בית המשפט פטר מחסן מטענים מתשלום מסי יבוא על סחורה שנגנבה
חילוט טובין לרש"פ שלא יובאו ברשימון אוטונומיה
הפעלת עיכבון על ידי סוכן מכס בגין אי-תשלום מסי יבוא
על משמעות האיחור בהגשת תעודת מקור
בית המשפט: ניתן לעצור יבוא מקביל גם אם הסחורה מקורית
האם תניית שיפוט ייחודית בחוזה שטר מטען תכובד בכל מצב
בית המשפט קבע שוב: תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל
סכסוך בין מפיץ ישראלי ליצרן תורכי של משקאות- יידון בישראל
חברת סוני תפוצה בגין שיווק משחקים מפרים לפלייסטיישן
מה חדש החודש
* * *
בית המשפט פטר מחסן מטענים מתשלום מסי יבוא על סחורה שנגנבה
עו"ד גיל נדל, עותמאן אלשייך
רקע:
פעמים רבות, סחורה מיובאת לא משוחררת מהמכס בעת הגעתה לארץ אלא מאוחסנת במחסנים שבפיקוח המכס. בדרך זו היבואן יוכל לשחרר את הסחורה במשלוח גדול או בשלבים, על-פי צרכיו ורצונו. כך גם היבואן דוחה את תשלום מס היבוא לעת שחרור הסחורה, בין היתר כאשר הוא מאתר רוכשים לסחורה.
נשאלת השאלה מהו הדין במצב שבו הסחורה יוצאת מהמחסן שלא בשליטת בעל המחסן, למשל: נגנבת או אובדת, האם גם במצב כזה תחול חבות מס, ואם כן על מי? האם המחסן צריך לשאת בעלויות המס למרות שנקט באמצעי הבטחה סבירים על מנת למנוע את האירוע?
בסקירה זו נספר על הכרעת בית משפט השלום בהרצליה במקרה שבו סחורה נגנבה ממחסן מטענים וגובה המכס דרש את המיסים מן המחסן. השאלה בשאלה שעלתה לדיון הייתה האם גובה המכס יכול לתת פטור מתשלום המסים במקרה של פריצה וגניבה, אם השתכנע שננקטו אמצעים סבירים, או שמא יש חבות גורפת על בעל המחסן או חברת הביטוח שלו לתשלום המיסים במקרה כזה.
בפועל, בית המשפט קבע כי המחסן נקט באמצעי הגנה סבירים ולא יכול היה לצפות כי הפריצה תצליח, ולכן המחסן קיבל פטור מתשלום מסי היבוא.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת עץ ירוק השקעות ומסחר בע"מ ("המחסן") נותנת שירותי אחסון לסחורות המיובאות והיא בעלת רישיון מחסן רשוי- מחסן מטענים כללי מטעם רשות המכס.
באחד הלילות אירעה פריצה במחסן שבמהלכה נגנבה כמות גדולה של סיגריות. מדובר בפריצה מתוחכמת במהלכה התחמקו הפורצים מגלאי הקרן החיצוניים, מגלאי הנפח הפנימיים ומהמצלמות המותקנות בחלק מהחצר, וחדרו למחסן דרך הגג.
שבוע לאחר אירוע הפריצה, שלח גובה המכס הודעה לתשלום מסים למחסן בסך של 1,250,704 ש"ח בגין הסחורה שנגנבה, סכום שכלל מכס מס קניה ומע"מ. המחסן טען שאין הוא מחויב לשלם מסים בגין הסחורה מאחר והסחורה סולקה מן המחסן מסיבות שאינן בשליטתו ועל כן המקרה חוסה תחת סעיף 83 לפקודת המכס ("הפקודה"), המקנה לגובה המכס שיקול דעת לפטור מתשלום המכס אם ניתן לו הסבר סביר. בנוסף, נטען כי מקרה זה חוסה תחת סעיף 92 לפקודה הקובע שבמקרה בו אבדו הטובין בהיותם במחסן מחמת אירוע שלא ניתן למנוע, ניתן לוותר על כל המסים החלים בגינם.
מנגד, טענה רשות המכס, בין היתר, כי פריצה למחסן אינה אירוע המהווה הסבר המניח את דעתה למתן פטור ממיסים, במיוחד לאור העובדה שנמצאו ליקויים משמעותיים אשר אפשרו את הפריצה וכי לא מדובר באירוע שאי אפשר למנוע. רשות המכס טענה כי רק אובדן או התכלות של הסחורה מצדיקות פטור ממיסים, אך לא גניבה.
בנוסף, מאחר והמחסן רכש ביטוח נגד גניבות, טענה רשות המכס כי אין הצדקה לא לשלם את המסים, שכן המחסן שופה על ידי הביטוח בגין הפריצה. לצד זאת, טענה רשות המכס כי חלה על המחסן אחריות כמעט מוחלטת לתשלום המיסים היות ויש לראות בה כשומרת שכר לפי חוק השומרים.
פסק-דינו של בית המשפט:
בית המשפט קבע בראשית הדיון כי אין הצדקה לקבוע כלל גורף שלפיו לא יינתן פטור לתשלום מס בכל מקרה של פריצה או שוד. בית המשפט קבע כי המצב הרצוי הוא שיש לבחון את המקרה עצמו ולבדוק האם פעל המחסן או היבואן באופן סביר על מנת למנוע את האירוע.
לאחר מכן, בחן בית המשפט אם פעל המחסן בהתאם לדרישות המיגון שמחסן סביר צריך לבצע. בית המשפט שמע עדויות והגיע למסקנה שהמחסן פעלה לפי הדרישות ואף מעבר לכך ושכן מדובר בפריצה מתוחכמת, לא שגרתית וייחודית שלא היה ניתן למנוע. על כן ולאור נסיבות העניין, נפסק כי רשות המכס צריכה לתת פטור מתשלום המסים לפי סעיפים 83 ו-93 לפקודה.
בית המשפט קבע כי גם אם בפקודה נעשה שימוש באחד הסעיפים במילה "אובדן", ניתן לפרש שגם אירוע של פריצה וגניבה ייכלל תחת סעיף זה.
לאור האמור, בית המשפט פטר את המחסן מתשלום המס והורה על החזרת הערבות הבנקאית שניתנה לצורך עיכוב הליכים עד לבירור המקרה, וגם חייב את רשות המכס בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 60,000 ש"ח.
[ת"א (שלום הרצליה) 43833-03-10 עץ ירוק השקעות ומסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל- רשות המסים, פסק דין מיום 10/5/2015, בפני כבוד השופטת לימור רייך. ב"כ הצדדים: למחסן- עו"ד קרונפלד ואברמוביץ. לרשות המיסים- עו"ד ארביב-גבאי].
לסקירות נוספות בנושא מחסנים שבפיקוח המכס, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
סחורה נגנבה ממחסן מטענים? המחסן יישא במס יבוא
סוכן מכס יישא בעלויות אחסנה עבור טובין של לקוחו
עדכון פסיקה: חלוקת דמי אחסנה בין יבואן לחברת ספנות עד לבירור התביעה
אין התאמה לדרישות מכון התקנים? - אין תשלום בעדה האחסנה!
מחסן יפצה יבואן בגין נזק למטען עץ
התקבלה תביעת מחסן נגד יבואן: זכות העיכבון הופעלה כדין
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
חילוט טובין לרש"פ שלא יובאו ברשימון אוטונומיה
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
רקע:
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בעכו, בנושא חילוט טובין.
מדובר במחרטות שיובאו ברשימון רגיל ולא ברשימון אוטונומיה, כאשר מחקירת המכס הסתבר כי הטובין יובאו במסווה עבור חברה ברשות הפלסטינית מבלי להצהיר על כך.
רשות המכס תפסה את המשלוח והתפיסה אושרה על ידי בית המשפט.
סיפור המקרה:
חברה ישראלית התקשרה בהסכם עם חברה פלסטינית לשם יבוא כלי עבודה ומכונות כגון חותך ברזל גדול, מקדח גדול ומחרטה ("הטובין"). הטובין היו מיועדים לשימוש בשטחי הרשות הפלסטינית.
רשות המכס תפסה את המשלוח בטענה כי ברשימון היבוא ניתנה הצהרה כוזבת. מחד, נטען כי הוגש רשימון רגיל ולא רשימון אוטונומיה, ובנוסף, נרשם שמה של החברה הישראלית בעוד בפועל היבואנית הייתה החברה הפלסטינית.
בית משפט השלום ציין כי החברה הישראלית הגישה רשימון על שמה כאילו הטובין מיועדים לצריכה בישראל, אך במקביל בשדה המיועד למילוי מספר היבואן, הופיע מספרה של החברה הפלסטינית.
בית משפט השלום קבע שציון מספרה של החברה הפלסטינית במקביל לציון שמה של החברה הישראלית כמי שייבאה אותם לצריכה בישראל, הינו מצג כוזב שיש בו כדי להצדיק את תפיסת הטובין וחילוטם.
לאור זאת, הסיק בית משפט השלום שאופן היבוא במקרה זה נעשה כדי לעקוף את האיסור החוקי לייבא טובין מסוג זה לשטחי הרשות הפלסטינית, הנובע ממהחשש שציוד זה ישמש לייצור כלי מלחמה.
בית משפט השלום התייחס גם לפן הפרוצדורלי ביחס לעמידה במועדים הקבועים בחוק. סעיף 190(א) לפקודת המכס מחייב את היבואן שממנו נתפסו הטובין לתבוע את השבתם בתוך 30 יום. במקרה זה, החברה הישראלית תבעה את השבת התפוס בחלוף 36 ימים ממועד התפיסה, כלומר שהטובין כבר עברו לסטטוס של מוחרמים ומחולטים.
החברה הישראלית ערערה לבית המשפט המחוזי.
טענות החברה הישראלית בערעור-
החברה הישראלית טענה כי דווקא המכס הוא שאיחר במועדים, משום שעל פי סעיף 192 לפקודת המכס המכס חייב להודיע בתוך 3 חודשים מיום התביעה על חילוט הטובין, אחרת הם מוחזרים לבעליהם. נטען כי המכס לא הודיע זאת במועד. החברה הישראלית טענה עוד כי היבוא נועד להביא את הטובין לישראל, ורק אם יינתן היתר, היא הייתה מעבירה אותם לתחום הרשות הפלסטינית.
טענות המכס בערעור:
המכס ביקש לאשר את פסק-הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו.
מעבר לכך, הוסיף כי לפי עדות סוכן המכס של החברה הפלסטינית, החברה ידעה שעליה לקבל רישיון ליבוא המחרטה לרשות הפלסטינית, אך היא לא פנתה בבקשה למתן רישיון כדין והשתמשה בחברה הישראלית כ"יבואן קש" ליבוא המחרטה כדי לעקוף את הצורך ברישיון.
המכס הוסיף כי החברה הפלסטינית הזמינה את הסחורה ושילמה עבורה.
פסק-הדין בערעור:
בית המשפט המחוזי פסק שדין הערעור להדחות. נפסק כי המצג שהציגה החברה הישראלית ברשימון שהגישה למכס היה מצג כוזב. הוכח כי הטובין יובאו בעבור החברה הפלסטינית לבקשתה ובמימונה, אך למרות זאת החברה הפלסטינית לא הגישה "רשימון אוטונומיה". במקום זאת ד,אגה החברה הפלסטינית שיוגש רשימון רגיל שנועד ליבוא טובין לישראל ע"י יבואן ישראלי, והפרטים ברשימון נועדו להסוות את הזהות האמיתית של היבואן, הבעלים ויעד הטובין.
לאור זאת נפסק כי התפיסה שביצע המכס הייתה כדין.
באשר למועדים הקבועים בחוק, בית המשפט גיבה את בית משפט השלום בכך שבחר שלא להאריך את המועד עבור החברה הישראלית – כאמור התביעה להשבת התפוס הוגשה 36 יום לאחר הודעת המכס, באיחור של 6 ימים. נפסק כי בנסיבות שבנדון מדובר במקרה חמור של הצהרה כוזבת לשם יבוא טובין אסורים לשטחי הרשות הפלסטינית ואין הצדקה להאריך מועדים.
לאור זאת, נדחתה הטענה כי המכס הוא שאיחר בהודעה על חילוט הטובין.
לפיכך, הערעור נדחה והחברה הישראלית חויבה לשלם הוצאות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ש"ח.
[ע"א (מחוזי חיפה) 36062-09-14 חוסין ועלי אבו פיסל בע"מ נ' מדינת ישראל-המכס, פסק-דין מיום 9.2.15, הרכב השופטים גריל, וילנר וטאובר. ב"כ הצדדים: לחברה הישראלית- עו"ד א.גולדהמר וחליל נעמה. לרשות המכס- עו"ד סוזן בוקובצקי מפרקליטות מחוז חיפה-אזרחי].
למאמרים נוספים שנכתבו על ידינו בנושא חילוט טובין שיובאו לשטחי הרשות הפלסטינית, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
יוחרמו טובין אסורים ביבוא שיובאו במסווה עבור הרשות הפלסטינית
נדחתה תביעת יבואן להשבת מחרטות שנתפסו על ידי המכס
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
הפעלת עיכבון על ידי סוכן מכס בגין אי-תשלום מסי יבוא
עו"ד גיל נדל, צחי לסרי
רקע:
פעמים רבות נעזר יבואן אישי בחברות העוסקות במתן שירותי ייעוץ ליבוא של רכבי יוקרה. בעת הגעת הרכב לארץ פונה בדרך כלל היועץ לחברה העוסקת בעמילות מכס לצורך שחרור הרכב מהמכס.
בסקירה זו נתאר את החלטתו של בית המשפט השלום ברמלה, אשר דן במקרה בו היבואן האישי שילם ליועץ את מסי היבוא, היועץ שילם את המיסים לעמיל המכס, אך השיק של היועץ חולל ולא נפרע.
לאור זאת, עמיל המכס ביקש להשתמש בזכות העיכבון, כלומר לעכב את הטיפול בשחרור הרכב עד אשר היבואן ישפה אותו במסי היבוא.
לצורך הכרעה בסוגיה, נדרש בית המשפט לדון בשאלה מיהו יבואן הרכב ולמעשה מיהו הלקוח שבעבורו חברת עמילות המכס פועלת בכדי לשחרר את הרכב - האם היבואן האישי או היועץ, והאם מוקנית לעמיל המכס זכות עיכבון עד שישולמו לו מסי היבוא.
במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי הלקוח – היבואן האישי- היה מזמין הרכב וחייב אותו לשלם לעמיל המכס את סכום המסים, וזאת למרות שהיבואן האישי כבר שילם ליועץ את הסכום הזה במסגרת הליך הרכישה, ולכן בדין הפעיל עמיל המכס את זכות העיכבון.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת אלדור חברה לרכב בע"מ (היועץ) עוסקת בייבוא רכבי יוקרה לארץ ובמתן שירותי ייעוץ ליבוא רכבים כאלו. בני הזוג איובי (היבואן האישי) ביקשו לרכוש רכב יוקרה בתהליך ייבוא אישי ונעזרו לצורך כך ביועץ. היבואן האישי חתם על חוזה בו הוא הוגדר כרוכש הרכב והיועץ הוגדר כמוכר. היבואן האישי שילמו ליועץ 330,000 ש"ח, סכום שכלל את התשלומים לצורך שחרור הרכב מהמכס, עוד בטרם שחרור הרכב מהמכס.
כאשר הרכב הגיע לארץ, היועץ פנה לחברת אולקרגו לוגיסטיס סרביס בע"מ (עמיל המכס) וזאת לצורך טיפול בשחרור הרכב מהמכס.
עמיל המכס הודיע ליועץ כי עלות שחרור הרכב מהמכס לרבות מסי יבוא, היא כ-140,000 ש"ח.
היועץ אישר את התמורה והעביר את כלל המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הרכב מהמכס, לרבות ייפוי כח מאת היבואן האישי לעמיל המכס. עמיל המכס שילם מכיסו את הסכום וכנגד כך קיבל מהיועץ שיק לביטחון. כאשר עמיל המכס רצה לפרוע את השיק, השיק חזר מהבנק כבלתי נפרע והבעלים של היועץ נעלם.
היבואן האישי דרש מעמיל המכס לטפל בשחרור הרכב בטענה כי שילם ליועץ את מלוא התמורה, לרבות התשלומים בגין שחרור הרכב מהמכס. עמיל המכס לעומת זאת טען כי מי שייבא את הרכב ולמעשה הינו הלקוח שלה הוא היבואן האישי ולא היועץ. עמיל המכס טען כי היועץ למעשה פעלה בשם היבואן האישי אולם חבות התשלום חלה על היבואן האישי ולא על היועץ.
לאור טענות אלו ביקש עמיל המכס להשתמש בזכות העיכבון ולא לאפשר את העברתו של רכב היוקרה ליבואן האישי עד לקבלת מלוא התמורה אותה שילם עמיל המכס בגין שחרור הרכב מהמכס כולל מיסי היבוא.
פסק-דינו של בית המשפט:
בית המשפט בחן תחילה את החוזה שהיה בין היבואן האישי ובין היועץ. מהחוזה עלה כי ישנו ערבוב של שתי עסקאות שונות. האחת - בה היועץ הינו נותן שירות ליבואן האישי אך אינו מוכר הרכב ואילו באחרת היועץ הינו למעשה מוכר הרכב.
בנוסף, בית המשפט קבע כי היבואן האישי לא נקט בצעדי הגנה כגון תשלום באופן הדרגתי בכל הנוגע לעסקה בינם ובין היועץ.
לאחר מכן בית המשפט בחן את החוזה שהיה בין היועץ לעמיל המכס. מבחינת החוזה עלה כי היועץ ביקש שירות מעמיל המכס עבור היבואן האישי. לכן, עמיל המכס היה יכול להניח כי יקבל את הכספים עבור שחרור הרכב.
בית המשפט קבע כי בשל העובדה שעמיל המכס החזיק בידו את החוזה שבין היועץ לבין היבואן האישי ובו היבואן האישי מוצג כמייבא הרכב- הרי שעמיל המכס היה יכול להניח באופן סביר כי היבואן האישי הוא הלקוח שלו, ולא היועץ.
לאור זאת, נקבע כי מוקנית לעמיל המכס זכות העיכבון והוא יכול שלא לשחרר את רכב היוקרה מהמכס עד לקבלת מלוא התשלומים מצד היבואן האישי, גם אם נניח שהיבואן האישי הינו קורבן של תרגיל עוקץ מאת היועץ.
לאור האמור, בית המשפט חייב את היבואן האישי לשלם בפעם השנייה את מלוא התשלום בעבור שחרור הרכב מהמכס וכן את הוצאות המשפט בסך של 15,000 ש"ח, וזאת על אף שהסכום עבור השחרור מהמכס כבר שולם על ידו ליועץ.
[ת.א. (רמלה) 54126-06-13 אבו חרשיק ואח' נ חברת אולקרגו לוגיסטיס סרביס בע"מ ואח', פסק דין מיום 21/5/2015, בפני השופט זכריה ימיני. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
הערות:
ברצוננו לציין כי קיימת מחלוקת מול משרד התחבורה האם יבוא רכב תוך הסתייעות ביועץ נחשב כיבוא אישי, או שההסתייעות ביועץ הופכת את היבוא ל"יבוא באמצעות עוסק" - יבוא מסחרי.
בשנת 2011 ייצג משרדנו יבואן אישי של רכב בעתירה שהוגשה נגד משרד התחבורה בגין מניעת יבוא רכב. משרד התחבורה טען כי היבואן האישי נעזר ביועץ שסייע לו בלוגיסטיקה הכרוכה ביבוא האישי, ובכך, למעשה, היבוא היה יבוא מסחרי "באמצעות עוסק", הכפוף למשטר פיקוח מחמיר יותר, ולא יבוא אישי.
בית המשפט קבע כי היועץ היה רק מסייע טכני ולא היבואן, ובכך קיבל את טענות היבואן האישי.
באפריל 2013 הושג הסדר בערעור בבית המשפט העליון לפיו פסק-הדין יבוטל בשל חוסר סמכות אך הרכב יישאר בארץ ויתאפשר בו השימוש על ידי היבואן האישי.
לסקירות נוספות בנושא יבוא אישי של רכב, אנא לחצו על הקישורים הבאים:
הליכי גביית חוב מיסים ביבוא אישי לא יעוכבו עד להכרעה בתביעה אחרת
על קו הגבול שבין יבוא אישי ליבוא מסחרי של רכב
משרד התחבורה כשל שוב במאבק נגד יבוא אישי
יועצי יבוא אישי: משרד התחבורה מפלה לרעה
יבוא אישי של רכב - חידושים והגבלות
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
על משמעות האיחור בהגשת תעודת מקור
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
תקציר:
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (בערעור), שקבע כי כאשר תעודת מקור מוגשת באיחור, הדבר אינו יכול לסייע ליבואן.
יבואן ייבא מכונות מארה"ב, והגיש לגביהן תעודת מקור באיחור קל. בית המשפט קבע כי מחובתו של היבואן להגיש את תעודת המקור במועד, והגשה מאוחרת שלה לא תסייע לו ואין בכוחה להביא לפטור ממכס.
עובדות המקרה:
חברת קומסקו ייבאה לישראל בשנת 2007 שתי מכונות לגריסת אבן מארה"ב ושילמה בגינם מכס של כ-290,000 ש"ח. סוכן המכס של החברה ציין במסמכי היבוא כי מדובר ביבוא "רגיל" ובמסמכים המצורפים לא צוינה תעודת מקור, וזאת בשונה מסוג רשימון "שוק" שמאפשר מתן פטור ממכס עם הצגת תעודת מקור.
לאחר השחרור, הציג היבואן למכס תעודת מקור המעידה על כך שמקור הטובין הוא בארה"ב וביקש להשיב לו את המכס ששולם.
המכס דחה את הבקשה והיבואן פנה לבית המשפט.
היבואן טען כי על פי הסכם הסחר עם ארה"ב מדינת ישראל רשאית לוותר על הצגת תעודת מקור במצבים מסוימים אם היא משוכנעת שהטובין עומדים בכללי המקור, כמו גם כי מדינת ישראל רשאית להפעיל שיקול דעת בעניין פגמים טכניים בתעודות.
רשות המכס השיבה כי הוחלט שלא לוותר על תעודות מקור אלא במצבים חריגים בהם היבואן מודיע מראש כי תוצג תעודת מקור ומפקיד ערבות בנקאית בשווי המיסים עד להצגת התעודה, וזאת לא נעשה במקרה זה. בעניין פגמים טכניים, טענה רשות המכס כי תעודה שהוגשה באיחור כמו במקרה זה אינה נחשבת כליקוי טכני ואין אפשרות לוותר על המס.
פסקי הדין בבתי משפט השלום והמחוזי (בערעור):
בית משפט השלום בבית שמש ציין כי הוא חש תחושת אי-נוחות מכך שסחורה שמקורה בארה"ב לא תהנה מהטבת מכס, אך בחר לדחות את תביעת היבואן.
בית המשפט ציין כי אי הצגת תעודת המקור במקרה זה לא נובעת מתקלה טכנית קלה או מטעות אנוש, אלא מדובר בתעודה שלא הייתה קיימת נכון למועד השחרור מן המכס, וזקף זאת לחובת היבואן.
בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנות בית משפט השלום ודחה את ערעור היבואן.
בית המשפט המחוזי קבע כי לתעודת המקור מעמד קונסטיטוטיבי- כלומר עצם הגשת התעודה יוצר את הזכות להטבת מכס, ובכך דחה את הטענה כי התעודה היא מסמך פרוצדוראלי-טכני בלבד שלא יוצר את הזכות.
בית המשפט המחוזי חזר על כך כי הנטל להגיש לרשויות המכס את התעודה במועד מוטל על היבואן, ובמקרה זה התעודה לא הוגשה במועד באופן שפוגע בטענות היבואן.
עוד ציין בית המשפט כי הוכח כי תעודת המקור לא הייתה קיימת במועד השחרור מהמכס והופקה בדיעבד, וכי הטובין ביצעו חניית ביניים בגרמניה ולא הגיעו באופן ישיר מארה"ב לישראל. עובדות אלה, כך לדעתו של בית המשפט המחוזי, מטילות ספק בטענות היבואן כי הטובין זכאים לפטור ממכס.
בית המשפט המחוזי קבע כי אם היבואן אינו מגיש תעודת מקור במועד, אין הדבר מטיל על רשות המכס חובה לבצע חקירות ובירורים, על מנת להתחקות בדיעבד אחרי השאלה האם הטובין זכאים להטבת מקור.
לאור כל זאת, הערעור נדחה.
[ע"א (מחוזי ירושלים) 56448-06-14 קומסקו בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-ירושלים. פסק-דין מיום 12.5.15. השופט כרמי מוסק. היבואן יוצג על ידי משרדנו, ורשות המיסים יוצגה על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)].
יצוין כי משרדנו ייצג את היבואן בהליך זה ובימים אלה אנו שוקלים הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
לסקירות קודמות שלנו בנושא פסק-הדין בבית משפט השלום ובנושא תעודות מקור, לחצו על הקישורים הבאים:
סלחנות כלפי איחור או פגם טכני בהגשת תעודות מקור- לא בכל המקרים
בית המשפט: יש מקום לאפשר הגשת תעודות מקור באיחור קל
פסילת תעודת מקור - יש צורך בהתערבות המחוקק
תעודות מקור על פי הסכמי הסחר – סיכויים וסיכונים
בית המשפט מציב רף בלתי עביר לקבלת פטור מגרעון שהוצא בגין פסילת תעודת מקור
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
בית המשפט: ניתן לעצור יבוא מקביל גם אם הסחורה מקורית
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו מוך
רקע:
בעלי עסקים רבים עוסקים ביבוא מקביל, כלומר, מייבאים מוצרים שלא ישירות מן היצרן אלא ממקורות רכישה אחרים. מצבים כאלה עשויים לעורר תגובת נגד מצד היבואנים הרשמיים (הבלעדיים), שכן דבר זה מביא ל"שבירת" הבלעדיות שלהם ולתחרות בתחום.
בהתאם לכך, וכחלק מניסיונם של היבואנים הבלעדיים לחסום את היבוא המקביל, פעמים רבות מתגלגל לפתחו של בית המשפט סכסוך בין יבואן רשמי או בעל הזכות לבין יבואן מקביל.
כאשר מדובר בטובין מקוריים ולא מזויפים, לרוב, תהיה ידו של היבואן המקביל על העליונה בבית המשפט. בהכרעות בסכסוכים מעין אלה חזרו בתי המשפט פעמים רבות על כך שתופעת היבוא המקביל היא מבורכת, מעודדת את התחרות החופשית, מיטיבה עם הצרכנים, ואין בסיס חוקי למנוע אותה כל עוד אין ספק שמדובר במוצרים מקוריים, ולא במוצרים מזויפים אשר עשויים להטעות את הציבור.
אחת מהטענות הנפוצות של יבואנים רשמיים בכל הנוגע ליבוא מקביל היא כי היצרן הזר בעל הזכות כורת חוזים בלעדיים עם יבואנים בכל רחבי העולם, הסכם אחד למדינה אחת.
היבואן המקביל, על פי הטענה, אשר מודע למערך ההפצה הבלעדי הנ"ל, גורם להפרת חוזה הבלעדיות שבין היצרן הזר לבין היבואן במדינה ספציפית, בכך שהוא רוכש את הטובין מאותו יבואן ומייבא אותם למדינה אחרת שבה קיים יבואן בלעדי אחר המוגן בהסכם.
לאחרונה, ובאופן חריג, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים טענה מסוג זה ועצר יבוא מקביל של סחורה מקורית.
המקרה של שוופס נגד היבואן המקביל הפלסטיני:
יבואן מקביל אשר ממוקם בשטחי הרשות הפלסטינית, ייבא ממצרים משקאות קלים מקוריים של חברת "Schweppes". המשלוח עוכב במכס והיבואן הרשמי בישראל הגיש תביעה וטען כי היבוא מפר את סימנו המסחרי בישראל וברשות הפלסטינית.
היבואן המקביל טען כי מכוח פסק-דינו של בית המשפט העליון בפרשת טומי הילפיגר, זכותו לעסוק ביבוא מקביל של מוצר מקורי (ולא מזויף) ואין עילה לעצור אותו.
היבואן הוסיף כי המכס עיכב את הסחורה שלא כדין, וזאת בזמן שנוהל קניין רוחני של המכס קובע שאין לעכב סחורה שיובאה ביבוא מקביל, שאין בה משום הפרת סימן מסחר. היבואן המקביל הוסיף כי קיימת דחיפות היות ותאריך התפוגה של הסחורה הוא חודש אוקטובר 2015.
היבואן הרשמי טען כי הוא בעל הזכויות במדינת ישראל וברשות הפלסטינית, והמוצרים לא יוצרו במפעליו ולא תחת הרשאתו.
היבואן הרשמי טען כי הגורם שמכר את המוצרים ממצרים לרשות הפלסטינית, עשה זאת שלא כדין משום שהוא היה מורשה לשווק רק בתחומי מצרים, וזוהי העילה שבגינה אין לאפשר את שחרור הסחורה בישראל.
בית המשפט קבע, בשלב הסעד הזמני, כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן היבוא היה שלא כדין ותוך הפרת איסור לייצא את הסחורה ממצרים. לכן, נקבע כי קיימת ליבואן הרשמי עילת תביעה לכאורה לעצור את שחרור הסחורה.
בנוסף, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת היבואן הרשמי, שכן הנזק משחרור המשלוח עשוי לגרום לה לנזק למוניטין, בעוד הנזק שייגרם ליבואן המקביל אם לא ישוחרר המשלוח, הוא כספי.
בשילוב כל זאת, נדחתה בקשת היבואן המקביל לשחרור הסחורה, והוא חויב בהוצאות של 5,000 ש"ח ובהוצאות אחסנה של הסחורה במכס.
[ת.א. (מחוזי ירושלים) 54531-12-14 שרכת אלוריד אלנאבד ללתגארה אלע ואח' נ' אגף המכס ומע"מ בית המכס ניצנה ואח', החלטה מיום 15.3.15, השופט יעקב צבן].
מקרים אחרים שעלו בפסיקה:
במקרים אחרים ניתנו החלטות שבהן בית המשפט לא חסם את היבוא המקביל.
בסוף שנת 2012 דחה בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת Spin Master לעצור יבוא מקביל של צעצועים על ידי חברת אימפרית הצעצועים. נטען כי המוצרים המקוריים יובאו לישראל שלא כדין, אך בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי היבוא היה מותר ואין עילה לעצור את היבוא המקביל. [ת.א. (מחוזי מרכז) 23060-11-09 SPIN MASTER LTD נ' אימפריית הצעצועים בע"מ ואח', פסק-דין מיום 14.11.12, השופט רמי אמיר]
למשל, בסוף שנת 2011, דחה בית המשפט ניסיון של היבואן הרשמי של מגירות ואביזרי מגירות להרכבה מתוצרת גרמניה למנוע יבוא מקביל שלהם, בטענה כי היבואן המקביל מסיר מהמוצרים קוד המוצר, לא אורז אותם כיאות ולא מעניק סיוע לאחר קנייה [ת.א. (מחוזי מרכז) 22009-10-11 בירמן עצים ופרזול בע"מ נ' נסים פרג'ון מסחר (2000) בע"מ ואח', החלטה מיום 7.11.11, השופט אברהם יעקב].
בנוסף, בסוף 2010, ניסתה יצרנית הטלוויזיות Phillips למנוע יבוא מקביל של טלוויזיות LCD ממזרח אסיה לישראל, וטענה כי היבואן המקביל מוחק את המספר הסידורי ואת מספר הדגם של הטלוויזיות על גבי האריזות והמוצרים עצמם, ובכך מפר את זכויותיה, מונע ממנה לבצע Recall (איסוף המוצר) במקרה של גילוי פגם בייצור ומתערב שלא כדין בשרשרת ההפצה שלה. בית המשפט קבע כי כל עוד מדובר במוצרים מקוריים, אין עילה לחסום את היבוא המקביל ודחה את הבקשה. בשלב מאוחר יותר בשנת2012 הושג הסדר פשרה בין הצדדים שסיים את המחלוקת בתיק זה [ת"א (מחוזי מרכז) 25756-06-10 Koninklijke Philips Electronifs ואח' נ' אלקטרוניקה רייבי (2002) בע"מ (19.12.10)].
בשנת 2007, ניסה יצרן שואבי האבק Dyson למנוע יבוא מקביל של שואבי אבק לישראל בטענה שהוסרו מהם מספרי הדגמים, דבר שלא מאפשר לו להתחקות אחר מוכר הסחורה ליבואן המקביל, וכי מדובר בדגמים שלא הייתה כוונה לשווקם בישראל, ולכן הדבר מטעה את הצרכנים. בית המשפט קבע כי מדובר במוצרים מקוריים, וכי לא הוכחה הטעייה, ודחה את התביעה. [ת.א. (מחוזי חיפה) 1089/05 Dyson Limited ואח' נ' י.שלום בע"מ ואח' (14.11.07)];
מנגד, בשנת 2006 התקבלה תביעת יצרן הבשמים JOOP! נגד יבוא מקביל של בשמים מקוריים, ושם נקבע כי כאשר סימון סדרת הייצור הוסרה, הדבר אמנם לא מהווה הפרה של סימן המסחר משום שמדובר בבשמים מקוריים, אך בנסיבות מסוימות מעשה כזה עשוי להצמיח עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט, ועולה של גרם הפרת חוזה, כאשר היבואן המקביל, לפי הטענה, גורם ביודעין להפרת החוזה שבין היצרן למפיץ הרשמי שלו בכל מדינה. באותו מקרה נפסק כי מאחר והבשמים נרכשו על ידי היבואן המקביל, באירופה באיזור סחר חופשי, איזור בו JOOP! ניהלה מערך הפצה מסודר ומפוקח, הדבר פגע בציפייה הלגיטימית של JOOP! לפקח על אותו מערך, ולכן, התקבלה התביעה ונחסם היבוא המקביל. [ת.א. (מחוזי ת"א) 1171/97 JOOP! GmbH ואח' נ' כל פרפיום בע"מ ואח' (18.6.06)];
לסקירות נוספות שנכתבו על ידינו בתחום יבוא מקביל, לחצו על הקישורים הבאים:
יבוא מקביל- חידושי פסיקה
על גבולות האסור והמותר ביבוא מקביל
יבואן בלעדי שניסה לחסום יבוא מקביל ותביעתו נמחקה- ישלם הוצאות
ביהמ"ש: שם הספק ממנו רוכש יבואן מקביל - סוד מסחרי
נחסם יבוא מקביל של משחות שיניים בשל זיוף מסמכי רישיון
חסימת יבוא מקביל? אין להסתפק בעדות היבואן הבלעדי
האם ניתן למנוע יבוא מקביל? על מחלוקת בתחום המגירות
בעל עסק- מייבא מוצרים מחו"ל? היזהר מזיופים
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
האם תניית שיפוט ייחודית בחוזה/שטר מטען תכובד בכל מצב?
עו"ד גיל נדל, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו מוך
במהלך הובלת טובין בים, עוסקים בסחר בינלאומי עושים שימוש בשטר מטען המפרט, ביו היתר, את תנאי ההובלה, חובותיו של המוביל הימי כמו גם הפטורים והסייגים העומדים להגנתו.
חברת ספנות נוהגות להוסיף בשטר המטען תניית שיפוט ספציפית הקובעת היכן יידון הסכסוך בין הצדדים, קרי באיזו מדינה ובאיזה בית משפט (ולפעמים גם איזה דין יחול).
מטבע הדברים, חברות הספנות בוחרות בבתי משפט הנגישים להן יותר, ולמשתמשים בהובלה הימית (שוגר / נשגר) אין השפעה על בחירת בית המשפט שקבוע בשטר המטען.
פעמים רבות מוגשת לבית המשפט תביעה בגין משלוח שניזוק, כאשר אחת הנתבעות היא חברת הספנות. במצב כזה, עשויה חברת הספנות להתגונן בטענה כי בית המשפט בישראל צריך לכבד את תניית השיפוט ולכן אין מקום לקיים את הדיון בישראל.
התובעים (יבואנים או יצואנים), מעוניינים, מטבע הדברים, לקיים את הדיון בישראל ולכן טוענים כי בנסיבות המקרה אין לכבד את תניית השיפוט הפסציפית. מקרים מעין אלו ודומים להם – בענייני סעיפי שיפוטי ייחודיות בפוליסות ביטוח, הגיעו לדיונים בבתי המשפט פעמים רבות כפי שנפרט עתה.
האם בית המשפט יכבד את תניית השיפוט הייחודית או לא? מסתבר שהתשובה אינה אחידה כפי שנראה להלן.
סכסוך בגין פירות שיוצאו לדרום אפריקה יוכרע בגרמניה
יצואנית של פירות (אפרסקים ונקטרינות) הגישה תביעה נגד חברות ספנות (הרשומות בהמבורג, גרמניה) בגין נזק שנגרם למטענים אשר נשלחו מישראל לנמל קייפטאון, דרום אפריקה.
חברות הספנות הזרות הגישו בקשה לבית המשפט לעיכוב הליכים נגדן מחמת תניית שיפוט ייחודית בשטר המטען לפיה הדיון חייב להתקיים רק בבית המשפט המוסמך בהמבורג, גרמניה.
ההתקשרות בין היצואנית לחברות הספנות הזרות נעשתה כמקובל בענף, באמצעות שטרי מטען, אשר על גבם נקבעה תניית שיפוט זר לפיה כל תביעה או סכסוך הנוגעים לשטר המטען או להובלה, ואשר יוגשו נגד חברות הספנות, עליהן יחול הדין הגרמני ואלו יידונו ויוכרעו בבית המשפט שבהמבורג, גרמניה.
עם זאת, כשמדובר בתביעה של חברת הספנות, נשמרה לה הזכות לתבוע את הסוחר בכל מקום בעולם, לפי שיקול דעתה הבלעדי.
חברות הספנות ביקשו לכבד את תניית השיפוט.
מאידך גיסא, היצואנית טענה שתניית השיפוט אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. בנוסף טענה היצואנית כי מבחינה לשונית, מדובר בתנייה מקבילה ולא ייחודית, מכיוון שנשמרת לחברת הספנות הזכות לתבוע את הסוחר בכל מדינה שהיא. לכן, אם תפורש התנייה כייחודית רק לצד אחד מהצדדים, מדובר בהסכם מקפח. בנוסף, טענה היצואנית כי משיקולי נוחות, יש לקיים את הדיון בישראל שכן ממילא הוגשה התביעה כדין כנגד נתבעות אחרות.
בית המשפט קיבל את בקשת חברות הספנות הזרות וקבע שלפי ניסוחה ולשונה, תניית השיפוט הינה ייחודית שמעניקה סמכות שיפוט לבית המשפט בהמבורג, גרמניה.
בנוסף, בית המשפט קבע שהעובדה שחברות הספנות הזרות השאירו בידן את חופש הבחירה להגיש תביעה בכל מקום שתבחרנה, לא שוללת או פוגעת בייחודיות של תניית השיפוט כאשר מדובר בתביעה שמוגשת נגדן.
בית המשפט קבע כי תניית השיפוט לכשעצמה אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל, אולם, בתי המשפט יטו לכבד תניית שיפוט שכזו מלבד במקרים חריגים בהם הוכח כי ראוי ונכון שלא לכבד אותה. לאור הפסיקה בנושא זה, נקבע כי חוסר הנוחות והעלויות הכרוכות בניהול ההליך בחו"ל, ייתכן ומהווים שיקול רלוונטי, אך אינם מהווים לכשעצמם שיקול מכריע בשאלה האם להותיר את הדיון בארץ.
לאור האמור, קיבל בית המשפט את בקשת עיכוב ההליכים וחייב את היצואנית בהוצאות בסך של 3,500 ש"ח. [ת"א (שלום חיפה) 50460-06-13 אגרוטרה (2011) בע"מ נ' DAL ואח', החלטה מיום 18.2.15].
כשיש תביעות נגד נתבעים רבים בישראל- משיקולי יעילות, לא תכובד תניית שיפוט
במקרה זה, חברת רם אשר מתכות בע"מ ("הלקוח") הגישה תביעה נגד חברת השילוח ועמילות המכס יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ ואח', שעניינה, השבת כספים אשר שולמו לשם רכישה ואספקה של זהב ("הטובין"), שלא סופק עקב גניבה או אובדן.
חברת השילוח ועמילות המכס כפרה בחבותה לאירוע הנדון, אך הוסיפה והגישה הודעה לצד שלישי (תביעה) כנגד חברות ביטוח וברוקר ("המבטחות"), בטענה שאלה היו אחראיות להנפקת או המצאת פוליסת ביטוח המכסה בין היתר, את האירועים נשוא התובענה.
לטענת חברת השילוח ועמילות המכס, חבותן של המבטחות מקורה במעורבותן והתחייבותן בחוזה הביטוח עצמו או לחילופין מכוח המצגים שהוצגו והתחייבויות שנתנו במסגרתו להעמדתה של פוליסת ביטוח.
המבטחות טענו כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה נגדן, בין היתר משום שפוליסת הביטוח בוטלה עקב העדר תשלום פרמיה, וטענתן העיקרית הייתה כי בחוזה הביטוח נשוא ההודעה לצד שלישי, נקבעה תנית שיפוט ייחודית במסגרתה נקבע כי לבתי המשפט באנגליה תהא סמכות שיפוט בלעדית לדון בתביעה מכוח חוזה הביטוח וכי יחול בעניינם של הצדדים, הדין האנגלי.
כפועל יוצא, טענו המבטחות כי יש לכבד את תניית השיפוט הייחודית ויש לקבוע כי הפורום המתאים לדון בתביעה זו, אינו הפורום של בית המשפט בישראל אלא בית המשפט באנגליה.
בית המשפט קבע כי יש להורות על ניהול ההליך בישראל למרות ההסכמה החוזית בין הצדדים כי ההליך נדרש להתנהל באנגליה, לאור נסיבות המקרה המיוחדות ולאור הצורך לאזן בין האינטרסים של הצדדים ובין האינטרס הציבורי והשלכות והנזק שעשוי להיווצר מקום בו בנסיבות המקרה כאמור הכולל בין היתר סוגיות של ריבוי בעלי דין, זהותם, ומהותו של הסכסוך, ינוהל ההליך באנגליה.
בית המשפט למעשה קבע כי מאחר והתביעה המקורית הוגשה נגד נתבעים ישראלים כדין, אין הצדקה לפצל את התביעה לשתיים כאשר התביעה נגד הנתבעות הזרות תידון בחו"ל, ולמען היעילות, ראוי שכל הנושא יתברר תחת קורת גג אחת, בבית המשפט בישראל.
לאור זאת, נדחה בקשת המבטחות אך ללא חיוב בהוצאות משפט ושכר עו"ד.
[ת"א (שלום ראשל"צ) 6931-03-12 רם אושר מתכות בע"מ ואח' נ' יתיר שרותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ ואח', החלטה מיום 25.11.13, בפני כבוד השופטת הלית סילש].
הבהרה: עניין מקביל שנידון בפסיקה עוסק בשאלה האם מבחינה לשונית, תניית השיפוט היא ייחודית או מקבילה. קרי: האם תניית השיפוט קובעת בית משפט אחד בלבד ושוללת התדיינות בבתי משפט אחרים, או שהיא מעניקה אפשרות להתדיין במספר מקומות. בעניין זה נרחיב במאמרים הבאים.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
בית המשפט קבע שוב: תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל
עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף
בסקירה זו נתאר מקרה בו נחלקו בתי משפט השלום והמחוזי בשאלה האם יש לזמן לדין בישראל משלח בינלאומי אמריקאי שטיפל בהמכלת הסחורה בחו"ל.
בעוד בית משפט השלום קבע כי יש לזמן את המשלח לדין בישראל, בית המשפט המחוזי התלבט בשאלה, ביטל את החלטת השלום והחזיר את הנושא לדיון מחודש בבית משפט השלום.
בית משפט השלום, בהחלטה שניתנה לאחרונה, הותיר את החלטתו המקורית על כנה ואפשר לזמן את המשלח האמריקאי להתדיינות בישראל.
עובדות המקרה:
יבואנית חטיפי אנרגיה תבעה חברת שילוח ישראלית שטיפלה בעבורה בכל ההליכים שנוגעים ליבוא משלוח מארה"ב. חטיפי האנרגיה הגיעו בהובלה ימית והומכלו יחד עם חומרים מסוכנים באותה מכולה, ועל-כן בהגיעם לארץ, הורה משרד הבריאות על השמדתם. כתוצאה מכך, תבעה יבואנית חטיפי האנרגיה את חברת השילוח הישראלית.
חברת השילוח הישראלית טענה שלא היה מקום להשמיד את החטיפים, גם אם הומכלו יחד עם חומרים מסוכנים. עם זאת, חברת השילוח הישראלית טענה שגם אם התביעה תתקבל, היא זכאית לשיפוי מצדדים שלישיים בארה"ב, ביניהם חברת שילוח אמריקאית שביצעה את המכלת המטען בארה"ב יחד עם המטען שנטען כמסוכן, ואשר גרם להשמדתו.
חברת השילוח האמריקאית טענה שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לניהול התביעה אלא מדינת ניו-ג'רסי בארה"ב, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית לבית משפט אמריקאי בשטר המטען שהונפק. חברת השילוח האמריקאית הוסיפה שראוי לנהל את התביעה בארה"ב גם משום שהמכולה הומכלה בארה"ב ע"י חברה ועובדים מארה"ב, אשר כפופים להוראות חוק ורגולציה אמריקאיות.
החלטת בית המשפט השלום מחודש דצמבר 2014:
בית המשפט בחן האם מוצדק לנהל את התביעה בבית המשפט בארה"ב לאור תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען. נקבע שמירב הזיקות נמצאות בתחומי מדינת ישראל יותר מאשר בארה"ב, וכי תניית השיפוט לא מחייבת את היבואן ואת חברת השילוח הישראלית. על-כן בקשת חברת השילוח האמריקאית שלא לקיים דיון בישראל נדחתה, והיא חויבה בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח.
החלטת בית המשפט המחוזי בערעור מחודש פברואר 2015:
בית המשפט המחוזי קבע שהחלטת בית המשפט השלום היא חסרה משום שבית משפט השלום לא התמודד בצורה ראויה עם טענת תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען. על-כן בית המשפט המחוזי הורה לו לקיים דיון נוסף בנושא, שכן קיימת פסיקה שקבעה שתניית שיפוט מחייבת את היבואן וחברת השילוח גם אם לא חתמו על שטר המטען. כמו כן נפסק כי על בית משפט השלום להתמודד עם הטענה כי המשלוח הושמד לא בשל אחסון עם חומרים מסוכנים אלא בשל אחסון בתנאים שאינם הולמים מזון.
לפיכך, בית המשפט המחוזי ביטל את הכרעת בית משפט השלום, וקבע שהבקשה תידון מחדש והטיל הוצאות של 10,000 ש"ח על חברת השילוח הישראלית.
החלטת בית משפט השלום בדיון מחדש בבקשה לצרף את המשלח האמריקאי לדיון בישראל:
בית המשפט חזר על כך כי יש לבחון את לשון התניה על מנת להכריע האם היא ייחודית או לא. בענייננו, הפסקה הראשונה בתניה קובעת שהדין שיחול על הסכסוך חייב להיות אמריקאי, אך הפסקה השנייה קובעת כי הדיון יתקיים בארה"ב, ולא נאמר "רק" בארה"ב. וזו לשון התנייה:
"The claims arising from or in connection with or relating to this Bill Of Lading shall be exclusively governed by the law of the United States. Any and all action concerning custody or carriage under this Bill of Lading whether bases on breach of contract, tort or otherwise shall be brought before the United States District Court for the Southern District of New York".
במילים אחרות, נקבע כי תניית השיפוט מקנה סמכות לבית המשפט הזר, אך לא שוללת אפשרות שהסכסוך יתברר בבתי משפט אחרים. לפיכך, על אף שקיימת הפניה לבתי המשפט בניו-יורק, הפניה זו לא שוללת סמכות של בתי-משפט אחרים ולכן תניית השיפוט היא מקבילה ולא ייחודית.
לאור האמור לעיל, נפסק שניתן לצרף לתביעה בישראל את חברת השילח האמריקאית כמי שארזה וטיפלה בהמכלת המטען נשוא ההליך, שכן היא בעלת דין דרושה ונכונה בענייננו.
באשר לטענה כי המשלוח הושמד שלא בשל אחסון עם חומרים מסוכנים אלא בשל אחסון לא נאות למזון, נקבע כי יש לשמוע את עדות חברת השילוח האמריקאית כמי שטיפלה בנושא זה.
לאור כל זאת, הותיר בית משפט השלום את החלטתו המקורית על כנה, וקבע כי ניתן לזמן את חברת השילוח האמריקאית להתדיינות במדינת ישראל.
[ת"א (שלום ת"א) 34968-11-13 העוגן - הקשבה עצמית גוף נפש בע"מ ואח' נ' ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ואח', החלטה מיום 22.4.15, כב' השופטת נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים- לחברת השילוח האמריקאית- עו"ד גיא. לחברת השילוח הישראלית- עו"ד לויט]
לסקירה בנושא ההחלטות הקודמות בתיק זה, לחצו על הקישור הבא:
האם תביעה נגד משלח אמריקאי תידון בישראל?
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
סכסוך בין מפיץ ישראלי ליצרן תורכי של משקאות- יידון בישראל
עו"ד גיל נדל, צחי לסרי
במצבים בהם מתעורר סכסוך בין עוסק ישראלי (יבואן או יצואן) לבין ספק או לקוח זר, מטבע הדברים, כל צד מעוניין לנהל את ההליך המשפטי במדינתו ולא במדינה של הצד השני לעסקה. הכרעה בשאלה היכן תתקיים ההתדיינות בדרך כלל קובעת גם את הדין שיחול, ואת השפה שבה יתנהל ההליך, וגם חוסכת לצד שבמדינתו מתנהל ההליך, הוצאות רבות.
בסקירה זו נתאר את החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דן בבקשה של מפיץ ישראלי לקיים את ההתדיינות מול יצרן תורכי של משקאות, במדינת ישראל.
בית המשפט, בשלב מקדמי זה ובטרם נשמעה עמדת היצרן התורכי, קיבל את הבקשה והורה לשלוח את כתב התביעה לחו"ל ולצרף את היצרן התורכי להתדיינות.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת בלו משקאות ישראל בע"מ ("המפיץ") עוסקת בייבוא, שיווק והפצה של משקאות. המפיץ פנה לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד ארעי נגד חברה תורכית העוסקת בייצור וייצוא משקאות קלים ("היצרן"). הסעד שהתבקש הוא לאסור על היצרן לבצע שיווק והפצה של משקאות בתחומי מדינת ישראל עם חברות כלשהן מלבד המפיץ.
המפיץ טען כי היצרן הפר הסכם שהיה ביניהם ולפיו המפיץ מונה להיות המפיץ הבלעדי של היצרן בארץ. מנגד, מן המסמכים עלה כי היצרן טוען כי המפיץ הינו משווק נוסף בישראל ולא משווק בלעדי.
היות והיצרן נמצא מחוץ למדינת ישראל, במצב כזה יש צורך בקבלת אישור בית המשפט לשליחת התביעה לחו"ל לצורך יצירת סמכות שיפוט על נתבע זר.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט חזר על ההלכה כי בכדי שתובע יוכל למסור לנתבע זר את כתב התביעה ולמעשה להחיל עליו את הסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, עליו להוכיח את שלושת אלו:
א. עילת המצאה- על המבקש את ההיתר להוכיח כי מקטע מסוים של התביעה קשור למדינת ישראל (כגון חוזה שנכרת בישראל, חוזה שהופר בישראל וכו'), וזאת בהתאם לאחת מעילות ההמצאה המצויות בתקנה 500 לסדר הדין האזרחי.
ב. יש להוכיח כי התביעה מעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה.
ג. נאותות הפורום- יש להוכיח כי בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתובענה, ולא בית משפט זר.
באשר לעילת ההמצאה קבע בית המשפט כי בשלב מקדמי זה יש לקבל את טענת המפיץ כי מדובר בהפרת הסכם בתחום המדינה, וזאת משום שההסכם אמור היה להתבצע בתחומי המדינה, מקום מושבו של המפיץ.
בית המשפט קבע כי התביעה עונה גם על הפרמטר השני- שאלה רצינית יש לדון בה, שכן לא ניתן לשלול בשלב מקדמי זה את טענות המפיץ.
באשר לשאלת הפורום הנאות, הרי שהיא מוכרעת על בסיס מבחן "מירב הזיקות" קרי בית המשפט בוחן לאיזו מדינה קשור הסכסוך, על סמך מספר פרמטרים כגון מקום מושבם של הצדדים, מקום הראיות, ועוד. במקרה הזה, ציין בית המשפט כי להסכם ההפצה יש זיקה לישראל, המפיץ שוכן בישראל והחוזה אמור היה להתבצע בתחומי מדינת ישראל, ולכן בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות.
לאור התקיימותם של כל שלושת התנאים , קיבל בית המשפט את בקשת המפיץ והתיר לשלוח את כתב התביעה ליצרן בתורכיה ולצרפו כנתבע להליך.
[ה"פ (מחוזי חי') 40963-04-15 בלו משקאות ישראל בע"מ נ' Cakirmelikoglu Mineral Water and Beverages Enterprises lts and trade ואח', החלטה מיום 29/4/2015, בפני השופטת ר.למלשטריך-לטר. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
חברת סוני תפוצה בגין שיווק משחקים מפרים לפלייסטיישן
עו"ד גיל נדל, רו"ח (משפטן) אביחי קנז
רקע
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע כי חברת סוני תפוצה בכ-50,000 ש"ח בגין שיווק משחקים מפרים לפלייסטיישן, שבוצעו על ידי בעל חנות מחשבים.
לא הייתה מחלוקת כי מדובר במשחקים מזויפים, והמחלוקת נסבה סביב השאלה האם בעל החנות ידע כי הוא מוכר דיסקים מזויפים וכן היקף הפיצוי המגיע לסוני, במידה ומגיע לה פיצוי.
בית המשפט קיבל את טענת סוני אך פסק לה פיצוי של כ-50,000 ש"ח בלבד, בעוד התביעה המקורית הועמדה על סכום של 150,000 ש"ח.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
בעל חנות מחשבים בעוספיה שיווק ומכר דיסקים של קונסולת המשחקים פלייסטיישן. בחקירה שביצע חוקר פרטי מטעם סוכני התברר כי דיסקים אלו הינם מזויפים.
בבית המשפט לא הייתה מחלוקת כי מדובר בדיסקים שאינם מקוריים אולם בעל החנות טען כי לא ידע שדיסקים אלו היו דיסקים לא מקוריים אשר פגעו בזכויות של חברת סוני. כמו כן הייתה מחלוקת לגבי כמות הדיסקים שנמכרו והרווח שצמח לו מן המכירה.
מנגד טענה סוני כי מעשיו של מוכר הדיסקים מהווים עשיית עושר שלא במשפט, פגעו במוניטין שלה ומפרים את חוק עוולות מסחריות.
חברת סוני טענה כי בעל החנות ביצע "עשרות אם לא מאות של העתקות מפרות" ובהתאמה העמידה את תביעתה על סך של 150,000 ש"ח.
פסק-דינו של בית המשפט:
בפתח הדברים, קבע בית המשפט כי למעט מקרה חריג אחד, סוני לא הביאו ראיות לכך שבעל החנות ייצר או זייף את הדיסקים ולכן נקבע שרוב מעשיו היו הפרה עקיפה.
לאחר מכן עבר בית המשפט לדון בשאלה האם בעל החנות ידע או היה עליו לדעת כי הדיסקים מזויפים שכן סעיף 48 לחוק זכויות יוצרים מתייחס למצב בו "ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר".
טענתו של בעל החנות לפיה לא ידע שמדובר בדיסקים מזויפים, נדחתה. בעל החנות טען כי קיבל את הדיסקים מאחיו או מחברים ולא הוכיח כי רכש את הדיסקים מספק לגיטימי של דיסקים מקוריים של פלייסטיישן. העובדה כי הדיסקים נמכרו ב-10 ש"ח למשחק, תרמה, לפי בית המשפט, למסקנה כי בעל החנות ידע כי מדובר בזיוף.
נפסק עוד כי מבט בדיסקים מוכיח שהם מזויפים, שכן הדיסקים הוכנסו לאריזת פלסטיק זולה, שאליה הוכנס דף נייר עם צילום באיכות ירודה של שם המשחק, על אחד מן הדיסקים אף נרשם שם המשחק על גבי הדיסק בטוש שחור, ולא צורפה חוברת הוראות.
בקביעת גובה הפיצוי, נלקחו בחשבון שיקולים רבים, וביניהן כי לא מדובר במעשי הפרה רבים, מדובר בעסק קטן, הנזק לסוני הוא ההפרש שבין 10 ש"ח-המחיר שבו נמכרו המשחקים, לבין כמה מאות ש"ח – המחיר שבו היו יכולים להימכר המשחקים, והעובדה שההפרה הפסיקה עם הגשת התביעה.
בשקלול מרכיבים אלו חייב בית המשפט את בעל החנות בפיצוי בסך של 50,000 ש"ח, וכן הוצאות ובשכר טרחה עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.
[ת"א (מחוזי חיפה) 52260-01-14 Kabushiki Kaish Sony Computer Entertainment Inc ואח' נ' עזאם גבר, השופטת אורית וינשטיין, פסק-דין מיום 16.3.15. ב"כ הצדדים- לסוני- עו"ד ממשרד גרשוני שלומוביץ ושות'. לבעל החנות- עו"ד מלחם מחמד].
לסקירה בנושא דומה, לחצו על הקישור הבא:
חברת סוני תפוצה בגין יבוא מפר של אביזרים לפלייסטיישן
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
* * *
מה חדש החודש
ענייני מכס ורגולציה
• משרדנו הגיש בשם שני יבואני דגים ערעור להנהלת המכס בנושא הטלת גרעון מכס על דגי סלמון.
• משרדנו מייעץ לחברת מזון בנושא הסכם מול סוכן קניה בחו"ל.
• לאור הידיעות בדבר קיום מגעים להסכם סחר חופשי בין ישראל לסין, פנה משרדנו למשרד הכלכלה בשם יצואן בבקשה לפטור ממכס את המוצרים שמייצא היצואן.
• משרדנו פנה למשרד הבריאות בבקשה לקבל אישור להפצת קטלוג מקצועי בתחום צמחי מרפא.
• משרדנו פנה ליחידה הכלכלית שבהנהלת המכס בבקשה לפטור ממס קניה רכיבים למערכת גילוי וכיבוי אש.
• משרדנו הגיש לרשות המכס השגה על גרעון בגין תותים שיובאו בפטור מותנה.
• רשות המכס קיבלה את עמדת הסיווג של לקוח משרדנו, יבואן מכשור וציוד רפואי, בכל הנוגע לבקבוקים המשמשים לעבודה במעבדה.
בתי משפט
• בית המשפט אישר הסדר הסתלקות בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד לקוח משרדנו, יצרן של תוסף תזונה, ללא פסיקת גמול או שכר טרחה לתובע הייצוגי ולבא כוחו.
הרצאות והופעות בתקשורת
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 3.6.15 ביום עיון למשרד הכלכלה ולמכון היצוא.
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 16.6.15 בחברת השילוח ועמילות המכס UPS, בנושא ערך טובין לצרכי מכס.
עדכוני מכס ורגולציה
