|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
1. בניגוד לעמדת המכס: תמציות בקבוקוני רסקיו (צמחי באך) אינן משקה אלכוהולי.
2. רכב ביבוא אישי או מסחרי? ניצחון ליבואן במאבק נגד משרד התחבורה.
3. שמן למאכל או להדלקת נרות? על מחלוקת בין יבואן לרשות המכס.
4. מכונה גרמה לנזק בישראל- האם ניתן לתבוע בארץ את היצרן הזר שלה?
5. שטר מטען "נקי" מעיד על מצבו של המטען? בית המשפט פוסק בעניין.
6. הפחתת מכס הדרגתית? על תחילת נפילתה של דוקטרינת "קלפי המיקוח".
7. סימן מסחר דומה עד כדי הטעייה? נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בעליון.
8. תניית מקום שיפוט בשטר מטען מחייבת בכל מצב? בית המשפט פוסק בעניין.
9. מה חדש במשרדנו?
01. בניגוד לעמדת המכס: תמציות בקבוקוני רסקיו (צמחי באך) אינן משקה אלכוהולי
עו"ד גיל נדל
לאחרונה, הגיע לסיומו הליך משפטי ארוך בין חברת פרמה גורי לרשות המכס, שעסק בסיווג לצרכי מס קניה של תמציות רסקיו.
בעוד המכס סבר כי סיווגן צריך להיות בפרט של "משקה אלכוהולי", החייב במס קניה, פרמה גורי טענה כי הסיווג צריך להיות כ"תכשיר מזון", הפטור ממס קניה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת פרמה גורי בע"מ הגישה תביעה בחודש פברואר 2005 לבית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד מדינת ישראל – רשות המסים – אגף המכס והמע"מ. במסגרת התביעה ביקשה פרמה גורי להשיב לה סכומי מס קניה ששולמו על ידה ביתר, וכן ביקשה לקבל סעד הצהרתי להורות לפיו הסיווג הנכון של תמציות פרחי באך הינו בפרט המכס לפיו מדובר ב"תכשיר מזון" הפטור מס, ולא בפרט המכס של "משקה אלכוהולי", החייב במס, כעמדת המכס.
תמציות פרחי באך (הידועות כבקבוקוני "רסקיו") הינן בקבוקונים של 10 או 20 מ"ל עם מכסה בעל טפטפת ו/או לחיץ תרסיס. צריכת הטובין והשימוש בהם הינו באמצעות טפטוף 2 – 4 טיפות על הלשון, הוספת 2 – 4 טיפות לכוס מים או באמצעות ריסוס על הלשון. מוצרים אלה משמשים כתכשיר מזון טבעי למאכל אדם ולהם סגולות פרה-רפואיות מרגיעות מעודדות, מאזנות ומרגיעות, המסייעות לתחזוקת הגוף, לשימור הבריאות וכד', ולפיכך נמכרים ומשווקים ברשתות הפארמה, בתי המרקחת ובתי הטבע השונים וכן על ידי מטפלים בשיטת באך.
פסק-הדין:
בעניין סיווג המוצרים, קבע בית המשפט כי אין לסווג את המוצרים כמשקאות אלכוהוליים, כטענת המכס, אלא כתכשיר מזון הפטור מתשלום מס, כטענת התובעת.
בית המשפט אימץ את הפרשנות התכליתית לפיה מוצרים אלה אינם בגדר "משקה" ו/או "משקה אלכוהולי", שכן לאור אופן השימוש בהם ומטרתם הם אינם מיועדים לשתייה להנאה והאלכוהול המצוי בהם נועד לצרכי שימור וחיטוי בלבד.
כמו כן, קבע בית המשפט כי המוצרים אינם "משקה מסוג 'SWEDISH BITTER' או דומיו", שכן את הסווידיש ביטר ניתן לשתות בכוס, ככל משקה אלכוהולי, הוא משמש כמתאבן (אפרטיף) או כתבלין בקוקטיילים שונים, הוא נמכר כמשקה רגיל, מצוי בבארים, ואינו מיועד לשימוש ילדים, נשים הרות או מניקות, זאת בעוד שהמוצרים המיובאים ע"י פרמה גורי נמכרים בבקבוקים קטנים עם טפטפת או תרסיס, בבתי מרקחת ובחנויות מוצרי הומיאופתיה ואין מניעה לכלל האוכלוסיה להשתמש בהם.
כמו כן, בית המשפט קבע כי מבחינה תכליתית כי שיקולי המיסוי של משקאות אלכוהוליים לא חלים בענייננו ("להפנים השפעות חיצוניות שליליות שאינו חלק מעלויות הייצור, אך גורמות לנזקים שונים למשק ולחברה") ואין להם כל רלוונטיות.
[ת.א. (מחוזי ירושלים) 7057/05 פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המסים-אגף המכס, פסק-דין מיום 13.12.11, השופט רפאל יעקובי. ב"כ הצדדים: לפרמה גורי- עו"ד גיל נדל ורותם וירניק ממשרדנו. לרשות המכס- עו"ד יורם הירשברג מפרקליטות המדינה].
לכן, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע בניגוד לעמדת המכס, כי לא מדובר במשקה אלכוהולי.
הערות:
במקרה זה, בחן בית המשפט את תכלית החקיקה, וקבע כי הטלת מס קניה על משקאות אלכוהוליים נועדה להפחית את השימוש בהם, בעוד תכלית זו אינה מתקיימת בכל הנוגע לבקבוקוני רסקיו, ולכן, בשל נימוק זה, השתכנע בית המשפט כי אין לסווג את מוצר הרסקיו כמשקה אלכוהולי, אף שהוא מכיל רכיבי אלכוהול.
02. רכב ביבוא אישי או מסחרי? ניצחון ליבואן במאבק נגד משרד התחבורה
עו"ד גיל נדל, עו"ד שירית נקר
לאחרונה, הורה בית המשפט המחוזי בת"א (7.12.11) למשרד התחבורה לשחרר רכב שיובא ביבוא אישי ולשלם לעותר סך של 30,000 ש"ח הוצאות משפט. העותר בתיק זה יוצג על ידי משרדנו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
העותר ייבא רכב לארץ בייבוא אישי , תוך שהוא נעזר בשירותיו של יועץ חיצוני, אשר סייע לו במילוי הטפסים הרלוונטיים ובעניינים טכניים הנחוצים לשחרור הרכב, שהוא לא יכול היה לבצע בעצמו. מיד לאחר שהרכב הגיע לארץ זומן העותר לשימוע בפני משרד התחבורה (לפני שהרכב שוחרר מהמכס).
בסוף השימוע, הוחלט על ידי משרד התחבורה כי הפעולות הטכניות שביצע היועץ אשר סייע לעותר, כשלעצמן, הופכות את הליך ייבוא הרכב ליבוא מסחרי, אף שאין מחלוקת כי הרכב נועד לשימושו הפרטי של העותר. לאור זאת, סירב משרד התחבורה לשחרר את הרכב.
בעקבות כך הגיש העותר עתירה מנהלית נגד משרד התחבורה באמצעות משרדנו, וביקש מבית המשפט שיורה למשרד התחבורה לשחרר את הרכב המעוכב.
פסק-הדין בעתירה:
בית המשפט קבע כי תכלית החוק היא לאפשר יבוא אישי מקביל ליבוא המסחרי, בין היתר מתוך המטרה לפתוח את שוק יבוא הרכבים לתחרות ולגרום ליבואנים הסדירים להפחית את מחיריהם. בית המשפט ציין עוד כי הדברים עולים בקנה אחד עם מסקנותיה של הוועדה הציבורית בעניין יבוא הרכבים ביבוא אישי, לפיהן יש צורך דווקא לשמר ולהרחיב את היבוא האישי כאמצעי תחרותי.
בית המשפט קבע כי ככלל, בהליכים פרוצדוראליים מורכבים, אין פסול להיעזר במומחים בתחום המספקים סיוע טכני במילוי הטפסים ובהמצאת המסמכים, עבור עמלת שירות, במיוחד מקום בו נדרשת התנהלות לוגיסטית המשלבת התנהלות בארץ ומול גורמים בחו"ל במקביל.
לגופו של עניין, בית המשפט קיבל את טענות העותר וקבע כי היועץ היה רק מסייע טכני, וכי אין בכך בכדי להפוך את היבוא ליבוא "מסחרי" באמצעות עוסק,
ולכן, קיבל את העתירה במלואה, הורה למשרד התחבורה להעניק לעותר רישיון יבוא לאלתר, וחייב את משרד התחבורה בתשלום הוצאות בסך של 30,000 ש"ח.
[עת"מ (תל-אביב) 48119-06-11, פסק-דין מיום 7.12.11, השופטת מיכל רובינשטיין. העותר יוצג ע"י עו"ד גיל נדל ושירית נקר ממשרדנו. משרד התחבורה יוצג ע"י עו"ד תמר עיני-ורדון מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי].
הערות:
לדעתנו, מדובר בפסק-דין חשוב אשר מסביר היטב את גבולות המותר והאסור, במהלך היבוא האישי. פסיקתו של בית המשפט המחוזי, אשר בוחנת את מהות היבוא, ומבחינה בין יבוא לשימושו האישי של המייבא, אז אין מניעה כי ייעזר במומחים בתחום המספקים סיוע טכני, לבין יבוא על ידי עוסק שהנו סוחר לצרכים מסחריים, מהווה קרן אור בתוך פרשנותו הדרקונית והבלתי סבירה של משרד התחבורה, אשר חסמה בתקופה האחרונה את היבוא האישי של רכבים לישראל כמעט לחלוטין.
כפי שקבע בית המשפט "במציאות העכשווית, כאשר שוק הרכבים בעולם מציע מגוון רחב של רכבים אשר חלקים אינם מיובאים לישראל, אין הצדקה למנוע מהצרכן את יכולת הבחירה לרכוש את הרכב ההולם ביותר את צרכיו וטעמו האישי, ולכפות עליו לייבא אך באמצעות היבואנים המורשים המהווים שוק ריכוזי סגור".
אנו סבורים כי מדובר בפסק-דין אשר עולה בקנה אחד עם ועדת זליכה, המעוניינת לפתוח את שוק הרכב לתחרות, ופסק-הדין צפוי לעודד אנשים פרטיים לייבא כלי רכב ביבוא אישי.
03. שמן למאכל או להדלקת נרות? על מחלוקת בין יבואן לרשות המכס
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, הכריע בית המשפט במחלוקת סיווג בין יבואן שמן זית לבין רשות המכס. בעוד היבואן טען כי מדובר בשמן למאור (להדלקת נרות), שאינו ראוי למאכל, טען המכס כי מדובר בשמן הראוי למאכל.
היבואן טען כי במועד היבוא מדובר בשמן לא ראוי למאכל, ולאחר מכירתו בארץ ללקוח, אותו לקוח מבצע בו פעולות שהופכות אותו לראוי למאכל.
סיפור המקרה:
בין יבואן שמנים לבין רשות המכס התעוררה מחלוקת, הנוגעת לסיווג שמן הזית שיובא, לצרכי המכס.
היבואן טען שמדובר בשמן זית למאור (להדלקת נרות), שאינו ראוי למאכל, החייב ב-8% מכס, לפי פרט מכס 15.09-9090 ("שמן זית אחר").
מנגד, טענה רשות המכס כי מדובר בשמן זית הראוי למאכל, החייב במכס בשיעור 12% מהערך + 4.47 ש"ח לק"ג, לפי פרט מכס 15.09-9030 ("שמן זית למאכל").
המחלוקת נגעה לכ-66 טון של שמן זית שיובא מספרד. לטענת המכס, נלקחו על ידה דגימות משמן הזית המיובא שנשלח לבדיקות מעבדה, בהן התגלה כי הוא ראוי למאכל, והתגלה עוד כי השמן הנ"ל נמכר בסופו של יום למאכל.
בשל כך דרשה מן היבואן גרעון מכס של למעלה מ-350,000 ש"ח. המכס הדגיש כי הבדיקות היו מתוך מחסני המכס, לפני שהסחורה שוחררה לידי היבואן.
בתגובה לכך, טען היבואן כי הדגימות שלקחה רשות המכס לבדיקות מעבדה היו כאשר שמן הזית כבר נמכר על ידו לצדדים שלישיים, ולכן סביר להניח שהצדדים השלישיים עיבדו את השמן והפכו אותו לראוי למאכל. עוד טען היבואן כי אותם צדדים שלישיים הציעו לגובה המכס להציג בפניו את תהליך הפיכת שמן הזית למאור לשמן זית למאכל, אך גובה המכס דחה את ההצעה. אותו צד שלישי גם נתן עדות מטען היבואן.
עוד טען היבואן כי מכר את השמן ברווח נמוך מאד של אחוזים בודדים, ותשלום הגרעון כפי שדורשת רשות המכס יביא אותו לסף פשיטת רגל.
לחילופין טען היבואן כי אין לגבות ממנו את גרעון המכס בשל עמידתו בתנאי חוק מסים עקיפים.
פסק-הדין:
בית המשפט חזר על הכלל הידוע לפיו דרישת גרעון שמוציא המכס מוחזקת כתקינה, כל עוד התובע במשפט לא יוכיח אחרת. במקרה זה, קבע בית המשפט כי על התובע להוכיח למעשה כי מדובר היה בשמן בלתי ראוי למאכל, אחרת- תידחה תביעתו.
בית המשפט מצא סתירות רבות בגרסתו של היבואן ובגרסתו של הצד השלישי שקנה ממנו את השמן וכביכול ביצע בו פעולות להפיכתו לשמן למאכל, ולכן קבע כי גרסותיהן לא אמינות. למשל, לפי התקן העוסק בשמן, הסתבר כי זיקוק שמן צריך להיעשות בטמפרטורה גבוהה של 90 מעלות, בעוד הצד השלישי טען שהוא עושה זאת אפילו בתוך מכוניתו, ולא ידע להסביר את הסתירה לעומת התקן.
בית המשפט מצא כי הסמיכות בין תאריכי השחרור מן המכס לבין תאריכי ביצוע בדיקות המעבדה, כמו גם נתונים נוספים, מצביעים כי הבדיקות לשמן נערכו בטרם שוחרר השמן ונמכר לצד שלישי, בניגוד לטענת היבואן.
בעניין ביצוע הבדיקה על ידי המכס, קבע בית המשפט כי המכס דווקא הסכים לצפות במו עיניו כיצד מבצע הצד השלישי את תהליך הפיכת השמן לשמן למאכל, כל עוד יועברו אליו רשימת החומרים בהם עושה שימוש, אך הוא סירב לעשות כן.
בנוסף הוצגו בבית המשפט תעודות כשרות המצביעות כי איכות השמן נבדקה עוד בספרד בטרם היצוא, והוכח כי מדובר בשמן בעל איכות מעולה, כשר, וראוי למאכל אדם. היבואן ניסה להתכחש לכך אך בית המשפט דחה התכחשות זו.
בית המשפט דחה גם את טענת היבואן כי הוא זכאי לפטור לפי חוק מסים עקיפים, בקובעו כי היבואן מסר מידע לא נכון לגבי השמן מבלי לצרף אסמכתאות, ולא הוכיח שהמס לא נכלל במחיר המכירה.
בסופו של דבר, נדחתה התביעה, והיבואן חויב בהוצאות המכס בסך של 25,000 ש"ח.
[ת.א. (שלום ת"א) 23712-10-09 ליאני נ' משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 30.11.11, השופטת אביגיל כהן. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד אביגדורי. לרשות המכס- עו"ד מורן סילס מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי]
04. מכונה גרמה לנזק בישראל- האם ניתן לתבוע בארץ את היצרן הזר שלה?
עו"ד גיל נדל, אביטל וישנבסקי
לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (בערעור), במקרה בו נדרש בית המשפט להכריע, האם ניתן לתבוע בארץ יצרן זר של מכונה, שגרמה על פי הטענה לנזק.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
התביעה הינה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לאדם במהלך תאונת עבודה. מעסיקיו, הנתבעים בתביעה, הגישו הודעה לצד שלישי נגד היצרן הזר של המכונה, אשר לטענתם, כתוצאה משימוש בה, נגרם לאותו אדם הנזק.
היצרן הזר טען כי אין לבית המשפט בארץ סמכות לדון בתביעה נגדו, בהיותו יצרן היושב מחוץ לשטחי מדינת ישראל, וכי ממילא מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך.
המעסיקות טענו כי המגמה ההולכת ומתגברת של סחר בינ"ל מוכיחה כי המגמה כיום היא דווקא להעניק היתרי המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, ולאפשר לתבוע בישראל יצרנים זרים.
כמו כן, נטען כי קיימת עילת תביעה טובה כנגד יצרנית המכונה, שכן בשום שלב לאורך ההליך היא לא הכחישה את היותה היצרנית של המכונה.
טענת היצרנית הזרה הייתה כי אם ספק כלשהו לגבי סמכות בית המשפט בארץ לתביעה נגדה, יש לפרשו לטובתה, ולא לאפשר אל התביעה. כמו כן, טענה היצרנית הזרה כי לא הוכחה קיומה של עילה מספקת לקיומו של היתר ההמצאה, אף לא ברמה המופחתת הנדרשת בשלב כה מוקדם של הדיון.
פסק-הדין:
בית המשפט חזר על הכללים לפיה על המבקש לקבל היתר המצאה לעמוד במספר תנאים מצטברים:
1.עילת המצאה לפי סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי;
2.התביעה מעלה שאלה רצינית שיש לדון בה;
3.בית המשפט בארץ הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, מבחינת מירב זיקות הסכסוך;
בית משפט השלום קבע כי המעסיקות לא הוכיחו את התנאי הראשון, משום שלא הוכיחו שמדובר בחוזה שהופר בישראל, או שמדובר בבעל דין הנחוץ לדיון בישראל.
בערעור, סבר בית המשפט המחוזי אחרת, וקבע כי היצרנית הזרה של המכונה היא "בעל דין דרוש ונכון" לדיון בתובענה הספציפית, ולכן- קבע כי התנאי הראשון הוכח (עילת המצאה).
בעניין זה, קבע בית המשפט כי את שאלת "בעל הדין הדרוש והנכון" יש לבחון בצורה הבאה: בהנחה ובעל הדין היה בישראל, האם היה ניתן לצרפו לתביעה?
בנושא זה, פסק בית המשפט כי מכיוון שנטען שהתאונה אירעה בשל פגם בייצור המכונה, הרי שיצרנית המכונה הזרה היא בעלת דין נחוצה ונכונה לתביעה. מאחר והתביעה הוגשה בארץ כדין נגד המעסיקות, קבע בית המשפט כי קמה סמכות לדון בהודעת הצד השלישי נגד היצרנית הזרה.
בעניין הפורום הנאות, קבע בית המשפט כי מכיוון שמדובר במכונה הנמצאת בישראל, מכיוון שהתובע והנתבע נמצאים בישראל, הרי שרוב זיקות הסכסוך הן למדינת ישראל.
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור ולמעשה צירף את היצרנית הזרה לתביעה, והורה לה להגיש כתב הגנה בבית משפט השלום, תוך חיובה בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח.
[רע"א (מחוזי י-ם) 21010-04-11 "מרומים" השקעות בע"מ נ' Excalibur Bagel & Bakery Equipment, פסק-דין מיום 16.11.11, השופט אריה רומנוב. ב"כ הצדדים- למעסיקות- עו"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'. ליצרנית הזרה- עו"ד אפשטיין, חומסקי, אסנת ושות'. לאדם שנפגע בתאונה- עו"ד נ' רון ואח'].
05. שטר מטען "נקי" מעיד על מצבו של המטען? בית המשפט פוסק בעניין
עו"ד גיל נדל, עו"ד אליס אברמוביץ
לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעת שיבוב שהגישה חברת הביטוח מנורה נגד חברת התעופה ק.א.ל., בקשר למטען מיובא בו התגלה מחסור.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת מנורה ביטחה מטען של מוצרי קוסמטיקה ארוזים ב-53 אריזות במשקל כולל של כמעט 10 טון. המטען, אשר נארז על משטח היטס ("פאלט") יחד עם משלוחים אחרים בקונסולידציה, יובא מחו"ל לארץ בהובלה אוירית, באמצעות חברת התעופה ק.א.ל.
הפאלט בכללותו נקלט במחסן ממן ללא הערה על נזק, ופורק שם לשם אחסנתו על ידי עובדי ממן. בעת מסירת המטען לנציג היבואן, נרשמה בפקודת המסירה של המטען הערת נזק מסוג "קרוע ומעוך" ביחס לארבעה קרטונים, ועם הגעת המטען למחסני היבואן הוברר כי חסרות במטען 50 אריזות פנימיות, בשווי של כ-33,000 ש"ח.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו לא יישמעו עדים, ופסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק.
טענתה הראשונה של חברת הביטוח הייתה כי ק.א.ל הוציאה שטר מטען נקי בו נרשם המטען על פי כמותו הנכונה, והיותו של שטר המטען נקי (במובן זה שלא תועדו בו הערות או הסתייגויות כלשהן בדבר מצב המטען) מקימה חזקה וראיה בדבר מצבו התקין של המטען במועד קבלתו על ידי חברת התעופה ק.א.ל.
בסיכום טענותיה טענה חברת הביטוח כי לשטר המטען צורפה רשימה מפורטת של מידות האריזות ומשקלן וכי עובדה זו אושרה בכיתוב על גבי שטר המטען, ומכאן שחברת התעופה בדקה את פירוט האריזות והמידות ואימצה אותו ומשכך היא מנועה מלטעון כל טענה בעניין זה.
לעומת זאת טענה חברת התעופה כי ההצהרה לגבי נכונות פרטי המטען ניתנה על ידי המשלח (SHIPPER) בלבד, והצביעה לעניין זה על הכיתוב המודפס בחלקו הימני התחתון של שטר המטען לפיו:"SHIPPERCERTIFIES THAT THE PARITCULARS ON THE FACE HEREOF ARE CORRECT". חברת התעופה הוסיפה וטענה כי יתכן והחוסר במטען נגרם עוד לפני שיגורו לישראל, או שהוא נגרם בשלב אחסנתו בממן.
פסק-דינו של בית המשפט:
בית המשפט העדיף את עמדתה של חברת התעופה ק.א.ל, בין היתר מפני שלא הוצגה בפניו כל ראיה כי ההצהרות הנוגעות לכמות המטען, נפחו ומצבו – נבדקו על ידי ק.א.ל, ומשום שלא צוין בשטר המטען כי ק.א.ל. ביצעה בדיקות כאלה במעמד השוגר.
בנוסף, השווה בית המשפט בין חוות דעת השמאי מטעם מנורה לבין פקודת המסירה של ממן, וקבע כממצא עובדתי כי אחד מארבעת הקרטונים שלגביהם צוינה הערת הנזק הוא הקרטון שבסופו של דבר נמצא כי חסרו ממנו 50 האריזות הפנימיות.
במצב דברים זה, קבע בית המשפט, קיימות מספר חלופות באשר למועד היווצרות החוסר: הראשונה – כי הפריטים החסרים כלל לא נארזו על ידי השוגר; השנייה – כי במהלך המסע האווירי נוצר החוסר בין כתוצאה משליחת יד ובין בדרך תאונתית כלשהי; והשלישית – כי החוסר נגרם במהלך אחסנתם של הקרטונים במחסני ממן לאחר פריקתם מן המטוס.
מכיוון שלא עלה בידי איש מהצדדים להוכיח בדרגת ההסתברות הנהוגה במשפט אזרחי, איזו מבין החלופות הללו היא הסבירה ביותר, ומכיוון שלא ניתן היה להתעלם מרצף ההתכתבות שבין הנשגר (המבוטח) ובין הספק בחו"ל, ממנה עולה לכאורה כי המבוטח נטה לייחס את האחריות לחוסר דווקא לחובת הספק, נדחתה התביעה, ומנורה חויבה לשלם לק.א.ל שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
[תא"מ (שלום ת"א) 5915-12-10 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ, פסק-דין מיום 30.11.11, השופט מרדכי בן-חיים. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]
הערות:
במקרה זה, ויתרו הצדדים על ניהול חקירות נגדיות של עדים וביקשו מבית המשפט לתת פסק-דין על בסיס המסמכים בלבד. ככל הנראה, סכום התביעה הנמוך באופן יחסי, לא הצדיק מבחינת הצדדים את ניהול המשפט באופן מלא, אך כפי שניתן לראות, יתכן והסדר זה עמד בעוכריה של חברת הביטוח, אשר לא הייתה יכולה לחקור עדים שהובאו מטעם חברת התעופה.
06. הפחתת מכס הדרגתית? על תחילת נפילתה של דוקטרינת "קלפי המיקוח"
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, התבשרנו כי ועדת טרכטנברג המליצה להפחית את המכס על מוצרים רבים, וזאת כחלק מפתיחת השוק לתחרות, על מנת להביא להפחתת מחירים בסופו של דבר עבור הצרכן הסופי.
על פי הפרסומים מהתקופה האחרונה, חלק מן הצעדים למימוש אותן המלצות, הושג הסכם בין משרד האוצר למשרד התמ"ת, לפיו יופחת המכס בצורה הדרגתית על מוצרים מיובאים שאין להם מקבילה המיוצרת בישראל.
על פי ההסכם, בשנת 2012 יופחת המכס ביחס למוצרים שאינם מיוצרים בישראל, ובשנים 2013-2017 יופחת המכס בשלבים נוספים עד לביטולו הסופי, וזאת בכפוף להסכמי סחר שעליהם תחתום המדינה, עם מדינות כמו סין, קוריאה והודו.
ואכן, בסוף חודש נובמבר 2011, פרסמה רשות המכס רשימה ארוכה של מוצרים תעשייתיים שאינם מיוצרים בארץ, עליהם יופחת המכס ל-0% החל מ-1 בינואר 2012, תוך שהיא מזמינה את הציבור הרחב להעיר הערות בנוגע לאותה רשימה. בין היתר, מופיעים ברשימה מוצרי טקסטיל רבים, תרופות, מוצרי עץ, כיריים, סכיני גילוח, מדיחי כלים, מכונות כביסה ועגלות לתינוק. מנגד, מוצרים שעליהם לא יופחת המכס הם מוצרים חקלאיים, לרבות מוצרי מזון, רכב וחלקי חילוף לרכב.
חשוב לציין כי יבוא מוצרי מקור ממדינות עמן ישראל חתומה על הסכמי סחר חופשי, כמו ארה"ב, מכסיקו, קנדה, מדינות דרום אמריקה (המרקוסור), האיחוד האירופי, טורקיה – פטור ממילא ממכס, והמכס מוטל בעיקר על יבוא מוצרי ממזרח אסיה כמו סין, הודו, תאילנד וכו'.
דבר זה נכון בעיקר ביחס למוצרים תעשיתיים, בעוד מוצרים חקלאיים ברובם עדיין חייבים במכס, גם אם באים ממדינות עימן יש הסכם סחר חופשי.
הפחתת מכס זו מסמלת את תחילת נפילתה של דוקטרינת "קלפי המיקוח", אשר הייתה נהוגה במדינת ישראל שנים רבות במסגרת משא ומתן עם מדינות לגבי הקלות במכסים.
הרעיון המונח בבסיסה של דוקטרינה זו הוא שמדינת ישראל חייבת לשמור על רמה מסוימת של מכסים, גם אם אין הם משמשים להגנה על הייצור המקומי (מהטעם הפשוט שאין יצור כזה), על מנת שיהיה על מה לוותר במסגרת מו"מ על הסכמי סחר דו צדדיים עם מדינות זרות.
הסכמי הסחר הדו צדדיים מבוססים על רעיון "התן וקח" הקלאסי, ובו כל צד מוותר על מכסים לטובת מוצרים שמקורם בצד השני. אם מדינת ישראל תפחית באופן וולונטרי את המכסים שלה, שלא במסגרת הסכמי סחר, מה יהיה למכור כשתיכנס למו"מ על מדינה אחרת על הסכם סחר?
אם נפחית את המכס באופן וולונטרי על יבוא טקסטיל – מה נוכל לתת להודים או לסינים בתמורה להקלות שהם יתנו לנו, אם ייחתם הסכם סחר בין המדינות? וכך, שיעורי המכס על שורה ארוכה של מוצרים, שאינם מיוצרים בישראל, נותרו קיימים בספר המכס הישראלי כתור קלפי מיקוח שעליהם יהיה ניתן לוותר במו"מ עתידי, והיבואנים של אותם מוצרים וכלל ציבור הצרכנים הוחזקו כבני ערובה במהלך זה.
האם המהלך הנוכחי של הפחתת מכסים מבשר את תחילת נפילתה של גישה זאת? בהחלט כן. מדינת ישראל, באופן וולונטרי מפחיתה מכסים, ללא תמורה מצדדים אחרים. ואולם, מדובר במהלך חלקי בלבד, שהרי הפחתה עתידית של מכסים תהיה מותנית בחתימה על הסכמי סחר, ולא תיעשה באופן וולונטרי, כך נאמר. בנוסף, הפחתת המכסים כוללת במקרה זה רשימה מצומצמת של מוצרים ואינה כוללת אביזרי רכב ומוצרים חקלאיים.
ובכל זאת, הסחף התחיל. בעתיד יהיה קל יותר למשרד האוצר ללחוץ על משרד התמ"ת ולומר לו- כבר הסכמת להפחית מכסים ללא תמורה מיידית, במיוחד אם ניווכח בעתיד שהשותפים הפוטנציאליים להסכמים – הודו, דרום קוריאה, ואולי גם סין – לא ממהרים לבוא. בעניין זה אנו מעריכים כי האינטרס של מדינת ישראל לחתום על הסכמי סחר עם מדינות אלה, גדול מן האינטרס של מדינות אלה לחתום על הסכם עם מדינת ישראל, ולכן, ספק רב אם ייחתם הסכם סחר בשנים הקרובות.
בשורה התחתונה, בשלב הביניים המרוויחים הגדולים הם התעשיינים והיצרנים המקומיים. מקולות רמים וחזקים של הפחתת מכסים גורפת התבשרנו על הפחתה מינורית ביחס למספר מצומצם של מוצרים. האם להפחתת מכסים זו תהיה השפעה כלשהי על כיסם של הצרכנים? ימים יגידו..
_
07. סימן מסחר דומה עד כדי הטעייה? נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בעליון
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, דיווחנו כי במסגרת פסק-דין מחודש אוקטובר 2011 (ע"א 3975/10) קיבל בית המשפט העליון ערעור שהגישה חברת הסיגריות פיליפ מוריס, יצרנית סיגריות הנשים "EVE", והורה על מחיקת סימן המסחר "EVA" שנרשם על ידי חברה מתחרה.
הערעור בא לעולם, לאחר שהפוסק בקניין רוחני דחה את התנגדותה של פיליפ מוריס לבקשת החברה המתחרה לרישום הסימן "EVA", בנימוק כי הוא אינו דומה לסימן הרשום "EVE" עד כדי הטעייה.
במסגרת פסק הדין בערעור, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של הפוסק בקניין רוחני, וקבע כי במקרה הנדון ישנו גם ישנו חשש משמעותי להטעיה הן בצליל ובמראה, והן ברמה המושגית - בשל השימוש בשמה של האישה הראשונה, חווה, בשיווק מוצר נשי.
אשר לצליל, נקבע כי בלבול בהגייה ובדיבור כתוצאה מהדמיון בין שני המוצרים אינו בגדר אפשרות רחוקה או תיאורטית, שכן סיגריות נקנות גם על ידי בקשתן בעל פה מהזבן ולא רק ממכונה, ולא ברור ההבדל בהגייה. בית המשפט קבע למעשה כי גם אם הסיגריות של פיליפ מוריס מכונות "איב" והסיגריות של החברה המתחרה מכונות "אווה", לא מדובר בהבדל גדול בהגייה.
אשר למראה, נקבע כי השמות EVEו-EVAדומים דיים, ובשתי החפיסות יש פרחים בצד שמאל. בנוסף, האפשרות לטעות בצליל השם מקטינה את משקלו של מבחן המראה.
טענת הגנה שהעלתה החברה המתחרה, יצרנית EVA, ונדחתה על ידי בית המשפט, הייתה כי אין חשש ממשי להטעיה, משום שלא מדובר באותו חוג של לקוחות, שכן סיגריות EVEשל פיליפ מוריס הן מוצר יקר המתאים לציבור "אמיד ואנין", בעוד שהמוצר של החברה המתחרה מכוון "לקהל שאינו אמיד ושאינו אנין טעם". בית המשפט פסק, כי אין מדובר בפערים המצדיקים קביעה שמדובר בשני קהלי לקוחות נפרדים שאין בהם חשש להטעיה, וזאת בין השאר משום שבני האדם שמחים לשלם מחיר נמוך עבור מוצר, מבלי להטריד עצמם יתר על המידה בשאלה מדוע נגבה מחיר כזה.
הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון:
בסמוך לאחר מכן, הגישה החברה המתחרה עתירה לדיון נוסף בעניינה, במסגרתו הצביעה על כשלים לכאורה בפסק דינו של בית המשפט העליון.
השופט גרוניס בחן את טעמי העתירה לדיון הנוסף, ודחה את טענתה המרכזית של העותרת, לפיה אסור היה לערכאת הערעור להתערב בהתרשמותה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע לדמיון החזותי בין המוצרים, שכן בכל אין לערכאת הערעור כל יתרון על פני הערכאה הראשונה.
במסגרת זו, הדגיש בית המשפט כי שאלת יתרונה של הערכאה הראשונה אינה תלויה בסוג הדמיון הנבחן (חזותי או אחר) כי אם בדרך שבה נבחן הדמיון (על בסיס אילו ראיות), ועל כן מותר היה לבית המשפט העליון לקבוע בניגוד לדעתו של הפוסק בקניין רוחני.
לכן, בסופו של דבר, נדחתה בקשת החברה המתחרה לקיום דיון נוסף, והיא חויבה בהוצאות של 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.
[דנ"א 8152/11 Akisionerno Droujestvo Bulgartabac Holdingנ' Philip Morris Products S.A., השופט ריבלין. פסק-דין מיום 20.11.11. ב"כ הצדדים- לחברה המתחרה- עו"ד הרכבי וברגמן. לפיליפ מוריס-
עו"ד דרדיק].
08. תניית מקום שיפוט בשטר מטען מחייבת בכל מצב? בית המשפט פוסק בעניין
עו"ד גיל נדל, עו"ד אליס אברמוביץ'
חברות ספנות אשר מנפיקות שטרי מטען, נוהגות לציין בשטר המטען סעיף שיפוט לפיו כל התביעות יוגשו לבית המשפט במחוז מסוים.
במקרה בו מטען ניזוק, והיבואן מגיש תביעה נגד נתבעים נוספים מלבד חברת הספנות, כמו למשל, נגד חברת ביטוח, והתביעה מוגשת במחוז בו מצוי משרד חברת הביטוח (שאינו המחוז המוסכם בשטר המטען), האם יכבד בית המשפט את סעיף השיפוט בשטר המטען, וימחק את התביעה נגד חברת הספנות?
מקרה כזה עלה לדיון לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת הספנות צים נתבעה על יד אחד מלקוחותיה בגין נזק או חוסר שאירע למטען שבבעלותה במהלך ההובלה הימית. יחד עמה, נתבעו גם מבטחת המטען, וגורמים נוספים בשרשרת ההובלה. התביעה הוגשה בבית משפט השלום בתל אביב, היות וכתובת משרדם של חלק מהנתבעים הייתה בתל-אביב.
לתביעה זו כאמור צורפה גם צים כנתבעת, תוך התעלמות מתניית השיפוט הייחודית המופיעה בגב שטר המטען של צים, לפיה לבית המשפט בחיפה נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה נגדה.
מכיוון שהתובע הנו צד לשטר המטען, ומכיוון ששטר המטען מהווה את חוזה ההובלה שבין הצדדים, הגישה צים בקשה למחיקת התביעה על הסף, או לחילופין – העברתה לבית המשפט המוסמך בחיפה.
מכיוון שבית משפט השלום קנה סמכות לדון בתביעה כנגד הנתבעים האחרים, התבקש, למעשה, פיצול הדיון, באופן שהתביעה כנגד צים תועבר לחיפה, ואילו התביעה כנגד יתר הנתבעים תמשיך להתברר בבית המשפט בתל אביב.
החלטת בית המשפט:
חוק בתי המשפט מונה מספר מצבים, בהם ניתן לבקש להעביר את הדיון בתביעה ממחוז אחד למשנהו. כך, למשל, עוסק סעיף 79 לחוק בתי המשפט בהעברת דיון מחוסר סמכות. מדובר במצב בו בית המשפט הדן בעניין מסוים, נוכח שהעניין שהוגש בפניו אינו בסמכותו. או אז, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת – להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, והשנייה – לדחות את התביעה על הסף, כאשר בדרך כלל מועדפת האפשרות הראשונה של העברת הדיון.
מנגד, עוסק סעיף 78 לחוק בתי המשפט בהעברת הדיון בין בתי משפט במחוזות שונים מטעמי נוחות: הסעיף עוסק במצב בו אחד מבעלי הדין רוצה לשנות את מקום התביעה מבחינה מקומית. הסמכות לדון בבקשה על פי סעיף 78 נתונה לנשיא בית המשפט העליון, אשר נדרש לבחון האם מדובר בזיקה פורמלית בלבד, או שמא יש הצדקה עניינית להגשת התביעה במקום שהוגשה (ב"ש 906/82 אורדן נ' רובינשטיין).
בענייננו, הגיע בית משפט השלום בתל אביב למסקנה כי על בקשתה של צים חל סעיף 78 הנ"ל, ועל כן מחק את הבקשה והפנה את צים להגיש בקשה מתאימה לנשיאת בית המשפט העליון, אך נמנע מלחייב את צים בהוצאות ההליך.
כלומר, בית המשפט קבע כי לא מדובר במצב בו התביעה נגד צים הוגשה לבית משפט שאינו מוסמך, אלא שצים מעוניינת להעביר את הדיון לחיפה משיקולי נוחות בשל תניית השיפוט.
[ת.א. (שלום ת"א) 52711-05-11 מיאל אימפקס 1986 בע"מ ואח' נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח', החלטה מיום 20.11.11, השופט מרדכי בן-חיים. ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה]
הערות:
יצוין, כי לפני כשנתיים דחתה כבוד הנשיאה ביניש את התנגדותה של צים לאיחוד דיון אחר, אשר הופרד עקב תניית שיפוט בשטר המטען, בנסיבות דומות לעניין הנדון, וקבעה כי שתי התביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש נוגעות לאותה מסכת עובדתית ולשאלת האחריות לאותו נזק, וכי בנסיבות אלה אין טעם בקיום שני הליכים משפטיים מקבילים הנוגעים לאותה פרשה עצמה.
במצב דברים זה, קבעה נשיאת בית המשפט העליון, יביא איחוד הדיון בשתי התביעות לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, והוסיפה כי ממילא אין בקיומה של תניית שיפוט כדי למנוע את איחוד הדיון במקרים המתאימים בין תביעה פלונית, שעליה חלה תניית השיפוט, לבין תביעה אחרת, שתניית השיפוט אינה רלוונטית לגביה (בש"א 3947/09 הפניקס נ' צים ואח', החלטה מיום 15.6.09).
לאור זאת, אנו מעריכים כי בקשתה של צים לנשיאת בית המשפט העליון – אם אכן תבחר צים להגישה – תידחה מאותם טעמים המנויים לעיל.
09. מה חדש במשרדנו?
א. בתי המשפט:
-
בית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר הליך ממושך ומקיף, קיבל את עמדת היבואן, לקוח משרדנו, וקבע כי סיווגן של תמציות פרחי בך בפרט 21.06 (הפטור ממס קניה).
ב. מכס:
-
רשות המכס קיבלה את עמדת יבואן, לקוח משרדנו, בדבר סיווגו של מוצר הכולל תמצית לתת ותמצית שעורה, וביטלה גרעונות שהוצאו ליבואן בסכום של למעלה מ – 200,000 ₪.
-
רשות המכס קיבלה את עמדת יבואן, לקוח משרדנו, בדבר סיווגם של מתנעים וואלטרנטורים לטרקטורים, וביטלה את רובם של הגרעונות שהוצאו לו בטענה כי מדובר במוצרים המתאימים למשאיות.
ג. הרצאות:
עדכוני מכס ורגולציה
