פסק דין
1. נימוקי הערעור:
בכתב הערעור נאמר כי המערער 1 (להלן: "המערער"), שהוא נכה צה"ל, עיוור ובדרגת נכות 100%, מפעיל מזה 30 שנה חברות של הוצאה לאור של ספרים.
בשנים 71' עד 84' הפעיל חברה בשם תמוז בית הוצאה לאור, אשר התמוטטה בשנת 84' עקב משבר מניות הבנקים.
לאחר מספר שנים נוסדה על ידו חברה נוספת – תמוז מו"לים 88 בע"מ (להלן: "החברה הישנה").
חברה זו נקלעה לקשיים חמורים וצברה חובות, ולכן נאלץ המערער להפסיק את פעילותה ביוום 31.12.01, כאשר חובותיה עומדים על סכום של כ- 2 מליון ₪.
ביום 1.1.02 נוסדה חברת נוספת – תמוז הוצאה לאור בע"מ (להלן: "החברה החדשה").
למרות שהחברה החדשה עוסקת באותם תחומי פעילות כמו החברה החדשה, לא היתה העברת נכסים בין החברות.
בין שאר החובות שנותרו לחברה הישנה היה חוב למע"מ.
בעקבות ביקורת אשר נערכה בתחילת שנת 2002, לאחר שהחברה הישנה הפסיקה את פעילותה, נקבע על ידי המשיב כי החוב למע"מ עומד על סכום של כ- 145,000 ₪.
בזמנו לא הוגש ערעור על קביעת החיוב, כיון שניתן למערער להבין כי לא יופעלו הליכים נגדו באופן אישי וכי החוב יימחק בסופו של דבר.
בתחילת שנת 2003 הועברו תיקי החברות השונות לטיפול של סניף מע"מ חדש בת"א. מאותו מועד החלו עובדי המשיב לפעול לגביית החוב הישן מאת המערער באופן אישי ומאת החברה החדשה. לדברי המערער, נעשו פניות אלה תוך איומים והפחדות.
במהלך שנת 2003 פנתה למערער גב' נהיד מכבי, אשר היתה סגנית מנהל מע"מ בת"א בדרישה לתשלום אישי של חוב החברה הישנה.
משנענתה על ידי המערער כי אין לו חבות אישית, פנתה הגב' מכבי נגד החברה החדשה בטענה כי מדובר באותה חברה וכי הועברו נכסים מהחברה שנסגרה לחברה החדשה. לכן, נקבע על ידה במכתב מיום 5.8.03 כי חובות החברה הישנה חלים על החברה החדשה.
בעקבות המכתב פנה המערער לגב' מכבי, אשר דחתה את ערעורו והודיעה כי תפעל בכל האמצעים בגביית החוב אם לא ישולם סכום של 145,000 ₪ במזומן או שייערך הסדר תשלומים של 18 חודשים בסכום כולל של למעלה מ- 200,000 ₪. לפני שטופל העניין על ידי המערער, פעלה נגדו הגב' מכבי באופן אישי בטענה כי קיימת ערבות אישית שלו לחובות החברה הישנה. במסגרת הליכי הגבייה עוקלה מכוניתו של המערער.
מכיון שמעולם לא נחתמה על ידי המערער ערבות אישית לטובות החברה הישנה, פנה בעניין זה לגב' מכבי. הגב' מכבי הציגה בפניו טופס ערבות אישית, אשר נבדק על ידי רוה"ח של המערער ועל ידי מזכירתו והתברר כי החתימה איננה חתימתו.
המערער ביקש לבטל את קביעת המשיב ולהשיב את הסכום לסך 25,700 ₪, אשר שולם על ידו כדי לשחרר את הרכב המעוקל ועוד 1,500 ₪ להוצאת הרכב מהמגרש.
המערערים ביקשו גם לעכב או לבטל את ההליכים אשר ננקטו נגדם.
2. תגובת המשיב:
בתגובת המשיב נאמר כי המערער הפעיל חברות שונות של הוצאה לאור. החברה הישנה החלה לפעול בדצמ' 89' בכיכר רבין 3 בת"א, כאשר המערער היה בעל המניות ומנהל החברה. חברה זו פעלה עד סוף שנת 2001.
במהלך שנת 2001 נכנס תיק החברה לתוכנית ביקורת ובמרץ 2002 חוייבה במס עסקאות בסך 136,885 ₪.
לדברי המשיב, נראה כי לאור הקשיים ובמטרה להשתמט מתשלום החובות, דאג המערער לפתוח באותו יום בו הופסקה פעילות החברה הישנה – 31.12.01 או יום לאחר מכן – את התיק של החברה החדשה הפועלת באותו ענף, רשומה באותה כתובת ומנהלה הוא המערער.
לדברי המשיב, לא נוצרה הפרדה בין שתי החברות וניתן לומר כי החברה החדשה מהווה המשך של החברה הישנה, תוך ניסיון למחוק את החובות.
שתי החברות עוסקות באותו ענף כלכלי, שתיהן מנוהלות על ידי אותו אדם, לשתיהן אותה כתובת, אותם לקוחות, אותם ספקים ורוה"ח שלהן הוא אותו רו"ח. לכן, הוחלט לייחס את חובות החברה הראשונה כלפי המשיב לחברה החדשה.
בין המערער לבין המשיב נקבעה פגישה והתנהל מו"מ. בין הצדדים הוסכמו פרטי ההסדר וניתנה הסכמת המשיב, אולם לאחר מספר דחיות בתשלום ההסדר הודיע המערער כי אין הוא מוכן לשלם את החוב וכי כוונתו לפנות לבימ"ש.
גם החברה החדשה מתחילה לצבור חובות למשיב ולאחרונה הגיע המשיב להסדר תשלומים עם החברה החדשה.
התנהלותו של המערער מצביעה על כך כי הוא מפסיק פעילות של חברות כאשר אלה נקלעות לחובות ופותח אחרות תחתן.
באשר לרכבו של המערער, בשנת 2001 הגיעה החברה הישנה להסדר תשלומים לתשלום חוב של 20,554 ₪. לצורך הסדר זה צורפה ערבות אישית של המערער בגובה החוב והרכב עוקל מכוח ערבות אישית זו. מששולם הסכום לאור הערבות האישית הוחזר הרכב.
3. ראיות הצדדים:
בתצהירו חזר המערער על האמור בכתב הערעור.
כמו כן, הוסיף המערער וטען בתצהיר כי הגב' מכבי עשתה פעולה בלתי חוקית בעניין כתב הערבות. עם זאת, לא הוגשה על ידו תלונה במשטרה שכן חשש מתגובותיה הבוטות והמאיימות.
לכן, הגיע גם בספט' 2003 לערוך הסדר תשלומים לכיסוי חוב החברה הישנה, למרות שהחוב פיקטיבי לחלוטין.
מאחר ונדרש לערוב אישית סירב לחתום על ההסדר.
מטעם המשיב הוגש תצהיר של הגב' נהיד מכבי, בו נאמר כי התיק של החברה החדשה נפתח ביום 31.12.01 באישור המשיב, תוך התחשבות מירבית במצבו הבריאותי של המערער ומתוך אמון כי הוא ידאג להסדיר את חובות החברה הישנה.
גב' מכבי חזרה וציינה כי מדובר בשתי חברות אשר פועלות באותה כתובת, כאשר הן עוסקות באותו ענף והמערער הוא בעל המניות שלהן ומנהלן.
חברה קודמת פעלה בין בשנים 71' ל- 84' וגם היא נסגרה עקב קשיים כלכליים.
עוד עולה ממאגר המצוי במחשבי המשיב כי חברות נוספות, אשר עסקו אף הן בהוצאה לאור הוקמו על ידי המערער, החל משנת 84'.
לאור פתיחתה של החברה החדשה מיד לאחר סגירתה של החברה הישנה אשר צברה הפסדים וחובות למשיב, סברה הגב' מכבי כי לא נוצרה הפרדה בין החברות וכי החברה החדשה נוצרה כדי למחוק את חובותיה בלבד.
במסגרת המגעים בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר אולם המערער הודיע כי אין הוא מוכן לשלם את החוב.
גב' מכבי טענה כי אין מקום לדברי המערער, על פיהם פעלו נגדו באופן אישי תוך איומים ותוקפנות.
באשר לכלי הרכב, אין ממש בטענתו של המערער כי מדובר במכונית המשמשת אותו כנכה.
ברשות בני משפחתו של המערער שני כלי רכב. הרכב נתפס במקום עבודתה של אשת המערער בבני ברק תוך כדי כך שהיא משתמשת ברכב.
מר שגיא יעקב טיפל מטעם המשיב בתיקה של החברה הישנה. בתצהירו נאמר כי ההתחייבות אשר צורפה לתגובת המשיב, בה מצויה חתימתו של המבקש לערבות אישית בגין הסכום של 20,554 ₪, נחתמה על ידו בשם המשיב בלבד ולא במקום המערער.
מר יואב ליברמן נתן גם הוא תצהיר מטעם המשיב.
מר ליברמן טיפל ביחד עם מר שגיא בחברה הישנה.
לדבריו, טופס הסדר התשלומים בו נרשם שמו כפקיד מטפל, לא נחתם בנוכחותו ואין הוא יודע מי מילא את הטופס ומי חתם עליו.
הטופס הגיע למשרדי המשיב כשהוא מלא וחתום.
העוסק ממלא את הטופס והפרטים שמולאו מתאימים להסדר כפי שאושר על ידי הועדה לפריסת תשלומים.
הטופס הגיע למשרדי מע"מ כשהוא ממולא וחתום.
4. דיון ומסקנות:
א. חיוב החברה החדשה בחוב המע"מ של החברה הישנה -
הבסיס לקביעת המשיב, על פי מכתבו מיום 5.8.03, בדבר חיוב החברה החדשה בחוב המס של החברה הישנה היה המשכיות בין החברות וזהות בין פעילות החברה החדשה לבין פעילותה של החברה הישנה.
אין לכן מקום לטענות החדשות אשר הועלו בסיכומי המשיב, בעניין סיווג הקמת החברה החדשה כעסקה מלאכותית לפי סעיף 138 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") או בעניין חיוב במס לפי הוראות סעיף 106 לחוק.
עם זאת, מקובלת עלי עמדתו של המשיב כי על פי פסקי הדין אשר נקבעו בעניין אלמו הנע מבוקר בע"מ, יש להחיל את המבחן המתייחס להמשכיות הפעילות בין החברות השונות.
חברת אלמו ביקשה מבית השלום בפ"ת צו אשר יורה לפקיד השומה לא להפעיל את סמכותו על פי פקודת המסים (גבייה) כנגד נכסים המצויים במפעלה בפ"ת.
בשנות ה- 80 נוסדה החברה הראשונה אשר עסקה בייבוא מנועים. בעלי מניותיה הקימו בשנת 88' את אלמו.
בין שתי החברות נעשה הסכם לפיו מכרה החברה הראשונה לאלמו מטלטלין שונים ולאחר מכן נעשה הסכם נוסף למכירת ציוד.
בשנת 90' נעשה הסכם בין רוה"ח של החברה הראשונה לבין המשיב בעניין שומות לשנים קודמות בקשר לחברה הראשונה. אלמו חששה כי המשיב ינקוט כנגדה בהליכי גבייה בגין החוב אשר הגיע מהחברה הראשונה, ולכן פנתה בבקשה לפס"ד הצהרתי כאמור לעיל.
בית המשפט השלום דחה את הבקשה תוך כדי הפנייה למספר ממצאים עובדתיים: עסקי אלמו המשיכו להתנהל באותו מושכר בו פעלה החברה הראשונה; עובדי החברה הראשונה עבדו אצל אלמו ללא תשלומי פיצויי פיטורין ולקוחות החברה הראשונה הפכו ללקוחות אלמו.
בית המשפט המחוזי, במסגרת ע"א 6583/97, ציין כי די בנימוקים אלה, כאשר הם מצטרפים להתרשמות השלילית של בית המשפט מעדות בעל המניות של המערערת כדי להצדיק את התוצאה בדבר דחיית הבקשה.
בית המשפט המחוזי הדגיש גם את הסיבה אשר ניתנה להקמת המערערת – הרצון למנוע פגיעה בחברה הראשונה בגין מעשי תרמית נטענים של צד שלישי.
במקביל הגישה המערערת בקשה להצהיר כי פעולות הגבייה אשר נקט המשיב נגדה, בוצעו בחוסר סמכות. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו במסגרת ה.פ (ת"א) 2129/96.
בית המשפט העליון אישר דחייה זו, וקבע כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קיבל קביעה של בית המשפט השלום על פיה קיים ממצא הקושר את המבקשת, אלמו, לחברה הישנה וכי שתי החברות משולבות ואין לראות בהן בפועל אלא תאגיד אחד.
לאור הקביעות לעיל, יש לבחון את המקרה שבפניי ולקבוע האם צדק המשיב כאשר ראה את החברה החדשה כחברה אשר ממשיכה את פעילותה של החברה הישנה, ולכן קבע כי חוב החברה הישנה כלפי מע"מ יחול גם כלפי החברה החדשה.
מתוך כתב הערעור ותצהירו של המערער, עולה כאמור כי עוד משנת 84' הקים המערער חברות שונות אשר עסקו בתחום ההוצאה לאור.
עוד עולה כי פעילותן של חברות שונות הופסקה על ידי המערער לאחר שנקלעו לקשיים כספיים, וכי לאחר מכן הוקמו על ידו חברות חדשות.
מתצהירי המשיבים עולה כי בנוסף לשלוש החברות אשר נזכרו על ידי המערער עצמו, היה המערער בעל מניות ודירקטור בעוד מספר חברות אשר פעילותן הופסקה.
בחקירתו הנגדית אישר המערער כי פעל במסגרת ארבע חברות בתחום ההוצאה לאור וכי נרשמו על ידו עוד חברות אחרות.
מלבד החברות אותן ציין בכתבי הטענות, התברר כי המערער פעל במסגרת חברה נוספת בשם בר הוצאה לאור אשר הפסיקה את פעילותה בשנת 87'. גם חברה זו הפסיקה את פעילותה מחמת קשיים כלכליים אשר נוצרו לדברי המערער כתוצאה מנפילת מניות הבנקים בשנת 83'.
חברה נוספת בשם תמוז תובל עסקה, לדברי המערער, בשיווק ספרים ופעלה תקופה קצרה בלבד.
כמו כן היה המערער בעל מניות בחברות אחרות אשר לא עסקו לדבריו בהוצאה לאור.
מכתב הערעור ומתצהירו של המערער, עולה בבירור כי החברה הישנה הפסיקה את פעילותה ביום 31.12.01, כאשר חובותיה עומדים על כ- 2 מליון ₪.
ביום 1.1.02 נרשמה החברה החדשה אשר עוסקת באותם תחומי פעילות כמו החברה הישנה.
במסגרת כתב הערעור אישר המבקש כי בין שאר החובות נותר לחברה הישנה חוב למע"מ, אשר גובהו נקבע לאחר ביקורת מע"מ בתחילת שנת 2002.
נראה כי בנסיבות אלה, בהן עסק המערער באמצעות חברות שונות במהלך השנים בעסקי ההוצאה לאור, כאשר החברות נסגרו בגין קשיים כלכליים ונפתחו חברות חדשות במקומן, וכאשר המערער אישר במפורש כי בעת סגירת החברה הישנה נכלל בין חובותיה גם חוב למע"מ, נכונה מסקנת המשיב על פיה יש לראות בחברה החדשה כהמשך ישיר של החברה הישנה.
יתרה מזאת, עדותה של גב' מכבי מטעם המשיב בדבר זהות הספקים והלקוחות לא נסתרה והמערער למעשה לא חלק עליה.
לא ניתנה כל סיבה של ממש לסגירת החברה הישנה ולפתיחת חברה חדשה, מלבד קיומם של חובות בסך 2 מליון ₪.
לאור זאת, יש אכן לראות בחובה של החברה הישנה כלפי המשיב, כחוב של החברה החדשה אשר נוסדה מיד לאחר סגירת החברה הקודמת בגין חובותיה.
ב. טענת המערער בדבר ויתור המשיב על גביית חובות החברה הישנה -
המערער טען במסגרת כתב הערעור ובמסגרת התצהיר כי ניתן לו להבין בפגישותיו במשרדי מע"מ, שלא יפעלו נגדו אישית בגין חוב החברה הישנה וכי החוב יימחק בסופו של דבר.
במהלך חקירתו הנגדית טען המערער כי יותר מאדם אחד אצל המשיב הבטיח לו את מחיקת החוב אבל הוא איננו מתכוון למסור את שמותיהם.
לא ניתן לקבוע על סמך עדות זו כי היתה אכן הבטחה כלשהי בדבר זניחת חובותיה של החברה הישנה.
עדות זו איננה עולה גם בקנה אחד עם עדותו של המערער עצמו בחקירה הנגדית, על פיה הגיע למשרדי המשיב בשנת 2001 על מנת לסגור את התיק וכי הוא הסכים להסדר, אולם לא הסכים לתת ערבות אישית.
אילו אכן סבר כי החוב נזנח על ידי המשיב, לא היה מנסה להגיע ואף מסכים להסדר התשלומים.
ג. בקשת המערערות לערער על קביעת החוב לגופה -
אין מחלוקת כי המערערות לא השיגו ולא ערערו על השומה כאשר הוצאה על ידי המשיב.
לגופו של עניין, לא הבהירו המערערים גם במסגרת כתב הערעור הנוכחי מה טענותיהם באשר לעצם השומה - מעבר לטענה כללית כי מדובר בקביעת שרירותית ושערורייתית.
אין מקום לאפשר בשלב זה הגשת ערעור על עצם החוב, כאשר המערערים לא נקטו בהליכים על פי החוק במועדים הרלוונטיים ואף אינם מפרטים את עצם טענותיהם באשר לשומה.
ד. שאלת חתימתו של המערער על כתב ערבות אישית -
בכתב הערעור ציין כאמור המערער כי המשיב, באמצעות גב' מכבי, פעל נגדו באופן אישי בטענה כי קיימת ערבות אישית שלו לחברה הישנה. לאור זאת עוקלה ביום 19.8.03 מכונית הנמצאת ברשותו ומשמשת אותו כנכה.
המערער שילם כספים לשם שחרור הרכב.
המערער העיד כי לאור העובדה שלא נחתמה על ידו ערבות אישית, פנה המערער לגב' מכבי והודיע לה על כך. הגב' מכבי הציגה בפניו טופס ערבות אישית, אשר צורפה על ידי המשיב לתגובה לבקשת המערערים לעיכוב הליכי הגבייה.
מסמך זה נבדק על ידי מזכירתו של המערער ועל ידי רוה"ח שלו והתברר כי החתימה אינה חתימתו.
מדובר במסמך המצורף לטופס הסדר תשלומים מיום 20.11.01. באותו טופס מצויה חתימתה של החברה הישנה אשר ביקשה להסדיר חוב של 20,554 ₪ ב- 6 תשלומים.
על המסמך הזה מופיע שמו של מר ליברמן יואב בשם המשיב.
למסמך זה צורף מסמך נוסף, שהוא כתב ערבות אישית, עליו מופיע שם של מי שהוסמך על ידי המשיב, שגיב יעקב, וחתימה כלשהי אשר מתיימרת להיות חתימתו של המערער.
בעניין זה, אינני מקבלת את עמדתו של המשיב על פיה הנטל להוכיח כי החתימה איננה חתימתו, מוטלת על המערער.
ההלכה היא כי הנטל הסופי להוכיח אמיתות חתימה על מסמך מוטל על מי שמבקש להתבסס עליו.
ראה לעניין זה, זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית בעמ' 324 סעיף 261.
הלכה זו נקבעה אמנם בדיני שטרות. אולם, ניתן כמובן להחילה גם כאשר רשות מס מבקשת לפעול בהליכי גבייה אישיים מכוח חתימה נטענת על כתב ערבות.
בנסיבות העניין שבפניי, לא ניתן לקבוע מתוך תצהירי המשיב מה היו נסיבות החתימה על מסמך הערבות.
בתצהירו של מר שגיא נאמר כי הבקשה לפריסת התשלום נחתמה אכן בנוכחותו, אולם הוא לא חתם במקום המערער.
עד זה איננו קובע באופן פוזיטיבי כי המערער חתם בפניו על כתב הערבות.
מר ליברמן, אשר שמו מופיע על טופס הערבות האישית, העיד בתצהירו כי טופס הסדר התשלומים לא נחתם בנוכחותו, ואין הוא יודע מי מילא את הטופס ומי חתם עליו. הוא עצמו לא חתם על הטופס ולא רשם את שמו.
לדבריו, הגיע הטופס למיטב זכרונו כאשר הוא מלא וחתום והפרטים שמולאו בטופס מתאימים להסדר, כפי שאושר על ידי ועדת פריסת התשלומים מטעם המשיב.
כלומר, לא מר שגיא ולא מר ליברמן יכלו להעיד באופן ישיר על נסיבות החתימה הנטענת.
המערער חזר והבהיר במהלך חקירתו כי היה מוכן להגיע להסדר תשלומים בשם החברה. אולם, לא היה מוכן לחתום באופן אישי על כתב הערבות וכי החתימה הוספה על ידי אדם אחר.
עדות זו של המערער, על פיה לא היה מוכן לחתום על כתב הערבות, היתה אמינה עלי לגופה.
בהקשר זה, יש לציין כי אין כל מקום לקבל את חווה"ד הגרפולוגית אשר צירף המערער לראשונה לסיכומים.
עם זאת, גם עדותו של המערער כי לא חתם על כתב הערבות וגם עדותה של מזכירתו אשר הסבירה כי המערער, שהוא עיוור, חותם בצורה שונה לחלוטין ובאותיות מפוזרות שלא כמו החתימה הנטענת על כתב הערבות, היתה אמינה עלי.
הגב' מכבי מטעם המשיב איננה מתייחסת אמנם בתצהירה לנסיבות חתימת הערבות האישית.
אולם, המערער חקר את הגב' מכבי במהלך עדותה באשר לבדיקת טענתו כי לא חתם על הערבות.
המערער שאל את גב' מכבי מדוע לא בדקה את טענתו כי לא חתם כערב אישית על ההסדר מכוחו עוקל הרכב.
תשובתה היתה כי היא לא צריכה לבדוק נתונים כאלה ואם הוא לא חתם אז הוא צריך להתלונן במשטרה.
תשובה זו איננה תשובה עניניית לשאלה.
כאשר ננקטים הליכי גבייה על ידי המשיב מכוח כתב ערבות, ומועלית טענה כי כתב הערבות לא נחתם על ידי מי שפועלים נגדו, הרי שאין מקום לשלוח את מי שחתימתו הנטענת מופיעה על המסמך להתלונן במשטרה ויש לברר את הנושא באופן עצמאי במשרדי המשיב.
המערער חזר ושאל את גב' מכבי האם לא התעורר בה ספק שאולי היא לא צודקת ואפשר לברר עניין החתימה על כתב הערבות. תשובתה של גב' מכבי מעוררת תמיהה רבה: "משהו כן עורר בי ספק רב על אופן התנהגותך הבלתי הולמת במשך שנים, על פתיחת חברות ולסגור תיקים ולפתוח תיקים אחרים, כאשר אתה מבטיח לשלם את החובות ומתחשבים בכך כי אתה נכה, זה ראוי לשמצה".
תשובה זו איננה ראויה להישמע ממי שהיא ממונה במע"מ ת"א מטעם המשיב.
השאלה האם יש להחיל את חובה של החברה הישנה על החברה החדשה - איננה קשורה בדרך כלשהי לשאלת הערבות האישית של המערער.
אין מקום ל"הענשה" בגין התנהגות בלתי הולמת, לדעת הגב' מכבי, הקשורה לחובות החברה, בדרך של אי בדיקת טענת המערער כי לא חתם על כתב הערבות שעל פיו נקט המשיב כלפיו בהליכי גבייה באופן אישי.
פעולה מעין זו איננה עולה בקנה אחד עם מנהל תקין.
מכאן, עולה בבירור כי לא היה מקום לפעול בהליכי גבייה כנגד המערער באופן אישי על פי כתב הערבות.
עם זאת, אין ההליך שבפניי ההליך הנכון במסגרתו ניתן להתייחס לדרישת המערער להשבת הכספים אשר שולמו על ידו כדי להחזיר לחזקתו את הרכב שעוקל, ולבחינת השאלה האם דרישת ההשבה עומדת בקריטריונים של השבה בגין תשלום שבוצע באילוץ או כפייה. יש לציין כי רק בהקשר זה קיימת רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים באשר להיותו של הרכב רכב רפואי והאם לא היה ברשותו של המערער רכב אחר לשימושו.
5. סיכום:
התוצאה היא כי דין הערעור באשר לדרישת המשיב מאת החברה החדשה, שהוא למעשה הערעור הרלוונטי בפניי – להידחות.
המערערים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין.
ניתן היום ד' ב אדר ב, תשס"ה (15 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ד. קרת-מאיר, שופטת
עדכוני מכס ורגולציה
