|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
31/07/08 01. השבתו של מס ששולם ביתר – עדכוני פסיקה
31/07/08 02. האם המשלח הבינלאומי יזכה להגנות הניתנות למוביל הימי?
31/07/08 03. עדכונים בעניין זכות היבואן לקבלת מידע מרשות המכס
31/07/08 04. יבוא אישי של רכב - חידושים והגבלות
31/07/08 05. היכן ניתן לתבוע ספק סיני שהפר חוזה – חלק שני
31/07/08 06. האם החוסר במטען הוכח? על פסק דינו האחרון של המחוזי בת"א
31/07/08 07. בית המשפט: החתימה של חברת השילוח חייבה את חברת העמילות
31/07/08 08. בית המשפט: דרישת פיקדון על חשבון דמי השהיית מכולה הינה סבירה
31/07/08 09. בית המשפט: הטבק לא הוברח, ויש להחזירו ליבואן
31/07/08 10. תמצית תוכנית משרד האוצר בנוגע להקלות לעולים חדשים ותושבים חוזרים
31/07/08 11. מה חדש במשרדנו
31/07/08 12. סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי בעריכת עו"ד גיל נדל
31/07/08 01. השבתו של מס ששולם ביתר – עדכוני פסיקה
השבתו של מס ששולם ביתר – חידושי פסיקה
עו"ד גיל נדל
כידוע, השבתם של מיסי יבוא (מכסים, מסי קניה ועוד) ששולמו ביתר כפופה לכך שהיבואן יוכיח שהוא לא גלגל את המס על הקונים או שהוא לא מכר את הטובין. חובה זאת קבועה בסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח-1968, אשר קובע כי "יתר יוחזר למי ששילמו...בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה: א. שהוא לא מכר את הטובין; ב. שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם" אם היבואן לא מכר את הטובין – לא יזדקק היבואן להוכיח את האי גלגול, ואם מכר- יצטרך להוכיח אי גלגול. לאחרונה ניתנו על ידי בתי המשפט מספר החלטות חשובות הנוגעות לענין הגלגול, ונסקור אותם ברשימתנו הבאה.
א. מס בלתי חוקי ששולם ביתר
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה (29.5.08) כי מס יבוא שנגבה באופן בלתי חוקי יוחזר ליבואן רק אם היבואן יוכיח שלא גלגל את המס על הקונה. (ע"א 1803/04, ביפר תקשורת ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל).
באותו מקרה דובר בצו שהותקן על פי חוק מס קניה ושקבע, בין היתר, שמכשירי זימוניות, יחויבו בתשלום מס קניה. היבואן פנה לבית משפט השלום ותבע את השבתם של מיסי הקניה ששולמו על ידו, בטענה כי הצו הותקן בחוסר סמכות ודינו להיבטל. בית המשפט קיבל את עמדת היבואן והורה על בטלות הצו. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי השבתו של המס הבלתי חוקי, בכל מס יבוא אחר, כפופה ל"הגנת הגלגול", דהיינו שהיבואן יוכיח שלא כלל את המס במחיר שהקונה שילם.
היבואן ביקש להביא ראיות חדשות בפני ערכאת הערעור, המצביעות על כך שהוא לא מכר את הטובין ועל כן זכאי להשבת המס גם ללא הוכחת אי-גלגול. בית המשפט, דחה בקשה זאת בקובעו כי אין בכוונתו לאפשר ליבואן לערוך מקצה שיפורים ולהרחיב את חזית המחלוקת שנידונה בפני הערכאה הראשונה. בשורה התחתונה, הואיל והיבואן לא הוכיח כי לא גילגל את המס על לקוחותיו - דחו שתי הערכאות (בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כערכאת ערעור) את תביעת ההשבה של היבואן, תוך שחייבו את היבואן בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ₪. את היבואן יצג עו"ד א. דורות, ואת המדינה ייצג עו"ד ע. עבר הדני.
לטעמנו, פסק הדין אינו חף מביקורת. במישור העקרוני, קשה לקבל מצב שבו מס בלתי חוקי שנגבה על ידי הרשות יוותר בידה. הדבר עלול להמריץ את הרשות ללכת על חבל דק ביודעה שהמס עשוי להיוותר בידה בכל מקרה, כפי שהיה במקרה הזה. גם במישור הלשוני ניתן לטעון כי מס בלתי חוקי שנגבה על ידי הרשות אינו בבחינת "מס", ועל כן אין הוא כפוף להגנת הגלגול החלה על "מס" ששולם ביתר. בעבר נדרש בית משפט העליון לשאלה האם מס ששולם בטעות הוא בבחינת "מס" והשיב באופן חיובי, אולם קיים הבדל רב בין מס ששולם בטעות למס בלתי חוקי. פסיקה ישנה של בית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה בעבר כי מס בלתי חוקי שנגבה על ידי הרשות אינו בבחינת "מס", אלא שפסק דין זה בוטל (מטעמים אחרים) בערעור, ובעניין זה טרם ניתנה עמדה מחייבת על ידי בית המשפט העליון.
ב. כיצד יוכל היבואן להוכיח שלא גלגל את המס על הקונים?
התשובה לשאלה זו -"כיצד יוכל היבואן להוכיח שלא גלגל את המס על הקונים" - אינה פשוטה. פסיקת בית המשפט העליון בשני תיקים שנדונו לפני כ 5-6 שנים שפכה אור על העניין, אך עדיין הותירה צללים רבים, כפי שנראה להלן.
בית המשפט העליון קבע בעבר (בעניין טמפו - ע"א 180/99) כי "פרשנות ראויה להגנת הגלגול תחל אותה רק במקרים שבהם אכן ניתן לנישום לגלגל את עלות המס ששולם ביתר על לקוחותיו". במלים אחרות - בית המשפט קבע את מבחן היכולת לגלגל. אם הנישום אינו יכול לגלגל, כי אז אין מקום לתחילת ההגנה.
ואולם עדיין לא ברור מה הכוונה בעניין היכולת לגלגל: האם הוכחת אי יכולת חוזית/משפטית לגלגל - תספיק? למשל, כאשר היבואן קשור עם הרוכש בחוזה לפיו מחירי המכירה לקונה נקבעו מראש עוד לפני שהמס שולם ביתר – האם במצב כזה נאמר שהיבואן לא יכול לגלגל את המס? יתכן שכן, אלא שטרם נקבעה הלכה ברורה בענין זה.
והאם הוכחת אי יכולת כלכלית לגלגל את המס תספיק? הכוונה למקרה שבו נוכיח, באמצעות חוות דעת כלכלית, כי בשל התחרותיות העזה הקיימת בשוק לא ניתן לגלגל את המס? בית המשפט העליון בעניין קמור (ע"א 6080/97) לא שלל אפשרות זאת, אולם קבע כי לא ניתן להסתמך על עצם ההנחה הכלכלית, אלא שיש להוכיח דבר זה בראיות: "ההנחה הכלכלית כי מס אינו מגולגל במלואו לקונה אין בה די כדי להוכיח את שיעור המס שלא גולגל וממילא את שיעור ההשבה. משקבע המחוקק בסעיף 6(2) כי תנאי להשבה הוא הוכחה של הנישום התובע כי היתר לא נכלל המחיר שהקונה שילם, הייתה צריכה קמור להוכיח עניין זה בראיות, ולא היה די במדיניות המחירים שלה לשם כך".
פסיקת בתי המשפט השונים, בתקופה שלאחר מתן פסקי הדין בעניין קמור ובעניין טמפו לא הייתה עקבית. בצד פסקי מחמירים למשל (ת.א. 18513/03 של בית המשפט השלום בתל אביב, שעל החלטת ערכאת הערעור בעניינו נרחיב בהמשך), ניתנו גם פסקי דין מקילים (ת.א 1526/99, בית המשפט השלום בירושלים, ע"א 1761/06, בית המשפט המחוזי בתל אביב). כך למשל, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אם מחיר המכירה בישראל של הטובין המיובאים ירד בתקופה שהיבואן שילם את המס ביתר, וזאת בתנאי שוק תחרותיים, ניתן להניח כי המס לא גולגל על הקונה.
פסק דינו המחמיר של בית המשפט המחוזי בתל אביב
אלא שלאחרונה ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין שהקשה על השבת המס ליבואן. מדובר בפסק הדין בעניין שחורי (ע"א 1512/05, פס"ד מיום 13.4.08) אשר בו נידונה תביעתו של יבואן של סוללות לטלפונים סלולריים להשבת מס ששולם ביתר, וזאת בעקבות פסק הדין של בית משפט העליון בעניין יורוקום שקבע בשעתו כי הסוללות פטורות ממס קניה (את היבואן ייצג עו"ד וינס, ואת המדינה – עו"ד א. ליבנה).
בתי המשפט (השלום והמחוזי) דחו את טענת היבואן כי לא גלגל את המס על הקונים. כך, למשל, קבע בית המשפט כי התקופה הארוכה שבה המשיך היבואן לייבא את הסוללות מוכיחה כי היבוא היה רווחי עבורו וכי גלגל את המס על הקונים, שכן אין עסק שיהיה מוכן לצבור הפסדים לאורך זמן. בית המשפט גם ניתח את הרווח הגולמי של היבואן והגיע למסקנה כי שיעור הרווח שלו ממכירת הסוללות היה כפול משיעור הרווח שלו על מוצרים אחרים, בשונה מהמצופה ממצב שבו המס אינו מגולגל על הלקוח, שבו הרווחיות אמורה להישחק.
בית המשפט גם קבע כי על אף שהיבואן הציג הפסדים לאורך התקופה, הרי שיש בכך להצביע רק לכאורה על היעדר גלגול, שכן יתכן מצב של היבואן יגלגל את המס ויגרמו לו הפסדים בשל ירידה בהיקף המכירות.
אמנם, פסק הדין סקר את העמדה המקובלת באקדמיה והגיע למסקנה כי אין להשאיר בידי המדינה התעשרות שמקורה בגביית מס שלא כדין, אלא שלאור לשונו של החוק, לא יכל בית המשפט להורות כן, שכן החוק קובע כי על היבואן להוכיח שלא גלגל את המס על הקונים.
אנו סבורים כי ניתן בכל זאת להתגבר על לשון החוק ולהציע פרשנות ליברלית יותר, המיטיבה עם היבואן. יש לשים לב לכך שהדרישה בחוק היא שהמס לא ייכלל במחיר, אך לא עלויות אחרות. בהתאם לכך, יתכן שמחיר המכירה הועלה בתקופה שהמס שולם ביתר לא בשל העובדה שהמס נכלל במחיר, אלא בשל עליה בהוצאות התפעול והמימון, בנוסף לעליה במחיר הרכישה. בהתאם לכך, לא יהיה זה נכון, לדעתנו לבדוק רק את מחירי המכירה (ואכן, גם בית המשפט נזקק למבחן הרווחיות) וגם לא נכון יהיה לבחון רק את הרווח הגולמי, אלא יש לבחון את מרכיבי הרווח הנוספים.
קשה לקבל את עמדת בית המשפט שהיה מוכן לאמץ חזקות שונות (כמו יבוא במשך תקופה ארוכה) שתומכות בגלגול המס. אם בית המשפט אינו מוכן לקבל תיאוריות כלכליות בדבר חוסר היתכנות של אי גלגול בשוק תחרותי, הרי שמצופה ממנו שלא יאמץ, לפחות ללא ביקורת, הנחות מקדמיות התומכות בגלגול.
ומצד שני - פסק דינו הליברלי של בית המשפט המחוזי בתל אביב
לא חלף אלא חודש אחד בלבד, ובית המשפט המחוזי בתל אביב, בהרכב אחר, הוציא תחת ידו פסק דין נוסף, ובו מוצגת גישה ליברלית וידידותית ביותר ליבואן, אשר משקפת, לדעתנו, את הדין הרצוי בעניין (ע.א. 1723/06 ראפ בע"מ נ' מ"י, פס"ד מיום 12.5.08, ליבואן – עו"ד ליאון אביגדורי, למדינה – פרקליטות מחוז ת"א אזרחי. תודתנו לעו"ד ליאון אביגדורי על שהעביר לידנו את העתק פסק הדין).
מפאת חשיבותו הרבה של פסק הדין, נסקור להלן את עיקריו.
בראש ובראשונה בית המשפט הדגיש את נקודת המוצא בהשבת מס ששולם ביתר, והיא – שהכלל הוא שסכומים שניגבו שלא כדין יש להשיב ליבואן, ורק כאשר היבואן לא סבל חסרון כיס (וזהו חריג לכלל) – לא יושבו לו המיסים.
לאחר שציין נקודת מוצא זאת, קבע בית המשפט כמה מסקנות חשובות:
ראשית – שאין ראוי להטיל על יבואן שתובע השבת מס נטל ראיתי בלתי סביר או בלתי ניתן להוכחה.
שנית – החוק מקנה ליבואן דרכי הוכחה רבות ומגוונות על מנת לזכות בהשבת היתר שנגבה ממנו, ואין לדרוש ממנו אופן הוכחה ספציפי ומיוחד. על היבואן לעמוד בנטל השכנוע הרגיל (הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו*, ואין עליו חובה לספק ודאות מוחלטת בענין זה.
שלישית – קיימת הנחה כי בתנאי כלכלת שוק מפותחת, מה שמכתיב לרוב את המחיר היא התחרות בין היבואנים, והיבואן נאלץ לקבוע את מחיר מוצריו בהתאם, גם אם הדבר יביא לקיצוץ ניכר בשיעור רווחיו.
רביעית - אם יבואן מצליח להוכיח כי רווחיו במוצר הנדון היו נמוכים מרווחיו במכירת כלל מוצריו – דיו. בענין זה, יש משמעות גם לרווח התפעולי של היבואן ולא רק לרווח הגולמי
כאמור, אנו סבורים כי פסק דין זה משקף את המצב הרצוי, ואף עולה בקנה אחד עם המתווה שהוצב בפסקי הדין של בית המשפט העליון. לא נותר אלא לראות כיצד הדברים ייושמו בעתיד, ואנו נשוב ונעדכן בהמשך.
לראש העמוד
31/07/08 02. האם המשלח הבינלאומי יזכה להגנות הניתנות למוביל הימי?
האם המשלח הבינלאומי יזכה להגנות הניתנות למוביל הימי?
עו"ד גיל נדל
פסק הדין שניתן לאחרונה (ת.א. 5490/02, כץ נ' טובר, פס"ד מיום 30.3.08) על ידי בית משפט השלום בירושלים חזר והחיה את הדיון בשאלה מהו היקף אחריותו של המשלח הבינלאומי במקרה של, למשל, נזק למטען שהובל במסגרת שטר מטען שהוצא על ידו. כל זאת, על שום שבאותו פסק דין נקבע כי ניתן לראות את המשלח הבינלאומי כתור מוביל ימי, ובהתאם לכך להחיל עליו את ההגנות והחסינויות הקבועות בחוק ובאמנות הבינלאומיות.
שני כובעיו של המשלח הבינלאומי
אלא שבטרם נתייחס לאותו פסק דין ולאפשרות הפרשנית הנובעת ממנו, ראוי שנתייחס לשני כובעיו השונים של המשלח הבינלאומי, כפי שהוסברו יפה בפסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים בע"ש 7029/99 בענין טרנסכלל. בכובע אחד פועל המשלח הבינלאומי כשלוח / סוכן (agent) של לקוחותיו, ותחת כובע זה כוללות פעולותיו פניה בשם לקוחותיו למובילים בפועל (יבשתיים, ימיים ואוויריים), לבירור תנאי ההובלה ומחיריהם. התקשרות הלקוחות עם המובילים בפועל נעשית באמצעות המשלח, כאשר הלקוחות הנם צד ישיר למסמכי ההתקשרות שהוצאו על-ידי המובילים בפועל.
כובעו השני של המשלח הבינלאומי הוא כמוביל (principal), או ליתר דיוק – כמוביל חוזי. במסגרת זו נוצר הסכם הובלה ישיר בין המשלח הבינלאומי ובין לקוחותיו, באמצעות שטר מטען המוצא על-ידי המשלח הבינלאומי בגין המטען שנמסר לו או לנציגיו בחו"ל, ואשר נקרא Forwarders Bill of Landing (FBL). מסירת המטען מידי המשלח הבינלאומי לידי המובילים בפועל, נעשית כנגד קבלת שטרי מטען ימיים או אוויריים מידם של המובילים בפועל.ו
משלח בינלאומי הפועל כשלוח
בפסק הדין בענין טרנסכלל הנ"ל נקבע כי כאשר המשלח הבינלאומי פועל כסוכן, אין לראות בו כמוביל, שכן תפקידו מתמצה בתיאום וקישור בין הלקוח ובין המוביל בפועל. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי על המשלח הבינלאומי, בפועלו כסוכן, לא חלה אחריות בגין פעולותיו של המוביל בפועל, שכן המוביל בפועל אינו כפועל כזרועו הארוכה של המשלח אלא באופן עצמאי ומנותק מפעילותו של המשלח. בית המשפט נתן דגש על כך שפעילותו של המשלח מסתכמת בהפנייתו של הלקוח אל המוביל המתאים ביותר לצרכיו, ועל כך ששטר המטען מוצא על-ידי המוביל בפועל ישירות אל מול הלקוח, והמשלח אינו צד לשטר מטען זה. בהתאם לכך גם קבע בית המשפט כי על יחסים אלו חל סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הפוטר את המשלח מאחריות בגין מעשיו או מחדליו של המוביל בפועל, אלא אם כן, למשל, המשלח הבינלאומי התרשל בבחירת המוביל בפועל.
כוונת הדברים היא שבפועלו כסוכן אין המשלח הבינלאומי אחראי בגין מעשיו של המוביל בפועל, אך אין זה אומר שהמשלח הבינלאומי – בפועלו כסוכן - פטור מכל אחריות. כך למשל, נקבע בעבר כי המשלח הפועל כסוכן אינו יכול לשבת בחיבוק ידים ולומר שמשעה שההובלה תואמה שוב אין לו כל נגיעה ביחס להמשך ההובלה. בית המשפט קבע כי וכי מוטלת עליו חובת פיקוח וניהול של ההובלה עד ליעדה, גם כאשר הוא משמש כמתאם ההובלה, ועליו לסייע במציאת פתרונות כאשר מהלך ההובלה התקין משתבש, למשל עיכוב משלוח בנמל מסוים, המצריך מעורבות של המשלח הבינלאומי בנסיון למצוא נתיב הובלה חלופי. (ת.א. 14746/05, בית משפט השלום בתל אביב). עוד נקבע בעבר, במישור אחריותו של המשלח, כי הוא אחראי למתן הצהרת טעינה נכונה, וכי מילוי פרטים שרירותי על ידו בהצהרת הטעינה שלא על דעת היצואן חושפת אותו לתביעה מצד היצואן (ת.א. 031800/03, בית משפט השלום בתל אביב)
משלח בינלאומי הפועל כמוביל
בשונה מכך, בכל הנוגע לפעולתו של המשלח הבינלאומי כמוביל חוזי, מצא בית הדין לחוזים אחידים בענין טרנסכלל הנ"ל כי יש טעם רב בעמדת המשלחים הבינלאומיים הקוראים להשוות את ההגנות והחסינויות שיש למשלח הבינלאומי לאלו של המוביל בפועל. הטעם לכך הוא הרצון למנוע מצב בו תוטל על המשלח אחריות לנזקים אשר נגרמים למטען הנמצא באחזקתו של המוביל בפועל, למרות שמניעתם של נזקים כאלו נתונה בידי המוביל בפועל ולא בידיו של המשלח, וחרף העובדה שהמוביל בפועל עצמו פטור מאחריות לנזקים אלו על פי הוראות האמנות הבינלאומיות, ואין בידי המשלח לחזור אליו. בית הדין גם ציין כי תוצאה זו אף אינה מקפחת את הלקוח, שכן מצבו לא היה משתפר אילו הוצא שטר המטען על ידי המוביל בפועל ולא על ידי המשלח. גם אז היו חלות על השטר הוראות האמנות, אשר פוטרות את המוביל בפועל (בגבולות מסוימים שנקבעו באמנות) מאחריות.
בענין טרנסכלל הנ"ל פנו המשלחים הבינלאומיים לבית המשפט על מנת לקבל "תעודת הכשר" לסעיפים בשטר המטען המקנים הגנות וחסינויות מסוימות למשלח הבינלאומי, בדומה לאלו העומדות לטובתו של המוביל הימי. בית המשפט, ממספר נימוקים, בעלי אופי פורמאלי ברובם, לא סיפק את תעודת ההכשר המבוקשת, אף כי ציין כי יש טעם רב בעמדת המשלחים הבינלאומיים, וכי בעקרון, אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות של המוביל הימי על שטרי המטען של המשלח הבינלאומי המתייחסים להובלה ימית.
האם המשלח בינלאומי יוגדר כמוביל ימי?
אלא שעד שתעודת הכשר שכזו תתבקש או תינתן, מענין לבחון את האפשרות שהמשלח הבינלאומי (הפועל כמוביל חוזי) יוגדר כמוביל ימי, בכל הנוגע למקטע הימי בהובלה המשולבת.
לגבי הובלה ימית – קיימת הגדרה בפקודת הובלת טובין ביום ובכללי האג/ויסבי המגדירה מיהו מוביל. תקנה I(א) לתקנות האג קובעת כי מוביל "כולל את הבעלים או את שוכר כלי השיט המתקשר בחוזה הובלה עם שוגר הטובין". השאלה היא האם משלח בינלאומי יכול להיכנס להגדרה זאת. בית הדין לחוזים אחידים, בענין הנ"ל לא הגיע למסקנה חותכת, אף כי ציין כי הענין בעייתי וכי, לכאורה, המשלח הבינלאומי אינו נחשב ל"מוביל", כיוון שהוא אינו בעל האוניה או חוכר שלה. מצד שני, עמד בית הדין על כך שהמשלח הבינלאומי מנפיק שטר מטען הוא חוזה הובלה ועל כן הוא עומד בדרישה המהותית של הגדרת מוביל הנ"ל– "המתקשר בחוזה הובלה עם שוגר הטובין".
החלטי הרבה יותר היה בית משפט השלום בירושלים, שנזכר בראשית הרשימה, ושקבע כי המשלח הבינלאומי נכנס להגדרת מוביל. בית המשפט קבע כי "מהמילים 'כולל את' שבראשית ההגדרה עולה בבירור, שאין מדובר בהגדרה ממצה, וברשימה סגורה של מובילים, אלא בהגדרה הבאה להוסיף את הבעלים או השוכר לרשימת המובילים "הטבעיים" של המטען (למשל: קברניטי האונייה). במכלול הנסיבות, סבורני שההגדרה שנקבעה בסעיף 1 של התוספת לפקודה, רחבה דייה כדי לכלול את חברת השילוח". וכאן עמד בית המשפט על כך שהמשלח הבינלאומי הנפיק שטר מטען, אשר גם מי שהשתמש בשירותיו המשלח הבינלאומי הכיר בו בחוזה הובלה. ת.א. 5490/02, כץ נ' טובר, 30.3.08, בימ"ש שלום י-ם. נציין גם בפסיקה הזרה (אנגליה, קנדה, ארה"ב אוסטרליה) נשמעו דעות לכאן ולכאן בשאלה זאת.
נוכל לסכם ולומר שמשני פסקי הדין שנזכרו לעיל (זה של בין הדין לחוזים אחידים, וזה של בית משפט השלום בירושלים) עולה לגיטימציה ברורה למתן הגנות וחסינויות למשלח הבינלאומי (הפועל כמוביל חוזי) כדוגמת אלו של המוביל הימי. כאמור, בית הדין לחוזים אחידים ציין כי אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות של המוביל הימי על שטרי המטען של המשלח הבינלאומי המתייחסים להובלה ימית, ובית משפט השלום התקדם שלב נוסף הלאה וקבע כי ניתן לראות במשלח הבינלאומי כמוביל ימי.
(מתוך דברים שנישאו בכנס של לשכת הספנות והאגודה למשפט ימי).
לראש העמוד
31/07/08 03. עדכונים בעניין זכות היבואן לקבלת מידע מרשות המכס
עדכונים בעניין זכות היבואן לקבלת מידע מרשות המכס
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתנה על ידי בית משפט השלום בבית שמש החלטה שחייבה את רשות המכס למסור מידע נוסף בנוגע לסיווג מוצרים שיובאו לישראל.
להחלטה זו קדמה החלטה אחרת של בית המשפט ובה חייב בית המשפט את רשות המכס לפרט מהי אנליזה, אלא שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט, ובמקום לציין שהפירוט בעניין מהי אנליזה צריך להינתן בהקשר של פרט 90.27.1000 נכתב בהחלטה שהפירוט צריך להינתן בהקשר של פרט 810. רשות המכס נאחזה בטעות זאת וטענה כי פרט 810 אינו מכיל כלל את הביטוי אנליזה, ועל כן לא ניתן לפרט מהי אנליזה בהקשר לפרט זה.
בית המשפט מתח ביקורת על רשות המכס וציין כי "אני מוצא את תשובתה זו של המשיבה (=רשות המכס) כמתחמקת ואף מצאתי בה חוסר תום לב, שכן על אף טעות הסופר, הרי שברור לחלוטין ומן השכל הישר כי המשיבה נתבקשה לפרט את המונח אנליזה בהקשר של פרט 90.27 ובולט לעין כי רק בשגגה נכתב במקום זאת פרט 810". עוד הוסיף בית המשפט כי "בעניין זה מקובלים עלי דבריה של המבקשת כי מן הראוי היה כי המדינה, היא הרשות הציבורית עליה חלה חובת תום לב מוגברת, תשיב לשאלה באופן ענייני ולא 'תתחכם' ותתחמק מתשובה עניינית, כפי שעשתה".
בנוסף, באותה החלטה, חייב בית המשפט את רשות המכס לתת חמש דוגמאות לסיווג חיישני חמצן שונים מאלה המופיעים בכתב התביעה. בית המשפט קבע כי הצגת דוגמאות למקרים של ייבוא חיישני חמצן שונים מאלה המופיעים בכתב התביעה עשויה לתרום לבירור המחלוקת והינה רלבנטית, והדבר נדרש על מנת לאפשר השוואה בין חיישני חמצן שונים המשמשים למטרות שונות, כדי לתחום את קשת הסיווג האפשרי. בית המשפט דחה את טענת רשות המכס כי החיפוש אחר חמש דוגמאות יכביד עליה באופן החורג מכל אמת מידה סבירה, וקבע כי הגבלת מספר הדוגמאות לחמש בלבד הינה סבירה בהחלט ומאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים.
בית המשפט גם קבע כי בכל הנוגע לחסיון, ניתן יהיה להסתפק במתן הדוגמאות מבלי לציין את פרטיהם המזהים של היבואנים, כך שלא תיגרם כל פגיעה בפרטיותם.
בש"א 1198/07 לנגר סוכנויות נ' רשות המכס, החלטה מיום 4.5.08. היבואן יוצג על ידי הח"מ (גיל נדל משרד עורכי דין), ורשות המכס – ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). רשות המכס הגישה בר"ע על החלטה זאת.
נציין כי החלטה זאת מצטרפת לשורת החלטות שניתנו בערכאות שונות ושצידדו בחשיפת מידע לטובת הפונה (היבואן), שתקצירן מובא להלן:
א. ביום 6.2.08 ניתנה על ידי בית משפט השלום בירושלים החלטה חשובה בענין זכותו של היבואן לעיין בפרוטוקולים של ועדת מסים עקיפים של המכס. לטענת היבואנים, באותם החלטות ופרוטוקולים נקבע כי היבואן שם עמד בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, והחלטות ופרוטוקולים אלו משליכים באופן ישיר על הענין הנדון בתביעה. היבואנים גם ציינו כי אין להם התנגדות כי מההחלטות והפרוטוקולים ימחקו פרטים מזהים.
בית המשפט השלום בירושלים קיבל את עמדת היבואנים והורה לרשות המכס לחשוף את ההחלטות והפרוטוקולים, לאחר מחיקת הפרטים המזהים מהם. בית המשפט ציין כי לא ניתן לומר שאין מדובר במסמכים רלבנטיים, וכי עיון בהם לא יועיל ליבואנים. עוד קבע בית המשפט כי גם אם מדובר בהשקעה רבה מצד רשות המכס במחיקת הפרטים המזהים, עדין יש לחשוף את החומר, בכפוף לפסיקת ההוצאות הכרוכות במחיקת הפרטים. (בש"א 4350/07, החלטה מיום 6.2.08, היבואנים יוצגו על ידי הח"מ (גיל נדל משרד עורכי דין), ורשות המכס – ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). רשות המכס הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זאת.
ג. בת.א. 42687/03 בענין עו"ד גיל נדל נ' פולדיאן יעקב ומנהל המכס ומע"מ, קבע בית משפט השלום בתל אביב כי הציבור רשאי לעיין בתיק מכס שהתנהל בדלתיים פתוחות.
ד. בבש"א 1632/06 חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את רשות המכס למסור ליבואן מידע אודות סיווג מוצרים מיובאים, לרבות מוצרים שיובאו על ידי יבואנים מתחרים, תוך שדחה את טענת החסיון שנטענה על ידי רשות המכס. בקשת רשות ערעור של רשות המכס על החלטה זאת עדין תלויה עומדת. היבואן יוצג על ידי הח"מ (גיל נדל משרד עורכי דין), ורשות המכס – ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).
ה. ובעניין קרוב (מס הכנסה), קבע בית המשפט עליון כי "באותם מקרים בהם אכן קיים חשש שאין בידי בעל דין אפשרות גישה לחומר הגולמי המצוי בידי הרשות, יכול - ואף צריך - בית המשפט לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע לפתרון מידתי, יצירתי, שיאפשר שמירה מלאה על האינטרסים שביסוד החיסיון, וזאת תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם". (רע"א 7867/06, הנישום יוצג ע"י עו"ד ביין וריבש).
לראש העמוד
31/07/08 04. יבוא אישי של רכב - חידושים והגבלות
יבוא אישי של רכב - חידושים והגבלות
עו"ד גיל נדל
בשנת 2007 נכנסו לתוקף התקנות החדשות העוסקות בערך טובין לצרכי מכס שיובאו ביבוא אישי (לרבות כלי רכב). אם בעבר, רשות המכס הייתה רשאית לפסול מחיר של רכב שיובא ביבוא אישי, אשר היה נמוך בלמעלה מעשרה אחוזים ממחיר המחירון המצוי בידי המכס, הרי שכיום חייבת רשות המכס, במישור העקרוני, לקבל את המחיר שהוצהר על ידי היבואן האישי, גם אם מדובר במחיר נמוך. אמנם החוק מאפשר לרשות המכס לבקר את הנתונים והמסמכים, ובאם אין הם מספקים אותה – לדרוש הפרשי מס, אולם אין מדובר בפסילה אוטומטית, והעניין נתון לביקורת בית המשפט. וכך למשל, בפסק דין שניתן לאחרונה, קיבל בית המשפט את עמדת היבואן האישי, ודחה פסילת מחיר של פולקסווגן טוארג. בשיעור מסוי של כ – 120% על רכבים מיובאים, יש משמעות רבה לכל דולר שנחסך מהיבואן.
השילוב בין התקנות החדשות של המכס לבין הדולר הנמוך ומשבר הסאב-פריים בארה"ב (שלווה במכירת נכסים מסיבית של חייבים) יצר הזדמנות עסקית ליבוא אישי של רכבי יוקרה מארה"ב לישראל במחיר הנמוך בעשרות אחוזים ממחיר היבואן הרשמי בישראל.
ואולם, בד בבד עם הקלת המכס, חלה החמרה בתחום הרגולציה – רשיונות היבוא הנדרשים לצורך יבוא כלי רכב. מבלי שניכנס לשאלה – המעניינת כשלעצמה – בדבר סמיכות האירועים, נציין כי עד אפריל 2008 ניתן היה לייבא ביבוא אישי רכב מארה"ב, גם כזה שיוצר באירופה, ועם יבואו לישראל נדרש היבואן לבצע התאמה של הרכב לתקן ישראלי. הצורך בהתאמה לתקן נבע מכך שהתקן הישראלי מבוסס על התקן האירופי, בעוד שרכבים אירופים המיובאים לארה"ב עומדים בדרישת התקן האמריקאי. ואולם, בהודעה שהוצאה על ידי משרד התחבורה בחודש מרץ 2008, נמסר כי החל מ-15.4.08 לא יתאפשר לייבא ביבוא אישי כלי רכב בתקינה אמריקאית, אלא אם כן הרכב יוצר באחת ממדינות נפט"א (ארה"ב, קנדה, ומקסיקו). פירושו של דבר, שמעתה ניתן יהיה לייבא מארה"ב רק רכבים אמריקאיים, בעוד שרכבים אירופים הנמצאים בארה"ב (שמן הסתם עומדים בתקינה האמריקאית) לא יותרו ביבוא לישראל.
כנגד החלטה זאת של משרד התחבורה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה של מספר יבואנים, וביניהם חברת יבוא אישי ישיר. בינתיים דחה בית המשפט את הבקשה לסעדים זמניים, תוך שהעתירה לסעד קבוע נותרה תלויה ועומדת. אמנם דחיית בקשה לסעד זמני אינה מחייבת שכך תהיה תוצאת פסק הדין הסופי, אך היא משדרת איתות בכיוון מסוים.
למעשה, הנוהל החדש מבוסס על תקנה 282(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הקובע כי תקני הרכב יהיו מבוססים על התקנים האירופיים למעט כלי רכב שיוצרו במדינות נפט"א שלגביהם תתבסס התקנה על דרישות התקינה האמריקאית והישראלית. נוסח התקנה נראה ברור, כפי שגם העיר בית המשפט כשדן בשאלת סמכותו העניינית לדון בעתירה, אלא שספק מסוים קיים בעניינו בשאלה האם תקנה 282 הנ"ל עולה בקנה אחד עם הוראות הסכמי הסחר שישראל חתומה עליהם.
כך, למשל, יכולה להישמע טענה כי התקנה והנוהל עומדים בניגוד להסכם הסחר עם האיחוד האירופי, שכן מדובר בהכבדה משמעותית של יבוא מוצרים מתוצרת האיחוד, אשר מוצרים מתוצרת ארה"ב אינם כפופים לה, והיא מהווה מחסום סחר בלתי מכסי ואמצעי שווה ערך להגבלה כמותית. כמו כן, ההקלה ברגולציה הניתנת לרכבים המיוצרים בארה"ב, אשר נשללת מרכבים אירופיים, עלולה להוות הפרה של עקרון "האומה המועדפת ביותר" הקבוע בהסכם GATT, דהיינו שכל הקלה שניתנת לסחר עם מדינה אחת החברה ב-WTO צריכה להינתן גם למדינה אחרת.
שאלה לא פשוטה היא מה עושים עם זה. ככלל, אין תחולה ישירה למשפט הבינלאומי במשפט הפנימי. כלומר, לא ניתן לאכוף דבר הוראת הסכם בינלאומי באמצעות בית משפט בישראל. מצד שני, קיומו של הסכם בינלאומי הוכר בפסיקה כרכיב בעל משקל בשיקול הדעת המינהלי. מכאן, שניתן לטעון כי הוצאת הנוהל היתה צריכה להביא בחשבון את קיומן של ההוראות הרלבנטיות בהסכמים הבינלאומיים. האם בית המשפט יהיה נכון לפסול חקיקת משנה בשל כך? ספק, שכן מהלך כזה יצריך תעוזה מצד השופט היושב בדין.
מצב הדברים הנוכחי הוא שניתן לייבא מארצות הברית רכב המיוצר בצפון אמריקה (ארה"ב, קנדה, מקסיקו), אשר עומד בתנאי התקינה באמריקאית, ואין חובה שהוא יעמוד בתקינה האירופית. עדין, בתנאי השוק הנוכחיים - קיומו של שער דולר נמוך ומחירי רכב נמוכים בארה"ב עקב משבר הסאב-פריים - מדובר במצב נוח למדי.
כמובן שעל הקונה להקפיד לעמוד בתקנות המכס הרלבנטיות, דהיינו, שעל מנת שרשות המכס תקבל את המחיר ששולם מוכר כבסיס לחישוב המכס כדאי שבידי הקונה יהיה חשבון מכר והסכם שבו יפורטו המקום שבו הוכן המסמך ותאריך החתימה עליו, השם והמען של המוכר ושל הקונה, תיאור הרכב, לרבות שם יצרן הרכב, דגם הרכב ומספר השלדה של הרכב, תיאור הנסיבות העשויות להשפיע על ערך הרכב, מחיר הרכב תוך פירוט הנחות, אם ניתנו, ומד אוץ של הרכב. מומלץ גם שבידי הקונה יהיה תיעוד מדוייק של אופן העברת התשלום למוכר (תדפיס העברה בנקאית וכו'). גם נציע, ועל מנת למנוע התדיינות מיותרות, שהקונה יחזיק בידיו תיעוד (למשל - הצעות מחיר מהאינטרנט) של עיסקאות למכירת רכב זהה/דומה במחירים הדומים למחיר שהקונה שילם.
לראש העמוד
31/07/08 05. היכן ניתן לתבוע ספק סיני שהפר חוזה – חלק שני
היכן ניתן לתבוע ספק סיני שהפר חוזה? – חלק שני
עו"ד גיל נדל
ברשימה קודמת (ראו עלון 31 של "יבוא ויצוא") עסקנו בשאלה היכן ניתן לתבוע ספק דיני שהפר חוזה, ומסקנתנו היתה, כי לאור חוסר האפשרות לאכוף פסק דין של בית משפט זר בסין, אין מנוס אלא לתבוע את הספק הסיני בבית משפט בסין (אלא אם כן לספק הסיני קיימים נכסים במדינה הזרה ושאותם יהיה ניתן לממש במדינה הזרה).
אכיפת פסקי בוררות זרים
מסקנתו העגומה משתנה כאשר מדובר באכיפתו של פסק בוררות זר בסין. כידוע, צדדים רשאים למסור את הסכסוך שביניהם להכרעה בבוררות, ואת פסק הבוררות ניתן לאכוף באמצעות מערכת בתי המשפט וההוצאה לפועל לאחר אישור פסק הבוררות בבית המשפט. מבנה זה של אישור פסק הבוררות בבית משפט לצורך אכיפתו, קיים לא רק במסגרת המשפט הישראלי, אלא גם במסגרת המשפט הבינלאומי.
בשנת 1958 נחתמה אמנת ניו יורק, העוסקת בהכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ - Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards. האמנה עוסקת בהוצאת לפועל של פסקי בוררות כתובים וחתומים אשר ניתנו מחוץ למדינה שבה מבוקשת הוצאתו לפועל של הפסק. מדינת ישראל, למשל, הצטרפה לאמנה כבר בשנת 1959, וחוק הבוררות הישראלי (סעיף 29 (א)) מאפשר הכרה ואכיפה בפסק בוררות חוץ בהתאם להוראות האמנה, ובהתאם לו ניתן יהיה לאכוף בישראל פסק בוררות שניתן במדינה אחרת שחתומה על האמנה. האמנה מציינת מקרים חריגים שבהם לא יאכף פסק בוררות זר, כמו למשל אירוע שאינו שפיט או מטעמי תקנת הציבור.
גם סין חברה באמנת ניו-יורק, ועל כן קמה לה מחויבות להכרה ואכיפה של פסקי דין שניתנו במדינה אחרת החברה באמנה, כגון ישראל. בהתאם לכך, במישור העקרוני, אם נקבע בהסכם בין הספק הסיני לקונה הישראלי כי סכסוך ביניהם ידון בבוררות באחת מהמדינות החברות באמנת ניו יורק, הרי שפסק בוררות זה יהיה ניתן לאכיפה בסין, בכפוף לדברים שייאמרו להלן.
בוררות בסין
בוררות נחשבת לשיטת ניהול הסכסוכים המועדפת בסין בכל הנוגע לסחר בינלאומי. אמנם בעת האחרונה נרשמה עלייה בפופולריות בתי המשפט הסינים (במיוחד בתחומי הקניין רוחני), אך עדין בסין יש למעלה ממאתיים מוסדות בוררות, הדנים בסכסוכים בין מדינתיים וסכסוכים מקומיים. בין מוסדות הבוררות קיימים מוסדות העוסקים בסחר בינלאומי כגון Chinese International Economic and Trade Arbitration Commotion וה -Hong Kong International Arbitration Center, בשנים האחרונות ה-ICC (International Chamber of Commerce) הפך גם הוא לפעיל בסין. הדיונים בבתי הבוררות של סין כוללים יותר ויותר סכסוכים עם בעלי דין זרים, ובשנת 2006, למשל, כ-23,000 תיקים היו מעורבים בסכסוכים זרים.
ואולם, קיימות מספר בעיות המקשות את אכיפתם של פסקי בוררות זרים.
ראשית, החוק הסיני מחייב אכיפה של פסק הדין הזר עד שישה חודשים לאחר הינתנו, ובקשת האכיפה צריכה להיות מוגשת במקום מושבם של המבקשים או במקום קרות הנזק. אם הבקשה תוגש לאחר שישה חודשים, בית המשפט הסיני לא יאכוף את פסק הבוררות. ביהמ"ש הסיניים לא יכירו באיפת הפסק. בנוסף, על מנת לאכוף את פסק הבוררות הזר בסין, יש לאתר את מקום מושבו של הנתבע. אמנם זוהי בעיה משותפת לכל אכיפת פסק בוררות זר, אולם בסין, שהינה מדינה רחבת ידים, בעיה זאת מחריפה לאור טווח ששת החודשים שהוזכר לעיל. זאת ועוד, אם בית המשפט הסיני דוחה הכרה בספק בוררות זר, דרך התקיפה הינה לפנות לערכאה גבוהה יותר, ותהליך זה עשוי להימשך זמן רב.
נראה, על כן, שאכיפת פסקי בוררות זרים בסין עדין אינה עניין פשוט ויציב כבמדינות אחרות, אך ניכר כי הענין נמצא במגמת שיפור והתקדמות.
לראש העמוד
31/07/08 06. האם החוסר במטען הוכח? על פסק דינו האחרון של המחוזי בת"א
האם החוסר במטען הוכח? על פסק דינו האחרון של המחוזי בת"א
עו"ד גיל נדל
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ממחיש את המתח המתמיד הקיים בין כללי הפרוצדורה ונטלי ההוכחה המקובלים בבית המשפט לבין השאיפה להגיע לתוצאה הנראית "צודקת" בעיני בית המשפט, ועל מרחב התמרון של בית המשפט בענין זה.
המדובר בתביעתה של צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ כנגד חברת הפניקס, לשלם לה תגמולי ביטוח על חסר במטענים שהיו מבוטחים אצל הפניקס בפוליסות לביטוח ימי.
צנציפר טענה כי הפוליסה נערכה על בסיס כל הסיכונים, והיא כוללת ביטוח ימי של משלוחי גרעינים תבואות ומזון לבעלי חיים מסוגים שונים, בתפזורת, מכל העולם, בתחולה של החל מיציאת המטענים ממחסני הספקים ועד למחסניה של צנציפר. צנציפר גם טענה כי בין השנים 2000-2004 אירעו מקרי חסר במטענים מעבר ל"פחת" שנקבע בהסכמת הצדדים בסך של 0.5% (ההשתתפות העצמית של צנציפר).
צנציפר הביאה לעדות בפני הערכאה הראשונה (בית משפט השלום) את מנהל השיווק שלה, וכן חוות דעת שמאי מטעמה. הפניקס לא הביאה ראיות מטעמה, שכן תצהיריה הוגשו באחור ניכר וביהמ"ש סרב לקבלם.
ובכל זאת, הערכאה הראשונה דחתה את תביעת צנציפר שכן לדעתה צנציפר נכשלה בהוכחת החוסרים במטען. זאת, משום שהשמאי שערך את חוות דעתו הסתמך על מסמכים כמו שטרי מטען ועודות שקילה ומסירה, מבלי שתוכן האמור בהם הוכח, וכן משום שצנציפר לא הציגה כראיה את המסמכים שעליהם התבסס השמאי ולא אפשרה למבטחת לעמוד על טיבם.
במלים אחרות, הערכאה הראשונה קבעה כי צנציפר – התובעת – לא עמדה בנטלי ההוכחה המוטלים עליה, ולא הוכיחה כראוי את תביעתה, ועל כן דחה בית המשפט את תביעתה, אף שלא הוצגה גירסה נגדית על ידי המבטחת.
עמדת הערכאה הראשונה נדחתה באופן גורף על ידי ערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי בתל אביב).
אשר לאופן הוכחת החוסר ונטלי ההוכחה, קבעה ערכאת הערעור כי הימנעותה של המבטחת להביא ראיות מטעמה על מנת להראות כי אין מדובר בחוסר ממשי אלא רק בחוסר המצוי בניירת, פועלת לרעתה, ומחזקת את תוקפם של עדי התביעה. ערכאת הערעור עמדה על כך שעדי התביעה לא עומתו באופן חזיתי בחקירתם הנגדית מול כל אחד ואחד ממקרי החוסר ועדותם הכללית כי מדובר בחוסר של ממש לא נסתרה.
אשר לקביעת הערכאה הראשונה כי נבצר מהמבטחת לעשות שימוש במסמכים עליהם ביסס השמאי את חוות דעתו, קבעה ערכאת הערעור כי גם אם נצא מהנחה שהמסמכים לא הומצאו למבטחת לפני הגשת התובענה, הרי שהיא ידעה היטב על קיומם מכתב התביעה מחוות הדעת ומתצהיר גילוי המסמכים, ובנסיבות אלה, משבחרה במתכוון לא לעשות בהם שימוש המסקנה היחידה המתבקשת היא שהם – למצער – לא היו מועילים לה והיא לא הייתה מעוניינת לעשות בהם שימוש. לו ניתן היה להוכיח באמצעות המסמכים כי מדובר בחוסר וירטואלי היתה המבטחת עושה גם עושה שימוש במסמכים שעמדו לרשותה לכל הפחות מיום הגשת התובענה, קבעה ערכאת הערעור.
במלים אחרות, ערכאת הערעור לא הסכימה לבחון את עדויות התביעה וראיותיה כשלעצמם, ולקבוע האם טענת החוסר הוכחה, אלא ביצעה ריצה מצד לצד, בחנה מה כל צד הוכיח ומה כל צד היה יכול להוכיח, ובהתאם לכך קבעה כי התובעת עמדת בנטל ההוכחה.
לטעמנו, פסק הדין אינו חף מביקורת, שכן נעשתה בו סטיה מהכלל המשפטי שעל התובע להוכיח את תביעתו במלואה. נראה שדעתו של בית המשפט לא היתה נוחה מדחייתה של תביעה למרות שלא הוגשו כל ראיות מטעם ההגנה, ואולם, לעניות דעתנו, לא אמורה להיות לכך השפעה במישור העקרוני. (ע"א 3071/06, לצנציפר – עו"ד זוצקי, לפניקס – עו"ד אורלי, פס"ד מיום 26.6.08).
לראש העמוד
31/07/08 07. בית המשפט: החתימה של חברת השילוח חייבה את חברת העמילות
בית המשפט: החתימה של חברת השילוח חייבה את חברת העמילות
עו"ד גיל נדל
לאחרונה (10.6.08) ניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב פסק דין בתביעה שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ נגד ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ לתשלום דמי ביטוח.
באותו עניין דובר בפוליסת ביטוח אשראי הבאה להגן על המבוטח מפני הסיכון הגלום במתן אשראי ללקוחות (דהיינו, שלקוח שקיבל אשראי לא יפרע את החוב). חברת כלל טענה כי ג'קי ליין לוגיסטיקה חייבת לה מספר פרמיות חודשיות בגין אותה פוליסת ביטוח, וכן תשלומים עבור בדיקת תיקי לקוחות (הליך המבוצע על ידי חברת הביטוח הבודקת את לקוחות החברה המבוטחת בטרם תסכים המבטחת לבטח את האשראי).
ג'קי ליין לוגיסטיקה טענה, בין היתר, כי לא נכרת הסכם ביטוח בין חברת כלל לבינה, שכן מי שחתם על ההסכם מצד ג'קי ליין לוגיסטיקה היא חברת האחות שלה, העוסקת בשילוח – ג'קי ביטון ליין בע"מ. בית המשפט דחה טענה זאת, שכן התברר לו, מחומר הראיות, כי מי שהתכוונה להתקשר בחוזה הביטוח הייתה חברת ג'קי ליין לוגיסטיקה (העוסקת בעמילות מכס) ולא חברת השילוח. כך למשל, מצא בית המשפט כי הצעת הביטוח כוונה לחברת העמילות ולא לחברת השילוח, וכי המשא ומתן נוהל עם נציגי חברת העמילות ולא עם נציגי חברת השילוח, ואף בעלי חברת העמילות הודה כי ההסכם נועד לשם ביצוע ביטוח לעסקי העמילות. עוד מצא בית המשפט כי אופן ביצוע ההסכם לאחר כריתתו מעיד שחברת העמילות הייתה צד להסכם, שכן חברת העמילות היא שהעבירה את רשימת הלקוחות למבטחת ולא חברת השילוח.
את העובדה שההסכם נחתם בחותמת חברת השילוח פירש בית המשפט כשגגה מצידה של חברת העמילות, ושגגה זאת, כך ציין, אינה גורעת מתוקפו של ההסכם. בית המשפט עמד על כך שדרישת החתימה הינה דרישה ראייתית בלבד, ואינה דרישה מהותית, ועל כן, כאשר קיימות אינדיקציות ברורות לכך שחברת העמילות היא זו אשר גמרה לדעתה להתקשר בהסכם, הרי שאין בצירוף חתימתה של חברת השילוח כדי לגרוע מכך, מה גם שאין חובה שהחוזה ייעשה דווקא בכתב.
טענה נוספת של הנתבעת כי מדובר במשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב נדחתה גם היא, שכן הנתבעת חתמה על נוסח הצעה לביטוח המציין "אנו מסכימים לתנאים דלעיל ומבקשים להוציא לנו פוליסה בהתאם", וחזקה על מי שחותם על נוסח כזה, שסיים את שלב המשא ומתן וביקש להתקשר בחוזה מחייב, קבע בית המשפט.
אמנם בית המשפט דחה את רוב טענות הנתבעת, אך יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את טענתה של הנתבעת בדבר המועד שבו נכנס לתוקף ביטולו של ההסכם. בית המשפט קבע, על סמך נסיבות העניין, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, כי מדובר בחוזה שנכרת לתקופה בלתי מוגדרת, שיתבטל בחלוף חמישה עשר יום מעת הודעת הביטול.
בהתאם לכך חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לחברת הביטוח את הפרמיות המגיעות לה עד למועד הביטול, וכן תשלום עבור בדיקת לקוחות שעברו חיתום במועד שהפוליסה הייתה בתוקף.
ת.א (ת"א) 21086/06, פס"ד מיום 10.6.08, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
לראש העמוד
31/07/08 08. בית המשפט: דרישת פיקדון על חשבון דמי השהיית מכולה הינה סבירה
בית המשפט: דרישת פיקדון על חשבון דמי השהיית מכולה הינה סבירה
עו"ד גיל נדל
לאחרונה דחה בית המשפט את תביעתו של יבואן כנגד משלח בינלאומי, שתבע פיצוי כספי בשל עיכוב מתן פקודות מסירה עד להפקדת פיקדון עבור דמי השהייה עתידיים.
המשלח הבינלאומי טען להגנתו, כי דרישתו לקבלת פיקדון על חשבון תשלום דמי השהיית מכולה היתה סבירה, בין היתר מהנימוק שללא היתה לו כל היכרות מוקדמת עם היבואן באופן שיבטיח תשלום דמי השהייה. המשלח הבינלאומי גם טען שסכום הפיקדון בגובה 10,000 ₪ למכולה הינו הגיוני לאור עלות המכולות שנעה בין 2,000$ ל- 4,500$.
בית המשפט קיבל את עמדת המשלח הבינלאומי וקבע כי עצם דרישת הפקדת פיקדון בגין דמי השהייה צפויים הינה סבירה.
בית המשפט נעזר בחוות דעת מומחה (שניתנה על ידי המומחה ברי פינטוב) שציינה כי:
"הפקדת הפיקדון עבור מכולה הינו נוהג מושרש בסחר הישראלי. חברות הספנות או סוכניהן נוהגות לגבות פיקדון בגין מכולות הנמסרות ליבואנים או לחברות השילוח הבינלאומי. הניסיון בענף השילוח מלמד כי מכולות אכן חוזרות, לאחר ריקונן, לחזקת חברות הספנות אולם לא אחת נגנבות מכולות או שהמשאיות המובילות מכולות מעורבות בתאונות שבהן נפגעות המכולות. במקרים כגון אלה מחזיקות חברות הספנות את חברות השילוח כאחראיות לנזק או לאובדן. כצעדי מנע, כאמור, נוהגות חברות השילוח להגן על עצמן באמצעות גביית פיקדון אשר יכסה את האפשרות שמכולות לא תושבנה שלמות ותקינות לחזקת המוביל".
בית המשפט נעזר בחוות דעת המומחה גם לענין איחורים בהחזרת מכולה, וקבע כי במקרים של חריגה מימי הפטור הניתנים קיים חיוב בעבור כל יום של חריגה, מאחר ונגרם נזק והפסד לבעל המכולה אשר אינו יכול להשתמש במכולה למטרות נוספות.
בהתאם לכך קיבל בית המשפט את עמדת המשלח הבינלאומי לפיה דרישת הפקדת פקדון על חשבון דמי השהיית מכולה או נזק למכולה - הינה דרישה סבירה.
בעקבות כך, דחה בית המשפט את טענות היבואן בדבר נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי מתקן פקודת מסירה על ידי המשלח הבינלאומי, בית המשפט ציין כי אילו היה היבואן מפקיד את הפיקדונות מבעוד מועד ולא היה משתהה בהפקדתם, לא היו נגרמים לו נזקיו הנטענים.
נציין בשולי הדברים, כי בסופו של דבר נעזר היבואן בשירותי סוכן מכס מוכר, ואו אז דרש המשלח הבינלאומי פקדון בסכום נמוך (200 דולר), וכתב התחייבות מצד סוכן המכס. בית המשפט לא התייחס באופן ספציפי לענין זה אך גם לא שלל פרקטיקה זאת.
ת.א. 42553/06 שחר אופנועים נ' אליליין, פס"ד מיום 15.4.08. לאליליין – עו"ד אלון לב.
באשר לשאלה האם ניתן לחייב את סוכן המכס בדמי השהיית מכולה – ראה במאמרנו שפורסם באתר האינטרנט של משרדנו, כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=772&CategoryID=86&Page=2
לראש העמוד
31/07/08 09. בית המשפט: הטבק לא הוברח, ויש להחזירו ליבואן
בית המשפט: הטבק לא הוברח, ויש להחזירו ליבואן
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שדן בטענת רשות המכס בענין הברחה של טבק, ודחה אותה (ת.א. 6146/06, דניאל מאהר נ' רשות המכס, פס"ד מיום 20.5.08, ליבואן – עו"ד רוטשילד, לרשות המכס – פרקליטות מחוז ירושלים).
באותה מקרה דובר ביבואן ייבא מירדן משלוח של טבק מסוג טומבק המיועד לעישון בנרגילה במשקל 1600 ק"ג, ושילם עליו את המסים המתאימים. רשות המכס, בעקבות בדיקה שערכה למשלוח ביום היבוא, טענה כי לגבי חלק מהטובין ניתנה הצהרה כוזבת, שכן על אף שמדובר בטבק טבק מסוג טומבק המיועד לעישון בנרגילה, הרי שטבק זה לא היה מוכן לשימוש מבלי לעבור תהליכי עיבוד נוספים, כדוגמת פעולת הרטבה במים, וחל עליו שיעור מס קניה גבוה יותר כמו זה החל על טבק בלתי מעובד. והואיל ולשיטת רשות המכס ניתנה לגבי חלק מהטובין הצהרה כוזבת, נתפסו הטובין על ידי המכס ושחרורם הותנה בהחלטת בית משפט שתורה כן. היבואן הגיש תובענה לבית המשפט המבקשת מבית המשפט להורות על החזרת הטומבק לידי היבואן.
בית המשפט מצא שהמחלוקת בין היבואן לרשות המכס מתמצה בשאלה אחת והיא: "האם טבק שלצורך עישונו בנרגילה צריך להרטיבו, יש לסווגו כ"טבק בלתי מעובד", רק בשל העובדה שהוספת המים טרם נעשתה. במילים אחרות, האם יש בפעולת הוספת מים לטבק, הנצרכת אך ורק בשל מאפייניו הייחודיים של עישון טבק בנרגילה, משום פעולת עיבוד המשליכה על סיווגו של אותו טבק כ"טבק מעובד אחר" או כ"טבק בלתי מעובד".
בית המשפט קיבל את עמדת היבואן וקבע כי אין זה הגיוני שפעולה פשוטה של הוספת מים לטבק לצורך העישון בנרגילה מהווה פעולת עיבוד, ההופכת אותו טבק מוכן לעישון. בית המשפט הדגיש כי אין מחלוקת על כך שטבק ייובא על ידי התובע באריזות קמעונאיות של כ - 50 גרם כל אחת לשיווק לקהל מעשני נרגילה, כאשר הוספת המים לטבק הוטלה על הצרכן הסופי. בית המשפט תהה, כיצד טבק המיועד לעישון בנרגילה שונה לעניין זה מקפה
טחון המשווק בחנויות מזון, אשר גם אותו לצורך הכשרתו לשימוש בשתייה יש להוסיף לו מים. האם יעלה על הדעת גם אז לטעון כי קפה טחון הארוז באריזה לצרכן הוא מוצר מזון "בלתי מעובד"?! "הנני סבור, כי כמו בדוגמא של קפה טחון, אין בהוספת מים לטבק לצורך עישונו בנרגילה כדי לגרוע מאפיונו כטבק מעובד המוכן לשימוש בנרגילה" קבע בית המשפט.
בהתאם לכך קיבל בית המשפט את התביעה והורה לרשות המכס להחזיר ליבואן את הטובין תוך 30 יום, תוך שחייב את רשות המכס בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט. בית המשפט גם קבע כי היבואן אינו מנוע מלהגיש תביעה כספית כנגד רשות המכס אם יתברר כי הטובין בינתיים התקלקלו ואינם ראויים עוד לשימוש.
נוסיף ונעיר כי במקרה הזה זכה היבואן ב"נוק אאוט", דהיינו שעילת החילוט נשללה לגמרי, שכן עמדת הסיווג של היבואן היתה נכונה. שאלה אחרת, מורכבת יותר, הינה מה היה קורה אילו היה בית המשפט מקבל את עמדת הסיווג של רשות המכס, אך היה מוצא שהיבואן פעל בתום לב, שכן, למשל, עמדת הסיווג שלו לא היתה בלתי סבירה בעליל, ומדובר בטעות לגיטימית. בענין זה נקבע בעבר על ידי בית המשפט העליון כי במקרה של סיווג שגוי שלא נעשה במזיד, אלא ממחלוקת בתום לב אודות הסיווג ההולם את הטובין לא קמה עילת החילוט הקבועה בסעיף 204(9) לפקודה.
רשות המכס הגישה ערעור על פסק הדין.
לראש העמוד
31/07/08 10. תמצית תוכנית משרד האוצר בנוגע להקלות לעולים חדשים ותושבים חוזרים
תמצית תוכנית משרד האוצר בנוגע להקלות לעולים חדשים ותושבים חוזרים
דוד קמחין, עו"ד
כחלק מהמאמץ הכולל להגברת העלייה ועידוד חזרתם של ישראלים לארץ, אושרה ביום 25/5/08 תוכנית משרד האוצר והקליטה להענקת הקלות במיסוי לעולים חדשים ותושבים זרים אשר פורסמה http://www.mof.gov.il/taxes/hodaa260508.pdf.
ההקלות שאושרו בתוכנית כוללות בין היתר, הרחבה של הפטור ממיסוי ומדיווח לתקופה של עשר שנים על נכסים והכנסות שמקורם מחוץ לישראל כאשר ההקלות יחולו על כל סוגי ההכנסות, החל מהכנסות מריבית ומדיווידנד שמקורן בחו"ל, הכנסות משכירות, משלח יד ומשכורות מעבודה נוספת, הכנסות מעסק וכלה ברווחי הון במכירת נכסים מחוץ לישראל ולהלן תמציתה:
א. עובר לתוכנית המוצעת, עוגנו שורה של הקלות ופטורים ממס, באופן חלקי ומסוייג לעולים ותושבים חוזרים כהגדרתם בסעיף 1 ו- 14 לפקודת מס הכנסה, באופן הבא:
1.1. לעניין הכנסות פסיביות - במסגרת סעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה עוגן פטור ממס לתקופה של 5 שנים רק על הכנסות פאסיביות מנכסים שנרכשו בחו"ל – הכוללות ריבית, דיווידנד, קיצבה, תמלוגים ודמי שכירות.
(ההקלות חלות בשינויים מחוייבים גם על יחידים שחדלו להיות תושבים ישראלים ושהו דרך קבע בחו"ל 3 שנים רצופות לפחות לאחר שחדלו להיות תושבי ישראל)
1.2. לעניין הכנסות מעסק - במסגרת סעיף 14(ב) לפקודה עוגן פטור לתקופה של 4 שנים על הכנסות מעסק בחו"ל ובתנאי שהיו בבעלות התושב לפחות 5 שנים לפני שהיה לתושב ישראל לראשונה.
1.3. לעניין רווחי הון - בסעיף 97(ב)(1) עוגן פטור ממס על רווחי הון למשך 10 שנים על מימוש נכסים והשקעות בחו"ל שהיו לתושב ישראל לראשונה טרם היותו תושב ישראל.
(ההקלות חלות בשינויים המחוייבים כאמור בסעיף 97(ב)(2) גם לעניין תושבים חוזרים כהגדרתם בסעיף 14 לגבי נכסים שרכשו בחו"ל ואינם בישראל).
נכון להיום מציעה התוכנית לקבוע באופן אחיד רחב וברור, פטור לכלל הכנסותיו של העולה, המופקות מחוץ לישראל, למשך 10 שנים מיום עלייתו לישראל, באופן שיכלול את כל הכנסותיו, בין אם מקורן במימוש נכסים והשקעות בחו"ל, ובין אם מקורן בהכנסות שוטפות שהופקו מחוץ לישראל .
ב. הרחבת ההקלות במיסוי לתושבים חוזרים כהוראת שעה בין השנים 2008 - 2009 - קביעת מעמד מיסויי חדש – של " תושב חוזר שיסווג כעולה לצורכי מס הכנסה" - למי ששהה מחוץ לישראל לפחות 10 שנים מהמועד שעזב.(יש לשים לב כי בניגוד לתושב חוזר כהגדרתו בסעיף 14(ב) לפקודה כאן נדרשת שהייה של 10 שנים בחו"ל לצורך הפטור ) מעמד זה ירחיב את ההקלות ממס הניתנות כיום לתושב חוזר וישווה אותם להקלות המוענקות לעולה חדש במידה ונחשב תושב חוץ מה- 1 בינואר 2008.
ג. קביעת מסלול התאקלמות – מתן תקופת הסתגלות בת שנה אחת, ממועד הגעתו ארצה של היחיד אשר בה, לבקשתו, לא יחשב תושב ישראל לצרכי מס הכנסה. לאחר תקופת הסתגלות זו, יוכל היחיד לקבל החלטה לגבי מקום מושבו.
ד. קביעת פטור ממס לחברות המנוהלות על ידי עולה – חברות הנשלטות על ידי עולים לא יסווגו כחברות תושבות ישראל רק בשל עליית בעלי מניותיהם לישראל. מטרת ההוראה הינה להפיג את חוסר הוודאות של יחידים שבחרו לעלות ארצה בשאלה האם החברה כפופה למס בישראל. כך למעשה יוכלו עולים המחזיקים בחברות בחו"ל להפיק הכנסות הפטורות על פי הכללים גם אם החברות בשליטתם בחו"ל ובלבד שההכנסות שהפיקו אינן מופקות בישראל.
ה. קביעת פטור מחובת הדיווח על הכנסה שמקורה בחו"ל -יחידים והחברות שבשליטתם, לא יהיו חייבים בדיווח על ההכנסות שנהנות מהפטור. עם זאת הכנסות של עולים ותושבים חוזרים מפעילות בישראל והשקעות בישראל שיופקו לאחר עליתם לארץ יהיו חייבים בדיווח ובמס בכפוף לפקודת מסה הכנסה.
ראוי לציין כי התוכנית טרם אושרה על ידי הממשלה, אולם עם אישורה על ידי הממשלה והכנסה, לדברי משרד האוצר יש בכוונתם להחיל את ההקלות באופן רטרואקטיבית מיום 1 בינואר 2008
טבלה המסכמת את הדין הקיים לעומת הדין המוצע:
|
סוג ההקלה |
הדין הקיים |
התוכנית המוצעת |
|
|
עולה חדש |
תושב חוזר |
עולה חדש ותושב חוזר שיחשב כעולה
|
|
פטור ממס על הכנסות פסיביות |
5 שנים |
5 שנים |
10 שנים |
|
פטור ממס על רווחי הון |
10 שנים |
10 שנים |
10 שנים |
|
פטור ממס על הכנסות מעסק |
4 שנים |
X |
10 שנים |
|
פטור ממס על הכנסות ממשלח יד ומעבודה |
x |
X |
ü |
|
תחולה גם לגבי נכסים או פעילויות חדשות |
x |
X |
ü |
|
מסלול התאקלמות |
x |
X |
ü |
|
הקלה במבחן "השליטה והניהול" |
x |
X |
ü |
|
פטור מחובת גילוי ודיווח |
x |
X |
ü |
לעניין אופן יישום ההקלות יש להתייעץ עם משרד עו"ד או רו"ח הרלבנטי לתחום.
הסקירה נכתבה על ידי משרד עו"ד גורמן- קמחין, העוסק במס הכנסה, מס שבח ומע"מ. רח' בית הדפוס 11, ירושלים. טל: 077-4300649 פקס: 077-4300849.
לראש העמוד
31/07/08 11. מה חדש במשרדנו
מה חדש במשרדנו
עו"ד גיל נדל מונה לאחרונה כיועץ המשפטי של חטיבת תוספי התזונה באיגוד לשכות המסחר. עו"ד נדל מטפל בהיבטים המשפטיים של הרגולציה הרבה הקיימת בתחום, לרבות הכרזתם של תוספי תזונה כמזון רגיש, דרישות סימון, איסור יבוא מרכיבים מסויימים, טיפול בנושאי חוק חופש המידע, ועוד.
בעקבות פנית חטיבת תוספי התזונה באיגוד לשכות המסחר, שיוצגה על ידי משרדנו, הוציא משרד הבריאות הנחיות הקובעות את טווח הסובלנות בסימון ויטמינים ומינרלים בתוספי תזונה, והמשפרות את המצב הקיים.
עו"ד גיל נדל הירצה ביום עיון של לשכת הספנות והאגודה למשפט ימי בנושא "מעמדו של שטר המטען המונפק על ידי משלח בינלאומי". ההרצאה סקרה את פסק הדין שניתן בענין זה על ידי בית הדין לחוזים אחידים, ועסקה במעמדו של המשלח הבינלאומי, כמוביל או כסוכן, ואת ההגנות החוזיות שהמשלח זקוק להם.
עו"ד גיל נדל הרצה ביום עיון של איגוד לשכות המסחר בתל אביב בנושא "אחריותו של הסוכן" . ההרצאה דנה באחריותו של הסוכן כלפי הלקוח בגין מצגים שונים שנתן הסוכן, ובזכויותיו וחובותיו של הסוכן כלפי הספק.
עו"ד גיל נדל הירצה ביום עיון שערך מכון היצוא בנושא "טיפים לעבודה מול המכס". ההרצאה סקרה את העניינים העיקריים שבהם יתכנו בעיות, סכסוכים ואי הבנות בעבודה מול המכס, והוצעו טיפים מעשיים לפתרון הענין, בצד המניעתי, בהיבטים של ניהול סיכונים, ובאופן של ניהול ההתדיינות מול המכס.
עו"ד גיל נדל הופיע בתכנית "המקצוענים" בערוץ 10 בטלוויזיה וסקר עניינים מרכזיים ביבוא טובין לישראל.
לראש העמוד
31/07/08 12. סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי בעריכת עו"ד גיל נדל
סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי
בעריכת עו"ד גיל נדל
היקף הפרסומים בעברית בנושאי סחר בינלאומי בכלל, ובנושאי משפט הסחר הבינלאומי בפרט, הינו דל באופן יחסי. "יבוא, יצוא ומה שביניהם" הינה סדרת פרסומים בנושאי הסחר הבינלאומי, בהוצאת ספרית הסחר, אשר באה לתת מענה לחוסר זה, ומספקת מידע בעברית לציבור העוסקים בסחר הבינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, העוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
עד כה יצאו לאור בסידרה שני הספרים הבאים:
הובלה ימית – מאת עו"ד גיל נדל, משה סיסטר. הספר דן בהרחבה בתפקידיו של שטר המטען הימי, בחובותיו של המוביל הימי, בהיקף אחריותו של המוביל הימי כלפי בעל המטען, בכלל האג-ויסבי, ובסוגיות נוספות כמו התיישנות, סעיפי שיפוט, פיצוי לנזק ועוד.
יבוא טובין – המותר והאסור – סוגיות בחוקיות היבוא – מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בענייני הסדרת היבוא (Import Control), ודן בנושאים כגון תחולת צו יבוא חופשי, סמכות ועדת היבוא, הטלת כופר כסף, הליכי תפיסה וחילוט, ועוד.
בקרוב יצא לאור ספר נוסף:
אשראי דוקומנטרי ואמצעי תשלום אחרים - היבטים מעשיים ומשפטיים– מאת סידני אמיר, עו"ד גיל נדל. הספר עוסק בהיבטים הפרקטיים והמשפטיים של אשראים דוקומנטריים ואמצעי תשלום אחרים, ודן בעניינים כמו כיצד יש למלא בקשה לאשראי דוקומנטארי, סוגי האשראי, ערבות ימית, נכיונות, UCP 600, אי התאמה, מרמה, עיקול מכתב אשראי ועוד. ספר מרכזי ופרקטי לכלל העוסקים בסחר בינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, יליד 1969, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
לפרטים נוספים:
הוצאת "ספריית הסחר": טל: 054-7962526 .
פקס: 072-2740224.
אינטרנט: www.tradelibrary.co.il
אימייל: tradelibrary@gmail.com
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
