פסק דין
1. רקע:
1.1 תביעה זו, עניינה במיסי יבוא, החלים על גלאים, אשר יובאו ע"י התובעת לישראל, המשמשים בפועל כחלקים של מערכות אזעקה (להלן: "הגלאים").
המחלוקת בין הצדדים היא באשר לסיווג הגלאים, על פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (להלן: "צו תעריף המכס") וכן באשר להחזר מיסים שנגבו ע"י הנתבעת על חשבון הודעת גירעון שהוצאה לתובעת 1 ("להלן: "אופטקס"), בגין סיווג הגלאים, הצהרה על בטלות הודעת גירעון שהוצאה לתובעת 2 בגין סיווג הגלאים, והחזר מיסים אשר שולמו ע"י התובעות "תחת מחאה" (לטענתן).
1.2 התובעות מבקשות לסווג הגלאים כחלקים של מזעיקי פריצה, בהתאם לפרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס, או לחלופין – כ"מכשיר המבוסס על קרינה אופטית אינפרא אדומה", בהתאם לפרט 5000-90.27 לצו תעריף המכס, או התקן מוליך למחצה רגיש לאור", בהתאם לפרט 4000-85.41 לצו תעריף המכס, או: מכשירים עצמאיים שלא הוגדרו במסגרת פרטי אחר – בהתאם לפרט 8900-85.43 לצו תעריף המכס.
1.3 הנתבעת סבורה, כי יש לסווג את הגלאים, כפי שמסווגים "ממסרים" בהתאם לפרט 4000-85.36 לצו תעריף המכס.
הנתבעת מבחינה בין שני סוגי גלאים: גלאים הכוללים אמצעי חיווי, אשר יש לסווגם בפרט 1010-85.31 לצו תעריף המכס, וגלאים שאינם כוללים אמצעי חיווי, שיש לסווגם בפרט 4130-85.36, ואילו בעניינינו, הנתבעת טוענת, כי הגלאים אינם כוללים אמצעי חיווי.
1.4 הנתבעת טענה, כי גם אם סיווג הגלאים לא יהיה עפ"י גרסתה, אין מקום להחזיר מיסי יבוא ששולמו ע"י התובעת בהתאם להוראות סעיף 154 לפקודת המכס וסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים וכן בשל התיישנות של חלק מסכום התביעה.
1.5 הסכומים ששולמו ע"י התובעות בהתאם לדרישת הנתבעת וגישתה, הם בסך 362,501 ₪ עבור אופטקס ו- 17,986 ₪ עבור התובעת 2, נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן. הודעת הגרעון שהוצאה לתובעת 2 היא בסך 79,896 ₪, נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן.
2. סיווג הגלאים – כללי:
2.1 צו תעריף המכס אינו כולל פרט מיוחד, המתייחס ל"גלאים".
מר חיים שטיינברג, מעריך בכיר בבית המכס, שהגיש תצהירי עדות ראשית בתיק מטעם הנתבעת, אישר זאת בחקירתו הנגדית. (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 28/2/2005, שורות 20 – 24).
לפיכך, יש לסווג את הגלאים נשוא התביעה, עפ"י ההלכות שנקבעו ע"י בתי המשפט.
2.2 כב' השופט ת. אור בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ, פ"ד נא (5) 160 (להלן: "הלכת מירון"), מפרט את השלבים שיש לבצע כאשר מבקשים לסווג טובין לצורך צו תעריף המכס.
שלב ראשון – אפיון טיבם ומהותם של הטובין:
מדובר בתיאור של מאפייני הטובין, עמידה על טיבם. השימוש שנעשה בהם בפועל. החומרים מהם הם עשויים, תכונותיהם וכיו"ב.
שלב שני:
בחינת המשמעות המשפטית של פרטי הטובין לאור תכלית החקיקה וכללי הפרשנות המקובלים.
בשלב זה, מאופיינים הטובין על סמך ראיות, לרבות חוו"ד מומחים, התרשמות השופט מהטובין, בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (ראה גם; ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח (2) 337).
שלב שלישי:
מלאכת "התאמה" בין סווג הטובין עפ"י השלב הראשון ובין סווג הטובין עפ"י השלב השני.
2.3 קיימים מקרים, בהם קיימת יותר מאופציה סיווגית אחת.
במצב כזה, ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות הסיווג שנכללו בסעיף 5 לצו תעריף המכס.
הוראות הסיווג קובעות מספר דברים:
סדרי עדיפויות בסיווג טובין בין פרטי מכס שונים, כללי "שובר שוויון" כאשר ניתן לסווג אותם טובין תחת יותר מפרט סווג אחד ועוד.
ביהמ"ש העליון בע"א 6296/95 דידקטיקט בע"מ ואח' נ' מנהל אגף המכס והבלו, מס קנייה ומע"מ ואח' פ"ד נג (2) 861 (להלן: "הלכת דידקטיקט"), התייחס לשלב הראשון של סווג הטובין, שלב איפיון הטיב והמהות של הטובין.
בפסה"ד צוין, כי ניתן לאפיין טובין (באותו מקרה דובר על ארוניות עץ) לפי מבחן המהות – כלומר; עפ"י טיב ותכונות וניתן לאפיין גם לפי מבחן הייעוד והשימוש שנעשה באותם טובין.
באותו מקרה, הכריע ביהמ"ש לפי מבחן המהות (ארונית עץ – כרהיט) ולא לפי מבחן הייעוד והשימוש בפועל (ארונית עץ כאביזר לרכב).
מכל מקום, גם לאחר הלכת מירון, עדיין נותרו המבחנים השונים, שנקבעו עוד לפני הלכת מירון, כגון – מבחן המהות, הייעוד, השימוש ומבחן השכל הישר.
3. הגלאים נשוא התביעה:
3.1 הגלאים נשוא התביעה הם מדגמים רבים, אך משני סוגים: גלאים אקטיבים וגלאים פסיביים.
הגלאים שבמחלוקת הם גלאים למערכות התרעה לפריצה (ראה סעיף 3 לחוו"ד המתוקנת של מר שטיינברג).
3.2 הגלאים הפסיביים:
ככלל, גלאים המשמשים כחלקים של מערכות אזעקה מבצעים פעולה הכוללת "גילוי" של גוף זר הנכנס למרחב. עליו הם "משגיחים", בודקים ובוחנים את אותו גוף זר, ובמידת הצורך נעשה דיווח לרכזת האזעקה על קיומו של הגוף הזר לצורך הפעלת האזעקה.
(ראה לענין זה חוו"ד הראשונה של המומחה, מטעם התובעות מר ברנע בסעיף 2 א' לחוו"ד דעתו).
הגלאים הפסיבים, מבוססים על גילוי קרינה אינפרא – אדומה, והם מקבלים אספקת מתח ממערכת האזעקה.
מר ברנע הסביר בחוות דעתו, כי הגלאים הפסיביים פועלים על פי העיקרון של זיהוי וניתוח קרינת חום של גוף אדם שנמצא בטווח הגילוי והקליטה שלהם (ראה גם סעיף 8 לחוות דעתו המתוקנת של מר שטיינברג מטעם הנתבעת).
הגלאים בנוים כמערכת שלמה בפני עצמה, הבנויה ממספר תת מערכות.
(1) מערכת אופטית הכוללת שתי עדשות ומראה.
העדשות מעוצבות בצורה כדורית, המונעת הפרעות בשל רגישויות שונות, ומערכת האופטיקה בנויה כך, שהיא מונעת מזרמי אויר וחרקים שונים לחדור אליה (ראה למשל; הפרוספקט המתייחס לגלאי 40-FX – אשר סומן לצורך נוחות, נספח א/3 לסיכומי התובעות).
(2) מיתמר – יחידה הממירה את אינפרא אדום לאות חשמלי.
(3) יחידת עיבוד ואנליזה – מורכבת ממעגלים אלקטרונים משולבים, מבצעת אנאליזה לתמונה התרמית המתקבלת מהגוף הזר ובוחנת, (בהתאם לאלגוריתם שהוגדר לה) את מהות הגוף הזר, ובהתאם לתוצאה – מתקבלת דרגת יציאה מופעלת.
(ראה עדותו של ברנע, פרוטוקול מיום 26/9/2004, עמ' 29 שורות 11 – 15, עמ' 30 שורות 7 – 11, עמ' 43 שורות 19 – 21, וכן הפרוספקטים השונים של הגלאים שסומנו נספחים א/1, א/3, א/5 לסיכומי התובעת, אשר נוקבים במילים ANALYZED או LOGIC כפי שפרטו יפה ב"כ התובעות בסעיף 3.1.3 ג' לסיכומיהם).
(4) דרגת יציאה שהיא ממסר.
הגלאי הפסיבי צורף כמוצג (ת/11), וקיימת בו, כשם שקיימת בגלאי האקטיבי, ביחידת המקלט, נורית חיווי LED אשר נדלקת במצב של גילוי.
בכל הגלאים קיים חיישן (תא פוטואלקטרי), אשר גורם לשינוים בזרם החשמלי בתוך הגלאי בהתאם לשינוי בעוצמת האור הנקלטת על ידו.
ככל שעוצמת האור הנקלטת גבוהה יותר, עולה הזרם החשמלי בתוך הגלאי. השינויים בעוצמת הזרם שיוצר החיישן משמשים לקביעת סף הרגישות של הגלאים. היצרן או המתקין הם אלו שמתכננים מראש את עוצמת הזרם המינימלית, ורק כאשר עוצמת הזרם מגיעה למינימום, נשלחת התראת גילוי (ראה עדותו של ברנע מיום 26/9/2004 עמ' 33 שורה 14 ואילך וכן עמ' 30 שורות 1 – 13 לפרוטוקול).
3.3 הגלאים האקטיבים:
דוגמה של גלאי כזה הוגשה כמוצג בתיק (ת/2).
גלאים אלו מורכבים משתי יחידות.
(1) יחידה המשדרת אור אינפרא אדום – יחידת המקלט.
(2) יחידה הקולטת את קרן האור – יחידת המשדר.
כל עוד הקרניים המשודרות נקלטות ע"י המקלט – הגלאי אינו מתריע על הפרעה, אך כאשר הקרניים אינן נקלטות במקלט (בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע"י היצרן או המתקין), הגלאי מתריע על הפרעה.
יחידת המקלט כוללת את תת המערכות שמרכיבות את הגלאי הפסיבי, ויחידת המשדר כוללת מערכת אופטית ומערכת לבקרת עוצמה ותדר.
3.4 שני סוגי הגלאים כוללים רכיב, הנקרא "ממסר".
רכיב זה הוא האחראי על פתיחתו וסגירתו של המעגל האלקטרוני בין הגלאי לרכזת.
הנתבעת, אשר מבקשת לסווג את הגלאים בהתאם לפרט 4000-85.36 (ראה סעיפים 67 – 73 לסיכומיה) מבקשת להחיל על הגלאים סיווג החל על מימסרים.
פרט 85.36 לצו תעריף המכס מתייחס ל:
""מכשירים חשמליים למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים או לביצוע חיבורים אלו או בתוך מעגלים חשמליים (כגון: מפסקים, ממסרים, נתיכים, מדכאי נחשול זרם, שקעים, בתי נורות ותיבות חיבורים), למתח שאינו עולה על 1000 וולט –
...
4000 מימסרים
4999... אחרים".
3.5 ב"כ הנתבעת הדגיש בסיכומיו, כי סיווג זה בפרט 4000-85.36 לא נעשה בשל רכיב הממסר המצוי בתוך הגלאים, אלא כיון שלפי עמדת הנתבעת, כל הגלאי כולו מהווה מכשיר למיתוג, הפועל עפ"י עקרון הפעולה של ממסר, ועל כן הגלאים כמכלול צריכים להיות מסווגים כמכשיר למיתוג בפרט 4000-85.36.
יודגש, כי מעדותו של מר שטיינברג עצמו בחקירה הנגדית, ניתן היה להתרשם, כי עמדת הנתבעת היא שהממסר הוא רכיב עיקרי בגלאי עצמו.
כך למשל, בעמ' 43 שורות 6 – 10 לפרוטוקול מיום 28/12/2005 נשאל מר שטיינברג אם הוא סבור ש"הממסר הקטן הזה הוא העיקר מכל הרכיבים האלה" והשיב: "הממסר הקטן הזה הוא העיקר מכל הרכיבים". והוסיף: "כל הרכיבים נועדו לשרת את הממסר הזה", והוסיף וציין בעמ' 43 שורות 12 – 22 לאותו פרוטוקול:
"נכון, כל הרכיבים היקרים האלה שעולים עשרות מונים על פני הממסר, שעולה כמה סנטים, משרתים את הממסר הזה, לצורך תפקיד נכון שלו, ולצורך הפונקציה שהוא צריך לבצע. הממסר לא יכול לעבוד בלי שתהיה לו מערכת הפעלה במעגל משנה, וכל היחידות של מערכת ההפעלה הזאת עם היחידות שאתה מדבר עליהם, יקרים כאלה או אחרים, דברים אופטיים או כל מיני. ש. תראה מכונית. ת. הם למעשה האלמנט העיקרי שיוצרת פעולת ממסר נכונה, אחרת הממסר אין לו משמעות".
כלומר – מעדותו משתמע בבירור, כי הוא מייחס חשיבות לרכיב הממסר שהוא חלק מהגלאי עצמו.
(יחד עם זאת, יצוין, כי הסתייגות קלה מדברים אלו, ניתן למצוא בעדותו מיום 28/2/2005, עמ' 44 שורה 17 לפרוטוקול וכן בעדותו מיום 10/3/2005 במהלכה הוא ציין, כי הוא רואה את כל הגלאי כמימסר (עמ' 10 שורות 3 – 10 לפרורטוקול).
ב"כ התובעת מבחינתו היפנה לפרוספקטים של הגלאים, בהם צוין הממסר כ-Relay Output בלבד.
המומחה מטעמן של התובעות, מר ברנע, ציין בחקירתו הנגדית (עמ' 38 שורות 5 – 6, 10 – 11, 14 – 15 לפרוטוקול מיום 26/9/2004) כי בטכנולוגיה הקיימת היום (BLUETOOTH ו- HI-FI) ושיטות התקשורת הביתיות – ניתן להסתדר גם ללא ממסר, ובתכנון נכון יוכלו לפעול הגלאים גם ללא ממסר.
מהצילומים שצורפו לחוו"ד של ברנע (נספחים ו' ו-ז') ממוצגים ת/11, ת/12 ניתן להתרשם בבירור, כי הממסר הוא רק חלק קטן מתוך סך רכיבי הגלאי.
4. עריכת סווג לגלאים עפ"י המבחנים השונים:
מבחן הייעוד והשימוש:
4.1 הגלאים נשוא התביעה אמנם ניתנים באופן עקרוני לשימוש במכשירים אחרים ולאו דוקא למזעיקי אזעקה, כפי שניתן להבין מעדותו של מר ברנע (פרוטוקול מיום 13/2/2005 עמ' 15 לפרוטוקול), אלא שגלאים אלו יובאו ע"י התובעות על מנת שישמשו כחלק ממערכת אזעקה ולא לצורך אחר כלשהו, ולא הוכח ע"י מאן דהוא, כי בפועל נעשה בגלאים אלו שימוש אחר.
4.2 בפרוספקטים השונים של הגלאים נכתב במפורש כי הגלאים הם חלק של מערכת אזעקה.
כך למשל:
"Note: This unit is designed to detect an intruder and activate an alarm control panel. Being only a part of a complete system...
4.3 מר שטיינברג עצמו מטעם הנתבעת, אישר כי היצרן מייעד את הגלאים למערכות אזעקה, אם כי לטענתו, הגלאים יכולים לשמש גם לייעודים אחרים.
לגלאים יש תקנים אמריקאים של מערכות אזעקה (ראה סעיף ד' 4 לחוו"ד הראשונה של ברנע וכן עדותו בעמ' 38 שורות 18 – 21 לפרוטוקול מיום 26/9/2004) ובפועל, גלאים אלו מיועדים למערכות אזעקה והשימוש בהם בפועל, הוא כחלק ממערכות אזעקה.
כלומר – עפ"י מבחן המהות והשימוש בפועל" גלאים אלו משמשים בפועל כגלאים למערכות אזעקה, גם אם תיאורטית ניתן לעשות בהם גם שימוש אחר.
לענין זה יפים דברי ביהמ"ש בת"א (ת"א) 37461/97 א.ד.י. מערכות סטריאו נ' צביה ציון הפצת מערכות סטריאו לרכב בע"מ נ' מדינת ישראל (ת/9) שם חלקו על סיווגו של אימובילייזר ששימש אמצעי לנעילה ובלימה של מערכות רכב, והנתבעת ביקשה לסווגו בפרט 85.35 כמנתק מעגל אוטומטי ובימ"ש ציין:
"הנה כי עמדתה של הנתבעת הרואה את חזות האימובילייזר כמכשיר המבצע ניתוקים וחיבורים אוטומטיים במעגל חשמלי מתייחסת לטיבו במגזר מוגבל המתייחס למנגנון הפעולה בלבד אך מתעלמת לחלוטין מן הייעוד והשימוש
שנעשה בו בפועל".
ביהמ"ש באותו מקרה אישר סיווג האימוביליזר כמנעול על פי פרט 83.01 ולא כמנתק מעגל אוטומטי.
כמו כן יפים הדברים שנאמרו דווקא בסעיף 95 לסיכומי הנתבעת:
"בית המשפט שב וקבע כי ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים ביותר, ראוי שתיעשה על פי הייעוד הפונקציונלי של הטובין.
בפרשת רע"א 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ, פ"ד לט (3) 765, אמר הנשיא מ. שמגר:
"לעניין אמות המידה המנויות, אשר בהן יש להיעזר, מקובלת עלי הגישה, לפיה יש לבחון את המהות התיפקודית של המטלטלין, ומראיהם אינו מכריע לצורך סיווגם... נכון יהיה אם ייבחר הסיווג הדומינאנטי, היינו אותו סיווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המיתקן, המהווה מכלול אשר בתוכו מרכיבים שונים". דברים ברוח זו כתב חברי השופט ת. אור בפרשת מירון הנזכרת...".
במקרה דנן, השימוש בפועל והמהות התיפקודית של הגלאים היא כחלק ממערכות אעזקה.
4.4 מבחן המהות:
מלאכת סיווג טובין איננה קלה, וכבר אמר עליה כב' השופט אנגלרד כי "קשה סיווגם של מוצרים כקריעת ים סוף" (ע"א 655/99, 725/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ,פ"ד נה (5) 577).
הנתבעת טוענת, כי הגלאים עפ"י מהותם הם מכשירים חשמליים שתפקידם להמיר שינויים פיסקליים לאות חשמל!
לטענתה, האות החשמלי שמפיק הגלאי מהווה אינדיקציה להתרחשות השינוי הפיסיקלי ומשמש להפעלת מכשיר חשמלי נפרד.
מרבית הגלאים נשוא התביעה נועדו לקלוט קרני אור אינפרא אדום, וההבדל בין הגלאים מתמצה בסוג החיישן (ת"א פוטואלקטרי) המותקן בגלאי.
הגלאים מתוכננים כך שדרושה עוצמת זרם מינימלית (כתוצאה מעוצמת אור מינימלית) הנקבעת מראש ע"י היצרן או המתקין, וכאשר עוצמת הזרם מגיעה לאותו מינימום – מופעל המימסר ונשלחת הודעת גילוי.
עיקרון פעולה זה של המימסר מאפשר לחבר לגלאים כל מכשיר חשמלי ואין צורך בביצוע כיוון או התאמה מוקדמת בין הגלאי לאותו מכשיר, ולאו דווקא למכשיר מזעיק פריצה (מר ברנע, המומחה מטעם התובעות, אישר כי עקרונית ניתן לחבר הגלאי גם למכשירים שאינם משמשים למערכות אזעקה – עמ' 15 לפרוטוקול מיום 13/2/2005).
התובעות טענו, כי אין מדובר כלל ב"מכשיר חשמלי" הנכנס לפרט 85.36 לצו תעריף המכס, אלא הגלאי הוא מכשיר אלקטרוני להבדיל ממכשיר חשמלי.
הרכזת, אליה מדווח הגלאי, היא מערכת הכוללת רכיבים אלקטרונים אקטיביים, ועל כן עסקינן במערכת אלקטרונית ולא במערכת חשמלית.
כאשר הגלאי מדווח לרכזת ומפעיל אותה, הוא ממתג מעגל אלקטרוני ולא חשמלי.
התובעות סמכו אבחנתן בין "מעגל חשמלי" ו"מעגל אלקטרוני" בין היתר, בהתבסס על הגדרה מילונית מתוך The Illustrated Dictionary of Electronics STAN GIBILISCO (ת/16).
שם הוגדר: “Electronic Circuit”:
Electronic circuit: An electric circuit containing active electronic components such as transistors and integrated circuits as opposed to a circuit containing only passive electrical components such as resistors switches heating elements ect.
על כן, כאשר הגלאי עצמו הוא מכשיר אלקטרוני, ולא מכשיר חשמלי, כך גם המכשיר אותו מפעיל הגלאי. כלומר; הרכזת, הוא מערכת אלקטרונית ולא חשמלית.
מקובלת עלי טענת התובעות והמומחים מטעמן, בענין זה.
עסקינן ב"מכשיר אלקטרוני" ולא במכשיר חשמלי.
עצם העובדה שברמת העיקרון ניתן לחבר הגלאים למכשירים אחרים מלבד מערכות אזעקה, אינה הופכת באופן מהותי את הגלאים ל"ממסרים" כמשמעותו בפרט 85.36.4000 לצו תעריף המכס.
על פי מבחן המהות, משמשים הגלאים בפועל כחלקים של מערכות אזעקה בלבד, והגלאי מחובר בפועל רק לרכזת, שהיא מכשיר אלקטרוני.
4.5 העזרות בסיווגן של מדינות שונות באשר לגלאים:
4.5.1 צו תעריף המכס קובע הוראות סיווג בהתאם לאמנת בריסל בדבר השיטה המתואמת לתיאורם וקידודם של טובין, עליה חתמו מדינות רבות וביניהן ישראל.
המטרה היא להביא לאחידות ולתיאום בין המדינות השונות באשר לסיווג.
4.5.2 מר שטיינברג, מטעם הנתבעת, צרף לחוות דעתו המתוקנת מיום 21/11/2004 פרסום מתוך אתר האינטרנט של ארגון המכס העולמי, ולפיו גלאים זהים לגלאים שבמחלוקת, סווגו ע"י ארגון המכס העולמי בפרט 85.36.4000 - כממסרים.
4.5.3 אך צדקו ב"כ התובעות, כאשר ציינו, כי אין מדובר בהחלטות סווג של מועצת בריסל, אלא אתר האינטרנט של ארגון המכס העולמי מהווה מאגר המאגד בתוכו מאגרי מידע שונים של מדינות שונות, חברות פרטיות וארגונים בינלאומיים (ראה ת/13 וכן נספח ד' לחוו"ד של רגב) וההחלטה עליה נסמכה הנתבעת איננה החלטת סיווג של הגורם המוסמך. (ראה גם עדותו של רגב בפרוטוקול מיום 13/2/2005, עמ' 30 שורות 17 – 23 ועמ' 31 שורות 1 – 2).
מר שטיינברג עצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי יש מקרים בהם ההחלטות שמופיעות באותו מאגר מידע (Data Base) לא עומדות בקנה אחד עם ההחלטה של הועדה המוסמכת בבריסל (עמ' 30 שורות 4 – 6 לפרוטוקול מיום 28/2/2005 ו- ת/10).
4.5.4 ב"כ התובעות צירפו מצידם מספר החלטות של רשויות מכס בארה"ב אשר שללו סווג הגלאים בפרט 85.36 וסווגו הגלאים כחלקים של מערכות אזעקה – פריט 85.31.9000 (החלטות אלו צורפו לחוו"ד משלימה של רגב ויש לכך התייחסות בעדותו מיום 13/2/2005).
4.5.5 בשולי הדברים אציין, כי לכשעצמי סברתי, כי מן הראוי במקרה דנן, להפנות שאלה לועדה המוסמכת במועצת בריסל באשר לסווג המתאים לגלאים נשוא התביעה, שכן – החלטת מועצת בריסל מחייבת את אגף המכס והמע"מ ובזה היה בא הקץ לסכסוך רב השנים בין הצדדים, שיש לו השלכות מהותיות על יבואני גלאים אחרים.
התובעות לא הסכימו להצעה זו (יתכן בשל העובדה שכאשר ניתנה ההצעה היה זה לאחר שכבר נשמעו רוב רובן של העדויות והעבודה הרבה שהושקעה בתיק כבר נעשתה והליך נוסף היה כרוך בעלויות נוספות) ולא מצאתי לנכון לנקוט בהליך של הפנית השאלה ללא הסכמה, ולפיכך עלי ליתן את פסה"ד על יסוד מבחני עזר במקום לקבל תשובה ברורה "מפי המקור" שמטפל באופן שוטף בעניינים אלו - הועדה המוסמכת במועצת בריסל.
יובהר – כי בכל מקרה, אין די בקבלת חוו"ד של מועצת בריסל כאשר יש מחלוקת, ובימ"ש צריך להדרש לעניין, כאשר אין הסכמה.
4.6 הישענות על דברי ההסבר לשיטת המתואמת:
4.6.1 ב"כ הנתבעת ציין, ובצדק, כי דברי ההסבר לצו תעריף המכס, יכולים לסייע כאשר מתלבטים בשאלה פרשנית של פרט מסוים, ובהעדר פס"ד שניתן בישראל לגבי פרט מכס 4000-85.36 בנוגע לממסרים, יש לפנות לדברי ההסבר.
4.6.2 אלא שדברי ההסבר מגדירים "ממסרים" כ: "התקנים חשמליים שבאמצעותם המעגל נשלט באופן אוטומטי על ידי שינוי באותו מעגל או אחר.
משתמשים בהם, למשל, במכשירי טלקומוניקציה, מכשירי איתות בכבישים או מסילות רכבת, ולבקרה או הגנה של מכונות – כלים וכו' (ראה תרגום לעברית בסעיף 70 לסיכומי ב"כ הנתבעת).
כפי שציין ב"כ התובעות, הגלאי הוא מכשיר אלקטרוני ולא חשמלי ועל כן, אין בדברי ההסבר כדי לעזור במקרה דנן.
4.6.3 ב"כ הנתבעת ביקש למצוא דמיון בין הגלאים נשוא התביעה ובין "גלאי להבות", שבדברי ההסבר לפרט 85.31 העוסק ב"מכשיר איתות קולי או חזות" נכלל אותו גלאי להבות באותו סעיף.
בדברי ההסבר נאמר:
...גלאי שאיננו כולל איתות קולי או חזותי – יסווג בפרט 85.36".
4.6.4 צודקים ב"כ התובעות בטענה ולפיה, הגלאים שבמחלוקת כן כוללים אמצעי חיווי, ועל כן אין לסווגם בפרט 85.36.
בגלאים יש נורית חיווי LED אשר נדלקת במצב של גילוי ובשני דגמים של גלאים (VX-40A, BX-100PLUS) קיים זמזם פנימי היכול לתת חיווי קולי מקומי בנוסף לחיווי הגילוי, ועל כן, דברי ההסבר כלל אינם יכולים לסייע בענין זה לגישת הנתבעת.
(מקובלת עלי גם גישת ב"כ התובעות בסיכומיהן לפיה יכולת החיווי לא הופכת את הגלאים למכשירים עצמאיים ומזעיקי פריצה – עמ' 11 ו- 26 לסיכומים).
4.7 פרטי המכס הרלוונטים ומשמעותם המשפטית:
4.7.1 מלאכת הסיווג של הגלאים דנן לא היתה ברורה גם לנציגי הנתבעת, והם עצמם שינו את סווג הגלאים מספר פעמים, למרות שלא היה כל שוני בגלאים עצמם.
בשנת 1988 סווגו הגלאים ע"י הנתבעת בפרט 8900-85.43 כמכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמית, שלא תוארו באופן מפורט יותר במקום אחר. בשלב מסוים סווגו כפרט 4999-85.36 המתייחס לממסרים למתח העולה על 60 וולט שמשקל כל אחד מהם עולה על 150 גרם; ובשלב אחר "גילתה" הנתבעת כי רמת הוולט נמוכה יותר (למרות שלא חל כל שינוי בגלאים ורמת הוולט היתה נמוכה עוד קודם לכן) והסיווג שונה לפרט משנה אחר.
לאחר מכן שונה לפרט משנה אחר המתייחס למתח שאינו עולה על 60 וולט המיועדים להתקנה במבנה או עליו.
מר שטיינברג הבהיר, כי כאשר ערך ישיבה עם נציגי התובעות הוא הבין שמדובר ברמת וולט אחרת וכן גילה, כי שני דגמים כוללים זמזם פנימי (זאת למרות שהמסמכים שמצורפים לגלאים ניתן ללמוד את כל המידע המלא).
מר קסיס, ראש צוות מעריכים בבית המכס נתב"ג התייחס לשינויים שביצעה הנתבעת עצמה בסיווג הגלאים וציי: "כן, זה לא משנה. מבחינת המיסוי, המיסוי הוא אותו מיסוי" (עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול מיום 9/1/2005).
כלומר – אישר כי המכס שינה את סווג אותם גלאים מספר פעמים, אך כיוון שלגבי כל הסיווגים שעור המכס זהה, הוא לא חשב, כי השינויים הם בעלי חשיבות.
בין כך ובין כך, משינוי העמדה של הנתבעת באשר לסיווג הטובין ניתן לראות, כי אין מדובר בסיווג שהוא ברור ואין בילתו, ויש לבדוק את הסיווג "בשבע עיניים" בהתחשב בכך, שהפער הפיסקאלי בין עמדות הצדדים מתבטא בסכום ממוני שאינו מבוטל.
נותר לבדוק לאיזה פריט מכס ניתן לשבץ את הגלאים נשוא התביעה.
4.7.2 הגלאים כחלקים של מזעיקי פריצה – פרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס:
דברי ההסבר לשיטה המתואמת ביחס לפרט 85.31 (נספח ח' לחוות דעתו הראשונה של רגב) מתייחסים לטובין, שאמורים להיות כלולים בפרט זה.
בסעיף E יש התייחסות למזעיקי פריצה, ומוסבר כי הם מורכבים משני חלקים.
החלק המגלה (A detecting part) והחלק המאותת (A signaling part).
ההסבר הוא:
”Burglar alarms: These consist of two: a detecting part, and a signaling part (bell, buzzer, visual indicator, etc) which is set off automatically when the detecting part operates”.
הגלאים נשוא התביעה עונים בהחלט להגדרה זו.
באותם דברי הסבר, מתוארת אחת החלופות המתארות פעולת מזעיק פריצה, באופן שתואם את אופן פעולת הגלאי עם הרכזת:
Photoelectric devices. A ray (often of infra - red light) is focussed on a "photoelectric cell: when the ray is interrupted, the change in current in the photoelectric cell circuit sets off the alarm”.
ב"כ הנתבעת בסיכומיו ציין, כי "מזעיק פריצה" צריך להיות מורכב משני החלקים: הן מהחלק המגלה והן החלק המאותת וזאת על פי לשון דברי ההסבר: אך ב"כ התובעת ציין, ובצדק, כי הגלאים הם לא "מזעיק הפריצה" לכשעצמו אלא חלקים של מזעיקי פריצה. לפי פרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס.
מדובר בחלקים למכשירי איתות הכוללים גלאים פוטואלקטרים.
פרט 85.31 קובע: "מכשירי איתות קולי או חזותי, חשמליים (כגון: פעמונים, צופרים, מלואות, מחוונים, מזעיקי פריצה או אש).
ופרט: 9000-85.31 מתייחס לחלקים.
4.7.3 מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת ולפיה הסיווג המתאים ביותר לגלאים נשוא התביעה, מבחינה מהותית ומבחינה פונקציונאלית הוא הסיווג ע"פ פרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס, ועל כן אין מקום לבדוק את החלופות שצוינו ע"י ב"כ התובעות בסיכומיו, ואין צורך להחיל את כלל שובר שוויון לפי סעיף 3 (3) (ג) לצו תעריף המכס, שחל כאשר לא ניתן לסווג טובין לפי הוראות סיווג הקבועות בסעיף מסוים, ויש מספר פריטים שניתן להביאם בחשבון באותה מידה.
4.7.4 לסיכום:
לאור האמור לעיל, יש לסווג הגלאים נשוא התביעה במסגרת פרט 9000-85.31, ובאופן ספציפי בפרט 9090-85.31 לצו תעריף המכס, כחלק של מערכת אזעקה.
5. האם זכאיות התובעות להחזר מיסי יבוא
5.1 ב"כ הנתבעת הדגיש, כי עוד משנת 1994 היה ידוע לאופטקס. כי הנתבעת לא מקבלת את סיווג הגלאים כסיווג שסיווגה אותו אופטקס.
למרות זאת, עברה הפעילות לתובעת 2, שהחלה לייבא את אותם גלאים והתעלמה מקביעת המכס לגבי אופטקס.
עוד ציין ב"כ הנתבעת, כי התובעות הן חברות לא פעילות, אין להן פעילות עסקית, אין ביכולתן ו/או בכוונתן לפרוע את חובות המס שלהן, ועל כן שאלת הסיווג הצופה פני עתיד היא חסרת כל נפקות מבחינתן והשאלה היחידה שיש לה השלכה מבחינתן, היא השאלה הכספית של החזר מיסי יבוא ששולמו בעבר.
5.2 ב"כ הנתבעת ציין, כי בכל מקרה יש לדחות את תביעתן הכספית של התובעות ממספר נימוקים:
1) התובעות לא עמדו בתנאי סעיף 154 לפקודת המכס.
2) התובעות לא עמדו בתנאי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר תשכ"ח – 1968) [להלן: "חוק מיסים עקיפים"].
3) כפועל יוצא מכך, קיימת טענת התיישנות לגבי חלק ניכר מסכום התביעה.
5.3 ב"כ תובעות ציין, כי אין ממש בטענות אלו, שכן התובעות עמדו בתנאי סעיף 154 לפקודת המכס וסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים.
אין לקבל את טענת ההתיישנות וגם אם היתה מתקבלת גרסת הנתבעת, אזי מדובר לכל היותר ב-19 רשימוני יבוא שהתיישנו ולא 35 כפי שציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו.
5.4 התובעות טענו, כי אין ממש בטענות נגדן. אופטקס שילמה את החוב שנזקף לחובתה במלואו אגב מחאה ועל כן הנתבעת לא צריכה לגבות שום חוב ממנה ואין נפקות לכך אם אופטקס חברה פעילה או לא.
גם באשר לתובעת 2 אין לקבל את הטענות של הנתבעת, שכן על פי סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975, יכולה הנתבעת לגבות את החוב של הנתבעת 2 מצדדים שלישיים.
בין כך ובין כך, מאחר והגעתי כבר למסקנה ולפיה הסיווג הוא על פי גישתן של התובעות וכפועל יוצא מכך, הנתבעת היא זו שצריכה להחזיר כספים לתובעות ולא ההפך, הרי שאין נפקות לכך אם התובעות פעילות, אם לאו, שכן, הן לא חייבות כספים בגין הגלאים.
5.5 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם בנושא זה, הגעתי למסקנה ולפיה לגבי רוב הסכום, ניתן לקבל את טענות התובעות ולגבי חלק אחר שיצוין בהמשך, יש לקבל את טענת ההתיישנות כפי שיפורט:
5.6 על פי סעיף 154 (א) ו- (ב) לפקודת המכס, קיימת זכות תביעה לייבואן בגין מס ששילם "אגב מחאה", וזאת בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:
1. התגלה סכסוך בנוגע לסכום המכס או שעור המכס.
2. היבואן שיחרר את הטובין.
3. היבואן שילם את המס השנוי במחלוקת אגב מחאה.
4. היבואן הגיש תובענה להחזרת הסכום ששילם, כולו או מקצתו תוך שלושה חודשים מיום התשלום.
על פי סעיף 154 (ג) לפקודת המכס, התובענה תוגש רק אם נרשמו לפני התשלום ברשימון הטובין המילים: "שולם אגב מחאה".
5.7 במקרה דנן, קיימות שתי בעיות, עימן צריכות להתמודד התובעות.
האחת – על גבי חלק מרשימוני הייבוא לא נכתב כי הן שולמו אגב מחאה.
השניה – לגבי חלק מרשימוני הייבוא לא הוגשה תובענה תוך שלושה חודשים מיום התשלום.
כפועל יוצא מכך, אם אכן התובענה לא הוגשה תוך שלושה חודשים מיום התשלום, קיימת טענת התיישנות באשר לאותם רשימוני ייבוא.
5.8 באשר לעובדה ולפיה על חלק מרשימוני הייבוא לא נרשם "אגב מחאה":
מר רפי קסיס מטעם הנתבעת ציין בתצהירו 12 רשימוני ייבוא שייבאה אופטקס וכן רשימון נוסף שייבאה התובעת 2, לגביהם שולם המכס מבלי שנרשם על גבם "אגב מחאה".
התובעות ציינו, כי מאז אוקטובר 2000 ועד לסוף שנת 2002, אז הופסקה פעילותה של אופטקס, שחררו התובעות את הגלאים בהתאם לגישת הנתבעת והן שילמו "אגב מחאה" כפי שניתן לראות מדוגמאות של רשימונים שצורפו לתצהירן.
התובעות לא מכחישות את העובדה, שעל גבי הרשימונים שציין מר קסיס בתצהירו לא נרשמו המילים: "אגב מחאה" אך בנסיבות המקרה הספציפי הזה, מחאת התובעות היתה ידועה לנתבעת ולו רק מניהול ההליך דנן בבית המשפט.
להגשת התביעה בחודש אוקטובר 2000 קדמה גם תכתובת ענפה בין הצדדים.
כך שעובדת התשלום "תחת מחאה" היתה ידועה לנתבעת באופן ברור.
התובעות אף טענו, כי ביום 30/9/2001 פנו באי כוחם להנהלת המכס בניסיון להגיע להסכמה, כי תוצאת התביעה תחול גם על הרשימונים המשוחררים מאז הגשת התביעה, על מנת לחסוך בצורך לתקן את התביעה לעיתים תכופות. (נספח כט' לתצהירו של גרנט).
התובעות טענו, כי ניתנה להן תשובה בעל פה על ידי היועצת המשפטית דאז של אגף המכס, כי היא מסכימה לבקשתם באשר לרשמונים ששוחררו מיום 1/7/2001 ואילך.
הם ביקשו תשובה בכתב ובהעדר תשובה בכתב, תיקנו את כתב התביעה על מנת לכלול את כל הרשימונים הרלוונטיים.
בנסיבות אלו, טענו ב"כ התובעות, כי גם אם עקב השמטה, לא נכתב על כל הרשימונים "אגב מחאה" אין זה אומר שאותם רשימוני ייבוא שוחררו ללא מחאה.
אני סבורה, כי לאור המסכת העובדתית שעלתה בתיק, כולל תכתובת בין הצדדים, באי כוחם והעובדה שהגשת התביעה המתייחסת לסיווג הגלאים, ניתן להגיע למסקנה ולפיה התובעות גילו בהחלט את דעתה של הנתבעת על כך, שהן לא מסכימות לסיווג הגלאים שלה, וגם אם מסיבה זו או אחרת, סוכן המכס מטעם התובעות שכח לציין על גבי חלק מהרשימונים את המילים "אגב מחאה", הרי כבר הוגשה התביעה, הטיעונים כבר היו ידועים, ודי בכך על מנת ליידע את הנתבעת על התשלום "אגב מחאה" גם אם היתה השמטה על גבי מספר רשימונים של המילים המפורשות.
הוראות סעיפים 154 (א) ו(ב) לפקודת המכס הן הוראות מהותיות שיש למלא את כל ארבעתן, כפי שציין ב"כ הנתבעת, ובסעיף 154 (א) צוין, כי יש לשלם את הסכום "אגב מחאה" אך לא נכתב באותו סעיף כי מדובר בחובה לכתוב את המילים הללו על גבי רשימון הטובין.
כתיבת המילים נכתבה רק בסעיף 154 (ג) לפקודת המכס.
ציין בצדק ב"כ התובעות, כי ניתן ללמוד על העובדה שסעיף 154 (ג) הוא למעשה סעיף טכני, ודרישת הכתב אינה מהותית מכך, שעל פי סעיף 5 ח' לחוק מס קניה (סחורות ושירותים) תשי"ב – 1952, כאשר אדם חולק על חיוב במס בייבוא טובין, על פי חוק מס קניה, אזי לפי סעיף 5 ח' (ב):
"...יחולו הוראות סעיף 154 (א) ו- (ב) לפקודת המכס, בשינויים המחוייבים".
ולא החילו את סעיף 154 (ג') לפקודת המכס.
בנסיבות אלו, לאחר ששוכנעתי, כי הנתבעת ידעה על מחאת התובעות, ורשימוני הייבוא שעל חלקן לא נכתב בטעות "אגב מחאה", מתייחסים למעשה לתקופה שכבר היה ידוע על המחלוקת ועל התביעה הקיימת התלויה ועומדת בבית המשפט, אין לטעון כי רק מאחר שלא נכתבו המילים המפורשות, אין לקבל את התביעה בגין רשימוני ייבוא אלה.
5.9 באשר לטענת ההתיישנות:
שונה הדבר ביחס לטענת ההתיישנות, כלומר – לרשימוני הייבוא שלגביהם לא הוגשה תביעה בתוך שלושה חודשים. גם אם נקבל את טענת התובעות ולפיה, באי כוחם הגיעו להסכמה עם היועצת המשפטית דאז של המכס, להחיל את תוצאות ההליך על רשמונים ששוחררו החל מיום 1/7/2001 ואילך, אזי קימים מספר רשימונים שלגביהם לא הוגשה תביעה במועד, גם עפ"י אותה הסכמה.
רשימונים אלו מצוינים בסעיף 27 לתצהירו של מר קסיס והם 19 במספר. (נספחים טו/1 עד טו/19 לתצהירו).
ההתיישנות בחוקי המס, היא התיישנות מהותית, כפי שניתן לראות באופן ברור, בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש – משרד האוצר, מדינת ישראל ואח' נ' דניאל שחר ואח' פ"ד נו (2) 297.
וכן מפסקי הדין שצורפו לסיכומי ב"כ הנתבעת; ת"א (חיפה) 10597/02 מור בייקרס נ' מדינת ישראל - פס"ד של כב' השופט לבנוני, וכן פסק דינו של כב' השופט שמואל ברוך מבימ"ש השלום ברמלה, בת.א. 2664/96, 4166/96 אומניטק איכות בע"מ נ' מדינת ישראל ויניר, מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, שם הסתמך כב' השופט ברוך בית היתר, על פסק דינו של כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 132/85, 133 אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר – תעשיות פלדה בע"מ פ"ד מא (4) 477.
לסיכומו של דבר:
טענת ההתיישנות היא מהותית, וכאשר התביעה לא מוגשת במועד, אין להדרש לה, ביחס לרשימונים שלגביהם חלה ההתיישנות.
5.10 האם התובעות עמדו בתנאי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים?
ביהמ"ש העליון בהלכת קמור (ע"א 6080/97, 6111/97 קמור רכב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (5) 855) קבע כי ההסדר בסעיף 154 לפקודת המכס כפוף גם להוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים.
סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים קובע כדלקמן:
"יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ולגבי יתר כמשמעותו בפסקה (1) להגדרת "יתר", למעט לענין מס בולים – גם בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה:
(1) שהוא לא מכר את הטובין.
(2) שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם".
הוכחת אי גלגול מיסים אינה פשוטה, שכן קביעת מחיר של מוצר בתנאי שוק ותחרות, ומרכיב המס במחיר זה, תלויה במשתנים רבים. והתייחס לכך ביהמ"ש העליון בהלכת קמור(עמ' 451).
התובעות, באמצעות מר גרנט הביאו דוגמאות לחשבוניות מס שונות, על פיהן הן מכרו את הגלאים ללקוחות, וביקשו להראות, כי מהפער בין מחיר הקניה ומחיר המכירה, ניתן ללמוד על כך, שהמיסים לא נכללו במחיר המכירה של הגלאים.
מר גרנט צרף לתצהיריו (השני והשלישי) מספר דוגמאות לחשבוניות כאלה, וציין בסעיף 4.3 לתצהירו השלישי, כי הוא מצרף לתצהיר רק דוגמאות, וביום הדיון הוא יביא העתקים של כל חשבוניות המכירה של אותן שנים, באם יהיה צורך בהגשתם.
ואכן, לדיון הביא את העתקי החשבוניות (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 26/9/2004) וב"כ הנתבעת התנגד לקבלת המסמכים.
ב"כ הנתבעת טוען, כי טענות מסוג זה יש להוכיח בדרך של חוו"ד רואה חשבון, שטיפל בתובעות באופן שוטף ויכל לנתח את כלל הנתונים השנתיים בעסק ולהביאם בצורה מלאה ומקצועית בפני בימ"ש.
דרך של הגשת חוו"ד רואה חשבון היא דרך אפשרית בהחלט, אך אין זו דרך יחידה בנסיבות הענין.
מר גרנט בקי בכל הנוגע לחברות התובעות והוא זה שתימחר את הטובין ולא רואה חשבון.
מר גרנט ציין בעדותו, כי הוא הוריד את מחירי הטובין גם בגלל תנאי השוק (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 26/9/2004).
כפועל יוצא מהתחרות בשוק, היה בלתי אפשרי להעלות את מחיר הטובין באופן שיכלול את המיסים, שנדרשו התובעות לשלם.
לו היו התובעות מגלמות במחיר הגלאים את תשלום המיסים שנדרשו לשלם, היה מצופה שהמחיר יעלה ולא ירד, וגם אם הירידה במחיר נבעה גם מתנאי השוק, אין זה משנה את העובדה כי הירידה במחיר היתה נוסף לכך שהתובעות נאלצו לספוג את תשלום המיסים.
יפים לענין זה פסק הדין שצוין בסיכומי ב"כ התובעות:
ת.א. (י-ם) 501/92 פלב"ם מפעלי מתכת נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ, תק' – מח' 2002 (2) 9203, שם נאמר בסעיף 19 לפסה"ד:
"הנחתה הראשונה היא, כזכור, כי העוסק השני בדוגמה “גבה את מלוא המס מציבור הצרכנים", דהיינו, הוא גילגלו במלואו והעמיסו כולו על ציבור לקוחותיו, כך שהיה אדיש לו לחלוטין. הנחה זו אין לה על מה לסמוך. אדרבא, בשוק תחרותי הנחת המוצא הינה הפוכה, והעוסק איננו אדיש למס. מטרתו של העוסק איננה מכירת המוצר במחיר הגבוה ביותר. מטרתו היא, בראש ובראשונה, להשיא (למקסם) את רווחיו. כדי לממש מטרה זו, הוא קובע מחיר הקרוי, “profit maximizing price” המאזן בין הרצון לגרוף רווח גדול על כל מוצר לבין התובנה כי רווח גבוה מדי על מוצר עלול לפגוע קשות בביקוש לו. זוהי גם הנחת המוצא בפעולתו של אגף המכס והמע"מ: הטלת מכסים מביאה לירידה בביקושים למוצרים מיובאים, וכתוצאה מכך לעלייה בביקושים לתוצרת מקומית. אין המדובר אך ב"תיאוריות כלכליות" כהגדרת הנתבעת, כי אם במושכלות ראשונים המונחים ביסוד כל מערכת של מיסוי והיטלים".
לסיכום ענין זה:
מבחינה עובדתית, מחירי הגלאים ירדו לאחר שהתובעות נדרשו לשלם את המיסים לפי דרך הסווג של הנתבעת ולא עלו.
זאת נוסף לעובדה, שבשל תנאי שוק ותחרות, היה זה בלתי אפשרי מבחינת התובעת להעלות את מחיר הגלאים.
בנסיבות אלו, נחה דעתי, כי אכן תשלום "היתר" לא נכלל במחיר שהקונה שילם ועל כן הוכיחו התובעות כנדרש כי הן זכאיות "ליתר" עפ"י סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים.
6. לסיכום:
לאור האמור לעיל, יש לקבל את התביעה ברובה, ואני קובעת כדלקמן:
א) סווג הגלאים שבמחלוקת צריך להיות עפ"י פרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס.
ב) הודעת הגרעון שהוצאה לתובעת 2 בגין הגלאים – תבוטל.
ג) הנתבעת תחזיר לתובעות את הסכומים ששולמו בגין הסווג השגוי:
סך 362,501 ₪ עבור אופטקס.
סך 17,986 ₪ עבור התובעת 2 (סכומים אלו נכונים ליום הגשת כתב התביעה המתוקן).מסכומים אלו, יש לנכות את סכומי 19 הרשימונים שחלה עליהם ההתיישנות. (נספחים טו/1 עד טו/19 לתצהירו של מר קסיס).
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ד) הנתבעת תישא בהוצאות התובעות (לא כולל הוצאות הקלטת הדיונים) ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ.
ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ו (5 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
