פסק דין
1. בפניי תובענה להשבת תפוסים על פי סע' 192(א)(1) לפקודת המכס (להלן – הפקודה).
התפוסים בשווי כולל של 74,969 ₪ (נכון ליום 01/03/05) כוללים: 41 מצלמות דיגיטליות, 16 כרטיסי זיכרון, 2 תיקי אחסון למצלמות ומכשיר די וי די (להלן – התפוסים).
אלו נתפסו וחולטו על ידי בודקי מכס מטעם המשיבה בנמל התעופה בן גוריון, ביום 28/02/05, לפי סע' 204(1) לפקודה (טובין מוברחים).
2. התפוסים נתגלו על ידי בודקי המכס במטען הלוואי של מנהל המבקשת, מר גיא פז (להלן – פז) (מטען הלוואי כלל מזוודה אישית אחת וארבעה ארגזי קרטון), עת שהאחרון נמצא באותה שעה בתחום המסלול הירוק בנמל התעופה (מסלול המשמש לכניסת נוסעים ללא טובין להצהרה).
3. ביום 01/03/05 נשלחה אל פז הודעה על הטלת קנס מנהלי (לפי סע' 8 לחוק העבירות במנהליות, התשמ"ו – 1985), בגובה 13,027 ₪ (12,786 ₪ בגין מע"מ והיתרה בסך 241 ₪ בגין מס קניה (מכס)).
בהקשר זה יצוין, כי המצלמות הדיגיטליות וכרטיסי הזיכרון, אשר נתפסו במטען הלוואי של פז, הם פריטים הפטורים ממכס וחייבים במע"מ בלבד. מס הקניה הוטל רק על מכשיר הדי וי די ושני תיקי האחסון למצלמות.
4. לטענת המבקשת, חילוט התפוסים נעשה שלא כדין וללא הצדקה –
ראשית טוענת המבקשת, כי למשיבה לא הייתה סמכות לחלט את המצלמות הדיגיטליות ואת כרטיסי הזיכרון אשר נתפסו במטען הלוואי של פז, שכן פריטים אלו אינם חייבים במכס אלא במע"מ בלבד. לגרסתה, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן – חוק המע"מ), אינו מסמיך את פקידי המכס לחלט טובין בשל עבירה על פי חוק המע"מ.
שנית טוענת המבקשת, כי לפז לא היתה שום כוונה להבריח את התפוסים בכניסה לנמל התעופה - כל התפוסים אוחסנו בארבעת ארגזי הקרטון ולא במזוודתו האישית ללא ניסיון להסתירם; פז ידע כי התפוסים פטורים ממכס (על תשלום עבור המע"מ המבקשת מתקזזת עקב היותה עוסק מורשה) וכיוון שלטענתו זו היתה הפעם הראשונה בה נחת בנמל התעופה החדש ועקב עייפותו הרבה לאחר הטיסה הארוכה והעובדה כי מזוודתו האישית נקרעה - לא הצליח למצוא את המסלול האדום (המסלול בו עוברים הנוסעים להם יש טובין להצהרה), ולכן ניגש לתחומי המסלול הירוק בטעות ובתום לב וגם זאת רק כדי לשאול את בודקי המכס היכן הוא יכול להצהיר על התפוסים.
לפיכך טוענת המבקשת, כי אין מקום להפעלת החזקה הקבועה בתקנה 30ד' לתקנות המכס, תשכ"ו – 1965 (להלן – התקנות), לפיה נוסע שעבר במסלול הירוק "יראוהו כמי שהצהיר שאין הוא נושא עמו, ושאין במטען הלוואי שלו, אלא טובין שהם בגדר הפטור", ולכן לא ניתן היה לחלט את התפוסים מכוח סע' 204(1) לפקודה, כיון שלא ניתן לראות בתפוסים כטובין מוברחים.
5. לטענת המשיבה יש למכס סמכות לחלט טובין אף אם הטובין פטורים ממכס וכל שנדרש הוא תשלום מע"מ בגינם וזאת מכוח סע' 144 לחוק המע"מ.
בנוסף טוענת המשיבה, כי אין מקום לטענות המבקשת באשר לנסיבות הגעתו של פז לתחומי המסלול הירוק. לגרסתה, פז נכנס לתחומי המסלול הירוק במהירות והלך לכוון היציאה עד שנעצר על ידי בודקי המכס. לפיכך, חילוט הטובין לפי סע' 204(1) לפקודה נעשה כדין, כיוון שיש לראות בטובין כמוברחים על פי סע' ההגדרות בפקודה ועל פי החזקה הקבועה בתקנה 30ד' לתקנות.
6. סמכות המכס לחלט טובין הפטורים ממכס –
קיימת מגמה לראות בכל רשויות המס – המצויות תחת המטריה של מנהל הכנסות המדינה כמערכת רב אגפית אחת, אשר ניתן להשתמש בשיתוף פעולה בין האגפים כדי לגבות חובות מס (ראה לדוגמה סע' 12ה' לפקודת המסים (גבייה), אשר מאפשר לשר האוצר להתיר את השימוש באמצעי כפייה בחוק מס אחד לצורך גביית מס המגיע על פי חוק מס אחר).
חוק המע"מ אינו כולל הוראות מסודרות בקשר להטלת המס על היבוא, ובמקום זה הוא משאיר את הטיפול בגביית המס לרשויות המכס כאילו המס היה חלק מהמכס עצמו. לצורך כך, סע' 144 לחוק המע"מ קולט הוראות רבות מהפקודה (וביניהם את סע' 204 לפקודה הנוגע לחילוט טובין) שיחולו על הטלת מע"מ על יבוא (ראה - פרופ' אהרון נמדר, מס ערך מוסף, התשס"א – 2000, עמ' 324; עו"ד גיורא עמיר, עבירות מס, התשס"א – 2000, עמ' 657 - 659).
אשר על כן, חוק המע"מ, מסמיך את רשויות המכס לחלט טובין בשל עבירה על פי חוק המע"מ ולפיכך ניסיון הברחה או הברחה של מוצרים החייבים במע"מ כמוה כהברחה של מוצרים החייבים במכס ועל כן דין טענותיה של המבקשת בעניין זה להדחות.
7. אשר לטענתה השנייה של המבקשת –
סע' 229 לפקודה קובע – " חובת הראיה -
נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין כאמור היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע" (ההדגשה לא במקור – א.ר).
אי לכך, נטל ההוכחה בתובענה מוטל על התובע ועליו להוכיח כי פעולות רשות המכס נעשו לא כדין.
בנוסף, על פי תקנות 30ד' ו 30ה' לתקנות רק נוסע שאין לו טובין להצהרה רשאי לעבור במסלול הירוק. נוסע המגיע עם טובין החייבים בהצהרה חייב לעבור במסלול האדום.
תקנה 30ד' קובעת חזקה, הניתנת לסתירה, לפיה נוסע שעבר במסלול הירוק "יראוהו כמי שהצהיר שאין הוא נושא עמו, ושאין במטען הלוואי שלו, אלא טובין שהם בגדר הפטור".
שוכנעתי לקבל את עדותו של רובין ניסים, עובד המכס אשר נכח בעת חילוט התפוסים (להלן – עד המשיבה), לפיה פז לא פנה לאף אחד מבודקי המכס כשנכנס לתחומי המסלול הירוק, אלא נכנס במהירות ופנה לכיוון היציאה ונעצר רק כאשר פנו אליו הבודקים (ועד המשיבה ביניהם) וביקשו לבדוק את מטען הלוואי שנשא עימו (עמ' 2 – 4 לפרוטוקול ישיבת 11/07/05).
בנוסף, על פי עדות עד המשיבה, ותשריט מיקומם של המסלולים האדום והירוק (אשר הוגש וסומן מ/1) - שני המסלולים סמוכים זה לזה, קיים שילוט מואר ופסים צבעוניים על הרצפה (אדום וירוק) לפני הכניסה לכל אחד מהמסלולים. בנסיבות אלו כניסה מכוונת למסלול הירוק משקפת את אשר אירע ואין בידי לקבל את טענת פז כי נכנס לתחום המסלול הירוק בטעות וכתוצאה של עייפות מן הטיסה הממושכת ובשל העובדה כי היה מוטרד ממזוודתו האישית שנקרעה.
בנוסף, כנזכר, העדפתי את עדות עד המשיבה לפיה נכנס פז במהירות לתחומי המסלול הירוק ולא עצר עד אשר פנו אליו בודקי המכס. איני מקבל גם את טענת פז לפיה הוא זה אשר פנה ראשון לבודקים על מנת לשאול אותם היכן עליו להצהיר על התפוסים (מסקנתי זאת מתחזקת נוכח הסמיכות בין שני המסלולים והעובדה כי קל מאד להבחין בכניסה לכל אחד מהם).ו
יתר על כן, שוכנעתי מהעדויות שנשמעו כי פז עוסק בתחום היבוא והוא ידע או היה עליו לדעת כי עליו לעבור במסלול האדום כדי להצהיר על הטובין שברשותו.
לבסוף, אין בידי לקבל גם את טענת המבקשת כי לא היתה לפז כל כוונה להתחמק מתשלום מע"מ כיוון שהמבקשת יכולה לקזזו בתוקף היותה עוסק מורשה – ראשית, אין בכך כדי לפטור אותה מהצהרה כאשר הטובין חייבים במע"מ, ואי הצהרה כמוה כניסיון הברחה. שנית, בטובין שהוברחו ממילא ניתן לעשות כל מניפולציה עסקית.
נוכח האמור לעיל, המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הקבוע בסע' 229 לפקודה ולא הצליחה לסתור את החזקה הקבועה בתקנה 30ד' ועל כן נדחית גם טענתה השנייה של המבקשת.ב
8. הפקודה מגדירה הברחה כ "ייבואם של טובין, או ייצואם, או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בעניין ייבואם, ייצואם והובלתם של טובין כאמור, ולרבות כל ניסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור"
הכוונה "להונות את האוצר" צריכה להתפרש, על פי תכלית החקיקה, כמעשה או מחדל שמטרתו להביא להתחמקות מתשלום מכס או כל קביעה בעניין תשלום המגיע לאוצר (תשלום מע"מ בענייננו; לעניין זה ראה גם - עו"ד גיורא עמיר, עבירות מס, התשס"א – 2000, עמ' 699).
מן המקובץ, שוכנעתי כי חילוט התפוסים על ידי המכס, על אף שרובם אינם חייבים כלל במכס אלא במע"מ בלבד, נעשה בסמכות, ובנוסף, נוכח האמור בסע' 7 לפסק הדין, חילוט התפוסים על פי סע' 204(1) לפקודה נעשה כדין.
9. אשר על כן, אני מורה על דחיית התובענה ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 5,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ.
חיוב זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
10. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו.
ניתן היום י"ב באב, תשס"ה (17 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
אהוד רקם, שופט
סגן נשיא
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
