גיל נדל משרד עורכי דין

 

יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא


- בית המשפט המחוזי בבאר שבע: 4 חודשי מאסר לנאשם בהברחת סחורה אסורה לרצועת עזה


- בית המשפט: אין לאפשר לחברת שילוח לבצע קיזוז בין חוב של סוכן מכירות לבין כספים המגיעים ליבואן


- בית המשפט השלום בחיפה: הפחתת עיצום כספי שהוטל בגין ניסיון הברחת כספים


- כשרות באור הזרקורים


- בית המשפט המחוזי בירושלים: אין להקנות חיסיון לרשות המיסים על מסמכים ששימשו בקבלת החלטה מנהלית


- תשלום חוב מע"מ בעת פירוק חברה מהווה העדפת נושים


- מתי יש לפצות יבואן בגין נזק שנגרם במהלך אחסנה?


- מה חדש החודש

 

 

 _________________________________________________________________

בית המשפט המחוזי בבאר שבע: 4 חודשי מאסר לנאשם בהברחת סחורה אסורה לרצועת עזה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, מתן יעקב

רקע:

בסקירה זו נתאר מקרה בו במסגרת העברת משלוח אשר כלל סחורות לגיטימיות ממדינת ישראל אל רצועת עזה, הוברחו 20 קרטונים של דבק אפוקסי, וכן סיליקון האסורים בהעברה לרצועת עזה ללא היתר. דבק אפוקסי וסיליקון הם חומרים דו שימושים המשמשים, בין היתר, כמרכיבים במנועי רקטות ובמטעני חבלה. משכך, הוברחו לטריטוריית אויב חומרים אסורים העלולים לפגוע בביטחון המדינה. בית משפט המחוזי בבאר שבע נדרש לגזור את דינו של הסוחר הישראלי אשר נטל חלק בניסיון ההברחה, ובמסגרת סקירה זו נתאר את גזר הדין אשר ניתן.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

הנאשם, עסק בהובלת סחורות מישראל למעבר "כרם שלום" בדרכן לעזה. במסגרת עבודתו, יצר קשר עם סוחר מהרצועה, בכדי להעביר סיליקון ו20 קרטוני דבק אפוקסי. הנאשם הסכים כי הסיליקון והדבק יוסתרו בין החומרים הלגיטימיים אשר במשאית. במעבר כרם שלום, לא הצליחו הבודקים לגלות את הפריטים המוברחים וכך נכנסו לרצועת עזה ללא תיאום ובלא היתר כנדרש.

במסגרת הטיעונים לעונש, טענה המדינה כי מתחם העונש ההולם למקרה כגון דא נע בין 15 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, תוך שהיא עומדת על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, ועל כך שהנאשם הינו אזרח ישראל, החב לה חובת נאמנות, אשר הפר חובתו בהברחת המוצרים.

מנגד, טען הנאשם כי הסחורה המוברחת אינה אסורה, אלא שהכנסתה מחייבת תיאום. בנוסף, טען כי השימושים האפשריים בדבק, כאמצעי לשימוש צבאי לא מוזכרים באתר החברה שמייצרת אותו. מכאן, נטען שאין ראיה לכך שהנאשם היה מודע לאפשרות להשתמש בדבק לצרכים צבאיים, וביקש להתחשב בכך שהוא ללא עבר פלילי ושירות צבאי מלא.

פסק-דינו של בית המשפט:

בית המשפט ציין בגזר הדין כי בין המוצרים שישראל מאפשרת להכניס לעזה, ישנם טובין המגדרים "דו שימושיים", שהשימוש שלהם אזרחי אך ניתן לעשות בהם גם שימוש ביטחוני. אלה מפוקחים על ידי השלטונות, והכנסתם לרצועת עזה כרוכה בהיתר. מעשי הנאשם, גרמו לכך שסחורות שיש למדינה עניין לפקח על כניסתן לעזה, נכנסו ללא היתר ופגעו בערכים חברתיים של בטחון המדינה, בזכות המדינה לפקח על הסחורות היוצאות ממנה אל טריטוריית אויב, ודיווח אזרחי נאות בפני גורמי החוק, נקבע כי מידת הפגיעה בערכים האמורים במקרה דנן הינה משמעותית.

נפסק, כי ככל שהמוצר או הסחורה שהוכנסו ללא היתר הם בעלי קשר הדוק יותר לעניינים העלולים לפגוע בבטחון ישראל ותושביה, כך גדלה הסכנה הכרוכה במעשה. בהמשך לאמור, נקבע כי הנאשם עסק במשך שנים רבות בהובלת מוצרים למעבר "כרם שלום" לצורך הכנסתם לעזה, וכי יש להניח שהוא ידע שסחורות רבות ומכוונות נכנסות מישראל לעזה בלא צורך בקבלת היתר, ושישנה סיבה ביטחונית לחובה לקבל היתר על סחורות מסוימות, כאשר הסתרת החומרים מדברת בעד עצמה לחומרה.

נוכח האמור, גזר בית המשפט על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו על עבירה של קבלת דבר במרמה. חילוט 10,000 ₪ שהפקיד הנאשם במסגרת שחרור המשאית וקנס בדך 5,000 ₪.

בית המשפט מצא לנכון, להבהיר כי אין בעונש המוטל על הנאשם כדי ללמד שזהו העונש הראוי בדרך כלל למעשה עליו הנאשם נותן את הדין. נפסק, כי הנסיבות היו חריגות ומיוחדת, במקרים של הברחות כגון דא הינה הינו מעשה חמור המצדיק ככלל הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

(ב"ש) 7002/15 תפ (ב"ש) 7002-15 מדינת ישראל נ' אמיר אולי)

 

  
* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 _______________________________________________________________

 

 

בית המשפט: אין לאפשר לחברת שילוח לבצע קיזוז בין חוב של סוכן מכירות לבין כספים המגיעים ליבואן
עו"ד גיל נדל,עו"ד דייב זייתון, קיריל קפלון


רקע:


חברת סאמי זאמל בע"מ העוסקת ביבוא, שיווק ומכירת שמנים ומסננים, הגישה תביעה בגובה 12,732 ₪ כנגד חברת השילוח שטיפלה בעניינה.
בכתב התביעה נטען, כי לטובת התובעת אשר הייתה לקוחה של חברת השילוח, נוצרה יתרת זכות, במהלך עבודתן המשותפת. התובעת ביקשה כי חברת השילוח תשיב לה את יתרת הזכות, אולם חברת השילוח מסרה לה כי בוצע קיזוז של יתרת הזכות אל מול חובו של סוכן מכירות, אשר היה אחראי לקשר בין חברת השילוח לבין היבואן.
בסקירה זו נתייחס לפסק דינו של  בית משפט השלום בחדרה אשר קבע כי הקיזוז שביצעה חברת השילוח לא היה כדין, והורה לה לשלם את מלוא החוב.


טענות הצדדים


חברת השילוח לא חלקה על החוב או על היקפו, אלא טענה שהקשר בין הצדדים התקיים באמצעות סוכן מכירות, ולכן משנוצרה אצל סוכן המכירות יתרת חובה, הייתה היא זכאית לקזז את יתרת החובה של סוכן המכירות מול יתרת הזכות של היבואן.
היבואן טען, מנגד, כי כספים שהגיעו לו, היו צריכים להיות משולמים לו ישירות, וכי לחברת השילוח לא קמה הזכות לבצע קיזוז. נטען עוד, כי חוק החוזים מחייב את מבצע הקיזוז להודיע על פעולתו לזכאי, הודעה שלא הועברה ליבואן בעת הקיזוז.


הדיון המשפטי


בית המשפט קבע כי חברת השילוח טוענת טענה מסוג "הודאה והדחה", שכן היא מודה בחוב אולם טוענת לפטור מתשלומו מחמת קיזוז. על נתבע הטוען טענה מסוג זה, מוטל הנטל להוכיח את העובדות המבססות את הגבתו, ולא, יינתן נגדו פסק דין.
לאחר עיון בכתבי התביעה, נספחיהם ושמיעת העדים, בית המשפט קיבל את עמדת היבואן, וקבע שחברת השילוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
ראשית, בכתב הגנתה של חברת השילוח נטען שסוכן המכירות היה ערב לתשלומי הלקוחות ברשות הפלשתינית, אולם מנהל חברת השילוח העיד שלא הכיר את סוכן המכירות עד חודש אפריל 2016. 

 
שנית, חברת השילוח לא זימנה את סוכן המכירות בטענה שהיבואן היה צריך לזמן אותו. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט מהסיבה שחובת ההוכחה בטענת "הדחה" חלה על חברת השילוח. מכאן אך טבעי שהנתבעת היא זו שתזמן את הסוכן כעד מטעמה, כאשר אי הבאת עד רלוונטי פועלת לחובת הנתבעת שכן דין ההימנעות כדין ההודאה בדבר.
שלישית, הנתבעת לא פעלה בהתאם לדיני הקיזוז, בכך שלא הודיע על פעולת הקיזוז ליבואן ואף לא פירטה האם החוב נובע מתוך עסקה אחת או עסקאות שונות.
לסיכום קבע בית המשפט, כי בהיעדר מחלקות על סכום החוב של חברת השילוח. ובהיעדר הוכחה שהקיזוז בוצע כדין, תחוב חברת השילוח בסכום של 12,735 ₪ בתוספת 5,300 ₪ בגין הוצאות שכר טרחה ועורך דין. 


ת.א.מ (חד') 14212-07-15 סאמי זאמל בע"מ נ' ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ. [החלטה מיום 25/07/2016, לפני כבוד השופטת  טל תדמור-זמיר לא צוינו ב"כ הצדדים]

 

 

* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

_________________________________________________________________

 

בית המשפט השלום בחיפה: הפחתת עיצום כספי שהוטל בגין ניסיון הברחת כספים
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, אלישי שיף

רקע:

אחד מדפוסי הפעולה המוכרים ביותר בתחום הלבנת הון הוא העברת כספים דרך מעבר גבול. חובת הדיווח חלה על כל אדם הנכנס לישראל או יוצא ממנה, כשברשותו סכומי כסף (מזומנים, בין במטבע ישראלי ובין במטבע זר, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים) העולים על 100,000 שקלים וכן על המכניס או המוציא כספים העולים על 100,000 שקלים באמצעות הדואר או בדרך אחרת.

ברשות המסים קיימות מספר ועדות עיצום כספי וכופר הדנות בנושאי הלבנת הון, מע"מ, מס הכנסה, מס קנייה ועוד, אשר מטרתן לקבוע האם להטיל עיצום כספי, ואם כן - מהו גובה העיצום הכספי שיש לשלם.

בסקירה זו, נתאר מקרה בו בית המשפט קבע כי נפלו פגמים מסוימים בהליך קבלת ההחלטה של וועדה להטלת עיצום כספי, תוך שהוא מפחית את גובה העיצום בכ-30%.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 המערער, מר עזמי פאר, יצא מישראל לירדן דרך מעבר גבול נהר הירדן כשברשותו נמצאו 20,000$  כאשר 20,000$ נוספים הוסלקו בגרביו. בחיפוש נוסף בתא הכפפות של הרכב נמצאו 70,000 $ בו נסע (שווה ערך ל- 437,745 ש"ח), 452 דינר ירדני (שווה ערך ל-2,436 ש"ח), וזאת מבלי שהצהיר על הוצאת הכספים מישראל.  המערער טען כי 40,000 דולר שנתפסו על גופו מקורם בחסכונותיו, אך לא הציג אסמכתאות כלשהן בנוגע למקור הכספים, לרבות תלושי משכורת המאמתים את גרסתו.
המערער טען כי אין לו חשבון בנק וכי לקח עמו את הכספים משום שנשדד בעבר ופחד להשאירם בביתו בנצרת. לעניין 70,000 דולר שנמצאו בתא הכפפות של המכונית, טען כי לא היה מודע לכך שהכספים נמצאים ברכב, וכי ייתכן שהם שייכים לחברו, בעל הרכב.

הנושא הועבר לוועדה להטלת עיצום כספי, אשר זימנה את המערער לשטוח את טענותיו בפניה. המערער הופיע בפני הוועדה, והוועדה דחתה את גרסתו לפיה 40,000$ שנתפסו על גופו מקורם בכספי חסכונות. הוועדה ציינה בהחלטתה שהמערער לא הביא אסמכתאות למקור הכספים, כאשר גרסתו העלתה ספקות רבים.
לעניין 70,000 $ שנתפסו בתא הכפפות, דחתה הוועדה את גרסת המערער לפיה הכספים שייכים לבעל הרכב, תוך שהיא קובעת כי אין זה סביר שבעל רכב יותיר סכום עתק שכזה ברכב, ביודעו שאדם אחר עומד להשתמש בו.

המערער טען בערעור כי הוא פעל בתום לב ולא ידע על חובת הדיווח, וכי מדובר במעידה ראשונה שלו, עובדה אשר לטענתו כלל לא נלקחה בחשבון על ידי הוועדה.

בנוסף, טען המערער כי הוועדה הטילה עליו עיצום כספי בלתי מידתי, וזאת בהשוואה למקרים אחרים, בהם הוטלו עיצומים בסכומים נמוכים בצורה משמעותית.

טענתו העיקרית של המערער היתה כי למרות בקשתו לדחות את הדיון, על מנת שבעל הרכב בו נמצאו הכספים יהיה נוכח, סירבה הוועדה לבקשתו והטילה עליו עיצום כספי, ורק בשלב מאוחר יותר, חזרה בה, והכירה בעובדה כי הכספים אכן שייכים לבעל הרכב ולא למערער.

הוועדה טענה, מנגד, כי המערער פעל לכל אורך ההליך בחוסר תום לב. הוועדה קיבלה את הטענה כי הכספים בסכום של 70,000 דולר אינם שייכים למערער, אולם טענה כי אין לקבל את טענתו שלא ידע על הסכום האמור, ולפיכך היה עליו לדווח בעת יציאתו מהארץ.

בנוסף, הדגישה הוועדה כי כל הליך מתן ההחלטה היה תקין, ניתנה החלטה מנומקת בהתאם להוראות החוק, וכי היא פעלה למי אמות מידה מנהליות, כדוגמת מבחן הסבירות.

באשר למידתיות ההחלטה טענה הוועדה כי בהתאם להוראות החוק תקרת העיצום הכספי שיוטל תהיה פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפיכך, על הוועדה להטיל קנס משמעותי אשר יהווה אמצעי הרתעה ולא תסתפק בקנס שולי. 

פסק הדין של בית המשפט:

בית המשפט קבע כי בעת הפעלת סמכויותיה של רשות מנהלית, על הרשות להתבסס על מספר עקרונות אינהרנטיים אשר יהוו בסיס למתן החלטה ויתוו את דרכה בעת הפעלת שיקול דעתה.בית המשפט הדגיש כי הביקורת השיפוטית מצומצמת לשאלה האם היה פגם בהחלטה המנהלית שניתנה שכן בית המשפט אינו משמש כ"רשות על" המוסמכת לדון בכל החלטה של רשות מנהלית.

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי קיים ספק באשר לסבירות ההחלטה של הוועדה בקשר ל-70,000 $ שנתפסו בתא הכפפות של הרכב. נקבע, כי במהלך השימוע טען המערער כי הסכום לא שייך לו, אלא לבעל הרכב, אשר מבקש להיות מוזמן לשימוע. בפועל, בעל הרכב לא זומן לשימוע, וגרסתו לא נשמעה, דבר המביא לתוצאה כי בפני הוועדה לא עמדה מלוא התשתית העובדתית הנדרשת לצורך קבלת החלטה.

נקבע, כי במצב דברים זה החלטת הוועדה נגועה בפגם של ממש, וכי ההחלטה אינה יכולה לעמוד על כנה.

לאור האמור הוחלט לקבל את הערעור ולהפחית את העיצום ל-200,000 ₪.
 


[עשא (שלום חיפה) 609-09-15 עזמי פאר נ' מדינת ישראל - הוועדה להטלת עיצום ברשות המסים, פסק דין מיום 6.4.2016, השופט אורי גולדקורן. ב"כ הצדדים: בשם המערער: עו"ד מארון אבו נאסר, בשם רשות המסים: עו"ד ריצ'רד סאלח].

 

 


* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 _________________________________________________________________

 

כשרות באור הזרקורים
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד עומר וגנר

רקע:

רשות המכס מעודדת בימים אלה יבואני מזון לבצע הליך של דיווח על עלויות כשרות שלא הוספו לערך לצרכי מכס, וזאת כדי לסייע לרשות לגבות את מסי היבוא (מכס, מע"מ) שנגרעו בשל אי-הוספת עלויות הכשרות.

כחלק מהליך זה, מוכנה רשות המכס לוותר ליבואנים שיבצעו דיווח זה על גביית קנס הפיגורים, ולהסתפק בגביית קרן המכס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הסכמה זו של רשות המכס מגיעה בעקבות מהלך מאומץ של משרדנו.

יודגש, כי הליך הדיווח יתאפשר רק עד לתאריך 1.10.16.

אז איך הכל התחיל?

תחילתו של סיפור זה הינו בפסקי-דין שניתנו בקיץ 2013 בבתי משפט השלום בראשון לציון ובתל-אביב, אשר קבעו כי עלויות כשרות של בשר כבש הן חלק בלתי נפרד מערך המוצר (בשר כבש באותו מקרה) לצרכי מכס, כך שיש לגבות מכס לא רק על ערך הבשר, אלא גם על עלויות הכשרות הנלוות לו. ערעור על אחד מפסקי-הדין הוכרע ביוני 2014, לטובת רשות המכס.
בהמשך, פסק בית משפט השלום בירושלים בקיץ 2014 כי עלויות כשרות של שמן זית הן חלק מהערך לצרכי מכס.

הערעורים הנוספים על פסקי-הדין נדחו בבית המשפט המחוזיים, הגם שהייתה דעת מיעוט שסברה כי יש לקבל אחד מהערעורים והעניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בחודש דצמבר 2015.

היבואנים טענו בפני בית המשפט העליון כי הערכת טובין מתבצעת על בסיס אמנה בינלאומית שישראל הינה צד לה, וכי פסקי-הדין שניתנו בבתי משפט השלום והמחוזיים חרגו מן האמנה.
היבואנים טענו בהקשר זה כי סעיף 132 לפקודת המכס מתייחס לעלויות ששולמו למוכר או "לטובתו של המוכר", וכי לא ניתן לכלול את עלויות הכשרות תחת סעיף זה.

בית המשפט העליון דחה את טענת היבואנים וקבע כי יש לפרש את סעיף 132 לפקודת המכס ככולל גם תשלומים המבוצעים בגין עלויות כשרות.
 
בית המשפט העליון אימץ את עמדת בתי המשפט השלום והמחוזיים, וקבע כי ה"טובין" שלגביהם יש לקבוע את הערך לצורך חישוב המכס, הינם טובין כשרים, ולא ניתן, על פי מבחן השכל הישר וההיגיון הבריא, להפריד את מרכיב הכשרות ממרכיב המוצר עצמו, שהרי גם הצרכן משלם עבור מוצר כשר יותר מאשר מוצר אחר.

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון כי אין לאפשר ליבואנים רשות לערער, והתוצאה האופרטיבית היא שנקבע כי עלויות כשרות חייבות במכס.

על אף התוצאה הברורה של פסקי-הדין, חשוב לציין כי על פי עמדתנו, עד היום קיימים סוגים מסוימים של עלויות כשרות הנמצאים ב"שטח האפור" ולא ברור האם הם חייבים במסי יבוא על פי הדין, אם לאו.

 

מהיכן הגיע הליך של הדיווח בנושא עלויות כשרות?

עוד בטרם פורסם פסק-הדין בבית המשפט העליון בחודש דצמבר 2015, החלה רשות המכס בצעדי אכיפה כלפי יבואני מזון, במטרה לגבות את מסי היבוא שנגרעו מקופת המדינה, במקרים בהם אותם יבואנים לא כללו את עלויות הכשרות בערך המוצרים לצרכי מכס.

יודגש, כי הליכי האכיפה של רשות המכס התפרשו על כל תחומי המזון ולא הצטמצמו לבשר כבש או לשמן זית בלבד, כפי שנידונו בפסקי-הדין. הליכי אכיפה אלה הלכו וגברו לאחר פרסום פסק-הדין בבית המשפט העליון, בחודש דצמבר 2015.

נכון להיום, יבואני מזון שלא דיווחו על עלויות כשרות במסגרת הערך מוצרי המזון לצרכי מכס, חשופים לאפשרות של חקירה, בדיקה וביקורת של רשות המכס.
כפי שצוין בפתח סקירתנו, משרדנו ניהל מהלך מאומץ מול רשות המכס, והגיע להבנה ולפיה יבואן שיפנה בגילוי מרצון עד לתאריך 1.10.16 וידווח ביוזמתו על עלויות כשרות שלא נכללו ביבוא משלוחי מזון בשנים האחרונות, יידרש לשלם את קרן המס (מכס, מע"מ) בתוספת ריבית והצמדה, אך ללא קנס פיגורים. יש לציין כי קנס פיגורים מגיע לכדי 10% לשנה בגין חוב מס.

לסקירות נוספות שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא הטלת מכס על עלויות כשרות או בנושא גילוי מרצון, וכן לנוהל גילוי מרצון, אנא לחצו על הקישורים הבאים:

פטור מקנסות במסגרת גילוי מרצון בעניין אי הכללת עלויות כשרות
סוף הסאגה בבית המשפט העליון: כשרות חייבת במכס
בית המשפט: אין לחשוף פרטים אודות "גילוי מרצון" שבוצע באופן אנונימי
נוהל גילוי מרצון
עלות כשרות היבוא
מכס על כשרות: שמן נגרר אחרי בשר כבש
המחוזי מאשר: יוטל מכס על כשרות של בשר כבש
כשר בהשגחת המכס [פורסם בדו ירחון "מיסים" - אוקטובר 2013]
מס כשרות על מוצר מזון מיובא - פסק-דין נוסף וקשה עבור ציבור היבואנים
האם יתוקן החוק בנושא מכס על כשרות?
עדכון ליבואני המזון-כיצד יש לנהוג בעקבות "מס הכשרות"?

 


* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 _________________________________________________________________

בית המשפט המחוזי בירושלים: אין להקנות חיסיון לרשות המיסים על מסמכים ששימשו בקבלת החלטה מנהלית
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, קיריל קפלון

 

עובדות המקרה:


חברת פן-דור תעשיות בע"מ הגישה תביעה נגד רשות המסים, במחלוקות שנתגלעה בעניין שיעור המכס שיש להטיל על הפרופילים. במסגרת הליכי הגילוי, ביקשה היבואנית לעיין בשני מסמכים. הראשון הוא חוות דעתו של העוזר הראשי ליועץ המשפטי ברשות המסים, אשר עמדה בבסיס החלטת הסיווג של בית המכס אשדוד. השני הוא פרוטוקולים ומסמכים הרלוונטיים לדיוני ועדת חוק מסים עקיפים בעניינה. ביום 15/11/2015 דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשות העיון של היבואנית וזו ערערה לבית המשפט המחוזי.
בסקירה זו נציג את שיקולי בית המשפט המחוזי להפוך את הכרעתו של בית משפט השלום, ולאפשר את העיון במסמכים.

טענות הצדדים


היבואנית טענה שנקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים היא גילוי מרבי ורחב, תוך שהיא נסמכת על פסק- דינו של בית משפט העליון, שביכר את ערך גילוי האמת והחיל את החסיון בבחינת חריג שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר.
מנגד, התנגדה רשות המסים לחשיפת חוות הדעת ודיוני הועדה, ונימקה את התנגדותה בכך שהצדקתו של החסיון הוא ביכולת לקיים הליכי קבלת החלטות תקינים וחופשיים. לגופו של עניין, טענה המבינה כי על חוות דעתו של עו"ד הסה חל חיסיון עורך דין-לקוח, ובכל הנוגע למסמכים הנוגעים להחלטת ועדת מיסים עקיפים, טענה המבינה כי המדובר בתרשומות פנימיות שנערכו לצורך הליך משפטי.


הדיון המשפטי


בית המשפט קיבל את עמדת היבואנית, והורה על מסירת המסמכים ליבואנית. בכל הנוגע לגילוי חוות הדעת המשפטית של עו"ד הסה, התבססה החלטת בית המשפט על 3 הנמקות:
הראשונה היא חובת ההנמקה המנהלית- במכתבה של רשות המסים אל היבואנית, ההצדקה היחידה לסיווג פרט המכס הייתה ההפניה אל חוות דעתו של עו"ד סה. נפסק, כי במצב דברים זה, כמיסתה של חוות הדעת משמעותה מתן החלטה הנעדרת הנמקה כלשהי.
בבסיס ההנמקה השנייה, עמדה טענתה של רשות המסים שחוות הדעת היא מסמך משפטי שנערך לצורך הליך משפטי. בית המשפט דחה טענה זו ועמד על התנאים להקמת חסיון במסמכים מהסוג הזה. נפסק, כי על מנת להכיר בחיסיון המסמכים, צריך שהמסמך יוכן לצורך משפטי ושתקום  זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין ההליך הצפוי. לאחר שבית המשפט עיין בחוות הדעת, נדחתה טענת הרשות שהמסמך הוכן לצורך הליך משפטי, היות וזאת ותוכנו לא מתייחס להליכים משפטיים כשלהם, היות ופער הזמנים בין חוות הדעת להליך הוא קרוב לשנה.


לבסוף, עמד בית המשפט על ההבדלים שבין הליך גילוי המסמכים לבין הליך בקשות העיון. מההבחנה עולה כי הצדקות שונות עומדות בבסיס ההליכים ולא ניתן להקיש בנקל מסייגים של הליך אחד למשנהו. מכאן שעל אף שבהליך בקשות העיון, קיים סייג לגילוי חוות דעת, הרי שבעניינו אין הצדקה להיזדקק לחריג זה.


באשר לבקשה לעיין במסמכים הנוגעים לדיוני ועדת חוק מסים עקיפים. שלל בית המשפט את טענת הרשות כי מטרתם הדומיננטית של הדיונים הייתה התמודדות עם ההליך הספציפי. בית המשפט קבע שביצוע הדיונים הוא חלק מתפקידיה הסטטוטוריים של הועדה, על כן יש להעביר את פרוטוקול הועדה והחומרים שעמדו לרשותה ליבואנית.

רע"א (י-ם) 36947-12-15 פן-דור תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל. [החלטה מיום 19/07/2016, לפני כבוד השופט ע' שחם. ב"כ הצדדים- פן-דור תעשיות בע"מ – עו"ד א' וייס; למדינת ישראל  - פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי].

 

 

* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 ________________________________________________________________

 

תשלום חוב מע"מ בעת פירוק חברה מהווה העדפת נושים
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד (רו"ח) אורית חניה

 

רקע

אחד מהעקרונות בפירוק וחברה ופשיטת רגל הוא שהנושים שווים בחובותיהם, ובמרבית המקרים, אין להעדיף נושה אחד על פני רעהו. תכליתה של הוראה זו היא למנוע סיטואציה בה יעברו כספים מהחברה בפירוק או מהחייב, לפי העניין, לנושה מסוים על חשבון נושה אחר.

בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדן בבקשה למתן הוראות של המפרק הזמני של החברה, להורות לרשות המיסים להשיב לקופת הפירוק את הסכום ששילמה החברה לפירעון חוב מע"מ כמה ימים לפני הגשת הבקשה לפירוק החברה.  

בית המשפט קבע בהחלטתו כי תשלום קרן המע"מ לרשות המיסים על ידי החברה מהווה העדפת מרמה של נושים, ולפיכך על רשות המיסים להשיב את הסכום ששולם לה לקופת הפירוק של החברה.


רקע וטענות הצדדים

ביום 9 ביוני שילמה החברה לרשות המיסים סכום של כ-253,000 ש"ח בגין חוב מע"מ. לאחר כמספר ימים, ביום 15 ביוני 2016 הוגשה בקשה לפירוק החברה.

סעיף 355(א) לפקודת החברות  קובע את האיסור על העדפת מרמה בין הנושים בעת הפירוק. תשלום לנושה של חברה יחשב להעדפת מרמה, לפי סעיף זה, בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: בעת התשלום לא הייתה לחייב יכולת פירעון, התשלום נעשה בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת בקשת הפירוק והתשלום נעשה על מנת לתת עדיפות לנושא מסוים על פני יתר הנושים או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה.

מפרק החברה טען כי התשלום לרשות המיסים בגין חוב המע"מ הינו העדפת מרמה בהתאם לסעיף 355(א) לפקודת החברות, ולכן על בית המשפט להורות לרשות המיסים להשיב את הסכום ששולם לקופת הפירוק. 

מפרק החברה טען כי ההסבר האפשרי היחיד לכך שהחברה שילמה לרשות המיסים את חוב המע"מ הוא חששם של מנהלי החברה מנקיטת הליכים פליליים נגדם, הואיל וניתן במקרה זה לייחס למנהלי החברה אחריות פלילית בשל מחדלה של החברה. 

החברה טענה כי תנאי 355(א) לפקודת החברה, אותם פירטנו מעלה, אינם מתקיימים במקרה זה נטען כי, פירעון חוב מע"מ של החברה הוא חלק מפעילותה העסקית השוטפת, וכי אין מדובר במקרה בו החברה העדיפה את רשות המיסים על פני ספקים אחרים שלה. כלומר, שהתנאי השלישי בדבר הכוונה לתת עדיפות לנושה מסוים אינו מתקיים במקרה זה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט בחן את התקיימות שלושת תנאי סעיף 355(א) לפקודת החברות וקבע כי אין מחלוקת בנוגע להתקיימותם של שני התנאים הראשונים. כלומר, שבעת התשלום לא הייתה לחברה יכולת פירעון ושהתשלום נעשה בתוך תקופה של שלושה חודשים קודם להגשת בקשת הפירוק.

בהחלטתו דן בית המשפט בשאלת היסוד השלישי, האם התשלום לרשות המיסים נעשה מתוך כוונה להעדיף אותה על פני הנושים האחרים. אחד ממבחני העזר בעניין זה הינו מבחן העסקים הרגיל, קרי, אם מדובר בפעולה לגיטימית שנעשית במהלך העסקים הרגיל ובתנאים מקובלים, אזי נטה לומר כי אין מדובר בהעדפת נושים.

בית המשפט קיבל את טענת מפרק החברה כי תשלום חוב המע"מ נעשה עקב חששם של מנהלי החברה מנקיטת הליכים פליליים נגדם. נפסק, כי הואיל וזאת סיבת התשלום אין מדובר בתשלום חוב במהלך העסקים הרגיל, וכך מתקיימת לכאורה הנחה של כוונה להעדיף את רשות המיסים על פני נושים אחרים.

בית המשפט הוסיף וציין כי אין צורך בקיומה של פעולה אקטיבית של אילוץ או שידול להעדפת נושים, שכן פירעון חוב עבר בגין מע"מ, וקיומו של חשש מסנקציה פלילית, ניתן להשית עליהן מסקנה בדבר קיומו של מניע וכוונה להעדפת נושים.

לאור האמור קבע בית המשפט כי על רשות המיסים להשיב לקופת הפירוק את הסכום ששולם לה על ידי החברה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף קבע בית המשפט כי החברה תשלום למפרק שכר טרחת עורכי דין.

[פרק (חי') 37547-06-15 קיו.סי.אי (1977) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, אגף המכס ומע"מ. החלטה מיום 26 ביוני 2016]. לא נרשמו ב"כ הצדדים בהחלטה.

 


* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

_________________________________________________________________


מתי יש לפצות יבואן בגין נזק שנגרם במהלך אחסנה?
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון ומתן יעקב

 

רקע:


בסקירה זו נתאר מחלוקת בין צדדים, בנוגע לשאלת האחריות לנזקים שנתגלו בסחורה אשר אוחסנה במחסנים של הנתבעות.


עובדות המקרה וטענות הצדדים:


בשנת 2009 החלה התובעת לאחסן שמני מנוע במחסני הנתבעת 1 (א.מ. שקד לוגיסטיקה בע"מ) ובמהלך שנת 2010 עבר המחסן לתפעולה וניהולה של הנתבעת 2 (לוגיסטי פוינט בע"מ). התובעת טענה כי הנתבעת 1 התחייבה לאכסן את הסחורה בתוך מחסן סגור, וכי הפרה את ההתחייבות בכך שאחסנה את הסחורה תחת כיפת השמיים, כאשר אחסון הסחורה בצורה זו הוביל לפגיעה בה. כמו כן, טענה התובעת כי אחסון הסחורה ביותר משתי קומות של משטחים גרם להתבקעות נוזלי קירור ולנזק לסחורה, וכן נטען לחסרים בסחורה. התובעת טענה כי פעלה בכדי להקטין את נזקיה, בדרך של איסוף הסחורה הניתנת לשיקום ושיווק למחסניה, שם פעלו עובדי התובעת לסדר ולארוז מחדש את הסחורה הניתנת לשיקום. נטען, כי כל הסחורה שנותרה במחסן הינה סחורה שניזוקה, ולדבריה בהתאם להערכה המפורטת בחוות דעת השמאי מטעמה בסך של 300,051 ₪, בהוספת אובדן רווחים והוצאות העמידה תביעתה על סך 400,000 ₪.


מנגד, טענו הנתבעות, כי לא נכרת הסכם לפיו מחויבת הנתבעת 1 לאכסן את הסחורה במחסן סגור ומקורה, כאשר התובעת הסכימה לאחסון הסחורה בחצר, ואף שילמה לפי התעריף המתאים. כמו כן, נטען כי התובעת לא ביקשה שלא לאחסן על המשטחים משטחים נוספים.
הנתבעת 1, הגישה הודעה לצד שלישי, נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח אחריות לצד ג' (הפניקס).
הפניקס הגישה הודעה לצד רביעי נגד נתבעת 2 וכן נגד חברת הביטוח אשר לפי הנטען ביטחה את הנתבעת 2 בביטוח אחריות לצד ג' (מנורה).


החלטת בית המשפט:


נוכח העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות המומחים בתחום זה, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק כתוצאה מאחסנה באזור המחסן שאינו סגור ומקורה.
בית המשפט מינה מומחה, אשר קבע כי אין מניעה מאחסון המוצרים תחת כיפת השמיים. נפסק, כי בהעדר הוכחה לכך שהסחורה ניזוקה בשל אכסון לקוי תחת כיפת השמיים, אזי אין מקום לדון בטענות התובעת בדבר הפרה של ההסכם או התרשלות באחסון הסחורה.
לגבי אופן אחסון הסחורה על גבי משטחים, אזי לאחר שבית המשפט בחן את הראיות, נקבע כי יש לקבל את טענת התובעת, בדבר אחריות הנתבעות לגבי נזק שנגרם כתוצאה מאחסון הסחורה ביותר משתי קומות, כאשר סך הנזק שנגרם הוערך בשיעור של 49,310 ₪ בלבד. שתי הנתבעות נושאות באחריות לנזקי התובעת.
לעניין חלוקת הנזק, נקבע כי לא ניתן לחלק את הנזק באופן ראוי ברור בין שתי הנתבעות, שכן לא ניתן לחלק את הנזק באופן ראוי ברור בין שתי הנתבעות, שכן לא ברור מן הראיות מתי בדיוק נוצרו הנזקים. מכאן, נקבע שיש לראות את הנתבעות כמעוולות במשותף, אשר חייבות ביחד ולחוד כלפי התובעת כאשר הן יישאו בתשלום בסך 24,655 ₪ כל אחת.
לאור גובה הפיצוי, אשר אינו עולה על שיעור ההשתתפות העצמית, נדחתה התביעה כנגד חברות הביטוח.

 


ת"א 9034-11-11 פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ נ' א.מ. שקד לוגיסטיקה בע"מ ואח'. פסק דין מיום 25.7.16. [ב"כ הצדדים: לתובעת- עו"ד רון ברנטוין; לנתבעות- עו"ד יובל יניב; למקבל- עו"ד אילן אורלי ועו"ד אמיר אורלי; לצד ג'2- עו"ד חלי תורן].

 

 


* * *


הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

__________________________________________________________________


מה חדש החודש


• משרדנו מייעץ להתאחדות התעשיינים בנוגע לטיוטת כללי מקור ישראליים שהוכנה על ידי משרד הכלכלה ורשות המסים

• משרדנו מטפל בעניינים מספר יבואני כלי עבודה שהוצאו להם גירעונות מכס בעקבות שינוי סיווג של מקדחה המשולבת בפטישון.

• משרדנו מטפל בעניינם של מספר יבואני טלפונים סלולריים מול רשות המכס בנוגע להרמות ערך שנעשו על ידה.

• משרדנו ממשיך ומטפל בעניינם של יבואנים רבים במסגרת הליך הגילוי מרצון מול רשות המכס בנוגע תשלומי מכס ומע""מ על עלויות כשרות של טובין מיובאים (ראו מאמר בגליון זה)

• רשות המכס קיבלה את עמדתו של יבואן לקוח משרדנו בנוגע לסיווגן של תאורות לד.