פסק דין ופתח דבר
מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך 44,511 ₪ אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר".
חברת ניולוג בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה העוסקת בעמילות מכס. חברת אלפאטק טכנולוגיות 1994 בע"מ (להלן:"הנתבעת") הינה חברה העוסקת בשיווק רכיבי חשמל.
טענות התובעת :
בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה נמנתה הנתבעת בין לקוחותיה וקיבלה מהתובעת שרותי עמילות מכס.
התובעת ניהלה לנתבעת כרטיס הנהלת חשבונות המשקף את יתרות הזכות והחובה המצטברות והמתקזזות בהתאם לפעולות אשר בוצעו והתנהלו לטובת הנתבעת והכל וכפי שהוסכם בין הצדדים. לטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת בגין שירותים שסופקו לה את סכום התביעה.
טענות הנתבעת:
מנגד טוענת הנתבעת, כי במסגרת התחייבויותיה של התובעת כלפי הנתבעת, התחייבה התובעת לדאוג לשחרר סחורות מיצרנים בחו"ל, להובילם ולשנעם לישראל עד למפעלה של הנתבעת, ולספקם במועד הנדרש לנתבעת בשלמותם וללא רבב. התובעת אף התחייבה לקיים ביטוח מתאים, שיכסה כל נזק שעשוי להיגרם לנתבעת עקב אי קיום התחייבויותיה.
לטענתה, במהלך שנת 2002 גרמה התובעת לאובדן מספר סחורות שהוזמנו על ידי הנתבעת במסגרת משלוח גדול מאת הספק הזר "FINDER".לטענתה כשהמשלוח הגיע ליעדו חלק מהסחורות שהוזמנו היו חסרות, והתובעת הודתה כי איבדה אותן.
כתוצאה מאובדן הסחורות נגרמו לנתבעת נזקים, ובהמשך לאחר חילופי דברים בין התובעת לבין הנתבעת, סוכם כי הנתבעת תוציא לתובעת שתי חשבוניות בגין אובדן הסחורות וההוצאות שנגרמו עקב כך, בסך כולל של 42,720 ₪, ובכך תבואנה המחלוקות בין הצדדים לידי פיתרון וסילוק הדדי מלא של טענות האחד כלפי משנהו.
התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
דיון
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, סבורני כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת על זו של התובעת, וזאת מטעמים אלה:
הראיה היחידה המהותית שהציגה התובעת על מנת להוכיח את תביעתה הנה כרטסת חיובים פנימית. לדידי, מסמך זה אינו יכול להצביע על מערכת היחסים שנרקמה בין הצדדים.
שומה היה על התובעת להציג לבית המשפט את שטר המטען, הסכם ההתקשרות וכל מסמך מהותי אשר ילמד על התנהלות הצדדים והתחייבותם. כאשר מדובר בהתקשרות בינלאומית המסמכים שמעבירין את הטובין לקונה הם הסכמי משלוח והסכם יעד – הסכם משלוח – המוכר קרי, פוליסת ביטוח, אחראי על הסחורות עד הגעת הסחורות לתוך בטן האונייה. הסכם יעד – המוכר קרי, פוליסת הביטוח שלו, אחראי על הסחורות עד הגעת הסחורות ליעדן והסוגים השונים CIF,FAS,FOB- אותיות אלו מסבירים את ההתחייבויות בכל הקשור למי אחראי בגין העברת סחורות, קבלת סחורות, קבלת מסמכי ביטוח, תעודות וכו’.
משלא הציגה בתובעת את מסכת הראיות החוזיות שהתקיימו בין הצדדים, מנעה היא מבית המשפט להכריע מה היתה המערכת החוזית שבין הצדדים.
בנוסף, התובעת נמנעה מלהעיד מטעמה עדי מפתח אשר עדותם היתה אמורה לחזק את מסכת ראיות התביעה, ובניהם – עובד התובעת, מר מורדי שהנתבעת טוענת כי הוא זה אשר הודה באיבוד הסחורה והתחייב לקיזוז.
להלן חלק מעדותו של מר רוני קלר, נציג התובעת :
" ש. עבד אצלכם בחור בשם מורדי ?
ת. עדיין עובד.
ש. אתה טוען לכך שהנתבעת טוענת שמורדי אישר לה לקזז את הסכומים עקב אובדן סחורות? ראיתי שכתבתם את זה והוא אמר שלא היו דברים מעולם.
ש. למה לא הגשתם תצהיר שלו ?
ח. אני לא יודע . לדעתי אין שום מניעה להביא אותו. "
לענין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן:
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."
כמו-כן, אי אפשר להתעלם מהשיהוי הרב מאז היווצרות החוב (כטענת התובעת) ועד להגשת התביעה על ידה.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי מן הדין שאדחה את תביעתה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ.
פסק הדין ישלח לצדדים בדואר רשום
מנחם קליין, שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
