יבוא, יצוא ומה שביניהם
סקירות וחידושים בענייני חוק ומשפט
עו"ד גיל נדל, ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים
גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
בית המשפט: רשות המכס תחשוף סיווגי מכס של יבואנים אחרים
הטלת חוב דמי אחסנה או השהייה על סוכן המכס - נקודות להתנהלות נכונה
ביהמ"ש המחוזי קובע – בשונה ממע"מ ומס קניה- לא יוחזר בלו בגין "חוב אבוד"
יסודות הפיקוח על יצוא בטחוני - שלב רישיון היצוא - חלק ראשון
לא הכל חסוי: יצואן של ציוד דו-שימושי יקבל התכתבויות פנימיות בין משרדי הממשלה
בקשר לבקשת רשיון ליצוא שהוגשה על ידו
הממונה על הגנת הצרכן- התובע, השופט והתליין ?
עובד מכס שסייע להתחמקות מתשלום מס - מה דינו?
תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל? הדעות בנושא חלוקות
עדכון ליצואנים: מגעים להסכם סחר חופשי עם פנמה
מה חדש החודש
בית המשפט: רשות המכס תחשוף סיווגי מכס של יבואנים אחרים
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
פעמים רבות, פונים יבואנים שהגישו תביעות נגד רשות המכס בנוגע לסיווג טובין לבית המשפט, בבקשה לחייב את רשות המכס לחשוף החלטות סיווג שניתנו על ידה ביחס לטובין דומים.
בקשות אלו מוגשות שכן במדינת ישראל, בשונה מארה"ב מהאיחוד האירופי, לא קיים מאגר ממוחשב וזמין של החלטות סיווג (pre-ruling).
בהיעדר מאגר כזה, האם תידרש רשות המכס לחשוף בפני היבואן התובע החלטות סיווג דומות או שטענת החיסיון תעמוד לרשותה?
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בירושלים שניתנה לאחרונה (18.2.15), שם הורה בית המשפט לרשות המכס להעביר לידי היבואן, שיוצג ע"י משרדנו, רשימוני יבוא של יבואנים אחרים שייבאו טובין דומים, ודחה את טענת החיסיון שהעלתה רשות המכס.
סיפור המקרה:
היבואן הגיש תביעה נגד רשות המכס בגין סיווג של מנעולים לדלתות פנים. היבואן טען כי הסיווג הינו בפרט 83.01 לצו תעריף המכס כ"מנעולים", ואילו רשות המכס טענה כי הסיווג הינו בפרט 83.02 לצו תעריף המכס כ"מיקבעים ממתכת פשוטה".
היבואן טען בכתב התביעה כי הוא הופלה לרעה לעומת יבואנים אחרים המייבאים טובין דומים.
במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, דרש היבואן מרשות המכס לחשוף כיצד יבואנים אחרים סיווגו טובין דומים, ולאחר שרשות המכס התנגדה לחשיפת המידע מטעמי חיסיון, הגיש היבואן לבית המשפט בקשה לחייב את רשות המכס לחשוף מידע זה.
החלטת בית המשפט:
בהחלטתו מיום 18.2.15, קיבל בית המשפט את בקשת היבואן והורה לרשות המכס לחשוף בפניו את המידע הנוגע לסיווגים של יבואנים אחרים, תוך השחרת פרטים חסויים אודות זהות היבואנים.
בהחלטתו, קבע בית המשפט כי על מנת לשמור על חיסיון של יבואנים אחרים, ומצד שני לחשוף בפני היבואן את הפרטים הרלוונטיים, רשות המכס תמסור ליבואן דוגמא של רשימון יבוא לכל סוג של טובין שיובאו בשנת 2013 בפרט 83.01-4000, תוך השחרת פרטים סודיים.
(ת.א. (שלום ירושלים) 29772-05-13, השופט עבאס עאסי, החלטה מיום 18.2.15. ב"כ הצדדים: ליבואן: עו"ד גיל נדל, מיכל סולומונוביץ ועומר וגנר ממשרדנו. לרשות המכס: עו"ד עדי בן-דוד מנע מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי).
הערות:
בשנת 2010, אגב דיון בערעור בבית המשפט העליון בתיק 10144/06 מדינת ישראל נ' פרמה גורי, שם יוצג היבואן על ידי משרדנו, הסכימה המדינה להצעת בית המשפט לחשוף בפני היבואן נתונים על סיווגי מכס שביצעו אחרים, תוך ביצוע איזון לפיו לא ייחשף שם היבואן או נתונים מסחריים אודותיו.
במקרה הנוכחי שעלה לדיון, סירבה המדינה לחזור בשנית על אותו פתרון, ובית המשפט נדרש לתת החלטה שמהווה איזון בין זכותו של היבואן לקבל נתונים רלוונטיים להוכחת תביעתו, לבין טענת החיסיון שהעלתה רשות המכס.
יצוין כי במקרה דומה שהוכרע בבית משפט השלום באפריל 2014 (ת.א. 2846-10-12 פילט אייר בע"מ נ' מדינת ישראל), קיבל בית המשפט את בקשת היבואן והורה לרשות המכס לחשוף סיווגים של יבואנים אחרים, במגבלות מסוימות ולצורך שמירה על החיסיון.
לעומת זאת, במקרה שהוכרע בשנת 2011, דחה בית משפט השלום בראשון לציון בקשה דומה וקבע כי טענת החיסיון לא תאפשר לרשות המכס להעביר מידע זה, מה גם שהמידע הנ"ל לא מצוי ברשותה בלחיצת כפתור אלא שהיא נדרשת לבצע עבודה רבה כדי להשיגו [ת.א. (שלום ראשל"צ) 1907/09 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ), החלטה מיום 10.10.11]
* * *
הטלת חוב דמי אחסנה או השהייה על סוכן המכס - נקודות להתנהלות נכונה
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר, עו"ד מורן עוז
סוכני מכס, כחלק שגרתי מעבודתם, מייצגים את היבואנים מול רשות המכס. לצד הייצוג מול רשות המכס, פועל סוכן המכס כנציגו של היבואן / היצואן מול גופים אחרים: מול סוכני אוניה (למשל: פדיית פקודת מסירה), מסופים ומחסנים (למשל: הכנסת סחורה לאחסנה), מובילים יבשתיים, ועוד. פעולות אלו אינן טכניות בלבד, אלא בעלות אופי משפטי, שכן לרוב סוכן המכס מתחייב לשלם חיובים כספיים בשם היבואן - תשלומי דמי אחסנה, השהיות, ועוד.
פעמים רבות, נותר חוב של היבואן/היצואן לצדדים שלישיים, כמו דמי אחסנה או דמי השהיית מכולה, ואותם צדדים שלישיים פונים לסוכן המכס ומבקשים שהוא יפרע את החוב, ובמידה והחוב לא נפרע- מגישים תביעה משפטית נגד סוכן המכס.
האם ניתן במצב כזה לחייב את סוכן המכס בחוב דמי האחסנה או ההשהייה?
והאם מוצדק לחייב את סוכן המכס בחוב זה?
בנושא דמי אחסנה, סוכני מכס נוהגים להתגונן בטענה כי שימשו כמתווכים בין הלקוח למחסן, בלבד, וכי תפקידם התמצה בפעולות עמילות מכס. האם טענת הגנה מסוג זה עשויה להתקבל?
שאלה זו נדונה בפסיקה מספר פעמים, ואנו ננסה לרכז את עיקרי הדברים ולהביא בסופם נקודות להתנהלות נדונה של סוכן מכס בנושא זה.
1.מקרה שנדון לאחרונה בו סוכן המכס הצליח "למזער נזקים"
במקרה שהוכרע בנובמבר האחרון, סוכן מכס פעל מול מחסני הערובה לצורך אחסנת קטנועים שיובאו ע"י יבואן עזתי, אך לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב.
התשלום עבור שירותי האחסנה הועבר למחסני הערובה ישירות על ידי סוכן המכס, למעט תשלום אחד אשר הועבר ישירות על ידי היבואן.
לאחר תקופה מסוימת, חדל סוכן המכס מלהעביר למחסני הערובה תשלום עבור האחסנה, ובסופו של יום, הטובין הוכרזו כסב"ן (סחורה בלתי נדרשת), הועמדו למכירה על ידי רשות המכס ולבסוף הושמדו.
נותר חוב אחסנה של כ-275,000 ש"ח, ומחסן הערובה תבע את סוכן המכס וביקש לחייבו בתשלום דמי האחסנה.
סוכן המכס התגונן בטענה שההתקשרות עם מחסני הערובה נעשתה בשם היבואן, וכי סוכן המכס עוסק במתן שירותי עמילות מכס בלבד, ואין הוא אחראי על אחסון הסחורות או על התשלום בעבור האחסון.
בית המשפט קבע כי על פי התנהגות הצדדים, הוכחה התקשרות ישירה בין סוכן המכס למחסן, ודחה את טענת סוכן המכס כאילו ההתקשרות הייתה בין היבואן למחסן.
בית המשפט קבע כי מדובר למעשה בלקוח משותף של שני הצדדים, כאשר הצדדים לא התייחסו באף שלב בהתקשרות ביניהם לאפשרות שהיבואן לא ישלם את חלקו ולכן אין להטיל את עיקר הנזק על צד אחד.
בית המשפט מתח ביקורת על שני הצדדים על כך שעבדו עם לקוח מהרשות הפלסטינית והיו מודעים לסיכון שלא ישולמו דמי אחסנה, אך שניהם בחרו שלא לדרוש ערבויות.
מסיבות אלה, סוכן המכס חויב ב-40% מדמי האחסנה.
[ת.א. (שלום הרצליה) 615-02-11 השופטת חנה קלוגמן. פסק דין מיום 26.11.14]
2.מקרה שבו התנהגות סוכן המכס עמדה בעוכריו
במקרה אחר שנדון על ידי בית המשפט השלום תל אביב נקבע כי יתכנו מקרים בהם סוכן המכס משמש כמתווך בלבד בין היבואן לבין מחסן הערובה, דבר אשר משליך על חבותו, אך הכול תלוי בנסיבות.
במקרה זה, קבע בית המשפט כי הצעת המחיר נשלחה לסוכן המכס, הוחזרה על ידו חתומה, ובהמשך סוכן המכס אף שילם חשבוניות ראשונות. על פי בית המשפט, כל אלו מפריכים את טענת סוכן המכס כי שימש כמתווך בלבד.
בית המשפט דחה את טענת סוכן המכס כי הוסכם בינו לבין מחסן הערובה כי בהיעדר תשלום מצד היבואן, סוכן המכס אינו חייב בתשלום למחסן.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התנגדות סוכן המכס ואישר את המשך ביצוע התביעה בהוצאה לפועל. [ת.ת. 1843-08-10, החלטה מיום 5.10.10].
3.חתימה על חוזה מול המחסן- נזקפה לחובת סוכן המכס
במקרה נוסף שעלה לדיון בבית משפט השלום ברחובות, נקבע כי חוזה האחסנה נכרת ישירות בין חברת השילוח ועמילות המכס לבין מחסן הקירור, והדבר עמדה בעוכריה והביא לקבלת התביעה כנגדה, כאשר חוב האחסנה עמד על 85,000 ש"ח.
[ת.א. (שלום רחובות) 1953-09 השופטת עיריה מרדכי, פסק-דין מיום 16.5.12[.
4.ללא הסכם בכתב- לא ניתן לחייב סוכן מכס בדמי השהיית מכולה
במקרה שעלה לדיון והוכרע בשנת 2007, נדחתה תביעת משלח בינלאומי נגד סוכן מכס לתשלום דמי השהיית מכולה, שלא שולמו על ידי היבואן.
בית המשפט קבע כי למרות שסוכן המכס חתם על כתב התחייבות, כתב ההתחייבות לא הוגבל בסכום ולכן הוא אינו מפורט מספיק כדי לאפשר לחייב את סוכן המכס בדמי השהייה.
בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם שטר המטען הוסב לטובת סוכן המכס, הדבר מקנה לו חזקה בטובין (ולא בעלות) ולכן לא ניתן לחייב אותו בדמי השהייה בהיעדר הסכם מפורש בכתב.
בשונה ממקרים אחרים, במקרה זה היעדרו של הסכם בכתב דווקא פעל לטובת סוכן המכס ולא לחובתו.
[ת.א. (שלום חיפה) 17588/05 (7.3.07)]
5.הסיכונים העומדים בפני סוכן המכס, והדרך להימנע מהם או לפחות למזער אותם
ראשית, חשוב לזכור כי סוכן מכס מקבל בדרך כלל עמלה של מאות ש"ח לכל תיק, בעוד שחוב דמי אחסנה, לצורך הדוגמא, עשוי להגיע גם לסכום של עשרות אלפי שקלים. לפיכך, הסיכון שבפניו עומד סוכן המכס בקשר לחיוב בתשלום דמי אחסנה, הוא סיכון גבוה ביחס להיקף פעילותו.
אמנם, גם אם בית המשפט מחייב את סוכן המכס בחוב דמי אחסנה, רשאי סוכן המכס להגיש תביעת צד ג' נגד הלקוח ולדרוש שהוא יישא בחוב, ואולם פעמים רבות מדובר בלקוח שנקלע לחובות כספיים או שלא ניתן לאכוף נגדו את פסק-הדין, ולכן החוב מוטל בסופו של דבר על סוכן המכס.
6. לאור זאת, כיצד יתנהל סוכן המכס בצורה נכונה בנושא דמי אחסנה?
הבעייתיות בנושא זה נוצרת בעיקר כאשר אין בין הצדדים המעורבים- היבואן/יצואן, סוכן המכס והמחסן- הסכם בכתב. במצב כזה נדרש בית המשפט לפרש, בדיעבד, מה הייתה הסכמת הצדדים וזאת כאשר לא קיים הסכם בכתב, ולכן נעזר בית המשפט באופן שבו התנהגו הצדדים לאורך השנים, ובמבחנים נוספים.
לכן, סוכן המכס נדרש, בראש ובראשונה, לחתור לכך שייחתם הסכם בכתב מול המחסן שיסדיר את מערכת היחסים מול כל הגורמים הרלוונטיים, ויבהיר כי הגורם שחב בחוב האחסנה הוא הלקוח ולא סוכן המכס. המצב הרצוי הוא שהגורם שיחתום על ההסכם מול המחסן יהיה הלקוח-היבואן/יצואן, אך אם הדבר אינו פרקטי, יכול סוכן המכס להצטייד בייפוי כח מאת הלקוח ולחתום בשמו על ההסכם.
כאשר אין הסכם בכתב ולא ניתן להגיע להסכם בכתב מול המחסן, התנהגות סוכן המכס מול המחסן הינה קריטית. במצב כזה, באם הדבר ניתן, רצוי שהיבואן ישלם את דמי האחסנה ישירות למחסן שכן בתי המשפט כבר זקפו לחובת סוכן המכס את העובדה שהוא שילם בעצמו למחסן, והדבר הטה את הכף נגד סוכן המכס בבית המשפט.
* * *
ביהמ"ש המחוזי קובע – בשונה ממע"מ ומס קניה- לא יוחזר בלו בגין "חוב אבוד"
עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז
במציאות העסקית של ימינו, לעיתים נקלעים בעלי עסקים למצב בו הם אינם יכולים לגבות חוב כספי מלקוח, בין אם מדובר בלקוח הנמצא בחדלות פרעון, פשיטת רגל או כל סיבה אחרת, מצב הידוע בכינויו כ"חוב אבוד".
למצב זה ישנה משמעות גם בהיבטי מס, שכן על כל עסקה, כולל כזו שהפכה ל"חוב אבוד" מוטל מס כזה או אחר, כאשר לרוב, בעל העסק מעביר את תשלום המס לרשות המסים מיד עם ביצוע העסקה, בין אם הלקוח שילם ובין אם לאו.
האם מצב זה, בו המדינה מחזיקה בידה מס ששולם על "חוב אבוד", הנו מצב ראוי?
בשנים האחרונות ניתנו פסקי דין בנושא מע"מ או מס קניה ששולמו בגין חוב אבוד שקבעו כי יש להשיב את המס, אך פסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בנושא בלו, הגיע למסקנה הפוכה.
עובדות המקרה:
חברות הדלק אשר נחשבות כ"יצרן" לפי חוק הבלו על דלק טענו כי נוצרו להן במהלך השנים עסקאות בהן הבלו שולם לרשות המיסים, אך תמורת העסקה לא נגבתה מהלקוח כך שהן הפכו לחובות אבודים.
חלק מחברות הדלק פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענו כי על רשות המסים להשיב את הבלו שגבתה במקרים בהם נוצרו חובות אבודים.
נציין כי בשנת 2013, במהלך ניהול התביעה תוקן חוק הבלו ונוסף לו סעיף 12א הקובע כי "שולם בלו על דלק שהוצא ממקום הייצור ולא נמכר או שנמכר בלי ששולמה עליו תמורה לא יינתן עליו החזר בלו". המדינה טענה כי מדובר בתיקון מבהיר ואילו חברות הדלק טענו שמדובר בתיקון מתקן.
חברות הדלק פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענו כי על רשות המסים להשיב את הבלו שגבתה במקרים בהם נוצרו חובות אבודים בגין התקופה שלפני התיקון האמור, כלומר עד שנת 2013.
חברות הדלק הסתמכו בתביעתן על הטענות העיקריות הבאות:
1. חברות הדלק הן רק "צינור – כלי" להעברת כספי הבלו מן הצרכן הסופי אל המדינה והן כיצרן אינן החייבות בנשיאת נטל תשלום המס.
2. בית המשפט העליון פסק כי יש להשיב מע"מ בגין חוב אבוד, ובתי המשפט המחוזיים והשלום פסקו כי יש להשיב מס קניה בגין חוב אבוד. יש ללמוד מהמקרים הללו לענייננו משום שגם בלו הוא מס עקיף.
3. חוק הבלו לא מציין במפורש כי לא קיימת אפשרות להשבת בלו בגין חוב אבוד ולכן יש לפרש את החוק לטובת הנישום.
4. יש להשיב את הבלו מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק מיסים עקיפים.
פסיקת בית המשפט:
בית המשפט המחוזי קבע כי בלו הוא מס עקיף חד שלבי המוטל על יצרני דלק, וכי אירוע המס הוא חד פעמי המתרחש בהוצאת הדלק ממקום ייצור או אתר האחסון, לשימוש בישראל. נפסק כי החבות בבלו אינה מותנית בקיום עסקה, בקבלת תמורה בגינה או בכך שתצמיח ליצרן רווח. על כן, בית המשפט דחה את טענות חברות הדלק לפיהן חוק הבלו הוא רב שלבי וכי אירוע המס הוא במועד המכירה לצרכן הסופי.
בית המשפט דחה את טענות חברות הדלק לפיהן יש לעשות היקש מהלכת בית המשפט העליון בנושא מע"מ, וקבע כי התכלית במע"מ ובבלו היא שונה: במע"מ אין הצדקה שנטל המס ייפול על שכמו של העוסק כאשר בפועל תשלום המע"מ כמס עקיף מגולגל על הלקוח והוא זה שנושא בנטל המס, בעוד שבכל הקשור לחוק הבלו, אין הוא ממסה הכנסה אלא את השימוש בדלק.
בית המשפט קבע כי אם חוק הבלו "שותק" לעניין חובות אבודים המשמעות היא שהמחוקק לא התיר אפשרות זו ודחה את טענות חברות הדלק.
בית המשפט דחה גם את ההסתמכות על פסקי הדין במחוזי ובשלום בנושא חובות אבודים במס קניה, וקבע כי בחוק מס קניה קיים עיגון לשוני מינימלי להשבת מס במקרה של חוב אבוד, מה שלא קיים במקרה של בלו. עוד ציין בית המשפט כי פסקי-דין שניתנו במחוזי ובשלום אינם מחייבים אותו.
לבסוף, קבע בית המשפט כי אף טענת חברות הדלק כי יש להשיב להן את הבלו מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק מיסים עקיפים, דינה להידחות באשר שאין מדובר בגבייה בטעות או ביתר מעבר לסכום המגיע לרשות המס. כלומר, אין מחלוקת כי המס שולם כדין לרשות המיסים.
לאור כל האמור לעיל, בית משפט דחה את תביעת חברות הדלק ופסק כי כל אחת מהן תשלם לרשות המיסים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 25,000 ש"ח.
ת.א. (מחוזי מרכז) 21235-12-12 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פסק דין מיום 22.2.15, השופט ד"ר אחיקם סטולר. ב"כ הצדדים: לחברת "דלק" וחברת טן - עו"ד זיו שרון ושות'; לחברת דור אלון אנרגיה – עו"ד איתן מהולל & שדות; למדינה - עו"ד אלפא ליבנה מפרקליטות מחוז תל אביב].
למאמרים נוספים שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא השבת מיסים בגין חובות אבודים, לחצו על הקישורים הבאים:
· השבת מס עקיף בגין "חוב אבוד" - פסיקה עדכנית ומבט אל העתיד (פורסם ב"מיסים"- יוני 2012)
· המחוזי מאשר: אין לגבות מס קניה בגין "חוב אבוד"
· האם יש להשיב מס קניה בגין "חוב אבוד"?
· החזר מס קניה במקרה של חוב אבוד
* * *
יסודות הפיקוח על יצוא בטחוני - שלב רישיון היצוא - חלק ראשון
עו"ד גיל נדל, עו"ד אור כהן-ששון
בסוף שנת 2007 נכנס לתוקפו חוק הפיקוח על יצוא בטחוני, התשס"ז – 2007 ["החוק"] . החוק, התקנות והצווים שהותקנו מכוחו, מחליפים את חקיקת המשנה שהייתה קיימת עד לכניסתו לתוקף ומסדירים בחקיקה ראשית את הפיקוח על יצוא מישראל של ציוד בטחוני, ידע בטחוני, ושירותים בטחוניים. מטרת החוק הינה הסדרת הפיקוח על יצוא בטחוני מטעמי בטחון לאומי, מדיניות חוץ, התחייבויות בינלאומיות ושמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של מדינת ישראל.
במאמרינו הקודמים (ראו קישורים למטה) הבהרנו כי יצואן בטחוני המבקש לשווק את מוצריו יזדקק לרישיון שיווק בטרם יוכל לשווק מוצריו ואף בטרם יוכל לבצע הליכים מקדימים לשיווק (למשל הצעת הטובין או ניהול מו"מ).
כמו כן, הסברנו כי רישיון השיווק הוא תנאי מקדים הכרחי ליצואן הבטחוני, שהרי ללא רישיון שיווק תקף - אין באפשרותו לקבל רישיון יצוא עבור הטובין ו/או הידע.
במאמר זה נסקור את שלב הבקשה לקבלת רישיון יצוא עבור היצואן הבטחוני.
מהו רישיון יצוא?
החוק מגדיר בסעיף 2 "יצוא בטחוני" כל אחד מאלה:
i. יצוא של ציוד ביטחוני.
ii. העברת ידע ביטחוני.
iii. מתן שירות ביטחוני.
החוק מטיל חובה על יצואן בטחוני לקבל רישיון יצוא מאגף הפיקוח על היצוא הבטחוני ("אפ"י") לצורך עיסוק ביצוא בטחוני של ציוד, ידע או שירות. חשוב להבין כי רישיון היצוא הינו רישיון בנוסף לכל רישיון אחר הנדרש על פי הדין, ולא במקומו; לכן, רישיון יצוא לא פוטר את היצואן מהחזקה ברישיון שיווק תקף. למעשה, רישיון יצוא לא יינתן אם ליצוא אין רישיון שיווק תקף.
החובה לקבל רישיון יצוא חלה על אדם או חברה המבקשים לייצא ציוד או ידע בטחוני, כמו גם על עסקאות ייעוץ ותיווך של ציוד או ידע כאמור. קבלת הרישיון חייבת להיעשות לפני ביצוע היצוא.
מהם הסוגים השונים של רישיונות יצוא?
קיימים שני סוגים של רשיונות יצוא: האחד הינו רישיון ליצוא ציוד, והשני הוא רישיון ליצוא ידע.
רישיון ליצוא ציוד כולל גם אישור לייצא את הוראות ההפעלה והשימוש של הציוד עבורו ניתן הרישיון (לעניין זה ישנן מגבלות כאשר מדובר בציוד, תכנה וטכנולוגיות טילים [MTCR – Missile Technology Control Regime]).
רישיון לייצא ידע כולל הדרכות וייעוץ בעניינים ביטחוניים וכן ידע בעניין ייצור ציוד בטחוני.
נקודה שיש להדגיש בנושא זה היא כי על אף שהרישיון ליצוא ציוד כולל בתוכו גם יצוא של הוראות ההפעלה והשימוש במכשיר, הוא איננו מהווה רישיון יצוא להדרכה על אותו ציוד, שכן פעולת ההדרכה מחייבת רישיון ליצוא ידע, שהינו כאמור רישיון נפרד, והיצואן (בהנחה שרוצה לבצע גם הדרכות בתחום) יצטרך במצב זה להגיש בקשה לשני סוגי הרשיונות.
איך מקבלים רישיון יצוא?
כפי שהוסבר, תנאי מקדים לקבלת רישיון יצוא הוא החזקה ברישיון שיווק בטחוני תקף הכולל את היצואן, את הטובין עבורם מתבקש רישיון היצוא ואת מדינת היעד. בהערת אגב יצוין כי במקרים מסוימים נדרש כי גם הגורם הרוכש את הטובין יהא מצוין ברישיון.
על מנת לקבל רישיון יצוא בטחוני, היצואן נדרש לפנות לאפ"י ולצרף את מסמכי הבקשה הרלוונטיים. הבקשה תוגש בסמוך למועד בו נחתם חוזה בין היצואן ובין הלקוח, ולפני ביצוע העסקה. במידה ומדובר בהזמנה הכוללת מספר משלוחים, יש לפנות לפני ביצוע המשלוח הראשון.
טופס הבקשה כולל פרטים שונים: פרטים אישיים, סיווג בטחוני, תיאור הטובין, כמות, ערך כספי, לו"ז אספקה, ועוד. כמו כן, על היצואן להגיש הצהרה בעניין תמלוגים ביחס לטובין המיוצאים על ידו. מבלי להיכנס לעובי הקורה, נציין כי במקרים מסויימים יידרש צירוף מסמכים נוספים לבקשה (כך למשל במקרה של יצוא במסגרת TSWG [מסגרת שיתוף פעולה של ארה"ב-ישראל בתחום הבטחוני], לוחמה בטרור, אבטחה, לוחמה זעירה, יצוא המשך (Re-export), MTCR [תוכנה וטכנולוגיות טילים] ועוד.
האם קיומו של רישיון שיווק תקף מצביע על כך שיינתן רישיון יצוא?
חשוב לציין כי החזקה ברישיון שיווק תקף לא מחייבת את אפ"י ליתן גם רישיון יצוא עבור הטובין; הסמכות ושיקול הדעת למתן רישיון היצוא נתון לאפ"י, בלי קשר להחלטתה לגבי רישיון השיווק.
הואיל וההחלטה בעניין רישיון היצוא ניתנת על ידי אפ"י ואינה תלויה ביצואן, ומאחר שהבקשה מוגשת לאחר חתימת החוזה בין היצואן ללקוח, מומלץ להקדים תרופה למכה ולקבוע התניה בחוזה לפיה קיום החוזה / הוצאת הציוד מהארץ מותנים בקבלת רשיון יצוא מאפ"י.
בחלק הבא של מאמר זה נמשיך לדון בסוגיות בעניין קבלת רישיון יצוא בטחוני וכן בסוגיות קשורות כמו דחיית הבקשה לרישיון יצוא, קבלת רישיון מוגבל וכיו"ב.
למאמרים קודמים פרי עטנו בנושא הפיקוח על היצוא הבטחוני, לחצו על הקישורים הבאים:
· פיקוח על יצוא ציוד דו-שימושי;
· יסודות הפיקוח על היצוא הביטחוני;
· העיסוק באמצעי הצפנה ;
· יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב הרישום והרישוי ;
· יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב השיווק ;
* * *
לא הכל חסוי: יצואן של ציוד דו-שימושי יקבל התכתבויות פנימיות בין משרדי הממשלה
בקשר לבקשת רשיון ליצוא שהוגשה על ידו
עו"ד גיל נדל, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו-מוך
בסקירה זו נתאר מקרה בו יצואן של ציוד "דו-שימושי" אשר תבע את משרד הכלכלה בגין עיכוב במתן רישיון ליצוא דו-שימושי, יקבל לידיו התכתבויות פנימיות בין משרדי הבטחון והכלכלה, שעסקו בעניינו.
משרד הכלכלה טען כי התכתבויות בין משרדי ממשלה הן תרשומות פנימיות חסויות, אך בית המשפט דחה את הטענה והורה למסור תכתובות אלו לידי היצואן, התובע.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת אויוניקה אלחוטית ("היצואן"), העוסקת בייצור ובשיווק רכיבים אלקטרוניים, הגישה תביעה כספית בסך של 490,000 ש"ח נגד משרד הכלכלה, בגין נזקים כספיים שנגרמו לה, עקב סירוב משרד הכלכלה להפעיל את סמכותו ליתן לה רישיון ליצוא טובין.
באפריל 2012 פרסם מנכ"ל משרד הכלכלה הוראת מנכ"ל לעניין פיקוח על יצוא ציוד דו-שימושי, כלומר ציוד שנועד לשימוש אזרחי אך מתאימים גם לשימוש ביטחוני. רישיון ליצוא מוצר דו-שימושי מונפק על-ידי הרשות המוסמכת במשרד הכלכלה, למעט במקרים שהמשתמש הסופי הוא משתמש ביטחוני, ואז הרישוי כפוף לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הבטחון (אפ"י).
היצואן התקשר בהסכם עם חברה טורקית לפיו יספק לה חוסם סלולרי למטעני צד, ופנה למשרד הכלכלה לקבל רישיון יצוא למוצר. הממונה על הרישוי במשרד הכלכלה מסר בתגובה כי הבקשה מועברת לבדיקה של משרד החוץ ולאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הבטחון.
היצואן טען כי מדובר ב"התפרקות חד צדדית ושלא כדין מסמכויותיו של משרד הכלכלה על פי הדין". היצואן הוסיף וטען כי הליך קבלת רישיון ייצוא בטחוני מאפ"י הינו הליך סיזיפי ויקר לעומת הליך הרישוי במשרד הכלכלה שהינו פשוט יחסית, וכי עמדת משרד הכלכלה במקרה זה מערימה עליו קשיים מיותרים ובניגוד לחוק. היצואן טען כי הפנייה לאפ"י סיכלה את האפשרות לספק את ההזמנה ללקוח וגרמה לו לנזקים.
מנגד, משרד הכלכלה טען כי התייעצות עם אפ"י הינה לגיטימית.
היצואן ביקש מבית המשפט להורות למשרד הכלכלה לחשוף התכתבויות דוא"ל בין משרדי הכלכלה והבטחון לעניין רישוי המוצר, ולרבות בנושא סיווגו.
משרד הכלכלה טען כי מדובר במסמכים חסויים שכן אלו הן התייעצויות/תכתובות פנימיות, ואין מדובר בעמדה הרשמית של הרשות, אלא בהחלפת דעות פנימית שנעשתה תוך כדי הליך קבלת ההחלטה.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט חזר על כך שהכלל הוא גילוי מירבי והחריג הוא חיסיון, והנטל להוכחת החריג מוטל על הטוען לו- במקרה הזה על משרד הכלכלה. בית המשפט דחה את טענת משרדי הממשלה שהתבססה על הטענה כי חשיפת תוכנו של דיון פנימי עלולה להכביד על המשתתפים בו להתבטא באופן פתוח ובצורה חופשית, ובכך להביא לשיבוש התפקוד התקין של הרשות הציבורית.
נקבע באופן ספציפי כי משרד הכלכלה לא נימק את טענותיו מלבד הטענה כי קיים חשש לפגיעה בתפקודה של רשות ציבורית, ולא הסביר איזו פגיעה תיגרם כאן- ולכן טענתו נדחית.
בית המשפט קבע כי "אין די בטענות כלליות אלו להרמת הנטל להראות מדוע גובר האינטרס לחיסיון המסמכים על האינטרס בחשיפתם."
לפיכך, בית המשפט קיבל את בקשת היצואן והורה על חשיפת המסמכים בפניו, ובאם במסמכים אלה קיימים פרטים הנוגעים לצדדים שלישיים – יש להשחירם, אך מבלי שנפסקו הוצאות לחובת משרד הכלכלה.
[ת"א (שלום ת"א) 59818-01-14 אויוניקה אלחוטית בע"מ נ' מדינת ישראל, כבוד השופטת הדס פלד, ההחלטה מיום 23.1.15. ב"כ הצדדים- ליצואן- עו"ד בן ציון רזניק; למדינת ישראל- עו"ד ארז שטיינברג].
* * *
הממונה על הגנת הצרכן- התובע, השופט והתליין ?
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו-מוך
בתאריך 1.1.15 נכנס לתוקפו תיקון משמעותי מאד לחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39), אשר צפוי להשפיע באופן דרמטי על התנהלותם של עסקים, לרבות יבואנים.
במאמרנו הקודם ("עוסקים ויבואנים שימו לב- מסלול אכיפה וענישה חדש ומרתיע בחוק הגנת הצרכן") סקרנו חלק נכבד מהאמצעים המינהליים שמעניק התיקון לחוק לרשות המוסמכת על מנת לנקוט כנגד בעלי עסקים שהפרו את החוק, כגון עיצום כספי, התראה מינהלית, ועוד. בסקירה הנוכחית נפרט על אמצעי אכיפה נוסף שמעניק התיקון לחוק, והוא הפרסום באתר האינטרנט.
התיקון מאפשר לממונה על הגנת הצרכן לפרסם באתר האינטרנט, באופן פומבי, את שמות בעלי העסקים שהוטל עליהם עיצום כספי ולכאורה מפרים את החוק, וזאת עוד לפני שבית משפט מוסמך דן בנושא ואימץ את מסקנות הממונה.
סעיף 22כא לחוק קובע כי הפרסום יכלול את הפרטים הבאים:
· דבר הטלת העיצום הכספי;
· מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
· סכום העיצום הכספי שהוטל;
· אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות אשר בשלן הופחת סכום העיצום ואחוזי ההפחתה;
· פרטים אודות המפר;
· שמו של המפר – אם המפר הוא תאגיד; כאשר מדובר ביחיד, סעיף 22כא(ג) נותן אפשרות לממונה לפרסם את שמו רק אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור;
אם העסק ה"מפר" הגיש ערעור על דרישת תשלום לפי סעיף 22כ לחוק, נדרש הממונה לפרסם את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו בדרך שבה פרסם את דבר הטלת העיצום הכספי. סעיף 22כא(ה) קובע שהפרסום יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובנוגע לעיצום הכספי שהוטל על יחיד – שנתיים.
לדעתנו, מדובר בסמכות שמעניקה אמצעי אכיפה נוספים ומשמעותיים לממונה על הגנת הצרכן, ואשר הופכת אותו למעשה לתובע, לשופט ולתליין גם יחד. למעשה זהו אמצעי ענישה נוסף לבעל העסק מעבר להטלת העיצום הכספי.
כיום, בעידן האינטרנט, אשר נגיש לכל אדם, פרסום באתר אינטרנט לפיו בית עסק מסוים הפר את החוק וקיבל עיצום כספי, עשוי להרתיע צרכנים מלהמשיך ולרכוש מאותו בית עסק שנכנס ל"רשימה השחורה", וכל זאת כאשר קיים סיכוי שבית המשפט יקבע, בסוף התהליך, שעשוי לערוך מספר שנים, כי בית העסק לא הפר את החוק.
פרסום ה"הפרה" באתר האינטרנט של הרשות להגנת הצרכן עשוי לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות צרכניות נגד בעל העסק בגין אותה הפרה. כידוע, תובענות ייצוגיות בתחום הצרכנות והמזון הפכו להיות חזון נפרץ במדינתנו, ולמשל בשנת 2013 הוגשו כמעט 500 תובענות ייצוגיות בתחום הצרכנות.
במצב זה, הפרסום באינטרנט עשוי לגרום לענישה כפולה של בית העסק- הפרסום יעודד תביעה ייצוגית, והפרסום עשוי להפחית את כמות האנשים שירכשו באותו בית עסק.
אמנם החוק מחייב את הממונה לציין כי בית העסק ערער לבית המשפט, אך ניתן להעריך בזהירות כי הסתייגות זו לא תשנה את הנזק שעשוי להיגרם לעסק כתוצאה מן הפרסום וכן כנראה שלא תמנע את התביעה הייצוגית. לכן, הפרסום צפוי להביא לנזק לבית העסק, גם אם לאחר מספר שנים בית המשפט יבטל את העיצום ויקבע כי החלטת הממונה הייתה שגויה, וגם אם התביעה הייצוגית תידחה.
למעשה, הממונה על הגנת הצרכן הוא רשות מינהלית אשר גם מאשימה וגם מטילה את העונש, כגון העיצום הכספי. האקט הנוסף של הפרסום מהווה ביצוע נוסף של פסק-דינו של הממונה, וזאת עוד בטרם הכריע בית המשפט בעניין.
לצורך השוואה, גם בתחום הכופר המוטל על עברייני מס, בעקבות פסק- הדין בעניין התנועה לחופש המידע משנת 2008, הונחתה רשות המסים להתחיל ולפרסם את החלטות ועדות הכופר יחד עם שמות הנישומים שעברו עבירות, וזאת בכפוף לחוק חופש המידע ועקרון השקיפות. יחד עם זאת חשוב לציין כי כופר מוטל על הנישום בהסכמה, בעוד שעיצום כספי מכח חוק הגנת הצרכן מוטל כנגד עמדתו של בית העסק.
בשולי הדברים נבקש לציין כי סעיף 22כב קובע שהטלת עיצום כספי אינה גורעת מאחריותו הפלילית של המפר. כלומר, ניתן לנקוט כנגד העסק ה"מפר" בשני מסלולים במקביל- הטלת עיצום כספי במישור האזרחי, והגשת כתב אישום פלילי/הטלת כופר, במישור הפלילי.
למאמרנו הקודם בנושא, ראו:
עוסקים ויבואנים שימו לב- מסלול אכיפה וענישה חדש ומרתיע בחוק הגנת הצרכן
* * *
עובד מכס שסייע להתחמקות מתשלום מס - מה דינו?
עו"ד גיל נדל, רו"ח (משפטן) אביחי קנז
בסקירה זו נתאר גזר דין שהוטל על עובד מכס בידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בקשר לעבירות שבוצעו שסייעו להתחמקות מתשלום מיסים.
בית הדין שקל להורות על פיטורי העובד לאלתר, אך בחר בסופו של דבר אימץ את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים ולפיו העובד יועבר מתפקידו בתוך רשות המיסים ולא יקודם למשך שנתיים לפחות.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הנאשם הוא עובד רשות המיסים אשר הועסק כבודק בכיר בבית המכס נתב"ג. במסגרת ההליך המשמעתי, מיוחס לו אישום בדבר סיוע להברחה לישראל של מזוודה שהכילה סחורה מזויפת והתחמקות מתשלום מיסים. כמו כן מיוחסים אישומים נוספים שאינם בתחום המכס.
לפי פרטי האישום, עמד הנאשם בקשרים עם שני יבואני ביגוד לצרכי מסחר, וכן נסע איתם על פי הזמנתם לחו"ל. במהלך נסיעה זו רכשו השניים פרטי לבוש מזויפים ועם חזרתם ארצה, על מנת להימנע מתשלום בגין משקל עודף, העביר את רישום אחת מן המזוודות, שהכילה סחורה מזויפת, על שמו של עובד המכס, והוא שהכניס אותה לישראל.
הנאשם והמדינה הגיעו להסדר טיעון לפיו יועבר הנאשם מתפקידו בבית המכס נתב"ג לבית המכס מרכז למשך 10 שנים, תיפסל יכולתו לשמש בתפקיד בודק לתקופה של 10 שנים, ודרגתו תוקפא למשך שנתיים.
המדינה טענה כי הנאשם פגע במשמעת שירות המדינה, התנהג בצורה בלתי הולמת תוך ניצול קשרים וגרם להפרת הוראות מפקודת המכס. הנאשם טען יתכן שהיה צריך להקפיד יותר, אך לא סייע בהברחת טובין ולא הבריח בעצמו. כמו כן, חזר בו הנאשם ממעשיו וטען לנסיבות מקילות הנובעות ממצבו האישי.
החלטת בית הדין למשמעת:
בית הדין הזכיר כי בעבירות מס שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו של הנאשם, וזאת לנוכח הפגיעה הקשה של עבירות המס במשק ובכלכלה.
בית הדין ציין גם כי רבים מעברייני המס הם אנשים נורמטיביים ביסודם שאינם נרתעים משליחת ידם לקופה הציבורית, ומכאן שיש לתת משקל מיוחד להיבט ההרתעתי בענישתם.
במקרה הספציפי, נפסק כי הנאשם פעל בניגוד אינטרסים של ממש, תוך הפרת האמון שניתן בו ותוך פגיעה קשה בתדמית השירות הציבורי ועובדיו.
בית הדין למשמעת ציין כי התחבט ארוכות בשאלה אם לדחות את הסדר הטיעון ולהורות על פיטוריו של הנאשם לאלתר, אולם לאור נסיבותיו האישיות והרצון שלא לפגוע במשפחתו, הוחלט לאשר את הסדר הטיעון,לפיו הנאשם יועבר מתפקידו בבית המכס נתב"ג לבית המכס מרכז למשך 10 שנים, תיפסל יכולתו לשמש בתפקיד בודק לתקופה של 10 שנים, ודרגתו תוקפא למשך שנתיים.
[בד"מ 7/14, הרכב הדיינים עו"ד אורי כהן- אב בית הדין, גב' צביה שמעון, גב' הניה מרקוביץ, גזר-הדין ניתן ביום 3.3.14. ב"כ הצדדים: לנאשם- עו"ד תמיר סולומון. למדינה- עו"ד אורי איציק].
* * *
תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל? הדעות בנושא חלוקות
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
כאשר מוגשת תביעה משפטית, נדרש התובע לשלוח את מסמכי התביעה במסירה אישית למקום מושבו של הנתבע, על מנת להזמינו להשיב לתביעה.
כידוע, כשמדובר בנושאים הנוגעים לסחר בינלאומי ושילוח של טובין, גורמים רבים הנוגעים לתביעה, כגון מוביל, משלח, ספק זר, אינם נמצאים בישראל.
במצב זה, נדרש התובע להוכיח לבית המשפט כי הסכסוך הוא בעל זיקה למדינת ישראל, על מנת שבית המשפט יקנה סמכות להזמין לדין בישראל את הנתבע הזר.
לאחרונה, נחלקו בתי משפט השלום והמחוזי בשאלה האם יש לזמן לדין בישראל משלח בינלאומי אמריקאי שטיפל בהמכלת הסחורה בחו"ל. בעוד בית משפט השלום קבע כי יש לזמן את המשלח לדין בישראל, בית המשפט המחוזי התלבט בשאלה, ביטל את החלטת השלום והחזיר את הנושא לדיון מחודש בבית משפט השלום.
עובדות המקרה:
יבואנית חטיפי אנרגיה תבעה חברת שילוח ישראלית שטיפלה בעבורה בכל ההליכים שנוגעים ליבוא משלוח מארה"ב. חטיפי האנרגיה הגיעו בהובלה ימית והומכלו יחד עם חומרים מסוכנים באותה מכולה, ועל-כן בהגיעם לארץ, הורה משרד הבריאות על השמדתם. כתוצאה מכך, תבעה יבואנית חטיפי האנרגיה את חברת השילוח הישראלית.
חברת השילוח הישראלית טענה שלא היה מקום להשמיד את החטיפים, גם אם הומכלו יחד עם חומרים מסוכנים. עם זאת, חברת השילוח הישראלית טענה שגם אם התביעה תתקבל, היא זכאית לשיפוי מצדדים שלישיים בארה"ב, ביניהם חברת שילוח אמריקאית שביצעה את המכלת המטען בארה"ב יחד עם המטען שנטען כמסוכן, ואשר גרם להשמדתו.
חברת השילוח האמריקאית טענה שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לניהול התביעה אלא מדינת ניו-ג'רסי בארה"ב, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית לבית משפט אמריקאי בשטר המטען שהונפק. חברת השילוח האמריקאית הוסיפה שראוי לנהל את התביעה בארה"ב גם משום שהמכולה הומכלה בארה"ב ע"י חברה ועובדים מארה"ב, אשר כפופים להוראות חוק ורגולציה אמריקאיות.
החלטת בית המשפט השלום:
בית המשפט בחן האם מוצדק לנהל את התביעה בבית המשפט בארה"ב לאור תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען. בענייננו, היבואנית נמצאת בקצה אחד של הקשת בהיותה הלקוחה שהזמינה את המטען, ובקצה השני חברת השילוח הישראלית שעמה התקשרה יבואנית החטיפים ופונה כעת לשיפוי מחברת השילוח האמריקאית. בית המשפט ציין שנוכחותה של חברת השילוח האמריקאית חשובה לבירור ההליך, שכן היא שסיפקה בפועל את שירותי המכלת המטען, ולכן ניתן לזמנה לדין לפי הוראות תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי.
בית המשפט חזר על קביעת בית המשפט העליון כי במקרה של צירוף בעלי דין שרק אחד מהם קשור בסעיף שיפוט זר, מתקיימות נסיבות שמצדיקות התעלמות מתניית השיפוט, וזאת על מנת שלא להביא לפיצול דיונים בין מדינות שונות.
במקרה הזה, בית המשפט קבע שתניית השיפוט בשטר המטען חלה בין צדדים שלישיים- בין המשלח האמריקאי לבין סוכנו ואינה מחייבת את היבואן-התובע ואת חברת השילוח הישראלית שנתבעה, שלא חתומים על אותו שטר מטען.
בית המשפט העיר כי חברת השילוח האמריקאית, בהיותה חברת שילוח בינלאומית מודעת לכך שהצד הישיר להסכם איתה אינו הלקוח הסופי, ועל-כן צפתה, או לכל הפחות היה עליה לצפות, שהיא עשויה להיתבע על ידי גורם מחוץ לתחום השיפוט האמריקאי.
באשר לדיון בשאלה האם ישראל מהווה הפורום הנאות לקיום ההתדיינות המשפטית בעניין – בית המשפט ציין שעל אף שהמכלת המטען ארעה בארה"ב, המטען היה מיועד לייצוא לישראל, ולאחר שהגיע, נבדק ונמצא לא כשיר לשיווק ע"י הרשויות בישראל. לפיכך, נקבע שמירב הזיקות נמצאות בתחומי מדינת ישראל יותר מאשר בארה"ב.
לאור האמור לעיל, בקשת חברת השילוח האמריקאית שלא לקיים דיון בישראל, נדחתה- והיא חויבה בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח.
[ת"א (שלום ת"א) 34968-11-13 החלטה מיום 8.12.14, השופט נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים- לחברת השילוח האמריקאית- עו"ד נשיץ. לחברת השילוח הישראלית- עו"ד אשר]
החלטת בית המשפט המחוזי בערעור:
בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית המשפט השלום היא חסרה בשאלה האם קיימת כאן עילת תביעה רצינית. באופן זה, צוין כי בית משפט השלום לא נתן את דעתו לעובדה שלא קיים איסור על הובלת מזון יחד עם חומרים מסוכנים, וכן לא ניתנו הנחיות הובלה מחברת השילוח האמריקאית או מהספק. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי חברת השילוח האמריקאית לא יכולה להיות אחראית להחלטה של משרד הבריאות בישראל, שלפי הטענה התקבלה בשרירותיות וללא כל סיבה, זאת, כיוון שחטיפי האנרגיה לא ניזוקו, לא נגרם להם זיהום כלשהו ולא נבדקו באמצעות מעבדה מתאימה.
בנוסף לכך, עולה כי הוצג בדיעבד מסמך ממשרד הבריאות לפיו חטיפי האנרגיה ככל הנראה הושמדו לא בשל המכלתם עם חומרים מסוכנים, אלא בשל כך שלא אוחסנו בתנאים המתאימים למזון.
יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי פסק שבית משפט השלום לא התמודד בצורה ראויה עם טענת תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען, והורה לו לקיים דיון נוסף בנושא, שכן קיימת פסיקה שקבעה שתניית שיפוט מחייבת את היבואן וחברת השילוח גם אם לא חתמו על שטר המטען.
לאור האמור לעיל, בית המשפט המחוזי ביטל את הכרעת בית משפט השלום, וקבע שהבקשה תידון מחדש והטיל הוצאות של 10,000 ש"ח על חברת השילוח הישראלית.
[רע"א (מחוזי ת"א) 750-01-15 פסק-דין מיום 25.2.15, השופטת עפרה צ'רניאק. ב"כ הצדדים: לחברת השילוח האמריקאית- עו"ד נור. לחברת השילוח הישראלית- עו"ד חן לויט].
* * *
עדכון ליצואנים: מגעים להסכם סחר חופשי עם פנמה
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה פורסם באמצעי התקשורת כי מדינת ישראל בודקת היתכנות למו"מ מול פנמה בנושא הסכם סחר חופשי שיביא לביטול/הפחתת המכס המוטל על מוצרים שונים בין שתי המדינות.
לפי הפרסומים, המו"מ שמקיימת מדינת ישראל הינו במסגרת מדיניות המינהל לסחר חוץ במשרד הכלכלה להרחיב את היצוא מישראל לשווקים חדשים, וכחלק ממדיניות הממשלה להידוק היחסים עם אמריקה הלטינית, כאשר נכון להיום נהנית התעשייה בישראל מיתרון תחרותי ביצוא לגוש המרקוסור (הכולל את ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי) מתוקף היותה המדינה היחידה מחוץ לאמריקה הלטינית לה הסכם סחר חופשי בתוקף מול גוש חשוב זה.
כמו כן, השנה אמור להיכנס לתוקף הסכם הסחר החופשי שנחתם עם קולומביה.
משרד הכלכלה מעוניין לקבל נתונים אודות יצואנים המקיימים קשרים עם לקוחות בסין, על סוגי המוצרים שמיוצאים, סיווג המכס שלהם ברמה של 8 ספרות והיקף הסחר, על מנת לבחון אפשרות לנהל מו"מ מול פנמה על הפחתת מכס בפרטי מכס אלה.
ציבור היצואנים המקיימים סחר חוץ עם לקוחות בפנמה מוזמנים לפנות אלינו ולמסור לנו את הנתונים הרלוונטיים על מנת שנוכל לבצע פנייה מתאימה מטעמם למשרד הכלכלה בנושא.
* * *
מה חדש החודש
ענייני מכס ורגולציה
· רשות המכס קיבלה את טענות הסיווג של יבואן עדשות המיוצג על ידי משרדנו, והשתכנעה כי סיווג העדשות הוא בפרט הפטור ממכס.
· רשות המכס קיבלה את טענות הסיווג של יבואן חלקים למכשירי שמיעה המיוצג על ידי משרדנו, וביטלה גרעונות שיצאו בגין סיווג המוצרים.
· משרדנו מייצג יבואני דגים שקיבלו מרשות המכס גרעונות רטרואקטיביים בגין דגים מעושנים. הגרעונות נובעים מטעות שהופיעה באתר האינטרנט של רשות המכס כאילו הדגים פטורים ממכס כאשר בפועל, לפי המצב החוקי, הם היו חייבים ב-8% מכס.
· רשות המכס השיבה ליבואן דגים, לקוח משרדנו, 90% מן המכס ששולם על משלוח דגים מקולקל שיובא לישראל ויצא ממנה ללא שימוש.
· משרדנו מייעץ לחברה מובילה בנושא מכס על תמלוגים, לאור הסכמים חדשים שנחתמו על ידי החברה.
· משרדנו מייעץ לחברות מזון רבות לגבי עלויות כשרות וערך לצרכי מכס, בעקבות הפרסום בעיתונות לפיו רשות המכס ביצעה ביקורת אצל חברת מזון מובילה.
בתי משפט
· בית המשפט נעתר לבקשת יבואן, לקוח משרדנו, והורה לרשות המכס לחשוף בפניו רשימונים של יבואנים אחרים שייבאו טובין דומים, תוך השמטת פרטי הזיהוי של היבואנים.
· יבואן מזון מוביל הגיש באמצעות משרדנו תגובה לבקשה לאישור תביעה כייצוגית, בנושא סימון רכיבים על גבי המוצר.
· בית המשפט נעתר לבקשת יבואן, לקוח משרדנו, והקפיא זמנית צו מנהלי שהוצא על ידי מינהל התקינה במשרד הכלכלה. הצו המנהלי הורה, בין היתר, כי על היבואן להפסיק לייבא מוצרים בתחום הביגוד המקצועי.
הרצאות והופעות בתקשורת
· עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 16.3.15 בלשכת המסחר בחיפה, בנושא טיפים לעבודה מול המכס.
· עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 26.3.15 ביום עיון משותף עם משרד BDO זיו האפט, בנושא "תצהיר יבואן והיבטים פרקטיים הנוגעים ליבואנים". בתאריך 27.4.15 יתקיים יום עיון נוסף עם BDO בנושא כללי מקור והליכי אימות מקור.
עדכוני מכס ורגולציה
