פסק דין
התובע הינו יבואן של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, אשר בשנת 99 מדינת ישראל/רשות המכס חילטה טובין אשר יובאו על ידו, לאחר שנמצא על ידה לפי טענתה כי בהצהרות שנתנו על ידי התובע בקשר לטובין, התובע "ניפח" מחיריהם של טובין פטורים ממס או שחל עליהם מס מופחת, ומנגד "הפחית" מחיריהם של מוצרים החייבים במס גבוה.
במקביל לחילוט אף הוצאה לתובע הודעת חוב בגין גרעון מס, הכל, לטענת המדינה, על פי חקירות וממצאים שנמצאו; התובע טוען בתביעתו כנגד חילוט הטובין וכנגד החיוב במס.
התובע טוען כי ביום 28/1/1999, נשלחה אליו הודעה אשר הוצאה על ידי אגף המכס ומע"מ באשדוד, לפיה עליו לשלם "גירעון" במס בגין יבוא בסכום של סך 2,124,677 ₪.
התובע טוען כי אין יסוד לדרישת המכס כי ישלם את הגרעון הנדרש על ידי הנתבעת מכיוון שהוא לא שילם בחסר את מיסי היבוא בעבר.
לחילופין, טוען התובע כי אם נוצר חסר כלשהו בתשלום מיסוי הייבוא בעבר, הרי שהוא אינו חייב בתשלום החסר מכיוון שהוא קיים את תנאי סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר).
כמו כן התובע מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעת להשיב לו את הטובין אשר נתפסו על-ידה, וכן לחייב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טוענת כי במשך שנות המס 1998 – 1997 נהג התובע ליתן הצהרות כוזבות לרשויות המכס ביחס לטובין אשר יובאו על-ידו.
הנתבעת מציינת כי מבדיקה שנעשתה על-ידה, אשר כללה בין היתר, השוואה בין מחירונים אמיתיים של הספק, השוואה עם מחירי מכירה של התובע ורישומים של התובע עצמו, עלה כי הצהרותיו של התובע כוזבות ואינן אמת. הכזב, לטענתה, התבטא בכך כי מחיריהם של מוצרים החייבים בתשלום מס גבוה הופחתו על ידי התובע, ואילו מחיריהם של מוצרים פטורים ממס או שהמס שחל עליהם הנו מופחת, נופחו על ידי התובע. כל זה נעשה על מנת להשתמט מתשלום מס אמת.
לטענת המדינה הסכום הסופי שהיה מתקבל לאחר כל ההפחתות וההעלאות שנעשו על ידי התובע היה מגיע, לסכום הסופי האמיתי שנדרש התובע לשלם לספק. היינו הכזב, לטענת המדינה, נעשה בהתאמה לסכום הרכישה כולל מאותו ספק. כך לדוגמא אם ייבא התובע משלוח בסך כולל של 100,000$, כשמתוך זה מוצרים מופחתי מס ב-50,000$, ומוצרים עתירי מס ב-50,000$, הוא הצהיר כי ערך המוצרים מופחתי המס הינו 80,000$ וערך המוצרים עתירי המס הינו 20,000$, הכל כדי לשלם פחות מיסים.
לעניין ההודעה שנשלחה אל התובע ביום 28/1/1999 על ידי אגף מכס ומע"מ אשדוד, הנתבעת טוענת כי זו התייחסה לתשלום גרעון בגין חובות שנבעו מייבוא בעבר, וגם בגין החובות שנבעו מייבוא הטובין נשוא רשימון 822810354, שחלקם חולטו.
הנתבעת מוסיפה כי חילוט הטובין נעשה כדין בהתאם לסעיפים 190, 192(א) (1) ו-204(1) ו/או (9) לפקודת המכס [נוסח חדש].
דיון:
התובע טוען בכתב תביעתו כי הצהרותיו נכונות וכי הוא שילם את המס המגיע לרשויות המס.
סעיף 239 א' לפקודת המכס [תיקון אחרון 18/1/2004] (להלן: "פקודת המכס"), קובע כי:
|
"בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשמון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה". |
משמע, על התובע להוכיח כי טענתו נכונה. עליו להוכיח כי המחירים שהוצהרו על ידו הינם אכן מחירי העסקה האמיתיים אשר שולמו על ידו בעד הטובין שייבא.
בהתאם להוראות סעיף 40 לפקודת המכס, פרסם שר האוצר את צו תעריפי המכס (להלן: "צו המכס"), בו קבועים שיעורי המס החלים על פריטי מכס שונים.
הצו קובע כי ישנם מוצרים מסוימים הפטורים ממס ומוצרים החייבים במס. בצו נקבע שיש מוצרים שהמס עליהם נקבע לפי עלותם, היינו ככל שעלותם גבוהה יותר ישולם עליהם מס גבוה יותר. ישנם מוצרים על פי הצו שהמס בגינם אינו יכול להיות גבוה מהתקרה הקבועה (תקרת מס), וישנם מוצרים שלגביהם המס אינו יכול להיות פחות מהדרגה הכי נמוכה הקבועה (רצפת מס).
צו המכס קובע חובה על היבואן – פה התובע – להצהיר לגבי הטובין הצהרת אמת ולסווגם בתום לב.
תהליך הדיווח מתנהל באופן הבא:
הטובין משוחררים בתהליך תשלום ושחרור ממוכן שפרטיו ממולאים על ידי היבואן או מי מטעמו, כולל סיווגם והערכת שיעור המס החל על הטובין על פי דין. הסוכן ממלא רשימון – שהינו תדפיס של נתונים ומזין אותו לתוך מחשב הנתבעת. לרשימון מצורפים חשבונות ספק הכוללים פירוט שם, דגם, סימנים מזהים, תיאור, כמות ומחיר הטובין.
בדרך כלל בוחרת הנתבעת, באופן אקראי, כ-5% מכלל הרשימונים המוגשים לה לשם בדיקת אמיתות הדברים האמורים בהם, ולמעשה משמעות הדבר שב-95% מהמקרים נסמכת המדינה על הנתונים אותם מוסרים היבואנים, וממילא החובה להצהיר הצהרת אמת מוטלת על היבואנים.
ביום 25/11/1998, שיחרר התובע מהמכס טובין אשר ייבא מחברת היי צ'ו. התובע צירף למשלוח רשימון כניסה מספר 822810354, ובו הצהיר, בין היתר, על כמות הטובין, סיווגם ומחירם.
בבדיקה שערכה הנתבעת לטובין עלה חשד כי הדיווח שנעשה ברשימון לגבי כמה מהדגמים שייבא התובע אינו נכון, וכי המחירים עליהם הצהיר התובע הינם נמוכים או גבוהים באופן חריג מהמחירים האמיתיים של אותם מוצרים.
הנתבעת ערכה בדיקה כדי לברר את החשדות שהתגלו, ונערכה השוואה בין חלק מהדגמים המיובאים על ידי התובע לבין אותו סוג דגמים המיובאים על ידי יבואנים אחרים.
הבדיקה העלתה כי התובע הנמיך מחיריהם של מוצרים שהמיסוי לגביהם הינו אחוז מסוים מעלותם וללא תקרה, כך שבסך הכל שיעור המס פחת. בנוסף, הוא הגביה מחירם של המוצרים פטורי המס ושהמיסוי לגביהם הינו קצוב ללא כל קשר לעלותם, כך שסך הכל שיעור המס נותר על כנו.
כל התהליך הנ"ל מפורט בתצהירו של מר סיסו שהוגש מטעם המדינה והוא מקובל עלי לחלוטין ולא נסתר בדבר.
התובע בתצהירו הביא בפני שלל מסמכים והצהרות, אולם בסופו של יום לא הצליח לשכנעני כי צודק הוא בטענותיו, שעה שמתוך החומר שהוגש הופרכו טענותיו כי לא ביצע הפחתה ו/או הגבהה של המחירים, וכי המחירים המופיעים ברשימונים הינם המחירים האמיתיים.
בכל פעם שנשאל התובע בחקירתו הכיצד זה מופיעים בהצעת הספק מחירים זולים יותר לאותם מוצרים, עם תאריך של זמן קצר לפני הייבוא או מחיר יקר יותר לפי הענין, בלא שהיה שינוי מחירים בשוק, תשובותיו היו בלתי סבירות ובלתי מספקות בלשון המעטה.
הנתבעת מצידה הגישה לבית המשפט ראיות שונות שכוללות, בין היתר, ממצאי בדיקות שנערכו על ידה לגבי הצהרות התובע לענין מחירי המוצרים ושיעור המס המוטל עליהם, בהשוואה למחירם האמיתי והמס האמיתי שצריך לחול עליהם.
בנוסף, הגישה הנתבעת מסמכים אשר נתפסו אצל התובע שהתייחסו למרבית הטובין. לגבי מקצת מהטובין נמצאו ראיות מתוך הצהרות יבואנים אחרים.
אדגיש את העובדה כי החומר שהוגש על ידי הנתבעת כלל מסמכים שנמצאו אצל התובע, ובכלל זה תכתובות עם ספקים ופקסים הכוללים הצעות מחיר המתייחסים לאותם מוצרים שנכללו ברשימון ובהם מופיעים מחירים אחרים, זולים או גבוהים יותר לפי הענין.
כמו כן הוצגו חשבוניות מכירה של התובע המראות כי התובע מכר חלק מהמוצרים במחיר גבוה יותר מהמחיר הרשום כמחיר הרכישה על ידו; היינו כי לכאורה הפסיד במכירות אלה. גם כאן תשובותיו ונסיונותיו להסביר זאת בשווק וקידום מכירות ושיקולים עסקיים וכו' לא יכולים להתקבל.
בנוסף, המצהיר מטעם המדינה מר סיסו "הפיק" מתוך המחשב של התובע "מחירון פנימי" שבו ציין וערך התובע את המחירים האמיתיים לעומת המחירים המוצהרים, וגם כאן עדותו של מר סיסו מקובלת עלי במלואה ולא נסתרה בדבר מהותי הפוגם בה, והסבריו של התובע בקשר לאותו "מחירון" אינם יכולים להתקבל.
להלן מספר דוגמאות ל"הנמכות" שביצע התובע לגבי הטובין שיובאו על ידו כפי שעלו מהמסמכים שהוגשו.
(א) סוללה דגם 550 NPE
1. חברת WALLשלחה לתובע הצעת מחיר ביום 5/9/98 וננקב בה מחיר של 67 דולר סינגפורי.
2. ביום 29/9/98 שלחה חברה זו הצעת מחיר נוספת ושוב ננקב בה מחיר של 65 דולר סינגפורי.
3. חברה נוספת בשם G&Wשלחה הצעת מחיר ובה ננקב מחיר של 63 דולר סינגפורי.
4. מחיר של 65 דולר סינגפורי מופיע גם בחשבונית של חברת HAI CHEW.
5. התובע הצהיר למכס על מחיר של 35 דולר וצרף חשבונית של חברת HAI CHEWעל 35 דולר סינגפורי.
6. במחירון ה"פנימי" שהופק ממחשבי התובע כפי שצויין לעיל מצויין אכן מחיר "אמיתי" 65 דולר, ומחיר ההצהרה הכוזב 35$.
7. כזכור אותה חברת HI CHEWשחשבונית שלה מיום 27/10/98 הוצגה למכס כנושאת מחיר של 35 דולר, הציעה לתובע כשבועיים קודם לכן את אותו מוצר
ב-65 דולר סינגפורי !!!
(ב) טלויזיה מדגם KV-LX34M
1. חברת WALLשלחה לתובע הצעת מחיר ביום 29/9/98 ובה ננקב מחיר של 2,200 דולר סינגפורי.
2. ביום 6/11/98 נשלחה הצעה נוספת ובה שוב ננקב מחיר של 2,200 דולר.
3. הצעה נוספת על מחיר זהה נשלחה ביום 11/1/98.
4. הצעה של חברת G&Wנשאה אף היא מחיר קרוב של 2,310 דולר סינגפורי.
5. התובע הצהיר על מחיר של 900 דולר סינגפורי וצרף חשבונית של חברת HI CHEWעל 900 דולר סינגפורי מיום 27/10/98.
6. אותה חברת HI CHEW שבועיים קודם לכן שלחה הצעת מחיר לתובע לגבי אותו מוצר על סך 2,200 דולר סינגפורי !!!
7. תמיכה נוספת למחיר האמיתי נמצאה בהצהרה שהגיש יבואן אחר לגבי אותו מוצר – [ראה עמ' שני לטבלה נספח 7 בתצהיר של מר סיסו], וכן בייבוא נוסף הוצהר על סך 1986 דולר סינגפורי, [ראה עמ' 313 לתצהיר ההשלמה של מר סיסו].
(ג) מצלמת וידאו דגם TR311E
1. הצעת מחיר של חברת WALLמתאריך 5/9/98 נקבה מחיר של 560 דולר סינגפורי.
2. הצעת מחיר נוספת מיום 29/9/98 נקבה במחיר של 550 דולר סינגפורי.
3. הצעת מחיר של חברת G&Wנקבה במחיר 550 דולר סינגפורי.
4. בחשבונית שהוציאה חברת HI CHEWמיום 12/10/98 ננקב מחיר של 632 דולר סינגפורי.
5. התובע הצהיר למכס על מחיר של 250 דולר סינגפורי וצרף חשבונית של אותה חברת HI CHEWמיום 27/10/98 על סך 250 דולר סינגפורי, ששבועיים קודם הוציאה חשבונית בה ננקב מחיר אחר לגבי אותו מוצר (וגם לגבי יבואנים אחרים כפי שהוכח).
6. בתצהיר סיסו עמ' 2 בטבלה 6 מופיע מחיר רכישה של יבואן אחר שרכש מוצר זה ב-632 דולר סינגפורי.
7. באותו מחירון פנימי שהופק ממחשבי התובע מופיעים שני המחירים – המחיר האמיתי של 550 דולר סינגפורי, ומחיר "ההצהרה" 250 דולר סינגפורי.
(ד) וידאו דגם SLV-ED6
1. חברת WALLשלחה לתובע הצעת מחיר ביום 6/11/98 ובה ננקב מחירו של מוצר זה 375 דולר סינגפורי.
2. הצעת מחיר נוספת מאותה חברה שנשלחה ביום 11/11/98 נקבה אף היא במחיר של 375 דולר סינגפורי.
3. התובע הצהיר כי מחירו של פריט זה הינו 190$ ואף צרף חשבונית של חברת HI CHEWעל סך זה.
4. במחירון ההשוואתי שהופק ממחשבי התובע צויינו שני מחירים, האחד המחיר האמיתי 375 דולר סינגפורי והאחר המחיר המוצהר 190 דולר סינגפורי.
(ה) וידאו דגם HR-J747
1. חברת WALLשלחה לתובע הצעת מחיר ביום 5/9/98 על סך 380 דולר סינגפורי.
2. הצעה נוספת מאותה חברה מיום 29/9/98 נקבה אף היא באותו מחיר.
3. בחשבונית חברת HI CHEWמיום 12/10/98 (חשבונית שלא הוצגה למכס), ננקב מחיר של 378$.
4. התובע הצהיר על מחיר של 150$ וצרף חשבונית מיום 27/10/98 של חברת HI CHEWעל סך 150$.
5. יבואן אחר שייבא פריט זהה הצהיר על מחיר של 425 דולר סינגפורי [ראה הטבלה בנספח 6 לתצהיר סיסו ונפסח 6 י"א].
כך גם בשאר הדוגמאות המאוזכרות בסיכומי הנתבעת עולה מתוך המסמכים שהוגשו כמוצגים כי התובע הצהיר על מחירים נמוכים יותר מאשר הופיעו בהצעות מחיר שהתקבלו בסמוך למועד ההצהרה, ובחשבוניות שהוצאו על ידי אותו ספק במועד סמוך, כאשר להצהרה צורפה חשבונית אחרת של אותו ספק הנוקבת במחיר נמוך בהרבה.
על פי שיעורי המס הנקובים לגבי אותם פריטים עולה בברור כי התובע הרוויח מהנמכות אלה ושילם סכומי מס מופחתים עקב ההצהרות הנ"ל ו"ההנמכות" שביצע במחירי המוצרים.
התובע נחקר בחקירה נגדית על כל אותם מסמכים שהובאו על ידי הנתבעת במשך שעות ארוכות והופנה לכל אחד ואחד מהמסמכים, ותשובותיו לא היו מספקות, בלשון המעטה, ובלתי סבירות ולא ניתן לקבלן.
אתן מספר דוגמאות מתוך החקירות הנ"ל, ודוגמאות אלו מלמדות על כלל התשובות.
כך למשל מופנה התובע בחקירה נגדית לכל המסמכים שאוזכרו לעיל בדוגמא (ג) לעיל, של המוצר TR311E, והוא נשאל במפורש כיצד הוא מצהיר על מחיר של 250 דולר כאשר כל הצעות המחיר נוקבות במחירים גבוהים יותר [יותר מכפול] הוא משיב:
|
"כל מה שהציגה פה עו"ד אלתר היו הצעות מחיר לבד, הצעות מחיר למשא ומתן ...... מההצעות הללו ואילך לא עשיתי שום עסקאות ע"ס הנייר הזה ....". (עמ' 29 שורות 1 – 5). |
בהמשך הוא מסביר כי העסקה לבסוף נעשתה לפי 250 דולר סינגפורי ..."זה משא ומתן שהתנהל דרך טלפון".
היינו, לפי דבריו הוא קיבל הצעות מחיר לגבי מצלמת הוידאו, של 550 דולר סינגפורי, ותוך כחודש וחצי הוא "הוריד" את הספק ביותר מ-100%, ל-250$, וזאת במשא ומתן שהתנהל בטלפון !!
ברור שטיעון זה אינו משכנע, במיוחד שהספק הוא ספק שהתובע עבד איתו באופן קבוע, והתובע היה באותה עת יבואן וסוחר שזהו עיסוקו העיקרי והוא בקיא במחירי השוק, כך שאין כל סיבה שהספק יציע לו מלכתחילה מחיר הגבוה ביותר מ-100% מהמחיר שהוא מוכן לרדת אליו, רק לצרכי משא ומתן !!!
עוד במהלך חקירתו, הוא מופנה למסמכים שאינם תואמים חישובים שמוצגים לו – מסמכים המראים מחירים גבוהים יותר ממה שהצהיר עליהם, והוא משיב הסבר "מורכב" שעיקרו, שאותו מסמך שמוצג לו למעשה אמנם הוכן על ידו אך אינו מסמך המציג את הנתון האמיתי, היינו שזהו מסמך הכולל נתון שאינו אמת, אולם לטענתו הוא "אולץ" לכתוב מסמך זה על ידי הספק וכלשונו:
|
"ואז הספק בכדי לבצע את הדבר הזה הכתיב לי מה לכתוב וזה מה שעשיתי...." (עמ' 32 משורה 11). |
לאחר שכבר במהלך הדיון התשובה לא היתה ברורה הוא התבקש להבהירה לבית המשפט והוא אומר:
|
"אני מבהיר שלגבי כל אחד מהנמענים במסמכים האלו אילץ אותי לכתוב את המכתב ...." (עמ' 33 שורות 5 – 6). |
קריאה נוספת של "ההסבר" כביכול לאילוץ לכתיבת דבר שקר, אף היא אינה מביאה להבנה יותר עמוקה של הצדק לכתיבת נתונים שקריים.
במהלך כל חקירתו מוצגים לעד מסמכים רבים הכוללים מחירים יותר גבוהים מאלו שהצהיר עליהם [הכל בשלב זה בסוגיית הנמכת המחירים], ובכל פעם שנשאל תמיד היו תשובות בפיו כגון "אלו הצעות מחיר בלבד, לא עשיתי עסקה כזו בסוף" וכו'.
כך גם כאשר נשאל בחקירתו לגבי אותו "מחירון פנימי" (נ/4) שהוצא מתוך מחשבו וכלל שני טורי מחירים לאותם מוצרים, והוצגה בפניו במפורש טענת המדינה כי "מחירון" זה מציין את המחיר האמיתי בטור אחד ואת המחיר המוצהר בטור שני [עמ' 28 שורות 23 – 24], גם כאן הסברו שמדובר בהרבה מוצרים והוא רשם ברשימה את מחירי ההצעות הראשוניות ולידם את המחיר שנסגר בסופו של דבר, אינו יכול להתקבל, שהרי מה צורך לו ברשימה כזו המהווה רשימה השוואתית – שהרי אם טענתו שהדבר דרוש לו כדי לדעת עד כמה ניתן "להוריד" את הספק היתה נכונה, מספיק היה לרשום את מחיר העסקה כפי שבוצעה, ללא הנתון ההשוואתי של מחיר ההצעה, מעבר לכך שכפי שציינתי לעיל הפערים בין ההצעות למחיר המוצע בפועל אינם סבירים ומעבר לכך שבחלק מהמקרים אף הוצגו חשבוניות מתאריכים סמוכים הנוקבים במחירים שונים מאלו שהוצהרו.
כפי שהדגשתי לעיל מרבית המסמכים שהובאו על ידי הנתבעת הם מסמכים שנתפסו אצל התובע עצמו, היינו לגבי מרבית הפריטים נמצאו אצל התובע מסמכים הנוקבים במחירים התואמים את המחיר האמיתי של המוצרים כפי המוצג על ידי המדינה, והשונים במידה ניכרת מהסכומים שהוצהרו על ידו. בחלק קטן מהמקרים הציגה המדינה מסמכים של יבואנים אחרים המלמדים על המחירים האמיתיים.
העובדה שמרבית המסמכים כאמור נתפסו אצל התובע עצמו, עומדת לחובתו במלוא המידה, וזאת שעה שכל החומר הרב שהוצג על ידו כולל הפרסומים בעיתונות והחוברות השונות אין בהם כדי לתמוך במחירים עליהם הצהיר.
כפי שהדגשתי לעיל המדינה הציגה מסמכים הסותרים את הצהרות התובע באופן כה ברור והסבריו לסתירות הללו אינם יכולים להתקבל.
המסמכים התייחסו כמעט לכל הפריטים שיובאו על ידי התובע ואשר אליהם מתייחסת תביעתו ופורטו בהרחבה אף בנספח י' לסיכומים.
יתירה מזו המדינה העבירה לתובע את כל המסמכים עליהם הסתמכה בהגנתה, ואשר כאמור שוללים מכל וכל את טענותיו והצהרותיו של התובע בדבר מחירי הטובין, אולם התובע בתצהיריו לא התייחס לכל מחירי הקנייה הנ"ל, אלא בעיקר ניסה להסביר ולהצדיק את מחירי המכירה של המוצרים הנ"ל בשוק הישראלי.
אותן ראיות כביכול של מחירי המוצרים בשוק הישראלי, המתייחסים ליבואנים אחרים ואולי לספקים אחרים, אין בהם כדי ליתן מענה והסבר לנתונים הספציפיים המתייחסים לאותה נקודת זמן ולאותו ספק ולאותו מוצר והנמצאים במסמכים שנתפסו אצל התובע עצמו, כאשר בפי התובע עצמו לא היו הסברים שיכולים להתקבל לפער המחירים בין המחירים הנקובים במסמכים לבין אלו עליהם הצהיר.
כך גם באותה חשבונית נ/5 שנמצאה אצל התובע ננקב מחיר של 3,730 דולר סינגפורי ואילו בחשבונית שצרף התובע מאותו יצרן ננקב מחיר של 10,878 דולר סינגפורי. גם כאן טענתו של התובע כאילו מדובר בהצעת מחיר בלבד אינה יכולה להתקבל שעה שנכתב עליה במפורש
"proforma invoice" כפי שנכתב על חשבוניות אחרות שצורפו על ידי התובע לרשימונים שהוגשו על ידו.
כפי שהוכח, התובע בחלק מהמקרים אף הגביה מחיריהם של מוצרים.
גם בענין זה הוגשה טבלה על ידי הנתבעת נ/1 ובה דוגמאות להגבהות מחירים כאלו, והוא אישר את הנתונים המופיעים בטבלה.
כאשר נשאל באופן מפורש לגבי כל פריט ופריט מדוע ננקב בחשבונית מחיר כה גבוה לפריט מסוים, תשובתו היתה שאותו לא מענין מחיר פריט מסוים בעסקה, אלא מחיר העסקה כולה, ובפרוטוקול נרשם שזוהי תשובתו לגבי כל הפריטים [ראה עמ' 11 לפרוטוקול 23/1/2002].
גם כאן התשובה אינה סבירה, הכיצד זה יבואן אינו מתעניין במחיר ספציפי של מוצר ספציפי כפי שננקב על ידי הספק אלא רק במחיר הכולל של העסקה?
תשובה בלתי סבירה זו מצטרפת לתשובות הבלתי מתקבלות שניתנו בקשר להנמכת המחירים וכקשר למסמכים שנמצאו אצל התובע, שעה שגם כאן הוצגו על ידי הנתבעת מחירים נמוכים יותר שננקבו במסמכים שנתפסו אצל התובע, ושנשלחו על ידי אותם ספקים.
בענין הגבהות המחירים ניסה התובע לטוען כי הגבהות אלו לא יצרו כל גרעון במס ועל כן אין לכך כל משמעות, אולם ב"כ המדינה הציגה לו כי הגבהות אלו יצרו לו הפסדים גדולים ועל כן אין זה הגיוני שירשה לעצמו להפסיד. התובע ניסה לטעון כי במקרים אלו מדובר בלקוחות שעשו עימו עסקאות גדולות ולכן יכול היה להרשות לעצמו להפסיד בפריטים מסוימים, אך הוא לא הציג את הקף העסקאות עם אותם לקוחות ואת שיעור הרווח לעומת שיעור ההפסד, על מנת שניתן יהיה להשתכנע מטענתו.
שוב דבריו כמכלול גם בהקשר זה אינם יכולים להתקבל, כאשר לדוגמא אציין שהוא טוען לגבי פריט מסוים כי רכש מספק מסוים את הפריט ב-12,656 דולר סינגפורי [לפי ההצהרה שהגיש], שעה שאותו ספק שלח לו באותו חודש הצעת מחיר לגבי פריט זה על סך 2,850 דולר סינגפורי [פרוטוקול עמ' 30 שורות 21 – 24], וההסבר שלו לכך הוא אותו הסבר עליו חזר כל הזמן שלא ענין אותו מחיר הפריט אלא המחיר הכולל!!
הרי גם להתנהגות הספק צריך להיות הגיון כלכלי – מדוע שבתחילת החודש ינקוב בהצעת המחיר במחיר של 2,850 דולר סינגפורי ובסופו בחשבונית ינקוב במחיר של 12,656 דולר סינגפורי, במנותק מכל חישוב, ועל כך יאמר היבואן כי לא ענין אותו המחיר הספציפי וגם לא שיקולי הספק אלא המחיר הכולל !!
ברור שאין זה נוהג מסחרי סביר ואין לו כל הסבר.
מקור נוסף לפערי המחירים בין המחירים עליהם הצהיר התובע ובין מחירי השוק נמצא כאמור בהצהרות יבואנים אחרים, כפי שהופיעו במסמכים שהוגשו על ידם למדינה.
מסמכים אלו והמחירים שננקבו בהם פורטו בתצהירו של מר סיסו מטעם המדינה וסומנו 6א' עד כ"א, ומהם עולה כי המחירים בהם נקבו היבואנים האחרים דומים למחירים האמיתיים להם טוענת המדינה ורחוקים מאוד מהמחירים עליהם הצהיר התובע.
גם לכך ניסה התובע ליתן הסברים, אולם שוב הסברים אלו לא נתמכו בראיות ממשיות.
התובע טען כי היבואנים האחרים הם "קטנים" ואילו הוא יבואן גדול, מבלי שביסס טענה זו, שעה שבתצהיר ההשלמה שהוגש על יד הנתבעת פרט מר סיסו את הכמויות הגדולות שייבאו היבואנים האחרים [ראה הטבלה המופיעה בנספח 14 לתצהיר], כמו כן טען התובע להשפעות של קריסת השוק הרוסי על מחיר הרכישה, שעה שלא הסביר מדוע דווקא עליו השפיעה עובדה זו לא על יבואנים אחרים, מעבר לכך שלא הוכיח עובדה של "קריסת השוק הרוסי" שאינה בידיעת בית המשפט.
התובע טען בסיכומיו כי אין לקבל את הראיות בדבר מחירי היבואנים האחרים, אולם בעת הגשת הראיות לא הוגשה כל התנגדות, מעבר לכך שמדובר בהצהרה מטעם המכס שאלו מסמכים שהתקבלו מהיבואנים והמכס אישר אותם, ועל כן לענין זה מדובר בראיה ישירה ולא משנית.
בנוסף לכל הנ"ל ערכה הנתבעת בטבלה התאמת המחירים שהתובע הגביה והנמיך למחירים האמיתיים של המוצרים, וטבלה זו מלמדת שהצבת המחירים האמיתיים מביאה בקירוב לסך הכל מחירי העסקאות אותן ביצע התובע [ראה סעיף 19 לתצהיר סיסו וכן נספח 8 לתצהיר].
התובע ניסה "להצדיק" את המחירים שהציג למכס בהוספת עלויות שונות, אולם לא הציג לבית המשפט כל מסמך המלמד בפועל על תשלום אותה הוצאה ספציפית. גם הנוסחה המופיעה באמנת יאטה אינה יכולה לסייע לתובע שעה שהיה עליו להציג את העלויות שהוצאו על ידו בפועל.
גם כאשר הוצגו לו בחקירה הנגדית נתונים שערכה הנתבעת המראים את עלויות ההובלה שצריכות להיות טען "לדעתי הם טעו בחישוב....".
התובע בחר להציג את מחירי השוק שלטענתו משקפים ותואמים את המחירים עליהם הצהיר באמצעות "חוות דעת מומחה".
בעת חקירתו של המומחה הסתבר כי לשם הכנת חוות הדעת לא נדרשה כל מומחיות, אלא מדובר באיסוף וליקוט חומר פרסומי שונה הקיים בשוק.
חקירתו של "המומחה" העלתה כי בהשוואות שערך לא נלקחו בחשבון מחירונים של יבואנים בלעדיים, אשר ברור שיש להם השפעה על מחירי שוק.
כמו כן התברר כי בהשוואה שערך המומחה מופיעים דגמים אחרים מאלה שייבא התובע, וכן ננקבים מחירים במועדים בלתי רלבנטיים. כמו כן צורפו פרסומים של מבצעים מיוחדים שיועדו לקבוצות ספציפיות וודאי אלה אינם משקפים "מחיר שוק".
כך לדוגמא צרף המומחה בנספח 7.34 פרסום באשר למערכת סטריאו אשר נמכרה כשנה לאחר מועדי הייבוא הרלבנטיים.
התובע נחקר על המסמכים השונים והוצג לו כי גם המחירים בהם נקב אינם תואמים את מחירי השוק המוצגים על ידו, אולם גם כאן תשובותיו היו בלתי סבירות. הוא מציין שהיו רק מקרים בודדים שמכר מעל מחיר השוק. [ראה עמ' 41 שורות 1 – 5].
היינו מצד אחד הוא מציג את חוות הדעת המומחה כמייצגת את מחירי השוק, אך כאשר מראים לו כי הוא עצמו מכר מעל ומעבר לאותם מחירי שוק, הוא מסביר זאת בחריגה.
כאמור הנתבעת הציגה בתצהיר סיסו טבלה של המחירים האמיתיים ובה הוערכו הפריטים שייבא התובע אך התובע בחר שלא לחקור את מר סיסו על כך.
התובע העלה בסיכומיו טענה שלא הועלתה בכתבי טענותיו והיא הטענה בדבר העדר סמכותו של המכס להעריך הטובין כפי שנעשה כאן.
ראשית יאמר כי משלא הועלתה טענה זו מלכתחילה לא ניתן להעלותה בסיכומים, שהרי אם היתה מתקבלת טענתו של התובע, וזו היתה צריכה להיות טענה מקדמית, על המכס היה להביא ראיות בדבר המחיר המקובל דבר שנמנע ממנה עקב אי העלאת הטענה, מעבר לכך שהמדינה הביאה ראיותיה לגבי המחיר האמיתי של הטובין והתובע לא התנגד להבאת הראיות, משמע הסכים הוא לרלבנטיות שלהן ולתקפן.
אוסיף ואומר גם שגם לגופו של ענין לא מצאתי ממש בטענה, שעה שהובאו ראיות ישירות בעיקר מתוך מסמכי התובע עצמו לגבי המחירים האמיתיים של המוצרים, ואין אנו נזקקים כלל לשאלת "המחיר המקובל", אף לפי פרשנות נוסחה הקודם של פקודת המכס.
אף טענתו של התובע בדבר תחולת סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים דינה להדחות באשר הוכח כפי שפורט לעיל כי התובע היה יבואן הבקי בכל נושא הייבוא, בכל המחירים ובכל המיסים החלים עליהם, והוא באופן שיטתי שינה מחיריהם של מוצרים, הגביה והנמיך בהתאם והצהיר הצהרות לא תואמות את המחירים האמיתיים ששולמו, הכל על מנת להפחית את החבות במס.
החישובים שנערכו על ידי המדינה לגבי גרעון המס שהושג באמצעות הגבהות והנמכות אלו פורטו בתצהיר סיסו וסומנו ד ו-4, ושום נתון המופיע שם לא נסתר על ידי התובע, וזאת שעה שכאמור נטל ההוכחה מוטל על התובע, והאמור בתצהיר אף לא נסתר בחקירתו של מר סיסו, ועדותו היתה מהימנה ומקובלת עלי.
לאור כל האמור לעיל דין תביעתו של התובע להדחות באשר לא עמד בנטל המוטל עליו על פי דין.
התובע ישא בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.
ניתן היום ו' בניסן, תשס"ו (4 באפריל, 2006) בלשכתי בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
____________________
גבריאלה (דה-ליאו) לוי
גבריאלה (דה-ליאו) לוי 54678313-568/99
שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
