פסק דין
עניינה של התובענה הינה שאלת סיווג פריט מכס, מדובר במחלוקת על אופן סיווג של ערכות, המכילות שרשרת לאופנועים ושני גלגלי שיניים (להלן: "הקיט" ו/או "הטובין"), וכן סיווג ארץ המקור של הערכות הנ"ל.
ההכרעה במחלוקת הנ"ל נפרשת מעבר לסכום הכספי וההכרעה תהיה בעלת השלכה לאופן הסיווג בכלל הן לעניין תוכנו ומהותו והן לעניין מקור.
רקע עובדתי:
התביעה הוגשה ביום 14.03.02 על סך של 6,681 ₪.
התובעת הינה חברה בע"מ מייבאת, בין היתר, שרשראות לאופנועים.(סעיף 1 לכתב התביעה).
ביום 20.11.01 הגישה התובעת רשימון אשר מספרו 12299675 (להלן: "הרשימון"), לפדיית מטען, שהכיל בעיקרו שרשראות לאופנועים, כשמקצת השרשראות היו באריזות של קיטים, אשר היו באריזה מוכנה למכירה קמעונית מהמדף (להלן: "הקיטים" ו/או "הטובין"). (סעיף 2 לכתב התביעה).
התובעת גורסת כי המוכסים מבית המכס באשדוד, חיפשו דרך להגדיל את תקבולי המכס, ועל כן טענו כי התובעת וסוכן המכס של "ניסו להשתמט" מתשלום המכס. כתוצאה מכך, עוכב המטען שבועות רבים.(סעיפים 5-6 לכתב התביעה).
מוסיפה התובעת, כי הנתבעת סיווגה את הקיטים לא בסיווגם הנכון, ועל כן נאלצה התובעת לשלם מס קניה גבוה יותר מהמס אותו אמורה היתה לשלם. (סעיפים 7-8 לכתב התביעה).
לעניין סיווג הקיטים, בחרה הנתבעת לשייך את ארץ ייצור הקיט ע"פ חלק קטן מכל הטובין ולהתעלם מתעודת 1EURO ועל כן נדרשה שוב התובעת לשלם מכס גבוה יותר.(סעיף 8 לכתב התביעה).
נוכח העובדה שסוכני המכס של התובעת סיווגו את הקיטים בסיווג השונה משל המוכסים,נדרשה התובעת לשלם רטרואקטיבית "גירעון" במיסי היבוא.(סעיף 9 לכתב התביעה).
הנתבעת מכחישה כל טענה של התובעת בדבר התנהגות לא ראויה מצידה.
הנתבעת מאשרת כי אכן סיווגה את הטובין בסיווג השונה משל התובעת אך לשיטתה, פעלה כדין בעשותה כדין.(סעיפים 10,12 לכתב ההגנה).
מכאן התביעה.
המחלוקות:
המחלוקות לעניין סיווג הטובין כאמור מתחלקות לשני עיקרים: הראשונה הינה המחלוקת לפי מה נקבע סיווג הקיט, האם לפי כל הערכה בכללותה כעמדת הנתבעת או לחילופין לפי המרכיב העיקרי אשר הינו במקרה דנן השרשרת כעמדת התובעת.
המחלוקת השנייה הינה בהקשר לגובה המס אשר יוטל על הטובין וזה נקבע על פי ארץ המוצא של הקיט - מהי.
נבחן את המחלוקות אחת לאחת.
מרכיבי הקיט:
לעניין סיווג המערכת לפי מהותה העיקרית או לפי מכללותה בהקשר לסיווג אשר יקבע:
התובעת טוענת כי ייבאה קיט הבנוי מגלגל שיניים העשוי יציקה פשוטה, ושרשרת אשר מיוצרת מחוליות רבות.(סעיפים 2-3 לכתב התביעה).
הנתבעת טוענת כי התובעת ייבאה תמסורת להעברת התנועה באופנוע הכוללת שני גלגלי שיניים המונעים באמצעות שרשרת.(סעיף 7 לכתב ההגנה).
התובעת גורסת כי הקיט הנדון הינו מוצר מושלם ומוגמר. שרשרת האופנוע היא חלק בעל בלאי מהיר, שיש להחליפו מדי פעם, הקיט הינו תוצר מוגמר אשר עיקרו היא השרשרת ולגלגלי השיניים בו תפקיד משני. (סעיפים 3-4 לסיכומי תשובה של התובע,).
הנתבעת טוענת, כי כיוון שאין המדובר רק בשרשרת אלא גם בגלגלי השיניים, אזי היא נכללת במונח OTHER TRANSMISSION AQUIPMENT ולכן מסווגת כפרט 87.14.(נספח ג/1 לתצהיר מר בוריס קרופקו מטעם הנתבעת).
הפריט סווג ברשימון ע"י עמיל המכס של התובעת כשרשרת.(סעיף 6 לתצהירו של בוריס קרופקו, ממונה פרויקטים בבית המכס באשדוד).
כמו כן טוענת הנתבעת, כי סוכן המכס של התובעת ביסס את הוראת סיווגו על הוראת ס' 3(3)(ב), המתייחסת לטובין הנתונים במערכות למכירה קמעונית. בדברי ההסבר לכך, צויין כי אומנם הקיט צריך להיות מורכב משני פריטים אך אלו צריכים להיות בעלי תפקיד עצמאי כל אחד, מה שאין כך במקרה דנן.(סעיפים 20-21 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת טוענת כי במקרה דנן ניתן לסווג את הפריט בהתאם להוראות סעיף 3(2)(א) - פריט לא מושלם או לא מוגמר, אשר מסווג כמו אותו פרט בפריט מושלם או מוגמר.(סעיף 27 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת טוענת, כי התובעת טעתה בסיווגה את הטובין. זאת, לאור העובדה כי התובעת סיווגה את הטובין על פי ערכם ומשקלם אך לא כך היה צריך להיעשות במקרה דנן. מוסיף מר קרופקו בתצהירו,לציין כי בתקופה הרלוונטית, נמצא כי כמות השרשראות ששוחררו גדולה בהרבה מכמות הקיטים.(סעיפים 8-21 לתצהירו של מר בוריס קרופקו, ממונה פרויקטים בבית המכס באשדוד).
מנגד, התובעת מתרעמת על סיווגה של הנתבעת. לגרסתה הנתבעת מתעלמת מיעוד הטובין כקיט להחלפת אביזרים מתכלים בעלי בלאי מהיר, ומבקשת היא לראותו ולסווגו כ"יחידת תמסורת", שעה ש"יחידת תמסורת" הינה יחידה שלמה כבדת משקל בהרבה, כגון מצמד, תיבת הילוכים וכו'". (סעיף 24 לסיכומי תשובת התובעת).
בעדותו של מר קרופקו בישיבה מיום נאמר 10.07.03:
"ש: הסבר מה ההבדל בין מערכת התמסורת בספר שאני מציג לך לבין מערכת תמסורת שאתה טוען לה.
ת: ההבדל המשמעותי הוא שבתמסורת מסוג זה של האופנוע שאני מציג בידי, העברת התנועה מבוצעת באמצעות שני גלגלי שיניים המיוחדים לשרשרת שהיא הגורם האמצעי ביניהם, ואני מסביר. לעומת המקרה שמוזכר בספר , העברת התנועה מגלגל אחד לגלגל השני, בלי אמצעי העברה שהוא השרשרת שאני מצביע עליה. אותה העברה אפשר לבצע באמצעות פס גומי למשל". (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 8-15).
"לדעתי ברור שאכן מדובר ביחידת תמסורת בלתי נפרדת המורכבת משני חלקים עקריים, גלגלי שיניים לצורך הענייין ושרשרת כאמצעי העברת תנועה".(עמוד 22 לפרוטוקול שורות 17-18).ו
התובעת הגישה חוו"ד מומחה מטעמה לעניין סיווג הטובין.
מר עודד פילבסקי, עד התביעה סוכן מכס מס.484 הגיש את חוו"ד מיום 27.11.02, אשר בעיקרה קובעת כי את האופי העיקרי ESSENTIAL CHARACTER לסטים, נותנת השרשרת בשל מחירה ומשקלה המכריעים.
לכן קובע הוא כי את כל הסט, נשוא התביעה יש לסווג כפרט 7315, כסיוג התובעת. (עמוד 2 לחוות דעתו).
בישיבה מיום 12.06.03 העיד מר פילבסקי:
"ש: שרשרת יכולה לעבוד לבד בלי גלגלים.
ת: כל שרשרת יכולה לעבוד לבד. אני מסכים איתך שללא הגלגלים השרשרת אינה מעבירה כוח. אין מחלוקת שמדובר בסט אחד והשאלה היא רק אופן סיווג פנימי.
ש: גלגלי השיניים יכולים לעבוד בלי שרשרת.
ת: לא. הם רחוקים אחד מהשני". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 13-18).
"ש: נכון שבמקרה של טובין נתונים במערכות פוט אין אפ לפי דברי ההסבר נדרש שלכל אחד מן הפריטים יהיה תפקיד עצמאי.
ת: כן". (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 2-4).
התובעת מסבירה את סיבת סיווג הקיט, כפרט 73.15 ולפי הוראת כלל 3(3)(ב) לכללי הסיווג, בעובדה כי הן מנהלה, והן המומחה מטעמה מר פילבסקי אישרו כי השרשרת הינה החלק המהותי בקיט ועל כן הקיט כולו סווג כסיווג השרשרת (סעיף 33 לסיכומי תשובת בתובעת).
הנתבעת כאמור אינו מסכימה לסיווג התובעת. אולם, גורסת היא כי גם לפי מבחן סיווג התובעת , לא ניתן להסכים עם קביעתה, כי הפריט המאפיין את הקיט הינו השרשרת. הנתבעת גורסת, כי גלגלי השיניים הם המרכיבים המרכזיים בייעוד הקיט. עוד היא מוסיפה, כי כמות השרשראות שנחקרה בתקופה הרלוונטית היתה גבוהה מכמות הקיטים, ומכך למדים כי השרשראות מתבלות מהר יותר מגלגלי השיניים ועקב כך נקבע סיווגם לפי גלגלי השיניים בפרט 87.14. (סעיף 35 לסיכומי הנתבעת).
עוד מוסיפה התובעת כי מר שלום בונדי, המעריך הראשי של בית המכס באשדוד, סבר שהסיווג הינו כשל התובעת וזאת, לאחר כחצי שנה לאחר הוצאת הגרעון.ועל כן עומדת התובעת בתנאי סעיפים 3(1) ו-3(2) לחוק המיסים העקיפים.(סעיפים 51-52 לסיכומי תשובת התובעת).
עוד העיד מר פילבסקי בישיבה מיום 12.06.03:
"המערכת המיובאת, לדעתי היא לא יחידה אלא שלושה חלקים שנמצאים בסט אחד, למכירה קימנואי והדבר המכריע זה השרשרת ולא גלגלי השיניים, הן מבחינת המשקל והן מבחינת הפונקציה של הביצוע, כי השרשרת היא שעושה את הכוח, היא מעבירה את הכוח מהשרשרת אל הגלגל האחורי. לכן משלוש בחינות שמקורות על ידי הגורמים הבינלאומיים העוסקים במכס אז צריך לסווג את כל הסט לפי הגורם האלמנט המכריע, שנותן את האופי העיקרי לסט". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-9).
"ברגע שקבענו שזה סט אחד, ואנחנו יכולים לקבוע מהו האלמנט המכריע, אילו היה מתברר שגלגלי השיניים והשרשרת שקולים במשקל ולא במחיר, אז יש מקום ללכת לכלל ארבע, אז הכלל אומר מה עושים, אבל לא הגענו לצורך הזה. משום שבמקרה הזה יש דבר מכריע בתוך הסט וזה השרשרת". (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 21-24).
התובעת טוענת כי הנתבעת בחרה להעיד את מהנדס הטקסטיל מר קרופקו ולא את מהנדס המכונות הותיק אנדרי רפפורט לא בכדי. (סעיפים 6, 10 לסיכומי התובעת).
בעדותו של מר קרופקו בישיבה מיום 10.07.03:
"ש: במה בכלל השכלתך, באיזה תחום הנדסה.
ת: אני מהנדס טקסטיל". (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 20-21).
"ש: לפי איזה פרט דרשתם את הגרעון.
ת: אנחנו אכן במקרה של שרשראות לא שינינו את הפרט של עמיל הנכס, אלא 6 ביטלנו הנחת שוק. זאת אומרת שביטלנו הנחה שניתנת למדינות בשוק האירופאי. אנו לא סיווגנו אלא אישרנו את הפרט של עמיל הנכס, בביטול הנחת השוק".(עמוד 19-20 לפרוטוקול שורות 22-2).
התובעת הביאה לראיה את מכתבו של שלום בונדי, המעריך הבכיר, אשר מוען למר אדולף קניטל, הממונה על יחידת הסיווג במכס ביום 28.05.02 וסומן בת/1. במכתבו מסווג הוא את המוצר של התובעת כפריט 73.15 וזאת בעיקר כי משקל השרשרת הוא המכריע.
כמו כן טוענת הנתבעת כי ראיית התובעת בדבר עמדתו של מר בונדי אשר הוצגה במכתבו מיום 28.05.02 הינה מסמך פנימי, אשר בתשובה אליו נסתרה דעתו ומכאן טוענת הנתבעת כי נשקלו כל השיקולים באשר לסיווג הראוי, ואף על פי כן, הוחלט שלא לקבל את עמדתו של מר בונדי.(סעיף 38 לסיכומי הנתבעת).
במקרה דנן, הנתבעת אינה חולקת עם התובעים לגבי תיאורו של הקיט נשוא התביעה. (סעיף 4 לסיכומי הנתבעת).
כמו כן אין מחלוקת עם התובעים לגבי תפקידו של הקיט אשר מהווה חלק מיחידת התמסורת אשר משמשת להעברת כוח המנוע לגלגלי האופנוע.(סעיף 7 לסיכומי הנתבעת).
בעוד שהתובעת טוענת כי הטובין צריכים להיות מסווגים כטובין הנתונים במערכות למכירה קמעונית טוענת הנתבעת הטובין אינם יכולים להיות מסווגים כטובין הנתונים למכירה קמעונית וזאת משום שרכיביה אינם יכולים לפעול באופן עצמאי, וכי יש לסווגם
כפרט לא מושלם או לא מוגמר הכלול באזכורו של פריט מושלם או מוגמר.(סעיף 10 לסיכומי הנתבעת).
הכרעה לעניין הקיט:
מקובלת עלי עמדת התובעת כי אכן יש לסווג את הטובין כערכה קמעונית אשר לפי ס' 3 (3)(ב) כאשר ישנם טובין מורכבים ,הכוללים חומרים שונים יסווגו כאילו היו מהחומר המאפיין אותם ביותר. טיעוני התובעת המשכנעים והמבוססים כי השרשרת היא המאפיין המרכזי בקיט ועל כן יש לסווג את הטובין כפריט 73.15 מקובלים עלי.
כמו כן טיעוני הנתבעת לעניין ארץ מקור הקיט אשר נתנה לשרשראות את מירב הבמה על מנת לקבוע את המאפיין המרכזי בקיט העידו כי גם הנתבעת בעצמה רואה בשרשראות כמרכיב המרכזי והמהותי.
על כן קובעת אני כי יש לנהוג בטובין כפריט 73.15 מכל המשתמע מכך.
ארץ המוצא:
מחלוקת נוספת אשר עולה והיא לעניין ארץ מקור הקיט אשר חשיבותו נוגעת למס אשר מוטל עליו:
לעניין ארץ מקור הטובין: הנתבעת גורסת כי אין התובעת זכאית לפטור מתשלום מכס, מפאת מקור מוצאם של הקיטים (אחת מארצות הקהילה האירופאית) (סעיף 40-41 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת טוענת, כי השרשראות המצויות בטובין מיובאות מיפן, ועל כן בהתאם לכללי ההסכם האירופאי ים-תיכוני התובעת איננה זכאית לפטור ממכס.(סעיפים 43-44 לסיכומי הנתבעת).
מר דה יונג , מנהל חברת התובעת, העיד בישיבה מיום 12.06.03:
"ש: מה הכוונה במילים שרשראות RK.
ת: זה שרשרת מסוג זה. זה מותג.
ש: אתה יודע אם המותג הזה שייך לחברת "פרנס ציוד".
ת: אני ייבאתי את זה מהם, אין לי מושג אם הם מייצרים אותו".(עמוד 13 לפרוטוקול שורות 4-7).
"ש: אתה מזהה את האריזה שאני מציג לך.
ת: כן. זו אריזה של שרשרת חתוכה של חברת RK.
ש: נכון שכתוב על האריזה תוצרת יפן.
ת: נכון". (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19-22).
"ש: נכון שבשלב מסוים שמת לב שמדובר בשרשרת תוצרת יפן למרות שהצהרתם רשומון מסוים שאלה שרשראות אירופאיות.
ת: אני לא חושב שזה סותר. יכול להיות שזה תוצרת אירופאית".(עמוד 14 לפרוטוקול שורות 12-14).
התובעת מוסיפה לטעון, כי השרשרת נשוא התביעה נקראת שרשרת מחושלת וזאת ע"פ ממצאים של מכון התקנים המאשרים זאת, ועל כן כל השרשראות המחושלות מסווגות בפרט 73.15 פטורות ממכס, בלא קשר לארץ המקור שלהן.(סעיפים 110,111 לסיכומי התובעת).
הנתבעת טוענת, כי התובעת, לא הוכיחה כי השרשראות המיובאות על ידה עשויות פלדה מחושלת כמו כן, מוסיפה היא כי פרט 73.15 איננו עוסק בשרשראות מפלדה מחושלת. (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת כאמור, בדקה את רשימוני היבוא אשר הוצהר שם כי ארץ המקור של הטובין הינה צרפת, אולם מבדיקה פיזית שנערכה עולה כי השרשראות מיוצרות ביפן על ידי חברת "RK EXSEL CO".
לפיכך קבעה הנתבעת, כי הטובין אינם עומדים בכללי המקור ועל כן, לפי ההסכם האירופאי - ים תיכוני לא מגיעה ליבואן הנחה בתשלום המכס.(סעיף 55 לסיכומי הנתבעת).
כמו כן, הגישה התובעת חוו"ד מומחה מטעמה לעניין שיעור מס הקניה.
מר רוני תירוש, רו"ח הגיש את חוו"ד מיום 27.11.02, אשר בעיקרה קובעת כי ע"פ מדגם שערך שעורי הרווח הגולמי בגלגלי שיניים הינו 22%-34%, שיעור הרווח הגולמי של חברת אבנוע בע"מ הינו 44%. אם חברת אבנוע בע"מ היתה נאלצת לשלם את מס הקניה האמור, דהיינו 30% מהמחיר הסיטונאי, הרווח הגולמי של 22%-34% היה הופך לרווח גולמי בשיעור 2% או להפסד גולמי בשיעור 15%. (עמוד 1 לחוות דעתו).
בישיבה מיום 12.06.03 העיד רו"ח תירוש לגבי החישוב שביצע לתוספת המס. (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 8-18).
כמו כן, העיד בישיבה זו:
"ש: איזה פריטים בדקת שציינת את השרשרת.
ת: הפריטים היו סטים גלגלי שיניים, פעלתי לפי מק"ט הפריט. זה המק"ט של הספק". (עמוד 6, 7 לפרוטוקול שורות 23, 1-2)
התובעת כאמור טוענת כי הגירעון אשר טוענת לו הנתבעת נדרש רטרואקטיבית ועל כן לא יכל היה כלל להיות מובא בחשבון בעת מכירת הקיטים. מעת שנדרש הגירעון מאת התובעת פסקה היא מלייבא את הקיטים עקב דרישתו יצרה אי תמחור סביר.(סעיף 53 לתשובת סיכומי התובעת).
סעיף 3 לחוק המסים העקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ה -1965, קובע תנאים מצטברים, אי עמידה באחד מהם גוררת באופן מיידי אי עמידה בתנאי הסעיף במלואם. התובעת, כאמור לטענת הנתבעת איננה עומדת בתנאים המצויים בסעיף. לא עומדות לתובעת טענותיה כי סוכן המכס סיווג את הטובין באופן שגוי. זאת לטענת הנתבעת. לעניין ארץ המקור, ידעה התובעת את ארץ מקור השרשרת, אך לא יידעה את הסוכן שלה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי אילו היתה התובעת מציגה את הטובין לסוכנה אזי היה מסווגם נכונה, אולם משלא עשתה כן ולא יידעה אותו אין היא עומדת בתנאי הסעיף. עוד מוסיפה הנתבעת לטעון, כי משצריכה היתה התובעת להוכיח כי לא גלגלה את המס על הצרכן לא עשתה כן. כמו כן עדותו של רו"ח רוני תירוש לדידה של הנתבעת לא סיפק את ההוכחה הנדרשת, והיתה לא רלוונטית ולא מבוססת.
משכך לגרסת הנתבעת אין התובעת עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק הנ"ל.(סעיפים 57-66 לסיכומי הנתבעת).
בסיכומיה מביאה הנתבעת את נספח ט' לנ/1 ושם מעלה היא את הנקודה כי אצל היבואן נמצא מכתב מן הספק הצרפתי "FRANCE EQUIPMENT" מיום 24.11.98 בו הודיע ליבואן כי לא כל הטובין הן תוצרת יפן אלא השרשראות בלבד.
הכרעה לעניין ארץ המוצא:
תמוה הדבר בעיני כיצד ראתה לנכון הנתבעת לציין ולהדגיש את תפקיד גלגלי השיניים לעניין סיווג הקיט לעניין תוכנו ומהותו כתפקיד הראשי ,אך לעניין סיווג ארץ המקור החליטה להחריש ולהדגיש אך ורק את ארץ מקור השרשראות, אשר בסיווג הקודם תפסו תפקיד משני.
כאמור, כאשר במחלוקת הראשונה קבעתי כי השרשראות הינן העיקר ולא הטפל בקיט ועל כן על פיהן יקום דבר הסיווג, משכך גם לעניין ארץ המקור דובקת אני בקביעה זו.
אשר על כן במחלוקת זו מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי השרשראות הינן תוצרת יפן ועל כן, למרות שכל הערכה הינה תחת שם החברה "FRANCE EQUIPMENT" המרכיב המרכזי
הינו תחת תוצרת יפן ומפאת זאת יש לקבוע את שיעור המכס על פי ארץ המקור כיפן.
מסקנות:
מן המקובץ לעיל אני קובעת כי הקיט יסווג כפרט 73.15 ובהתאם לכך ישולם מכסו, כמו כן המכס על ארץ מקור הקיט יהיה לפי תעריף ההסכם שיש עם יפן כארץ המקור.
התיקון אשר נדרשתי לעשות הינו תיקון פרוצדורלי ואינו מהותי, טיעוני שני הצדדים היו איתנים ומבוססים.
בהמ' (חיפה) 1267/95 - שמעון בר נ' ניר שפיר .תק-מח 98(1), 934 ,נאמר ע"י כב' הש' עודד גרשון, שם בעמ' 935:
"כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק. אם המחוקק לא קבע אחרת בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, אין נותנים לשום הוראה שבחוק משמעות רטרואקטיבית: ראו ספרו של כבוד הנשיא אהרן ברק "פרשנות במשפט", כרך שני, עמ' 617.
ובלשונו של כבוד השופט ז. חשין בע"א 238/53 כהן ובוסליק נגד היועץ המשפטי לממשלה, פד"י ח' עמ' 4, בעמ' 38:
"מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה בפרשת פירושי חוקים, כי חזקה על חוק חדש שאינו בא להשפיע באיזו מידה שהיא על זכויות קנויות, ושאין כוחו יפה לבטלן, לשנותן, להחליפן, לגרוע מהן או להוסיף עליהן, אלא אם כן גילה המחוקק את כוונתו לעשות כן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. לפיכך רואים כל חוק שהוא פרוספקטיבי, כלומר: צופה פני העתיד, ולא רטרוספקטיבי, כלומר: חל למפרע".
הוראה דיונית בחוק פועלת באופן רטרוספקטיבי: עע"א 1613/91 אורית ארביב נגד מדינת ישראל, פד"י מו' (2) עמ' 765".
אשר כן תוקף התיקון יחול מיום הגשת התביעה ואילך.
סיכום:
מן המקובץ לעיל, אני מורה כי התביעה תתקבל. סיווג פריט המכס נשוא התובענה, יחושב בהתאם להוראותיי לעיל, כפריט 73.15 על כל המשתמע מזה, כאשר ארץ המוצא היא יפן.
על פי הגדרות אלה יחושב המכס על הפריט הנ"ל וזאת מהאירוע נשוא התביעה, מיום 20.11.01 ואילך.
אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בשכר טירחת עורך דין בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרות משפט א' ו-ב' כערכן ביום תשלומן.
ניתן היום ט"ו בכסלו, תשס"ד (10 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
גרוסמן נועה, שופטת
לראש העמוד