פסק דין
השופטת ע' ארבל:
1. עתירה שעניינה בקשת העותרת, חברה לייבוא תבואות ומספוא כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יתירו לעותרת לשחרר מנמל אשדוד מטען של גרעיני תירס שיובא על ידה, ומדוע לא יתירו לעותרת למכור מטען זה במדינת ישראל לצורך שימוש בו בתערובת מאכל לעופות ולבקר, לרבות על ידי מתן היתר אשר יהא מותנה במילוי דרישות מקצועיות אשר ייקבעו על ידי המשיבים. כן נתבקש בית המשפט להורות למשיבים ליתן לעותרת היתר לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מספוא והסחר בו), תשל"א – 1971.
כסעד ביניים נתבקש בית המשפט להתיר את העברת המטען אל מחסן שמחוץ לנמל אשדוד וזאת על מנת למנוע נזק כלכלי עצום, שלטענת העותרת נגרם כל עת שהמטען אינו משוחרר וילך ויתעצם עד לסיום בירור העניין.
2. העותרת מייבאת תבואות המיועדות למאכל בעלי חיים – בעיקר עופות ובקר. מטעני התבואות משמשים כמרכיב בהכנת תערובות להאבסת בעלי החיים. מאז חודש נובמבר 2004 ייבאה העותרת לישראל ארבעה משלוחים של מטעני תירס שמקורם באוקראינה. המטען נשוא העתירה הוא החמישי במספר.
העותרת טוענת, כי המשיבים סירבו להתיר את כניסת המטען לישראל מאחר שבבדיקות שנערכו למטען לאחר הגיעו לישראל, התגלו בו רעלנים במינון גבוה מהמותר על פי התקן החל בישראל בעניין זה. לטענתה, אין מדובר ברעלנים הנושאים עימם סכנה לבריאות הציבור ולכל היותר עשויים הם להשפיע על קצב הגידול או על אפקטיביות האבסת בעלי החיים הניזונים ממנו. העותרת מבהירה, כי מזה שנים נהוגה פרקטיקה לפיה מטען שנושא רעלנים במינון יתר משוחרר למחסן והמשיבים נותנים הוראות לגבי השימוש בו, בין היתר על ידי ערבוב המטען עם מטענים אחרים, כך שמינון הרעלנים יורד אל מתחת לשיעור המקסימאלי המותר. לטענתה, פרקטיקה זו מונהגת על ידי המשיבים והיא מגובה בחוות דעת מקצועיות ותואמת את הדין. עוד נטען, כי ההחלטה למנוע מהעותרת להתיר את כניסת המטען והשימוש בו גורמת לעותרת נזקים כבדים, שכן עלות אחסנת המטען בנמל גבוהה ביותר ועומדת על סך של כ- 5,000 ₪ ליום והיא אף האמירה ל- 30,000 ש"ח והאפשרות למצוא קונה בארץ אחרת מוגבלת וכרוכה בעלויות כלכליות גבוהות.
העותרת מבקשת כי המשיבים יתירו את השימוש במטען תוך מתן הנחיות וקביעת תנאים אשר יבטיחו כי המטען יעמוד בכל הדרישות החוקיות. לטענתה, ניתן להגן על עניינו של הציבור תוך נקיטת אמצעים מתונים מאלה שננקטו ובלי לגרום לעותרת נזק של כמיליון דולר של ארה"ב. העותרת מבקשת ליישם בהקשר זה את עקרון המידתיות. ההחלטה לא להתיר לה לייבא את המטען לוקה, לטענתה, באפליה ביחס ליבואנים אחרים ומקרים אחרים כמפורט בעתירה.
3. המשיבים טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה, וכך גם דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות. בתשובתם הם מבהירים, כי לאחר בדיקות ודיונים שנערכו במשרד החקלאות, לאחר שהתגלו ממצאים חריגים בבדיקת רעלנים במטען התירס מאוקראינה, שלחה מנהלת מחלקת כימיה בשירותים להגנת הצומח ולביקורת אצל המשיבים מכתב אל העותרת ובו הודיעה כי כל משלוח תירס מאוקראינה ישוחרר רק לאחר בדיקת רעלנים בארץ. לטענת המשיבים, מכתב זה הגיע לידי העותרת עוד בטרם הגיעה האוניה ארצה ועליה המטען נשוא העתירה. לאחר פריקת המטען, טרם שחרורו, הוא נבדק על ידי המשיבים. הבדיקה העלתה כי מינון הרעלנים מסוג T-2במטען עומד על 260 ppb, בעוד המינון המותר בישראל עומד על 100 ppb. לבקשת העותרת, נערכו למטען ארבע בדיקות נוספות שהראו כי מינון הרעלן במטען נע בין 172-195 ppb. המשיבים מדגישים, כי העותרת לא חלקה על תוצאות הבדיקות שנערכו למטען. בין הצדדים התקיימו מגעים בניסיון להציע דרכים לפיתרון הבעיה, אך פיתרון שכזה לא נמצא, באשר מבחינת המשיבים, עצם הוצאת המטען מחוץ לשערי הנמל כמבוקש, משמעו שחרור המטען והכנסתו לארץ. יצוין, כי המשיבים הביעו נכונות לסייע בידה של העותרת להוציא את המטען אל מחוץ לישראל. המשיבים מדגישים כי פירוט המגעים והניסיונות לסייע לעותרת "להציל" את המטען אין לו זכר בכתב העתירה ויש בכך כדי להוות משום חוסר ניקיון כפיים.
4. שקלנו את מכלול הנסיבות והטיעונים שהועלו בפנינו והחלטנו שדין העתירה להידחות, מהנימוקים כדלקמן.
המשיבים הינם הגורם המקצועי המופקד על מתן אישורים לייבוא מספוא, כמו גם לבדיקת רעלנים אשר עלולים לפגוע בבעלי החיים שייזונו מהם, וכתוצאה מכך עלולה להיפגע גם בריאות הציבור. המשיבים מופקדים הן על בריאות הציבור והן על בריאות בעלי החיים, ככל שהדברים נוגעים לייבוא מספוא. המשיבים הפעילו את שיקול דעתם המקצועי תוך היוועצות במומחים והחליטו שלא להתיר את כניסת המטען, שלכל הדעות הינו מטען פגום שאינו עומד בדרישות התקן.
המסגרת הנורמטיבית לדיון הינה בראש ובראשונה בהוראות צו יבוא חופשי, התשל"ח – 1978, הקובע שכדי לייבא טובין שעניינם הזנת בעלי חיים, יש צורך לקבל אישור מהמחלקה לטיב מספוא במשרד החקלאות (ראו התוספת השנייה לצו). את המסגרת הנורמטיבית תוחם גם צו פיקוח על מוצרים ושירותים (ייצור מספוא והסחר בו), התשל"א – 1971 (להלן –צו הפיקוח) שהתוספת השניה לו קובעת, כי בגרעינים וגרגרים מכל הסוגים לא יימצאו שאריות הרעלן T-2במינון העולה על 100 ppb. סעיף 3 לצו הפיקוח שעניינו סמכויות המנהל, שמונה על ידי שר החקלאות לצורך זה, אוסר על עריכת עסקאות בחומר המשמש להזנת בעלי חיים, אם אינו מתאים לתכולה התזונתית ולהוראות המפורטות בתוספת השנייה לצו הפיקוח.
ב"כ העותרת שניסה בכל דרך לשכנענו לקבל את העתירה, הפנה אל הנוהל שפרסם משרד החקלאות ועניינו ב"דרישות ייבוא גרעינים המשמשים מספוא להזנת בעלי חיים" (נוהל מס' 052-01). הוא מפנה אל סעיף 5.6 לנוהל, העוסק בעיכוב משלוח שנמצא כי איכות הגרעינים בו אינה תואמת את דרישות הייבוא, קובע את הבדיקות הנוספות שיש לערוך במקרה שכזה וקובע כי "מקרים חריגים יובאו לדיון בפני ועדה מקצועית והמנהל ישקול את המלצות הועדה ויחליט על המשך הטיפול במשלוח המעוכב". ב"כ העותרת מבקש שנורה למשיבים להביא את עניינם בפני הוועדה המקצועית והמנהל ונאפשר לעותרת לפעול על פי הפרקטיקה של ערבוב המטען במטען אחר, נקי מרעלנים. לכך השיב ב"כ המשיבים, כי הפרקטיקה הנוהגת בשנים האחרונות הינה כי מקרים חריגים מובאים בפני המנהל, כמצוין בנוהל, ובמקרה שבפנינו התקיימה התייעצות של המנהל עם שלושה מומחים ובהם ד"ר אלן שלוסברג, טוקסולוג וטרינרי העובד באבחון מחקר בטוקסולוגיה של בעלי חיים בשירותים הוטרינריים. ד"ר שלוסברג ביצע מספר מחקרים של אבחון חשיפה לרעלנים והגיש חוות דעת בנושא (מש/13), לפיה בכל מטען של גרעינים מזוהמים מרבית הגרעינים יהיו בקושי מזוהמים, ובחלקים אחרים, המכונים "hot spots", קיים זיהום חמור ביותר באופן כמותי ולא קיימת כל דרך לגלות חלקים אלה מראש ולטפל בהם ביסודיות הנדרשת. הוא ציין אמנם, כי הדרך היחידה היא לבצע מאות בדיקות אנליטיות, אולם אין זו דרך מעשית, מה גם שאין כל דרך לערבב הגרעינים הנקיים עם אלה המזוהמים, כאשר מדובר בשני סוגים זהים לחלוטין ולא ניתן להבטיח דילול הרעלנים.
5. חוות דעתו של ד"ר שלוסברג הינה משכנעת ביותר ואנו מקבלים את הערכתו כי אין להסתכן בתקווה שלא ייגרם נזק בריאותי לאלה שיאכלו את הגרעינים מהמטען המזוהם. לא שוכנענו, מהטעמים שלעיל, שיש הצדקה להורות למשיבים לאפשר את דילול ריכוזי הרעלנים. כן לא שוכנענו כי ניתן בדרך זו להבטיח אספקת מספוא חופשי מרעלנים מזיקים לבעלי החיים. אכן, כפי שציין השופט מ' חשין (כתארו אז), "בימינו גוברת הנטיה לאפיין איסורי צער בעלי חיים כנורמות הראויות לחברה בת תרבות..." (רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ ואח', פ"ד נא (3) 832, 864). עוד נוסיף, כי לא שוכנענו, כי בדרך שהוצעה על ידי העותרת, ניתן יהא למנוע, כפועל יוצא מהפגיעה בבריאות בעלי החיים, את הפגיעה בבריאות הציבור. באיזון שבין האינטרס הציבורי והשמירה על בריאות הציבור ובריאות בעלי החיים, לבין האינטרס הכלכלי של העותרת, ומבלי להתעלם מהנזקים שעלולים להיגרם לה, ברי שיש להעדיף את האינטרס של בריאות הציבור.
עוד נציין, באשר לטענת האפליה שהעלתה העותרת, לעומת יבואנים אחרים, כי הבינונו מתשובת המשיבים כי מדובר במקרים בודדים בהם נודע למשיבים על הימצאות הרעלנים לאחר כניסת המטען לארץ ופיזורו ובמקרה אחר של אוניה שהגיעה לנמל חיפה מספר ימים לפני האוניה ובה המטען נשוא העתירה דנן, פריקתה של אוניה זו לא אושרה, לאחר שבעת בדיקתה בנמל נמצאו בה רעלנים במינון העולה על זה המותר.
בהתחשב בכל האמור, ההחלטה של המשיבים למנוע את כניסתו של המטען הפגום לארץ, כאשר ידוע כי הוא מכיל מינון גבוה של רעלנים, היתה להערכתנו סבירה וראויה ולא מצאנו, בנסיבות, להורות להם לשנות מהחלטתם.
העתירה נדחית איפוא.
העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ₪.
ניתנה היום, ה' ניסן תשס"ה (14.4.2005).
|
ד' ביניש, שופטת
|
|
א' גרוניס, שופט
|
|
ע' ארבל, שופטת |
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
