|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
01. פסיקה תקדימית בארה"ב: תביעת שיפוי של משלח בינלאומי נגד מוביל אווירי לא כפופה להתיישנות המקוצרת באמנת מונטריאול
02. בית המשפט מאשר למשלח לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד יבואן
03. האם ניתן להגיש תביעה קטנה נגד רשות המכס ביחס לתפיסת מטען?
04. בית המשפט מטיל עונש מאסר בפועל על יבואן שנתפס מבריח סיגריות
05. על עונשם של מבריחי טובין דרך מעבר במסלול הירוק
06. תהליך שחרור מטען – האם כתב ויתור פוטר מאחריות?
07. נזק ברכב "וולבו" מיובא מצדיק את גרירת וולבו העולמית להתדיינות בארץ
08. תנאי המכר אינקוטרמס 2010 נכנסו לתוקף
09. אכיפת פסקי-דין זרים בישראל- כדאי להכיר
10.מה חדש במשרדנו
01. פסיקה תקדימית בארה"ב: תביעת שיפוי של משלח בינלאומי נגד מוביל אווירי לא כפופה להתיישנות המקוצרת באמנת מונטריאול
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
כידוע, תביעות נגד מובילים אוויריים (חברות תעופה) ביחס לנזקים למטענים, כפופות לפי אמנות בינלאומיות (ורשה, מונטריאול) לתקופת התיישנות קצרה מאד של שנתיים מיום הגעת המטען (או מהיום שבו היה אמור המטען להגיע).
כלומר, אם בעל המטען או חברת הביטוח שלו לא מגישים תביעה נגד חברת התעופה במועד הקצוב באמנות, התביעה מתיישנת ועמה הזכות לקבל פיצוי בגין הנזקים.
לעיתים, בוחרים בעל המטען או חברת הביטוח שלו להגיש תביעה נגד גורם אחר בשרשרת ההובלה, למשל, נגד המשלח הבינלאומי שטיפל בהסדרת ההובלה, ולא נגד חברת התעופה, וזאת בטענה כי הנזק התרחש בשל רשלנות המשלח.
במצב בו בעל המטען או חברת הביטוח מגישים תביעה כזו נגד המשלח הבינלאומי, סמוך לחלוף שנתיים ממועד הגעת המטען, האם המשלח הבינלאומי יוכל להגיש תביעת שיפוי (צד ג') נגד המוביל האווירי (חברת התעופה) ולטעון כי הנזק אירע באשמת המוביל, גם אם תביעה כזו תוגש לאחר יותר משנתיים מיום הגעת המטען?
שאלה כזו הוכרעה לאחרונה בבית המשפט לערעורים באזור מערב בארה"ב.
סיפור המקרה:
חברת Air New Zealand Engineeringביקשה בשנת 2004 לייצא בדרך האוויר מנוע טורבינה מניו-זילנד לארה"ב. לצורך כך, התקשרה החברה עם משלח בינ"ל (Menlo Worldwide Forwarding) שבחר בחברת התעופה Qantas Airwaysלהובלת המטען. לאחר שהמנוע הגיע לארה"ב, התגלה בו נזק שאירע במהלך ההובלה.
חברת הביטוח Chubb Insurance, שביטחה את המשלוח, פיצתה את בעל המטען בסך של כ-120,000 דולר.
שנתיים לאחר מכן, בשנת 2006, תבעה חברת הביטוח, שנכנסה בנעלי המבוטח, את חברת השילוח UPS Supply Chain Solutions, ממשיכת דרכה של Menlo, וטענה שהמשלח הבינ"ל היה אחראי לנזק שנגרם, בהתאם לאמנת מונטריאול העוסקת בתובלה אווירית.
במסגרת פשרה, הסכימה UPSלשלם לחברת הביטוח סכום של כ-80,000 דולר.
בשנת 2007, שלוש שנים לאחר מועד התרחשות הנזק, הגישה חברת UPSתביעת שיפוי (צד ג') נגד חברת התעופה Qantas, וטענה כי הנזק למנוע הטורבינה נגרם באשמת חברת התעופה, ולא באשמת המשלח UPS.
בית המשפט המקומי בלוס אנג'לס ארה"ב דחה את התביעה וקבע כי סעיף 35 לאמנת מונטריאול קובע תקופת התיישנות של שנתיים בתביעות מטען נגד מוביל אווירי, ומאחר ו-UPSהגישה את התביעה כ-3 שנים לאחר הגעת המטען ליעדו וגילוי הנזק, התביעה נגד המוביל האווירי Qantasהתיישנה.
המשלחת UPSערערה על ההחלטה לבית המשפט לערעורים באזור מערב ארה"ב, שנתן החלטה תקדימית בפברואר 2011.
החלטת בית המשפט לערעורים בארה"ב:
בית המשפט סקר את סעיפי אמנת מונטריאול משנת 1999, העוסקת בתובלה אווירית וביכולת לתבוע את המוביל האווירי בגין נזקים למטען.
בית המשפט נדרש לתת פרשנות לסעיף 35 לאמנת מונטריאול, המצוי בלב המחלוקת בתיק זה, הקובע כי הזכות ל"תביעת נזק" תתיישן, אם לא הוגשה תביעה נגד המוביל האווירי בתוך שנתיים.
בית המשפט קבע כי משמעות המונח "הזכות לתביעת נזק" מתייחסת ליחסים שבין בעל המטען או חברת הביטוח (הנכנסת לנעליו) - נגד המשלח הבינלאומי או נגד המוביל האווירי.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי ביחסים שבין המשלח הבינלאומי למוביל האווירי לא ניתן לומר שהמשלח מגיש "תביעת נזק", מאחר והמשלח הבינלאומי אינו מעוניין בפיצוי על נזק שנגרם למטען, אלא מבקש לקבל השבה של פיצוי שכבר שולם על ידו לחברת ביטוח או לבעל המטען. לכן, נקבע שהמונח המתאים ליחסי המשלח הבינלאומי-מוביל אווירי הוא תביעת שיפוי ולא תביעת פיצוי או נזק.
בית המשפט ציין כי באמנת מונטריאול אין סעיפים העוסקים בתביעה שבין משלח בינלאומי למוביל אווירי, וסעיף 37 לאמנה קובע שהוראותיה לא ישללו מאף אדם את הזכות לתבוע אדם אחר.
לאור עקרונות אלה, קבע בית המשפט כי המשלח הבינלאומי אינו חסום מהגשת תביעה נגד המוביל האווירי גם חלפו יותר משנתיים מיום הגעת המטען, אלא שההתיישנות בתביעות של המשלח נגד המוביל נקבעת לפי החוק המקומי בכל מדינה ולא לפי האמנה.
בית המשפט ציין גם את סעיף 45 לאמנה, בו נאמר שאם הוגשה תביעה נגד מוביל אווירי אחד, הוא רשאי לצרף לתביעה מוביל אווירי נוסף, ובמצב כזה התביעה נגד המוביל הנוסף אינו כפופה לתקופת התיישנות קצרה של שנתיים, ואין היגיון להבחין בין מצב כזה למצב בו המשלח תובע את המוביל.
בסופו של דבר, ערעורו של המשלח UPSהתקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המקומי בלוס אנג'לס להמשך ההתדיינות ובירור תביעת UPSנגד המוביל האווירי לגופה.
(Chubb Insurance Company of Europe S.A. V. Menlo Worldwide Forwarding V. UPS Supply Chain Solutions V. Qantas Airways Limited, United States Court of Appeal for the Ninth Circuit, Case no. 08-55281, decision from feb. 10, 2011).
מסקנות
אף שאמנת מונטריאול קובעת תקופת התיישנות של שנתיים נגד מוביל אווירי, ניכר שבית המשפט בארה"ב לא חש בנוח עם התוצאה לפיה המשלח הבינלאומי, שלא באשמתו, לא יוכל לתבוע את המוביל האווירי, וכל זאת מאחר והתביעה נגד המשלח הוגשה זמן רב לאחר הגעת המטען ליעדו.
לאור זאת, עושה רושם שבית המשפט בארה"ב מצא פתרון יצירתי, אשר משמר את זכויות התביעה של המשלח נגד המוביל האווירי.
ומה ובישראל?
לאחרונה אימצה מדינת ישראל, במסגרת חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, את אמנת מונטריאול, אשר צפויה להחליף את אמנת וורשה.
ביחס לתקופת ההתיישנות נגד מוביל אווירי, קובע סעיף 15 לחוק התובלה האווירית כך:
"על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה או באמנת מונטריאול, לפי העניין".
תקופת ההתיישנות הקבועה באמנת מונטריאול, ביחס לתביעה נגד המוביל אווירי, כאמור, עומדת על שנתיים.
האם בתי המשפט בישראל יפרשו את המונח "הזכות לדמי נזק" בחוק התובלה האווירית רק כתביעה של בעל המטען או חברת הביטוח נגד המשלח/המוביל האווירי, כשם שפירש בית המשפט בארה"ב, תוך שהם מחריגים מעניין זה תביעה של משלח נגד מוביל אווירי? רק הזמן יגיד.
יחד עם זאת, ביחס להובלה ימית (בה קבועה תקופת התיישנות של שנה בתביעות נגד חברת ספנות), הדעות בעניין חלוקות.
במקרה אחד, כבר נפסק בארץ כי גם תביעה של משלח בינלאומי נגד מוביל ימי כפופה לתקופת התיישנות של שנה אחת (בש"א (שלום ת"א) 152317/07 ת.א. 47758/05 Iscont Lines LTDנ' מנטפילד, מתאריך 10.5.2007).
ואולם, במקרה אחר (ע"ש 7029/99 טרנסכלל סחר בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה) נאמר כי תביעת שיפוי של המשלח נגד המוביל הימי בפועל, יכולה להיות מוגשת גם מעבר לתקופת ההתיישנות של שנה אחת.
לראש העמוד
02. בית המשפט מאשר למשלח לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד יבואן
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, דחה בית משפט השלום בתל אביב נסיון של יבואן מוצרי חשמל להתנגד להליכי הוצאה לפועל שפתח נגדו משלח בינלאומי בגין חוב של היבואן למשלח.
עובדות המקרה:
יבואן ומשלח בינלאומי פעלו יחד במשך שנים רבות על פי הסכם בכתב שהסדיר גם סוגיות של מתן אשראי ליבואן.
בשלב מסוים, מכולה של אביזרי מטבח חשמליים שהוזמנה על ידי היבואן נשלחה לארץ, וסוכם כי המשלח יטפל בשחרורה. שחרור המכולה התעכב בגין סיבות הקשורות לספק הזר, ולנוכח זאת צמחו סכומי דמי ההשהייה והאחסנה.
היבואן מסר למשלח שיקים ובשלב מסוים כאשר המשלח טען שהיבואן צריך לשאת בדמי השהייה ואחסנה גבוהים בשל העיכוב, ביטל היבואן את אחד השיקים, והגיש התנגדות להליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו.
מנגד, עיכב המשלח את המכולה עד לתשלום כל חובות היבואן (גם ביחס למשלוחים קודמים), אשר מסתכמים, לפי גרסת המשלח, במאות אלפי שקלים.
טענות היבואן:
היבואן טען כי חובו כלפי המשלח אינו עומד על מאות אלפי שקלים אלא על אלפים בודדים. בנוסף, טען כי המשלח עיכב את המכולה שלא כדין.
על כן, היבואן טען כי מחובו הנטען למשלח יש לקזז את נזקיו: 10,000$ כפיצוי ללקוח של היבואן שהסחורה לא הגיעה לידיו בשל העיכוב; קיזוז שווי המכולה המוחזק על ידי המשלח בסך של 230,000 ש"ח וכן פגיעה במוניטין בסך של 50,000 ש"ח.
טענות המשלח:
המשלח טען כי לפי הסכם בכתב בין הצדדים אשר נחתם לאחרונה, הודה מנהל היבואן בסכומי חוב גדולים מאשר טען הוא בבית המשפט. כמו כן, טען כי לפי ההסכם בכתב רשאי היה המשלח לעכב את שחרור המכולה עד לתשלום החוב.
הכרעת בית המשפט:
לאחר בחינת הראיות שהוגשו על ידי הצדדים דחה בית המשפט את טענות היבואן לגבי גובה החוב, וציין כי המשלח הביא ראיות על חוב של מאות אלפי שקלים בעוד טענות היבואן לא היו מפורטות ולא נתמכו בכרטסת הנהלת חשבונות משל עצמו.
בית המשפט קבע כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, בו נרשמו חובות היבואן כלפי המשלח בגין שירותי הובלה, השהייה, מכס ומע"מ, היבואן חב למשלח סכום הנאמד במאות אלפי שקלים.
בנוסף, קבע בית המשפט כי היבואן נדרש להסביר את נסיבות מתן השיק (נשוא המחלוקת), אך לא עשה זאת והדבר עומד בעוכריו.
ביחס לזכות העכבון, קבע בית המשפט כי באותו הסכם קיים סעיף המתיר למשלח לעכב לפי בחירתו משלוח או סחורה של היבואן, עד לפרעון מלוא חובו כלפי המשלח, ולכן- נפסק כי עיכוב המכולה היה כדין.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התנגדות היבואן להמשך הליכי ההוצאה לפועל למימוש השיק, וכן חייב אותו בהוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח.
(ת"ט (שלום ת"א) 14356-10-10 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ נ' אלקטרו סטייל בע"מ, החלטה מיום 8.2.11, השופט י. דלוגין. ב"כ הצדדים – ליבואן – עו"ד א. מנוסביץ. למשלח- עו"ד ת. פרלסר).
לראש העמוד
03. האם ניתן להגיש תביעה קטנה נגד רשות המכס ביחס לתפיסת מטען?
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
לאחרונה, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, במסגרתה נקבע כי כאשר מטען נתפס על ידי רשות המכס, באפשרות היבואן להגיש תביעה קטנה נגד רשות המכס להשבת ערכו של המטען שנתפס (כל עוד ערכו נמוך מכ-32,000 ש"ח), אך אין לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות לתת צו לרשות המכס לשחרר את המטען שנתפס.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
שי כהנא (היבואן) ייבא מטען של סכיני גילוח שנתפס וחולט על ידי רשות המכס.
היבואן הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית נגד רשות המכס על סך 8,000 ש"ח (ערכו של המטען שנתפס) ולחילופין ביקש מבית המשפט להורות לרשות המכס לשחרר את המטען לידיו.
רשות המכס ביקשה למחוק את התביעה נגדה על הסף וטענה כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לדון בה.
רשות המכס טענה כי פקודת המכס מסדירה הליכי השגה שיבואן חייב לעמוד בהם, כמו הודעה על תביעת השבת התפוס, הגשת תביעה לבית המשפט במועדים קצובים, וכו'. רשות המכס טענה שבמקרה זה מתעוררת גם שאלת פרשנות המונח יבוא אישי, שכן לטענתה היבוא כאן היה מסחרי ולא אישי, וגם בשל מורכבות העניין, הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי מאחר והתובע ביקש פיצוי של 8,000 ש"ח, הנמוך מתקרת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות (כ-32,000 ש"ח), התביעה הכספית הוגשה בסמכות.
ביחס לצו המורה לשחרר את המטען- קבע בית המשפט כי סמכות כזו אינה מוקנית לבית המשפט לתביעות קטנות ולכן הורה למחוק מהתביעה את הסעד הנ"ל.
(ת.ק. (תביעות קטנות טבריה) 54787-08-10 כהנא נ' האוצר-רשות המסים- מנהל המכס, החלטה מיום 31.1.11, השופטת ר. נדאף, הצדדים לא היו מיוצגים על ידי עו"ד).
לראש העמוד
04. בית המשפט מטיל עונש מאסר בפועל על יבואן שנתפס מבריח סיגריות
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, הטיל בית משפט השלום עונש מאסר בפועל וכן קנס כספי בסך של 100,000 ש"ח על יבואן סיגריות אשר נתפס כמבריח סיגריות במכולה שהוצהר כי היא מכילה מפיות נייר.
עובדות המקרה:
יבואן ייבא לישראל דרך נמל חיפה מכולה שבה נתפסו כ-19,000 חפיסות סיגריות מזויפות, הנחזות לסיגריות מסוג "מרלבורו לייט". המכולה נתפסה על ידי רשות המכס בחיפה כאשר הוצהר על ידי היבואן כי היא מכילה מפיות נייר. המס שנגרע מקופת המדינה עמד על כ-2.3 מיליון ש"ח, הכוללים מכס, מס קניה ומע"מ. היבואן הורשע ובשלב זה טענו הצדדים לעונש הראוי.
טיעוני היבואן לעונש:
היבואן טען כי הינו תורם לחב"ד מזה שנים רבות, ואף כאשר ירד מנכסיו, המשיך לתרום בעשייה, בהשלמת מניין בבית אבלים, חלוקת מזון לנזקקים ועוד. עוד טען היבואן כי כיום הוא עובד כמגייס כספים לחב"ד, בנו וביתו לומדים בבתי הספר של חב"ד ואם יוטל עליו עונש חמור, ילדיו יפגעו. בנוסף, טען כי הוא בן 55, וכי זו הייתה מעידה חד-פעמית שאינה דרכו, וכתוצאה ממשבר בחייו הפרטיים ירד מנכסיו, איבד את כל רכושו, התגרש מאשתו ואם לארבעת ילדיו, והחל בהליך שיקום. על כן, ביקש היבואן מבית המשפט להתחשב בנסיבות האישיות שלו ולגזור עליו עונש מאסר על תנאי וקנס נמוך במקום מאסר בפועל.
טיעוני רשות המכס לעונש:
רשות המכס טענה כי ליבואן רישום פלילי בנושא של החזקה או ניהול של מקום המשמש למשחקים אסורים. עוד טענה רשות המכס כי חומרת מעשיו של היבואן מתבטאת בכמות הסיגריות המוברחות, בניסיון להחביאן במכולה בעזרת מפיות נייר, בכוונה למסור עובדה מטעה לרשות המכס ובגובה המס ממנו התכוון להתחמק.
רשות המכס טענה כי עבירת ההברחה הפכה להיות מכת מדינה, שכן קל מאד לבצע אותה והיא גורמת לקופת המדינה נזק רב. על כן, ביקשה רשות המכס להטיל על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאסר על תנאי וקנס גבוה.
גזר הדין:
בית המשפט קבע כי מאחר ומדובר בעבירה חמורה שקלה מאד לביצוע, ואשר הפכה להיות מכת מדינה , עולה הצורך ממשי בהרתעת עבריינים עתידיים, דבר המצדיק להטיל על היבואן עונש מאסר וכן קנס כספי לא מבוטל.
בסופו של דבר, גזר בית המשפט על היבואן עונש של 18 חודשי מאסר וכן קנס כספי על סך 100,000 ש"ח שניתן להמירו ב-10 חודשי מאסר נוספים.
(ת"פ 1482-06 מ.י. הלשכה המשפטית בית המכס חיפה נ' וכסלר מנחם, גזר-דין מיום 10.2.11, השופטת יעל פרדלסקי. ב"כ הצדדים- למכס- עו"ד הוכמן. לנאשם- עו"ד חרלפ).
לראש העמוד
05. על עונשם של מבריחי טובין דרך מעבר במסלול הירוק
עו"ד גיל נדל, יגאל קורנר
לאחרונה, ניתנו שתי החלטות על ידי בתי המשפט השלום בראשל"צ וברמלה אשר עסקו במעבר אזרחים במסלול הירוק בנתב"ג בשובם מחו"ל, כאשר ברשותם כבודה אשר אינה פטורה ממסי יבוא.
כידוע, עם החזרה מחו"ל, מוצבת בפני כל אדם האפשרות לעבורב"מסלול הירוק" עם מטען לוואי, שמשמעותה היא הצהרה כי הטובין שיובאו פטורים ממסי יבוא, בעוד מעבר במסלול האדום מהווה הצהרה כי הטובין שיובאו חייבים במסי יבוא. הסדר זה רלוונטי גם כאשר רוכשים בדיוטי פרי בארץ תחת הסדר ה"פטור ושמור".
עובדות המקרה הראשון וטענות הצדדים:
מדובר בנאשם אשר הכניס ארצה בשוגג 3 ליטר משקה מסוג וויסקי ו-4 קרטוני סיגריות ונתפס במכס עת עבר במסלול הירוק. רשות המכס הציעה לו תשלום קנס מינהלי בסך של כ-3,000 ש"ח, אולם הנאשם בחר להישפט על העבירה.
הנאשם לא חלק על העובדות, אלא טען שלא ידע כי הוא עובר על החוק, והוסיף וטען כי לא נעשה כל מאמץ מינימלי ליידע אותו כי במעשיו הוא עובר על חוקי המכס של מדינת ישראל.
יתרה מכך, טען הנאשם כי המוכרת בחנות הדיוטי פרי הטעתה אותו וגרמה לו לחשוב כי הכמות שרכש בדיוטי פרי מותרת ביבוא לישראל ללא תשלום מסי יבוא.
מנגד טענה המדינה כי גם אם הנאשם טעה לא מדובר בטעות סבירה שכן הנאשם היה יכול למנוע את הטעות באמצעות בירורים עם אנשי המכס או לחקור ולבדוק יותר בחנות הדיוטי פרי.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי טעותו של הנאשם אינה סבירה וכי לא עשה די לברר את החוק, אך בשל כך שהאמין לנאשם, בחר בית המשפט להקל עם הנאשם ולא למצות עימו את הדין, וחייב אותו בקנס של 2,000 ש"ח במקום הקנס המקורי אותו הציעה המדינה.
ת"פ (שלום רמלה) 14559-11-09 רשות המסים אגף המכס והמע"מ נ' אבנר בן נר אבוטבול, הכרעת דין וגזר דין מיום 21.2.11, השופטת שרון קיסר. ב"כ הצדדים- למדינה- עו"ד רונית מנור שמש. הנאשם לא יוצג על ידי עורך דין).
עובדות המקרה השני וטענות הצדדים:
בשונה מהמקרה הראשון שנראה כי נעשה בתום לב, המקרה השני נוגע לנסיון הברחה שעושה רושם שנעשה שלא בתום לב.
בשנת 2009 נתפס הנאשם כאשר הוא מנסה להיכנס ארצה שלא דרך מעבר ביקורת הגבולות בנתב"ג, אלא בזמן שניסה לעבור דרך שער בלתי מאויש ומשם לאולם קבלת הכבודה.
הנאשם אסף את הכבודה שלו וביקש לעבור במסלול הירוק, ובכך למעשה הצהיר כי ברשותו טובין פטורים ממסי יבוא.
הנאשם זומן לבדיקה, ובבדיקת הכבודה נמצאו טובין רבים וביניהם כ-16,000 כדורי ויאגרה, עשרות מכשירי טלפון סלולאריים, עשרות כבלי USB, עשרות סוללות לטלפונים סלולאריים, וכן מכשירי אייפון. שווי המס שנגרע מקופת המדינה ביחס לטובין שנתפסו עמד על 55,000 ש"ח.
לנאשם היה עבר פלילי בתחום הרכוש, סמים והפרת זכויות יוצרים בגינם ריצה כבר בעבר מספר מאסרים בפועל.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך ביקש להתחשב בהודיה שחסכה זמן רב, וטען כי מצבו הבריאותי קשה והוא נמצא בתהליך שיקומי ולכן ביקש להקל בעונשו.
המדינה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, בשים לב לכך שכמות הפריטים המוברחים הייתה גדולה ובהתאם, סכום המס שנגרע מקופת המדינה היה לא זניח.
גזר-הדין:
בית המשפט נתן משקל להודיית הנאשם, לחסכון בזמן שיפוטי ולמצבו הבריאותי והכלכלי של הנאשם כשיקולים להקלה בעונשו, על אף חומרת העבירות שבהן הורשע.
לפיכך נגזרו על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וכן קנס כספי בסך של 15,000 ש"ח..
ת.פ. (שלום ראשל"צ) 3711-09 מ.י בית המכס נתב"ג נ' דוד דנינו, גזר-דין מיום 22.2.11, השופטת עירית וינברג – נוטוביץ. ב"כ הצדדים – למדינה- גב' מירית אליהו, מתמחה. לנאשם- עו"ד אילן גרטנר.
לראש העמוד
06. תהליך שחרור מטען – האם כתב ויתור פוטר מאחריות?
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
לאחרונה, ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, במקרה בו בני זוג העבירו את תכולת דירתם מחו"ל לישראל, אך שחרור המשלוח התעכב, ובני הזוג הגישו תביעה נגד אדם שהתחייב לשחרר עבורם את המשלוח ולפעול מול סוכן המכס. אותו אדם ביקש לדחות את התביעה נגדו על הסף וטען שנחתם כתב ויתור הפוטר אותו מאחריות.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
יצחק וסרינה מרסל ביקשו להעביר את תכולת דירתם מחו"ל לישראל. לטענתם, אדם בשם יוסף דובר התרשל בכך שלא פעל מול סוכן המכס לשחרר את מטענם בזמן ועקב כך נגרם להם נזק.
יוסף דובר טען בבית המשפט כי הזוג מרסל מנוע מלתבוע אותו משום שחתם בנוכחות עו"ד על כתב ויתור הפוטר אותו או את החברה שלו מכל אחריות לעיכוב בשחרור המטען.
בני הזוג מרסל טענו כי מר דובר ניצל את תמימותם ואת המצב בו היו שרויים והחתים אותם בחוסר תום לב על כתב הויתור, ולכן טענו כי אין לו תוקף.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי שירותיו של מר דובר ניתנו לבני הזוג בתשלום, שכן הוכח שמר דובר מסר לבני הזוג שאם לא ישלמו לו, הוא ישיב את מטענם לחו"ל, ובכך הפעיל עליהם לחץ לחתום.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אם כתב הויתור נחתם בנוכחות עורך דין, האדם שחתם עליו לא יכול לטעון לכפייה או עושק שכן הייתה פתוחה בפניו הדרך להתייעץ עם עורך דינו בטרם החתימה, ובכל מקרה- גם טענת עושק לא מביאה אוטומטית לבטלות החוזה (אלא יש להודיע בכתב על ביטולו).
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את בקשת מר דובר לדחות נגדו את התביעה על הסף בשל כתב הויתור, וחייב את בני הזוג בתשלום הוצאות של 500 ש"ח.
(ת.א. (שלום ת"א) 153297-09 יצחק ואח' נ' GLOBAL ואח', בקשה מס' 14, החלטה מיום 13.1.11, השופט מ. בן-חיים. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה).
07. נזק ברכב "וולבו" מיובא מצדיק את גרירת וולבו העולמית להתדיינות בארץ
עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, דחה בית המשפט השלום בתל אביב בקשה של ענקית המכוניות השבדית וולבו, וקבע כי תביעה שהוגשה נגדה בגין נזק שהתגלה ברכב חקלאי שיובא לארץ, תתברר בישראל.
עובדות המקרה:
רכב חקלאי מסוג וולבו L120Eיובא לישראל, ובישראל התגלה בו נזק.
התובעת, חברת הביטוח איילון, שביטחה את הרכב, הגישה נגד יבואן הרכב- חברת מאיר, וגם נגד יצרנית הרכבים השבדית וולבו, תביעת שיבוב על סך של כ- 330,000 ש"ח. על מנת לתבוע אדם או גוף אשר נמצא בחו"ל, יש צורך לקבל היתר מבית המשפט למסור את כתב התביעה לנתבע הזר ולזמן אותו למשפט בארץ. לבקשתה של חברת הביטוח, נתן בית המשפט היתר כאמור, ובתגובה הגישה וולבו בקשה לביטול ההיתר.
טענות וולבו:
וולבו טענה כי חברת הביטוח לא שמרה את שרידי הרכב הניזוק, ובפרט את לוח הנתיכים והמוליך הראשי, בו לטענת חברת הביטוח אירע הכשל, ולכן אין בידי חברת הביטוח די ראיות להוכחת הנזק.
עוד טענה וולבו כי רשאית היא לבדוק את הרכב בזירת האירוע בזמן אמת, כשם שעשו מומחיה של חברת הביטוח, והשמדת הראיה היחידה על ידי חברת הביטוח, פוגעת בזכותה של וולבו להתגונן.
לטענת וולבו, רק הנזק התגלה בישראל, אך המחדל, לכאורה, אף לטענתה של חברת הביטוח, ארע בשלב הייצור בשבדיה. בהמשך, טענה כי לבית המשפט שיקול דעת להחליט כי אין הוא "הפורום הנאות" לדון בתביעה, מאחר וכל המומחים של וולבו מצויים בשבדיה ומאחר והרכב יוצר בשבדיה. לכן, טענה וולבו כי התביעה צריכה להתברר בבית המשפט בשבדיה.
טענות חברת הביטוח:
חברת הביטוח טענה כי מאחר והתביעה הוגשה על ידה גם נגד יבואנית וולבו בארץ (חברת מאיר), צירופה של וולבו העולמית נדרשת וולבו היא בעל דין נכון או דרוש לבירור התביעה.
בנוגע ל"השמדת הראיה", טענה חברת הביטוח כי המקום לבירור עניין זה הינו בתיק לגופו.
לעניין "הפורום הנאות" טענה חברת הביטוח כי הנזק ארע בארץ ולאחר קרות הנזק הרכב נבדק על ידי מומחי רכב בארץ, ולכן רוב זיקות הסכסוך נוגעות לישראל ולא לשבדיה.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי קיימת עילת תביעה כנגד וולבו, ביחס לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, אשר מקורם לפי הנטען בפגם בייצור הרכב.
תוך כך, דחה בית המשפט את טענת וולבו בדבר השמדת הראיה וקבע כי טענות אלו, מקום בירורם יהיה בדיון לגופו של עניין וכי בירור טענה זו מצריך שמיעת ראיות נוספות.
בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת חברת הביטוח בדבר נחיצותה של וולבו לבירור המחלוקת, לאור הגשת התביעה גם נגד יבואנית וולבו בארץ.
בעניין "הפורום הנאות", ציין בית המשפט כי לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, אין לייחס חשיבות רבה לקושי של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת.
עוד ציין בית המשפט, כי רק במידה ומירב זיקות הסכסוך נוגעות בבירור לפורום הזר, יקבע בית המשפט כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות.
לאחר שבחן את זיקות המקרה דנן, קבע בית המשפט כי רוב הזיקות נוגעות לישראל ולא לשבדיה, שכן הרכב נבדק בארץ על ידי מומחים, השריפה ברכב פרצה בארץ, ולכן רוב העדים הקשורים למחלוקת מגיעים מישראל ולא משבדיה.
לאור כל האמור, דחה בית המשפט את בקשת וולבו, וחייב את וולבו בהוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח. משמעות ההחלטה היא שהדיון נגד וולבו העולמית יתברר בישראל.
(ת.א. (שלום ת"א) 16413/07 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ ואח', השופט חאג'-יחיא, החלטה מיום 1.2.11. ב"כ הצדדים- לחברת וולבו- עו"ד ד"ר ש. כהן. לחברת איילון- עו"ד א. זלסקי. לחברת מאיר- עו"ד קנטור).
לראש העמוד
08. תנאי המכר אינקוטרמס 2010 נכנסו לתוקף
עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
כידוע, בסחר הבינלאומי מקובלים מזה שנים רבות תנאי המכר Incotermsאשר מפורסמים על ידי לשכת המסחר העולמית, ה-ICC(International chamber of commerce).
כללים אלה עודכנו מספר פעמים על מנת להתאימם לחיי המסחר הדינמיים והמשתנים.
באופן כללי, כללים אלה קובעים, ביחס לעסקאות בינלאומיות, היכן עובר הסיכון להתרחשות נזק לסחורה מן המוכר לקונה, מהן התחייבויות המוכר כלפי הקונה, ואילו הוצאות חייב המוכר להוציא בעסקה זו.
בתחילת חודש ינואר 2011 נכנסו לתוקפם כללי Incoterms 2010, שפורסמו לפני מספר חודשים אשר צפויים להחליף את גרסת Incoterms 2000שהייתה נהוגה עד כה. גרסת 2000 כללה 13 תנאים, בעוד בגרסת 2010 נמחקו ארבעה תנאים "בעייתיים" ונוספו שניים חדשים, כך שבסך הכול גרסת 2010 מכילה 11 כללים.
בגרסת 2000, חולקו תנאי המכר לארבע קבוצות, שסומנו באותיות E,F,C,D, כאשר באופן כללי-
קבוצה Eכללה את התנאי EXW, בו הטובין נמסרים לקונה בשער המפעל בארץ היצוא, והקונה דואג להובלה ולביטוח למדינתו.
קבוצה F, כללה את התנאים FCA, FAS, FOB, בהם, באופן כללי, הטובין נמסרים לקונה בנמל המוצא בארץ היצוא והקונה דואג בעצמו להובלה ולביטוח למדינתו.
קבוצה Cכללה את התנאים CIF, CPT, CFR, CIF, בהם, באופן כללי, המוכר דואג להובלה ולביטוח עד לנמל היעד בארץ היעד, אך הסיכון לנזק עובר לקונה עם היציאה לדרך בנמל היצוא.
קבוצה Dכללה את התנאים DAF, DEQ, DES, DDU, DDP, בהם, באופן כללי, המוכר דואג להובלה ולביטוח עד לארץ היעד והסיכון לנזק עובר לקונה רק בעת הגעת הסחורה לנמל היעד.
גרסת 2010 מחלקת את הכללים לשתי קבוצות בלבד במקום ארבע, אך השינויים המרכזיים בגרסת 2010 נוגעים לכללים שהיו חברים בקבוצה D, כאשר ארבעה מתוך חמישה תנאים בוטלו (ורק תנאי ה-DDPנשאר), אך במקומם נוספו שני כללים חדשים: DATו- DAP. כעת נסביר את מהות הכללים החדשים:
DAT= Delivery at terminal, משמעותו כי המוכר אחראי להובלת הטובין עד למקום פריקה ספציפי לאחר ההגעה נמל היעד. הטובין נמסרים לקונה לאחר פריקתם מכלי ההובלה ובשלב זה הסיכון עובר אליו. כלל זה מחליף את הכלל הישן DEQ.
DAP= Delivery at Place– כלל זה דומה ל-DATאך השוני ביניהם הוא שמסירת הטובין לקונה מתבצעת על כלי ההובלה בנמל היעד, לפני הפריקה אך כשהם מוכנים לפריקה. כלל זה מחליף שלושה כללים ישנים- DAF, DES, DDU.
לפי גרסת 2010, חולקו כל הכללים לשתי קבוצות, ובהן-
כללים המתאימים לכל סוגי ההובלה - כל קבוצת E, כל קבוצת D, FCA, CIPו- CPT.
וכללים המתאימים להובלה ימית - CFR, FOB, CIF, FAS.
תיקון מסוים נעשה בהגדרת הכללים FOB, CIF, CFR, בעוד שבגרסת 2000 הסיכון עבר לקונה עם מעבר הטובין את דופן האונייה, כעת הסיכון עובר עם מסירת הטובין על הסיפון בנמל היצוא.
ביחס לכלל ה-FOB, שבמסגרתו האחריות לדאוג להובלה חלה על הקונה, לפי גרסת 2010, יכול המוכר לדאוג להובלה בשמו של הקונה.
כמו כן, גרסת 2010 מחייבת את המוכר במסגרת כל הכללים למעט EXW, לארוז את הטובין ולא רק לדאוג לאריזתם כפי שהיה נהוג בגרסת 2000.
לראש העמוד
09. אכיפת פסקי-דין זרים בישראל- כדאי להכיר
עו"ד גיל נדל, שי בבאי
במציאות של ימינו, בה נעשות עסקאות בינלאומיות רבות וחיי המסחר הגלובאליים הולכים ומתפתחים, הכמות של הסכסוכים המשפטיים אשר הצדדים להם הם ממדינות שונות הולכת וגדלה.
בסיטואציות אלה, עולות שתי שאלות מרכזיות: הראשונה, בית המשפט של איזו מדינה הוא שיכריע בסכסוך;
השנייה, לאחר שניתן פסק-דין על ידי בית משפט, האם בית המשפט במדינה אחרת יסכים להעניק תוקף, ולאכוף (על ידי הליכי הוצאה לפועל ומימוש נכסים של הצד המפסיד) בשטחו את פסק הדין שניתן במדינה זרה- וזו השאלה בה נתמקד ברשימה זו.
המקורות המשפטיים לאכיפת פסקי דין זרים בישראל הם תקנות סדר הדין האזרחי וחוק אכיפת פסקי חוץ. על פיהם, בית המשפט בישראל רשאי לאכוף בשטחו פסק דין זר, בהתקיים התנאים הקבועים בהם, משמע- לבית המשפט הישראלי נתון שיקול הדעת הבלעדי לקבוע האם לאכוף את פסק הדין הזר.
התנאים הקבועים בחקיקה הם רבים, וביניהם תנאים מהותיים, כמו הוכחה שבית המשפט הזר היה בעל סמכות לפסוק בעניין על פי דיני מדינתו, כי פסק הדין אינו ניתן לערעור, כי אכיפת פסק הדין אינה נוגדת את דיניה הפנימיים של מדינת ישראל, כי המדינה הזרה אוכפת פסקי-דין ישראליים, ותנאים רבים נוספים.
כמו כן, קיימים תנאים פרוצדוראליים, כגון תרגום פסק הדין הזר לשפה העברית. בנוסף לדרישות הכלליות בחקיקה, ישנם חוקים ספציפיים, ואמנות עליהן ישראל חתומה, אשר קובעים כללים ייחודיים לאכיפה הדדית של פסקי חוץ מול מדינה מסוימת.
במאמר מוסגר יצוין, כי אף שלבית המשפט הישראלי נתון שיקול הדעת הבלעדי בעניין, העיקרון הרווח בבתי המשפט בארץ בעניין זה הוא עקרון כיבוד ערכאות זרות, וככל שהבקשה לאכיפת פסק החוץ תעמוד בדרישות שקבע החוק, בתי המשפט לרוב יקבלו אותה.
בקשות לאכיפת פסקי דין זרים בישראל מוגשות כאשר לצד המפסיד אין נכסים במדינה הזרה אשר בה ניתנה ההחלטה כנגדו, אך יש לו נכסים בישראל מהם ניתן להיפרע. מסיבה זו, החלטתו של בית המשפט הנדרש לאכוף את פסק הדין הזר היא חשובה לא פחות מפסק הדין עצמו.
לאחרונה, ניתנה החלטה בבית משפט השלום בירושלים, אשר דנה באכיפתו בישראל של פסק דין שניתן בגרמניה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
מקרה זה עסק בנכסיה של משפחת וסרשטיין, אשר הוחרמו על ידי השלטונות בגרמניה הנאצית. לאחר מלחמת העולם השנייה, הועברו הנכסים (בניינים) לחברת ניהול גרמנית, אשר תחזקה את הבניינים עד אשר יידרשו בחזרה על ידי בעליהם המקוריים, או צאצאיהם. בשנת 1999 זכו צאצאי המשפחה המתגוררים בישראל, בהליך משפטי בגרמניה, בהכרה בבעלותם בבניינים אלה.
לאחר השבת הבניינים לבעלות משפחת וסרשטיין, הגישה חברת הניהול הגרמנית תביעה בבית המשפט בגרמניה, ובה דרשה כי ישולמו לה דמי ניהול הוגנים בעבור תחזוק הבניינים לאורך השנים. בית המשפט בגרמניה קיבל את טענותיה של חברת הניהול באשר לאחד הבניינים, ופסק לטובתה סך של למעלה מ- 62,000 יורו, אשר נדרשו לשלם בעליהם המחודשים של הנכס.
מכיוון שהבניינים נמכרו ולמשפחת וסרשטיין לא נותרו עוד נכסים בגרמניה מהם ניתן להיפרע, הגישה חברת הניהול מגרמניה עתירה לבית משפט השלום בירושלים, בה דרשה כי בית המשפט יכיר בפסק הדין שניתן לטובתה בגרמניה, ויפעל למימושו בארץ. המשיבה בהליך שהוגש הייתה גב' וסרשטיין, אלמנתו של צאצא המשפחה האחרון.
הגב' וסרשטיין התנגדה להכרה בפסק הדין הגרמני כבר-אכיפה בישראל, וטענה כי לא התקיימו התנאים המהותיים והפרוצדוראליים.
פסיקת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי לא נתמלאו מספר דרישות מקדמיות לאכיפת פסק-הדין בישראל, היות וחוק אכיפת פסקי חוץ קובע כי ניתן לאכוף בארץ פסק-דין בעניין אזרחי בלבד. במקרה הנדון חברת ניהול הנכסים היא חברה בבעלות הממשלה הגרמנית, והעיסוק בנכסים שהוחרמו על ידי הממשלה הנאצית נושא אופי של סכסוך בין פרט לממשלה, ולא בין פרט לפרט.
בנוסף, חברת הניהול לא הוכיחה במידה מספקת כי בית המשפט הגרמני היה מוסמך לדון בתביעה שעה שנתן את פסק דינו.
בנוסף, קבע בית המשפט כי מס' דרישות פרוצדוראליות לא נתמלא אף הן- לא הוכח כי פסק הדין הגרמני הובא לידי גב' וסרשטיין והמסמכים שהוגשו לבית משפט השלום (מסמכי התביעה הזרה, פסק הדין הזר וכו') לא תורגמו לעברית.
מטעמים אלה, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לאכיפת פסק הדין הגרמני בישראל. משמעותה האופרטיבית של ההחלטה, כאמור, היא חוסר יכולת של חברת הניהול לקבל את הסכומים שנפסקו לטובתה בגרמניה.
(הפ (שלום י-ם) 786-08 WBF WOHNUNGSBAUGESELLSCHAFT FRIEDRIRCHSHHAIN mbhנ' מרגרט אווה וסרשטיין, בפני השופט אברהם רובין, פסק-דין מיום 29.12.10, (שמות באי כוח הצדדים לא פורסמו)
סיכום ומסקנות:
בימינו, קיימת כמות הולכת וגדלה של הליכים משפטיים בין צדדים הממוקמים במדינות שונות. הכרת הדינים חשובה עוד יותר לצדדים אשר מקיימים קשרים עסקיים בינלאומיים בדרך קבע, כגון יבואנים, יצואנים ומשלחים בינלאומיים.
הדינים העוסקים באכיפה של פסקי חוץ בישראל (וגם אכיפה של פסקי-דין ישראליים בחו"ל) חשובים לא פחות, שכן פסק דין שניתן לטובת צד הוא חסר משמעות, אם אין אפשרות לממשו במדינה בה ישנם נכסים לצד המפסיד.
לראש העמוד
10.מה חדש במשרדנו
· צוות המשרד יצא בתחילת חודש אפריל לסיור לימודי בבית המכס נתב"ג לצורך השתלמות. הסיור נוהל והודרך על ידי רפי גבאי, גובה המכס נתב"ג.
· בית המשפט קיבל את עמדת יצואן - לקוח משרדנו - והורה למוביל הימי לפצות את היצואן בגין נזק שנגרםלמטען
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
