פסק דין חלקי
א. קיצור העובדות ועיקר טענות הצדדים:
1. בפני שתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד באשר התעוררה בהן שאלה משותפת שעניינה סיווג טובין שיובאו לארץ על ידי התובעות וכנגזר מכך חוקיות הודעות הגרעון אשר הוציאה הנתבעת ובגדרן חוייבו התובעות במיסי קניה בגין רשימוני היבוא שהותרו.
2. התובעת בתיק 37461/97 (להלן: "אדי") טוענת בכתב התביעה כי ייבאה לישראל את הטובין כדלקמן:
2.1 משבת לרכב מנועי אימובילייזר אשר שווק על ידה בפרט מכס 83.01.2010 (להלן: "האימובילייזר") .
2.2 KEY AUTO IMOBILIZER (להלן: "המפתח").
2.3 פותח תא מטען ELECTRIC RELEASE.
2.4 REM CON DOOR LOCK (להלן: "שלט רחוק").
2.5 MULTI PURPOSE CONN (להלן: "בקר השהייה").
2.6 WINDOW ROLLER (להלן: "מרים שמשות").
כל הרכיבים הנ"ל יכוונו להלן יחדיו "הטובין".
3. לגרסת א.ד.י, הטובין הנ"ל מהווים מרכיבים של מערכת אזעקה שיש לסווגה תחת פרט 85.12 כמערכת לאיתות קולי או חזותי הכוללת רכיבים עצמאיים המיועדים לתרום לפונקציה של מערכת אזעקה, בהבטיחם נעילה כהלכה של כל פתחי הרכב בעוד שהשלט רחוק מאפשר לבעל הרכב שליטה בנקודות החדירה המועדות לפריצה.
4. א.ד.י טוענת כי במסגרת המשלוחים בהם יובאו מערכות האזעקה יובאו גם רכיבים האופייניים להם וכי יש לסווג רכיבים אלו כחטיבה אחת עם מערכת האזעקה כמתבקש מכלל 4 לחלק 16 של תעריף המכס.
5. התובעת בת.א. 66191/92 (להלן: "לביא") טוענת כי ייבאה לישראל מערכת אימבולייזר אשר משמשת כאמצעי לנעילה ובלימה של מערכות הרכב ובו זמנית מאותתת ומתריעה על הפעלתה והיות מערכות הרכב במצב נעול.
6. לטענת לביא יש לסווג את האימבולייזר תחת פרט המכס 85.12 החל על ציוד איתות מהסוג שמשמש לרכב מנועי וככזה אינו חייב במס קניה, ולחילופין תחת פרט 85.36.2041 החל על מנתקי מעגלים אוטומטיים המיוחדים למערכות בלימה או לאיתות ברכב מנועי.
7. לגירסת לביא דרש המכס לסווג את האימבולייזר תחת פרט 85.362049 החל על "מנתקי מעגלים אוטומטיים ברכב מנועי שאינם מיוחדים למערכות בלימה או לאיתות" המחייב בתשלום מס קניה.
8. לביא טוענת כי יש להשאיר את הסיווג תחת הפרט 85.12 על כנו לחלופין יש לסווג את האימבולייזר תחת פרט 85.36.2041 ולחילופי חילופין תחת פרט 83.01, שעניינו מנעולים בהגדרה מרבה כולל מנעול חשמלי.
לביא עותרת איפוא למתן פסק דין המצהיר כי יש לסווג את האימבולייזר על פי אחת מן החלופות דלעיל וכן לחייב את הנתבעת להשיב לה את סכומי הודעות הגרעון ששילמה לנתבעת בסך כולל של 251,522 ₪.
9. הנתבעת חלקה על סיווג הטובין אשר לביא ביקשה להחיל ובמסגרת הודעות הגרעון ששיגרה ללביא קבעה לגביהם פרטי סיווג שונים כדלקמן:
אשר לאימבולייזר שיובא על ידי לביא גרסה הנתבעת כי יש לסווגו תחת פרט המכס 85.36.2049 אשר לשונו בתקופה הרלבנטית הייתה:
"85.36 מכשירים חשמליים למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים או לבצוע חיבורים אל או בתוך מעגלים חשמליים (כגון מפסקים מימסרים ונתיכים) למתח שאינו עולה על 1000 וולט.
2000 מנתקי מעגל אוטומטיים.
2040 מהסוג המשמש ברכב מנועי.
2049 אחרים.
10. אשר לטובין טענה הנתבעת כי אין הם מהווים חלק ממערכת האזעקה, אלא מהווים מערכות אוטונומיות לחלוטין באופן ששילובן על ידי אדי במערכות האזעקה נעשה משיקולי נוחות בלבד, גלל כן אין לסווגם תחת פרט הסיווג של מערכת האזעקה.
ב. הבסיס המשפטי לסיווג הטובין
1. התובעות טוענות כי הגם שבדרך כלל המבחן הנכון לסיווג טובין הוא בחינת מהותו של המוצר הרי שעה שהמחוקק מפנה במיוחד למבחן היעוד והשימוש יהא זה המבחן המכריע.ו
בנתון לכך טענו התובעות כי לענין סיווג האימבולייזר יש ליתן את הדעת לתכלית המבטאת את רצון מחוקק המשנה לקבוע תעריף מופחת למנעולים המשמשים בכלי רכב ולצורך כך להעדיף את מבחן השימוש והיעוד להבדיל ממבחן המהות הפיזית (השוו: ע.א. (י-ם) 1041/00 אוטו פרט נ. מ"י).
2. הנתבעת לעומת זאת טענה כי "יש להעדיף את הסיווג הדומיננטי בגדרו יש לבחון מהו הסיווג המשקף בצורה קרובה ביותר את אופיו העיקרי של המתקן המהווה מכלול אשר בתוכו מרכיבים שונים"
(השוו: ר"ע 483/85 מ"י נ. החברה הישראלית לייצור משקאות).
3. סבורני כי מלאכת הסיווג הינה מורכבת ומרובת פנים באופן שהניסיון לבודד ממנה מבחן אחיד (או בודד) לא יצלח, דוגמא מאלפת לכך מצויה בהלכה שנפסקה ב-ע.א. 2102/93 מ"י נ. מירון מפעלי תעשיות הגליל (פד"י נ"א(5), 160 )(להלן: "פרשת מירון") בה נדרש בית המשפט לסיווגם של שזיפים משומרים.
בית המשפט ראה ליישם מבחן פרשני תלת שלבי כדלקמן:
בשלב הראשון יבחנו טיבם ומהותם הפיזית של הטובין לרבות השימוש שנעשה בהם בפועל.
בשלב השני תיבחן משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לענין לאור תכלית החקיקה.
בשלב השלישי יפנה הפרשן לסיווג הטובין בהתבסס על ממצאי שני השלבים הקודמים.
בפרשת מירון היתווה בית המשפט מעגל רחב יותר לבחינת הסיווג ממנו לא נפקדו גם מבחני הסיווג שנקטו בעלי הדין, כ"א מהם לשיטתו. בית המשפט עמד גם על קיומם של כללי "שובר שוויון" המוחלים שעה שניתן לסווג את הטובין תחת שני פרטים או יותר. ראוי הוא אפוא כי אנחה עצמי על פי אבני הבוחן שנקבעו בפרשת מירון.
ג. סיווג האימבולייזר
1. התובעות טענו כי האימבולייזר בא בגדרו של פרט 83.01: "מנעולים לרבות מנעולי תליה (מופעלים באמצעות מפתח, קומבינציה או חשמלי... 2010/1 .
מנעול חיצוני להגנה... מנעול לנעילת מכסה המנוע ממושב הנהג המונע באופן אלקטרוני את הפעלת מערכת ההצתה או המתנע..." ולחילופין טענו כי הינו מיוחד למערכת הבלימה והאיתות של הרכב כדי למנוע גניבתו וככזה הוא בא במסגרת פרט 85.36.2041 המעניק פטור ממס קניה למערכות בטיחות של הרכב.
2. המומחה מטעם התובעות (מהנדס טנא) חיווה דעתו לאמור:
"האימבולייזר מהווה למעשה מנעול אלקטרוני המספק הגנה כנגד שימוש בלתי מורשה ברכב המושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל למניעת ההתנעה והמשך פעולת הרכב".
כך גרס גם מהנדס נמרי בשם התובעות בסעיף 3(ב) לחוות הדעת.
3. מהנדס חורי אשר חיווה דעתו מטעם הנתבעת גרס:
"האימבולייזר הינו אביזר לרכב מנועי אשר תפקידו לבצע חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם החשמל המוזרם למערכות ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק הקיימים ברכב".
ניסיון שילוב בין השניים נעשה על ידי טנא בעדותו:
"נועל אני משיב הוא נועל באמצעות ניתוק מעגל חשמלי" (עמ' 10 לפרוטוקול עדות יום 12.6.02).
4. לענין מהותו וטיבו של האימבולייזר אני מבכר את עמדת התובעות על זו של הנתבעת, נחה דעתי כי אימבולייזר נתפס בכף ההגדרה המרחיבה של הערך "מנעול" כפי שהובא במילון "רב מילים" ולפיו מנעול הינו:
"אביזר קבוע או נייד שנועד לחסום את הכניסה או הגישה למקום מסויים או לדבר מסויים בד"כ המנעול נעול ונפתח על ידי מפתח מתאים או באמצעות כרטיס מגנטי או אות אלקטרוני".
לשיטתי אין בעובדה שהפעלת האימבולייזר נעשית באמצעות פיקוד חשמלי כדי להוציאו מגדר מנעול.
עמדה זו באה לידי ביטוי הן בפסיקה (השוו: ע.א. 4474/98 מ"י נ. ב.אי.קי יבוא ושיווק בע"מ), (נספח ד1 לסיכומי התובעות) והן במדריך EXPLATORY NOTES המתפרסם על ידי ארגון המכס העולמי אשר בעמ' 70-1369 בהתייחס לפרט 83.01 קבע:
IT ALSO INCLUDES ELECTRICALLY OPERATED LOCKS. THESE LOCKS MAY BE OPERATED BY ENTERING COMBINATION DATA... OR BY RADIO WAVE SIGNAL.
על ערכה המשכנע של הנחייה כגון זו עמד בית המשפט בפרשת מירון הנ"ל בפסקאות 18-16 לפסה"ד.
5. ב"כ הנתבעת ביקשה להוסיף נדבך נוסף על מסד עמדתה בטענה כי לא הוכח שהאימבולייזר הוא מוצר העשוי ממתכת פשוטה כנדרש על פי כלל 1 לפרק 83 (כותרו: "פריטים שונים ממתכת פשוטה").
אין בידי לקבל טענה זו ולו בשל העובדה כי עד התובעות איציק ג'נו (מנהל א.ד.י) העיד:
"כל הפריטים המפעילים את האימבולייזר עשויים ממתכת גם המפתח וגם המערכת" (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 23.7.02).
6. ניתן לעמת את עמדות בעלי הדין תוך בחינת ההדגש המבחין בינהם: בעוד שהתובעות דוגלות בהחלת מבחן היעוד והשמוש מתבצרת הנתבעת במבחן התולה את הסיווג על פי טיבם ומהותם של הטובין.
בבואי להעדיף מבחן זה על משנהו שיוויתי לנגד עיני את הכרטיס האלקטרוני הנפוץ כאמצעי לפתיחת דלתות וכמצוי ביותר - דלתות של חדרי מלון. כלום יעלה על הדעת להגדיר כרטיס זה כמכשיר המשמש לסגירת מעגל חשמלי, סבורני כי התשובה הספונטנית לכך תהא בשלילה, ותיטה להגדיר את הכרטיס האמור כמפתח הפותח את מנעול הדלת. העובדה לכשעצמה לפיה מנגנון הפעולה של הכרטיס הוא בסגירה או פתיחה של מעגל חשמלי אין בה כדי להוציא מכלל פשוטה את הגדרתו הטבעית והמתבקשת כמנעול.
ב-ע.א. 4474/98 הנ"ל, אמר בית המשפט:
"התפיסה של גורמי המכס היתה משועבדת לצורות סגירה או פתיחה שנהגו פעם, אולם אין סיבה לכך שהפרשנות תתעלם מגירסאות חדשניות העולות מן הטכנולוגיה המודרנית ומקיימות את הפונקציה המרכזית העולה מן ההגדרה שפרט המכס התייחס מפורשות להפעלה חשמלית".
7. הנה כי כן עמדתה של הנתבעת הרואה את חזות האימבולייזר כמכשיר המבצע חיבורים וניתוקים אוטומטיים במעגל חשמלי מתייחסת לטיבו במיגזר מוגבל המתייחס למנגנון הפעולה בלבד אך מתעלמת לחלוטין מן היעוד והשימוש שנעשה בו בפועל.
8. גם בחינת שלב הפרשנות השני שנזכר בפרשת מירון (איתור תכלית החקיקה), מטיבה עם עמדת התובעות ונראה בעיני כי סיווג האימובילייזר כמנעול יעודי משתלב עם תכלית החקיקה להקל בנטל המס המוטל על רכישת אמצעי מיגון לרכב (השוו: ע.א י-ם 1041/00 אוטופרט נ. מ"י)
אישוש בר משקל לכך ניתן למצוא בעובדה שמחוקק המשנה ראה לנכון לפטור את האימובילייזר ממס קניה ועשה זאת בשנת 1996 הגם שתחת פרט 85.36.2049.
9. בנתון לכל המקובץ לעיל אני פוסק כי יש לסווג את האימבולייזר תחת פרט 83.01.2010/1.
לאור קביעה זו מתייתר הצורך לדון בחלופות האחרות להן טענו התובעות במסגרת פרט 85.36.2041 עם זאת אטעים בקצירת האומר כי החלופות האחרות מתרכזות ביסוד הבלימה או האיתות של האימבולייזר - לא שכנעו אותי כמבוססות ולענין זה מקובלות עלי טענות הנתבעת בפיסקה 17 לסיכומיה.
10.מערכת האזעקה (לגבי תביעת א.ד.י בלבד)
10.1 אפתח בנקודות ההסכמה:
בעלי הדין מסכימים כי יש לסווג את מערכת האזעקה לרכב תחת פרט 85.12 שעניינה ציוד לאיתות קולי או חזותי.
כמו כן מסכימים בעלי הדין לתחולת כלל 4 בחלק ה-16 של תעריף המכס הקובע:
"כאשר מכונה (לרבות צרוף מכונות) כוללת מרכיבים עצמאיים (בין אם נפרדים או מחוברים באמצעות צנרת אמצעי תמסורת) המיועדים לתרום יחד לפונקציה שהוגדרה בברור באחד הפרטים שבפרק 84,85, אזי השלמות כולה מסווגת בפרט המתאים לאותה פונקציה בתנאי שהובאו או נמכרו בשלמות אחת".
10.2 א.ד.י טוענת כי "השלמות כולה" של מערכת האזעקה כוללת את נועל מכסה תא המטען, מרים השמשות, נועל דלתות הרכב השלט ובקר ההשהיה, הנתבעת לעומת זאת טוענת כי הטובין הנ"ל אינם עומדים בתנאים הנדרשים על פי כלל 4 הנ"ל הן בשל העובדה כי א.ד.י לא הוכיחה שהטובין הנ"ל יובאו בשלמות אחת עם מערכת האזעקה ונמכרו כחלק ממנה והן לאור העובדה כי הטובין הנ"ל אינם תורמים יחדיו לפונקציה שהוגדרה בברור בפרק 84 או פרק 85 לתעריף המכס.
10.3 נקודת המוצא של הנתבעת הינה כי תיחול מערכת האזעקה עובר לנסיון פריצה, גורם לאיתות קולי וחזותי על ידי הפעלת צופר והבהוב אורות הנובע מכאן הוא כי על מנת שייתר הטובין יסווגו באותו סיווג של מערכות האזעקה עליהם לתרום לפונקציה של איתות קולי או חזותי. עמדה זו מקובלת עלי וכמובהר להלן אני מעדיף אותה על העמדה הגורפת אותה גרסה אדי ולפיה הטובין האמורים נועדו לשמש כמרכיבים במערכת אזעקה.
לא זו אף זו הוכח בפני (גם בעדותו של ע. רגב מטעם אדי) כי מערכת האזעקה לרכב מנועי הוא מערכת בפני עצמה ואין כל נחיצות לייתר הטובין לצורך פעילותה השלמה והתקינה (עמ' 7 ישיבת יום 12.6.02).
11. מרים שמשות ונועל מכסה תא המטען
הגעתי למסקנה כי מרים השמשות כמו גם נועל מכסה תא המטען הינם בבחינת אביזרי נוחות גרידא אשר לא רק שאינם מתקשרים לפונקציה של איתות קולי או חזותי אין בהם כדי לתרום לתפקודה של מערכת האזעקה.
(ראו עדותו הברורה של שטיינברג מטעם הנתבעת בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 5.1.03 וכן דברי רגב לענין זה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 12.6.02 וכן בעמ' 5) שם הסכים במפורש כי מערכת האזעקה תפעל גם אם לא יהיה נועל מכסה תא מנוע (זהה לנועל מכסה תא מטען - מ.ב.ח.).
12. שלט רחוק
אשר לשלט, הגם שאין חולק כי השלט מאפשר חיבור (או שליטה) אלקטרונית בין המערכות השונות (מרים החלונות ומערכת נעילת הדלתות) אין בו לכשעצמו כדי להוות רכיב התורם לפונקציה של איתות קולי או חזותי ומכאן שאין הוא בא בגדרו של כלל 4 הנ"ל.
השוו: ת.א. 73819/92 רדיו מרס נ. מ"י (לא פורסם צורף כאסמכתא 5 לסיכומי הנתבעת) שם נקבע בין היתר:
"תאור זה בפעולתו של השלט להפעלת שתי המערכות, יותר משיש בו לתרום לפונקציית האזעקה והמיגון - יש בו לתרום לנוחיות בעל הרכב".
13. בקר וטיימר השהייה
13.1 בסעיף 45 לסיכום טענותיה טענה אדי כי מדובר "בליבה ותא הפיקוד של מערכת האזעקה... הנותנים את ההוראות להפעלה או הפסקה של מערכת האזעקה ולכן יש לסווגו תחת פרט 85.12.
13.2 טענה כוללנית זו לא תיצלח באשר אין בה אינדיקציה כלשהיא הן לגבי אופיו וטיבו של המוצר ואף לא תאור עניינו של יעודו ושימושו. מעדותו של מהנדס שטיינברג ניתן להבין כי מדובר באביזר מיתוג שבין יתר תפקידיו גורם להשהיה בת 30 שניות בהפעלת מערכות שונות ברכב - בעדותו הוסיף שטיינברג והטעים כי מדובר במערכת נוחות ואין היא קשורה לפונקציה שממלאת מערכות האזעקה דהיינו איתות קולי או חזותי.
13.3 עד התובעת, רגב, לא הביא בפני גרסה סותרת באשר לפונקציה של הרכיב האמור והסכים כי "תפקידו לתאם בין מערכת האזעקה הוא מבצע מיתוגים של המערכות השונות" (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 12.6.02) .
הגם שהגדרתו של שטיינברג לפיה מדובר במערכת נוחות אינה נקיה מספקות הרי שאין בפעולת המיתוג לכשעצמה כדי לתרום באופן ישיר או בלתי אמצעי להשתלבות בפעולת האיתות הקולי או החזותי.
14. המפתח
לא הובאו בפני כל ראיות מטעם התובעות שיש בהן כדי לבסס את טענותיהן לענין שינוי הסיווג שנקבע לענין זה על ידי הנתבעת. מעבר לדרוש מפרנס חומר הראיות עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 23.7.02 את הממצא לפיו מפתחות הובאו גם בנפרד ממערכת האזעקה עובדה זו מעלה על המפתחות כי לא התקיים בהם כלל 4 הנ"ל כמובהר להלן.
15. הטובין לא הובאו בשלמות אחת
כלל 4 לחלק ה-16 לתעריף המכס כפי שצוטט לעיל מגלם גם את התנאי לפיו על היבואן להוכיח כי הטובין יובאו לארץ כשלמות אחת.
לענין זה מקובלת עלי פרשנות הנתבעת לפיה מילוי התנאי האמור מחייב הוכחה כי כמויות הטובין שיובאו תואם את מספר מערכות האזעקה.
בעמ' 26,27 לסיכום טענותיהן פרטו התובעות את רשימוני היבוא של מערכות האזעקה (נ/1-נ/10) עיון בתכולת הרישומים חושף פער ניכר בין כמות מערכות האזעקה מזה ובין כמות הטובין מזה, בכך הודה גם מר יצחק גינו מנהל א.ד.י (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.7.02).
נחה דעתי איפוא כי לא התקיים לגבי הטובין תנאי היבוא לארץ כשלמות אחת.
16. תחולת סעיף 14(ב) לחוק מס קניה
התובעות טענו בשפה רפה לתחולת סעיף 14 לחוק מס קניה (סעיף 27 לסיכומים).
ב"כ הנתבעת העלתה שלל נימוקים (רובם ככולם צודקים) כנגד החלתו בנסיבות העניין, די לי אם אציין כי מכוח סעיף 2(א) לאותו חוק מדובר בטובין הטעונים מס קניה בעוד שמערכת אזעקה לכשעצמה אינה חייבת בתשלום מס קניה.
17. אפשרות סיווג נפרדת של נועל מכסה המנוע/תא המטען ונועל הדלתות
התובעות טענו כי מקום שטובין אלו מיובאים בנפרד ולא כחלק ממכלול של מערכת האזעקה יש לסווגם תחת פרט 83.01 כאשר כל המנעולים והנועלים מסווגים תחתיו.
על כך יצא קצפה של הנתבעת אשר טענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
נחה דעתי כי בבחינה צרופה של עמדת התובעות אין ספק כי אביזרים אלו הוגדרו על ידה כחלק בלתי נפרד ממערכת האזעקה (ראו עמ' 7 לתצהירו של יצחק ג'ינו מטעם א.ד.י) נסיבה זו כמו גם העובדה כי בניגוד לאימבולייזר לגביו נפרשה בפני יריעה רחבה של טיב ומהות המוצר כמו גם יעודו ותפקודו לא הובאו בפני תשתית כזו לגבי הנועלים האמורים. אשר על כן אני דוחה את טענתה החלופית של א.ד.י לעניין זה.
18. סוף דבר
תביעת א.ד.י לסיווג הטובין תחת פרט 85.12 כרכיבים במכלול של מערכת אזעקה נדחית הן לאור הממצא הכללי לפיו לא מתקיימת בטובין הנ"ל הוראות כלל 4 לתוספת ה-16 והן לאור דחיית טענתה החלופית לפיה יש לסווג את חלקם (מרים השמשות נועלי הדלתות ומכסה המנוע/תא המטען) בנפרד כמנעולים.
תביעת לביא למתן הצהרה לפיה יש לסווג את האימבולייזר תחת פרט המכס 83.01 בבחינת מנעולים לרכב מתקבלת.
על יסוד קביעות אלו מוצע בזאת לב"כ הצדדים כי יודיעו לבית המשפט עד יום 5.7.04 אם עלה בידם לגבש הסכמה בדבר סכום הגרעון שהושת לגבי יבוא האימבולייזר.
הושגה הסכמה כאמור ינתן פסק דין סופי בו ייקבע הסכום שעל הנתבעת להשיב למי מבין התובעות.
הודעה זכות הערעור.
בן חיים מרדכי, שופט
לראש העמוד