|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
1. באילותנאים יקבל נישום מידע אודות נישומים אחרים?
2. נאשםבגין הנמכת מחירים ביבוא אישי של רכב זכאי לעיון בחומר חקירה
3. החל מ-2014- חובת סימון חדשה במוצרי מזון: שומן טראנס
4. כתב ויתור שנחתם מול משלח בינלאומי - האם בעל תוקף?
5. האםמוביל ימי חייב לשנות שם נשגר בשטר מטען, לבקשת לקוחו?
6. הגבליםעסקיים: פטור חדש לחברות ספנות בהסדרים תפעוליים
7. הוריקןסנדי בארה"ב - האם "כח עליון"?
8. מתייפחית בית המשפט פיצוי מוסכם שנקבע בין חברות?
9. העליון קבע: אין לתבוע בישראל חברת שמאות בלגית בגין נזק למטען
10. בעל עסק, מייבא מוצרים מחו"ל? היזהר מזיופים י??
11. מה חדש במשרדנו
12. מאמר אורח: מדיניות מס מקלה לחברות הגדולות פוגעת בציבור הרווחים הכלואים= מיסים שוויתרנו
01. באילו תנאים יקבל נישום מידע אודות נישומים אחרים?
עו"ד גיל נדל
לאחרונה, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לרשות המיסים לחשוף בפני נישום, ממנו נדרש חוב מס, מידע הנוגע לנישומים אחרים.
רשות המיסים טענה לחיסיון המידע, אך בית המשפט קבע כי בהתדיינות אזרחית הכלל הוא הגילוי והחריג הוא החיסיון, ובמקרה זה המידע שהתבקש עשוי להיות חיוני לביסוס תביעת הנישום.
באותו המקרה, ביקש הנישום לקבל מידע על חברות שלפי טענת מנהל מע"מ, הוציאו לנישום חשבוניות פיקטיביות שהביאו להוצאת שומה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
ארבע חברות - אלכמאל למסחר ומתכות, לוגארט מערכות, מיטל אינדסטריאל וחמד המלך, מכרו מצברים משומשים לחברת הקורנס, העוסקת במיחזור גרוטאות.
לאחר חקירה שהתבצעה ברשויות מע"מ, הוחלט שהחשבוניות שהוציאו החברות לחברת הקורנס היו פיקטיביות, אחד מבעלים החברות נעצר, ולכן נדרשה חברת הקורנס לשלם שומה בגין מס התשומות שקוזז על ידה קודם לכן.
בין היתר, התגלה כי אותן חברות התחמקו מתשלום מס בשיעורים ניכרים.
חברת הקורנס הגישה השגה שנדחתה, ולכן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
במסגרת ההליך בבית המשפט, דרשה חברת הקורנס כי רשות המיסים תמסור לידה מידע אודות אותן ארבע חברות, ובין היתר דו"חות תקופתיים שהגישו לרשויות, כתובתן, תאריכי פתיחתן וסגירתן של החברות, פרטי המייצגים של אותן חברות, ועוד.
חברת הקורנס טענה כי רשות המיסים התרשלה בכך שכל המידע אודות אותן חברות היה בידה תקופה ארוכה, ולכן רשות המיסים יכולה הייתה להבחין כי בוצעה התחמקות ממס בשיעורים גבוהים, דבר שהיה צריך לעורר אצלה תמרור אזהרה, וטענה כי החומר המבוקש על ידה במסגרת ההליך נועד להוכחת טענות אלה.
רשות המיסים סירבה להעביר את החומר וטענה כי מדובר במידע עסקי רגיש של ארבע החברות ולכן הינו כפוף לזכות החיסיון.
פסיקת בית המשפט:
בית המשפט פסק כי במקרה זה, המידע שביקשה חברת הקורנס, אף שנוגע לנישומים אחרים, קשור קשר ישיר לשומה המנוהלת בבית המשפט.
בית המשפט ציין כי השומה הוצאה בגין ניכויים שלא כדין של מס תשומות, הנובעים מחשבוניות פיקטיביות שהוציאו אותן חברות, ולכן הרלוונטיות של החומר לתיק זה הוכחה.
בית המשפט חזר על ההלכה שנפסקה בתיק ד.נ.ד. [רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מע"מ], שבה הוכרע כי זכות העיון של נישום במסמכים המוחזקים בידי רשות, ואשר היוו בסיס להחלטת הרשות, הינה זכות יסוד.
לכן, דחה בית המשפט את טענת החיסיון, והורה לרשות המיסים להעביר את החומר לידי חברת הקורנס, תוך שהוא מותח ביקורת על עמדת רשות המיסים, באלו המילים:
"קבלת עמדת המשיב (רשות המיסים-ג.נ.) משמעותה כי המבקשת (הנישומה-ג.נ.) תיאלץ לנהל התגוננותה כשעיניה מכוסות וידיה כבולות ובוודאי, שיש בכך ניצול ציני ולא ראוי של מאמר המחוקק, שלדעתי לא נועד לאפשר חיסיון במקרה מעין זה".
[ע"מ (מחוזי באר-שבע) 16219-03-12 הקורנס מפעלי מתכת בע"מ נ' מדינת ישראל, השופטת נחמה נצר, החלטה מיום 7.10.12. ב"כ הצדדים- לנישום, חברת הקורנס- עו"ד י.קסטל. למדינה- עו"ד י.פנש מפרקליטות מחוז דרום-אזרחי].
הערות:
זכות העיון במסמכים המוחזקים בידי רשות מינהלית ואשר שימשו כבסיס להחלטה, הינה אחת מזכויות היסוד.
זכות העיון אף מהווה זכות מרכזית ביותר בהליכים פליליים. על פי הוראותיו של הדין הפלילי, כאשר מוגש כתב אישום, על רשויות התביעה לחשוף בפני הנאשם את כל חומר החקירה אשר עשוי, במישרין או בעקיפין להיות רלבנטי לעניינו, לעיתים, גם במחיר של פגיעה מסוימת בבטחון המדינה [בש"פ 4857/05 טלי פחימה נ' מדינת ישראל].
יחד עם זאת, לא בכל מקרה ייענו בתי המשפט לבקשתם של בעלי דין לעיין בחומרים הקשורים לעניינם, גם כאשר מדובר בהליך פלילי. לדוגמא, במסגרתו של הליך פלילי אשר התנהל לפני כשנתיים בבית משפט השלום באשדוד כנגד יבואן קורקינטים, דחה בית המשפט את בקשתו של היבואן לעיין בחומרים אשר הין בידיה של רשות המכס באשר ליבואני קורקינטים אחרים הפועלים בישראל. היבואן, טען, כי הוא זקוק לחומרים אלו על מנת להוכיח כי רשויות המכס נקטו כנגדו במדיניות של אכיפה בררנית ועל מנת לערער את אמינותם של חלק מעדי התביעה במשפטו. במקרה זה, דחה בית המשפט את הבקשה ולא התיר ליבואן לעיין בחומרים המבוקשים. [ת.פ. (אשדוד) 48010-02-10, מדינת ישראל נ' בייר].
בעבר הלא רחוק, התקבלה בקשה של יבואן לקבל בהליך אזרחי חומר רב המוחזק בידי הרשויות בנוגע ליבוא טובין [בש"א (י-ם) 1632/06 פרמה גורי נ' מדינת ישראל], אך ההחלטה צומצמה בבית המשפט העליון (רע"א 10144/06 מדינת ישראל נ' פרמה גורי], ונקבע בה בהסכמה כי הנישום יקבל מידע אודות סיווג מוצרים בידי יבואנים אחרים. במקרה נוסף, ביקש יבואן מידע אודות יבואנים אחרים אך בקשתו נדחתה [ת.א. (שלום ראשל"צ) 1907/09 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ] תוך שהועדפה זכות החיסיון.
אנו מניחים כי במקרה הנוכחי בתיק קורנס העדיף בית המשפט את זכות הנישום לקבל את המידע ודחה את טענת החיסיון, משום שהוכח בשלב הלכאורי כי אותו מידע קשור קשר הדוק, על פי הטענה, לסיבה להוצאת השומה.
02. נאשם בגין הנמכת מחירים ביבוא אישי של רכב זכאי לעיון בחומר חקירה
עו"ד גיל נדל
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה בקשה של נאשם במשפט פלילי לעיין בתיקי חקירה, פתוחים וסגורים אשר נפתחו נגד אחד מעדי התביעה.
הנאשם הועמד לדין בגין חשד להנמכת מחיר ובהתחמקות ממיסים ביחס לרכב שיובא ביבוא אישי, באמצעות סיוע של יועץ ליבוא אישי.
היועץ הורשע במעורבות בהליך זה בשל הודאתו, ושימש כעד בתביעה נגד הנאשם.
הנאשם דרש לקבל חומר חקירה הנוגע לפעילותו של היועץ במקרים קודמים של יבוא רכב, ובית המשפט נעתר לבקשתו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הנאשם ביקש ייבא לישראל ביבוא אישי רכב מסוג ב.מ.וו. Z4מודל 2008. לצורך כך, נעזר הנאשם בשירותו של יועץ ליבוא אישי, ומסר לו את הכסף לרכישת הרכב, והיועץ הוא ששילם את הכסף לספק הרכב בחו"ל.
על פי כתב האישום, הצהיר היבואן במסגרת רשימון היבוא, כי המחיר בו נרכש הרכב בארה"ב עמד על 19,000$, בעוד, שלטענת רשות המכס, עמד מחירו האמיתי של הרכב על 38,500$, ובכך ניסה הנאשם להתחמק ממיסי יבוא בסך של 80,000 ש"ח.
העבירות שבהם הואשמו הנאשם והיועץ, הן הגשת רשימון כוזב, השתמטות מתשלום מס ומסירת ידיעה לא נכונה.
בשלב מסוים, הודה היועץ באשמה, נגזר עליו קנס של 6,000 ש"ח ומאסר על תנאי, ונחתם עימו הסדר לפיו יהפוך לעד תביעה במשפט נגד הנאשם.
בתגובתו לכתב האישום, טען הנאשם כי ככל שנפלה טעות בהצהרות למכס, הרי שמקור הטעות הוא היועץ, שהערים על הנאשם ומסר לו מידע כוזב.
בבקשתו הנוכחית, ביקש הנאשם לקבל חומר חקירה אודות אותו יועץ, הנוגע למקרים קודמים בהם אותו יועץ סייע לייבא כלי רכב ביבוא אישי. הנאשם טען, כי חומר זה נחוץ לו על מנת להוכיח כי אותו יועץ סיגל לעצמו דפוס פעולה של הבאת כלי רכב לארץ - תוך זיוף מסמכים והגשת מסמכים כוזבים.
פסיקת בית המשפט:
בית המשפט חזר על הכלל כי מרגע שהוגש כתב אישום, רשאים הנאשם וסנגוריו לקבל לידיהם כל חומר חקירה אשר הינו רלבנטי לאישום ולניהול הגנתם.
עוד הוסיף בית המשפט, כי תכליתו של כלל זה הוא לאפשר לנאשם משפט הוגן, ולאפשר לו לממש את זכותו החוקית להתגונן כנגד האישום, ולכן, הפסיקה חזרה על כך שיש לפרש את תנאי ה"רלוונטיות" בנוגע לחומר חקירה, בפרשנות מרחיבה.
במקרה שלפנינו, ציין בית המשפט כי תיקי החקירה אשר נפתחו כנגד אותו יועץ ליבוא אישי, במקרים אחרים, לכאורה אינם מהווים חומר חקירה שגרתי על פי דרישות החוק.
אולם, לאור הגישה שיש לאפשר לנאשם עיון בצורה מקיפה ורחבה, ולאור טענת הנאשם כי חומר זה נחוץ לו לצורך הוכחת דפוס התנהגות של היועץ בגין מעשים הדומים לכתב האישום, הוחלט להיעתר לבקשה ולאפשר לנאשם לקבל את החומר.
בית המשפט ציין כי יתכן שבחומר הנ"ל יש מידע חסוי אודות היבואנים האחרים שייבאו כלי רכב ביבוא אישי, ולכן אפשר למדינה למסור את עמדת אותם יבואנים למסירת החומר, אחרת החומר יועבר לנאשם.
(ת.פ. (שלום חיפה) 40629-03-12 דין שבת נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 24.10.12, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
הערות:
חשוב לציין, כי על אף הרצון לאפשר לנאשם להתגונן בצורה הולמת, לא בכל מקרה יענו בתי המשפט לבקשת בעלי דין לעיין בחומר חקירה בהליך פלילי.
לדוגמא, במסגרת הליך פלילי אשר התנהל בבית משפט השלום באשדוד כנגד יבואן קורקינטים, דחה בית המשפט את בקשתו של היבואן לעיין בחומרים אשר הין בידיה של רשות המכס באשר ליבואני קורקינטים אחרים הפועלים בישראל.
היבואן, טען, כי הוא זקוק לחומרים אלו על מנת להוכיח כי רשויות המכס נקטו כנגדו במדיניות של אכיפה בררנית ועל מנת לערער את אמינותם של חלק מעדי התביעה במשפטו.
במקרה זה, דחה בית המשפט את הבקשה ולא התיר ליבואן לעיין בחומרים המבוקשים, בעיקר משום הפגיעה הפוטנציאלית בעסקיהם של המתחרים.
[ת.פ. (שלום אשדוד) 48010-02-10 מדינת ישראל נ' בייר, השופטת ג. שלו, החלטה מיום 13.3.11].
03. החל מ-2014- חובת סימון חדשה במוצרי מזון: שומן טראנס
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
יבואני ומשווקי מוצרי מזון, נדרשים על פי דין לסמן את הערך התזונתי שבמוצרים. בין היתר, קובעות התקנות והתקנים הרלוונטיים, חובת סימון של כולסטרול, אחוזי שומן ואחוזי שומן רווי.
בני אדם רבים אינם מעוניינים לצרוך מוצרים המכילים כולסטרול או שומן רווי, ולשם כך נועדה בין היתר חובת הסימון.
לאחרונה, לפני מספר חודשים, פורסם תיקון לתקנות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) (תיקון), התשע"ב-2012, במסגרתו הוכנסה לראשונה החובה לציין את שיעורן של חומצות שומן טראנס במוצר.
שומן טראנס מצוי בעיקר במוצרים מחלב בקר, ביצים, בשר בקר, שמנים ושומנים, ובכלל זה מרגרינה, עוגות ועוגיות, מזון מטוגן ומזונות תעשייתיים כמו חטיפים מלוחים ומתוקים.
במסגרת התקנות המקוריות משנת 1993, לרבות התיקונים להן, אין הגדרה של שומן טראנס. התקנות המקוריות דרשו סימון של רכיבים מסוימים אך ללא התייחסות לשומן טראנס. בין היתר, דורשות התקנות סימון של ערך קלורי, פחמימות, חלבונים, שומנים ונתרן. לגבי שומנים, נקבע כי אם המוצר מכיל יותר מ-4.5% שומן, יש לציין את אחוז השומן הרווי ואחוז הכולסטרול.
כעת, בעקבות התיקון, "חומצות שומן טראנס" מוגדרות בתקנות כ:
"חומצות שומן בלתי רוויות המכילות פחמן הנמצא בקשר כפול אחד או יותר; הקשרים הכפולים אינם מצומדים ׁׁ(Non-Conjugated) זה לזה, מופרדים על ידי קבוצה מתילנית אחת לפחות; חומצות השומן הן בעלות מבנה המכונה טראנס שבו כל מימן נמצא בצד מנוגד במרחב".
על פי התיקון המוצע, ככל שאחוזי השומן המוצר עולים על 2% (ולא 4.5% כפי שהיה קודם), יש לסמן את תכולת הכולסטרול, השומן הרווי ושומן הטראנס.
בנוסף, על פי התיקון, מוצר מזון שבו אחוז השומן נמוך מ-2%, ועל גבי האריזה קיימת התייחסות לרכיבי השומן (שומן רווי וכו'), יש לסמן את כל רכיבי השומן, כולל שומן טראנס וכולסטרול.
נציין, כי שומן טראנס הינו שומן שמופק באמצעות הליך עיבוד תעשייתי ומשמש את תעשיית המזון כתחליף לשומנים רוויים מהצומח, כגון שמן קוקוס ודקל, ועל פי מחקרים רפואיים מסוימים מדובר בחומר שאינו מומלץ לצריכה ושעשוי להגביר את הסיכון לחלות במחלות לב.
ישראל אינה חלוצה בינלאומית בהצבת הדרישה לסימון שיעורו של שומן הטראנס במוצרי מזון. קדמו לתקנות הישראליות גם תקנות אמריקאניות של ה-FDA(מנהל התרופות והמזון האמריקאי) אשר דורשות מיצרני ויבואני מזון לסמן על גבי אריזות המוצרים את שיעורו של שומן הטראנס במוצר, וחקיקה מדנמרק, האוסרת באופן חד משמעי לשווק מוצרי מזון בהם שיעור שומן הטראנס עולה על 2%. גם בקנדה ישנה חובת סימון של שומן טראנס.
התקנות החדשות מטילות חובות סימון מוגברות על ציבור יצרני ויבואני המזון. הפרת חובת הסימון עלולה לגרום לנקיטת צעדים משפטיים מצד הרגולטור (משרד הבריאות ומשרד התמ"ת), ומצד הציבור הרחב (הגשת תובענות ייצוגיות עקב אי סימון הולם).
תקנות אלו יכנסו לתוקף רק שנה וחצי לאחר יום פרסומן, כלומר, בחודש ינואר 2014.
04. כתב ויתור שנחתם מול משלח בינלאומי - האם בעל תוקף?
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהוגש על ידי בני זוג שייבאו את תכולת ביתם מארה"ב לישראל, נגד משלח בינלאומי.
בני הזוג טענו כי המשלח הבינלאומי כפה עליהם לחתום על כתב ויתור על תביעות נגדו לצורך שחרור תכולת ביתם, אך גבה מהם סכומים ביתר ובניגוד למוסכם.
בית משפט השלום דחה על הסף את תביעת בני הזוג בעקבות כתב הויתור, ובית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה, וקבע כי יש לשמוע ראיות בקשר לנסיבות החתימה על כתב הויתור, על מנת להכריע האם כתב הויתור הוא בעל תוקף משפטי.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
בני זוג שעלו מארה"ב לישראל ביקשו להעביר לישראל את תכולת ביתם באמצעות משלח בינלאומי, חברת Global Ocean Fright, Inc. המשלוח כלל חפצים רבים בעלי ערך סנטימנטלי עבורם, לרבות חפצים אישיים של ביתם המנוחה, אשר נהרגה באסון ערד.
לטענתם של בני הזוג, הם שילמו מבעוד מועד לחברת השילוח סכום של 5,700$, אשר כלל בתוכו את כל עלויות השילוח של המטען, לרבות עלויות שחרורו של המטען בישראל.
עם הגעת מטענם של בני הזוג לישראל, שחרורו התעכב בלמעלה משלושה חודשים, הן עקב תאונה שהייתה לאונייה בדרכה ארצה והן, לטענת בני הזוג, עקב סחבת בה נקט נציג המשלח בישראל, בשחרור המטען.
בסופו של דבר, שילמו בני הזוג לנציג המשלח בישראל כסף נוסף עבור שחרור המשלוח ואף אולצו לטענתם לחתום על כתב ויתור בנושא תביעות, לצורך שחרור המשלוח. בני הזוג טענו כי נציג המשלח איים שישיב את המשלוח לארה"ב אם לא ייחתם כתב הויתור וישולם הסכום הנוסף.
לאחר שחרורו של המטען, הגישו בני הזוג תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד חברת גלובל, כנגד נציג המשלח בישראל וכנגד חברת הספנות.
בית משפט השלום החליט למחוק את התביעה על הסף לנוכח החתימה על כתב הויתור ומבלי לשמוע ראיות.
בתגובה, הגישו בני הזוג ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי.
החלטת בית המשפט המחוזי בערעור:
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי טענותיהם של בני הזוג כי כתב הויתור נחתם תוך הפעלת כפייה ועושק מצד נציג המשלח בישראל, מעוררות סימני שאלה בדבר תוקפו של כתב הויתור ויש לשמוע ראיות אודות נסיבות החתימה על כתב הויתור.
לכן, הערעור התקבל והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך שמיעת ראיות. נציג המשלח חויב בתשלום הוצאות של 15,000 ש"ח לטובת בני הזוג, לנוכח קבל הערעור.
[ע"א (מחוזי תל-אביב) 21998-03-11 יצחק נ' דובר, השופטת רות לבהר שרון, פסק-דין מיום 16.10.12. ליבואן- עו"ד חיים כהן. למשלח- עו"ד אילן אורלי].
הערות:
מחיקה על הסף של תביעה משפטית ללא שמיעת ראיות נחשבת כקיצונית ודרקונית ובתי המשפט נוטים שלא להעניק סעד זה אלא במקרים חריגים. משמעות מחיקת תביעה על הסף היא כי נמנע מן התובע יומו בבית המשפט וכי שערי בית המשפט ננעלו לפניו, הלכה למעשה. היות וזכות הגישה לערכאות נחשבת בישראל לזכות בעלת מעמד חוקתי, מוחקים בתי המשפט תביעות על הסף רק בלית ברירה ורק כאשר ברור להם לחלוטין, כי לתובע אין כל סיכוי ולו קלוש ביותר, להצליח בתביעתו. במקרה זה, בחר בית המשפט המחוזי לאפשר לבני הזוג לקבל את יומם בבית המשפט, בכך שקבע כי על בית משפט השלום לשמוע ראיות בדבר נסיבות החתימה על כתב הויתור.
05. האם מוביל ימי חייב לשנות שם נשגר בשטר מטען, לבקשת לקוחו?
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, ניתן פסק-דין בבית המשפט העליון, בפרשה שכללה שלושה גלגולים (החלה בבית משפט השלום, הגיעה למחוזי ולאחר מכן לעליון), הנוגעת ליחסים שבין יצואן לבין חברת ספנות, במקרה שבו היצואן מבקש את שינוי שם הנשגר בשטר המטען.
למען הגילוי הנאות נציין כי היצואן יוצג על ידי משרדנו.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת ספורט ר.מ.מ. ביקשה לייצא משלוח של מצעי וכלי מיטה מישראל לרוסיה, וחברת הספנות הנפיקה שלושה שטרי מטען מקוריים למשלוח.
בשל איחור שנגרם, הודיע הקונה ברוסיה כי אינו מעוניין לקבל את הסחורה משום שאינו יכול למכור אותה לפני חג המולד.
היצואן איתר קונה חלופי לסחורה, וביקש מחברת הספנות להסכים לשנות את שם הנשגר (consignee)בשטר המטען.
מאחר ואחד ושטרי המטען המקוריים לא נמצא, דרשה חברת הספנות ערבות בגובה של 200% משווי הסחורה כתנאי לשינוי שם הנשגר בשטר המטען וטענה כי בשל אובדן שטר המטען המקורי היא עומדת בסיכון והערבות נדרשת לצורך כך.
היצואן ניסה לשכנע את חברת הספנות כי מדובר בתנאי בלתי סביר, בין היתר משום שמדובר בשטר מטען בלתי סחיר (non-negotiable), אך חברת הספנות עמדה בשלה.
לנוכח זאת, נכשל נסיונו של היצואן למכור את הסחורה לקונה חלופי, והוא נאלץ להשיבה לישראל ומכר אותה ב-50% מהמחיר המקורי שתוכנן.
בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת היצואן והורה לחברת הספנות לפצותו בכ-88,000 ש"ח. ערעור חברת הספנות התקבל בבית המשפט המחוזי והחיוב בוטל.
היצואן הגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון.
הכרעת בית המשפט העליון והערות פרשנות:
בית המשפט העליון קבע כי מאחר ומדובר בפרשה בגלגול שלישי, אין הוא מוצא עילה להתערב במה שנפסק בערכאות הקודמות, אף שנפלה ביניהן מחלוקת.
אחת השאלות המרכזיות שעמדה לדיון בבית המשפט המחוזי הייתה האם המוביל הימי חייב להיענות לבקשת לקוחו היצואן ולשנות שם נשגר בשטר המטען.
המחוזי פסק שהמוביל הימי אינו חייב לעשות זאת אלא מדובר במעשה לפנים משורת הדין.
בית המשפט העליון כרסם בעמדה נחרצת זו, והסכים לומר בהערת אגב, כי יתכנו מצבים בהם יחויב המוביל הימי לשנות שם נשגר, והדבר יידון במקרים עתידיים, שהושארו בצריך עיון.
לדעתנו, מדובר באמירה מרעננת אשר הינה מאוזנת יותר ושקולה יותר מאשר קביעתו הנחרצת של בית המשפט המחוזי.
בנסיבות המקרה, פסק בית המשפט העליון כי שאלה זו אינה מצריכה הכרעה במסגרת הערעור בעליון, משום שהמוביל הימי במקרה הנוכחי הסכים לשנות את שם הנשגר בשטר המטען, אלא התנה זו בערבות בשיעור 200% משווי המטען.
שאלה מרכזית נוספת שהוצבה לדיון בבית המשפט העליון הייתה, האם במקרה בו שטר מטען בלתי סחיר אובד, רשאי המוביל הימי לדרוש בטוחה לצורך שינוי שם הנשגר.
בית המשפט העליון העיר כי אמנם מדובר בשאלה משפטית שאינה עוסקת רק בנסיבות הספציפיות של המקרה, אלא שחסר בה המימד העקרוני או הכללי המצדיק ערעור בגלגול שלישי.
בית המשפט העליון קבע למעשה שהשאלה העומדת לדיון אינה האם מוצדק היה שהמוביל הימי ידרוש ערבות גם בגין שטר מטען לא סחיר, אלא האם ערבות בשיעור 200% הייתה מופרזת אם לאו, וזוהי שאלה שאינה בעלת השפעות רוחביות אלא שהיא נוגעת לצדדים הספציפיים בלבד, ואינה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי.
המחוזי התעלם מההבדל בין שטר מטען סחיר לבלתי סחיר וקבע כי שניהם מהווים מסמך קנייני, וכי הנשגר המקורי, אם היה מאתר את שטר המטען שאבד, היה יכול לעשות בו שימוש, למשל, באמצעות שעבודו לבנק לצורך קבלת אשראי.
בית המשפט העליון בחר שלא לקבל קביעה נחרצת זו של המחוזי, ולמעשה בחר שלא לדון בשאלה האם שטר מטען בלתי סחיר גם הוא מהווה מסמך קנייני, והשאיר שאלה זו בצריך עיון.
[ההליך בעליון: רע"א 2972/11 ספורט ר.מ.מ. (1999) בע"מ נ' Mediterranean Shipping Company S.Aואח', השופטים דנציגר, הנדל ושוהם, פסק-דין מיום 8.11.12. ב"כ הצדדים: ליצואן- עו"ד גיל נדל. לחברת הספנות- עו"ד דן מרויץ;
ההליך במחוזי: ע"א (מחוזי תל-אביב) 47605-05-10, הרכב השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון, ניתן ביום 28.2.11;
ההליך בשלום: ת.א. (שלום הרצליה) 400/05, השופטת מני-גור, ניתן ביום 7.4.10]
06. הגבלים עסקיים: פטור חדש לחברות ספנות בהסדרים תפעוליים
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
לאחרונה, פרסמה הרשות להגבלים עסקיים כללים חדשים, המתירים למובילים ימיים (חברות ספנות) ליצור "הסדרים תפעוליים" של שיתופי פעולה בתחומים מסוימים, מבלי שאלו ייחשבו כהסדרים כובלים הפוגעים בתחרות, והאסורים על פי חוק ההגבלים העסקיים.
תכליתם של כללים אלו היא להגדיר את גבולות המותר והאסור באשר להסדרים כובלים בתחום ההובלה הימית. מעיון בכללים אלה ניתן לומר כי הם מתירים לחברות ההובלה הימית להתקשר בהסדרים שונים הנוגעים לפריפריה של עסקי ההובלה הימית, אך לא מעניקים פטור אוטומטי להסדרים הנוגעים לליבת העסק.
כידוע, יבואנים ויצואנים רבים עושים שימוש בשירותים של מובילים ימיים (חברות ספנות), ולעיתים, בשל סוג המטען, אין ליבואנים/יצואנים ברירה אלא להשתמש בהובלה ימית ולא בהובלה אווירית. לכן, כבכל שוק אחר, גם בשוק זה מעוניינת המדינה לשמור על תחרות חופשית בין חברות הספנות ולא לאפשר מצב של פגיעה בתחרות, אשר יפגע ביבואנים/יצואנים, ועשוי, בסופו של דבר, לפגוע גם בצרכנים שירכשו את המוצרים.
כללי הפטור החדשים בתחום ההובלה הימית מתירים את כריתתם של הסדרים תפעוליים הנוגעים לסוגיות כגון:
1. הפעלה משותפת של שירות סדיר (שירות תובלה ימית בין נמלי ים המתבצע על פי לו"ז שפורסם מראש), הכוללת את הפעולות הבאות:
· תיאום או קביעה של לוחות זמנים ונמלים לפקידה;
· החלפה, מכירה או חכירה צולבת של מקום או תאים באוניות;
· שיתוף במאגר (pooling) של אניות ומתקני נמל;
· שימוש במשרד תפעול משותף;
· אספקת מכולות, שלדות וציוד נוסף, שכירה, חכירה או רכישה של ציוד כאמור;
2. התאמה של קיבולת התובלה המוצעת בקו ספנות ותפעול או שימוש משותף במתקני נמל.
3. תפעול משותף או שימוש משותף במתקני נמל ושירותי נמל אחרים הקשורים להפעלת ההסדר התפעולי, לדוגמה: העברה של מטען בין אוניות בגדלים שונים (lighterage), הטענה ופריקה של אוניות (stevedoring).
הכללים מתירים להתקשר בהסדרים הללו, רק בהנחה ואותם הסדרים אינם מגבילים את התחרות בחלק ניכר של השוק הרלוונטי. הכללים קובעים כי כאשר צדדים להסכם מחזיקים יחד בפחות מ-40% מנתח השוק הרלוונטי, יראו בכך כי ההסדר ביניהם אינו פוגע בתחרות, כאשר נתח השוק יחושב על פי נפח שינוע הסחורות (TEU).
הכללים החדשים ממשיכים וקובעים כי הסדרים אסורים, הם הסדרים שיש בהם בכדי למנוע או להגביל את התחרות בחלקים ניכרים מן השוק, ולמשל, הסדרים אשר נוגעים למחירים אשר יוצעו, או לחילופין ישולמו, לצדדים שלישיים, הסדרים אשר נוגעים לחלוקתו של השוק והסדרים אשר נוגעים להגבלתם של כמותם, איכותם או מגוונם של השירותים אותם יציע צד להסדר לקהל לקוחותיו.
[כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסדרים תפעוליים שעניינם תובלה בין-לאומית בים), התשע"ג-2012, פורסם בקובץ התקנות- ק"ת 7174, ט"ו בחשוון תשע"ג, 31.10.2012, עמ' 114].
ומה ביחס להובלה אווירית?
יש לציין, כי כללים אלה הנוגעים למובילים ימיים (חברות ספנות), הינם דומים לכללים שנקבעו על ידי הממונה הקודמת על ההגבלים העסקיים ביחס למובילים אוויריים (חברות תעופה). כך, במסגרת כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסדרים בין מובילים באוויר), תשס"ט-2008, נקבע באופן דומה, כי הסדרים בין שתי חברות תעופה בתחומים המצויים בפריפריה של עסקי התעופה, לא ייחשבו כהסדרים כובלים, וביניהם תחזוקת מטוסים, אספקת מזון, בידוק ביטחוני, הסדרים כדוגמת הסדר הנוסע המתמיד, שיווק קיבולת טיסה וכד'. מנגד, נקבע כי הסדרים בין שתי חברות תעופה הנוגעים לליבת העסק, כמו עלויות של כרטיסי טיסה, יעדי הטיסות, תדירותן ואיכותן, חלוקת שוק וכד', הם הסדרים שתיאום בהם, יהיה טעון אישור מראש, ולא ייהנו מפטור אוטומטי.
07. הוריקן סנדי בארה"ב - האם "כח עליון"?
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
ארה"ב, כידוע, היא בין המדינות החשובות ביותר בעולם, הנמצאת במקום גבוה בעולם מבחינת עוצמתה הכלכלית. המדינה מפורסמת בזכות תעשיית כלי רכב, מוצרי הלבשה, מחשבים, אלקטרוניקה, ועוד. ארצות הברית היא היבואנית הגדולה בעולם של סחורות ושירותים, והיצואנית השנייה בגודלה. שותפותיה העיקריות למסחר הן קנדה, מכסיקו, סין, יפן והאיחוד האירופי.
ארצות הברית ידועה גם באסונות טבע הפוקדים אותה, ובעיקר סופות טרופיות, טורנדו והוריקן.
לאחרונה, כידוע, שיתקה סופת ההוריקן "סנדי" את חיי התושבים, ובעקבות זאת, יש להניח, גרמה גם לעיכובים משמעותיים בשרשרת אספקת מוצרים לרחבי העולם או לארה"ב בעצמה.
נשאלת השאלה, האם סופת ההוריקן סנדי, עשויה להיחשב כ"כח עליון" שיפטור צדדים מקיום התחייבותם החוזית?
על סעיפי "כח עליון"
סעיפי כוח עליון בחוזים מסוגלים לספק לצד המפר, הגנה כנגד תביעה לפיצוי כספי (ואף יותר), במקרה שקיום החוזה אינו מתאפשר בשל נסיבות שלא תלויות בצדדים. ניתן להגדיר כוח עליון בחוזה באופן רחב (כל אירוע, כמו מלחמה, שביתה, פגעי מזג אוויר ועוד) או צר, בהתאם להסכמת הצדדים;
חשוב לציין כי לא קיים סטנדרט הקובע במדויק מה ייחשב ככח עליון, והכל תלוי בנסיבות המקרה. אירועים כמו פריצת הר געש, אירועי טרור, לוחמה ביולוגית, שריפה או שיטפון - עשויים במקרה אחד להיחשב ככח עליון, ובמקרה אחר לא.
אם לא קיים סעיף כח עליון ספציפי בחוזה, סעיף 79 של אמנת האו"ם למכר טובין בינלאומי, המכסה חלק נכבד מהסחר הבינלאומי, ושנקלטה בישראל באמצעות חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תש"ס - 1999 (שנכנס לתוקף בשנת 2000), קובע כי צד יהיה פטור מתשלום פיצויים לצד השני בעקבות אי קיום ההסכם, אם הוא מוכיח שאי הקיום נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר, בעת כריתת החוזה, להתחשב במכשול, או למנוע אותו, או להתגבר עליו, או על תוצאותיו.
האם סופת הוריקן בארה"ב היא אירוע בלתי צפוי?
בענייננו- נשאלת השאלה- האם בארצות הברית, מדינה בה סופות הוריקן הן דבר שאינו נדיר, יוכל ספק אמריקאי למחוק מהתחייבות חוזית לייצא טובין לישראל במועד, מתוך טענה כי הסופה נחשבת כ"כח עליון" שלא היה ניתן לצפות אותו מראש בעת חתימת החוזה?
מטבע הדברים, מה שנחשב כנדיר במדינת ישראל עשוי להיחשב כשדבר שגרתי בארה"ב, ולהיפך.
מלחמה ואירועי טרור, לצערנו, הפכו להיות צפויים במדינת ישראל, בעוד שבארה"ב ניתן לטעון שמדובר באירועים צפויים פחות. מנגד, סופות הוריקן במדינת ישראל הן לא צפויות, בעוד בארה"ב הן צפויות יותר.
חשוב עוד לציין כי מבדיקה שערכנו, כל מדינה בארה"ב מפרשת באופן שונה את סעיף "כח עליון" ולא קיימת גישה אחידה.
התשובה לשאלה זו תלויה בין היתר, בחוזה שיחתמו הצדדים, ובהגדרת סעיפי כח עליון באותו חוזה. כמו כן, התשובה תלויה בשאלה באיזו ערכאה שיפוטית יבחרו הצדדים לנהל את ההליך.
בכל מקרה, יש להוכיח אי-יכולת להתגבר על המכשול
למרות כל האמור, גם אם נניח שסופת ההוריקן סנדי, בעיקר בשל עוצמתה הרבה, עשויה להיחשב ככח עליון, על מנת ליהנות מן הפטור של כח עליון, יש להוכיח היעדר יכולת להתגבר על המכשול.
במסגרת זאת, הטוען לפטור נדרש להוכיח כי נקט או ניסה לנקוט בדרכים חלופיות על מנת למזער את הנזק או להתגבר על המכשול למרות שהיה בלתי צפוי.
למשל, באם יבואן ישראלי הזמין משלוח של חלקי רכב מארה"ב, והיצואן האמריקאי יטען לאיחור במסירת המשלוח בגין כח עליון, עשויה לעלות טענה כי היצואן האמריקאי יכול היה לייצא את חלקי הרכב במועד שסוכם, באמצעות שימוש בחברת בת או חברה קשורה אשר שוכנת במדינה אחרת, או להיערך מבעוד מועד ולהקדים את מועד המשלוח.
לדוגמא, מפסק-דין שניתן בבית המשפט לערעורים של לואיזיאנה בשנת 2009, נפסק כי סופת ההוריקן "קטרינה" משנת 2005, נחשבה ככח עליון, אך לפי נסיבות המקרה, לא היה בכוחה בכדי למנוע מהצדדים לקיים את התחייבויותיהם החוזיות, וזאת משום שהצד שטען לכח עליון נכשל בדיוק בנקודה זו- ולא הוכיח שלא היה ניתן להתגבר על המכשול.
כך, באותו מקרה, חוזה מכר של דירה לא נחתם במועד שסוכם, והצד הרוכש טען כי הדבר נגרם בשל הסופה שהייתה כח עליון. בית המשפט פסק שאמנם הסופה מהווה כח עליון, אך הסופה לא פגעה בצורה משמעותית באיזור המגורים הרלוונטי, ולפיכך לא היה בכוחה של הסופה כדי לפטור את הצדדים מהתחייבויותיהם החוזיות.
[Melissa Baxter Ziegler V. Vicki Pansano et al. No. 2008 CA 1495, Louisiana court of appeal, First Circuit, 30.6.2009]
ומה בישראל?
בתי המשפט, גם בישראל וגם מעבר לים נוטים לאורך השנים לפרש סעיפים מעין אלה בצמצום רב, כאשר רק במצבים חריגים הם מאפשרים לצד לחוזה לחמוק מהתחייבותו החוזית. בתי המשפט חוזרים על העיקרון כי חוזים יש לכבד, וכי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה.
לדוגמא, בפסיקת בתי המשפט בישראל נקבע שהנסיבות הבאות לא מצדיקות פטור מהתחייבות חוזית (כלומר לא נחשבות "כח עליון"): גשם חזק שגרם נזק למטען שלא נשמר כראוי; סדק שהתגלה במטוס אשר גרם לעיכוב בהמראה; תקלות בספינה במערכת הביוב ומיזוג האוויר, בעת מסע תענוגות בים התיכון; ואף: משבר כלכלי שהביא לקריסת חברה; בעבר הרחוק, נפסק אפילו שמלחמה במדינת ישראל, היא גורם צפוי שלא נחשב ככח עליון;
באופן שונה, נפסק כי צונאמי נחשב ככח עליון, וזאת בשונה מגשמים טיפוסיים חורפיים, אותם ניתן לצפות. באותו מקרה, נטען על ידי קבלן בניין כי האיחור במסירת הדירה לרוכשים נגרם בשל חורף גשום במיוחד, אך בית המשפט דחה את הטענה והבחין היטב בין גשמים, שהם אירוע צפוי, לבין צונאמי, שהוא אירוע בלתי צפוי.
08. מתי יפחית בית המשפט פיצוי מוסכם שנקבע בין חברות?
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
צדדים רבים הכורתים ביניהם חוזים, נוהגים להוסיף לחוזה סעיף פיצוי מוסכם, לפיו הצד המפר ישלם סכום שנקבע מראש, ללא הוכחת נזק, במקרה של הפרת החוזה.
מנגנון הפיצוי המוסכם מוגדר בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אשר קובע כך:
"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
כלומר, הסעיף בחוק קובע כי ברירת המחדל היא שסכום הפיצוי המסוכם ישולם, אלא אם בית המשפט מצא שמדובר בסכום בלתי סביר.
כמובן, שברוב המקרים אותו צד שהפר את החוזה לא משלם מיוזמתו את הפיצוי המוסכם, ובלית ברירה, מוגשת נגדו תביעה משפטית, ובמסגרתה, דרישה לאכוף את סעיף הפיצוי המוסכם.
לרוב, לא נוהגים בתי המשפט להתערב בסעיף שסוכם בין הצדדים, אך לפני מספר חודשים, ניתן פסק-דין בו בית המשפט קיצץ בצורה משמעותית את הפיצוי המוסכם, והעניק לצד הנפגע פחות משישית מהסכום שסוכם.
המקרה של מיזם מוצרי ההצללה מאיטליה:
מדובר במיזם שהקימו שתי חברות ליבוא מוצרי הצללה מספק איטלקי, אשר לא יצא אל הפועל, וכל חברה טענה כי רעותה אשמה בכישלון המיזם.
בית המשפט קיבל כאמור את התביעה, אך הפחית באופן משמעותי את הפיצוי המגיע לנפגע מהפרת החוזה.
בקצרה, חברת סוככי תבל ייבאה לישראל במשך זמן מה מוצרי הצללה של החברה האיטלקית גיבוס, אך ללא הסכם בלעדיות.
חברה אחרת, ששמה סוככי המרכז, ביקשה להתחיל ולייבא מוצרים אלה לישראל, ולשם כך פנתה לסוככי תבל, והשתיים הקימו מיזם משותף, שהרשה לסוככי המרכז לייבא בעצמה, אך חייב אותה גם למכור חלק מהמוצרים המיובאים לסוככי תבל, במחיר העלות בתוספת 7%. השתיים הודיעו על מיזם זה גם לספק באיטליה.
לטענת התובעת, מעת גיבוש המיזם, החלה הנתבעת לייבא במישרין מהספק ולא טרחה למכור חלק מהסחורה לתובעת, וזאת בניגוד לסיכום. לאור זאת, הוגשה התביעה במסגרתה דרשה התובעת פיצוי בסך של 300,000 ש"ח, בהתאם לסעיף פיצוי מוסכם בחוזה בין השתיים.
התביעה הוגשה נגד חברת סוככי המרכז ונגד מנהלה.
הנתבעת טענה שהחוזה כלל לא נכנס לתוקף משום שלא קיבל את אישור הספק האיטלקי, ומשום שהתובעת הטעתה אותה לחשוב שהיא מפיצה בלעדית של הספק האיטלקי.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעת בעניין היעדר תוקף לחוזה שנחתם בין השתיים. בית המשפט קבע כי החוזה לא היה מותנה באישור הספק האיטלקי, ולא הייתה כל הטעייה של התובעת משום שזו לא טענה שהינה מפיצה בלעדית.
אולם, באשר לסכום הפיצוי המוסכם בחוזה, מצא בית המשפט כי סכום זה (300,000 ש"ח) אינו פרופורציונלי לנזק שנגרם, והעמיד את סכום הפיצוי על 45,000 ש"ח בלבד, ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.
בעניין זה, ביקש בית המשפט הסבר מן התובעת, כיצד נקבע פיצוי מוסכם של 300,000 ש"ח. התובעת טענה כי הפיצוי מבוסס על תחזית של מכירת מספר רב של סוככים במשך שנה, אך בית המשפט ציין כי התובעת הזמינה רק 2-3 סוככים מהנתבעת מיום כריתת ההסכם, ועובדה זו סותרת את טענותיה בעניין גובה הפיצוי וסבירותו.
התביעה נגד מנהל הנתבעת נדחתה, משום שבית המשפט לא מצא סיבה מספקת לבצע הרמת מסך בין החברה לבין מנהלה.
[ת.א. (שלום ת"א) 13693-06-10 סוככי תבל בע"מ נ' סוככי המרכז פתרונות הצללה בע"מ, השופטת שרון גלר, פסק-דין מיום 18.6.12. ב"כ הצדדים- לתובעת (סוככי תבל)- עו"ד אקלר; לנתבעת (סוככי המרכז) - עו"ד אטיאס].
הערות:
בדרך כלל, נוטים בתי המשפט שלא להתערב בהסכמות חוזיות שנחתמו בין הצדדים.
במקרה זה, למרות שהצדדים הסכימו על פיצוי בגין 300,000 ש"ח במקרה של הפרה, בחר בית המשפט להתערב בסעיף המוסכם, וקבע כי מדובר בפיצוי בסכום מופרז וכי הפיצוי הראוי הינו 45,000 ש"ח בלבד.
גם במקרה זה, ציין בית המשפט בפסק דינו, כי על פי פסיקתו של בית המשפט העליון בנושא [ע"א 300/77 רוזנר נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ] התערבותו של בית המשפט בסכום הפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים במסגרת החוזה תעשה במידה המזערית המתחייבת לשם שמירה על סבירות הפיצוי המוסכם. במקרה שלפנינו, טענה סוככי תבל כי סכום הפיצוי המוסכם עליו הוסכם במסגרת החוזה נגזר מהיקף המכירות השנתי שלה.
אולם, בית המשפט קבע, כי היות ולא הוצגו בפניו כל ראיות בדבר היקף המכירות השנתי של סוככי תבל, הרי שפיצוי מוסכם בסכום של 300,000 ש"ח הינו פיצוי מוגזם ולכן בחר בית המשפט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם במקרה שלפנינו ל45,000 ש"ח בלבד.
לאור פסק-הדין, המסקנה שניתן להגיע אליה היא שכאשר צדדים מגיעים להסכמה בדבר פיצוי מוסכם, עליהם לבסס פיצוי זה בתחשיב הגיוני המבוסס על עובדות, אשר יוכל לשכנע את בית המשפט, במקרה הצורך.
יחד עם זאת, התערבות של בתי המשפט בסכום הפיצוי המוסכם המשולם בגין הפרת חוזה הינה חריגה. במקרה נוסף אשר נדון השנה בבית משפט השלום בפתח תקווה, בחר בית המשפט שלא להתערב בפיצוי מוסכם בסכום אסטרונומי של 1.7 מיליון ש"ח, אשר נקבע בחוזה אשר עסק בהפצתם בישראל של דגי נסיכת הנילוס שיובאו. בית המשפט קיבל את הטענה שהחוזה הופר, אולם, פסק כי על הצד המפר לשלם לצד הנפגע את סכום הפיצוי המוסכם בכללותו, מבלי להתערב בסכום שסוכם [ת.א. (שלום פ"ת) 4368-08 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ].
09. העליון קבע: אין לתבוע בישראל חברת שמאות בלגית בגין נזק למטען
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
פעמים רבות, מעוניינות חברות ישראליות לתבוע בארץ חברות זרות. כאשר נתבע ממוקם בחו"ל, צריך בית המשפט בארץ להכריע האם קמה לו סמכות לדון בתביעה, ולאחר מכן, האם בית המשפט בארץ הוא הפורום ההולם לדון בתביעה.
לאחרונה, נדרש בית משפט העליון להכריע האם צדקו בתי המשפט קמא כאשר הכריעו שהם נטולי סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגד חברת שמאות מחו"ל שבדקה מטען מיובא לישראל, אשר ניזוק במהלך ההובלה.
בית המשפט העליון הכריע כי בתי המשפט קמא צדקו בהכרעתם, ובכך למעשה חסם את הדרך להגיש תביעה בישראל נגד אותה חברת שמאות זרה.
סיפור המקרה:
התובעת, חברת בזק ישיר איכות הדפסות, הגישה תביעה כנגד חברת כלל ביטוח, וכנגד מספר חברות הממוקמות באירופה, בגין נזקים שנגרמו למכונות דפוס אותם רכשה ושיובאה לארץ בהובלה ימית. אחת הנתבעות היא חברה הממוקמת בבלגיה, אשר נשכרה על ידי המוכרת (חברת פרינטון) לבדוק את תקינות המכונות בטרם אריזתן ושליחתן ארצה (חברת שמאות).
היות וחברת כלל ביטחה את המטען אשר ניזוק, הוגשה התביעה, בין השאר, גם נגדה. על מנת לנסות ולגלגל את הנזק הלאה, ביקשה כלל להגיע הודעת צד ג' (תביעה) נגד חברת השמאות הבלגית. אילו הייתה אותה חברת שמאות חברה ישראלית, הדבר היה מתאפשר ללא קושי, אולם, היות וחברת השמאות שוכנת בבלגיה, נדרשה חברת הביטוח לבקש את אישור בית המשפט לשלוח את כתב התביעה מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ובכך להקנות לבית המשפט בארץ סמכות שיפוט כלפי החברה מבלגיה.
בתי המשפט השלום והמחוזי קבעו כי הפורום הנאות לדון בתביעה נגד החברה מבלגיה, אינו במדינת ישראל כי אם דווקא בבלגיה, ועל קביעה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
הכרעת בית המשפט העליון:
בית המשפט העליון בחן את מירב זיקות הסכסוך כדי להכריע מיהו הפורום הנאות לדון בסכסוך. בית המשפט ציין כי חברת השמאות היא התאגדה בבלגיה ושם הוא מקום מושבה, וגם המשלוח של מכונות הדפוס נבדק והועמס על הספינה על ידי עובדי חברת השמאות, בבלגיה, ולכן, מירב זיקות הסכסוך, הראיות והעדים, הם לבלגיה ולא למדינת ישראל.
בית המשפט בחן גם את מהם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים, לאור מסמכי ההתקשרות ביניהם. במקרה שלפנינו, כלל חוזה ההתקשרות בין חברת השמאות לבין לקוחותיה סעיף אשר קובע תניית שיפוט יחודית לפיה כי כל סכסוך משפטי בין חברת השמאות לבין לקוחותיה ידון בבית משפט בלגי ותחת הדין הבלגי. אמנם, תניית שיפוט זו אינה עוסקת ביחסים שבין הביטוח לבין חברת השמאות, אך ניתן ללמוד ממנה על ציפיותיה הסבירות של חברת השמאות.
בנוסף, קבע בית המשפט כי אינטרס מערכת המשפט הישראלית בבירור התביעה נגד חברת השמאות הבלגית הוא קטן יחסית ובירורה של התביעה כנגד חברת השמאות בישראל עלול לבוא, בסופו של יום, על חשבונם של מתדיינים אחרים, אשר זיקתם לפורום הישראלי הינה רבה יותר.
לכן, במקרה שלפנינו, סירב בית המשפט העליון להתיר לחברת כלל ביטוח לשלוח את כתב התביעה לחברת השמאות בבלגיה, ובכך גזר עליה, למעשה, לנהל את ההליך המשפטי כנגד חברת השמאות בבלגיה, ככל שהיא חפצה בכך, אך נמנע מלחייבה בהוצאות.
[רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD, בבית המשפט העליון, השופט ניל הנדל, החלטה מיום 2.8.12. ב"כ הצדדים: לכלל ביטוח- עו"ד משה לשם].
הערות:
ברצוננו לציין כי לרוב, המדיניות של בתי המשפט בישראל הינה מדיניות ליברלית, בין השאר לאור העובדה כי בשנת 2012 נוטים להתייחס לעולם כאל מעיין "כפר גלובלי קטן" ולייחס חשיבות קטנה ביותר לשאלה באיזו מדינה בדיוק יתנהל ההליך המשפטי.
אולם, אין הדבר אומר כי בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל תאושר באופן אוטומטי. ישנם מקרים, כדוגמת המקרה שלפנינו, בהם בקשה שכזאת תדחה. על מנת להכריע בבקשה להמצאה מחוץ לתחום, על בית המשפט לבחון תחילה האם בית המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות על מנת לדון באותו סכסוך משפטי רלבנטי, או שמא הפורום הנאות הוא דווקא בית המשפט הזר.
מקרה זה מהווה דוגמא טובה לזהירות ולריסון בהם נוקטים בתי המשפט בישראל לפני שהם מקבלים החלטה כי סכסוך בעל זיקות בינלאומיות ראוי שיתברר בישראל, בין היתר, משום עקרון כיבוד הערכאות הזרות ועקרון הפורום הנאות.
כפי שציינו במאמרים קודמים, בתי המשפט בארץ לא ימהרו לדון בכל סכסוך בעל אופי בינלאומי שיובא בפניהם, אלא בכל מקרה ומקרה יבחנו לעומק האם התביעה בסמכותם, והאם ראוי שידונו בה.
10. בעל עסק, מייבא מוצרים מחו"ל? היזהר מזיופים
יבוא מוצרים מחו"ל טומן בחובו סיכון לזיופים כשהאחריות מוטלת על כתפיו של היבואן. כך תימנעו מאי נעימות וקנס כבד
עו"ד גיל נדל, גלעד פז
בעלי עסקים רבים מייבאים לישראל מוצרים לצורך מכירתם בארץ, כגון מוצרי הלבשה, הנעלה, שעונים, תכשיטים, מוצרים ספורטיביים, צעצועים ועוד.
אחת הסוגיות שעל היבואן לתת את דעתו עליהן הינה סוגיית סימני המסחר. במדינת ישראל, כמו במדינות נוספות בעולם, רשומים סימני מסחר רבים, המקנים הגנה לבעלי הסימן כנגד יבוא שאינו מורשה הנושא את הסימן, כלומר, יבוא של סחורה מזויפת, שיוצרה שלא ברשותו של בעל הסימן.
תכליתם של סימני המסחר היא להגן על זכויותיהם הבלעדיות של יצרני מותגים שונים לעשות שימוש במותג המזהה את המוצר.
בדרך כלל, לכל מותג קיים בישראל יבואן בלעדי אחד. בעלי עסקים קטנים מחפשים לעיתים פתרונות ליבוא מוצרים מקוריים ביבוא מקביל (כלומר לא ישירות מן היצרן), דבר אשר מיטיב עם הצרכנים, משום שהוא פותח את המותג לתחרות ומביא לירידת מחירים.
הסכנות האורבות ליבואן המתחיל
כאשר בעל עסק קטן מייבא לישראל מוצרים אשר עליהם קיים סימן מסחר, או מוצרים הנושאים סימן הדומה לסימן מסחר רשום, עומד בעל העסק בפני מספר סכנות:
האחת, שרשות המכס תתפוס את המשלוח ולא תסכים לשחררו, עד אשר תתקבל עמדת בעל סימן המסחר, האם מדובר בסחורה מזויפת המפרה את זכויותיו, אם לאו.
השנייה, שבעל סימן המסחר או נציגו בישראל יגיש תביעה נגד בעל העסק הקטן, היבואן, בסכומים של עשרות ולעיתים מאות אלפי שקלים, אף אם המוצרים המזויפים לא נכנסו לישראל והם מעוכבים במכס.
בעניין זה ניתן לציין כי חוק עוולות מסחריות מאפשר, בסעיף 13, פיצויים של עד 100,000 שקל לכל הפרה, גם ללא הוכחת נזק, ותובעים רבים נוטים לעשות שימוש בסעיף זה בתביעתם.
בעל עסק קטן יכול לטעון כמובן שמדובר במוצרים מקוריים ולא מזויפים, שיובאו ביבוא מקביל, אך אם בעל המותג או היבואן הרשמי, אשר הם בעלי המומחיות לעניין, יטענו להיפך, יעמוד בעל העסק הקטן בפני משוכה לא קלה, ויהיה עליו להוכיח את שרשרת רכישת המוצר כולה.
לעיתים, בעל עסק קטן נאלץ להתפשר בתביעה שכזו, משום שעלויות התדיינות בבית משפט במשך שנים רבות עשויות להרתיע מניהול המשפט, וזאת משום שבדרך כלל, לבעל סימן המסחר יש אמצעים רבים והוא אינו חושש מהשלכות ההליך.
התופעה של ייצור מוצרים מזויפים, כלומר, כאלו הנושאים סימן מסחר ללא רשותו של בעל הסימן, היא נפוצה בעיקר ממדינות המזרח הרחוק, ולכן על בעלי עסקים קטנים להיות ערים לכך.
"אבל לא ידעתי"
אם כבר הוגשה התביעה, פתח מילוט אפשרי לבעל העסק הקטן הוא לטעון ליבוא מפר בתום לב, כלומר, כי הסחורה המזויפת מקורה בטעות של הספק בחו"ל שהכניס למשלוח סחורה שלא הוזמנה. כמובן, שבתי המשפט לא יקבלו טענה כזו בעלמא מבלי לבחון האם היא נתמכת בראיות, ולכן, מומלץ להציג את מסמכי ההזמנה, אשר יוכיחו כי אותה סחורה לא הוזמנה, וניתן אולי לדרוש גם מכתב התנצלות מהספק, אף שמשקלה של ראייה כזו אינו רב.
כך למשל פסק לאחרונה בית המשפט המחוזי בנצרת כי על רשת הסופרמרקטים ביג זול ישראל (1997) בע"מ, לשלם לקבוצת הכדורגל הבריטית מנצ'סטר יונייטד פיצויים בסך של 22,000 שקל וזאת עקב יבוא משלוח של כ-2,000 מוצרים מזוייפים, אשר כלל בתוכו כ-120 כדורי רגל ועוד כ-1,800 גרביים, אשר נושאים סימני מסחר הדומים עד כדי הטעייה לסימני המסחר של מנצ'סטר יונייטד[1].
המשלוח המפר נתפס על ידי רשויות המכס בחיפה והן ידעו את היבואנית הרשמית של מוצרי מנצ'סטר יונייטד בישראל, חברת וואי. פי. אל - ידיעות הוצאה לאור וזכיינות בע"מ.
הנתבעים טענו להגנתם כי המוצרים המפרים יובאו על ידם לישראל בתום לב וכי הם שורבבו להזמנה בלא ידיעתם על ידי הספק הסיני, במקום מוצרים אחרים אשר הוזמנו על ידם ולא סופקו.
לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים, נפסק כי על ביג זול לשלם למנצ'סטר יונייטד ולוואי.פי.אל פיצויים בסך 22,000 שקל, כאשר סכום התביעה המקורי עמד על 75,000 שקל. יצוין, כי בטרם מתן פסק הדין , ספגה ביג זול את עלויות האחסנה וההשמדה של המוצרים המפרים, בסך של 8,352 שקל, ולכן בית המשפט לא התרשם מטענת היבוא בתום לב.
שאלת תום הלב ביבוא מוצרים מזויפים, היא שאלה עובדתית שמוכרעת בנסיבות כל מקרה לגופו.
בניגוד לתביעת מנצ'סטר יונייטד, הנה דוגמא למקרה שבו התקבלה טענת תום הלב.
מדובר במשלוח, אשר יובא לישראל על ידי חברת בלונים ושעשועים בע"מ וכלל בתוכו סחורה מפירה של שלל מותגים כגון: לואי ויטון, רולקס, קרטייה ואחרים. גם משלוח זה נתפס על ידי המכס, עקב היותו משלוח המכיל סחורה מפרה וגם במקרה זה הוגשו תביעות כנגד חברת בלונים ושעשועים בע"מ וכנגד בעליה, עקב יבוא הסחורה המפרה.
בית המשפט קיבל את טענתם של בעליה של רשת בלונים ושעשועים, כי הסחורה המפרה שורבבה למשלוח על ידי הספק הסיני בלא ידיעתם ולכן דחה את התביעות כנגדם לחלוטין, ולא חייב אותם בפיצוי כספי לבעל הזכות (אך הסחורה הושמדה).
בית המשפט השתכנע שהיבוא המפר היה בתום לב, משום שהיבואן עסק בצעצועים ומשחקים לילדים, בעוד המוצרים המזויפים היו שלא מתחום עיסוקו הקבוע. על גבי המוצרים המזויפים או על גבי אריזתם לא הופיע שמו של היבואן. לכן, במקרים אלה הצליח היבואן להוכיח את היעדר הקשר בינו לבין הסחורה המזויפת[2].
מספר עצות זהב ליבואן המתחיל
הכר את הספק - לאור מגמת אי-האחידות בפסיקה, מומלץ לבעלי עסקים קטנים המבקשים לייבא מוצרים לישראל לנהוג במשנה זהירות ולוודא היטב מה הם מייבאים ולא פחות חשוב מכך, ממי הם מייבאים.
יבוא של מוצרים מזויפים לישראל, אפילו בטעות, עלול להעמיד את היבואן הישראלי בפני תביעות משפטיות, אשר תוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון מבחינתו, זאת, משום שגם אם היבואן הינו תם לב ולא הזמין את המוצרים המזויפים, לא תמיד יוכל הוא להוכיח זאת לשביעות רצונו של בית המשפט.
גם אם בעל העסק יטען שלא ידע, וכי מקור הסחורה המזויפת הוא בטעות של הספק, הרי שאין אפשרות פרקטית להגיש תביעה נגד הספק הזר במקום מושבו בחו"ל בגין אותה טעות, בעיקר משום שעלויות הגשת תביעה בחו"ל הן גבוהות מאד ולא תמיד מצדיקות את ניהול ההליך.
שקול יבוא מקביל- לכן, מומלץ לבעלי עסקים קטנים לנסות ולאתר מקורות רכישה של מוצרים מקוריים ולייבאם ביבוא מקביל.
אם הדבר אינו אפשרי, על בעלי העסקים הקטנים לוודא עם הספק בחו"ל, גם באמצעות של צילום המוצרים או בדיקה מקדימה שלהם, כי לא מתנוסס עליהם סימן מסחר כלשהו, על מנת למנוע הפתעות עם הגעת המשלוח לארץ.
אם מדובר בביגוד, אם על הבגדים נמצא סימן מסחר, מומלץ לבעל העסק להתייעץ מומחה המתמצא בתחום לגבי דמיון בין סימן מסחר זה, לסימני מסחר הרשומים בישראל.
הסכם עם הספק - בעלי עסקים קטנים יכולים גם לדרוש, במסגרת ההסכם מול הספק הזר, הוספתסעיף לפיו אם תישלח סחורה שאינה תואמת במדויק את ההזמנה, והדבר יביא לתפיסת המשלוח על ידי המכס, יפצה הספק הזר את בעל העסק הקטן בסכום מסוים.
-
מה חדש במשרדנו?
ענייני מכס ורגולציה
בתי משפט
-
פשרה של 90%: בית המשפט אישר הסדר פשרה שהושג בין יבואן כימיקלים, לקוח משרדנו, לבין רשות המכס, לפיו רשות המכס ויתרה על רובם המכריע של המיסים (תשעים אחוזים) שהיבואן נדרש לשלם במסגרת הודעת גרעון.
הרצאות
-
בתאריך 7.1.2013 יקיים המשרד יום עיון מקצועי לחברי ארגון התאגידים של סוכני המכס, בנושאים שונים הקשורים לסחר בינלאומי, וביניהם סיווג, הערכה, חוק מסים עקיפים, כללי מקור ועוד.
משרדנו
מדיניות מס מקלה לחברות הגדולות פוגעת בציבור
הרווחים הכלואים= מיסים שוויתרנו.
בימים בהם הציבור בישראל מעכל את נטל הגזירות הכלכליות שהושתו עליו, תוך הכרה והבנה כי כנראה צפויים צעדים מחמירים נוספים למימון צרכי המדינה , נבצר מבינתי להבין את מדיניות המיסוי המקלה על החברות הגדולות במשק.למרות מס החברות, העומד כיום על 25%, קיימות כיום חברות מהמובילות במשק שמשלמות מס מופחת בהרבה.
במאיון העליון של החברות במשק, יש חברות שאינן משלמות מס כלל או משלמות מס בשיעור של 10%-12% בלבד. אין כל הצדקה לאפשר שיעורי מס נמוכים ולעיתים, אף אפסיים לחברות שיש להם איתנות פיננסית ויכולת עצמאית למנף את פעילותן. הגנות הינוקא למיניהן ראויות להינתן בתחילת הדרך או כאשר מנהיגים מדיניות המעודדת יצירת תחרות בשוק מונופוליסטי וריכוזי.
הטבות מס הן כלי לעידוד השקעות הון בכלל ומשקיעי חוץ בפרט, המשמשות לעידוד ייצור,ייצוא ויצירת מקומות תעסוקה.אולם, כאשר מדובר בחברות בוגרות, הנמצאות בגידול וצמיחה ומציגות רווחיות ניכרת, עליהן לשלם את מלוא המס. יתירה מזאת, שיעור מס החברות ירד בשנים האחרונות והגיע ל25% , מתוך מטרה לעודד השקעה וצמיחה במשק. מדיניות מבורכת זו, הוכיחה את תרומתה למשק. ירידה מתחת לרף זה,עלולה להשיג מטרה הפוכה שתפגע בכלכלה הישראלית ובחוסנו של תקציב המדינה, וכך במקום לשמש מנוף לצמיחה, תיווצר פגיעה בחלוקת נטל המס על הציבור שתרחיב את העוני.
חוק "הרווחים הכלואים" שאושר בכנסת, יאפשר לחברות להשתמש ברווחים שנצברו עד היום ככלי להימנעות מתשלום מס תוך תשלום שיעורי מס מופחתים בשיעור של 6%-17.5% במקום 10%-25% על פי החוק היום. וזאת, תוך התחייבות להשקיע עד 50% מהרווחים בארץ. התחייבות זו נועדה ל"הכשרת השרץ" ולהצדקה לעיוות מהותי תוך מתן הקלות מפלות ללא כל הצדקה.
החברות כולן היו ערות למדיניות המס בישראל וידעו בדיוק את המגבלות והתנאים החלים עליהם כתנאי למתן ההטבות. לכן, הענות האוצר לדרישתן להחיל גם באופן רטרואקטיבי מדיניות מקלה מעודדת עקיפת רשויות המס. אי גביית המיסים לאורך השנים מחברות שבפועל הוציאו כספים מחוץ לחברות באמצעות רכישת חברות בנות בארץ ובחו"ל נעשתה במסגרת פרשנות מקלה ומתפשרת של החוק שאין לה מקום. אין סיבה שחברות בוגרות ייהנו מהטבות רטרואקטיביות. המשק הישראלי כולו צריך ליהנות מפירות הצמיחה, והכל במסגרת המגמה של תמיכת הממשלה בצעדים הראשונים של החברות ותשלום המס המלא עם התבססותן.
ההכרה בתרומתן של החברות הגדולות להתפתחות הכלכלית בהיבטים נוספים דוגמת התרומה לתוצר הלאומי הגולמי, ליצירת מקומות עבודה ולפיתוח של אזורי פריפריה, אינה מפחיתה מאחריותן לחובת תשלום מס מלא,כך שנטל המס יתחלק בין החברות בצורה שווה.
ברור לכל בר דעת כי אילו היה נגבה סכום המס המלא מכל החברות, אפשר היה למתן את עול הגזירות הכלכליות האחרונות של העלאת המע"מ, העלאת מס הכנסה ליחידים בעיקר במעמד הביניים וכן, למנוע את הגזירות הכלכליות שעוד צפויות. אין ספק שלפחות חלק מהן היה מתייתר. בימים אלה של האטה כלכלית, יש לפעול לאכיפת מדיניות מיסוי שיווניות, במטרה לסייע להרחבת המשאבים הציבוריים ולחלק את הנשיאה בנטל הכבד באופן צודק.
_____________________________
הכותבת היא רו"ח איריס שטרק, שותפה מנהלת, במשרד שטרק את שטרק רו"ח, סגנית נשיא לשכת רו"ח בישראל.
לאתר החברה:www.starkcpa.com
[1][ת.א. (מחוזי נצרת) 52756-09-11 Manchester United Limitedואח' נ' ביג זול ישראל 1997 בע"מ ואח', פסק-דין מיום 9.9.12, השופט יצחק כהן. לא צויינו שמות ב"כ הצדדים].
[2][ת.א. (מחוזי ת"א) 2571-04 Louis Vuittonנ' בלונים ושעשועים בע"מ ואח';ת.א. (מחוזי ת"א) 2573/04 Rolex SAנ'בלונים ושעשועים בע"מ].
עדכוני מכס ורגולציה
