|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
15/01/09 01. על תחילת נפילתו של סעיף 154 לפקודת המכס
15/01/09 02. היטל היצף - כלי עזר בידי התעשייה המקומית למניעת יבוא בלתי הוגן
15/01/09 03. מכס או אמצעי הגנה –קווים לדמותה של ההגנה על הייצור המקומי מפני יבוא מתחרה
15/01/09 04. על היחסים בין סוכן המכס / המשלח והיבואן - עדכונים מבת המשפט
15/01/09 05. סדקים בחומת ההתיישנות של אמנת ורשה
15/01/09 06. המשלח יפצה בשל מסירת סחורה שלא כנגד שטר מטען - סקירה ביקורתית
15/01/09 07. המאפה הפשיר והמוביל והמבטח יפצו
15/01/09 08. עם מי נכרת חוזה ההובלה?
15/01/09 09. הלחימה בדרום - כח עליון?
15/01/09 10. הגנת תום הלב בתביעה בגין הפרת סימני מסחר
15/01/09 11. על הנוהל החדש בדבר הגשת אישורים ורשיונות ביבוא טובין
15/01/09 12. מה חדש במשרדנו
15/01/09 01. על תחילת נפילתו של סעיף 154 לפקודת המכס
בית המשפט: סעיף 154 לפקודת המכס הוא הוראה דרקונית, ואיננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית היהודית והדמוקרטית
עו"ד גיל נדל
דיני המכס הניבו לאחרונה פסיקה יוצאת דופן של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מנחם קליין) שהעלה על נס את זכויות היבואן מול רשות המכס. די לנו אם נפתח רשימה זאת בציטוט הבא: "לדידי, תקופת ההתיישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית". הנה עיקרי הדברים.
כידוע, על פי הוראתו של סעיף 154 לפקודת המכס, כאשר קיימת מחלוקת בית היבואן לבין רשות המכס בנוגע שסכום המס שיש לשלמו בגין יבוא הטובין, על היבואן החולק על עמדתה של רשות המכס לשלם את המכס אגב מחאה ולהגיש תביעה להשבת המס תוך שלושה חודשים. בתי המשפט קבעו, בעבר, כי תביעה להשבת מס ששולם אגב מחאה חייבת להיות מוגשת תוך שלושה חודשים מיום התשלום. תביעה שתוגש לאחר שלושה חודשים תתיישן ובית המשפט לא ידון בה. כמו כן קבעו בתי המשפט כי במקרה של מחלוקת בעת שחרור הטובין, בית המשפט ידחה את התובענה אם לא צוין על גבי הרשימונים שהמסים שולמו אגב מחאה.
נשמעו הרבה ביקורות על הוראותיו של סעיף 154, שכן תקופת ההתיישנות המקוצרת, של שלשה חדשים, מעמידה את היבואן במצב בלתי אפשרי, שבו עליו לגשת באופן כמעט מיידי לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. חמור מזאת, שבמספר משמעותי של פסקי דין נקבע כי התדיינות של היבואן עם רשות המכס על מנת לשכנע את הרשות בצדקת טענותיו של היבואן, אינה מאריכה את מועד הגשת התביעה. וכך, עלול יבואן להגיע למצב שבו עמדתו תהיה צודקת, מבחינה מהותית, אך את כספו הוא לא יראה.
הפרקטיקה השוררת כיום בהתנהלות מול רשות המכס, על פי נסיונו של הח"מ, הינו כזו: ניתן לפנות לרשות המכס להאריך את המועד להגשת התביעה, ובלבד שפניה כזאת נעשית בתוך שלושת החודשים. לא די בפניה אחת כוללת, אלא בפניה לגבי כל רשומון ורשומון. רשות המכס נוהגת להאריך את המועדים, בתקופות קצרות יחסית. כפועל יוצא מכך, מתקיימת לגבי כל תיק חלופת מכתבים עניפה להארכות מועד, עד שהתיק מגיע לסיומו או עד שמוגשת תביעה לבית המשפט. חושב להדגיש שלגבי משלוחים שמצטרפים לענין באמצע הדרך, יש להגיש בקשות הארכה עצמאיות, ולא ניתן לשדכם אוטומטית לבקשות שהוגשו למשלוחים קודמים.
במידה והתיק הגיע לטיפולנו לאחר חלוף שלושת החודשים, רשות המכס אינה מוכנה להאריך את המועד, ולמעשה מי שלא פונה בזמן הקצר של שלושת החודשים – מפסיד. במצב כזה אין מנוס אלא לפנות לבית המשפט להארכת המועד, וכך אכן נעשה על ידינו במידת הצורך.
בתיק שטופל על ידי משרדנו, והגיע עד לבית המשפט העליון, נידונה בקשתו של היבואן להארכת המועד. הבקשה אמנם נדחתה (שכן תביעת היבואן הוגשה באיחור של שלוש שנים) אלא שבית המשפט העליון החל לזעזע את חומתו הבצורה של סעיף 154. ראשית, בית המשפט העליון, הסכים, גם אם לא באופן חותך, לכך שתקופת ההתיישנות של סעיף 154 אינה מהותית, והיא ניתנת להארכה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה: "אף בהנחה כי הוראת סעיף 154(ב) לעניין תקופת שלושת החודשים – דיונית היא וניתנת היא להארכה, וכי הדבר מתחזק נוכח החשיבות שבפירוש ליברלי של סעיף מעין זה הקובע תקופת התיישנות קצרה במונחים מעשיים וריאליים. אף בהנחה כי תקנה 528 ניתנת להחלה על נסיבות המקרה, נקבע כבר בשתי הערכאות הקודמות, כי המבקשת לא הראתה טעמים מיוחדים להארכת המועד".
שנית, ולא פחות חשוב, בית המשפט היה ער לבעייתיות של תקופת שלושת החודשים של סעיף 154, וקרא למחוקק לתקן את הסעיף, מטעמי הוגנות כלפי היבואן: "אורכה, או ליתר דיוק קוצרה, של התקופה המוגבלת המנויה בסעיף, אמנם, מעורר קשיים בדבר שאלת התאמתו לזמננו, ושמא יתן על כך המחוקק דעתו, במגמת הוגנות כלפי כולי עלמא"... " אם ניתן לסבור כי היה מקום ללוח זמנים מרווח יותר, ואיני רחוק ממחשבה זו, זו מלאכת המחוקק".
ברשימה שפרסמנו לקראת סוף 2007, עם מתן פסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון, כתבנו כך: "נמתין ונראה האם מישהו בירושלים ירים את הכפפה. גם נעקוב כיצד בתי המשפט יישמו החלטה זאת". מאז ניתנו שני פסקי דין "רעים" בהקשר של סעיף 154, אלא שממש לאחרונה מישהו אכן הרים את הכפפה. היה זה בית משפט השלום בתל אביב (השופט מנחם קליין). באותו ענין דובר במחלוקת הנוגעת לסיווגם של מקלחונים, לגבי חלק מרשומוני היבוא טענה רשות המכס כי דין התביעה להתיישן מחמת חלוף המועד של שלושת החודשים. הנה מה שהיה לבית המשפט לומר בענין הזה:
"תקופת התיישנות של 3 חודשים היא תקופה קצרה ביותר גם בהשוואה להוראות השבה אחרות של מס ששולם ביתר. תקופה קצרה זו נוגדת את האינטרס הציבורי שלא להרבות בהליכים משפטיים במערכת משפט שכל כך עמוסה.
חיובאזרח לגשת לבית המשפט כשבפועל יתכן ובתקופה זו יוכל להסדיר את ענייניו מול הרשות, אינה סבירה ונגועה בחוסר הגינות וחוסר מידתיות.
תקופת התיישנות כה קצרה פוגעת בזכויות היסוד, בזכות הקניין, ונוגדת את עקרונות היסוד של שיטת משפט הישראלי המושתתת על ערכים דמוקרטיים ויהודים ולכן יש לפרשה בצמצום האפשרי.
כשהרשות עונה לפניות האזרח מבלי להעמידו בפועל ובמהרה לעובדה שחליפת המכתבים "תמוסס" את זכות תביעתו, תוך פעולה שניתן לפרשה כמצג שהביא בסופו של דבר להתיישנות עילת התביעה יש לבדוק בשלב הבאת בראיות, במוצגים ובעדויות האם במו"מ זה לא היה יסוד של חוסר תום-לב וככזה יתכנו מצבים בהם תוארך תקופת ההתיישנות עקב מצג שווא זה. ....
פרשנות דיני המיסים לאור המשפט העברי במדינה יהודית ודמוקרטית מלמדת שרשויות המס חייבות לנהוג בדרך הצדק והיושר תוך פגיעה מינימאלית והכרחית בלבד בקניינו וזכויותיו של היחיד וגם בעשותה כן לא יעשה הדבר בצורה שרירותית.בנוסף, יקשה עלי מאוד להסביר לאזרח, במקרה (היפותטי כעת) שתביעתו תימצא מוצדקת והסחורה אכן לא סווגה נכונה, מדוע עליו לשאת בתשלום מכס הגבוה מהדרוש בגין הרישומונים הנדונים אך ורק מהסיבה שניסה לשכנע את שלטונות המכס בצדקת טענתו ולא רץ לבית המשפט מייד עם תביעתו.
לדידי, תקופת ההתישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית.
מעבר לנסיבות החריגות של תיק זה, סבורני כי טוב יעשה המחוקק אם ישקול מחדש את התקופה הקבועה בחוק לשם מתן אפשרות לכלל האזרחים למצות את זכויותיהן אל מול הרשות וזאת בטרם יאלצו לפנות לערכאות, בכדי למנוע התיישנות תביעתם...
הנני מורה למזכירות להעביר עותק החלטתי זו למנהל בתי משפט בכדי לשקול האם לא מן הראוי להעביר למחוקק ההערותי דלעיל.
ראוי אף להציע למחוקק לתקן את פקודת המכס ולאפשר במסגרתה הליכי השגה וערר מנהלתיים (כדוגמאת הליכי השגה וערר בעניין ארנונה) שיכריעו בסוגיית סיווג והחזר כספים תחת הוראה הכופה על נישומים להגיש תביעה לבית המשפט תוך זמן כה קצר (3 חודשים) שאינו מאפשר דין ודברים עם הרשות, התייעצות עם עורכי דין ומומחים בתחום וקבלת החלטות מושכלות בטרם פניה פזיזה לבית המשפט בהגשת תביעה משפטית. (ת.א. 11986/08 סניטק נ' מ"י, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
מה נאמר ומה נוסיף? לטעמנו, מדובר בהחלטה צודקת והוגנת, אלא שמדובר בערכאה נמוכה ויתכן ותוגש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. חשיבותה של ההחלטה, בשלב הנוכחי, הוא בכך שגם מבתי המשפט נשמע הקול על חוסר ההגינות שבסעיף 154. אנו עומדים בפני תחילת נפילתו של הסעיף. וטוב שכך.
לראש העמוד
15/01/09 02. היטל היצף - כלי עזר בידי התעשייה המקומית למניעת יבוא בלתי הוגן
עו"ד גיל נדל
כיום, לאור המצב הכלכלי הקשה השורר ברחבי המשק, חשוף התעשיין יותר מתמיד לפגיעתו המזקת של יבוא בלתי הוגן במחירי היצף, אלא שלצידו של התעשיין עומד מכשיר סטטוטורי (חוקי) בעל עוצמה, המאפשר לו להתגונן כנגד יבוא בלתי הוגן זה, ולמכשיר זה יוקדש המאמר הבא.
מהי מכירה במחירי היצף?
ככלל, היצף הינו פרקטיקת סחר בלתי הוגנת, המהווה אפליית מחירים בין שווקים שונים, שבמסגרתה יצרן מוכר את מוצריו לשווקי היצוא במחיר נמוך יותר מהמחיר בו הוא מוכר את מוצריו בשוק המקומי. ארגון הסחר העולמי מכיר בהיצף כנוהג סחר בלתי הוגן, ומאפשר הטלת היטלים שיבטלו את השפעת אפליית המחירים.
הגנה על התעשייה המקומית
מדינת ישראל, כמו מדינות רבות בעולם, מגינה על התעשייה המקומית מפני יבוא במחירי היצף.
אם מתברר, בעקבות תלונה של יצרן ישראלי, שהמוצר הזר מיובא לישראל במחירי היצף, ניתן יהיה להטיל על הלוחות המיובאים היטל (מס) בגובה של עד לשיעור ההיצף (עשרות אחוזים!), אשר יעלה את מחיר המוצר המיובא לרמת המחיר שלו בחו"ל. היטל היצף יוטל אם המתלוננים - יצרן/יצרנים של מוצר דומה יוכיחו שנגרם נזק לתעשייה המקומית בעקבות היבוא במחירי ההיצף.
נזק לתעשייה המקומית יכול להתבטא באחד או יותר מהגורמים הבאים: אבדן נתח שוק , ירידה ברווחיות, פגיעה במכירות, חיתוך מחירים (כאשר המוצר המיובא נמכר במחירים נמוכים ממחירי המוצר המקומי), מניעת העלאת מכירים, פגיעה בתעסוקה, ועוד.
השפעת המצב הכללי במשק על הצלחת ההליך
גם בתנאי מיתון או מצב קשה אחר במשק, ניתן לנקוט באופן יעיל בהליכים להטלת היטל היצף, שכן די בכך שההיצף יהיה רק אחד מהגורמים לנזקי התעשייה המקומית, ואין חובה שההיצף יהיה הגורם היחיד לנזקי התעשייה המקומית על מנת שיוטל היטל.
יעילות ההיטל
במרבית המקרים שבהם התנהלה חקירת היצף בישראל הוטל היטל היצף על המוצר המיובא בשיעור של עד לעשרות אחוזים ממחירו. היטל זה הינו שווה ערך למכס כך שניתן לראותו כאילו מוטל מכס על המוצר המיובא בגובה עשרות אחוזים. ההיטל מוטל לתקופה של עד חמש שנים, וניתן לפנות למשרד התמ"ת לשם חידושו.
וכך למשל, לבקשת חברת גמל שריד, יצרנית דיסקיות חיתוך והשחזה, שיוצגה על ידי הח"מ, הוטל היטל בשיעור של 118%. ועוד לאחרונהקבע הממונה על היטל היצף במשרד התמ"ת, מר ראובן פסח, כי תוטל ערובה זמנית בגובה של 10%-31% על מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין, בהמשך לחקירת היצף שנפתחה ביום 24.3.08. הממונה מצא, בעקבות תלונתה של חברת מודגל מתכת 99 בע"מ, שהוגשה על ידי עו"ד גיל נדל בליווי הכלכלן ערן הורוביץ, כי מתקיים לכאורה יבוא בהיצף הגורם לנזק לענף היצרני המקומי, ובהתאם לכך קבע את שיעור הערובה הזמנית. הערובה נגבית על מנת למנוע את הנזק העלול להיגרם לענף היצרני המקומי במהלך החקירה.
כיצד נפתחת חקירת היצף?
ההליך נפתח בתלונה של יצרן מקומי כנגד יבוא בהיצף, המוגשת לממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת. אם הממונה מוצא כי קיים יסוד לכאורה לתלונה הוא פונה ישירות ליבואנים והיצרנים הזרים הנזכרים בתלונה ומורה להם להגיב לתלונה תוך זמן קצוב. (כמו כן הממונה מפרסם הודעה בעיתונות המכריזה על קיום חקירת היצף וקוראת לצדדים מעוניינים להגיב לתלונה).
לאחר קבלת תגובות הצדדים עורך הממונה על היטלי סחר בדיקה מקדמית. אם הממונה מוצא כי נגרם נזק לתעשייה המקומית כתוצאה מיבוא בהיצף הוא קובע היטל משוער ורשאי להורות ליבואנים להפקיד ערובה זמנית בגובה ההיטל המשוער, עד שיקבע היטל סופי.
המשך ההליך
הממונה חקירה יסודית ובוחן, על סמך נתונים המוגשים לו ע"י הצדדים להליך, האם קיים יבוא בהיצף, והאם כתוצאה מההיצף נגרם נזק לתעשייה המקומית. ממצאי הממונה מועברים לוועדה המייעצת (שהוקמה על פי חוק היטלי סחר), השומעת את הצדדים להליך, ומגישה את מסקנותיה והמלצותיה לשר התמ"ת. שר התמ"ת בוחן גם את אינטרס המשק בכללותו, ובשיתוף עם שר האוצר רשאי להטיל את ההיטל.
לסיכום
לצידו של התעשיין עומד כלי בעל עוצמה להתמודדות עם יבוא במחירי ההיצף. שימוש נכון ומושכל בהליכים בפני הממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת ובפני הוועדה המייעצת עשוי להביא לבלימת היבוא במחירי היצף.
לראש העמוד
15/01/09 03. מכס או אמצעי הגנה –קווים לדמותה של ההגנה על הייצור המקומי מפני יבוא מתחרה
עו"ד גיל נדל
המצב הכלכלי השורר ברחבי המשק, לרבות במגזר התעשייתי, מעלה את שאלת ההגנה על תוצרת הארץ ("כחול לבן") על סדר היום. נטען, לא אחת, כי הטלת מכסים והיטלים על היבוא המתחרה תסייע לתעשייה המקומית לשרוד ולעבור את המשבר הכלכלי. באופן זה, מכסים והיטלים שונים על היבוא מוזכרים ומדווחים בעיתונות הכלכלית באופן גובר והולך, תוך שכולנו נחשפים למושגים הנראים כלקוחים מז'רגון משפטי סתום ונעלם - "אמצעי הגנה", "היטל בטחה", "מכסי מגן", "היטלי סחר", ועוד. במאמר הבא ננסה לעשות קצת סדר בעולם המושגים הנ"ל.
מכס - אמצעי ותיק ומוכר
האמצעי הוותיק והמקובל להענקת הגנה לתוצרת הארץ מפני יבוא מתחרה הינו המכס (customs duty). המכס הינו מס עקיף המוטל באופן בלעדי על טובין מיובאים, והוא נקבע בדרך כלל כאחוז מסוים מערכם של הטובין. המכס הינו מכשיר ותיק שהונהג במדינת ישראל מעת הקמתה, הטלתו מתבצעת באחריות שר האוצר, החותם על צווי תעריף מכס מעת לעת. גם כיום מוטל מכס על שורה ארוכה של מוצרים, תעשייתיים וחקלאיים כאחד.
מדוע השימוש בהטלת מכסים הולך ופוחת?
מעמדו של המכס כמכשיר הגנה על הייצור המקומי, הולך ונשחק במהלך השנים האחרונות. שלושה טעמים עיקריים חוברים לשחיקת מעמדו של המכס:
ראשית, כבר באמצע שנות השישים הצטרפה מדינת ישראל להסכם GATT(General Agreement on Tariffs and Trade). בין שאר תנאי ההסכם, התחייבה מדינת ישראל לכבול את המכסים החלים בשיטחה ולהפחיתם באופן הדרגתי על פני השנים. התחייבות זאת עודכנה ושודרגה עם הצטרפותה של מדינת ישראל לארגו הסחר העולמי (WTO - World Trade Organization) בשנת 1995.
שנית, מתחילת שנות התשעים מנהיג משרד האוצר את תוכנית החשיפה ליבוא. על פי תוכנית זאת, מופחתים בהדרגה המכסים המוטלים מל מוצרים מיובאים, וזאת בקצב מהיר יותר מזה שהתחייבה לו מדינת ישראל בהסכם GATT. שיעור המכס המירבי החל כיום על מוצרים תעשייתיים עומד על 12%.
שלישית, בשנים האחרונות ישראל מצטרפת באופן גובר והולך להסכמי אזור סחר חופשי (הסכמי אס"ח) עם מדינות זרות. בין הסכמי האס"ח הבולטים נציין את ההסכם עם ארה"ב, הקהילייה האירופית, קנדה, ועוד. אחד היסודות המרכזיים בהסכם אס"ח הינו הענקת פטור ממכסים למוצרים שמקורם במדינות המתקשרות להסכם. חלק ניכר מהיבוא של מדינת ישראל נעשה ממדינות שעימן יש לישראל הסכם אס"ח, ונמצא כי יבוא זה פטור עקרונית ממכס (בכפוף להוראות ההסכמים).
ירידת קרנו של המכס אינה דבר מפתיע. להיפך, הפחתת מכסים היתה אחת ממטרותיו המוצהרות של הסכם GATTשנעשה כבר בשנת 1947 (כאמור, ישראל הצטרפה אליו באמצע שנות השישים). עם זאת, המדינות החברות בהסכם חששו מאובדן טוטאלי של היכולת להגן על תוצרתם המקומית מפני יבוא מתחרה. "מה יקרה" - כך הן שאלו - "אם נפחית את המכסים אצלנו עד לביטולם המוחלט, ולאחר מכן יוזרמו לשטחנו כמויות עצומות של טובין מיובאים במחירים זולים? כיצד נוכל לספק הגנה על התעשייה המקומית? כיצד נמנע פיטורים מסיביים של עובדים?"
אמצעי הגנה - הכוכב החדש-ישן
לצורך כך הומצא מכשיר נוסף המהווה מעין "שסתום בטחון". ע"פ הסכמי הסחר, ניתן יהיה לנקוט לזמן מוגבל באמצעים כנגד היבוא - ע"י הטלת היטל או באופן אחר - כאשר יבוא מתחרה בכמויות מוגברות גורם (או מאיים לגרום) לנזק חמור לתעשייה המקומית של מוצר דומה או מתחרה-ישירות. המדינות רשאיות לעשות כן גם כאשר הן מנועות מלהטיל מכס. מכשיר זה קרוי בהסכמי הסחר Safeguard Measures, ובעברית: אמצעי הגנה. מקורם של אמצעי הההגנה הינו בהסכם GATT, והם שוכללו ופותחו במסגרת ארגון הסחר העולמי (Agreement on Safeguards). גם הסכמי אזור סחר חופשי מתירים את הפעלתם.
ממש לאחרונה, בתחילת חודש דצמבר 2008, תוקן חוק היטלי סחר, ונוסף לו פרק חשוב העוסק באמצעי הגנה. על פי החוק החדש, ניתן לנקוט באמצעי הגנה – היטל או מכסות – במקרה של גידול משמעותי (מוחלט או יחסי) בהיקף יבוא טובין, וזאת כאשר אותו יבוא גורם, או מאיים לגרום, לפגיעה כוללת ומשמעותית בענין היצרני של טובין דומים או תחליפיים לטובין המיובאים. אמצעי הגנה אלו מחליפים, ברוב המקרים, את היטל הביטחה הוותיק שהועלו כלפיו טענות רבות בעבר על כך שהוא אינו תואם את הוראות ההסכמים הבינלאומיים.
נקיטה באמצעי הגנה מתבצעת בעקבות בקשה של הענף היצרני המקומי לקיום בירור לצורך הפעלת אמצעי ההגנה. הבירור מתנהל על ידי הממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת (או על ידי ממונה מקביל במשרד החקלאות, במקרה של מוצרי חקלאות בלתי מעובדים). במסגרת הבירור, שומע הממונה את טענות הענף היצרני, היבואנים, וצדדים נוספים. כבר לאחר תקופה קצרה של חודשיים, רשאי הממונה להוציא החלטה מקדמית בדבר הפקדת ערובה זמנית לתשלום היטל עתידי, אם יוטל. בד בבד, מקיים הממונה בירור מקיף, שבסופו על הממונה להעביר את המלצותיו לשר התמ"ת / החקלאות (לפי הענין) בשאלה האם לנקוט באמצעי הגנה. התקופה שבה יתקיים הבירור כולו, עד לנקיטת אמצעי ההגנה, מוגבלת בזמן; כ – 9 חודשים לכל היותר.
במה נשתנו אמצעי ההגנה החדשים מהטלת מכסים?
קיים שוני רב, בפרמטרים רבים, בין אמצעי ההגנה החדשים לבין המכס הוותיק. בין היתר קיימים ההבדלים הבאים:
ראשית, הטלת המכס מוגבלת לתיקרה שמדינת ישראל התחייבה אליה במסגרת הסכמי WTOבעוד שנקיטה באמצעי הגנה אינה מוגבלת בתיקרה מסויימת.
שנית, הטלת מכסים אסורה (ובנוגע למוצרים חקלאיים – מוגבלת בהיקפה) על פי הסכמי אזור סחר חופשי שישראל חתומה עליהם, בעוד שנקיטה באמצעי הגנה אפשרית על פי ההסכמים.
שלישית, נקיטה באמצעי הגנה מתבצעת על ידי שר התמ"ת, בעוד שהטלת מכסים נעשית על ידי שר האוצר, וגלוי וידוע ששני המשרדים אינם רואים עין בעין את סוגיית חשיפת המשק ליבוא מתחרה ווהגנה על תוצרת הארץ.
רביעית, המכס מטבעו הינו אמצעי פיסקלי (מס), בעוד שאמצעי הגנה יכולים להיות בצורה של היטל אך גם בצורה של מכסות (קווטות).
חמישית, הטלת מכס אינה מעוגנת בפרוצדורה מסויימת, ונתונה לשיקול דעת רחב ביותר של שר האוצר, בעוד שנקיטה באמצעי הגנה מוסדרת בפרוצדורה ברורה, ונעשית על פי פרמטרים מוגדרים, באופן שמרווח שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים צר יותר.
שישית, הטלת מכסים אינה מוגבלת לתקופה מסויימת, בעוד שאמצעי ההגנה מוגבלים במישכם לארבע שנים, עם אופציה להארכה.
לראש העמוד
15/01/09 04. על היחסים בין סוכן המכס / המשלח והיבואן - עדכונים מבתי המשפט
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין הדנים במערכת היחסים שבין סוכן המכס והמשלח הבינלאומי לבין לקוחותיו, במישורים שונים. אמנם מדובר בפסקי דין של הערכאות הנמוכות (בית משפט השלום) שאינם מהווים תקדים, ואולם פסקי דין אלו מספקים המחשה טובה ל"איך בית המשפט רואה את הדברים". סיכמנו את עיקרי הדברים לטובת ציבור סוכני המכס והעוסקים בסחר בינלאומי.
א. על היבואן לתת לסוכן המכס הזדמנות "להגן" על סיווגיו בפני המכס
רשות המכסהוציאה ליבואן הודעת חיוב, והיבואן, ששילם גרעונות אלו, תבע את סוכן המכס ודרש את השבת הסכומים ששולמו לרשות המכס.
היבואן טען כי סוכן המכס לא פעל כנדרש, ואף דיווח ליבואן שהטובין פטורים ממכס, ובהסתמך על דיווח זה נמכרו המוצרים ללקוחות היבואן.
סוכן המכס טען, להגנתו, כי הוא לא התבקש לתת כל חוות דעת מוקדמת בשאלה האם חל חיוב במכס במקרה הנדון וכי הסיווג נעשה כדין, ועל פי מיטב המומחיות של סוכן המכס, ועל סמך מידע שמסר היבואן. עוד טען סוכן המכס כי בטרם הגשת התביעה, היה על היבואן למצות את ההליכים כנגד המכס, דוגמת הגשת ערעורים ופנייה לבית המשפט, דבר אשר לא נעשה. סוכן המכס טען, בנוסף, כי לא הוכח כלל שהתשלום למכס אכן בוצע וכי לא הוכח שהפרשי המכס ששולמו היו משפיעים על מחיר המוצר ללקוח, שכן מחיר זה נקבע על ידי התובעת עוד בטרם שחרור הסחורה מהמכס, ועל כן גם אם הייתה התרשלות כלשהי, אזי אין נזק ואין קשר סיבתי בין המחדל ל"נזק".
בית המשפט הציע לצדדים שהמחלוקת תוכרע על דרך הפשרה, בגבולות של 10,000 ש"ח עד 20,000 ש"ח, והצדדים קיבלו הצעה זו. בית המשפט קיבל את עמדת סוכן המכס, ופסק את הסכום המינימלי המוסכם, מהנימוקים הבאים:
ראשית, בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו שסוכן המכס התבקש לתת חוות דעת מקדימה, שעל פיה הסתמך היבואן וכלכל את צעדיו בקביעת מחיר המוצר לצרכן הסופי.
עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח בפניו שסוכן המכס פעל ברשלנות, הן לעניין נוהלי העבודה והן לעניין מלאכת הסיווג, שכן לא הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת. בית המשפט ציין כי לא צורפו הקטלוגים והמסמכים אשר הועברו לסוכן המכס לצורך קביעת הסיווג, ולא הובאו לעדות האנשים שהיבואן טען שהם היו בקשר עם סוכן המכס. בית המשפט גם קבע כי לפחות במקרה אחד סוכן המכס סיווגה את הסחורה באותו סיווג בדיוק, והדבר לא גרר חיוב.
בית המשפט גם קבע כי יש ממש בטענות סוכן המכס כי היה על היבואן למצות את ההליכים כנגד המכס, בטרם הגשת התביעה נגד סוכן המכס. בית המשפט ציין שהיבואן היה צריך לתת לסוכן המכס הזדמנות "להגן" על סיווגיו בפני המכס.
ת.א. 44163/05 מפץ נ' קרגו אמרפורד, ליבואן – עו"ד מרון, לקרגו – עו"ד פלץ פןלג, פס"ד מיום 24.11.08
ב. אין זה מתפקידו של המשלח המכס להעביר את היבואן בקורס מזורז בענייני יבוא
יבואן פנה למשלח/סוכן מכס לצורך קבלת שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי בנוגע למשלוח יבוא מהודו לישראל. היבואן הורה לסוכן המכס לשחרר את הסחורות אשר ייבא מן הנמל, וכן הורה לו לבצע ללא דיחוי את התשלומים הנדרשים על ידי נותני שירותים שונים, על מנת שלא לעכב את שחרור המשלוחים, תוך שהיבואן התחייב לשאת בתשלומים אלו.
בסופו של דבר, נותרה ליבואן יתרת חוב שהיבואן לא שילם אותה, בטענה כי זו הפעם הראשונה שהוא ביצע יבוא, והוא לא ידע על שיטות הייבוא והיה על סוכן המכס להדריכו כיצד לנהל את המו"מ עם היצואן מהודו בכדי להקטין את העלויות שלו.
בית המשפט דחה את עמדת היבואן, בקובעו כי היבואן לא בדק ולאחקר את הנושא כראוי באשר לשיטות הייבוא הקיימות, וכי אין זה מתפקידו של סוכן המכס להעביר את היבואן בקורס מזורז בענייני יבוא. לכן, אין על סוכן המכס לספוג את עלויות השחרור.
יצוין כי מדובר בתביעה בסכום קטן ביותר של פחות מאלף ₪, ופסק הדין ניתן במסגרת הדיון המקדמי. עוד נציין, כי יש במיוחד יש להגביל פסק דין זה לנסיבותיו, שכן לא ניתן לומר שבכל מקרה המשלח יוכל "לעצום עיניו" אל מול נסיבותיו ומצבו של היבואן.
ת.א. 30800/08, יתיר נ' יוסי כהן, פס"ד מיום 27.11.08
ג. הסדר ריבית הוכר גם ללא הסכם מפורט
משלחת בינלאומית העניקה שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס ליבואנית, אשר התחייבה לשלם למשלחת ריבית עבור אשראי שניתן לה. בעל מניות של היבואנית חתם על ערבות לחוב זה, ומשהיבואנית חדלה לשלם בעבור השירותים שניתנו לה, תבעה המשלח את בעל המניות. המחלוקת בין הצדדים התמצתה בשאלות הבאות: א. האם נכרת הסכם ריבית בין המשלחת לבין היבואנית, ואם כן - מהו שיעור הריבית. ב. האם ספרי הנהלת החשבונות משקפים את הריבית שעליה הסכימו הצדדים. ג. אם התשובות לשאלות א ו-ב שליליות, האם זכאית המשלחת לקבל ריבית בשיעור אחר?
אף כי לא היה הסכם ריבית מפורט ומסודר בין המשלחת ליבואנית ולבעל המניות, קיבל בית המשפט את עמדת המשלחת. בית המשפט הסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות של המשלחת ועל כרטיס חיובי הריבית. כמו כן, בית המשפט הסתמך על הצעת המחיר שבו נכלל ענין הריבית, וכן על כך ששטר החוב קובע בעצמו את שיעור הריבית ושהיבואנית שילמה את עלות האשראי כסדרה עד למועד בו נקלעה לקשיים כלכליים ונבצרה מתשלום חובותיה.
אין ספק כי אילו היה הסדר ריבית מפורט, ההתדיינות היתה נחסכת, וברור כי עדיף לכל גורם המעניק אשראי להסדיר ענין זה בהסכם מפורט. לטובת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים - ניתן לקבל דוגמת הסכם במשרדנו.
ת.א. 70493/04, גלובל תובלה בינלאומית בע"מ נ' כרמון יוסף, פס"ד מיום 25.11.08. לגלובל – עו"ד בכר; לכרמון – עו"ד חברון.
לראש העמוד
15/01/09 05. סדקים בחומת ההתיישנות של אמנת ורשה
עו"ד גיל נדל
כידוע אמנת ורשה קובעת תקופת התיישנות של שנתיים להגשת תביעה כנגד המוביל האווירי בגין נזק שנגרם במסגרת ההובלה, ובלשון האמנה:"הזכות לדמי נזק תפקע אם לא תוגש התביעה תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו היה צריך להגיע או מתאריך הפסקת ההובלה". במידה ומוגשת תובענה כנגד המוביל לאחר שנתיים – כי אז יוכל המוביל האווירי להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעמי התיישנות, והתובענה תסולק.
ענין זה נידון ביתר פירוט בבית המשפט העליון בישראל בשנות השמונים, בתביעתם של חטופי טיסת אייר פרנס לאוגנדה. התובעים הגישו את התביעה חמש שנים לאחר החטיפה, ולאחר דיון משפטי ארוך ומקיף בבית המשפט העליון, סולקה התביעה על הסף (ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר ואח' נ' אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים).
ואולם, בהחלטה שניתנה לאחרונה, חלה תפנית מסויימת בענין ההתיישנות, כפי שיסופר בהמשך.
ביום 4.10.01, התרסק מטוס של אייר סיביר בשמי הים השחור, בשעה שעל סיפונו היו 66 נוסעים ו- 12 אנשי צוות. האירוע נגרם כתוצאה מפגיעת טיל של צבא אוקראינה, ששוגר במהלך תרגיל אימונים. ביום 20.5.07 הוגשה תביעה לפיצויים כנגד אייר סיביר, ובבכתב התביעה נטען כי בהתאם להסכם בין מדינות חבר העמים, היתה חובה להתקין בכל המטוסים של מדינות חבר העמים מערכת זיהוי הידועה בשם "חבר – זר", אשר גורמת לכך, שסוללת טילים של צבאות מדינות אלה, מזהה כל מטוס בו מותקנת המערכת האמורה כמטוס "חבר", דבר שמונע שיגור טילים של צבאות מדינות חבר העמים לאותו מטוס. התובעים טענו כי האירוע נגרם רק מחמת שבמטוס לא הותקן המיגון, שכן אחרת, המטוס היה מזוהה על ידי מערכת המכ"מ של משגרי הטילים, והטיל לא היה משוגר אליו. התובעים טענו כי נודע להם שבמטוס לא הותקן המיגון רק במהלך שנת 2005, במסגרת הליך של גילוי מסמכים בתביעה שהגיש נגדם משרד עורכי דינם לשעב לתשלום שכר הטרחה.
אייר סיביר טענה, מנגד, כי לאור הוראותיה של אמנת ורשה יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת התיישנותה.
בית המשפט דחה באופן חלקי את טענת אייר סיביר בענין ההתיישנות. אמנם בית המשפט הבהיר כי "יישום הוראות האמנה וההלכה שנפסקה לגבי התיישנות תביעות נגד מוביל אווירי מביא לכאורה לידי מסקנה לפיה יש לקבל את טענת המבקשת שחלפה תקופת ההתיישנות ולכן דין התביעה להידחות", ואולם, "לאחר עיון קפדני בהוראות האמנה, ובשים לב לפסיקת בית המשפט העליון, ולנסיבות המיוחדות של המקרה" הגיע בית המשפט לידי מסקנה לפיה "יש ליתן למשיבים להנות בשלב זה של ההליך, מהאפשרות של תקופת ההתיישנות שלא לפי הוראות האמנה וזאת על בסיס טענתם בדבר "תרמית" מצד המבקשת, בכך שיצרה כלפיהם מצג לפיו במטוס היתה מותקנת מערכת המיגון, ורק בדיעבד ובחלוף זמן, הסתבר להם, לטענתם, כי המדובר במצג שווא. לפיכך, יש למנות את ההתיישנות רק מהמועד בו נודעו להם העובדות לאשורן".
בית המשפט ניתח את דעת הרוב בעניין טייכנר (ענין איירפרנס שנזכר לעיל), ומצא כי השמירה על תקופת ההתיישנות הקבועה באמנת ורשה, נעשית "מתוך מטרה של שמירת אחידות ואיזונים ראויים בין הניזוקים לבין המוביל ועל מנת שהמוביל לא ימצא עצמו בסיכונים בלתי סבירים אם תקבענה תקופות התיישנות לא אחידות בין המדינות".
בהתאם לכך הסיק שבית המשפט כי "בנסיבות בהן אין צורך לשמור על אינטרס המוביל, ממילא אין מקום לאמץ את ההסדרים שבאמנה. כך במקרה בו המוביל העלים, הסתיר, או מנע מהתובע את המידע המשמש בסיס לקיומה של עילת תביעה נגדו לפי הוראות האמנה. לפיכך לא יהיה מקום להגן על האינטרס של המוביל ולהחיל את תקופת ההתיישנות של האמנה במקרה של התנהגות כאמור מצד המוביל, ומרוץ ההתיישנות יחל רק מהיום בו נחשפו לפני הניזוק העובדות הנכונות, בבחינת "לא יצא חוטא נשכר".
אכן, גם בענין טייכנר נקבע כי במקרה של תרמית תקופת ההתיישנות לא תיקבע על פי האמנה, אלא שבענייננו, בית המשפט הרחיב את המונח תרמית וקבע כי להרחיב את החריג בענין תרמית "לא רק אם עילת התביעה מבוססת על תרמית, אלא כל אימת שיתברר שמחמת תרמית של הנתבע, נמנע מהתובע לדעת על עובדות התביעה, אף אם עילת התביעה אינה מבוססת על תרמית".
בית המשפט מצא, בענייננו, כי התובעים נסמכים על פרוטוקול פגישה בו נאמר מפורשות על ידי נציג המשלחת האוקראינית כי על פי החקיקה ברוסיה היתה על אייר סיביר חובה להתקין מכשיר טורף – והמכשיר לא הותקן. לכך יש להוסיף את האישור שסיפקה אייר סיביר לנציגי התובעים ובו נאמר באופן מפורש כי במהלך ביצוע הטיסה, מערכת המיגון ובגדרה המתקן היה תקין וניתן להפעלה. רק בהמשך התברר לתובעים מיגון שכזה לא הותקן. בהתאם לכך מצא בית המשפט כי התובעים נכנסים לגדר החריג "של אותם מקרים בהם נטען כי המוביל הסתיר מידע מהתובע, ולכן קיימת מניעות בידו להעלות את טענת ההתיישנות ומכאן שאין לראות בתובע כמי שהתיישנה תביעתו, ואשר מרוץ ההתיישנות לגביה מחל מעת נודע לו המידע הנכון. כאמור, אין מקום בנסיבות המקרה, אם כך, ליתן למבקשת ליהנות מפרי התנהגות פסולה, אם זו אכן תוכח. מסקנת זו מושתת גם על עקרונות תום לב, עליהם הרחבתי לעיל, ואף זאת כפוף לכך שהטענות בדבר האופן הפסול בו התנהגה המבקשת יוכחו".
בית המשפט הבהיר שאילו יתברר בהמשך כי לא התקיימה תרמית, כי אז יידרש בית המשפט שוב לשאלת ההתיישנות.
החלטה זאת משקפת את המתח הקיים בין עקרונות הצדק ותום הלב התוספים צקום נכבד ביותר במשפט הישראלי, לבין הצורך והרצון לשמור על אחידות בהחלת אמנות בינלאומיות. בענין טייכנר, נשמר בית המשפט מלעשות את הצעד הפורץ את מסגרת ההתיישנות, אף כי דעת המיעוט שם (השופט ברק) היה מוכן לעשות זאת. ההחלטה שלפנינו, שניתנת 20 שנה ויותר לאחר ענין טייכנר, באקלים משפטי "בשל" יותר לטענות בלתי פורמליסטיות, מסמנת שינוי מגמה. לא ידוע לנו האם בכוונת אייר סיביר לערער על ההחלטה.
בש"א 23334/07, אייר סיביר נ' עזבון המנוח גריגורייביץ, בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאייר סיביר – עו"ד וינדר; לעיזבון – עו"ד מלמד.
לראש העמוד
15/01/09 06. המשלח יפצה בשל מסירת סחורה שלא כנגד שטר מטען - סקירה ביקורתית
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, המחייב משלח בינלאומי לשלם פיצוי כספי לגורם בחו"ל שאליו הומחתה זכות התביעה, בשל מסירת סחורה שלא כנגד שטר מטען מקורי.
באותו ענין דובר במטען של 268 שולחנות שנמסר שלא כנגד שטר מטען פנימי מקורי לידי הקונה הישראלי, לאחר שהסחורה אוחסנה זמן רב יחסית בנמל וצברה אחסנות והשהיות. לטענת המשלח הישראלי (ששימש למעשה כסוכנו של המשלח הזר), הוא הגיע להסדר עם הקונה, בהסכמת המוכר, לפיו המטען ישוחרר ויאוחסן אצל הקונה מבלי להציג את שטר המטען המקורי או העתקו, אך לא ימכר ללא אישור של המוכר, והוא יישאר, עד להצגת שטר מטען מוסב, בבעלות המשלח הישראלי ותישמר לו (למשלח) הזכות לקבלו בחזרה עם דרישה.
משהמוכר לא קיבל את התמורה הכספית בגין הסחורה, תבע המוכר את המשלח הזר בספרד, והגיע עימו לפשרה. מועדון השיפוי Through Transport Mutual Services UK Limited שסיפק שירותי ביטוח אחריות מקצועית למשלח הזר, שילם את סכום הפשרה למוכר, ותבע את המשלח הישראלי לפיצוי כספי בגין מסירת הסחורה לקונה שלא כנגד שטר מטען מקורי.
בשורה התחתונה, בית המשפט קיבל את עמדת מועדון השיפוי על כך שלא ניתנה הסכמה של המוכר להסדר של שחרור הקונה שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי, ובהתאם לכך קבע כי המשלח התרשל בביצוע תפקידו ועליו לשאת בהוצאות מועדון השיפוי.
מעניינות במיוחד הן קביעותיו של בית המשפט באשר לשני עניינים מקדמיים שנידונו בפניו והם שאלת ההתיישנות, ושאלת היריבות המשפטית.
באשר לשאלת ההתיישנות, טען המשלח כי התביעה בספרד הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות של 9 חודשים הקבועה בשטר המטען הפנימי ומשום כך היו סיכויים טובים שהתביעה היתה נדחית בספרד, אלמלא הגיעו הצדדים לפשרה. על כך השיב בית המשפט כי "שאלת המחלוקת בתובענה שלפני הינה שאלת תפקודה המקצועי של הנתבעת כחברה העוסקת במתן שירותי שילוח ועמילות מכס. מכאן שאין התובעות כפופות בתביעתן את הנתבעת לתנאים המיוחדים בשטר המטען".
עם כל הכבוד, ניתן לחלוק על מסקנה זאת. סביר להניח שבשטר המטען מופיע סעיף הימלאיה המקנה הגנה גם לסוכנו של המשלח הבינלאומי. לא ברור מהו היקף ההגנה ששטר המטען היה קובע שם, אך לכל הפחות היה ראוי לדון בענין זה.
באשר לשאלת היריבות המשפטית, טען המשלח כי לא קיימת יריבות משפטית בינה לבין התובעות (מועדון השיפוי והמשלח הזר) שכן התובעות כלל לא הציגו שטר מטען מקורי, ועל כן אינן יכולות לתבוע מכוחו. על כך השיב בית המשפט התביעה אינה מבוססת על שטר המטען כי אם כי התביעה מבוססת על ביצוע עוולות בנזיקין כלפי התובעות, על הפרת חובת אמונים, ועל הפרת חוזה אשר אינו חוזה ההובלה, אם כי חוזה בע"פ בו התחייבה הנתבעת לפעול במקצועיות.
לדעתנו, עמדה זאת טעונה בירור מקיף יותר. באשר לקיומו של חוזה אחר, בע"פ – היה מקום לברר יותר את היקפו של חוזה זה ולא להסתפק בקביעה כללית לגביו. שנית, בכל הנוגע לטענות הנזיקיות, שעצם חלותן נדונה ואושרה בעבר על ידי בית המשפט העליון, הרי שיש להן השלכה לענין המחאת זכות התביעה אל מועדון השיפוי, שכן, ככלל, על פי פקודת הנזיקין, לא ניתן להמחות זכות תביעה נזיקית, ועל כן אם עסקינן בהמחאה זכות תביעה בשל עילת הרשלנות, הרי שהמחאה שכזו אינה תופסת.
ת.א. 22312/99, פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 1.12.08. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
לראש העמוד
15/01/09 07. המאפה הפשיר והמוביל והמבטח יפצו
עו"ד גיל נדל
יצואנית, חברת שיבולת, ייצאה לארה"ב מטען של מוצרי מאפה מוקפאים במכות קירור, אשר היו אמורים להיות מובלים בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, כפי שצוין בשטרי המטען. לכשהגיע המטען לנמל היעד (לוס אנג'לס) נפתחה המכולה, והתברר כי המטען עבר הפשרה והקפאה מחדש וניזוק כליל. עקב כך הושמד המטען.
היצואנית תבעה, בין היתר, את המוביל הימי (צים), את המבטחות (חתמי לוידס וסקוריטס), ואת המשלח הבינלאומי (אמקס) שעסק בין היתר בארגון הביטוח, לקבלת פיצוי בגין נזקיה, שהסתכמו, לטענתה בכ – 400,000 ₪.
בכל הנוגע לתביעה כנגד המבטחת, הדיון נסב סביב השאלה האם היצואנית הוכיחה בראיותיה כי היה אירוע המזכה אותה בתגמולי ביטוח, דהיינו שהיתה תקלה במערכת הקירור, שנמשכה יותר מ-24 שעות רצופות (שהוא הקריטריון המבסס את הכיסוי הביטוחי עפ"י הפוליסה). בכל הנוגע לתביעה כנגד המוביל הימי, הדיון עסק בשאלה האם המוביל הימי לא דאג כי המטען יובל במכולה עם הטמפרטורה המתאימה לאותו מטען. ובכל הנוגע לתביעה כנגד המשלח הבינלאומי, הדיון התמקד בשאלה האם המשלח הבינלאומי דאג להסדרת הפוליסה המתאימה לצורך הובלת המטען הספציפי.
בית המשפט קיבל את תביעת היצואנית באופן חלקי, ולא כנגד כל הנתבעים, ופסק לה פיצוי בגובה 60,000 דולרים, כפי שיפורט מיד.
בית המשפט ניתח את עדויות המומחים שהובאו לפניו והגיע לידי מסקנה כי אכן היה שיבוש במערכת הקירור שמשכו היה מעלה 24 שעות. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי האירוע מכוסה על ידי פוליסת הביטוח ועל כן על המבטח לשלם לתובעת את נזקה. זאת ועוד, בעקבות הממצא כי היה שיבוש במערכת הקירור, קבע בית המשפט כי גם המוביל הימי יפצה את היצואנית, שכן המוביל הפר את חובתו לדאוג לטמפרטורה הנכונה שבמכולה.
בית המשפט לא קיבל את תביעת היצואנית כנגד המשלח הבינלאומי, לפיה לא דאג המשלח להסדרת פוליסת ביטוח מתאימה להובלת המטען. בית המשפט אימץ את עמדת המשלח לפיו היצואנית לא ביקשה לקבל בטוח ספציפי או הרחבה אליו, וכי פוליסת הביטוח הפתוחה של היצואנית, שהומלצה על ידי גורמי הביטוח, היתה הפוליסה המתאימה, המקובלת, והטובה ביותר על כל מי ששולח מטענים מוקפאים. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי המשלח נהג כיאות בענין זה.
באשר לגובה הנזק, קבע בית המשפט כי "אין מקום לתשלום כל הנזק הנתבע על ידי התובעת באשר ניתן לקבל את טענת הנתבעות להגבלת אחריות באשר לגובה הנזק, תשלומים בגין אחסנת המטען, השמדתו, ועלויות נלוות - סכומים אלה לא הוכחו. וכן יש סכומים שניתן היה לנכותם כהקטנת נזק". בהתאם לכך פסק בית המשפט כי המוביל הימי והמבטחות ישלמו ליצואנית, יחד ולחוד, סכום כולל של 60,000 דולר, וכן שכ"ט עו"ד בגובה 20% מהסכום שנפסק + מע"מ.
הערה: לפי העובדות שתוארו בתחילת פסק הדין, שטר המטען שהוציא המוביל הימי, היה שטר מטען "מאסטר", שהוצא למשלח בינלאומי, אשר הנפיק, מצידו, שטר מטען "פנימי" (HBL) ליצואנית. יחד עם זאת, לא מצאנו בפסק הדין התייחסות לטענה בדבר קיומה או קיומה של יריבות חוזית בין המוביל הימי לבין היצואנית.
לראש העמוד
15/01/09 08. עם מי נכרת חוזה ההובלה?
עו"ד גיל נדל
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן לאחרונה הכריע במחלוקת בין יבואן לבין משלח ישראלי, שנגעה למהות תפקידו של המשלח – האם הוא פעל כתור משלח בינלאומי או רק כתור Delivery Agentהמטפל במספר עניינים מצומצם בנמל היעד (כמו הנפקת פקודת מסירה).
יבואן של משקאות ייבא בחודש דצמבר 2002 מטען של כ- 55,000 בקבוקי יין מאוקראינה לישראל. לטענתו, הוא התקשר עם משלח בינלאומי ישראלי לשם הובלת המטען לארץ מנמל אודסה לנמל חיפה. המטען הגיע לנמל אודסה ביום 24.12.02, שהוא היום שנועד להטענת המטען על האוניה. בדיעבד נודע ליבואן כי המטען הועמס על האוניה רק ביום 31.12.02, באיחור של שבעה ימים, מחמת שינוי בלוח הזמנים של הפלגת האוניה. כל אותה עת, שהה המטען על הרציף בנמל אודסה, בטמפרטורה של 16 מעלות מתחת לאפס, שגרם לכך שהמטען קפא. היבואן טען כי המשלח הישראלי הפר את ההסכם עימו מחמת שלא מסר לו על שינוי בלוח הזמנים של הפלגת האוניה, ותבע את היבואן לשלם לו את עלויות המטען, הוצאות הובלה וכן אובדן רווחים צפויים, בסך כולל של כ 923,000 ₪.
המשלח הישראלי (חברת פריץ ישראל) טען כי בכל הנוגע למשלוח הספציפי, עיסוקו לא כלל את הובלת המטען, והוא שימש אך ורק כ - Delivery Agent. המשלח הסביר כי אמנם היבואן ביקש ממנו לשמש כמשלח המטען, אלא שהוא (המשלח) הפנה אותו למשלח הבינלאומי באוקראינה (חברת פירץ אוקראינה), שהוא הוא אשר העניק ליבואן את שירותי התובלה הבינלאומיים של המטען. בהתאם לכך טען המשלח הישראלי כי נקשר בינו לבין היבואן קשר חוזי, והוא לא פעלה לשיגור המטען לא נתן כל הוראות בקשר אליו.
היבואן הגיש את התביעה במקורה נגד נתבעים נוספים ובכללם המוביל, עמיל המכס, חברת התובלה היבשתית ועוד, אלא שנתבעים אלה נמחקו.
הערכאה הראשונה (בית משפט השלום בתל אביב) בדקה, בראש וראשונה, האם נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. לאחר בחינת הראיות, העדיף בית המשפט את גרסת המשלח הישראלי על פני זו של היבואן, והגיע למסקנה כי לא נכרת קשר חוזי בין היבואן לבין המשלח הישראלי, והקשר החוזי שהתקיים היה בין היבואן לבין המשלח הבינלאומי האוקראיני. בית המשפט קבע כי היבואן לא עמד בנטל השכנוע להוכחת קיומו של חוזה בין הצדדים, וכי התגלו סתירות בעדות היבואן, במיוחד בעניינים הרלוונטים לבחינת כריתת ההסכם בין הצדדים. עוד עמדה הערכאה הראשונה על אי דיוקים מהותיים בחקירת היבואן, כמו גם העדר מידע מהותי וזאת באשר למגעים עם נציג המשלח הישראלי, לרבות פגישות שקויימו, בהן נדון בין היתר מועד הגעת האוניה לנמל אודסה, מועד הגעת המכולות לנמל, יציאת האוניה מהנמל ועוד. בית המשפט הסביר כי לא ניתן לקבוע קיום חוזה, בהסתמך על גרסת היבוא בלבד, שנמצאה בלתי מהימנה.
אמנם, הערכאה הראשונה נתנה דעתה להתקשרויות קודמות בין הצדדים, אך לא ראתה להסיק מהן על קיום הסכם באשר למטען נשוא התביעה, שכן עניינם של כל אלה היה בהתקשרויות אחרות שבין הצדדים ולא במטען הרלוונטי. בית המשפט השלום אף בחן מסמכים שהוצגו על ידי הצדדים ובגדרם שטר המטען וכן התכתבויות ולא ראה בכל אלה כדי לקבוע שנוצר קשר חוזי בין הצדדים. בית המשפט נתן משקל לכך שנציג המשלח הבינלאומי האוקראיני נתן עדות בבית המשפט, ואישר קיומו של קשר חוזי בין היבואן לבין המשלח האוקראיני, דבר שהוסיף נופך של אמינות לגרסת המשלח.
היבואן ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את ערעורו.
ככלל, קבע בית המשפט המחוזי כי: "עיון בטענות המערער לפנינו, מעלה כי עיקר השגותיו הן כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ובכללן מהימנות המערער, על בסיסן נקבע כי לא הוכחה גמירות דעת בין הצדדים להתקשר בהסכם. למותר לציין כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי ממהימנותם, אלא אם נפלו שגגות מהותיות לפני בית המשפט, ובגדר זאת התעלמות מראיות, כמו גם הסקת מסקנות והגעה לידי תוצאה שאינה מתיישבת עם הגיונם של דברים והשכל הישר. המקרה שלפני אינו נופל בגדר החריגים האמורים ולכן אין מקום להתערב בממצאי בית משפט קמא כמו גם בתוצאה אליה הגיע".
בית המשפט המחוזי גם קבע כי שיחת טלפון שניהל היבואן עם נציגי המשלח הבינלאומי האוקראיני לימדה על כך שנוצר קשר חוזי ישיר בין היבואן לבין המשלח האוקראיני, שכן, לטענת בית המשפט, אילו הקשר החוזי היה עם המשלח הישראלי, לא היתה מתקיימת שיחה עם הנציג האוקראיני.
בית המשפט עמד גם על התנהגות הצדדים בפועל: " הוכח ש"פריץ אוקראינה", היא אשר טיפלה הלכה למעשה ביבוא המטען, בכלל זה הסדירה את השינוע היבשתי של המטען מהמפעל במולדביה לנמל באודסה, הנפיקה את שטר המטען, היתה אמורה לקבל את עמלתה בגין המשגור, עמדה בקשר ישיר ושוטף עם הצדדים הדרושים, מחד גיסא עם נציג המפעל במולדביה ומאידך גיסא עם המערער בנוגע להסדרת המטען, לרבות בקשר עם נשוא התובענה, קרי הוצאתו המוקדמת של המטען מהמפעל, חרף יציאתה המאוחרת של האוניה מנמל אודסה".
כמו כן הדגיש בית המשפט המחוזי את התהיות הנוגעות למהימנות היבואן, אשר יש להן משמעות רבה: " מעיון בעדות המערער, לעומת האמור בתצהירו, עולה כי אכן עולות תהיות בנוגע לגרסתו באשר להסכמות שהושגו בין הצדדים, במיוחד בפרטים שביסוד המחלוקת בין הצדדים. בית משפט קמא ציין בפרוטרוט את הכשלים בעדות המערער בעניין זה, שהוא מהותי לליבת המחלוקת, וקביעותיו מקובלות עלי".
בהתאם לכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. ע"א 1499/07 אלון מיכאל נ' פריץ קומפניס ישראל טי בע"מ, פס"ד מיום 29.12.08, הח"מ ייצג את היבואן בערכאת הערעור בלבד (אך לא בערכאה הראשונה), והמשלח יוצג בערכאת הערעור על ידי עו"ד שפרינצק. ההליך בפני הערכאה הראשונה - ת.א. 52755/04, פס"ד מיום 28.12.06.
חשוב להדגיש את קביעתו של בית המשפט המחוזי (המקובלת ומוכרת היטב) לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. "ירושה בעייתית" שאחד הצדדים מקבל מהערכאה הראשונה תעמוד לו לרועץ בדונו בערעור.
לראש העמוד
15/01/09 09. הלחימה בדרום - כח עליון?
עו"ד גיל נדל
בעקבות הלחימה בדרום והגיוס המסיבי של חיילי מילואים, נמצאים יצואנים במצב שבו אין הם מסוגלים לקיים את ההסכמים שעליהם הם חתמו, בעיקר בהיבט של עמידה בלוחות זמנים.
סעיף 79 של אמנת האו"ם למכר טובין בינלאומי, המכסה חלק נכבד מהסחר הבינלאומי, ושנקלטה בישראל באמצעות חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תש"ס – 1999), קובע כי צד יהיה פטור מתשלום פיצויים לצד השני בעקבות אי קיום ההסכם, אם הוא מוכיח שהאי קיום נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר, בעת כריתת החוזה, להתחשב במכשול, או למנוע אותו, או להתגבר עליו, או על תוצאותיו.
לכאורה, סעיף זה יכול לסייע ליצואן ישראלי המאחר באספקת סחורה ללקוח בחו"ל, אלא שהפסיקה ברחבי העולם נוטה, ככלל, לפרש סעיף זה בצמצום, באופן המונע מהמפרים (מוכרים או קונים) להיעזר בו. בענייננו, נראה שאבן הנגף תהיה הדרישה בדבר אי היכולת להתגבר על המכשול, ושהקונה הזר יטען כלפי הספק הישראלי שהיה עליו למצוא עובדים אחרים במקום אלו שגויסו. סביר להניח שלזהותו של הפורום שידון בסכסוך תהיה השפעה על היתכנותה של ההגנה על פי סעיף 79 הנ"ל: בית משפט ישראלי עשוי לגלות אמפתיה לעמדתו של יצואן שגייסו לו את העובדים, דבר שקשה להניח שיתקיים בבית משפט ספרדי, למשל.
לראש העמוד
15/01/09 10. הגנת תום הלב בתביעה בגין הפרת סימני מסחר
עו"ד גיל נדל
ככלל, אכיפת הפרות של סימני מסחר נעשית באמצעות בתי המשפט, במסגרת תובענות לקבלת סעדים כספיים וצווי מניעה, כמו גם במסגרת בקשות לסעדים זמניים. יחד עם זאת, בעקבות תיקונה של פקודת המכס בסוף שנות התשעים, ניתנה לרשות המכס הסמכות לעכב סחורות החשודות כמפירות סימני מסחר, בכפוף להגשת תובענה על ידי בעל הזכויות.
בהליכים רבים הנוגעים לאכיפתם של סימני מסחר מעלים הנתבעים טענות הנוגעות לתום ליבם בנוגע למוצרים המפרים. כך למשל, טוענים הנתבעים כי הם לא ידעו על כך שהמשלוח שיובא על ידם כולל טובין מזוייפים, מהסיבה, למשל, שהספק שלח להם סחורה שלא הוזמנה על ידם, או שבעת ביצוע ההזמנה הובטח להם שמדובר בטובין אותנטיים וכיו"ב.
ואכן, מדובר בשאלה הראויה להישאל: האם בעת בחינתה של הפרה נטענת של סימן מסחר יש להביא בחשבון את מצבו הנפשי של המפר? האם תום ליבו של המפר יספק לו הגנה בתביעה בגין הפרת מסחר?
לשון הפקודה ועמדת הפסיקה הוותיקה
לכאורה, התשובה צריכה להיות שלילית. השאלה מהי "הפרה" של סימן מסחר מוגדרת לכאורה היטב בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר: "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך ... בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר", ועיון בלשון הסעיף מגלה כי אין כל התייחסות מצד המחוקק למצבו הנפשי של המפר. יאמרו בעלי הזכויות - שתיקתו של המחוקק בסעיף זה – רועמת היא, ללמדנו כי יש לבחון את המעשים המטריאליים בלבד, ללא הזדקקות לבחינת מצבו הנפשי של המפר.
אכן, בפסיקה מוקדמת יחסית של בית המשפט העליון (ע"א 715/68 פרו-פרו ביסקוויט בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ ואח') נקבע, בכל הנוגע לתביעה בגין הפרת מסחר, כי כל מה שעל התובע להוכיח בה בה הוא כי היתה הפרה. כוונה לרמות או להטעות אינה מיסודותיה של עילה זו, כשם שאיננה מיסודותיה של עוולת גניבת עין לפי פקודת הנזיקין. ישנה הפרה אף שהמפר אינו יודע על קיומו של הסימן של זולתו אותו הוא מחקה או מפר בלא יודעין, ודי בה כדי לזכות את התובע שנפגע על ידה לסעדים הרגילים הניתנים במקרה כזה...".
ואולם, בחינה מדוקדקת של פקודת סימני המסחר מראה כי הפקודה, במקומות אחדים, ערה למצבו הנפשי של משתמש בסימן המסחר שאינו בעליו הרשום, ומביאה אותו בחשבון. המקום המובהק ביותר היא בסעיף 30 לפקודה, הדן בשימוש מקביל בסימן המסחר בתום לב: "ראה הרשם שהיה שימוש מקביל בתום לב, או שהיו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות לדעתו רישומם של סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין, על שמם של בעלים אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם". סעיף זה אמנם אינו מקנה, כשלעצמו, הגנה מפני טענה בדבר הפרת סימן מסחר, אולם מספק כלי להשגת זכות לשימוש בסימן המסחר.
סעיף אחר, המביא גם הוא בחשבון את מצבו של משתמש זר שאינו הבעלים הינו סעיף 47 לפקודת סימני המסחר הקובע כי "רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו, או בשמו הגאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק, או מהשתמש בהגדר אמיתי של מהותם או איכותם של טובין שלו". תשומת לב מיוחדת ראוי שתינתן לביטוי "שימוש אמת", אשר פורשה על ידי בית המשפט העליון כמבטאת אלמנט של תום לב. ובלשונו של בית המשפט: "קם הצורך לסייג את ההגנה המוענקת לאדם העושה שימוש בשמו שלו תוך פגיעה בסימן מסחר של אחר. זכות השימוש מותנה בכך שהשימוש שנעשה בשם יהא שימוש בתום לב" (ע"א 4843/02 אלוניאל בע"מ ואח' נ' אריאל מקדונלד).
קיומם של סעיפים אלו בפקודה מערער את שתיקתה הרועמת של הגדרת ההפרה בסעיף 1 לפקודה. יוכל הנפגע לטעון כי גם אם הגנת תום לב אינה מצויינת במפורש בפקודה, הרי שעקרון מסוג זה צריך לחול על הגדרת "הפרה" שכן הפקודה עצמה מכירה בעקרון זה.
הפסיקה החדשה
מאז פסיקתו של בית המשפט העליון בענין פרו-פרו ביסקוויט הנ"ל חלפו כארבעה עשורים, שבמהלכם עבר האקלים המשפטי במדינת ישראל תמורות רבות. עיקרון תום הלב הפך לעקרון מרכזי החולש על כלל ענפי המשפט, המאפשר לבית המשפט להיכנס לעובי המחלוקת ולשיקולי הצדדים, וזאת על חשבון בדיקה טכנית-מתמטית של הזכויות והחובות המשפטיות.
ואכן, עקרון תום הלב חלחל והגיע גם לענייני סימני המסחר, משני כיוונים. ראשית, מהכיוון הפנימי, של הפקודה עצמה, כפי שהוסבר לעיל, אך גם מהכיוון החיצוני, כעקרון על, וזאת בשל מעמדו של עקרון תום הלב כעקרון מרכזי בשיטתנו המשפטית. בפסיקה שניתנה בשנת 2007 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין הפרת סימני מסחר (ת.א. 2322/04 LOUIS VUITTON MALLETIERנ' אסי קרדיט ליין בע"מ ואח', פס"ד מיום 1.4.07), קבע בית המשפט יש מקום לבחון את מצבו הנפשי של הנתבע בכל הנוגע להפרת סימן המסחר. נאמר בפסק הדין כי "ייתכנו מקרי בהם היבואן ואולי אפילו גם היצרן, אינם מודעים לעצם ההפרה... לאור זאת, אני בדיעה שאחריותו של המפר אמורה להיות פונקציה של מצבו הנפשי בעת מעשה ההפרה, או במילים אחרות, של מידת תום ליבו. כמובן, שגם תוכנו של המונח "מצב נפשי" עשוי להיות נתון לפרשנויות שונות (מודעות בלבד להפרה אל מול כוונה להפר) ובהתאם לכך גם אופן יישומו של עיקרון תום הלב, אך בכל מקרה, מן הראוי להימנע ממצב שבו קביעת האחריות נובעת רק מעצם ההפרה".
באותו ענין, ועל פי חומר הראיות שהיה בתיק, הגיע בית המשפט למסקנה שהנתבעים היו מודעים לכך שהם מייבאים מוצרים מזוייפים, וקבע שמודעות זאת מספיקה לצורך גיבוש אחריותם של הנתבעים ולשלילת הגנת תום הלב על המקרה. ואולם, כמובן, אין בכך כדי לשלול שימוש בפסיקה זאת במקרים אחרים. טרם ניתנה הלכה מחייבת בענין זה על ידי בית המשפט העליון, וערעורם של הנתבעים בתיק הנ"ל עדין תלוי ועומד.
יתכן כי עמדה זו באה לידי ביטוי, אם כי לא מפורש, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 8502/06 NIKEנ' ערפה עבד אל לטיף ואח', פס"ד מיום 10.9.08).
באותו הליך נדון עניינו של יבואן אשר ייבא לישראל מסין כ - 17,000 רצועות סופגות זיעה הנושאות את סימן המסחר NIKE. הרצועות נתגלו לפני השחרור מפיקוח המכס, והמכס הודיע לבעלת הזכויות אודות היבוא. בעל הזכויות, חברת NIKEפנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה לסעדים שונים, ובכללם צו מניעה כנגד היבואן ופיצוי כספי ללא הוכחת נזק על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 שסכומו המרבי עומד על 100,00 ש"ח ללא הוכחת נזק. בכתב הגנתו טען היבואן כי הוא כלל לא הזמין את הרצועות המפרות, והן הוכנסו בטעות אל תוך המכולה שנשלחה אליו מסין. לתמיכה בטענתו הציג היבואן אישור בכתב מן הספק.
בפסק הדין, שניתן על דרך של פשרה בהסכמת הצדדים, ניתן ככל הנראה משקל לטענת היבואן באשר לתום ליבו, שכן נפסק לחובת היבואן סכום פיצוי נמוך של כ - 15,000 ₪ בלבד.
אופן התנהלות המסחר בסין בימינו מצדיק, לטעמנו, עמדה זאת. במקרים רבים היבואן אינו מבקש שישלחו אליו טובין מפרים ולעיתים הוא אף פועל לבדיקת המשלוחים טרם שילוחם ארצה, ובכל זאת הוא מוצא עצמו מופתע מהימצאותם של טובין שלא הזמין והשתרבבו (אולי באשמת הספק ואולי בטעות) למכולה שייבא. נסיבות כאלו מצדיקות עמדה שתבחן את תום לבו של היבואן לצורך שאלת הפיצוי לבעל הזכויות בסימן המופר.
כאמור לעיל, טרם ניתנה הלכה מחייבת בענין על ידי בית המשפט העליון, והענין טרם נידון באופן נרחב על ידי ערכאות שונות. ויחד עם זאת, לא נטעה אם נאמר שירית הפתיחה כבר נורתה.
לראש העמוד
15/01/09 11. על הנוהל החדש בדבר הגשת אישורים ורשיונות ביבוא טובין
עו"ד גיל נדל
זה כבר הפך לריטואל קבוע. מדי כמה שנים מישהו ברשות המכס או במשרד התמ"ת מחליט שמדינת ישראל אינה מקשה מספיק על היבוא, ומקשיח את הדרישות בנוגע למועדי רשיונות היבוא ואישורי היבוא. הפעם היה זה מר דורון ארבלי, ראש מינהל המכס, שבהנחיותיו מיום 13.1.09 הפך את המדיניות של קודמו בתפקיד, מר עמי סגל, וקבע כי המועד הקובע לעניין תוקף רישיון יהיה טרם הגעת הטובין לנמל בארץ. עוד קבע ארבלי כי המועד הקובע לעניין תוקף אישור הוא מועד הגשת הרשימון, אלא שלגבי אישורי תחבורה, אמ"ר, רוקחות ואיכות הסביבה – המועד הקובע יהיה טרם הגע הטובין לנמל בארץ, בדומה לרשיונות. אין להקל ראש בדברים אלו, שכן אי עמידה בהוראות אלו יביא להטלת כופר כסף על היבואן הסורר, בהתאם למדיניות משרד התמ"ת.
אמנם סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא אוסר על השטת טובין בניגוד לצו פיקוח, ו"השטה" כוללת יבוא טובין ואף השטתם לאורך החוף, אלא שמבחינה מהותית הדבר נראה מופרך לחלוטין. איזה דבר נורא יקרה אם היבואן ידאג להשגת רישיון היבוא או אישור משרד תחבורה בעת שהטובין כבר הגיעו למדינת ישראל? הרי סוף סוף הטובין נמצאים בפיקוח רשות המכס ואינם נכנסים לסחר של מדינת ישראל. ואדרבה, אם כבר מדברים על רפורמה, הרי שהכיוון צריך להיות מנוגד לחלוטין – תותר הכנסת טובין למחסני ערובה ללא רשיון יבוא או אישורי יבוא, תוך ששחרור הטובין מפיקוח רשות המכס יותנה בהצגת הרשיון או האישור המתאים. בכך ייחסכו כספי היבואנים ללא פגיעה במשטר הפיקוח. אגב, אחד מבכירי המכס מסר לי שעמדה זאת מקובלת עליו.
תקשו, חוק הוא חוק, ואת החוק צריך לקיים, ומה לנו כי נלין על המכס ועל התמ"ת? אלא שנראה שמשרד התמ"ת ומינהל המכס שכחו שפקודת היבוא והיצוא (שמכוחה פועל שר התמ"ת בעניין הסדרת היבוא) היא דבר חקיקה מנדטורי שהותקן בתקופת מלחמת העולם השנייה, ושהולם את תקופתו שלו, ולא את תקופתנו. "אכן, כך נקבע דין בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף בשנותיה הראשונות של המדינה, בשנות החמישים והשישים... פיקוח כזה היה הכרחי אותו זמן כדי להבטיח, בין השאר, את השמירה, במידה האפשרית, על מלאי מטבע חוץ, מניעת יבואן של סחורות בלתי נחוצות ובלתי חיוניות... שימוש בדרך החסכונית ביותר באמצעי ההובלה, מניעת הגעתם של צורכי האספקה לידי האויב וכיוצא במטרות כאלה ... דברים אלה נשמעים באוזנינו כמו באו מעולם אחר, ואכן מעולם אחר באו. כך היה בשכבר הימים, בימי מלחמת העולם השנייה ובשנים קשות שלאחר קום המדינה, בימים של צנע והקופה ריקה האומנם ניתן לטעון כך גם כיום, והרי אסמינו ומחסנינו מלאו כל טוב והחנויות גדושות בשפע מן המיטב בעולם כולו". את זה כתב בית המשפט העליון, לא אנחנו.
האמת היא שכלל לא ברור מה מניע את רשות המכס לתקן את הנוהל הפחות מחמיר מלפני שנתיים שהוציא מר עמי סגל. לא שמענו על התפתחויות חדשות ודרמטיות בעניין רשיונות יבוא, וגם לא ידוע לנו על הידברות משמעותית עם ארגוני היבואנים וסוכני המכס בתקופה האחרונה.
טוב יעשו מינהל המכס ומשרד התמ"ת אם יבחנו בכובד ראש את עמדתם ה"חדשה", ואם יביאו בחשבון את חוקי היסוד בעת שהם עושים שימוש בסמכותם לפי פקודת היבוא והיצוא. הכבדה מהסוג הנ"ל על כניסת טובין לנמלי ישראל נראית בלתי סבירה ובלתי מידתית.
מותר גם להניח שציבור היבואנים לא יוכל לעמוד בגזירה הקשה של הבאת כל הרשיונות מראש לפני הגעת הטובין לישראל. אם משרד התמ"ת (באמצעות מינהל המכס) מתכוון בכובד ראש לנהל קמפיין של הטלת כופר כסף וחילוט סחורות של יבואנים ברוח ההנחיות הנ"ל, מוצע לו, במקביל, לשקול ולתגבר את מספר המשפטנים העומדים לרשותו, על מנת שיוכלו לספק הגנה הולמת כנגד מבול התביעות שיוגשו בבתי המשפט.
לראש העמוד
15/01/09 12. מה חדש במשרדנו
*** לאחרונה קיבלה רשות המכס את עמדת לקוח משרדנו בדבר סיווגם של קזאינים.
*** לאחרונה הוגשה על ידי משרדנו תביעתו של יבואן כנגד רשות המכס להשבת מסים ששולמו על ידו ביתר בגין הכללת עלויות כשרות בערך הטובין לצרכי מכס.
*** משרדנו הגיש עתירה מינהלית כנגד משרד הבריאות לגילוי מידע הנוגע לתוספי תזונה, בהתאם להוראותיו של חוק חופש המידע.
*** עו"ד גיל נדל הרצה בנושא "טיפים ליבואן מול רשות המכס" במסגרת סדנה המתקיימת על ידי מכון היצוא.
*** משרדנו הצטרף לאחרונה לרשת עורכי הדין הבינלאומי World Link for Law, והוא החבר הישראלי היחיד ברשת. הרשת כוללת 60 משרדי עורכי דין בארבעים מדינות, וההצטרפות אליה תאפשר למשרד להרחיב את קשת השירותים המשפטיים הניתנים ללקוחותינו ברחבי העולם.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
