החלטה
בבש"א 12713/03 עותר אגף המכס והמע"מ לחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת אגף המכס והמע"מ, בגין הטחת האשמות שוא, העלבת של פקידי ציבור, הטרדת הצדדים בבקשות סרק שאין להן בסיס ומשוללות בסיס משפטי, כדי שיהיה בתשלום ההוצאות מחסום מסויים להשתלחותו של המבקש נגדם. לטענת אגף המכס והמע"מ הבקשות שהוגשו ע"י המבקש בבש"א 9163/03, 11766/03 ו-11943/03 הן בקשות קנטרניות וטרדניות, יש בהגשתן ניצול לרעה של הליכי משפט והמבקש משתמש בהליכי הפירוק. נטען שסדר הדין להגשת בקשה למתן הוראות שאינם חייבים באגרת ביהמ"ש כדי לבזבז את זמנם של הצדדים וזמנו של ביהמ"ש בהאשמות אגף המכס והמע"מ ועובדיו בשימוש לרעה בכוחם השלטוני, בהגשת כתב אישום מופרך ובדוי נגדו וחקירה זדונית ועוד מיני האשמות שהנייר או הדעת אינם סובלים. ב"כ אגף המכס והמע"מ טוענת שהתנהגותו של המבקש מהווה,לכאורה, עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, ושלולא נכללו בכתבי בית דין היו בבחינת הוצאת דיבה כלפי כלל עובדי אגף המכס והמע"מ.
בתגובתו בכתב הסביר המבקש כי רשויות המס לא חדלו להכפיש אותו על כל בימה אפשרית ולהטיל בו דופי, תוך שימוש בלשון גסה כאילו גרם, כביכול, לגזילתם של מליונים מאוצר המדינה, במרמה, בכזב וברישומים כפולים. הוא אינו מבין מדוע על רקע זיכויו המוחלט בתיק הפלילי ממשיכים אלו להשתלח ולהתלהם כנגדו. משנת 1996 עברו המבקש ומשפחתו תקופה קשה ביותר כשחרב מאסר וקנס אדיר מונחים על צווארו והוא נשאר בודד במערכה כאשר כל מי שהיה אמון על הגנת החברה, ובעקיפין על הגנתו "נטשו את הבימה בזה אחר זה...".
המבקש חוזר על טענותיו שדווקא אגף המכס והמע"מ הוא שהציג מצגי שוא כוזבים בפני מפרק התשלובת. לעמדתו מליוני שקלים שולמו ביתר ע"י מעש פלדות כמס קנייה, ולכן אחריות המדינה לקריסת התשלובת ואח"כ לכריתת ההסכם לתשלום כספים רבים למדינה מקופת הפירוק (כמתואר בבש"א 9163/03). עוד נטען כי הבקשה להטלת הוצאות עליו הינה "שיא הציניות והחוצפה שניתן להעלות על הדעת" והוא מבקש לחייבם בהוצאות לדוגמא בשל הגשת בקשה זו.
הכנ"ר בתגובתו בכתב מתאר כי נפגש עם המבקש ובא כוחו ושהפגישה התקיימה לאור בקשת עו"ד שוחט ובידיעת המפרק. המפרק תמה על אותה פגישה ונודע לו עליה רק אחרי שהתקיימה. לעמדת הכנ"ר יש צדק בעמדת אגף המכס והמע"מ גבי הביטויים בהם בוחר המבקש ובא כוחו להעלות על הכתב. הצעתו להתרות במבקש שהתדיינות המלווה בהעלבות אישיות כנגד עובד ציבור אינה ראויה ואין מקומה בין כתלי ביהמ"ש, אם כי אין מקום להשית הוצאות על המבקש לטובת אגף המכס והמע"מ ויש להבהיר לו כי אם יבחר להבא להתבטא בצורה לא עניינית, תוך פגיעה אישית בצד כלשהו, יוטל עליו קנס בסכום שביהמ"ש יבחר להשית עליו באותן נסיבות.
המפרק שב ומדגיש את האיפוק שהוא נוקט כנגד הבקשות הפוגעות, שלוחות הרסן והבלתי מבוססות המוגשות נגדו ע"י המבקש, בנושאו את נטל התפקיד המוטל עליו כאשר הוא מודע לכך שעיקר מטרתה של ההשתלחות, והגשת בקשות סתמיות, מבלי שהדבר כרוך בתשלום אגרה, ל"עייף" אותו או ל"שבור את רוחו" ויש להוקיע דרך זו ע"י הטלת הוצאות לדוגמא על המבקש.
המפרק מזכיר את דרך השתלשלות העניינים שהביאו לכריתת ההסכם עם אגף המכס והמע"מ, לרבות עיסקת הטיעון בהתייחס לחברה בפירוק שהושגה בתיק הפלילי, ושהכל נעשה באישור ביהמ"ש. לטענת המפרק, לו היה טעם ממשי בעמדת המבקש לתביעות שלדעתו ראוי להגיש נגד המדינה או לביטול ההסכם שנעשה בתיק הפירוק, היה מי מן הנושים המובטחים המפורטים גם בבקשות השונות פונה לביהמ"ש לברר את העניין על פי דרכו או בתיאום עם המבקש. בהתחשב בחובות הבלתי נפרעים בעשרות מליוני שקלים, המפרק מברך את שטיין על זיכויו, אולם לדעתו אין בכך לשלול את היסוד שעמד בכריתת ההסכם עם אגף המכס והמע"מ. כך גם לדידו של המפרק, אם וככל שיהיה המבקש סבור כי על אגף המכס והמע"מ לשפות את המבקש על הוצאותיו, פתוחה לפניו הדרך לניהול הליכים מתאימים כנגד המדינה לאחר שזיכויו יהיה חלוט בתום הערעור הפלילי התלוי ועומד.
כבר רשמתי בהחלטתי מ-16.11.03 כי מטרת הדיון אליו זומנו הצדדים היתה למתן את עמדות הצדדים עד להכרעה בערעור הפלילי. אני בספק אם מטרה זו הושגה לאחר ששמעתי טענותיהם. יש לשבח את המפרק ואת עו"ד רוזין באת כח אגף המכס והמע"מ, על האיפוק הרב שהם מגלים בכתובים וגם בטיעוניהם בעל פה בכל ההליכים שהוגשו עד כה בפניי, בעניינו של המבקש ומקובלת עלי עמדתם שאין להרשות השתלחות בוטה בהם ע"י צד או בא כוחו. חלק מהבקשות שהוגשו ע"י המבקש היו חסרות יסוד ונדחו.
מנגד, ניצב המבקש שהיה מנהל מעש פלדות, הועמד לדין פלילי בת.פ. 2588/99, ביחד עם החברה באישומים חמורים של עבירות על חוק מס קניה השתמטות מתשלום מיסים תוך כוונה להונות את האוצר, דיווח כוזב לשלטונות המס ושאר עובדות המתוארות בכתב האישום. המבקש זוכה מכל אשמה בהכרעת דין מפורטת מיום 17.7.03, ולפיה לא הצליחה התביעה להרים את נטל ההוכחה בעובדת היסוד שעניינה סיווג הטובין המיובאים. הסבל המתואר על ידו ברור וטבעי. החקירה החלה ב-1996, אחרי שמצא עצמו נאשם בשנת 1999 בשל היותו שכיר בחברת מעש פלדות. ייצוגו ומימון ההוצאות המשפטיות שלו בתיק הפלילי הופסק ב-2001, זמן קצר לפני ההקראה, ואז נאלץ לממן את הוצאותיו, כמתואר בבקשות שכבר דנתי בהן ושבעקבותיהן קבעתי השתתפות מסויימת של קופת הפירוק בשכר טרחתו, בהחלטתי בבש"א 16596/02 ו-16630/01. עניינו או מעמדו של המבקש בהליכים בתיק הפירוק, קשורים עוד למחלוקת הראשונית שנתגלעה בינו לבין המפרק ואחרים בדבר תביעות החוב של אגף המכס והמע"מ שבגינן נקשר ההסכם עם המפרק.
אני דוחה את בקשתו בבש"א 11766/03 (שרק היום הוברר לי, לא ניתנה בה החלטה). הבקשה היא טורדנית, קנטרנית, מעליבה ובוטה ומוטב היה שלא היתה מוגשת.
למרות שאין דמיון בשימוש במונחים משפטיים של "מצג שווא" או "תום לב" לאלו הננקטים ע"י המבקש ובא כוחו, בשלב זה לא מצאתי לחייבו בתשלום כספים לקופת המדינה, או למפרק בנוסף למה שכבר חוייב לשלם לו. אין להטיל עליו סנקציה עתידית בדרך של קנס או חיוב כספי כזה או אחר אם ימשיך להתבטא בצורה בוטה תוך פגיעה אישית בצד כלשהו המעורב בהליכים. אני מניחה שמכאן ואילך יפנים את ההתנהגות הראויה של בעל דין, ובמיוחד בא כוחו, מי שאמור להיות אמון על התנהגות ודרך ניסוח של בקשות המוגשות לבית המשפט.
אני דוחה את הבקשה שהוגשה ע"י המבקש בבש"א 512/04, להורות למפרק להעביר לעיונו את הסכמי שכר הטרחה של עוה"ד שטיפלו בענייני מס הקניה של התשלובת מאז נפתחה החקירה הפלילית. מקובלת עלי עמדת המפרק שאין להכביד עליו ועל עובדיו לחפש הסכמים ישנים עוד מהתקופה שקדמה להקפאת ההליכים, אם יש כאלו. מה ששולם שם לעוה"ד אינו רלוונטי למה שאמור להיות שכר הטרחה שישולם למבקש ע"י חברת הביטוח בעקבות הפעלת פוליסת הביטוח. שיתוף הפעולה של המפרק באשר למימוש זכויותיו של המבקש אצל המבטחים, אינו מחייב הישענות על שכ"ט של אחרים - הסבירות המתוארת בפוליסה תיבחן בדרכים המקובלות ובדרך הפרשנית שבין מבוטח למבטח.
ניתנה היום י"ז בטבת, תשס"ד (11 בינואר 2004)
ב. גילאור, שופטת
סגן נשיא
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
