|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
12/08/09 01.יבואנים אישיים של רכב: משרד התחבורה עיכב את הנפקת רישיונות היבוא, ובשל כך נאלץ לשלם יותר מיסים
12/08/09 02.סימון טובין ורגולציה אחרת – גם לאחר היבוא
12/08/09 03.נדחתה טענת יבואן – "שימשתי כגורם פורמאלי בלבד"
12/08/09 04.פסק דין נוסף בענין אחריות הנמל לנזקים שנגרמו למכולות
12/08/09 05.המכולה נגנבה מהחניון – המובילים וחברת השמירה יפצו
12/08/09 06.נדחתה בקשה מקדמית של משלח בינלאומי ליהנות מהוראות אמנת ורשה
12/08/09 07.תביעה כנגד ספק סיני – פרוצדורה ליברלית של בית המשפט
12/08/09 08.המשטרה תפסה רכב והחזיקה בו לזמן ממושך ובלתי סביר - המשטרה תפצה
12/08/09 09.מה חדש במשרדנו
12/08/09 10. ?How can an importer be exempted from paying import tax debts
12/08/09 11. Using certificates of origin when importing goods to Israel- the advantages and the vulnerabilities
12/08/09 12. The customs authority agrees to aperate transparently
12/08/09 01.יבואנים אישיים של רכב: משרד התחבורה עיכב את הנפקת רישיונות היבוא, ובשל כך נאלץ לשלם יותר מיסים
עו"ד גיל נדל
מפניות רבות שנעשו למשרדנו התברר כי עשרות רבות של יבואני רכב ביבוא אישי שוקלים להגיש עתירה נגד משרד התחבורה בטענה שמשרד התחבורה עיכב להם את רישיונות היבוא מעבר למותר על פי חוק, ובכך נגרמו להם הפסדים כספיים רבים.
כניסתה לתוקף של הרפורמה הירוקה יצרה עיוותים רבים כלפי אזרחים שייבאו רכבים ביבוא אישי, וכעת הם נדרשים לשלם מסי יבוא בסכומים גבוהים יותר. על פי הוראת החוק, משרד התחבורה מחויב לתת רישיון יבוא למבקש בתוך 14 ימי עבודה ממועד הגשת הבקשה, בכפוף לכך שהמבקש צירף את כל המסמכים הנחוצים. ואולם, מהשיחות שהוא קיים בימי האחרונים עם לקוחות, קיימים עשרות רבות של מקרים (אולי אף יותר ממאה) של אזרחים שהגישו בקשה מלאה לקבלת רישיון יבוא זה מכבר, וטרם קיבלו את הרישיון למרות שחלפו להם 14 ימי עבודה.
מדובר בהפסד כספי של עד כ - 50,000 ₪ לכל יבואן, שכעת יידרש לשלם תוספת בשל הרפורמה הירוקה.
לפני זמן לא רב דחה בית המשפט העליון את עתירתם של כמה מיבואני הרכב כנגד המיסוי הירוק, שביקשו לקבל צו ביניים שיאסור על כניסתה לתוקף של הרפורמה. בית המשפט קבע, כי לא נעשתה פניה מוקדמת לרשויות בטרם הגשת העתירה ואין הוא רואה מקום לקבל את העתירה.
הבעיה היא שרשות המכס הורתה לעמילי המכס שלא להפיק רשומוני יבוא (המסמך הרשמי על פי חוק, הנדרש לצורך שחרור רכבים מהמכס ותשלומי מסים) אלא אם קיים בידי היבואן רישיון יבוא. במצב כזה, היבואן הפרטי נקלע למלכוד: מצד אחד הוא פנה במועד הדרוש לצורך קבלת רישיון היבוא, אלא שבשל מחדלי משרד התחבורה, הוא לא יכול היה לשחרר את הרכב בזמן ולכן לא שילם את המיסים. חמור מזאת, שכעת הוא חשוף לתשלומי מס יבוא גבוהים יותר בשל כניסתה לתוקף של הרפורמה. אין מדובר בעניין של מה בכך - מדובר במסי יבוא עודפים היכולים להגיע לכ-50,000 ₪ לרכב.
ואם לא די בכך, הרי שבעקבות הודעה לא ברורה של רשות המסים, הבין הציבור כי המועד הקובע לתחולת הרפורמה הירוקה, בכל הנוגע ליבוא אישי, יהיה מועד הגשת הבקשה לקבלת רישיון יבוא ממשרד התחבורה, ולא מועד השחרור מהמכס. לאחר מכן הוציאה רשות המכס הנחייה מתקנת, כי המועד הקובע יהיה מועד שחרור הרכבים מהמכס ולא מועד הגשת הבקשה לקבלת הרישיון, אולם בתקופת הביניים היו אזרחים שהסתמכו על ההודעה הראשונה. גם במצב זה תשלום מסים גבוהים אינה הוגן ואינו צודק.
לראש העמוד
12/08/09 02.סימון טובין ורגולציה אחרת – גם לאחר היבוא
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
העוסקים בסחר חוץ מכירים בוודאי (ואלו שאינם מכירים – חובה שיכירו) את הוראותיו של צו יבוא חופשי. צו זה כולל רשימה ארוכה של פריטי מכס שהטובין המסווגים בהם חייבים ברישיונות או באישורים של רשויות שונות: מכון התקנים, שירות המזון של משרד הבריאות, אגף הרוקחות במשרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד התמ"ת, משרד התקשורת, משרד התחבורה, ועוד ועוד.
אלא שכל החושב שעמידה בהוראותיו של צו יבוא חופשי משחררת את היבואן מדאגותיו לעמידה בדרישות הרגולטור, טועה – ובגדול. ראשית, צו יבוא חופשי בעצמו קובע כי "הוראותיו של צו זה באות להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו", דהיינו שצו יבוא חופשי הוא רק שכבת רגולציה אחת החלה על היבוא, אך אינה שוללת קיומן של שכבות נוספות. וכך למשל, יתכן מצב שבו לגבי מוצר מיובא מסוים צו יבוא חופשי לא יאמר דבר, אך עדין קיימת חובה על היבואן, מכוח סעיף 9 לחוק התקנים, שהמוצר המיובא על ידו יעמוד בדרישת תקן רשמי, גם אם הדבר אינו מופיע בצו יבוא חופשי.
זאת ועוד. גם אם המוצר עמד בדרישות צו יבוא חופשי, הרי שקיימות דרישות מאוחרות יותר שחלות, למשל, עם מכירת הטובין. כך הן, למשל, הוראות סימון טובין לפי צו הגנת הצרכן, שחלות, במקרים רבים, עם מכירת הטובין לצרכן ולא קודם לכן. סיכומו של דבר, הרגולטור, ביחס לטובין מיובאים, לא סיים את דברו עם שחרור הטובין מפיקוח המכס.
באמרנו "הרגולטור" אין אנו מתכוונים רק לדרישות המהותיות כשלעצמן, אלא גם לסנקציות הפליליות הקיימות כלפי העובר על דרישות הרגולטור. אין לכחד, האכיפה האפקטיבית ביותר נעשית בכל הנוגע לקיום הוראותיו של צו יבוא חופשי, שכן הדבר נעשה בשער הנמל, בעוד הטובין נתונים לפיקוחה של רשות המכס. יחד עם זאת, האכיפה קיימת גם בשלבים מאוחרים יותר, גם אם בעוצמה נמוכה יותר.
לאחרונה, הרשיע בית המשפט השלום בתל אביב יבואן באי מילוי אחר הוראות תקן ישראלי רשמי - עבירה לפי צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) וחוק הגנת הצרכן. בענייננו, היבואן ייבא לארץ מוצר סירופ בטעם שוקולד שייעודו לשיווק, וככזה, מחויב בסימון בהתאם לחוק הגנת הצרכן, אך הדבר לא נעשה במקרה זה. היבואן טען כי חובת הסימון מוטלת על המשווק, ומעבר לכך, בשל העובדה שהיבואן הוא היחיד מכל שרשרת המעורבים בפרשה, שהועמד לדין, טען היבואן לאכיפה בררנית, שכן לא נמצא לנכון להעמיד לדין את המשווקים. כמו כן, טוען היבואן כי הוא עוסק בייבוא מוצרים לתעשייה ובשל כך הוא פטור מחובת סימון בעברית על המוצר.
בית המשפט פסק כי האחריות והאשמה מוטלת על היבואן, מעצם העובדה שהיבואן בעצמו בוחן ובודק את המוצר בחו"ל ועל סמך בדיקתו מחליט לייבאו לארץ ולהפיצו. על סמך בדיקות אלו, הוא פונה לרשויות הרלוונטיות בישראל, לרבות משרד הבריאות ומבקש אישור / רישיון ייבוא, אשר ניתן לו על סמך הפרטים שהוא מוסר.
בית המשפט דחה את טענת היבואן כאילו הוא נוהג לייבא לארץ מוצרים לייעוד תעשייתי ולא לשיווק, וכי הוא לא ידע כי המוצר יועד לשיווק, בית המשפט קבע כי קיימת חובה על היבואן לבדוק בקפדנות כל אישור שמוענק לו ובמקרה שנפלה טעות, עליו לבקש תיקון וזאת בטרם יתחיל השיווק.
בית המשפט גם מצא כי למרות שיש להעמיד לדין את כל המעורבים בפרשה זו, הרי שלא הוכח כי הרשות פעלה ממניעים פסולים ושיקולים זרים. טרם ניתן גזר הדין בעניין. (ת"פ 5125/06 מדינת ישראל פמת"א נ' חברת הר זהב ואח' (2.6.09).
עניין אחר שקראנו עליו לאחרונה הוא הסדר הטיעון שסגרה אחד מחברות האופנה הגדולות עם משרד התמ"ת, בעניו עבירה על חוק הגנת הצרכן בנוגע לסימון מחירים במטבעות זרים. על פי הסדר הטיעון החברה תשלן קנס של 120 אלף שקל, וקנס נוסף בסך 10,000 שקל ישולם על-ידי המנכ"ל באופן אישי, תוך הרשעתו בעבירה פלילית.
לראש העמוד
12/08/09 03.נדחתה טענת יבואן – "שימשתי כגורם פורמאלי בלבד"
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ'
במקרה שהובא בפני בית המשפט השלום בחיפה, עלתה שאלה הנוגעת למצב שבו יבואן מציב עצמו בחזית התקשרות עסקית בין שני צדדים, כאשר חלקו בעסקה הינו, למעשה, "פורמאלי" בלבד.
מדובר בחברה בריטית שעסקה, בין היתר, בייצור ושיווק שמנים ומוצרי סיכה. מבחינה פורמאלית, בין החברה הבריטית בין היבואן הישראלי הייתה התקשרות עסקית, אשר נוצרה באמצעות ובסיוע חברת שמנים ישראלית. חברת השמנים הישראלית הייתה מזמינה עבור היבואן הישראלי סחורה מהחברה הבריטית, וההזמנה התבצעה בדרך של העברת ההזמנה בפקס או בדואר. לאחר שנערכו מסמכי ההזמנה וצורפו אליהם חשבונות הפרופורמה, היה היבואן הישראלי חותם על ההזמנה והזמנה זו נשלחת בחזרה לחברה הבריטית. לאחר סיום ההזמנה החברה הבריטית נוהגת לשלוח בדואר את החשבונית המקורית.
בפועל, ומאחורי הקלעים ההתנהלות הייתה, למעשה, הפוכה. השמנים נועדו עבור החברה הישראלית, ומעורבותו של היבואן נדרשה אך ורק לאור העובדה כי לחברת השמנים הישראלית לא הייתה מסגרת כספית מתאימה, באופן שהיבואן שימש כגורם מממן הגובה עמלה מהעסקאות
לימים התגלע סכסוך בין החברה הבריטית לבין הצדדים הישראליים, ולטענת החברה הבריטית לא שולמו לה כספים המגיעים. החברה הבריטית תבעה את היבואן הישראלי, אשר מצידו הגיש הודעת צד ג' כנגד חברת השמנים הישראלית.
הסוגיה המרכזית שנידונה בפסק הדין הוא מה מעמדו של היבואן הישראלי, אשר מבחינה רשמית נחזה כגורם שעמד בחזית ההתקשרות מול החרבה האנגלית, אך מהבחינה המהותית שימש רק גורם מממן.
בית המשפט דחה את עמדת היבואן. בית המשפט ראה בהתנהגותו של היבואן הישראלי כמעוררת פליאה, שכן היבואן הישראלי מעמיד את עצמו בסיכון גדול ואין הוא מעורב בשום שלב בהתקשרות העסקית. אמנם, היבואן הישראלי טען כי החברה הישראלית זייפה את חתימתו על גבי אישור ההזמנה, אך בית המשפט דחה טענה זו, שכן התברר כי לאחר שנודע ליבואן הישראלי שהוגשה כנגדו תביעה על ידי החברה הבריטית, הוא פנה לחברה הישראלית לקבלת סיועה על אף שידע (לטענתו) כי זו זייפה את חתימתו. בנוסף, מצא בית משפט כי מסמכי ההזמנה הינם אמיתיים ואותנטיים, וכי היבואן אינו אמין. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי היבואן הישראלי הציב את עצמו בחזית ההתקשרות בין הצדדים מתוך מטרה להפיק רווח ובכך קשר את עצמו לעסקאות ואין הוא יכול להתנער מחובתו. לפיכך, חייב בית המשפט את היבואן הישראלי בתשלום עבור הסחורה שיובאה (סכום של למעלה מ – 450,000 ₪, וכן 60,000 ₪ הוצאות משפט), אך השאיר מקום ליבואן לתבוע את כספו בחזרה מידי חברת השמנים הישראלית.
ת"א 10359/06 Paterson Enterprises LTD – Morris Lubricantsנ' ליאור ברוורמן, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
בשולי הדברים נציין כי התופעה לפיה היבוא נעשה על שם גורם מסוים, למרות שהוא אינו הצד שמהותית רוכש את הסחורה רווחת בסחר החוץ, באותם מקרים שבהם, למשל, ליבואן ה"פורמאלי" קיים אישור יבוא מהרשות הרלבנטית בעוד שלרוכש אין אישור כזה, והוא מבקש לעשות שימוש באישור יבואן. פסק הדין מציג תמרור הכוונה ברור ביותר בעניין זה – היבואן לא יוכל להתנער מאחריות וממעמדו, רק בטענה של "שימשתי כגורם פורמאלי בלבד".
לראש העמוד
12/08/09 04.פסק דין נוסף בענין אחריות הנמל לנזקים שנגרמו למכולות
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה נידונה (שוב) בפני בית המשפט השלום בחיפה שאלת אחריותו של הנמל בגין נזקים אשר נגרמו למכולות בעודן בחזקתו. מדובר במוביל ימי אשר תבע את הנמל בגין נזקים שנגרמו למכולות, בזמן שהמכולות היו בחזקת ובשליטת הנמל. המוביל הימי טען כי על הנמל מוטל הנטל להוכיח כי הנזק לא נגרם על ידו. מנגד, טען הנמל כי המוביל הימי לא עמד בנטל ההוכחה בדבר הנזק או לעניין גובה הנזק.
שאלת נטל ההוכחה נוגעת למעמדו של הנמל ביחס למכולות ריקות הנמצאות בשטחו. ככלל, חוק השומרים קובע כי שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, כלומר, שעל השומר מוטל נטל ההוכחה. מצד שני, קבוע החוק כי כאשר אך כשהמטרה לשמור על הנכס הינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו של הנכס, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.
לפיכך, יש לשאול ביחס למכולות ריקות, האם הנמל הינו שומר שכר רגיל. בעניין זה קבע בית המשפט, בהסתמך על פסיקה קודמת, כי הנמל הינו בשומר שכר "טפל", שכן מטרתה העיקרית של ההתקשרות עם הנמל הינה למטרת שינוע המכולות מישראל לחו"ל ומחו"ל לישראל, ולא למטרת אחסנה או שמירה. על כן, על המוביל הימי להוכיח את רשלנותו של הנמל כדי לזכות בתביעתו.
לגופו של ענין קבע בית המשפט מצא כי המוביל הימי לא הוכיח כי הנזק אשר נגרם למכולות אכן התרחש בנמל עצמו, שכן המוביל הימי לא הביא שום ראיות לכך שהמכולות הגיעו בשלמותן לישראל. בית המשפט ציין, כי ההיגיון אמנם מורה על כך שנזק אינו נגרם מעצמו ואולם לא סופקו לבית המשפט כל אינדיקציות לכך שהמכולות הגיעו שלמות וללא כל נזק לארץ, ולא היו תימוכין בראיות עצמאיות לכך שהנזק למכולות אירע בנמל עצמו.
בית המשפט הוסיף וציין, כי על מנת להעביר את נטל הראיה לכתפי הנמל היה על המוביל הימי להוכיח את הנזק הן מבחינת התרחשותו והן מבחינת שיעורו, וכן את אחריותו של הנמל לעצם קרות הנזק, דבר שלא נעשה על ידי המוביל הימי. בית המשפט גם ציין כי העובדה שהמוביל, בלא ליתן הסבר סביר לכך, נמנע מלהעיד את מי שטיפל במטען מטעמו או מי מעובדיו שראה את המטען בכל אחד משלבי שינועו בנמל, מהווה התנהגות אשר פועלת לחובתו של המוביל הימי, ומעוררת את החשד שעדות זו של מי מעובדיו וחשיפתם לחקירה שכנגד תחזק את עמדת הנמל.
(תא"מ (חי') 16848/07 אלאלוף ושות' ספנות בע"מ נ' חברת נמלי ישראל, פס"ד מיום 19.7.09, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
נציין כי לפני מעט פחות משנתיים ניתנו שני פסקי דין הקרובים בניתוחם לפסק הדין שלפנינו, אלא שבאותו עניין עמדו המובילים הימיים בנטלי ההוכחה בחלק מהמקרים. גם שם נקבע שהנמל הינו שומר שכר "טפל" ועל כן היה על המובילים להוכיח את הנזק שנגרם להם ואת גובהו, ולאחר מכן היה הנטל עובר אל הנמל להוכיח כי לא התרשל בשמירה.
במקרה אחד המוביל לא הביא עדים שיעידו על מצב המכולה בכל אחת מהתחנות (נמל, מסוף, רכבת וכו'), אך מנגד הסכים הנמל עוד בטרם ההליכים המשפטיים לשלם, כפשרה, סכום מסוים. בית המשפט קבע כי אם הנמל הציע כפשרה סכום מסוים, כנראה הגיע הנמל למסקנה כי חלק מהנזק נגרם כשהמכולה הייתה בנמל, ועל כן פסק סכום זה לטובת המוביל.
במקרה אחר, ראה נציג המוביל את עצם גרימת הנזק למכולה בנמל, ובית המשפט קיבל את עדותו. גם באשר לגובה הנזק קיבל בית המשפט את עמדת המוביל, שכן הנמל לא חלק עליו. במקרה נוסף, העיד נציג המוביל כי הוא ראה את המכולה כשהיא הפוכה בשטח הנמל. במצב זה קבע בית המשפט שעצם העובדה שהמכולה נראתה הפוכה בנמל מעיד בבירור על כך שקרה אירוע מסוים שגרם להתהפכות המכולה, ואירוע זה נגרם ברשלנות הנמל.
במקרים אחרים דחה בית המשפט את תביעת המוביל, ששכן המוביל לא הביא עדים שיעידו היכן אירע הנזק, ולא הצליח לסתור את טענת הנמל שהנזק אירע למכולות שלא בזמן שאוחסנו בנמל. ת.א. 7543/00 בורכרד ליינס נ' רשות הנמלים, ת.א. 6462/01 אנדרו וויר שיפינג נ' רשות הנמלים.
לראש העמוד
12/08/09 05.המכולה נגנבה מהחניון – המובילים וחברת השמירה יפצו
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה פסק דין הדן בחלוקת האחריות בין מוביל ימי, יבשתי וחברת שמירה. מדובר בסחורה מסין שהוזמנה על ידי יבואן ישראלי. המכולה נמסרה למוביל הימי (חברת צים) בנמל בסין כאשר היא סגורה בסגר מקורי ונשלחה לישראל. המכולה נפרקה בנמל חיפה כשעליה הסגר המקורי והועברה למוביל היבשתי (חברת תימ) על מנת להחנותה למשך לילה אחד בחניון ולבסוף להעבירה ליעדה הסופי, לידי היבואן הישראלי. באותו לילה המכולה נגנבה מהחניון ולא אותרה עד עצם היום. מבחינת ההתקשרות בין הצדדים, המוביל הימי שכר את שירותי המוביל היבשתי לשם הובלת המכולה לחניון שאותו מפעיל המוביל היבשתי. לצורך שמירת החניון ואבטחתו, שכר המוביל היבשתי את שירותי חברת השמירה.
המטען היה מבוטח בחברת ביטוח אשר שילמה את כספי הביטוח ליבואן והנזק הגישה תביעת שיבוב. בשל העובדה שהמבטחת לא הייתה מודעת לנסיבות הממשיות שגרמו לנזק, היא תבעה את כל הגורמים המעורבים, וטענה כי שלושת הגורמים אחראים לגרימת הנזק ביחד ולחוד.
המוביל הימי אמנם היה אחראי על הובלת המטען ממקום רכישתו בסין ליעדו בישראל, אלא שהוא טען, להגנתו, כי בשל העובדה שהמבטחת אינה היבואן ולא נגרם לה נזק ישיר לפיכך לא קיימת יריבות בין השתיים. כמו כן, טען המוביל טוענת כי המכולה לא הייתה באחריותו ובשליטתו בקרות הנזק. כמו כן, טען המוביל הימי כי הסכום אותו תובעת המבטחת צריך להיות גובה הנזק ולא הסכום ששילמה בפועל כספי ביטוח ליבואן.
באשר למוביל היבשתי, הוא היה אחראי על הובלת המכולה בהגיעה לישראל אל חניון לשם חניית המכולה למשך לילה. המוביל טען כי הנזק נגרם בשל רשלנות חברת השמירה והיבואן אשר לא פעל מספיק להקטנת הנזק.
חברת השמירה אשר הייתה אחראית על שמירה ואבטחת המכולה למשך הלילה, טענה כי לא קיימת יריבות בינה לבין חברת הביטוח, ואף הוסיפה וטענה כי המכולה לא הייתה בשליטתה ואחריותה וכי הנזק הנטען על ידי היבואן הינו מוגזם ומופרך.
שתי שאלות מעניינות נידונו בפסק הדין: ראשית, כיצד ייקבע גובה הנזק, כאשר לא ידוע איזה מטען היה מצוי במכולה, שכן מכולה זו הייתה אחת מבין 11 מכולות שיובאו לישראל וחנו בחניון. לשם קביעת גובה הנזק, הציגה המבטחת מסמכים כגון מכתב אשראי, רשימת אריזה וחשבונית ספק. הנתבעים טענו, מנגד, כי אין להסתמך על מסמכים אלו שכן הללו הוצגו ללא עדותיהם של עדים הקשורים לעריכת מסמכים אלו, ומעבר לכך, מסמכים אלו לא עונים על שאלת גובה הנזק.
בית המשפט קבע כי המסמכים רלוונטיים וקשורים למטען שהובל במכולה, כאשר אין ספק שמטען זה לא הגיע ליעדו. לפיכך קבע בית המשפט כי הנזק שנגרם ליבואן הוא בגובה הסכום ששילם היבואן לספק הסיני שממנו רכש את הסחורה.
השאלה המעניינת השנייה שעלתה הינה מי מבין הגורמים המעורבים הינו האחראי לגרימת הנזק?
במקרה שלפנינו שלוש חברות, אשר כל אחת מהן מטילה אחריות על השנייה בגין גרימת הנזק. בית המשפט קבע כי לאור העובדה שלכל חברה המעורבת בפרשה קיים חלק נכבד בגרימת נזק, יש להטיל אחריות על כל אחת מהחברות ביחד ולחוד, כאשר החלוקה הפנימית בין הנתבעות הינה שווה (שליש לכל חברה). זאת משום שהמוביל הימי היה אחראי, על פי שטר המטען, כלפי היבואן להוביל את הטובין עד לחצריו; והמוביל היבשתי היה אחראית להעביר את המטען לחניון שבשליטתו, כאשר מחניון זה נגנבה המכולה עם המטען שבה. וחברת השמירה הייתה אחראית על שמירת המכולה בעת הימצאותה בחניון, אלא שהשומר בחניון לא תודרך כראוי לשם בדיקת הנהגים אשר מוציאים את המכולות מהמקום, ומעבר לכך - הנהג שהיה אמור להסיע את המכולה יום למחרת היה אותו נהג שהוביל את המכולה לחניון באותו הלילה.
מצד אחד, ניתן להבין מדוע הוטלה האחריות המליאה על המוביל הימי, וזאת לאור העובדה שהמוביל הימי לקח על עצמו להוביל את הטובין עד לחצר היבואן והשתמש בקבלן משנה לצורך ביצוע ההובלה היבשתית. מצד שני, לא ברור מפסק הדין, כיצד נקבעה החלוקה הפנימית בין הצדדים (דהיינו שאם המוביל הימי ישלם את מלוא הסכום, הוא יוכל להיפרע שליש מהמוביל היבשתי ושליש מחברת השמירה). יתכן שבשל העדר נתונים מספיקים, חילק בית המשפט את האחריות באופן שווה. האם ניתן לבקר תוצאה זאת? יתכן.
ת"א 1296/03 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' צים חברת השייט הישראלית בע"מ ואח'
לראש העמוד
12/08/09 06.נדחתה בקשה מקדמית של משלח בינלאומי ליהנות מהוראות אמנת ורשה
עו"ד גיל נדל
כידוע אמנת ורשה קובעת תקופת התיישנות של שנתיים להגשת תביעה כנגד המוביל האווירי בגין נזק שנגרם במסגרת ההובלה, ובלשון האמנה:"הזכות לדמי נזק תפקע אם לא תוגש התביעה תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו היה צריך להגיע או מתאריך הפסקת ההובלה". במידה ומוגשת תובענה כנגד המוביל לאחר שנתיים – כי אז יוכל המוביל האווירי להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעמי התיישנות, והתובענה תסולק.
ומה קורה בענייננו של משלח המוציא שטר מטען המכסה מקטע אווירי? האם גם הוא יוכל ליהנות מהוראותההתיישנות שקובעת האמנה? יתכן וקוראינו זוכרים את הדיון המשפטי שהתקיים לפני זמן לא רב בשאלה האם משלח יוכל להיחשב כ"מוביל ימי" לצורך הדינים החלים על הובלה ימית. שורה התחתונה צוין כי בכל הנוגע להובלה ימית קיימים צדדים לכאן ולכאן וגם בתי המשפט בארץ ובעולם היו חלוקים בדעותיהם. אלא שבעניין הובלה אווירית העניין פשוט יותר, שכן אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית אינם מגדירים באופן דווקני מיהו מוביל אווירי, ולפיכך קיים פתח רחב יותר להכנסתו של משלח בינלאומי תחת כנפי אמנת ורשה, ובתי המשפט בישראל עשו זאת בעבר.
בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית משפט השלום בירושלים, ביקש משלח בינלאומי – חברת אמקס – לדחות על הסף את תביעתו של יצואן לקבל פיצוי בגין מסירת המשלוח לגורם שככל הנראה לא היה הנשגר. הבקשה נשענה על שני עוגנים: האחד, על כך שהתביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות. השני – שהיצואן (או היבואן) לא שיגרו הודעת מחאה בכתב בלו הזמנים הקבוע באמנה (14 יום במקרה של נזק למטען, 21 יום במקרה של איחור למטען).
כבר עתה נציין, בהערת סוגריים, שאין לזלזל בחובת המחאה. שני דפים, לא צפופים במיוחד, הספיקו בעבר לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 16009/06, פסק דינו של כב' השופט מאיר יפרח) לדחות תביעה בסכום של למעלה מחצי מליון ש"ח שהגיש יצואן ישראלי כנגד משלח בינלאומי ישראלי בגין נזק למטען. באותו מקרה יצואן ישראלי פנה למשלח בינלאומי לצורך הובלת עלוני הסברה מישראל לארה"ב. לטענת היצואן נגרם לעלונים נזק במסגרת ההובלה ועל כן הוא תבע את המשלח הבינלאומי לתשלום פיצוי בשל הנזק. המשלח הבינלאומי, שהנפיק שטר מטען אווירי, טען מנגד כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן היצואן לא מסר במועד הודעה על הנזק. ובית המשפט פסק: "אכן, מכתב התביעה לא עולה כי נמסרה הודעה למבקשת(=המשלח). מתגובת המשיבה (=היצואן) לבקשה עולה כי המצב העובדתי לאשורו הוא שאף אם נמסרה הודעה – לא נמסרה היא במועד. במצב דברים זה...אין מנוס מן הקביעה שאין למשיבה כל עילת תביעה נגד המבקשת...על כן אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התובענה כלפי המבקשת על הסף".
נחזור לענייננו. כאמור, המשלח הבינלאומי ביקש לדחות על הסף את תביעתו של היצואן בשל התיישנות התביעה ואי הגשת מחאה במועד. אלא שבית המשפט דחה, לעת עתה, את בקשת המשלח הבינלאומי, מכמה טעמים.
ראשית, בית המשפט הסביר כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם אמצעים קיצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון. ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". לפיכך לא ימהר בית המשפט לדחות תובענה.
שנית, בית המשפט הטיל ספק בשאלה האם אירוע הנזק מכוסה על ידי אמנת ורשה, שכן, לטענת היצואן, אובדן המשלוח נשוא התביעה אירע לאחר סיומה של ההובלה האווירית ולאחר שהובל יבשתית אל מרכז הכנסים בעיר ניו-יורק. לפיכך יהיה צורך לקיים בירור בשאלה היכן אירע הנזק, ורק על בסיס מקנה בעניין זה ניתן יהיה לחזור ולדון בשאלת ההתיישנות. "ככל שיתברר במהלך שמיעת הראיות, כי העילה כנגד המבקשת עניינה בהובלה האווירית, יהיה מקום לשוב ולטעון לעניין ההתיישנות", קבע בית המשפט.
שלישית, וכאן כבר מדובר במשהו נועז יותר, בית המשפט דחה את טענת המשלח הבינלאומי לפיה שטר המטען של המשלח החיל על כל מקטעי ההובלה את תחולת ההובלה (ומכוח זאת יש לקבוע כי התביעה התיישנה). הטעם לכך הוא שבשלב הנוכחי בית המשפט לא יכול להכריע בשאלה תחולתו של שטר המטען על ענייננו, שכן היצואן טען כי כלל לא נמסר לו שטר המטען, והוא לא חתום עליו. הואיל ואין זה ברור, בשלב זה, אם שטר המטען נתקבל אצל היצואן בטרם הובלת המשלוח נשוא התביעה, אין המשלח הבינלאומי רשאי להסתמך על אותו שטר המטען ועל תנאים שהוטבעו על גבו, בטרם תוכרע שאלה זו לגופה. העניין, אפוא, יצטרך להמתין לשלב שמיעת הראיות.
באשר לאין מתן מחאה בכתב אודות הנזק, קבע בית המשפט, באמצו החלטה שניתנה בעניין אחר, כי כאשר מדובר באי הגעת המשלוח ליעדו, לא חלה חובת המחאה על פי אמנת ורשה. "קם אני סבור כי חובת ההודעה על-פי סעיף 26 לאמנת ורשה חלה רק מקום בו חלק מהטובין אבדו או ניזוקו ולא כאשר כבודה או טובין אבדו לחלוטין, שאז אין כל חובה למסור הודעה בדבר הנזק. לפיכך, הטענה נדחית", קבע בית המשפט.
בהתאם לכך, דחה בית המשפט את בקשת המשלח הבינלאומי לדחייה על הסף, תוך שציין שהמשלח יוכל להעלות את טענותיו בדבר ההתיישנות במהלך ההליך העיקרי לאחר שלב של שמיעת הראיות.
בש"א 3431/09 אמקס נ' ג'ק סוזנה ואח', לאמקס – עו"ד גרוסמן, לג'ק סוזנה – עו"ד אדרי, החלטה מיום 19.7.09.
נציין, בשולי הדברים, כי הטענה לפיה יצואן שלא היה מודע להוראות שטר מטען לא יהיה כפוף להוראותיו נידונה בעבר גם בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט העליון, והתקבלה בנסיבות אותו ענין. דובר שם בחברה ישראלית (יובל מחשוב) שהתקשרה עם משלח בינלאומילמטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלה בסינגפור. יובל מחשוב הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח, בטענה שהמשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליובל מחשוב. המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיבה חברת יובל כי היא לא חתמה על שטר המטען, ולא ידעה על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות, בקובעו כי מחשוב ישיר לא הביעה הסכמתה בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שמחשוב ישיר לא חתמה על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתה. בית המשפט גם מצא שתנאי שטר המטען לא הובאו לידיעת מחשוב ישיר באמצעות סוכן המכס שלה, שדרכו היא הזמינה את ההובלה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
כמובן שטענות כאלו אינן יכולות להתקבל באופן גורף אלא טעונות בדיקה של כל מקרה על נסיבותיו.
לראש העמוד
12/08/09 07.
תביעה כנגד ספק סיני – פרוצדורה ליברלית של בית המשפטעו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ יבואן אשר ייבא לארץ סחורה מספק סיני, אך הסחורה הגיעה כשהיא פגומה לארץ, הגיש תביעה לבית המשפט להוצאת צו מניעה כנגד חברות העוסקות בשילוח בינלאומי, עמילות מכס והובלה ימית (החברות הנתבעות) שיאסור על ביצוע כל פעולה פיזית או משפטית במכולה שבה מצויה הסחורה הפגומה.
בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעת היבואן אך באותו מעמד הבהיר לו כי עליו להגיש תביעה כנגד הספק הסיני, ועליו לעשות זאת על דרך של תיקון כתב התביעה וצירוף בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, שכן הספק נמצא בסין. היבואן תיקן אתכתב התביעה על ידי צירוף הספק הסיני כנתבע והוספת סעד כספי בגין פיצוי על הסחורה הפגומה, בגובה מליון וחצי ₪ (!).
הספק הסיני טען כי תיקון כתב התביעה תוקן שלא כדין, שכן היבואן פירט בכתב התביעה המתוקן את הטעמים לפיהם .
הנתבעות שאלה עובדתית או משפטית משותפת לעניין הסעד הכספי ולכן הוספת הסעד הכספי על ידי היבואן לכתב התביעה נעשה שלא כדין. הספק הסיני ביקש מבית המשפט שיורה על מחיקת הסעד הכספי, דבר שייתר את תביעתו של היבואן כנגד הספק הסיני.
בית המשפט קבע כי התיקון נעשה כדין, שכן פירוט הטעמים להגשת התביעה כנגד הספק הסיני הינם הכרחיים לשם יידוע הספק מהו הסעד הנתבע ממנו ומדוע מוגשת נגדו תביעה, כמו כן, קבע בית המשפט שגם אם היבואן היה מגיש בקשה לבית המשפט לתיקון כתב התביעה על דרך של פירוט הטעמים לתביעה והוספת הסעדים הכספיים, בית המשפט היה נענה לבקשתו.
לפיכך, בית המשפט קבע כי התביעה כנגד הספק הסיני הוגשה כדין.
קיצורו של דבר, בתי המשפט מחפשים, ככל שהדבר מסתייע בידם, את הדרך לייעול הדיון, ולפיכך יאפשרו תיקון כתבי טענות בשלב המקדמי, גם כאשר הדבר חורג מהתובענה המקורית שהוגשה לבית המשפט.
ת"א 3289-10-108 אסקלייד בע"מ נ' יו טי אי אילת אוברסיז בע"מ ואח', החלטה מיום 1.7.09, ליבואן - עו"ד סודרי, לספק הסיני – עו"ד פישר
בשולי הדברים נעיר כי במקרה שלפנינו פסק הדין אינו דן בשאלה האם ניתן לתבוע את הספק הסיני בישראל (יתכן שהדבר נידון קודם לכן). לעניין זה ראו בסדרת המאמרים שלנו "היכן ניתן לתבוע ספק דיני שהפר חוזה:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1038&CategoryID=125&Page=1
לראש העמוד
12/08/09 08.המשטרה תפסה רכב והחזיקה בו לזמן ממושך ובלתי סביר - המשטרה תפצה
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
ציבור היבואנים ימצאו לבטח עניין בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום בחדרה, הגם שאותו פסק דין עוסק בתביעת נזיקין כנגד המשטרה. באותו עניין דובר בחברה שרכשה שירותי ליסינג ושכרה רכב לאחד מעובדיה, אלא שעובד זה נעצר על ידי המשטרה כחשוד לגרימת מוות. בעת מעצר העובד, תפסה המשטרה את רכב העבודה לצורכי בדיקות וחקירה, כיוון שהרכב נחשב לזירת העבירה וראייה חפצית. הרכב נגרר לתחנת המשטרה בחדרה, שם נערכו בדיקות ברכב, ולמחרת נגרר הרכב למטה הארצי בירושלים לצורך בדיקות נוספות. בהמשך בוצעו ברכב בדיקות נוספות.
לאחר זמן, הודיעה המשטרה לחברה כי בכוונתה להחזיר לה את הרכב, אך בתנאים מגבילים - שלא תועבר בו הבעלות, שלא יבוצעו ברכב שינויים למיניהם ושהרכב יעמוד לרשות הצדדים לאורך כל ההליך הפלילי. החברה התנגדה לתנאים אלו.
בשלב זה כבר חלפו ארבעה חודשים מיום תפיסת הרכב. החברה הגישה בקשה לבית המשפט לשחרור הרכב, אך חודש לאחר הגשת הבקשה חזרה בה החברה מהבקשה, שכן בית המשפט העריך כי ההליך הפלילי יסתיים כעבור חודשיים. אלא שההליך הפלילי הסתיים לאחר שלושה חודשים, ולמעשה הרכב היה מוחזק בידי המשטרה במשך שמונה חודשים.
החברה טענה כי הרכב הוחזר אליה מוזנח והיה צורך בטיפול על מנת להחזירו למצבו הקודם, ומעבר לכך טענה החברה כי במשך כל שמונת החודשים נאלצה החברה לשלם דמי ליסינג על הרכב, חרף פניותיה החוזרות ונשנות למשטרה כי תחזיר לה את הרכב כיוון שהיא משלמת עליו הוצאות מידי חודש. לאור זאת תבעה החברה את המשטרה בעוולת הרשלנות, בכך שהמשטרה החזיקה את הרכב לזמן ממושך ובלתי סביר, תוך פגיעה בקניין החברה, שהינה צד זר להליך הפלילי שהוגש נגד העובד.
בית המשפט דן בשתי שאלות עיקריות: האחת - האם ניתן להטיל אחריות על המשטרה בגין אחזקת ממושכת של רכב לצורכי חקירה? בית המשפט השיב על כך בחיוב. בית המשפט קבע כי על המשטרה מוטלת חובת זהירות כלפי חברה שיש לה זכויות ברכב כאשר היא תופסת את רכב החברה לצורכי חקירה. בית המשפט גם קבע כי המשטרה הייתה יכולה וצריכה לצפות את הנזקים שייגרמו לחברה לאור העובדה שהחברה התריעה בפני המשטרה כי היא משלמת מדי חודש תשלומים עבור הרכב, ולאור פניותיה החוזרות ונשנות של החברה לשחרור הרכב.
מכאן פנה בית המשפט לשאלתו השנייה שהינה האם המשטרה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי החברה? גם על שאלה זו השיב בית המשפט בחיוב. אמנם, המשטרה הסכימה להחזיר לחברה את הרכב, אך בכפוף לתנאים מגבילים בשימוש ברכב. הטלת תנאים אלו אינה מהווה אמצעי מידתי וסביר בנסיבות העניין, שכן תנאים אלו מגבילים את החברה באופן שאינה יכולה לעשות בו כל שימוש, קבע בית המשפט.
בית המשפט ציין כי המשטרה הייתה צריכה להחזיר את הרכב לחברה מיד עם סיום החקירה והבדיקות, ולא לאחר שהסתיים ההליך הפלילי, והעובדה שאחד מעובדיה של החברה הואשם בהליך פלילי לא מטיל על החברה אחריות בגין הנזקים שנגרמו לה.
בהתאם לכך פסק בית המשפט כי על המשטרה לשלם פיצויים לחברה בגין התקופה שבה החזיקה שלא כדין ברכב, כלומר לאחר שסיימה את הבדיקות והחקירה. ת"א (חדרה) 3993/07 חברת נקסטקום בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 2.7.09, לתובעת – עו"ד מנור).
לפסק הדין חשיבות רבה לציבור היבואנים, שכן רשות המכס מעכבת לעיתים שחרור טובין מפיקוחה עד לעריכת בדיקות מטעמה. במקרים שבהם הבדיקות נמשכות מעבר לזמן סביר (הנקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה), קמה ליבואן זכות תביעה לפיצוי בגין נזקיו.
נציין כי פסק דין בעל ניתוח דומה ניתן בסוף שנת 2007 על ידי בית משפט השלום בראשון לציון. דובר שם בשופל שהמשטרה החזיקה בו ארבעה חודשים מבלי לבדוק אותו ורק לאחר מכן החזירה אותו לבעלים. בית המשפט קבע כי: "גישה לפיה תוטל אחריות בנזיקין כאשר תפוס מוחזק בידי המשטרה פרק זמן בלתי סביר מתיישבת גם עם חוקי היסוד בכלל ועם מעמדה החוקתי של זכות הקניים בפרט, המחייב מציאת איזון הולם בין מתן חופש פעולה למשטרה לחקור חשדות לעבירות לבין מזעור הפגיעה בזכות הקניין הנגרמת עקב אותן חקירות". אלא שבאותו מקרה לא נקבע פיצוי לתובעות שכן לא הוכיחו כראוי את הנזק שנגרם להם. ראו במאמרנו שפורסם כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1045&CategoryID=239&Page=1
לראש העמוד
12/08/09 09.
מה חדש במשרדנו עדכוני מכס והיטלים לאחרונה פורסמו הממצאים הסופיים של הממונה על היטלי סחר בגין אמצעי הגנה כנגד יבוא ברזל מצולע לבניה. הממונה המליץ על הטלת מכסת ייבוא והיטלים בגובה 84 לכל טון החורג מהמכסה.
משרדנו מייצג את פורום יבואני העגורנים במסגרת הטיפול מול הרגולטור בכל הנוגע לייבוא עגורנים לישראל.
לבקשת תעשיין, לקוח משרדנו, תוקן צו יבוא חופשי באופן המטיל חובת רישיון ייבוא על יבוא מוצרים מסוימים.
הרצאות
עו"ד גיל נדל הרצה במסגרת איגוד לשכת המסחר על הנושא "הסכמי הפצה וסוכנות – טיפים מעשיים"
עו"ד גיל נדל השתתף והרצה בכנס שארגן איגוד לשכות המסחר בעניין הטלת מכס על תשלומי תמלוגים.
בתי המשפט
משרדנו ייצג את קונצרן יונדאי הקוריאני וחברת עשינו עסק בתביעה כנגד המשביר לצרכן וחברות נוספות, בגין שיווק מוצרים מזויפים הנושאים את המותג "יונדאי".
בהסכמת הצדדים ניתן צו מניעה קבוע והתביעה הכספית ממשיכה להתברר.
משרדנו מרכז תביעות מטעם יבואנים אישיים כנגד משרד התחבורה והמכס בגין עיכוב הנפקת רישיונות יבוא שהביא לתשלום מס בגובה רב יותר.
בהסכמת המדינה ניתן צו הקובע כי תיירים שהדיון בעניין רישיון ייבוא של רכביהם תלוי ועומד ואין הם יכולים לשחרר את הרכב, ייהנו משיעור המס הנמוך שקדם לרפורמת המס הירוק, במידה ובסופו של דבר, יתאפשר שחרור רכביהם.
לראש העמוד
12/08/09 10.
?How can an importer be exempted from paying import tax debts
All about Art 3 of the Indirect Taxes Israeli law
Gil Nadel, Adv
The Problem
The heroes of our story are importers who receive a demand for retroactive payment of import duties from the tax authorities forimport of goods. The notice of debt is quite a blow for the importer, for four basic reasons:
A. The timetable for paying the deficit: according to the notice of debt, the importer must pay the deficit within a short period of time, since the sanctions accompanying non-payment are extremely drastic i.e: hold of cargo and activation of collection proceedings, charging the tax deficit with interest and fines!
B. According to the law, debt of import taxes can be demanded within five years (and sometimes even more) from the date in which the original tax fee should have been paid, In other words, the tax authorities can go back five (or more) years!
C. Import taxes are not levied on the profit which the importer derived from the deal, but are generally calculated as a percentage of the value of the imported goods. An importer who did not pass the import tax on the buyer may lose all his profits from the transactions or even suffer serious losses.
D. Since this is a demand for payment issued to the importer post facto, it is difficult for the importer to predict when the matter will arise and act preventatively tominimize the danger.
The legislator was aware of the importer's dilemma in the case of a retroactive tax debt and therefore established a mechanism that allows the importer to receive an exemption from payment of the tax debt under certain conditions. We refer to art 3 of the Law of Indirect Taxes (Over- or Under-Paid Duties) 1968. According to art 3 of the law, an importer is exempt from payment of a tax-related debt if: (1) the tax debt does not result from incorrect information that the importer gave or from information which he should have given but failed to give; (2) the importer did not and should not have known about the tax deficiency; (3) the importer did not pass ob the tax to the buyers.
As the Supreme Court has already nicely clarified in one of his judgments, the heart of the arrangement is good faith. An importer who believed in good faith that a product from exempt from import taxes and priced the product accordingly may receive an exemption from paying the debt. An importer who should have suspected that the product was liable to import duties but preferred to shut his eyes and to not pay the tax in the first place, cannot enjoy this exemption.
The Customs Authority Interprets Paragraph 3 Narrowly
Art 3 to the Law of Indirect Taxes raises many questions for the Customs Authority about the importer: if we are not mistaken in our position- why should we waive the required tax for the importer? Why should the public fund the failures of the importer? Accordingly, the Customs Authority interprets the law narrowly and extremely illiberally, so that there are few cases in which the Customs Authority actually exempts the importer from payment of the debt. According to the estimations of those who deal with the field, only a few percent of the requests under art 3 are answered affirmatively.
The second condition of art 3 constitutes the largest obstacle standing before the importer, and the Customs Authority often claims that the importer knew or should have known about the deficiency. The Customs Authority tends to claim that the importer knew or should have known that the goods should have been classified under HS heading subject to payment of duty. According to the law and the court judgments, the knowledge of the customs agent, who serves as an agent of the importer, can be attributed to the importer, so that we must ask whether the customs agent should have known that the product should be classified under HS heading subject to payment of duty.
The Recent Decision of the Magistrate's Court of Tel Aviv
Recently, a decision was issued by the Magistrate's Court of Tel Aviv discussing the interpretation of the above art 3. While the decision is one of a lower court that does not have binding power, there is no doubt that some of the court's rulings are good news for the importers and customs agents (Civil Case 072590/04Willifood v. State of Israel). That case discussed of cheeses which were produced in Denmark, which had green veins, characteristic of the mold that is created in the cheeses as part of their maturation. The Customs Authority issued the importer a notice of debt, claiming that the correct classification of cheeses with mold veins is under HS code 04.06.4010 which includes cheeses belonging to the blue cheese family which are charged a high rate of duties. Following the clarification issued by the World Trade Organization, the importers accepted the Customs Authority's stance on the question of classification and their chief hope lay in art 3 of the Law of Indirect Taxes.
In relation to the first condition of art 3, the court ruled that when the incorrect classification was noted in the import entry, it does not constitute giving incorrect information, since the question of classification is a legal matter which does not fit the category "information". In our opinion, there is no doubt that this is a highly significant ruling, since all classification deficits are related to a mistake in classification made in the import entry, and ruling that a wrong classification constitutes an incorrect information would have denied any use of the Law of Indirect Taxes to receive an exemption from customs deficits due to incorrect classification.
In relation to the second condition of art 3 of the Law of Indirect Taxes, generally the tool that the importer can use to justify himself is the existence of some physical inspection conducted on the goods in which the Customs Authority confirmed the mistaken classification. In such a situation, the importer can say- if the Customs Authority made the same mistake as I did, clearly I did not know and should not have known about the deficiency. Thus, for example, in the decision of the District Court of Tel Aviv in the Amcor matter (1083/99 Amcor Refrigeration Ltd v. Customs and VAT Administrator, decision given 6.3.2005), the court accepted Amcor's plea and ruled, inter alia, that Amcor should not have known about the deficiency, since the sales tax authorities conducted inspections at Amcor over the years, confirmed their statements and did not notify Amcor of any mistakes.
Only in our case, the decision does not mention any physical inspection, and the court based its ruling on another analysis. The court relied on the fact that the World Trade Organization needed to clarify the interpretation of the expression "cheeses with blue veins" and to note that it also includes cheeses with green veins. Accordingly, the court concluded that such an amendment was intended to clarify that "before the amendment, the validation of the item was not sufficiently clear and therefore a clarifying amendment was necessary. Thus, prior to the amendment, we can accept the plaintiffs' claims that they did not know nor should they have known the correct definition."
The court was not satisfied at that point, and further added: "On this subject, I also accept the plaintiffs' clam that in light of the difficulty of classifying such a 'borderline case' in which the classification is unclear enough, the assessee's claim should be accepted that he did not know nor should he have known that the classification he gave was wrong." This is a ruling with a much wider implication.
Invalidation of Certificate of Origin, and the Recent Decision of the District Court of Be'er Sheva
In the disagreements arising from invalidation of the certificates of origin, the Customs Authority claims that the certificates of origin which it invalidated constituted incorrect information given to them by the importer. It makes no difference to the Customs Authority that when the goods were released, the certificate was valid and the importer relied on it in good faith. The test, according to the Customs Authority, is completely objective, and an invalidated certificate is considered an incorrect piece of information.
This stance was upheld by the court in a number of instances, and recently received a comprehensive discussion in the decision of the District Court of Be'er Sheva, CC 7182/06 Tempo Beer Industries Ltd. V. State of Israel, decision issued on the 17th of March 2009). The court repeated the ruling stating that an invalidated movement certificate constitutes an incorrect piece of information given by the assessee: "It has already been ruled that the condition should be given an objective interpretation, which means that, if it is ruled that the goods imported by the appellant were classified by it in the framework of its litigation with the Customs Authority in manner which was incorrect factually speaking, the condition does not apply and the appellant cannot enter the realm of the exception."
However, the court also ruled the importer did not take all the steps necessary to ensure the goods would meet the rules of origin and to ensure the movement certificate would be valid, since the importer did not manage to note the name of the supplier's representative who promised them that the goods were exempt from customs duty; did not clarify with the supplier whether the import of the goods by the previous importer had actually been exempt from customs; did not agree with the supplier, within the supply contracts, that the supplier undertook that the goods would meet the rules of origin (on the contrary - it seemed as if the supplier had complete freedom to change basic conditions affecting the rules of origin, with no sort of limitation); nor did they make any attempt to check with the supplier whether the goods would meet the rules of origin.
Accordingly, the court ruled that the deficits issued to the Tempo Company - a sum of over 7.5 million NIS (!) - are completely valid, and even obligated Tempo in legal fees and attorneys' fees of 70,000 NIS (!).
How Can the Requirements of Art 3 to the Law of Indirect Taxes Still be Met?
1. First off, it is best to start out after having received a confirmation/opinion from the customs agent regarding the classification stance (or the declaration of the value of goods for tax purposes). It's important to give the customs agent all the relevant information and to receive clear response from him. This way, you will be able to support your claim that you did not know and you (including the customs agent) should not have known about the existence of the deficiency.
If the case looks problematic- do not bet on art 3. It is better to request as soon as possible for information from the Customs Authority and, if needed, when the Authority rules that the product is liable in import tax, to pay the tax under protest and to file suit for a refund.
2. It is highly recommended to clarify whether the Customs Authority has a ruling of other directive relevant to your case. In a number of cases, the claim about "not knowing nor should have known" has been rejected in light of an existence of Authority directive.
3. It is recommended to follow up and document the position of market competitors as much as possible. The prices charged by competitors may show the import tax rates that they pay, and their classification stance. In one case, the court showed willingness to avail itself of this data.
4. Being naïve and unaware will not help! The Magistrate's Court of Tel Aviv, firmly rejected an importer's (and customs agent) position, after it became apparent to the court that the goods were not inspected by the importer and the customs agent for the purposes of classifying for the last ten years!
5. Sometimes other governmental organizations are involved in the process of release of goods: the Ministry of Trade, Commerce and Industry; the Ministry of Health (Pharmaceutical Branch, Food Services); the Ministry of Agriculture; the Standards Institute of Israel, etc. It is important to check the position of those organizations, since many times their position matches yours and opposes the position of the Customs Authority.
6. And most importantly of all - follow your cargo release procedures. Releases that were subject to thorough physical inspections and were verified by the customs house can spare you the inconvenience. In a number of cases, the existence of an authority confirmation denied the claim that the importer "knew or should have known about the deficiency".
To top
12/08/09 11. Using certificates of origin when importing goods to Israel- the advantages and the vulnerabilities
Gil Nadel, Adv
As we know, the law allows the Customs Authority to issue importers retroactive demands for payment of import duties on import of goods conducted in the past. The notice of debt constitutes a serious problem for the importer, since it involves a rapid timetable to pay the deficit announced by the Customs Authority; a demand that can apply to releases done many years before; and a cancellation of all of the profit of the importer from the deal, since import duties are not levied on the profit that the importer derived from the transaction, but are generally calculated as a percentage of the value of the imported goods. Since this is a request for payment issued to the importer post facto, it is hard for the importer to predict the outbreak of the issue and to act preventatively to minimize the danger.
The Customs Authority uses its authority for invalidating certificates of origin as well. As we know, regarding movement certificates (Euro-1 or Euro-Med), the Free Trade Area Agreement between Israel and the EU allows for the post facto examination of the verity of the importer/exporter’s declarations on whose basis the movement certificates were issued. For this purpose, a number of arrangements were made which allow the state of Israel to refer to the exporting state with a request to examine and verify the movement certificates that accompany the imported goods. When such a reference is made, the foreign Customs Authority examines the certificates by referring to the importer/exporter on the basis of whose declaration the certificate was produced. If it becomes apparent that the certificate was issued based on an incorrect declaration, or is not supported by the necessary evidence, the Customs Authority of the exporting state sends notice to the Israeli Customs Authority invalidating the certificates, and the Israeli Customs accordingly issues notice of debts to the importer. Regarding certificates of origin under the treaties with
the US, Canada, and Mexico, the procedure is different, and the Israeli Customs Authority has the authority to perform the verification for themselves, and according to the results- to invalidate the certificate.
The possibilities for defense by the Israeli importer against invalidation of the certificate of origin- are extremely limited, since the importer is completely dependant on the cooperation of the supplier. If the supplier cooperates and protects the goods’ eligibility for the origin status- great. In many cases we have dealt with, following the cooperation of the supplier, the European Customs Authority has cancelled the invalidation and issued a corrective document. However, if the supplier is not willing to cooperate with the Customs Authority and transmit the documents that support the goods’ eligibility for originating product status, the importer cannot cancel the invalidation. Sometimes, the importer has already become bankrupt or simply stopped operating, so that there is simply “nobody to talk to”.
From a preventative perspective, the range of options of the Israeli importer- is fairly limited. In many cases, meeting the rules of origin requires an accounting-based examination of the costs of the product, information which the supplier will refuse to reveal to the importer. In other cases, the importer will need to know the manufacturing process for the goods, and he won’t get this information easily either. Theoretically, the importer can stipulate with the supplier that if the certificate of origin is invalidated- then the supplier will be liable to reimburse the importer, but in practice such a condition is not practicable, and it seems unlikely that a foreign supplier would agree to such a reimbursement. “If you have a problem with the certificates- don’t use them!” the supplier will protest to the Israeli importer. At the same time, the import can request and receive indications that the products meet the rules of origin: for this, the importer must know the rules of origin ahead of time, and confirm that the supplier meets them as much as is possible. If, for example, regarding textiles from Europe, the rules of origin state that a foreign, non-European raw material must exist only at the level of the thread, the importer can confirm, at the very least, that the supplier is not using fabrics woven in China, and so forth. This will limit the importer’s vulnerability, although not completely eliminating it.
Allegedly, and only allegedly, it could be suggested that the importer use paragraph 3 of the Law of Indirect Taxes, which allows an importer to receive an exemption from payment of tax debts under certain conditions. According to the paragraph, an importer is exempt from payment of a tax-related debt if: (1) the tax debt does not result from incorrect information that the importer gave or from information which he should have given but failed to give; (2) the importer did not and should not have known about the tax deficiency; (3) the importer did not roll the tax over to the buyers.
However, the Customs Authority interprets paragraph 3 narrowly. In a disagreement resulting from the invalidation of a certificate of origin, the Customs Authority will claim that the certificate of origin that was invalidated constitutes an incorrect piece of information given by the importer.It makes no difference to the Customs Authority that when the goods were released the certificate of origin was valid and the importer relied on it in good faith. The test is completely objective, according to the Customs Authority, and an invalidated certificate is considered an incorrect piece of information.
This stance was upheld by the court in a number of instances, and recently received a comprehensive discussion in the decision of the District Court of Be'er Sheva, ת.א 7182/06 Tempo Beer Industries Ltd. V. State of Israel, decision issued 17.3.09). The court repeated the rule that a EURO1 movement certification that is invalidated constitutes an incorrect piece of information given by the assessee: "It has already been ruled that the condition should be given an objective interpretation, which means that, if it is ruled that the goods imported by the appellant were classified by him in the framework of its litigation with the Customs Authority in manner that was incorrect factually speaking, the condition does not apply and the appellant cannot enter the realm of the exception."
However, the court also ruled that the importer did not take all the steps necessary to ensure that the goods would meet the rules of origin and to ensure that the movement certification would be valid, since the importer did not manage to note the name of the supplier's representative who promised them that the goods were exempt from customs; did not clarify with the supplier whether the import of the goods by the previous importer had actually be exempt from customs; did not agree with the supplier, within the supply contracts, that the supplier undertook that the goods would meet the rules of origin (or even the opposite- it seemed that the supplier had complete freedom to change basic conditions affecting the rules of origin, with no sort of limitation); nor make any attempt to check with the supplier whether the goods met the rules of origin.
Accordingly, the court ruled that the deficits issued to the Tempo company- a sum of over 7.5 million NIS (!)- are completely valid, and even obligated Tempo in legal fees and attorneys' fees of 70,000 NIS (!). (Representing Tempo- Advs. Ziton, Dorot, and Kronfeld, for the State, Adv. Shila).
We have been informed that the Tempo Company intends to appeal the case to the Supreme Court, and rightly so. Without getting into the specifics of the case, it is hard to imagine that a situation in which the importer who took preemptive steps to ensure that the goods met the rules of origin and who relied on the movement certificates signed by the foreign Customs Authority, is considered to have given incorrect information and to be expected to have known about the deficiencies. We will wait for the Supreme Court’s decision.
But in the meantime, and according to the precedent handed down in a number of decisions in various instances, the importer must know that paragraph 3 to the Law of Indirect Taxes does not help him deal with the notice of debt issued when a certificate of origin is invalidated. The vulnerability, thus, remains the same, and the importer must try to take all the preventative steps that he can: ensuring the cooperation of the supplier in cases of verification; receiving a written guarantee from the supplier that the goods meet the rules of origin; getting information and clear indications that the goods meet the rules of origin; etc.
To top
12/08/09 12. The customs authority agrees to aperate transparently
Gil Nadel, Adv.
For the first time, the state has involved the Supreme Court that she is willing to set up a database of customs classifications and import legalities. This is to enable importers and customs agents to receive available and updated information. This notice to the court is signed by the Senior Deputy Attorney General.
This development happened in the framework of an appeal filed by the State on the District Court of Jerusalem, discussing the action of the “Pharma Guri” company, an importer of “Rescue Remedy” products, for refund of overpaid taxes. Via our offices, Pharma Guri requested that the court give a writ instructing the Customs Authority to reveal information regarding the classifications under which other importers classified similar products, and also to give examples of other items that are classified under certain customs items, and the District Court accepted this request.
In the course of the proceedings before the Supreme Court, the court raised certain ideas to solve the dispute, while noting that any decision in a certain direction may have implication beyond this specific appeal.
Following the discussion in the Supreme Court, the State formulated a direction with great importance for the community of importers and customs agents, according to which transparency will be increased for decisions about goods classification. “The State is working to advance a legislative amendment that will allow it to publish preliminary decisions reached by the Customs Agency. If the amendment is accepted, it will constitute a significant contribution to the transparency of the Customs Agency’s decisions on classification issues”, the State wrote in its notice to the court.
To top
עדכוני מכס ורגולציה
