-מכס על תמלוגים: החוזה אינו חזות הכל
-הודעת גירעון תיוותר על כנה גם אם היבואן לא היה שותף לתרמית כלפי רשויות המס
-נדחתה תביעה להשבת טובין אסורים (כלי עישון) שנתפסו על ידי המכס
-בית המשפט הורה לשחרר מטען ללא הצגת שטר מטען מקורי כנגד הפקדת ערבות
-בית המשפט השלום בראשון לציון: צו לתפיסת מסמכים מאפשר גם תפיסת כסף מזומן
-בית המשפט המחוזי פסק שכר טרחה נמוך במיוחד במסגרת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון
-בית המשפט השלום באשדוד: חברת ביטוח תוכל להגיש תביעה בישראל כנגד נתבעות זרות, בעלת אונייה ששימשה להובלת טובין לישראל
-מה נעשה במחלקת דיני עבודה במשרדנו
-מה חדש החודש?
מכס על תמלוגים: החוזה אינו חזות הכל
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, ירדן ברוך
רקע:
כידוע, בפסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי במרץ 2013 [ת.א. (מחוזי מרכז) 18199-06-10 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל רשות המכס (10.3.13), קיבל בית המשפט באופן עקרוני את טענות החברות וקבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, יש להוכיח כי היבואן חייב לשלמם כתנאי ליבוא המוצרים למדינת ישראל (ולא לשלב המכירה בישראל). בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך השאלה האם היבואן "חייב" בתשלומם, יש לבחון את לשון החוזה בינו לבין בעל המותג וכן את התנהגות הצדדים בפועל.
שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ובתחילת נובמבר 2016 בית המשפט העליון דחה את רוב ערעורה של רשות המכס. בית המשפט העליון קבע כי על מנת שתמלוגים יהיו חייבים במכס, הם חייבים להיות קשורים למוצרים, וכן חייבים להיות תנאי ליבוא הטובין לישראל - לא לשלב המכירה בישראל.
בית המשפט העליון קבע כי על מנת לבחון אם תשלום התמלוגים מהווה תנאי ליבוא, אין להסתפק בלשון החוזה אלא יש לבחון גם את התנהגות הצדדים בפועל. בית המשפט קבע כי ניתן לקבל עדות של בעל המותג כדי להבין האם הוא הפעיל את הפיקוח על היבואן, באיזו מידה הופעל הפיקוח, וכיו"ב, וכל זאת כדי להכריע האם התמלוגים מהווים תנאי לעסקת היבוא.
סיפור המקרה שלפנינו:
לפני ימים ספורים ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב הדן בערעורה של רשות המיסים על פסק דינו של בית המשפט השלום, לפיה תמלוגים ששילם יבואן לבעלת סימן מסחר בתחום החשמל והאלקטרוניקה, פטורים ממכס וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין מרוידקס.
רשות המכס טענה כי בעת פסיקת בית המשפט השלום, טרם נתקבלה פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מרוידקס וזו לא נלקחה בחשבון ומכאן הערעור.
באותו המקרה דובר ביבואן - חברת סמיקום לקסיס - העוסק ביבוא ושיווק של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, צילום והדמיה דיגיטלית, סוללות ומצברים, ומדיה מגנטית ואופטית. היבואן שילם לחברת Hyundaiמקוריאה, תמלוגים בגין הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר במכירת המוצרים בישראל. המוצרים לא נרכשו מחברת Hyundai אלא מיצרנים אחרים בסין אשר קיבלו את אישורה של .Hyundai
השאלה שעמדה להכרעה בהליך בפני בית המשפט השלום הייתה האם תשלומי תמלוגים ששילם היבואן לבעלת סימן המסחר יונדאי, בגין שימוש בסימן המסחר, נכללים "בערך העסקה" וחייבים במיסי ייבוא, כמשמעותם בסעיף 133(א)(3) לפקודת המכס. המחלוקת הינה בקיומו של התנאי השני בסעיף: "שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפים, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".
בית המשפט השלום קבע כי על אף שבהסכם בין היבואן ובין בעלת סימן המסחר ניתנה לבעלת סימן המסחר הזכות לפקח על תהליך הייצור של המוצרים, הוכח על פי העדויות שהובאו, כי בפועל בעלת סימן המסחר לא ניהלה פיקוח ממשי ואפקטיבי על תהליך הייצור, בחירת המוצרים ואיכותם.
הערעור
המחלוקת בין הצדדים בערעור הינה האם בית המשפט השלום יישם באופן ראוי את הדין שהיה קיים בעת מתן פסק הדין המחוזי בעניין מרוידקס, והאם פסק הדין בעליון בעניין מרוידקס וקביעותיו מביאים לשינוי בתוצאות יישום זה. המחלוקת בין הצדדים כאמור, הייתה האם היישום הראוי מחייב החלטה הפוכה, כאשר בראש ובראשונה פועלים לפי ההסכמים מהם עולה אינדיקציה שאי תשלום תמלוגים יביא להפרת ההסכם עם יונדאי , כך שתוצאת הפרתו מהווה ביטול החוזה.
בית המשפט אישר את הקביעות העובדתיות של בית המשפט השלום ויישומן, כי למרות שהחוזים שנחתמו בין בעלת סימן המסחר לבין היבואן מעניקים, לכאורה, לבעלת סימן המסחר שליטה ופיקוח על תהליך הייצור, בפועל, על פי העדויות שהובאו לבית המשפט, הסתבר כי בעלת סימן המסחר לא הפעילה את זכותה וכמעט שלא התערבה בתהליך הפיקוח על המוצרים, ופיקוחה הסתכם בבקרת איכות.
על אף שהוכח בבית המשפט השלום כי בעלת סימן המסחר נדרשה לתת אישור לכל משלוח בטרם יצא מפיקוח רשות המכס בסין, לקראת יצוא לישראל, בית המשפט קבע כי מדובר באישור טכני והוכח שבכל המקרים ניתן אישור כזה על ידי בעלת סימן המסחר. למעשה, ניתן ליבואן יד חופשית לעשות ככל שעולה על רוחו בנוגע לטובין המיוצרים בסין בתנאי שהאריזה והלוגו הכוללים את שמה של בעלת סימן המסחר יהיו לשביעות רצונה.
לפיכך, נקבע כי לבעלת סימן המסחר אין שליטה על הייצור ולכן תשלום התמלוגים ששילם היבואן לבעלת סימן המסחר אינם מהווים חלק מערך הטובין לצרכי מכס. בית המשפט דחה את הערעור וחייב את רשות המכס לשלם ליבואן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
ע"א 56505-06-15 מדינת ישראל נ' סמיקום לקסיס בע"מ. פסק דין מיום 27.8.17.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
הודעת גירעון תיוותר על כנה גם אם היבואן לא היה שותף לתרמית כלפי רשויות המס
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד חן אבנר
רקע:
סקירה זו עוסקת בשאלת האחריות הנזיקית ובחובת הזהירות של המדינה כלפי נישומים. הדיון נסב סביב השאלה האם יש לבטל הודעת גרעון שהוצאה לנישום אשר נהג בתום לב ולא ניסה לרמות את רשויות המס.
עובדות המקרה:
בחלוף שנתיים לאחר יבוא אישי של רכב, הוצאה ליבואן הודעת גרעון בה הובהר לו כי ערך הרכב אשר דווח לרשות המיסים בחשבון הספק הינו שגוי ועל כן, עליו לשלם תוספת מיסי יבוא, לרבות הפרשי הצמדה וריבית בתוספת קנס פיגורים.
בירור שערך היבואן העלה, כי הגם ששילם את מיסי היבוא הנדרשים בהתאם לערך הרכב, חברת הייעוץ אותה שכר לצורך ייבוא הרכב הצהירה בפני רשויות המכס על ערך נמוך מהסכום ששילם.
טענות הצדדים:
לטענת היבואן, המדינה התרשלה פעמיים; ראשית, בכך שלא הקפידה על הנהלים בעת בחינת ערכו של הרכב במועד הייבוא והיה עליה להזהירו מפני חיוב בתשלום מס ייבוא נוסף, אזהרה אשר הייתה מקנה לו את זכות הבחירה באם להשלים את עסקת הייבוא תוך תשלום תוספת המס הנדרשת או לבטלה. שנית, בכך שכעבור 30 חודשים משחרור הרכב, הוציאה המדינה ליבואן הודעת חיוב המנוגדת לדרך חישוב הערך כפי שהיא עצמה קבעה במועד השחרור.
מנגד טענה רשות המיסים כי לא ניתן להטיל על המדינה אחריות נזיקית לאחר שגורמים מטעמה בדקו את הרכב באופן סביר ובהתאם לנהלים, בשים לב לכך שהבדיקה שהמכס מבצע בעת שחרור הטובין כלל לא נועדה כדי להגן על היבואן מפני הצהרותיו שלו, אלא להגן על הקופה הציבורית מפני דיווחים כוזבים בהם לא שולם מס כדין.
החלטת בית המשפט:
בבחינת שאלת אחריות המדינה, יבחן בית המשפט את טיב הפעולה השלטונית הנדונה, כגון, האם מדובר בפעולת פיקוח שבה שליטת המדינה על מהלך האירועים מוגבל, שאז יהסס בהכרה בחובת הזהירות, תוך איזון בין שיקולי מדיניות משפטית שונים להטלת אחריות, ביניהם, בין היתר, עד כמה מעוניינת החברה לעודד הסתמכות, מהו היקף הנזקים שבגינו יש לפצות, מהו היקף הניזוקים שיש להביא בחשבון וכיו"ב (ראה ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי (17.5.1994).
במקרה הנדון, חובת הזהירות המוטלת על המדינה מכוח חיקוקי המכס נועדה להגן על הקופה הציבורית מפני דיווחים כוזבים, ולא נועדה להגן על היבואן מפני הצהרות כוזבות של נציגיו. המדינה פועלת בשלב זה כגובת מס ולא כרשות חוקרת.
בנוסף לאמור, אין מקום להכיר בחובת הזהירות של המדינה גם מטעמים של מדיניות משפטית. המדינה פועלת על סמך הצהרת הנישום ואין בידה את המשאבים לבדוק באופן ממצה בזמן אמת את נכונות ההצהרה. הטלת אחריות רחבה על המדינה בשלב זה, תוביל לעיכוב כלי רכב בנמל באופן שיפגע בציבור היבואנים כולו ויגדיל את העלויות הכרוכות ביבוא. על היבואן אשר יכול לפקח על פעולות שלוחו מוטלת האחריות למניעת הנזק.
באשר לשאלת התרשלות המדינה בהפקת הודעת הגרעון, קבע בית המשפט כי מעת שהתברר למכס כי המחיר ששולם בפועל גבוה מהמחיר עליו דווח, הרי שהוא היה רשאי לגבות את החלק היחסי מההפרש, בגין תוספת מיסי יבוא, וזאת על אף שבעת שחרור הרכב מהנמל מצא המכס כי המחיר המוצהר סביר.
סוף דבר:
בית המשפט דחה את התביעה בשם לב לכך שהיבואן לא היה שותף לתרמית שנעשתה כלפי רשויות המס ואף שילם את התשלום לנציגים מטעמו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה, לא ניתן להכיר בחובת זהירות מושגית או קונקרטית של המדינה כלפי היבואן וכי המדינה לא התרשלה בהוצאת הודעת הגרעון ליבואן.
יצוין כי ביום 6/8/2017 הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.
ת"א 16435-04-14 יגאל חמוי נ' מדינת ישראל, בפני כבוד השופט אבי שליו, החלטה מיום 19.4.17. [ב"כ הצדדים: ליבואן - על ידי ב"כ איתן, מהולל & שדות; למדינה - ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב- אזרחי].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
נדחתה תביעה להשבת טובין אסורים (כלי עישון) שנתפסו על ידי המכס
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד (רו"ח) ויקטור טרנר
רקע:
בסקירה זו נתאר את החלטת בית משפט השלום בתל אביב, אשר במסגרתה דחה את בקשת היבואן להשבת טובין תפוסים מסוג כלי עישון, מחמת היותם טובין אסורים.
עובדות המקרה:
במהלך השנים 2014 ו- 2015 ייבא היבואן מספר משלוחי טובין, אשר במסגרת המסמכים אשר הגיש לרשות המכס, נכתב כי הטובין הינם פריטים ממתכות פשוטות, כאשר בפועל, היו הטובין כלי עישון.
משלוח טובין אשר יובא בשנת 2014, נותב על ידי רשות המכס לבדיקה פיזית, אשר העלתה כי תכולת המשלוח היא 180 כלי עישון מסוג "מקססות". על כן, ולאור העובדה כי הטובין עולים בקנה אחד עם הגדרת טובין אסורים, הוחרמו הטובין על ידי בית המכס.
עם החרמת הטובין, ביקש היבואן להשיב לו את הטובין וטען שמדובר בטובין חוקיים, אשר מותרים בייבוא וכי נתפסו על ידי בית המכס בשגגה. בית המכס סירב בתוקף להשבה וזאת בהתבסס על חוות דעת מטעם בכיר במטה הסמים, לפיה מדובר על טובין שמטרתם העיקרית היא עישון סמים.
במשלוח אחר, אשר יובא על ידי היבואן במהלך שנת 2015, חתם היבואן על הצהרה, לפיה הטובין מיועדים לעיבוד מוצרי טבק ותבלינים בלבד, ואף הסב את תשומת לב רשות המכס לכך שייבא טובין דומים, אשר שוחררו מפיקוח המכס. כחלק מטענותיו של היבואן, טען כי במסגרת החרמת המשלוח אשר יובא במהלך שנת 2015 לא נמסרה לו הודעה בדבר תפיסה כדין - טענה אשר הופרכה על ידי בית המכס, וזאת כיוון שהודעה כאמור נמסרה לסוכן המכס של היבואן, שאף חתם עליה.
טענות הצדדים:
היבואן טען כי חילוט הטובין נעשה בהיעדר סמכות, שכן אילו הטובין שהוא ייבא היום בלתי חוקיים היה נכון להסדיר זאת באמצעות חקיקה מתאימה. עוד טען, כי מדובר במכשיר מכני גרידא, אשר יצקו לו, באופן מלאכותי, תוכן פלילי.
עוד הוסיף היבואן ואמר, כי החרמת הטובין מהווה פגיעה בלתי סבירה בזכות הקניין/חופש העיסוק במידה העולה על הנדרש.
מנגד, נטען על ידי רשות המכס, כי במסגרת רשימון הייבוא, הצהיר היבואן על פריטים ממתכות פשוטות, אולם בבדיקה פיזית אשר בוצעה על ידי רשות המכס, נמצאו 180 כלי עישון מסוג "מקססות".
רשות המכס טענה עוד, כי החילוט מהווה סנקציה אזרחית אשר מופעלת, מקום בו מתקיים אחד התנאים של סעיף 204 לפקודת המכס. על כן, היות והיבואן ניסה לייבא מוצרים אסורים, הרי שמדובר בטובין מוברחים, והחילוט הוא לפי כל דין.
הדיון המשפטי:
בית המשפט דן תחילה בנטל ההוכחה בתביעות כנגד רשות המכס, וקבע כי במקרים כאלו על היבואן להוכיח כי אין מדובר בכלי להכנת סם מסוכן. במילים אחרות, חובת ההוכחה היא על היבואן.
עוד נקבע, כי היבואן, אשר מוטל עליו נטל הראיה כאמור, לא הביא כלל עדויות או הוכחות על מנת לסתור באופן מספק את עמדת רשות המכס, לפיה הטובין הם מכשירי עישון. לעומת זאת, רשות המכס הביאה שני מומחים, אשר העידו כי השימוש השגור, ואף הבלעדי, בטובין הינו הכנת סמים מסוכנים.
על כן, לאור שמיעת עדויות המומחים, החליט בית המשפט כי השימוש בפועל של הטובין הוא הכנת סמים, ועל כן, חולטו כדין. לפיכך, פסק בית המשפט על דחיית התביעה.
בפסק הדין גם צוין, כי האינטרס הכללי לשלום הציבור והחשש שהטובין עלולים לגרום לפגיעה בריאותית גובר על האינטרס הפרטי של היבואן, והרי שגם מסיבה זו החילוט בוצע כדין.
ת"א 45548-02-15 שרעבי נ' מדינת ישראל. פסק דין מיום 14.5.17. בפני כב' השופט אהוד שוורץ.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט הורה לשחרר מטען ללא הצגת שטר מטען מקורי כנגד הפקדת ערבות מספיקה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, שירלי סטרז'בסקי
רקע:
כללי הסחר הבינלאומי קובעים כי שחרור של מטענים ומסירתם ליבואנים נעשית כנגד הצגת שטרי מטען מקוריים המתייחסים לטובין. שכן, שחרור מטען ללא הצגת שטרי מטען מקוריים, עשוי לחשוף את משחרר הטובין לתביעה מצד המחזיק בשטרי המטען המקוריים. ביום 22.06.2017 ניתנה החלטה לפיה כתנאי להעמדת ערבויות מטעם היבואנים ניתן להורות על שחרור מטען ללא הצגת שטרי מטען מקוריים.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
בין יבואני מזון לבין מובילים ימיים התגלעה מחלוקת בעת שחרור מטעני מזון שהגיעו ליעדם בנמל חיפה ונמל אשדוד. יבואני המזון לא החזיקו בידם שטרי מטען מקוריים, על אף שכבר שילמו את מלוא התמורה בגינן. לפיכך, סירבו המובילים הימיים לשחרר את המטענים מתוך חשש לחשיפה לתביעה עד לשווי הטובין.
לטענת היבואנים לא קיימת חשיפה לתביעה, מכיוון שלמרות שאינם מחזיקים בפועל בשטרי המטען הם המען הבלעדי על גבי השטרות. כמו כן טענו כי כתנאי להפקדת ערובה ובטחונות מתאימים, ניתן לשחרר את המטענים ללא הצגת שטרי מטען מקוריים.
מנגד, טוענים המובילים כי העיקרון המנחה בעת שחרור מטענים נקבע על ידי בית המשפט העליון, לפיו מי שמחזיק בשטר מקורי הוא בעל הזכות הבלעדית לקבל את המטען. המובילים לא סירבו להכיר בחריג לעקרון זה, אולם טענו כי החריג כפוף להפקדת ערבויות מספיקות לשיפויים ולשיקול דעת מוגבל וזהיר של בית המשפט.
לעניין גובה הערבויות שיש להפקיד לשם שחרור מטען ללא שטרי מטען מקוריים, טענו המובילים כי שיעור הגובה הראוי הוא 200% משווי הסחורה. לטענתם אף אם שטרי המטען אינם סחירים, הדבר אינו מקטין את חשיפתם לתביעה, שעה ששטרי המטען נמצאים בידיהם של אחרים ולא בידי היבואנים. שכן, הסיכון מתבטא גם בחיובם בנזקים עקיפים שייגרמו למחזיקים בפועל בשטרי המטען המקוריים.
דיון והכרעה:
בית המשפט חזר על קביעת בית המשפט העליון בעניין חשיבותו המשפטית של שטר מטען מקורי. ראשית, שטר המטען הוא קבלה מאת המוביל לשולח המטען, המעידה על מסירת המטען לידי המוביל. שנית, הוא ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לבין שולח המטען. שלישת, שטר המטען הוא מסמך קנייני המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש את החזקה במטען ובטובין הרשום על גבי השטר.
בית המשפט קבע בענייננו כי למעשה אין מחלוקת שיש לשחרר את מטענים כנגד הפקדת ערבויות ובטחונות מספיקות, ואילו המחלוקת סבה סביב שאלת גובה הביטחונות.
השאלה אם שטר המטען סחיר או בלתי סחיר עשויה להשפיע על גובה הערובה שתידרש. העובדה כי שטר המטען סחיר, תעניק לכל מחזיק בשטר את הזכות לדרוש את הטובין. עם זאת, הפרקטיקה מצביעה על המגמה לשימוש בשטר מטען בלתי סחיר כאשר הטובין ממוענים ליבואן ספציפי, הרשאי לקבל את הטובין נגד הצגת אמצעי זיהוי ולא נגד הצגת השטר מטען המקורי.
בעניין זה כל השטרות שהוצגו מעידים על שטרות בלתי סחירים, דבר המהווה שיקול לפיו יש להורות על מתן ערובה מופחתת. כמו כן, היבואנים הציגו תיעוד וראיות לפיהם שולמה על ידם התמורה בעבור הטובין נשוא שטרי המטען. יצוין, כי בית המשפט העיר שיש להכניס במסגרת השיקולים ששטר המטען שהוצג אינו העתק ישיר למקור וכי קיים חשש לזיוף והטעייה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי יש לשחרר את המטענים כנגד הפקדת ערובה בגובה של 100% משווי המטען. שכן, השתכנע כי במקרה זה שטר המטען אינו סחיר.
במקרה דומה, משרדנו ייצג בת.א. בש"א (רח') 1912/06 אפנת רן לי סחר 2003 בע"מ נ' UNI LOGISTICS INC (פורסם בנבו, 14.05.2006) את היבואן חברת רן לי אשר הגיש בקשה לשחרור המטען ללא הצגת שטר מטען מקורי. במסגרת פסק הדין בית המשפט ברחובות הורה למוביל הימי להנפיק פקודת מסירה עבור המטען, תוך שחייב את היבואן לתת ערבויות אישיות למוביל הימי, למקרה שהמוביל הימי ייתבע על ידי המשלח בשל מסירת סחורה שלא כנגד שטר מטען מקורי.
ת"א (חי') 27880-06-17 טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ נ' קוסקו שיפינג ליינס (ישראל) קומפני 2016 בע"מ (פורסם בנבו, 22.06.2017) בפני כב' השופט אחסאן כנעאן.
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית משפט השלום בראשון לציון: צו לתפיסת מסמכים מאפשר גם תפיסת כסף מזומן
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, שירלי סטרז'בסקי
רקע:
לעיתים, כאשר הרשויות תופסות מוצגים במהלך חיפוש על פי צו, מנסה בעל המוצגים שנתפסו לבקש מבית המשפט את השבת התפוס. במסגרת הבקשה נהוג להעלות טענות שונות באשר למהלך ולאופן החיפוש כך שיימצא כי התפוס נתפס שלא כדין ויש להחזירו לבעליו. במקביל, מבקשים התופסים להאריך את תוקף החזקת התפוס.
בסקירה זו נתאר מקרה בו במסגרת חיפוש על פי צו נתפסו מוצגים הכוללים, בין השאר, כסף מזומן. גדר המחלוקת שבין הצדדים הינה שאלת חוקיות התפיסה של הכסף המזומן.
עובדות המקרה:
בספטמבר 2016 נערך חיפוש במשרדי החברה על ידי צוות חקירה מיוחד של יחידת החקירות מכס ומע"מ באר שבע, הפועלים כנגד התארגנות להפצת חשבוניות מס שלא כדין וחשבוניות פיקטיביות. במסגרת החיפוש נתפסו, בין השאר, חומרי הנהלת חשבונות של החברה, מכשיר טלפון סלולרי, כסף מזומן אשר נתפס בכספת בסכום של כ-300,000 ש"ח וכסף מזומן בסכום של כ-100,000 ש"ח אשר נתפס בתיקו של בעל מניות החברה המכהן גם כמנהל החברה.
בהמשך, חלק מהתפוסים הוחזרו לחברה, כאשר חומרי הנהלת החשבונות הושארו בידי רשות המיסים אך העתקם הועבר לידי החברה. החברה ובעל המניות הגישו לבית המשפט בקשה להשבת הכסף המזומן ובמקביל מבקשים התופסים להאריך את תוקף החזקת הכסף המזומן.
טענות המבקשים:
צו החיפוש הנדון נערך לפי צו שהוצא לפי סעיפים 23 ו-23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"). מכאן שעל החוקרים לתפוס אך ורק חפצים שהוזכרו במפורשות בצו, או חפצים שהותרו על ידי בית המשפט לאחר תפיסה. החברה ובעל המניות טענו כי הכסף המזומן נתפס ומוחזק שלא כדין, זאת מכיוון שלא הייתה התייחסות ספציפית בצו החיפוש לכסף מזומן, כחפץ המותר בתפיסה. עוד טענו החברה ובעל המניות כי גם אם הייתה לחוקרים סמכות לתפוס את הכסף המזומן, לא התקיים יסוד סביר כי אותו כסף מזומן קשור בביצוע העבירה.
מנגד, טענה רשות המיסים כי התפיסה של הכסף המזומן נעשתה כדין ובהתאם לצו החיפוש. לטענתה, החשדות העומדים כנגד החברה ובעל המניות והתנהלותם במהלך החקירה מצדיקים תפיסה של הכסף המזומן כחלק מהחלופות המותרות לפי סעיף 32 לפקודה.
החלטת בית המשפט:
על מנת להכריע בדבר חוקיות התפיסה של הכסף המזומן, בראש ובראשונה בחן בית המשפט את חמש החלופות המפורטות בסעיף 32 לפקודה, העשויות לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ.
על פי סעיף 32 לפקודה, חלה הסמכות לתפוס חפצים שאינם מופעים מפורשות בצו החיפוש, כאשר קיים יסוד סביר להניח אחת מאלה: מאותו חפץ נעברה עבירה, עומדים לעבור עבירה, החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או ניתן כאמצעי לביצועה.
לענין זה, בית המשפט קבע כי מחומרי החקירה קיים חשד סביר, הקושר את החברה בביצוע העבירות המיוחסות לה. שכן, כחלק מהחלופות לפי סעיף 32 לפקודה, הכספים ניתנו כשכר בעד ביצוע העבירה ומטרת תפיסתם היא חילוטם במסגרת גזר הדין.
לאחר בחינת החלופות, פנה בית המשפט בבדיקת נוסח צו החיפוש. בית המשפט קבע כי הואיל וצו החיפוש אישר במפורש תפיסת מסמך הדרוש לצורך המשך חקירה, ניתן לכלול את הכספים תחת פרשנות מסמך זה.
לכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הכסף המזומן נתפס לכאורה כדין ולתכלית ראויה. לשאלת המשך החזקת הכסף המזומן, בית המשפט קבע כי יש צורך להצביע על עילה המצדיקה זאת, ובכלל זה, נסיבות המצביעות על כך שהחקירה בעניין החברה ובעל המניות טרם הסתיימה.
לבסוף, החליט בית המשפט לדחות את בקשת החברה ובעל המניות להחזרת הכספים שנתפסו, ולקבל את בקשת רשות המיסים להארכת תוקף החזקת הכספים לפרק זמן של 90 ימים.
ה"ת 57471-01-17 אל.פי.סי מרום מערכות וניהול בע"מ ואח' נ' אגף המכס ומע"מ חקירות, בפני כב' השופט גיא אבנון. [ב"כ הצדדים: למבקשים – יעקב גולדמן ומיכאל כשכאש; למשיבה – יצחק דהן ואשר כהן]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית המשפט המחוזי פסק שכר טרחה נמוך במיוחד במסגרת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד מור גושן
רקע:
לאחרונה, אישר בית המשפט המחוזי מרכז הסדר הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון, לא לפני שפסק שכר טרחה נמוך במיוחד לעורך דינו של התובע הייצוגי, בגובה 3,000 ₪ בלבד, חרף בקשתו לפסיקת שכר טרחה בגובה 70,000 ₪.
עובדות המקרה:
בקשה לאישור תובענה כייצוגית הוגשה בטענה כי יצרנית המייצרת ומשווקת את המוצר "תמצית שורש הכורכום" ("המוצר"), מפרסמת את המוצר באופן שמייחס סגולות ריפוי למוצר ומפר את האיסור על ייחוס סגולות ריפוי למצרכי מזון, הקבוע בתקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), התשל"ח-1978.
היצרנית הסירה את הפרסומים המפרים לכאורה מאתר האינטרנט שלה עוד טרם הדיון בבית המשפט, ובין לבין אף נכנס לתוקף חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015, אשר תקנות מכוחו אמורות להסדיר את הנושא שבמחלוקת. הצדדים הודיעו כי בקשת אישור התובענה הייצוגית התייתרה וביקשו אישור משותף להסתלקותם.
טענות הצדדים:
היצרנית טענה כי המוצר המשווק על ידה כלל אינו מוגדר כמצרך מזון, וזהו תנאי הכרחי לתחולת תקנות הבריאות; כי תקנות הבריאות אינן חוקתיות ועל כן בטלות; עוד טענה, כי קיים הסדר חוקי מיוחד, שעניינו "תוספי תזונה" המוציא את תחולת תקנות הבריאות על פרסום המוצר כאן; היצרנית גם טענה כי הבקשה מתייחסת לפרסומים שבחלקם אינם מטעמה; כי המידע אליו מתייחס התובע איננו "פרסומת" כנדרש בתקנות, אלא הפנייה למחקרים, וכי לא מתקיים קשר סיבתי בין המידע המופיע באתר האינטרנט של היצרנית לבין רכישת המוצר.
עורך דינו של התובע הייצוגי דחה את טענותיה של היצרנית בטענה כי אין בסיס לטענה לפיה לא מדובר במצרך מזון, ונתמך באזהרות והתראות שמשרד הבריאות שלח ליצרנית בנוגע לפרסומיה אודות המוצר.
הדיון המשפטי:
בית המשפט המחוזי אישר את הסדר ההסתלקות, שכן, המידע באתר האינטרנט של היצרנית תוקן באופן העולה בקנה אחד עם הוראות הדין כך שאין מחלוקת.
אשר לשכר הטרחה והגמול שנפסק לתובע הייצוגי ולעורך דינו, על אף שעורך דינו של התובע הייצוגי ביקש לפסוק שכר טרחה בסך 70,000 ₪ וגמול לתובע בסך 3,500 ₪ והפנה למקרים בהם נפסקו סכומי שכר טרחה בשווי 20,000-40,000 ₪, בית המשפט קבע כי נוכח הפשטות היחסית של הבקשה ושל המחקר הקשור אליה, ההסדרה המהירה של הנושא עוד קודם לדיון בבית המשפט ויתר נסיבות העניין - שכר הטרחה נקבע בסך 3,000 ₪ וגמול התובע הייצוגי נקבע בסך 1,000 ₪ בלבד.
[תצ (מרכז) 42780-10-16 רפאל כנעני נ' סולגאר ישראל, אמברוזיה בע"מ, פורסם ב-21.5.17)
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
בית משפט השלום באשדוד: חברת ביטוח תוכל להגיש תביעה בישראל כנגד נתבעות זרות, בעלות אונייה ששימשה להובלת טובין לישראל
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, שירלי סטרז'בסקי
רקע:
החקיקה בישראל יצרה הסדר מיוחד המאפשר לתבוע אדם שאינו נמצא בטרטוריה של מדינת ישראל. התובע מגיש בקשה לבית המשפט להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, ככל שתתקבל, ההליך יתקיים בישראל במעמד צד אחד - התובע. התקנה שמסדירה את הנושא היא תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). התקנה קובעת עשר חלופות משנה לקבלת היתר המצאה.
עובדות המקרה:
בספטמבר 2015 בנמל ונציה, הועמס מטען של לוחות MDF דקורטיביים על גבי האוניה LOUISE BORCHARD והובל לנמל אשדוד. סמוך להגעת המטען לנמל אשדוד התגלה במטען נזק רטיבות.
במסגרת בקשת היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 (10) ו-(5) לתקסד"א שהוגשה לבית המשפט, צורף הן מסמך המוכיח כי הלוחות הדקורטיביים הועמסו על האוניה והן אישור ממרשם האוניות ולפיו, לכאורה, האוניה נמצאת בבעלות הנתבעות.
החלטה:
על התובע המגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, להצביע על כך שבעניינו חלה אחת החלופות המתירות המצאה לחו"ל. ראשית, בית המשפט בחן האם המקרה מתיישב עם התנאים המקדמיים של תקנה 500(5) לתקסד"א, המאפשרת לרכוש סמכות שיפוט במקום שבו הופר חוזה בישראל. בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה באמצעות טענותיה בכתב התביעה ובאמצעות תצהיר כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על גרימת נזק למטען בזמן הובלתו.
שנית, בית המשפט בחן על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, האם המקרה מתיישב עם התנאים המקדמיים של תקנה 500(10) לתקסד"א. בהתאם לכך, על בית המשפט לבחון הן את משקל התביעה ואת מהותה נגד הנתבע הישראלי, והן את משקל התביעה נגד הנתבע הזר, שמא התביעה נגד הנתבע הישראלי הוגשה לשם צירופו של הנתבע הזר. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי התביעה כנגד הנתבע הישראלי הוגשה כהלכה, שכן התביעה הינה מבוססת. בנוסף, לאור זאת שלא ניתן לדעת בשלב הגשת הבקשה מי הנושא באחריות לנזק המטען, ראוי לאפשר את צירופו של הנתבע הזר להליך.
התובע הוכיח כי המקרה שלו נופל לאחת החלופות המנויות בתקנה 500 לתקסד"א. אולם, לבית המשפט מסור שיקול דעת בהתרת המצאה מחוץ לתחום השיפוט, במסגרתו יביא בחשבון את עיקרון הפורום הנאות. כמו כן, על התובע להוכיח כי קיימת עילה טובה לקיום ההליך בפורום הישראלי, וזאת כדי לא להפר לשווא את עיקרון הריבונות.
בית המשפט בענייננו קבע כי על פני הדברים הפורום הנאות לדון בתביעה הוא בישראל הואיל והתובעת הינה חברה ישראלית, שמקום מושבה בישראל, המטען הובל בישראל, הנזק למטען התגלה בישראל וחלק מהמזיקים הפוטנציאליים הם ישראליים.
לסיכום, בית המשפט קבע לאור האמור לעיל, כי מתקיימים התנאים שתקנות 500(5) ו-500(10) לתקסד"א ומכאן יש לאפשר להתיר לנתבע לבצע המצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.
ת"א 27147-09-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גולדבונד קונטרם בע"מ ואח', בפני כב' השופט יהודה ליבליין. [ב"כ הצדדים: למבקשים – מ' לשם]
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.
מה נעשה במחלקת דיני עבודה במשרדנו
בעת סיום יחסי עבודה, זכות העובד לפדיון חופשה תחושב מתקופת ההתיישנות בלבד
עו"ד אורית זילוני-קליינמן, ראש מחלקת דיני עבודה (במשותף)
לאחרונה ניתן פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי בעת סיום יחסי עבודה, זכות העובד לפדיון חופשה תחושב באופן הבא:
בשלב ראשון תיערך בחינה של מספר ימי החופשה שצבר העובד בשלוש השנים האחרונות לעבודתו ובצירוף השנה השוטפת בה הסתיימו יחסי העבודה, ובשלב השני יופחתו מספר ימי החופשה שנוצלו על ידי העובד במהלך אותה תקופה, והתוצאה המתקבלת היא מספר הימים לפדיון.
כך למעשה, יוצא מפסק הדין שאין להתייחס כלל לצבירה ולניצול של ימי החופשה בתקופה שקדמה לשלוש השנים האחרונות בצירוף השנה השוטפת, באופן שמסמן שינוי המגמה שנהגה עד כה.
נציין כי פסק הדין ניתן בנסיבות של היעדר ניהול פנקס חופשה כך שהייתה מחלוקת בין המעסיק לבין העובד לגבי יתרת ימי החופשה שנותרה לרשותו במועד סיום העבודה, ולא כלל ניתוח משפטי מעמיק של הסוגיה. לכן, מקום שבו המעסיק עומד בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ובתלוש השכר מפורטת יתרת ימי החופשה שנותרה לעובד, תתכן תוצאה שונה.
[ע"ע 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין – בן ציון זיסמן (פורסם בנבו, 3.5.2017)].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו למחלקת דיני עבודה בטלפון 03-6089853 או לשותף האחראי על הטיפול בעניינכם במשרד גולדפרב זליגמן ושות'.
מה חדש החודש?
ענייני מכס ורגולציה
·משרדנו מייצג יצרן מקומי בתלונה בגין יבוא בהיצף של כבלים מתורכיה.
·משרדנו מייעץ לחברת מזון מובילה בעסקת יצוא מזון לחו"ל.
·רשות המכס קיבלה את עמדת לקוח משרדנו ביחס לסיווג חלקים למכשירי שמיעה בפרט מכס 628 הפטור מתשלום מכס.
·משרדנו מייעץ ליבואנים מובילים בענייני עמדות החייבות בדיווח.
·משרדנו מייעץ ליבואנית בתחום האנרגיה בנוגע לחבות בלו ומס קניה של מוצרים שונים.
·משרדנו מטפל בפניה לקבלת אישור לסימון יצרן זר של מזון בקוד יצרן.
·משרדנו מטפל ביבואניות בתחום התקשורת בענייני השבת מס קניה.
בתי משפט
·משרדנו מייצג חברות אשר קיבלו מרשות המכס הודעות חיוב בגין יבוא דגי סלמון, ועומד להגיש תביעות משפטיות בנושא.
·משרדנו הגיש תביעה נגד רשות המכס בנוגע לסיווג של גרעיני חמניות.
הרצאות, ימי עיון והופעות בתקשורת
·בתאריך 13.9.17 התקיים במקשרנו מפגש הפורום המקצועי של סוכני המכס. במפגש התקיימו הרצאות בעניין פרשנות המונחים: "המיוחדים ל...", "מהסוג המשמש...", ועוד, ואחריות המשלח הבינלאומי לנזקים הקשורים למטעני יבוא.
עדכוני מכס ורגולציה
