|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
תוכן העניינים
29/01/07 א. כמה סיבות לכך שאין די בהכרת ה – INCOTERMS 2000
29/01/07 ב. גם לעיכוב יש סוף – על נוהל קנין רוחני של רשות המכס
29/01/07 ג. סעיף פטור גורף בשטר מטען של משלח בינלאומי לא התקבל
29/01/07 ד. כשלון בתביעה לפיצוי בגין נזק למכולות
29/01/07 ה. בית המשפט המחוזי בתל אביב: החזקה לקויה של המטען =אריזה לקויה
29/01/07 ו. על מקרה שבו נמצא המוביל היבשתי אחראי לנזק
29/01/07 ז. על טעות של משלח בינלאומי ברישום היעד
29/01/07 ח. הגבינות התקלקלו, אך האירוע לא כוסה בפוליסת הביטוח
29/01/07 ט. הסחורה בבעלות הספק עד לפרעון מלא של התשלום - על סעיף שימור בעלות שלא תפס
29/01/07 י. מי מגן על חיילי המילואים ?
29/01/07 יא. מה חדש במשרדנו
אנו שמחים להגיש בפניכם את גליון מס' 21 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם", הכולל מאמרים וסקירות בנושאים הקלאסיים של גליוננו: הובלה ושילוח, מכס, סחר בינלאומי, וקנין רוחני.
בנוסף, מצאנו לנכון להביא בפניכם עניינים שאינם קשורים ישירות סחר בינלאומי, שיש להם, לדעתנו, חשיבות רבה לציבור קוראינו. כזה הוא מאמרנו הסוקר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין סעיף שימור בעלות, וכזה הוא גם המאמר "מי מגן על חיילי המילואים", מפרי עטו של עו"ד אלון עזרא, שותף במשרד רובין-שמואלביץ, עו"ד, המתמחה בדיני עבודה.
קריאה נעימה, המערכת
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
להסרה מרשימת התפוצה - כתבו לנו וכתובתכם תוסר באופן מיידי
29/01/07 א. כמה סיבות לכך שאין די בהכרת ה – INCOTERMS 2000
עו"ד גיל נדל
ציבור העוסקים בסחר בינלאומי מודע וחייב להיות מודע לכללי הסחר של לשכת המסחר הבינלאומית, ה -INCOTERMS 2000, אשר מסדירים היבטים משמעותיים בעסקאות מכר של טובין.
העניינים העיקריים המוסדרים על ידי INCOTERMS 2000 הינם הפרטים הנוגעים לחבות המוכר למסירת הטובין, וחלוקת הסיכונים בין הצדדים. בהקדמה ל - INCOTERMS 2000, נאמר, בתרגום שלנו, כי האינקוטרמס דנים במספר חובות ברורות המוטלות על הצדדים, כגון חובתו של המוכר להעמיד את הטובין לרשות הקונה או להעביר אותו למוביל או למסור אותם לקונה במקום היעד, וכן דנים בחלוקת הסיכונים שבין הצדדים לעיסקה. האינקוטרמס גם מטפלים בחובות הצדדים בכל הנוגע לטיפול מול רשויות המכס ביבוא ויצוא, באריזת הטובין, בחובתו של המוכר לקבל את הטובין ועוד.
סוגיה הקשורה באופן מיידי לחלוקת הסיכונים בין הצדדים היא התרחשותו של נזק לטובין במהלך ההובלה. האם המוכר, בעצם העברת הטובין למוביל, מילא את חובתו כלפי הקונה, ומכאן ואילך יצטרך הקונה להתדיין עם המוביל בנוגע לנזק, או שכל עוד לא נמסרו הטובין לקונה, ישא המוסר בסיכון. שאלה זאת תוכרע בהתאם לתנאי המכר הספציפי בו השתמשו הצדדים.
יחד עם זאת, קיימים היבטים משמעותיים שאינם נדונים במסגרת האינקוטרמס. באותה הקדמה נאמר כי שתי תפיסות שגויות ביחס לאינקוטרמס נפוצות ביותר: האחת – לעיתים תדירות חושבים בטעות כי האינקוטרמס מתייחסים לחוזה ההובלה, ולא היא – הם מתייחסים לחוזה המכר. השניה – לעיתים חושבים, בטעות, שהאינקוטרמס מתייחסים לכלל חובות הצדדים במסגרת חוזה המכר, דבר שאינו נכון.
וכך, שאלת העברת הבעלות בטובין כלל אינה נדונה על ידי ה - INCOTERMS 2000. באומרנו בעלות בטובין אנו מתכוונים, למשל, למקרה המבחן הבא: נושה של המוכר שמכר לנו טובין מבקש לעקל את הטובין שקנינו ושכבר ברשותנו בשל חוב של המוכר לנושה. ברור כי אם הבעלות הטובין עברה אלינו, לא יוכל הנושה לעקל את הטובין. לשאלת הבעלות חשיבות עצומה בכל המקרים של התנגשות זכויות בין נושים שונים, כינוסים, פירוקים, ועוד.
שאלת העברת בעלות בטובין, מוסדרת בחוק המכר, תשכ"ח-1968. זהו חוק ישראלי פנימי, שאינו מתייחס דווקא לעסקאות מכר טובין בינלאומי, וסעיף 33 לחוק קובע כי "הבעלות לממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". ברירת המחדל היא, אם כן, שהבעלות עוברת במסירת הטובין לקונה.
יחד עם זאת, חוק המכר אינו שולל אפשרות של הקדמת הקנית הבעלות בטובין לפני המסירה הפיזית שלהם. כך כותב אחד המלומדים בענין זה (איל זמיר, פירוש לחוקי החוזים, חוק המכר, ירושלים תשמ"ז): "מסירת הממכר איננה תנאי להעברת הבעלות בו, ואין מניעה שהצדדים יסכימו על הקדמת ההקניה למסירה. ההקדמה של ההקניה מעניקה לקונה יתרונות אחדים, שהמרכזיים בהם הם הבטחת השקעתו והאפשרות להעביר את זכויותיו לאנשים אחרים. ... קונה שרכש את הבעלות בממכר (כמו, למשל, בקבלת מסמכי בעלות, יכול לעשות בו עיסקאות ולהעבירו הלאה, כמקובל, למשל, בסחר הבינלאומי. שיקול אחר אשר עשוי להניע את הצדדים להקדים את העברת הבעלות נוגע לחיוב במסים שונים, כאלו החלים על הנכס או החלים על העיסקה".
יצויין, כי חוק המכר מכיר אף הוא, בדומה ל - INCOTERMS 2000, ברעיון העברת הסיכון. יחד עם זאת, כאמור לעיל, חוק המכר אינו כורך בהכרח את העברת הבעלות יחד עם העברת הסיכון, ואפשרי שהעברת הבעלות תיעשה לפני העברת הסיכון. כך כותב המלומד זמיר: "הנכס שהוא מושא חוזה המכר עלול להיפגע, להתקלקל, להיגנב ולהישמד. הדבר עלול לקרות לפני כריתת החוזה או אחריה, לפני העברת הבעלות או אחריה, אחרי העמדת הממכר לרשות הקונה, במהלך הובלתו על ידי אדם שלישי, לפני או אחרי קבלתו, וכולי. בכל שיטות המשפט ישנה התלבטות בשאלה מי ישא ב"סיכון" של אובדן הממכר או קלקולו כאמור, ובאיזה שלב תעבור הנשיאה בסיכון מהמוכר לקונה".
בהחלט יתכן, שבעוד שהבעלות טרם עברה לקונה, הסיכון כבר עבר אליו. יתכן גם מצב הפוך, שהבעלות עברה לקונה ואילו הסיכון טרם עבר.
סקירתנו זאת לא תהיה שלימה אם לא נתייחס לחוק מכר אחר – הלא הוא חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תש"ס-1999, שאימץ את אמנת האו"ם בדבר מכר בינלאומי של טובין (CISG) משנת 1980. אמנת האו"ם הנ"ל נועדה להגשים את המטרה של יצירת דין בין-לאומי אחיד בנושא הסדרת זכויותיהם וחובותיהם של מוכרים וקונים בעסקאות מכר בין-לאומיות, ויש לה חשיבות עצומה בסחר הבילאומי. יחד עם זאת, האמנה אינה מתייחסת כלל לסוגיית העברת הבעלות: סעיף 4(2) לאמנה קובע כי "אמנה זו אינה מתייחסת, במיוחד, לנושאים שלהלן, אלא אם כן נקבע בה במפורש אחרת: ... ההשפעה העשויה להיות לחוזה על זכות הקנין בטובין שנמכרו".
בדברי ההסבר של מזכירות האמנה, שהם שקולים-כמעט לפרשנות הרשמית של האמנה, הוסבר שלאור ריבוי הדעות בשאלת מועד העברת הבעלות, ולאור העובדה שלגבי שיטות משפטיות מסוימות פרמטרים אחרים שנקבעו באמנה יכולים לספק כאינדיקטורים למועד העברת הבעלות, נמנעה האמנה מלקבוע מסמרות בשאלה זאת.
כפועל יוצא מכך, חובה בעיסקאות בינלאומיות לבדוק את שאלת העברת הבעלות לפי הדין החל על אותה עיסקה. חוק המכר, שנזכר לעיל, מספק את עמדת הדין הישראלי בענין זה.
לראש העמוד
29/01/07 ב. גם לעיכוב יש סוף – על נוהל קנין רוחני של רשות המכס
עו"ד גיל נדל
כידוע, בתחילת שנת 2000 נכנס לתוקף החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), תש"ס-1999 . במסגרת חוק זה, תוקנו הוראות חוקים שונים, ובין היתר תוקנה פקודת המכס וניתנו לרשות המכס סמכויות עיכוב טובין אשר מפרים, לכאורה, זכויות יוצרים ו/או סימני מסחר.
סעיף 200 א ואילך לפקודת המכס קובע כי רשות המכס רשאית לעכב טובין שמפרים לכאורה זכויות יוצרים ו/או סימני מסחר בעקבות הודעה מטעם בעל הזכויות או ביוזמתה שלה. ואולם, העירוב אינו ללא סוף או נטול הגבלה. על בעל הזכויות להפקיד בידי רשות המכס, תוך זמן קצר מהעיכוב, ערבות שיש בה כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על ידי העיכוב . כמו כן, על בעל הזכויות להגיש תובענה לבית המשפט כנגד יבוא הטובין המפרים, וזאת תוך עשרה ימי עבודה מיום קבלת הודעת העיכוב (המועד ניתן להארכה בעשרה ימים נוספים). הימנעות מפעולה לפי הפרוצדורה הקבועה בפקודה תוביל לביטול עיכוב הטובין: "המנהל יבטל את עיכוב הטובין המפרים אם עד תום התקופות לפי סעיפים (א) עד (ג) לא פעל בעל הזכות כאמור בהם", קובע סעיף 200א(ה).
והנה, על אף שלשונו של המחוקק ברורה בעניין זה, נתקל ציבור היבואנים כדבר שבשגרה בתופעה של עיכוב טובין על ידי רשות המכס, גם כאשר לא היה בעל זכות שהתלונן כנגד יבוא הטובין, וגם כאשר לא ניתנה ערבות מצד אותו בעל זכות ולא הוגשה תובענה על ידו.
מסתבר כי מקורה של תופעה זאת בפרק 15 של התאמ"ו (תדריך אגף המכס ומע"מ), שבו קיימת התייחסות (בסעיף 8) למקרה של "טיפול המכס בהעדר מתלונן". נאמר שם כאשר לא הוגשה בקשה, אך בבדיקה אקראית התגלה ע"י עובדי המכס כי לכאורה הטובין הנבדקים מפרים זכויות קניין רוחני, אם ערכם וכמותם של הטובין שבמשלוח נמוכים יחסית, יודיע המכס ליבואן על עיכוב הטובין עקב היותם חשודים כמפרים זכויות קניין רוחני, ויפנה לבעל הזכות ויודיע לו על עיכוב הטובין החשודים כמפרים. בהמשך לכך, על בעל הזכות להודיע לגובה המכס בכתב בצורה מפורטת ומנומקת אם הטובין מפרים תוך 3 ימי עבודה מיום העיכוב, וכן על בעל הזכות להמציא לגובה המכס התחייבות שלו להצטרף כצד נתבע לצד המכס אם תוגש תביעה".
במילים אחרות, הנוהל מאפשר את עיכוב הטובין גם אם בעל הזכויות לא יפקיד ערבות ולא יגיש תובענה, וזאת אם מדובר במשלוח קטן.
גם במקרה נוסף מעניק הנוהל "הנחות" לבעל הזכויות. סעיף 9 של הנוהל, שכותרתו הינה "טיפול המכס במקרים בהם לא נמצא בעל זכות בארץ/כאשר בעל הזכות נמנע מלפעול", קובע כי "במקרים חריגים, כאשר אין נציגות של בעל הזכות בארץ ומדובר בהפרה בוטה על פניה של זכויות קניין רוחני, הינו כאשר לא נדרשת מומחיות מיוחדת על מנת לקבוע כי מדובר ביבוא מפר... יש לתפוס את הטובין...". גם במקרה זה מאפשר הנוהל תפיסת הטובין (ואף החרמתם) מבלי שבעל הזכויות ינקוף אצבע ויפעל באופן כזה או אחר.
ככל הנראה, העיגון המשפטי שרשות המכס מצאה לבסס בו את הנוהל הינו סעיף 200 ה לפקודת המכס שקובע כי הוראות סעיפים 200 א עד 200 ד באות להוסיף על סמכויות המנהל לפי כל דין. ואולם, התמיהה עדין נשארת במקומה: סוף סוף, אם טרח המחוקק וקבע הסדר מפורט בסעיף 200 א לפקודה, כיצד ניתן לעקור אותו בצורה כל כך משמעותית?
והנה, לאחרונה נדרש בית המשפט השלום בנצרת לסוגיה זאת, והוציא פסק דין אשר מותח ביקורת משמעותית על רשות המכס ועל הוראות הנוהל שהוציאה (ת.א. 1003/06 אורגל יצחק נ' מדינת ישראל ואח', פס"ד מיום 13.11.06).
באותו מקרה, רשות המכס עכבה משלוח שהיה חשוד כמפר זכות יוצרים וסימן מסחר, וזאת למרות שבעל הזכות לא הפקיד ערבות בנקאית ואף לא הגיש תובענה לבית המשפט כנגד המפר לכאורה. היבואן פנה לבית המשפט ודרש את שחרור הטובין מן הטעם שפעולת התפיסה שרשות המכס נקטה בה אינה חוקית.
בית המשפט קבע כי הוראות סעיף 200 א (לרבות חובת הפקדת ערבויות והגשת תביעה משפטית) מהווה את המתווה הייחודי אותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין אשר יש חשש כי הם מפרים זכויות יוצרים וסימני מסחר, וקבע כי ההוראה הכללית בדבר שמורת דינים הקבועה בסעיף 200 ה לפקודת המכס - אין מטרתה להוציא ולשנות מכך. בית המשפט אף קבע כי אינטרס כלכלי או טעמי נוחות מצד בעל הזכויות אינם יכולים להצדיק שחרור מהוראות סעיף 200 א, לרבות שחרור מהגנה על זכויות מייבא הטובין, והוסיף וקבע כי לא הוברר באיזו סמכות נעשתה הסטייה של הנוהל מהוראות סעיף 200א.
בית המשפט הוסיף כי בעקיפת הוראות סעיף 200א יש משום הטלת נטל כלכלי בלתי מוצדק על המדינה אשר היא נאלצת להגן על זכויות הקניין הרוחני בשם בעל הזכויות, וזאת ללא כל הצדקה.
ליקוי נוסף שמצא בית המשפט בנוהל המשלוח הקטן מצוי בסעיף 8 של הנוהל, אשר אינו מגדיר מהו "משלוח קטן". והגדרה לא ברורה זאת, לבד מכך שאין לה כל זכר בלשון סעיף 200 א, יש בה גם פתח לא ראוי ולא נחוץ לתקלות וחוסר בהירות, קבע בית המשפט.
בהתאם לקביעותיו הנ"ל, הורה בית המשפט על ביטול העיכוב, ועל החזרת הטובין ליבואן.
אין ספק כי פסיקת בית משפט השלום הנצרת הינה תקדימית ומהפכנית, אשר משנה, מבחינת רשות המכס, סדרים מקובלים. נודע לנו כי הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.
בכל מקרה, נראה שנוהל קנין רוחני של רשות המסים אכן טעון תיקון משמעותי, וזאת לנוכח הדגשים שניתנו בפסק הדין. חשוב לציין בענין זה כי הפרקטיקה מלמדת כי הקלות שבהפעלת נוהל משלוח קטן (מצד בעלי הזכויות) – דהיינו: עיכוב טובין ללא הפקדת ערבות בנקאית וללא הגשת תביעה לבית המשפט – מביאה לא אחת למתן יתרון לא הוגן לבעל הזכויות כלפי יבואן לגיטימי. במלים אחרות, מדובר במצב בלתי נסבל שבו בעל זכויות מצליח לעכב משלוח של יבוא לגיטימי ומתחרה, מבלי שיידרש לנקוט בהליכים מתאימים מצידו, לרבות הפקדת ערבויות, ובסופו של דבר זונח בעל הזכויות את בקשת העיכוב, והטובין משתחררים. דומה, שלמניעת תופעות מעין אלו כיוון בית המשפט.
לראש העמוד
29/01/07
ג. סעיף פטור גורף בשטר מטען של משלח בינלאומי לא התקבל עו"ד קרן לוי-חפץ, עו"ד גיל נדל
יצואנית שלחה משלוח לגרמניה באמצעות משלח בינלאומי אשר הנפיק שטר מטען שכיסה את כל המסע – מנקודת המוצא ועד היעד הסופי. המטען נרטב בגשם, ניזוק, ונדחה בחלקו על ידי הקונה הגרמני. היצואנית קיבלה מהמבטח חצי מסכום הנזק, ושניהם הגישו יחד תביעה בגין הנזק כנגד המשלח הבינלאומי, כנגד משלח נוסף שעימו התקשר המשלח הבינלאומי לצורך ביצוע השילוח בגרמניה, וכן כנגד מוביל יבשתי שטיפל בהובלת המטען ללקוח. המשלח הבינלאומי הגיש, מצידו, הודעת צד ג' נגד המשלח הגרמני וכנגד יתר הגורמים.
בית המשפט הגיע למסקנה שהנזק נגרם לאחר שהמוביל היבשתי ניסה להוביל את המטען לקונה בגרמניה ביום שישי מבלי לתאם עם הקונה, ומאחר שמחסני הקונה היו סגורים, הסחורה אוחסנה במחסני המוביל היבשתי כשהיא חשופה לגשם.
בית המשפט הטיל את אחריות לנזק שנגרם על המשלח הבינלאומי, וזאת לנוכח הוראות שטר המטען שהוציא המשלח הבינלאומי, שבהן נאמר שהמשלח מקבל על עצמו את האחריות לכל מעשה או מחדל של כל אדם שבשירותיו ייעשה שימוש לצורך ביצוע החוזה, וכן כי המשלח אחראי לכל הפסד או נזק לטובין.
בית המשפט דחה את טענתו של המשלח לפיה אין הוא אחראי לנזק לאור הוראתו של אחד מסעיפי שטר המטען, הקובע כי המשלח אינו אחראי במצב של "אירוע שהמשלח לא יכל להימנע ממנו ולא יכול היה למנוע את תוצאותיו בשקדנות סבירה". בית המשפט דחה את הטענה המשלח הבינלאומי כי הפטור חל משום שלמשלח הבינלאומי לא היתה שליטה פיזית על המטען, שכן לפי טענה זאת לא יהיו להתחייבויות החוזיות של המשלח הבינלאומי בשטר המטען שום משמעות. עוד קבע בית המשפט כי אותו סעיף בשטר המטען עוסק ב"אירועים", בעוד שבמקרה זה לא מדובר באירועים, אלא במעשים או מחדלים.
בית המשפט הטיל אחריות גם על המשלח הגרמני, מאחר שמצא כי הוא כבר טיפל במשלוחים קודמים של היצואנית (כקבלן משנה של המשלח הבינלאומי) ולכן הכיר את התנאים המיוחדים הדרושים לטיפול במטענים של היצואנית. בנוסף, קבע בית המשפט, כי היה על המשלח הגרמני להבין שמדובר במטען שצריך להימנע מחשיפה לגשם בגלל ההוראות שקיבל מהמשלח הבינלאומי להוביל את המטען במשאית סגורה דווקא (שהיא יותר יקרה ממשאית פתוחה). בית המשפט קבע כי המשלח הגרמני כשל בכך שלא הודיע לקונה הגרמני מראש על הגעת המטען ביום שישי, בכך שלא דיווח למשלח הבינלאומי על הארועים, ובכך שלא הנחה את המחסנאי לאחסן את המטען במקום מוגן מגשם.
בסיכומו של דבר, בית המשפט חייב גם את המשלח הבינלאומי וגם את המשלח הגרמני באחריות לשלם את נזקם של היצואנית ושל המבטח, וחייב את המשלח הגרמני לשפות את המשלח הבינלאומי בגין הסכומים שישולמו על ידו ליצואנית ולמבטח.
כאמור, בית המשפט הטיל אחריות על משלח בינלאומי שהנפיק שטר מטען מנקודת המוצא לנקודת היעד, גם אם בפועל לא הוא ביצע את כל ההובלה. לטעמנו, משלח המנפיק שטר מטען, רצוי שידאג להכנת הסכמים מתאימים מול קבלני המשנה שלו, לרבות התייחסות לסעיפי שיפוי. מנגד, התבססות בלבדית על לשונו של שטר המטען שהנפיק המשלח הבינלאומי כאמצעי להפטר מאחריות לא תועיל, שכן בית המשפט לא יאפשר למשלח הבינלאומי להתנער מכל אחריות.
אין להסיק מכך כי משלח שאינו מנפיק שטר מטען, אלא רק מתאם הובלה, אינו נושא באחריות כלשהי לנזק. במקרה אחד שנדון על ידי בית, נשא המשלח באחריות בגין מתן פרטים לא נכונים למוביל האווירי. במקרה אחר, נשא המשלח באחריות בגין יצירת מצג בדבר זמן הגעה מסוים. ניתן להעלות על הדעת מקרים נוספים כמו תיאום נתיב לא מתאים או תיאום עם מובילים בלתי מהימנים.
פסיקת בית המשפט מצביעה על כך, ובצדק, לטעמנו, כי יש לבחון בכל מקרה ומקרה למה התחייב המשלח, והאם הנזק נגרם כתוצאה מהפרת התחייבותו. ניתן לקבל, עקרונית, כי היקף התחייבויותיו של משלח המנפיק שטר מטען שונה מזה של משלח המתאם הובלה, ואולם השורה התחתונה תיקבע בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. (ראה במאמרינו כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?CategoryID=86, וראה והשווה: עו"ד א' אורלי, פרשנות מול פרשנות בענייני רשלנות, המטען, גליון מס' 40).
ת.א. 179283/02, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מיום 21.8.06
לראש העמוד
29/01/07 ד. כשלון בתביעה לפיצוי בגין נזק למכולות
עו"ד גלי קובי, עו"ד גיל נדל
סוכן אוניה הגיש תביעה כספית כנגד רשות הנמלים אשר סיפקה שירותי פריקה ואחסנה למכולות. לטענת סוכן האוניה, מכולות שלו (או שיש לו זכות להחזיק בהן) נמסרו לאחסנה אצל רשות הנמלים כשהן מצב תקין, וניזוקו כשהן בחזקת רשות הנמלים. לטענת סוכן האוניה, רשות הנמלים אחראית לנזקים, בין היתר, מכיוון שזו הפרה את התחייבותה לשמור על המכולות בזמן שהיו בהחזקתה, כשומרת שכר.
בית המשפט דחה את התביעה, משום שלא הונח בסיס כלשהו לאחריותה של רשות הנמלים מכוח דיני החוזים או הנזיקין, ואף הנזק לא הוכח די הצורך.
בית המשפט הבהיר כי אחריות רשות הנמלים יכולה לנבוע ממעמדה של רשות הנמלים כשומרת שכר, כאמור בחוק השומרים. ישנה אבחנה בין שומר שכר "עיקרי" לבין שומר שכר "טפל": בעוד שאחריותו של שומר שכר "עיקרי" רחבה, שכן מטרת ההתקשרות עימו הייתה השמירה, אחריותו של שומר שכר "טפל" הנה צרה יותר, משום שהשמירה הייתה אקט נלווה להתקשרות החוזית. בעניינינו, אחריותה של רשות הנמלים הנה אחריות של שומר שכר "טפל", משום שהמטרה העיקרית של ההתקשרות אינה שמירה, כי אם שינוען של המכולות. הנמל הנו הגוף האחראי על קבלת המכולות והעברתן לבעלי הזכויות בהן, ואף אם המכולות מאוחסנות למשך זמן כלשהו בנמל, אין בכך כדי ליצור חוזה שמירה של שומר שכר "עיקרי".
בכל הנוגע לאחריות נזיקית, הסביר בית המשפט כי על מנת להקים אחריות נזיקית היה על סוכן האוניה להצביע על התקיימותם של רכיבי עוולת הרשלנות, שהנם: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה, נזק, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. בעניינינו, ברור שמוטלת על רשות הנמלים חובת זהירות כלפי ציבור לקוחותיה. אלא שבאשר להפרת החובה, סוכן האוניה לא הציג ראיות מספקות להוכחת הפרת החובה. המידע של העד שהובא על ידה הגיע אליו מעיון במסמכים; הוא לא היה בנמל בעת פריקת המכולות ואף לא ערך את המסמכים המתעדים את תקינותן של המכולות בעת פריקתן, ולפיכך גם אם המסמכים שהמציא סוכן האוניה הנם קבילים, משקלם הראייתי אפסי.
באשר להוכחת הנזק הנטען, קבע בית המשפט כי העד מטעם סוכן האוניה לא היה מסוגל להעיד מידיעתו האישית אודות הנזקים, משום שלא ראה אותם, ולפיכך אין כל ראייה כי אכן נגרם נזק. כמו-כן, באשר לשיעור הנזק, אותו עד ביקש לבסס את סכום הנזק על מסמכים הכוללים הצעות מחיר לתיקונים, אך סוכן האוניה לא הציג כל עדות בנושא הערכות הנזק הכלולות במסמכים אלה, ולפיכך גם שיעור הנזק כמו דבר התרחשותו, אף הוא לא הוכח.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה מחמת אי הוכחת אחריות רשות הנמלים, ולחילופין מחמת אי הוכחת רכיב הנזק, מבחינת עצם התרחשותו ומבחינת שיעורו.
פרשנות: כפי שכבר כתבנו מספר פעמים, כללי הראיות בבית המשפט הינם כללים נוקשים. אי עמידה בהם עלולה להביא להפסד המשפט.
להרחבה ראו במאמרנו שפורסם כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=139&CategoryID=84&Page=1
ת.א. 80078/01, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 23/10/2006
לראש העמוד
29/01/07 ה. בית המשפט המחוזי בתל אביב: החזקה לקויה של המטען =אריזה לקויה
עו"ד גיל נדל
היבואנית ייבאה לארץ תרופות, אשר צריכות להישמר בקירור על מנת שלא יינזקו, וביטחה את המטען אצל המבטח בפוליסה ימית/אווירית מסוג "כל הסיכונים" (All Risks). בשלב הראשון אוחסן המטען - בקירור - במחסני ממ"ן בנתב"ג, למשך כשבוע ימים. בהמשך נתנה היבואנית הוראה שגויה להעביר את המטען לאחסון במחסן ערובה שאינו מצויד בתנאי קירור. המטען אוחסן במחסן הערובה ללא קירור למשך כ-3 שבועות. כתוצאה מהיעדר קירור ניזוקו התרופות, נפסלו לשימוש והושמדו. הנזק שנגרם ליבואנית כתוצאה מהשמדת המטען היה כ - 1,800,000 ש"ח.
המבטח העלה מספר טענות שלפיהן אין כיסוי על פי פוליסת הביטוח. בין היתר, טען המבטח כי: "הנזק למטען היה "צפוי וודאי", מאחר שנגרם בשל הוראות אחסנה בלתי-מתאימות, ולכן אינו בגדר סיכון המכוסה על פי הפוליסה - בהתאם לסעיף 4.3 לסעיפי המכון מטענים. כמו כן, הנזק למטען הינו "נזק מטבע הבריאה", שאינו מכוסה על פי הפוליסה - בהתאם לסעיף 4.4 לסעיפי המכון מטענים". (ציטוט מתוך פסק הדין).
בית המשפט קיבל את עמדת המבטח. בית המשפט חזר על כך שלא היתה מחלוקת על כך שהיעדר הקירור הוא שגרם לנזק למטען. בית המשפט קבע כי החזקת טובין בתנאים שאינם מתאימים להם, כאשר וודאי שההחזקה הלקויה תגרום להתכלות הטובין או להיעדר יכולת לעשות בהם שימוש, כמוה כאריזת הטובין באריזה בלתי-מתאימה ובדרך בלתי-מקובלת.
בית המשפט גם קבע כי אריזה בלתי-מתאימה הופכת את הנזק למטען ל"צפוי וודאי" ואף ל"מטבע הבריאה". אחסנת מטען התרופות שלא בתנאי קירור במשך כ-3 שבועות פירושה כליה וודאית של התרופות. מכאן, כך קבע בית המשפט, שאין מדובר באפשרות הסתברותית של הנזק, כי אם באפשרות וודאית - אכן אירעה.
בהתאם לכך קבע בית המשפט כי לא התרחש אירוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה, ועל כן המבטח אינו צריך לשלם את הנזק שנגרם ליבואנית.
ת"א 1595/01, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.5.06
הערה: הנה סעיפי-המכון-מטענים הרלבנטיים
General Exclusion Clause
4 In no case shall this insurance cover: (…)
4.3 loss damage or expense caused by insufficiency or unsuitability of packing or preparation of the subject-matter insured (for the purpose of this Clause 4.3 "packing" shall be deemed to include stowage in a container or liftvan but only when such stowage is carried out prior to attachment of this insurance or by the Assured or their servants)
4.4 loss damage or expense caused by inherent vice or nature of the subject-matter insured
לראש העמוד
29/01/07 ו. על מקרה שבו נמצא המוביל היבשתי אחראי לנזק
עו"ד גיל נדל
יבואנית ביקש לייבא מטען לישראל וביטח אותו. המטען הובל לישראל, אוחסן במחסני ממ"ן, ומשם הובל על ידי מוביל יבשתי אל מחסן עצמאי (לא מחסן היבואנית). התברר כי המטען ניזוק בסכום של כ- 10,000 יורו. המבטח, שפיצה את היבואנית לפי ערך המטען לסוחר בישראל, תבע את המוביל היבשתי. המוביל היבשתי, מצידו, הגיש הודעת צד שלישי אל המחסן, שכן לטענת המוביל היבשתי, היתה בידו תעודת משלוח של חתומה בחותמת המחסן ליד המלים "מאשר קבלת הטובין בשלמותם".
לאחר עיון בעדויות הגיע בית המשפט למסקנה שהמוביל היבשתי אחראי לנזק.
בית המשפט מצא שהמטען יצא ממחסני ממן כשהוא שלם ולא ניכר בו כל פגם, וכאשר הגיע אל המחסן, מיד הבחינו נציגי המחסן כי יש חוסר במטען.
בית המשפט גם מצא כי אחד מהנהגים אשר הוביל את המטען מטעם המוביל היבשתי לא מצא לנכון להתייצב ולהעיד בתיק, וגם הנהג השני לא יכל להסביר, מדוע היה צורך בנסיעה של כשעה וחצי על מנת להוביל את המטען ממחסני ממן למחסן בבני ברק, וכי הוא אכן לא עצר, ולא ארע כל אירוע חריג בדרך. בית המשפט התייחס לכך שהטכוגרף של הרכב לא הובא בפני בית המשפט, תוך שציין שהימנעות זאת עומדת לחובת המוביל היבשתי.
בית המשפט גם קבע כי תעודת המשלוח עליה מופיעה חותמת המחסן ללא חתימה איננה מחייבת, בנסיבות הענין, את המחסן, שכן שוכנע בעדויות כי המחסן היה גם חותם על תעודות המשלוח ולא רק מטביע חותמת. מכאן הסיק בית המשפט כי אין ללמוד מאותה תעודת משלוח שלא נושאת חתימה, כי אכן מי מטעם המחסן אישר שהמטען התקבל כשהוא שלם ואין בו סימן לנזק או לחוסר כלשהו.
בית המשפט נעזר בכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעד עצמו". בית המשפט קבע כי ליבואנית או למבטח אין ולא יכולה להיות ידיעה לגבי הסיבות שגרמו לנזק במטען, בעוד שלמוביל היבשתי היתה שליטה גמורה על המטען ועל המאורע שגרם לחוסר/נזק. במקרה זה נקבע שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמוביל היבשתי היה זה שלא נקט זהירות סבירה, יותר ממסקנה שלפיה המוביל כן נקט זהירות סבירה ועל כן עליו לפצות את המבטח, מה עוד שהמוביל היבשתי לא הביא כל ראיה המפריכה או שוללת את הטענה שהתרשל ( בין השאר לא הוסבר מדוע ארכה הנסיעה שעה וחצי מנתב"ג לבני ברק, מדוע לא נכתב בפקודת המסירה שהמטען ניזוק וכיו"ב...).
בנוסף, הסביר בית המשפט כי המוביל היבשתי הוא שומר שכר כמשמעותו בחוק השומרים וככזה רובץ עליו נטל ההוכחה כי לא התרשל במילוי תפקידו וכי מסר את המטען כפי שקיבל אותו.
הואיל והמוביל היבשתי לא הוכיח את שנדרש ממנו, חויב המוביל היבשתי לשפות את המבטח.
ת.א. 157858/02 פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 19.10.06
לראש העמוד
29/01/07 ז. על טעות של משלח בינלאומי ברישום היעד
עו"ד גיל נדל
משלח בינלאומי נתבע (בתביעה שכנגד) על ידי חברה יצואנית לשלם סכום של 31,809 ₪. היצואנית טענה כי, במקרה אחד, המשלח ניתב משלוח של ספרים לעיירה ליאליסוויל במדינת קנטקי ולא לעיירה ליאליסוויל במדינת קולרדו (מרחק של 1800 ק"מ [!]). על מנת להוביל את הסחורה ליעד הנכון שילם הקונה הוצאות הובלה ואחסנה בגובה של למעלה מ – 4000 דולר ארה"ב תוך שקיזז מהיצואנית סכום זה. כמו כן טענה היצואנית לפגיעה במוניטין ואובדן הלקוח ותבעה פיצוי על כך בסכום של 5000 דולר ארה"ב.
עוד טענה היצואנית כי במקרה אחר היא שלחה חומר אשר היה אמור להגיע לתערוכה בעיר ליסבון שבפורטוגל עד תאריך מסוים. החומר אכן הגיע לליסבון, אך בשל בעיה במכס עוכב. לאחר דין ודברים, מארגני התערוכה שלחו את האישורים למכס והסחורה שוחררה, אלא שהמשלח לא העביר את הסחורה לייעדה, ואף לא דאג ליידע את היצואנית על כך. היצואנית טענה כי המשלוח לא הגיע ליעדו ואף לא הוחזר לה, תוך נגרמו לה נזקים בגובה 2000 דולר ארה"ב.
בית המשפט קבע כי המשלח התרשל בכך שלא נקט באמצעי סבירים למניעת הנזק. בית המשפט קבע כי היה על המשלח לוודא מול היצואנית את פרטי המשלוח המדוייקים ו/או ליצור קשר עם הנמען ולוודא עימו ישירות כי המשלוח סופק ו/או לוודא את הענין מול היצואנית ערב הגעת המשלוח ליעדו. בית המשפט קבע כי חובת הזהירות בעניין וידוא הכתובת גוברת אצל משלח בינלאומי שכן מדובר בענין הנמצא בתחום תפקידו ומומחיותו, ובמסגרת זו עליו לקחת בחשבון אירועים כאלו.
בהתאם לכך, קיבל בית המשפט את תביעת היצואנית. יחד עם זאת, בית המשפט לא פסק את מלוא הסכום שנתבע, שכן, בנוגע לסכום הנזקים העקיפים שנתבע (פגיעה במוניטין ואיבוד לקוח), מצא בית המשפט כי הסכום נראה מופרז ובלתי ריאלי, והוא לא הוכח כל צרכו.
ת.א 63565/04, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 25.4.06.
לראש העמוד
29/01/07 ח. הגבינות התקלקלו, אך האירוע לא כוסה בפוליסת הביטוח
עו"ד רותם וירניק, עו"ד גיל נדל
יבואנית ייבאה משלוח של גבינות מצרפת לישראל. עם הגעתן של הגבינות לישראל, הן הושמדו בהוראת משרד הבריאות, לאחר שקבע כי הן פגות תוקף. היבואנית הגישה תביעה כספית כנגד המשלח, המוביל היבשתי, המוביל הימי, המבטח שביטח את המשלוח, וגורמים נוספים, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהשמדת הגבינות. להלן נדון באותו חלק שבפסק הדין בנוגע לתביעה כנגד המבטח.
בית המשפט בחן תחילה את השאלה האם הגבינות ניזוקו או התקלקלו בטרם הטענתן לאוניה, כתוצאה מהחריגה בטמפרטורות, ומצא כי היבואנית לא הצליחה להוכיח כי הגבינות התקלקלו בטרם הטענתן. בית המשפט קבע, כי היבואנית לא הביאה כל עדות או חוות דעת של מישהו מטעמה שבדק את הגבינות לאחר הגעתן לישראל אלא הסתפקה בהדמייה בלבד, לעומת זאת, הנתבעות הביאו חוות דעת ועדויות של שמאים ומומחים צרפתיים שבדקו את הגבינות וטעמו אותן בטרם הטענתן ומצאום תקינות.
בית המשפט קיבל את עמדת המבטח, וקבע כי הפוליסה מכסה רק מקרים של אובדן או נזק פיזיים, אשר כמפורט לעיל, לא קרו במקרה דנן, ומסייגת במפורש את אחריותה של חברת הביטוח ביחס לנזקים הנגרמים כתוצאה מעיכוב / איחור בהגעת המטען, כפי שהיה בענייננו. בית המשפט מוסיף, כי אף אם היתה היבואנית מוכיחה כי נגרם לגבינות נזק כתוצאה משינויי הטמפרטורות, הרי שאירוע זה קדם למועד מסירת הטובין לצד האונייה, ואילו הכיסוי הביטוחי בתנאי מכר FAS, הוא ממסירת המטען ל"צד האוניה", בלבד.
ת"א 150155/02, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 26/6/06
לראש העמוד
29/01/07 ט. הסחורה בבעלות הספק עד לפרעון מלא של התשלום - על סעיף שימור בעלות שלא תפס
עו"ד דנה בן צבי (אש), עו"ד גיל נדל
התובעת, חברה המשווקת ומוכרת מותגי אופנה בתחום ההלבשה, נהגה לספק למשביר את מותגיה על פי הסכם אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1997. לקראת סוף שנת 2002 נכנס המשביר להקפאת הליכים, תוך שהפסיק לשלם לחברה את התמורה עבור הטובין שקיבל. החברה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי כל הסחורה אשר סופקה על ידה למשביר, ואשר תמורתה לא שולמה על ידי המשביר, הינה בבעלות החברה, וזאת בשל סעיף "שימור בעלות" שהופיע בחשבוניות שהוציאה החברה למשביר (דהיינו, סעיף הקובע כי הסחורה נמצאת בבעלות החברה עד לפרעון מלא של סכום החשבונית). כמו כן, ביקשה החברה מבית המשפט להורות למשביר להחזיר לחברה את כל הסחורה אשר תמורתה לא שולמה לה, ולהורות למשביר לשלם לה את התמורה שהתקבלה עבור סחורה שנמכרה על ידי המשביר ואשר המשביר לא שילם עבורה.
בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין אין לתת תוקף לסעיף שימור הבעלות. בית המשפט מצא כי סעיף שימור הבעלות לא הופיע בהסכם בין הצדדים, ובמקרה כזה, אנו חוזרים ל"ברירת המחדל", דהיינו להוראתו של חוק המכר, לפיו הבעלות עוברת לקונה עם מסירת הטובין לידיו. בכל הנוגע לחשבוניות (שהרי בהן הופיע סעיף שימור הבעלות) קבע בית המשפט כי החשבוניות לא נחתמו על ידי נציג המשביר, ובדוחות החלוקה, שבהם חתום מחסנאי ולא מנהל, לא מופיע הסעיף כלל. מכאן קבע בית המשפט כי בהתאם ליחסים החוזיים בין הצדדים לא היה תוקף לסעיף שימור הבעלות.
בית המשפט קבע כי גם סממנים אובייקטיבים תומכים במסקנה כי לא היה סעיף שימור בעלות תקף בין הצדדים. ראשית, המשביר לא נדרש על ידי החברה לבטח את הטובין עד למכירתם ללקוחות; שנית, המשביר נהג לרשום את הטובין בספריו מייד עם מסירתם לידיו; שלישית, לחברה לא היתה רשות להיכנס למחסני המשביר לצורך בדיקת הסחורה ופיקוח עליה. קיומו של פער בין תנאים אחרים המופיעים בחשבונית לבין תנאים בהסכם שבין הצדדים, מלמד על כך שתנאי החשבונית לא היו התנאים הנהוגים בין הצדדים, קבע בית המשפט.
בש"א 11875/03, בית המשפט המחוזי בתל אביב, החלטה מיום 30.11.2006
לראש העמוד
29/01/07 י. מי מגן על חיילי המילואים ?
עו"ד אלון עזרא
חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט – 1949 אוסר על מעביד לפטר עובד בשל שירותו במילואים, בשל קריאתו לשירות מילואים או בשל שירות מילואים צפוי. איסור זה הינו איסור מוחלט וככל שפיטוריו של עובד נעשו בשל אחד מטעמים אלו – בטלים הפיטורים.
בתקופת שירות המילואים הפעיל וכן 30 ימים לאחר מכן (אם שירות המילואים עלה על שני ימים רצופים), אין לפטר את העובד (מכל סיבה שהיא), אלא אם ביקש המעביד, וקיבל היתר לכך מוועדת תעסוקה שהוקמה מכוח החוק. נשאלת השאלה, האם וועדת התעסוקה מוסמכת שלא להתיר את הפיטורים, גם כאשר השתכנעה שאין כל קשר בין עילת הפיטורים לבין המילואים. על פי לשון החוק, ברור כי וועדת התעסוקה לא תתיר פיטורים אם נמצא קשר בין הפיטורים למילואים. ואולם לא ברור, האם מוסמכת הוועדה שלא לאשר את הפיטורים, גם אם נמצא שאין כל קשר בין הפיטורים למילואים, ומה השיקולים שאמורה הוועדה לשקול במקרה כזה.
בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן לאחרונה (ע"ע 347/06 מדינת ישראל – משרד הביטחון – תנה תעשיות בע"מ) נדונה הסוגיה הנ"ל, תוך שבית הדין סוקר את מכלול השיקולים הערכיים העומדים בבסיס החוק: האינטרס החברתי – לאומי, עידוד משרתי המילואים המורחקים מחיק המשפחה לתקופות ארוכות, האחוז הנמוך של משרתי המילואים בקרב כלל האוכלוסיה, הפגיעה במעמדם של משרתי המילואים בשוק העבודה ועוד.
בית הדין הארצי לעבודה הסיר את חוסר הבהירות העולה מלשון החוק, והבהיר כי וועדת התעסוקה רשאית שלא להתיר את הפיטורים, גם בנסיבות שבהן ברור שאין כל קשר בין החלטת הפיטורים לבין המילואים. במקרה כזה, וועדת התעסוקה תהא רשאית לשקול הן שיקולים שיש בהם זיקה ישירה ואפילו עקיפה לשירות המילואים, כגון: פציעה של העובד במילואים, פגיעה כלכלית של העובד עקב המילואים וכיו"ב, והן שיקולים שאין בינם לבין המילואים אפילו זיקה עקיפה כגון: שיקולים הומניטריים, מחלת בן משפחה, מצב שוק העבודה וכל שיקול אישי אחר. זאת, מתוך סולידריות עם משרתי המילואים, והערך החברתי שבהגנה מוגברת עליהם. מאידך, בית הדין הדגיש כי אין זה מתפקידה של וועדת התעסוקה לבחון את ההצדקה לפיטורים, את תקינות הליך הפיטורים (כגון: קיומו או אי קיומו של שימוע) או שיקולים כלכליים - ארגוניים של המעסיק.
עו"ד אלון עזרא הינו שותף במשרד "רובין – שמואלביץ ושות'" המתמחה בדיני עבודה.
לראש העמוד
29/01/07 יא. מה חדש במשרדנו
*** לאחרונה קיבלה רשות המכס את עמדתו של לקוח משרדנו, יבואן פיאות, תוך שקבעה כי "לאחר בדיקה יסודית נמצאו טובין דומים, אשר ערכם מקביל בקירוב לערך אשר עליו הצהיר היבואן. אי לכך, אין לפסול את הערך העסקה בטענה לטובין בעלי ערך נמוך בצורה קיצונית, ויש לקבל במקרה זה את חשבון הספק עליו הצהיר היבואן". עוד קבעה הרשות כי מסעיף 133 ג(1) לפקודת המכס ניתן ללמוד כי "יש לקבוע ערכם של טובין לפי טובין דומים אשר מחירם נמוך יותר, גם אם יש בנמצא טובין דומים בעלי מחיר גבוה יותר".
*** עו"ד גיל נדל הירצה, במסגרת קורס משלחים בינלאומיים, על הנושא "הובלה ימית והובלה אווירית – אמנות בינלאומיות".
*** עו"ד גיל הירצה, במסגרת יום עיון שנערך על ידי לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים חיפה והצפון, על הנושא: "צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא טובין, שירותים וטכנולוגיה דו-שימושיים) – היבטים משפטיים".
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
