גיל נדל משרד עורכי דין

 

יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון 144 -תמוז תשפ"ב יולי 2022
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 140 -אלול תש"פ - אוגוסט 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 139 - סיוון תש"פ - יוני 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 138 - ניסן תש"פ - אפריל 2020
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 136 - תשרי תש"פ - אוקטובר 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 131 – אב תשע"ח – אוגוסט 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

"רעידת אדמה" משפטית - אגרות יבוא מזון נגבו שלא כחוק


רשות המכס תחשוף ותמסור ליבואן 100 רשימונים של סיווגים דומים


מחלוקת בסיווג של גלאי עשן מוכרעת לטובת היבואן


בניגוד לעמדת המכס: שעון דופק יסווג בהתאם לעמדת היבואן


נדחתה בשנית תביעת יבואן בשל התיישנות


הפיקוח על יצוא בטחוני - מהו ציוד דו-שימושי?


בית המשפט פוסק שוב: מחסן ממן לא יהנה מהגנות של מוביל אווירי


מי שאין בידיו שטר מטען מקורי- לא זכאי לקבל את הסחורה


תביעת שיפוי של משלח נגד מוביל אווירי- כפופה להתיישנות מקוצרת


מה חדש החודש

*    *    *

"רעידת אדמה" משפטית - אגרות יבוא מזון נגבו שלא כחוק
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

תקציר

כידוע, משרד הבריאות הוא הגוף הממשלתי המפקח על הליכי יבוא של מוצרי מזון לישראל. כל העוסקים ביבוא מזון לישראל משלמים מזה שנים רבות שתי אגרות למשרד הבריאות בעבור יבוא המזון: "אגרת רישום מוקדם", המשולמת עבור רישיון שנתי למוצר, ו"אגרת שחרור מהנמל" המשולמת עבור אישור לשחרור משלוח מזון ספציפי. סכומי האגרות השתנו במהלך השנים ונעו סביב 300-500 ש"ח לכל אגרה.

בפסק-דין נוקב ומהדהד מיום 13.5.15, מתח בית משפט השלום בראשון לציון ביקורת על משרד הבריאות, וקבע כי שתי האגרות נגבו על ידי משרד הבריאות שלא כדין היות ואין חוק המאפשר את גבייתן, ודחה את טענות ההגנה של משרד הבריאות. בהתאם לכך הורה בית המשפט על השבה של שבעים אחוזים מסכומי האגרות ששולמו על ידי היבואנים, בכפוף להוכחת ביצוע תשלומי האגרות על ידי היבואנים.

סיפור המקרה

מדובר בתביעות של יבואני מזון, שחלק ניכר מהם מיוצגים על ידי משרדנו, אשר טענו כי אגרות יבוא מזון ששולמו על ידם למשרד הבריאות, הן בגין רישומו המוקדם של המזון, והן בגין שחרור המזון מהנמל, נגבו שנים רבות באופן ללא חוקי, בהעדר חוק המאפשר את גבייתן. היבואנים תבעו השבה של אגרות שנגבו בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. בית המשפט קיבל את תביעתם העקרונית של יבואני המזון ופסק כי שתי האגרות- רישום מוקדם, ושחרור מהנמל, הן אגרות שנגבו שלא כחוק.

בית המשפט דחה את טענת משרד הבריאות וקבע כי פקודת ההסגר המנדטורית אינה מעניקה סמכות לגבות אגרות אלה, שכן הסגר מיועד רק לאנשים או בעלי חיים שיש בהם חשש מחלות, אך לא למוצרי מזון. בית המשפט הוסיף וציין כי בנוהל יבוא מזון שהוציא משרד הבריאות לא צוין כי האגרות נגבות מכח פקודת ההסגר.

בית המשפט קבע כי הוכח שבפועל רק 3% ממשלוחי המזון נבדקים בנמל והיתר משוחררים באופן אוטומטי, דבר שמחליש מאד את טענת ההגנה כאילו האגרות נגבות מכח פקודת ההסגר – שכן רוב המשלוחים בכלל לא נבדקים.

בית המשפט הוסיף כי החל משנת 2001, ועד היום, נעשו נסיונות שונים של משרד הבריאות להסדיר את גביית האגרות בתקנות חדשות, אשר לא צלחו, דבר המחזק את הטענה כי גם משרד הבריאות ידע עם כך שהאגרות אינן חוקיות. בית המשפט גם ציין את עדותו של סמנכ"ל משרד הבריאות בבית המשפט, שהודה כי אין מקור חוקי לגביית האגרות בתקנות.

עוד ציין בית המשפט כי ליבואני המזון לא הייתה כל חלופה אמיתית והם נאלצו לשלם את אגרות יבוא המזון, בין אם רצו ובין אם לאו, ובכך ניצל משרד הבריאות את כוחו המונופוליסטי לגביית האגרות.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי יש להשיב את סוכמי האגרות ליבואנים.  בית המשפט דחה את עמדת משרד הבריאות לפיה קבלת התביעות תביא להכבדה על תקציבו, ועוד קבע כי לא חל כל שיהוי בהתנהלות היבואנים בעצם מועד הגשת התביעה. בית המשפט ציין כי דווקא משרד הבריאות הוא שבחר לעצום עיניו מול המציאות כאשר ידוע לו החל משנת 2001 שקיימת טענה בדבר אי-חוקיות של האגרות, אך לא נעשה דבר על מנת להסדיר את הנושא בחקיקה.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי ין מחלוקת שהשירות שמעניק משרד הבריאות ליבואני המזון הוא שירות חיוני וראוי ששירות זה יתוקצב על ידי היבואנים לפחות באופן חלקי, ולכן, בנסיבות אלה קבע כי משרד הבריאות ישיב ליבואנים 70% מסכומי האגרות ששולמו על ידן בשבע השנים האחרונות, ויותיר בידו את ה-30% הנותרים. 

מבחינת אופן ההוכחה, קיבל בית המשפט את טענת היבואנים כי די בכרטסת הנהלת חשבונות או בשוברי התשלום עצמם כל עוד הם קריאים, חתומים ועל שם היבואן עצמו, ואין חובה להגיש כרטסת, שוברים ואישור רו"ח חיצוני כפי שטען משרד הבריאות.

באשר לאגרות שחרור, קבע בית המשפט כי מאחר והן משולמות ברוב המקרים על ידי עמילי מכס, אין די בהגשת שובר על שם עמיל מכס, אלא חובה להגיש מסמך נוסף הקושר בין השובר לבין היבואן, כגון חשבונית עמיל המכס, או כרטסת של עמיל המכס אצל היבואן.

בסופו של דבר, התביעה התקבלה ברובה המכריע, ומשרד הבריאות חויב לשלם ליבואני המזון הוצאות משפט ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 160,000 ש"ח.

[ת.א. (שלום ראשל"צ) 1632/09 ג.ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות. פסק-דין מיום 13.5.15, השופט רפי ארניה. חלק ניכר מהיבואנים יוצגו על ידי משרדנו.


 מה עומד להתרחש בהמשך ואיך הדבר ישפיע על ציבור יבואני המזון?

מדובר כמובן ברעידת אדמה של ממש מבחינת משרד הבריאות, בשל הקביעה כי פעולת הגבייה שלו היתה בלתי חוקית. יש להניח כי משרד הבריאות יגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, ויבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין, תוך שיטען כי פסק הדין הנוכחי מחייב את משרד הבריאות לכל היותר ביחסיו מול היבואנים שהגישו את התביעות אך לא כלפי כל יבואני המזון. כמו כן, יש להניח כי משרד הבריאות ינסה לקדם מהר ככל האפשר את תיקון החוק באופן שיבקש לספק הסמכה חוקית לגביית האגרות.

יחד עם זאת, הדרך פתוחה ליבואני מזון נוספים להגיש תביעות להשבת האגרות הבלתי חוקיות שנגבו על ידי משרד הבריאות, במשך שבע השנים האחרונות (תקופת ההתיישנות המקסימאלית), וטוב יעשו יבואני המזון החפצים בהשבת האגרות ששילמו במשך שבע השנים האחרונות אם ידאגו להגשת תביעות שכאלו בהקדם.


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

* * *

 

רשות המכס תחשוף ותמסור ליבואן 100 רשימונים של סיווגים דומים
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

פעמים רבות, פונים יבואנים שהגישו תביעות נגד רשות המכס בנוגע לסיווג טובין לבית המשפט, בבקשה לחייב את רשות המכס לחשוף החלטות סיווג שניתנו על ידה ליבואנים אחרים ביחס לטובין דומים.

בקשות אלו מוגשות שכן במדינת ישראל, בשונה מארה"ב מהאיחוד האירופי, לא קיים מאגר ממוחשב וזמין של החלטות סיווג (pre-ruling).

בהיעדר מאגר כזה, האם תידרש רשות המכס לחשוף בפני היבואן התובע החלטות סיווג דומות שניתנו ליבואנים אחרים או שטענת החיסיון תעמוד לרשותה?

בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בירושלים שניתנה לאחרונה (5.5.15), שם הורה בית המשפט לרשות המכס להעביר לידי היבואן, שיוצג ע"י משרדנו, 100 רשימוני יבוא של יבואנים אחרים שייבאו טובין דומים תחת אותו פרט מכס, ודחה את טענת החיסיון או ההכבדה על פעולת הרשות, שהעלתה רשות המכס.

רשות המכס ניסתה לשנות את החלטת בית המשפט מחודש פברואר, ובית המשפט הותיר את ההחלטה על הכנה, אך צמצם אותה לכמות של 100 רשימונים.

סיפור המקרה:

היבואן הגיש תביעה נגד רשות המכס בגין סיווג של מנעולים. היבואן טען כי הסיווג הינו בפרט 83.01 לצו תעריף המכס כ"מנעולים", ואילו רשות המכס טענה כי הסיווג הינו בפרט 83.02 לצו תעריף המכס כ"מיקבעים ממתכת פשוטה".

היבואן טען בכתב התביעה כי הוא הופלה לרעה לעומת יבואנים אחרים המייבאים טובין דומים.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, דרש היבואן מרשות המכס לחשוף כיצד יבואנים אחרים סיווגו טובין דומים, ולאחר שרשות המכס התנגדה לחשיפת המידע מטעמי חיסיון, הגיש היבואן לבית המשפט בקשה לחייב את רשות המכס לחשוף מידע זה.

החלטת בית המשפט:

ההחלטה מיום 18.2.15

בהחלטתו מיום 18.2.15, קיבל בית המשפט את בקשת היבואן והורה לרשות המכס לחשוף בפניו את המידע הנוגע לרשימונים ולסיווגים של יבואנים אחרים, תוך השחרת פרטים חסויים אודות זהות היבואנים.
בהחלטתו, קבע בית המשפט כי על מנת לשמור על חיסיון של יבואנים אחרים, ומצד שני לחשוף בפני היבואן את הפרטים הרלוונטיים, רשות המכס תמסור ליבואן דוגמא של רשימון יבוא לכל סוג של טובין שיובאו בשנת 2013 בפרט 83.01-4000, תוך השחרת פרטים סודיים.

ההחלטה מיום 5.5.15

רשות המכס הגישה לבית המשפט בקשה לעיון מחדש בהחלטה מחודש פברואר, וטענה כי החלטת בית המשפט תכביד בצורה ניכרת על פעולת הרשות משום שקיימת כמות אדירה של רשימונים והדבר מצריך עבודה רבה.
כמו כן, חזרה רשות המכס על כך שמסמכים אלה צריכים להיות חסויים מפני היבואן שהגיש התביעה משום שהם הוגשו על ידי צדדים שלישיים, ולכן ביקשה לבטל את ההחלטה.

בית המשפט דחה את טענות המכס בדבר חיסיון, וביצע איזון לפיו הורה לרשות המכס להעביר ליבואן 100 רשימונים שסווגו תחת פרט זה.

(השופט עבאס עאסי, החלטה מיום 5.5.15. ב"כ הצדדים: ליבואן: עו"ד גיל נדל, מיכל סולומונוביץ ועומר וגנר ממשרדנו. לרשות המכס: עו"ד חוי טוקר מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי).

הערות:

בשנת 2010, אגב דיון בערעור בבית המשפט העליון בתיק 10144/06 מדינת ישראל נ' פרמה גורי, שם יוצג היבואן על ידי משרדנו, הסכימה המדינה להצעת בית המשפט לחשוף בפני היבואן נתונים על סיווגי מכס שביצעו יבואנים אחרים, תוך ביצוע איזון לפיו לא ייחשף שם היבואן או נתונים מסחריים אודותיו.

במקרה הנוכחי שעלה לדיון, סירבה המדינה לחזור בשנית על אותו פתרון, ובית המשפט נדרש לתת החלטה שמהווה איזון בין זכותו של היבואן לקבל נתונים רלוונטיים להוכחת תביעתו, לבין טענת החיסיון שהעלתה רשות המכס. בית המשפט קבע כי האיזון הראוי הוא להורות לרשות המכס לחשוף 100 רשימונים של יבואנים שסיווגו טובין דומים (תוך השחרת שם היבואן).

יצוין כי במקרה דומה שהוכרע בבית משפט השלום באפריל 2014 (ת.א. 2846-10-12 פילט אייר בע"מ נ' מדינת ישראל), קיבל בית המשפט את בקשת היבואן והורה לרשות המכס לחשוף סיווגים של יבואנים אחרים, במגבלות מסוימות ולצורך שמירה על החיסיון.

לעומת זאת, במקרה שהוכרע בשנת 2011, דחה בית משפט השלום בראשון לציון בקשה דומה וקבע כי טענת החיסיון לא תאפשר לרשות המכס להעביר מידע זה, מה גם שהמידע הנ"ל לא מצוי ברשותה בלחיצת כפתור אלא שהיא נדרשת לבצע עבודה רבה כדי להשיגו [ת.א. (שלום ראשל"צ) 1907/09 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ), החלטה מיום 10.10.11] 


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *

מחלוקת בסיווג של גלאי עשן מוכרעת לטובת היבואן
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף


בסקירה זו נתאר את פסיקת בית המשפט השלום בראשל"צ במחלוקת באשר לסיווג גלאי עשן לצרכי המכס.

יבואן גלאי עשן טען שיש לסווג את הגלאים בפרט 90.27 שפטור מתשלום מכס, בעוד שרשות המכס קבעה כי מדובר בסיווג שגוי, ולפיכך הגלאים סווגו בפרט 85.31-9010 שחייב בתשלום מכס בשיעור של 12%.

בית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן וקבע כי הגלאים פטורים ממכס.

חלק מסוים מתביעתו הכספית של היבואן התקבל וחלק אחר נדחה בשל אי-הוכחת אי-גלגול המס ששולם.


עובדות המקרה וטענות הצדדים בהרחבה:

בין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לאופן סיווג הטובין.

לטענת היבואן, מדובר בגלאי עשן שבשל מהותם והגדרתם, יש לסווגם תחת פרט 90.27, הכולל מכשירים וכלים למדידה או לבדיקה כגון מכשירי אנליזת גז או עשן. בעוד שהמכס טען שיש לסווג תחת פרט 85.31-9010, הכולל מכשירי איתות קולי או חזותי חשמליים-גלאים.
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי על פי הוראות היצרן ועדויות מטעם היבואן, הנתונים מגלאי העשן נשלחים לרכזת, שמציגה את רמת העשן כפי שדווחה ע"י הגלאי.
הוכח כי ניתן לחזות בחיווי ברכזת, ולכן טען היבואן שגלאי העשן מאפשר הליך של מדידה כמו גם אנאליזה של רמת העשן ומעקב תמידי אחר רמת העשן המשתנה תוך הצגת הנתונים ברכזת של המערכת ולכן הסיווג הנכון הוא בפרט 90.27 כמכשירים שמבצעים מדידה. היבואן טען עוד כי הגלאים עצמם אינם מצוידים בהתקן קולי של אזעקה ולא באיתות חזותי ולכן לא ניתן לסווג בפרט שטענה רשות המכס.

לחילופין, ביקש היבואן מבית המשפט לקבוע שאינו חייב בתשלום גרעון של כ-130,000 ש"ח לאור עמידתו בתנאי הפטור שבחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) התשכ"ח- 1968.

רשות המכס טענה כי אם הגלאים לא יכולים לפעול באופן עצמאי, אלא רק כחלק של מערכת לגילוי וכי הרכזת מקבלת את נתוני המדידה, אין לראות את הגלאי ככזה שמבצע תהליך מדידה או אנליזה במשמעות פרט 90.27. עוד טענה רשות המכס כי מאחר ובגלאי עצמו אין חיווי חזותי, ובהתאם לדברי ההסבר לשיטה ההרמונית, אין אפשרות לסווג בפרט 90.27 כפי שטען היבואן.

רשות המכס הוסיפה וטענה כי בשנת 2008 תוקן צו תעריף המכס ונוסף סעיף משנה ספציפי הדן בגלאים שהם חלקים למזעיקי אש (85.31-9010), וזאת בעקבות פסק-דין שניתן בתיק אחר, ובעקבות התיקון הזה אין מחלוקת שהגלאים יסווגו תחת פרט זה החייב במכס.

הכרעת בית המשפט:

*כלי הסיווג העומדים בפני בית המשפט:

בית המשפט חזר על הדינים המחייבים בקביעת סיווג כמו פרטי המכס, הכלליים שבצו וכו'. בית המשפט ציין כי אמנת בריסל העולמית משמשת ככלי משני בהמשך הדרך אם וככל שלא יהיה בכלים המרכזיים כדי להביא למסקנה ברורה.  צוין עוד כי פסיקת בתי המשפט מהווה כלי פרשני נוסף, כמו גם החלטות באשר לאופן סיווג טובין ע"י רשויות מכס אחרות שאימצו אף הם את אמנת בריסל, לבסוף, צוין כי תכלית החקיקה מהווה נתון נוסף בעל משקל בבואו של בית המשפט להכריע בסוגיה פרשנית של סיווג טובין. בעניין תכלית החקיקה צוין באופן ספציפי כי הוכח שאין ייצור מקומי של גלאים וכי תכלית המכס בדרך כלל היא להגן על הייצור המקומי.

*באופן ספציפי- סיווג הגלאים:

בית המשפט פסק על סמך עדויות הצדדים כי מתקיים בגלאי הליך של מדידת העשן, העומד בתנאי פרט 90.27. בית המשפט דחה את טענת המכס שהסתמכה על דברי ההסבר של השיטה ההרמונית, לפיה אין בגלאי חווי חזותי ולכן לא יכול להיכנס לפרט 90.27. בית המשפט קבע כי לשון צו תעריף המכס לא מלמדת שאמצעי החיווי חייב להיות על גבי הגלאי, כדי שזה ייכלל במסגרת פרט 90.27, היות ואין כל אזכור במסגרת הפרט עצמו למונח "חיווי".

בית המשפט שלל את הסיווג שהציע המכס משום שלמרות שבפרט 85.31-9010 נאמר "גלאים", כותרת פרט 85.31 מתייחסת למכשירים בעלי איתות קולי או חזותי, בעוד בגלאים נשוא התביעה אין איתות קולי ואין איתות חזותי.

בית המשפט קיבל את טענות היבואן כי ניתן להיעזר בהחלטות סיווג שניתנו בחו"ל כאשר דנים במחלוקת בין פרטי מכס בינלאומיים כפי שמדובר במקרה זה, והעיר כי גם רשות המכס נהגה להסתמך על החלטות סיווג זרות במקרים מסוימים.

בשולי הדברים נדחתה הסתמכות ראשות המכס על פסק-דין אופטקס שבעקבותיו תוקן צו תעריף המכס ונוסף הפרט "גלאים" בפרט 85.31-9010. 

לפיכך, בית המשפט קבע שהפרט המתאר את הטובין שבמחלוקת טוב יותר הוא פרט 90.27 כפי שהציע היבואן.

*ביקורת על התנהלות רשות המכס בנושא נימוקי הסיווג:

בית המשפט מתח ביקורת על רשות המכס, משום שבעת הליכי ההשגה לפני הגשת התביעה, נשלחה הודעה ליבואן לפיה פרט 90.27 נשלל משום שאין בגלאים חיווי חזותי, ומעבר לכך לא פורטו נימוקים נוספים. בהמשך הדרך, במהלך ניהול הגנתה בבית המשפט, העלתה רשות המכס טענת הגנה נוספת לפיה הגלאים כלל לא מבצעים "מדידה" במשמעות מונח 90.27, טענה שלא הועלתה קודם לכן.
בית המשפט קבע כי מדיניות ראויה של רשות המכס צריכה לפרט בפני היבואן את מלוא הנימוקים העומדים בבסיס טענותיה עוד לפני הגשת התביעה, על מנת לאפשר ליבואן לפעול בתנאי ודאות ושקיפות.

*לעניין הצורך בהוכחת אי-גלגול המס- האם יבואן גלאים ומכירת מערכת שלמה- פוטרת מחובת ההוכחה?

היבואן התבסס על הלכת הוליס שנפסקה בבית המשפט העליון, שם נקבע כי כאשר הטובין המיובאים הם חומר גלם בעוד נמכר בישראל מוצר אחר- מוצר מוגמר, הנישום יהיה זכאי לקבלת החזרי מיסי היבוא ששולמו על ידו ביתר, ללא צורך בהוכחת אי גלגול המס על הלקוחות.

בית המשפט דחה את הטענה וביצע אבחנה מהלכת הוליס, וקבע שלא ניתן לראות בגלאי משום "חומר גלם", הגם שהיבואן הוכיח שמדובר ברכיב מתוך מערכת שלמה שאמורה לפעול כמקשה אחת לצורך איתור והתרעה בפני אש ועשן. בית המשפט קבע כי העובדה שמערכת האזעקה מחייבת שימוש או התקנה של מספר רכיבים כגון רכזת, צופרים, גלאי וכו' אינה משנה את מהותו של הגלאי, יכולת זיהויו כמו גם היכולת לפרקו ממערכת אחת ולהעבירו למערכת אחרת התואמת את הגדרותיו. בפרשת הוליס הוכח שהיבואן ייבא פסי עץ טבעי באורכים שונים, ששימשו כחומר גלם לייצור תריסים "ונציאנים". כלומר, בית המשפט קבע כאן כי אין די בחיבור פריטים למערכת כדי לפטור את היבואן מהוכחת אי-גלגול המס.

*האם היבואן גלגל את המס?

סמנכ"ל הכספים של היבואן טען שהמכס הנוסף לא גולגל ולא בוצע שינוי של עלויות הפריטים שבנדון, כך שהחסר הנדרש בהודעת הגרעון וכן המס ששולם ביתר לאחר מכן, לא נכלל במחיר שנגבה מהלקוחות. רשות המכס טענה שהיבואן נכשל בהוכחת הטענה, שכן לא סיפק נתוני מכירה, אלא נתוני רכישה בלבד.

בית המשפט אבחן בעניין זה בין שתי תקופות, זו שטרם אוקטובר 2009, וזאת שלאחריה. באשר לתקופה המאוחרת יותר, היבואן נמנע מהבאת ראיות באשר למחיר מכירת הטובין או המערכת לצרכן ולכן נדחתה תביעתו בהיעדר הוכחה. עם זאת, הוכח שבשנת 2004 רשות המכס הסכימה שיש לסווג את הגלאים המיובאים ע"י היבואן תחת פרט 90.27 והצדדים פעלו במשך שנים בהתאם לאותו סיווג, ורשות המכס הוציאה הנחיות חדשות רק באוקטובר 2009. לאור זאת, פסק בית המשפט שבתקופה הישנה יותר, היבואן עומד בתנאי חוק מסים עקיפים וזכאי להחזר הכספים ששולמו.

לאור התוצאה שאליה הגיע בית המשפט לפיה חלק מהתביעה התקבלה וחלק נדחתה, לא ניתן צו להוצאות.

[ת"א (שלום ראשל"צ) 25694-05-10 השמירה-טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ נ' משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 16.4.15 השופטת הלית סילש, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).

 


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *

בניגוד לעמדת המכס: שעון דופק יסווג בהתאם לעמדת היבואן
עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז

בסקירה זו נתאר את פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה, אשר דן בשאלת סיווג של שעון דופק לצרכי מכס.

רשות המכס טענה כי מדובר במכשיר קצב דופק הלב המיועד לעוסקים בספורט, ואילו היבואן טען כי מדובר במכשיר המשמש גם אצל חולי לב. בין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לאופן פעולות המכשיר, והמדידות שהוא מבצע.

לאחר בחינת הראיות, קיבל בית המשפט את טענת היבואן וקבע כי המכשיר יהיה פטור ממכס.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת אגנטק (1987) בע"מ הינה יבואנית של מכשירים וציוד בשטח הביוטכנולוגיה ומדע החיים, החל משנת 2004. המוצר נשוא התביעה הוא שעון דופק מסוג Polar המורכב משעון המורכב על היד, וממשדר המורכב על החזה, המעביר מסרים לשעון.

החל משנת 2006 סיווג היבואן את שעון הדופק בהתאם לדרישת רשות המכס כשעוני יד המופעלים בחשמל בעלי צג אופטו –אלקטרוני (פרט מכס 91.02.1200), הפטור ממכס.

במהלך שנת 2009, בעת בדיקה שנערכה על ידי רשות המכס, הוחלט לשנות את סיווג שעון הדופק לפרט העוסק ב: מכשירים, כלים ומכונות, למדידה או לבדיקה שלא פורטו בפרק 90 "אחרים" (פרט 90.31.8090), החייב במכס בשיעור של 6%.

לטענת היבואן, אם הסיווג הוא בפרק 90, אזי יש לסווג את שעון הדופק כמכשירים, כלים ומכונות למדידה ובדיקה שלא פורטו בפרק 90, "שפעולתם מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק" (פרט 90.31.8020), או בפרט בו סיווגה החל משנת 2009 קרי כשעון בפרט 91.02, או כטכומטר (פרט 90.29.2090).

בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם ייעודו של המכשיר הוא לעוסקים בספורט או למעקב אחרי חולי לב.

מחלוקת נוספת הייתה כיצד פועל שעון הדופק בעת שהוא מנטר את דופק הלב, ומה בדיוק הוא מודד? האם את יחידת הזמן שבין הפעימות? או את הפעימה או הפולס החשמלי?

לטענת רשות המכס, השעון לא מבצע מדידה של "תופעה חשמלית" כאמור בפרט 90.31-8020 אלא מודד את הזמן בין כל פעימה ופעימה.

פסק דינו של בית המשפט:

לאחר ששמע עדויות מומחים בנושא, קבע בית המשפט כי הגם ששעון הדופק משווק לספורטאים, הרי שעובדה זו אינה עומדת בסתירה לכך שהשימוש בשעון בקרב חולי לב הינו נרחב ואף מומלץ על ידי קרדיולוגיים. לפיכך קבע בית המשפט קבע כי אפיון השעון הינו כמכשיר המנטר את דופק הלב ומציגו בשעון יד שעונד הנבדק. נפסק כי פעילותו העיקרית הינו לניטור דופק הלב, ופעילותו המשנית היא ביתר הפונקציות הקיימות בשעון כשהמשדר המוצמד לחזה הנבדק אינו מחובר בעת השימוש.

בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם היבואן וקבע כי הסיגנל שנקלט במשדר איננו הקול שמפיקה פעימת הלב, אלא המשדר קולט את האות החשמלי, את התדר החשמלי ולפיכך "מודד תופעה חשמלית". תופעה זו, קבע בית המשפט, אכן משתנה בהתאם לגורם הנבדק- האדם שממנו נמדדות פעימות הלב. השוני, עוד קבע בית המשפט, נעוץ במהירות התופעה, בתדירות שלה.  בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי השעון עונה במדויק על התיאור המובא בפרט המכס 90.31.8020 כפי שטען היבואן - כמכשירים, כלים ומכונות למדידה ובדיקה שלא פורטו בפרק 90, שפעולתם מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק.

בית המשפט התייחס בפסיקתו בנושא סיווג המוצר, גם לתכלית החקיקה. לטענת היבואן אין ייצור מקומי של שעון הדופק בישראל ולכן תכלית החקיקה היא לפטור ממכס מוצר זה ולא לחייב אותו במכס.
רשות המכס טענה כי היבואן לא הוכיחה העדר ייצור מקומי, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אם היבואן העלה טענה כזו, נטל הראיה עבר לכתפיה של הרשות, ועליה להוכיח כי קיים יצרן מקומי, אך במקרה זה לא הובאו נתונים בנושא.

עוד קבע בית המשפט, כי אופיו של המוצר מצביע על כך שיש אינטרס שלא להטיל עליו מס. במקרה הזה לא מדובר במוצר מותרות, אלא במוצר חצי רפואי המעודד אנשים לעסוק בספורט, ועל המדינה לעודד ולהפוך אותו לנגיש וזמין, לכל אדם העוסק בספורט וכן לציבור חולי הלב המשתמשים בשעון כחלק מתהליך של שמירה על בריאות תקינה.

לאחר שהתקבלה עמדת הסיווג של היבואן, קבע בית המשפט כי הצדדים יבואו ביניהם בדין ודברים לגבי החזר המס, ואם לא יגיעו להסכמה, יעדכנו את בית המשפט ויוגשו ראיות בנושא.

בית המשפט קבע כי הוצאות ההליך עד לשלב זה, בסך של 35,000 ש"ח, ישולמו לפי התוצאות בפסק-הדין הסופי.

[ת.א. (שלום הרצליה) 3925-09-10 אגנטק (1987) בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ), פסק דין מיום 23.3.15, השופטת אירית מני-גור. ב"כ הצדדים: ליבואן - משרד עו"ד איתן מהולל שדות ושות'; לרשות המכס – עו"ד נוגה דגן מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)].

 


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

* * *

 

נדחתה בשנית תביעת יבואן בשל התיישנות
עו"ד גיל נדל, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו-מוך

בסקירה זו נתאר מקרה בו נדחתה על הסף תביעתה של יבואנית רכב ביבוא אישי, אשר תבעה את רשות המכס להשבת מסים ששולמו ביתר על אותו רכב.

התביעה נדחתה עקב אי עמידה בסעיף 154 לפקודת המכס, מחמת התיישנות הקובעת חובת הגשת תביעה תוך פחות מ-3 חודשים מיום תשלום המסים.

היבואנית ניסתה לטעון כי בנסיבות תיק זה חל סעיף 6 לחוק מסים עקיפים הקובע תקופת התיישנות של 5 שנים מיום תשלום המסים, אך הטענה נדחתה.
 
עובדות המקרה וטענות הצדדים:

התובעת ייבאה ביבוא אישי רכב פורש פנמרה, אותו רכשה מחברה מניו יורק תמורת סכום של 112,000$ כולל דמי הובלה.

ערך הרכב שהוצהר ביבוא נדחה על ידי רשות המכס ב-18.4.10, והיבואנית נדרשה לשלם מסי יבוא נוספים בסך של 156,410 ש"ח.
ביום 5.5.10 ערערה היבואנית על דחיית הערך שהוצהר, וערעור זה נדחה בתאריך 31.5.10.

רשות המכס העלתה בכתב הגנתה טענת ההתיישנות ובעקבות זאת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לטענת רשות המכס, חל במקרה להלן סעיף 154 לפקודת המכס, לפיו במקרה של מחלוקת לעניין שיעור המכס, בעל טובין רשאי לשלם את הסכום אגב מחאה ולהגיש תוך שלושה חודשים מיום התשלום תובענה להחזרת הסכום ששילם. מאחר והתביעה הוגשה בחלוף שלוש שנים מיום התשלום ואף מיום דחיית הערעור, דין התביעה להידחות על הסף.

היבואנית טענה בתגובה  כי סעיף 154 לפקודת המכס לא חל, אלא סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), הקובע תקופת התיישנות ארוכה יותר של 5 שנים. לטענת היבואנית, סעיף 154 מחיל התיישנות קצרה של 3 חודשים וזאת במקרים בהם שולם התשלום ביתר "אגב מחאה" ואלו אינן נסיבות המקרה, המס לא שולם "אגב מחאה".

הכרעת בית המשפט:

ראשית, הבחין בית המשפט, לאור פסיקות קודמות, בין המסלולים של סעיף 154 לפקודת המכס והתיישנות של 3 חודשים, לבין סעיף 6 לחוק מסים עקיפים והתיישנות של 5 שנים.

בית המשפט קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס חל מקום בו בעת שחרור הטובין קיימת מחלוקת בדבר גובה המכס על טובין מסויימים, בעוד שסעיף 6 לחוק מיסים חל על תשלום יתר שהתגלה במועד מאוחר לשחרור הטובין. בנסיבות בהן חל סעיף 154 לפקודת המכס, מדובר בתחולה בלעדית, כך שלנישום עומדת האפשרות לשלם את הסכום שבמחלוקת ולהגיש תביעת השבה רק במסגרת הזמנים שקצב המחוקק, קרי שלושה חודשים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שלא רשום על רשימון היבוא כי התשלום בוצע "תחת מחאה" אינה משנה אלא יש לבחון מבחינה מהותית, האם הייתה מחאה.

בית המשפט קבע כי המחלוקת בין הצדדים התעוררה כאשר היבואנית נדרשה לשלם תוספת מס, והגישה ערעור על דרישת רשות המכס, ולכן הייתה מחלוקת במועד שחרור הרכב.

לאור האמור לעיל, ונוכח העובדה שהתביעה הוגשה באיחור ניכר, קרי 3 שנים לאחר תשלום המס ולא 3 חודשים, התביעה נדחתה על הסף מחמת התיישנות, והיבואנית חויבה בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח .

[ת.א. (שלום נצרת) 38360-05-13 טסה  נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, השופטת עינב גולומב, פסק דין מיום 16.3.15].

הערות:
נושא ההתיישנות על פי סעיף 154 לפקודת המכס עלה לדיון פעמים רבות בבתי המשפט. לסקירות קודמות שלנו בנושא זה, לחצו על הקישורים הבאים:
דחיית תביעה נגד המכס בגין התיישנות- עדכוני פסיקה
תשלום מכס / מס קניה אגב מחאה
סדקים נוספים בסעיף ההתיישנות בפקודת המכס?
על תחילת נפילתו של סעיף 154 לפקודת המכס
בית המשפט העליון קורא למחוקק לתקן את סעיף 154 לפקודת המכס
תשלומי מכס אגב מחאה

* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *


הפיקוח על יצוא בטחוני - מהו ציוד דו-שימושי?
עו"ד גיל נדל, עו"ד אור כהן-ששון

בסוף שנת 2007 נכנס לתוקפו חוק הפיקוח על יצוא בטחוני, התשס"ז – 2007 ("החוק"), אשר אימץ הסכם בינלאומי בנושא (הסכם ואסנאר). החוק, התקנות והצווים שהותקנו מכוחו, מחליפים את חקיקת המשנה שהייתה קיימת עד לכניסתו לתוקף ומסדירים בחקיקה ראשית את הפיקוח על יצוא מישראל של ציוד בטחוני, ידע בטחוני, ושירותים בטחוניים. מטרת החוק הינה הסדרת הפיקוח על יצוא בטחוני מטעמי בטחון לאומי, מדיניות חוץ, התחייבויות בינלאומיות ושמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של מדינת ישראל.

כאמור במאמרים הקודמים פרי עטנו (ראו פירוט בסוף הסקירה), הפיקוח על יצוא בטחוני נעשה באמצעות הסדרה של הענף באמצעים שונים (רשיונות שיווק, רישיונות יצוא וכו'). הפיקוח נעשה על ידי האגף לפיקוח על יצוא בטחוני במשרד הבטחון ("אפ"י"). על אף שרגולציה זו מאטה ומקשה על המסחר הבינלאומי ולעיתים אף מצמצמת אותו, מדובר בצורך הכרחי, בפרט במציאות כיום בה ארגוני טרור הגואים ברחבי העולם מבקשים לשים ידם על אמצעי לחימה וציוד בטחוני נוסף.

מה בין התחום הבטחוני לתחום האזרחי?

ואולם, פעמים רבות קיימת השקה בין התחום הבטחוני ובין התחום האזרחי, כך שציוד מסוים יכול לשמש הן למטרות בטחוניות והן למטרות אזרחיות. כאשר מדובר בטובין המיועדים לשימוש אזרחי אך יכולים לשמש גם לפיתוח יכולת צבאית, מדובר בטובין המוגדרים כ"דו-שימושיים".

במסגרת הפיקוח המוטל בחוק, קיימת הבחנה בין ציוד בטחוני, לבין ציוד דו-שימושי, וזאת על מנת לאפשר מחד מעבר יעיל יותר של טובין אזרחיים בעלי "פוטנציאל בטחוני", ומנגד, עדיין לשמר פיקוח מסוים על אותם טובין.

מי מפקח על יצוא ציוד-דו שימושי?

בחוק נקבע כי כאשר מדובר בטובין דו-שימושיים, יש לבחון את השימוש הסופי שייעשה בטובין:

אם השימוש הסופי הינו שימוש בטחוני (למשל, אם הטובין נמכרים לגוף בטחוני כלשהו, כגון כוחות בטחון- כוחות מזוינים או כוחות משטרה, של מדינה, וכן גופים אחרים של מדינה העוסקים בביטחון, בביטחון פנים או במודיעין - אזי הפיקוח על היצוא נתון לאפ"י.

לעומת זאת, אם השימוש הסופי הינו שימוש אזרחי, הטובין יהיו בפיקוח משרד הכלכלה.

מה כוללת רשימת הציוד ה"דו-שימושי"?

על מנת לפשט את נושא הגדרת הציוד הדו-שימושי, הוקדש לציוד מסוג זה פרק מיוחד בהסכם ואסנאר.

משטר הפיקוח של ואסנאר, שאומץ לחוק הישראלי, הינו משטר פיקוח בינלאומי. חלק מהמשטר מסדיר את הציוד הבטחוני, וחלק אחר של המשטר מכיל את רשימת הציוד הדו-שימושי, תוך סיווגו לתשע קטגוריות: חומרים מתקדמים, עיבוד חומרים, אלקטרוניקה, מחשבים, טלקומוניקציה, ביטחון מידע, חיישנים ולייזרים, ניווט ואוויוניקה (מערכות מחשבים בכלי טיס), ציוד ימי והנעה.
קל להתרשם כי מדובר בטובין שיכולים להיות הן בעלי אופי אזרחי, והן בעלי אופי בטחוני.

במאמרים הבאים נעסוק בפיקוח על היצוא ציוד דו שימושי שבמסגרת פיקוח משרד הכלכלה.

למאמרים קודמים פרי עטנו בנושא הפיקוח על היצוא הבטחוני, לחצו על הקישורים הבאים:

• פיקוח על יצוא ציוד דו-שימושי;

• יסודות הפיקוח על היצוא הביטחוני;
 
• העיסוק באמצעי הצפנה ;

• יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב הרישום והרישוי ;

• יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב השיווק;

• יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב הרישוי - חלק ראשון ;

• יסודות הפיקוח על היצוא הבטחוני – שלב הרישוי – חלק שני;

 


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *

 
בית המשפט פוסק שוב: מחסן ממן לא יהנה מהגנות של מוביל אווירי
עו"ד גיל נדל, עו"ד טינה קפלן

הדינים העוסקים בתובלה בינלאומית בדרך האוויר (אמנת ורשה, אמנת מונטריאול, חוק התובלה האווירית) מגבילים בצורה משמעותית את האפשרות להגיש תביעות נגד חברת תעופה, בגין נזקים למטענים. בין היתר, דינים אלה קובעים מגבלת פיצוי (תקרה), ותקופת התיישנות קצרה באופן יחסי- שנתיים מיום הגעת המטוס ליעדו (או המועד שהיה צפוי להגיע).

גורמים רבים בשרשרת ההובלה האווירית, מלבד המוביל עצמו (חברת התעופה) מעוניינים לחסות תחת הגנות אלה, ולכן, מספר פעמים בעבר, העלו גורמים כאלה טענות כי דינם צריך להיות כדין המוביל עצמו.

בסקירה שלהלן יתואר פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ואשר שב וחזר על הלכות קודמות לפיהן מחסן מטענים בנתב"ג לא ייהנה מהגנות שניתנות באמנות בינלאומיות למוביל אווירי.

עובדות המקרה:

חברת המעניקה שירותי אחסון ושירותים לוגיסטיים  בנתב"ג (ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ), נתבעה על ידי חברת הביטוח, לאחר שכ-100 יחידות זיכרון שהובלו מטיוואן לישראל אבדו, בשעה שהיו בפיקוחה של ממ"ן.

להגנתה, טענה בין היתר ממ"ן כי יש לאפשר לה ליהנות מהגבלת אחריות כאמור בסעיף 25 באמנת ורשה, בהיותה הסוכן, הלכה למעשה, של המוביל האווירי (חברת התעופה). עקרון הגבלת האחריות, קבוע במסגרת סעיף 25א לאמנת ורשה ומאפשר להפחית בצורה משמעותית את ההשתתפות של מי שמהווה סוכן או נותן שירות ("משמש") של המוביל האווירי. בכך, ממ"ן טענה כי בינה לבין המוביל האווירי קיים חוזה אשר יוצר ביניהם יחסים הדוקים, שהינם בבחינת אותם יחסי סוכנות בהתאם לאמנת ורשה.
בנוסף טענה ממ"ן כי שלב התובלה האווירית ממילא מסתיים רק לאחר שנמסר המטען לנשגר, ולא כאשר מוסר המוביל האווירי את המטען לממ"ן. בכך ממ"ן הסתמכה על סעיף 18 לאמנת ורשה, הקובע כי במקרה של נזק למטען בקטע התובלה שבוצע לצורך "delivery", ייחשב הקטע כחלק מן התובלה האווירית (וככזה באחריות המוביל האווירי) "אף אם בוצע ביבשה, בים, בנהר, או מחוץ לשדה התעופה". 

בית משפט השלום דחה את טענות ממ"ן וקבע כי דינה אינו כדין מוביל אווירי, וממ"ן ערערה לבית המשפט המחוזי.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי:

בית המשפט המחוזי בחן את השאלה האם ממ"ן יכולה להיחשב כ"משמש או סוכן של מוביל", והשיב על כך בשלילה. בית המשפט התבסס בין היתר על החלטת בית המשפט העליון בעניין אחר, שם, נקבע בהקשר דומה כי:

"עד לשלב בו נמסרת ההשגחה במטען לחברת התעופה, פועלת ממ"ן מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן היא נוצרה והן: אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול וטעינה של מטענים, טעינה ופריקה של מטוסים וכן למטרות של פקודת המכס המתבצעות אף הן במחסני ממ"ן."

בית המשפט גם הפנה לעמדה שהובעה בפסק-דין נוסף שם נקבע - בשים לב למעמדה המונופוליסטי של ממ"ן והעובדה ששירותיה נכפים על חברות הבלדרות – כי:

 "לנוכח תכליתה של אמנת ורשה, מעמדה המונופוליסטי של ממ"ן, ולאור הלכות בית המשפט העליון, יש לקבוע כי היא איננה בגדר סוכן של מוביל אווירי".

ממ"ן העלתה את הטענה לפיה היא כבר אינה מונופול, וכי בשנת 2008 (לפני שניתנו פסקי הדין שצוטטו לעיל) היא הופרטה. אולם, בית המשפט דחה את טענתה וקבע כי במועד הרלבנטי שבו אבדו כרטיסי הזיכרון נשוא התביעה, כל המטענים שהגיעו לישראל הועברו למחסני ממ"ן עם נחיתתם, עד לסיום בדיקות המכס. לפיכך, כל עוד ממ"ן נהנית ממעמדה המונופוליסטי, וכל עוד שירותיה נכפים על היבואנים, נפסק כי אין הצדקה להעניק לה את ההגנה הקבועה באמנת ורשה לגבי מוביל אווירי.

לכן, ערעורה של ממ"ן נדחה, והיא חויבה לשלם הוצאות משפט בשלב הערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.

(ע"א (מחוזי ת"א) 21228-10-11 ממ"ן מסופי מטען וניטול נ' אליהו בע"מ - חברה לביטוח ואח', פסק-דין מיום 19.4.15, השופט גדעון גינת. ב"כ הצדדים- למחסן ממן-עו"ד לשם ווזנה. לחברת הביטוח- עו"ד גרושקביץ ודרוקרש. לרשות שדות התעופה- עו"ד הולנדר)

לסקירות קודמות שלנו בנושא זה ובנושאים דומים, לחצו על הקישורים הבאים:

הגנה של מוביל אווירי? לא עבור מחסן ממן

דינו של מחסן לוגיסטי אינו כדין סוכנו של מוביל אווירי

פעם נוספת: מסוף המטענים סוויספורט לא יהנה מהגבלת אחריות של מוביל אווירי

בית המשפט: ממ"ן איננה מוביל אווירי ; תפצה בגין סחורות אשר נגנבו ממחסניה

האם חברת שירותי קרקע נחשבת כמוביל אווירי לצרכי האמנות הבינ"ל?

 

* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *


מי שאין בידיו שטר מטען מקורי- לא זכאי לקבל את הסחורה
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף

בסקירה זו נתאר החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט השלום באשדוד, שבה הכריע בית המשפט כי כאשר קיים סכסוך בין יבואן לספק זר בנוגע לבעלות בטובין, הסכסוך הנל אינו עניינו של המוביל הימי. בית המשפט חזר על הכלל כי המוביל הימי נדרש למסור את הטובין למי שמחזיק בשטר המטען המקורי, אחרת יהיה חשוף לתביעות.

לאור זאת שהיבואן לא הוכיח כי בידו שטר המטען המקורי, נדחתה בקשת היבואן להורות על שחרור מיידי של הטובין לידיו. 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן רכש טובין מספק בסין ושילם עבורם את עיקר התמורה. בהמשך, הושלמה היתרה החסרה לספק בסין באמצעות קרוב משפחה של היבואן. על פי הטענה, מסר הספק הסיני לקרוב המשפחה את שטר המטען ושלח את שתי המכולות לנמל אשדוד כמוסכם בין הצדדים.

מספר ימים לאחר פריקת המכולות ואחסונן במחסני חברת האחסנה, פנה היבואן לקבלת הטובין, אולם נציגת חברת הספנות שהובילה את הטובין לישראל סירבה לאשר את הוצאת הטובין מהמחסן בטענה שקיבלה הוראה להשיבם לסין. בעקבות זאת, ניתן צו ארעי להשארת המכולות במחסני חברת האחסנה, שכן היבואן חשש שהם יושבו לסין.

נציגת חברת הספנות טענה שבעת הטענת המכולות על האוניה נופקו שלושה עותקים מקוריים של שטר המטען, ואילו בזמן שהיבואן ביקש לשחרר את הסחורה, הוא הציג שטר מטען אך עלה שמדובר בשטר מטען השונה משטר המטען המקורי, וכי מדובר בטיוטה בלבד, ולכן בדין סירבה חברת הספנות למסור לידו את הסחורה.

עוד הוסיפה נציגת חברת הספנות כי ספק הטובין ששיגר אותם מסין, הציג בפני המוביל הימי מסמכים שונים שעל יסודם טען שהיבואן חייב לו עוד כ-105,000 דולר. זאת ועוד, נטען שספק הטובין ששיגר את הסחורה הפקיד את כל שלושת העותקים המקוריים של שטר המטען בידי נציג המוביל הימי בסין והורה למוביל הימי להשיב את המטען לסין.

היבואן טען בתגובה כי נציגת חברת הספנות והמוביל הימי חברו עם ספק הטובין בסין לביצוע מעשה מרמה כלפיהם, בזמן שהתמורה עבור הסחורה לספק בסין שולמה במלואה והוא מנסה כעת להחזיר את הסחורה לידיו. היבואן הדגיש כי המטען נרשם על שמו בעת הגעתו לישראל, בשטר המטען המצוי בידי המוביל הימי.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט חזר על הלכות קודמות והדגיש את מהותו של שטר המטען, אשר מלבד תפקידו כראייה למסירת המטען לרשות המוביל, ולהיותו חוזה ההובלה בין המוביל לשולח המטען, הינו מסמך קנייני המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו.

בית המשפט פסק כי שטר המטען לא מבטא את זכות הבעלות במטען אלא משקף את הזכות לקבל את המטען מידי המוביל, זכות הנמצאת בידיו של מי שמחזיק בשטר המטען. עוד צוין כי שטר המטען הוא מסמך סחיר כשלעיתים תכופות המוביל כלל אינו יודע מיהו בעל המטען, והבעלות במטענים עשויה להחליף ידיים רבות מעת ההטענה ועד שהמשלוח הגיע לידי הזכאי לקבלו.

לאור זאת, נפסק כי צדקה חברת הספנות בכך שסירבה למסור את המטען ליבואן שאינו אוחז בשטר המטען המקורי. צוין כי אם חברת הספנות הייתה מוסרת את המטען לידי היבואן למרות שאינו מחזיק בשטר המטען המקורי, היא הייתה חשופה לתביעות ממי שמחזיק בשטר המטען.

לאור האמור, פסק בית המשפט כי היבואן לא זכאי לקבל סעד זמני לשחרור המטען לידיו. עוד צוין כי אין המוביל הימי יכול לברר את הטענות המועלות במישור היחסים שבין היבואן לבין ספק הטובין בסין.

לאור זאת, פסק בית המשפט כי הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית והצו הארעי שניתן מבוטל. על היבואן הוטלו הוצאות ההליך של חברת הספנות בסך 3,000 ש"ח.

[ה"פ (שלום אשדוד) 44343-03-15 אלעסלי ואח' נ' אוברסיז קומרס בעמ ואח' - השופט גיל דניאל, החלטה מיום 15.4.15, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו.


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

* * *

 

תביעת שיפוי של משלח נגד מוביל אווירי- כפופה להתיישנות מקוצרת
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף

כידוע, תביעות נגד מובילים אוויריים (חברות תעופה) ביחס לנזקים למטענים, כפופות לפי אמנות בינלאומיות (ורשה, מונטריאול) לתקופת התיישנות קצרה מאד של שנתיים מיום הגעת המטען (או מהיום שבו היה אמור המטען להגיע).
כלומר, אם בעל המטען או חברת הביטוח שלו לא מגישים תביעה נגד חברת התעופה במועד הקצוב באמנות, התביעה מתיישנת ועמה הזכות לקבל פיצוי בגין הנזקים.
לעיתים, בוחרים בעל המטען או חברת הביטוח שלו להגיש תביעה נגד גורם אחר בשרשרת ההובלה, למשל, נגד המשלח הבינלאומי שטיפל בהסדרת ההובלה, ולא נגד חברת התעופה, וזאת  בטענה כי הנזק התרחש בשל רשלנות המשלח.
במצב בו בעל המטען או חברת הביטוח מגישים תביעה כזו נגד המשלח הבינלאומי, סמוך לחלוף שנתיים ממועד הגעת המטען, האם המשלח הבינלאומי יוכל להגיש תביעת שיפוי (צד ג') נגד המוביל האווירי (חברת התעופה) ולטעון כי הנזק אירע באשמת המוביל, גם אם תביעה כזו תוגש לאחר יותר משנתיים מיום הגעת המטען?
כלומר, האם יוכל המוביל האווירי להעלות טענת התיישנות גם במישור היחסים שבינו לבין המשלח הבינלאומי?
שאלה זו הוכרעה לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב, אשר קיבל את טענת המוביל האווירי ודחה את התביעה נגדו על הסף.
יש לציין כי בארה"ב הגיע בית המשפט לתוצאה שונה, וזאת נתאר בהמשך.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

בחודש ספטמבר בשנת 2011 הועמס על מטוסה של חברת תעופה מטען להובלה. בשטר המטען צוין שמדובר במשלוח מסוג DDU CLEARED Door to Door service, המיועד להעברתו הסופית לספרד. המטען הוטס לנמל ליאז' שבבלגיה, ומשם ע"י מוביל יבשתי הובל עד ללקוח בספרד. בהגעתו של המטען לספרד התגלה שאריזתו החיצונית מעץ שבורה, ושחלק מהמכונה בולט דרך ארגז העץ. שמאי קבע שנגרם נזק לגוף המכונה ממכה חזקה למטען בעת ההובלה. חברת הביטוח פיצתה את המבוטח (היצואן) בגין הנזק, ותבעה את חברות השילוח, בלדרות וחברת ההובלה היבשתית והאווירית, כמי שפעלו בביצוע ההובלה, וטענה שהן אחראיות ביחד ולחוד לנזקים שנגרמו. בין חברת הביטוח לחברת התעופה האווירית הושג הסכם פשרה. לפיכך, חברת הביטוח המשיכה לנהל את התביעה כנגד חברות השילוח, הבלדרות וחברת ההובלה היבשתית, אך חברות אלה ביקשו לצרף גם את חברת התעופה להתדיינות כנתבעת צד ג'. חברת התעופה הגישה בקשה לדחות את הודעת צד ג' כנגדה על הסף לאור תקופת התיישנות של שנתיים הקבועה בחוק התובלה האווירית שאימץ את אמנת מונטריאול.

חברות השילוח, הבלדרות וחברת ההובלה היבשתית טענו שבענייננו אמנת מונטריאול ואמנת ורשה אינן חלות שכן מדובר בתביעת פיצוי בין חוליות שונות בשרשרת ההובלה לבין עצמן, ולכן תקופת ההתיישנות בת השנתיים לא חלה במקרה זה.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי אמנת מונטריאול ותקופת ההתיישנות בת השנתיים חלות גם במערכת היחסים שבין חברות השילוח, הבלדרות וההובלה היבשתית- לבין חברת התעופה.
בית המשפט ציין כי הוא התלבט האם בכל זאת לאפשר את התביעה נגד חברת התעופה, משום שחברת הביטוח הגישה כנגדה תביעה במועד (לפני חלוף שנתיים) ואז ניתן להניח שלא נוצרה הסתמכות אצל חברת התעופה כי לא תוגש נגדה תביעה בנושא זה. יחד עם זאת, ועל אף ההתלבטות, קבע בית המשפט כי משחברות השילוח, הבלדרות וההובלה היבשתית התמהמהו ולא תבעו את חברת התעופה (בהודעת צד ג') במועד- אין לאפשר את התביעה נגד חברת התעופה.

לכן, בית המשפט קיבל את הבקשה, והבקשה לצירוף חברת התעופה נמחקה מחמת התיישנות, לאור הגשתה בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה באמנת מונטריאול, אך לא הטיל הוצאות על אף אחד מן הצדדים.

[ת"א (שלום ת"א) 11911-08-12 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' TNT Express Worldwide ואח', החלטה מיום 29.3.15, השופטת נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים: לחברת התעופה- עו"ד לשם. לחברות השילוח- עו"ד מושקט].

הערות:

בארה"ב, הגיע בית המשפט לתוצאה שונה, לפיה תביעת שיפוי של משלח בינלאומי נגד מוביל אווירי, לא כפופה לתקופת התיישנות מקוצרת של שנתיים לפי האמנות הבינלאומיות. באותו המקרה, קבע בית המשפט בארה"ב, כי פרשנות המונח "הזכות לתביעת נזק" המופיע באמנה הבינלאומית, מתייחס למישור היחסים שבין היבואן/יצואן/חברת הביטוח לבין המשלח הבינלאומי/חברת התעופה, קרי: תביעה המתייחסת לפיצוי בגין נזק למטען. בית המשפט קבע כי תביעת משלח בינלאומי נגד חברת תעופה אינה לפיצוי בגין נזק למטען, אלא להשבת כספים ששילם המשלח/נדרש לשלם לצד ג'. לכן, באותו המקרה, התיר בית המשפט למשלח הבינלאומי לנהל את תביעתו נגד חברת התעופה, אפילו שחלפו יותר משנתיים מיום קרות הנזק, ועד הגשת התביעה נגד חברת התעופה.
להרחבה בנושא זה, ראו מאמרנו בקישור הבא:
פסיקה תקדימית בארה"ב: תביעת שיפוי של משלח בינלאומי נגד מוביל אווירי לא כפופה להתיישנות המקוצרת באמנת

 


* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל 
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

* * *


מה חדש החודש


ענייני מכס ורגולציה
•  משרדנו מייעץ לחברות מובילות במשק בנושא מילוי תצהיר יבואן.
• משרדנו מייעץ למספר חברות בנוגע לאימות תעודות מקור על פי הסכמי הסחר.

בתי משפט

• בית משפט השלום בראשון לציון, בפסק-דין נוקב ומהדהד, קבע כי אגרות יבוא מזון של משרד הבריאות (אגרת רישום מוקדם, אגרת שחרור) נגבו שלא כדין, והורה על השבת 70% מהן ליבואנים. חלק מהיבואנים יוצגו על ידי משרדנו. סקירה בנושא פסק-הדין מצורפת לעלון זה.

• משרדנו הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בנושא מכס המוטל על עלויות כשרות.

• בית משפט השלום בירושלים הורה לרשות המכס להעביר ליבואן, לקוח משרדנו, העתקים פיזיים של 100 רשימונים של טובין דומים שסווגו על ידי יבואנים אחרים, תוך השחרת שם היבואן. היבואן טען לאפליה שלו לרעה ובית המשפט קבע כי יש לחשוף את הרשימונים לצורך בדיקת הטענה.  סקירה בנושא ההחלטה מצורפת לעלון זה.

הרצאות והופעות בתקשורת

• עו"ד גיל נדל הרצה ביום 5.5.15 במכון היצוא הישראלי, בנושא : "לעבור את המכס האמריקאי בשלום".

• עו"ד גיל נדל הנחה ביום 7.5.15 יום עיון במשרדנו בנושא: "שולחן עגול בנושא סחר בציוד בטחוני ופיקוח על יצוא דו-שימושי לארה"ב".


• בתאריך 14.5.15 פורסמה כתבה ב"כלכליסט" על פסק-הדין בנושא אגרות המזון. בכתבה צוין כי חלק מיבואני המזון יוצגו ע"י עוד גיל נדל. להלן קישור לכתבה:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3659297,00.html

• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 25.5.15 בהתאחדות התעשיינים בקורס סחר חוץ.