פסק דין
השופט א. רזי:
1. זהו ערעור המדינה על פסק דינו מיום 12.07.01 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר. סוקול) בתיק פלילי 3979/99.
המשיבים הואשמו בעבירות של התכנסות לשם הברחת טובין (סעיף 207 לפקודת המכס), הברחת טובין (סעיף 211 (א)(1) לפקודה) ובהגשת רשימון כוזב או לא נכון (סעיף 212 (4) לפקודה).
בנוסף לכך, המשיב מס' 1 (להלן:"גינל") הואשם בנפרד בעבירה של השטת טובין בניגוד לצו פיקוח (סעיף 7א לפקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש) תשל"ט-1979 ביחד עם סעיף 2 לצו למתן רשיונות יבוא, 1939).
המשיב מס' 2 (להלן: "הר-אדיר") הואשם בנפרד בעבירה נוספת של הגשת מסמך מזוייף ושימוש בו (סעיף 420 לחוק העונשין התשל"ז-1977).
בכתב האישום נטען, כי ביום 28.09.98 נתפסה במחסן השייך לגינל, מכולה מספר 4082407 PRSU, שיובאה על ידו מיוון. לפי הנטען, הרשימון לשחרורה של המכולה הוגש לרשויות המכס על ידי גינל באמצעות הר אדיר. כן נטען שבעקבות בדיקה פיזית שנעשתה במכולה נתגלו בה 53 מכונות הימורים האסורות ביבוא (להלן:"המכונות") ושהן הוסתרו על ידי פרטי ריהוט בחלקה הקדמי של המכולה.
בסעיפים 4 - 6 נאמר:
"הרשימון בגין המכולה הוגש לרשויות המכס על שם מר אורי ברזילי וחברת "כל רהיט להיט" שבבעלותו, וברשימון הוצהרו פרטי ריהוט בלבד.
בחקירה שנערכה ע"י יחידת החקירות במכס חיפה, הוברר כי הנאשם מס' 1 פנה לנאשם מס' 2 על מנת שזה יסייע בידו להבריח ארצה את המכונות וכי הנאשמים התכנסו במטרה לתכנן ולהבריח את המכונות עבור נאשם מס' 1.
על מנת לאפשר הגשת הרשימון הכוזב לרשויות, עשה הנאשם מס' 2 שימוש במסמכים וחותמות מזוייפים של אורי ברזילי וחברת "כל רהיט להיט" ובאופן זה שוחררה המכולה למחסנו של הנאשם מס' 1".
2. בית משפט קמא שמע ראיות והחליט להרשיע את גינל בעבירה של הגשת רשימון כוזב ואת הר-אדיר בסיוע לעבירה זו. מאידך, זוכו המשיבים מכל יתר העבירות שיוחסו להם ביחד ובנפרד.
בעקבות ההרשעה הוטלו על גינל 9 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וכן קנס בסכום של 20,000 ₪. עונשו של הר-אדיר הועמד על 4 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסכום של 12,000 ₪.
ערעורה של המדינה סב על הכרעת הדין, בכל הנוגע להחלטה לזכות את המשיבים מהעבירות של התכנסות לשם הברחת טובין והברחת טובין ועל זיכויו של גינל מהעבירה של השטת טובין בניגוד לצו הפיקוח. הערעור הוגש גם על קולת העונש שהוטל על המשיבים.
3. גינל, שוטר לשעבר, עסק בתקופה הרלבנטית ביבוא מכונות משחק למיניהן, במסחר במכונות אלה וכן בתיקונן.
בחודש אוגוסט 1998 הגיעה לארץ מכולה שהכילה מכונות משחק. אין מחלוקת שגינל היה היבואן של המכונות הללו ושבעת בדיקתן ע"י שלטונות המכס נמצא כי מדובר במכונות הימורים האסורות ביבוא. כעולה מהכרעת הדין והדבר אינו שנוי במחלוקת, הצליח גינל לשכנע את השלטונות כי המכולה נשלחה לארץ בטעות ועל רקע זה הושגה הסכמה שהמכולה תוחזר ליוון.
המקרה שלפנינו התרחש חודש ימים לאחר מכן. גינל היה מעוניין לייבא לארץ מכונות משחק. הגם שלטענתו מדובר היה במכונות משחק המותרות ביבוא, הוא חשש ששלטונות המכס יערימו עליו קשיים. גינל פנה בענין זה אל הר-אדיר והלה גילה נכונות לסייע לו באמצעות פנייה אל סוכן ביטוח בשם מרדכי דיין, שהינו בעל קשרים במכס. אין חולק, כי בעקבות פגישת המערערים עם דיין, הוסכם שהוא יטפל בשחרור המטען. גם אין חולק, כי בפגישה זו הוסכם שבמסמכי היבוא ירשמו הטובין כרהיטים וכן ששם היבואן יהיה מר ברזילי, בעליו של בית עסק למכירת רהיטים, וזאת ללא ידיעתו.
המעורבים בענין, אכן פעלו בהתאם למוסכם. בשטר המטען (ת/31) צויין, כי שם הנשגר הינו "כל רהיט להיט" וכן שהמכולה כוללת 57 מערכות ריהוט. פרטים אלה גם נרשמו בחשבון הספק (ת/30), בחשבון המטענים של המוביל הימי (ת/19) ולבסוף, גם ברשימון שנערך על ידי עמיל המכס, בהסתמך על המסמכים שהועברו אליו לשם טפול בשחרור המטען.
מאחר ולא הוגש ערעור על זיכויו של הר-אדיר מעבירת השמוש במסמך מזויף לא נדרש לסקור את העובדות בנוגע לזיוף שמו של היבואן. גם אין צורך להתייחס להליכי שחרור המטען בנמל חיפה.
סופו של דבר היה שהמטען שוחרר, הועמס על משאית ולפי הוראותיו של מרדכי דיין נשלח למחסנו של גינל ברח' קבוץ גלויות בחיפה. אין חולק, כי בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למכס על כך שהמטען כולל מכונות הימורים, הוחלט לבדוק את הסחורה בעת שהמשאית תגיע לפתח המחסן של גינל. לטענת השוטר שערך את הבדיקה, הוא גילה כי המטען כולל 53 מכונות משחק וכן מערכת סלון אחת.
כעולה מהכרעת הדין, המכונות הועברו את בית המכס, נערכו מספר צילומים וכעבור זמן, במועד בלתי ידוע, הוצאו המכונות (למעט אחת) אל מחוץ לגבולות הארץ, ככל הנראה במסגרת מכירה פומבית שנערכה ע"י שלטונות המס.
4. במהלך הדיון בבית משפט קמא, לא היתה מחלוקת בענין עריכתו של רשימון כוזב והגשתו למכס. גינל הודה בכך וכאמור, השופט המלומד הרשיעו בעבירה זו, תוך שנקבע שהר אדיר היה רק בגדר של מסייע לביצוע של העבירה הנדונה.
5. ישנן שתי הוראות חוק הרלבנטיות לאישומי ההברחה שיוחסו למערערים בכתב האישום.
האחת, בסעיף 211 לפקודת המכס העוסק באופן כללי בעבירה של "הברחה" וקובע את עונשו המירבי של אדם המורשע בעבירה זו.
בסעיף 1 לפקודה מוגדר מהי "הברחה" ובקשר לכך נקבע:
"ייבואם של טובין, או ייצואם או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בענין ייבואם, ייצואם והובלתם של טובין כאמור ולרבות כל נסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור."
השניה, בצו הפיקוח לפי סעיף 7 (א) לפקודת הייבוא והייצוא (נוסח חדש) תשל"ט - 1979 בשילוב עם סעיף 2 (ב) לצו המכס (הסדרת יבוא) תשמ"ז - 1987 הקובע כי:
"טובין המפורטים בתוספת השניה אסורים ביבוא לישראל".
פרט 95.04 לתוספת השניה של הצו, כולל ברשימת הטובין האסורים ביבוא "משחקי מזל או חלק מהם כמוגדר בסעיף 224 לחוק העונשין התשל"ז 1977.ב
6. גינל כפר בעובדות שיוחסו לו בענין "התכנסות לשם הברחת טובין" וכן בעובדות שיוחסו לו, הן בקשר לעבירת ההברחה הכללית והן בנוגע להברחת טובין האסורים ביבוא.ו
לטענתו, הוא ביקש מחבר לרכוש עבורו ביוון מכונות משחק משומשות, תוך שהודגש שלא כל מכונת משחק אסורה ביבוא. באשר לאופן ביצוע היבוא, הוא הבהיר שהדבר נעשה כדי להקל על שחרור המטען במכס. בעדותו ספר גינל על קשיים בירוקרטיים בייבוא מכונות משחק. הוא גם סיפר, כי בעבר השלטונות הקשו עליו וטענו כי יש ביכולתו להפוך מכונות משחק למכונות הימורים. כעולה מעדותו, במקרה זה, הוא החליט להסדיר את הייבוא מבלי שיאלץ להתמודד שוב עם הקשיים עליהם הצביע.
טענתו העיקרית היתה, כי אף שנהג שלא כדין, המערערת לא הוכיחה שהמכונות אותן ייבא במקרה דנן, היו מכונות הימורים.
בהקשר לגירסתו של גינל נאמר בהכרעת הדין:
"אין ספק שהסבר זה תמוה במעט, במיוחד לאור העובדה שגינל העיד כי גם לאחר תפיסת המכולה באשדוד (הארוע מחודש אוגוסט 98 - א.ר.), ביצע כ- 2 ייבואים, אך למרות זאת אין לבטלו (את ההסבר - א.ר.) במחי יד ואין לומר כי הינו נוגד כל הגיון סביר."
כעולה מהכרעת הדין, הנימוק העיקרי להחלטת הזיכוי, היה מבוסס על עמדתו של השופט המלומד אודות מחדלים מהותיים וחמורים מצד התביעה בכל הנוגע להוכחת העובדות שיוחסו למערערים בכתב האישום.
הדברים באו לידי ביטוי כמפורט להלן:
"המאשימה לא טרחה להביא כל עדות לגבי מכונות המשחק, אופן הזכייה בהן ומהות טובת ההנאה אותה יכול לקבל המשחק. המאשימה צירפה תמונות (ת/1) מהן ניתן לראות כי צורת המכונות המצולמות דומה למכונות מזל המוכרות מבתי הימורים אך אין בתמונות ללמד כיצד הן פועלות ומהי טיבה של הזכייה. העד מר מיכאל לוי שצילם את המכונות לא בדק אותן ולא הסביר בעדותו כיצד הן פועלות... מצולמות רק מכונות בודדות ולא ברור האם כל המכונות היו זהות.
חשוב לציין כי בישיבת ההקראה מיום 13/07/99 ביקש עו"ד לפידות, ב"כ הנאשם 1, לבדוק את המכונות על ידי מומחה מטעמו. בישיבה מיום 23/09/00 התברר כי כל המכונות, פרט לאחת, נשלחו לחו"ל ולא ניתן היה לבדקן. גם ביחס למכונה בודדת זו לא הובאה כל חוות דעת ולא ניתן כל הסבר כיצד המכונה פועלת.
המאשימה סומכת טענותיה על עדויות העדים בלבד. כך עדות השוטר מר ירון סמימי שראה במכולה "מכונות מזל"... העד מר ברגר בני אף הוא העיד כי נתפסו מכונות מזל אך לא ציין מהו הבסיס לקביעתו זו. אין כל טענה שהעד עצמו או מי מטעם המאשימה בדק את המכונות והעד אף ציין כי לא נערך כל רישום ממוספר ומסודר של המכונות שנתפסו. למעשה עולה כי העד מבסס את דבריו על המידע המודיעיני שהגיע למכס ולפיו אמורה להגיע מכולה ובה מכונות הימורים אסורות ביבוא. משנתפסה המכולה הניח כי זו אכן מכילה מכונות אסורות ביבוא אך בדיקה כלשהי לא נעשתה..."
"החשד העיקרי נלמד מהתנהגות הנאשמים. אין כל חולק כי המכולה לא הכילה רהיטים למרות שכך נרשם במסמכי היבוא ואין כל חולק כי במסמכי הייבוא נרשם הייבואן "כל רהיט להיט". דברים אלו מעידים על ניסיון של היבואן להרחיק עצמו מהמטען ויש בכך כדי להעלות חשד כבד שמא ידע היבואן, ולעניין זה הנאשמים או לכל הפחות הנאשם 1, כי הייבוא הינו של טובין אסורים ביבוא.
בסיס אחר ממנו מבקשת המשיבה ללמוד הינו היבוא שבוצע בחודש 8/96 אשר בו יובאה לארץ מכולה ובה משחקי מזל האסורים בייבוא…"
"העדויות בדבר עברם של הנאשמים אינן מלמדות מאום על טיבן של המכונות נשוא הייבוא במכולה שהרי אין בהן כדי להעיד על "שיטה". צריך לזכור כי הנאשם 1 - גינל, ייבא לישראל, ועל כך אין חולק, גם מטענים נוספים ובהם מכונות משחק המותרות בייבוא. מדוע "לזכור" רק את מכונות המשחק האסורות שייבא. צריך לזכור שאלו הוצאו מהארץ לאחר ששלטונות המכס בדקו וקיבלו את הסברו של גינל בדבר הטעות…"
"ממכלול העדויות האמורות מתברר כי בידי המאשימה אין כל עדות ישירה, בין בדרך של חוות דעת בין בעדות של עדים, ובין בהודאות של הנאשמים ולפיהן המכונות שיובאו במכולה היו מכונות משחק אסורות במובן סעיף 224 לחוק העונשין. כל שיש בידי המאשימה היו ראיות נסיבתיות כלליות המעלות חשדות ותמיהות. התמיהה המרכזית הינה כמובן, מדוע היה צורך לנקוט בהליכי הסתרה של המטען, הטעיה בשם היבואן ושימוש במר דיין כמתווך בייבוא.
מר גינל הסביר כי עשה זאת על מנת להקל על הליך השחרור. לעדותו נגרמו קשיים בירוקרטיים בייבוא מכונות משחק. בין היתר הקשו עליו וטענו כי הוא יכול להפוך מכונות משחק למכונות הימורים. כדי להתגבר על הקשיים הבירוקרטיים, והואיל והיה מוכר בהיותו שוטר לשעבר, ביקש להעזר באחר. גינל הדגיש כי כלל לא ידע אילו מכונות נמצאות במכולה שכן ביקש מחבר לרכוש עבורו מכונות משומשות ביוון, וכי גם לאחר תפיסת המכולה לא התאפשר לו לראות את המכונות… אין ספק שהסבר זה תמוה במעט במיוחד לאור העובדה שגינל העיד כי גם לאחר תפיסת המכולה באשדוד ביצע כ- 2 יבואים, אך למרות זאת אין לבטלו במחי יד ואין לומר כי הינו נוגד כל הגיון סביר."
7. באת כח המדינה מלינה על הכרעת הדין. לטענתה, השופט המלומד התעלם מן העובדה שכבר בישיבת ההקראה, גינל הודה שאין הוא כופר בעובדות המפורטות בסעיף 3 לכתב האישום, לפיהן "מבדיקה פיזית שנעשתה במכולה נתגלו בה 53 מכונות הימורים האסורות ביבוא". לטענתה, אין לקבל את ההסבר שהועלה בשלב הסכומים, כי מדובר בטעות סופר שנפלה ברישום הפרוטוקול.
באת כח המדינה סבורה, שגם ללא קשר להודייה שנמסרה בראשית ההליך, הובאו ראיות מספיקות לצורך הרשעת המערערים בעבירות ההברחה. תשומת הלב הופנתה להודיית גינל בעת שנחקר ביום 01.10.98, לשקריו במהלך המשפט ולסתירות בגירסותיו. כן נטען, שלא היה יסוד להתעלם מהארוע שהתרחש חודש ימים קודם לכן ולקבוע שאין הדבר מעיד על "שיטה". באת כח המדינה הפנתה לעדויותיהם של חוקרי המכס והשוטר ירון סמימי וטענה, כי אף שאינם עדים מומחים דרוש היה לתת לעדויות אלה משקל רב, במיוחד לנוכח מכלול הנסיבות, בין היתר לאור הכיתוב "RULETTE" הנראה על גבי התמונות שצולמו והתשלום הרב (8,500 דולר) והבלתי מקובל שגינל היה מוכן לשלם עבור הטפול בשחרור המטען, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. באת כח המדינה מסתמכת גם על עדותו המפלילה של אלכסנדר שמלשוילי שבתקופה הרלבנטית הועסק על ידי גינל כטכנאי.
באת כח המדינה איננה מקבלת את דברי הביקורת על כך שעובדי המכס הזדרזו למכור את המכונות ולהוציאן מן הארץ. לטענתה, המערערת פעלה כדין בהתאם לסמכותה לפי פקודת המכס וכן שגינל לא נקט בכל הליך לצורך החזרת המכונות שנתפסו.
באשר לזיכויו של הר-אדיר נטען, כי בית משפט קמא התעלם מעדותו השקרית ולא ייחס לכך כל משקל.
8. ב"כ המשיבים תומכים בהכרעת הדין, המבוססת לטענתם, על קביעות עובדתיות שאין כל יסוד להתערב בהן. הם מאמצים את כל נימוקיו של השופט המלומד ומבקשים, שגם אנו נלך בדרך זו.
באשר לנסיונה של המערערת להסתמך על הרישום בפרוטוקול בשלב ההקראה נטען ע"י בא כוחו של גינל, שאמנם מדובר בטעות סופר ושהראיה לכך היא, שגינל ניהל את הגנתו על בסיס כפירה בעובדות כתב האישום בנוגע לטיבן של המכונות שנתפסו על ידי המכס.
בהתייחס לתשלום שגינל היה מוכן לשלם בעד שחרור המטען, נטען שניתן על ידו הסבר שאין לפקפק בו, היינו רצון לשחרר את הטובין במהירות ולהמנע מהליכים "ארוכים ומתישים".
9. אקדים ואומר, כי מקובלים עלי דברי הביקורת של השופט המלומד בכל הנוגע להתנהלות המערערת בשלב החקירה ובמהלך הדיון. בתיק כה פשוט, ניתן היה בנקל להציג ראיות, שלטענת המערערת, יש בהן כדי להרשיע את המשיבים בעבירות ההברחה שיוחסו להם בכתב האישום. כפי שעולה מהראיות על אופן הטפול באירוע מחודש אוגוסט 1998, עובדי המערערת יודעים היטב כיצד לבדוק מכונות משחק ולעמוד על טיבן. אין כל ספק, שעל פי נוהלי עבודה תקינים דרוש לערוך תיעוד בנוגע לכל בדיקה של טובין שמתעורר לגביהם חשד שהם אסורים לייבוא. כמפורט בת/27, כך נהג מר צבי ניסים בקשר למכולה שיובאה לארץ על ידי גינל בחודש אוגוסט 98 וכך מצופה היה לנהוג במקרה דנן.
בצד דברים אלה, יש להזכיר את ההלכה בענין חובת המאשימה בנוגע להבאת ראיות במשפט פלילי ואת עמדת הפסיקה בקשר לכך, בבוא ביהמ"ש להכריע את הדין. אפילו אם היתה אפשרות לחקור בנושא כזה או אחר והדבר לא נעשה, השאלה היא בסופו של יום, מהי התמונה הכוללת של הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש במהלך הדיון, לרבות ראיות שהוצגו על ידי הנאשם. כידוע, לעיתים קורה שדוקא הנאשם הוא אשר מספק את הראיות המפלילות.
בערעור פלילי 5825/97 עובדיה שלום נ' מ"י פ"ד נה (2) עמ' 933 נאמר:
"בדוננו בהליך פלילי אנו ממקדים את מבטנו ב"יש", בראיות שהובאו בפני בית המשפט ולא בהשערות ובטענות שיש בהן כדי להסביר את שלא הוכח בבית המשפט... במקרה שבפנינו עולה אשמתו הברורה של המערער מן ה"יש" ואין בחסר לו טוען הסניגור, כדי לנתץ את הפסיפס שהצטרף לתמונה שלימה וברורה וכדי להטיל ספק ממשי ורציונלי באשמתו של המערער...".
10. בזיקה לענייננו, השאלה היא מהו חומר הראיות הכולל שעמד בפני בית משפט קמא בעת מתן הכרעת הדין והאם מחדלי המערערת בהבאת ראיות היו קריטיים, באופן שהצדיק לזכות את המערערים מעבירות ההברחה שיוחסו להם.
עיינתי בחומר הראיות ודעתי היא, שההחלטה לזכות את המערערים היתה שגויה.
אינני מתכוון לתפוס את גינל בדברים שנאמרו מפי בא כוחו בשלב ההקראה, בתגובה שניתנה לכתב האישום. כעולה מפרוטוקול הדיון, המשפט התנהל על בסיס ההנחה שגינל כפר בעובדותיו של כתב האישום ולא באה מצד באת כח המאשימה כל הערה בקשר לכך.
מאידך, בהתייחס לראיות המרשיעות, נוכחתי שמרביתן סופקו על ידי גינל. כן קיימות בתיק ראיות מרשיעות שהוצגו על ידי עובדו, אלכסנדר שמאשוילי ובנוסף, ישנן ראיות נסיבתיות כבדות משקל.
גירסתו של גינל נראית בעיני, על פניה, מופרכת וחסרת כל הגיון. אדם סביר אינו מגלה נכונות לשלם סכום כסף כה רב לצורך טפול בהסדרת ייבוא, מקום שבדרך הרגילה העלויות הן פחותות בהרבה. בהקשר לענין הנדון, חוסר הסבירות הקיצוני מקבל משנה תוקף, בשים לב לכך שהיקפה של עיסקת הייבוא הגיע לכדי 4,560 דולר.
אדם סביר והגון, החפץ לבצע עיסקת ייבוא המותרת על פי הדין, נוהג לעמוד על זכויותיו ובמידת הצורך ממהר לפנות לביהמ"ש לקבלת סעד, בעקבות מעשה שלטענתו נעשה על ידי רשות מנהלית בטעות או בשל סיבה אחרת כגון, ניצול לרעה של הכח השלטוני.
אינני סבור, שיש מקום לקבל את טענתו של גינל על כך שעובדי המכס לא איפשרו לו לראות את המכונות ואף לא את הטענה שהוליכו אותו שולל בכך שהמכונות נמכרו במכירה פומבית ומבלי שהודיעו לו על כך.
המכונות שנתפסו, כך עולה מהראיות, חולטו על ידי המכס. ההודעה על כך נמסרה לו ביום 01.10.98 בעת שחתם על אישור בדבר תפיסת טובין. האישור (ת/11) מתייחס ל- 53 "מכונות משחק" וצויין בו כי הטובין "מחולטים" מכח סעיף 188 לפקודת המכס. באישור זה גם צויין כי בעליהם של הטובין שנתפסו רשאים "להגיש לגובה המכס הקרוב ביותר, תוך חודש ימים מיום התפיסה, הודעה בכתב שהם תובעים את התפוס".
אין, אפוא, כל משמעות לטענה שאנשי המכס סירבו להראות לגינל את המכונות. גינל לא היה תלוי בחסדים. מכח הודעת החילוט היה עליו להגיש הודעה בכתב לגובה המכס. הוא גם רשאי היה לפנות בעניין זה לבית המשפט, לרבות בתביעה כספית. ההמנעות מלנקוט באחד מן הצעדים הללו אומרת דרשני. לדעתי, שום אדם סביר הבטוח בצדקתו, לא היה מתנהג כמותו.
עמדתי בענין הערעור איננה מבוססת רק על שיקולים של הגיון ושכל ישר. מסתבר, כי ביום 01.10.98 נגבתה מגינל הודעת חשוד (ת/7) שכבר בראשיתה ובטרם נכנס החוקר לעובי הקורה, נשאל גינל לגבי הקשר שלו למכולה שנתפסה ביום 29.08.98 ועל כך השיב:
"אני מתעסק במכונות משחק והייתי מעוניין לייבא מכונות. מכיוון שישנם קשיים בייבוא מכונות... יש לי חבר בשם משה הר-אדיר והוא אמר לי שיש לו מישהוא שיכול לייבא מכולה לנמל חיפה והוא בעל מהלכים ולא תהיה לו בעיה לייבא מכונות הימורים"(ההדגשות אינן במקור - א.ר.).
עיון בחומר הראיות מעלה שקיימת נגד גינל ראיה נוספת בעלת משקל רב. מיכאל לוי, רכז המודיעין של המכס, סיפר בעדותו שכמה מן המכונות שהיו במכולה תועדו על ידו בתמונות ועדותו בענין זה לא נסתרה.
מהתמונות (ת/1) שהוצגו על ידי המאשימה, אכן עולה לפחות לכאורה, שהמכונות נראות כמכונות הימורים. על גינל היה, אפוא, לנקוט עמדה בנוגע לתמונות אלה וכשניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, השיב באופן מתחמק באומרו:
" אני לא יכול לאשר שהצילומים שהוגשו לבית המשפט הם צילומי המכונות" (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 31).
תשובה זו אין לקבל. גינל, היודע היטב כיצד נראית מכונת הימורים, חייב היה להגיד משהו בנוגע לתמונות שהוצגו בפניו. כך, למשל, ניתן היה להסביר כי גם שלפי החזות החיצונית המכונה נראית כמכונת הימורים, לאמיתו של דבר, זוהי מכונת משחק שאין כל איסור לייבאה לארץ.
11. בעדותו של גינל בבית המשפט, הוא הציג את עצמו כבעל עסק להשכרת מכונות אלקטרוניות, תוך שהודגש כי "המכונות הן מכונות וידאו" כגון אלה המוצבות במרכזי קניות לשימוש המבקרים במקום.
לאור דבריו המפורשים בהודעה ת/7, אין לקבל את נסיונו של גינל להעמיד פנים כמי שעוסק רק במכונות וידאו המיועדות, בעיקר, לילדים. כל ספק, אם בכלל קיים כזה, הוסר לאור דבריו של אלכסנדר שמלשוילי, שהועסק באותם ימים על ידי גינל כטכנאי במעבדה.
בהודעה שנגבתה מאלכסנדר ביום 28.09.98, נמסרו פרטים חשובים בנוגע לשאלה השנויה במחלוקת, אך הוא חזר מהם במהלך עדותו בבית המשפט, באופן הנראה מגמתי ומביש והוכרז כעד עויין.
בהודעתו האמורה (ת/34) סיפר אלכסנדר על עבודתו אצל גינל כטכנאי העוסק "בתיקון מכונות משחקים, הימורים וגם משחקי וידאו". (ההדגשות אינן במקור - א.ר.).
בהקשר לעיסוקיו של גינל במכונות הימורים ובהתייחס למכונות שנתפסו ביום 28.09.98 נאמר על ידו:
"שמעתי שהיה עוד קונטיינר אחד של מכונות הימורים לפני כחצי שנה. פעם הייתי במחסן ועזרתי לפרוק מכולה של 20 פיט של מכונות וידאו וגם מכונות הימורים... והיום, הייתי צריך לעזור לפרק מכולה כזאת" (ההדגשה איננה במקור - א.ר.).
העובדה שגינל עוסק במכונות הימורים, הועלתה במהלך גביית הודעתו של אלכסנדר, לאחר שנתפס ברשותו באותו יום צרור מפתחות. בעדותו בבית המשפט סיפר העד, כי "מדובר במפתחות של מכונות וידאו". הוא גם טען "כמעט בטוח שהמפתחות לא שייכים לגינל."
מסתבר, כי באשר לצרור המפתחות הזה, נמסרה בהודעתו של אלכסנדר גירסה שונה לחלוטין.
בעמ' 2 להודעה (ת/34) סיפר העד, מבלי שהופנתה אליו כל שאלה מדריכה או מכוונת, כי מדובר במפתחות של 4 מנעולי מכונות הימורים. אלכסנדר גם ידע לספר, כי מכונה זו מוצבת בשפרעם.
12.הרשעתו של הר-אדיר בעבירה היותר קלה שיוחסה לו בכתב האישום, מתבקשת לנוכח הראיות נגד גינל ולאור עמדתי שיש להרשיעו.
הר-אדיר היה דמות מרכזית בפרשת ההברחה. הוא הגה את הרעיון לביצוע התחבולה בפגישת ההתכנסות עם דיין והודה בכך. לא מתקבל על הדעת, שהר-אדיר לא היה שותף סוד לבעיה שהציקה לגינל בנוגע לייבוא המטען. בהקשר זה, יש להפעיל הגיון ושכל ישר ועל פי מדדים אלה, לא ניתן להגיע למסקנה אחרת, זולת שהר-אדיר ידע שגינל חפץ לייבא לארץ מכונות הימורים ושהדבר מנוגד לחוק.
13.אני מציע, אפוא, לחבריי להרכב לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את גינל והר-אדיר בעבירה של התכנסות לשם הברחת טובין ובעבירה של הברחת טובין. את גינל אני מציע להרשיע בעבירה נוספת של השטת טובין בניגוד לצו הפיקוח.
בעקבות ההרשעה בעבירות הנוספות, מתבקש להחמיר בעונש שהוטל על המשיבים בבית משפט קמא. באת כח המערערת לא ביקשה בבית משפט קמא וגם לא לפנינו לגזור על המשיבים או מי מהם מאסר בפועל, אלא הסתפקה בטיעוניה לפנינו לענין העונש, להגדיל את הקנסות, שנגזרו על המשיבים. לאור עמדתה של באת כח המערערת בענין זה, אני מציע להגדיל את תשלום הקנס שהוטל על גינל ולהעמידו על סכום של 40,000 ₪. הקנס על הר-אדיר יוגדל ויועמד על סכום של 20,000 ₪.
יתר ההוראות שבגזר הדין, המתייחסות לענשים שנגזרו על המשיבים, ישארו על כנן.
א. רזי, שופט
השופט ח. פיזם (אב"ד) ס. נשיא:
מסכים אני לדעתו של חברי השופט א. רזי, הן באשר להרשעה הנוספת וכן באשר לעונש המוגדל.
ח. פיזם, ס. נשיא
(אב"ד)
השופטת ש. שטמר:
אני מסכימה לפסק דינו של השופט א. רזי.
ש. שטמר, שופטת
לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א. רזי.
ניתן היום כ"א באלול, תשס"ג (18 בספטמבר 2003) במעמד ב"כ המערערת וב"כ המשיבים.
ח. פיזם סגן נשיא [אב"ד]
א. רזי, שופט
ש.שטמר, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
