- בית המשפט השלום בתל אביב דחה תביעת יבואן נגד רשות המיסים בנושא פסילת ערך עסקה
- בית המשפט המחוזי בתל אביב: צינורות מחו"ל שעברו ציפוי בישראל יחשבו כמוצרים מתוצרת ישראל
- המדינה תמשיך להחזיק בכלי רכב תפוסים לצרכי חקירה
- בית המשפט המחוזי בחיפה מצמצם את היקף גילוי המסמכים בהליך ערעור מע"מ
- פרישת ארה"ב מן ההסכם הטראנס-פסיפי: עידוד ליצוא הישראלי
- בית המשפט המחוזי מרכז דחה תביעת יבואני רכב בגין נזקים שנגרמו להם בעת אחסון בנמל
- הנמל לא יפוצה על נזק לציוד הרמה בשל פגיעת משאית
- בית המשפט השלום בתל אביב מציב גבולות לעניין גילוי מסמכים בסוגית חיוב מכס על תמלוגים
- בית המשפט המחוזי בירושלים אישר תובענה ייצוגית בעניין שיווק מדבקות להרזיה
- מה חדש החודש?
בית המשפט השלום בתל אביב דחה תביעת יבואן נגד רשות המיסים בנושא פסילת ערך עסקה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד מור גושן
תקציר:
לאחרונה, נדחתה תביעה של חברה ליבוא ושיווק משקאות חריפים כנגד החלטת רשות המכס על הוצאת הודעת חיוב בגרעון בסך של כשני מיליון ש"ח, בטענה כי היבואן הונה את רשות המכס והצהיר על מחירים נמוכים יותר מכפי ששילם עבור הטובין המיובאים.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט אשר גיבה את רשות המכס ודחה את תביעת היבואן.
עובדות המקרה:
החברה יבאה שתי מכולות של משקאות חריפים בשנים 2011-2012. במהלך שחרור הטובין שהגיעו במכולה השנייה, טענה רשות המכס כי המחיר עליו הוצהר ביחס למשקאות מסוימים איננו מחיר ריאלי. משכך, וכתנאי להמשך שחרור הטובין, חייבה רשות המכס את החברה להפקיד ערבות בנקאית בסך 180,000 ש"ח. הערבות אכן הופקדה והטובין שוחררו.
לאחר חקירה מקיפה של רשות המכס בהקשר לשתי עסקאות היבוא, נשלחה לחברה הודעת חיוב בסך של 2,237,507 ש"ח. לאחר השגה שהגישה החברה, תוקנה הודעת החיוב והועמדה על סך של 1,947,193 ש"ח, תוך הסבר מצד רשות המכס כי בהודעת החיוב הראשונה נפלה טעות סופר.
החברה פנתה לבית המשפט וחלקה על הודעת החיוב המתוקנת.
טענות הצדדים:
החברה טענה כי עסקאות הייבוא בוצעו כדין, כי שוויין האמיתי של עסקאות אלו מסתכם בכ-120,000$ בלבד, סכום המשקף נכונה את המחירים אשר שילמה בפועל לספקית המשקאות ההונגרית. עוד טענה החברה כי המחירים הנטענים על ידי רשות המכס ביחס לשווים של המשקאות הם מחירי הפסד גבוהים ובלתי ריאליים, ואינם תואמים את מחירי השוק.
לטענת החברה, העובדה שלמרות הטענות החמורות, לא הוגשו כתבי אישום כלשהם בפרשה, ואף לא קיימים צווים לעיכוב יציאה מהארץ כנגד מי מהחשודים, מעידה כי אין בטענות רשות המכס ולא כלום.
לטענת רשות המכס, בהליכים לפי פקודת המכס, נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען לאי חוקיות הודעת הגרעון או המעשה המנהלי. אף במקרה זה, נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על החברה.
רשות המכס טענה כי החברה לא עמדה בנטל להוכחת טענותיה ונמנעה מלהציג לבית המשפט עדויות מתבקשות ורלבנטיות.
לגופם של דברים, רשות המכס סברה כי יש בידיה די ראיות לביסוס עמדתה, כי החברה אכן הנמיכה מחירים בדיווחיה אודות המשקאות החריפים אותם ייבאה בשתי המכולות, ניסתה להונות את המדינה ולהימנע מתשלום מס אמת, תוך שימוש במסמכים פיקטיביים.
לטענת רשות המכס הנמכת המחירים הוכחה על ידי מכלול הראיות שהוצגו, מהן עולה כי חברה בשם EGT-EURO GLOBAL TRADE היא, ולא הספק ההונגרי הנטען על ידי החברה, מי שסיפקה את הטובין במחירים גבוהים הרבה יותר מהמחירים שהוצהרו.
לטענת רשות המכס הספק עליו הצהירה החברה כספקית ההונגרית של המשקאות הינה חברת קש, אשר שימשה כסות בלבד לעסקאות שלמעשה בוצעו באמצעות חברת EGT במחירים גבוהים יותר.
הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:
בעניין נטל ההוכחה קבע בית המשפט כי על החברה התובעת נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, להראות כי הודעת הגירעון הוצאה שלא כדין.
ראשית, מכוח הכלל הבסיסי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה"; שנית, מכוח סעיף 239א לפקודת המכס בו נקבע כי "בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשימון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה"; ושלישית, פעולת הוצאת הודעת הגירעון הינה פעולה מנהלית, הנהנית מחזקת התקינות, כל עוד סבירותה לא נסתרה על ידי החברה.
אשר לעובדה שלא נפתח הליך פלילי כנגד החברה, בית המשפט קבע כי לא די בה כדי לשלול את תקפות וסבירות הודעת הגירעון והחלטתה המינהלית של רשות המכס בדבר הוצאת הודעת הגירעון. אין בהעדרו של הליך פלילי כדי לשלול את סבירות ותקינות משלוח הודעת הגירעון.
בית המשפט סקר את הראיות והממצאים שהובאו על ידי רשות המכס בהרחבה. במסגרת סקירתו הצביע על זהות של ממש בין הזמנות המשקאות שביצעה חברת EGT לבין המשקאות שיובאו על ידי החברה בשתי המכולות. בית המשפט השתכנע כי לא מדובר בהתאמות מקריות בודדות, אלא במספר נקודות ממשק - בזהות בהיקפי הזמנה, במועדים מקבילים ובכמויות ארגזי משקאות מדויקות, כאשר הכמויות הנדונות אינן בגדר "מספרים עגולים" אשר ניתן להתייחס אליהם כצירוף מקרים גרידא.
בית המשפט קבע כי החברה לא הצליחה להפריך או להסביר באופן מספק את אותן נקודות ממשק והתאמה בין נתוני העסקאות שבוצעו על ידה לבין הנתונים הנלמדים מראיות רשות המכס, המלמדים על ביצוע העסקאות במחירים הגבוהים משמעותית מהמחירים עליהם הצהירה החברה.
נפסק כי החברה לא הרימה את הנטל להוכחת אי תקינות או טעות ביחס להחלטת רשות המכס להוצאת הודעת החיוב ואף לא הוכיחה באופן מספק כי המחירים עליהם הצהירה הם המחירים האמיתיים.
לאור זאת, התביעה נדחתה ונפסק כי על החברה לשאת בהוצאות בסך כולל של 15,000 ש"ח.
[ת.א. (שלום ת"א) 19118-12-13 ליקר מרקט (צ.י.מ.) בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, ניתן ביום 16 ינואר 2017, השופטת שרון גלר. בשם התובעת: עוה"ד שטמר וזסלבסקי. לרשות המכס: עו"ד ניר וילנר מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט המחוזי בתל אביב: צינורות מחו"ל שעברו ציפוי בישראל יחשבו כמוצרים מתוצרת ישראל
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
רקע:
תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), תשנ"ה-1995, קובעות, כי כאשר מתבצע מכרז ממשלתי או מכרז עירוני, ומתמודדים במכרז ספקים עם מוצרים מתוצרת ישראל מול מוצרים זרים, יש לתת העדפה של 15% לתוצרת ישראל בעת קביעת הזוכה במכרז.
לצורך הדוגמא, אם מחיר המוצר מתוצרת ישראל כפי שהוצע במכרז היה 100 ש"ח, ומחיר המוצר הזר היה 90 ש"ח, יש לבצע הפחתה של 15 ש"ח ממחיר המוצר הישראלי בשל אותה העדפה, ויש להכריז על המוצר הישראלי כזוכה במכרז, כאילו היה המוצר שהוצע במחיר הזול ביותר.
לעיתים, מגיעה לפתחו של בית המשפט השאלה מה ייחשב כמוצר made in Israel לצורך תקנות אלה, שכן ברוב המקרים לא מדובר במוצרים שיוצרו בשלמותם בישראל, אלא מדובר במוצרים שכללו חומרי גלם זרים ועברו הליך עיבוד כזה או אחר בישראל.
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מן הימים האחרונים, שקבע כי צינורות שיובאו מטורקיה, וצופו בישראל מן הצד הפנימי והחיצוני, וכן גלילי פלדה שיובאו מטורקיה ועברו ערגול וציפוי בישראל, ייחשבו כמוצרים מתוצרת ישראל לצורך מתן ההעדפה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת מקורות פרסמה מכרז לאספקת צינורות פלדה ובטון.
במכרז התמודדו שתי חברות שפעלו בשיטה דומה: צינורות המזרח התיכון ואברות. החברות ייבאו מטורקיה צינורות בקטרים 16 ו-20 שעברו בישראל ציפוי חיצוני (פוליאתילן) וציפוי פנימי (טיח צמנכל). לגבי צינורות בקוטר 24 פעלו החברות בשיטה מעט שונה: צינורות המזרח התיכון ייבאה גלילי פלדה מטורקיה וביצעה פעולת עירגול וציפוי בישראל, בעוד אברות פעלה באופן דומה לצינורות בקטרים 16 ו-20, וייבאה אותם מטורקיה וביצעה בישראל פעולות ציפוי בלבד.
במסגרת המכרז, ביקשה אברות לקבל העדפת תוצרת הארץ לגבי שני סוגי הצינורות וטענה כי די בביצוע פעולות הציפוי החיצוני והפנימי על מנת שהמוצרים ייחשבו כתוצרת ישראל.
לעומתה, צינורות המזרח התיכון ביקשה לקבל העדפת תוצרת הארץ רק לגבי צינורות בקוטר 24, לגביהם ביצעה פעולות ערגול ופעולות ציפוי.
ועדת המכרזים העניקה העדפת תוצרת הארץ לשתי החברות על פי בקשתן, ובעקבות זאת הכריזה על חברת אברות כזוכה במכרז.
חברת צינורות המזרח התיכון פנתה לבית המשפט וביקשה לבטל את החלטת ועדת המכרזים, וטענה כי לא היה צריך לתת העדפת תוצרת הארץ בגין פעולות ציפוי בלבד – שאינן הופכות מוצר לתוצרת ישראל, וכי היה צריך להכריז עליה בתור הזוכה במכרז.
החברה טענה כי פעולת הציפוי המתבצעת בישראל הינה זניחה ולא משמעותית, ואינה יכולה לשנות את מקורו של המוצר, ששומר על הרכבו הכימי, מאפייניו, תכונותיו והשימוש שניתן לעשות בו גם לאחר ביצוע פעולת הציפוי. לטענת החברה, מדובר בצינור מתוצרת טורקיה שיוצר לצורך הזרמת מים בלחץ גבוה, וכך הוא נשאר גם לאחר ביצוע פעולות הציפוי בישראל, שנועדו לצורך הגנה טובה יותר מפני קורוזיה ועמידה בתקן להזרמת מי שתייה.
מנגד, חברת אברות הגנה על החלטת ועדת המכרזים וטענה כי הליך הציפוי משמעותי, מעורבים בו עשרות עובדים בתהליך מורכב שמעורבים בו מכונות וכח אדם רב ולכן מדובר בשינוי שהופך את המוצר למוצר מתוצרת ישראל שראוי לתת לו העדפה במכרז.
פסק-הדין:
ראשית, מתח בית המשפט ביקורת על חברת צינורות המזרח התיכון, משום שהוכח כי בעבר בשנת 2009 היא קיבלה העדפת תוצרת הארץ על צינורות מתוצרת זרה שעברו בישראל פעולות ציפוי בלבד, ולא טענה כי מדובר בפעולות זניחות.
שנית, בית המשפט קבע כי צינורות המזרח התיכון הייתה רשאית לבקש גם במכרז זה העדפת תוצרת הארץ על צינורות שעברו ציפוי בלבד, ואם בחרה שלא לעשות כן- עליה לבוא בטענות רק לעצמה.
שלישית, בית המשפט דחה הסתמכות של צינורות המזרח התיכון על פנייה שביצעה לרשות המכס, שלגביה קיבלה תשובה כי פעולת ציפוי של צינור לא הופכת אותו לצינור מתוצרת ישראל. מעבר לכך שבית המשפט מתח ביקורת על כך שההליך נוהל במקביל ללא יידוע של הצדדים, בית המשפט קבע כי בכל הכבוד לדיני המכס, הם לכל היותר יכולים להוות כלי פרשני להשראה לפרשנות דיני המכרזים, אך הם אינם מכריעים בנסיבות העניין.
רביעית, בית המשפט קבע כי המבחן הקובע לשאלה האם מדובר בצינור מתוצרת ישראל, אינו האם חל שינוי בסיווג המכס בין היבוא ועד לאחר פעולת הייצור, אלא מבחן מהותי יותר. במקרה הקונקרטי, קבע בית המשפט כי מאחר ופעולת ציפוי הצינורות נעשית בישראל, באמצעות פועלים רבים ומיכון ורק תהליך זה מאפשר את עמידת הצינורות בתקינה הישראלית, והיות והוכח כי הפעולות בישראל מעלות את מחיר הצינור ב-45%- הרי שלאור שיקולי תכלית, יש לתת את העדפת תוצרת הארץ במכרזים, על מנת לעודד פעולות כאלה.
לאור זאת, דחה בית המשפט את עתירת צינורות המזרח התיכון, קבע כי פעולות ציפוי הצינורות מקנות למוצרים מעמד מקור של מוצר ישראלי, וחייב אותה בשכר טרחת עו"ד בסך של 150,000 ש"ח.
[עת"מ (עניינים מנהליים- תל-אביב) 13765-01-17 צינורות המזרח התיכון –תעשיות 2001 בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח', פסק-דין מיום 13.3.17, השופט ד"ר קובי ורדי. ב"כ הצדדים- לעותרת- עו"ד יוסי לוי, אסף שובינסקי, אביאל פלינט, אייל בן שושן. למקורות- עו"ד נועם רונן, נמרוד סביל. לאברות- עו"ד בני שפר, ליאור מימון, מנדי מימון, ניר שאלתיאל].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל
Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
המדינה תמשיך להחזיק בכלי רכב תפוסים לצרכי חקירה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד ורד כהנא
תקציר:
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בחיפה, אשר הורה על המשך החזקת כלי הרכב אשר נתפסו מידי החברה היבואנית עד לסיום החקירה של רשות המיסים, תוך הפחתת הבטוחות המשמשות לשחרורם של כלי הרכב התפוסים , וזאת לשם חילוטם במידה ויוגשו כתבי אישום שיסתיימו בהרשעה.
עובדות המקרה:
רשות המיסים ניהלה חקירה נגד יבואנית כלי רכב בחשד לביצוע עבירות שונות ובין היתר, עבירות על פקודת המכס וחוק העונשין שבוצעו, לטענתה, בין השנים 2015-2016.
רשות המיסים טענה, כי החברה קיבלה במרמה מאת משרד התחבורה היתרי יבוא של כלי רכב, תוך שימוש במסמכים מזויפים והצגת מצגים כוזבים. באופן זה, לדברי הרשות, הובאו עשרות כלי רכב, בשווי מיליוני שקלים כאשר עשרות כלי רכב נתפסו על ידי רשות המיסים לצורך הצגתם כראיה במשפט ולאחר מכן הוחזקו לשם הבטחת חילוטם במידה ויוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים בפרשה שיסתיימו בהרשעה.
ביום 28.4.2016 הוארך תוקף הצווים המורים על תפיסת כלי הרכב וכעת הגישה המדינה בקשה נוספת להאריך את תוקף הצווים ב- 180 ימים נוספים.
טענות הצדדים:
החברה התנגדה לבקשת הארכה וטענה כי הבקשה אינה מידתית ופוגעת בקניינה מעבר למידה הנדרשת.
החברה הדגישה בטיעוניה את חזקת החפות העומדת לה שכן היא עדיין בגדר חשודה וטרם הוגש נגדה כתב אישום, למרות הזמן הרב שחלף מתחילת החקירה.
עוד טענה החברה כי לאור ההתנהלות האיטית של רשויות האכיפה והגופים החוקרים, נפגע ערכם של כלי הרכב התפוסים והערבות הבנקאית הגדולה שהופקדה מכבידה על ניהול עסקיה.
הרשות טענה, כי בידיה ראיות המחזקות את החשדות כנגד החברה והמעורבים בפרשה ועל כן יש להאריך את תוקפם של הצווים.
הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:
בית המשפט עורך איזון בין פוטנציאל החילוט, לבין משך הזמן שחלף ממועד תפיסת הרכבים; וזאת תוך שקילת הפגיעה הכלכלית בחברה וחזקת החפות שעומדת לה.
לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות מספיקות לקיומו של חשד סביר לביצוע העבירות הנטענות, ועל כן קיים סיכוי סביר שניתן יהיה להורות על חילוט הרכבים. עוד קבע בית המשפט, כי החקירה מתקדמת והחשדות כנגד המעורבים מתעבים.
עם זאת, בית המשפט הדגיש, כי לא ניתן להתעלם ממשך הזמן שחלף מתחילת החקירה והפגיעה המתמשכת בזכות הקניין של החברה. כמו כן, כפי שמשקלה של זכות הקניין הולך וגובר ככל שמשך התפיסה הולך ומתארך- כך גם משקלה של חזקת החפות. עוד ציין בית המשפט, כי יש לתת את הדעת גם לנזק הכלכלי הנגרם לחברה, אשר אין לה נכסים נוספים, מעבר לאלו שנתפס, ולנזק שנגרם לרכבים התפוסים בגין המשך החזקתם.
לבסוף בית המשפט מוצא כי נקודת האיזון הנכונה הינה קבלת בקשת המדינה והארכת המועד להחזקת התפוסים ב- 180 ימים נוספים, אולם זאת תוך הפחתת הבטוחות שתעמיד החברה לשחרור כלי הרכב התפוסים.
[צ"א (שלום חיפה) 14782-12-15 גלובל אוטו מקס בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (ניתן ביום 16.1.2017, השופט זיו אריאלי, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו)].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט המחוזי בחיפה מצמצם את היקף גילוי המסמכים בהליך ערעור מע"מ
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, קיריל קפלון
רקע:
במסגרת ערעור על שומה שהוצאה לחברת שמורי המרכז בע"מ על ידי מנהל מס ערך מוסף בחדרה, פנתה החברה אל הרשות בבקשה לגילוי מסמכים.
משלא גולו המסמכים, עתרה אל בית המשפט בבקשה לחייב את הרשות לחשוף את המסמכים שנתבקשו.
בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט ביחס לבקשה לגילוי המסמכים של החברה.
עובדות המקרה:
החברה הגישה ערעור על החלטת רשות המסים בהשגה על שומת תשומות אשר הוצאה לה בשל אי דיווח במועד על חשבוניות מסוג P על גבי טופס 878 ליחידת קישור מס ערך מוסף עם הרשות הפלסטינית.
במסגרת הערעור דרשה החברה לקבל לידיה את הדוחות המועברים מרשות המס הישראלית אל רשות המס הפלסטינית, במסגרת התחשבנות חודשית וזאת ביחס לכל העוסקים, דוחות אשר התקבלו מרשות המס הפלסטינית במסגרת התחשבנות חודשית, מידע על כל עיכוב העברת כספים לרשות הפלסטינית ורשימה של מקרים בהם ביקשה הרשות הפלסטינית לקבל לידיה את החשבוניות הפיזיות כתנאי להעברת הכספים למדינת ישראל, כל אלה עבור התקופה שבין אוגוסט 2013 לאוגוסט 2015.
לגופו של הערעור, טענה החברה כי הדיווחים המקוונים שהוגשו על ידה מהווים תחליף ראוי לטופס 878 הנדרש בחוק מס ערך מוסף. עוד טענה החברה כי אף אם הדיווח המקוון אינו מהווה תחליף, הרי שעל רשות המסים להאריך את מועד הגשת הטופס, על מנת לאפשר לחברה להגישו.
מנגד טענה רשות המסים כי הדיווח המקוון אינו מהווה תחליף להגשת הטופס. הרשות פירטה כי ההתחשבנות נעשתה על בסיס הטופס בצירוף העתק פיזי של החשבוניות, כל זאת בהתאם להוראות הדין.
עוד הוסיפה רשות המסים כי בהתאם להסכם הביניים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, מועד התיישנות החשבוניות עומד על שישה חודשים מיום הוצאתן. במצב דברים זה, אין מקום להאריך את מועד הגשת הטופס, היות וכבר נגרם נזק לקופה הציבורית כתוצאה מניכוי התשומות על ידי החברה ואי היכולת להתקזז על חשבוניות אלה.
במטרה להוכיח כי לא נגרם נזק לקופה הציבורית, עתרה המערערת בבקשה לגלות מסמכים שעשויים להוכיח את טענתה.
טענות הצדדים:
החברה טענה כי זכותה לקבל את המסמכים שהתבקשו נחוצה לצורך לחקר האמת ומשחק ב"קלפים פתוחים", וכן מתוך חובת האמון והשקיפות שחבה הרשות כלפי האזרח. לאור האמור נטען כי, כל עוד ומדובר במסמכים רלוונטיים העשויים לסייע לקו החקירה של החברה, חובה על הרשות לגלותם.
החברה טענה כי דוחות ההתחשבנות הכוללים את חשבוניות ה-P נחוצים לה לצורך הפרכת טענת רשות המסים שחשבוניותיה לא נכללו בהתחשבנות השוטפת בין הצדדים.
בכל הנוגע לדוחות ההתחשבנות הכוללים את חשבוניות ה-I, נטען כי הם עשויים להוכיח שמדינת ישראל לא מעבירה את מלוא המע"מ לרשות הפלסטינית, על כן, לא יכולה לטעון לקיום דווקני של המועדים, מקום בו היא עצמה מפרה את מסגרת הזמנים.
בכל הנוגע לדרישה לקבל מידע לגבי עיכובים בהעברות כספים לרשות הפלסטינית ורשימת מקרים, בהם הרשות הפלסטינית דרשה קבלה פיזית כתנאי להעברת כספים למדינת ישראל, נטען כי היא נועדה להוכיח שאי הגשת טופס 878 בזמן לא פגע בקופה הציבורית.
מנגד, טענה רשות המסים כי מדובר בבקשה לגילוי גורף ונרחב שאין לה בסיס בדין. לגופו של עניין, נטען כי המדינה אינה מרוויחה מן העובדה שחלק מתושבי הרשות הפלסטינית אינם מבקשים או רשאים לקזז את המע"מ ששילמו. לטענת רשות המסים, הדרישה כלפי החברה לעמוד בחובת הדיווח שנקבעה בדין מנותקת מהטענה בדבר עשיית עושר כפי שנטענת על ידי החברה.
לגופו של עניין, נטען כי ההתחשבנות עם הרשות הפלסטינית נעשית בהתבסס על טופס 878-879 , וכי בוצעה אף בדיקה פרטנית של החשבוניות נשוא הערעור, ונמצא כי אלו לא נכללו בהתחשבנות עם הרשות הפלסטינית.
הדיון המשפטי:
בית המשפט דחה את בקשת החברה, וקבע כי אין הצדקה לגלות את המסמכים שנתבקשו. בהחלטתו ציין כי אמנם ברירת המחדל היא לאשר את גילוי המסמכים, אולם מפאת היקפם והרלוונטיות להליך העיקרי, אין להיעתר לבקשת החברה.
בית המשפט קבע כי המסמכים שנדרשו אינם מתייחסים לתשתית שעמדה לנגד עיני הרשות במועד מתן החלטה בהשגה על שומת תשומות, אלא מהווים דרישת גילוי גורפת המתייחסת לכלל העוסקים במדינת ישראל וברשות הפלסטינית.
נפסק כי על מנת להיעתר לבקשה מסוג כזה, היה על החברה להניח תשתית ראייתית מתאימה, אולם קצרה ידה מלעשות זאת.
בית המשפט הבהיר כי טענת היעדר הנזק של החברה בגין גביית מס אמת מהרשות הפלסטינית תידון בערעור גופו.
לסיכום, בית המשפט דחה את בקשת הגילוי על כל רכיביה וחייב את החברה בשכר טרחת עורך דין של 15,000 ש"ח.
[ע"מ (מחוזי חיפה) 15343-10-15 שמורי המרכז בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף חדרה, החלטה מיום 21.1.17, לפני כבוד השופטת א' וינשטיין. ב"כ הצדדים- לשמורי המרכז בע"מ - עו"ד ממשרד פרופ' ביין ושות'. למנהל מס ערך מוסף חדרה - עו"ד סוזן בוקביצקי מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
פרישת ארה"ב מן ההסכם הטראנס-פסיפי: עידוד ליצוא הישראלי
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
בסוף חודש ינואר 2017 התבשרנו כי נשיא ארה"ב הנכנס, דונלד טראמפ, "זעזע את העולם" בכך שביטל את חברותה של ארה"ב בהסכם הסחר הטראנס-פסיפי (TPP).
מדובר בהסכם סחר חופשי מקיף ונרחב שנחתם בחודש אוקטובר 2015 בין 11 מדינות ושלגביו נוהל משא ומתן קרוב ל-8 שנים. הסכם זה היה צפוי לייצר שוק פתוח וסחר חופשי ללא הטלת מכסים, בין מדינות המהוות כ-40% מהכלכלה העולמית, וביניהן אוסטרליה, קנדה, צ'ילה, יפן, מלזיה, מכסיקו, ניו-זילנד, פרו, סינגפור, וייטנאם, ברוניי וארה"ב.
הסכמי סחר חופשי שגרתיים נחתמים בדרך כלל בין שתי מדינות. במקרה הנוכחי מדובר בהסכם סחר פורץ דרך שנחתם בין לא פחות מ-11 מדינות, הסכם הסחר הגדול בהיסטוריה.
לדעתנו, פרישתה של ארה"ב מהסכם ה-TPP מהווה בשורה טובה ליצוא הישראלי ועשויה להעניק לו יתרון בסחר עם ארה"ב.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היקף היצוא הישראלי לארה"ב נמצא בקו עלייה, החל מ-36 מיליארד דולר בשנת 2013, לכ-38 מיליארד דולר בשנת 2014, כ-43 מיליארד דולר בשנת 2015 ו- 44 מיליארד דולר בשנת 2016.
בין ישראל לארה"ב קיים הסכם סחר חופשי בילטרלי (דו-צדדי) שנחתם בשנות ה-80, ואשר פוטר ממכס מוצרים המועברים בין המדינות.
לארה"ב הסכמי סחר חופשי בילטרליים עם כ-20 מדינות נוספות מלבד ישראל, ביניהן ירדן, מרוקו, מכסיקו, מדינות מרכז אמריקה, ועוד, וגם על פי הסכמים אלה מוצרים הנכנסים לארה"ב ברובם פטורים ממכס.
מנסיוננו אנו יכולים לציין כי מכס המוטל על מוצרים יכול לנוע בין שיעורים משתנים, החל ממכס נמוך בשיעור 2% ועד למכס גבוה מאד בשיעור של אפילו 50% ואף יותר במקרים מסוימים.
במצבים רבים, מכס מהווה חסם יבוא משמעותי המפחית את כושר התחרות של מוצר מיובא לעומת מוצרים אחרים מקומיים (שלא משלמים מכס), או לעומת מוצרים שמגיעים ממדינות שלגביהן לא מוטל מכס.
לכן, מתן הקלה במכס- בין פטור מוחלט ובין הקלה מסוימת, יכול להיות משמעותי לשאלה האם מוצר מסוים יצליח לחדור לשוק, או לא, שכן הנחת היסוד היא שהמכס משפיע על תמחור המוצר ועל מחירו לצרכן .
במקרה שבו ארה"ב הייתה נשארת חברה בהסכם ה-TPP, היצואן הישראלי היה נחשף לתחרות לכניסת מוצרים לשוק האמריקאי בתנאים דומים מול יצואנים מיפן, ניו-זילנד וכו', שכן היצוא ממדינות אלה לארה"ב היה ללא מכס, בדיוק כמו היצוא הישראלי, ובמצב כזה לא היה ליצוא הישראלי יתרון בהקלת המכס על היצוא ממדינות אלה, בעת כניסת המוצרים לשוק האמריקאי.
ביטול חברותה של ארה"ב בהסכם ה-TPP מעניק ליצואן הישראלי יתרון בתחרות מול יצואנים ממדינות כמו יפן, ניו-זילנד, היות והיצואן הישראלי יוכל להמשיך לייצא לארה"ב ללא מכס (בהתאם להסכם הסחר החופשי משנות ה-80), בעוד יצואנים ממדינות אלה, בשל ביטול חברות ארה"ב ב-TPP, יידרשו לשלם את המכס.
במילים אחרות, שינוי הסטטוס של מוצרים מתוצרת יפן, ניו-זילנד וכו' בעת כניסתם לארה"ב, מסטטוס של duty-free לסטטוס של מוצרים החייבים במכס הינו שינוי משמעותי שאין להקל בו ראש, והוא מעניק בחזרה את היתרון ליצואן הישראלי לעומת היצואנים ממדינות אלה.
גם אם נניח שארה"ב מתכוונת כעת לנסות ולנהל מו"מ פרטני עם מדינות החברות בהסכם ה-TPP, כלומר- לנסות לחתום על הסכם סחר חופשי בילטרלי בנפרד מול יפן, או מול ניו-זילנד, וכו', ניהול מו"מ שכזה צפוי להערכתנו לקחת מספר שנים, ועוד ארוכה הדרך עד להגעה ליעד שכזה.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט המחוזי מרכז דחה תביעת יבואני רכב בגין נזקים שנגרמו להם בעת אחסון בנמל
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, קיריל קפלון
רקע:
בלילה שבין 02/06/2009 לבין 03/06/2009 מאות כלי רכב חדשים שיובאו על ידי חברת קמור רכב (1990) בע"מ, קרסו מוטורס (2007) בע"מ וסוכנות מכוניות הים התיכון בע"מ כוסו בשכבת תערובת חלקיקים של חומר כימי בעת אחסנה בנמל אשדוד.
לטענת חברות הביטוח של היבואנים, החומר הכימי פגע בצבעם של הרכבים והותיר עליהם כתמי חלודה קשים.
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית המשפט, אשר דחה את התביעה בגין הנזקים שנגרמו לכלי הרכב.
עובדות המקרה:
לטענת היבואנים, מקורו של החומר הכימי בפעולות חריגות שביצעה חברת חשמל ביום האירוע בארובות תחנת הכח אשכול, הסמוכה לנמל אשדוד. לגישת היבואנים, במסגרת ניקוי הארובות, נפלטו חומריים כימיים לאוויר, נישאו אל עבר נמל אשדוד, שקעו וכיסו את מאות הרכבים שאוחסנו בשטח הנמל.
עוד נטען, כי לנמל אשדוד ולחברת ג. דניאל, הנותנות את שירותי הפריקה והאחסנה אחריות לנזקים אשר אירעו בעת שהרכבים היו באחריותם.
חברת החשמל התנערה מגרסת היבואנים והסבירה כי אמנם הופעלה טורבינה בתחנת הכח הסמוכה, אולם התנעת הטורבינה לא כללה ניקוי ארובות, בפרט לא תוך כדי שימוש בחומרים כימיים.
נמל אשדוד וחברת ג. דניאל דחו אף הם את טענת היבואניות.
משלא הצליחו להגיע לעמק השווה, הגישו שלושת היבואנים תביעה כספית בסך של כ-2.5 מיליון ש"ח נגד חברת החשמל, נמל אשדוד וחברת ג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ.
טענות הצדדים:
היבואנים טענו כי חברת חשמל אחראית לנזקים היות ואלה קרו כתוצאה מרשלנותה, וכי חברת החשמל לא טרחה להתריע בזמן אמת באשר לפעולות החריגות כפי שנדרש ממנה בחוק.
ככל הנוגע לנמל אשדוד וחברת ג.דניאל, נטען כי גם אלו אחראים לנזקי היבואנים, היות והנזקים קרו בזמן שהרכבים חנו במגרשם והיו בשליטתם המוחלטת. בקבלם על עצמם את מלאכת האחסון והשמירה, התחייבו להמציא את הרכבים בשלמות וללא נזקים לזכאים.
חברת החשמל טענה מנגד, כי מניתוח כימי של הזיהום עולה כי המרכיבים הכימיים אינם קיימים או אופייניים לחלקיקים הנפלטים מארובות תחנת הכח. לשיטתה, מדובר בתופעה מוכרת המתרחשת מעת לעת שמקורה במסוף הדשנים שבנמל אשדוד, מפעלי התעשייה הכבדה באזור ובפליטת מנועי הדיזל של אוניות הפוקדות את הנמל.
נמל אשדוד טען כי לא הייתה ליבואנים כל התקשרות עם הנמל. וכי אחריות נמל אשדוד מסתכמת בהקצאת שטחי נמל לחברת ג. דניאל לצורך אחסון רכבי היבואנים.
חברת ג.דניאל טענה כי בהתאם להסכם בינה לבין נמל אשדוד, היא כפופה להוראות ונהלי הנמל בכל פעולותיה. היות ואינה קובעת באופן עצמאי היכן אוחסנו כלי הרכב, הרי שאין לבוא אליה בטענות בנושא.
עוד טענה חברת ג. דניאל כי ממועד אירוע הזיהום, טרחה לשכור מתקן שטיפה משוכלל והחלה לשטוף את כל כלי הרכב שניזוקו. לאחר מכן, הזמינה מומחים שייעצו באופן ניקוי הרכבים, תוך שימוש בחומרים מיוחדים. בסוף מלאכת הניקיונות ובדיקות המומחים, נמצא כי החומר המזהם לא גרם כל נזק לגוף הרכבים או לשכבת הצבע שלהם.
כל הצדדים העידו מומחים מטעמם על מנת להתחקות אחר מקור הזיהום ביום האירוע ולצורך אמידת הנזקים שנגרמו.
הדיון המשפטי:
לאחר העדת המומחים, בית המשפט קבע כי יש למנות מומחה מטעמו לצורך בחינת אחריותה של חברת חשמל לאירוע. ממצאיו של המומחה קבעו כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי מקור הזיהום הוא תחנת הכח אשכול. מומחה בית המשפט מנה שמונה אתרים חלופיים שעשויים היו להיות מקורות זיהום חלופיים.
בית המשפט דחה את הטענות שהיבואנים העלו כנגד ממצאיו ומסקנותיו של מומחה בית המשפט וקיבל את חוות דעתו באופן מלא. לאור זאת קבע בית המשפט כי לא ניתן לייחס לחברת החשמל את האחריות לנזק שנגרם לרכבים.
עוד דחה בית המשפט את טענות היבואנים כלפי נמל אשדוד וחברת ג.דניאל. נקבע כי מעיון בהסכמים שבין הצדיים. היבואנים הם אלה שמכתיבים באילו תנאים הם מעוניינים לאחסן את רכביהם, תנאים אלה מהווים את הבסיס להצעת המחיר והתשלומים שנדרשים היבואנים לשלם לחברת האחסון. היות וכיסוי הרכבים לא נדרש על ידי היבואנים, לא ניתן לייחס להם אחריות בגין הנזק שנגרם.
עוד נקבע, כי המדובר באירוע אשר לא ניתן היה לחזותו מראש, וכי גם מסיבה זו יש לדחות את התביעה.
לסיכום בית המשפט דחה את התביעה וחייב את היבואנים בהוצאות משפט בסך של 23,400 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך של 72,000 ש"ח.
[ת"א (מחוזי מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסק-דין מיום 9.1.17, לפני כבוד השופט סגן נשיא י' שינמן. ב"כ הצדדים – כלל חברה לביטוח בע"מ, חתמי לוידס וקרסו מוטורס בע"מ - עו"ד משה לשם. לחברת החשמל לישראל בע"מ – עו"ד ירון גיל ועו"ד יובל שמיר. לחברת נמל אשדוד בע"מ – עו"ד ליאור סולומון ועו"ד נדב קציר. לג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ – עו"ד ירון מרויץ].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
הנמל לא יפוצה על נזק לציוד הרמה בשל פגיעת משאית
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, מתן יעקב
רקע:
מדובר בתביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר לקבלת סעד כספי. התובעת – חברת נמל חיפה, דרשה פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לציוד הרמה בבעלותה וזאת עקב תאונה בה הייתה מעורבת משאית בבעלותה של הנתבעת - חברה למתן שירותים לוגיסטיים.
בית המשפט דחה את תביעת הנמל ופטר את חברת הלוגיסטיקה מאחריות.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
בעת התאונה, נהג משאית של חברת הלוגיסטיקה הגיע לנמל חיפה על מנת לפרוק מכולה שהייתה מונחת על גבי המשאית. נהג של נמל חיפה עבד באותה עת בעמדת קבלת ייצוא ממשאיות, על כלי הרמה נמלי/מלגזה. נגרמה תאונה ובגינה תבע נמל חיפה את חברת הלוגיסטיקה.
חברת נמל חיפה טענה כי התאונה נגרמה עקב התרשלות נהג חברת הלוגיסטיקה, אשר נכנס לשטח פריקת המכולות וזאת ללא קבלת "סימן מוסכם" אשר מורה לו כי השטח פנוי לכניסתו. מפעיל המלגזה (מטעם נמל חיפה) טרם הספיק להרים את הזרוע ולכן נפגעה משאית חברת הלוגיסטיקה.
חברת הלוגיסטיקה טענה כי "הסימן המוסכם" אינו קיים. נטען כי הנוהל המקובל הינו כי המשאית נכנסת לשטח פריקת המכולות ברגע שהמשאית שלפניה, פינתה את השטח המיועד לפריקה. חברת הלוגיסטיקה טענה כי התאונה נגרמה עקב התרשלותו של נהג נמל חיפה, אשר החל להוריד את זרוע המלגזה בטרם עת.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי חברת נמל חיפה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי התאונה נגרמה עקב התרשלותו של נהג חברת הלוגיסטיקה.
עוד קבע בית המשפט, כי מהימנותו של נהג נמל חיפה מוטלת בספק וזאת מאחר ושינה את גרסתו, ובנסיבות אלה בית המשפט העדיף את הגרסה הראשונה לפיה הנסיעה לאחור מתבצעת כאשר הזרוע מורמת לחלוטין.
נקבע עוד כי סימן נוסף לחוסר מהימנותו של נהג נמל חיפה, היה בשינוי גרסתו לעניין "הסימן המוסכם", וזאת משום שתחילה טען כי מדובר בצפצפה ולאחר מכן טען כי מדובר בסימון עם היד.
בית המשפט העדיף את עדותו של נהג חברת הלוגיסטיקה, אשר הכחיש את קיומו של נוהל הסימן המוסכם, ולפיו נהג המשאית צריך להמתין לסימן מנהג המלגזה.
עוד קבע בית המשפט כי חברת נמל חיפה, אשר הינה מפעילת מערכת הפריקה כולה, היא שקובעת את נהלי העבודה במקום, עליה מוטלת החובה להסדרת מערכת "הסימנים המוסכמים" – אם היו סימנים כאלה, ולכן יכולה הייתה חברת נמל חיפה, להציגם בנקל לבית המשפט. מאחר וחברת נמל חיפה לא הוכיחה כי ישנה מערכת של "סימנים מוסכמים", לא עלה בידה להוכיח כי נהג חברת הלוגיסטיקה התרשל.
בית המשפט קיבל את טענת נהג חברת הלוגיסטיקה, לפיו ממקום ההמתנה שלו מחוץ לעמדה לא ניתן היה לראות את הזרוע הנמצאת קרוב ובגובה רב.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, לא יוחסה כל אחריות לנהג חברת הלוגיסטיקה להתרחשות התאונה, וחברת נמל חיפה חויבה בהוצאות של 2,200 ש"ח.
[ת.א. (שלום חיפה) 55510-10-15, השופטת עידית וינברגר, פסק-דין מיום 15.11.16. ב"כ הצדדים: לנמל חיפה- עו"ד שרגא בודה. לחברת הלוגיסטיקה- עו"ד יריב פורת ואח'].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט השלום בתל אביב מציב גבולות לעניין גילוי מסמכים בסוגית חיוב מכס על תמלוגים
עו"ד גיל נדל,עו"ד דייב זיתון, ירדן ברוך
כללי:
סקירה זו עוסקת בבקשה אשר הוגשה ע"י רשות המיסים, במסגרת תביעה אשר הוגשה ע"י יבואן בנושא חיוב במכס בגין תשלום תמלוגים.
במסגרת הבקשה, עתרה רשות המיסים להורות ליבואן, חברת "אנונימה סחר בע"מ", לגלות התכתבויות בינו לבין ספקיו ובעלות סימן המסחר עימן הוא עובד.
בית המשפט דחה את מרבית בקשת רשות המיסים תוך שקבע כי לאור טענת ההכבדה, נדרשים לרשות המיסים ההסכמים בין היבואן לבין היצרן או בעל סימן המסחר, ואין צורך בהכבדה מיותרת על היבואן בדמות חשיפת מסמכים נוספים כגון תכתובות אי-מייל.
עובדות המקרה:
מדובר בתביעה של יבואן נגד רשות המכס, לביטול חיוב במכס בגין תשלום תמלוגים לבעלות סימן המסחר.
במסגרת ניהול התביעה, בית המשפט התבקש להורות ליבואן לגלות התכתבויות שונות בינו לבין ספקיו ובעלות סימן המסחר.
לטענת רשות המיסים, מדובר במסמכים שמעידים על מכלול הנסיבות האופפות את עסקת היבוא ויש בהן רלוונטיות לבחינת אפשרות מעשית לרכוש טובין מיובאים מבלי לשלם תמלוגים, או שמא אין אפשרות כזו, וזוהי השאלה הדרושה לצורך הכרעה האם יש להטיל מכס על התמלוגים.
לטענת רשות המיסים, מדובר בראיות שמעידות על שליטה ישירה או עקיפה של בעלות סימן המסחר או נציגותיהן על היבואן ולכן יש לגלותן.
טענות הצדדים:
היבואן טען מנגד כי בקשת רשות המיסים לגילוי מסמכים מהווה מקצה שיפורים לתשתית העובדתית ששימשה אותה בעת הוצאת הודעת החיוב, ואין הדבר אפשרי נוכח פסיקות בית משפט קודמות.
עוד טען היבואן כי ההתכתבויות הנדרשות אינן בידיו וכי מדובר באלפי מסמכים שהדרישה לקבלם מהווה הכבדה שמאיינת את הרלוונטיות שלהם, הן של חלוף הזמן הרב והן לאור היקפם העצום.
הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי בגדר השיקולים האם גילוי מסמך או סוג מסמכים מסוים מהווה הכבדה בלתי סבירה, יש ליתן משקל גם לשאלה אודות מידת הרלוונטיות של אותו מסמך או סוג מסמכים.
במקרה דנן, מדובר בדרישה לקבלת מסמכים שנוגעים למערכת היחסים בין היבואן לבין בעלי המותגים בחו"ל.
אל מול האיזונים בין האינטרסים של שני הצדדים, קבע בית המשפט כי די לרשות המיסים בהסכמים בין היבואן לבין בעלות סימן המסחר לצורך הבנת מערכות היחסים ביניהן, אך אין הצדקה להכביד על היבואן בדרישות לקבלת ההתכתבויות השונות, אשר חלקן מלפני שבע שנים.
[ת.א. (שלום ת"א) 40326-11-14 אנונימה סחר בע"מ נ' רשות המיסים /אגף המכס והמע"מ - יס"מ נתב"ג, השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל, החלטה מיום 29.1.17, לא צוינו ב"כ הצדדים].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט המחוזי בירושלים אישר תובענה ייצוגית בעניין שיווק מדבקות להרזיה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד (רו"ח) אורית חניה
רקע:
בסקירה זו נתאר את החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברה המייבאת ומוכרת מוצרי הרזיה ותוספי מזון, בטענה, בין היתר, להפרת חוק הגנת הצרכן בכל הנוגע לאיסור להטעיית צרכנים.
כידוע, בתחום תוספי התזונה קיימות תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך המזון), האוסרות לייחס לתוסף תזונה סגולות של ריפוי. סקירה זו אינה נוגעת לתוסף תזונה כי אם למדבקת הרזייה, אך מדובר בנושא דומה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה כנגד חברה המייבאת מוצרי הרזייה ותוספי מזון, ומפעילה אתר אינטרנט למכירת מוצרים אלו.
בין המוצרים אלו, מוכרת החברה את המוצר "סלים פאץ - מדבקות ההרזיה המקורית". לפי הפרסום באתר החברה, מדובר במוצר אשר עם הדבקתו לגוף, הוא משחרר חומרים טבעיים הגורמים להפחתה משמעותית בתחושת הרעב ותורמת להורדת החשק למתוקים ופחמימות.
התובעת הייצוגית טענה כי המוצר משווק תוך הטעיית הציבור, הואיל ולאחר שעשתה בו שימוש, בהתאם להוראות המופיעות על גבי המוצר, היא לא ירדה במשקל כלל.
בנוסף, נטען כי המוצר לא קיבל את אישור ה-FDA בניגוד לפרסום באתר החברה. כמו כן, בעוד שמפרסום המוצר עולה שמדובר במוצר המיוצר בארה"ב, בפועל המוצר מיוצר בסין.
החברה דחתה את כל טענות התובעת הייצוגית כמפורט לעיל. בכל הנוגע ליעילות מדבקות ההרזיה ציינה החברה כי מדובר במדבקות המבוססות על צמח הגוארנה, שמחקרים מוכיחים את יעילותו בהפחתת תיאבון. בנוסף, החברה ציינה כי אריזת המדבקות כוללת הסברים רבים, וכוללת הוראות הפעלה המורות גם על דיאטה שיש לעמוד בה. לכן, המוצר איננו אך מדבקות הרזייה, אלא גם הוראות לדיאטה, וכן ניתנת הזכות להיוועצות בדיאטנית, בייעוץ טלפוני ובתמיכה מלאה, דבר אשר לא בוצע על ידי התובעת הייצוגית.
החברה טענה עוד כי המפעל נרשם כיצרן ב-FDA, וכי מדובר במוצר המצריך אישור פאסיבי של FDA. בכל הנוגע לרישום כי המוצר מיוצר בארה"ב, נטען כי סימון זה הוסר בסמוך למכירת המוצר לתובעת הייצוגית.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט אישר את הגשתה של התביעה הייצוגית.
ראשית, קבע בית המשפט כי קיימים סימני שאלה אודות האפקטיביות של מדבקות ההרזיה, וכי הדבר עולה אף ממסמכי החברה עצמה. נקבע כי, החברה לא הציגה כל אסמכתא של ממש לכך שיש במוצר, או במוצר עליו הוא מבוסס (צמח הגוארנה), תועלת כלשהי להרזיה.
בנוסף, ביסס בית המשפט את מסקנתו גם על ההבדלים הקיימים בין פרסום המוצר באינטרנט על ידי החברה כיום, בו מצוין שיעילות המדבקה אינה מוכחת, לעומת פרסומה בעבר, לפיו יעילות המדבקה מבוססת על מחקרים. נקבע כי, בפרסום כיום מצוין כי "השפעות המדבקה כפי שמפורטים על ידי יצרן המדבקה אינן מגובות במחקרים רפואיים", כאשר בעבר פרסמה החברה כי "המידה מפורסם בדף זה מבוסס על מידע ומחקרים כפי שמופיעים בעמודי היצרן בארה"ב".
לאור האמור, בית המשפט אישר את הגשתה של התביעה הייצוגית, תוך שהוא קובע כי התובעת הייצוגית הצליחה להוכיח כי קיים סיכוי סביר לכך שטענותיה יוכרעו לטובתה, וחייב את החברה לשלם לתובעת הייצוגית בשלב זה 30,000 ש"ח עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
[ת"צ (מחוזי י-ם) 29529-09-15 טל נ' ביומארט בע"מ, החלטה מיום 19.1.17, בפני השופטת תמר בזק רפפורט, בשם המבקשת: ב"כ עו"ד ניזאר טנוס, בשם המשיבה- לא צוין]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
מה חדש החודש?
ענייני מכס ורגולציה
• משרדנו מייצג חברה מובילה בשוק הישראלי שחויבה בגרעון בשווי עשרות מיליוני ש"ח, בעקבות סוגיות מורכבות של יבוא תוכנות.
• משרדנו פנה בשם יבואן מזון לפרה רולינג לצורך סיווג טובין אותם הוא עתיד לייבא.
• משרדנו מייצג יבואן פיצוחים בהגשת תביעה בעניין מחלוקת סיווג מול רשות המכס.
בתי משפט
• בית המשפט אישר הסדר פשרה בין לקוח משרדנו, יבואן שמן, לבין רשות המכס, במסגרתו קיבל היבואן השבה של חלק מכספי המיסים ששולמו על ידו.
• בית המשפט אישר הסדר פשרה בין לקוח משרדנו, יבואן טלפונים סלולריים לבין רשות המכס, במסגרתו קיבל היבואן השבה של חלק מכספי המיסים ששולמו על ידו.
• משרדנו הגיש תובענות נוספות של יבואני מזון נגד משרד הבריאות, להשבת אגרות רישום מוקדם ואגרות שחרור שנגבו שלא כדין.
הרצאות, ימי עיון והופעות בתקשורת
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 23.2.17 במכון התקנים הישראלי.
• עו"ד גיל נדל הרצה בתאריך 8.3.17 בלשכת המסחר בנושא החקיקה הישראלית בעניין יצוא ציוד דו-שימושי.
עדכוני מכס ורגולציה
