גיל נדל משרד עורכי דין

 

גיליון 73 יולי 2012

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון 144 -תמוז תשפ"ב יולי 2022
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 140 -אלול תש"פ - אוגוסט 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 139 - סיוון תש"פ - יוני 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 138 - ניסן תש"פ - אפריל 2020
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 136 - תשרי תש"פ - אוקטובר 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 131 – אב תשע"ח – אוגוסט 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

 

 

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 

  

 

  1. האם איחור בהובלה מצדיק אי-תשלום בעדה?
  2. סחורה נגנבה ממחסן מטענים? המחסן יישא בתשלום מסי היבוא
  3. הנמל איבד מכולה? הנמל יפצה את היבואן
  4. באילו מקרים יכול ורשאי המבטח לסרב לפצות בגין נזק למטען?
  5. הנחות פרסום, דמי הפצה ודמי אחריות - האם הם חלק מהערך לצרכי מכס?
  6. בית המשפט העליון מעכב הליכים בתביעה נגד KIAהעולמית
  7. הביטוי "Design Center" אינו זכאי להגנת סימן מסחר
  8. מרחיבים את העסק לחו"ל – על המיסוי כבר חשבתם ?
  9. TRADEMARK PROTECTION INTURKEY
  10. תיקון42 לחוק מס ערך מוסף
  11. מה חדש במשרדנו?

 

 


 

01. האם איחור בהובלה מצדיק אי-תשלום בעדה?

 

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

בית משפט השלום בחיפה החליט אחרונה, לקבל תביעה של מוביל יבשתי נגד חברת סוכני מכס, בגין אי-תשלום דמי הובלה. הנתבעים לא הכחישו את עצמם קיום ההובלה, אלא טענו שההובלה התבצעה באיחור של מספר שעות, דבר שמצדיק אי-תשלום בעדה. בית המשפט דחה את הטענה וקיבל את התביעה במלואה.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברה העוסקת במתן שירותי הובלה יבשתית, תבעה סוכן מכס בשל אי-תשלום סכום של כ-2,000 ש"ח בעד הובלה שבוצעה, מנמל אשדוד למפעל באזור התעשייה משגב.

 

סוכן המכס טען כי המטען הגיע ליעדו רק בשעה שש בערב, ולא בשעה שלוש כפי שסוכם בין הצדדים, וכי איחור זה מצדיק שלא לשלם בעד ההובלה.

 

הסתבר, כי איחור זה נבע הן מאיסוף מאוחר של המשלוח, והן משום שאותה משאית ביצעה הובלה נוספת באזור. סוכן המכס טען שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים, המצדיקה אי-תשלום בעד ההובלה.

 

מכיוון שהתביעה הוגשה בסדר-דין מקוצר, אין לנתבעים זכות אוטומטית להגיש כתב הגנה, אלא שהיה עליהם לבקש רשות להתגונן.

 

הכלל אשר נקבע בפסיקה הוא שיש לאפשר לנתבעים בהליך זה אפשרות להתגונן, כל עוד בפיהם טענת הגנה כלשהי, אפילו טענה דחוקה, ובלבד שאינה "הגנת בדים".

 

סוכן המכס טען עוד, כי הסכים לשלם בעד הובלה רגילה ולא בעד הובלה מיוחדת.

 

החלטת בית המשפט:

 

בית המשפט קבע כי טענת סוכן המכס, כי מימד הזמן היה חשוב מאד בהובלה זו- אינה נתמכת במסמכים. כלומר, לא הוכח שסוכן המכס ציין בהזמנת העבודה שיש להפקיד על ביצוע ההובלה תוך מספר שעות מסוים.

 

בית המשפט ציין כי שירות ההובלה סופק בפועל, ובאותו היום, ועל כך אין מחלוקת, ולמרות זאת, סוכן המכס בחר שלא לשלם בעד ההובלה. עוד צוין, כי סוכן המכס גבה את עלות ההובלה מצד ג' (לקוחו).

 

בית המשפט קבע שסוכן המכס לא הוכיח את ההבדל בעלות הובלה רגילה לעומת הובלה מיוחדת, ולכן, יש לדחות את טענתו במישור זה.

 

בסופו של דבר, הכריע בית המשפט כי טענת ההגנה של סוכן המכס הינה דחוקה ובלתי משכנעת, ומהווה "הגנת בדים", ולכן, בפועל, קיבל את התביעה במלואה.

 

[תא"ק (שלום חיפה) 43273-12-10 הרשם אפרים צ'יזיק, החלטה מיום 18.6.12, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

הערות:

 

במקרה זה, מתח בית המשפט ביקורת מרומזת על סוכן המכס, משום ששירות ההובלה סופק בפועל ובאותו היום, ולמרות זאת, לא שילם סוכן המכס בעד השירות, גם לא באופן חלקי.

 

יתכן בהחלט שאם סוכן המכס היה משלם למוביל היבשתי חלק מדמי ההובלה, ומתגונן בבית המשפט בנוגע ליתרת הסכום שלטענתו אינו חייב לשלם בשל האיחור, היה בית המשפט מאפשר לו להתגונן בתביעה זו.

 

 

 

 


 

02.סחורה נגנבה ממחסן מטענים? המחסן יישא בתשלום מסי היבוא

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

יבואנים רבים עושים שימוש במחסני מטענים בפיקוח המכס, לצורך אחסון מטענים ללא תשלום מסי היבוא. כך, רק לאחר שהם מאתרים קונים למטענים, בוחרים הם לשלם את מסי היבוא ולשחרר את המטענים תוך תשלום המסים.

 

אך מה קורה אם המטען נגנב בשעה שהוא שוהה במחסן- מיהו הגורם שיישא באחריות לכך, ויידרש לשלם את מסי היבוא לרשות המכס?

 

על פי פקודת המכס, מחסן המטענים הוא שנושא באחריות לתשלום המסים במצב כזה, שהרי היבואן טרם שחרר את הסחורה, וטרם התגבשה עבורו חובת תשלום המסים.

 

אך האם המחסן לא יוכל לקבל פטור מאחריות לתשלום המסים, בנסיבות מסוימות?

נושא כזה עלה לדיון לאחרונה בפסק-דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב.

 

סיפור המקרה:

 

טובין שאוחסנו במחסן מטענים בפיקוח המכס, נגנבו מן המחסן. המכס דרש מן המחסן לשלם את מסי היבוא בגין הטובין בסך כולל של למעלה מ-1.5 מיליון ש"ח, והמחסן הגיש תביעה נגד המכס וטען כי הוא זכאי לפטור מתשלום המסים.

 

בין הצדדים התעורר ויכוח בשאלה מהו סעיף החוק הרלבנטי, האם מדובר בסעיף 150(1) לפקודת המכס, או בסעיף 92 לפקודת המכס, שניהם סעיפים המאפשרים למנהל המכס, בנסיבות מסוימות, לוותר על מסי יבוא בגין טובין שאבדו או ניזוקו.

 

בית המשפט הכריע כי הסעיף החל על המקרה הינו סעיף 92, העוסק בטובין שאבדו או הושמדו מחמת אירוע אשר לא ניתן היה למנוע אותו.

 

המכס טען אמנם כי הסעיף אינו עוסק במקרה של גניבה אלא רק במקרה של אובדן, אך בית המשפט בחר שלא להכריע בטענה זו, משום שנמצא כי בכל מקרה, מחסן המטענים התרשל ואינו עומד ביתר תנאי הסעיף.

 

במקרה שלפנינו, טען המכס כי מחסן המטענים יכול היה למנוע את הפריצה, והתרשל בנקיטת אמצעי האבטחה במקום, ולכן אינו עומד בתנאי הסעיף. בית המשפט קיבל טענה זו.

 

בית המשפט קבע עוד כי מחסן המטענים מהווה שומר שכר לפי חוק השומרים, ועל פי חוק זה, שומר שכר אחראי לאובדן הנכס, אלא אם כן הנכס אבד בנסיבות "שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". במקרה זה, קבע בית המשפט כי פריצה היא אירוע שניתן לצפות ומחסן המטענים לא עמד ברף גבוה זה.

 

על פי הראיות, קבע בית המשפט כי חברת השמירה שנשכרה על ידי מחסן המטענים התרשלה במילוי תפקידה  ולכן הצליחו הפורצים להוציא את הפריצה לפועל. בנוסף, רשות המכס הציגה בפני בית המשפט את כתב התביעה אותו הגיש מחסן המטענים נגד חברת השמירה בגין אותו אירוע ממש, בטענה כי האחרונה התרשלה במילוי תפקידה ולכן נגמרה הפריצה.

 

מחסן המטענים טען לחילופין כי גם אם הוא חב בתשלום המסים, הינו זכאי לפטור לפי סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים. בית המשפט קיבל את טענת המכס כי סעיף 3(3) לחוק קובע כי החוק יחול רק במקרה שהנישום מכר את הטובין בתום לב מבלי לקחת בחשבון את החסר, ובמקרה זה, מחסן המטענים לא הוכיח שהטובין נמכרו ומה היה מחירם, ולכן אינו עומד בתנאי החוק.

 

לכן, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי מחסן המטענים יכול היה למנוע את הפריצה, וחייב את מחסן המטענים בתשלום הוצאות של 30,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום ת"א) 39864-06 דנאל מחסני ערובה בע"מ נ' מדינת ישראל, השופטת איילה גזית, פסק-דין מיום 5.7.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

 

הערות:

 

ראשית, נציין כי פסק-דין זה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה אשר יצאה מבית המשפט העליון במקרה דומה שהוכרע בשנת 2010 [ע"א 5694/07 שרכאת יאמכו ללתג'אריה אלעאמה נ' מדינת ישראל]. באותו המקרה, מכולות סיגריות אשר יועדו לשיווק בשטחי הרשות הפלסטינית, נגנבו לאור יום ממחסן רשוי של המכס בנמל אשדוד, אך לאחר שסוכן המכס קיבל אישור לשחררן.

 

היבואן באותו מקרה (ולא המחסן הרשוי) חויב בתשלום מיסי יבוא בסכום של כ-2 מיליון ש"ח בגין הסיגריות.

 

היבואן תבע את רשות המכס וטען כי היה מן הראוי לוותר לו על תשלום המס, שאירע בגין מאורע שלא היה יכול למנוע.

 

בית המשפט קבע באותו המקרה, כי המחסן הרשוי יכול היה למנוע את הגניבה על ידי הפעלת מערך אבטחה הדוק יותר, ולכן, אין היבואן זכאי לפטור מתשלום המס. בנוסף על כך, נפסק כי המחסן הינו שומר שכר לפי חוק השומרים, ולכן מוטלת עליו אחריות מוגברת לאובדן או לגניבת מטען.

 

שנית, ובהיבט אחר שאינו קשור לפסק-דין שרכאת יאמכו, נציין כי חוק מסים עקיפים מאפשר ליבואנים, בנסיבות חריגות, לקבל זכאות לפטור מגרעון מסי יבוא. קביעת בית המשפט לפיה מחסן המטענים אינו עומד בתנאי החוק, משום שלא הוכיח שהטובין נמכרו ובאיזה מחיר, נראית לנו כקביעה קשה מדי. מחסן מטענים, בשונה מיבואן, עשוי לקבל דרישת תשלום מסי יבוא מן המכס בעיקר בנסיבות בהן הטובין אבדו, הושמדו או נגנבו, וברור כי במצבים כאלה, לעולם לא יצליח המחסן להוכיח כי הטובין נמכרו, מה היה מחירם.

 

 

 

 


 

03.הנמל איבד מכולה? הנמל יפצה את היבואן

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

לאחרונה, פסק בית משפט השלום בחיפה כי חברת נמל חיפה תפצה את חברת גולמט בסכום של כ-25,000 ש"ח בגין אובדן מכולה שנמצאה לאחר זמן רב.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת גולמט מקיבוץ יקום, אחת החברות הגדולות בתחום הבידוד התרמי והאקוסטי לבניין ולתעשייה, ייבאה בשנת 2008 מכולה של יריעות פלסטיק שהגיעה לנמל אשדוד, והועברה באמצעות הרכבת לנמל חיפה.

 

כאשר ביקשה גולמט לשחרר את המכולה, הודיע לה נמל חיפה כי המכולה לא נמצאה.

 

לאחר חודש וחצי, נמצאה המכולה בנמל, וחברת נמל חיפה חייבה את גולמט (באמצעות סוכן המכס שלה) בתשלום דמי אחסנה של כ-10,000 ש"ח בעד תקופת האחסנה.

 

חברת גולמט דרשה מנמל חיפה להשיב את סכום דמי האחסנה.

 

לאחר משא ומתן, הסכים נמל חיפה להשיב לגולמט מחצית מדמי האחסנה (5,000 ש"ח), אך סירב להשיב את היתר.

גולמט סירבה להצעה זו, והגישה תביעה משפטית על סך כ-30,000 ש"ח, באמצעות עורכי הדין גיל נדל, רותם וירניק ועומר וגנר ממשרדנו.

 

חברת גולמט טענה כי נמל חיפה התרשל באי-מציאת המכולה, והוסיפה וטענה כי מלבד דמי האחסנה, נגרמו לה נזקים נוספים, בשל היעדר היכולת לספק ללקוחותיה את החומר שהיה במכולה במשך זמן רב, ואיבוד עסקאות עתידיות, שהביאו לירידה ברווחיה.

 

הנמל ניסה להתנער מאחריות, וטען שגולמט לא ביקשה לשחרר את המכולה במשך זמן רב (לא בעצמה ולא באמצעות סוכן המכס שלה), וכאשר ביקשה לשחרר אותה, מסרה פרטים שגויים שהקשו על איתורה, ולכן האחריות לאי-שחרור המכולה רובצת עליה ולא על הנמל.

 

הנמל הגיש הודעת צד שלישי (תביעה) נגד סוכן המכס של גולמט, וטען כי סוכן המכס מסר לו מידע שגוי אודות המכולה, דבר שהקשה על איתורה. בהמלצת בית המשפט, נמחקה הודעת הצד השלישי ובית המשפט נדרש לפסוק רק במערכת היחסים שבין גולמט לבין הנמל.

 

פסק-הדין:

 

בפסק-הדין שניתן לאחרונה על דרך הפשרה (יוני 2012), הורה השופט אחסאן כנעאן לנמל חיפה לפצות את גולמט בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך של 4,200 ש"ח, ובכך למעשה קיבל את רוב טענות גולמט.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 10894-01-10 גולמט בע"מ נ' חברת נמל חיפה בע"מ, פסק-דין מיום 11.6.12, השופט אחסאן כנעאן. ב"כ הצדדים: לגולמט- עו"ד גיל נדל, רותם וירניק ועומר וגנר ממשרדנו. לחברת נמל חיפה- עו"ד שי ביטרמן ממשרד יעקב סלומון-ליפשיץ].

 

הערות:

 

כחלק מפעילותו של הנמל, גובה הנמל דמי אחסנה בעבור מכולות הנמצאות בשטחו. בדרך כלל, דמי אחסנה אלה נגבים לא ישירות מן היבואן אלא מסוכן המכס שלו, באמצעות מסלקה בנקאית. לאחר מכן, סוכן המכס גובה את אותם דמי אחסנה מלקוחו, היבואן.

 

במקרה זה, גבה נמל חיפה דמי אחסנה בעבור המכולה ששהתה בשטחו לא ישירות מגולמט אלא מסוכן המכס שלה, וגולמט, לאחר שהשיבה לסוכן המכס את דמי האחסנה, תבעה את השבתם מן הנמל.

 

למרות שלא הייתה מערכת יחסים חוזית ישירה בין גולמט לבין הנמל בנושא דמי האחסנה, קיבל בית המשפט את התביעה (ברובה), זאת משום שגולמט טענה לחבות נזיקית של הנמל (רשלנות בטיפול במכולה) ולא לחבות חוזית.

 

 

 


 

04.באילו מקרים יכול ורשאי המבטח לסרב לפצות בגין נזק למטען?

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

פעמים רבות, מגיעה לפתחו של בית המשפט תביעת תחלוף (subrogation), במסגרתה חברת ביטוח אשר פיצתה את המבוטח בגין נזק למטען, נכנסת לנעליו ותובעת את הגורמים בשרשרת ההובלה שלשיטתה אחראים לנזק, כמו למשל: נמל, מוביל ימי, מוביל אווירי, מחסן, משלח בינלאומי וכו'.

 

במצב כזה, מדובר למעשה בהמחאת זכות התביעה מן המבוטח לחברת הביטוח, כאשר כל עילת תביעה שקמה למבוטח כנגד המזיקים, קמה גם לחברת הביטוח.

 

במסגרת תביעת התחלוף, בוחן בית המשפט את הראיות המוצגות לו, על מנת להסיק מסקנות האם הוכחה אחריות גורם כלשהו להתרחשות הנזק. אחת הדרכים לבחון עניין זה, היא באמצעות היחסים שבין חברת הביטוח למבוטחה, כלומר: בית המשפט בוחן אילו ראיות הציג המבוטח לחברת הביטוח טרם קבלת הפיצוי, והאם לדעתו של בית המשפט, היה די בהן כדי להצדיק את תשלום הפיצוי.

 

לאחרונה, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי חברת הביטוח נכשלה בהוכחת תביעה, היות ולא דרשה מן המבוטח די ראיות כדי להוכיח את הנזק למטען [ת.א. (מחוזי ת"א) 41124-02-10 סוכנות לאומית לביטוח בע"מ ואח' נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, השופט מאיר יפרח, פסק-דין מיום 7.7.12. ב"כ הצדדים: לביטוח- עו"ד אירית לשם קיפרמן. לנמל אשדוד- עו"ד אילן אורלי].

 

באותו מקרה, קיבל המבוטח (חברת החשמל) פיצוי מחברת הביטוח בסך של כ-900,000 דולר בגין נזק למטען מיובא, וחברת הביטוח תבעה את נמל אשדוד בגין הנזק.

 

מדובר במטען שיובא מחברת סימנס לצורך הקמת תחנת כח, וניזוק בעת ששהה בנמל אשדוד.

 

הנקודה המרכזית בפסק-הדין היא כי הביטוח לא התעקש ולא דרש מחברת החשמל להוכיח כראוי את הנזק למטען, בטרם הועבר סכום הפיצוי למבוטח.

 

בית המשפט ציין כי פוליסת הביטוח שללה פיצוי בגין נזק רטיבות/לחות, משום שהמטען היה רטוב בחלקו כבר בטרם ההובלה. יחד עם זאת, חברת הביטוח לא הצליחה לשלול משום שלא בדקה כראוי, האם הנזק שהתגלה בישראל או חלק ממנו, נגרם כתוצאה מרטיבות. לכן, נפסק כי היא מיהרה לפצות את המבוטח בטרם בדקה כראוי את העובדות.

 

בנוסף, נאמר כי חברת הביטוח הסתמכה הסתמכות עיוורת על חוות-דעת שמאי מטעם סימנס, מבלי לבדוק בעצמה את הנזקים, וכך לא נוהג מבטח סביר.

 

לכן, נפסק בסופו של דבר כי חברת הביטוח שגתה כשבחרה לפצות את חברת החשמל מבלי לדרוש די ראיות להוכחת הנזק.

 

בית המשפט ציין כי אין פסול בבחירתה של חברת הביטוח לפצות את המבוטח, אך כאשר היא מגיעה לבית המשפט ומגיעה תביעת תחלוף, עליה להצטייד בראיות חזקות יותר כדי שהתביעה תתקבל.

הערות:

 

על פי הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בשנת 1997 [ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ], במרבית המקרים, כאשר מגיעה תביעת תחלוף לפתחו של בית המשפט, הרי שבית המשפט נוטה להניח כי חברת הביטוח לא "התנדבה" מיוזמתה לשפות את המבוטח בגין הנזק, אלא ערכה חקירה ובדיקה מקיפה אודות הגורמים לנזק וזהות האחראים לו, טרם קבלת ההחלטה בדבר שיפוי המבוטח.

 

בית המשפט ציין באותו המקרה, כי כאשר חברת ביטוח משפה את המבוטח במסגרת פוליסה תקפה, אין לפשפש במניעי חברת הביטוח ואין להניח כי מדובר בקנוניה, אלא אם מדובר בחוסר סבירות קיצוני בהתנהגות הביטוח. עוד צוין, כי לא ראוי שהמזיק ינסה לפטור עצמו מאחריות באמצעות התחקות אחרי מניעי חברת הביטוח בעת תשלום הפיצוי.

 

במקרה הנוכחי שעלה לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ציין בית המשפט כי על מנת שתקום לחברת הביטוח זכות תחלוף, עליה להוכיח כתנאי מקדמי, כי פעלה כמבטחת סבירה וכי שיקוליה בעת תשלום הפיצויים היו ראויים, אחרת לא קמה לה זכות התביעה.

 

בית המשפט הוסיף וקבע כי הסתמכות עיוורת על חוות-דעת שמאי מחו"ל מהווה התנהגות בלתי-סבירה של מבטח, אשר אינה מקנה לו את זכות התחלוף.

 

ניתן לומר כי פסיקת בית המשפט המחוזי במקרה זה אינה סוטה מההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, אלא מיישמת אותה. ניתן לומר שבמקרה זה, קבע בית המשפט כי התנהגות הביטוח הייתה חסרת סבירות באופן קיצוני עד כדי כך שהיא מעקרת את זכות התביעה.

 

 


 

 

05.הנחות פרסום, דמי הפצה ודמי אחריות - האם הם חלק מהערך לצרכי מכס?

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

לאחרונה, פרסמה רשות המכס טיוטת נייר עמדה הנוגעת להערכת טובין לצרכי מכס, בשלושה נושאים: הוצאות פרסום, דמי הפצה ותשלום בעבור אחריות.

 

על פי הטיוטה, מדובר בעמדה שגובשה על ידי המכס בנושאים אלה, לפיה יש להוסיף לערך העסקה דמי הפצה ותשלום בעבור אחריות, ואין להתחשב בהוצאות פרסום. הטיוטה אמורה להיכנס לתוקף החל מתאריך 1.7.12.

 

לאחרונה, בתאריך ה-26.6.12 העברנו מכתב למר דורון ארבלי, מנהל רשות המסים, ובו פירטנו את התייחסותינו המקצועית לנייר עמדה זה.  אנו סבורים כי מדובר בהצעה שאינה עולה בקנה אחד עם פקודת המכס והסכם הערכת טובין במסגרת גאט"ט, וכי יש לקיים בענין זה דיון מעמיק.

 

ביחס להוצאות פרסום נכתב בטיוטת רשות המכס כי אם המוכר משפה את הקונה בהוצאות פרסום שהוציא הקונה, הקונה לא יוכל לבצע הפחתה של הוצאות הפרסום מערך העסקה. לדעתנו, פקודת המכס וההסכם הבינלאומי מתירים להתחשב בהנחות שקיבל הקונה על ערך הטובין, במקרים מסוימים (בעיקר: כאשר לא מדובר בהנחה רטרואקטיבית), בעוד שטיוטת רשות המכס שוללת א-פריורית התחשבות בהוצאות פרסום, ללא קשר לשאלה אם הן עומדות בתנאים להכרה כהנחה.

 

ביחס לדמי הפצה, טענה טיוטת רשות המכס כי תשלומים כאלה ששילם הקונה בעבור הזכות להפיץ את הטובין במדינת ישראל, יצטרפו לערך העסקה לצרכי המכס, ובאם מדובר בדמי הפצה המשולמים עבור תקופה מסוימת, יחולקו דמי ההפצה עבור הטובין שיובאו באותה תקופה. בעניין זה, אנו סבורים כי פקודת המכס אינה מתירה להוסיף לערך העסקה דמי הפצה, אלא שהיא קובעת תשלומים מוגדרים שיש להוסיפם, ודמי הפצה אינם אחד מהם.  בנוסף, אנו סבורים כי לדמי הפצה ערך נפרד מן הטובין, במיוחד במצב בו מדובר בזכות הפצה בלעדית בישראל, שהינה בעלת ערך עצמאי ונפרד מן הזכות למכור ולשווק בישראל את המוצרים.

 

ביחס לתשלום בעבור אחריות, טוענת טיוטת רשות המכס כי תשלום שמשלם הקונה בעבור מתן שירותי אחריות לטובין המיובאים, נכלל בערך העסקה, גם אם מדובר בתשלום נפרד מהתשלום בעבור הטובין עצמם. בענין זה טענתנו היא כי מדובר בקביעה כוללנית ופסקנית, המתעלמת מכך שמרכיב האחריות הינן נפרד מהטובין, ושחלק ממנו נעשה לאחר היבוא, ושיש לבדוק האם תשלומו הוא תנאי ליבוא הטובין. לכן, לדעתנו יש לבדוק האם לא יווצר במצב כזה כפל מס, שבו ימוסו גם דמי האחריות וגם טובין שייובאו ללא תשלום במסגרת האחריות.

 

לאור זאת, אנו סבורים כי מן הראוי שרשות המסים תקיים בנושא זה דיון מעמיק, בטרם תיכנס הטיוטה לתוקף.

 

 

 

 


 

06. בית המשפט העליון מעכב הליכים בתביעה נגד KIAהעולמית

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

בסכסוכים העוסקים בסחר בינלאומי והכוללים צדדים ממדינות שונות, מתעוררת תמיד שאלת מקום השיפוט, כלומר- בית המשפט של איזו מדינה יהיה מוסמך לדון בסכסוך.

 

כל צד, מטבע הדברים, מבקש להגן על עצמו ולשם כך, בדרך כלל, טוען כי בית המשפט במדינתו הוא המוסמך לדון בסכסוך, ומדוע בית המשפט של המדינה השנייה, אינו מוסמך לדון או לא ראוי שידון בכך.

 

אחד מן הטענות הידועות בנושא זה היא "הליך תלוי ועומד". כלומר, צד שנתבע שלא במדינתו, עשוי להעלות טענה כי במדינתו (או במדינה אחרת) כבר החל הדיון באותו הסכסוך, בין בבית משפט ובין בהליך בוררות. לפי הטענה, במצב כזה, ראוי לאפשר לפורום שכבר החל לדון, להיות הפורום היחיד שידון בסכסוך, על מנת למנוע פסיקות סותרות באותו נושא.

 

לאחרונה, הכריע בית המשפט העליון בסכסוך בין KIAהעולמית לבין מפיצים שלה בישראל, וקבע כי המחלוקת תידון בקוריאה, למעט מחלוקת בין שני מפיצים ישראליים- שתידון בישראל.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת קוריאה מוטורס, המצויה בבעלות חברת סוכנות מכוניות לים התיכון, הייתה מפיצה בלעדית של מכוניות KIAבישראל. קוריאה מוטורס טענה שהיצרנית מקוריאה העבירה שלא כדין את זכות ההפצה בישראל לחברות טלקאר מוטורס וריי מוטורס, ותבעה פיצויים בסכום של למעלה מ-100 מיליון ש"ח, גם מ-KIAוגם מן המפיצים הישראליים החדשים.

 

בנוסף, גם חברת האם, סוכנות מכוניות לים התיכון, הגישה תביעה נגד KIA.

 

חברת KIAהעולמית ביקשה מבית המשפט שלא לדון בסכסוך, לאור תניית בוררות שהופיעה בהסכם, לפיה הסמכות היא למוסד בוררות בסיאול, דרום קוריאה.

 

ביחסים שבין KIAלבין חברת האם (סוכנות מכוניות לים התיכון), לא הייתה תניית בוררות, אך KIAטענה שמן הראוי שגם סכסוך זה יוכרע בקוריאה.

 

המפיצים הישראלים טענו כי אם הסכסוך יידון בקוריאה, מדובר במצב של "הליך תלוי ועומד" בקוריאה, ואין טעם לפצל את הדיון ומן הראוי שגם התביעה נגדם תידון בקוריאה.

 

בשנת 2009 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את טענות KIAאך לדחות את טענות המפיצים הישראליים. לאחרונה, ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון בנושא זה.

 

פסק-דינו של בית המשפט העליון:

 

בית המשפט העליון אימץ את קביעת המחוזי, ביחסים שבין KIAלבין המפיצים שלה. נפסק, כי ההסכם כולל תניית בוררות ברורה המעניקה סמכות ייחודית למוסד בוררות בקוריאה.

 

ביחסים שבין KIAלבין חברת האם של קוריאה מוטורס (סוכנות מכוניות לים התיכון)- נפסק, שחרף אי-קיומה של תניית בוררות, עושה רושם שכוונת הצדדים הייתה שכל סכסוך ביניהן יוכרע גם הוא בקוריאה. בית המשפט ציין כי החוזה שבין סוכנות מכוניות לים התיכון לבין KIAאינו שלם, והוא חסר בפרמטרים רבים, אותם נדרש בית המשפט להשלים על פי אומד דעת הצדדים.

כלומר, בית המשפט קבע שתניית הבוררות שבין KIAלקוריאה מוטורס מתקיימת מכללא (בהיעדר כתב) גם בין KIAלסוכנות מכוניות לים התיכון, וזאת משום שהציפייה הסבירה של KIAהייתה כי כל תביעה נגדה תוגש רק בקוריאה.

 

בית המשפט דחה את טענות המפיצים הישראליים החדשים של KIA, כי במצב כזה, מן הראוי שגם התביעה נגדם תידון בקוריאה, בשל "הליך תלוי ועומד" שם.

בית המשפט ציין כי לא הוכח לו שהחל עד כה הליך כלשהו בקוריאה, ובכל מקרה, מדובר בהליך של בוררות ולא הליך בבית משפט, ולכן ספק אם ההלכה הנוגעת ל"הליך תלוי ועומד" חלה כאן. בית המשפט הוסיף כי לתובעת, קוריאה מוטורס, מגיע יומה בבית המשפט, ולא ראוי שהתביעה נגד גורמים ישראליים (המפיצים החדשים) תידון מחוץ למדינת ישראל.

 

לכן, הערעור נדחה, ובית המשפט חייב את המפיצים הישראליים החדשים בתשלום הוצאות בסך של 40,000 ש"ח, וחברת סוכנות מכוניות לים התיכון חויבה בתשלום הוצאות בסך של 30,000 ש"ח. 

 

[ההליך בעליון: רע"א 5394/09 1926/10 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' Kia Motors Corporationואח', פסק-דין מיום 27.6.12, הרכב השופטים ריבלין, רובינשטיין וג'ובראן. ב"כ הצדדים: לסוכנות מכוניות לים התיכון- עו"ד רוזובסקי, גרוס וארבל; לקוריאה מוטורס- עו"ד כהן ואליאס; ל-Kia- עו"ד קלגסבלד]. 

[ההליך במחוזי: בש"א (מחוזי תל-אביב) 23561/08 ת.א. 2262/08 KIA MOTORS CORPORATIONנ' קוריאה מוטורס ישראל בע"מ ואח', 24.5.09]

 

הערות:

 

במקרה זה, הכריע בית המשפט העליון כי שתי התביעות נגד KIAלא יידונו בישראל אלא בקוריאה, וזאת בשל תניית שיפוט שהוחלה גם על מערכת יחסים שבה לא היה חוזה שכלל אותה.

 

בסכסוכים בינלאומיים, בדרך כלל הצד החזק במערכת היחסים מאלץ את הצד החלש להסכים על תניית שיפוט/בוררות במדינתו של הצד החזק.

 

במקרה זה, הסכמתה של קוריאה מוטורס לחתום על תניית בוררות מול KIA, עמדה לרועץ לא רק לה אלא גם לחברת האם שלה, סוכנות מכוניות לים התיכון.

 

במצבים בהם אין תניית שיפוט, נדרש בית המשפט להכריע מיהו בית המשפט שראוי לדון בסכסוך, על פי מבחן מירב הזיקות (מיקום העדים, מיקום הראיות, וכו').

במקרה זה, טענה קוריאה מוטורס כי KIAהפרה את הסכם ההפצה עימה בכך שהעבירה את זכות ההפצה למפיץ ישראלי אחר.

 

לדעתנו, סכסוך כזה הוא בעל זיקות רבות למדינת ישראל, לא פחות מאשר זיקות לקוריאה, וזאת משום שהטענה היא שהחוזה בין השתיים הופר במדינת ישראל.

 

 

 


 

07.הביטוי "Design Center" אינו זכאי להגנת סימן מסחר

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, דחה בית המשפט המחוזי מרכז את תביעת המרכז לעיצוב הבית "Dan Design Center" מבני ברק, כנגד המרכז המתחרה מראשון לציון, ששמו "One Design Center".

 

"דן דיזיין סנטר" טען כי למרות שלא רשם סימן מסחר, הרי שהוא פועל שנים רבות תחת שם זה, והלקוחות מזהים את השם הנ"ל עמו, ולכן, טען כי הוא זכאי להגנה כ"סימן מסחר מוכר היטב".

 

בית המשפט דחה טענה זו ולמעשה אפשר למרכז המתחרה להמשיך ולפעול תחת השם שנבחר.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

בעלי המרכז לעיצוב הבית "Dan Design Center" מבני ברק טענו כי הם רכשו במשך השנים הרבות בהן הן פועלים מוניטין רב תחת השם "Design Center", והשקיעו לא פחות מ-55 מיליון ש"ח בתקציב פרסום, מיתוג ושיווק.

 

לטענתם, כאשר בחר המרכז המתחרה לעשות שימוש בצמד המילים "Design Center"  כחלק משמו, הדבר גרם להטעיית הציבור ולמעשה מדובר ברכיבה על המוניטין שנבנה בעמל רב על ידי התובעים.

 

התובעים אמנם לא רשמו בפנקס סימני המסחר את המילים "Design Center", אך טענו כי בשל השימוש הנרחב שעשו בסימן, הפך הסימן ל"סימן מסחר מוכר היטב", אשר זכאי, בנסיבות מסוימות, להגנה, גם בהיעדר רישום בפנקס.

 

הנתבעים, מפעילי המרכז בראשון לציון, טענו כי אין להפקיע מן הציבור את השימוש במילים Design Center, שהן מילים שגורות ונפוצות בשפה, ושאינן מייחדות עסק כזה או אחר.

 

פסיקת בית המשפט:

 

בית המשפט חזר על הכלל הידוע בדיני סימני המסחר, לפיו ראשית יש לקבוע את מהות הסימן המבקש הגנה, על פי השתייכות לאחת מארבע קבוצות: שמות גנריים, שמות תיאוריים (מתארים), שמות מרמזים ושמות דמיוניים. בעוד שמות דמיוניים יזכו להגנה הגבוהה ביותר, שמות גנרים ותיאוריים יזכו להגנה נמוכה, ורק בתנאים חריגים, בהם על אף האופי הגנרי/התיאורי, זכה הסימן לאופי מבחין עד כדי כך שהציבור מזהה את הסימן עם אותו העסק.

 

בית המשפט קבע כי הביטוי "Design Center" (מרכז עיצוב) מצוי בקו התפר שבין שם גנרי לשם תיאורי, כך שבכל מקרה, שם כזה זכאי להגנה רק במקרים חריגים.

 

במקרה זה ניסו התובעים להוכיח לבית המשפט את המוניטין הרב שצברו במשך השנים בשם "Design Center" באמצעות הצגת סקר שנערך ע"י ד"ר מינה צמח. אולם, בית המשפט קבע כי הסקר אינו מוכיח את המוניטין, משום שרק כשליש מהציבור זיהו את התובעים עם צירוף המילים "Design Center", ובסקר נפלו פגמים נוספים, ולמשל, כי הסקר נערך במקביל לקמפיין אינטנסיבי באמצעי התקשורת, אותו ערכה התובעת לטובת ביסוס נוסף של המוניטין שלה.

 

בנוסף, הנתבעים הצליחו להוכיח כי התובעים עושים שימוש בשם Dan Design Center, בעוד הם עצמם עושים שימוש בשם One Design Center, דבר המגביר את השוני בין הסימנים. בנוסף, הוכח כי התובעים אינם אחידים בשימוש בסימן המסחר, כך שהם עושים שימוש בסימן בצבעים שונים, בגדלים שונים, דבר המחליש את הטענה כי הציבור מזהה את הסימן דווקא עם התובעים.

 

בנוסף, קבע בית המשפט כי קיים שוני בפעילות שני המרכזים. בעוד המרכז של התובעות בבני-ברק מוכר בעיקר מוצרים שנועדו לעיצוב הבית, המרכז של הנתבעים בראשון לציון מספק גם שירותי מעצבים ואדריכלים לעיצוב הבית, ובכך מייחד את עצמו לעומת מרכז התובעות. כמו כן, קבע בית המשפט כי המרחק הגיאוגרפי בין המרכזים הוא גדול, חרף העובדה ששניהם באזור המרכז, דבר המקטין את האפשרות כי צרכנים יבלבלו ביניהם.

 

לבסוף, קבע בית המשפט כי צירוף המילים "Design Center" אינו זכאי להגנה כסימן מסחר, וכי התובעים לא הוכיחו כי ברשותם סימן מסחר מוכר היטב. לכן, התביעה נדחתה והתובעים חויבו לשלם שכר טרחה בסך של 50,000 ש"ח.

 

(ת.א. (מחוזי מרכז) 31706-01-12 דן דיזיין סנטר בע"מ ואח' נ' ב.ר.א.פ ייזום פרויקטים בע"מ ואח', השופט אילן ש' שילה, פסק-דין מיום 19.6.12. ב"כ הצדדים - לדן דיזיין - עו"ד עופר שפירא. לחברת ב.ר.א.פ - עו"ד ד"ר יואב אסטרייכר, ציפי וייס ואור ברוק).

 

הערות:

 

במקרה זה, ניסו התובעים להתגבר על היעדר רישום הסימן בפנקס, באמצעות העלאת טענה כי הביטוי "Design Center"הוא סימן מסחר מוכר היטב המזוהה עמם.

 

הדוקטרינה של "סימן מסחר מוכר היטב" נועדה לאפשר בעיקר לבעלי מותגים בינלאומיים ידועים להגן על סימן המסחר שלהם במדינות שונות חרף היעדר הרישום.

 

במקרים בהם מכיר בית המשפט בכך שמדובר בסימן מסחר מוכר היטב, ניתנת לתובע הגנה כנגד שימוש מטעה, למרות שלא ביצע רישום בפנקס.

 

לכן, מכיוון שבמצב כזה נחסמת התחרות החופשית ונפגע עיסוקו של הנתבע, מקפיד בית המשפט שלא להכיר בטענה של "סימן מסחר מוכר היטב", אלא במצבים חריגים בהם הדבר הוכח בצורה משכנעת.

 

 

 

 


 

08.מרחיבים את העסק לחו"ל – על המיסוי כבר חשבתם ?

 

ליאור פיק, עו"ד ורו"ח, TEP

 

כיום, בעולם הגלובלי, כמעט כל חברה קטנה כגדולה, מבקשת להרחיב את פעילותה אל מחוץ לגבולות המדינה.  החלטה אסטרטגית כאמור, מחייבת  הערכות מקדימה, במסגרתה יש לשקול את מלוא ההיבטים הרלוונטיים.

 

כך לדוגמא, ייתכן שפעילות במדינה Xתעשה באמצעות הקמת חברה נוספת במדינה Yאו באמצעות החברה הישראלית וסניף מקומי במדינת היעד.

 

כך, מעבר לשיקולים פיננסיים – כלכליים, שיווקיים ולוגיסטיים, קיימים גם שיקולים משפטיים, רגולטורים ומיסויים כבדי משקל.

 

לכן, תכנון משפטי ומיסויי מקדים, לפני התחלת הפעילות הבינלאומית עשוי למנוע תקלות חמורות, ולעיתים אף להפחית במידה ניכרת את חבות המס הכוללת.

 

כאשר הפעילות העסקית מתבצעת על פני יותר ממדינה אחת, כל אחת מהמדינות הרלוונטיות, מעוניינת לחייב במס בתחומה את אותה הפעילות ובדרך זאת לנגוס ברווחיות המיזם.

 

תפקידו של מומחה המס, להמליץ על מתווה המס התואם מחד את פעילות העסק/ המיזם, ומאידך ממזער במידת האפשר את חבות המס הכוללת, באופן יצירתי וחוקי.

 

וכדברי בית המשפט העליון בפרשת חזון - "זכותם, ואף חובתם, של מומחים בענייני מיסים, לתכנן עסקאות משפטיות כך שלא תהיינה עתירות מס".

 

להלן מספר נושאים בתמצית שראוי לדעתנו לבחון:

 

1.      כיצד להתאגד?  למנות נציג (עצמאי/ תלוי), להקים סניף, שותפות, חברה (חברה בת או אחות)?

 

2.      האם לצרף שותף מקומי?וכיצד ?

 

3.      האם וכיצד להעסיק עובדים מקומיים?כך לדוגמא, דיני העבודה בצרפת, שונים בתכלית מדיני העבודה בישראל, ומחייבים התייחסות ובעיקר מודעות.

 

4.      היכן להתאגד? האם במדינת המטרה? או במדינה אחרת ? כך לדוגמא, חברות ישראליות רבות הפועלות בסין, בוחרות לפעול באמצעות חברה בהונג-קונג. כך גם פעילות בארה"ב מחייבת לשקול באיזו מדינה להתאגד, שהרי דיני החברות והמיסוי שונים בתכלית בין דלוור לדוגמא, לניו-יורק.

 

5.      האם מדובר במדינה החתומה על אמנה למניעת כפל מס עם ישראל ?

 

6.      האם החברה הישראלית פועלת על פי חוק עידוד השקעות הון (החל מיום 1.1.2011 חברה ישראלית יצרנית, המייצאת 25% לפחות ממחזור מכירותיה, תהא זכאית לשעורי מס נמוכים ביותר בישראל (בין 6% באזור פיתוח א' לבין  12% בשאר הארץ – משנת 2015 ואילך).

 

7.      ראוי להתייחס לנושא "מחירי העברה".

8.      מהם שיעורי המס במדינת היעד?

9.      כיצד ניתן למשוך רווחים, ומה שיעור המס על דיבידנדים ?

 

עיננו הרואות, שיקולים אלה ואחרים, עשויה להיות להם השפעה מהותית על פעילות החברה ועל רווחיותה. לכן המלצתנו אחת היא – התייעצו בטרם עת. 

 

___________________________

 

ליאור פיקושות' עורכי דין, הינו משרד בוטיק העוסק בייעוץ משפטי ותכנון מס ליזמים, חברות ומשקיעים בארץ ובחו"ל. למשרדנו קשרי עבודה עם עורכי דין, רואי חשבון ברחבי העולם.

 

 

 

 


 

 

09. TRADEMARK PROTECTION IN TURKEY

 

IS MY TRADEMARK PROTECTED BY THE LAWS?

 

Turkeyis a state of Paris Convention. As a result of this participation the general outline of the regulations and principals regarding the IP rights is the same as in many other signatory countries. The trademark rights are protected both by general rules and special acts. Turkish Laws provide several regulations for different types of intellectual property rights. However, those special determinations are applicable only if an intellectual property is duly registered with the relevant authority. The rights over a trademark are protected by the Trademark Act in case that trademark is registered with the Trademark Office. If it’s not registered, it’ll be protected by the general rules of Commerce Code regulating the unfair competition.

 

 

WHY SHOULD I REGISTER A TRADEMARK IF IT’S PROTECTED EVEN IN ABSENCE OF A REGISTRATION?

 

            The protection by the Trademark Act is much more effective and detailed compared to the Commerce Code. In addition to the general courts, there are specialized IP courts dealing with only IP related conflicts enforcing the special act such as Trademark Act. Those courts are authorized to deal with registered IP rights. If you prefer not to register your trademark, you’ll have to apply with the general commerce court in case of an infringement which will result a big time consumption and less rights granted by the general rules. On the other hand the specialized courts are way faster and the enforcement of the Trademark Act grants much more rights.

 

 

DO I HAVE TO BE USING THE TRADEMARK IN ORDER REGISTER IT?

 

            Turkish Trademark Act does not require the applicant to be using the trademark as of the application date. The registration is valid for a period of 10 years during which, no authority questions whether the trademark is used or not. However, if the trademark is not used for a period of 5 years without any good cause acceptable by the law, a third party may ask the cancellation of the trademark. Therefore, it’s a good idea to get your trademark registered just in case you are planning to get into the Turkish market in future; but you have to be careful about the 5 year period.

 

WHAT’S THE COST OF AN APPLICATION PROCEDURE?

 

             The trademark application fee is $ 75,- per class. In case the application is accepted, an additional fee of $ 240,- is required for the registration process and the deed. Those applicants who are not domiciled in Turkey must authorize a Turkish trademark attorney in order to file an application with the Turkish Trademark Authority. The attorney’s fee for application very between $ 150,- and $ 300,-  totally depending on the circumstances.

 

WHAT ARE MY RIGHTS IN CASE OF A TRADEMARK INFRINGEMENT?

 

            In case you notice a trademark infringement against your rights, you are entitled to file a law suit claiming the following in addition to the Criminal Court Procedure:

 

Prevention of the infringement actions,

Compensation of general damages,

Restraint of all the products bearing the infringing trademark and all the production equipment,

 

The ownership of the above restrained products and equipment (in which case the value thereof will be deducted from the compensation fee), the publication of the court resolution the expense of which will be reimbursed by the defendant.

 

The infringement may be subject to a penalty of up to 4 years totally depending on the infringing party’s position and intentions.

 

_________________________________

 

כותב המאמר הינו עו"ד ברקין גולטקין (Barkin Gultekin) ממשרד עו"ד Gultekinאשר פועל בטורקיה. משרד עו"ד Gultekinהינו משרד המעניק שירותים משפטיים בטורקיה ומחוצה לה בתחומים הבאים: דיני תקשורות, הגבלים עסקיים, בוררות, פשיטות רגל וחדלות פירעון, משפט מסחרי, סימני מסחר וקניין רוחני, מיזוגים ורכישות, ניירות ערך ועוד.

 

דוא"ל:bgultekin@gultekinhukuk.com

 אתר המשרד:www.gultekinhukuk.com

 

 

 

 


 

 

10.תיקון 42 לחוק מס ערך מוסף

 

 

לאור הפניות הרבות עקב הפרסומים בתקשורת ("יובל המבולבל") חשוב להבין את ההשלכות של דיווח למע"מ על בסיס מזומן.

 

בחודש יוני 2011 יצא  תיקון מס' 41 לחוק המאפשר לעסקים נותני שירותים עם מחזור הכנסות של עד 15 מיליון ₪, לדווח למע"מ על בסיס מזומן בעת קבלת התמורה.

החידוש בחוק הינו לגבי נותני שירות חל כבר מיוני 2011.

 

בחודש אפריל 2012 אושר תיקון נוסף, תיקון 42 לחוק, המרחיב את האפשרות לדווח למע"מ על בסיס מזומן גם לעסקים יצרניים קטנים, כמפורט להלן:

 

בעסקה של יצרן שמחזור עסקו השנתי נמוך מ- 1.95 מיליון ₪ ובעסקו מועסקים לא יותר מ-6 עובדים, מועד החיוב בהוצאת החשבונית יהיה על בסיס מזומן ולא במועד גמר השירות.

 

התיקון החדש קובע כי מעתה הקונה לא ידרוש חשבונית מס אם העסק רשאי לדווח על בסיס מזומן אלא רק במועד ביצוע התשלום. קביעה זו נועדה להקל על עסקים הזכאים לדווח על בסיס מזומן, כך  שלקוחות גדולים ימנעו מלדרוש הוצאת חשבונית מס לפני ביצוע תשלום בפועל ולהקשות על תזרים המזומנים.

 

התיקון לחוק ירתיע לקוחות מלדרוש מהספקים הקטנים לבקש חשבונית מס חודשים רבים לפני ביצוע התשלום בפועל, מי שיעשה זאת מבצע עבירה פלילית שגוררת קנס של 9600 ₪ או מאסר 3 חודשים.

התיקון מהווה עידן חדש למכלול של יצרנים קטנים וכן, לנותני שירותים רבים כך שכ- 300,000 בעלי

 

עסקים שיוכלו לדווח רק על בסיס מזומן! וזוהי בשורה חשובה.

 

 

______________________________

 

 

כותבת המאמר הינה רו"ח איריס שטרק, ממשרד רואי החשבון "שטרק את שטרק".

אתר המשרד: www.starkcpa.com

 

 

 

 

 


 

11. מה חדש במשרדנו?

 

 

·        הרצאות וראיונות

 

 

עו"ד גיל נדל הרצה בתחילת חודש יולי בבית המכס אשדוד, בנושא: "זווית הראייה של היבואן בנוגע לשחרור טובין מהמכס".

 

עו"ד גיל נדל הרצה באמצע חודש יולי בפני לקוחות חברת הבלדרות UPS, בנושא: תביעת הישבון על ספי סעיף 156 לפקודת המכס, ושחרור במסגרת פרט 212 לתעריף המכס

 

עו"ד גיל נדל הרצה בחודש יוני בפני מנהלי מטענים בחברות תעופה בנושא אחריות המוביל האווירי ומסוף המטענים בגין נזק למטען.

 

עו"ד גיל נדל הרצה בכנס של אוניברסיטת בר אילן בנושא "תורה ומדע" ונושא ההרצאה היה "דיני יבוא באספקלריה של דיני מאכלות אסורים".

 

·        בתי משפט

 

משרדנו מייצג מספר יבואני מזון בתביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדם בגין סימון טובין. חלק מהתביעות כבר הסתיימו בהסדר פשרה נוחים ליבואנים.

 

לאחרונה, הגיש משרדנו תביעה נגד רשות המכס, הנוגעת לסיווג חלקים אלקטרוניים המשמשים לייצור בקרים.

 

 

לאחרונה, הגיש משרדנו תביעה נגד רשות המכס, הנוגעת לסיווגן של חצובות.

 

 

·        שונות

 

בתחילת חודש יולי יצא צוות המשרד לערב גיבוש  בספארי ברמת-גן.