פסק דין (חלקי)
1. זוהי בקשה לסילוק תובענה על הסף.
2. בפני תובענה על סך 216,291 ₪ אשר הגישה התובעת, חברת גסטטנר בע"מ, כנגד מדינת ישראל שעניינה דרישה להחזר תשלומי דמי מכס בגין שחרור טובין מיובאים המהווים "מחסניות טונרים" TONER CARTRIDGE" -" (להלן: "הטובין").
3. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת טענה להתיישנותה.
רקע עובדתי
4. התובעת - המשיבה ייבאה הטובין ארצה ושחררה אותם מן המכס תוך סיווגם בפרט מכס 37.07 לתעריף המכס ומס קניה - ותשלום המכס הוחל בהתאם לסיווג זה.
5. מאחר שטובין המסווגים בפרט 37.07 חויבו במס בשיעור 12%, ואילו חלקים ואביזרים למכשירי העתקה וצילום המסווגים בפרט 9000-09.90 היו פטורים ממכס, פנתה המשיבה למבקשת וביקשה לשנות את סיווג הטונרים לפרט 90.09 לתעריף בהיותו פטור ממס.
6. ביום 20.8.1996 הודיעה המבקשת לתובעת כי טענתה בדבר הסיווג איננה מקובלת עליה, וכי על המשיבה להמשיך ולשחרר את הטונרים תוך סיווגם בפרט 37.07 לתעריף המכס בכפוף לתשלום מלוא המס החל בגינם.
7. לאור המחלוקת שהתגלעה בין המשיבה למבקשת בנוגע לסיווג הטונרים, ומאחר שהמשיבה לא קיבלה את עמדת המבקשת, שיחררה המשיבה את מרבית הטובין תוך תשלום המס החל "אגב מחאה", ובמקביל, שבה ופנתה למבקשת במספר פניות נוספות בנדון, פניות אשר נדחו אחת לאחת בתשובות המבקשת למשיבה בכתב.
טענת ההתיישנות - המהותית או דיונית היא?
8. עניינה של התובענה אשר בפני הינו הפרשי דמי מכס הנובעים מן השוני הנטען בסיווג טובין על ידי המשיבה בתובענתה.
לפיכך, חל בענייננו סעיף 154 לפקודת המכס (נוסח חדש), התשי"ז - 1957 הקובע כדלקמן:
"154 סכסוך בנוגע לתשלום המכס
(א) התגלע סכסוך בנוגע למכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסוימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום זה ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.ב
(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.
(ג) אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשימון - הטובין המילים "שולם אגב מחאה" ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו".
9. סעיף 154 (ב) דנן קובע כי "בהתגלע סכסוך בנוגע למכס או לשיעור המכס המשתלם" - הרי שבעל הטובין "רשאי, בתוך שלושה חודשים מיום התשלום" להגיש תובענה להחזר הסכום ששילם ובלבד שלפני התשלום נכתבו ברשימון הטובין המילים "שולם אגב מחאה".
10. המבקשת גורסת כי המשיבה כללה בתביעתה 54 רשימונים ששולמו החל מיום 2.9.1996 ועד יום 7.9.1997 - כשנה וחצי טרם הגשת התביעה ביום 8.12.1997.
על כן, לטיעונה, רשימונים אלו שולמו במועד שלמעלה משלושה חודשים טרם הגשת התובענה - ומטעם זה התיישנה התביעה - ואף פגה עילתה - שכן המדובר בהתיישנות מהותית - להבדיל מהתיישנות דיונית - אשר מפקיעה העילה ואשר ניתן לטענה בכל שלב של הדיון.
11. בע"א 132,133/85 אמפורא א.ג.נ. ה.ש.י. המגדר נ' תעשיות פלדה בע"מ, פ"ד
מא(4) 477, מאבחן כבוד הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בין "התיישנות מהותית" ל"התיישנות דיונית" בעמ' 486, באומרו:
"...הדגש הינו על כך שהזכות עצמה אובדת ולא רק זכות התביעה, שנית, כאשר נבחנת הוראת התיישנות ספציפית, יש לתת את הדעת לכך, האם במקרים בהם החוק יוצר עילת תביעה חדשה, אין הוראת ההתיישנות חלק מתנאי הזכות עצמה...
... יתכנו מקרים בהם החוק יוצר זכות חדשה ובחלק ממנה נקבעת התקופה, שכאשר היא חולפת, פוקעת הזכות. הבחירה תלויה באופן ניסוחה של הוראת ההתיישנות, האם הדגש הינו על ההתיישנות המהותית או על זכות התביעה וכן בעיקר במטרה החקיקתית".
12. שאלת החלתה של ההתיישנות תפורש בהתאם לזיקתה למאטריה בה שומה על בית המשפט לדון, ובבואנו לדון בהוראות חוק אשר עניינן מיסים - יבחר, דרך כלל, בית המשפט להעדיף אינטרס הרשות הציבורית על פני אינטרס הנישום משום הצורך בשמירת יציבותו של משק הכספים הציבורי.
13. יפים דבריו של כבוד השופט מ. חשין לעניין זה בפסק דינו המקיף בע"א 3602/97 - נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2), 297, עמ' 327-328, כדלהלן:
"כשם שחוק ההתיישנות בגופו מבחין בין נושאים שונים, בקובעו לכל אחד מהם תקופות התיישנות יחודיות לו, כן הוא בתקופות התיישנות שנקבעו ספציפית בדין לבר-חוק-ההתיישנות. תקופת התיישנות ראוי לה שתתאים עצמה לסוג הזכות בה מדובר - יש זכויות "סטטיות", כזכויות במקרקעין, שתקופת ההתיישנות בהן ראוי לה שתהיה ארוכה, ויש זכויות "דינמיות", שתקופת ההתיישנות בהן ראוי לה שתהא קצרה - וחוק ההתיישנות כחוק "כללי" מכיר באינטרס הלגיטימי של חוקים לבר-לו לקבוע תקופות התיישנות מיוחדות המתאימות עצמן לסוגי זכויות על פי מאפייניהם היחודיים.
בהקשר זה נודע מקום-של-כבוד לדיני המס, ובפרישה רחבה יותר: לתביעות לקיום זכויות מתחום המשפט הציבורי, בעיקר זכויות ממון שהיחיד תובע קיומן מרשויות הציבור, בראשן המדינה והרשויות המקומיות.
מסים למיניהם הנגבים מן התושבים אמורים לממן את פעילויות המדינה, ומדיניות מיסים ראויה תיועד אף להביא לחלוקת משאבים מיטבית בין התושבים ובין שכבות האוכלוסיה למיניהן.ו
ניהול ראוי של משק הכספים מחייב מעצם טיבו המעטת יסוד חוסר הוודאות, שכן רק בהגברת יסוד הוודאות ניתן לתכנן כראוי פעילויות לעתיד -לבוא. פריעת סדרים בניהול משק בכספים של רשות הציבור עלולה לקלוע אותה לקשיים לא-מעטים, ומכאן הצורך המובנה - לא פחות מאשר בעניינו של היחיד - להציב גדירות לחיובה של רשות הציבור להחזיר כספים שגבתה מן היחיד; ומכל מקום, להעמיד את הרשות במהירות מירבית במצב שתדע מה משאבים עומדים לרשותה.
אכן, הצורך ביסוד של ודאות בניהול ענייניה הכספיים של רשות הציבור הוא כה דומיננטי, עד שהמחוקק - ולא רק בישראל - מצא לנכון, לעיתים, להפקיע חטיבות דין שלמות בנושאי מיסוי מתחומו של המשפט הפרטי, ולספחן - למיצער בחלקן - אל המשפט הציבורי. תופעה תדירה היא בתחום המיסוי, שהחוק קובע הסדר שלם ומקיף להשגות, לעררים ולערעורים, ומוסיף הוא וקובע הסדרים מיוחדים לתביעות שתוגשנה ואשר עניינן השבת כספים ששולמו לרשות. הסדרים אלה סגורים הם לעיתים מזומנות ממרבית צדדיהם - לרבות בקביעת לוחות זמנים להשגות לעררים, לערעורים ולתביעות השבה - וכל אלה נועדים הם לעיתים לבוא תחת הסדרי המשפט הפרטי שהיו נוהגים - למיצער בחלק מן ההליכים - לולא ההסדרים הסטטוטוריים הספציפיים. עם הסדרים אלה פוקדים עצמם, למשל, ההסדרים שבפקודת מס הכנסה, ההסדרים שבחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, ההסדרים שבחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (חוק מיסים עקיפים), ההסדרים שבחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ "ג-1963 ועוד. כליאתם של הליכים אלה במסגרת סטטוטורית פורמלית, אגב קביעת לוחות זמנים ברורים, עשויה להבטיח מידה ראויה של ודאות לניהול המשק הכספי של רשויות הציבור ולמעט מגורם חוסר הוודאות העשוי לפגום בתכנון פעילויות שהרשות אמורה לבצע בגידרי תפקידיה".
ועוד הוסיף:
"אחד היסודות החשובים המהווים חלק בלתי-נפרד מן ההסדרים הסטטוטוריים למיניהם, הוא יסוד המועדים הקבועים בדין להשגות, לעררים, לערעורים, לתביעות השבה ולעוד פעילויות כיוצא באלו; ואלה כולם באים - לעתים מזומנות - תחת ההסדרים הקבועים במשפט הפרטי. כך היא, למשל, קביעת חוק מיסים עקיפים (בסעיף 6 בו) כי מס עקיף ששולם ביתר יוחזר למי ששילמו, אם המשלם ביקש את ההחזר תוך תקופה שנקבעה בחוק (חמש שנים או שלוש שנים, בהתאם לסוג הטובין). הוא הדין בחוק מס ערך מוסף הכולל הוראות מפורטות עד דק לפעילויות של השגות למיניהן ולהחזרי מס ששולם. כך הוא אף, למותר לומר, בפקודת מס הכנסה, והדברים ידועים".
14. על קביעות אלה חזר בית משפט השלום בחיפה בת.א. 1957/02 מור בייקרס בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מפי כבוד השופט ש. לבנוני כדלהלן:
"לנוכח כל אלה מאבחן כב' השופט חשין בין דוקטרינת ההתיישנות לדוקטרינת השיהוי. "בעוד אשר דוקטרינת השיהוי דוקטרינה גמישה היא, והכרעה בטענת שיהוי ניתנת לשיקול דעתו של בית המשפט מעניין לעניין - על פי נסיבותיו ועל פי עקרונות השיהוי - נושא ההתיישנות גובש בכללים חרותים, ושיקול דעתו של בית המשפט מצמצם עצמו לפירושם ולהחלתם של כללים פורמאליים אשר נקבעו בחוק - מהם כללים פורמאליים נוקשים (כגון מועד ההתיישנות) ומהם כללים פורמאליים שידו של בית המשפט רב לו בהחלתם על המקרה שלפניו (סעיף 44).
ככל שעסקינן בסוגיית ההתיישנות, בדיני מיסים דווקא, מבאר כב' השופט חשין כי "ניהול ראוי של משק הכספים מחייב מעצם טיבו המעטת יסוד חוסר הוודאות, שכן רק בהגברת יסוד הוודאות ניתן לתכנן כראוי פעילויות לעתיד לבוא".
וכן ציין:
"השיקולים האמורים הם שיקולים רבי-עוצמה, הם מגבילים, מטבע הדברים, כל שיקול דעת מטעם ביהמ"ש, כאמור, מדובר במוסד ההתיישנות, ולא סתם התיישנות אלא "התיישנות מהותית". במצב דברים זה, כך מבאר כבוד השופט חשין בפרשת שחר, משעוצבה תקופת ההתיישנות, תוך איזון בין האינטרסים המתגבשים, הרי "לאחר הקריסטליזציה שעשה המחוקק על דרך יציקתם של אותם אינטרסים בהוראות-חוק חרותות, שוב אין זה מכוחו של בית-משפט לבטל הוראות מפורשות שבחוק או לפרשם בדרך השקולה לביטולם" (סעיף 45). דומה שכך מבקשת התובעת לעשות, בגדר טיעוניה בפני. היא מבקשת לפרוס בפני שיקולים שונים שיפתחו לה צוהר להבקיע בחומת ההתיישנות. ניסיון זה דינו להיכשל. חומת ההתיישנות, בוודאי חומת ההתיישנות המהותית, היא חומה בצורה שאין לפרשה "בדרך השקולה לביטולה".
15. כן נקבעה הלכה ברוח זו בפסק הדין ת.א. 2664/98, 4166/96 אומניטק איכות בע"מ נ' מדינת ישראל אשר ניתן בבית משפט השלום ברמלה (לא פורסם) מפי כבוד השופט ש. ברוך כדלהלן:
"אולם, הבחנה זו, שמשמעה בחינת השאלה האם החוק התכוון ליצור התיישנות מהותית או דיונית, איננה מוכרעת אך ורק בהסתמך על העובדה שהוראת ההתיישנות מצויה בחוק היוצר עילת תביעה חדשה ועל סמך ניסוחה בלבד, אלא, מתחייבת בחינה מדוקדקת של מטרתו, של תכליתו של החוק הנדון. מכל מקום, כאשר המסקנה העולה מבחינת לשון החוק ומטרתו היא כי ההתיישנות האמורה מהווה חלק מן הזכות עצמה (התיישנות מהותית), הרי אין מקום להעלאת טענת התיישנות משמע פקיעת הזכות הגורמת להעדר עילת התביעה. מאידך גיסא, איחור בהעלאת הטענה אשר גרם להתדיינות ארוכה ומיותרת יש להביא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות".ב
וכן הוסיף וקבע:
"קביעת תקופת ההתיישנות אינה נעוצה במטרה של שמירת ראיות, שהוא שיקול מרכזי בקביעת התיישנות, אלא לשם מתן הגנה כלכלית לרשות המכס... וכדי להשיג מטרה זו יש לראות בהוראת סעיף 154 (ב) לפקודת המכס התיישנות המפקיעה את הזכות עצמה, קרי התיישנות מהותית, שניתן להעלותה בכל שלב ולא רק בהזדמנות הראשונה, כאמור בסעיף 3 לחוק ההתיישנות".
16. עוד אפנה לדברי כב' השופטת ש. דותן בת.א. 69425/96 עולמות יבוא מוצרי צריכה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אשר ניתן בבית המשפט השלום בתל-אביב
לענין קביעת המחוקק תקופה של שלושה חודשים בלבד בה יהא הנישום רשאי להגיש תביעתו כדלהלן:
"בהגשימו את הרציונל העומד ביסוד חקיקתו של סעיף 154 לפקודה, קבע המחוקק תקופה של שלושה חודשים בלבד בה יותר לנישום להגיש תביעתו כנגד המדינה להשבת תשלום המס אותו שילם ביתר, שכן מעבר לתקופה זו, סבר המחוקק, יכבד על הנהלת המשק הכספי של המדינה להחזיק פקדונות ללא הכרעה".
17. טעמו של סעיף 154(ב) לפקודה, הינו, איפוא, בהצבת גבולות לזכות התביעה של הנושים בפרק זמן של עד שלושה חודשים מיום התשלום האחרון לרשות - וזאת על מנת שלא להביא המשק הציבורי לאי-וודאות כספית ולאי-סדר כלכלי אשר בסופו של חשבון עלולים לפגוע, כמעגל קסמים, אף בנישום עצמו באם יציבות זו לא תישמר.
18. עולה מן המקובץ, כי ב"התיישנות מהותית" עסקינן, אשר ניתן להעלות טענה בגינה אף אם לא נטענה ב"הזדמנות הראשונה", כבמקרה שלנו, בו נטענה הטענה ע"י המבקשת לאחר הגשת כתב ההגנה.
19.משכך, מורה אני כי התובענה תידחה על הסף, באופן חלקי, בכל הנוגע לסכומה הנובע מ - 54 הרשימונים אשר צויינו ופורטו במספריהם ברישא לבקשת המבקשת.
20. כן נדחית התביעה על הסף בכל הנוגע לרשימונים מספר 644623738 ו - 64426298 אשר לא נרשם עליהם ואף לא על גבי החשבונות בעניינם הביטוי - "שולם אגב מחאה".
21. התובעת - המשיבה תגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 45 יום מהיום עם העתק במישרין לצד שכנגד.ו
22. הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ תיקבענה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.נ
ניתן והודע היום: 1.7.2004
חנה ינון, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
