"מ, לא הייתה רשאית רשות המסים לבצע "הרמת מסך" לצורך גביית חוב מס, אלא שהיה עליה לפנות לבית המשפט כתובעת, להגיש תביעה נגד הנישום ולבקש שבית המשפט יבצע הרמת מסך.
[רע"א 3542/10 מדינת ישראל - אגף מכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ (18.5.14)]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
מלחמת הסחר בין סין לארה"ב
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד עומר וגנר
רקע
על פי פרסומים מן התקופה האחרונה, ארצות הברית בעידן דונלד טראמפ פתחה במלחמת סחר רחבת היקף כנגד סין.
כך, צוין כי בכוונת ארצות הברית להגיש תביעה נגד סין בארגון הסחר העולמי (WTO) בגין גניבת קניין רוחני, וכן, כי בכוונתה להטיל מכסים בהיקף של 50 מיליארד דולר, כנגד יבוא סחורות טכנולוגיות, שמקורן בסין, בטענה כי אלו יוצרו תוך גניבת קניין רוחני מארה"ב.
מהלך זה מגיע כהמשך למהלך קודם של ארה"ב, אשר בתחילת חודש מרץ 2018 הטילה מכס של 25% על יבוא פלדה ומכס של 10% על יבוא אלומיניום, מתוך מטרה לעודד ייצור מקומי אמריקאי, אך מסרה כי תהא מוכנה להחריג ממס זה מדינות ידידותיות, כמו מכסיקו וקנדה. בשלב מאוחר יותר, הודיעה ארה"ב כי תחריג מצו זה את האיחוד האירופי, אוסטרליה, ארגנטינה, ברזיל ודרום קוריאה, באופן זמני.
עוד פורסם, כי יבוא מכוניות מתוצרת ארה"ב לסין, כפוף למכס של 25%, בעוד יבוא מכוניות סיניות לארה"ב, כפוף למכס של 2.5%, בלבד.
עמדת ארה"ב הינה כי סין מנהלת כנגדה סחר בלתי הוגן, ובגין כך, היא טוענת כי בסמכותה על פי הדין, לנקוט באמצעים כאלו נגד היבוא מסין.
מנגד, סין הודיעה כי תנקוט בצעדי נגד ותטיל מכסים על סחורה חקלאית מתוצרת ארה"ב.
על פי פרסום מן הימים האחרונים, בכוונת סין לתקוף עמדה זו של ארה"ב בארגון הסחר העולמי (WTO), בטענה כי צעדים אלה סותרים את הדין הבינלאומי.
מהו הליך של יישוב סכסוכים בארגון הסחר העולמי?
סכסוכי סחר בינלאומיים רבים בין מדינות מגיעים לגוף יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי WTO.
במצב כזה, מתקיימות שיחות בין שתי המדינות בניסיון ליישב את המחלוקת, ואם לא נמצא פתרון בתוך 60 יום, המדינה הנפגעת זכאית לבקש מארגון הסחר העולמי להקים פנל ליישוב הסכסוך, אשר יקבל החלטה מסודרת.
פנל כזה מורכב משלושה מומחים בסחר בינלאומי שאינם קשורים למי מן המדינות, ועל החלטתו ניתן לערער לגוף הערעורים של ארגון הסחר העולמי.
סכסוכים כאלה עוסקים ברוב המקרים, במכסי מגן/היטלי סחר/מגבלות על היבוא, שמטילה מדינה כנגד מוצרים של מדינה אחרת.
כיצד נדרשות המדינות החברות בארגון לנהוג האחת כלפי השנייה?
כל החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות מכח אמנות בינלאומיות לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה.
הסכמי ה- WTO השונים ובראשם הסכם ה-GATT קובע עיקרון של איסור אפליה, המכונה "יחס האומה המועדפת ביותר" (most favored nation) .
על פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות ב-WTO מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה ב-WTO מבלי להפלות אותה.
לכן, כאשר מדינה מסוימת נוקטת באמצעי הגנה כנגד מדינה אחרת, עלולה המדינה הנפגעת להעלות טענה כי אמצעים אלה סותרים את הדינים הבינלאומיים, ולהגיש תלונה לארגון הסחר העולמי.
ארה"ב וסין- יחסי "אהבה/שנאה"
על פי המידע שבאתר ארגון המכס העולמי, סין השתתפה עד היום בכ-200 סכסוכי סחר, וארה"ב ב-כמעט 400 תיקים.
לסין ולארה"ב היסטוריה ענפה של התדיינות בארגון, גם האחת נגד השנייה.
ב-22 מקרים, ארה"ב תבעה את סין בגין הפרה של הדין הבינלאומי, וב-10 מקרים, סין תבעה את ארה"ב, כך שאם גם מקרה זה יגיע אל ארגון הסחר העולמי, לא תהא זו הפעם הראשונה.
אילו מקרים לדוגמא הוכרעו בארגון הסחר העולמי?
בשנת 2011 פסק פנל ארגון הסחר העולמי כי ארה"ב הפרה את הדין הבינלאומי בכך שמוצרי טונה מתוצרת מכסיקו, לא היו יכולים, בשל שיטת הדיג, להיות מסומנים כ"נידוגו ללא גרימת נזק לדולפינים", בעוד דגי טונה מארה"ב, היו יכולים להיות מסומנים כך. ארגון הסחר העולמי פסק כי מדובר בהגבלה על היבוא שמעניקה יתרון מסחרי לדגים מתוצרת ארה"ב בעיני הצרכנים, וחייב את ארה"ב לתקן התנהלות זו.
במקרה נוסף שנפסק באמצע שנות ה-90, ארה"ב טענה כי יפן הפרה את דיני ארגון הסחר העולמי כאשר הטילה מס קניה מופחת על משקה אלכוהולי יפני בשם Shochu המיוצר משעורה, תפוחי אדמה, קנה סוכר ואורז, לעומת מס קניה גבוה על משקאות מיובאים אחרים כגון וודקה, ויסקי וכו'. יפן טענה כי מותר לה לנהוג במדיניות כזו שכן מדובר בטובין שונים, אך ארגון הסחר העולמי דח ה את הטענה וקבע כי מדובר במוצרים מתחרים שמיוצרים מחומרי גלם דומים, ואין בסיס להפלות ביניהם במס מקומי.
מהי מעורבותה של ישראל בארגון הסחר העולמי?
מדינת ישראל חברה בארגון הסחר העולמי WTO למעלה מ-15 שנים (הצטרפה ב-1995), ועד היום, העדיפה המדינה "לשבת על הגדר" ולא להשתתף באופן פעיל בסכסוכי סחר בינלאומיים שהגיעו להכרעת לארגון, לא כתובעת ולא כנתבעת.
מבדיקה באתר ה-WTO עולה שעד היום, מדינת ישראל הייתה שותפה כ"צד שלישי" לשמונה סכסוכי סחר, אך באף אחד מהם היא לא הייתה היוזמת או ה"נאשמת".
כך, לדוגמא, ישראל הייתה צד שלישי לסכסוך בין ארה"ב כתובעת לסין כנתבעת, בעניין תמיכה שעל פי הטענה, העניקה סין לחקלאות המקומית. מקרה זה הגיע לארגון הסחר העולמי בשנת 2016, וצפוי להיות מוכרע ברבעון השלישי של 2018.
כמו כן, ישראל הייתה צד שלישי לסכסוך בין האיחוד האירופי כתובע, לבין ארגנטינה כנתבעת, בעניין אמצעים שנקטה ארגנטינה ואשר הגבילו, על פי הטענה, את היבוא לארגנטינה. מקרה זה הגיע לארגון הסחר העולמי בשנת 2012, והוכרע בשנת 2014 בפנל, ובשנת 2015 בגוף הערעורים, והוכרע כי הייתה הפרה של הדין הבינלאומי.
קישורים למאמרים נוספים שנכתבו ע"י צוות משרדנו/לכתבות בהן רואיין צוות משרדנו, בנושאים המשיקים לסקירה זו:
הסכם ארגון הסחר העולמי בעניין פישוט הליכי סחר
האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מההתנחלויות הינה חוקית?
ניצחון לסחר החופשי: ארגון הסחר העולמי ביטל הגבלות יבוא שהופעלו ע"י ארגנטינה
יצוא מוצרי יו"ש לאיחוד אירופי - בעקבות פסק דינו האחרון של בית המשפט האירופי
האיחוד האירופי לא מכיר במודיעין ומכבים כשטח ישראל
האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מההתנחלויות הינה חוקית?
האם דרישת דרום אפריקה לסמן מוצרים מההתנחלויות היא חוקית?
פנל ארגון הסחר העולמי מכריע בסכסוך בין ארה"ב למכסיקו בעניין סימון טונה
סכסוך הטונה בין ארה"ב למכסיקו עלה להכרעת פאנל הסחר העולמי
ארגון הסחר העולמי נגד ארגון המכס העולמי - על מחלוקת בענייני סמכויות ופרשנויות
מה קורה כאשר מדינה מפירה את ההתחייבויות הבינלאומיות שלה ומעניקה סובסידיות אסורות?
נדחתה בקשת מנהל מע"מ לחיוב מערער בהפקדת ערובה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון , עו"ד (רו"ח) ויקטור טרנר
רקע:
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט המחוזי ירושלים, בבקשתו של מנהל מס ערך מוסף לחייב את חברת אוריינט אקספרס בילדינג בע"מ להפקיד ערבות, וזאת לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של מנהל מס ערך מוסך, במסגרת הליך ערעור המס, אשר הוגש על ידי אוריינט אקספרס.
המחלוקת וטענות הצדדים
חברת אוריינט אקספרס הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בעקבות שומת מע"מ שהוציא לה מנהל מע"מ. מנהל מע"מ ביקש מבית המשפט להורות על כך שהחברה תפקיד ערבויות לכיסוי הוצאותיו של מנהל מע"מ במידה והערעור שהגישה החברה יידחה, כי יש בסמכותו של בית המשפט להטיל על המערער להפקיד ערבות, וזאת מכוח תקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד – 1981 ("תקנות סד"א"), תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור) התשל"ו – 1976 ("תקנות מע"מ") וחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ("חוק החברות").
מנהל מע"מ טען כי על בית המשפט תחילה לבחון האם החברה הוכיחה, כי יש באפשרותה לשלם את הוצאותיו של מנהל מע"מ, מקום בו הערעור יידחה. לעניין זה הוסיף, כי התיק של החברה סגור וכי אין בידי החברה אי אילו נכסים או אישורים על ניכוי במקור. מכאן הסיק מנהל מע"מ, כי אם יידחה הערעור, אין באפשרותו להבטיח כי ישולמו לו הוצאותיו.
עוד טען המנהל כי מקום בו המערער הינו חברה, בשונה ממערער אישי, הרי שהטלת ערבות הינה הכלל ולא החריג.
החברה לא חלקה על מצבה הכלכלי הקשה, אך יחד עם זאת טענה, כי מנהל מע"מ, הוא שהביא לקריסתה הכלכלית והוא שמונע ממנה להמשיך בפעילותה. כמו כן טענה, כי הוצאות המשפט מהוות סכום זניח, יחסית לגובה שומת המס.
הדיון המשפטי
בית המשפט ציין כי קיימות שתי גישות שונות בקשר עם הפקדת ערבות בהליך משפטי. בהתאם לגישה הראשונה, אין הבדל בין תביעה אזרחית רגילה לבין ערעור מס. ומכאן, שיש ליישם את ההוראות שנקבעו בפסיקה לעניין הפקדת ערבות על ידי תובע.
מנגד, בהתאם לגישה השנייה, יש לעשות הבחנה בין תביעה אזרחית לבין ערעור מס, שכן ערעור מס שונה בתכלית מערעור אזרחי רגיל, היות וערעור מס הינו הערכאה השיפוטית הראשונה, וזאת בשונה מערעור רגיל, שהינו מטבע הדברים, אינו ערכאה שיפוטית ראשונה, ואין להחיל עליה את אותם כללים של ערעור המס.
בהחלטתו במקרה דנן, נקט השופט בגישה השנייה.
עוד נאמר, כי היות והחוק הכיר בזכותו של הנישום, שלא לשלם את המס השנוי במחלוקת, וזאת עד לקבלת החלטה, הרי שראוי כי יידחה תשלום הוצאות המשפט, במקרה של הפסד.
השופט אזכר את החלטת בית המשפט בעניין אחר (כוסמין), שם נקבע, כי אין מקום לחייב את הנישום בהפקדת ערבות שכן, הדבר יהווה מכשול בלתי עביר לערעור על שומות מס. כמו כן, נקבע כי ערבות תופקד רק במקום בו ישנו חשש כי הוגש ערעור סרק.
בהתאם לכך דחה בית המשפט את בקשת מנהל מע"מ לחייב את החברה בהפקדת ערובה.
במקרה הנדון, סכום השומה היה למעלה מ- 6 מיליון ₪, והוצאות הערעור היוו פחות מאחוז אחד מסכום זה.
הוחלט, כי בבחינת האיזון שבין זכותו של מנהל מע"מ להבטיח את תשלום ההוצאות לבין זכותה של החברה לערער, יש להעדיף את זכותה של החברה לערער, ולא לחסום את דרכה לבית המשפט, הכל בתנאי שלא מדובר בערעור סרק.
ע״מ 26279-04-17 אוריינט אקספרס בילדינג בע״מ נ' מס ערך מוסף ירושלים. ניתן ביום 7.12.2012.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
מה חדש החודש?
ענייני מכס ורגולציה
• הממונה על היטלי הסחר במשרד הכלכלה האריך ב-3 חודשים את תוקפה של הערובה הזמנית בשיעור של 14.5% המוטלת על יבוא כבלי נחושת למתח נמוך מטורקיה. ערובה זו הוטלה במקור עקב בקשה של לקוח משרדנו, יצרן מקומי של כבלי נחושת למתח נמוך.
• משרדנו מייצג יבואן של גלגלוני כיבוי אש, והגיש לרשות המכס השגה על דרישת גרעון שנובעת מסיווג הטובין.
• משרדנו מייצג יבואן מוצרי מזון, בקשר למחלוקת סיווג מול רשות המכס ביחס למשלוח המעוכב על ידה.
• ועדת יבוא הורתה על הפחתת שיעור הכופר שהוטל על לקוח משרדנו, יבואן גרורים ונתמכים למשאיות, וזאת בהתבסס על הסתמכות היבואן על אופן אכיפת החוק של המשרד הרלוונטי, ועל פעולות היבואן לשיפור דרכיו.
• משרדנו מייצג יבואן צעצועים הכוללים כרטיס חכם בתביעת סיווג מול המכס.
• רשות המכס השיבה ללקוח משרדנו, יבואן פסי לד לייצור מתאמי תאורה, מיסים שנדרשו ממנו בדיעבד בשל פסילת תעודות מקור לאחר שנקבע כי סיווג פסי הלד הינו בפרט מכס פטור.
• רשות המכס ויתרה על מלוא רכיב קנס הפיגורים ומחצית מרכיבי הריבית והצמדה מדרישת גרעון שהוצאה ללקוח משרדנו, יבואן בדים בשל פסילת תעודות מקור.
• משרדנו מייצג מספר יבואניות מזון בקשר למחלוקת סיווג מול רשות המכס ביחס לרטבי עגבניות המיובאים על ידן.
בית המשפט
• תביעה של לקוח משרדנו, יבואן מכשירים מארה"ב, בגין פסילה של תעודות מקור, הסתיימה בהסדר במסגרתו ויתרה רשות המכס על חלק מהסכומים שנדרשו.
• תביעה של לקוח משרדנו, יבואן מוצרי מזון, בגין מחלוקת סיווג, הסתיימה בהסדר במסגרתו השיבה רשות המכס ליבואן חלק מן הכספים ששולמו על ידו.
• תביעה של לקוח משרדנו, יבואן מושבי בטיחות לרכב, בגין מחלוקת סיווג, הסתיימה בהסדר במסגרתו הוסכם, כי החברה תשלם סכום מופחת מהודעת הגרעון.
עדכוני מכס ורגולציה
