1. בית המשפט המחוזי: היטל THC והיטל מעבר שלא שולמו לצדדים שלישיים לא יוחזרו ליצואן
2. בית המשפט השלום בפתח תקוה: כלי הרכב נראה ומשמש כרכב שטח ועל כן יסווג ככזה
3. בית המשפט פסק הוצאות לחובת המדינה בשל אי מתן מידע בניגוד הוראות חוק חופש המידע
4. בית משפט השלום: נדחתה בקשת חברה לארכה להגשת תביעה לשחרור תפוס
5. המכס פסל את ההנחה - בית המשפט הכשיר
6. יבואן שאינו צד לשטר המטען חויב בתשלום דמי השהייה
בית המשפט המחוזי: היטל THC והיטל מעבר שלא שולמו לצדדים שלישיים לא יוחזרו ליצואן הישראלי
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד שירלי סטרז'בסקי
רקע עובדתי
התובעת היא חברה ישראלית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי טקסטיל, שבמסגרת עיסוקה היא מייצאת את מוצריה לחו"ל. לצורך כך, היא נעזרת בשירותיה של הנתבעת, המשמשת כסוכנת בישראל של המוביל הימי. בתמורה לשירותיה, גבתה הסוכנת, בנוסף לתשלומים עבור הובלת המטענים, שני תשלומים נלווים: תשלומי TCH ותשלום היטל מעבר בתעלת פנמה.
היטל THC-Origin (Terminal Handling Charge) הוא תשלום המשולם בגין טעינת מכולות הנושאות את הטובין בנמל המוצא. היטל THC-Destination (Terminal Handling Charge) הוא תשלום המשולם בגין פריקת מכולות הנושאות את הטובין בנמל היעד. היטלPanama Canal Surcharge הוא היטל שמוטל בגין מעבר מכולות הנושאות מטענים בתעלת פנמה.
משנדרשה החברה לשלם חלק מההיטלים ישירות לנמל חיפה (באמצעות חברת שילוח בינלאומית), עלה בידה להבין כי הסוכנת לא שילמה לנמל את ההיטלים עבורה, ולכן ביקשה מהסוכנת להשיבם אליה.
בין הצדדים התנהלו מגעים שהובילו לחתימת הסכם פשרה, שלטענת החברה אין לו תוקף. בנסיבות אלו, הגישה החברה תביעה להשבת הסכומים ששולמו בעד ההיטלים בטענה שהסוכנת פעלה כלפיה במרמה והטעיה וגרפה לכיסה כספים שלא הגיע לה תוך עשיית עושר ולא במשפט.
טענות הצדדים
לטענת החברה, היא חויבה בגין היטלים שהיו אמורים לשקף תשלומים לצדדים שלישיים אותם הסוכנת הייתה צריכה להעביר לאותם צדדים שלישיים. משלא העבירה הסוכנת את תשלום ההיטלים לצדדים שלישיים היא זכאית להשבתם. החברה טענה כי הסוכנת פעלה כלפיה במרמה והטעיה וגרפה לכיסה כספים שלא הגיעו לה תוך עשיית עושר ולא במשפט.
לטענת הסוכנת, יש לדחות את התביעה מבחינה פרוצדורלית ומבחינה מהותית. מבחינה פרוצדורלית, הסוכנת טוענת להיעדר יריבות בין הצדדים, שכן הנתבעת צריכה להיות המוביל הימי. מבחינה מהותית, טוענת הסוכנת כי ההיטלים בהם חויבה לא נועדו לשמש החזר הוצאות וכך גם לא הוצג בפני החברה. מדובר בסכומים קבועים שנקבעו בתנאי השוק, שאמורים לשקף דמי טיפול במכולות בנמלי הטעינה והפריקה ובגין המעבר בתעלת פנמה.
בנוסף, טענה הסוכנת כי בין הצדדים הושג הסכם פשרה בנוגע למרכיב זה של דמי הטיפול, וכי התנהלותה של החברה לאחר הפשרה מלמדת כי אימצה את ההסכם ופעלה על-פיו.
דיון והחלטה
לעניין טענת החברה כי הסוכנת התנהגה כלפיה בהטעיה ובמרמה, קבע בית המשפט כי החברה לא הצליחה להוכיח כי הסוכנת יצרה כלפיה מצג, בכתב או בעל-פה, לפיו חיובי היטל ה-THC נועד לשמש רק להחזר הוצאות. כמו כן, בנסיבות המקרה, לא הוכיחה החברה כי הייתה לסוכנת כוונה להטעות או לרמות את החברה בכל הנוגע לתשלום ההיטלים. על כן, החברה אינה זכאית להשבת סכומי ההיטלים ששולמו לסוכנת.
לעניין זכאות החברה לקבלת הכספים חזרה, בית המשפט קבע כי משעה שהחברה הייתה מודעת למהותו של החיוב, ואף המשיכה לשלמו ללא כל הסתייגות וללא דרישה להתחשבנות במשך השנים, היא אינה יכולה לטעון לאחר כל השנים כי היא זכאית להשבת הכספים. אחת העובדות שמוכיחות כי החברה הייתה מודעת למהותו של החיוב, הינה גובה החיוב הקבוע שנגבה במהלך השנים.
בהערת אגב קבע בית המשפט כי לולא הייתה התביעה מתקבלת, לא היה בטענה הפרוצדוראלית של היעדר יריבות להתקבל, שכן התנהלות הסוכנת בניהול המשא ומתן עם החברה מצביע על כך שהיה בידי הסוכנת להשפיע ולהכריע בתביעותיה הכספיות של החברה.
בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת החברה במלואה ולחייב אותה בהוצאות משפט.
[ת.א (ת"א) 12715-12-17 (ניתן ביום 20.2.202) ע"י כב' השופטת ירדנה סרוסי]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי; סגן ראש מחלקת מיסים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט פסק הוצאות לחובת המדינה בשל אי מתן מידע בניגוד הוראות חוק חופש המידע
עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז
במהלך שנת 2019, פנתה חברה העוסקת בתחום הציוד הרפואי למשרד הבריאות במספר בקשות לקבלת מידע בהתאם להוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח –1998.
פנייתה האחרונה של החברה לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע, נתקלה בהתעלמות המדינה, כאשר התשובה היחידה אשר התקבלה מהמדינה התייחסה בכלל לבקשה קודמת של החברה. משהעמידה החברה את המדינה על טעותה, נמסר לה כי הבקשה תטופל. ממועד זה, פנתה החברה למדינה מספר פעמים נוספות בבקשה לקבלת מידע, אך נותרה ללא כל מענה מצד המדינה.
משהמידע המבוקש לא התקבל אצל החברה על אף חלוף לוחות הזמנים הקבועים בחוק חופש המידע, ולאחר שהחברה המתינה פרקי זמן ארוכים עד מאוד, לא נותרה בידי החברה ברירה אלא לעתור בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בדצמבר 2019.
רק בחודש פברואר 2020, כחצי שנה לאחר שפנתה החברה לראשונה למדינה, ורק לאחר שנאלצה החברה להגיש עתירה לבית המשפט, ביצעה המדינה את מסירת המידע לפי חוק חופש המידע.
נוכח מצב הדברים שפורט לעיל, הגישה החברה בקשה לפסיקת הוצאות לטובתה, במסגרתה היא טענה כי כאשר הרשות המנהלית היא זו שגרמה לכך שהוגשה העתירה המנהלית בשל כך שלא השיבה לבקשה לקבלת מידע לפי לוחות הזמנים הקבועים בחוק חופש המידע - יש להשית על הרשות המינהלית את הוצאות העתירה.
טענתה זו של החברה נסמכה על פסיקת בית המשפט בעת"מ (מחוזי-נצרת) 51410-06-13 שמואל אהרונסון עו"ד נ' עיריית נצרת (פורסם בנבו 29.10.2013), בו דן בית המשפט בשאלת פסיקת הוצאות לעותר בעתירה מינהלית שהוגשה לפי חוק חופש המידע. בית המשפט קבע כדלהלן:
"...כאשר היה בידי הרשות המינהלית לתת לעותר את הסעד המבוקש בלא שתוגש עתירה, ולא היה טעם ממשי שלא להיענות לבקשה, אין סיבה כי העותר יהיה זה שיישא בהוצאות העתירה".
בנסיבות אלה, טענה החברה כי משהמידע המבוקש נמסר לידיה אך ורק לאחר ובשל הגשת העתירה, ראוי וצודק להשית את ההוצאות הכרוכות בהגשת העתירה וניהולה לחובת המדינה.
בית המשפט קבע כי הגשת העתירה על-ידי החברה הייתה מוצדקת ואף הביאה לקבלת הסעד המבוקש, שהינו מענה לפנייתה של החברה קבלת מידע לפי חוק חופש המידע.
בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי קיימת הצדקה להשית על המדינה הוצאות בגין ניהול הליך זה. בית המשפט דחה את טענות המדינה כי העיכוב במענה לפנייתה של החברה נבע מכך שתפקיד הממונה על חופש המידע במשרד הבריאות לא היה מאויש כשנה וכי בשל כך הצטבר עומס רב. בית המשפט קבע לעניין זה כי הציפייה האלמנטרית מן הרשות היא כי התנהלות האדמיניסטרטיבית באיוש תפקידים תביא בחשבון את הוראות הדין הרלוונטיות.
בית המשפט אף דחה את טענת המדינה כי עצם הגשת מספר בקשות לפי חוק חופש המידע על-ידי החברה גרם לה לבלבול וזאת נוכח התמשכות הטיפול בעניין גם לאחר שהחברה הבהירה למדינה כי נוצר אצלה בלבול.
בית המשפט קבע כי הייתה אפוא הצדקה להגשת העתירה על-ידי החברה וכי המדינה לא מילאה אחר חובתה הקבועה בסעיף סעיף 7(ב) לחוק חופש המידע, המורה כי על הרשות הציבורית לקבל החלטה בבקשה לקבלת מידע ולהודיע עליה למבקש ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה.
על כן, בית המשפט פסק כי על המדינה לשאת בהוצאותיה של החברה בסך של כ- 5,000 ₪ בצירוף סכום האגרה.
(עת"מ 72192-12-19).
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי; וסגן ראש מחלקת מיסים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית משפט השלום: נדחתה בקשת חברה לארכה להגשת תביעה לשחרור תפוס
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד אוראל אסולין
חברה יבאה שתי מכולות מסין, האחת הכילה בלונים והשניה צעצועים. עם הגעת המכולות לנמל אשדוד, בית המכס אשדוד תפס את הטובין ושיגר לחברה הודעה בדבר תפיסת הטובין.
החברה הגישה לבית המשפט בקשה לארכה להגשת תביעה לשחרור תפוס עבור מכולה אחת, אשר צורפה לתביעה להשבת תפוס אשר הגישה עבור המכולה השניה. הבקשה הוגשה לבית המשפט ללא תצהיר תומך.
טענות הצדדים
החברה טענה כי בית המכס אשדוד הוציא החלטות לתפיסת שתי מכולות, האחת נכללה בתביעה להשבת תפוס שבכותרת והשניה נכללה בבקשה לקבלת ארכה. החברה טענה כי מתוך חוסר תשומת לב ובתום לב החברה כללה רק מכולה אחת בתוך התביעה ולא את המכולה השניה, והיא גילתה את הטעות רק במהלך משא ומתן שהתנהל בינה לבין בית המכס אשדוד.
החברה הוסיפה כי למרות שאין הסדר ספציפי להארכת מועד להגשת תביעה לפי סעיף 192 לפקודת המכס [נוסח חדש], לבית המשפט יש סמכות להאריך מועדים והוא מתבקש לעשות כן לאור הנזק הקשה שייגרם לחברה.
החברה טענה מנגד כי דחיית בקשתה תגרום לה נזקים כלכליים עצומים, וכי בית המשפט רשאי להאריך כל מועד שבחקיקה על בסיס תקופת האיחור והסבר סביר לאיחור, מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. כמו כן, הוסיפה כי בית המכס עצמו לא צירף תצהיר לתגובתו.
מנגד, בית המכס אשדוד מתנגד לבקשת החברה וטוען תחילה כי לבקשה לא צורף תצהיר ולכן אין כל בסיס לטענות העובדתיות שנטענות בה.
לגופו של עניין, בית המכס אשדוד טען כי בהתאם להוראת סעיף 192 לפקודת המכס, משחלפו חודשיים מיום מסירת ההודעה בדבר האפשרות להגיש תביעה להשבת תפוס לחברה, הטובין הפכו למוחרמים לטובת המדינה, ותביעה להשבת תפוס אינה רלבנטית מאחר והטובין אינם "תפוסים" בשלב זה אלא מצויים בבעלות המדינה. בית המכס אשדוד הפנה להחלטת רבות בהן נדחו בקשות דומות להארכת מועד להגשת תביעות לפי סעיף 192 לפקודת המכס במקרים בהם האיחור היה קצר בהרבה מהמקרה של החברה.
בית המכס אשדוד התייחס לטענת החברה בדבר טעות ב"תום לב" וטען כי מדובר בשתי מכולות שונות עם טובין שונים, ולראיה הוגשה תביעה בנוגע למכולה בה אוחסנו בלונים ואין הסבר מדוע לא הוגשה במועד תביעה בגין המכולה אשר הכילה צעצועים.
הדיון המשפטי
בית המשפט התייחס תחילה לכך שבקשת החברה ותגובת בית המכס אשדוד נעדרו תצהיר ודי בכך כדי לדחות את בקשת החברה.
מעבר לכך, קבע בית המשפט כי גם אם בקשת החברה היתה נתמכת בתצהיר דינה היה להידחות, מאחר ובהתאם להוראת סעיף 192(א) לפקודת המכס, משחלפו חודשיים מיום מתן הודעה על תפיסת "תפוס" והיבואן לא הגיש תביעה להשבת התפוס, הטובין הפכו למוחרמים ומצויים בבעלות המדינה.
במצב דברים זה, גם אם בית המשפט יעניק לחברה ארכה, תביעה להשבת התפוס אינה יכולה להצליח, מאחר והטובין כעת במעמד שונה משל "תפוס".
לכן, בית המשפט דחה את בקשת החברה למתן ארכה להגשת תביעה להשבת תפוס.
ת"א 47344-02-20 חברת די.סי לוגיסטיקה בע"מ נ' בית המכס אשדוד (פורסם בנבו, 11.4.20).
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי; וסגן ראש מחלקת מיסים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט השלום בפתח תקוה: כלי הרכב נראה ומשמש כרכב שטח ועל כן יסווג ככזה
עו"ד גיל נדל, חן בן חיון
בית המשפט הכריע כי כלי רכב מתוצרת YAMAHA מסוג 700E YXE, יסווגו כרכבי שטח בהתאם לפרט מכס 87.03 לצו תעריף המכס החייב במס קניה.
עובדות המקרה:
יבואנית כלי רכב, המייבאת בין השאר רכבים מתוצרת YAMAHA, ביקשה לסווג את דגם וולברין מתוצרת זו כ"רכב המשמש להובלת טובין" / "טרקטור משא", בפרט 87.04.3140 לצו תעריף המכס, החייב במס קניה בשיעור 12%.
מנגד, טען המכס, כי יש לסווג את הוולברין כ"מכונית ורכב מנועי אחר שתוכנן בעיקר להסעת נוסעים"/"רכב שטח" בפרט 87.03.2170 לצו תעריף המכס, החייב במס קניה בשיעור 50%.
הואיל והרכבים אשר ייבאה היבואנית לפי סיווג "טרקטור משא" לא שוחררו מהמכס, היא שילמה, תחת מחאה, מס קניה לפי סיווג "רכב שטח", כדי שהרכבים ישוחררו מהמכס, ועל כן היא מבקשת סעד הצהרתי מבית המשפט בעניין סיווג הרכבים.
טענות הצדדים:
לטענת היבואנית, הוולברין בנוי להובלת טובין ועומד בכל הדרישות מכוח תקנות התעבורה לצורך הגדרתו כ"טרקטור משא". היבואנית הפנתה לכך שרכבים מסוג הוולברין מסווגים באירופה כטרקטור משא כעמדתה.
לשיטת המכס, אין מדובר ברכב אשר נועד להובלת טובין אלא ברכב אשר נועד בעיקר להסעת נוסעים ויש לראותו כרכב שטח. במסגרת זו, טען המכס כי בניגוד לטענת היבואנית, הוולברין כלל אינו מקיים את מלוא הדרישות להגדרתו כ"טרקטור משא", הואיל והגדרת "טרקטור משא" לפי צו תעריף המכס מפנה לתקנות התעבורה שם נקבע, בין השאר, כי הספק מנועו המרבי יהיה הספק שאינו עולה על 23 קילוואט, ואילו הספק המנוע של הוולברין הוא 35 קילוואט ועל כן אינו עונה להגדרת "טרקטור משא" לפי הגדרת צו תעריף המכס.
בנוסף, הפנה המכס לכך שבהוראת הרישוי אשר הוצאה לרכב נרשם במפורש, כי הרכב אינו מיועד לעבודה ו/או גרירה ו/או להובלת מטען למעט מטען אישי בארגז, וכן כי הרכב מיועד לנסיעה בדרכי עפר בלבד, ולפיכך, ברור שהרכב מתאים לסיווג כ"רכב שטח" ולא לסיווג כ"טרקטור משא".
באשר לטענת היבואנית כי הרכב מסווג באירופה כ"טרקטור משא", טען המכס, כי הסיווג אשר הציגה היבואנית, התייחס לרכב בעל נתונים שונים לחלוטין.
דיון והכרעה:
בית המשפט קבע, כי באשר לטיבם ומהותם הפיזיים של הטובין, לוולברין מהות תפקודית המשלבת שימושים שונים, בהם בולט המאפיין הדומיננטי של התאמתו הניכרת לנסיעה בשטח עפר לא סלול.
בנוסף קבע בית המשפט, כי יכולתו של הוולברין להוביל מטען, מוגבלת להעמסה של 136 ק"ג, וביחס למשקלו וגודלו של הוולברין, יכולת זו אינה מהווה מאפיין דומיננטי של הוולברין אלא שימוש נוסף אשר לא נועד להיות העיקרי.
בית המשפט הבהיר, כי באשר לפרשנות המשפטית של פרטי המס הנוגעים לעניין, יכולתו של הוולברין "להוביל טובין" כאמור בפרט מכס 87.04 הינה משנית, לתכנונו של הוולברין ל"הסעת נוסעים" בנוחות בשטח כאמור בפרט מכס 87.03.
בית המשפט הוסיף בהקשר זה, כי בוולברין לא מתקיימות הדרישות להגדרת "טרקטור משא" בהתאם לפרט מכס 87.04, שכן הספק מנועו (35 קילוואט) עולה על 23 קילוואט, וכי הוא אינו מיועד לגרירה והובלת טובין. לעומת זאת, בית המשפט ציין, כי בוולברין מתקיימות כל דרישות הגדרת "רכב שטח" בהתאם לפרט מכס 87.03.
לבסוף קבע בית המשפט, כי על סמך מהותו התפקודית של הוולברין, ובהתאם לפרשנות פרטי המכס נשוא המחלוקת, הסיווג המתאים ביותר לוולברין הוא בפרט 87.03 לצו תעריף המכס.
סוף דבר
בית המשפט הכריע כי הרכב יסווג לפי פרט 87.03.2170, ולפיכך דחה את התביעה הן לעניין הסעד ההצהרתי אשר התבקש, והן לגבי השבת מס הקניה אשר שולם על-ידי היבואנית תחת מחאה.
בית המשפט חייב את היבואנית בהוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪.
ת"א 9129-07-17 קשר ימי בע"מ נ' מדינת ישראל, בפני סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס, פורסם ביום 28.1.2020.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי; וסגן ראש מחלקת מיסים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
עדכוני מכס ורגולציה
